דיברתי עם יועצת שינה...אהבה של אימא

סופסוף מישהי באמת חמודה שהסכימה לתת לי ייעוץ חינמי בטלפון בלי להתנות אותו בסיוע מלא של סכומי עתק...

 

הגעתי לקצההה... הוא קם כל שעה, ולא תמיד חוזר לישון... הגעתי למצב שאני כבר מוכנה גם לשיטות לא נעימות שמלוות בבכי... אחרת אני אצטרך פסיכולוג =/

 

יועצת השינה אמרה לי שאני חייבת להפסיק להרדים אותו בהנקה (כן, זה מה שקרה... ולכן הוא קם לי כל שעה...), והיא אמרה שאני אשים אותו במיטה ולא אניק למרות שהוא יבכה... שאני אשב לידו, אלטף, אחבק.. בלי לוותר.

 

אוף. זה יקרע אותי. אבל אין לי ברירה!!

ובכלל, עוד לא שאלתי את בעלי אם הוא מוכן ללכת איתי על זה.....

 

יש לכן טיפים איך לעשות את זה כמה שפחות לא נעים? =/

 

אני לא יודעת אם אצליח לעמוד בזה... ומצד שני אני יודעת שאני לא יכולה להמשיך כמו שזה עכשיו...

 

אגב, ניסיתי את הספר "לישון בלי לבכות", ובאמת חשבתי שזה יעזור, ולצערי זה לא עובד עליו... הוא משהו מיוחד הילד הזה, עקשן קטן...

 

עצות? חיזוקים?..

 

פרח

אני עושה ככה כבר שנים וזה מצליח אם את מאמינה בזהאנונימי (פותח)

אם את מאמינה בילד וזה מה שאת משדרת לו אז הוא בהתחלה יבכה ואח"כ ירגע,

תהי על ידו ותדברי איתו המון, תגידי לו שאת בבית ולא עוזבת אותו אם הוא יבכה את לידו ולא מרימה אותו, נותנת נשיקה ומלטפת. הסוד הגדול זה לדבר המון עם הילד מגיל אפס (ויש אומרים כבר מהבטן)

 

ולתת לו להאמין שאת לא בורחת לו לשום מקום....

לחזור כשהוא בוכה אבל לא להרים אותו רק לדבר וללטף.

אשמח לקבל באישי את שמהאיזה יום שמח

ושמחה מאוד שהיא עזרה לך!

וואי! בדיוק את אותה "צרה" ח"ו יש אצלנו..אמא חדשה..

בשבת דיברתי עם גיסתי והיא המליצה לי לעשות את זה..

נראה לי שאני יעשה את זה.. אין ברירה. אני קמה כל חצי שעה- שעה ואין לי כוחות כבר..

היא אמרה לי שחשוב מאד להיות עיקביים. לא להישבר ולא לעשות יומיים כן ויום לא..

לפנות לך שבוע שאת יודעת שאת בבית כל ערב, להתחיל עם מקלחת, ארוחת ערב בשעות קבועות.

 

אני מתפללת עליך ועליי שנצליח בעז"ה!!

היא אומרת שזה עובד על כל ילד.. הלוואי שגם על שלנו!

חשוב להאמין בנו ובילד/ה!!..

ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!!!

אבל למה שלא תקבל תשלום עבור עבודתה?יוקטנה

כתבת: "סופסוף מישהי באמת חמודה שהסכימה לתת לי ייעוץ חינמי בטלפון בלי להתנות אותו בסיוע מלא של סכומי עתק."

היא לא "חמודה" - היא פראיירית!

אישה הלכה ולמדה מקצוע, מן הסתם שילמה כמה אלפי שקלים טובים על הקורס.

זו העבודה שלה! לעזור לאנשים שהגיעו לקצה ולא מצליחים להעזר בדרכים הרגילות והמוכרות! שצריכים תמיכה מיוחדת בתהליך! למה להעסיק אותה ולא לשלם לה???

לא העסקתי אותה..אהבה של אימא

בסה"כ שיחה אחת עם קצת הכוונה. לפעמים הורים מגיעים למצב קשה מאוד ואין להם 1000 שקל לשלם. אחת רצתה ממני 1000, אחת רצתה 1300... מאיפה יש לנו את הסכומים האלה??? הבחורה הזאת עשתה מצווה, ומי שעושה מצווה היא לא פראיירית. היא לא באה אלי הביתה, היא לא נשארת איתי בקשר טלפוני... היא הקדישה לי רבע שעה שיחה, ואני מעריכה אותה על זה מאוד, ומודה לה מאוד על הרצון הטוב שלה לעזור!

אם אני לומדת מקצוע ויש לי כלים וידע לעזור לאחרים, אני לא אשמור הכל לעצמי ואם לא ישלמו לי ישארו אומללים... אם אני יכולה לעשות משהו קטן שיעזור, אני אעזור בשמחה, לא צריך כל היום רק לחשוב "מה יוצא לי מזה".

אז היא בעצם לא עזרה בתור יועצת שינהיוקטנה

אלא סתם נתנה עצה, ואת זה כמו שאת רואה את יכולה לקבל גם כאן מנשים נחמדות ובעלות נסיון. 

בשביל זה את לא צריכה "יועצת שינה", וגם לא קיבלת יועצת שינה. קיבלת סתם עצה. שילמת כלום וקיבלת כלום (או יותר נכון, לא את מה שאת צריכה. הפורום הוא מקום טוב למקרים מסויימים, פחות מסובכים).

 

אז את רואה - היא לא עזרה לך, ובגלל זה את חזרת ודיווחת על כישלון, ועכשיו זו שביקשה ממך את השם שלה כבר מתחרטת, כי היא לא הצליחה לעזור לך, אז בטח שהיא לא תנסה אותה, בטח שלא בתשלום. 

וכל מי שקוראת כאן בפורום את ההודעה שלך (וזה בערך פי 10 מהנשים שכותבות, לפי ההערכה המוכרת של עולם הפורומים) למדה מנסיונך ו"יודעת" שיועצת שינה זה סתם בזבוז כסף.

היא דפקה לא רק את עצמה, אלא גם כמה עסקאות ויועצות נוספות.

 

(אבל העיקר שהיא עשתה חסד...)

 

עוד דבריוקטנה

כמו שכתוב בכרטיס שלי, אני מדריכת הכנה ללידה ודולה, ומעבירה סדנאות קשב.

כמו שאת יודעת, אני גולשת מוכרת כאן המון שנים, ובעוד כמה וכמה פורומים.

עזרתי כבר למי יודע כמה נשים "בחינם".

אבל אני לא אומר שמי שדיברתי איתה "משוחררת" מקורס הכנה ללידה, כי בכך אחטא לעצמי וגם למקצוע שלי.

וגם כתבתי את זה לאחרונה כאן למישהי.

ולעוד מישהי במסר אישי.

יש דברים שמתאימים לפורום, ויש דברים שלא.

אשת מקצוע יודעת להבדיל ביניהם.

שלא ייצא מצב שבשם הרחמנות והחסד גורמים לעוול (לעצמי, למקצוע, לחברות למקצוע, או אפילו חס וחלילה לאותו אדם שניסינו לעזור לו).

היי היי מה קרה?! מה הלחץ?!אהבה של אימא

בסך הכל שיתפתי במשהו, באמת סליחה שאני לא נזהרת בלשוני!

מי שמשלמת 1000-2000 ש"ח ליועצת שינה זה בגלל שהיא באמת באמת כבר מיואשת לגמרי ומעדיפה לשלם את זה ליועצת שינה מאשר לאיזה פסיכולוג אח"כ, ומישהי שמיואשת לגמרי - לא יעזור אם היא תשמע שלאיזו אחת בפורום יועצת שינה לא עזרה כביכול!

בלי פאניקה בבקשה, אני בטוחה שיועצות השינה לא ימצאו את עצמן פתאום חסרות עבודה מאז שאהבה של אימא כתבה איזה משהו בפורום...

 

פ-ר-ו-פ-ו-ר-צ-י-ו-ת

לעניות דעתי, יוקטנה צודקת!אודי-ה

אנשים נוטים לזלזל בתגמול למי ש'רק' נותן ייעוץ, גם אם הוא מקצועי.
וכמו שהיא אמרה עצה בפורום או בטלפון היא נחמדה,
אבל אם העצה הקטנה לא עובדת ותצטרכי יעוץ יותר פרטני,
את גם תצטרכי לשלם בעבור זה.


ולאנונימית ששאלה את יוקטנה אם היא תיקח כסף על הייעוץ בפורום
אני אשתדל לא לענות בבוטות - זה ממש כפיות טובה! (אני ממש מתאפקת לא להגיד מילים יותר גרועות)
היא עונה פה כי כיף לה לשתף בנות בידע שלה, כי כיף לה לתרום
ולא! היא לא תיקח כסף! אבל כדאי שתדעי להעריך את זה!!!
יואו! זה ממש עצבן אותי!!!!!!!!!!!

...אור היום

אני רק רוצה לומר בעדינות שזה שההתייעצות כנראה לא עזר לאהבה של אימא, לא אומר שהעצה לא הייתה טובה.

בעיניי זו הייתה עצה טובה מאוד, ולפעמים עצם זה שמקבלים את העצה מאיש מקצוע עוזר למתייעץ.

מעבר לזה, זו בחירה של המתייעצת- של אהבה של אימא היקרה- אם לפעול לפי העצה או לא. מתברר שהעצה הזו לא כ"כ מתאימה לה, מניסיונה בה. אבל זה לא מפחית, בעיניי, מהיעילות של העצה ושל הדרך שיועצת השינה הציעה.

 

ככה אני תופסת ייעוץ, בכל אופן. בסופו של דבר, זו בחירה של המתייעץ מה לעשות, ולא אחריות של המייעץ בלבד.

כמו שאתתבקשי כסף על יעוץ בפורום כי את אשת מקצוע???אנונימי (פותח)
לדעתי, זה לא אותו הדבר!אנונימי (פותח)

בפורום היא יכולה לבחור אם לענות לשאלה שיש בשירשור

אם מתקשרים אליה - יש פחות אפשרת "לדלג" על השאלה..

אבל זה לא מה שהיה...אהבה של אימא

אתן לא יודעות את הפרטים...

 

אני כתבתי לה בפורום והיא אמרה "חסרים לי פרטים, תתקשרי אלי".

אז כתבתי לה שאין לי אפשרות לשלם על ייעוץ ולכן תודה, אבל אני מוותרת על השיחה...

אז היא אמרה לי להתקשר בכל מקרה ושהיא תתן לי עזרה חלקית בטלפון...

 

זה מראה על טוב לב אמיתי.

לפעמים במקצוע שבוחריםעמית-טליה

ולענ"ד זה ברוב המקצועות ובעיקר במקצועות שעוסקים בבני אדם ובחינוך

עושים הרבה דברים מעבר למה שצריך.

 

בטוחני שהמורה בכיתה של הילדים שלך, עושה הרבה יותר ממה שהיא צריכה וממספר השעות שמשלמים לה.

ולפעמים הורים מתקשרים למורות ומדברים איתם הרבה יותר מרבע שעה,
אם היית מתקשרת למורה של הילד שלך על איזשהי בעיה והיא היתה אומרת לך שהיא לא עונה בשעות אחה"צ משום שזה להיות פראיירית, היית מתרגזת נורא...

ומורים לא מקבלים ולו שכר קטן על השיגועי שכל של הורים...שהם רבים למדי. 

