זזו מציאות מצערת, כי דור שבית המקדש לא נבנה בו, כאילו נחרב בימיו.

והתזכורת המעציבה הזו מתחדדת עם הקושי של ההגבלות, כל פעם שרוצים משהו ואסור- נזכרים בסיבה...

בירושלים יש מליון תושבים.

אנחנו רוצים ש-15 מליון יהודים יעלו לבית המקדש לפחות בליל הסדר.

כדי להעלות את קיבולת המים והביוב להכפיל פי 15.

שאלתי אנשים ממקורות כמה זמן יקח להכפיל את תשתיות המים והביוב בירושלים פי 15 ואמרו לי בין 30 ל-50 שנה מהתכנון לביצוע.

זה רק על תשתית המים והביוב שזה די בסיסי בלי זה אין כלום.

איפה חשמל, תקשורת, תחבורה, פינוי אשפה, מיספוא, ועד?

יש 155 אלף חדרי מלון ***בכל הארץ*** איפה יארחו 15 מליוןיהודים בירושלים Airbnb ? ישימו אוהלים בחניון גבעתי וגיא בן הינום? שירותים כימיים?

וזה רק בשלב א של יהודים בלבד, שלב ב זה כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא

לחולל ניסים?

ההנהגה כיום היא ע"פ דרך הטבע, אבל יש סיכוי סביר שביאת גואל צדק ובניית בית המקדש לא יתרחשו בדרך הטבע

או שנהיה זכאים, או שיגיע הזמן להיגאל...

עם ישראל נגאלו ממצרים לא כי היו יותר מידי צדיקים ונקטו בפעולות כאלו ואחרות.

וגם אם זה נכתב מאוחר יותר, לענ"ד מה שמשנה זה העיקר (תרתי משמע חח) 

אנחנו בגלות, ויש אפשרות שנגאל בכל רגע אם רק נהיה מספיק ראויים. 

והכי עצוב מהכל, שאנחנו אפילו לא יודעים ולא מרגישים את עוצמת ההפסד של הריחוק מהשכינה.

זה גם רמב"ם

ואחכה לו בכל יום, לא נראה לי שזה יהיה היום...

הכנת בגדים לתשעת הימים? למה? אולי המשיח יבוא? ככה החיים מתנהלים מאמין שהוא יכול לבוא כל רגע מנהל את חיי כאילו הוא לא יבוא אף פעם...

אני קובע פגישות ולא חושב "אולי הוא יבוא" אני הולך לישון ולא חושב "אולי הוא יבוא" אני בטוח שהוא יכול מתי שנהיה מוכנים אבל לא נראה לי שזה יהיה היום...

אני מאמינה שזה יהיה היום כמו שאני מאמינה בכל יום.

אני יודעת שיש היתכנות שהיום המשיח בא.

זה לא אומר שאשבית את מהלך החיים הטבעי, הכנתי בגדים לתשעת הימים, אבל הכנתי גם בגד למשיח 

ואת הזדעזת ואמרת שאע"פ שיתמהמה אם כל זה אחכה לו, אז ציינתי שהוא יכול לבוא כל יום, ועדיין הגיוני שמישהו יעריך שהוא לא יבוא היום...

אין לי מושג מה הגילאים של החברה פה, אבל כולי תפילה שכולם יאריכו ימים בטוב ובנעימים עד 120 וכו' וכו'

מבחינתי זה קללה, אני יודע לא התכוונת לפגוע...

ב' מה ההבדל? אני בן 19 ואני לא יודע אם הוא יבוא ב100 שנים הקרובות...

אישית אני משער שכן כי אני רואה את תהופוכות היקום האלה, טראמפ וביבי וכו'...

ועצם ביאתו של המשיח תהיה נס, ולכן זה קצת מוזר לי לחשבן איך זה יסתדר ומתי זה יקרה, כי זה נשגב מבינתנו בכל מקרה...

ולך אריכות ימים ושנים, מתוך בריאות איתנה, נהורא מעליה, ונחת מיוצאי חלצייך!!

לא יודע... אם יש נבואה שמשהו יקרה, זה נס? מה זה נס בכלל?

כאילו, הוא בהכרח יגיע מתישהוא

כל החיים שלנו זה נס, יש נס גלוי ונס נסתר.

לענ"ד ביאת משיח לא בהכרח שתקרה בדרך הטבע, כי יש סיכוי בכל רגע שיעלה הרצון מלפני הבורא.

