דיברתי עם יועצת שינה...אהבה של אימא

סופסוף מישהי באמת חמודה שהסכימה לתת לי ייעוץ חינמי בטלפון בלי להתנות אותו בסיוע מלא של סכומי עתק...

 

הגעתי לקצההה... הוא קם כל שעה, ולא תמיד חוזר לישון... הגעתי למצב שאני כבר מוכנה גם לשיטות לא נעימות שמלוות בבכי... אחרת אני אצטרך פסיכולוג =/

 

יועצת השינה אמרה לי שאני חייבת להפסיק להרדים אותו בהנקה (כן, זה מה שקרה... ולכן הוא קם לי כל שעה...), והיא אמרה שאני אשים אותו במיטה ולא אניק למרות שהוא יבכה... שאני אשב לידו, אלטף, אחבק.. בלי לוותר.

 

אוף. זה יקרע אותי. אבל אין לי ברירה!!

ובכלל, עוד לא שאלתי את בעלי אם הוא מוכן ללכת איתי על זה.....

 

יש לכן טיפים איך לעשות את זה כמה שפחות לא נעים? =/

 

אני לא יודעת אם אצליח לעמוד בזה... ומצד שני אני יודעת שאני לא יכולה להמשיך כמו שזה עכשיו...

 

אגב, ניסיתי את הספר "לישון בלי לבכות", ובאמת חשבתי שזה יעזור, ולצערי זה לא עובד עליו... הוא משהו מיוחד הילד הזה, עקשן קטן...

 

עצות? חיזוקים?..

 

פרח

אני עושה ככה כבר שנים וזה מצליח אם את מאמינה בזהאנונימי (פותח)

אם את מאמינה בילד וזה מה שאת משדרת לו אז הוא בהתחלה יבכה ואח"כ ירגע,

תהי על ידו ותדברי איתו המון, תגידי לו שאת בבית ולא עוזבת אותו אם הוא יבכה את לידו ולא מרימה אותו, נותנת נשיקה ומלטפת. הסוד הגדול זה לדבר המון עם הילד מגיל אפס (ויש אומרים כבר מהבטן)

 

ולתת לו להאמין שאת לא בורחת לו לשום מקום....

לחזור כשהוא בוכה אבל לא להרים אותו רק לדבר וללטף.

אשמח לקבל באישי את שמהאיזה יום שמח

ושמחה מאוד שהיא עזרה לך!

וואי! בדיוק את אותה "צרה" ח"ו יש אצלנו..אמא חדשה..

בשבת דיברתי עם גיסתי והיא המליצה לי לעשות את זה..

נראה לי שאני יעשה את זה.. אין ברירה. אני קמה כל חצי שעה- שעה ואין לי כוחות כבר..

היא אמרה לי שחשוב מאד להיות עיקביים. לא להישבר ולא לעשות יומיים כן ויום לא..

לפנות לך שבוע שאת יודעת שאת בבית כל ערב, להתחיל עם מקלחת, ארוחת ערב בשעות קבועות.

 

אני מתפללת עליך ועליי שנצליח בעז"ה!!

היא אומרת שזה עובד על כל ילד.. הלוואי שגם על שלנו!

חשוב להאמין בנו ובילד/ה!!..

ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!!!

אבל למה שלא תקבל תשלום עבור עבודתה?יוקטנה

כתבת: "סופסוף מישהי באמת חמודה שהסכימה לתת לי ייעוץ חינמי בטלפון בלי להתנות אותו בסיוע מלא של סכומי עתק."

היא לא "חמודה" - היא פראיירית!

אישה הלכה ולמדה מקצוע, מן הסתם שילמה כמה אלפי שקלים טובים על הקורס.

זו העבודה שלה! לעזור לאנשים שהגיעו לקצה ולא מצליחים להעזר בדרכים הרגילות והמוכרות! שצריכים תמיכה מיוחדת בתהליך! למה להעסיק אותה ולא לשלם לה???

