אשמח לחכמת ההמונים (ובעיקר ההמונות)מה כבר ביקשתי

כבר תקופה אני במסע של החיפוש. בזמן הזה אני משתדל מאוד לא לשקוע בכל הבאסה שהתקופה הזאת מזמנת (למרות שמדי פעם זה בלתי נמנע, כמו עכשיו), ועברתי עם עצמי ועם אנשים טובים תהליכים באמת מופלאים ביחס שלי לעצמי, ובהסתכלות שלי על קשרים ועל תקשורת בכלל. אחת התובנות החזקות שהתחדדו אצלי לאחרונה זה שיש לי צורך עמוק (לא יודע בדיוק ממה הוא נובע, אולי אירועי ילדות וכדו') בהדדיות בקשר. אני מאוד אוהב ורוצה להשקיע ולהעניק, אבל היו לי קשרים שהרגשתי שזה מרוקן אותי פשוט כי לא קיבלתי הערכה מהצד השני. נסיעות שנסעתי וקניות שקניתי נלקחו כמובנים מאליהם, ובאופן כללי לא הרגשתי בשיח שבאמת מתעניינים בי. לא הרגשתי שהיא שואלת אותי שאלות כנות עם רצון באמת להכיר אותי, אלא הרבה פעמים הרגשתי שאני נשאל שאלות כדי לראות האם אני מתאים לה, מה שנתן לי תחושה רעה של חוסר ערך עצמי ורצון "להוכיח" את עצמי בקשרים האלה, מה שהוביל לריצוי וכדו'. פשוט הבנתי שאני צריך מישהי עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, שיודעת לתת מקום, להקשיב הקשבה פעילה, שמתעניינת, משקיעה ובאה לקראת. לא מישהי "רגישה" שה"עומק" שלה הוא הרגש שלה בלבד והכל סובב סביבו, בלי לנסות להיכנס לראש של השני, אלא מישהי שרגישה לאחר ויודעת לקחת צעד אחורה בשביל השני. מה שאני שואל זה האם זה נכון? הרי ודאי שתפקידי כה"גבר" בקשר דורש ממני את ההובלה, יציבות, השראת ביטחון וכו' וכו' אבל אני מרגיש שבשביל שאני אוכל לתת את הנ"ל מעצמי באמת, בדרך המיוחדת שלי, אני צריך קודם כל הערכה. אני לא מחפש שיקנו לי מתנות או שילטפו אותי, אבל אני כן רוצה שכשאני משקיע ונוסע רחוק או מביא איזו הפתעה, שהיא פשוט תחייך, תסתכל לי בעיניים בכנות ותגיד "תודה רבה, זה ממש לא מובן מאליו". אני מחפש את ההדדיות הקטנה הזאת, להרגיש שזה גם בא ממנה, וזה דבר שחשוב לי כבר בתחילת קשר...קיצור מה דעתכם? אני טועה בהסתכלות שלי על מקום האיש ביחס לאישה בקשר ואני צריך לעבוד על זה? מה שאני מתאר לא קיים? זה קצת מתיש לא למצוא את זה שוב ושוב ועד שכן יש משהו בכיוון הוא נחתך...

איזה כנות!אשר ברא

אתחיל בזה שקשר בריא לענ"ד מגיע עם הדדיות ואולי זאת גם המהות של חיי נישואים- רואים אותי. ואני רואה את הצד השני.

בלי פנקס פתוח ויד רושמת של מה היא עשתה ומה אני עשיתי.

רואים את זה טוב בקשרי חברות (בריאים), שכל פעם מישהו בא לקראת ויש תקופות שאחד צריך יותר את השני וזה לגיטימי, אנחנו בני אדם.

אז אני חושבת שזה משהו שבעומק כל אחד מאיתנו מבקש בקשר זוגי ובכללי בקשרי של בני אדם, כי זה הטבע שלנו הצורך שיראו אותנו ומידות טובות מראות על הצד השני שגם יודע לראות.

לגבי זה שלא אומרים מילה טובה,

בעיניי זה חוסר הבנה של הסיטואציה. פלוס בחריפות אני אומרת את זה, שזה חוסר מידות וחינוך.

מי שלא מוכירה טוב בפגישה על זה שהבחור הביא מיץ (גם אם היא לא אוהבת את המיץ הזה), לרוב גם לא תגיד תודה להורים שלה. או לאיזה משהו שחברה תעשה בשבילה.

ונכון יש רמות של הכרת הטוב, יש את אלה שרק אם זה משהו גרנדיוזי יגידו תודה ויש את אלה שבפשטות יגידו על כל דבר שעושים למענם תודה- כי הם שמים לב לזה.

אולי הנקודה היא למישהי ששמה לב, הגיוני לי שזה יגיע עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה כי זה בעצם יציאה מעצמי (ופה חשוב לראות שזה לא בא על חשבוני),

כלומר הרבה פעמים אנשים שהלב שלהם גדול ומעניק ושם לב מבטלים את עצמם הרבה..

קצת כמו שכתבת על הריצוי.

אני חושבת שכל אחד מצליח להביע את עצמו באמת במקום שנותנים לו להיות, אם מישהי או מישהו כל הזמן נמצאים בעמדת 'השופט' וודאי שהם לא יוכלו לקחת חלק בקשר הזוגי, הדינמי.

זאת גם תפיסה מעוותת שנמצאת אצל אנשים שצריך כל הזמן לבחון האם זה מתאים לי או לא, האם זה בעלי/ אשתי- או לא.

ואז וודאי לא נוצרת שותפות. וודאי לא נוצר קשר. ואחת כמה וודאי לא רואים אם יש או אין התאמה.

כשמגיעים לפגישה צריך להגיע בשביל להנות ולהכיר ואחר כך כשאני חושבת עם עצמי לראות האם מה שהיא שם מתאים לי, או לא.

אבל אם נשב בפגישה ונחשוב מי קודם יזום, מי יפתח את השיחה וכו'- שום דבר אמיתי לא יקרה, כי כל אחד יהיה תקוע בעמדת שופט שלו.

נכון לשני המינים..

נקודה נוספת,

יצא לי ללמוד ולדבר הרבה על ההבדלים בין איש ואישה ומצד האמת הנורמה האיש צריך להוביל (דווקא כן נשמע שאתה עושה את זה) ולא משנה איפה קראתי, הסתכלתי, שמעתי והתייעצתי תמיד הנקודה הזאת שצריך להעריך את האיש חזרה שוב ושוב. שזאת הנקודה שלו.