עם ישראל נגאלו ממצרים בדרך נס לצורך הדוגמא... 

אז ביאת המשיח היא כן נס, אבל מי שיגיד שלא אני בהחלט אבין אותו...

למה לא בהכרח שתקרה? לא בהכרח מתי היא תקרה אבל בהכרח שתקרה...

כפי שציינתי "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד"

ביחס לגויים, אני פשוט מניח שלא מדובר שכל הגוים יבואו בחדא מחתא אלא בעיקר משלחות וכדומה. תיירים יהיה כרגיל, ואולי זה יוגבל בחורה כזו או אחרת כדי לשמור על הסדר הציבורי.

ביחס ליהודים, קורבנות אפשר להקריב כל שבעה שאחרי החג. פסח יש שניים. להקרבת פסח צריך רק נציג של המנויים. ובנוגע לגודל העיר, עתידה ירושלים שתתרחב עד דמשק (פשט או לא, כך או כך זה יגדל).

וכמובן שייתכן וכוחה של סנהדרין יעמוד פה לעזרתנו במגוון הלכות...

ישנים במקדשים ענקיים וכאלה על הרצפה 
 

(מבחינת העתיד לבוא, פעם עלתה לי תובנה - אם המקדש יבנה ועליה של כולם תהיה עלולה לגרום לפיקוח נפש בגלל מחסור בתשתיות, הרבנים פשוט יגידו שלא כולם יבואו בגלל פיקוח נפש. קל ופשוט)

מאשר לפני 100/200 או אפילו 50 שנה

ועדיין אנחנו מאוד רחוקים.

אם העליה לרגל של 15 מליון יהודים השנה בתשעה באב התשתיות בירושלים יקרסו.

את בית המקדש

תאמין שיצליחו למצוא פתרון לתשתיות

אפשר גם להקים את הסנהדרין מבחינה טכנית אבל השאלה אם יהיה חכם.

לפוצץ תשתית בעומס יתר מטורף זה לא חכם.

לתת לזקנים נשים וטף לישון באוהלים בגיא בן הינום עם שרותים כימיים זה לא חכם.

צריך למצוא פיתרון לפקקים, לחשמל, למספוא.

רוב הבהמות בעולם פסולות להקרבה כי מנקבים להם את האוזן לפני גיל שנה כדי לסמן אותם.

בגדול העולם ועם ישראל לא מוכן לבית מקדש גם אם מבחינה טכנית יש טכנולוגיה לבנות אותו בשניות עם מדפסת תלת מימד.

אם המדינה מגייסת את כל משאביה, מטילה צו חירום לאומי, ועוקפת את כל הליכי הבירוקרטיה והתכנון, זמן המינימום המוחלט להפקה כזאת הוא בין 6 ל-12 חודשים.

להלן פירוט לוח הזמנים המינימלי לפי קצבי העבודה המהירים ביותר האפשריים מבחינה פיזית והנדסית:

⏱️ חודשים 1–3: ייצור, רכש וגיוס ציוד (צוואר הבקבוק העולמי)

• תנורי החרס לצלי: ייצור של כ-200,000 תנורי חרס בטוחים דורש הפעלה של עשרות מפעלים בארץ ובעולם 24/7.
• רכש תשתיות זמניות: הזמנה והטסה/הפלגה של מאות אלפי תאים כימיים, מיכלי מים מפלסטיק (קובייות), גנרטורים תעשייתיים, וקילומטרים של יריעות ובזנטים. המלאי הקיים בישראל לא מגרד את האחוז ממה שצריך, ולכן נדרש זמן לייבא הכול מחוץ לארץ.

🚜 חודשים 4–6: הכשרת שטח פיזית במדבר/עוטף ירושלים

• פילוס ויושר הקרקע: דחפורים וטרקטורים של הצבא וחברות תשתית צריכים ליישר עשרות אלפי דונמים של סלעים וגבעות כדי שיהיה אפשר לפרוס עליהם יריעות, ושקבוצות יוכלו לצעוד בבטחה בלי לשבור רגליים.
• מסלולי ההליכה: הפקעת כבישים קיימים (כמו כביש 1) ובניית גשרים זמניים או הרחבת שוליים רגליים כדי לייצר את "האוטוסטרדות הרגליות" אל העיר העתיקה.
• רשת המים הזמנית: פריסת צינורות מים גמישים (בקטרים צבאיים) מעורקי המים הראשיים של "מקורות" אל מאות נקודות חלוקה ומילוי בערי האוהלים. לוקח חודשים רק לפרוס ולבחבר את המערכות הללו כדי שיעמדו בלחץ.

