לכל מגזר חוקים משלו ולא תמיד נעים כשפונים ישירות

והוא מאוד תורני ואעפ כן ברוך ה' הם נשואים ..

מנגד אני יכול לומר שראיתי בחורה בסגנון שאני מחפש וידעתי אם אפנה ישירות פנים אל פנים היא תעיף לי נעל לפרצוף

ומכבדת אז למה לא ..

פונים. מקסימום, מקבלים סירוב או התעלמות וממשיכים הלאה.

יש דרכים שיפתחו לך את כל הדלתות ויש אמצעים שינעלו את כולן

שם כולן מחפשות שידוך,

וכולן פנויות.

וזה עדיין קשה למצוא אחת מתוך חצי עולם.

אם לא תכיר אותה...

איך תדע בכלל אם היא מתאימה לך?

תעשו מה ששומר עליכם וטוב לכם

אם מכיר את שניכם-הכי טוב. אבל גם אם לא, היא תרגיש יותר בנח לסרב בצורה מכובדת, וממילא תהיה גם יותר פתוחה לשמוע (ואולי להפך), מתוך הידיעה שהבחירה באמת בידיים שלה.

הרב בורשטיין אומר שמי שרוצה הוא מוכן להיות בצד ג'.

אגב, נקודה, תורני-תורני פחות מצוי בפייסבוק. לא בא לומר שהם לא זוג תורני, כי זה כן קיים, אלא שיש רצף, ומה שמתאים לתורנית שנמצאת בפייסבוק לא בטטח יתאים למי שמתרחק ממנו.

ככה גיליתי לאחרונה

בכל מקרה, 'כך גיליתי' זו לא ראייה מדעית'.

וגם אם הוא ביקר שם, מכאן ועד למעקב אחרי דמויות, ויצירת קשר בעקבות כך, הדרך קצת רחוקה. לפחות בסביבתי.

פגיעה, העלבות, וגם טעות, במידה והיא לא בדיוק זו שאתה מחפש. כי אפשר דרכו לברר, מיהי הבחורה הזו.

אני נגיד כנראה לא הייתי זורמת עם פניה כזו לדייט (בעיקר כי מרגיש מנותק. מה אתה יודע עליי?)

אם זה מישהו שמכירה שלום שלום והוא כותב- יש מצב

ובכללי, הייתי מעדיפה שיגיע דרך צד ג' (חברים משותפים וכו), שאוכל לשאול עליו וכזה.

אבל אם בא לך לכתוב ואין צד ג'- רק חשוב לכתוב בצורה מכבדת ולא מטרידה, ושאם היא מסרבת אז לקבל זאת בנימוס (לפחות מולה)

ולכתוב לה בצורה מובנת אם אין ביניכם היכרות: לא סתם "היי" ולחכות לתשובה, אלא הודעה קצרה של אני __, ושמתי אליו אליך דרך __ (הקבוצה המשותפת למשל). ומשהו בסגנון של אשמח להכיר אם זה מתאים לך כעת וכו.

והיא יכולה לענות "לא מתאים לי כרגע" ומן הראוי שתכתוב משהו בסגנון של "מובן לגמרי, בהצלחה!!"

לא להתחיל להתווכח איתה או משהו

(זה אמור להיות מובן מאליו, אבל במציאות נראה שלא. לכן כותבת)

משני סוגים.

מפתיע במקוריותו, מבריק.

או מפתיע בגסותו.

זהו.

ועכשיו לדיון עצמו. יש דברים שיכולים להיווצר במהלך קשר. מין שפה משותפת שנוצרת לאורך הזמן (השנים? לאט דווקא. תלוי בטיב הקשר ובעניין), אבל אם הם יופיעו בתחילת הקשר זה יהיה גם סופו.

אם אתה מחפש מישהי שכשהיא פתוחה היא יודעת לעשות שטויות, אז תשאל את החברות שלה.

