זזו מציאות מצערת, כי דור שבית המקדש לא נבנה בו, כאילו נחרב בימיו.

והתזכורת המעציבה הזו מתחדדת עם הקושי של ההגבלות, כל פעם שרוצים משהו ואסור- נזכרים בסיבה...

בירושלים יש מליון תושבים.

אנחנו רוצים ש-15 מליון יהודים יעלו לבית המקדש לפחות בליל הסדר.

כדי להעלות את קיבולת המים והביוב להכפיל פי 15.

שאלתי אנשים ממקורות כמה זמן יקח להכפיל את תשתיות המים והביוב בירושלים פי 15 ואמרו לי בין 30 ל-50 שנה מהתכנון לביצוע.

זה רק על תשתית המים והביוב שזה די בסיסי בלי זה אין כלום.

איפה חשמל, תקשורת, תחבורה, פינוי אשפה, מיספוא, ועד?

יש 155 אלף חדרי מלון ***בכל הארץ*** איפה יארחו 15 מליוןיהודים בירושלים Airbnb ? ישימו אוהלים בחניון גבעתי וגיא בן הינום? שירותים כימיים?

וזה רק בשלב א של יהודים בלבד, שלב ב זה כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא

לחולל ניסים?

ההנהגה כיום היא ע"פ דרך הטבע, אבל יש סיכוי סביר שביאת גואל צדק ובניית בית המקדש לא יתרחשו בדרך הטבע

או שנהיה זכאים, או שיגיע הזמן להיגאל...

עם ישראל נגאלו ממצרים לא כי היו יותר מידי צדיקים ונקטו בפעולות כאלו ואחרות.

וגם אם זה נכתב מאוחר יותר, לענ"ד מה שמשנה זה העיקר (תרתי משמע חח) 

אנחנו בגלות, ויש אפשרות שנגאל בכל רגע אם רק נהיה מספיק ראויים. 

והכי עצוב מהכל, שאנחנו אפילו לא יודעים ולא מרגישים את עוצמת ההפסד של הריחוק מהשכינה.

זה גם רמב"ם

ואחכה לו בכל יום, לא נראה לי שזה יהיה היום...

הכנת בגדים לתשעת הימים? למה? אולי המשיח יבוא? ככה החיים מתנהלים מאמין שהוא יכול לבוא כל רגע מנהל את חיי כאילו הוא לא יבוא אף פעם...

אני קובע פגישות ולא חושב "אולי הוא יבוא" אני הולך לישון ולא חושב "אולי הוא יבוא" אני בטוח שהוא יכול מתי שנהיה מוכנים אבל לא נראה לי שזה יהיה היום...

אני מאמינה שזה יהיה היום כמו שאני מאמינה בכל יום.

אני יודעת שיש היתכנות שהיום המשיח בא.

זה לא אומר שאשבית את מהלך החיים הטבעי, הכנתי בגדים לתשעת הימים, אבל הכנתי גם בגד למשיח 

ואת הזדעזת ואמרת שאע"פ שיתמהמה אם כל זה אחכה לו, אז ציינתי שהוא יכול לבוא כל יום, ועדיין הגיוני שמישהו יעריך שהוא לא יבוא היום...

אין לי מושג מה הגילאים של החברה פה, אבל כולי תפילה שכולם יאריכו ימים בטוב ובנעימים עד 120 וכו' וכו'

מבחינתי זה קללה, אני יודע לא התכוונת לפגוע...

ב' מה ההבדל? אני בן 19 ואני לא יודע אם הוא יבוא ב100 שנים הקרובות...

אישית אני משער שכן כי אני רואה את תהופוכות היקום האלה, טראמפ וביבי וכו'...

ועצם ביאתו של המשיח תהיה נס, ולכן זה קצת מוזר לי לחשבן איך זה יסתדר ומתי זה יקרה, כי זה נשגב מבינתנו בכל מקרה...

ולך אריכות ימים ושנים, מתוך בריאות איתנה, נהורא מעליה, ונחת מיוצאי חלצייך!!

לא יודע... אם יש נבואה שמשהו יקרה, זה נס? מה זה נס בכלל?

כאילו, הוא בהכרח יגיע מתישהוא

כל החיים שלנו זה נס, יש נס גלוי ונס נסתר.

לענ"ד ביאת משיח לא בהכרח שתקרה בדרך הטבע, כי יש סיכוי בכל רגע שיעלה הרצון מלפני הבורא.