לעומת אישה שהיא צריכה להרגיש נאהבת.

אז נראה לי שזה מאוד הגיוני מה שאתה כותב כאן.

נקודה אחרונה,

על הנושא של להעריך את עצמך.. זאת נקודה שהיא הכי חשובה בלי קשר למי נמצאת בצד השני.

כי כשתגיע ממקום שאתה מעריך את עצמך ויודע מה אתה שווה, אתה תפגוש מישהי שיודעת מה היא שווה ותעריך את עצמה ואז מטבע הדברים אף אחד לא יצטרך להוכיח את עצמו יתק על המידה, או לרצות.. כי כל אחד יהיה בטוח במקום שלו ומתוך כך יהיה ניתן לפנות מקום להכניס צד אחר לחיים שלנו.

ואו כואבהפי

אני ממש מבינה את התחושה שלך ורואים שאתה אדם שנותן ומשקיע המון ולא רק בקשרים עם בחורות. מרגיש שאתה אדם שאנשים פונים אליו לעזרה משפחה או חברים ואתה באמת שם בשבילם. אז ברור שכשהנתינה הזאת מתקבלת כמובנת מאליה, זה יכול לרוקן ולכאוב!!! הכי ברור שיש

אבל אני חושבת שיש נקודה שהרבה גברים טובים ונותנים מפספסים אתה יכול לתת לאישה הכל לנסוע עד אליה, לקנות לה מתנות, להפתיע.. ולעשות בשבילה המון ! אבל אם כשאתם יחד אתה לא באמת נוכח איתה בכאן ועכשיו מסתכל לה בעיניים ורואה אותה, משהו מאוד משמעותי מתפספס , מאוד!

ובעיניי, אם לא באמת התעניינת בעולם הרגשי שלה קצת פספסת את כל העניין של לעמוד מול בחורה שאתה אוהב.

כי בסוף אישה יכולה לזכור שנסעת שעה וחצי בשבילה ולהעריך את זה מאוד וחשוב שאתה חמוד, אבל, מה שיגרום לה להרגיש קרובה אליך הוא דווקא האם שמת לב שהיא קצת שקטה היום? האם שאלת אותה מה עובר עליה כי באמת רצית לדעת,

האם זכרת משהו שהיא סיפרה לך לפני שבוע וחזרת אליו?, האם כשכאב לה משהו הצלחת להיות רגע בתוך הכאב שלה בלי למהר להסביר, לפתור או לתת עצה.!!!

זה ממש העולם הנשי מי שמבין את זה קל לו בחיים הזוגיות שלו ואו

להקשיב לה זה לא לשבת בשקט ולחכות שהיא תסיים לדבר כי "ככה צריך". וזה גם לא להקשיב כדי לחשוב מה התשובה הנכונה לתת לה. זאת הקשבה שמגיעה מסקרנות אמיתית כלפיה מי האישה שיושבת מולי? מה היא מרגישה? מה מפחיד אותה? מה משמח אותה? מה היא לא אומרת במילים?איך אני יכול לשמור עליה?

כי יכול להיות גבר שעושה בשביל אישה המון ועדיין היא מרגישה לבד לידו. ומצד שני, יכול להיות רגע פשוט בלי שום מתנה ובלי שום מחווה גדולה שבו הוא מסתכל עליה בעיניים והיא מרגישה: הוא רואה אותי. באמת אכפת לו ממני. בעיניי זה שווה לפעמים הרבה יותר מעשר מחוות.

ודווקא כאן אני חושבת שיש הבדל בין לעשות בשביל אישה לבין להיות איתה. הראשון חשוב ומקסים, אבל הוא לא מחליף את השני.

ועוד משהו שתפס אותי שאמרת הוא המשפט: "בשביל שאוכל לתת, אני צריך קודם כל הערכה". אני לא בטוחה שגבר שמחובר למקום הזכרי שלו צריך את ההערכה כתנאי לנתינה. ברור שגם גבר צריך להרגיש מוערך, אהוב ורצוי בתוך קשר הדדיות היא חשובה אבל הנתינה עצמה בעיניי צריכה להגיע ממקום נקי של רצון לתת בטח של גבר שהוא נותן .

נשים חכמות ורגישות מרגישות מאוד מהר מתי גבר נותן כי הוא באמת ראה אותן ורצה לשמח אותן, ומתי הנתינה מגיעה מתוך צורך להתקרב, לקבל בחזרה, לרצות או מתוך פחד לאבד את הקשר. מבחוץ זו יכולה להיות בדיוק אותה מחווה אבל התחושה שהיא משאירה אצל האישה שונה לגמרי.

ולכן בעיניי השאלה היא לא רק כמה נתת וכמה היא העריכה, אלא גם האם בתוך כל הנתינה הזאת היא הרגישה שאתה באמת רואה אותה. 🤍

כי אם לא היא לא נשארת

וזהו סליחה אם חפרתי

תגובה יפה ומיוחדתאדם פרו+

החכמתי הרבה.

בעניין תפקידים ידוע שאני בקטע

של שותפים שקולים או שווים

ולכן קצת מסתייג

מהאנרגיה הזכרית וכו'

כי גם גבר קיים בקשר ורוצה להרגיש

שהוא מעניין באמת ולא כי מן הנימוס

וכל מה שכתבת כל כך יפה.

הכי מגניב אם כל אחד היה מתעניין

ומתחבר נותן מקום לרגשות של השני

ממש ככה גם הגבר לרגשות האשה

וגם היא לרגשות של הגבר

זה יהיה מדהים

תודה (:הפי

בעיניי שוויון לא אומר שאנחנו זהים בצרכים ובדרך שבה אנחנו חווים קשר.

הפי אני מעריך את דעתךאדם פרו+

אבל כל פעם מקומם אותי הדבר הזה

האנרגיה הזכרית שזה מילה נרדפת

ל "אתה צריך להכיל אותי.

ואני לא אותך."

אתה והרגשות שלך לא הנושא של הקשר אלא רק אני וריגשותי

משהו חסר לי בסוג הזה של הקשר.

אני מבין שזה נפוץ כנראה.

שהאשה השתלטה על כל הבמה בבית.