ומסכימה שיש דברים שבתחילת הקשר לא מתאימים

סיפור שכזה למשל, מתאים בעיניי להופיע רק לאחר הנישואים כשכבר ישנים יחד באותו חדר וחיים באותו בית, וזה בלתי נמנע שיהיה לזה ביטוי כלשהו (גם חוסר ביטוי מוחלט הוא ביטוי במקרה כזה)

אבל בהחלט יש כאלו שגם בקשרים קרובים נוטות להישאר אסופות, לפחות בחלק מהתחומים. וזה משהו שחברות קרובות תדענה להעיד עליו יותר (איך הגברת המיועדת מתנהגת מולן)

*מניחה שתקף גם לגבי גברים, אני מכירה את הצד הנשי בעיקר (מתוקף היותי אישה שגדלה בחינוך נפרד וכו)

'חסמים' וגבולות של דברים שנהוג ו/או יותר מנומס לעשות בפרטיות - נבנית במהלך הזמן.

לא על היום הראשון והשבוע הראשון והחודש הראשון לחיים הזוגיים ביחד.

וגם אחרי זמן, קשור לאופי האישי. עד כמה נפתחים / מתביישים / שומרים על גבולות

השנים "מזמינה" התנהגויות שלא מתקבלות יפה בסיטואציה אחרת...ובכל זאת,

סלח לי קדם, אני לא הייתי רוצה יחסים המתאפיינים בצעקות (למרות ההתפייסות וחוזר חלילה..)

וגם לא כאלה שמתבטאים בחופשיות....בדברים מסויימים.

נכון שזה קשה כשחיים בקרבה כה גדולה, אבל חז"ל אמרו כבר "להתרחק מדברים מכוערים"..

לא קל. אבל בכל זאת חושבת שצריך לשמור על גבולות כלשהם ומכובדות עצמית ושל הזולת.

אבל, כל אחד ומה שהתרגל אליו, ומה שחשוב לו. ואל תתפלא אם השם ישלח לך בדיוק את ההיפך מהאינטימיות

שאתה מחפש....יש לו חוש הומור, כידוע.

לא השפה, לא הגרפיקה, לא האינטימיות.

אני תוהה אם מישהו פרץ למשתמש של כקדם.

ופחח נו בעמת. כאילו במצבים אחרים אני מתבטא אחרת

אתחיל בזה שקשר בריא לענ"ד מגיע עם הדדיות ואולי זאת גם המהות של חיי נישואים- רואים אותי. ואני רואה את הצד השני.

בלי פנקס פתוח ויד רושמת של מה היא עשתה ומה אני עשיתי.

רואים את זה טוב בקשרי חברות (בריאים), שכל פעם מישהו בא לקראת ויש תקופות שאחד צריך יותר את השני וזה לגיטימי, אנחנו בני אדם.

אז אני חושבת שזה משהו שבעומק כל אחד מאיתנו מבקש בקשר זוגי ובכללי בקשרי של בני אדם, כי זה הטבע שלנו הצורך שיראו אותנו ומידות טובות מראות על הצד השני שגם יודע לראות.

לגבי זה שלא אומרים מילה טובה,

בעיניי זה חוסר הבנה של הסיטואציה. פלוס בחריפות אני אומרת את זה, שזה חוסר מידות וחינוך.

מי שלא מוכירה טוב בפגישה על זה שהבחור הביא מיץ (גם אם היא לא אוהבת את המיץ הזה), לרוב גם לא תגיד תודה להורים שלה. או לאיזה משהו שחברה תעשה בשבילה.

ונכון יש רמות של הכרת הטוב, יש את אלה שרק אם זה משהו גרנדיוזי יגידו תודה ויש את אלה שבפשטות יגידו על כל דבר שעושים למענם תודה- כי הם שמים לב לזה.

אולי הנקודה היא למישהי ששמה לב, הגיוני לי שזה יגיע עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה כי זה בעצם יציאה מעצמי (ופה חשוב לראות שזה לא בא על חשבוני),

כלומר הרבה פעמים אנשים שהלב שלהם גדול ומעניק ושם לב מבטלים את עצמם הרבה..

קצת כמו שכתבת על הריצוי.

אני חושבת שכל אחד מצליח להביע את עצמו באמת במקום שנותנים לו להיות, אם מישהי או מישהו כל הזמן נמצאים בעמדת 'השופט' וודאי שהם לא יוכלו לקחת חלק בקשר הזוגי, הדינמי.

זאת גם תפיסה מעוותת שנמצאת אצל אנשים שצריך כל הזמן לבחון האם זה מתאים לי או לא, האם זה בעלי/ אשתי- או לא.

