יכול להיות שהוא לא אוכל כלום לפני התפילה, ואז חוזר מבית הכנסת רעב או צמא?

אם זאת הבעיה, אז אפשרי מבחינת ההורים שלך לעשות קידוש קטן עם קפה ועוגה מיד אחרי החזרה מבית הכנסת? משהו שיעזור לו להרגיע את הבטן והמוח עד הסעודה.

אין שום בעיה לקדש ולאכול קפה ועוגה, פשוט הוא לא רוצה. הוא רוצה את הסעודה עצמה

ותשבי איתו?

מעבר לזה, הוא מרגיש בנוח עם המשפחה המורחבת שלך?

מצטרפת למי שהציע לדבר על זה ששניכם רגועים ולמצוא פתרון שנעים ונוח לשניכם

נשמע שזה לא עניין של רעב- כי הרי כמה חתיכות עוגה או עוגיות יכולים להרגיע את הרעב לזמן מה.

נשמע שזה יותר עניין עקרוני של להתחיל סעודה מוקדם.

לעניות דעתי כל אורח צריך להתאים את עצמו לנהלים וללוזים של בעלי הבית, קל וחומר חתן/כלה אצל החם והחמות. גם אם זה קשה, אדם בוגר צריך להראות גמישות ודחיית סיפוקים גם אם פחות נוח. מניחה שגם כשאת מתארחת בבית הוריו את מתאימה את עצמך אליהם ולא להיפך. תנסי לפתוח את זה בשיחה נעימה ורגישה מולו.

אז אכן

תכינו תביאו איתכם

סליק קטן

מיץ ענבים לחמנייה חומוס

שייקח איתו לתפילה

ולפני שיחזור שיאכל

בזבוז זמן? שיתמודד

או ימצא עיסוק מעניין

זה סיבה אחרת?

הוא רעב

ואני לא יודעת למה אבל זה מביא אותו לקצה

גם האוכל וגם זה שהסדר משתבש לו

בתור גבר, התפילה לפעמיים מתישה... ורק רוצים לאכול משהו... צריך למצוא פתרונות כמו שכתבו פה כמה...

ויכול להיות שעוגה שווה תעשה פלאים וזה יספק אותו

לחזור מבית הכנסת הוא לא אכל כלום מהבוקר וממתין לקידוש

הייתי מציעה לשנות את "המנהג" ומיד שמגיעים מתפילה לקדש ולאכול מי שרוצה יאכל מי שלא לא - יאכל בהמשך

אחרי תפילה חוזרים בד"כ רעבים

לעומת מי שנשאר בבית ואכל או נשנש או למי שרגיל לזה שנים זה אחרת.

שהוא יקדש אין סיבה שתהיה התנגדות אבל אם כן מקסימום תביאו מהבית

זה באמת שלום בית

מזתומרת?

כל אחד יאכל מתי שהוא רוצה את סעודת שבת?

1. הוא אורח אצל ההורים שלי והוא צריך להשתלב

2. לא מקובל עלי שיאכל בלעדי ולבד

   שבת זה זמן משפחתי.

כשבאים מבית הכנסת לקדש ולהתחיל סעודה.

הבעל מגיע רעב אחרי תפילה ארוכה

הוא רעב זה עובדה !

למה לא לאפשר לו לאכול?

זה פיתרון פשוט .

ההורים שלך מודעים לזה שהוא רעב וקשה לו לחכות?

אני לא קשורה לפורום הזה כן? במקרה ראיתי את השירשור ברשימה אבל היה חשוב לי לכתוב לך בכל זאת אנחנו נשואים אבל ממש לא טריים.

הוא שלא כל מה ש'מאוד מקובל' אצלך, מאוד מקובל אצל אחרים. זה נכון בכל תחום וכל עוד משהו לא אסור או פוגעני, כדאי ללמוד את זה.

בהרבה בתים מקובל שמגיעים מהתפילה, השולחן ערוך ומייד מתחילים, באחרים מגיעים ומארגנים בנחת וכן, בהרבה בתים מקובל שמגיעים, עושים קידוש והסעודה יותר מאוחרת. יש כאלו שזה ככה כי לא כולם חוזרים באותה שעה ויש שסתם מתאים להם לאכול את הסעודה המשמעותית בצהריים. אפשר לעיין בפורום 'בישול ומכונים', בשרשורי 'מה מבשלים לשבת', שאצל לא מעט ה'קידוש' הוא אירוע לעצמו.

תאמינו לי שאיני כותב זאת ממקום מתנשא, גם אנחנו עברנו את 'הסדנה' הזאת. בבית הורי בהחלט חוזרים מבית הכנסת ומתחילים סעודה ואצל אשתי זה היה הרבה יותר בנחת. אז אני הרגשתי בהתחלה שאנחנו ממש לא בית מתפקד, כשהסעודה לא היתה מוכנה ולעומת זאת לאשתי לקח הרבה זמן להתרגל שאצל ההורים שלי הצפיה שהיא תהיה מוכנה כשמגיעים. חלק בסיסי מלימוד זוגי זה לגשר על הפערים.

רעב? שיעשה קידוש ויאכל משהו בנתיים.

לק"י

אצלינו אנחנו בכלל הולכים לתפילת ילדים אחרי שבעלי חוזר משחרית. הרבה פעמים עוד נשארים לשחק בחוץ, ורק אז עולים הביתה ומתחילים לחמם אוכל וכו'.

הוא לא צריך להשאר רעב.

שיעשה קידוש ויאכל משהו. מניחה שביומיום הוא לא אוכל ארוחה בשרית בעשר בבוקר. אז גם בשבת אפשר קרקרים עם גבינה וירקות. אפילו לחמניה עם משהו.

לא נראה לי שההורים ינזפו בו😅

אני גם עושה קידוש מוקדם בבוקר יחד עם הילדים.

אני הבנתי שהם רגילים לקדש מאוחר

ומצפים שגם הוא לא יקדש לבד שישב וידבר איתם

אולי טועה 🤷🏻‍♀️

תגובה - נשואים טריים

אבל כנראה שזה לא מתאפשר לו…

אני חושבת שבן אדם רעב לא יכול להיות בטוב ובשיחות סלון עם המשפחה .

למה לא להתחשב בו?

כשנמצאים אצל ההורים שלה ולהתאים עצמו ללוז שלהם.

ואם יתארחו אצל אנשים אחרים, גם אז ידרוש לאכול בזמן שלו? הזוי מבחינתי.

גם אני ובעלי מגיעים ככה, אצל המשפחה שלי אוכלים ב12 אצלו מיד אחרי בית כנסת. כל אחד מתאים עצמו לאיפה שמתארחים.

אפשר לשתות קפה ועוגה בינתיים.

תנו לו צלחת טשולנט בעשר בבוקר.

למה זה לא מקובל עליך שלא יאכל בלעדיך? הוא ילד גדול, את מעדיפה שלא יאכל בלעדייך? תכלי איתו גם את טשולנט בעשר בבוקר.

הפותחת היקרה, תחליטי את מה את מעדיפה בעל רעב ועצבני או העקרונות שלך כי נראה שמישהו יצטרך להתגמש כאן.

ונראה שבעלך לא יתגמש.

הוא יכול לאכול לבד ולהיות בהמשך חלק מהסעודה גם בלי לאכול, או שיאכל שוב בקטנה.

זה באמת מעצבן שאנשים לא מתאימים את עצמם בדיוק לתמונה המושלמת שיש לנו בראש, אבל אין לנו שליטה על אף אחד, רק על עצמנו, בטח לא על מה הוא יאכל ומתי.

ובמקרה כזה את יכולה לעבוד על עצמך בלשחרר.

אם את נותנת ומתפשרת (עם המשפחה שלו) והוא לא מתפשר אף פעם - תתחילי פשוט להתפשר פחות במקום להמשיך לצפות ממנו.

כתבתם שאתם זוג צעיר, שנתיים.

זה מאוד נפוץ שבהתחלה מצפים מבן הזוג - להתלבש/ להתנהג בצורה מסוימת ליד אנשים שאת מכירה מתוך מחשבה שאתם מקשה אחת ויצוג אחד.

עם השנים לומדים נפרדות, כל אחד הוא ישות בפני עצמו, ולכל אחד יש את ההתנהלות שלו העולם ומול ההורים שלך.

אם הוא חושב שזה הגיוני, הוא יכול לעשות את הפדיחות שלו מולם, זה לא קשור אליך.

גם אם ההורים פונים אליך שזה לא מוצא חן בעיניהם- תפני אותם אליו. זה שלו.

יש גבול מתי מדובר בכבוד ופשרה אחד בשביל השני לבין פלישה למרחב האישי.

לרוב כשמדובר בבגדים ואוכל מדובר על פלישה.

הסיבה בעיניי לא כל כך משנה , אם הוא רעב או אם הוא יקה או שיש OCD בזמנים.

זה המצב.

לק"י

אם להורים זה לא מפריע, אז אני מסכימה.

בעיני הוא מגזים אומנם, אבל בסדר.

(אבל אני מבינה את הקושי לקבל בברכה התנהלויות בצד השני. משהו בנפש כנראה).

או שהוא ישאר עצבני, מה יותר יתקבל בטוב?

הוא סובל אצל המשפחה של אשצו, תנו לו טשולנט.

