אתחיל בזה שקשר בריא לענ"ד מגיע עם הדדיות ואולי זאת גם המהות של חיי נישואים- רואים אותי. ואני רואה את הצד השני.

בלי פנקס פתוח ויד רושמת של מה היא עשתה ומה אני עשיתי.

רואים את זה טוב בקשרי חברות (בריאים), שכל פעם מישהו בא לקראת ויש תקופות שאחד צריך יותר את השני וזה לגיטימי, אנחנו בני אדם.

אז אני חושבת שזה משהו שבעומק כל אחד מאיתנו מבקש בקשר זוגי ובכללי בקשרי של בני אדם, כי זה הטבע שלנו הצורך שיראו אותנו ומידות טובות מראות על הצד השני שגם יודע לראות.

לגבי זה שלא אומרים מילה טובה,

בעיניי זה חוסר הבנה של הסיטואציה. פלוס בחריפות אני אומרת את זה, שזה חוסר מידות וחינוך.

מי שלא מוכירה טוב בפגישה על זה שהבחור הביא מיץ (גם אם היא לא אוהבת את המיץ הזה), לרוב גם לא תגיד תודה להורים שלה. או לאיזה משהו שחברה תעשה בשבילה.

ונכון יש רמות של הכרת הטוב, יש את אלה שרק אם זה משהו גרנדיוזי יגידו תודה ויש את אלה שבפשטות יגידו על כל דבר שעושים למענם תודה- כי הם שמים לב לזה.

אולי הנקודה היא למישהי ששמה לב, הגיוני לי שזה יגיע עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה כי זה בעצם יציאה מעצמי (ופה חשוב לראות שזה לא בא על חשבוני),

כלומר הרבה פעמים אנשים שהלב שלהם גדול ומעניק ושם לב מבטלים את עצמם הרבה..

קצת כמו שכתבת על הריצוי.

אני חושבת שכל אחד מצליח להביע את עצמו באמת במקום שנותנים לו להיות, אם מישהי או מישהו כל הזמן נמצאים בעמדת 'השופט' וודאי שהם לא יוכלו לקחת חלק בקשר הזוגי, הדינמי.

זאת גם תפיסה מעוותת שנמצאת אצל אנשים שצריך כל הזמן לבחון האם זה מתאים לי או לא, האם זה בעלי/ אשתי- או לא.

ואז וודאי לא נוצרת שותפות. וודאי לא נוצר קשר. ואחת כמה וודאי לא רואים אם יש או אין התאמה.

כשמגיעים לפגישה צריך להגיע בשביל להנות ולהכיר ואחר כך כשאני חושבת עם עצמי לראות האם מה שהיא שם מתאים לי, או לא.

אבל אם נשב בפגישה ונחשוב מי קודם יזום, מי יפתח את השיחה וכו'- שום דבר אמיתי לא יקרה, כי כל אחד יהיה תקוע בעמדת שופט שלו.

נכון לשני המינים..

נקודה נוספת,

יצא לי ללמוד ולדבר הרבה על ההבדלים בין איש ואישה ומצד האמת הנורמה האיש צריך להוביל (דווקא כן נשמע שאתה עושה את זה) ולא משנה איפה קראתי, הסתכלתי, שמעתי והתייעצתי תמיד הנקודה הזאת שצריך להעריך את האיש חזרה שוב ושוב. שזאת הנקודה שלו.

לעומת אישה שהיא צריכה להרגיש נאהבת.

אז נראה לי שזה מאוד הגיוני מה שאתה כותב כאן.

נקודה אחרונה,

על הנושא של להעריך את עצמך.. זאת נקודה שהיא הכי חשובה בלי קשר למי נמצאת בצד השני.

כי כשתגיע ממקום שאתה מעריך את עצמך ויודע מה אתה שווה, אתה תפגוש מישהי שיודעת מה היא שווה ותעריך את עצמה ואז מטבע הדברים אף אחד לא יצטרך להוכיח את עצמו יתק על המידה, או לרצות.. כי כל אחד יהיה בטוח במקום שלו ומתוך כך יהיה ניתן לפנות מקום להכניס צד אחר לחיים שלנו.

אני ממש מבינה את התחושה שלך ורואים שאתה אדם שנותן ומשקיע המון ולא רק בקשרים עם בחורות. מרגיש שאתה אדם שאנשים פונים אליו לעזרה משפחה או חברים ואתה באמת שם בשבילם. אז ברור שכשהנתינה הזאת מתקבלת כמובנת מאליה, זה יכול לרוקן ולכאוב!!! הכי ברור שיש

אבל אני חושבת שיש נקודה שהרבה גברים טובים ונותנים מפספסים אתה יכול לתת לאישה הכל לנסוע עד אליה, לקנות לה מתנות, להפתיע.. ולעשות בשבילה המון ! אבל אם כשאתם יחד אתה לא באמת נוכח איתה בכאן ועכשיו מסתכל לה בעיניים ורואה אותה, משהו מאוד משמעותי מתפספס , מאוד!

ובעיניי, אם לא באמת התעניינת בעולם הרגשי שלה קצת פספסת את כל העניין של לעמוד מול בחורה שאתה אוהב.

כי בסוף אישה יכולה לזכור שנסעת שעה וחצי בשבילה ולהעריך את זה מאוד וחשוב שאתה חמוד, אבל, מה שיגרום לה להרגיש קרובה אליך הוא דווקא האם שמת לב שהיא קצת שקטה היום? האם שאלת אותה מה עובר עליה כי באמת רצית לדעת,

האם זכרת משהו שהיא סיפרה לך לפני שבוע וחזרת אליו?, האם כשכאב לה משהו הצלחת להיות רגע בתוך הכאב שלה בלי למהר להסביר, לפתור או לתת עצה.!!!

זה ממש העולם הנשי מי שמבין את זה קל לו בחיים הזוגיות שלו ואו

להקשיב לה זה לא לשבת בשקט ולחכות שהיא תסיים לדבר כי "ככה צריך". וזה גם לא להקשיב כדי לחשוב מה התשובה הנכונה לתת לה. זאת הקשבה שמגיעה מסקרנות אמיתית כלפיה מי האישה שיושבת מולי? מה היא מרגישה? מה מפחיד אותה? מה משמח אותה? מה היא לא אומרת במילים?איך אני יכול לשמור עליה?

כי יכול להיות גבר שעושה בשביל אישה המון ועדיין היא מרגישה לבד לידו. ומצד שני, יכול להיות רגע פשוט בלי שום מתנה ובלי שום מחווה גדולה שבו הוא מסתכל עליה בעיניים והיא מרגישה: הוא רואה אותי. באמת אכפת לו ממני. בעיניי זה שווה לפעמים הרבה יותר מעשר מחוות.

ודווקא כאן אני חושבת שיש הבדל בין לעשות בשביל אישה לבין להיות איתה. הראשון חשוב ומקסים, אבל הוא לא מחליף את השני.

ועוד משהו שתפס אותי שאמרת הוא המשפט: "בשביל שאוכל לתת, אני צריך קודם כל הערכה". אני לא בטוחה שגבר שמחובר למקום הזכרי שלו צריך את ההערכה כתנאי לנתינה. ברור שגם גבר צריך להרגיש מוערך, אהוב ורצוי בתוך קשר הדדיות היא חשובה אבל הנתינה עצמה בעיניי צריכה להגיע ממקום נקי של רצון לתת בטח של גבר שהוא נותן .