וחמתי שהיא אחות לפעמים בשבתות קוראים לה להזריק להיא, לבוא לטפל במבוגרת שנפלה וכל מיני כאלה..

שבת קודמת היא טיפלה באישה גמדה ואנחנו התחלנו כבר את הארוחה...

 

זה לא פריארית, זה חסד.

עולם חסד יבנה, בלי חסדים היה לנו עולם קשה הרבה יותר.

 

כמובן הכל בגבול, ושיחה קצרה ונינוחה זה לענ"ד לא להיות פריארית.

אין מצב......אהבה של אימא

זה לא בשבילי...

אחרי 10 דקות של צרחות למרות הליטופים, החיבוקים, הנשיקות וכו'...

נשברתי...

הרגשתי שזה הולך להצליח, אבל לא הייתי מסוגלת לתת לו להמשיך לבכות ככה...

 

אני לא מסוגלת =/

בן כמה הוא?יהודיה מא"י
עוד מעט 8 חודשים בע"ה..אהבה של אימא
את בסדר גמור!חיפושית אדומה

לאמא קשה מאוד לשמוע את הבן שלה בוכה! זה מנגנון הישרדות בריא ויעיל שהקב"ה טבע בנו כאמהות

 

בכל אופן, אני אנסה לעודד אותך כן להמשיך עם זה - כי באמת שיוצא לי הלב אליך שאת בקושי ישנה...

לי אישית אין ניסיון בעניין, אבל אני מכירה זוג שהבן שלהם היה גם קשה ככה, ואחרי כמה שבועות קשים של בכי במיטה עד כדי עייפות והירדמות - היום הילד ישן לילה שלם בשעה  קבועה! נכון שהוא טיפונת מתבכיין כששמים אותו במיטה, אבל בערך תוך דקה הוא כבר נרדם!

 

עוד נקודה שיכולה לעודד  זה שתנחמי את עצמך שאת עכשיו מלמדת אותו מיומנות חשובה מאוד לכל המשך חייו - איך להרדם לבד. כמו שלפעמים אצל ילדים יותר גדולים צריך להעניש כדי להציב גבולות, ולמרות שנראה שהילד סובל מזה אנחנו יודעים שזה לטובתו!

 

עוד דוגמה זה למשל כשאני נוהגת - הבת שלי לא סובלת להיות קשורה בכיסא והיא יכולה לבכות ולצרוח עשרים דקות ברצף תוך כדי נסיעה. ובגלל שאני יודעת שהחיים של שתינו יותר חשובים, אז אני משתדלת להתעלם ומתרכזת בכביש ובנהיגה (תוך כדי תפילות אל ה' אל ה' שתפסיק לבכות) .

 

אני מקווה שהדוגמאות האלו קצת יעודדו אותך כן לנסות את השיטה. ושוב, אני ממש לא מדברת מניסיון, אבל נראה שזה אכן יעשה טוב לכל המשפחה שלכם

ב"הצלחה!

אולי בעלך?עמית-טליה

מישהו צריך להיות חזק בעיניין הזה..

 

אולי כדאי לתת לבעל לעשות את הצעד הזה הם יותר חזקים בזה מאיתנו..

(לפחות חלקם..)

 

שמעתי הרבה שהתנגדו לעיניין של לתת לילד לבכות 

אבל דווקא אצלך שניסית כ"כ הרבה, את צריכה לנסות גם את זה...

לא בשבילך, בשביל הילד שלך!

 

ילד שלא ישן כמה שצריך מתפתח פחות טוב, התאבון שלו פוחת..

לפעמים כאמא צריך גם לעשות צעדים קשים כאלה.

 

(מחילה, אני ממש מדברת בלי ניסיון ואני מאמינה שזה הכי קשה ליישום, אבל את צריכה גם חיזוק שכזה...)

 

הרבה בהצלחה ושה' יאיר לכם את הדרך!

ממליצה בחום על "הלוחשת לתינוקות"עצמאית בשטח
יקרה,אור היום

אני מחזקת את ידייך . אני יודעת כמה זה קשה רק לשבת לידו ולא להרים אותו, עד כמה זה מרגיש כאילו הליטופים והחיבוקים וההרגעות לא עוזרות. ועם זאת, אני מאמינה שזו הדרך. צריך קצת "לחצוב בסלע" כדי לסלול לתינוק את הדרך הזו לשינה, אבל זו הדרך (שוב, בעיניי).

גם לי יש פעמים שאני מרדימה את הקטנה שלי, והיא מתנגדת, מנסה בכוח להתהפך, מקמרת את הגב, בוכה ומוחה, ועוד. אבל אם אין משהו שמציק לה- לא רעבה, וטיטולה נקי- אז אני משתדלת מאוד לא לוותר. וגיליתי שגם כשאני לוקחת אותה בידיים, זה לא בהכרח עוזר; היא יכולה בהחלט להמשיך לבכות ולצרוח אצלי. אז אני מחבקת ומרגיעה כמיטב יכולתי, ובסוף היא נרגעת...

 

בהצלחה!

 

(ותני לזה זמן, כי זה יכול לקחת כמה ימים טובים).

עצות בע"מ...כרובי

תסקלו אותי... אבל ילד בן שמונה חודשים שקם הרבה בלילה זה די נורמלי, אולי הוא לא צריך את זה בשביל אוכל, אבל כנראה שהוא צריך אמא.

אם זה מתאים לך, ממש כדאי לחשוב על לישון איתו ביחד, ולתת לו לינוק בשכיבה כשאת לא ממש מתעוררת, חצי ישנה, זה נשמע שאת צריכה לחרופ קצת קורץ

אחרי שתשני יותר כמה לילות, כדאי להתחיל להרגיל אותו להרדם בלי פטמה בפה, כלומר כן להרדים בהנקה, אבל 'לגנוב' לו את הפטמה כשהוא מתחיל להרדם/ מסטול מספיק כדי לא להתנגד. ככה הוא ילמד לאט לאט להרדם בלי זה.

וביום, כשיש לך כח וחשק, לנסות ללמד אותו דרכים אחרות להרדם (נדנוד בעגלה/מיטה?).

בתכלס, מה שהכי חשוב לי זה לישון...

להתחנך יהיו לו עוד הרבה שנים.

(הילדים שלנו שישנו איתנו ונרדמו בהנקה והתעוררו בלילה, ישנים עכשיו יפה במיטות שלהם,

בסדר... חוץ מבן השנתיים שאיתי במיטה, ובן השלוש שעם בעלי, והתינוק שגמר לינוק ואמא שלו עפה לישון...).

סליחה כרובי יקרה אבל אני לאמסכימה..אביוס

כשהיינו אצל ההורים שלי הבת שלי ישנה איתי במיטה כי זה היה יותר נוח, הייתי עוד חלשה מהלידה ולא היה לי כח לקום כל דקה

אבל עכשיו כשהתחזקתי ואני יכולה לקום מהמיטה בלילה אני צריכה את הפרטיות שלי במיטה שלי, עם בעלי

 

אם הילד שלה כבר רגיל לישון במיטה שלו, למה להרגיל אותו אחרת?

 

אמנם אין לי ניסיון בגילאים האלה אבל אולי כדאי שתשאבי לו ושבעלך ירדים אותו. ככה, אם הוא ירצה לינוק לא תהיה לו את האפשרות הזו ובעלך כמובן לא יוכל להישבר כי אין ברירה. ואם רק כדי להרגיע אותו אפשר לתת לו את החלב ששאבת או בקבוק מים.

 

וגם אני ממליצה על הלוחשת לתינוקות, עוד לא הספקתי לקרוא את הספר במלואו אבל מה שכן הספקתי לקרוא עוזר לי מאוד בהבנת הילדה שלי ובהקניית הרגלים, במיוחד הרגלי אכילה ושינה שגם אנחנו כמבוגרים לוקים בהם.

לכל משפחה וילד מתאימים דברים אחרים יוקטנה
אביוס מתוקהכרובי

את יוצאת מנקודת הנחה שלישון עם אבאמא זה דבר לא טוב שעדיף לא להתרגל אליו, ואם הוא כבר רגיל אחרת, אז חבל 'לקלקל'.

יש הרבה דברים טובים בזה שילד ישן עם ההורים שלו, מבחינה פיזית ונפשית,

וחוץ מזה, אחד הזכרונות הקסומים שלי מהילדות הוא ההליכה למיטה של אמא.

זה נכון שזה לא מתאים לכל אחד, ולא בכל שלב בחיים, אבל אני מאמינה שזה טוב להעלות את זה כאופציה לפיתרון, ושכל אחד ישקול אם זה מתאים לו או לא.

יש הרבה נשים שישנות עם התינוק שלהם, רק הן לא תספרנה את זה, כי זה לא 'חינוכי'.

זה משגע אותי, בחברה שלנו יש נורמות מפלסטיק, של תעשיה, פסי יצור, ומי שמתנהג בצורה טבעית ופשוטה, ומביע חיבה לילדים שלו, זה נקרא שהוא מפנק אותם.

בגיל זה וזה צריך ככה וככה, מותר לעשות ככה, אסור לעשות ככה, מי אמר?

לכל אמא יש לב, וכל אחת יודעת מה טוב לתינוק שלה ולעצמה,

צריך רק לא להבהל מכל ה'צריך' הזה.

אני חס וחלילה לא פוסלת אף אחת מהאפשרויות, להיפך, אני רוצה לפתוח את הראש לעוד כמה...

ח"ו, לגבי חינוכי או לא יש אלף גישותאביוס

ולכל אמא יש את הגישה שהיא מתחברת אליה ואוהבת אותה,

 

אמרת שאחד הזכרונות הנעימים שלך זה ללכת למיטה של אבא ואמא, אבל להורים שלך זה היה טוב?

מה היא עושה בערב טבילה?

מה הורים עושים כשהם צריכים את הפרטיות הזוגית והאינטימית שלהם ויש ילדים איתם במיטה?

 

ואגב, אני לא חושבת שילד שישן במיטה שלו לאמקבל חיבה ואהבה טבעית מהוריו..

(אני, שבהתחלה הבת שלי ישנה איתי במיטה ועכשיו כשאני מרגילה אותה לישון במיטתה אני אוהבת אותה פי אלף יותר, מהסיבה הפשוטה שאני עירנית יותר והלילה זה זמן שלי לאגור כוחות לטפל בה..)

 

אה, וזה גם לא פינוק, זו פשוט גישה אחרת שצריך לבחון אותה טוב בצורה אובייקטיבית ולא לבוא ולומר שגישה X מלאת אהבה לילד וגישה Y דווקא לא... זה צורם לי גם

היי כרובי, קודם כל תודה רבה...אהבה של אימא

העצות שאת נותנת לי ממש דומות לעצות של "לישון בלי לבכות".

לישון איתו במיטה לא בא בחשבון כי זה מאוד לא נוח לי ואני בכלל לא ישנה טוב ככה...

ולגבי העצה של ההנקה ו"לגנוב" קצת לפני שהוא רדום - זו השיטה שניסיתי עד עכשיו וכל כך קיוויתי שהיא תעזור. היא באמת עזרה... הוא התחיל לישון ברצף 3-4 שעות וממש שמחנו.. ועכשיו פתאום הוא כאילו קלט את הקטע ולא מאפשר לי לשחרר אותו בשום מחיר - הוא בוכה וצורח ולא מוותר שוב ושוב ושוב... וחזר לקום כל שעה...

בגלל זה התייאשתי כל כך... כי במקום לישון הוא כבר מתעורר לגמרי מרוב שזה מעצבן אותו.....

 

אבל בינתיים אני ממשיכה לנסות את זה... אולי זה עוד לא אבוד... הלוואי שזה יצליח, זה ממש לא בקטע שלי לשבת לידו ולראות אותו בוכה... זה היה נורא

עלית עלי... פנטלי וגם ד"ר סירס...כרובי

אצלנו זה מה שעבד, אבל אם לא הולך לך עם זה, עזבי, זה סתם מחרפן אותך,

מה שחשוב בעיני זה שתמצאי את מה שטוב לך ולו (וגם לבעלך), בלי להתחשב באם זה נחשב חינוכי או לא.

גיל 8 חודשים זה זמן שמתחילה חרדת נטישה, הוא התחיל לפחד מזרים בזמן האחרון?

אם כן, זאת תקופה חולפת, ובעז"ה הוא יחזור בקרוב להיות יותר רגוע, רק תשדרי לו שאת לא נעלמת לו, ושאת כאן בשבילו.

חיבוקים, זה נשמע בהחלט מתסכל,

בעז"ה, יעבורפרח

במשך היום הוא אוכל ואז ישן?אביוס

תנסי להרגיל אותו לאסוסיאציה אחרת שיקשר אותה לשינה,

אולי תניקי אותו, תגנבי לו קצת לפני שהוא נרדם ותתני לו אסוציאציה אחרת, דובי, חיתול, מוצץ, לא יודעת, משהו..

ולאט לאט בהדרגה תנסי להקדים את זמן ה"גניבה"

 

זה סיוט להרדים בהנקה, הוא תלוי רק בך ורק את יכולה להרדים אותו ואותי אישית זה גם הרתיע מלהנייק, פשוט לא נהנתי מזה, הרגשתי מוצץ, עד שאנ ימרגילה אותה לא לישון אחרי אוכל וזה לאט לאט מסתדר ב"ה..

מקווה שימשיך ככה..

 

בהצלחה יקירה, זה לא פשוט בכלל...

אני דווקא בכוונה, ובעבודה קשהאהבה של אימא

לימדתי אותו להירדם בהנקה, כי זה לא היה ככה בכלל...

אבל מאז שהוא לא היה מוכן לקחת מוצץ לא הצלחנו להרגיע אותו בשום צורה, ולכן הוא לא יכול להגיע לשינה... הוא מאוד אנרגטי ב"ה, ואם הוא לא מוצץ הוא לא נרגע... אז כן, זה לא כזה כיף להרגיש מוצץ אנושי, אבל הגעתי למצב שאחרת אני הרבה יותר עייפה כי האלטרנטיבה היא שעות של נדנוד....

 

אני מנסה עכשיו להרגיל אותו לחפץ מעבר, בינתיים זה לא עובד...

אבל אני ממשיכה לנסות, הלוואי שיצליח בע"ה!

 

ותודה רבה..... נשיקה

גם לנו היתה אותה בעיהאנונימי (פותח)

הקטנה החמודה בת ה-9 חודשים היתה מתעוררת כל הזמן בלילה.

גם ככה היא היתה ישנה לא חזק.

אחד מההורים היה זז בלילה, מטוס או משאית עוברת- הופ! היא עומדת במיטה ובוכה.

היתה בודקת כל הזמן אם אנחנו על ידה ובסביבתה.

אז...

העברנו אותה חדר!

סידרנו לה חדר משלה, על ידינו. פתחנו קצת את שתי הדלתות כך שנשמע אותה בוכה.

לקח לנו כמה ימים, שהיו קצת קשים.

הקפדנו מאוד לא לתת לה לפחד, או לבכות אפילו לשניה.

שהרדמנו אותה היינו על-יד הלול שלה כ-ל הזמן (בהתחלה לקח מעל שעה!)

היא התעוררה בלילה- רצנו אליה.

והיום- פשוט כיף!

היא ישנה כמעט כל הלילה לרצוף!

אם היא מתעוררת היא פשוט מסתובבת לצד השני וממשיכה לישון.

לפעמים היא קמה מוקדם בבוקר ומשחקת עם עצמה בשקט,
ולא כמו שהיה בהתחלה שהיתה רואה את ההורים על-ידה ומתחילה לצרוח שנרים אותה

ולנו, יש את הפרטיות והשקט שלנו. הרווחתי לפחות עוד חצי שעת שינה בבוקר.

 

היה אצלנו מאוד דומה*צופית*

תיעזרי בבעלך, גם שילך אליה מדי פעם כשהיא בוכה, וגם שיעודד אותך כשקשה לך לשמוע אותה בוכה.

תדברי איתה הרבה, וממש תסבירי: זה בשבילך, את צריכה לישון כדי שיהיה לך כח לשחק מחר, וגם אמא צריכה לישון כדי שתוכל לשחק איתך.

להגיד כל הזמן כמה את אוהבת אותה, וכמה אבא שלה, ואתם פה בחדר לידה,מחמאות בלי סוף.

יכול להיות שחסרות לה "שעות אמא" במשך היום? אצלנו זה בלט. כי אם כן, אז גם כאן רלוונטי להסביר לה מה הסיבה- את עובדת/לומדת וכו' גם בשבילה.

דיברנו עם הבת שלנו ככה מגיל אפס, מדהים כמה שזה עזר, היא פשוט הבינה...

בהצלחה! ושלא יהיו לך יסורי מצפון- הבת שלך צריכה אמא בריאה ושמחה

סליחה, התבלבלתי- הבן שלך.. כתבתי בטעות בלשון נקבה*צופית*
תודה לכולן, אתן מקסימות..!אהבה של אימא


ומה עם מוצץ בסיום הנקה???אנונימי (פותח)
אולי אפילו מים, או אוכל נוסף?נר80
הנקת אותה עדיין כשעשית את זה?פלוסי
מצטרפת לאומרות- תבדקי מה טוב לך ולבנךאמא מסורה

ולא איך אלמד אותו להרדם לבד.

 

מנסיוני האישי- יש לי 3 ילדים- כולם נרדמו מתוך הנקה עד שהם הפסיקו עם זה יום אחד (הקטן עדיין נרדם  בהנקה). את הראשון (שכיום בן 4) העברתי לחדר משלו כשהיה בן 3 חודשים כל פעם הייתי קמה אליו בלילה, הנקתי אותו בחדר שלו והחזרתי אותו לאחר מכן למיטה שלו (לפעמים ניקרתי תוך כדי) העיקר לא להרגיל אותו למיטה שלי- היה לי מאוד קשה בבקרים אח"כ כי לא היה לי רצף בשינה, בגיל חצי שנה התחיל מידי פעם לישון לילות, עד שבשלב מסוים נשברתי ולקחתי אותו אלי למיטה בלילה.

השניה (קצת יותר משנתיים וחצי) כשהייתה מתעוררת בלילה, בחודשים הראשונים הנקתי אותה בישיבה עד ששמתילב שאני ממש נרדמת תוך כדי ואז עברתי לשכיבה, מנמנת קצת וכשהרגשתי שהיא נרדמה מיד העברתי חזרה למיטה שלה, העברתי אותה חדר כשהייתה בת חצי שנה, הייתה מתעוררת בלילות עד קרוב לגיל שנה וגם אותה הייתי משאירה אצלי עד הבוקר.

 

השלישי (בן 5 חודשים)- ישן לילה כבר מגיל 3 וחצי חודשים!!! התחיל מ-6 שעות והיום הוא ישן בין 8 ל-9 שעות כששנת הלילה שלו מתחילה בסביבות 7-8 בערב. ואיך קרה הפלא?

החלטתי שאני זורמת איתו ועם מה שמתאים לי באותו רגע. הכי התאים לי לישון נורמלי בלילה כדי שאוכל להיות עירנית לילדים האחרים, מהיום הראשון שחזרנו הבייתה- כשהיה נרדם בלילה, לפני שהלכתי לישון- שמתי אותו במיטה שלו, כשהתעורר באמצע הלילה הוא עבר למיטה שלי, הנקתי אותו כשהיה צריך, נכון היו לילות שהוא ישן פחות טוב והעיר אותו לעיתים קרובות, עם זאת שמתי לב שכשהוא היה בן חודשיים-שלושה הוא התחיל לקלוט את העסק של שינה רצופה, כי לא היה זמן שהייתי ממש עירנית איתו וככה הוא התרגל שלילה זה זמן שינה (האמת אני יודעת שיכול להיות שיהיו עוד שינויים והוא יכול להתעורר באמצע הלילה, אבל זה לא מרתיע אותי כי אני יודעת שהוא שאם הוא מתעורר זה נטו מרעב, והוא יחזור לישון ביחד איתי).

בנוסף אני משתמשת במוצץ, כשהרגשתי שהוא מתעורר יותר מידי פעמים- כי ה"מוצץ האנושי" נפל, פשוט הייתי שמה לידי מוצץ ושמה לו בפה כשהרגשתי שהוא מתחיל להתנועע, למרות שאכל רק לא מזמן וזה היה מרגיעכ אותו והוא המשיך לישון (איתי)

 

כן, שמעתי הערות מהסוג- זה מסוכן שישן איתך, הוא מידי קטן את עלולה למעוך אותו, סיננתי את ההערות האלה, כי הייתי מתעוררת מכל תזוזה קטנה שלו- אז אין סיכוי שהייתי חלילה פוגעת בו בלי לשים לב.

 

ראיתי שכתבת שלא מתאים לך שהוא ישן איתך- זה בסדר גמור, את לא צריכה להרגיש שזה מה שיגרום לו לישון לילה. מה שאני רוצה להגיד מהנסיון שלי הוא- אל תקשיבי לעצות מהסביבה מה צריך להיות, איך לחנך או לא לחנך, אם אומרים לך דברים שמתאימים לך, אז סבבה, לכי עם זה, אם לא מתאים לך, תקשיבי לאינטואיציה האמהית שלך-היא תדריך אותך יותר טוב מכל הדרכה אחרת.

 

ושלא ישמע ממני שאני נגד עצות למינהן, אני בטוחה שיועצות שינה עוזרות במצבים שההורים חסרי אונים ויתכן שהעצה שהיועצת אמרה לך, לא כ"כ הצליחה כיוון שזה היה יעוץ חד פעמי או שהייתה עצה כללית מידי בלי להכיר לעומק את הצרכים שלכם והאופי של התינוק שזה בוודאי א"א לקלוט ביעוץ חד פעמי.

 

מאחלת לך, שבקרוב תבשרי לנו שעלית על דרך המלך ומצאת את הדרך הנוחה עבור שניכם איך להרגיל אותו לשינה רצופה.

ככל שעוברות השניםראו כי טוב

וברוך ה' יש עוד ילדים, פתאום מגלים שלא רק הילדים שלנו מתעוררים כל שעה, ודורשים לינוק ולא מוכנים שיבלפו להם עם מוצץ ומים וכו'.

ועוד מגלים "למרבה הפלא" שלא לעולם יימשך המצב, והם ברוך ה' גדלים, ומתחילים לגלות עולם ולהתרחק אט אט מהעולם הקטן שנקרא "אמא", אוהבים עצמאות ובעלי אופי חזק וישר.

אז הכל תלוי בנו, עד כמה נתמסר לתפקידנו (בלי לחנוק את עצמנו) ונסכים לקבל על עצמנו בשמחה גדולה את המשימה שנקראת "אמא של..."

השעון לא יחזור, לכל ילד יש רק הזדמנות אחת להיות תינוק וקשור לאמא באופן כזה.