עם ישראל נגאלו ממצרים בדרך נס לצורך הדוגמא... 

אז ביאת המשיח היא כן נס, אבל מי שיגיד שלא אני בהחלט אבין אותו...

למה לא בהכרח שתקרה? לא בהכרח מתי היא תקרה אבל בהכרח שתקרה...

כפי שציינתי "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד"

ביחס לגויים, אני פשוט מניח שלא מדובר שכל הגוים יבואו בחדא מחתא אלא בעיקר משלחות וכדומה. תיירים יהיה כרגיל, ואולי זה יוגבל בחורה כזו או אחרת כדי לשמור על הסדר הציבורי.

ביחס ליהודים, קורבנות אפשר להקריב כל שבעה שאחרי החג. פסח יש שניים. להקרבת פסח צריך רק נציג של המנויים. ובנוגע לגודל העיר, עתידה ירושלים שתתרחב עד דמשק (פשט או לא, כך או כך זה יגדל).

וכמובן שייתכן וכוחה של סנהדרין יעמוד פה לעזרתנו במגוון הלכות...

ישנים במקדשים ענקיים וכאלה על הרצפה 
 

(מבחינת העתיד לבוא, פעם עלתה לי תובנה - אם המקדש יבנה ועליה של כולם תהיה עלולה לגרום לפיקוח נפש בגלל מחסור בתשתיות, הרבנים פשוט יגידו שלא כולם יבואו בגלל פיקוח נפש. קל ופשוט)

מאשר לפני 100/200 או אפילו 50 שנה

ועדיין אנחנו מאוד רחוקים.

אם העליה לרגל של 15 מליון יהודים השנה בתשעה באב התשתיות בירושלים יקרסו.

את בית המקדש

תאמין שיצליחו למצוא פתרון לתשתיות

אפשר גם להקים את הסנהדרין מבחינה טכנית אבל השאלה אם יהיה חכם.

לפוצץ תשתית בעומס יתר מטורף זה לא חכם.

לתת לזקנים נשים וטף לישון באוהלים בגיא בן הינום עם שרותים כימיים זה לא חכם.

צריך למצוא פיתרון לפקקים, לחשמל, למספוא.

רוב הבהמות בעולם פסולות להקרבה כי מנקבים להם את האוזן לפני גיל שנה כדי לסמן אותם.

בגדול העולם ועם ישראל לא מוכן לבית מקדש גם אם מבחינה טכנית יש טכנולוגיה לבנות אותו בשניות עם מדפסת תלת מימד.

אם המדינה מגייסת את כל משאביה, מטילה צו חירום לאומי, ועוקפת את כל הליכי הבירוקרטיה והתכנון, זמן המינימום המוחלט להפקה כזאת הוא בין 6 ל-12 חודשים.

להלן פירוט לוח הזמנים המינימלי לפי קצבי העבודה המהירים ביותר האפשריים מבחינה פיזית והנדסית:

⏱️ חודשים 1–3: ייצור, רכש וגיוס ציוד (צוואר הבקבוק העולמי)

• תנורי החרס לצלי: ייצור של כ-200,000 תנורי חרס בטוחים דורש הפעלה של עשרות מפעלים בארץ ובעולם 24/7.
• רכש תשתיות זמניות: הזמנה והטסה/הפלגה של מאות אלפי תאים כימיים, מיכלי מים מפלסטיק (קובייות), גנרטורים תעשייתיים, וקילומטרים של יריעות ובזנטים. המלאי הקיים בישראל לא מגרד את האחוז ממה שצריך, ולכן נדרש זמן לייבא הכול מחוץ לארץ.

🚜 חודשים 4–6: הכשרת שטח פיזית במדבר/עוטף ירושלים

• פילוס ויושר הקרקע: דחפורים וטרקטורים של הצבא וחברות תשתית צריכים ליישר עשרות אלפי דונמים של סלעים וגבעות כדי שיהיה אפשר לפרוס עליהם יריעות, ושקבוצות יוכלו לצעוד בבטחה בלי לשבור רגליים.
• מסלולי ההליכה: הפקעת כבישים קיימים (כמו כביש 1) ובניית גשרים זמניים או הרחבת שוליים רגליים כדי לייצר את "האוטוסטרדות הרגליות" אל העיר העתיקה.
• רשת המים הזמנית: פריסת צינורות מים גמישים (בקטרים צבאיים) מעורקי המים הראשיים של "מקורות" אל מאות נקודות חלוקה ומילוי בערי האוהלים. לוקח חודשים רק לפרוס ולבחבר את המערכות הללו כדי שיעמדו בלחץ.