זה אולי חמוד קצת בפרופורציה

כשהיא בת 60 וכל הבית צריך להיות ממוקד רק בה זה כבר לא חמוד.

עצוב לי שיש קשרים כאלה.

חייב הדדיות.

ועוד משהו. לא להצדיק את העיוות

במשלים מעולם הקבלה.

יש ביהדות ובקבלה משלים ומדרשים

להרבה כיוונים גם הפוכים.

זה לא עיוותהפי

אני מאמינה מאוד בהדדיות ברגישות ובהתעניינות משני הצדדים. ועדיין, אני כן מאמינה שיש הבדל בין גבר לאישה ובמה שכל אחד מביא לקשר. מבחינתי הדדיות לא אומרת שאנחנו אותו הדבר.

נגיד כשהייתי רואה שגבר נפגע ממשהו, הייתי מיד פונה אליו בהמון רגישות ורוך בדיוק כמו שהייתי רוצה שיפנו אליי.

ולפעמים התגובה הייתה דווקא: "מה, את מגזימה..." 😅 הם נבהלו מזה..

עם הזמן הבנתי שלפעמים אצל גבר הפגיעה היא דווקא קריאה להערכה להרגיש שמעריכים אותו, מאמינים בו ורואים את מה שהוא יכול להשפיע אצל אישה אותה פגיעה יכולה לבקש משהו קצת אחר, יותר חיבור לרגש, הכלה ונוכחות.

וזו בדיוק הנקודה שלי: הדדיות כן חד משמעית להתעניין אבל לא בהכרח באותה שפה

זה בדיוק הענייןמה כבר ביקשתי

אני מאוד משתדל להיות שם. את לא מבינה כמה אני מנסה לחיות עומק ולראות את השני לא רק בקשרים זוגיים, אלא בכללי בחיים. ברור לי שלא הכל מסתכם בכמה נתתי בפועל, אלא בכמה הייתי איתה. וזה פשוט לי שצריך את הדיבור רגשות הזה, אבל פשוט הרבה פעמים מרגיש לי שזה לא הדדי. אני קצת מרגיש על עצמי את מה ש @אדם פרו+ הגיב לך כאן, אני מרגיש שאני נותן ונותן, ושוב, לא מבחינה חומרית אלא נותן מעצמי, מקשיב, נוכח, רואה אותה, זוכר מה היא אמרה שמפנק או משמח אותה ופועל בהתאם, זוכר מה היא אמרה שמבאס אותה ומשתדל להקליל את זה, באמת משתדל להיות שם בשבילה, שמח בשיתוף קשיים והצלחות וכו' וכו', ובכל זאת אני מרגיש קצת לבד. כאילו הכל מסתכם בה, (ושוב, אני שמח בהתמקדות הזאת בה) אבל כשלי קשה, כשאני חווה משהו ואני רוצה לשתף, אני מרגיש כאילו לא באמת מתעניינים בי.

למשל, פעם ישבתי בפגישה עם מישהי והיא פשוט התחילה לבכות כשהיא סיפרה משהו על המשפחה שלה, ולא ניסיתי לתת עצות, לומר לה שתירגע, להקטין את מה שהיא חווה, אלא באמת השתדלתי (לא יודע כמה באמת הצלחתי) פשוט להיות איתה ולתת לה להביע ולומר כל מה שהיא מרגישה, להקשיב הקשבה פעילה ולשדר שאני איתה לגמרי, עד שמעצמה היא התאפסה. אממה, באותה פגישה, כשאני דיברתי לראשונה על חבר שלי שנפל במלחמה, ומבחינתי זאת היתה חתיכת חשיפה, פשוט ראיתי לה בעיניים שזה לא מעניין אותה, ובאמת באמצע שדיברתי היא פשוט אמרה משהו שטותי על מישהו שישב לידינו, ובאותה שניה הרגשתי שוואלה, היא באמת לא היתה איתי ופשוט התפנצ'רתי מבפנים. על ההדדיות הזאת אני מדבר. וזה מה ששאלתי, אולי אני חי בסרט ואני קצת מצפה שיתייחסו אליי כמו אישה, כי אני פשוט מרגיש שאני צריך את ההתעניינות הזאת, את ההדהוד שבחשיפה, וכן, אני צריך הערכה לא בשביל להתחיל לתת, אלא בשביל שיהיה לי כוח להמשיך לתת ולהתמיד בזה בשמחה ובהרגשה שהנתינה ממלאת אותי ולא מתישה אותי. לאחרונה היה לי קשר, אמנם קצר, אבל שממש הרגשתי ממנה שהיא רואה אותי, מתעניינת ומעריכה. זכרה מה שאמרתי לה, לא מיהרה לדבר על עצמה ואני זה ש"דחפתי" אותה לדבר על עצמה, ופשוט הרגשתי שם טבעי הרבה יותר מהקשר דלעיל למשל, שהיה הרבה יותר ארוך, ואפילו אחרי חודש שם לא הרגשתי פתוח כמו שהרגשתי עם זאת שלאחרונה בפגישה השניה. אני מקווה שהבהרתי את הדברים...

תודה על הפירוטהפי

דווקא הדוגמה הזאת חידדה לי משהו. זו הייתה אותה פגישה שבה היא בכתה ונחשפה מולך, ואז אתה מספר שגם אתה נחשפת וציפית שהיא תהיה שם בשבילך.

יכול להיות שהיא הפסיקה לבכות, אבל זה לא אומר שהיא באמת התאפסה רגשית וכבר הייתה פנויה להכיל אותך. בעיניי, עצם הציפייה ממנה באותו רגע קצת מראה שאולי לא באמת ראית איפה היא נמצאת. וזה בדיוק ההבדל שאני מנסה להסביר בין להקשיב לאישה לבין באמת לראות אותה..

זה לא אומר שאין לה רגישות ..

אני לא מצדיקה אותה אבל אני מנסה להבין איך יתכן שהיא הגיבה ככה?

האמת היא שסדר האירועים היה הפוך...מה כבר ביקשתי

מה שאני אמרתי ושיתפתי היה לפני שהיא בכתה ושיתפה...אז איך היא יכולה להגיב ככה? אולי כמו ש @חושבת בקופסא כתבה, היא עשתה עבודה רגשית עם עצמה על עצמה ולא על יציאה כלפי האיש

אז תקין זה לא ..הפי

ב"ה שכבר לא הסתדר..