אני מאמינה שמה שיעניק לילדיי את האמונה והביטחון שאני איתם, ובעזרת ה' שיגדלו - שה' איתם תמיד, אם אשתדל להתגבר על ה"עייפות הבלתי נגמרת" הזמנית הזו ואהיה שם בשבילם.

ולא אם אתן להם לבכות עד כלות כוחותיהם.

 

נכון, אבלאנונימי (פותח)

גם יש גבול למה שהורים מסוגלים, אנחנו בני אדם ואם אמא מתעוררת כל שעה, איך היא בדיוק תתפקד בבוקר יש עבודה, ילדים, נקיונות ועודדדדדדד את יודעת לבד כמה תפקידים יש לאמא..

צריך גבול בכל עניין, ברור שהם גדלים והדברים מסתדרים, אבל לא ייתכן בגלל שהוא תינוק כל הבית יעמוד לפי רצונו בלילות.

לכל אדם יכולות שונים ועדיפויות שונות יוקטנה


את בסדר והכל התנהל כפיאנונימי (פותח)

שאתם תכוונו.

הינו בסדנת הורים של אדלר והיא אומרת בדיוק כך הוא יבכה שבוע שבועיים ואז יבין שעכשיו הולכים לישון, אם הוא בוכה וזה לא רעב, טיטול, חולה וכו' אז אין סיבה להרים אותו, המנחה אמרה ממש לשבת לידו ולהניח יד עליו גם לא לדבר איתו ולא להתייחס, הוא יבין שאמא כאן ונשארת כאן, הוא לא בן 4 חודשים, הוא כבר גדל קצת ומבין את זה, אבל בכל פעם שתישברי וברור לי שזה קשה, את הולכת אחורה ולא מתקדמת למטרה.

תנסי את או בעלך להתחלף, כל פעם מישהו אחר!!

בהצלחה.

תודה כרובי, שכתבת כמעט כל מה שרציתי לכתוב!פיגא

אפשרות נוספת של לישון עם הילד היא לצרף עוד מזרן\מיטה ליד המיטה של אמא.  יש גם לולים נצמדים, שמחברים למיטה של האמא, אבל חסר לו הדופן שצמוד למיטה של אמא.

 

הרעיון הוא שאמא ישנה במלוא מיטתה, והתינוק יכול לישון "חופשי ומאושר" אבל אם צריך, אמא יכולה להתגלגל אליו והוא אל אמא להנקת לילה קצרה, וכולם חוזרים לישון בקלות כי אף אחד לא התעורר באמת.

 

יש גם כאלה שמרדימים את הקטן במיטתו בתחילת הערב, ובפעם הראשונה שהוא מתעורר, מביאים אותו למיטת אבאמא, כדי שהמבוגרים יוכלו לישון את יתרת הערב בלי להיות "נחום תקום".

 

יש כאלה שמרדימים את הקטן על מזרון על הרצפה, וכשהוא נרדם, אמא מתגלגלת ממנו בלי שירגיש, אפשר לשים כרית בדיוק במקום בו אמא היתה, ואז התינוק ישן זמן רב יותר, ואין סכנת התגלגלות לתינוק.  אם אין מקום למזרון מלא, אפשר גם שמיכה או פוך.

 

האם ברור ששיניים לא בוקעות???  שאין בעית אזניים קטנה, כזו שלא מפריעה כל כך במשך היום, אבל בלילה היא מאוד מאוד מציקה???

 

לא כל תינוק שמתעורר בלילה עושה את זה כדי לעשות להוריו דווקא או לקבל תשומת לב לילית.  תיתכן גם בעיה אמיתית. 

 

בהצלחה!  נשיקה

 

נ"ב

האם את יכולה להקפיד לישון בזמן שהוא ישן במשך היום (כדי לאגור כוחות)  ?

אני לא מכירה את שיטת אדלר לעומק, אבלאהבה של אימא

לפי מה שכן שמעתי עליה - היא לא מתאימה לי...

ואחרי 10 דקות של ניסיון הבנתי שזה לא בשבילי....

אפילו שהאלטרנטיבה היא לקום כל שעה, אני מתפללת לה' שיעזור לי בדרך נעימה ולא ע"י גרימת צער כזה לילד שלי...

אני לא חושבת שאם הוא לא רעב או מלוכלך אז אין סיבה להרים אותו, הרגשות שלו לא פחות חשובים מהצרכים החומריים, אם כבר אז להפך...

 

בכל מקרה תודה על החיזוקים...... פרח

בהצלחהמים

מהנסיון שלי עם ילדיי זה מדהים עד כמה הילדים קולטים את המצב הרגשי שלנו ולפעמים הייתי מרגישה שזה מין מעגל קסמים כזה שצריך איכשהו לצאת ממנו, נזכרתי בזה כי כתבת שהצלחת להרגיל אותו להרדם בלי הפיטמה בפה ואז הוא התחיל להתעקש ולא לתת לך לשחרר. יש כאן כל מיני עצות ובסופו של דבר גם אם עושים בדיוק כמו שכתוב בספר, עצה מסוימת זה תלוי מאד במקום הרגשי ממנו באים לכך, אם את מרגישה שאת מתעללת בילד ולא מסוגלת זה לא יעשה אותו דבר כמו שתעשי זאת ממקום של אני מחמדת אותך לישון עכשיו ולא מרגישה רע עם זה. בילד הראשון עברנו תהליך גמילה הדרגתי מלהרדם רק עם הנקה ללהיות לידו ולהחזיק את היד להיות לידו בלי להחזיק ללהיות בחדר אבל הוא לא היה קם בלילה אחרי שנרדם ב11, 12.... חלק עברו אלינו ברגע שהתעוררו להנקה ראשונה, לפני כל עצה שאת מנסה לישם תחשבי עם עצמך מה את רוצה להשיג. פעם קראתי באיזה ספר על מוטיבציה שאם עושים דיאטה כדי לא להיות שמנים זה מצליח הרבה פחות מלעשות דאטה כדי להיות בריאים בקיצור מוטיבציה חיובית יותר יעילה. מה את מרגישה כלפי זה והאם את יכולה לא להרגיש כך, לפעמים רק שנוי הרגש שלנו כלפי המצב איכשהו מרגיע את כל המצב. כתבתי קצת בבלגן מאחלת לך הרבה הצלחה ושתמצאי את הדרך המתאימה לך.

נשמע שאת מאוד רגישה אליו וזה מצויין!יוקטנה

כנראה הוא ירש את זה ממך, וגם הוא רגיש

מסתבר שיש לו קצב אחר מהרגיל - ובמקרה יצא שהוא קיבל אמא רגישה מהרגיל, כזו שמתאימה לו בדיוק!

מאחלת שתדעו כולכם מתי יגיע הזמן הנכון להתקדם בנושא השינה (ובכלל, גם בשאר הנושאים של החיים!).

תודה יוקטנה...אהבה של אימא

האמת שריגשת אותי... אוהב

בנות יקרות!!!אהבה של אימא

תודה לכולכן, באמת חיממתן לי את הלב..!!!אוהב

 

אנחנו עוברים תקופה לא פשוטה, מלא לחץ ועייפות, אבל תדעו לכן שחיזקתן אותי מאוד, ונתתן לי כוחות, וגם עזרתן לי לברר מה  בשבילי ומה לא......

 

הלוואי שהכל יסתדר כבר בקרוב ממש ואוכל לבשר לכן שכולנו ישנים טוב...ישנוני

 

נשיקה לכולן...

הרבה הצלחה - אצלנואנונימי (פותח)

לבן היה מאוד קשה להירדם כשהיה קטן ובגיל 7 ו 1/2 חודשים לימדתי אותו לקחת מוצץ ושלום על ישראל מאז מהפך!  לפני כן כן ניסיתי להרדים אותו במיטה ולנענע ולא להוציא גם כשבכה - הם מתרגלים. 

בגיל מאוחר יותר-8 או 9 חודשים קראתי שאם הם לא רעבים אין סיבה שיקומו בכלל בלילה! 

אז לוודא שהוא אוכל מספיק ולדעתי כדאי מאוד לנסות דייסה ואז כשאת יודעת שהוא לא רעב וזה יותר הרגל אז קל יותר להתעלם בידיעה שהוא לא צריך את ההנקה/האוכל עכשיו.  הם מתרגלים די מהר בדרך כלל.  גם להיפך קורה- לפעמים כשחולים או אם יש תולעים הם מתעוררים בלילות וגם אחרי שהכל בסדר ממשיכים לקום אז מרגילים אותם מחדש שלא באים אליהם בלילה ובד"כ זה מסתדר מהר.

בהצלחה!

גם לנו בערך בגיל הזה הוא עשה בעיות כאלה..שפרלה

וביומיים, שלושה זה הפסיק.

הכל התחיל שפעם אחת הוא ממש צרח כשיצאתי מהחדר. בעלי נכנס לחדר אמר לי לצאת מהחד וסגר את הדלת כדי שיבין שאני לא באה עכשיו..

ואמר לילדון בשיא הרצינות, אבל לא בכעס או בקול רם. "מתוק, עכשיו הולכים לישון. אני יכול להשאר לידך, אבל לא צורחים ככה.. " משו כסזה הוא אמר.ותאמינו או לא, הילד הסתכל עליו בשוק, הפסיק לבכות, נשכב במיטה ואחרי 2 דקות נרדם..

 

הבנו שהוא מבין מה קורה סביבו..

בלילות שאחר כך הוא המשיך לבכות כשהשכבנו אותו.

והחלטנו לנסות את שיטת ה5 דקות, אבל רק בהשכבה.

שמנו אותו במיטה, אמרנו שמע ישראל לילה טוב ויצאתי מהחד, כמובן שהוא בכה, אחרי 5 דק' נכנסתי שוב אמרתי לו "מותק הולכים לישון עכשיו, השכבתי אותו במיטה, מוצץ,נשיקה ויצאתי ושוב בכה.. ככה רבע שעם ונרדם, למחרת 10 דק' וארכך ממש טיפה בכה, ומאז הילד הולך לישון כמו גדול! הוא יודע שכששמים אותו במיטה, הולכים לישון..

 

יצא ארוך, סורי, מקווה שזה יעזור.

אני חושבת שזה עניין של גישהראו כי טובאחרונה

ושל גיל.

יש גיל שהילד מבין מה שאומרים לו ויש גיל שהילד בוכה כדי להשיג דברים שהוא יכול וצריך להסתדר בלעדיהם.

אבל!

ריבונו של עולם, ילד בן חודשיים, ארבעה חודשים, אפילו חצי שנה, צריך אותך! זקוק לך! תלוי בך נואשות!!!

עוד יהיו לך שנים רבות "לחנך" אותו ו"להרגיש" דמות חינוכית (בכאילו).

תינוק שבוכה, אם הוא לא רעב/עייף/חולה , אומר לך: "אמא, אני רוצה אותך!!!"

אנחנו לא בוכים לה' לפעמים?

גם כשאין לנו בעיה קריטית הרת גורל?

אנו לא מבקשות חיבוק מאבא? משגעות אותו כל הזמן - ה' תעזור לי, ה' תקשיב לי, קשה לי, אני עצובה  וכו'?

קל לנו יותר להיענות לבקשות החיבה של הילדים כשהם יודעים לדבר ומבקשים חיבוק/נשיקה.

אבל מה עם השלבים הבאים (שלא נדע צער)בהם הם ידרשו תשומת לב בצורה לא כ"כ חמודה ומלבבת?

מה יגיד "אדלר" או מי שעשה ממנו שיטה? - תנו לו לבכות, שיצרח, שיהיה בחדר וירביץ לקירות עד שיבין שככה לא נתייחס אליו, נכון?

במקום לתת לילד מה שהוא באמת צריך - הרבה חום ואהבה!!!

יהי רצון שנזכה שהילדים שלנו ייבכו לנו ולא יחפשו כתובת אחרת לשפוך בפניהם את לבם.

 

מפגשי אחים בלי גיסותאנונימית בהו"ל

המשפחה של בעלי לא בקשר בכלל בכלל במהלך השנה

ואין לגיסות שלי שום רצון לקשר עם הנשים של האחים שלהן

הן יוזמות מפגשים נטו עם האחים והגיסות בחיים לא מוזמנות לשום מפגש!!!!!

וואלה זה מעצבן ברמות

ובעלי עוצראת כל החיים לא משנה מה קורה ונוסע למפגשים

מה אתן חושבות על זה?

אצלינו פעם עשו את זהחדשה כאן :)
גיסתי ממש נעלבה, והחליטו שזה לא לענין ואין כזה דבר, או שעושים זוגי או כלום...
הן רווקות או נשואות?רוני 1234
נשואות!!אנונימית בהו"ל

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

וגם הבעלים שלהם לא מוזמנים??רקאני

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

אני לא רואה רע במפגש רק של האחיםיעל מהדרום

לק"י


ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).


בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

אצלנו יש הרבהעוד מעט פסח

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.


מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בעיני לגיטימי לפעמים לעשות את זה אבלנחת-רוח

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה


גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן


פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא


במקרה שתארת זה באמת לא נעים

האמת סיטואציה מעליבהאורוש3
יפה לך שהחלקת
נעלבתי מאוד בזמנו..נחת-רוחאחרונה
אבל כבר עברו שנים 
האמת שבעיניי עם עצם הענייןשלומית.

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

לגיטימי מאד בעיני.ניק חדש2

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

למה לא בעצם? זה האחים שלו בסוף לא?המקורית

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב


גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

הגיוני.מוריה
לפעמים רוצים לעשות מפגש ולדבר רק האחים. בלי הבני זוג.

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

אם זה ברמת תדירות שאת אומרתSeven

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

האמתאפונה

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.


 

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

תלוי במינוןמתיכון ועד מעון
אם יש גם מפגשים של אחים וגם מפגשים משותפים זה ממש סבבה אבל אם יש רק מפגשים של אחים, בעיני זה מעליב
שפם שגדל מוקדם מידיעוזרת

אז למתבגר החמוד שלי שעוד לא בן 12 מבצבץ שפם

זה מפריע לו

וממש לא בא לי להתחיל עם גילוח

פתרון אחר יש למישהי ?

מפחדת שברגע שנתחיל להתעסק עם זה זה יגביר צמיחה

יש משחת גילוחפרח חדש
מה זה אומר לא בא לך?המקורית
זה שלו,לא שלך

לא ככ הבנתי מה הבעיה שיתחיל לגלח האמת..

הוא בן, מה הבעיה שיגביר צמיחה? הצמיחה תגבר מעצמהרקלתשוהנ

בכל מקרה

אני יכולה להבין את הפותחת, בתור אמא למתבגרפרח חדש

שמתחיל לצמוח

והבן שלי בן 14

ובאלי אותו קטן וחמוד וחלק

אבל ב"ה הוא גדל ובריא והטבע עושה את שלו

הילד שלה בן 12, אני ממש יכולה להבין אותה

זה לא קשור גם לזה שלו ועניינו

זה לב של אמא...

הבן הגדול שלי גם התחיל להתבגר בגיל 12מתואמת

ושמחתי מזה מאוד (להפך, היה לי חבל שהוא יישאר "קטן", כשגם ככה הוא עלול להיתפס כקטן ולא מבין...)

עם התאומים אפילו קצת דאגתי כשזה עוד היה רחוק מלקרות בגיל הזה... (עכשיו הם בני 14 והקול שלהם סוף סוף התחלף, אבל חתימת זקן ושפם עוד אין)


אבל טוב, אצלנו לא מקובל להתגלח בכלל... בעלי עם זקן מגיל 15 בערך, לא נגע בו מעולם...

יפה. אבל אני לא חושבת שצריך לזלזל בהרגשה של אמאפרח חדש

אחרת..

זה שאצל מישהי זה משמח 

לא מבטל את הקושי למישהי אחרת..

פשוט צרם לי החוסר קבלה של הקושי שלה מול זה

 

נכון, צודקתמתואמת
רק רציתי להביא את נקודת המבט השנייה... (אבל בעצם את כבר עשית את זה לפניי🙈)
הפותחת לא כתבה את מה שאת אומרתהמקורית

היא פשוט אמרה שלא מתאים לה בלי לפרט

אותי למשל זה היה בכלל משמח מאוד 

עצם זה שהיא כתבה את המילה 'מוקדם מידי'פרח חדש

אז אפשר להבין מה התחושות שלה לגבי זה

לא משנה

רק מעוררת את תשומת הלב

לא לבטל רגש של אחר כי לכן אולי מרגיש אחרת

אני לא הבנתי כך🤷המקורית

ולא ביטלתי את התחושה של אף אחת אז בבקשה..

התגובה היא לפי מה שנכתב ואי אפשר לקרוא בתגובה טון. באמת תמהתי כדי להבין מה הבעיה שילד יתחיל להתגלח בגיל 12 ומה זה אומר מבחינת האמא "לא מתאים לי"

בעיניי זה עדיף על פני הפלומה השחורה שבעיניי לפחות היא לא נראית

**במידה והתגובה שלך התכוונה גם אליי
 

בבקשה אם אפשר, לא לשפוט אחרות על התגובה שלהן על גבי הפורום. זה לא נעים. את מנחשת את רחשי לבה של הפותחת שהיא לא כתבה מתוך המקום שלך ולפי זה שופטת תגובות של אחרות ועוד בפומבי. לא סבבה בעיניי. גם לנו יש את חזקת החפות.

 

אני לא חושבת שהשפיטה שלי בעייתיתפרח חדש

גם לא קוראת לזה שפיטה

עוררתי את תשומת הלב ותו לא

מותר לקבל גם ביקורת

שלא נכתבה בצורה פוגענית או מזלזלת.


חשבתי שזה יהיה שרשור כ"כ תמים😃עוזרת

אני שמחה ומודה על ההתבגרות

עם זאת מקומי כאמא לדאוג לבן שלי שיהיה שלם עם המראה שלו , המוקדם מידי זה נתון עובדתי לרוב הבנים אין שפם בגיל 12

כמובן שלו אני לא אומרת וואהו איזה מוקדם צמח לך וגם אם אני אומרת ואמרתי לו שהוא הכי יפה בעולם גם עם שפם מקומי כאמא לעזור לו להיות שלם עם המראה שלו.

השיפוטיות פה הייתה עם מסקנות לא נכונות 😃

אני ממש מבינה אותךפרח חדש
אני חייבת לומר בתור בת שהתבגרה ממשהמקורית

מוקדם. כאילו ממש. בגיל 9 כבר קיבלתי מחזור. נכון ללפני 20+ שנה זה היה מקביל לדינוזאור שיעבור ברחוב🤭 ביחס לחברות שלי כן?


בסוף - אין איך למנוע מילדים להתמודד אבל

את עושה את עבודתך נאמנה כבר עכשיו בזה שא. הוא מרגיש בנח לפנות אלייך

ב. את בודקת אופציות

ג. את לא מפילה עליו את הבהלה שלך על זה שזה נחשב מוקדם ביחס לחברה

ויישר כח גדול על זה! הוא ממש זכה

♥️

וואי תשע?הבוקר יעלה

איך זה היה?

סליחה על הנצלוש

טראומתי האמת. ובלי שום הכנה מוקדמתהמקוריתאחרונה

לא הכרתי את המילה מחזור/ ווסת בכלל

לא את התהליך הפיזיולוגי

כלום

והאמת גם לא שיתפתי את החברות מהבושה

אבל בגלל שהן בהמשך כן שיתפו, וגם בגלל ההבדלים החיצוניים הברורים, הבנתי שאצלי זה היה מוקדם ממש

בגדול מה הבן שלך אומר?הבוקר יעלה

אחד הדברים שאמא שלי ממש סוחבת איתה, שהיא לא נתנה לאחד האחים לגלח שפם כשכל החברים שלו כן.. והיה לו קושי חברתי עם זה

אז לדעתי קודם כל לברר מה הילד מרגיש ורוצה 

רשמתי שזה מפריע לועוזרת

לא הבנתי אפוא ראיתן התערבות יתר …

הילד פנה ביקש לטפל בזה

ומנסיוני כאמא על כל שערה שמוציאים גודלות 2

חשבתי שלמישהי פה יש נסיון

תודה 

השאלה היא מה הבעיה עם זההמקורית

שיגדלו עוד אם הוא ממילא מגלח ומוריד. את חושבת שזה גם יפריע לו? הוא היחיד שיש לו שפם בולט בקרב בני גילו?


אני חושבת שאפשר לתת לו מרחב בחירה עם הבנה של מה זה אומר להתערב כרגע ולגלח ולהסביר לו על ההתפתחות שהגוף שלו עובר ועל השלב הזה של ההתבגרות על כל רבדיו

אני מניחה שממילא הוא לא ירצה להשאיר את זה עוד אם כבר עכשיו זה מפריע לו.. זה הולך ומתכהה עד שמסירים בפעם הראשונה


לגבי פתרון לכך שיצמחו פחות שערות בכל זאת כרגע -  

אני לא יודעת אם זה מיועד לבנים אולי מישהי יותר מנוסה תענה לך אבל אולי הקרם שמסיר שיער במקום גילוח..? כאלה של ויט נניח?


הקרם עובד כמו גילוח לדעתי, זה מותר בכלל לבן?אורוש3
נראה לי שיש הבדל בין פלומה לבין זיפיםכולנה

מכירה בנים בני 12 רובם עדיין קטנים ולא בכיוון לחשוב על זה. זיפים זה מראה הרבה יותר בוגר מהפלומה, והכיוון הוא חד כיווני, ברגע שמתחילים לא חוזרים אחורה, אז בהחלט מבינה את האמא.


אצלנו הבנות מתפתחות מוקדם וכמה שיגידו שזה בטווח הנורמה, כשאני רואה את החברות שלהן שנמוכות בראש ולא מפותחות בכלל, שלא לדבר על מחזור שקיבלו אצלי מוקדם, זה כן מורכב.

עכשיו שהבנות האחרות הדביקו את הפער זה פחות עניין, אבל זה בהחלט העסיק אותי לא מעט..

מסכימה עם הגישה. לעשות קצת סקר שוק מה האופציותכתבתנו

ולהניח אותן בפניו עם ההשלכות שלהן, והוא יצטרך לבחור בין להשאיר ככה לתקופה, להתחיל עם הסרה באופן שתבחרו ולדעת שבגדול כשמתחילים זה דורש התעסקות קבועה, או אם יחליט להפסיק אין לו דרך מראש לדעת אם זה יראה יותר טוב או פחות טוב עד שיחזור להסיר וזה גם צריך להילקח בחשבון.

ושורה תחתונה והכי חשוב בעיני, לגבות כל בחירה שלו כלגיטימית ולחזק אותו מאוד שינסה לעשות לפי מה שטוב לו ולא לפי כל מיני ציפיות ותפיסות יופי של אחרים. הוא הכי יפה כשהוא שמח ושלם עם עצמו. לא לתת משקל חסר פרופורציות ל'מה יגידו'- לנסות להסביר לו שהגישה הכי בריאה היא- שיגידו! זה שלהם. אני אוהב את עצמי ככה.

לא חשוב מספיק? שכחה של אחרי לידה? או סתם שכחנית?אנונימית בהו"ל

לא יודעת מה קורה לי

כשיש לבעלי סידורים מחוץ לשגרה (ערבים שהוא צריך לצאת מהם מהבית, שיעורים לא קבועים, או דברים כאלו) אני פשוט לא זוכרתתתתת

הוא יכול להגיד לי שלוש פעמים שיש לו משהו ביום ראשון בערב וכשמגיע יום ראשון אני פתאום מגלה מחדש שהוא צריך לצאת!!

וכשהוא שואל אותי אם אני לא זוכרת כי הוא אמר לי כבר כמה פעמים אני פשוט מובכתת. לא זוכרתתת!

אני נזכרתי היום רק אחרי שהוא אמר לי לאן הוא הולך.


 

מרגישה כזה דפוק עם זה. זה לא חריג היום. זה קורה לי כמעט בכל אירוע חד פעמי.

כן אגיד להגנתי שהוא לא הזכיר לי את זה היוםאנונימית בהו"ל

אלא רק דיבר על זה שבוע שעבר וביום שישי.

עדיין הייתי מצפה מעצמי לשים לב יותר לדברים כאלו 🤦

אולי שווה לך לכתוב לעצמך איפשהו?שלומית.

לא חושבת שיש טעם להתעסק ברגשות אשמה והתבחבשויות

עדיף ללכת על פתרון פרקטי ולהשאר בטוב עם עצמך ואיתו.

דרך אגב בעלי בדיוק כמוך...

אני כבר מכירה אותו אז מספרת לו כמה פעמים את אותו דבר כאילו זו פעם ראשונה למרות שאני יודעת שכבר דיברנו על זה 

אני חשבתי לפני החתונה שזו בעיה של גבריםאנונימית בהו"ל

עד שהתחתנתי וגיליתי שזה קורה רק לי בזוגיות שלנו

צודקת

אתחיל לכתוב לי ביומן גוגל...

אחרי לידה יותר עייפיםמתיכון ועד מעון

זה גורם לשכחה

ממליצה לרשום בלוח שנה את כל האירועים, או למתקדמים להוציא לו''ז שבועי ולכתוב בו כל שבוע מה שקורה

תודה, רעיון... ואני כבר כמה חודשים אחרי לידהאנונימית בהו"ל
זה כלום ...חילזון 123
אני חושבת שרק כמה שנים אחכ הרגשתי שהמח חוזר לתפקוד....

לקחת ויטמין b12 יכול לעזור קצת

וואי וואי קורה לי המוןשירה_11

אני חד משמעית תולה את זה בלידה

אני כבר שנה אחרי ורק לאחרונה שמתי לב שזה משתפר לי קצת

אצלנו תלוי לוח שנה במקום מרכזישקדי מרק

ואנחנו כותבים בו הכל

אחרת אין סיכוי שהייתי זוכרת..

זה הדבר היחיד שאת שוכחת?אפונה

לי יש נטיה לחוסר בB12

זה יכול להתבטא בפגיעה בזיכרון..

זריקות.

אנחנו פשוט כותבים הכל ביומן משותףזוית חדשהאחרונה
תוצאות לא טובות בשקיפות ערפיתגבעול ורוד

אז פתחתי ניק חדש כדי לשמור על אנונימיות.

תוצאות לא טובות בשקיפות 1:40

היה יותר טוב באולפטאסאונד, אבל אחרי השקלול עם הבדיקת דם זה המספר

עד שאשיג את הרופאת נשים.

יש לי 2 שאלות.

איך קובעים תור לבדיקת דם nipt? אני בכללית פלטינום, איך הולך ההחזרים על זה?

ושאלה שניה, אני רוצה לעשות סקירה מוקדמת אצל רופא ממש טוב, גם זורם בפרטי נקבל החזר, יש המלצות?

תטדה לכולן 

לא יודעת איפה את גרה- תשובה עם טריגר הפלהמתיכון ועד מעון

אני הייתי מרוצה מד"ר יהושע סגל, גם שבאתי אליו לחוות דעת שניה לאשר מומים קשים הוא היה מאוד אמפטי

ממליצה לדבר עם מכון פועה לגבי niptווטר מלון

יש להם הסדר עם מכון מסוים, וזה זול יותר.

בנוסף, אפשר לקבל החזרים מביטוח פרטי (אם יש).


בשורות טובות

עונהאורוש3

חיבוק קודם כל.

יש כמה חברות שעושות ניפט. אישית עשיתי בverfi היא עלתה פחות מחלק מהמתחרות. הכי זולה יש בשיבא אבל נראה לי שלא הצלחתי כל כך להבין עד הסוף אם היא בודקת באותה רמת פירוט. ויש יקרות יותר ועוד תשלום לבדיקה שבאה אליך הביתה וכו'.

אני לא בכללית אבל בגדול זו בדיקה פרטית שאת יכולה להגיש להחזר דרך סל ההריון.

אבל הייתי מתייעצת קודם כל בייעוץ גנטי, כי עם תוצאה כזו כנראה שעדיף מי שפיר בכל מקרה. ואז זה בזבוז כסף לעשות ניפט. אני עשיתי את שתיהן אבל עשיתי את הניפט בשלב יותר מוקדם, ברגע שהיה אפשר. אותי זה הרגיע במידה. אבל בסוף יש סיכוי שזה היה בזבוז כסף קצת, כי עשיתי גם מי שפיר. פשוט אז לא הייתי סגורה על זה.

בדיקה דומה לאמינות של מי שפיר אבל מוקדמת יותר  היא סיסי שיליה. אבל יש בה יותר סיכון וגם לפעמים פחות דיוק ואז צריך גם וגם.

אם את כבר אחרי שקיפות וסקר שליש ראשון נראה לי שכבר עדיף לך לקבוע דחוף מי שפיר ברגע שאפשר (שבוע 16). עוד אין לי תוצאות ואני לא יודעת להשוות אבל בעין כרם נשמע שהתוצאות מגיעות יחסית מהר. פלוס הם מאפשרים לעשות בדיקת אקסום סינגל. זו בדיקה שבודקת יותר לעומק. ועולה בהתאם. אבל ברוב בתי החולים ממליצים מיד על אקסום שכולל את ההורים (טריו) וזה מאוד מייקר.

יש גם אופציה לעשות את הבדיקה הרגילה (צ'יפ גנטי) ולשלם על שמירת החומר הגנטי. ואז במקרה ועולה צורך להרחיב לאקסום. זה פשוט עניין של זמן עד שיש תוצאות ואז בעצם לחכות שוב.  

בהצלחה ענקית. 

בת כמה את?יכול להיות קשור מאוד לתוצאהממתקית

אסביר לך

בתחילת שנות ה30גבעול ורוד
תודה לכולן על הפירוטגבעול ורוד

בשביל מה בעצם עושים מי שפיר?

הרי גם אם זה תסמונת דאון לא נעשה הפלה..

במי שפיר בודקים עוד דבריםכורסא ירוקה.

לא רק ת.דאון

בנוסף יש אנשים שרוצים לדעת גם על ת.דאון כדי להתכונן או כדי להפסיק הריון

יש עוד המון המון דברים שזה יכול חלילה להיות.אורוש3

בע''ה זה כלום.

אבל ההתפסות לדאון בלבד היא בעיקר היסטורית.

יש עוד המון תסמונות גנטיות קשות. שעם נתון כזה ככל הנראה העובר בסיכון מוגבר אליהן.

למשל דאון נשלל בניפט באחוז ממש טוב.

אבל זה יכול להיות עוד כל כך הרבה דברים.

מקווה בע''ה שלא תגיעו לשם והכל טוב, אבל לא כך כך ברור שלא עושים הפלה. זה מאוד תלוי מה מוצאים. וגם אז צריך באמת באמת לחשוב לעומק ולהתייעץ.

בסוף זו החלטה אישית.

אבל אני הייתי רוצה לדעת את כל הנתונים כדי להתייעץ ולקבל החלטה עם ידע.

אפשר גם להתייעץ עם מכון פועה. 

אז איך קובעים תור למי שפיר?גבעול ורוד
התקשרנו לפועה היום והמליצו לעשות...
בזימון תורים בבי''ח שאת רוצהאורוש3

בעין כרם זה מתחיל עם שיחה קבוצתית עם גנטיקאית שמסבירה, ואז שיחה פרטנית עם גנטיקאית.

ואח''כ הבדיקה עצמה.

תחפרי קצת לפני שתוכלו לחשוב ולקבל החלטות על הכל, למרות החפירות שלי לפני היועצות שם עשו לי סדר בראש והחלטנו סופית שם. אבל הידע כן עזר לי להגיע ולהבין על מה מדברים ולהתלבט לפני. אפשר בגוגל ועם הצ'אט.  

בהצלחה ענקית.

דרך הבית חוליםהשם שליאחרונה

אצלי קבעו קודם תור ליעוץ גנטי, ואחריו למי שפיר.

לייעוץ הגנטי הייתי צריכה התחייבות מהקופה. יכול להיות שאפשר לעשות יעוץ גנטי גם בקופה, ואחר כך לקבוע תור בבית חולים, אבל אולי הם רוצים שיעשו גם את היעוץ אצלם.

הריון ראשון- שאלות של מתחילות😌אםאני

בדכ לא מגיבה כאן ולא פותחת שרשורים, רק נהנת לקרוא אתכן ולהחכים בשקט.

 

הריון ראשון- שבוע 7 +2 משהו כזה, לפני דופק, יש לי תור השבוע.

גילתי על ההריון מדימום מוזר שהתחיל והפסיק, עשיתי בדיקה בבית ויצא חיובי. מיד קבענו תור לרופא, ראה שק הריון.

 

1.שבוע שעבר מלא דימומים, יום שלישי עד חמישי, דימום אדום טרי למשך חצי שעה ואז נגמר בכתמים חומים. 

כל הדימום אחרי מאמץ (אפילו קל, כמו להחזיר כלים לארון) מאז אני נחה.

אבל מנסה להבין מה זה. ההורמונים בשמיים, הקאות ובחילות, והכל. והבנתי שאם זה הפלה זה פשוט מתחיל כמו ווסת, ואצלי זה כן היה דם טרי אבל הפסיק.
בקיצור- מישהי קרה לה והכל המשיך כרגיל?

 

 

2.בסוף שבוע הרגשתי גרוע ולקחתי חופש מהעבודה,

בעבודה אני מרגישה עוד יותר זוועה. עובדת במרחב סגור בלי חלונות, 

כמה זה לגיטימי להודיע שאני עובדת מהבית ?

כאילו איך למען ה' כל הנשים בתחילת הריון הולכות ועובדות כרגיל, מרגישה שאני לא מסוגלת. ממש סופרת את הדקות בעבודה,

מהבית יש לי יותר כח, כי אני שוכבת בספה/מיטה וזה יותר טוב, אבל גם שם אין מצב רוח לעבוד, עייפה מאד, בלי חשק ואנרגיה לעשות משהו.

מה עושים? איך עובדים בתחילת הריון? (בתקווה שההמשך יהיה נסבל יותר)

 

3.הרופא נתן לי מרשם לבונג'סטה- ואני תוהה כמה גרוע הבחילות צריכות להיות כדי לקחת את זה. 

מרגיש לי שאני לא סובלת מספיק כדי לקחת כדור. 

יש ימים שהבחילה היא רצופה, ואני כל כך מותשת מלהתמודד איתה,

אבל יש סיבה לקחת אם זה מרגיש לי שזה קל יחסית לסיפורים שאני שומעת?

 

תודה רבה

עונה*אורחת

קודם כל מזל טוב !

 

1. לי תמיד יש מלא דימומים, אפילו עד שבוע16. הרופאה נותנת לי כדורים נרתיקיים (אוטרוגסטן), שמונעים דימום. אני לא מתרגשת מזה בכלל.
 

2. זה ממש שאלה טובה. איך כולן שורדות ושותקות?? ובעתיד את תשאלי גם בשלב שתצטרכי לשים את התינוק אצל מטפלת: אין מצב שאני שמה! איך כולן שמות במסגרת ושותקות, ועולם כמנהגו נוהג??
תכלס - זה מה יש... כל אחת שורדת כמה שיכולה.
 

3. בחילות זה משהו שמשפיע על כל מהות האדם שאת. קשה לחייך, ליזום, ליצור, אפילו סתם להיות... אני לא רואה סיבה לא להעזר בבונג'סטה, זה כמו לא להעזר באפידורל.

כן הרופא נתן ליאםאני
את הכדור הזה והתחלתי לקחת רק בחמישי, אז מקווה שזה יעזור.

ותודה על שאר התשובות

עונה על 2ירושלמית במקור
לא כולן מרגישות כך בתחילת היריון (אין קשר לתקינות העובר). בהצלחה רבה!
תשובותאמאשוני

לגבי 1, יכול להיות המטומה. חשוב לנוח. בבדיקת דופק תבקשי שיבדקו אם רואים את מקור הדימום ויתנו המלצות להמשך. לא להרים כבד.


לגבי 2, אני חושבת שחדר בלי חלונות זו לגמרי עילה לעבוד מהבית ולא מהמשרד ככל שהעבודה מתאפשרת מהבית.


לגבי 3, לא התנסיתי בכדור. אבל לא הייתי לוקחת לפני שאני ממצה פתרונות אחרים כמו עבודה מהבית, רק כדי להצליח לנהוג כרגיל.כלומר קודם הייתי מורידה כמה הילוכים, ואםמזה לא עוזר אז חושבת על תרופות.


בהצלחה ובשעה טובה! מרגש ממש!

תודה על התשובות שואלת על 3אםאני

אסור לנהוג עם הכדור?

צריך לקחת אותו קבוע? כאילו אם יש לי נסיעה מותר יום לפני לא לקחת?

ברגיל אני עם תחב"צ אבל מידי פעם יש נסיעות

וואי לתחבצ כדאי כדור כי הבחילות יתגברוירושלמית במקור
אני ברכבת קלה כמה תחנות, זה פחות נורא מאוטובוסאםאני
התכוונתיאמאשוני

לנהוכ כרגיל הכוונה לא נהיגה בכביש, אלא לפעול כרגיל.

הכוונה אם סדר יום שלך הוא לעבוד, קניות, לבשל, לנוח מעט.

אז עכשיו לעבוד פחות, קניות און ליין ולנוח הרבה. סתם דוגמה.

כלומר לשנות את ההתנהלות כללית ביומיום ולתת לגוף לנוח הרבה יותר.

זאת דעתי האישית.. תעשי מה שטוב לך.

🤭אםאני

הבנתי,

משתדלת כמה שאפשר להוריד מעצמי.

אני באמת רוב היום לא זזה, רק העבודה זה בעיה...

 

קשה לשחרר הכל, פתאום בבת אחת ממאה לאפס. 

 

ותודה.

ועוד יותר קשה לחזור מאפס למאה*אורחתאחרונה

אחרי שהבחילות נגמרות, תמיד אני מוצאת שמאוד קשה לחזור לשגרה הרגילה של לתקתק את הבית...

עונה על 3בועית מחשבה

אני לקחתי בונג'סטה בהריון הראשון כי ממש הקאתי וההקאות היו בלתי נסבלות. במקרה שלי זה עזר להקאות אבל עדיין הייתה לי תחושה כללית גרועה. גם לקחתי רק כדור אחד ביום ולא שניים כי אלה כדורים יקרים (400 ש"ח ל30 כדורים) והייתי צריכה לקחת למשך כמה חודשים עד שהמצב השתפר מספיק שיכולתי להפסיק לקחת את הכדורים ולא להקיא. אני לא יודעת אם הם בסל היום או שאפשר לקבל עליהם החזר מסל הריון. אבל לדעתי אם את לא יכולה לסבול - תקחי וזה לא משנה מה נשים אחרות חוו.

בנות שילדו בחופש הגדול, אשמח להרגעה^כיסופים^

מוצאת את עצמי יותר ויותר נלחצת ככל שהלידה מתקרבת מאיך יהיה אחרי

גם ככה זאת תקופה סופר קשוחה, הגוף מתפרק, הכל חדש, אין שעות שינה, טלטלה לכל המשפחה

נוסיף לזה שהילדים כל הזמן איתי בבית, איך עושים את זה?? אוף אני ממש בלחץ

וכנראה שגם נעבור דירה באותה תקופה (מחכים רק לאישור סופי)

ואני ממש מעדיפה מכל מיני סיבות לעבור כמה שיותר מהר ולא לדחות, חיכינו המון זמן למעבר הזה


וב"ה יש לנו משפחות מדהימות שאמרו שיעזרו, אבל כמה אפשר לעזור?

ההורים של שנינו עוד צעירים ועובדים ולא חושבת שזה נכון שיתנתקו מהחיים שלהם בשבילנו, אנחנו גם גרים קצת רחוק מהם

גם אם יעזרו כמה ימים, או אולי אפילו שבוע שאהיה אצל ההורים שלי, מרגיש לי שבסוף אצטרך להתמודד כמה שבועות במצב הזה

וגם ככה אחרי לידה זה קשוח, אז אפילו אם יעזרו לי עם הגדולים אני מגיעה למצב הרגיל של קשוח, פשוט בלי הקושי הנוסף (מקווה שזה מובן)


ובקהילה אנחנו נחשבים מהמשפחות הגדולות (מתי זה הספיק לקרות??) אז לא בונה על עזרה משם, אולי כמה ארוחות יולדות, אבל זה מרגיש לי כלום ביחס לדרישה בחופש הגדול כשכל הזמן בבית


ואני מפחדת מה זה יעשה לי, לגוף, לנפש, לזוגיות שלנו


בקיצור ממש אשמח לשמוע הרגעות ותןבנות❤️

עברתי את זה כמה פעמיםבאתי מפעם

באתי להרגיע.

דווקא יש משהו קצת מרגיע אותי שאין מסגרות סביב לידה.  

הילדים לידי, אני לא צריכה לרוץ להעיר לארגן אותם, להכין קופסאות אוכל,לאסוף אותם בצהריים ואז לקבל ילדים עצבניים ובכיינים (נכון תמיד אחרי מסגרות כולם בכיינים ועצבניים? סוג של הצפה רגשית מהמעבר ומהעייפות)

אז הילדים פשוט קמים בקצב שלהם, אני לא משקיעה בתסרןקןת ובגדים מסודרים, ואם טפטף שוקו על הילד אני לא רצה להחליף לו חולצה, הכל יותר רגוע באיזשהו מובן. קצב איטי.

מתישהו במהלך היום כשהבעל פנוי לוקח אותם לאיפשהו העיקר שיהיה קצת שקט, גן שעשועים, ג'ימבורי, מצידי קניות במכולת...

לגבי מעבר דירה, אין לי מה להגיד זה נראה לי קשוח ביותר לעבור דירה עם לידה... תזהרי מאוד לא להתאמץ אם כבר ילדת במעבר. 

תודה על התגובה^כיסופים^

הילדים שלי עוד קטנטנים, הגדולה בת 4 בקיץ

אז גם ככה הם קמים מוקדם והיא לא ישנה בצהרים (ואם כן, הולכת לישון ממש מאוחר)

איך היה לך עם העייפות? אולי זה מה שהכי מלחיץ אותי

וגם קשה לי לראות אותם מלוכלכים אבל כבר עכשיו לא מסוגלת להרים אותם לכיור לשטוף אז בטח אחרי הלידה

רק עצה טכנית קטנה124816
לא להרים ילד לשטוף פנים, שיהיה שרפרף/כסא ליד הכיור.

ובכללי לחשוב כמה את יכולה לסחוב אצל ההורים אחרי הלידה שיהיה עדיין סביר לכולכם ולנצל את ההזדמנות. (כשילדתי את הרביעי בתחילת אוגוסט והגדול היה בן 4, נשארתי כמעט חודש אצל ההורים, חזרתי רגע לפני תחילת שנת הלימודים, אבל יודעת שלא תמיד מתאפשר פיזית ונפשית גם מהכיוון שלך וגם של ההורים)

דבר ראשוןאיזמרגד1

יש קייטנה באזור גם לחודש השני של החופש? כי זה הדבר הראשון, אפילו לקייטנת בייביסיטר של בנות 15

לדאוג להקל עלייך כמה שאפשר - עזרה בניקיון, אוכל קנוי וכו'

לקנות מראש יצירות/ משחקים שווים שתוכלי להוציא שיעסיקו את הילדים, לקנות המון הפתעות וקשקושים שתוכלי לחלק בכל פעם שהמצב מתחיל לצאת משליטה ולעצור את זה שם

אם יש ילדים גדולים- למנות אותם האחראים להכין קייטנה לאחים הקטנים אחר צהריים, תמורת צ'ופר מסוים שתסכמו עליו מראש, או שכנות צעירות (בנות 12 נגיד) בתשלום

בקיצור להקל בכל מה שאפשר...

שיהיה בשעה טובה🙂

הילדים עוד פיצים^כיסופים^

בני 4 ו2

לצערי אין קייטנה בחודש השני

ולגדולה הקייטנה כבר עכשיו נגמרת ב13 (כל כך רציתי מלא זמן לעצמי לפני הלידה!)

גרים ביישוב קטן שבקושי יש נוער שמוכן לעשות בייביסיטר, מאז שהם נולדו לקחתי רק 3 פעמים מרוב שקשה למצוא ואני מתייאשת מראש

מה היית עושה אם לא היית בחלד?רוני 1234

חוץ ממורות וגננות כולם עובדות ומוצאות פתרונות בתשלום או עזרה מהמשפחה… תדמייני שאת רואת חשבון שיש לה רק שבוע חופש באוגוסט ושאר הזמן צריכה למצוא פתרון.

ההורים שלי גם גרים רחוק ונסעתי אליהם לשבוע עם הילדים…

אני מורה😉^כיסופים^

אז הכי מחכה לחופש הגדול וזה זמן שבד"כ ממש כיף לי עם הילדים

יוצאת איתם לטיולים וכאלה

באמת מעריצה את מי שעובדת בחופש הגדול, אין לי מושג איך עושים את זה!

אז לגיל הזהאיזמרגד1

מכינים מראש ערכות חירום למצבי קיצון, שכוללות חטיפים, זמן מסך והמון קשקושים מהשקל, וגם משחקים ''מיוחדים" כמו פליימוביל נניח שלא יוצאים סתם. וכל פעם שמורכב לך לטפל בהם במקביל שולפים משהו מהערכה.