🔥 חודשים 7–9: הקמת מתחמי הצלייה והבטיחות

• אזורי אש מבודדים: כדי למנוע את אסון השריפה שדיברנו עליו, אי אפשר לתת לכל אחד להדליק אש ליד השק שינה שלו. חובה לבנות "רצועות צלייה" ענקיות מבטון או עפר, מרוחקות ממאהל הבזנטים, עם צינורות כיבוי אש מוזנים בלחץ מים גבוה ומאות פקחי כבאות.
• תחנות מעבר לביוב: פריסת מאות אלפי התאים הכימיים וחפירת בורות ספיגה זמניים או נקודות ריקון לביוביות (שיעבדו בשיירות בלתי פוסקות).

🥖 חודשים 10–12: לוגיסטיקת מזון, סימולציות ואגירה

• אספקת חירום לחג: אחסון מראש של מיליוני טונות של מצות, מים מבוקבקים ומוצרי יסוד במחסני ענק זמניים סביב המאהל.
• תרגול המודל: הרצת סימולציות של תנועת המונים (הלוך וחזור) עם עשרות אלפי חיילים כדי לבדוק ששערי הר הבית והצירים לא הופכים למלכודת קטלנית.

לסיכום

גם עם שקי שינה ויריעות זמניות, פחות מחצי שנה עד שנה של עבודה הנדסית מטורפת סביב השעון תסתיים באסון. הפיזיקה של זרימת מים, פינוי שפכים, מניעת שריפות ושינוע המונים אינה מאפשרת קיצורי דרך מעבר לכך.

אבל בתכלס אם בית המקדש ראוי לרדת משמים, אז כל שכן עיר אוהלים כזאת.

ולגבי בית תפילה יקרא לכל העמים- זה לא חייב להיות דוקא בימים הכי עמוסים בשנה בבית המקדש.

וחוץ מזה- אנחנו מתבססים על הרחבת קדושת ירושלים. שאם לא כך אין אפשרות לשכן 15 מליון איש בין החומות של היום..

ואם כך אז בודאי שנרחיב גם את קדושת הר הבית והעזרות. והכל יהיה פשוט יותר (לא להרהמורניקים)..

כך או אחרת הai  לדעתי פשוט לא מחובר למציאות.

כל דיבור על הבית שאין לאבא שלנו וכו' כל כך מנותק ומרגיש כמו סטיקר.

גם קשה לי להאמין שמישהו מתוך אלו שהוגים אותו בערגה באמת מרגיש את מה שהוא מדבר

הקיטש אכן מעצבן, זה נכון.

בינתיים אני מסתפק בכך שמאוד מטריד אותי מצבי הרוחני הנוכחי.

שזוכרים שבית המקדש עשוי מאבנים גשמיות

יותר מאשר רומנטיקנים שמבחינתם בית מקדש זה אירוע כמעט בדיוני

(למרות זאת כן קשה לי עם לוחמה פוליטית והפגנתית לכיוון המקדש, אבל אולי זה עוד שלב בדרך🤔)

זה יכול כן להשפיע ולקרב את המושגים האלה, הכל כך בלתי מושגים - אלינו.

פעם קראתי משהו של המהר"ל או הרמח"ל אולי והבנתי שבית המקדש

הוא כעין חדר בקרה של כל העולם.

כלומר, נראה לי אבסורדי שהשם ימשיך לנהל את העולם כפי שהוא עכשיו,

שיניח לו להתנהל כך, מלחמות, תועבות, שחיתויות, וכו' וכו'  - עד מתי?!

ואין לי סבלנות לחכות כבר עד שזה יקרה , אבל קשה לי לחשוב על

בית המקדש, על הקרבנות; 

רוצה תיקון העולם במלכות ש-י

כמו שאומרים בעלינו לשבח, שכל הגילולים המודרנים יומגרו

אבל הרעיון של מקום שבו השכינה שורה, דהיינו, בית המקדש...לא ברור

לי ואיני מרגישה נכספת אליו דווקא. לדאבוני.

כי אני לא שומע מוזיקה כמעט ממילא, וכמה כבר יוצא לי לחדש דברים דווקא בשלושת השבועות... רק הזקן יפריע לי לקראת הסוף.