🔥 חודשים 7–9: הקמת מתחמי הצלייה והבטיחות

• אזורי אש מבודדים: כדי למנוע את אסון השריפה שדיברנו עליו, אי אפשר לתת לכל אחד להדליק אש ליד השק שינה שלו. חובה לבנות "רצועות צלייה" ענקיות מבטון או עפר, מרוחקות ממאהל הבזנטים, עם צינורות כיבוי אש מוזנים בלחץ מים גבוה ומאות פקחי כבאות.
• תחנות מעבר לביוב: פריסת מאות אלפי התאים הכימיים וחפירת בורות ספיגה זמניים או נקודות ריקון לביוביות (שיעבדו בשיירות בלתי פוסקות).

🥖 חודשים 10–12: לוגיסטיקת מזון, סימולציות ואגירה

• אספקת חירום לחג: אחסון מראש של מיליוני טונות של מצות, מים מבוקבקים ומוצרי יסוד במחסני ענק זמניים סביב המאהל.
• תרגול המודל: הרצת סימולציות של תנועת המונים (הלוך וחזור) עם עשרות אלפי חיילים כדי לבדוק ששערי הר הבית והצירים לא הופכים למלכודת קטלנית.

לסיכום

גם עם שקי שינה ויריעות זמניות, פחות מחצי שנה עד שנה של עבודה הנדסית מטורפת סביב השעון תסתיים באסון. הפיזיקה של זרימת מים, פינוי שפכים, מניעת שריפות ושינוע המונים אינה מאפשרת קיצורי דרך מעבר לכך.

אבל בתכלס אם בית המקדש ראוי לרדת משמים, אז כל שכן עיר אוהלים כזאת.

ולגבי בית תפילה יקרא לכל העמים- זה לא חייב להיות דוקא בימים הכי עמוסים בשנה בבית המקדש.

וחוץ מזה- אנחנו מתבססים על הרחבת קדושת ירושלים. שאם לא כך אין אפשרות לשכן 15 מליון איש בין החומות של היום..

ואם כך אז בודאי שנרחיב גם את קדושת הר הבית והעזרות. והכל יהיה פשוט יותר (לא להרהמורניקים)..

כך או אחרת הai  לדעתי פשוט לא מחובר למציאות.

כל דיבור על הבית שאין לאבא שלנו וכו' כל כך מנותק ומרגיש כמו סטיקר.

גם קשה לי להאמין שמישהו מתוך אלו שהוגים אותו בערגה באמת מרגיש את מה שהוא מדבר

הקיטש אכן מעצבן, זה נכון.

בינתיים אני מסתפק בכך שמאוד מטריד אותי מצבי הרוחני הנוכחי.

שזוכרים שבית המקדש עשוי מאבנים גשמיות

יותר מאשר רומנטיקנים שמבחינתם בית מקדש זה אירוע כמעט בדיוני

(למרות זאת כן קשה לי עם לוחמה פוליטית והפגנתית לכיוון המקדש, אבל אולי זה עוד שלב בדרך🤔)

זה יכול כן להשפיע ולקרב את המושגים האלה, הכל כך בלתי מושגים - אלינו.

פעם קראתי משהו של המהר"ל או הרמח"ל אולי והבנתי שבית המקדש

הוא כעין חדר בקרה של כל העולם.

כלומר, נראה לי אבסורדי שהשם ימשיך לנהל את העולם כפי שהוא עכשיו,

שיניח לו להתנהל כך, מלחמות, תועבות, שחיתויות, וכו' וכו'  - עד מתי?!

ואין לי סבלנות לחכות כבר עד שזה יקרה , אבל קשה לי לחשוב על

בית המקדש, על הקרבנות; 

רוצה תיקון העולם במלכות ש-י

כמו שאומרים בעלינו לשבח, שכל הגילולים המודרנים יומגרו

אבל הרעיון של מקום שבו השכינה שורה, דהיינו, בית המקדש...לא ברור

לי ואיני מרגישה נכספת אליו דווקא. לדאבוני.

כי אני לא שומע מוזיקה כמעט ממילא, וכמה כבר יוצא לי לחדש דברים דווקא בשלושת השבועות... רק הזקן יפריע לי לקראת הסוף.