להכין מראש ארוחות זמינות או רעיונות לארוחות שיהיה לך קל לשלוף ולהתכונן מראש למתי שהם רעבים, שלא יתקע לך שהם מורעבים פתאום באמצע הנקה ארוכה

לתת לילד בן 4 תפקידים של גדול- אתה משגיח

על התינוק בזמן שאמא הולכת לשירותים, אתה אחראי לדאוג לתינוק ולהביא לי דברים או לאח הקטן אם הוא מבקש ואמא עסוקה... זה גם באמת עזרה וגם נותן לו הרגשה של גדול שאפשר לסמוך עליו

ותכלס בסוף לזכור שזה בסך הכל חודש או חודש ומשהו, וזה יעבור גם אם יהיה ממש קשה🩷

ואי מהמם תודה❤️^כיסופים^
וואי בדיוק הגילאים שלי לפני שנההשקט הזה

השתחררתי מבית החולים ביום שהגדולה סיימה את הקייטנה.


האמת אני פחות מעודדת, היה לי קשה מאד, בעלי ניסה כמה שיכל לעזור, אבל זה היה בדיוק לקראת סוף הזמן בישיבה והוא היה צריך להיות עם התלמידים שלו..

כן הייתה לי תקופה מסויימת של בין הזמנים שהוא היה איתי, וגם יצאנו לחופש שבוע עם המשפחה שלו אז הם טיילו ואני נשארתי במקום לינה לנוח אבל זה בהחלט היה קשוח. הרגשתי שאני מתחילה את החל"ד רק אחרי שחזרו למסגרות.


רק שולחת חיבוק ומעודדת אותך לעשות עכשיו כמה שיותר דברים שמשמחים וממלאים אותך כדי לאגור קצת כוחות.

רק פעם אחת ..ובהתחלה לבעלי היה חופש אז זה אחרתנחת-רוח

לא אמרת האם לבעלך יש אפשרות לקחת חופש גם ללא תשלום לשבועיים הראשונים

ואז נגיד שבוע ראשון תהיי אצל ההורים

ואז שבועיים הוא יהיה בבית


ואז בעיני זה כבר מצב אחר כי כן תספיקי קצת להתאושש


גם אם פחות משבועיים יכל לעזור.


אם לא- אז אני במקומך היתי מביאה מישהי שתגיע כל בוקר נגיד מ8 עד 10- שתעשה לילדים ארוחת בוקר ותעסיק אותם ואת תוכלי לנוח ולהתחיל בוקר בנחת

גם בצהרים להביא מישהי לשעה-שעתיים  שתוכלי לישון

ובערב לשעה של ארוחת ערב ומקלחות והרדמות

או שהבעל יחזור מוקדם יותר לפחות


וחוץ מזה לקנות מלאאא ערכות יצירה וחומרי יצירה  מהסטוק

אולי גם משחקים חדשים


בעיני אם מזהים מה הזמנים המאתגרים -יותר קל לתת להם מענה


עכשיו הכל מבהיל כי את חושבת על הכל יחד כמכלול

כשמפרקים לגורמים זה נהיה מרגיע יותר


בדיוק ראיתי שמותר לבעל לקחת עוד שבוע חופש לפי החוקואני שר

זה נקרא "חופשה מקבילה"

זה כמובן צריך להתאים לסוג העבודה

אבל לפי החוק יש דבר כזה,

5 ימים זה בסיסי

ועוד שבוע זה לא מוכר בכלל


אז שבועיים שהוא יהיה איתך זה נראה לי כבר עוזר

כן אבל את מוותרת על חלק מדמי הלידה בשביל זהכורסא ירוקה.

את מקבלת דמי לידה על שבוע פחות, בזמן שאם הוא היה ממשיך לעבוד או מנצל מחלה/חופש ל5 ימים הייתם מרוויחים כרגיל עבורו ואת מקבלת את מלוא דמי הלידה.

מי שלא ממש לחוץ על ימי החופש שלו זה הרבה יותר משתלם להשתמש בהם במקום

אבל זה הנק' בעיני סדרי עדיפויותנחת-רוח

אם חשוב לאישה להתאושש באופן בריא אחרי הלידה והיא זקוקה לבעל

אז בעיני כן שיבחרו לקבל פחות אז מה

היא לא מוצאת בייביסיטר לעזרה

למה המשכורת לשנו אם לא כדי להעזר בה לצורך כזה קיומי כמו הבראה  והתאוששות אחרי לידה


לא שזה מה חשייבים לעשות

כל אחד ומה שנכון לו

אבל בעיני הז לגמרי בחירה הגיונית ונבונה

נכון אבל אם יש ימי חופש כדיף לנצל אותםכורסא ירוקה.

לא תמיד העבודה מאפשרת ואז באמת שווה לקחת את השבוע הזה, אבל איך שביטוח לאומי הציגו את זה כאילו את לא מויתרת על כלום זה לא נכון כי מוותרים על כסף של שבוע וזה ממש משמעותי.

שכל אחת תעשה את השיקולים שלה אבל בשבי זה צריך להכיר גם את החסרונות.

עונה גם ל @ואני שר

זה כמובן תלוי באפשרויות במקום העבודהואני שר

הוא מקבל דמי לידה על השבוע הזה, אם הוא מרוויח יותר זה יכול לצאת כדאי.

אם מאפשרים לו לקחת חופש בעבודה ברור שזה הכי טוב, אבל לא כל מקום זורם...

לכן חשוב לדעתי להכיר אפשרויות לפי החוק.

אני ילדתי בתחילת החופשזיקוקים

יצאתי הרבה מהבית

לא הייתה לי ברירה

יצאנו לגינה, לפעילויות, ומידי פעם הלכו לחברים

לי היה יותר קשה להשאר על כולם בבית

נסעתי למשפחה כדי שישחקו עם אחיינים, אבל זה לא איפשר לי לנוח, זה לא הבית שלי

זה בעיקר כדי שאוכל לטפל בתינוק והם יהיו עסוקים


בנוסף קניתי, יצירות ומשחקים חדשים אז זה גם העסיק אותם

וגם השתעממו בבית

אני הכנתי אוכל בבית אבל גם היו מקרים שהיינו בחוץ אז כבר קניתי אוכל.


האמת שלעבור דירה בתוך הבלאגן הזה נשמע לי ממש קשוח, אני מקווה שתוכלי להיעזר או לפחות לשלם כסף עבור עזרה בעניין.

ילדתי את השלישית בחופשהשם שלי

כשהגדולים היו בני כמעט 4 ושנה ועשר.

ילדתי לפני תשעה באב, ואחר כך בעלי יצא לבין הזמנים, אז הוא היה איתי בבית. השני היה עוד במעון.


זה יצא דומה להשנה, ככה שכשהבן שלי סיים את המעון בעלי כבר חזר לישיבה.

אז בסוף החופש הייתי לבד עם שלושתם.

אבל אז כבר התאוששתי מהלידה וזה עבר בסדר.

לא זוכרת מה עשיתי איתם כל היום.


תנסי לראות איך את יכולה לקבל עזרה.

אולי יש אחות/ גיסה/ בת דודה שיכולה לבוא אליכם לכמה ימים ולעזור לך עם הילדים?


תראי עם בעלך מה הצרכים שלך, ומה הוא יכול לעשות.

לקחת חופש כמה ימים, לחזור מוקדם יותר, לבשל בערב ארוחות ליום המחרת, להיות עם התינוק בלילה כדי שתוכלי לישון וכד'.

רק לגבי המעבר דירהזריחה123אחרונה

(לא קראתי את כל התגובות)

יש חברות שאורזות לפני שמעבירות את הבית

זה עולה יותר אבל אחרי לידה זה שווה את זה..

בהצלחה!

מורות שעשו הסבהרק רגע קט

מה היה הדבר שגרם לכן להחליט ללכת על זה?

ומסקרן אותי, לאיזה תחום הגעתן?

ועוד שאלהרק רגע קט

איך התמודדתן עם העומס של לימודים חדשים בשלב הזה של החיים, שהוא שונה מהשלב הסטודנטיאלי?

עונהאפונה

לא חשבתי "לעשות הסבה", אבל כן בער בי להתפתח בתחום שמעניין אותי ואני טובה בו וחשבתי לבנות את זה במקביל, ועם הלימודים בא התיאבון, וה' עזר לי גם לעזוב את ההוראה.

הדרכת הורים בגישה היקשרותית-התפתחותית.

 

לגבי העומס, ב"ה הלימודים הסתדרו לי ממש טוב, רוב השנה זה יום בשבוע ורק בסוף כשיש סטאז' וליווי במקביל זה נהיה די עמוס אבל זה מקביל לחלק המאוורר של שנת הלימודים. סה"כ היה לי ממש בסדר, וכל כך נהניתי מהלימודים שזה נתן לי המון אנרגיות.

איפה למדת את זה?מחכה עד מאוד
בהורות והיקשרותאפונהאחרונה
דרך בר אילן
לקראת פתיחת משפחתון- מה הייתן מכניסות לחוזה?אנונימית בהו"ל

אשמח לכל מה שעולה בדעתכן, משפחתון שיהיה 5 ימים, 7 וחצי עד 3..


דבר שני-  אנחנו רוצות לעושת כאן קבוצה בשיחות אישיות של נשים ששומרות על תינוקות אצלן בבית.. שתהיה קבוצת תמיכה והתייעצויות.. אם מישהי רוצה להיכנס שתגיב כאן נכניס רק ניקיות ותיקות, סליחה מראש...

דבר ראשוןרקאני

להכניס מה קורה מבחינת תשלום במקרה של

מלחמה/ קורונה/ פלישת חייזרים וכו'

 

כדאי גם לכתוב ברור מתי משלמים כל חודש

מה קורה עם תשלום על החופש- כמה ומתי משלמים וכו

אןכל, ילד חולה, את לא יכולה להפעיל מכל סיבהמנגואית

אם יש מלחמה או כוח עליון

מה במקרה של איחור, אצלנו היה קנס בחוזה, לא יודעת מה עשתה בפועל

אם רוצים להוציא ילד באמצע שנהמנגואית
אם את סוגרת באמצע שנה
אשמח להצטרף לקבוצהחרות
אני אשמח להכנס לקבוצהאוזן הפיל

נעזרתי בצ'אט ג'יפיטי לניסוח חוזה.

זורקת רעיונות לנושאים

חופשים, ימים קצרים, ימי הסתגלות, ימי בחירה, ילדים חולים, ציוד, אוכל, ימי מלחמה, זמן תשלום, דמי ביטוח

כמה ימי חופש יש לך, תשלום על אוגוסטהשקט הזה
מה קורה במקרה של מחלה שלך/ של ילד שלך

תנאים לחזרה למסגרת של ילד חולה (חום, שלשולים וכו')


סדר יום במשפחתון


לקיחה של ילד על ידי מבוגר שאינו הורה שלו


קנס על איחור באיסוף


אמצעי ביטחון לתשלום+ דרכי התשלום


ביטול/ עזיבה באמצע השנה


אשמח להצטרףחולמת להצליח
לתת לוח חופשות מתחילת שנהיעל מהדרום
מוסיפהאוהבת את השבת

באיזה מקרים לא להביא את הילד, כמה משלמים על איחור,

כמה משלמים על יום בחופשה?


מה עושים עם ילד שלך חולה.. (אגב, אני לא נתקלתי בזה ככ- לא יודעת מה עושים...)

מה עושים אם את חולהחרותאחרונה
מחפשת מחליפה/ אין משפחתון..

אולי יעניין אותך