העובדה שהמקדש חרב פחות מפריעה לי, מודה ומתוודה. כזה אני, פחות מבינוני.

להכניס מקדש לתוך החברה הדתית היום זה אסון ויגרום בעצמו לחורבן, ולדבר על מקדש בעידן שבו הכל מתוקן אז זה פשוט לדבר על גאולה. האם מפריע לי שאין גאולה עדיין? לא יודע. אני לא חושב שאני באמת מבין את מלוא המשמעות של הגאולה העתידה.

לא כל כך ברור ואומר לי משהו, אבל אולי כן אני חושבת שאין

ספק שהקב"ה נורא...מסכן. כן. תראו איזה עולם יפה הוא

ברא וכמה הוא ציפה וייחל מבני האדם....

ובמציאות?  מלחמות, מריבות, יוהרות (חברה אמרה לי

היום שאני יהירה, כנראה זה נכון. זה מעציב אותי אבל

כנראה לא כל כך מתחשק לי להשתחרר מזה....)

התועבות, כל הגועל נפש שיש בעולם, לא רחמנות

על הקב"ה?

איך הוא יכול לסבול את העולם הזה, איך הוא לא

מתייאש: עד כאן רבותי!

ובנשיפה אחת להפוך הכל לאין.

זה בגלל שהוא מלך ענוו. מצמרר, נכון?

כמו שכתוב שהשם התעצב על לבו

בפרשת נח, נדמה לי.

זה כל כך עצוב.

אני לא הייתי נותנת לעולם הזה

כפי שהוא יותר מיומיים;  וידוי

ויאללה, רות. סוף.

אני רק מרחמת על בעלי החיים

(הנחמדים שביניהם). מה הם

אשמים שאנו חטאנו, מה?

בכל אופן לא הקב"ה מסכן, אלא אנחנו. ושכינת עוזו שהוא קשר באומתנו מצטערת צער שאין הדעת יכולה לסבול את אפס קצהו. הופעת האלוהות בעולמנו חסרה כל כך. אך היא חסרה לנו, ולבריאה כולה - לא לבורא, הוא מרומם מעל כל זה.

מרגיש לי שבסוף גם אם קשה לי בצד "הגשמי" על ההגבלות, התורה הזאת חיזקה אצלי כמה זה שייך ברוחניות כל כך..

כל פעם שאני רוצה לשמוע מוזיקה ואסור אז קשה לי ואז אני נזכר למה אסור וזה... כאילו מפנה את הקושי לשם...

דת משה וישראל מבוססת על עבודת הקורבנות. אין בית מקדש = עבודת ה' שלנו לוקה בחסר. למי שיתחיל לצטט מימרות כגון "תפילות כנגן קורבנות תיקנום", אספר סיפור קצר מאת הסופר היהודי-סובייטי פליקס קריבין: 

גיבור הסיפור נכנס לחנות ספרים ומבקש לקנות את יצירותיהם של פושקין המשורר ובונין הפרוזאיקן. במציאות הקומוניסטית דאז יש מחסור בכל תחום, והמוכר מודיע שבמקום פושקין ובונין ניתן לקנות את התחליפים, הלוא הם הספרים של היוצרים המודרניים פישקין ודונין. האיש רוכש את התחליפים ועובר לחנות הרהיטים ממול כדי לקנות מדף ספרים. "מצטערים, אומר המוכר, אין לנו מדפי ספרים, אבל בתור תחליף תלך לדואר, תבקש ארגז עץ ותעשה ממנו מדף". חובב הספרות הולך לדואר, ושם מציעים לו תחליף במקום ארגזי העץ החסרים: בד לאריזת חבילות. 

בשורה התחתונה, גיבור הסיפור חוזר הביתה מהורהר כולו: "אבל איך עושים מדף עץ מחתיכת בד?"

כל הסיפור של היהדות הבתר-מקראית הוא עשיית מדף עץ מחתיכת בד, בגלל הימצאותו של עם ישראל בגלות. לצערנו, עם הזמן לא רק שהתרגלנו אל המציאות המעוותת של היעדר בית מקדש, אלא פיתחנו המון תירוצים מדוע לא לבנות אותו אחרי שיבת הציון הגדולה ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, ומדוע חתיכת בד היא לא רק תחליף, אלא היא היא מדף הספרים האמיתי.

אבל לא קשה...

