ממש לא אף אחד לא מכיר אותם עם דעותיהם ההזויות

יש ויש...

בין גדולי הדור?

התבלבלת עם הרב יעקב אריאל

כתב עשרות ספרים בהלכה אני לא פוסק כמוהו ועדיין אני יודע שהוא גאון בהלכה

שתיהם גדולי הדור הרב ישראל כתב הרבה יותר משמעותית מהרב יעקב,

הם משפחה של גדולי הדור - הרב יעקב, הרב ישראל, הרב יגאל, הרב יועזר.

הרב יעקב אריאל הרב עמיאל שטרנברג וכו'

הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל. הרב אהרון ליכטנשטיין שהיה חי.

עצם הויכוח שמתנהל פה סותר את המושג גדול הדור, כי מי באמת הכי גדול וצדיק אין לנו דרך לדעת, והמושג גדול הדור מתייחס לאדם שמוסכם בציבור כמנהיג הדור והמילה האחרונה בענינים השקפתיים וכדומה, ואם זה לא מוסכם אז מוכח שכיום אין גדול הדור אלא לכל אחד את הרב שלו (אצל החרדים היה את הרב אלישיב, הרב שטיינמן, הרב קנייבסקי, הרב אדלשטיין, וכיום גם אין לגמרי מנהיג מוסכם ובגדול מתחלק לרב לנדו והרב הירש).

היה גדול דור שמוסכם על כולם הרב דודי דודקביץ' אמר לי שכיום אי אפשר לברך שחלק מחוכמתו ליראיו כי זה מדבר על גדול דור (שמוסכם על כולם) והאחרון שהיה אפשר לברך עליו שחלק מחוכמתו ליראיו זה הגאון הרב אלישיב זצוק"ל

אם הוא היה דתי לאומי, החרדים לא היו מקבלים אותו, אולי כרב, בוודאי לא כגדול דור.

מי שחיתן אותו היה הרב קוק והוא התחתן עם ביתו של הרב אריה לוין, לדעתי רבנים בסדר גודל שלו קשה לצמצם בהגדרה חרדי או ציוני, זה מורכב מהשאלה האם הוא מברך על ההלל ביום העצמאות.

הרב אלישיב לא היה חרדי. הוא היה רב של החרדים. הוא בחר במגזר החרדי כי ראה שלדעתו שם הדרך יותר בטוחה מהשפעות חילון. אבל הוא עצמו מעולם לא היה "חרדי" וגם לא "סרוג" או "ציוני". הוא פשוט היה רב יהודי.

כנ"ל הרב דבליצקי

(אפשר להוסיף גם את הרב אוירבך, הגרז"ן וכדומה. או רבנים שברור שאינם חרדים, כמו הרב מאזוז, הרב ברדא או הרב נבנצל)

ספציפית הרב אלישיב קיבלו אותו כי באמת היה אהוב והיו לו דעות שיותר קרובות לציונות הדתית מאשר לחרדים

הרבה ברכות פשוטות שהוזכרו בגמרא, בוטלו מנימוקים שונים ומשונים.

הכלל, שחז"ל תיקנו לקחת כל התפעלות הלב (מראיית פלאי הטבע, יופי מיוחד, שמיעת רעמים וכדומה) ותיקנו לה ברכה.

גם ברכת שחלק, היא על חכם מחכמי התורה (היינו שהוא בקיא בתורה ופוסק בכל חלקי התורה) שכשאתה רואה אותו אתה מתפעל, מספר שזכית לפגוש אותו וכדומה. אין תנאי של "גדול דור" (שזה בכלל מושג בעייתי, כי הוא מושג סוציולוגי ולא מהותי).

אני זכיתי לברך על הגרע"י. לו הייתי מברר הלכה זו בצעירותי, הייתי זוכה לברך על הגר"מ אליהו והגר"א שפירא.

כיום אני מברך על הרב שמואל אליהו ועל הרב דב ליאור.

(רבנים לא אוהבים שמברכים עליהם, בעיקר מצד ענווה וטעם טוב. לכן אני מברך בשקט)

בתור מי שעכשיו לומד הלכות ברכות בעיון,

מסכים לכל מילה. חשוב לחדש את הנורמה שמברכים את כל הברכות שעל אף נפסקו בשולחן ערוך, מסיבות בלתי משכנעות התרגלו שלא לברך אותן.

לא מוזכר בראשונים ולא בשו"ע, רמ"א ומשנה ברורה שזו ברכה דווקא על גדולי דור. ובפשטות מותר אם לא חובה לברך על כל חכם מובהק.

