יש פה הרבה כסף באירוע יותר מכל טיעון ענייני.

אבל למה להניח ששם זה פחות מהOU למשל? (הבאתי אותם לדוגמא בשל כמות ההכשר שהם נותנים מלמד על פריסה מאוד רחבה היכן המשגיח נמצא)

מנכ"ל הרבנות הראשית כנראה איננו נמנה על הזרם הליברלי, לכאורה במתן האישור עבורם לתת הכשר הוא וידא שהם עומדים בתקן בסיסי ותפקיד הרבנות כמו כל גוף רגולטורי יהיה לוודא שהם יעמדו בתקנים שהרבנות תקבע.

או שאתה לא סומך על הרבנות שתעשה את עבודתה כפיקוח?

ואם אתה לא סומך עליהם, איך אתה אוכל דברים מיובאים באישור הרבנות ששם אתה גם מסתמך על הפיקוח של הרבנות.

חקיקת כשרות צוהר בפוליטיקה. עצם ההדים שנעשו יכולים להשפיע

מחטף וניצול סמכויות של הרגע האחרון זה טריק פוליטי ידוע.

אני לא מסכים עם הקטע של כשרות צוהר בכללי

בגדול אני סומך על החלטות שהתקבלו ע"י הרבנים הראשיים או הממונים מטעמם. המנכ"ל עוזב כעת אחרי מחלוקת ארוכה עם הרבנים, בעצם מאז הכנסם לתפקיד, ממילא מוזר לי לטעון שמי שלא סומך על מהלך שלו, שלא תואם עם הרבנים הראשיים או עם מועצת הרבנות הראשית, מוגדר "לא סומך על הרבנות".

אבל בהחלט, מומחי כשרות רבים, מהרבנות ומחוצה לה, מעידים שהכשרות הכי חלשה בארץ - עדיפה על הכשרויות הנחשבות ביותר בחו"ל.

ou מקלים בחדש בחוץ לארץ,

כך שאם זה חדש ואתה מקפיד על כך כדעת רבים מהראשונים אז לא.

הou מקלים בחלב סתם כדעת הרב פיינשטיין, החזון איש והרב יוסף משאש , הרבנות מחמירה בכך יותר כדעת הרב צבי פסח פרנק שרק אבקת חלב סתם מותרת.

לעומת זאת, ביחס לג'לטין, הou הקפיד על ג'לטין מחיות כשרות עוד לפני הרבנות שמקפידים על כך גם.

ביחס לשאר הדברים אני לא יודע.

אבל מצד האמון, אני סומך על הou שאם הם כותבים כשר הם עומדים מאחורי זה, פשוט לא מקל בחדש אבל כן מקל בחלב סתם.

דביר עמר עשה כאן בערוץ פרודקאסט עם הרב חנן ברנד לא מזמן, שעסק גם בזה. מסביר שם על ההבדלים, כדאי להיות מודע.

ומעניין לשמוע מי זה הרב חנן ברנד מבחינת תפקיד במערך הכשרות (באמת אני לא מכירה), כדי לדעת אם יש לו אינטרס כלשהו בעניין.

בכל מקרה, בעלת עסק שהחליפה לצוהר כתבה שהם משתמשים בדיוק באותם מוצרים כמו מקודם (היה להם רבנות), והמשגיח מגיע יותר.

ומבחינת היכרות עם כשרויות של הרבנות- דווקא היא יכולה להיות בעייתית מאוד מאוד.

למשל- ידעת שאם אתה בעל עסק, ורוצה כשרות מהרבנות, אתה משלם ישירות למשגיח בחוזה אישי מולו (מחיר שלו, תנאים שלו)?

אתה מבין את הבעיה שיכולה להיות פה?

הייתי מצפה שתשלם לרבנות ישירות, והיא תביא משגיחים (ותשלם להם).

בצורה הזו, אם יש משהו לא הכי בסדר - אתה משלם יותר וזהו.