כנראה זה לא בדיוק "משהו שלא עשינו הרבה זמן", אלא "משהו שלא עשינו אף פעם", כי האוכלוסיה התחלפה... ותכננתי משהו כן קשה 🤭

אני בעד

ג' באלול – ויקיפדיה

כאשר א' באלול יוצא ביום שישי

יאללה, הבנו את הבדיחה אחרי התגובה הראשונה. לא צריך להמשיך ולזלזל.

בכל זאת בעצם היותכם בציונות הדתית אתם רוכבים לא מעט על תורתו, תרצו או לא.

לא רוצים לציין את היום? לא מתחברים? סבבה, זכותכם. אבל לפחות תכבדו ואל תגיבו תגובות מטופשות 🙄

כך אני התרשמתי.

הרי לכולם ידוע שזה היארצייט של הרב קוק. איזו תשובה רצינית אפשר לתת? אולי תשתפי אותנו בתשובה שלך עצמך?

אילמלא האי יומא דקא גרים...

יום התייחדות עם בעל האורות שהוא חיינו, מבלעדי תורתו תחיית ישראל היתה נראית אחרת לגמרי, כמה וכמה שלבים אחורים, והמבט שלנו על כל התהליכים היה צר ומצומצם.

עוד הרבה מאוד יש לנו להעמיק בתורתו והנחלתה.

קשה לדבר ולצמצם במילים את גודל היום

איזה רעיון מתוק! חנויות סטוק הן מכרה זהב למתנות קטנות, חמודות ושנונות שמביאות המון חיוך בלי לשבור את הכינס.

הנה רשימה של רעיונות למתנות קטנות, כולל החפץ, הרעיון מאחוריו, והמשפט השנון שאפשר לכתוב על הברכה:

🍳 למטבח ולבית

• תרפד / מערוך עץ

  • המשפט: "למקרה שיהיו ויכוחים... (סתם, שתמיד תרדדו את הבעיות)" או "שהחיים שלכם יהיו מתוקיםכמו בצק שמרים!"

• זוג ספלים תואמים

  • המשפט: "שתוציאו אחד מהשני את המיטב (והקפאין)."

• מלחיה ופלפליה חמודות

  • המשפט: "כי אתם התבלין אחד של השנייה."

• קרש חיתוך איכותי מעץ

  • המשפט: "כי אתם פשוט חתיכה אחת של אושר."

• תבנית סיליקון לקרח (בצורת לבבות או צורות מצחיקות)

  • המשפט: "שתדעו תמיד לשבור את הקרח!"

🧹 לחיים המשותפים והשגרה

• מטאטא פנסי / כף אשפה חמודה

  • המשפט: "שתדעו תמיד לטאטא את הריבים מתחת לשטיח."

• זוג זוגות גרביים חמימות

  • המשפט: "כי מעכשיו אתם הזוג הכי תואם בסלון!"

• פנס קטן או נר ריחני

  • המשפט: "שתמיד תהיו האור אחד של השנייה (גם כשהחשמל נופל)."

• מנעול קטן (כמו מנעול מזוודות)

  • המשפט: "שיהיה לכם קשר נעול וחזק לתמיד."

🍿 לערב זוגי ומפנק

• קערת פופקורן גדולה + שקית פופקורן

  • המשפט: "כי החיים שלכם הולכים להיות סרט מטורף (במובן הטוב!)."

• מסכה לפנים / ערכת טיפוח קטנה

  • המשפט: "לרגעים שצריך לקחת אוויר ולזכור הכל פשוט טיפ-טופ."

• מסגרת לתמונה (עם פתק ריק בפנים)

  • המשפט: "שמורה למעצר הראשון שלכם... סתם, לתמונה מהירח דבש!"

☕ לבוקר ולפינוק היומיומי

• מקציף חלב חשמלי (או ידני איכותי)

  • המשפט: "שהאהבה שלכם תמיד תהיה מוקצפת ועשירה!"

• בקבוק תרמי איכותי / כוס טרמית יפה

  • המשפט: "שתמיד תדעו לשמור על החום ביניכם (גם בימים קרים)."

• סלסילת מתכת/קש מעוצבת למטבח (לפירות/לחם)

  • המשפט: "שיהיה לכם תמיד בית מלא בכל טוב!"

🧺 לסדר, לאווירה ולנוחות בבית

• מפיץ ריח מושקע / מקלות ריח לבית

  • המשפט: "שתמיד יריח לכם כמו בית (ועם אפס ריחות של ריבים)."