אחרת אין מה להתווכח או לכעוס הוא מיד היה אוכל משהו

אני חושבת שזה קל לדבר אבל כשלא אוכלים כלום מהבוקר חוזרים מבית כנסת בטח שרעבים ובטח שזה יוצא מתיחות

הוא לא מרוכז בכלום

ואם אני טועה והוא אוכל לפני התפילה ולפני הקידוש - אז לוקחת את כל מילותיי חזרה ושיתמודד

הם עושים קידוש ואוכלים משהו קטן כמו עוגה

ככה נהוג אצל הרבה. במידה ולא, זה באמת מאוד קשוח ואז אפשר לקדש לבד ולאכול משהו קטן עד הסעודה

אצל ההורים שלי קבוע אוכלים חלבי בערב שבת, אבל שאנחנו מתארחים בגלל שהם יודעים שזה חשוב לבעלי הם קבוע כבר מעל 20 שנה משנים מהמנהג שלהם ומכינים לו ארוחה בשרית שהוא ירגיש אצלם נעים ונוח

לק"י

אבל בתור אורח זה לא הכי מנומס לצפות שישנו בשבילך.

בטח אם יש פתרונות הגיוניים, כמו לאכול מעין ארוחת בוקר אחרי הקידוש המוקדם.

אבל הבת של המארחים כותבת פה, אולי גם זו אפשרות לעשות קצת שינוי

אבל זה ממש לא סטנדרט שאפשר לצפות לו.

קודם כל זה שאת ממש פוחדת ממה יהיה אם, כל האירוע הזה ממש מפעיל אותך רגשית, ושווה להבין למה בעומק זה עד כדי כך מפחיד עבורך.

זה מצטרף לזה שאת חוששת לדבר איתו על זה, נשמע שיש שם איזשהו הר געש מתחת (וזה ממש בסדר, ככה אנחנו בנויים מה שמפעיל אותנו רגשית יושב על כל מיני פחדים עמוקים וםצעים קודמים) ושווה להבין קודם כל מה קורה בתוכך כשזה קורה.

אחרי שתעבדי את זה ותביני איפה זה כל כך כואב, וגם את לא תהיי במקום כזה מבוהל, יהיה פשוט יותר לדבר על זה בע"ה.

ובאמת יש אנשים שקשה להם לשנות הרגלים.

אבל, אין ברירה אלא לדבר. לא תוך כדי, אלא בזמן רגוע ונינוח, כשאתם שבעים ומפוייסים. להעלות מראש את המציאות, את המורכבות ולראות מה אפשר לעשות כדי שירפה בסיטואציה.

כשמזמינים אותכם את שואלת אם מעונין ?

האמת במקומך , הייתי מפחיתה הגעה לשבת להורים שלך אם זה גורר פרצופים מצידו . זה מכניס אותך למתח עצום לא יודעת אם זה שווה את זה

הוא רואה שאת כל השבת כועסת ועדין ממשיך בשלו אני מנסה להבין מה הרווח שלו מאישה עצובה וכועסת

וכמובן מפחיתה הגעה גם להורים שלו.

אין הורים בשבת משני הצצדים תעשו בבית.

עד שזה יחסר לו הגעה להורים שלו ויבין שצריך להתעלןת על עצמו כדי שלאשתו יהיה כיף עם ההורים שלה

תלכי להורים שלך לבד ביום חול

אנחנו גרים ליד אבא שלו, אמא שלו נפטרה מזמן. ואנחנו אוכלים ביחד כל שבת ואני שמחה על זה שיש לנו את היכולת להיות שם בשבילו.

הוא נהנה מאוד אצל המשפחה שלי, אבל הקידוש בוקר זה העקב אכילס...

תשבי בספה במצב שאת לא רואה את הפנים שלו .

תמשיכי בשיחה עם המשפחה

הוא ילד גדול זה לא ילד בן ארבע הוא ידע להסתדר עם הרעב מצוין. הוא צם הרי כמה פעמים בשנה הרבה יותר שעות

נראה לי שאת לוקחת את האחריות יותר מידי עליו

אם את יכולה בכלל לצאת לגינה עם אחות/ אחינית בשעת ההמתנה הזאת או להיות בחדר אחר אולי יהיה לך פחות קשה

במקום להיגרר לתגובתיות ממנו, פשוט קחי מרחק

אני לא רוצה להתסיס אותך אבל את מידי טובה

את כל שבוע מגיע לאבא שלו!!! והוא אחת לחודש קשה לו לחכות לבשר. מסתבר אדם יחסית צעיר לחייו בריא.

מאיזה סיבה יש לבוא להורים שלך ולהגיד להם תשנו סדרי בראשית בבית כי בא לו את החלה בעשר וחצי ולא 12 . ואז להגיד לכולם מקדימים כי הגיס הזה בא לו כבר בשרי

זה לא אישי לך, סתם אני תוהה בקול על הצורך להתחשב.

לי יש שבתות שלמות שאין מה לאכול בצד השני, אני בשקט מתארגנת בחדר על עוגות שמביאה במזודה וכ.

אני לא רגילה לישון בקומה גבוהה אז אולי יחפשו לי כל פעם דירה בקומה נמוכה . באמת אין גבול ועם כמה ילדים בכלל יש הרבה יותר קשיים. מה יקרה עם כמה ילדים שתבואו

כתבת שהוא מקובע . אז זה כנראה מתבטא בעוד מקומות את לא יכולה כל הזמן למחוק את עצמך ולהכנס לצער כל כך גדול

תגידי לו שאם הוא מגיע עם פרצוף חמוץ הוא מוזמן להשאר בבית כנסת אחרי התפילה ללמוד עד 12.

הרי במילא הוא לומד אז שיעשה זאת בבית כנסת זה מאוד מקובל

וכולם מסביבי מתנהלים בנחת ויאכלו מתישהו, אני נהיית מאוד עצבנית.

וכן כשאתה נשוי טרי ואולי מתבייש להגיד מה אתה רוצה או צריך או מתבייש לעשות מה שלא מקובל בסביבה הזרה הזו, התוצאה יכולה להיות עצבנות.

לי ככלה צעירה לקח לי זמן להבין שאם אני רוצה לאכול אני צריכה ללכת למטבח ולקחת לעצמי כי אחרת הסעודה תהיה גם עוד שעתיים או שלוש ואף אחד לא רעב (כשנולדו לי ילדים הם היו בדיוק כמוני, רעבים וביישנים. ולמדתי לדאוג להם לאוכל כי חמי וחמותי לא ממהרים לשום מקום בקטע הזה)

אז לדון אותו לכף חובה ולהגיד שהוא ילד קטן ומפונק זה בעיניי חוסר הבנה של הסיטואציה, או חוסר רגישות, או סתם התנהלות שלא תוביל למשהו טוב יותר מהעצבים והפרצופים הנוכחיים.

אולי זה הרגל מאמא שלו ולא רוצה לשנות כי זה פוגע מבחינתו בקשר שהיה עם אמא שלו

לא תוך כדי הסיטואציה, ולמצוא פתרון.

זה יכול להיות שהוא יעשה קידוש מייד אחרי התפילה ויאכל משהו קטן, ואחר כך סעודה רגילה.

אפשר לדבר אם ההורים שלך, לראות אם מבחינתם זה בסדר להקדים את הסעודה. יכול להיות שהם סתם רגילים ככה, אבל אין להם בעיה לשנות כשאתם נמצאים.

יש עוד דברים בחיים שבהם הוא "מקובע", שקשה לו לשנות מההרגלים שלו?

יכול להיות שיש לו קושי אמיתי, ואז אין טעם לכעוס עליו. לא יודעת איך אפשר לפתור את זה מול כל המשפחה, אבל הכי חשוב שאת תביני אותו ותכילי אותו. (ואני לא רואה פגם בכך שיאכל לבד, לפחות יתחיל את הסעודה לבד. אצל חמי וחמותי, למשל, כל אחד אוכל את סעודת הבוקר בזמן אחר, לפי זמן הקימה והתפילה...)

לק"י

אצל ההורים של בעלך מדובר בסעודה-סעודה? או כמו ארוחת בוקר?

סתם מעניין. כי לא נתקלתי במצב כזה שאין סעודה משותפת בשבת.

(ולפני כן צריך לאבחן מה הקושי...)

אצל ההורים של בעלי זו באמת כמו ארוחת בוקר. חמותי תמיד אומרת לנו שהיא לא מבינה איך אפשר לאכול חמין על הבוקר🤭 אז היא הייתה מכינה חמין בשבילנו, והיא וחמי אוכלים רק לחם עם ממרחים וכדומה (וכל אחד בשעה אחרת, כי חמי משכים קום).

היה לי מוזר בהתחלה, אבל התרגלתי...

[כבר כמה שנים שלא היינו אצלם בשבת, לכן זה בלשון עבר.]

תשבו בבית שלכם כאשר אתם שניכם בטוב

ותפתחו את זה.

אם זה באמת רק שהוא רעב

זה בר פתרון בקלות

שישב בצד ויעשה קידוש לעצמו ויאכל חתיכת עוגה

ואם זה כי הוא מקפיד לאכול סעודת שבת לפני חצות היום (כך נוהגים עפ"י חלק מהפסיקות)

שיקח לחמניה עם חומוס/מטבוחה.