נשים חכמות ורגישות מרגישות מאוד מהר מתי גבר נותן כי הוא באמת ראה אותן ורצה לשמח אותן, ומתי הנתינה מגיעה מתוך צורך להתקרב, לקבל בחזרה, לרצות או מתוך פחד לאבד את הקשר. מבחוץ זו יכולה להיות בדיוק אותה מחווה אבל התחושה שהיא משאירה אצל האישה שונה לגמרי.

ולכן בעיניי השאלה היא לא רק כמה נתת וכמה היא העריכה, אלא גם האם בתוך כל הנתינה הזאת היא הרגישה שאתה באמת רואה אותה. 🤍

כי אם לא היא לא נשארת

וזהו סליחה אם חפרתי

החכמתי הרבה.

בעניין תפקידים ידוע שאני בקטע

של שותפים שקולים או שווים

ולכן קצת מסתייג

מהאנרגיה הזכרית וכו'

כי גם גבר קיים בקשר ורוצה להרגיש

שהוא מעניין באמת ולא כי מן הנימוס

וכל מה שכתבת כל כך יפה.

הכי מגניב אם כל אחד היה מתעניין

ומתחבר נותן מקום לרגשות של השני

ממש ככה גם הגבר לרגשות האשה

וגם היא לרגשות של הגבר

זה יהיה מדהים

בעיניי שוויון לא אומר שאנחנו זהים בצרכים ובדרך שבה אנחנו חווים קשר.

אבל כל פעם מקומם אותי הדבר הזה

האנרגיה הזכרית שזה מילה נרדפת

ל "אתה צריך להכיל אותי.

ואני לא אותך."

אתה והרגשות שלך לא הנושא של הקשר אלא רק אני וריגשותי

משהו חסר לי בסוג הזה של הקשר.

אני מבין שזה נפוץ כנראה.

שהאשה השתלטה על כל הבמה בבית.

זה אולי חמוד קצת בפרופורציה

כשהיא בת 60 וכל הבית צריך להיות ממוקד רק בה זה כבר לא חמוד.

עצוב לי שיש קשרים כאלה.

חייב הדדיות.

ועוד משהו. לא להצדיק את העיוות

במשלים מעולם הקבלה.

יש ביהדות ובקבלה משלים ומדרשים

להרבה כיוונים גם הפוכים.

אני מאמינה מאוד בהדדיות ברגישות ובהתעניינות משני הצדדים. ועדיין, אני כן מאמינה שיש הבדל בין גבר לאישה ובמה שכל אחד מביא לקשר. מבחינתי הדדיות לא אומרת שאנחנו אותו הדבר.

נגיד כשהייתי רואה שגבר נפגע ממשהו, הייתי מיד פונה אליו בהמון רגישות ורוך בדיוק כמו שהייתי רוצה שיפנו אליי.

ולפעמים התגובה הייתה דווקא: "מה, את מגזימה..." 😅 הם נבהלו מזה..

עם הזמן הבנתי שלפעמים אצל גבר הפגיעה היא דווקא קריאה להערכה להרגיש שמעריכים אותו, מאמינים בו ורואים את מה שהוא יכול להשפיע אצל אישה אותה פגיעה יכולה לבקש משהו קצת אחר, יותר חיבור לרגש, הכלה ונוכחות.

וזו בדיוק הנקודה שלי: הדדיות כן חד משמעית להתעניין אבל לא בהכרח באותה שפה

אני מאוד משתדל להיות שם. את לא מבינה כמה אני מנסה לחיות עומק ולראות את השני לא רק בקשרים זוגיים, אלא בכללי בחיים. ברור לי שלא הכל מסתכם בכמה נתתי בפועל, אלא בכמה הייתי איתה. וזה פשוט לי שצריך את הדיבור רגשות הזה, אבל פשוט הרבה פעמים מרגיש לי שזה לא הדדי. אני קצת מרגיש על עצמי את מה ש @אדם פרו+ הגיב לך כאן, אני מרגיש שאני נותן ונותן, ושוב, לא מבחינה חומרית אלא נותן מעצמי, מקשיב, נוכח, רואה אותה, זוכר מה היא אמרה שמפנק או משמח אותה ופועל בהתאם, זוכר מה היא אמרה שמבאס אותה ומשתדל להקליל את זה, באמת משתדל להיות שם בשבילה, שמח בשיתוף קשיים והצלחות וכו' וכו', ובכל זאת אני מרגיש קצת לבד. כאילו הכל מסתכם בה, (ושוב, אני שמח בהתמקדות הזאת בה) אבל כשלי קשה, כשאני חווה משהו ואני רוצה לשתף, אני מרגיש כאילו לא באמת מתעניינים בי.

למשל, פעם ישבתי בפגישה עם מישהי והיא פשוט התחילה לבכות כשהיא סיפרה משהו על המשפחה שלה, ולא ניסיתי לתת עצות, לומר לה שתירגע, להקטין את מה שהיא חווה, אלא באמת השתדלתי (לא יודע כמה באמת הצלחתי) פשוט להיות איתה ולתת לה להביע ולומר כל מה שהיא מרגישה, להקשיב הקשבה פעילה ולשדר שאני איתה לגמרי, עד שמעצמה היא התאפסה. אממה, באותה פגישה, כשאני דיברתי לראשונה על חבר שלי שנפל במלחמה, ומבחינתי זאת היתה חתיכת חשיפה, פשוט ראיתי לה בעיניים שזה לא מעניין אותה, ובאמת באמצע שדיברתי היא פשוט אמרה משהו שטותי על מישהו שישב לידינו, ובאותה שניה הרגשתי שוואלה, היא באמת לא היתה איתי ופשוט התפנצ'רתי מבפנים. על ההדדיות הזאת אני מדבר. וזה מה ששאלתי, אולי אני חי בסרט ואני קצת מצפה שיתייחסו אליי כמו אישה, כי אני פשוט מרגיש שאני צריך את ההתעניינות הזאת, את ההדהוד שבחשיפה, וכן, אני צריך הערכה לא בשביל להתחיל לתת, אלא בשביל שיהיה לי כוח להמשיך לתת ולהתמיד בזה בשמחה ובהרגשה שהנתינה ממלאת אותי ולא מתישה אותי. לאחרונה היה לי קשר, אמנם קצר, אבל שממש הרגשתי ממנה שהיא רואה אותי, מתעניינת ומעריכה. זכרה מה שאמרתי לה, לא מיהרה לדבר על עצמה ואני זה ש"דחפתי" אותה לדבר על עצמה, ופשוט הרגשתי שם טבעי הרבה יותר מהקשר דלעיל למשל, שהיה הרבה יותר ארוך, ואפילו אחרי חודש שם לא הרגשתי פתוח כמו שהרגשתי עם זאת שלאחרונה בפגישה השניה. אני מקווה שהבהרתי את הדברים...

דווקא הדוגמה הזאת חידדה לי משהו. זו הייתה אותה פגישה שבה היא בכתה ונחשפה מולך, ואז אתה מספר שגם אתה נחשפת וציפית שהיא תהיה שם בשבילך.

יכול להיות שהיא הפסיקה לבכות, אבל זה לא אומר שהיא באמת התאפסה רגשית וכבר הייתה פנויה להכיל אותך. בעיניי, עצם הציפייה ממנה באותו רגע קצת מראה שאולי לא באמת ראית איפה היא נמצאת. וזה בדיוק ההבדל שאני מנסה להסביר בין להקשיב לאישה לבין באמת לראות אותה..