• זוג מגבות ידיים רכות ומעוצבות

  • המשפט: "שתדעו תמיד לנגב את הדמעות... מרוב צחוק!"

• כף עץ גדולה לסלט / מלקחיים מעוצבים

  • המשפט: "כי אתם השילוב הכי מוצלח בסלט של החיים."

• שטיחון כניסה לבית עם כיתוב חמוד

  • המשפט: "צעד ראשון בדרך לחיים משותפים (רק לא לשכוח לחלוץ נעליים!)."

🍳 למטבח הפרקטי (אבל בסטייל)

• טיימר דיגיטלי לבישול

  • המשפט: "לזכור שהזמן שטסים כשנהנים... רק אל תשרפו את האוכל."

• משטח סיליקון לסיר חם

  • המשפט: "לרגעים שהעניינים ביניכם מתחילים להתלהט."

• פותחן יין מעוצב / פקק ואקום ליין

  • המשפט: "כי כל יום איתכם הוא סיבה למסיבה (ולכוס יין טוב)."

לדעתי השיטה שהצעת לא יעילה ואף מסוכן מאוד לסמוך עליה, כי יש בה שני פגמים מהותיים:

א. היא דורשת שההורה יזכור לעשות אותה, ואם הוא לא יזכור אז במה הועילו ניקים בתקנתם? כלומר כדי שההורה לא ישכח את התינוק, הוא צריך לא לשכוח להוריד נעל. אוקיי, אבל מה לעשות אם הוא שוכח להוריד נעל?

ב. יש עוד שיטות עם הפגם מסעיף א', כמו למשל להניח את השלט של האוטו ליד התינוק וכו', אבל פגם נוסף שיש בשיטה שלך ולא קיים באחרות הוא שזה פשוט מסובך ולכן לא יקרה. להוריד נעל זאת פעולה מעצבנת, לנעול בחזרה זאת פעולה עוד יותר מעצבנת, ולכן זה פשוט לא ישים ולא יקרה.

הפתרון האמיתי היחיד הוא לשלם כמה עשרות שקלים על טכנולוגיה שיודעת לזהות שכחת ילדים ברכב בלי שההורה צריך להפעיל או לזכור כלום.

לנו למשל יש טיפי, מערכת אוטומטית שלא דורשת שום התערבות מצידי, החיסרון היחיד הוא שחייבים שלהורה יהיה סמארטפון ולכן לא לכולם זה יתאים.

אבל מי שיש לו סמארטפון, יכול בהחלט לסמוך על המערכת הזאת.

לפעמים אני יוצא מהרכב ואשתי נשארת עם התינוק (למשל כשאני נכנס לחנות נוחות בתחנת דלק לשתי דקות), ואין שמח ממני לשמוע את הטלפון מתחיל לצפצף ולהבהב בעצבנות כשהוא חושב ששכחתי את התינוק ברכב. אני שמח כי אני יודע שהמערכת הזאת פשוט גאונית, וגם כי יש לי מן תחושת ניצחון של ''לא באמת תפסת אותי, אשתי עדיין באוטו...''

לגבי פתיחת חלון או דלת - פשוט לא רלוונטי לפתוח חלון אם הרכב נעול, אבל בהחלט אפשר ללמד ילדים לצפור בצופר של הרכב עד שכל הרחוב יבוא לבדוק מה קרה.

וראיתי שלא חייבים סמארטפון. יש לטיפי התקן נפרד שאפשר להשתמש בו. לחבר למחזיק מפתחות, וזה יעבוד בצורה דומה.

גם די זול. הופתעתי לטובה מהמחיר. חשבתי שיהיה הרבה יותר יקר.

האם אפשר לסמוך 100% על מערכות טכנולוגיות שלא יזייפו או יתקלקלו?

אמנם מעצבן להוריד נעל, לי - נראה הרעיון הטוב ביותר. שימו פתק על החלון

לגבי תזכורת, כך שתראו אותו כל הזמן..... אבל עם הנעל, הכי טוב. לדעתי,

יותר ממעצבן, חס וחלילה, לשכוח את הילד ברכב....

מאשר לסמוך על עצמך שתוריד את הנעל כל פעם

מלפני מאות בשנים או משהו כזה....? (וזה קרה)

אז אפשר גם לא לסגור את הרכב.....הילד יותר חשוב.

זה כשהולכים שניה ומתכוונים לחזור

לפעמים לא זוכרים שהילד שם בכלל

ויוצאים ונועלים

לא משאירים ילד קטן ברכב, נעול או סגור, גם לא לדקה אחת.