יצאתי עם בחורים מהצבא שעברו דברים לא פשוטים .. אחד מהם איבד יותר מחבר אחד.. ברור שהתייחסתי לזה לא תקין לדפדף

את אומרת דברים מאוד נכוניםמתוך סקרנות

מצד שני, לא תמיד קל לקלוע בדיוק למה שהאישה צריכה, גם אם היא חושבת שזה פשוט ו" למה הוא לא מבין".

חושבת, שאשה חכמה תדע להעריך באמת בתוכה כל דבר שעושים בשבילה, גם אם זה "זה לא מה שעושה לה את זה", ומאידך, תמצא את הזמן להגיד ולהראות ל" גבר שלה " מה ממש יעשה לה את זה וישמח אותה, בלי לצפות שיבין לבד...

נכוןהפי

אני מסכימה שאישה לא יכולה לצפות מגבר לקרוא מחשבות והיא צריכה לדעת להגיד מה היא צריכה לאט לאט.אבל אני בכלל לא מדברת על שתדע בדיוק איזו מחווה תעשה לה את זה!

אני מדברת על משהו שקודם לזה. להרגיש אותה. להיות מספיק נוכח כדי לקלוט שמשהו עובר עליה, להתעניין ולשאול. אתה לא חייב לדעת מה היא צריכה, אבל כן להיות מספיק מחובר אליה כדי לרצות לגלות.

תודה,לא תמיד קל אפילו לקלוט מיד שמשהו עובר עליה...מתוך סקרנות

לאחר מעשה כן מבינים, אבל לא תמיד זה כל כך "ברור".

בנוסף, חידדתי שחשוב שאישה תדע להכיר תודה על ה*מאמצים* גם אם הם לא קלעו לטעמה, ככה תהיה לגבר מוטיבציה פעם הבאה לנסות עוד יותר לקלוע לטעמה, כשזה לא קורא, מתפתחת ההרגשה ש"כל מה שאעשה לא יעזור"...

..אנימה

יש בנות כאלה שמעריכות ויודעות להביע את זה.

יש בנות שיתעניינו בך אישית ותרתק אותן. זה יכול להיות עניין של אופי או של כימיה בינכם.

כן, זה קשוח שאי אפשר לברר דברים מהסוג הזה מראש. אבל אם זה מה שגורם לך להרגיש בנוח ומחובר אז לדעתי זה סיבה להתעקש על זה.

ברור שאתה צודקנוגע, לא נוגע

ואל תרצה, שום דבר טוב לא יוצא מזה, לא לך ולא לה. אם היא לא מתעניינת בך ולא מעריכה, זה לא מה שיגרום לה לעשות את זה.

תעריך ותהיה שלם עם מה שאתה מביא (וגם עם מה שלא) ואם היא לא רואה את זה או לא מתחברת לזה, פשוט אל תמשיך ואל תבזבז זמן וכוחות נפש יקרים על הקשר הזה.

זה קול הגיוני לגיטימיחושבת בקופסא

גבר הוא לא כספומט שצריך רק לתת ולהכיל את הנסיכה, לקרוא את מחשבותיה ורגשותה ולרצות אותה עד אין סוף.

קשר טוב בנוי על תקשורת והדדיות. כששני הצדדים מרגישים בנוח להביא את עצמם, ולא אחד מתרכז ברגשות של עצמו והאחר נועד לשרת את זה.

בעלי סיפר לי שזו תחושה קיימצ אצל גברים, והוא שמע על זה גם מחברים שלו.

בחורה שחונכה (או חינכה את עצמה...) על כך שהיא הלבנה המקבלת ומרכז העולם, והיא עושה עבודה רגשית מדהימה רק בלהגיד לך מה היא רוצה, וכל השאר עליך, כנראה פשוט לא מתאימה לך. חבל להתקבע על התבניות האלו של גבר ואישה מהותניים. תתחיל לתת לעצמך להתנהג כמו בן אדם.

זה לגמרי יכול להיות קרטריון חיפוש. כמובן לא קשיח ואין בעיה אם קצת תבניות מקובלות וחיזור (אני לא מבינה למה לחזר אחרי משהי שעוד לא פגשת ולא החלטת אם מתאימה לך) אבל אל תתן לזה לחנוק אותך ולאפשר שינצלו אותך.

אפשר לברר בעדינות ברקע, בלי להיות יותר מידי מקובע, אם הבחורה למדה במדרשות או אולפנות מסוימות, או שומעת שיעורים של רבניות, או יותר גרוע, מאמנות מסוימות, שידוע שמאכילות בנות את הרעל הזה. לא בהכרח שכל בחורה ששמעה את זה תיקח את זה עד כדי כך ללב, אבל אפשר לברר גם בכרטיס שלה ולברר עם חברה בעדינות, האם בחורה מתאימה לך מהבחינה הזו.

כדאי לחפש במאגרים ומקומות שהזוגיות אצלם נתפסת בצורה יותר בריאה, בהכללה מאוד מאוד גסה, הייתי אומרת סגנון פחות "רוחניקי".

בחלט קיימות בנות שמוכנות גם לנסוע אלייך, להביא בעצמם חבילת עוגיות מידי פעם, ולא תופסות את זה הקשר כדרך לענות רק על הצרכים הרגשיים שלהן בלי להתחשב בצד השני. אפשר גם לכתוב בכרטיס שלך שאתה מחפש ההדדיות בקשר (תנסח את זה איך שמתאים לך) ובעז"ה זה ימשוך את מי שמתאימה ויוריד את מי שלא.

זאת אחת הנקודות התמוהות אצלימה כבר ביקשתי

ההבחנות האלה בין "גבר" ל"אישה" אלו דברים ששומעים בכל כך הרבה מקומות מכל כך הרבה אנשים ולא רק אצל "רוחניקים", ואני פשוט מרגיש שזה לא לגמרי נכון...ברור שבבסיס יש בזה הרבה אמת אבל מרגיש לי שלוקחים את זה לפעמים קיצונית, כאילו האיש תמיד צריך ללטף האישה ואף פעם לא להראות חולשה, תמיד צריך להיות קשוב לה ולתת לה מה שהיא צריכה ואף פעם לא לתת לעצמו גם קצת, וזה מרגיש לי כל כך לא נכון כי בסוף גם גברים הם בני אדם עם רגשות, צרכים ורצונות. מה שכתבת בשם בעלך זה מחברים נשואים שלו שמרגישים את זה, או שאלו תחושות של פגישות, ובסוף "מוצא מין את מינו" בהקשר הזה (ומי שלא חשובה לו ההדדיות פשוט מתחתן עם מישהי שהעבודה הרגשית שלה מתמקדת בעצמה כמו שכתבת)?