והמשגיח יכול להגיע ל10 דקות ביום וזהו (מהיכרות).

זה בנוגע למה שאמרת אם יש עד שבאמת נמצא ורואה…

העיקר שהמשגיח יכול להגיע בלי התרעה בכל זמן כדי שבעל העסק יחשוש שיבדקו אותו.

לכן, צריך שלא תהיה שגרה קבועה מתי המשגיח מגיע והולך 

רבנות. 

זה לא טוב,

משך הזמן לא משנה כל כך

הסיפורים שהיו על צהר, לפחות בשנים הראשונות שלה היו בהחלט גרועות יותר מהרבנות. לא רק בכך שהפסיקה ההלכתית היתה נמוכה מהמינימום של הרבנות ונסמכה על שיטות שנמצאות מתחת לקונצנזוס.

לגבי החוזה האישי את מפתיעה מאוד, וזה נשמע כמו כשל מקומי ולא איור לקרות. הרי כשדיברו בוועדה של מיליניבסקי על עלויות והביאו דוחות השוואתיים בין כשרות רגילה לכשרות צהר יצא שהרבנות זולה בהרבה דווקא בגלל שאין חוזה אישי אלא האגרה קבועה לרבנות המקומית והמשגיח/ים מועסק באותו שכר בין אם יש עסק אחד וין אם יש 5.

אם שמעת על משגיח של הרבנות בחוזה אישי אז הוא שקרן שגונב את בית העסק ויש לדווח על זה לרבנות.

מסיבות שאני מניחה שמובנות (מצע לשחיתות, והיעדר רגולציה)

אני לא בעלת העסק אז אני לא יודעת אם הליקוי הוא במשגיח או ברבנות האיזורית או לא יודעת. אבל זה בוודאות מקרה שקיים. כרגע.

ודווקא לא מעט אנשים אמרו שעניין החוזים האישיים ברבנות הוא ידוע ובעייתי (אנשים שברובם לא יאכלו בכשרות צוהר)

יכול להיות שזה תלוי מועצה מקומית. לא סביר שזה מול המשגיח בלבד (במקרה הספציפי הזה לפחות)

אישית, הייתי רוצה שכל כשרות תהיה מאוד שקופה על מה מקפידים ועל מה לא כדי שאדע מתי להעדיף גוף כשרות זה או אחר ועל מה חשוב שאקפיד בהינתן ההקפדות שלי.

אבל גם מצד רמת היכולת לפקח. למפעל בארץ חשוב שתהיה כשרות ולכן היכולת לפקח עליו ולדרוש ממנו רף של פיקוח - הרבה יותר גבוהה, ממה שנאלצים להסתמך עליו בחו"ל, כשלמפעלי ענק, יש הרבה יותר לקוחות שלא מעניין אותם כשרות.

למה הם לא נחשבים כמו כל בדץ אחר?

למיטב ידיעתי התשובה מתחילה בכך שהרף ההלכתי שלהם הוא נמוך מהרף המינימלי של הרבנות. הסיפור של הכשרת יין נסך למפרע 7 שנים היה סיפור גדול ורב משמעות בזמנו.

אנשים טוענים שכשרות צוהר מקפידה יותר מהרבה רבנויות. אני משער שלפחות בשנים הראשונות הם חייבים "לעשות קולות" של עבודה רצינית גם אם אחר כך יהיה להם אומץ לשחרר. ולו משיקולי תדמית.

בייניש אחד נכנס לאכול שרימפס במסעדה, רואה אותו רבו אוכל, ניגש אליו ואומר לו "איך אתה מסוגל לאכול טרף?"

אמר לו התלמיד "ראית אותי ממש אוכל מהתחלה ועד הסוף?"

ענה לו הרב "ראיתי במו עיני אותך אוכל את כל השרימפס, ממש השגחתי על צעדיך ועל כל מעשה שעשית במסעדה!".