לא העסקתי אותה..אהבה של אימא

בסה"כ שיחה אחת עם קצת הכוונה. לפעמים הורים מגיעים למצב קשה מאוד ואין להם 1000 שקל לשלם. אחת רצתה ממני 1000, אחת רצתה 1300... מאיפה יש לנו את הסכומים האלה??? הבחורה הזאת עשתה מצווה, ומי שעושה מצווה היא לא פראיירית. היא לא באה אלי הביתה, היא לא נשארת איתי בקשר טלפוני... היא הקדישה לי רבע שעה שיחה, ואני מעריכה אותה על זה מאוד, ומודה לה מאוד על הרצון הטוב שלה לעזור!

אם אני לומדת מקצוע ויש לי כלים וידע לעזור לאחרים, אני לא אשמור הכל לעצמי ואם לא ישלמו לי ישארו אומללים... אם אני יכולה לעשות משהו קטן שיעזור, אני אעזור בשמחה, לא צריך כל היום רק לחשוב "מה יוצא לי מזה".

אז היא בעצם לא עזרה בתור יועצת שינהיוקטנה

אלא סתם נתנה עצה, ואת זה כמו שאת רואה את יכולה לקבל גם כאן מנשים נחמדות ובעלות נסיון. 

בשביל זה את לא צריכה "יועצת שינה", וגם לא קיבלת יועצת שינה. קיבלת סתם עצה. שילמת כלום וקיבלת כלום (או יותר נכון, לא את מה שאת צריכה. הפורום הוא מקום טוב למקרים מסויימים, פחות מסובכים).

 

אז את רואה - היא לא עזרה לך, ובגלל זה את חזרת ודיווחת על כישלון, ועכשיו זו שביקשה ממך את השם שלה כבר מתחרטת, כי היא לא הצליחה לעזור לך, אז בטח שהיא לא תנסה אותה, בטח שלא בתשלום. 

וכל מי שקוראת כאן בפורום את ההודעה שלך (וזה בערך פי 10 מהנשים שכותבות, לפי ההערכה המוכרת של עולם הפורומים) למדה מנסיונך ו"יודעת" שיועצת שינה זה סתם בזבוז כסף.

היא דפקה לא רק את עצמה, אלא גם כמה עסקאות ויועצות נוספות.

 

(אבל העיקר שהיא עשתה חסד...)

 

עוד דבריוקטנה

כמו שכתוב בכרטיס שלי, אני מדריכת הכנה ללידה ודולה, ומעבירה סדנאות קשב.

כמו שאת יודעת, אני גולשת מוכרת כאן המון שנים, ובעוד כמה וכמה פורומים.

עזרתי כבר למי יודע כמה נשים "בחינם".

אבל אני לא אומר שמי שדיברתי איתה "משוחררת" מקורס הכנה ללידה, כי בכך אחטא לעצמי וגם למקצוע שלי.

וגם כתבתי את זה לאחרונה כאן למישהי.

ולעוד מישהי במסר אישי.

יש דברים שמתאימים לפורום, ויש דברים שלא.

אשת מקצוע יודעת להבדיל ביניהם.

שלא ייצא מצב שבשם הרחמנות והחסד גורמים לעוול (לעצמי, למקצוע, לחברות למקצוע, או אפילו חס וחלילה לאותו אדם שניסינו לעזור לו).

היי היי מה קרה?! מה הלחץ?!אהבה של אימא

בסך הכל שיתפתי במשהו, באמת סליחה שאני לא נזהרת בלשוני!

מי שמשלמת 1000-2000 ש"ח ליועצת שינה זה בגלל שהיא באמת באמת כבר מיואשת לגמרי ומעדיפה לשלם את זה ליועצת שינה מאשר לאיזה פסיכולוג אח"כ, ומישהי שמיואשת לגמרי - לא יעזור אם היא תשמע שלאיזו אחת בפורום יועצת שינה לא עזרה כביכול!

בלי פאניקה בבקשה, אני בטוחה שיועצות השינה לא ימצאו את עצמן פתאום חסרות עבודה מאז שאהבה של אימא כתבה איזה משהו בפורום...

 

פ-ר-ו-פ-ו-ר-צ-י-ו-ת

לעניות דעתי, יוקטנה צודקת!אודי-ה

אנשים נוטים לזלזל בתגמול למי ש'רק' נותן ייעוץ, גם אם הוא מקצועי.
וכמו שהיא אמרה עצה בפורום או בטלפון היא נחמדה,
אבל אם העצה הקטנה לא עובדת ותצטרכי יעוץ יותר פרטני,
את גם תצטרכי לשלם בעבור זה.