יעשה קידוש ויאכל אותה ( ויעשה ברכת המזון תלוי כמה זמן יש עד הארוחה המשפחתית)

כמובן לתווך את זה להורים בנעימות כדי שגם הם לא יפגעו

אבל לדעתי הרעב זה לא האישו כאן

יכול להיות שבבית אתם יושבים יחד לקידוש מושקע או משו, ושם הוא קצת מרגיש זנוח?

יכול להיות שלמרות שאת אומרת שאין שום בעיה שהוא יקדש, הוא עדיין מבין/קולט מתחת לפני השטח שזה לא מקובל?

אני פשוט מגיע הביתה, עושה קידוש על הבלגן שיש ואוכל לחם כמו שאוכלים ארוחת בוקר ביום חול. אחר כך קורים דברים אחרים וזה בסדר.

ולהגיד להם שאתם רוצים (בדגש על שניכם) לאכול אחרי שבעלך חוזר מתפילה

תסכמי איתו על משו כמו לחם עם מטבלים / סלטים וכאלה (אולי כאלה שאתם תביאו) ושיישב לאכול ויירגע

את הסעודה עם כולם תעשו בלי נטילה/ כסדש

אני לא חושבת שהוא צריך להישאר רעב

ובעלי האמת גם מקפיד על אכילת סעודה בסמוך לקידוש, אבל מבחינתו העיקר לחם עם משו. הוא גם חוזר רעב.

עבר עריכה על ידי 124816 בתאריך י' באלול תשפ"ו 7:39

כמו שכבר אמרו אפשר שמיד כשהוא חוזר יעשה קידוש ויאכל משהו (עוגה או לחמניה או מה שמתאים לו ונגיש בסביבה),

אם אחרי זה הוא מעדיף ללמוד בספר ולא לפטפט עם כולם, אולי עדיף להציע לו לעשות את זה במקום אחר (מרפסת/חדר/בית כנסת קרוב), זה יאפשר לו יותר שקט וריכוז (וגם את והמשפחה לא תראו את הפרצופים הכועסים שהוא עושה גם אם הוא ימשיך לעשות אותם).

ואם העניין הוא קבעון והרגל אז פעם בחודש במשך שנתיים זה עדיין מעט כדי לשנות הרגל, יש מצב שתוך כמה שנים הוא יתרגל שככה זה אצל ההורים שלך...

הוא צריך להבין. שחתונה זה גם משפחה. וצריך לדעת ולרצות לקבל גם מנהגים שהוא לא בדיוק מסתדר איתם. ככה זה. מה שקורה אצל הורייך בהחלט סביר. שיתמודד. תעזרי לו.

לא קראתי את כל התגובות, חלק ממה שקראתי נראה שיש כאן הרבה תובנות חשובות חכמות ומעניינות.

רוצה להתייחס לזה שהתחתנתם מאוחר.

לא מנסיון שלי, אך ורק מתפיסה חזותית של המציאות מסביבי, אני רואה שהרבה אנשים שמוצאים את הזיווג שלהם בגיל מאוחר יותר ממה שמקובל בחברה, מסגלים לעצמם אופי מאוד מסויים שמתאים לגבולות הגזרה, הנוחות והנעימות שלהם.

יש דברים שהם קריטיים יותר ויש קריטיים פחות.

ככל שמתחתנים בגיל מבוגר יותר- ממש כמו בצק שעמד בחוץ הוא מתקשה וקצת יותר מורכב לעצב אותו מחדש. אז קודם כל לקבל את המציאות הזו.

דבר שני אף אחד לא בא לשרת אף אחד. יש כאן כמה נקודות.

1. מה נעים לך וטוב לך

2. מה נעים לו וטוב לו

3. איך אתם באים באמצע

אם זה לא עיקרון של הלכה או משהו שהוא גבול אדום- כאן יש מקום לבוא באמצע.

לדעתי גם בהלכה אפשר לעשות את זן אבל זה לא הנקודה.

במבט מלמעלה, זה ברור שזה מהנוחות והרצון שלו. נטו עניין של נוחות ורצון. אני לא מזלזלת רק מגדירה את המקום שבו זה נח. אני חושבת שאדם מבוגר, שאוהב את אשתו ומעריך אותה, ויודע כמה חשוב לה להיות אצל המשפחה, יכול אחת ל6 שבתות לאחר קצת את הסעודה. (ומניחה כאן את העניין שהוא וודאי עושה פרצופים כי יודע שזה מניע אותך לפעולה)

אם הבעיה היא רעב טכני- קידוש עם קפה ועוגה פותר את זה. באלו לאכול? אז באלו. אם זורם למשפחה שלך להתגמש בשעה- סבבה. ואם לא, זה שלו ממש. את לא אחראית לזה ולא לפרצופים שלו. ואם זה מצטייר לא נעים במשפחה- הם גם ילדים גדולים ומוזמנים להתמודד עם החוסר נעימות בלב שלהם. את לא אחראית עליו הוא יישות נפרדת ממך. הרבה פעמים מבחוץ בטוחים שזוג נשוי יש להם דעה אחת בנוגע להכל. זה לא ככה. יש פיתרון טכני לרעב- ופיתרון מהותי להרגשה. דרך אגב- הרבה פעמים בהרגשה זה משהו שאנחנו בונים מגדלים, וואי מה חושבים עליו ואיזה לא נעים, אבל בתכלס- זה בעיקר בראש שלנו.

בקיצור- שיחה פתוחה מהלב, לא אחרי מעשה כשעצבניים, בזמן ניטרלי, להתחיל במילות שבח ואהבה ולהעלות את הנקודה לא מתוך שיפוטיות, כעס ותוכחה אלא שיתוף רגשות וחשיבה משותפת על פיתרון נעים והולם.

יש במילים שלך כ"כ הרבה תבונה ועומק שיכולים ממש לפתוח עולמות.

בעיקר על ההתעמקות בזה שבני הזוג הם ישות נפרדת (שביחד הם אחד שלם אבל ודאי שבתוך זה יש לימוד רחב על הנפרדות שבתוך הביחד ועל הביחד שבתוך הנפרדות).

וגם על ההפרדה והדיוק בין פתרון טכני לרעב ופתרון מהותי להרגשה (גם של האיש וגם של האישה),

ובכלל לימוד שלם שם על מה קורה לנו, ולמה זה קורה לנו, כשאנחנו מתערבבים מתגובה של השני/ה, ואיך זה ממש מפעיל אותנו ובחזרה את השני/ה ממש כמו לופ אינסופי.

וכמובן כל הפיסקה האחרונה שלך צריך לאמץ מילה מילה בה. נפלאה!

בתור בחורה שנכנסת להגדרה של רווקות מאוחרת הזדעזעתי במיוחד מהקביעה שלך שאנשים שמתחתנים מאוחר "מסגלים לעצמם אופי מאוד מסוים שמתאים לגבולות הגזרה, הנוחות והנעימות שלהם".

שימי לב למה שכתבת. אופי. לא הרגלים ולא שגרה אלא קביעה על האופי של ציבור שלם. וכל זה כפי שכתבת בעצמך "לא מניסיון שלי" אלא מ"תפיסה חזותית של המציאות מסביבי".

אבל זו בדיוק הבעיה. זו לא המציאות. זו התפיסה המעוותת שלך על המציאות.

אולי אנשים שהתחתנו מאוחר דווקא התבגרו ומכירים את עצמם טוב יותר ומספיק חכמים לדעת על מה שווה להתעקש ועל מה לא להיתקע?

הכל ציטוטים שלך

גמישות התחשבות והיכולת לצאת מהנוחות האישית הן עניין של אופי ולא של גיל הנישואים.

את בחורה מאמינה? אז לפעמים פשוט תהיי בשקט ותביני שלכל אדם יש את המסע שלו ואת הזמן שלו.

הייתי מוסיפה תתביישי לך אבל החשיבה שלך מעוותת מספיק

אין לי עניין להתווכח ואני לא נכנסת לעימות קטנוני מולך על עצם הדברים רק כמה נק':

1. נשמע שטרם התחתנת. איך את יכולה לחוות דעה בנושא מערכת יחסים בנישואין אם את עוד לא שם? בדיוק כמו שאני לא נכנסתי להגדרה של רווקות מאוחרת, את לא יכולה להקיש על חיי נישואין אם עודך רווקה...

2. התנסחי בצורה עדינה ומכבדת, לא אופיינית ולא השחרתי. מעורר תהייה למה בחרת להתייחס לזה כעלבון אישי שמזעזע אותך עד כדי כך?

   שבחרת להשפיל ולהכפיש אותי קבל עם ופורום בצורה לא מכובדת ולא ראויה?

עם זאת אני עומדת מאחורי הדברים שלי. זה פשוט ולא חייב להיות מעוגן בשום דבר מציאות שרואים- ככל שמתחת ים מוקדם יותר קל יותר להתאים את עצמנו לבן הזוג. האם זה תמיד טוב? לא. אבל זו עובדה. לפעמים ה מייצר ריצוי, לפעמים ביטול עצמי. אבל זו המציאות

האם מי שמתחתן מאוחר מגיע בצורה פחות נתונה לשינויים והתפשרות? חד משמעית כן, בחלק מהמובנים.

שלי לא במקום? תגידי, את לא מתביישת? אל תרככי עכשיו את מה שכתבת. כתבת על אופי של אנשים שמתחתנים בגיל מאוחר והצגת אותם כפחות גמישים ופחות מסוגלים להתפשר.