זו פרשנות שגויה מהיסודהפי

במיוחד המשפטים כמו "אף פעם לא להראות חולשה" ו"אף פעם לא לתת לעצמו גם קצת" הם כבר פרשנות שלך לא משהו שנובע מעצם התפיסה שיש דינמיקה שונה לגבר ולאישה.

אפשר להאמין מאוד בגבר שמוביל מכיל, יציב ונוכח מול האישה שלו, ובאותה נשימה לחשוב שהוא צריך אישה שמעריכה אותו רגישה אליו, רואה אותו ויודעת להיות עבורו. זה לא סותר בכלל!!!!!

זה נכון שזה לא סותר, זה בדיוק מה שאני מחפשמה כבר ביקשתי

אבל בהמון שיעורים, התייעצויות וכדו' זה פשוט לא נשמע ככה

איך לדעתך אישה מביעה שאכפת לה מהגבר?חושבת בקופסא

אם היא אף פעם לא נוסעת אליו, לא מביאה בעצמה כיבוד, לא יוזמת שום מקום מפגש או שיחה, ורק מחכה בפאסיביות שהוא ישים לב איך היא מרגישה בלי לתקשר בצורה ברורה, ומצפה ממנו לקרוא מחשבות?

באמירת תודה מידי פעם? נו באמת.

מתי הגבר יכול להביא את עצמו בקשר, ולא רק להכיל את הרגשות שלה? מותר ששיחה אחת לא תתמקד רק בה וברגשות שלה, ואולי גם תבטא את הכאב הרגישות שלו, בלי שהבחורה תחליט שהוא לא גברי מספיק, או לא התמקד בה מספיק (וזה אף פעם לא מספיק).

הוא כתב שבחורה לא התעניינה בכך שהוא סיפר שחבר שלו נפל. אני לא יכולה לדמיין כזו אנוכיות ורוע לב. אל מכר בעבודה מתייחסים ביותר רגישות והכלה, או לפחות בנימוס, מאיך שבנות כאלו שחושבות שהן "לבנה מקבלת" מתיחסות למדוייטים שלהם.

אחותי את הבאתהפי

כיבוד רק בדייט רביעי מבחינתי זה זלזול

אני מסתכל על התגובה הזומשה

ובטוח שזה באג. היא פורסמה קודם וכבר קראתי אותה היום.

הולך לחפש בקוד איך זה יכול להיות

ואז

זה גם קיצוני אחותי מה עשית עד דייט חמישי - לקראת נישואין וזוגיות

חחחחחח נראלי קיבלתיהפי

מכת שמש

כי נמאס לי לקרוא הודעות של בנות שחושבות שהן נותנות

שבפועל דייט רביעי הביאו וופלים

בעיניי זה זלזול סורי

תכיני לו משהו לבחור מה קרה

קשר צריך להיות הדדימשה

הוא משקיע הוא צריך לחזר הכל נכון. אבל את צריכה להגיב. לרצות. להענות. לפעול בתגובה.

ברורהפי

הוא אמר את זה בזמן שיצאנוחושבת בקופסא

בסביבות דייט רביעי- חמישי אני הבאתי חבילת עוגיות. אחרי שהקשר היה יותר רציני (יש מצב שזה היה אחרי האירוסים, אני לא זוכרת) הוא דיבר על כך שזה היה משמעותי בשבילו, ושהוא שמע על זה גם מחברים שיוצאים לדייטים, שהבחור תמיד נותן ונותן, והבחורה אפילו לא מראה השקעה או התעניינות בקשר.

באופן כללי אני חושבת שההבדלים בין גברים לנשים הם לא כאלו קיצונים, ובעיקר, הם תיאור של המציאות הקיימת ולא הכתבה שלה. רוב הגברים ורוב הנשים נוטים להיות א', ב', ג', זה לא אומר שמי שלא מתאים לתבנית הזו הוא לא בסדר. (זה היגיון של זהויות טראנסיות, כאילו אם ילד יישחק עם בבובת ברבי אז הוא כבר לא ילד. אז לא, גבריות ונשיות אלו מושגים קצת יותר רחבים מכמה סטריוטיפים)

גם את ההבדלים הקיימים, יותר נכון להבין אותם לפי מחקרים סטטיסטיים ולא איזו מהות רוחנית מעורפלת. בנים נוטים להתעניין יותר בחפצים, בנות נוטות להתעניין יותר באנשים. גברים מחפשים בקשר שיערכו אותם, בנות מחפשות שיאהבו אותן. גברים נוטים להיות תחרותיים והישגיים, ונשים נוטות להתמקד בתחושת שייכות ולכידות חברתית. יש עוד הרבה

כדאי גם להבין שעודף נשיות יכול לבטא תכונות רעות ושליליות בדיוק כמו עודף גבריות. אף צד לא פטור מעבודת המידות רק בגלל שתכונות מסוימות "טבעיות" לו.

גברים שמוציאים אגרסיה יהיה בדרך כלל באלימות פיזית, אבל נשים אגרסיביות בדרך כלל יבטאו את זה באלימות חברתית של הרס מוניטין, זלול ונידוי חברתי, שיכול להיות לפעמים עם השלכות הרבה יותר חמורות מלחטוף כמה מכות.

אישה בעלת תכונות מאוד נשיות, זה לא אומר שהיא תהיה עציץ מקבל. מה יותר נשי מאשר אמא שמתפעלת שיירה של קטנטנים, מעניקה ודואגת לכל מה שהם צריכים, וגם מחנכת ומפעילה סמכות? ובימינו ברוך ה' נשים יכולות להביא את הכשרונות שלהם גם מחוץ למסגרת המשפחתית, ואפילו במקצועות נשיים (שמה שבדרך כלל משותף להם זו התעניינות בבני אדם) כמו אחות או מורה או עובדת סוציאלית, אי אפשר להיות פאסיבית ומקבלת.