ובוודאי שטכנולוגיה עדיפה על הורדת נעל, שזה פשוט קשה ומסורבל ולכן תוך יומיים ייזנח, וכאמור דורש פעולה אקטיבית שצריך לזכור אותה, ולכן לא יכול לפתור בעייה שמראש נוצרת על ידי שיכחה וטרדה ולחץ וכו'.

אבל לפעמים זה פשוט נוח וטוב יותר.

לדוג' לעשות פיזורים בבוקר.

יש לך כמה ילדים לפזר אני לא רואה בעיה להשאיר לדקה ילד (לא משנה הגיל) ברכב. כל עוד יש לך קשר עין עם הרכב/ילד.

אתה חוזר הביתה ועוצר לתדלק את הרכב.

ואז אתה מגלה שאתה חייב להכנס לחנות פיזית (מכל סיבה) והתינוק שלך נרדם ברכב.

תעיר אותו בשביל דקה בחנות?

זה אחד הדברים הכי לא אחראיים שאפשר לעשות, ולא בגלל החום של הרכב

או כי אתה חושש שיחטפו לך את הילד? (מתי לאחרונה זה קרה בישראל? יותר סביר שתדרסו יחד בדרך לחנות נחות)

ובכל זאת אני לא אשאיר תינוק באמבטיה בלי השגחה...

להגיד ''כמה פעמים זה קרה'' זה לא רלוונטי,

גם כי מבחינת המתודה אתה לא יכול לשאול כמה פעמים זה קרה ולהתעלם מזה שאנחנו כלל לא יודעים מה גודל המדגם של אנשים שהשאירו ילד לבד ברכב בתחנת דלק, וגם כי אפילו פעם אחת זה פעם אחת יותר מדי כאשר מדובר במעשה חסר אחריות שקל מאוד מאוד למנוע מראש.

הרי לפי המתודה הזאת,

יותר מסוכן לחצות כביש מאשר להשאיר תינוק לבד באמבטיה מלאה במים, עובדה שיותר ילדים נהרגים על הכביש מאשר באמבטיה...

אבל העובדות הן שאוכלוסיית חוצי הכבישים גדולה פי אינסוף מאוכלוסיית התינוקות שמושארים באמבטיה ולכן כל השוואה לא תהיה רלוונטית, ובנוסף לחצות כביש זה הכרחי ולהישאר לבד באמבטיה - לא.

סעיף 361 לחוק העונשין:

המשאיר ילד שטרם מלאו לו שש שנים בלא השגחה ראויה, ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה כן ברשלנות, דינו – מאסר שנה.

ללכת לחנות כשהילד ברכב לבד, זה בשום פנים ואופן לא ''השגחה ראויה''..

לדעתי להשאיר ילד באוטו שיש לך קשר עין עם הילד/אוטו זה השגחה ראויה.

"ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו,"

אני לא רופא.

אבל לא חושב שיש איזה סכנה בריאותית בכך שאני נכנס לחנות לדקה כדי לשלם תוך כדי שאני מסתכל על הילד.

איזה סכנה יש לילד או לבריאותו?

רגע.

תענה לי בכנות

עצרת לתדלק. יש לך רק מזומן ביד

הבן/בת שלך נרדמו בסלקל

אתה מעיר אותם כדי להכנס לחנות נוחות בשביל לבקש לפתוח את המשאבה?

לעולם לא אשאיר ילד ללא השגחה. לעולם.

ובחנות הנוחות העין לא באמת תמיד על האוטו. וגם אם כן, אנשים רעים יכולים לעשות מעשה זריז ואתה תתחיל לרוץ אחרי רכב שנוסע על 140 קמ''ש, וכנראה הרכב יהיה מהיר יותר.

וסכנה בריאותית זה לא רק דלקת גרון, זה גם סכנה של פגיעה מאנשים זרים, ולכן הכתובת לשאלה הזאת היא לא רופא

כי גם שם לעיתים הילד נמצא חצי דקה במתקן למעלה בלי קשר עין.

ויכול להיות שם זר מטריד למעלה למעלה מגלשה

בגיל המתאים אני הולך איתם לגני שעשושים, ובגיל המתאים אני גם אשאיר ברכב. כל נושא והגיל שלו

ברור שהטיעון ''זאת השגחה ראויה'' לא יתפוס בפני אף פורום שיפוטי, ספק אם יש עורך דין מספיק נואש בשביל להעלות בכלל את הטיעון הזה.