ואז כשמעירים לך על ההכללה, פתאום הטיעון הוא שאני רווקה ולכן אסור לי להביע דעה.

מה את חושבת לעצמך?

לפי ההיגיון הזה, אם את לא התחתנת בגיל מאוחר, גם לך אין שום בסיס לקבוע איך אנשים שהתחתנו מאוחר מתנהלים בתוך נישואים, לא?

ולכתוב שוב ושוב "זו עובדה" לא הופך דעה אישית לעובדה.

אני לא משפילה אותך אלא הדעות שלך בלבד את העבודות שאת כל-כך גאה בהם

רגע סליחה למה אני בכלל כותבת מותר לי? האם את מסכימה?

תהיי בריאה, שה' יסלח לך.

בריאות איתנה וכל הישועות

אני מעריכה אותך ממש.

באמת הבנתי אותך ואת דברייך בצורה אחרת ולפחות איך שאני הבנתי כל מילה שלך הייתה באמת זהב.

וגם לאורך התגובות, את נשמעת אישה מיוחדת וטובה כ"כ

זה רק חיזק זאת אצלי עוד יותר ❤

בדרך כלל זה פועל מול ילדים אבל לפעמים גם מול בני זוג. תחושה כזו שאם מישהו שקרוב אליי מתנהג בצורה שלא מתאימה לי אז "נכשלתי". כיווץ זה בבטן.

זה לא נכון.

אני לא אחראי או אשם אם יש לי ילד בן 3 שעכשיו צורח על הרצפה בסופר, וגם לא אם אשתי (או בעלי, בהתאמה) עצבנית עכשיו. זה שלהם.

(שלא לדבר על זה שלפעמים דווקא הצד שנמצא בבית הוריו מרגיש בנוח לעשות "סצנות" והצד שתופס את עצמו מתארח מרגיש צורך לשחק את המשחק, כן קרה לי בעבר וזה בסדר גמור).

ושאר הפוסט - אהבתי ממש.

ולא בהכרח נכונה. יש אנשים שבמזג שלהם הם יותר שמרנים ונוקשים ללא קשר לגיל הנישואין.

עם שאר דברייך מסכימה בהחלט!

בכמה דברים.

זה מתחיל כי הוא "רוצה רק את הסעודה עצמה", ונגמר כשהוא "מתייסר ומתנצל אבל נופל שוב".

למה הוא רוצה רק את הסעודה עצמה?

יש פה את ההרגל והסדר, יש פה עניין של הידור הלכתי, ואולי אם הוא מתחיל עם קידוש קטן הוא פתאום מוצא את עצמו טוחן עוגות עד שכבר אין לו תיאבון בסעודה.

אבל בתכלס בעיקר יש פה מישהו שהבטן משפיעה עליו הרבה יותר ממה שהוא חושב. כמו הרבה מאיתנו.

כשהוא מתייסר ומתנצל, הוא מתנצל על הכעס והעצבים. הוא לא חושב אפילו לשנות את המנהג או הלו"ז או מה שלא תהיה הסיבה שגורמת לכל הטרלול הזה.

בחזור מהתפילה, הוא אומר לעצמו שהפעם הוא ישלוט בעצמו, ולא יתעצבן. הוא ילמד בכיף וינצל את הזמן. מבחינתו, רעב של שעה- שעתיים זה מחיר ששוה לשלם על מנהג/הרגל שחשוב לו. על הרעב הזה הוא מנסה לשלוט כל פעם מחדש.

וואלה לא עובד לו... מעצבן ומתסכל, אבל לא מפתיע.

הוא צריך להבין בעצמו מה עובד לו ומה לא, מה חשוב יותר ומה פחות, ואיך הוא מצליח להגיע לנוסחה שעובדת.

כי את המחיר של המצב כמו שהוא היום הוא לא רוצה לשלם, ממש לא.

אבל סבלנות, לוקח זמן להבין את זה...

את יכולה מקסימום להציב לו מראה, רק חשוב שמראה תהיה נקייה.

עונה לך ולכולם (:

הוא לא בעניין של קפה ועוגה אלא של הארוחה עצמה

לק"י

אותו?

או שהוא רוצה ארוחת שבת כמו שהוא רגיל? כי ככה הוא רגיל וזהו?

לק"י

ואם יש לו קשר טוב עם ההורים שלך, הוא יכול לבקש מהם בעצמו להקדים את הארוחה.

האמת שיש לי הרבה שאלות...

לא שאת חייבת לענות על משהו, אבל אני אישית מרגיש שלנסות לעזור באיך להתמודד עם הבעיה בלי לענות על השאלות האלה זה סתם לזרוק עצות כלליות שלא כל כך רלוונטיות.

1. במה זה בא לידי ביטוי שהוא נהיה "כועס ועצבני"? ומה זה "רגע השבירה"?

   בהתחלה הוא רגוע ומנסה לזרום, ומתישהו הוא מתחיל להתכנס ולעשות פרצוף חמוץ? הוא מתמרמר על זה בקול? בפנייך? בפני אחרים? הוא מתחיל לטרוק דלתות?

2. את כותבת שאת מתביישת ובסטרס. זה אומר שלך היו ציפיות מסוימות והוא לא משתלב בהן. מה הציפיות שלך? (זה מאד קשור גם לשאלה הקודמת)

   את מצפה שהוא יעשה כיף עם המשפחה שלך ויהנה מהזמן עד הסעודה? את מצפה שהוא לא יפגין את חוסר הסבלנות שלו לכל האירוע? את מצפה שהוא ידחה סיפוקים ולא יהיה לחוץ על הסעודה?

3. לא כתבת הסבר ברור מה הוא כן רוצה שיהיה או למה. הוא רעב? הוא מרגיש שמורחים אותו ולא נוח לו? יש לו ענין דתי עם לאכול מוקדם? ענין תרבותי?

   למה הרעיון לעשות קידוש לבד לא מוצא חן בעיניו? הוא לא מרגיש בנוח לעשות קידוש לבד ולאכול לבד כשהוא אצל המשפחה שלך? הוא רוצה אוכל "אמיתי" ולא קפה ועוגה? זה סתם מרגיש לו מוזר לעשות קידוש קל במקום סעודה?

4. האם את רואה הבדל משמעותי בין איך שהוא מגיב "בזמן אמת" כשהוא ממתין לסעודה, לבין איך שהוא מתייחס לזה לאחר מעשה?

   ואולי אנסה לנסח שאלה קצת אחרת: האם כשאתם יושבים ומדברים על זה הוא אומר לך "זה לא מקובל עלי שמאחרים אצלכם את הסעודה, ואני רוצה שינוי (למשל שהמשפחה שלך תקדים את הסעודה)"? ואולי הוא אומר "אני מבין שזו המציאות, ואני מקבל את זה, אבל זה קשה לי ולא נוח לי, ולכן אני נעשה קצת עצבני"?

   האם הוא מצפה לשינוי כלשהו מצידך או מצד משפחתך? הוא מקבל את המציאות אבל מתלונן עליה? או שהוא מקבל את המציאות ורק עושה פרצופים ממורמרים?

אני חושב שלפני שניגשים לפתרונות, כדאי להבין טוב יותר את הבעיה עצמה.

האמת היא שיש לי עוד הרבה דברים להגיד, אבל אני לא מרגיש בנוח להתחיל לזרוק עצות כשיש לי כל כך הרבה דברים שלא ברורים לי.

(וחוששני שחלק מהסיבה למנעד הרחב של התגובות כאן זה חוסר הבהירות בשאלות הללו.

1. לפעמים כבר כשהוא מגיע מהתפילה אני רואה שהוא לא בטוב. ההורים שלי גרים בגבעה... לפעמים עד שמתאסף מניין מגיעה השעה 9. הוא רגיל לדייקנות שיש בבית הכנסת שלו... ואז הוא יכול להגיד לי משפט כמו, אם לא אוכלים תוך חצי שעה אני הולך לישון, או אני אוכל לבד. או משהו לא נעים אחר

2. אני מצפה לשלושת הדברים שכתבת, ומודעת לזה שהם בנויים שלב על גבי שלב...

3. הוא לא אוכל עוגות, רוצה אוכל אמיתי. וזה בעיקר ההרגל של לבוא מהתפילה לשולחן ערוך ומייד לאכול. הוא גם מקשר את זה להלכה אני חושבת. הוא גם לא נהנה מהזמן הזה של כולם, שזה החלק הכי אהוב עלי (; במשפחה שלו אין את המציאות הזאת של לשבת כולם בסלון ולדבר, אוכלים והולכים כל אחד לעניינים שלו.

4. הוא לא מצפה מהמשפחה שלי לעשות שינוי וזה גם לא רלוונטי. הוא פשוט סובל ואז אני סובלת. עושה פרצופים, לפעמים אומר לי בחדר משפטים כמו שהדגמתי למעלה, מגלגל עיניים כשנוצר בינינו קשר עין. והמסר הוא, נו כמה זמן!! תקדמי כבר את העניינים

חשוב לציין שאוכלים אצלנו סביב 11 וחצי, לא באמת מאוחר לדעתי

לק"י

ושוב מציעה שיאכל ארוחת בוקר משביעה קצת.