גם אחרי החתונה, בדרך כלל זוגות קצת נרגעים עם האולטרא תפקידים בקשר היום-יומי. הבדלים בין המינים עלולים לצוץ ולגרום לחוסר הבנות (ממליצה על הספר גברים ממאדים ונשים מנוגה, הוא מדבר על דפוסי פעולה ואיך להבין אותם ומדגיש שזה לא מחייב בכל המקרים. הוא נכתב בשנות ה90 בחו"ל, לפני שכל שיח המהויות הזה התפוצץ). זוגות מוצלחים עובדים בשיתוף פעולה ומנסים להבין אחד את השני. יש כנראה זוגות שיותר מתאים להם התפקידים האלו, וכאלו שפחות, אבל אני לא מאמינה שאף זוג נשוי יכול באמת להתנהל עם הדינימקה הכל כך קשיחה שמצופה במקומות מסוימים בדייטים שבה הגבר להחזיק את כל הקשר על עצמו, והאישה כולה פאסיבית ועושה טובה שהיא נמצאת.

זה גם קיצוני אחותי מה עשית עד דייט חמישיהפי

איך לא הבאת ..

לא מבינה את זה ועוד חבילת עוגיות למה לא להכין אם זה כבר רציני

כשפחות נתפסים לתבניות קשוחות, זה פחות משנהחושבת בקופסא

מי עשה מה בדיוק באיזה שלב.

ואולי זה דייט שלישי- רביעי. עבר זמן, אני לא זוכרת בדיוק.

ואל תדאגי מאז הכנתי עוד הרבה עוגיות. (למרות שהוא האופה בבית והוא עושה את זה הרבה יותר טוב ממני)

בסופו של דבר המחוות המאוד מקובעות האלו לא משפיעות מאוד על חיי נישואים שלמים כל עוד הדינימקה היא של ההדדיות וכבוד אחד לשני.

כבוד מתחיל בדברים הקטניםהפי

אני חושבת שאישה חייבת לתת לבעלה מלא דברים לא הבנתי איך הגעת למסקנה שאני חושבת אחרת יש לך בעיה

אם אתה נמצא כל הזמן בנתינהמשה

אז אתה מתרוקן.

זה לא איזו בעיה. זה בסדר שגבר צריך לחזר ולהשקיע, אבל יש משחק הדדי. אם רק אתה מתחיל שיחות ורק אתה יוזם ורק אתה פועל והיא רק נהנית מהסיטואציה ולא נותנת כלום חזרה, אז אתה נקלע לריצוי ול"משקל כבד" (הקשר נהיה כבד לך פיזית על הבטן והגוף).

במקרה הזה הגוף אומר לך את האמת. הקשר הזה לא. הקשר הזה פשוט לא. ואם אתה רואה שיש לך נטיה להיכנס לקשרים כאלה וזה דפוס חזור, תעלה מולי באישי נשלח לך קצת חומר שפחות שייך להעלות פה לפורום בגלל המקור שלו.

את התחושה הפיזית קשה לשכוח...מה כבר ביקשתי

זה באמת מעיק, תחושה שכל העולם על הכתפיים שלי, וכשהיא יוזמת היא נותנת תחושה שהיא לא סומכת עליי, או כדי "לעשות טובה". אשלח לך הודעה באישי, אשמח לשמוע מה שיש לך לתת

בכיף.משה

(ואם אתה רגיש, שווה לך לעבור בפורום המתאים. יש שם לא מעט כלים להתמודד בכללי עם תחושות גוף ומה שנלווה מהן)

נו באמתהפי

אתה רוצה פיתרון ?

תקשיב למה שאמרתי וזה הכי רחוק מכל הנתינה המוגזמת שאתה מדבר עליה

אני באמת מקשיב למה שאת כותבתמה כבר ביקשתי

ותודה רבה לך על ההתייחסויות הארוכות והמפורטות, לא מובן מאליו שככה תשקיעי בשביל מישהו שאת לא מכירה

התחושה הפיזית הזאת אמיתית, זה דבר שאי אפשר להתווכח איתו...אני לא מבין על איזו נתינה מוגזמת אני מדבר, אני מצידי לא עשיתי משהו שהוא לא טבעי לי מצד הנתינה, אני באמת אוהב לתת ולהשקיע במי שאני אוהב, פשוט לפעמין התחושה היא שכל מה שאני עושה הוא מובן מאליו וזה מה שמרוקן אותי. אז הפיתרון הוא לא רק בלהבין את ה"שפה" של האיש ושל האישה, זה דבר שהוא מאוד נכון אבל זה לא הכל. לפי דעתי צריך גם את ההתגמשות הזאת מעבר, לצאת מהתבניות האלה ופשוט לנכוח. ואם מישהי לא מסוגלת לזה כנראה שזה באמת לא מתאים

אני חושבתoo

שהבסיס לקשר טוב לא מתחיל בתפקידים הגבריים/ הנשיים של כל צד

אלא

בבסיס תקין שבהחלט מבוסס על הדדיות

הכלה יוזמה רצון ונתינה של שני הצדדים

החלוקה של גבר/ אישה זה באופן העשיה

אם מישהי (או מישהו) מצפה לקבל יותר מאשר הוא נותן

כנראה כדאי להתרחק ממנו

בכל מערכת יחסים ובפרט בזוגיות

אתה מלך של הישמור! מי שתזכה בך תרוויח עד בלי די!advfb

אח שלי,

רק תרים לעצמך,

נשמע שעשית עבודה ואתה ממש בול במקום הנכון (טוב, תמיד מדייקים את עצמנו אבל לא באובססיה)

מה אתה צריך? (כמו כולנו)

מישהי שתרצה אותך.

מישהי שהיא תהיה סקרנית כלפיך.

כשזה יגיע, כבר לא יהיה לך ספקות ;)

^^^^אנימה

בסך הכל זה נשמע שהחושים שלך עובדים כמו שצריך, ואתה יודע מתי קשר מרוקן אותך ומתי ממלא.

אל תתרגש מביקורת או התפלספויות כאן. תמיד יש במה להשתפר, אבל באופן כללי אתה נשמע בגישה טובה ולגיטימית.