זה לא אומר שאין לה רגישות ..

אני לא מצדיקה אותה אבל אני מנסה להבין איך יתכן שהיא הגיבה ככה?

מה שאני אמרתי ושיתפתי היה לפני שהיא בכתה ושיתפה...אז איך היא יכולה להגיב ככה? אולי כמו ש @חושבת בקופסא כתבה, היא עשתה עבודה רגשית עם עצמה על עצמה ולא על יציאה כלפי האיש

ב"ה שכבר לא הסתדר..

יצאתי עם בחורים מהצבא שעברו דברים לא פשוטים .. אחד מהם איבד יותר מחבר אחד.. ברור שהתייחסתי לזה לא תקין לדפדף

מצד שני, לא תמיד קל לקלוע בדיוק למה שהאישה צריכה, גם אם היא חושבת שזה פשוט ו" למה הוא לא מבין".

חושבת, שאשה חכמה תדע להעריך באמת בתוכה כל דבר שעושים בשבילה, גם אם זה "זה לא מה שעושה לה את זה", ומאידך, תמצא את הזמן להגיד ולהראות ל" גבר שלה " מה ממש יעשה לה את זה וישמח אותה, בלי לצפות שיבין לבד...

אני מסכימה שאישה לא יכולה לצפות מגבר לקרוא מחשבות והיא צריכה לדעת להגיד מה היא צריכה לאט לאט.אבל אני בכלל לא מדברת על שתדע בדיוק איזו מחווה תעשה לה את זה!

אני מדברת על משהו שקודם לזה. להרגיש אותה. להיות מספיק נוכח כדי לקלוט שמשהו עובר עליה, להתעניין ולשאול. אתה לא חייב לדעת מה היא צריכה, אבל כן להיות מספיק מחובר אליה כדי לרצות לגלות.

לאחר מעשה כן מבינים, אבל לא תמיד זה כל כך "ברור".

בנוסף, חידדתי שחשוב שאישה תדע להכיר תודה על ה*מאמצים* גם אם הם לא קלעו לטעמה, ככה תהיה לגבר מוטיבציה פעם הבאה לנסות עוד יותר לקלוע לטעמה, כשזה לא קורא, מתפתחת ההרגשה ש"כל מה שאעשה לא יעזור"...

יש בנות כאלה שמעריכות ויודעות להביע את זה.

יש בנות שיתעניינו בך אישית ותרתק אותן. זה יכול להיות עניין של אופי או של כימיה בינכם.

כן, זה קשוח שאי אפשר לברר דברים מהסוג הזה מראש. אבל אם זה מה שגורם לך להרגיש בנוח ומחובר אז לדעתי זה סיבה להתעקש על זה.

ואל תרצה, שום דבר טוב לא יוצא מזה, לא לך ולא לה. אם היא לא מתעניינת בך ולא מעריכה, זה לא מה שיגרום לה לעשות את זה.

תעריך ותהיה שלם עם מה שאתה מביא (וגם עם מה שלא) ואם היא לא רואה את זה או לא מתחברת לזה, פשוט אל תמשיך ואל תבזבז זמן וכוחות נפש יקרים על הקשר הזה.

גבר הוא לא כספומט שצריך רק לתת ולהכיל את הנסיכה, לקרוא את מחשבותיה ורגשותה ולרצות אותה עד אין סוף.

קשר טוב בנוי על תקשורת והדדיות. כששני הצדדים מרגישים בנוח להביא את עצמם, ולא אחד מתרכז ברגשות של עצמו והאחר נועד לשרת את זה.

בעלי סיפר לי שזו תחושה קיימצ אצל גברים, והוא שמע על זה גם מחברים שלו.

בחורה שחונכה (או חינכה את עצמה...) על כך שהיא הלבנה המקבלת ומרכז העולם, והיא עושה עבודה רגשית מדהימה רק בלהגיד לך מה היא רוצה, וכל השאר עליך, כנראה פשוט לא מתאימה לך. חבל להתקבע על התבניות האלו של גבר ואישה מהותניים. תתחיל לתת לעצמך להתנהג כמו בן אדם.

זה לגמרי יכול להיות קרטריון חיפוש. כמובן לא קשיח ואין בעיה אם קצת תבניות מקובלות וחיזור (אני לא מבינה למה לחזר אחרי משהי שעוד לא פגשת ולא החלטת אם מתאימה לך) אבל אל תתן לזה לחנוק אותך ולאפשר שינצלו אותך.

אפשר לברר בעדינות ברקע, בלי להיות יותר מידי מקובע, אם הבחורה למדה במדרשות או אולפנות מסוימות, או שומעת שיעורים של רבניות, או יותר גרוע, מאמנות מסוימות, שידוע שמאכילות בנות את הרעל הזה. לא בהכרח שכל בחורה ששמעה את זה תיקח את זה עד כדי כך ללב, אבל אפשר לברר גם בכרטיס שלה ולברר עם חברה בעדינות, האם בחורה מתאימה לך מהבחינה הזו.

כדאי לחפש במאגרים ומקומות שהזוגיות אצלם נתפסת בצורה יותר בריאה, בהכללה מאוד מאוד גסה, הייתי אומרת סגנון פחות "רוחניקי".

בחלט קיימות בנות שמוכנות גם לנסוע אלייך, להביא בעצמם חבילת עוגיות מידי פעם, ולא תופסות את זה הקשר כדרך לענות רק על הצרכים הרגשיים שלהן בלי להתחשב בצד השני. אפשר גם לכתוב בכרטיס שלך שאתה מחפש ההדדיות בקשר (תנסח את זה איך שמתאים לך) ובעז"ה זה ימשוך את מי שמתאימה ויוריד את מי שלא.

ההבחנות האלה בין "גבר" ל"אישה" אלו דברים ששומעים בכל כך הרבה מקומות מכל כך הרבה אנשים ולא רק אצל "רוחניקים", ואני פשוט מרגיש שזה לא לגמרי נכון...ברור שבבסיס יש בזה הרבה אמת אבל מרגיש לי שלוקחים את זה לפעמים קיצונית, כאילו האיש תמיד צריך ללטף האישה ואף פעם לא להראות חולשה, תמיד צריך להיות קשוב לה ולתת לה מה שהיא צריכה ואף פעם לא לתת לעצמו גם קצת, וזה מרגיש לי כל כך לא נכון כי בסוף גם גברים הם בני אדם עם רגשות, צרכים ורצונות. מה שכתבת בשם בעלך זה מחברים נשואים שלו שמרגישים את זה, או שאלו תחושות של פגישות, ובסוף "מוצא מין את מינו" בהקשר הזה (ומי שלא חשובה לו ההדדיות פשוט מתחתן עם מישהי שהעבודה הרגשית שלה מתמקדת בעצמה כמו שכתבת)?

במיוחד המשפטים כמו "אף פעם לא להראות חולשה" ו"אף פעם לא לתת לעצמו גם קצת" הם כבר פרשנות שלך לא משהו שנובע מעצם התפיסה שיש דינמיקה שונה לגבר ולאישה.

אפשר להאמין מאוד בגבר שמוביל מכיל, יציב ונוכח מול האישה שלו, ובאותה נשימה לחשוב שהוא צריך אישה שמעריכה אותו רגישה אליו, רואה אותו ויודעת להיות עבורו. זה לא סותר בכלל!!!!!

אבל בהמון שיעורים, התייעצויות וכדו' זה פשוט לא נשמע ככה

אם היא אף פעם לא נוסעת אליו, לא מביאה בעצמה כיבוד, לא יוזמת שום מקום מפגש או שיחה, ורק מחכה בפאסיביות שהוא ישים לב איך היא מרגישה בלי לתקשר בצורה ברורה, ומצפה ממנו לקרוא מחשבות?

באמירת תודה מידי פעם? נו באמת.

מתי הגבר יכול להביא את עצמו בקשר, ולא רק להכיל את הרגשות שלה? מותר ששיחה אחת לא תתמקד רק בה וברגשות שלה, ואולי גם תבטא את הכאב הרגישות שלו, בלי שהבחורה תחליט שהוא לא גברי מספיק, או לא התמקד בה מספיק (וזה אף פעם לא מספיק).

הוא כתב שבחורה לא התעניינה בכך שהוא סיפר שחבר שלו נפל. אני לא יכולה לדמיין כזו אנוכיות ורוע לב. אל מכר בעבודה מתייחסים ביותר רגישות והכלה, או לפחות בנימוס, מאיך שבנות כאלו שחושבות שהן "לבנה מקבלת" מתיחסות למדוייטים שלהם.

כיבוד רק בדייט רביעי מבחינתי זה זלזול

ובטוח שזה באג. היא פורסמה קודם וכבר קראתי אותה היום.

הולך לחפש בקוד איך זה יכול להיות

ואז

זה גם קיצוני אחותי מה עשית עד דייט חמישי - לקראת נישואין וזוגיות

מכת שמש

כי נמאס לי לקרוא הודעות של בנות שחושבות שהן נותנות

שבפועל דייט רביעי הביאו וופלים

בעיניי זה זלזול סורי

תכיני לו משהו לבחור מה קרה

הוא משקיע הוא צריך לחזר הכל נכון. אבל את צריכה להגיב. לרצות. להענות. לפעול בתגובה.

בסביבות דייט רביעי- חמישי אני הבאתי חבילת עוגיות. אחרי שהקשר היה יותר רציני (יש מצב שזה היה אחרי האירוסים, אני לא זוכרת) הוא דיבר על כך שזה היה משמעותי בשבילו, ושהוא שמע על זה גם מחברים שיוצאים לדייטים, שהבחור תמיד נותן ונותן, והבחורה אפילו לא מראה השקעה או התעניינות בקשר.

באופן כללי אני חושבת שההבדלים בין גברים לנשים הם לא כאלו קיצונים, ובעיקר, הם תיאור של המציאות הקיימת ולא הכתבה שלה. רוב הגברים ורוב הנשים נוטים להיות א', ב', ג', זה לא אומר שמי שלא מתאים לתבנית הזו הוא לא בסדר. (זה היגיון של זהויות טראנסיות, כאילו אם ילד יישחק עם בבובת ברבי אז הוא כבר לא ילד. אז לא, גבריות ונשיות אלו מושגים קצת יותר רחבים מכמה סטריוטיפים)

גם את ההבדלים הקיימים, יותר נכון להבין אותם לפי מחקרים סטטיסטיים ולא איזו מהות רוחנית מעורפלת. בנים נוטים להתעניין יותר בחפצים, בנות נוטות להתעניין יותר באנשים. גברים מחפשים בקשר שיערכו אותם, בנות מחפשות שיאהבו אותן. גברים נוטים להיות תחרותיים והישגיים, ונשים נוטות להתמקד בתחושת שייכות ולכידות חברתית. יש עוד הרבה

כדאי גם להבין שעודף נשיות יכול לבטא תכונות רעות ושליליות בדיוק כמו עודף גבריות. אף צד לא פטור מעבודת המידות רק בגלל שתכונות מסוימות "טבעיות" לו.

גברים שמוציאים אגרסיה יהיה בדרך כלל באלימות פיזית, אבל נשים אגרסיביות בדרך כלל יבטאו את זה באלימות חברתית של הרס מוניטין, זלול ונידוי חברתי, שיכול להיות לפעמים עם השלכות הרבה יותר חמורות מלחטוף כמה מכות.

אישה בעלת תכונות מאוד נשיות, זה לא אומר שהיא תהיה עציץ מקבל. מה יותר נשי מאשר אמא שמתפעלת שיירה של קטנטנים, מעניקה ודואגת לכל מה שהם צריכים, וגם מחנכת ומפעילה סמכות? ובימינו ברוך ה' נשים יכולות להביא את הכשרונות שלהם גם מחוץ למסגרת המשפחתית, ואפילו במקצועות נשיים (שמה שבדרך כלל משותף להם זו התעניינות בבני אדם) כמו אחות או מורה או עובדת סוציאלית, אי אפשר להיות פאסיבית ומקבלת.

גם אחרי החתונה, בדרך כלל זוגות קצת נרגעים עם האולטרא תפקידים בקשר היום-יומי. הבדלים בין המינים עלולים לצוץ ולגרום לחוסר הבנות (ממליצה על הספר גברים ממאדים ונשים מנוגה, הוא מדבר על דפוסי פעולה ואיך להבין אותם ומדגיש שזה לא מחייב בכל המקרים. הוא נכתב בשנות ה90 בחו"ל, לפני שכל שיח המהויות הזה התפוצץ). זוגות מוצלחים עובדים בשיתוף פעולה ומנסים להבין אחד את השני. יש כנראה זוגות שיותר מתאים להם התפקידים האלו, וכאלו שפחות, אבל אני לא מאמינה שאף זוג נשוי יכול באמת להתנהל עם הדינימקה הכל כך קשיחה שמצופה במקומות מסוימים בדייטים שבה הגבר להחזיק את כל הקשר על עצמו, והאישה כולה פאסיבית ועושה טובה שהיא נמצאת.

איך לא הבאת ..

לא מבינה את זה ועוד חבילת עוגיות למה לא להכין אם זה כבר רציני

מי עשה מה בדיוק באיזה שלב.

ואולי זה דייט שלישי- רביעי. עבר זמן, אני לא זוכרת בדיוק.

ואל תדאגי מאז הכנתי עוד הרבה עוגיות. (למרות שהוא האופה בבית והוא עושה את זה הרבה יותר טוב ממני)

בסופו של דבר המחוות המאוד מקובעות האלו לא משפיעות מאוד על חיי נישואים שלמים כל עוד הדינימקה היא של ההדדיות וכבוד אחד לשני.

אני חושבת שאישה חייבת לתת לבעלה מלא דברים לא הבנתי איך הגעת למסקנה שאני חושבת אחרת יש לך בעיה

אז אתה מתרוקן.

זה לא איזו בעיה. זה בסדר שגבר צריך לחזר ולהשקיע, אבל יש משחק הדדי. אם רק אתה מתחיל שיחות ורק אתה יוזם ורק אתה פועל והיא רק נהנית מהסיטואציה ולא נותנת כלום חזרה, אז אתה נקלע לריצוי ול"משקל כבד" (הקשר נהיה כבד לך פיזית על הבטן והגוף).

במקרה הזה הגוף אומר לך את האמת. הקשר הזה לא. הקשר הזה פשוט לא. ואם אתה רואה שיש לך נטיה להיכנס לקשרים כאלה וזה דפוס חזור, תעלה מולי באישי נשלח לך קצת חומר שפחות שייך להעלות פה לפורום בגלל המקור שלו.

זה באמת מעיק, תחושה שכל העולם על הכתפיים שלי, וכשהיא יוזמת היא נותנת תחושה שהיא לא סומכת עליי, או כדי "לעשות טובה". אשלח לך הודעה באישי, אשמח לשמוע מה שיש לך לתת

(ואם אתה רגיש, שווה לך לעבור בפורום המתאים. יש שם לא מעט כלים להתמודד בכללי עם תחושות גוף ומה שנלווה מהן)

אתה רוצה פיתרון ?

תקשיב למה שאמרתי וזה הכי רחוק מכל הנתינה המוגזמת שאתה מדבר עליה

ותודה רבה לך על ההתייחסויות הארוכות והמפורטות, לא מובן מאליו שככה תשקיעי בשביל מישהו שאת לא מכירה

התחושה הפיזית הזאת אמיתית, זה דבר שאי אפשר להתווכח איתו...אני לא מבין על איזו נתינה מוגזמת אני מדבר, אני מצידי לא עשיתי משהו שהוא לא טבעי לי מצד הנתינה, אני באמת אוהב לתת ולהשקיע במי שאני אוהב, פשוט לפעמין התחושה היא שכל מה שאני עושה הוא מובן מאליו וזה מה שמרוקן אותי. אז הפיתרון הוא לא רק בלהבין את ה"שפה" של האיש ושל האישה, זה דבר שהוא מאוד נכון אבל זה לא הכל. לפי דעתי צריך גם את ההתגמשות הזאת מעבר, לצאת מהתבניות האלה ופשוט לנכוח. ואם מישהי לא מסוגלת לזה כנראה שזה באמת לא מתאים

שהבסיס לקשר טוב לא מתחיל בתפקידים הגבריים/ הנשיים של כל צד

אלא

בבסיס תקין שבהחלט מבוסס על הדדיות

הכלה יוזמה רצון ונתינה של שני הצדדים

החלוקה של גבר/ אישה זה באופן העשיה

אם מישהי (או מישהו) מצפה לקבל יותר מאשר הוא נותן

כנראה כדאי להתרחק ממנו

בכל מערכת יחסים ובפרט בזוגיות

אח שלי,

רק תרים לעצמך,

נשמע שעשית עבודה ואתה ממש בול במקום הנכון (טוב, תמיד מדייקים את עצמנו אבל לא באובססיה)

מה אתה צריך? (כמו כולנו)

מישהי שתרצה אותך.

מישהי שהיא תהיה סקרנית כלפיך.

כשזה יגיע, כבר לא יהיה לך ספקות ;)

בסך הכל זה נשמע שהחושים שלך עובדים כמו שצריך, ואתה יודע מתי קשר מרוקן אותך ומתי ממלא.

אל תתרגש מביקורת או התפלספויות כאן. תמיד יש במה להשתפר, אבל באופן כללי אתה נשמע בגישה טובה ולגיטימית.

למה בחורות 'טובות' (לכאורה) לא אומרות תודה על נתינת הגבר כלפיהם, דבר שהוא הכי בסיסי לבן אנוש. אני חושב שהסיבה היא שזה סוג של מבחן מהתת מודע שלה, האם הגבר תלוי בתודה שלי ומגיב לפיה או שהוא נותן מרצונו כי בא לו ולא מצפה לפידבק. גבר שמצפה לפידבק אולי יראה בעיניה פחות מושך. גבר 'איכותי' מסמן טריטוריה 'כובש' ומשנה את העולם כרצונו. וזה כולל את לב האישה שמולו, מטרת הכיבוש שהוא סימן. הדינמיקה הזו מעייפת ומגעילה גם אותי. לא באתי לספק פנטזיה נשית של להיות זן ומספק לכל. לא באתי לכבוש אף אחת רק בגלל היופי שלה (אני לא מכיר את הבחורה עדיין, מה אמורה להיות המוטיבציה הגדולה שלי לחזר כל כך אחריה מעבר לזה??). אני מביא כל דייט שתייה וקצת אוכל, או משלם. אבל זה יותר נימוס מאשר 'אהבה'. ראוי לומר על זה תודה, כי אני לא חייב לך כלום. מאישה איכותית אני מצפה בשלב מסויים לאחר הדייטים הראשונים שהיא תציע לשלם או תביא משהו בעצמה, מתוך הערכה על הנתינה שלי, רצון להדדיות, והבעת עניין מצידה. אחרי שנעבור את השלבים של הגישושים בהתחלה אני ארצה לפנק אותה *באמת* ואקח אותה לאכול במקומות נחשבים ויקרים יותר על חשבוני מתוך האהבה הנרקמת. כי היא תוכיח שהיא שווה את זה. לא לפני. כל הלפני זה סתם פוזות שאני מעדיף למלא באופן בסיסי ולא הרבה מעבר.

עבר עריכה על ידי shindov בתאריך ג' באלול תשפ"ו 0:33

יתכן שאם נשאל אותה היא תאמר, שהיא לא בדיוק מבינה מה אתה רוצה ממנה. יש לך עומס רגשי גבוה. לא לכל אחת זה מתאים. לא כל אחת יכולה להתמודד עם זה. מה שיכול להביא לאי הבנה. זאת אומרת שאתה חושב שאמרת משהו והיא פשוט הבינה את זה אחרת, ממה שהתכוונת. וכן הדבר לגבי דברים שהיא אומרת, היא חושבת שהבנת דבר אחד, ובעצם הבנת משהו אחר. וכן הדבר לגבי אישה מעמיסה וגבר מתמודד. בקיצור אתה צריך לעשות עם עצמך משהו... אתה מעמיס עליה.

בס''ד

זה מרגיש שאתה ממש רוצה להיות בדרך הטובה, ולדייק ולשמוע על עצמך מבחוץ וזה מבורך וזה צעד מדהים וכנה

קראתי את המילים שלך עלתה בי התחושה שאולי מהתחלה יש לך רצון לפידבק ולפי הפידבק אתה קובע את מסוגלות הקשר ואם הוא מתאים ואם היא ראויה, וזה מרגיש תתקן אותי אם אני טועה, שיש כאן בדיקה ובחינה האם היא מגיבה האם היא אומרת תודה כמו חיפוש הערך לפי התגובה שלה.

ואני רואה הרבה פעמים שבהתחלה התגובות הם קודם כול רגע להתמקם בתוך הקשר, לוקח זמן למצוא מקום נוח, יש את המטען מקשרים הקודמים, פחדים, לחצים, התרגשויות, רצון שדברים יצליחו ועוד. וזה עוד לא ממקום שהיא כן מעריכה או לא מעריכה. אני יענה לך דרך החוויה האישית שלי - הרבה פעמים בהתחלה יש רצון למרחב, לבטחון, לאיזה תקשורת נעימה לפני שמישהו יבחן את התגובות שלי ביחס אליו, רגע להבין האם הסגנון מתאים, ההשקפה או כל דבר אחר. זה עוד לא ממש קשר. ואחרי כן מגיעה ההדדיות וכו'.

אני מנסה לעבוד על עצמי לא להיות תלויה בתגובות של השני לערך שלי, ואם ארצה לפעול בדרך מסוימת אני אפעל, לא כדי לחכות לתגובה שלו, וזה נראה בעיניי נקודה חשובה לתת מתוך רצון, לא מתוך תקוה שהצד השני יתן לי, ולפעמים אפשר גם להפחית בנתינה בהתחלה באוטומט עד שמתבסס משהו, ופחות יש שחיקה. ולתת באמת שיש רצון, לא כדי לפתח את הקשר.

ואם אני רואה שהדרך שבה הוא מגיב לא מתאימה לי אז יכול להיות שזה לא מתאים. אבל זה יהיה אחרי צ'אנס ונסיון לדבר ולתקשר (לאחרונה, פעם הייתי יותר חותכת...)

אבל גם את פרסמת עכשיו.

לשאלתך.

זה חשש טבעי,

אבל אם אלה דברים חשובים, אז בסופו את צריכה לומר את זה.

וכן, לקחת בחשבון שהוא "יפגע" או לא ירצה לשנות כלום, כי זה קו אדום שלו או כי לא בא לו.

זה חלק מהזוגיות, ללטש את הפערים ולגלות את הקלפים.

העניין הוא שלפעמים הצד השני (וגם את )לא יודע מה באמת הקווים האדומים שלו,

וכמה באמת הוא מוכן לעשות עבור הצד השני.

וזה החלק המעניין : הקו האדום והמעשים יכולים להשתנות מאוד כאשר ההפסד מאי המשך הקשר לא ישתלם לו.

אז אם למשל את אומרת לי דברים שמפריעים לך, אבל הקשר בינכם עדיין לא פלדה, את לוקחת סיכון.

מצד שני, אולי את חייבת לומר עכשיו את הדברים שמפריעים לך כדי שבסופו של דבר הקשר יהיה פלדה ?

מה למדנו מזה ?

1. אין כאן חוקים ברורים. כל מקרה לגופו ובפורום יהיה קשה מאוד לדעת את תמונת המצב שאת רואה מולך.

2. הכי חשוב שאת באה באמת באמת מכוונה טובה ואת מסתכלת באמת על שניכם ולא רק עלייך. אם זה המצב, לכי על זה ותגידי לו מה שמפריע לך.

בהצלחה.

מה מהותי בעינייך?

א' אשרייך על ההתמודדות וזה לא קל.

ב' הייתי מציע באינטרקציה בינכם שיהיה איזה מרחק ביטחון מרחק שבו נוח ללכת ולהרגיש קרובים אבל לא קרוב מידיי שיוביל אתכם לסיטואציות כאלה. אשריכם על ההתמודדות מקווה שיעבור מהר

בזמנו בררנו האם מאורסים צריכים לשמור על ההרחקות של תקופת הנידה, אבל אין לזה התיחסות מפורשת. לדעתי מי שרוצה לקחת את זה, גם אם באופן חלקי, זה יכול לעזור.

בגדול בעיקר לא להעביר מיד ליד, לא לשבת על ספה אחת, לא לאכול מקערה משותפת. את בטח לומדת את זה עכשיו בהדרכת כלות.

מה שהכי יכול לחזק ברגעים האלו זו החלטה המשותפת, כדי שגם אם צד אחד יישבר, שירגיש שהצד השני לא יזרום איתו.

ואולי לשמור ייחוד יותר "חמור" אני אקרא לזה, לא סתם ללכת ברחוב אלא לשבת במקומות ציבורים עם אנשים במרחק שהם כמעט יכולים לשמוע את השיחה שלכם? סתם הצעה שעלתה לי עכשיו, אני לא יודעת עד כמה זה ישים.

זו תקופה קשה, אבל היא עוברת. עוד מעט תוכלו להקים את הבית שלכם והכל יהיה מותר בקדושה וטהרה.

האירוסין מכל הבחינות אבל בעיקר מהבחינה של המגע היתה לי קשה אימים. שווה מאוד מאוד להחזיק מבט ארוך ולזכור שהטוב מגיע במלואו ובצורה משמחת אחרי החתונה

"גיבורי כח עושי דברו". זה באמת קשה! אפשר להפגש פחות, אפשר להסיח ית הדעת ולהיות עסוקים בדברים אחרים, וחוץ מזה בגישה כללית- להחליט שזה לא אופציה, כמו מצוות אחרות שברור לכם, כמו למשל אם שכחו להדליק מזגן לשבת ונורא חם, אני מניחה שלא תתלבטו אם להדליק אותו בשבת. לכן זה לא יכול לקרות, לא ברחוב ולא בבית, כי זה לא התלבטות... זה גם עוזר אחרי החתונה. מזל טוב! וברוך ה' שיש לכם את ההתמודדות הזו!

חברה שלי התחתנה קצת אחרי שהתארסתי. וראיתי אותה בסוף החופה שהיא ובעלה נותנים ידיים, ורואים את ההתרגשות של פעם ראשונה, וזה נתן לי כוח. לראות בעיניים את התוצאות של זה.

אולי לחפש מקורות ללמוד מהם את המעלה של זה, יעזור לכם. תלוי בסגנון שלכם.

יש משהו שאני אומרת לפעמים, זה אולי יישמע לחלק כמו כפירה, אבל זה לא. כתוב שה' לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. אבל את יודעת מה זה אומר לעמוד בו? אני לא. כי זה לא בהכרח להצליח בלי ליפול. מי שנפל, אחרי שעשה את כל המאמצים לא ליפול- זה לא עליו. מה שעליו זה לקום משם. הכי חשוב זה שאם יש נפילות, לא להגיד "זהו אז הכל אבוד" ולהמשיך ככה. צריך לנסות להשתפר כל הזמן. תזכרי שבשביל זה יש לנו את האופציה לעשות תשובה

מזל טוב! המון הצלחה!

זה גם מה שהייתי שומע בשיחות בישיבה!

לסבול פחות

שאר הדברים כתבו פה מעליי.

כדי להיזהר ממשהו באופן האולטימטיבי, צריך חיבור לערך, המחשה לשכר שמקבלים על שמירתו, יצירת גדרים, אבל צריך גם משהו קיומי בסיסי מרתיע.

כמו שיש יראת הרוממות ואהבת ה' ויראת חטא, אבל יש גם רשת בטחון של יראת העונש.

בסופו של דבר העיקר זה הקשר עצמו. אם הקשר שלכם בוגר וטוב, אז כדאי לנסות להתגבר על הפערים, ותמיד יש פערים כלשהם.

מכיוון שאתם עוד בשלב גמיש בחיים, כדאי לנסות לבדוק את ההתאמה בשאיפות וערכים. וגם אם יש פערים, אולי השאיפה להתחזק יחד חשובה יותר מהיעד. שהרי בסופו של דבר כשהתחיל הקשר החולשות האלה היו קיימות.

מה זאת אומרת ההתייחסות לתחילת הקשר? אני לא לגמרי בטוח שזה התחיל מהמקום הכי רציונלי ונכון מהבחינה הזו

קצת, זה מתלווה לאיזו מין הרגשה של התפשרות, ואולי מצד אחד אני לא נמצא במקום שצריך להתפשר (הן הגיל וזה שאני לא מבקש איזה משהו מטורף מידי) ואולי מצד שני כן כדאי וחשוב להתפשר ואני זקוק לכלים ולהבנה של הסיבה והנושא

"נכנסתי לזוגיות הזו בעקבות מורכבות במשפחה". ממליץ מאוד להיזהר בזוגיות שמגיעה בסיטואציה כזו.. באופן אישי הקשרים הארוכים והלא טובים שלי היו בתקופות כאלו בחיים, כשהבית לא עשה לי טוב ונשארתי בקשר עם הבחורה למרות שזה לא באמת הלך, ולא נהנתי. כנראה מתוך תחושה בתת מודע של זה העוגן שלי בתקופה הזו והקרן אור לעתיד היותר טוב שבחוץ.

אתה בחור צעיר ועומד בפני החלטה משמעותית לכל החיים, וצריך לקבל אותה בשיקול דעת. לא מתוך מפלט שאחרי כך נצטער עליו..

חשוב לי לומר שזה לא יוריד לך מהבחורה, יכול להיות שהיא האחת שלך לגמרי! בטח אם הולך לכם טוב. רק שים לב למצב, אל תגרר לקשר הזה רק כי יש משהו ביד. תמיד יכולה לבוא אחת אחרת. תפתח עוד עין בהחלטה הזו כי המצב שלך יותר רגיש מאחרים.

ולגבי רמה דתית, נראלי בגיל הזה עדיין לא סגורים על השאיפות התורניות לטוב או לרע. ייתכן מאוד שאם אתה תוביל טון תורני יותר בזוגיות היא תלך בעקבותיך (קרה אצל הורים שלי) , בטח אם היא הולכת למדרשה וכו'. אז יש שמקום לאופטימיות שהמצב גמיש. אבל ככלל זה כן נקודה חשובה בעיניי רמה דתית שמשפיע על איך נראה הבית חינוך ילדים וכו'.

הצלחה גדולה אחי! מעריך אותך על היכולת שלך להיות בקשר בגיל צעיר גם כשמורכב.

ומקשר שהוא בריחה.

אתה לא מספיק מכיר את עצמך.

מצד אחד יש לך מקום בטוח, מקור חום, קבלה, שיח נעים. מאוד קשה עד מרגיש בלתי אפשרי להיפרד ממקום כזה.

ומקום כזה חד משמעית הוא גם מקום מרכזי בזוגיות בריאה וטובה. חברות היא הבסיס הכי טוב לזוגיות.

אבל, מצד שני עלה בך קול משמעותי וחשוב (שמעיד על בגרות!) ששואל את עצמו- רגע, האם זה שייך לבית שאני רוצה להקים?

אני חושבת שזו שאלה סופר קריטית. שקריטי לעצור ולהתבונן בה. חברות וכו' זה אמנם קריטי, אבל הערכים וסגנון הבית שאתה רוצה להקים זה חשוב לא פחות, בעיני (ובסוף אגב יכול להשפיע גם על החברות ויכולה ליצור לא מעט תקלים שקשה מאוד להתמודד איתם).

הישיבה זה מקום מצוין לעצור רגע, לנשום, להכיר את עצמך יותר, לבנות לעצמך תפיסת עולם יציבה יותר, ו-להתבונן מחדש על הקשר הזה. הייתי אולי אפילו לוקחת איזה הפסקה בקשר, רק כדי להתבונן עליו רגע מבחוץ, עם פחות עירבוב רגשי.

יכול להיות שיש בקשר הזה משהו שממשיך קצת מכוח האנרציה, כי פשוט טוב. גם אם הוא לא נכון לך באמת. וזה שלב טוב לעצור רגע ולהבין מי אתה באמת ומה אתה רוצה, ומתוך כך איזה סוג בית אתה רוצה להקים והאם הפערים האלה שציינת ימנעו ממך להקים בית כזה.

אחרי שלב הבירור אני חושבת שנכון לשתף אותה, לשמוע מה יש לה לומר בנושא- אולי היא מזדהה עם הערכים שאתה מחפש? אולי היא מחפשת להיות במקום אחר מהמקום שהיא נמצאת בו עכשיו?

בהצלחה רבה! בע"ה שתהיה בהירות הדרך

לעשות את שלהם (וגם בלי קשר לעניין, כדי שהישיבה תחדור מומלץ כמה שיותר להיות עם הראש בישיבה).

יכול להיות שאחרי כמה זמן כבר יהיה ברור לכם לאיפה זה הולך. ואם תהיה פרידה, טוב שזה יבוא ככה, בהדרגתיות, ולא בבום של פרידה.

זה תלוי גם לאיזו מדרשה היא הולכת. אם היא הולכת למדרשה שהקו שלה דומה למה שאתה רוצה, יש יותר סיבה לתת הזדמנות.

או קשרים שפשוט לא עוברים פגישה ראשונה.

לפעמים אנחנו מגיעים אליהן (או אליהם) כדי לסמן שעשינו משהו. בלי קשר למה שקורה באמת בעולם.

יש הרבה אנשים שמאמן בשבילם יהיה חסר תועלת. כן. אגב לא רק לחתונה.

תוהה אם זה אומר שיש טעות בדרך

כל מאמנת מביאה את הנקודות שלה וחלקן חוזרות על אותם הדברים.. כל צעד ומאמץ מהכיוון שלנו באמת מקדם.

אבל צריך לזכור שאף מאמן או מאמנת לא מחליפים אותי, הכוונה- אם יש לי פחד עמוק, או משהו כלשהו שתוקע אותי, האחראיות היא עליי לעבוד על זה, להשתחרר, להשליך, לקבל.

מאמנת טובה תדע איך לקדם אותי בזה, אבל העבודה היא עליי.

ולא תמיד בפנים אנחנו מספיק רוצים לעבוד על הנקודה שתוקעת אותנו (לפעמים אנחנו אפילו לא מודעים לזה!), אבל זה קורה.

אני חושבת שצריך להיות עם מישהי שבאמת רואה אותך ועוזרת לך לפתח ולהגדיל את הביטחון העצמי שלך, שמעודדת אותך לעבוד ובלי קשר לכמה כסף יצא לה מזה.. מישהי שאת מתחברת אליה ומוכנה להשליך את עצמך למסע אמיתי של בירור הנקודה התוקעת.

וחוץ מכל זה, לא יודעת אם באמת נגעתי וזה שייך..

אני חושבת שאת אלופה, שאת נמצאת בכלל במקום שמתייעץ.

אני פתאום לא מבין מה בעצם מיוחד במאמנים לחתונה? בעצם אגם צריך אימון אישי באופן כללי (או יותר מזה?), בלי קשר לחתונה...?

הרבה אנשים עוברים כל מיני דברים מאוד קשים בחיים שלהם ומגיעים לחיי נישואין בלי שהם עברו תהליך אחד של עיבוד וחושבים שהנישואין יפתרו הכל.

מאמנים ופסיכולוגים זה חשוב, זה עובד.. אכל צריך רצון של האדם, במיוחד בכל האימונים למינהם שגם בינהם יש הרבה שרלנטנים.

היום כל מי שעושה קורס של חמישה חודשים קורא לעצמו מאמן ומטפל.

מה שאני אומר זה שנשמע שאם אדם צריך להתמודד עם בעיות של תקיעות או קשיים כאלה ואחרים אז הוא צריך פשוט איש מקצוע. מה הדבר המיוחד במאמן ל"חתונה"? מה הייחודיות של המאמנות האלה? מה ההסמכה הקלינית שלהן?

שאם יש לאדם תקיעות או משהו הוא צריך איש מקצוע..

שהן מתעסקות יותר בעניין של חתונה ופחות בדברים גדולים של טיפול נפשי, כמו ליווי כזה.. של עצות וכו'.. ככה מהחוויה שלי.

לרובן אין הסמכה קלינית (של פסיכולוגית/עוס), בדרך כלל קורס אימון לחתונה

נשאת ונתת באמונה?

קבעת עתים לתורה?

עסקת בפריה ורביה?*

ציפית לישועה?

*טוב אולי על זה אפשר לדלג

רק שבפועל, כולנו יודעים איך זה בפוליטיקה…

אישית, חשבתי שחשוב לי שאשתי תקפיד על ההלכה ויהיה משהו נוסף בו היא משקיעה מעבר ותהיה פתוחה לדעות שונות בתחומים רבים.

כאשר מצאתי את שאהבה נפשי, הבנתי שחשוב שתהיה התאמה בתחומים ולא רק רמה דומה, אלא הקפדות והקלות דומות.

לא לתת לה לבחור מתוך אופציות, אלא שאלה פתוחה.

אתה יכול לכתוב לה שלא ראית התייחסות לזה בכרטיס שלה ואתה שואל כי זה חשוב לך

משני סוגים.

מפתיע במקוריותו, מבריק.

או מפתיע בגסותו.

זהו.

ועכשיו לדיון עצמו. יש דברים שיכולים להיווצר במהלך קשר. מין שפה משותפת שנוצרת לאורך הזמן (השנים? לאט דווקא. תלוי בטיב הקשר ובעניין), אבל אם הם יופיעו בתחילת הקשר זה יהיה גם סופו.

אם אתה מחפש מישהי שכשהיא פתוחה היא יודעת לעשות שטויות, אז תשאל את החברות שלה.

ומסכימה שיש דברים שבתחילת הקשר לא מתאימים

סיפור שכזה למשל, מתאים בעיניי להופיע רק לאחר הנישואים כשכבר ישנים יחד באותו חדר וחיים באותו בית, וזה בלתי נמנע שיהיה לזה ביטוי כלשהו (גם חוסר ביטוי מוחלט הוא ביטוי במקרה כזה)

אבל בהחלט יש כאלו שגם בקשרים קרובים נוטות להישאר אסופות, לפחות בחלק מהתחומים. וזה משהו שחברות קרובות תדענה להעיד עליו יותר (איך הגברת המיועדת מתנהגת מולן)

*מניחה שתקף גם לגבי גברים, אני מכירה את הצד הנשי בעיקר (מתוקף היותי אישה שגדלה בחינוך נפרד וכו)

'חסמים' וגבולות של דברים שנהוג ו/או יותר מנומס לעשות בפרטיות - נבנית במהלך הזמן.

לא על היום הראשון והשבוע הראשון והחודש הראשון לחיים הזוגיים ביחד.

וגם אחרי זמן, קשור לאופי האישי. עד כמה נפתחים / מתביישים / שומרים על גבולות

השנים "מזמינה" התנהגויות שלא מתקבלות יפה בסיטואציה אחרת...ובכל זאת,

סלח לי קדם, אני לא הייתי רוצה יחסים המתאפיינים בצעקות (למרות ההתפייסות וחוזר חלילה..)

וגם לא כאלה שמתבטאים בחופשיות....בדברים מסויימים.

נכון שזה קשה כשחיים בקרבה כה גדולה, אבל חז"ל אמרו כבר "להתרחק מדברים מכוערים"..

לא קל. אבל בכל זאת חושבת שצריך לשמור על גבולות כלשהם ומכובדות עצמית ושל הזולת.

אבל, כל אחד ומה שהתרגל אליו, ומה שחשוב לו. ואל תתפלא אם השם ישלח לך בדיוק את ההיפך מהאינטימיות

שאתה מחפש....יש לו חוש הומור, כידוע.

לא השפה, לא הגרפיקה, לא האינטימיות.

אני תוהה אם מישהו פרץ למשתמש של כקדם.

ופחח נו בעמת. כאילו במצבים אחרים אני מתבטא אחרת

או שאני מבלבל בינך לבין משתמש אחר

ואם לא אכפת לך אני דווקא למדתי בחינוך חילוני. לצערי.

גם במצבים אחרים, למה שלא תעדן טיפה את ההתבטאויות (לא מכירה כל כך, אבל זה

מה שאתה אומר). זה לא סותר להיות "דוגרי". בכלל לא.

איך עלי להבין שתגובה מסוימת שייכת אלי....פ.א. - אני צריכה ליטול סרגל ולמדוד את המרחק והזווית?.........

למשל - לגבי המנטליות האחרת שמישהו גדל בה (תגובת קדם) הוא התכוון אל תגובתי או אל תגובת נקדימון?....

כי זה עלול להיות דו שיח מגוחך (ולפעמים, מביך) של חרשים....

בתגובה אל

שבכלל לא מופיעה האפשרות 'בתגובה אל'

לא כל דבר צריך להגיד.

גם אם זה אמת.

לא צריך לדווח על מה כל אחד עשה בשרותים.

ובהזדמנות זו, אם אני מביאה איזו גרסא דינקותא לא שייכת שלי, נא להעיר לי. תודה רבה.

(בפרוזה כתבתי משהו על המוסיקה שאהבתי אוהבת, אתם לא מכירים וזה חילוני. אבל

ז ה לא כל כך נורא. נכון?

כל מיני צטולנטים או בישולים לא טריים שמתקלקלים מהר - עושים קילקולי קיבה.

דרך אגב צומות ותעניות זה מאוד בריא,

לנקות את הקיבה ולהוריד את הכרס.

ידוע שגורם מספר 1 לכל המחלות זה תזונה לא נכונה.

צולנט זה של אשכנתוזים

לפחות אנחנן אוכלים טעים

כדי לא להשתנות..

לפעמים יש יותר מדי צעקות, שוכחים שאפשר גם להשתנות.

לפעמים האישה נכנסת יותר מדי בגבר והוא יותר מדי בה..

האם אני בעד כנות? ברור. שונאת את כל הפייק אבל עדיין צריך לכבד את מי שעומד מולך.

תהיו ישראלים, תדברו, תגידו מה מפריע לכם, אל תשמרו בבטן אבל תזכרו שגם בדרך שבה אומרים דברים יש משמעות.

ולא, אני לא מדברת על המשפחות שיושבות ולא מדברות כי זה "לא מנומס".. בסוף זה סתם מתפוצץ להם בפנים ונתקע להם הפרצוף חמוץ

לא לזה אני מתכוונת.

אומרת את זה בחורה שצריכה לשתוק לפעמים מרוב כנות.

הכי הצחיק אותי כל פעם שאיכשהו נקלעתי למקלט לראות את כל האנשנים עם האופי אשכנזי במקלט רבים חחח

זה באמת כישרון

זה נקרא לדון בקול..

כמו שכל התרבות שהאשכנזים החילונים ייצרו ומייצרים זו לא פריצות, בהמיות והחפצה, זו אמנות.

כמו שכל הסטיות שהם דוחפים אליהן, הן לא סטיות אלא חלק מובנה מנפש האדם, ועובדה שיש על זה מחקרים אקדמאיים.

כמו שלסווג את מצביעי הליכוד לכמה רמות ולהמשיל כל רמה לסוג קוף אחר, זו לא גזענות אלא ניתוח קר ומודעות לאמת (ועוד הם טוענים שהיהדות גזענית)

מאוורר USB, כל מיני שטויות כאלה שיש להן שימוש,