ולאנונימית ששאלה את יוקטנה אם היא תיקח כסף על הייעוץ בפורום
אני אשתדל לא לענות בבוטות - זה ממש כפיות טובה! (אני ממש מתאפקת לא להגיד מילים יותר גרועות)
היא עונה פה כי כיף לה לשתף בנות בידע שלה, כי כיף לה לתרום
ולא! היא לא תיקח כסף! אבל כדאי שתדעי להעריך את זה!!!
יואו! זה ממש עצבן אותי!!!!!!!!!!!

...אור היום

אני רק רוצה לומר בעדינות שזה שההתייעצות כנראה לא עזר לאהבה של אימא, לא אומר שהעצה לא הייתה טובה.

בעיניי זו הייתה עצה טובה מאוד, ולפעמים עצם זה שמקבלים את העצה מאיש מקצוע עוזר למתייעץ.

מעבר לזה, זו בחירה של המתייעצת- של אהבה של אימא היקרה- אם לפעול לפי העצה או לא. מתברר שהעצה הזו לא כ"כ מתאימה לה, מניסיונה בה. אבל זה לא מפחית, בעיניי, מהיעילות של העצה ושל הדרך שיועצת השינה הציעה.

 

ככה אני תופסת ייעוץ, בכל אופן. בסופו של דבר, זו בחירה של המתייעץ מה לעשות, ולא אחריות של המייעץ בלבד.

כמו שאתתבקשי כסף על יעוץ בפורום כי את אשת מקצוע???אנונימי (פותח)
לדעתי, זה לא אותו הדבר!אנונימי (פותח)

בפורום היא יכולה לבחור אם לענות לשאלה שיש בשירשור

אם מתקשרים אליה - יש פחות אפשרת "לדלג" על השאלה..

אבל זה לא מה שהיה...אהבה של אימא

אתן לא יודעות את הפרטים...

 

אני כתבתי לה בפורום והיא אמרה "חסרים לי פרטים, תתקשרי אלי".

אז כתבתי לה שאין לי אפשרות לשלם על ייעוץ ולכן תודה, אבל אני מוותרת על השיחה...

אז היא אמרה לי להתקשר בכל מקרה ושהיא תתן לי עזרה חלקית בטלפון...

 

זה מראה על טוב לב אמיתי.

לפעמים במקצוע שבוחריםעמית-טליה

ולענ"ד זה ברוב המקצועות ובעיקר במקצועות שעוסקים בבני אדם ובחינוך

עושים הרבה דברים מעבר למה שצריך.

 

בטוחני שהמורה בכיתה של הילדים שלך, עושה הרבה יותר ממה שהיא צריכה וממספר השעות שמשלמים לה.

ולפעמים הורים מתקשרים למורות ומדברים איתם הרבה יותר מרבע שעה,
אם היית מתקשרת למורה של הילד שלך על איזשהי בעיה והיא היתה אומרת לך שהיא לא עונה בשעות אחה"צ משום שזה להיות פראיירית, היית מתרגזת נורא...

ומורים לא מקבלים ולו שכר קטן על השיגועי שכל של הורים...שהם רבים למדי. 

וחמתי שהיא אחות לפעמים בשבתות קוראים לה להזריק להיא, לבוא לטפל במבוגרת שנפלה וכל מיני כאלה..

שבת קודמת היא טיפלה באישה גמדה ואנחנו התחלנו כבר את הארוחה...

 

זה לא פריארית, זה חסד.

עולם חסד יבנה, בלי חסדים היה לנו עולם קשה הרבה יותר.

 

כמובן הכל בגבול, ושיחה קצרה ונינוחה זה לענ"ד לא להיות פריארית.

אין מצב......אהבה של אימא

זה לא בשבילי...

אחרי 10 דקות של צרחות למרות הליטופים, החיבוקים, הנשיקות וכו'...

נשברתי...

הרגשתי שזה הולך להצליח, אבל לא הייתי מסוגלת לתת לו להמשיך לבכות ככה...