תודה תודה מה כבר ביקשתי

פתחת נושא שרציתי פעם להעלות בעצמי:דרייב

למה בחורות 'טובות' (לכאורה) לא אומרות תודה על נתינת הגבר כלפיהם, דבר שהוא הכי בסיסי לבן אנוש. אני חושב שהסיבה היא שזה סוג של מבחן מהתת מודע שלה, האם הגבר תלוי בתודה שלי ומגיב לפיה או שהוא נותן מרצונו כי בא לו ולא מצפה לפידבק. גבר שמצפה לפידבק אולי יראה בעיניה פחות מושך. גבר 'איכותי' מסמן טריטוריה 'כובש' ומשנה את העולם כרצונו. וזה כולל את לב האישה שמולו, מטרת הכיבוש שהוא סימן. הדינמיקה הזו מעייפת ומגעילה גם אותי. לא באתי לספק פנטזיה נשית של להיות זן ומספק לכל. לא באתי לכבוש אף אחת רק בגלל היופי שלה (אני לא מכיר את הבחורה עדיין, מה אמורה להיות המוטיבציה הגדולה שלי לחזר כל כך אחריה מעבר לזה??). אני מביא כל דייט שתייה וקצת אוכל, או משלם. אבל זה יותר נימוס מאשר 'אהבה'. ראוי לומר על זה תודה, כי אני לא חייב לך כלום. מאישה איכותית אני מצפה בשלב מסויים לאחר הדייטים הראשונים שהיא תציע לשלם או תביא משהו בעצמה, מתוך הערכה על הנתינה שלי, רצון להדדיות, והבעת עניין מצידה. אחרי שנעבור את השלבים של הגישושים בהתחלה אני ארצה לפנק אותה *באמת* ואקח אותה לאכול במקומות נחשבים ויקרים יותר על חשבוני מתוך האהבה הנרקמת. כי היא תוכיח שהיא שווה את זה. לא לפני. כל הלפני זה סתם פוזות שאני מעדיף למלא באופן בסיסי ולא הרבה מעבר.

לא ברורshindov
עבר עריכה על ידי shindov בתאריך ג' באלול תשפ"ו 0:34

עבר עריכה על ידי shindov בתאריך ג' באלול תשפ"ו 0:33

יתכן שאם נשאל אותה היא תאמר, שהיא לא בדיוק מבינה מה אתה רוצה ממנה. יש לך עומס רגשי גבוה. לא לכל אחת זה מתאים. לא כל אחת יכולה להתמודד עם זה. מה שיכול להביא לאי הבנה. זאת אומרת שאתה חושב שאמרת משהו והיא פשוט הבינה את זה אחרת, ממה שהתכוונת. וכן הדבר לגבי דברים שהיא אומרת, היא חושבת שהבנת דבר אחד, ובעצם הבנת משהו אחר. וכן הדבר לגבי אישה מעמיסה וגבר מתמודד. בקיצור אתה צריך לעשות עם עצמך משהו... אתה מעמיס עליה.

מה הכוונה?מה כבר ביקשתי

כל הכבוד על הדרךניצן*

בס''ד

זה מרגיש שאתה ממש רוצה להיות בדרך הטובה, ולדייק ולשמוע על עצמך מבחוץ וזה מבורך וזה צעד מדהים וכנה

קראתי את המילים שלך עלתה בי התחושה שאולי מהתחלה יש לך רצון לפידבק ולפי הפידבק אתה קובע את מסוגלות הקשר ואם הוא מתאים ואם היא ראויה, וזה מרגיש תתקן אותי אם אני טועה, שיש כאן בדיקה ובחינה האם היא מגיבה האם היא אומרת תודה כמו חיפוש הערך לפי התגובה שלה.

ואני רואה הרבה פעמים שבהתחלה התגובות הם קודם כול רגע להתמקם בתוך הקשר, לוקח זמן למצוא מקום נוח, יש את המטען מקשרים הקודמים, פחדים, לחצים, התרגשויות, רצון שדברים יצליחו ועוד. וזה עוד לא ממקום שהיא כן מעריכה או לא מעריכה. אני יענה לך דרך החוויה האישית שלי - הרבה פעמים בהתחלה יש רצון למרחב, לבטחון, לאיזה תקשורת נעימה לפני שמישהו יבחן את התגובות שלי ביחס אליו, רגע להבין האם הסגנון מתאים, ההשקפה או כל דבר אחר. זה עוד לא ממש קשר. ואחרי כן מגיעה ההדדיות וכו'.

אני מנסה לעבוד על עצמי לא להיות תלויה בתגובות של השני לערך שלי, ואם ארצה לפעול בדרך מסוימת אני אפעל, לא כדי לחכות לתגובה שלו, וזה נראה בעיניי נקודה חשובה לתת מתוך רצון, לא מתוך תקוה שהצד השני יתן לי, ולפעמים אפשר גם להפחית בנתינה בהתחלה באוטומט עד שמתבסס משהו, ופחות יש שחיקה. ולתת באמת שיש רצון, לא כדי לפתח את הקשר.

ואם אני רואה שהדרך שבה הוא מגיב לא מתאימה לי אז יכול להיות שזה לא מתאים. אבל זה יהיה אחרי צ'אנס ונסיון לדבר ולתקשר (לאחרונה, פעם הייתי יותר חותכת...)

תודה רבה מה כבר ביקשתי
עבר עריכה על ידי מה כבר ביקשתי בתאריך ג' באלול תשפ"ו 10:09