אמנם יש אחדים מפוסקי הדור הקודם כמו הציץ אליעזר, שחששו לסברה שמא נתקנה הברכה רק על גדולי דור, אבל חשבתי שכל מי שנוקט בגישה הזאת סבור שכבר מלפני כמה וכמה דורות כבר אין מי שראוי לברכה זו.

אני חושב שהאמירה של הרב דודקביץ' מבטאת תחושה שהיתה קיימת בכל דור ודור לפיה גדולי הדור שנפטרו הותירו אחריהם חלל ריק ושאף אחד מהחכמים הקיימים לא מתקרב לשיעור הקומה שלהם.

אני מעריץ את הרב דודקביץ', אך אני אמשיך לברך על כל תלמיד חכם דגול, כנראה שגם עליו אם אזכה שוב לראות אותו

כלל נקוט בידי, שאם אפילו הרב עובדיה זצ"ל לא חושש לכל מיני חששות ואומר לברך - מברכים. 😅

(אני כותב זאת בתור מי שבכללי ממש לא הולך דווקא לפי פסקי הרב עובדיה).

יש כמה גדולי דור. בהלכה - זה מי שגדול בתורה כל כך עד שחכמי ישראל הולכים אליו להתיר עגונות.

באגדתא קבלה והנהגת הדור - אין הגדרה מדויקת, אבל בגדול מי שגדול באגדתא או שימוש ת"ח או הלכה ופסיקה בהקבלה לגדלות בתורה של הסוג הראשון שהזכרתי (רק שזה יכול להיות באגדתא או קבלה ולאו דווקא בהלכה ופסיקה)

כיום אין גדול דור אחד ברור, בדור שלנו בעם ישראל ב"ה נוצר מצב שבו "פשוטי העם" הפכו ליותר גדולים ממה שהיה המצב פעם וכמעט כל אחד לומד גמרא כל יום, מצד שני גדולי הדור שלנו הפכו לפחות גדולים מענקי הדורות בדורות הקודמים (או שאנחנו פשוט לא רואים את גדולתם) (יכול להיות שהשוטנשטיין קשור לזה) מצד שלישי יש כ"כ הרבה גדולים בתורה, מוכרים ולא מוכרים, שכבר אי אפשר להצביע על אחד ספציפי.

אפשר לכלול רשימה של גדולי הדור, אבל בגלל ריבוי בעם ישראל הרשימה הזאת תהיה לא ממש מדויקת בגל שאי אפשר באמת לדעת.

על פי איזה קריטריונים אתה מדרג?

כשתכתוב מישהו אחד אז השמטת אחרים.

אין כזה דבר "גדולי הדור". כל אחד בתחומו ולפי השקפת עולמו.

הייתי אומר שגדול הדור הוא רב היישוב שלי, ולאחר גדול הדור הוא דווקא ראש המכינה שלו.

אז אי אפשר לדרג.

לא כל רב שכונה יכול להתיר עגונות

מעבר לתלמידים הישירים.

גדולי הדור, כפי שמוכר מדורי דורות - משפיעים על התפתחות ההלכה והפסיקה, יכולת לחוקק סייגים או להתאים דינים לשינויים כלכליים וחברתיים.

איזו דוגמאות בולטות אפשר להביא על גדולי הדור מהציונות הדתית בדור הזה - דברים שבאמת משליכים ומשפיעים על כלל הציבור הדתי לאומי?

עוד נקודה שאפשר לברר, האם למשל כל הרבנים בציונות הדתית מקבלים ונוהגים בשמיטה לפי היתר מכירה, שהנהיג הרב קוק?

הרי ברור שאחרי פטירת הרב דב ליאור והרב יעקב אריאל יהיו פוסקים ציונים דתיים מבית מדרש של הרב קוק. הם פשוט לא ידועים כי מבטלים דעתם לרבנים הנ"ל כל עוד הם חיים. כישגיע יומם הם יתפרסמו.

האם מישהו שמע על ספרי הפסיקה של הרב מוטי הס למשל? או על תלמידי הרב יעקב אריאל? או על כל תלמידי רב אברום?

פרסום ציבורי אצל ההמון הוא עניין של מיתוג. למשל ילקוט יוסף ופניני הלכה מפורסמים כי היה להם מזל ומיתוג. והרב אברהם סתיו מפורסם כי נותנים לו הרבה לייקים בפייס.

וכמו שכותב הרב קוק, שלהמון אין כלל ידע בהכרעה מי גדול הדור או לא, אלא רק לתלמידי החכמים.

ב. גם בתחום האגדתא וההנהגה. כל עוד רב אברום והרב אליהו חיו, אף אחד לא ראה את הרב דרוקמן והרב זלמן כגדולי הדור. ברגע שנפטרו, התגלה שמאז ומתמיד הרב דרוקמן והרב זלמן היו גדולי הדור אלא שביטלו דעתם לגדולים מהם עד פטירתם. כשראו שאין עוד איש, הפכו להיות האיש בעצמם

וההתבטלות בפניו, של מי שהיו בחייהם ראשי ישיבה - מה למשל היו הרב אברום, הרב דרוקמן.

מי שהוא גדול הדור אמור להשאיר אחריו חותם גם בדורות הבאים. לא להישאר הגדול ביותר בדורו בלבד.

החפץ חיים, הרב עובדיה יוסף, הרב משה פיינשטיין - בדורות האחרונים

הרב עובדיה יוסף יצר מסורת הלכתית מאוד דומיננטית בקרב עדות המזרח.

הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, רש"י - ראשונים

רבי יוסף קארו, הרמ"א (רבי משה איסרליש) - סגירת המסורת ההלכתית מהם והלאה לדורי דורות.

גדול דור לא אמור להשאיר חותם בדורות הבאים.

יש גדול ידור בדורם שכמעט ולא זוכרים אותם אחרי מאת שנים

ראיתי שכמה כתבו שהרב אלישיב לא היה חרדי, מעניין מה ההגדרה שלכם לחרדי, ובמה הוא לא היה כזה.

אחד כתב שהוא בעיקרון לא ראה ענין בחרדיות ורק הבין שככה אפשר לשמור על צביון התורה ולכן כביכול הצטרף אליהם, לדעתי נגעת בהגדרה של חרדיות באופן כללי וא"כ במה הוא שונה מכל חרדי (לפי התיאוריות שלכם שכל מי שהיה מקורב לרב קוק הוא לא חרדי, אז גם הרב אויערבאך לא היה חרדי?,)

עד היום יש לא מעט כאלה, אבל אולי תרצה לשאול אנשים שמקורבים אליהם איך הם מגדירים את עצמם, יש גם לא מעט גדולי דור שנחשבים דתיים לאומיים שההגדרה הזו מקטינה אותם והם לא מתייחסים אל ההגדרות האלה כלל.

בעוד תפיסת עולמו של הרב לנדוי - כן.

מכיון שלא ענית כלום, אני ישאל שוב במה הרב אלישיב לא היה חרדי (הרב קניבסקי והרב זילברשטיין הם חתניו בנוסף לחלק מבניו ונכדיו ששיכים לפלג הירושלמי, ואפילו את הרב בעצמו הפלג מנסים לשייך אליהם, לדעתי מגוחך לומר שלא היה חרדי)

הוא חי את החזון היהודי הפשוט כמו דוד המלך. הוא פשוט סובר שלדורינו השיטה הכי בטוחה מהשפעות חילון היא החרדית. ולכן מבחינתו הציונות הדתית לא זרה לו, וקרובה אליו כמו אל החרדים. פשוט הוא סובר שהחרדים יותר בטוחים אז הוא בחר לשלו חאת ילדיו לחינוך חרדי ולהיות המנהיג של החרדים. אבל ברוחו הוא קרוב יותר לרב קוק מאשר לחזון איש או לבריסקער רב. הוא פשוט תלמיד הגרא. לא חרדי. (וכנל הרב דבליצקי גם)

מכיון שלא ענית כלום, ואפילו חיזקת את דברי אחדד את שאלתי, אתה כותב שהוא בחר בדרך שמרנית חרדית כי הבין שכך נכון להישמר מהחילוניות היום, - כלומר בחר במגזר החרדי, זה בדיוק כל מהותו של מגזר זה, (הוא מאד העריך את הרב קוק כאדם ענק שבענקים אך חלק עליו בנושא זה ( כמו הרב אויערבאך, הרב מלצר, ואפילו יש מכתב של החזו"א שלא גומר להלל את הרב קוק, בקיצור לא קשור כלל לנידון.)

שמעתי שהרב אלישיב אמר פעם שכל הגות ושיטת הרב קוק נכונה לגמרי, אלא לדורות עתידיים והרב קוק הקדים את זמנו.

כמו החפץ חיים כשראה חייל יהודי בצבא הרוסי אמר "העזרת ה' הוא יהיה חייל רגלים בצבא המלך המשיח" בעוד שהרב לנדוי חי פחות במנטליות כזאת.