ואז וודאי לא נוצרת שותפות. וודאי לא נוצר קשר. ואחת כמה וודאי לא רואים אם יש או אין התאמה.

כשמגיעים לפגישה צריך להגיע בשביל להנות ולהכיר ואחר כך כשאני חושבת עם עצמי לראות האם מה שהיא שם מתאים לי, או לא.

אבל אם נשב בפגישה ונחשוב מי קודם יזום, מי יפתח את השיחה וכו'- שום דבר אמיתי לא יקרה, כי כל אחד יהיה תקוע בעמדת שופט שלו.

נכון לשני המינים..

נקודה נוספת,

יצא לי ללמוד ולדבר הרבה על ההבדלים בין איש ואישה ומצד האמת הנורמה האיש צריך להוביל (דווקא כן נשמע שאתה עושה את זה) ולא משנה איפה קראתי, הסתכלתי, שמעתי והתייעצתי תמיד הנקודה הזאת שצריך להעריך את האיש חזרה שוב ושוב. שזאת הנקודה שלו.

לעומת אישה שהיא צריכה להרגיש נאהבת.

אז נראה לי שזה מאוד הגיוני מה שאתה כותב כאן.

נקודה אחרונה,

על הנושא של להעריך את עצמך.. זאת נקודה שהיא הכי חשובה בלי קשר למי נמצאת בצד השני.

כי כשתגיע ממקום שאתה מעריך את עצמך ויודע מה אתה שווה, אתה תפגוש מישהי שיודעת מה היא שווה ותעריך את עצמה ואז מטבע הדברים אף אחד לא יצטרך להוכיח את עצמו יתק על המידה, או לרצות.. כי כל אחד יהיה בטוח במקום שלו ומתוך כך יהיה ניתן לפנות מקום להכניס צד אחר לחיים שלנו.

אני מבין את החוויה שלך את התסכול. למה לא היה עוד פגישה? השאלות האלה ברורות.. תזכרי שה' מכוון לך את ההכי טוב בשבילך. וקשה לראות את זה כשאנחנו במיצר

שולח לך מפה חיבוק גדול ומאחל לך שתכירי את האחד שלך. את לא צריכה להתפשר על מה שנכון לך וחשוב לך. רק תאמיני שהוא יגיע

ואם צריכה תמיכה רק תבקשי אנחנו פה בשבילך

כואב לקרוא

@רק נשמה את תפגשי בעזרת ה' בקרוב את הבחור שלך את האחד שמתאים לך ולמה שאת מחפשת אל תתייאשי תמשיכי להאמין. נכון עכשיו קשה ולא קל בכלל וגם להתעודד לא תמיד מרגיש טוב. אבל באמת שאם תאמיני בעצמך ובדרך שאת עוברת בסוף את תכירי את האחד שלך

אנחנו כאן בשבילך.

היות ויש נשים רווקות דתיות שבוחרות ללדת היות ולא מצאו זיווג.

שמטריד ומעניין ונחוץ לציבור הדת"ל והדת"ל חרדי לפני נישואין.

מחשבות, פריקות, שיתופים, התייעצויות סביב הריון ולידה לאישה רווקה דת"ל - תכנים כאלו לא נמצאים בפורום הזה.

מניח שכן תוכלי למצוא אוזן קשבת ואולי, אני מקווה בשבילך, שיתופים בפורומים הנשיים המובהקים, ובפרט בפורומים הסגורים בפני גברים, אלו שהם רק לנשים.

קודם כל אתה גבר נשוי ולא מובן לי מדוע אתה בכלל נמצא בפורום הזה.

דבר שני, ישנם גברים מעוכבי זיווג שבוחרים להביא ילדים בהורות משותפת כדי להגשים את חלומם להיות אבא לכן הפוסט מאוד רלוונטי כאן.

כאן נוכחות של נשואים בתגובות לשאלות שעולות ואפשר להגיב מתוך ניסיון אישי

אני שמעתי כמה סיפורים -

שאנשים הגיעו לצדיק אמיתי ושאלו אם זה זיווג טוב,

והצדיק אמר שלא יהיה להם ילד ושלא יתחתנו.

ובאמת כל אחד בחר זיווג אחר והולידו.

הזיווג היא הולדה.