ועוד דבר- תסבירי לו ש*לך* זה לא נעים. לא למה שהוא עושה זה מעצבן ולא בסדר. אלא שזה פוגע בך, ואת מבקשת שבשבילך לא יתנהג ככה.

את לא הקרבן שלו לאיומים וגלגולי אימים

את לא עשית שום דבר רע!!! את לא אמורה לרצות אותו

שימצא את הדרך אך לרצות את עצמו בלי להכאיב לך!!!

ולהסביר לו שאת כל שבוע אצל אבא שלו, לא מכאיבה לו.

אין שום סיבה שתקבלי כאב כשאת טובה כלכך בצד השני.

תלכי עם המשפחה לגינה בזמן הזה שהוא חוזר מהתפילה לחברה / שכנה. אם את נשארת אז שבת שלום ומאז תתעלמי ממנו עד הסעודה . אל תלכי איתו לחדר ואל תפגשי עינים איתו. אל תתנו לו את ההזדמנות להיות שק החבטות. שהוא יתחרבש עם מה שהוא עושה לעצמו.

הוא כבר יודע שהוא מכאיב לך ולא שייך לשנות כלום.

עדין אין לו בעיה לחזור על זה. בשביל מה הוא עושה את זה??? מה התועלת שלו.

את תשארי רגועה! ככל שתשארי רגועה יהיה יותר טוב את כבר דרוכה מהבוקר והוא מזהה את זה

תעשי לך כיף. אחת לחודש וחצי מותר לך להנות קצת למה החוסר פירגון/ קנאה הזאת

אם יש לו משהוא ספציפי שאת יכולה לעשות איתו זה ניתן לעשות אז אפשר לעשות

אבל זה לא תלוי בך זה המשפחה שלך ואם הוא מקבל אותך הוא יקבל אותם. בדיוק כמו שאת גרה ליד אבא שלו וכל שבת שם

מקדם את שלום הבית שלהם?

אני מבינה את החשק לכעוס ולעשות דוטקא ולראות בו את מקור הרע.

אבל אולי יש פה מצוקה ופתרונות במקום ללכת ראש בראש??

שהיא לא צריכה להתרגש מגלגולי העיניים שלו ולהיות יציבה במקום הרגשי הטוב שלה.

ומצד שלי לא להיות כל כך לא אמפתית.

כלומר עכשיי מובן, זה לא רק הסעודה. בחור 'יקה' עירוני, רגיל ללו"זים מדוייקים, מגיע לשבת בגבעה - כל האווירה מידי משוחררת בשבילו. מסתבר שההורים שלך גם 'טיפוסים של גבעה' ובעלך 'טיפוס של סדר ונקיון'.

הדיון על הסעודה מגיע, כשהוא כבר 'מחורפן' מהתפילה שסגנונה לא מתאים לו.

אין ברירה - צריך ללמוד את זה. ללמוד קצת להתגמש ולקבל שלגיטימי שאנשים שונים, עם סגנון שונה.

בהצלחה רבה

גם לצפות ממנו לשבת רעב וליהנות מפטפוטים עם המשפחה שלך כי זה החלק האהוב עליך, זה לא סבבה .

בכלל, אנשים רעבים עצבניים יותר.

אין מה לריב עם גלגולי עיניים ופרצופים, אתם לא ילדים.

דברו על זה נורמלי ותחשבו על פיתרון.

יש בתי כנסת שעושים קידוש במקום, אולי מתאים שיתפלל במקום כזה.

הוא גם יכול לקדש ולהכין לעצמו צלחת ולאכול בצד, לא לפתוח שולחן, ובסוף בסעודה האמיתית עדיין לשבת עם כולם

אצלנו זה מאוד מקובל בארוחת שבת ביום.

הוא לא ילד הוא יכול להתאפק גם אם קשה לו, אבל לא הייתי דורשת בכוח.

אנחנו לא יכולים לשלוט על הצלחת אחת של השני.

זה גם לא כזה ביג דיל, לקחת לאכול בצד ולחזור לשבת עם כולם.

זה לא מכובד ולא לעניין שייקח לו צלחת עם אוכל של הסעודה לפני כולם. אם כבר שינשנש עוגות ועוגיות זה משהוא אחר..אבל פותחת השרשור אמרה שזה לא מספק אותו, כך שאני מבינה אותה שהיא נמצאת בין הפטיש לסדן...

לק"י

יש מקומות שזה באמת לא יתקבל יפה.

אבל יש מקומות יותר זורמים.

שהתנהגות מסויימת מתקבלת בזרימה אצל צד מסויים לא הופך בהכרח את ההתנגות למכבדת באופן אובייקטיבי.

במיוחד אם הוא היחיד שיאכל מהסעודה לפני כולם..

לק"י

ואם זה מתקבל בטוב, אז לא רואה בזה בעיה.

אין איזו מצווה או חוק בנושא שחייבים לעבוד לפיו בנושא.

זה מזכיר לי שבצד שלי כל אחד קם להכין לעצמו אוכל מהפלטה בסעודה, ואין סדר. מי שמסיים חלות וסלטים קם ולוקח אוכל.

ובצד שלי בעלי מחלקים אחד-אחד, ולא מתחילים לאכול עד שלכולם יש. לפחות זה מה שהיה פעם.

אין פה צד צודק וצד טועה. זה פשוט הרגלים שונים.

מה שאת מתארת זה במסגרת הסעודה. אבל קשה לי להאמין שיש משפחות שבאופו קבוע אצלם מקובל שכל אחד מתחיל לאכול מהסעודה בשעה אחרת. העונג שבת הוא לעשות "סעודה משפחתית", לא כל אחד שלעצמו.

אין חוק או מצווה נכון, אבל יש עניין שלא לפרוש מן הציבור.

פעם ראיתי בספר הלכה לתלמידים של חב"ד, שאלות על ההשלכות של הלכות 'בורר', לזה שלא מתחילים סעודה ביחד כי חלק כבר רעבים בבית וחלק עדיין בהתוועדות...

אצלנו זה מאוד מקובל וקורה כמעט כל שבת.

היא מכירה את ההורים שלה, אם זה לא מפריע להם, לא רואה סיבה שלא.

על איך נראה בוקר של שבת.

וזה ממש הגיוני ונורמלי שלכל אחד יש ציפיות שונות איך נראה בוקר שבת, השאלה איך מתקשרים את הפער.

אני חושבת שהציפיה שלך שהוא יהיה בכיף עם המשפחה שלך שהוא כבר מרוט אחרי שחיכה למניין, רעב, ורוצה אוכל אמיתי, וגם נמצא בסביבה שהיא לא הסביבה הטבעית שלו היא ציפייה למתקדמים.

אם יקל עליו ללכת לישון עד הסעודה, אחלה, אם יעזור לו לעשות קידוש ולאכול חלה, מעולה, אתפ צריכים לחשוב ביחד מה עושה לכם טוב לשניכם בזוגיות שלכם

שלו כי הוא בא עם הרגלים מהבית, עם רצון ללו"ז מאוד מסויים ואולי (זו פרשנות שלי אז סליחה מראש) קשה לו עם שינויים או צורך בגמישות במצבים כאלה ולכן קשה לו מאוד וזה מתבטא בכל הדברים שתיארת. אם נראה אותו ככה לפחות נוכל להתחיל להבין את הקושי שלו.

יחד עם זה, הוא יהיה חייב ללמוד להתגמש, להבין שבשבתות אצל ההורים שלך זה יהיה קצת אחרת ממה שהוא רגיל (וסעודה בשעה 11:30 זה ממש סבבה, מכיר כאלה אישית שאוכלים הרבה יותר מאוחר). עם כל הרצון הטוב הוא אורח והוא חייב להתכוונן לפי המארחים.

תנסי יחד איתו, בזמן רגוע של שניכם, לא בשבת כזאת אלא בבית שלכם, בשעת ערב נינוחה, למצוא יחד איתו פתרונות (לקדש ולאכול קצת לבד/איתך ואחכ עם כולם, ללמוד משהו בינתיים או כל דבר אחר שיתן לו מנוח).

בהצלחה

לא לאיים לא להתקרבן, לדבר על מה שקורה לנו ומה מרגישים וצריכים.

ולהקשיב. רק להקשיב.

ומשם ללמוד להרגיש מה השני מרגיש.

למשל- הגבר שלי מרגיש שלא מתיחסים אליו ולא רואים אותו ושהוא לא חשוב.

רק להרגיש, לשהות בזה.

איזה הרגשה כואבת ומבאסת והגיוני שמולידה כעס.

וואי איזה באסה אני לא רוצה שהוא ירגיש ככה.

וכנ"ל הפוך.

לפני שמדברים על פתרון, קודם ללמוד את זה ולתרגל.

פתרון זה החלק הקל.

בהצלחה 🍀

הפתרון זה שיהיה רוגלכים ועוד מיני מזונות כמו עוגות... שיעשה קידוש שהוא חוזר מהתפילה ויאכל...

לא הוגן באמת להשאיר אותו רעב כל כך הרבה זמן בטח בימים שחם.

להורים שלך יש בעיה שהוא יעשה קידוש מיד אחרי התפילה?

הוא בסהכ מצא פתרון יפה לאתגר הזה, יושב קורא ספר בינתיים.

הוא לא חייב לפטפט ואין באמת סיבה להלחץ מזה.

תשבו לפני שבת אצל ההורים ותחשבו ביחד איך נגשים לסיטואציה.

חושבת שיתן לו המון שתיהי איתו ביחד.

ויותר מהאוכל, הייתי מתמקדת בבושה שלך מול המשפחה שלך.

אני חושבת שכדאי להפריד כאן בין שני דברים הקושי של בעלך והאופן שבו הוא מתנהל כשהקושי עולה.

יכול להיות שבאמת קשה לו עם שינוי בסדר היום ועם דחיית הארוחה. הקושי שלו לגיטימי אבל האחריות על הדרך שבה הוא מבטא אותו היא שלו. כעס, פרצופים והסתגרות יוצרים מצב שבו את כבר לא באמת נהנית עם המשפחה שלך אלא עסוקה בלנטר את מצב הרוח שלו ולחכות לרגע השבירה.

מבאס לא?

מצד שני גם השתיקה והכעס שלך לאורך שאר השבת לא מקדמים אתכם.

ואז שימי לב נוצר מעגל:

הוא נכנס למצוקה, את נכנסת לדריכות, הוא נסגר ואת כועסת ובסוף שניכם נשארים פגועים.

הייתי מדברת איתו דווקא בזמן רגוע ולא סביב האירוע. לא ממקום של מי צודק אלא מה אנחנו יכולים לעשות אחרת בפעם הבאה.

ויש פתרונות פשוטים. אפשר לעשות קידוש ולאכול משהו קטן לפני, אפשר לחשוב יחד מה יעזור לו בשעות האלה ואפשר גם לצפות ממנו שפעם בחודש וחצי יתאמץ לבוא לקראתך בנעימות.

זוגיות בריאה היא לא ביטול של אחד הצדדים אלא היכולת של שניכם להתגמש זה למען זו..

ואולי אתם בעצמכם תעלו על פתרון טוב יותר

ובעיקר הייתי אומרת לו..

אני לא מבקשת שלא יהיה לך קשה. אני מבקשת שהקושי שלך לא יהפוך למתח שאני צריכה לשאת בשביל שנינו.

העובדה שהוא מתנצל ומצטער אחר כך היא דווקא נקודת פתיחה טובה(:

עכשיו המטרה היא לא עוד התנצלות אלא למצוא יחד דרך אחרת לפעם הבאה.

ואל תיבהלי מזה יותר מדי. אלה באמת דברים שקורים .

בהצלחה מותק, תהני מהזוגיות שלך. תלמדו אחד את השנייה, תתגמשו ותזכרו שאתם באותו צד..

@לאחדשה

@נגמרו לי השמות

זו תגובה נורמלית לא השטויות שהיא רשמה ואת חיזקת

קראתי את ההודעות ולענ"ד הייתה כאן אי הבנה בכמה וכמה מקומות ואולי לכן זה הרגיש פוגע וכו'

איך שאני הבנתי את @לאחדשה היה אחרת לגמרי. ודאי שלא התכוונה לומר על פגם באופי של רווקים ורווקות אלא לתאר עובדתית מציאות שככל שיש יותר שהות או זמן לכולנו בתור בני אדם בתוך מציאות מסוימת כך יהיה פחות קל לשנות או להתגמש למציאות חדשה, וזה נכון לכולנו באמת כבני אדם בכל מיני מציאויות, כאן זה היה במקרה של הסתגלות לשינוי למצב של ביחד ולא לבד או למצב של נישואין ולא רווקות וחלילה לא לומר משהו רע על רווקים ורווקות, להיפך.

באמת שבלי להכיר את @לאחדשה אישית אלא רק מקריאה בפורום היא נשמעת אישה באמת מיוחדת ועם לב טוב ממש, היא בטוח לא התכוונה לפגוע או להגיד משהו רע על רווקים, וגם במילים אח"כ הבנתי אותה אחרת לגמרי, למשל שהיא כתבה על כתיבה בתור רווקה לא היה כאן מקום להעליב חלילה אלא לתאר שאם ניתן לכתוב על נושא גם ללא ניסיון אישי (ומותר! היא התכוונה לומר שבטח שמותר) אז באותו משקל כך היא יכולה להביע את הדעה הנ"ל על רווקות מאוחרת וכדומה. כלומר להקיש שהכל בסדר ומותר להביע דעה גם לך, גם לה, גם לכולם, ורק כדי לסבר את האוזן הביאה זאת כדוגמא.

אני חוששת שגם איך שאני כותבת עכשיו לא יועבר נכון או שאני לא כותבת מספיק ברור, ואני בטוחה שפנים מול פנים או אפילו בטלפון הייתי יכולה להסביר יותר, אבל במסגרת ההגבלות והמגבלות שיש בכתיבה בפורום מנסה את מה שכן אפשר, והלוואי שהדברים יועברו נכון.

באמת חושבת שהיו כאן רק כוונות טובות ולב טוב

וגם בהודעה עצמה אותה חיזקתי אני אכן חושבת שיש שם מילות זהב וחלילה לא שטויות אלא כמו שכתבתי בהודעה המקורית שלי יש שם הבנה מאוד עמוקה של הנפרדות בתוך הביחד והביחד בתוך הנפרדות, של עבודה על תקשורת נכונה ועוד הרבה באמת פנינים.

בטוחה שגם לך היו כוונות טובות ורצון לומר את האמת הפשוטה שרווקים ורווקות טובים ועם אופי טוב ואין להם חלילה שום פגם באישיות או דומה לכך! (וברור שכך! אין על כך עוררין חלילה)

פשוט הייתה כאן אי הבנה.

וגבר שלא מקבל בזמן את הארוחות שלו בהחלט הופך רעב ועצבני.

פתרון אפשרי זה לאכול לפני התפילה. עוגות וכדומה. כמות שתזין אותו עד 11~12. יש פוסקים שלא רק מתירים זאת, אלא אף אומרים שזה הידור מצווה (לאכול כדי להתפלל) כמובן אחרי ברכות וקריאת שמע.

אחרי טריק כזה הוא יהיה גם קשוב, וגם פנוי להשתלב בשיחות לפני האוכל, וגם לא דאגן בנוגע לשעת התפילה המדוייקת. מנסיון.

אוקיי אני רעבה, אבל זה לא אומר שלא אוכל לעשות משהו אחר בנתיים (כמו לדוגמה, להכין לעצמי אוכל...) אבל אצל גברים זה לא ככה: הרעב הוא טוטאלי. הוא משתלט על כל הישות שלהם. כמו "כולי אוזן", אז במצב הזה הוא "כולי בטן". אין דיבורים, אין מחשבות, אפילו להכין לעצמו אוכל הוא לא יכול. די ברור שבמצב כזה הוא לא יכול להיות נחמד או להשתתף בשיחה.

רוב הגברים שאני מכיר. לא ככה

לדוגמה אני מתפקד סבבה שאני רעב

יותר נכון אני כמעט תמיד רעב בעבודה

אוכל בעיקר שמגיע הביתה

ושוב, זה לא כל הגברים, וגם לא רק הגברים. חלק גדול כפי שכתבתי.

לק"י

לא פעם נתקלתי בפורום הו"ל בעיצה לאמהות להיות יותר רגועות בהשכבות, לאכול ארוחת ערב לפני ולא לחכות שהילדים יירדמו.

רעב יכול לגרום לעצבים וחוסר סבלנות. לנשים ולגברים...

לק"י

אז אפשר להתכונן מראש.

אפשר לעבוד על זה.

נהיית פקעת עצבים

כשבעלי רעב זה לא מורגש כלפי חוץ

עשית הכללה רחבה מאוד

ממה שאני רואה אצלי ובסביבתי

נשים רעבות זה נורא

מה הוא האריה בתיבת נח? לא הבנתי.

בן אנוש שמסוגל ללכת למטבח ולקחת תפוח.

או להביא מהבית שקית חטיפים ענקית ולטחון.

מה נשמע איתכם.

ולפותחת - ממש לא באה להתריס עליו או להגיד רע, מבינה את המורכבות. רק לא את היחס הזה שהביאו פה בתגובה....

לבין להיות בבית של החמים, ולגשת לעשות קידוש ולהתחיל לאכול לבד בשבת מוזר כזה.

הם עוד עלולים לחשוב שעשו טעות..

וזה לא הענין.

הענין זה שכבר הוא יצור עצמאי שיכול לדאוג לעצמו.

הוא לא אריה בכלוב.

אין שום סיבה להגיד 'לא האכילו אותו'.

לא טוב לך? תדאג לעצמך קום ותעשה מה שאתה רואה לנכון.

מתבייש לאכול? תחפש חבר לאכול אצלו. קח לבית כנסת עוגיה. לא מענין מה. אבל תדאג לעצמך.

שום אישה לא אמורה 'להאכיל אריות'.

הוא נמצא במקום שלא כל כך מתחבר אליו, עם שיחות שלא מרגיש חלק מהם, ואז פתאום - בום! הבטן צריכה אוכל. הוא יודע ומכיר את בעייתו, אבל לא רוצה לפתור אותה במזון מהיר. מבחינת ה"יקה פוץ" הפנימי שלו, מן הראוי זה לשבת ולעשות קידוש ולנהל את כל הדבר בארוחה.

עכשיו - לא משנים בעל. זה מה יש. אי אפשר לכפות עליו לשנות את מנהגיו. מה שכן אפשר, זה לנטרל את מחסום הרעב במוח. להזריק לו בבוקר את המנה שלו, ואז פתאום הוא יגלה שזה לא נורא לדבר קצת לפני האוכל. כמה שבתות ככה והאילוף יעבור.

ואני אישה.

לא מזריקים לשום גבר. מה זה הדיבור הזה.

וגם אין שום אילוף.

לא משנה כל כך מה איתו ומה הבעיה שלו. זה לא הנושא שעליו אני מדברת.

את כל הזמן עונה לי כמה הוא מסכן ואין לו ברירה. הוא לא מענין אותי.

מענין אותי היחס שלך לגבר כמה מסכן פצוע ונרקומן, שלא יכול לדאוג לעצמו. לשלוט בעצמו. או לטפל בעצמו.

מזעזע.

אולי את ממשפחה מזרחית חמה שבה מקובל להכנס למטבח של חמותך ולמלא את כרסך. יש כאלה שפחות מקובל. אני זוכרת את בעלי בתחילת נישואינו איך היה לו קשה שמה.

וכן, התיאור פה בהתחלה זה של גבר מסכן מסיבותיו הוא. אני רק מסבירה, כי אני יודעת ממה הוא סובל.

עכשיו זה יכול להיות גם הפוך, לאשה בבית ההורים של בעלה. אבל לרוב זה פחות קורה כי לאשה יותר טבעי להשתלב במטבח, וגם עניין השפעת הרעב על הגברים די ידוע. אני יכולה לעשות דברים גם בזמן רעב. גבר גם. בדגש על "גם". הוא יהיה עצבני מאוד תוך כדי.

ולא מתייחסת לזה שאני בכלל מדברת על צורת היחס שלך אל גבר כאל יצור חסר יכולת,

או נרקומן,

או אריה בכלוב.

ואני מופתעת שאת לא רואה את זה:

לא עושה קידוש ולא מנשנש = חסר יכולת (פיזית או רגשית, לא משנה)

הופך עצבני = האוכל שולט בו = נרקומן של מזון

פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד = אריה בכלוב.

כל זה לא המצאתי, זה פשוט כתוב כאן לכל האורך.

אנחנו הרבה יותר מאריה שלא קיבל ארוחה

ואם כל פעם שלא אכלנו אנחנו כמו נרקומן אז המצב קשה מאד.

יש שליטה עצמית, יש גבולות, יש ניהול עצמי ועוד הרבה מסוגלויות שלנו כבני אדם שהקב''ה חנן אותנו בהם.

אז להתייחס ככה זה עוול.

לק"י

בעלי מרגיש בנוח אצל ההורים שלי לחפש במקרר ולאכול דברים.

אני הפוך.

מאשר נשים

אבל המסקנה בדרך כלל שהבטן חשובה יותר 🤣

תגובה - נשואים טריים

וגם אני לא חושבת שהוא מורעב "על הבוקר", אלא אחרי התפילה רוצה את הסעודה, ולא משהו קל משביע בינתיים.

הוא יכול אחרי התפילה לעשות קידוש כדין ולאכול משהו, זה יפתור את הקושי באותה מידה.

שישב במטבח. יעשה קידוש לעצמו (אני אישית חושב שנכון וטוב יהיה עם אישתו תשב איתו בקידוש. רק יוסיף שלום בית)

יאכל חלה עם מטבוחה/חומוס וכו'

יברך ברכת המזון וידע שהוא סגור מבחינת סעודת שבת

אחרי זה עם כולם הוא יכול לאכול שוב.

בדורינו מותר ורצוי לאכול לכתחילה לפני התפילה. מי שיושב כל התפילה רעב ומחכה לארוחת בוקר, כאילו עושה תפילתו מתאבן.

בשולחן ערוך נפסק כי הצמא והרעב הם בכלל החולים שמותר להם לאכול לפני התפילה ("ואפילו עכשיו, שאין מכוונים כל-כך בתפילה, אם רוצה לאכול ולשתות כדי לכוון – הרשות בידו"). בדורות האחרונים, עקב חלישות הדורות, הורו רבותינו נשיאינו שאין להחמיר יותר מפסק זה של השולחן ערוך, דבר הגורם להקל בתפילה עצמה, אלא מוטב לאכול די הצורך לפני התפילה, בצורה שיוכל להשקיע את כל המחשבה והכוחות בתפילה עצמה, ובפרט בשבת, בה מאריכים בתפילה.

אבל רוב הפוסקים לא מסכימים איתך

לא רצוי ולא לכתחילה

אולי משהו קטן כדי שיוכל להתרכז

כך אני מכיר

אכילה לפני התפילה – חב"דפדיה

כי שולחן ערוך הרב (ספר הפסיקה של חב"ד) לא פוסק שמותר לאכול לפני התפילה.

אני מצטט לך את כל ההלכה: (המספרים והאתותיות) זה בגלל שיש הערות באתר שציטטתי ממנו. אם בא לך לקרוא מהמקור אצרף אותו למטה)

עַמּוּד הַשַּׁחַרעב,42 עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל י"ח. וְסָמְכוּ43 אִסּוּר זֶהעג עַל מַה שֶּׁכָּתוּב:עד "לֹא תֹּאכְלוּ עַל הַדָּם",44 כְּלוֹמַר, לֹא תֹּאכְלוּ קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְלוּ עַל דַּמְכֶם. וְכָל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר:עה,45 "וְאוֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ", אַל תִּקְרָא46 "גַוֶּךָ", שֶׁמַּשְׁמָעוֹ כָּל צָרְכֵי גּוּפְךָ, אֶלָּא "גֵּאֶיךָ" – לְשׁוֹן גַּאֲוָה,עו אָמַר הקב"ה: לְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה זֶה וְנִתְגָּאָה – קִבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.עז

לְפִיכָךְ, מֻתָּר לִשְׁתּוֹת מַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּהעח אַף עַל פִּי שֶׁהֵם צֹרֶךְ הַגּוּף, הוֹאִיל וְלֹא שַׁיָּךְ בָּהֶם גַּאֲוָה.47 וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ עַל הַכּוֹס לִפְנֵי הַסְּעוּדָהעט,48 – אֵין הַקִּדּוּשׁ אוֹסְרוֹ מִלִּשְׁתּוֹת קֹדֶם תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ, שֶׁאֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָהפ,49 וְסָמוּךְ לָהּ, וַהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכֹל כְּלוּם קֹדֶם תְּפִלַּת הַשַּׁחַר.פא,50

וַאֲפִלּוּ כָּל מִינֵי אֳכָלִים וְכָל מִינֵי מַשְׁקִין שֶׁשַּׁיָּךְ בָּהֶם גַּאֲוָהפב – מֻתָּר לְאָכְלָם וְלִשְׁתּוֹתָם לְצֹרֶךְ רְפוּאָה,פג,51 שֶׁאֵין בָּרְפוּאָה מִשּׁוּם גַּאֲוָה. אֲבָל לִרְעָבוֹ וְלִצְמָאוֹ – אָסוּר. אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ בִּתְפִלָּתוֹ52 עַד שֶׁיֹּאכַל אוֹ שֶׁיִּשְׁתֶּה.פד וַאֲפִלּוּ עַכְשָׁו שֶׁאֵין מְכַוְּנִים כָּל כָּךְ בַּתְּפִלָּה,פה מִכָּל מָקוֹם אִם רוֹצֶה לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּדֵי לְכַוֵּן – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ:53

שולחן ערוך הרב

סימן פט הלכה ה

וההוכחה הניצחת שזה רלוונטי, זה שאותו אחד לא מסוגל לדבר אפילו עם אישתו כשהוא רעב... אז עם הקב"ה הוא יכול!?!?

גדולי הדור מעידים על עצמם שלא יודעים

ושם שורה לפני האדמו"ר הזקן אומר שלא יודעים (לא יודע אם זאת גם עדות עצמית)

רק שהוא השאיר את זה פתוח, כי אולי יהיה מישהו כזה

בכל מקרה עבור 99.99% מהאוכלסיה ההיתר הזה לא רלוונטי כי אף אחד לא באמת יודע לכוון בתפילה

שמא ירצה לכוון. לך תדע, ערב יום כיפור. אולי יפול לו הרהור תשובה... לא שווה לאכול בשביל זה?

כי ההלכה המקורית אומרת שאסור

עדיף לשמור על ההלכה ולא ללכת לפי היתר דחוק רק כי אולי נכוון

במיוחד שיותר הגיוני שיקרה הפוך, בנאדם שבע ישכח להתפלל וימשיך ביום שלו כרגיל

מה המקור של הפסיקה הזו.. איזה אחרון דורנו התיר ואיפה

בקושי עוגה התירו לאכול וגם זה בדוחק עצום!

כל הדיון שדחפת כאן, לא קשור לשאלה של הפתחת. הדיון לא היה על רעב שלא יכול להתפלל, אלא על אחד שרוצה את הסעודה ממש ולא רק קידוש אחרי התפילה.

לגופה של הלכה, 'הרעב והצמא' כפי שמבואר בהמשך לשון השו"ע, זה מי שלא יכול לכוון דעתו. כל מי שיצליח לכוון בעוד חמישה ימים בתפילת יום הכיפורים, אינו בכלל זה.