העובדה שהמקדש חרב פחות מפריעה לי, מודה ומתוודה. כזה אני, פחות מבינוני.

להכניס מקדש לתוך החברה הדתית היום זה אסון ויגרום בעצמו לחורבן, ולדבר על מקדש בעידן שבו הכל מתוקן אז זה פשוט לדבר על גאולה. האם מפריע לי שאין גאולה עדיין? לא יודע. אני לא חושב שאני באמת מבין את מלוא המשמעות של הגאולה העתידה.

לא כל כך ברור ואומר לי משהו, אבל אולי כן אני חושבת שאין

ספק שהקב"ה נורא...מסכן. כן. תראו איזה עולם יפה הוא

ברא וכמה הוא ציפה וייחל מבני האדם....

ובמציאות?  מלחמות, מריבות, יוהרות (חברה אמרה לי

היום שאני יהירה, כנראה זה נכון. זה מעציב אותי אבל

כנראה לא כל כך מתחשק לי להשתחרר מזה....)

התועבות, כל הגועל נפש שיש בעולם, לא רחמנות

על הקב"ה?

איך הוא יכול לסבול את העולם הזה, איך הוא לא

מתייאש: עד כאן רבותי!

ובנשיפה אחת להפוך הכל לאין.

זה בגלל שהוא מלך ענוו. מצמרר, נכון?

כמו שכתוב שהשם התעצב על לבו

בפרשת נח, נדמה לי.

זה כל כך עצוב.

אני לא הייתי נותנת לעולם הזה

כפי שהוא יותר מיומיים;  וידוי

ויאללה, רות. סוף.

אני רק מרחמת על בעלי החיים

(הנחמדים שביניהם). מה הם

אשמים שאנו חטאנו, מה?

בכל אופן לא הקב"ה מסכן, אלא אנחנו. ושכינת עוזו שהוא קשר באומתנו מצטערת צער שאין הדעת יכולה לסבול את אפס קצהו. הופעת האלוהות בעולמנו חסרה כל כך. אך היא חסרה לנו, ולבריאה כולה - לא לבורא, הוא מרומם מעל כל זה.

מרגיש לי שבסוף גם אם קשה לי בצד "הגשמי" על ההגבלות, התורה הזאת חיזקה אצלי כמה זה שייך ברוחניות כל כך..

כל פעם שאני רוצה לשמוע מוזיקה ואסור אז קשה לי ואז אני נזכר למה אסור וזה... כאילו מפנה את הקושי לשם...

דת משה וישראל מבוססת על עבודת הקורבנות. אין בית מקדש = עבודת ה' שלנו לוקה בחסר. למי שיתחיל לצטט מימרות כגון "תפילות כנגן קורבנות תיקנום", אספר סיפור קצר מאת הסופר היהודי-סובייטי פליקס קריבין: 

גיבור הסיפור נכנס לחנות ספרים ומבקש לקנות את יצירותיהם של פושקין המשורר ובונין הפרוזאיקן. במציאות הקומוניסטית דאז יש מחסור בכל תחום, והמוכר מודיע שבמקום פושקין ובונין ניתן לקנות את התחליפים, הלוא הם הספרים של היוצרים המודרניים פישקין ודונין. האיש רוכש את התחליפים ועובר לחנות הרהיטים ממול כדי לקנות מדף ספרים. "מצטערים, אומר המוכר, אין לנו מדפי ספרים, אבל בתור תחליף תלך לדואר, תבקש ארגז עץ ותעשה ממנו מדף". חובב הספרות הולך לדואר, ושם מציעים לו תחליף במקום ארגזי העץ החסרים: בד לאריזת חבילות. 

בשורה התחתונה, גיבור הסיפור חוזר הביתה מהורהר כולו: "אבל איך עושים מדף עץ מחתיכת בד?"

כל הסיפור של היהדות הבתר-מקראית הוא עשיית מדף עץ מחתיכת בד, בגלל הימצאותו של עם ישראל בגלות. לצערנו, עם הזמן לא רק שהתרגלנו אל המציאות המעוותת של היעדר בית מקדש, אלא פיתחנו המון תירוצים מדוע לא לבנות אותו אחרי שיבת הציון הגדולה ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, ומדוע חתיכת בד היא לא רק תחליף, אלא היא היא מדף הספרים האמיתי.

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.