גם ה"תענוג" סופו הולדה.

לא טוב היות לבדו - משפחה זה ביחד.

היא לא רווקה בכלל,

יש אבא לתינוק וקוראים לזה משפחה.

ומה אחר כך?

תוליד שוב מגבר אחר?

לא עדיף שתוליד מאותו האבא? אם הוא עדיין חי...

יש מיילדת ללידה ביתית,

גם בית חולים זה בסדר.

וכל מי שחושב אחרת יכול לעשות כרצונו.

אני לא יודע מי זה האבא של התינוק,

אם הוא אדם רגיל ונורמלי - אז אין סיבה לחיות לבד.

לפעמים סתם בגלל כעס או אי הבנה מפרקים בית ומשאירים ילדים לגדול בלי אבא.

שילדה מהפרייה. דתית חזקה, אינטליגנטית, נחמדה....חברה של בת של חברה....

היה טוב לדבר א יתה, אם את חושבת על זה, אבל ברור שצריך לשאול אותה

אם היא מסכימה לשתף.

שתי בנות שגדלו ביחד בגן וגילו שהן אחיות,

לאחר מכן הן גילו שיש להן 16 אחים מ16 אימהות שונות. כולם מאותו תורם.

פשוט בוחרים לא להכיר אותו

לק"י

(בלי קשר לשרשור הספציפי).

יהודי המאמין וירא ה' -

ירצה לקיים את דבר ה'.

מי שלא מאמין -

גם אין לו סיבה לחיות או סיבה להתרבות.

ומקיים את זה כמו בעלי חיים.

בכל מקרה - הטבע שה' נתן בחי זה להתרבות. וזה קורה.

לק"י

אנחנו בני אדם, לא בעלי חיים.

וזוגיות בלי אהבה וקשר בין בני הזוג היא לא מתכון לחיים מוצלחים.

והאהבה לבחור

ואני חושב שיש מי שלמעלה שברא אותנו ומשחק בנו

לק"י

כך שלא רואה סיבה לדון סתם.

ועדיין זה המצב גיל 40 מתקרב ואין ברירה מי שבגילי ומעל גיל מסויים בכלל כבר לקחה החלטה לגביי זה.

בגיל 28 מין הסתם לא חושבים על זה אבל בגיל 38, 39 ו40 כן.

כבר השלמתי ממזמן שלא אהיה אמא צעירה ולא כלה צעירה בגילאי 20 ו30 המוקדמות. זו בשלות שאת עוברת ככול שאת גדלה. זה המצב שאליו הגעת ומפה צריך להחליט החלטות קדימה. (זה המקום לומר למי שמעל גיל 30 ורוקה רוצי לעשות שימור פוריות )

לא נחכה לזוגיות הנוצצת לעד בינתיים יש חלום להיות אמא ולהגשים את הפן הזה בתוכך.

לפחות איך שאני הבנתי, כואב לה על הסיטואציה... לא בקטע של ביקורת אלא כי באמת זו שאלה וסיטואציה שקשה איתן רגשית...

כבת לבת בטוחה שכוונת התגובה היתה להביע רגישות.

בעז"ה שכל התקוות והחלומות יתגשמו במהרה.

(כאן לדעתי פחות יהיה מענה הטווח גילאים והסגנון די ספציפיים)

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

כדאי לעשות מהר אחורה פנה;

ואולי (למרות שכנראה לא), יש לך נטייה לבחורים שבוחנים אותך, שאת צריכה להוכיח להם (ובעיקר לעצמך) שאת שווה,

על ידי כך?

להמשיך את החיים כרגיל...

והתחלתי איתך בפרטי

לק"י

ותזהרו בשיחות אישות.

אני אומר ההפך -

בנות אם ראיתן מישהו שמוצא חן בעיניכן,

תתחילו.

זה מחמיא מאוד.

רציתי לפרגן לה,

שתדע שיש הרבה בנים שעוד יתחילו איתה.

ולא צריך רבנים מדריכים ויועצים הם מאכזבים מאוד.

וברסלב זה האמת!

לק"י

ועדיין צריך זהירות.