בצורה פשוטה, מי שמקיים את הדרכות חז"ל - 'שתהא תפילתי סמוכה למיטתי', כלומר מייד אחרי קימה והתארגנות, יכול בשקט וברוגע להסתדר עם כוס מים ולהמתין בנחת עד אחרי התפילה, שגם בשבת היא תוך כשלוש שעות מהקימה.

בחב"ד הפכו את הסדר של חז"ל - הכניסו מקווה כחובה, לימוד חסידות, כל ספר תהילים בשבת מברכים ועוד לפני התפילה (בפשטות ההלכה, אסור לקבוע לימוד לפני התפילה)ואז וואלה, חוץ מזה שמפסידים ק"ש בברכותיה בזמנה וזמן תפילה, גם כבר רעבים ונאלצים להיות חולים.

אני לא מצאתי אף פוסק שמורה לאכול באופן קבוע. יש סיפור על הבת של הריי"צ, שהיתה חולה והתפללה מהר כדי לאכול, אז אמר לה שעדיף לאכול כדי להתפלל מלהתפלל כדי לאכול.

שלוש הערות על הסיפור:

1. אין מורים מפי המעשה. נקודה.

2. מדובר שהיא אכן היתה חולה...

3. ההוראה לפי הסיפור ניתנה *לאשה*. לפי הרבה מהראשונים וגם האחרונים נותנים מקום לדעה זו - אשה יוצאת ידי חובת תפילה, בתפילה כל שהיא. אז נכון שמשתדלים ללכת לפי הדעות שגם אשה תתפלל את כל התפילה, אבל ההוראה היתה כשלהרבה שיטות היא כבר יצאה ידי חובת תפילה. הוראה לגבר וודאי אי אפשר ללמוד מכאן.

העניין הוא שאם יש רבנים שמורים התר לכתחילה (וממליצה לך לקרוא בעיון את הפסק לפני שאתה מגיע לסיפורים) ואם זה יעזור בשלום בית, אז בוודאי שמותר. שהרי אם הקב"ה מחל על כבודו והסכים שימחקו את שמו במים, אז מה עכשיו אתה מתווכח בפילפולים על איזה רוגלע.

וצירפתי לך את ההלכה שהבאת.

ההתר ההלכתי הוא "לרפואה"

מה הכוונה לרפואה?

נגיד חולה סכרת שיש לו סוכר נמוך וחייב לאכול

והמקור שציטטת (והבאתי אותו במלואו)

אומר במפורש. אסור לאכול בגלל רעב

רעב זה לא חולי

ויש עוד היתר דחוק

של מי שלא יצליח לכוון אם הוא לא יאכל

שיקום מישהו ויעיד על עצמו שהוא יודע לכוון בתפילה. לא מאמין שתמצאי אחד כזה

ואם תמצאי גדול דור כזה

הוא כנראה יעיד על עצמו שהוא יודע לכוון גם בלי שהוא אכל לפני.

ואין כאן דיון הלכתי

כתבת הלכה שגויה. מתקנים כדי שלא ילמדו כאן הלכות שגויות

(ואל תקחי את זה אישית. היסטורי נכנס בי גם על 200 שאני כותב הלכה שגויה)

נכון, האדמו"ר מחב"ד הוא אולי לא פוסק, אבל מספיקה הוראה ברורה שלו בנושא

אין הלכה שמותר לאכול ממש

אז רוגלע. וקפה

הלכה ז - קפה תה ועוגות לפני התפילה | פרק פרק יב - לקראת תפילת שחרית | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

אני בספק אם הוא פוסק שמותר לאכול פחות מהשיעור לברכה אחרונה...

הסתת את הדיון לגמרי.

אף אחד לא אמר לו לאכול לפני התפילה (וגם לא נראה לי שהוא רוצה או פוסק כמו דעה שולית כמו של חב"ד)

הוא רוצה לאכול אחרי התפילה.

הוא יכול לעשות קידוש לעצמו ולאכול

זה מותר לדעת כל הפוסקים.

הצעתי פתרון שפותר את בעיית הקידוש (שאת זה הוא יודע לבד ולא צריך אותנו, והוצהר שזה פתרון שלא מקובל) זה לא דיון הלכתי פה.

א. אני כן מבין בהלכה, אין פוסקים שמתירים לאכול לפני התפילה לאדם שמסוגל להתרכז בתפילה בלי האוכל הזה.

ב. הדברים שלך לא קשורים לשאלה. אם הוא יסכים לעשות קידוש ולאכול משהו קטן אחרי התפילה הבעיה תיפתר. הבעיה היא שהוא רוצה את הסעודה ולא לאכול משהו.

זה ממש לא נכון!

התירו לאכול עוגה או משהו וגם זה בדוחק מאוד גדול!

בעלי כמו בעלך. הוא "יקה" באופיו. וגם קם מוקדם ולכן רעב.

ובנוסף- רוצה לקדש על יין וחלה ולא לאכול מזונות. משתי סיבות- אחת- זה נכון מבחינתו יותר הלכתית שהקידוש יהיה במקום סעודה וזו כבר תהיה הסעודה. והוא די עקבי בזה- גם בקידושין בבית כנסת ממש מעדיף לא לאכול.

דבר שני- עם קיבה קטנה וחושש שאם יאכל לפני הסעודה, בסעודת המצווה עצמה לא יהיה לו מקום.

דבר שלישי- חשוב לו לאכול את סעודת המצווה בתאבון ולפני חצות היום.

כל דבר שלא מתאים לו לשגרה הזו- קשה לו.

יש דברים מבורכים באנשים עם עקרונות והרגלים. יש כללים ברורים, נצמדים להלכה, לא מחפשים הרפתקאות במקומות זרים, אוהבים את השגרה. ומצד שני- יש יותר נוקשות וקושי להתגמש כשדברים נעשים אחרת ממה שרגילים.

אישית- אני אומרת לבעלי- שהוא יכול להחליט- או לא לאכול ולחכות, או ליטול ידיים ולאכול "מנה ראשונה" עם חלה וסלטים, ואני איתו במה שיחליט. זה מכבד אותו ואת הרצונות שלו, ומוריד להבות.

ולפעמים, בפעמים נדירות, הוא יוצא מהשגרה שלו ומתרצה גם למשהו אחר וכן אוכל עוגה בלבד. אבל אין לי ציפיות לזה- כי אני מכירה את האופי של ההרגלים והכללים- על הדברים הטובים שבו וגם על הדברים שיותר קשים לי...

את צריכה להבין שזה לא משהו "נגדך" או נגד "המשפחה שלך". זה פשוט משהו שהוא לא רגיל, ולא נעים לו, והוא רעב. ולאכול עוגה- לא נותן מענה למה שהוא באמת רוצה.

נשמע שסה"כ החיים שלכם ביום יום לא רווים עומסים וקשיים וכל דבר קטן שובר לו את שגרת היום והוא עושה סרטים.

להערכתי זה נובע ממשהו שמותח אותו בדיוק כמו שמותח אותך, לא בטוח שהוא יודע להסביר בדיוק מה הסיפור ואז נתפס לכך מיני דברים שכביכול הם אלה שמטרידים אותו כשבכלל מדובר על משהו פנימימיותר שיושב יותר עמוק ואפילו הוא לא כ"כ מודע ויודע לשים את האצבע מה מפריע לו.

סתם זורק אפשרות לאוויר - אולי הוא רואה כמה את מתרגשת לקראת שבת בחיק המשפחה, כמה כיף לך עם האחיות והמשפחה המורחבת, שכולם יושבים יחד מדברים ומפטפטים ונהנים ומשהו שם גורם לו להתנהג בצורה אימפולסיבית ולהידבק להסברים טכניים כמו "אני רעב, אי אפשר ככה".

אולי זה צורם לו בהשוואה למשפחה שלו, להיעדר, ובמקום לתת לחלל הזה להתמלא בזמן משפחת עם המשפחה שלך הוא נסגר ומתקרבן.

שוב, כנראה שזה בכלל לא במודע, הוא לא במזיד אומר וואי איזה כיף להפכם ואצלי לא אז בואו נהרוס, זה כנראה משקעים שגורמים לו להתנהג ככה ואח"כ הוא באמת מבואס על זה.

רק שפעם בחודש וחצי זה צף וחוזר חלילה כי משקעי העבר לא חלפו או קיבלו יחס וטיפול.

הכל רק הערכה, לא כולם רצים לטיפול על כל דבר, אבל יכול להיות שצריך להבין מה יושב מאחור, אם בשיחה כנה ואמיתית, לעשות יחד זום אאוט ולראות מה מפריע לכל אחד, וגם היעזרות בגורמי מקצוע יכולים לעשות לפעמים טוב.

בהצלחה, תזכו לשלום בית אמיתי 3>

אבל זה אם הוא היה כותב פה. אם היא כותבת, זה לא בידיים שלה.

בן או בת זוג יכולים לסייע אחד לשני ולהוציא מהשני דברים שהוא לא היה מוציא בעצמו

זה האדם שמכיר אותך הכי טוב כנראה, ובמקרים מסויימים הוא יותר אובייקטיבי ממך עצמך.

לצאת ביחד לערב רומנטי במסעדה או על ספסל בפארק עם עוגה וממתקים ולדבר בלב פתוח על מה שמפריע.

להעלות בעדינות שאולי משהו יושב מאחורה.

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.