לכן אמרתי, הרב אלישיב לא ציוני ולא חרדי, הוא יהודי כמו דוד המלך. אלא שטוען שכרגע מסוכן פחות להיות חרדי, אבל הוא עצמו מעל כל המגזריות הזאת והוא לא טוען שיש רק תוירה תוירה ותוירה ואין שום שליחות אחרת בעתיד לעם ישראל. (אמנם גם הרב לנדוי מאמין בביאת המלך המשיח, אלא שרוחו פחות שקועה בעתיד אלא בהווה, בניגוד לרב אלישיב).

באמת המחלוקת בין הציונים לחרדים היא זמנית, כי גם גדולי החרדים טוענים שבעתיד לבוא נהיה כמו הציונים. כך שהקרבה הרבה יותר גדולה משחושבים בין כל זרמי התורה

א. מוסכם גם אצל החרדים שמצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל, גם הרב לנדו מודה בזה.

ב. לא יודע אם הסכים עם תורת הרב קוק לעתיד, אבל לא רלוונטי כי החיים הם ההווה וגם לשיטתך אמר שכרגע הנכון הוא להיות חרדי.

ג. כל מי שקרא קצת על הרב אלישיב יודע שהוא סמל להתעסקות אך ורק בתורה, וכמעט לא התעסק בעניני הנהגה, אלא שלא היתה לו ברירה.

ד. לא הבנתי את הקשר בין ביאת המשיח לציונות, הרי כל מהותה של הציונות המודרנית היא ליזום בעצמינו את הגאולה, ומשיח מסמל את גאולת עם ישראל ע"י נס ( לא טוען שהם סותרים, אבל ודאי לא מקבילים), וכמובן שהרב לנדו מאמין ומחכה למשיח בדיוק כמו כל רב חרדי אחר.

אין שום קשר בין משיח לנס. והרי רבי עקיבא עשה יוזמה של משיח שחשב, בר כוזבא.

התנגדול החרדים לציונות לא קשורה ליוזמה ללא נס, אלא לכך שהמדינה חילונית.

אילו הנצי"ב היה מקים את המדינה וכמדינה דתית, החרדים כלל לא היו מתנגדים.

אתה מערבב בין שיטת אגודה לסטמר.

ב. כאדם כלל ישראלי, הרב אלישיב לא חי רק בהווה.

ומקובלים כרב דבליצקי בטח ובטח לא חיים בהווה אלא בעתיד (שכיום קיים רק בסוד ובעתיד בנגלה)

כתבת כחלק מהראיות לכך שהרב אלישיב לא היה חרדי אלא ציוני דתי, שיותר התעסק במשיח מהרב לנדו, וטענתי לך, א. זה לא נכון ב. גם אם נכון מה זה קשור לציונות, והדגשתי שזה לא סיבה להתנגדות לציונות, אלא פשוט לא קשור.

ברור שלא היו מתנגדים למדינה דתית בראשות הנציב, לא קשור לדיון בשום צורה.

הוא היה יהודי כמו דוד המלך.

לא ציוני ולא חרדי.

כלומר לא ציוני במובן המודרני

לציונות ולמדינה בהחלט היתה ועודנה קשורה מאד למחלוקות סביב נקיטת יוזמה לקידום הגאולה בדרך הטבע לעומת המתנה לניסים, סוגיית 3 השבועות וכיוצא בזה.

אכן, זו סיבה להתנגדות מיעוטם של החרדים. רובם התנגדו רק מהסיבה של השתתפות עם חילונים/ חשש שהציונות תוביל לחילון. שזו סיבה שהיתה סיבה נוספת להתנגדותם של החרדים מהסוג הקודם שהזכרתי.

וכמובן שהיו גם הרבה יהודים שחיו בקהילות חרדיות התלבשו ודיברו כמו חרדים ואף הנהיגו קהילות חרדיות בעוד הם עצמם לא התנגדו לציונות כלל, וחלקם אף תמכו בה בהתלהבות.

תראה לי רב מאגודה שהיה מתנגד למדינה אילו היתה נוסדת בידי גדולי הדור. או רב מאגודה שאחרי קום המדינה נימק בטענה שזו גאולה יזומה ולא משום שזה חילוני.

כשרק התחילו עם הציונות אז אמרו לרב קלישר ולרב אלקלעי שזה לא יעבוד וזה סתם בזבוז אנרגיה (למעט הרשר הירש שנקט אמונית גם אם לא הלכתית כסטמר, אבל כל שחטתו לגבי ארץ ישראל שנויה במחלוקת).

אבל אילו הרב קלישר והרב אלקלעי היו מצליחים להקים מדינה תורנחת משגשגת ובטוחה, כולם היו שותפים לה חוץ מסטמר. רק אולי לא היו רואים בה אתחלתא דגאולה.

ההתנגדות לא היתה מחשש שהציונות תוביל לחילונות, אלא מראיית הציונות כתנועה שנוסדה על רקע חילוני (החל מהרצל והעליה השניה, וגם נראה לי שתנועת חובבי ציון של פינסקר היתה עם רקע חילוני).

זה נגיד שיטה קלאסית חרדית של אגודה, שלמשל הרב אלחנן וסרמן הי"ד פירט אותה. התנגדות על רקע חילונות הציונות, ודחיית סברת סאטמער

רב של חרדים.

הוא עצמו לא היה חרדי

גם הרב שטיינמן, הרב קנייבסקי, והרב לנדו, לא היו חרדים לפי הגדרה זו, כי ברור שצדיקים גדולים כלל לא נדרשים לחברה ומוסכמות שישמרו אותם, הם נמצאים בדרגה רוחנית הרבה יותר גבוהה, ושמורים ב"ה גם בלעדינו, אבל בסוף כשבאים לדון באיזה דרך תמך והסכים רואים, לאיפה כיוון את בניו, ובאיזה ציבור תמך.

את ילדיו לחינוך חרדי.

צודק שהוא תמך בציבור החרדי

אני רואה שהטענות שלך הם ללא הקשר למה שאני כותב, אז או שתקרא שוב מה שכתבתי ותגיב עניינית, או שחבל על הזמן (לגבי הרב דבליצקי, אין לי מושג).

שגדול דור חרדי ממוצע לא יביע.

בכל זאת הוא שלח את ילדיו לחינוך חרדי. אבל תפיסת עולמו לא היתה חרדית , מעבר להבנה שזה המגזר הכי פחות מסוכן רוחנית לדעתו כיום

שיבואו יעשו תחרות ומי שמנצח הוא גדול הגדולים

המוסלמים המקומיים יתקפו אותך וינסו להשמיד אותך ברגע שירגישו חזקים מספיק בין אם תהיה להם מדינה עצמאית ובין אם ימשיכו להיות סרטן בתוכנו.

שהיכולת האנושית למנוע אסונות מאד מוגבלת

הן מבחינה מחשבתית/ ביצועית/ חברתית

והדבר הכי נכון זה לקחת אחריות על מה שאפשר באופן אישי

ופחות להתעסק בדברים שלא מספיק מבינים בהם והיכולת לשנות שם משהו קטנה

כל עוד עם ישראל לא שומר מצוות, הוא יחטוף (פרשת "כי תבוא", "בחוקותיי" ועוד). שום מדינה יהודית ושום צבא יהודי אינם ערובה לכלום. ממלכת ישראל הצפונית קרסה בעוון תושביה, ממלכת יהודה הדרומית קרסה אף היא, מדינת החשמונאים הסתאבה תוך דור וקרסה.

גם מנהיג ימין, תודעה לאומית או גירוש-כיבוש-התיישבות אינם ערובה לשום דבר ללא קיום המוני של מצוות התורה. אלא שלא נראה כי אנחנו בכיוון. ועוד טרם דיברנו על נרמול העבירות הנחתמות ב"ולא תקיא הארץ אתכם".

אין אדם מעמיד עצמו במקום סכנה שמא אין עושים לו נס, ואם עושים - מנכים לו מזכויותיו.

אותו דבר אצל עמ"י - אם עמ"י לא ילמד את מה שהקב"ה רוצה שהוא ילמד דרך המהלכים שהקב"ה מוביל במדינת ישראל - פשוט חבל לחטוף מכה כואבת יותר בכל פעם...

… לפי הבנתי דאגה לעתיד כמו שהמלך חזקיה דאז שבניו יעשו את הרע ולכן לא רצה להתחתן לא רלוונטית לפי הנביא ירמיהו וצריך להשאיר לשם את הענין "בהדי כבשי דרחמנא למה לך?" ותעשה את המצווה.

אותו כנ"ל אני משליך לגבי "פדיון שבויים" ומה שיהיה בעתיד יהיה בידי השם.

דבר אחר, נסיונות חטיפה תמיד יהיו ללא קשר עם או בלי שחרור חטופים.

כמובן שגם צריך למצות גם דרכי חילוץ כמו שנהגו בעבר.

קודם כל הלכתית אסור לפדות שבוי יותר משוויו.

וכאשר יש ידיעה ברורה שאם הם יקבלו הרבה הרבה מעבר לשווי, וכל שבוי ייחשב כג'וקר רציני, ברור שיהיה להם אינטרס עצום לחטוף עוד ועוד.

הטיעונים שאתה אומר הם הסתכלות נוראית שרואה רק 2 סנטימטר קדימה. שלום עכשיו, הכל עכשיו בלי טיפת חשיבה על המחר

לידי החמאס.

אולי יהיה לו רעיון גם לאבינתן...

אם כן, הגיוני שמי שקורא את המציאות אחרת יאמין אחרת, לא?

ב. סטטיסטית עסקאות גרמו ליותר מוות מחיים מהנסיון שלנו.

ג. יש מאמר של הרב ישראלי על עסקת ג'יבריל.

ד. ראוי להעריך מישהו שהיה מוכן למסור את נפשו כדי שאחרים לא ייפגעו.

תוהה אם להיות מזועזע או להפנים שאויבינו משלמים לך כדי לעורר שנאה

צריכים להיות טובים מספיק כדי להיבחר ולא רק שיש צד גרוע מהם, ובקטע הזה אשמח שמפלגה חדשה תעבור.

בפרט, אחרי אופן ההתנהלות במלחמה שבאמת לא זוכה לפרסים

חזקות.

א. מפלגה טובה יכול להיות שעדיף שתתמודד כמה סבבים ולא תעבור ואחרי זה תעבור ותעשה דברים טובים (כמו בן גביר שרץ הרבה פעמים בלי לעבור עד שעבר ועשה המון דברים טובים).

ב. לפעמים דוקא מי שלוקח את החיים בפשיטות ובקטנות יש לו ראש ישר להחליט החלטות נכונות בלי להכניס שיקולים משיקולים שונים

א. לפי הרציונל שלך עדיף שהשמאל יהיה בשלטון שתי קדנציות כדי שאח"כ אולי יהיה לוינטר סיכוי לעבור, בהצלחה למדינת ישראל...

ב. קצת לתקן את העובדות ,בן גביר מנע כמה פעמים ממשלת ימין, ומעולם!!! לא עבר לבד אלא ע"י ריצה משותפת עם סמוטריץ, וכמובן שעכשיו שמקבל בסקרים סביבות 7 מנדטים אין בעיה שמתמודד לבד כי ודאי עובר.

ג.מסכים אתך שיש גם מעלות לראש ישר ופשוט אבל דרוש תנאי בסיסי, לדעת לקבל צדדים ודעות אחרות, ואולי אני טועה, אבל שמעתי אותו המון והוא נשמע ממש קטנוני ושחצן, בטוח בעצמו בצורה מוגזמת, ובכלל מגלומן לא קטן.

אבל לגופן של טענות.

א. אז אין סיכוי לאף אחד חדש להכנס לפוליטיקה? אין מה לעשות ככה זה עובד. מנסים ומנסים עד שמצליחים. צריך לראות את הסיטואציה אבל באופן כללי לפעמים זה מה שיש.

ב. אם בן גביר לא היה רץ לבד כמה פעמים הוא לא היה מתאחד עם סמוטריץ, וזה שהוא עכשיו מקבל בסקרים בסביבות 7 מנדטים זה רק בזכות ממשלות השמאל המדוברות (אגב, איזה ממשלות שמאל עלו בגלל בן גביר?), ו400,000 רשיונות נשק לא היו ניתנות והמחבלים היו ממשיכים לחגוג בכלא.

ג. ודאי שאיש גאותן שלא מוכן לשמוע דעות אחרות הוא לא איש טוב, אבל כמעט ככה זה בפוליטיקה. וחוצמזה, יש דעות שאי אפשר לחשוב עליהם בכלל

א. לדעתי ברור שאם בסקרים רואים סיכוי גדול שישרוף קולות שלא יתמודד או שיתאחד כמו שעשו רבים וטובים לפני (וינטר עצמו יכל בקלות להיכנס לפוליטקה - קיבל הצעות שריון מרוב מפלגות הימין).

ב. מה שטענת לגבי בן גביר, לא חושב שאתה צודק, אבל מבין את ההיגיון, לדעתי יכל להישאר בשיח הפוליטי והציבורי בהרבה דרכים אחרות (לא טענתי שגרם לממשלת שמאל אלא מנע ממשלת ימין, ואגב ככידוע בסוף הוביל לממשלת בנט).

ג. לא מסכים שבפוליטיקה לא שומעים דעות אחרות, גם ביבי וגם סמוטריץ נראה לי מאד רציונלים במובן הזה, בן גביר קצת יותר בעייתי, אבל לדעתי פחות נובע משחצנות, ויותר מקיצוניות שגורמת לו להסתכל על כולם כרופסים וכדומה.

בס"ד

ההתבאטות (הישנה) שלו שנחשפה השבוע, ובעקבותיה ההתבטאות של מקום 5 על מדינה פלסטינית, הם אלו שהובילו לצניחה של המפלגה גם בסקרים שבה היא עברה באופן קבוע. אם לפני כן היה לוינטר עוד סיכוי קטן לעבור (ואכן היה קיים כזה), הרי שכעת זה נראה כבר אבוד לחלוטין.

והאמת שחבל, לא כי אני מחזיק מוינטר, אלא כי אנע מכיר לא מעט אנשים שחיפשו להצביע למפלגת ימין, אבל לא כזאת הקשורה לקואליציה הנוכחית (יש לי ויכוח איתם, כמובן, אבל הם עדיין קיימים). החשש שלי שעכשיו הם לא יחזרו להצביע לאחת ממפלגות הימין, אלא דווקא למפלגת הנדליכה שכבר ממש לא מתחייבת לגוש האמוני.

בגדול אתה צודק, אבל גם לפני ההתבטאות שהתפרסמה היה סיכוי גדול שלא יעברו, ויש אנשים שבלעדיו היו מצביעים למפלגות ימין קיימות, אבל נידון זה הועלה בישיבת סייעת הליכוד, והוכרע להוריד אותו, אז כנראה לפי הסקרים שלהם, הוא יותר לוקח מאשר נותן

בס"ד

בסקרים בהם וינטר עבר את אחוז החסימה, גוש הימין התחזק, ובחלקם גם עבר את גוש האופוזיציה (ללא המפלגות הערביות). אתמול בסקר של מכון מדגם בחדשות 12, גוש הימין צולל ל-49 מנדטים. כמסתכלים על הסקרים השבועיים כאל מגמות - אפשר לראות את המגמות האלו בבירור.

לגבי הסקרים הפנימיים בליכוד, אני מכיר תמונה קצת שונה לפחות בסקרים שנערכו בשבוע שעבר. הבעיה היא שיש לזה עוד השלכות משנה, שאותם הליכוד לא מוכן לקבל, ולכן הם הולכים לו על הראש.

ש- 61 מנדטים לגוש הימין הם עם בן גביר שהליכוד יעשה הכל אבל הכל כדי שלא יהיה בממשלה הבאה.

לעניין זה צודק בן גביר שנתניהו יעדיף את איזנקוט על פניו, ואפילו לשלם ביוקר כדי שזה יקרה.

העדפת נתניהו בעניין זה התחזקה מרגע שבן גביר החליט בריש גלי ללכת על הראש של נתניהו. כולם יסכימו שהתחזקות של בן גביר ככל שתהיה תבוא רק על חשבון מפלגות ימין אחרות.

בנט וליברמן, כל אחד מסיבותיו, לא רואים בו מועמד מטעמם לשבת בלשכת ראש הממשלה. כפועל יוצא, מאחורי הקלעים התחילו דיבורים על שיתוף פעולה בין איזנקוט לנתניהו, ואיש הקשר הוא אלי גולדשמידט, חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה- בעבר, ומועמד לכנסת הבאה מטעם הליכוד.

המפה הפוליטית נראית נכון לעכשו הרבה יותר מסובכת משחושבים בשני המחנות. ליברמן מצהיר שלא ישב בקואליציה עם חרדים, ולא עם ערבים, ואצלו "מילה זו מילה", ומשכך ברירת המחדל היא קואליציה בין שתי הגדולות עם מפלגות לויין מפה ומשם, או לחילופין- סיבוב בחירות נוסף. אין אפשרות שלישית.

ודאי שיש גם מצביעים שלא שייכים לגוש שמצביעים לו, וגם הרבה מהגוש שעדיין תומכים בו בסקרים אבל עכשיו שמתחיל להתרסק יחזרו למפלגות הגוש.

בס"ד

פשוט הוא נותן תמונה מאוד חדה וברורה של ההשלכות האלו: אומנם גם הציונות הדתית-זהות וגם עוצמה יהודית התחזקו במנדט אחד כל אחת מהן, אבל מצד שני הגוש כולו כן ירד לשפל שאני לא זוכר כבר תקופה ארוכה.

אני מאוד חושש שלא תהיה נהירה חזרה הביתה, והרבה מאלו שהצביעו בבחירות האחרונות לקואליציה יחפשו את הרע במיעוטו בצד השני. אם הם היו רוצים לחזור למפלגות הגוש, הם היו עושים את זה כבר מזמן.

לפי פרסומים שונים הוא מופעל על ידי ליברמן, שנייד אליו מצביעים ועכשו כשמצבו של וינטר בכי רע הם חזרו הביתה, לליברמן.

הימין בקואליציה הנוכחית, ורק מיעוטם הם מצביעי בנט ודומיו (שמאל המתחזה לימין על מנת לקושש קולות) ולכן בכל מקרה הוא מסכן את גוש הימין ועדיף שהיה פורש מזמן.

אפשר להתווכח על העמדה הפוליטית, אבל הטענה שמישהו "שמאל שמתחזה לימין" דורשת הוכחה ולא רק קביעה. בסופו של דבר, עדיף לבחון נבחרי ציבור לפי ההצבעות והמעשים שלהם בפועל.

קיבלנו אחד כזה מימין, לשם גיוון ורענון.

איזה שיגעון

וצה"ל כבר התחיל להתאמן אליה.

וגם עם לא למנוע. זה מה שיעזור שיהיה פחות קשה

אלא אם האוייב יהיה חכם מספיק לעקוף אותם ולהיכנס אל פנים הארץ...

שטחים כך שכשיקרה משהו ח"ו היל"ת המפה תהיה יותר לטובתינו

הטענה מעלה נקודה חשובה לגבי המחיר הביטחוני והאזרחי של נסיגה, אבל המספרים וההנחות לגבי היקף הפינוי העתידי דורשים בדיקה מדויקת ולא רק הערכה. בדיון כזה חשוב לבחון גם את הסיכונים שבנסיגה וגם את הסיכונים שבהמשך המצב הקיים.

לכן הוא נותן לימין 63

אחרים אומרים שאמנם העם זז ימינה, אבל הם לא רוצים את נתניהו (או ממשלה עם החרדים) ולכן במפלגות האופוזיציה יש הרבה שעד לפני כמה שנים היו לגמרי חלק מגוש הימין.

אבל לא בהכרח דרך שינוי נציגים, אלא שינוי אידיאולוגיה מצופה.

לדוגמא, לפני המלחמה לרוב הציבור לא הפריע אוהלי חיזבאללה שחצו את הגבול (תחת הממשלה הנוכחית שחששה לגעת בהם), כיום כמעט כולם היו מבקרים את הממשלה אם היה משהו דומה.

ימין מרכז ואנשים קונים את זה

ויש כאלה שמחפשים לכך, אבל בכל מקרה, יש דרישה בציבור

הסקר בודק איך הסוקר הבין שהציבור יצביע...

יש סרטון של דני בולר שמסביר אתזה ממש יפה.

אבל לא מצאתי אותו כרגע.

יש שם מעט מנדטים אבל לא אפס מוחלט. ועל מה שקרה לליכוד בעשור האחרון מבחינת נציגים אני לא אתחיל לדבר אפילו. המעבר מה"נסיכים" (שפשוט הפסידו בפריימריז) לאנשים אחרים שחושבים אחרת.

א. יש עוד מפלגות ימין על המפה. לדוג' כמה מחבריי ימנים חילונים שעברו מהליכוד לליברמן. גם אצל בנט חונים כמה מנדטים של ימין.

וכן. גם בנט וגם ליברמן כנראה לאו פחות ימניים מביבי

ב. לאנשים נמאס מהמצב הכלכלי. יקר כאן, עסקים קטנים קורסים כל יום, לכן אנשים מעדיפים לנסות את הצד השני גם אם הוא פחות "ימני" אבל אולי יצליח להביא לשינוי לטובה.

ג. הדבקות של ממשלת הימין בהכשרת הפטור לחרדים. מה שפוגע באופן אישי במשפחות המילואים שהן נוטות להיות ימניות יותר.

ד. גם למילואימניקים ימניים כבר נמאס מהסבבים. גם אנשים טובים וגיבורים כבר מעדיפים שתהיה איזה פשרה. העיקר לחזור לשגרה. (כך אמר לי מישהו שאין לי חשד שהוא לא "ימני" אבל כבר 3 שנים הוא יותר במילואים מאשר בבית. המצב הכלכלי לא משהו. המצב הזוגי לא וואו וכו')

אלו הסיבות שעולות לי לראש.

אולי נכונות ואולי לא

הדוגמא הכי חזקה שעולה לי לראש כרגע היא בנט. שבאחד הסבבים הסקרים נתנו לו בין 7 ל12 בערך (כך זכור לי. לא מתחייב על מספרים מדוייקים) ובפועל הוא לא עבר את אחוז החסימה

כל יום שעובר אומר שיש בעיה עם ראש הממשלה. אז אם ככה אנחנו נראים. יש לימניים בעיה רצינית עם הנציגות שלהם.