(ואגב, כתוב לך בכרטיס שאתה "בקשר")

כמה אומץ צריך כדי לחשוף ולהיחשף ככה. אין לי עצה חכמה לתת, בתור אחד שמישהי ישבה לו בראש קרוב ל3 שנים לא ידעתי להתמודד כמוך או בכלל לדבר על זה. נשמע שאת יודעת לעשות עבודה פנימית מדהימה, עם כל הקושי שבדבר.

קראתי ועלה בי סוג של הערצה אולי קנאה קצת גם על הכנות הזאת, בטוח שהשם שמח בדרך שלך מלט בהצלחה

אני מצטט אותך מתוך הפוסט שלך: "על הבחורים שלא התאימו הייתי יותר משוחררת".

כלומר בעצם בסיפור שלו היית "לחוצה" או במילה אחרת - בחרדה. "הוא מאוד בוחן אותי". בחרדה מה יהיה. בחרדה שהוא ירצה או לא ירצה אותי. בחרדה שהוא ירצה להמשיך. בחרדה מהמילים הלא מדוייקות לך שהוא בחר בסוף הקשר.

אם אני מבין נכון. בעצם היית שם בקשר שבו את בלבלת בין רצון בקרבה או משהו כזה ("פרפרים בבטן") לחרדה.

במובן הזה הייתי מנסה להבין קודם למה את נמשכת למקום שעושה לך רע בגוף. ולמה את הרבה יותר חופשיה עם מי שאת לא רוצה בעצם (שוב, הכל במילים שלך מהפוסט, אני לא מכיר אותך!).

לפני שאת יוצאת עם עוד בחור שאת רוצה או שאת מרגישה שמתאים לך ונכנסת לפחד. יש לך שיעורי בית לעשות. והם שלך.

לאה אמנו מתי אמורה להיות אשתו של עשיו הרשע הדמעות ששפכה עזרו לה בהצלחה

תגידו לי אם אתם מסכימים עם הטענה.

אם אתה מרגיש בדייט במידה מסוימת כאחד שיש לו "יתרון" על הצד השני, לא תהיה לך את תחושת החרדה, אלא הדיבור יהיה יותר משוחרר וזורם, כי אתה יודע מה אתה שווה, ואתה מרגיש שאתה לא צריך להוכיח את עצמך.

עם זאת, הרבה פעמים זה יכול להיות בגלל משהו שיש לך ואין לצד השני, לדוג' כישרון מיוחד שאתה מתבלט בו ואתה שומע שהצד השני מעריך אותו. וכשזה קורה, יכול להיות שזה מוביל לכך שאתה פחות מתרשם מצד השני בגלל שהוא נמצא כביכול "מתחתך" כי אין לה את הכישרון שיש לך. וממילא אתה פחות מעוניין להמשיך בקשר.

זה יכול להיות כישרון נגינה, דיבור מול קהל, מראה וכו'.

דעתכם?

אין איך לטפל בבן אדם שפועל בצורה לא הגיונית.

לא בטוח שזה בגלל שהוא יותר בעמדה של בוחן, אלא שאת מרגישה צורך להילחם ולהוכיח, עמדה של ריצוי.

צריך לעבד, מה היה לי טוב שם, למה זה מה שהרגיש לי טוב, ולנסות להכווין את ההצעות והבירורים למקום הזה.

ובהחלט אפשר קצת לנוח. לא יותר מידי. אבל 'כחלום-יעוף'. החלום שהרגשת מתפוגג לאיטומוכבר פחות יושב על הלב, ואז הלב נפתח שוב.

חשוב עם זאת לשמר את הרצון ולעבוד איתו. רצון פועל. אם חושבים על הרצון, למה אני רוצה להתחתן, להקים בית, על המעלה שלו, מקבלים כוחות.

לזכור תמיד, אני עושה את ההשתדלות, הקב"ה מחליט מתי.

"אם ה' לא יבנה בית שוא עמלות בוניו בו"

לדבר עם אבא על זה. הוא מקשיב. התפילה מועילה, ותפילה מתוך צרה מועילה יותר, ומעלתה גדולה (לדעת הרמב"ן זו הצוות מדאורייתא). אני רוצה להקים בית לכבודך, כרצונך. עזור לי.

יברכך ה'.

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

אבל תדאג גם לעצמך

שהבנות שנפגשו איתך גם

יצטערו בליגת הבן העשירי

שלך ושל זוגתך בקרוב

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853