 

אני לא מסוגלת =/

בן כמה הוא?יהודיה מא"י
עוד מעט 8 חודשים בע"ה..אהבה של אימא
את בסדר גמור!חיפושית אדומה

לאמא קשה מאוד לשמוע את הבן שלה בוכה! זה מנגנון הישרדות בריא ויעיל שהקב"ה טבע בנו כאמהות

 

בכל אופן, אני אנסה לעודד אותך כן להמשיך עם זה - כי באמת שיוצא לי הלב אליך שאת בקושי ישנה...

לי אישית אין ניסיון בעניין, אבל אני מכירה זוג שהבן שלהם היה גם קשה ככה, ואחרי כמה שבועות קשים של בכי במיטה עד כדי עייפות והירדמות - היום הילד ישן לילה שלם בשעה  קבועה! נכון שהוא טיפונת מתבכיין כששמים אותו במיטה, אבל בערך תוך דקה הוא כבר נרדם!

 

עוד נקודה שיכולה לעודד  זה שתנחמי את עצמך שאת עכשיו מלמדת אותו מיומנות חשובה מאוד לכל המשך חייו - איך להרדם לבד. כמו שלפעמים אצל ילדים יותר גדולים צריך להעניש כדי להציב גבולות, ולמרות שנראה שהילד סובל מזה אנחנו יודעים שזה לטובתו!

 

עוד דוגמה זה למשל כשאני נוהגת - הבת שלי לא סובלת להיות קשורה בכיסא והיא יכולה לבכות ולצרוח עשרים דקות ברצף תוך כדי נסיעה. ובגלל שאני יודעת שהחיים של שתינו יותר חשובים, אז אני משתדלת להתעלם ומתרכזת בכביש ובנהיגה (תוך כדי תפילות אל ה' אל ה' שתפסיק לבכות) .

 

אני מקווה שהדוגמאות האלו קצת יעודדו אותך כן לנסות את השיטה. ושוב, אני ממש לא מדברת מניסיון, אבל נראה שזה אכן יעשה טוב לכל המשפחה שלכם

ב"הצלחה!

אולי בעלך?עמית-טליה

מישהו צריך להיות חזק בעיניין הזה..

 

אולי כדאי לתת לבעל לעשות את הצעד הזה הם יותר חזקים בזה מאיתנו..

(לפחות חלקם..)

 

שמעתי הרבה שהתנגדו לעיניין של לתת לילד לבכות 

אבל דווקא אצלך שניסית כ"כ הרבה, את צריכה לנסות גם את זה...

לא בשבילך, בשביל הילד שלך!

 

ילד שלא ישן כמה שצריך מתפתח פחות טוב, התאבון שלו פוחת..

לפעמים כאמא צריך גם לעשות צעדים קשים כאלה.

 

(מחילה, אני ממש מדברת בלי ניסיון ואני מאמינה שזה הכי קשה ליישום, אבל את צריכה גם חיזוק שכזה...)

 

הרבה בהצלחה ושה' יאיר לכם את הדרך!

ממליצה בחום על "הלוחשת לתינוקות"עצמאית בשטח
יקרה,אור היום

אני מחזקת את ידייך . אני יודעת כמה זה קשה רק לשבת לידו ולא להרים אותו, עד כמה זה מרגיש כאילו הליטופים והחיבוקים וההרגעות לא עוזרות. ועם זאת, אני מאמינה שזו הדרך. צריך קצת "לחצוב בסלע" כדי לסלול לתינוק את הדרך הזו לשינה, אבל זו הדרך (שוב, בעיניי).

גם לי יש פעמים שאני מרדימה את הקטנה שלי, והיא מתנגדת, מנסה בכוח להתהפך, מקמרת את הגב, בוכה ומוחה, ועוד. אבל אם אין משהו שמציק לה- לא רעבה, וטיטולה נקי- אז אני משתדלת מאוד לא לוותר. וגיליתי שגם כשאני לוקחת אותה בידיים, זה לא בהכרח עוזר; היא יכולה בהחלט להמשיך לבכות ולצרוח אצלי. אז אני מחבקת ומרגיעה כמיטב יכולתי, ובסוף היא נרגעת...

 

בהצלחה!