בכל מקרה, במדינה שלנו לא מאשימים הורים שהזניחו את ילדיהם בטעות, גם אם הילד נפטר. אז כנראה שזה רלוונטי רק אם זה יהיה נהג הסעות או בייביסיטר וכו' שהשאיר את הילד, ולא ההורה.

מסכימה עם פשוט אני. נכון שיותר קל להשאיר, אבל הבעיה היא ששוכחים. עובדה שאנשים שלא הבינו

איך קורה כזה דבר, שכחו את הילד שלהם, עוד באותו שבוע , אם אני לא טועה. כן.

אז שוב, או שרוכשים את המכשיר הזה, עליו דיברת קודם, או עושים משהו שאין ספק

שלא נוכל לשכוח או להסיח את הדעת ממנו.

תשמעו, עדיף לדדות לחנות עם נעל אחת מאשר.... ואף אחד לא יצחק אחרי שנסביר לו

למה....במקרה שמישהו ישאל...להיפך, בטוח שיגידו: כל הכבוד!

היה מקרה שהאם שהיתה מפקחת (משהו כזה) על גנים, דיברה על זה והזכירה

לכל הגננות והסייעות וכל מי שהיה שם, ושלא נדע, היא עצמה שכחה את הפעוט

ברכב. נורא.

הבעיה שלנו, הי שראלים, זה ה"יהיה בסדר, אחי. סמוך!"

באמת, רק בשורות ט ובות. רק!

גם אם המזגן אומר שאין סכנת מוות בתוכו.

ואף ילד לא ימות מזה שהוא דקה ברכב לא מונע.

בתחנות דלק בדרך כלל יש צל על העמדות אז החום לא עולה כל כך מהר.

אחרת מחירי הביטוח היו הרבה יותר נמוכים

לא מעוניין לגנוב תינוק כי זה יגרום למשטרה להתייחס למקרה ביתר רצינות = סיכוי גבוה יותר לתפיסה שלו

ומי שרוצה לחטוף ילד. לא יתעכב בלגנוב רכב בשביל זה.

אלא יחטוף ילד שהולך ברחוב ליד אמא שלו ירים אותו. יכניס למכונית של משת"פ ויברח משם. ברכב של הבעלים יש סיכוי שיש מערכת איתור שתקל על איתור הילד

צריך להיות מציאותיים. איך אני זוכר את הילד שהשארתי, בצורה הכי טובה ויעילה שיש.

אבל זה לא תחליף להרגל להסתכל לבד ולוודא.

זה עזרה אבל לא תחליף

כי במקרה של טיפי לדוגמה. גם הוא לא חף מבעיות

א. יש לו בטריה? היא יכולה להגמר?

ב. החיישן יכול להתקלקל

ג. הוא יכול במקרה לא להתחבר לבלוטוס

ד. אם אתה נוסע ברכב יחד עם אשתך. הוא יכול להתחבר לבלוטוס שלך. היא תוריד אותך בעבודה ותמשיך הלאה. זה יצפצף אצלך אבל תדע שהיא עדיין איתו. בנתיים זה לא יתחבר למכשיר שלה ו...

ואפשר כמובן להמשיך עוד ועוד פגמים שיכולים להיות בטכנולוגיה.

כמובן שזה מבורך ועוזר

אבל לא תחליף

אבל בהשוואה לנעל, זה נוקאאוט...

בקשר לבעיות שכתבת, לרובן יש פתרון פשוט:

א. הסוללה מחזיקה מעמד שנים רבות, והיא מתריעה לפני שנגמרת

ג. לא קרה לי, כל עוד הבלוטות' דולק כמובן, והוא תמיד דולק כשאני ברכב בשביל אנדרואיד אוטו.

ד. זה מתחבר לטלפון השני אם הטלפון הראשון מתנתק.

אבל עם המסקנה אני בהחלט מסכים - זה מכשיר עזר, לא תחליף לאחריות אישית.

תלאות הדרך היום היו מרובות ב"ה

אפילו משלוח מנות של שוקולדים עם פתק יכול ממש לחמם את הלב

ואם אפשר אל תכתוב רק ממך אלא משניכם.

פשוט כי האישה פה כאובה עוד יותר מהבעל ששיתף.

ולא , אני לא נשוי..

אז מתאים שיתייחס לכאב שלו.

ששלחו לי פינוקים