זה נכון שמההתחלה יש לי רצון לפידבק, אבל שוב, לא בצורת מתנות או השקעה מוגזמת בקשר, אלא דברים קטנים שמראים שהיא גם כן באה פתוחה מתוך רצון אמיתי וכנה להכיר אותי...אני באמת נותן מרצון בלי קשר למה יגידו ואיך יגיבו, אני לא נותן בשביל לקבל. אני לא תולה את הערך העצמי שלי בתגובה שלה, אבל אני כן מרגיש שאני צריך את התגובות האלה בשביל להמשיך לתת בשמחה. אני פשוט מרגיש שבשביל "להתמקם בקשר", כמו שאת אומרת, אני צריך את התשומת לב הקטנה הזאת. נכון שאנחנו עדיין לא מכירים, אבל לפי דעתי בסיסי לומר תודה כנה על מחווה או על השקעה מסויימת. סתם לצורך העניין, מישהי שאמרה בפגישה שניה תודה לשומר בכניסה לאיזה מקום שישבנו בו, הרגשתי אליה הרבה יותר קרבה מאשר מישהי שאחרי שבעה דייטים אמרה לי "אני באמת מרגישה שאתה רואה אותי" כשהיה לנו משבר, אבל עד שהיא אמרה את זה לא ראיתי ממנה שום סימן הערכה למה שאני עושה והרגשתי מובן מאליו, וכשהיא אמרה את זה הרגיש לי שהיא תופסת את הקשר בתור מישהו שאמור פשוט לספק אותה, למרות שהמשכתי לתת ולחשוב עליה כי באמת רציתי לעשות לה טוב. זה מה שאני מתכוון...ואם אני מבין אותך נכון, את אומרת שאני צריך להרפות בהקשר הזה? ואם כן, לכמה זמן? אני פשוט מרגיש שההדדיות, ושוב לא בדמות נתינת מתנות וכדו' (למרות שזה גם יכול להיות נחמד מדי פעם) היא משהו שאני צריך להרגיש כבר מההתחלה כ"סגנון תקשורת" של הצד השני, כדרך חיים, כראיית האחר ורצון כנה למפגש בלתי אמצעי עם מי שמולי...הבנתי אותך נכון?

הבנתניצן*

וזה מהמם

אני מבינה והרצון הזה נשמע חיובי

ואני מאחלת לך שתזכה לאישה מפרגנת ומעריכה.

השאלה אם הבחורה הזאת למשל, הרגשת שיש לך גם מה לקבל ממנה, לא בקטע של פידבק חזרה, האם נהנת מהמפגש איתה? מהשיח?

הרבה פעמים כשיש הפריה בקשר אז רק רוצים לתת גם אם בלי תגובה כי הפידבק בחזרה, זה מהעניין שיש בקשר, ולראות שהבחורה שמחה וכדומה. ולא תצטרך לחפש את הפידבק שלה, כי תראה איך הקשר נותן גם לך, לא מתוך התגובה שלה, כי אתה גם תהיה מסוקרן וכדו'.

לדעתי לפעמים התגובות של הצד השני לא נובעות מחוסר הערכה, זה פשוט לא השפה שהיא רגילה לדבר וכדומה. או שהקשר הוא עדיין בבדיקה.

עדיין זה לא אומר שאתה חייב להמשיך לצאת איתה. אם זה מייבש אותך תגובות כאלו ואם אתה מחפש מישהי שיותר משדרת חום וכו' וכמובן שזה חשוב שתהיה הערכה, לפעמים זה גם נבנה, אבל צריך שיהיה בסיס לזה ללא ספק.

לאורך הדרך נפגשים עם הרבה סגנונות

כשאני מנסה לדייק את זה, אני אומרת אולי לשחרר זה אומר להשליך את זה לקב''ה. להבין שזה משהו שאני רוצה ואני לא יודע איך זה יקרה בתוך קשר כי כרגע ככה וככה ומי שנפגשתי איתה זה ככה לסמוך על בורא עולם שעם הבחורה שלך זה יהיה, אבל לא כתנאי מראש, אלא זה יבוא אחרי שהיא תרגיש בטוחה או משהו אחר ... לבוא בלב בטוח שיהיה לך קשר טוב, ולא לחפש את זה, זה יהיה אני לא יודעת אם אני מובנת..

ואני גם לא מדברת מנסיון כי אני בעצמי בחיפוש, אבל זה מרגיש לי כמו הלך נפש נכון, או לפחות דרך שבה אני מנסה ללכת בה, יותר לסמוך על הקב'''ה להפנות אליו את הרצון, ולא לנסות להחזיק ולחפש ושהבחורה תמלא אותו ולהתבאס כשזה לא. לא לשים על זה על זה כל הפוקוס בהתחלה, אלא יותר לבוא לקשר כדי להיות שם, ולבוא גם פתוח לא רק בעמדה של נתינה, אלא גם בעמדה של סקרנות ופתיחות ושיתוף, ואם זה יפגש זה מעצמו תרגיש שבורא עולם זיכה אותך לקבל ולפגוש נשמה מיוחדת ותרגיש מרווח...

כשזה יהיה זה זה גם יבוא ביחד עם זה, כי כנראה שזה מתחבר למי שאתה...

ערבבתי כאן כמה דברים ביחד שעלו לי....

בעז"המה כבר ביקשתיאחרונה

התשובה לשאלה ששאלת היא כן, מאוד נהניתי מהמפגש איתה, כי הרגשתי את ההתעניינות וההערכה ממנה בצורה פשוטה, ואפשר לומר שממש ראיתי והרגשתי את מה שאני מחפש, פשוט זה נפל על דברים אחרים. אני מבין מה שאת אומרת ונראה לי זה בדיוק מה שאני מכוון אליו. לתת ולהרגיש שאני רק רוצה להמשיך לתת (את המילה "פידבק" כתבו בכותרת של השרשור, לא השתמשתי בה והיא קצת לא מתאימה למה שהתכוונתי...) כי אני מרגיש שהנתינה ממלאת אותי בגלל מי שאני יוצא איתה, לא בגלל שהיא בפועל אומרת "תודה" או נותנת חזרה, אלא כי בשדר שלה אני מרגיש שהיא באמת נוכחת בקשר...

כן, אני מבין מה את אומרת על להשליך על הקב"ה, אבל אני מנסה גם לראות איך אני יכול לתרום לזה מההשתדלות שלי, איך לסנן הצעות או לחתוך כשזה באמת חסר לי. בסוף את צודקת שיש דברים שלא בשליטתנו, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים ואי אפשר להחזיק הכל ביחד....בעז"ה שנזכה...

דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

יכול להיותנתקהאחרונה

שהוא שלח לי אותה

בשביל שאולי כשאפגוש את האחת

אדע מה לעשות...

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאר

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

אנשים יקרים,דוס91

המלצה חמה שלי:

והלואי שזה יעזור לכמה ...

תשקיעו...תשקיעו... ותבדקו טוב טוב

בכל הקשר להדרכת חתנים/כלות..

זה משפיע ממש על חיים שלמים...

כנראה תלוי מגזרים ואורחות חיים. אי אפשר להכלילאלישבע999אחרונה

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

..הרמוניה

כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.

יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)

הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.

ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאבי

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

אולי תנסה למצוא מכנה משותף בין השלוש האלונוגע, לא נוגעאחרונה

אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.

בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.

יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור