אתחיל בזה שקשר בריא לענ"ד מגיע עם הדדיות ואולי זאת גם המהות של חיי נישואים- רואים אותי. ואני רואה את הצד השני.

בלי פנקס פתוח ויד רושמת של מה היא עשתה ומה אני עשיתי.

רואים את זה טוב בקשרי חברות (בריאים), שכל פעם מישהו בא לקראת ויש תקופות שאחד צריך יותר את השני וזה לגיטימי, אנחנו בני אדם.

אז אני חושבת שזה משהו שבעומק כל אחד מאיתנו מבקש בקשר זוגי ובכללי בקשרי של בני אדם, כי זה הטבע שלנו הצורך שיראו אותנו ומידות טובות מראות על הצד השני שגם יודע לראות.

לגבי זה שלא אומרים מילה טובה,

בעיניי זה חוסר הבנה של הסיטואציה. פלוס בחריפות אני אומרת את זה, שזה חוסר מידות וחינוך.

מי שלא מוכירה טוב בפגישה על זה שהבחור הביא מיץ (גם אם היא לא אוהבת את המיץ הזה), לרוב גם לא תגיד תודה להורים שלה. או לאיזה משהו שחברה תעשה בשבילה.

ונכון יש רמות של הכרת הטוב, יש את אלה שרק אם זה משהו גרנדיוזי יגידו תודה ויש את אלה שבפשטות יגידו על כל דבר שעושים למענם תודה- כי הם שמים לב לזה.

אולי הנקודה היא למישהי ששמה לב, הגיוני לי שזה יגיע עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה כי זה בעצם יציאה מעצמי (ופה חשוב לראות שזה לא בא על חשבוני),

כלומר הרבה פעמים אנשים שהלב שלהם גדול ומעניק ושם לב מבטלים את עצמם הרבה..

קצת כמו שכתבת על הריצוי.

אני חושבת שכל אחד מצליח להביע את עצמו באמת במקום שנותנים לו להיות, אם מישהי או מישהו כל הזמן נמצאים בעמדת 'השופט' וודאי שהם לא יוכלו לקחת חלק בקשר הזוגי, הדינמי.

זאת גם תפיסה מעוותת שנמצאת אצל אנשים שצריך כל הזמן לבחון האם זה מתאים לי או לא, האם זה בעלי/ אשתי- או לא.

ואז וודאי לא נוצרת שותפות. וודאי לא נוצר קשר. ואחת כמה וודאי לא רואים אם יש או אין התאמה.

כשמגיעים לפגישה צריך להגיע בשביל להנות ולהכיר ואחר כך כשאני חושבת עם עצמי לראות האם מה שהיא שם מתאים לי, או לא.

אבל אם נשב בפגישה ונחשוב מי קודם יזום, מי יפתח את השיחה וכו'- שום דבר אמיתי לא יקרה, כי כל אחד יהיה תקוע בעמדת שופט שלו.

נכון לשני המינים..

נקודה נוספת,

יצא לי ללמוד ולדבר הרבה על ההבדלים בין איש ואישה ומצד האמת הנורמה האיש צריך להוביל (דווקא כן נשמע שאתה עושה את זה) ולא משנה איפה קראתי, הסתכלתי, שמעתי והתייעצתי תמיד הנקודה הזאת שצריך להעריך את האיש חזרה שוב ושוב. שזאת הנקודה שלו.

לעומת אישה שהיא צריכה להרגיש נאהבת.

אז נראה לי שזה מאוד הגיוני מה שאתה כותב כאן.

נקודה אחרונה,

על הנושא של להעריך את עצמך.. זאת נקודה שהיא הכי חשובה בלי קשר למי נמצאת בצד השני.

כי כשתגיע ממקום שאתה מעריך את עצמך ויודע מה אתה שווה, אתה תפגוש מישהי שיודעת מה היא שווה ותעריך את עצמה ואז מטבע הדברים אף אחד לא יצטרך להוכיח את עצמו יתק על המידה, או לרצות.. כי כל אחד יהיה בטוח במקום שלו ומתוך כך יהיה ניתן לפנות מקום להכניס צד אחר לחיים שלנו.

אני ממש מבינה את התחושה שלך ורואים שאתה אדם שנותן ומשקיע המון ולא רק בקשרים עם בחורות. מרגיש שאתה אדם שאנשים פונים אליו לעזרה משפחה או חברים ואתה באמת שם בשבילם. אז ברור שכשהנתינה הזאת מתקבלת כמובנת מאליה, זה יכול לרוקן ולכאוב!!! הכי ברור שיש

אבל אני חושבת שיש נקודה שהרבה גברים טובים ונותנים מפספסים אתה יכול לתת לאישה הכל לנסוע עד אליה, לקנות לה מתנות, להפתיע.. ולעשות בשבילה המון ! אבל אם כשאתם יחד אתה לא באמת נוכח איתה בכאן ועכשיו מסתכל לה בעיניים ורואה אותה, משהו מאוד משמעותי מתפספס , מאוד!

ובעיניי, אם לא באמת התעניינת בעולם הרגשי שלה קצת פספסת את כל העניין של לעמוד מול בחורה שאתה אוהב.

כי בסוף אישה יכולה לזכור שנסעת שעה וחצי בשבילה ולהעריך את זה מאוד וחשוב שאתה חמוד, אבל, מה שיגרום לה להרגיש קרובה אליך הוא דווקא האם שמת לב שהיא קצת שקטה היום? האם שאלת אותה מה עובר עליה כי באמת רצית לדעת,

האם זכרת משהו שהיא סיפרה לך לפני שבוע וחזרת אליו?, האם כשכאב לה משהו הצלחת להיות רגע בתוך הכאב שלה בלי למהר להסביר, לפתור או לתת עצה.!!!

זה ממש העולם הנשי מי שמבין את זה קל לו בחיים הזוגיות שלו ואו

להקשיב לה זה לא לשבת בשקט ולחכות שהיא תסיים לדבר כי "ככה צריך". וזה גם לא להקשיב כדי לחשוב מה התשובה הנכונה לתת לה. זאת הקשבה שמגיעה מסקרנות אמיתית כלפיה מי האישה שיושבת מולי? מה היא מרגישה? מה מפחיד אותה? מה משמח אותה? מה היא לא אומרת במילים?איך אני יכול לשמור עליה?

כי יכול להיות גבר שעושה בשביל אישה המון ועדיין היא מרגישה לבד לידו. ומצד שני, יכול להיות רגע פשוט בלי שום מתנה ובלי שום מחווה גדולה שבו הוא מסתכל עליה בעיניים והיא מרגישה: הוא רואה אותי. באמת אכפת לו ממני. בעיניי זה שווה לפעמים הרבה יותר מעשר מחוות.

ודווקא כאן אני חושבת שיש הבדל בין לעשות בשביל אישה לבין להיות איתה. הראשון חשוב ומקסים, אבל הוא לא מחליף את השני.

ועוד משהו שתפס אותי שאמרת הוא המשפט: "בשביל שאוכל לתת, אני צריך קודם כל הערכה". אני לא בטוחה שגבר שמחובר למקום הזכרי שלו צריך את ההערכה כתנאי לנתינה. ברור שגם גבר צריך להרגיש מוערך, אהוב ורצוי בתוך קשר הדדיות היא חשובה אבל הנתינה עצמה בעיניי צריכה להגיע ממקום נקי של רצון לתת בטח של גבר שהוא נותן .

נשים חכמות ורגישות מרגישות מאוד מהר מתי גבר נותן כי הוא באמת ראה אותן ורצה לשמח אותן, ומתי הנתינה מגיעה מתוך צורך להתקרב, לקבל בחזרה, לרצות או מתוך פחד לאבד את הקשר. מבחוץ זו יכולה להיות בדיוק אותה מחווה אבל התחושה שהיא משאירה אצל האישה שונה לגמרי.

ולכן בעיניי השאלה היא לא רק כמה נתת וכמה היא העריכה, אלא גם האם בתוך כל הנתינה הזאת היא הרגישה שאתה באמת רואה אותה. 🤍

כי אם לא היא לא נשארת

וזהו סליחה אם חפרתי

החכמתי הרבה.

בעניין תפקידים ידוע שאני בקטע

של שותפים שקולים או שווים

ולכן קצת מסתייג

מהאנרגיה הזכרית וכו'

כי גם גבר קיים בקשר ורוצה להרגיש

שהוא מעניין באמת ולא כי מן הנימוס

וכל מה שכתבת כל כך יפה.

הכי מגניב אם כל אחד היה מתעניין

ומתחבר נותן מקום לרגשות של השני

ממש ככה גם הגבר לרגשות האשה

וגם היא לרגשות של הגבר

זה יהיה מדהים

בעיניי שוויון לא אומר שאנחנו זהים בצרכים ובדרך שבה אנחנו חווים קשר.

אבל כל פעם מקומם אותי הדבר הזה

האנרגיה הזכרית שזה מילה נרדפת

ל "אתה צריך להכיל אותי.

ואני לא אותך."

אתה והרגשות שלך לא הנושא של הקשר אלא רק אני וריגשותי

משהו חסר לי בסוג הזה של הקשר.

אני מבין שזה נפוץ כנראה.

שהאשה השתלטה על כל הבמה בבית.

זה אולי חמוד קצת בפרופורציה

כשהיא בת 60 וכל הבית צריך להיות ממוקד רק בה זה כבר לא חמוד.

עצוב לי שיש קשרים כאלה.

חייב הדדיות.

ועוד משהו. לא להצדיק את העיוות

במשלים מעולם הקבלה.

יש ביהדות ובקבלה משלים ומדרשים

להרבה כיוונים גם הפוכים.

אני מאמינה מאוד בהדדיות ברגישות ובהתעניינות משני הצדדים. ועדיין, אני כן מאמינה שיש הבדל בין גבר לאישה ובמה שכל אחד מביא לקשר. מבחינתי הדדיות לא אומרת שאנחנו אותו הדבר.

נגיד כשהייתי רואה שגבר נפגע ממשהו, הייתי מיד פונה אליו בהמון רגישות ורוך בדיוק כמו שהייתי רוצה שיפנו אליי.

ולפעמים התגובה הייתה דווקא: "מה, את מגזימה..." 😅 הם נבהלו מזה..

עם הזמן הבנתי שלפעמים אצל גבר הפגיעה היא דווקא קריאה להערכה להרגיש שמעריכים אותו, מאמינים בו ורואים את מה שהוא יכול להשפיע אצל אישה אותה פגיעה יכולה לבקש משהו קצת אחר, יותר חיבור לרגש, הכלה ונוכחות.

וזו בדיוק הנקודה שלי: הדדיות כן חד משמעית להתעניין אבל לא בהכרח באותה שפה

אני מאוד משתדל להיות שם. את לא מבינה כמה אני מנסה לחיות עומק ולראות את השני לא רק בקשרים זוגיים, אלא בכללי בחיים. ברור לי שלא הכל מסתכם בכמה נתתי בפועל, אלא בכמה הייתי איתה. וזה פשוט לי שצריך את הדיבור רגשות הזה, אבל פשוט הרבה פעמים מרגיש לי שזה לא הדדי. אני קצת מרגיש על עצמי את מה ש @אדם פרו+ הגיב לך כאן, אני מרגיש שאני נותן ונותן, ושוב, לא מבחינה חומרית אלא נותן מעצמי, מקשיב, נוכח, רואה אותה, זוכר מה היא אמרה שמפנק או משמח אותה ופועל בהתאם, זוכר מה היא אמרה שמבאס אותה ומשתדל להקליל את זה, באמת משתדל להיות שם בשבילה, שמח בשיתוף קשיים והצלחות וכו' וכו', ובכל זאת אני מרגיש קצת לבד. כאילו הכל מסתכם בה, (ושוב, אני שמח בהתמקדות הזאת בה) אבל כשלי קשה, כשאני חווה משהו ואני רוצה לשתף, אני מרגיש כאילו לא באמת מתעניינים בי.

למשל, פעם ישבתי בפגישה עם מישהי והיא פשוט התחילה לבכות כשהיא סיפרה משהו על המשפחה שלה, ולא ניסיתי לתת עצות, לומר לה שתירגע, להקטין את מה שהיא חווה, אלא באמת השתדלתי (לא יודע כמה באמת הצלחתי) פשוט להיות איתה ולתת לה להביע ולומר כל מה שהיא מרגישה, להקשיב הקשבה פעילה ולשדר שאני איתה לגמרי, עד שמעצמה היא התאפסה. אממה, באותה פגישה, כשאני דיברתי לראשונה על חבר שלי שנפל במלחמה, ומבחינתי זאת היתה חתיכת חשיפה, פשוט ראיתי לה בעיניים שזה לא מעניין אותה, ובאמת באמצע שדיברתי היא פשוט אמרה משהו שטותי על מישהו שישב לידינו, ובאותה שניה הרגשתי שוואלה, היא באמת לא היתה איתי ופשוט התפנצ'רתי מבפנים. על ההדדיות הזאת אני מדבר. וזה מה ששאלתי, אולי אני חי בסרט ואני קצת מצפה שיתייחסו אליי כמו אישה, כי אני פשוט מרגיש שאני צריך את ההתעניינות הזאת, את ההדהוד שבחשיפה, וכן, אני צריך הערכה לא בשביל להתחיל לתת, אלא בשביל שיהיה לי כוח להמשיך לתת ולהתמיד בזה בשמחה ובהרגשה שהנתינה ממלאת אותי ולא מתישה אותי. לאחרונה היה לי קשר, אמנם קצר, אבל שממש הרגשתי ממנה שהיא רואה אותי, מתעניינת ומעריכה. זכרה מה שאמרתי לה, לא מיהרה לדבר על עצמה ואני זה ש"דחפתי" אותה לדבר על עצמה, ופשוט הרגשתי שם טבעי הרבה יותר מהקשר דלעיל למשל, שהיה הרבה יותר ארוך, ואפילו אחרי חודש שם לא הרגשתי פתוח כמו שהרגשתי עם זאת שלאחרונה בפגישה השניה. אני מקווה שהבהרתי את הדברים...

דווקא הדוגמה הזאת חידדה לי משהו. זו הייתה אותה פגישה שבה היא בכתה ונחשפה מולך, ואז אתה מספר שגם אתה נחשפת וציפית שהיא תהיה שם בשבילך.

יכול להיות שהיא הפסיקה לבכות, אבל זה לא אומר שהיא באמת התאפסה רגשית וכבר הייתה פנויה להכיל אותך. בעיניי, עצם הציפייה ממנה באותו רגע קצת מראה שאולי לא באמת ראית איפה היא נמצאת. וזה בדיוק ההבדל שאני מנסה להסביר בין להקשיב לאישה לבין באמת לראות אותה..

זה לא אומר שאין לה רגישות ..

אני לא מצדיקה אותה אבל אני מנסה להבין איך יתכן שהיא הגיבה ככה?

מה שאני אמרתי ושיתפתי היה לפני שהיא בכתה ושיתפה...אז איך היא יכולה להגיב ככה? אולי כמו ש @חושבת בקופסא כתבה, היא עשתה עבודה רגשית עם עצמה על עצמה ולא על יציאה כלפי האיש

ב"ה שכבר לא הסתדר..

יצאתי עם בחורים מהצבא שעברו דברים לא פשוטים .. אחד מהם איבד יותר מחבר אחד.. ברור שהתייחסתי לזה לא תקין לדפדף

מצד שני, לא תמיד קל לקלוע בדיוק למה שהאישה צריכה, גם אם היא חושבת שזה פשוט ו" למה הוא לא מבין".

חושבת, שאשה חכמה תדע להעריך באמת בתוכה כל דבר שעושים בשבילה, גם אם זה "זה לא מה שעושה לה את זה", ומאידך, תמצא את הזמן להגיד ולהראות ל" גבר שלה " מה ממש יעשה לה את זה וישמח אותה, בלי לצפות שיבין לבד...

אני מסכימה שאישה לא יכולה לצפות מגבר לקרוא מחשבות והיא צריכה לדעת להגיד מה היא צריכה לאט לאט.אבל אני בכלל לא מדברת על שתדע בדיוק איזו מחווה תעשה לה את זה!

אני מדברת על משהו שקודם לזה. להרגיש אותה. להיות מספיק נוכח כדי לקלוט שמשהו עובר עליה, להתעניין ולשאול. אתה לא חייב לדעת מה היא צריכה, אבל כן להיות מספיק מחובר אליה כדי לרצות לגלות.

לאחר מעשה כן מבינים, אבל לא תמיד זה כל כך "ברור".

בנוסף, חידדתי שחשוב שאישה תדע להכיר תודה על ה*מאמצים* גם אם הם לא קלעו לטעמה, ככה תהיה לגבר מוטיבציה פעם הבאה לנסות עוד יותר לקלוע לטעמה, כשזה לא קורא, מתפתחת ההרגשה ש"כל מה שאעשה לא יעזור"...

יש בנות כאלה שמעריכות ויודעות להביע את זה.

יש בנות שיתעניינו בך אישית ותרתק אותן. זה יכול להיות עניין של אופי או של כימיה בינכם.

כן, זה קשוח שאי אפשר לברר דברים מהסוג הזה מראש. אבל אם זה מה שגורם לך להרגיש בנוח ומחובר אז לדעתי זה סיבה להתעקש על זה.

ואל תרצה, שום דבר טוב לא יוצא מזה, לא לך ולא לה. אם היא לא מתעניינת בך ולא מעריכה, זה לא מה שיגרום לה לעשות את זה.

תעריך ותהיה שלם עם מה שאתה מביא (וגם עם מה שלא) ואם היא לא רואה את זה או לא מתחברת לזה, פשוט אל תמשיך ואל תבזבז זמן וכוחות נפש יקרים על הקשר הזה.

גבר הוא לא כספומט שצריך רק לתת ולהכיל את הנסיכה, לקרוא את מחשבותיה ורגשותה ולרצות אותה עד אין סוף.

קשר טוב בנוי על תקשורת והדדיות. כששני הצדדים מרגישים בנוח להביא את עצמם, ולא אחד מתרכז ברגשות של עצמו והאחר נועד לשרת את זה.

בעלי סיפר לי שזו תחושה קיימצ אצל גברים, והוא שמע על זה גם מחברים שלו.

בחורה שחונכה (או חינכה את עצמה...) על כך שהיא הלבנה המקבלת ומרכז העולם, והיא עושה עבודה רגשית מדהימה רק בלהגיד לך מה היא רוצה, וכל השאר עליך, כנראה פשוט לא מתאימה לך. חבל להתקבע על התבניות האלו של גבר ואישה מהותניים. תתחיל לתת לעצמך להתנהג כמו בן אדם.

זה לגמרי יכול להיות קרטריון חיפוש. כמובן לא קשיח ואין בעיה אם קצת תבניות מקובלות וחיזור (אני לא מבינה למה לחזר אחרי משהי שעוד לא פגשת ולא החלטת אם מתאימה לך) אבל אל תתן לזה לחנוק אותך ולאפשר שינצלו אותך.

אפשר לברר בעדינות ברקע, בלי להיות יותר מידי מקובע, אם הבחורה למדה במדרשות או אולפנות מסוימות, או שומעת שיעורים של רבניות, או יותר גרוע, מאמנות מסוימות, שידוע שמאכילות בנות את הרעל הזה. לא בהכרח שכל בחורה ששמעה את זה תיקח את זה עד כדי כך ללב, אבל אפשר לברר גם בכרטיס שלה ולברר עם חברה בעדינות, האם בחורה מתאימה לך מהבחינה הזו.

כדאי לחפש במאגרים ומקומות שהזוגיות אצלם נתפסת בצורה יותר בריאה, בהכללה מאוד מאוד גסה, הייתי אומרת סגנון פחות "רוחניקי".

בחלט קיימות בנות שמוכנות גם לנסוע אלייך, להביא בעצמם חבילת עוגיות מידי פעם, ולא תופסות את זה הקשר כדרך לענות רק על הצרכים הרגשיים שלהן בלי להתחשב בצד השני. אפשר גם לכתוב בכרטיס שלך שאתה מחפש ההדדיות בקשר (תנסח את זה איך שמתאים לך) ובעז"ה זה ימשוך את מי שמתאימה ויוריד את מי שלא.

ההבחנות האלה בין "גבר" ל"אישה" אלו דברים ששומעים בכל כך הרבה מקומות מכל כך הרבה אנשים ולא רק אצל "רוחניקים", ואני פשוט מרגיש שזה לא לגמרי נכון...ברור שבבסיס יש בזה הרבה אמת אבל מרגיש לי שלוקחים את זה לפעמים קיצונית, כאילו האיש תמיד צריך ללטף האישה ואף פעם לא להראות חולשה, תמיד צריך להיות קשוב לה ולתת לה מה שהיא צריכה ואף פעם לא לתת לעצמו גם קצת, וזה מרגיש לי כל כך לא נכון כי בסוף גם גברים הם בני אדם עם רגשות, צרכים ורצונות. מה שכתבת בשם בעלך זה מחברים נשואים שלו שמרגישים את זה, או שאלו תחושות של פגישות, ובסוף "מוצא מין את מינו" בהקשר הזה (ומי שלא חשובה לו ההדדיות פשוט מתחתן עם מישהי שהעבודה הרגשית שלה מתמקדת בעצמה כמו שכתבת)?

במיוחד המשפטים כמו "אף פעם לא להראות חולשה" ו"אף פעם לא לתת לעצמו גם קצת" הם כבר פרשנות שלך לא משהו שנובע מעצם התפיסה שיש דינמיקה שונה לגבר ולאישה.

אפשר להאמין מאוד בגבר שמוביל מכיל, יציב ונוכח מול האישה שלו, ובאותה נשימה לחשוב שהוא צריך אישה שמעריכה אותו רגישה אליו, רואה אותו ויודעת להיות עבורו. זה לא סותר בכלל!!!!!

אבל בהמון שיעורים, התייעצויות וכדו' זה פשוט לא נשמע ככה

אם היא אף פעם לא נוסעת אליו, לא מביאה בעצמה כיבוד, לא יוזמת שום מקום מפגש או שיחה, ורק מחכה בפאסיביות שהוא ישים לב איך היא מרגישה בלי לתקשר בצורה ברורה, ומצפה ממנו לקרוא מחשבות?

באמירת תודה מידי פעם? נו באמת.

מתי הגבר יכול להביא את עצמו בקשר, ולא רק להכיל את הרגשות שלה? מותר ששיחה אחת לא תתמקד רק בה וברגשות שלה, ואולי גם תבטא את הכאב הרגישות שלו, בלי שהבחורה תחליט שהוא לא גברי מספיק, או לא התמקד בה מספיק (וזה אף פעם לא מספיק).

הוא כתב שבחורה לא התעניינה בכך שהוא סיפר שחבר שלו נפל. אני לא יכולה לדמיין כזו אנוכיות ורוע לב. אל מכר בעבודה מתייחסים ביותר רגישות והכלה, או לפחות בנימוס, מאיך שבנות כאלו שחושבות שהן "לבנה מקבלת" מתיחסות למדוייטים שלהם.

כיבוד רק בדייט רביעי מבחינתי זה זלזול

ובטוח שזה באג. היא פורסמה קודם וכבר קראתי אותה היום.

הולך לחפש בקוד איך זה יכול להיות

ואז

זה גם קיצוני אחותי מה עשית עד דייט חמישי - לקראת נישואין וזוגיות

מכת שמש

כי נמאס לי לקרוא הודעות של בנות שחושבות שהן נותנות

שבפועל דייט רביעי הביאו וופלים

בעיניי זה זלזול סורי

תכיני לו משהו לבחור מה קרה

הוא משקיע הוא צריך לחזר הכל נכון. אבל את צריכה להגיב. לרצות. להענות. לפעול בתגובה.

בסביבות דייט רביעי- חמישי אני הבאתי חבילת עוגיות. אחרי שהקשר היה יותר רציני (יש מצב שזה היה אחרי האירוסים, אני לא זוכרת) הוא דיבר על כך שזה היה משמעותי בשבילו, ושהוא שמע על זה גם מחברים שיוצאים לדייטים, שהבחור תמיד נותן ונותן, והבחורה אפילו לא מראה השקעה או התעניינות בקשר.

באופן כללי אני חושבת שההבדלים בין גברים לנשים הם לא כאלו קיצונים, ובעיקר, הם תיאור של המציאות הקיימת ולא הכתבה שלה. רוב הגברים ורוב הנשים נוטים להיות א', ב', ג', זה לא אומר שמי שלא מתאים לתבנית הזו הוא לא בסדר. (זה היגיון של זהויות טראנסיות, כאילו אם ילד יישחק עם בבובת ברבי אז הוא כבר לא ילד. אז לא, גבריות ונשיות אלו מושגים קצת יותר רחבים מכמה סטריוטיפים)

גם את ההבדלים הקיימים, יותר נכון להבין אותם לפי מחקרים סטטיסטיים ולא איזו מהות רוחנית מעורפלת. בנים נוטים להתעניין יותר בחפצים, בנות נוטות להתעניין יותר באנשים. גברים מחפשים בקשר שיערכו אותם, בנות מחפשות שיאהבו אותן. גברים נוטים להיות תחרותיים והישגיים, ונשים נוטות להתמקד בתחושת שייכות ולכידות חברתית. יש עוד הרבה

כדאי גם להבין שעודף נשיות יכול לבטא תכונות רעות ושליליות בדיוק כמו עודף גבריות. אף צד לא פטור מעבודת המידות רק בגלל שתכונות מסוימות "טבעיות" לו.

גברים שמוציאים אגרסיה יהיה בדרך כלל באלימות פיזית, אבל נשים אגרסיביות בדרך כלל יבטאו את זה באלימות חברתית של הרס מוניטין, זלול ונידוי חברתי, שיכול להיות לפעמים עם השלכות הרבה יותר חמורות מלחטוף כמה מכות.

אישה בעלת תכונות מאוד נשיות, זה לא אומר שהיא תהיה עציץ מקבל. מה יותר נשי מאשר אמא שמתפעלת שיירה של קטנטנים, מעניקה ודואגת לכל מה שהם צריכים, וגם מחנכת ומפעילה סמכות? ובימינו ברוך ה' נשים יכולות להביא את הכשרונות שלהם גם מחוץ למסגרת המשפחתית, ואפילו במקצועות נשיים (שמה שבדרך כלל משותף להם זו התעניינות בבני אדם) כמו אחות או מורה או עובדת סוציאלית, אי אפשר להיות פאסיבית ומקבלת.

גם אחרי החתונה, בדרך כלל זוגות קצת נרגעים עם האולטרא תפקידים בקשר היום-יומי. הבדלים בין המינים עלולים לצוץ ולגרום לחוסר הבנות (ממליצה על הספר גברים ממאדים ונשים מנוגה, הוא מדבר על דפוסי פעולה ואיך להבין אותם ומדגיש שזה לא מחייב בכל המקרים. הוא נכתב בשנות ה90 בחו"ל, לפני שכל שיח המהויות הזה התפוצץ). זוגות מוצלחים עובדים בשיתוף פעולה ומנסים להבין אחד את השני. יש כנראה זוגות שיותר מתאים להם התפקידים האלו, וכאלו שפחות, אבל אני לא מאמינה שאף זוג נשוי יכול באמת להתנהל עם הדינימקה הכל כך קשיחה שמצופה במקומות מסוימים בדייטים שבה הגבר להחזיק את כל הקשר על עצמו, והאישה כולה פאסיבית ועושה טובה שהיא נמצאת.

איך לא הבאת ..

לא מבינה את זה ועוד חבילת עוגיות למה לא להכין אם זה כבר רציני

מי עשה מה בדיוק באיזה שלב.

ואולי זה דייט שלישי- רביעי. עבר זמן, אני לא זוכרת בדיוק.

ואל תדאגי מאז הכנתי עוד הרבה עוגיות. (למרות שהוא האופה בבית והוא עושה את זה הרבה יותר טוב ממני)

בסופו של דבר המחוות המאוד מקובעות האלו לא משפיעות מאוד על חיי נישואים שלמים כל עוד הדינימקה היא של ההדדיות וכבוד אחד לשני.

אני חושבת שאישה חייבת לתת לבעלה מלא דברים לא הבנתי איך הגעת למסקנה שאני חושבת אחרת יש לך בעיה

אז אתה מתרוקן.

זה לא איזו בעיה. זה בסדר שגבר צריך לחזר ולהשקיע, אבל יש משחק הדדי. אם רק אתה מתחיל שיחות ורק אתה יוזם ורק אתה פועל והיא רק נהנית מהסיטואציה ולא נותנת כלום חזרה, אז אתה נקלע לריצוי ול"משקל כבד" (הקשר נהיה כבד לך פיזית על הבטן והגוף).

במקרה הזה הגוף אומר לך את האמת. הקשר הזה לא. הקשר הזה פשוט לא. ואם אתה רואה שיש לך נטיה להיכנס לקשרים כאלה וזה דפוס חזור, תעלה מולי באישי נשלח לך קצת חומר שפחות שייך להעלות פה לפורום בגלל המקור שלו.

זה באמת מעיק, תחושה שכל העולם על הכתפיים שלי, וכשהיא יוזמת היא נותנת תחושה שהיא לא סומכת עליי, או כדי "לעשות טובה". אשלח לך הודעה באישי, אשמח לשמוע מה שיש לך לתת

(ואם אתה רגיש, שווה לך לעבור בפורום המתאים. יש שם לא מעט כלים להתמודד בכללי עם תחושות גוף ומה שנלווה מהן)

אתה רוצה פיתרון ?

תקשיב למה שאמרתי וזה הכי רחוק מכל הנתינה המוגזמת שאתה מדבר עליה

ותודה רבה לך על ההתייחסויות הארוכות והמפורטות, לא מובן מאליו שככה תשקיעי בשביל מישהו שאת לא מכירה

התחושה הפיזית הזאת אמיתית, זה דבר שאי אפשר להתווכח איתו...אני לא מבין על איזו נתינה מוגזמת אני מדבר, אני מצידי לא עשיתי משהו שהוא לא טבעי לי מצד הנתינה, אני באמת אוהב לתת ולהשקיע במי שאני אוהב, פשוט לפעמין התחושה היא שכל מה שאני עושה הוא מובן מאליו וזה מה שמרוקן אותי. אז הפיתרון הוא לא רק בלהבין את ה"שפה" של האיש ושל האישה, זה דבר שהוא מאוד נכון אבל זה לא הכל. לפי דעתי צריך גם את ההתגמשות הזאת מעבר, לצאת מהתבניות האלה ופשוט לנכוח. ואם מישהי לא מסוגלת לזה כנראה שזה באמת לא מתאים

שהבסיס לקשר טוב לא מתחיל בתפקידים הגבריים/ הנשיים של כל צד

אלא

בבסיס תקין שבהחלט מבוסס על הדדיות

הכלה יוזמה רצון ונתינה של שני הצדדים

החלוקה של גבר/ אישה זה באופן העשיה

אם מישהי (או מישהו) מצפה לקבל יותר מאשר הוא נותן

כנראה כדאי להתרחק ממנו

בכל מערכת יחסים ובפרט בזוגיות

אח שלי,

רק תרים לעצמך,

נשמע שעשית עבודה ואתה ממש בול במקום הנכון (טוב, תמיד מדייקים את עצמנו אבל לא באובססיה)

מה אתה צריך? (כמו כולנו)

מישהי שתרצה אותך.

מישהי שהיא תהיה סקרנית כלפיך.

כשזה יגיע, כבר לא יהיה לך ספקות ;)

בסך הכל זה נשמע שהחושים שלך עובדים כמו שצריך, ואתה יודע מתי קשר מרוקן אותך ומתי ממלא.

אל תתרגש מביקורת או התפלספויות כאן. תמיד יש במה להשתפר, אבל באופן כללי אתה נשמע בגישה טובה ולגיטימית.

למה בחורות 'טובות' (לכאורה) לא אומרות תודה על נתינת הגבר כלפיהם, דבר שהוא הכי בסיסי לבן אנוש. אני חושב שהסיבה היא שזה סוג של מבחן מהתת מודע שלה, האם הגבר תלוי בתודה שלי ומגיב לפיה או שהוא נותן מרצונו כי בא לו ולא מצפה לפידבק. גבר שמצפה לפידבק אולי יראה בעיניה פחות מושך. גבר 'איכותי' מסמן טריטוריה 'כובש' ומשנה את העולם כרצונו. וזה כולל את לב האישה שמולו, מטרת הכיבוש שהוא סימן. הדינמיקה הזו מעייפת ומגעילה גם אותי. לא באתי לספק פנטזיה נשית של להיות זן ומספק לכל. לא באתי לכבוש אף אחת רק בגלל היופי שלה (אני לא מכיר את הבחורה עדיין, מה אמורה להיות המוטיבציה הגדולה שלי לחזר כל כך אחריה מעבר לזה??). אני מביא כל דייט שתייה וקצת אוכל, או משלם. אבל זה יותר נימוס מאשר 'אהבה'. ראוי לומר על זה תודה, כי אני לא חייב לך כלום. מאישה איכותית אני מצפה בשלב מסויים לאחר הדייטים הראשונים שהיא תציע לשלם או תביא משהו בעצמה, מתוך הערכה על הנתינה שלי, רצון להדדיות, והבעת עניין מצידה. אחרי שנעבור את השלבים של הגישושים בהתחלה אני ארצה לפנק אותה *באמת* ואקח אותה לאכול במקומות נחשבים ויקרים יותר על חשבוני מתוך האהבה הנרקמת. כי היא תוכיח שהיא שווה את זה. לא לפני. כל הלפני זה סתם פוזות שאני מעדיף למלא באופן בסיסי ולא הרבה מעבר.

עבר עריכה על ידי shindov בתאריך ג' באלול תשפ"ו 0:33

יתכן שאם נשאל אותה היא תאמר, שהיא לא בדיוק מבינה מה אתה רוצה ממנה. יש לך עומס רגשי גבוה. לא לכל אחת זה מתאים. לא כל אחת יכולה להתמודד עם זה. מה שיכול להביא לאי הבנה. זאת אומרת שאתה חושב שאמרת משהו והיא פשוט הבינה את זה אחרת, ממה שהתכוונת. וכן הדבר לגבי דברים שהיא אומרת, היא חושבת שהבנת דבר אחד, ובעצם הבנת משהו אחר. וכן הדבר לגבי אישה מעמיסה וגבר מתמודד. בקיצור אתה צריך לעשות עם עצמך משהו... אתה מעמיס עליה.

בס''ד

זה מרגיש שאתה ממש רוצה להיות בדרך הטובה, ולדייק ולשמוע על עצמך מבחוץ וזה מבורך וזה צעד מדהים וכנה

קראתי את המילים שלך עלתה בי התחושה שאולי מהתחלה יש לך רצון לפידבק ולפי הפידבק אתה קובע את מסוגלות הקשר ואם הוא מתאים ואם היא ראויה, וזה מרגיש תתקן אותי אם אני טועה, שיש כאן בדיקה ובחינה האם היא מגיבה האם היא אומרת תודה כמו חיפוש הערך לפי התגובה שלה.

ואני רואה הרבה פעמים שבהתחלה התגובות הם קודם כול רגע להתמקם בתוך הקשר, לוקח זמן למצוא מקום נוח, יש את המטען מקשרים הקודמים, פחדים, לחצים, התרגשויות, רצון שדברים יצליחו ועוד. וזה עוד לא ממקום שהיא כן מעריכה או לא מעריכה. אני יענה לך דרך החוויה האישית שלי - הרבה פעמים בהתחלה יש רצון למרחב, לבטחון, לאיזה תקשורת נעימה לפני שמישהו יבחן את התגובות שלי ביחס אליו, רגע להבין האם הסגנון מתאים, ההשקפה או כל דבר אחר. זה עוד לא ממש קשר. ואחרי כן מגיעה ההדדיות וכו'.

אני מנסה לעבוד על עצמי לא להיות תלויה בתגובות של השני לערך שלי, ואם ארצה לפעול בדרך מסוימת אני אפעל, לא כדי לחכות לתגובה שלו, וזה נראה בעיניי נקודה חשובה לתת מתוך רצון, לא מתוך תקוה שהצד השני יתן לי, ולפעמים אפשר גם להפחית בנתינה בהתחלה באוטומט עד שמתבסס משהו, ופחות יש שחיקה. ולתת באמת שיש רצון, לא כדי לפתח את הקשר.

ואם אני רואה שהדרך שבה הוא מגיב לא מתאימה לי אז יכול להיות שזה לא מתאים. אבל זה יהיה אחרי צ'אנס ונסיון לדבר ולתקשר (לאחרונה, פעם הייתי יותר חותכת...)

זה נכון שמההתחלה יש לי רצון לפידבק, אבל שוב, לא בצורת מתנות או השקעה מוגזמת בקשר, אלא דברים קטנים שמראים שהיא גם כן באה פתוחה מתוך רצון אמיתי וכנה להכיר אותי...אני באמת נותן מרצון בלי קשר למה יגידו ואיך יגיבו, אני לא נותן בשביל לקבל. אני לא תולה את הערך העצמי שלי בתגובה שלה, אבל אני כן מרגיש שאני צריך את התגובות האלה בשביל להמשיך לתת בשמחה. אני פשוט מרגיש שבשביל "להתמקם בקשר", כמו שאת אומרת, אני צריך את התשומת לב הקטנה הזאת. נכון שאנחנו עדיין לא מכירים, אבל לפי דעתי בסיסי לומר תודה כנה על מחווה או על השקעה מסויימת. סתם לצורך העניין, מישהי שאמרה בפגישה שניה תודה לשומר בכניסה לאיזה מקום שישבנו בו, הרגשתי אליה הרבה יותר קרבה מאשר מישהי שאחרי שבעה דייטים אמרה לי "אני באמת מרגישה שאתה רואה אותי" כשהיה לנו משבר, אבל עד שהיא אמרה את זה לא ראיתי ממנה שום סימן הערכה למה שאני עושה והרגשתי מובן מאליו, וכשהיא אמרה את זה הרגיש לי שהיא תופסת את הקשר בתור מישהו שאמור פשוט לספק אותה, למרות שהמשכתי לתת ולחשוב עליה כי באמת רציתי לעשות לה טוב. זה מה שאני מתכוון...ואם אני מבין אותך נכון, את אומרת שאני צריך להרפות בהקשר הזה? ואם כן, לכמה זמן? אני פשוט מרגיש שההדדיות, ושוב לא בדמות נתינת מתנות וכדו' (למרות שזה גם יכול להיות נחמד מדי פעם) היא משהו שאני צריך להרגיש כבר מההתחלה כ"סגנון תקשורת" של הצד השני, כדרך חיים, כראיית האחר ורצון כנה למפגש בלתי אמצעי עם מי שמולי...הבנתי אותך נכון?

וזה מהמם

אני מבינה והרצון הזה נשמע חיובי

ואני מאחלת לך שתזכה לאישה מפרגנת ומעריכה.

השאלה אם הבחורה הזאת למשל, הרגשת שיש לך גם מה לקבל ממנה, לא בקטע של פידבק חזרה, האם נהנת מהמפגש איתה? מהשיח?

הרבה פעמים כשיש הפריה בקשר אז רק רוצים לתת גם אם בלי תגובה כי הפידבק בחזרה, זה מהעניין שיש בקשר, ולראות שהבחורה שמחה וכדומה. ולא תצטרך לחפש את הפידבק שלה, כי תראה איך הקשר נותן גם לך, לא מתוך התגובה שלה, כי אתה גם תהיה מסוקרן וכדו'.

לדעתי לפעמים התגובות של הצד השני לא נובעות מחוסר הערכה, זה פשוט לא השפה שהיא רגילה לדבר וכדומה. או שהקשר הוא עדיין בבדיקה.

עדיין זה לא אומר שאתה חייב להמשיך לצאת איתה. אם זה מייבש אותך תגובות כאלו ואם אתה מחפש מישהי שיותר משדרת חום וכו' וכמובן שזה חשוב שתהיה הערכה, לפעמים זה גם נבנה, אבל צריך שיהיה בסיס לזה ללא ספק.

לאורך הדרך נפגשים עם הרבה סגנונות

כשאני מנסה לדייק את זה, אני אומרת אולי לשחרר זה אומר להשליך את זה לקב''ה. להבין שזה משהו שאני רוצה ואני לא יודע איך זה יקרה בתוך קשר כי כרגע ככה וככה ומי שנפגשתי איתה זה ככה לסמוך על בורא עולם שעם הבחורה שלך זה יהיה, אבל לא כתנאי מראש, אלא זה יבוא אחרי שהיא תרגיש בטוחה או משהו אחר ... לבוא בלב בטוח שיהיה לך קשר טוב, ולא לחפש את זה, זה יהיה אני לא יודעת אם אני מובנת..

ואני גם לא מדברת מנסיון כי אני בעצמי בחיפוש, אבל זה מרגיש לי כמו הלך נפש נכון, או לפחות דרך שבה אני מנסה ללכת בה, יותר לסמוך על הקב'''ה להפנות אליו את הרצון, ולא לנסות להחזיק ולחפש ושהבחורה תמלא אותו ולהתבאס כשזה לא. לא לשים על זה על זה כל הפוקוס בהתחלה, אלא יותר לבוא לקשר כדי להיות שם, ולבוא גם פתוח לא רק בעמדה של נתינה, אלא גם בעמדה של סקרנות ופתיחות ושיתוף, ואם זה יפגש זה מעצמו תרגיש שבורא עולם זיכה אותך לקבל ולפגוש נשמה מיוחדת ותרגיש מרווח...

כשזה יהיה זה זה גם יבוא ביחד עם זה, כי כנראה שזה מתחבר למי שאתה...

ערבבתי כאן כמה דברים ביחד שעלו לי....

התשובה לשאלה ששאלת היא כן, מאוד נהניתי מהמפגש איתה, כי הרגשתי את ההתעניינות וההערכה ממנה בצורה פשוטה, ואפשר לומר שממש ראיתי והרגשתי את מה שאני מחפש, פשוט זה נפל על דברים אחרים. אני מבין מה שאת אומרת ונראה לי זה בדיוק מה שאני מכוון אליו. לתת ולהרגיש שאני רק רוצה להמשיך לתת (את המילה "פידבק" כתבו בכותרת של השרשור, לא השתמשתי בה והיא קצת לא מתאימה למה שהתכוונתי...) כי אני מרגיש שהנתינה ממלאת אותי בגלל מי שאני יוצא איתה, לא בגלל שהיא בפועל אומרת "תודה" או נותנת חזרה, אלא כי בשדר שלה אני מרגיש שהיא באמת נוכחת בקשר...

כן, אני מבין מה את אומרת על להשליך על הקב"ה, אבל אני מנסה גם לראות איך אני יכול לתרום לזה מההשתדלות שלי, איך לסנן הצעות או לחתוך כשזה באמת חסר לי. בסוף את צודקת שיש דברים שלא בשליטתנו, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים ואי אפשר להחזיק הכל ביחד....בעז"ה שנזכה...

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"