"נו אז מה הבעיה?" אומר לו התלמיד, "יוצא שאכלתי בהשגחת הרבנות!" 

או שזו הייתה מסעדה של נאור נרקיס או מישהו בסגנון "כאן ביינישים לא משלמים" (בהצגת של"ת)

ציפיתי לטקט מול הצרות שאירעו את אבותינו ביום הזה,

וטקט מול בית ה' החרב

כמו לא לשמוע שירים (גם עצובים או שקטים), אז הנפש מחפשת אפיקים אחרים לקבל חיות.

או שאנחנו מחפשים לבכות על צרות העבר, במקום על ההווה ההזוי (מדינה ריבונית, שמסרה את הר הבית לוואקף, וישמעאלים עדיין מבזים אותו, ואין יותר מדי פוצה פה ומצפצף).

או שאנחנו מתמקדים בתפילה במקום בעשייה.

אז אנשים לא מרגישים שהימים האלו מספיק נוגעים אליהם (אני לא מדבר ספציפית על קעלעברימבאר אלא בכללי)

בגדול אני מבין את מה שאתה אומר, אבל גם מבין שהציבור צריך גדרים ברורים. שמן הסתם הופכים להיות מצוות אנשים מלומדה (לדוגמה לרקוד לצלילי שיר וואקלי, או לעשות סיומי מסכת כל ארוחה ועוד)

אבל כשהם הופכים לעיקריים יותר מהתוכן, יש בעיה מהותית.

שום תוכן לא יכול להחליף את המקדש. לא רבנים וצדיקים, לא חסידות, לא טישים, לא חכמה מבריקה ולא שום דבר.

פשוט פעם מקדש היה רחוק ולא אפשרי, היום זה אפשרי ואנשים יודעים שאנחנו יכולים יותר אבל לא עושים, אז כל הבכי על המקדש נתפס כלעבוד על עצמנו.

לדעתי צריך להתחיל מלהתנער מההרגלים ומדפוסי החשיבה הישנים, לחשוב נקי, ותוך זמן קצר כבר אפשר להבין שהמצב הוא פשוט הזוי.

יש לנו מדינה כבר הרבה שנים, המצב הכלכלי טוב, והיחס להר הבית אצל רוב שומרי התורה והמצוות נע בין אדישות לריחוק, עם כל מיני תירוצים שכיום ברור שהם כבר לא נכונים.

אני אפילו לא נכנס לסוגיה של עלייה להר הבית, אלא רק לבסיס שהיה אמור להיות מובן מאליו- כמו שכולם מזדעזעים ומגנים כשאיזה משוגע מחלל בית כנסת פה או בחו"ל, על אחת כמה וכמה שבכל יום אלפי ערבים מחללים את מקום קודש הקדשים.

אין באמת השגחה על המוצרים בצורה הדוקה ממש...

משגיח לא באמת יודע לגמרי מה קורה במקום ואף לא תמיד מגיע כל יום.

הכל בנוי בצורה רשלנית ולא תקנית.

הייתי אחראי ביקורות כשרות בצבא ולכן אני מכיר את זה מקרוב מאוד.

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.

שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.

אה וגם שאין הקלטות.

זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ

@משה

אני זוכר נכון?

כלומר,  הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.

אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.

ותראה.

לומר לך את האמת הפנימית שלי אני לא קונה.

כאילו אוקיי יש יצר הרע יש תאוות יש קשיים. אבל אני ממש לא מקבל את זה כמהות האדם ומהות מציאותו בעולם.

לא יודע איני חסיד של "תורת המאבק".

יש אמנם מאבק אבל ככל שלעשות ממנו "שואו" ככה מתעסקים אך בתהליך גירוד הקליפה במקום במהות פנימית הרבה יותר שהרי "נשמה שנתת בי טהורה היא" ומהות האדם היא גבוהה מעל גבוה.