 

(ותני לזה זמן, כי זה יכול לקחת כמה ימים טובים).

עצות בע"מ...כרובי

תסקלו אותי... אבל ילד בן שמונה חודשים שקם הרבה בלילה זה די נורמלי, אולי הוא לא צריך את זה בשביל אוכל, אבל כנראה שהוא צריך אמא.

אם זה מתאים לך, ממש כדאי לחשוב על לישון איתו ביחד, ולתת לו לינוק בשכיבה כשאת לא ממש מתעוררת, חצי ישנה, זה נשמע שאת צריכה לחרופ קצת קורץ

אחרי שתשני יותר כמה לילות, כדאי להתחיל להרגיל אותו להרדם בלי פטמה בפה, כלומר כן להרדים בהנקה, אבל 'לגנוב' לו את הפטמה כשהוא מתחיל להרדם/ מסטול מספיק כדי לא להתנגד. ככה הוא ילמד לאט לאט להרדם בלי זה.

וביום, כשיש לך כח וחשק, לנסות ללמד אותו דרכים אחרות להרדם (נדנוד בעגלה/מיטה?).

בתכלס, מה שהכי חשוב לי זה לישון...

להתחנך יהיו לו עוד הרבה שנים.

(הילדים שלנו שישנו איתנו ונרדמו בהנקה והתעוררו בלילה, ישנים עכשיו יפה במיטות שלהם,

בסדר... חוץ מבן השנתיים שאיתי במיטה, ובן השלוש שעם בעלי, והתינוק שגמר לינוק ואמא שלו עפה לישון...).

סליחה כרובי יקרה אבל אני לאמסכימה..אביוס

כשהיינו אצל ההורים שלי הבת שלי ישנה איתי במיטה כי זה היה יותר נוח, הייתי עוד חלשה מהלידה ולא היה לי כח לקום כל דקה

אבל עכשיו כשהתחזקתי ואני יכולה לקום מהמיטה בלילה אני צריכה את הפרטיות שלי במיטה שלי, עם בעלי

 

אם הילד שלה כבר רגיל לישון במיטה שלו, למה להרגיל אותו אחרת?

 

אמנם אין לי ניסיון בגילאים האלה אבל אולי כדאי שתשאבי לו ושבעלך ירדים אותו. ככה, אם הוא ירצה לינוק לא תהיה לו את האפשרות הזו ובעלך כמובן לא יוכל להישבר כי אין ברירה. ואם רק כדי להרגיע אותו אפשר לתת לו את החלב ששאבת או בקבוק מים.

 

וגם אני ממליצה על הלוחשת לתינוקות, עוד לא הספקתי לקרוא את הספר במלואו אבל מה שכן הספקתי לקרוא עוזר לי מאוד בהבנת הילדה שלי ובהקניית הרגלים, במיוחד הרגלי אכילה ושינה שגם אנחנו כמבוגרים לוקים בהם.

לכל משפחה וילד מתאימים דברים אחרים יוקטנה
אביוס מתוקהכרובי

את יוצאת מנקודת הנחה שלישון עם אבאמא זה דבר לא טוב שעדיף לא להתרגל אליו, ואם הוא כבר רגיל אחרת, אז חבל 'לקלקל'.

יש הרבה דברים טובים בזה שילד ישן עם ההורים שלו, מבחינה פיזית ונפשית,

וחוץ מזה, אחד הזכרונות הקסומים שלי מהילדות הוא ההליכה למיטה של אמא.

זה נכון שזה לא מתאים לכל אחד, ולא בכל שלב בחיים, אבל אני מאמינה שזה טוב להעלות את זה כאופציה לפיתרון, ושכל אחד ישקול אם זה מתאים לו או לא.

יש הרבה נשים שישנות עם התינוק שלהם, רק הן לא תספרנה את זה, כי זה לא 'חינוכי'.

זה משגע אותי, בחברה שלנו יש נורמות מפלסטיק, של תעשיה, פסי יצור, ומי שמתנהג בצורה טבעית ופשוטה, ומביע חיבה לילדים שלו, זה נקרא שהוא מפנק אותם.

בגיל זה וזה צריך ככה וככה, מותר לעשות ככה, אסור לעשות ככה, מי אמר?

לכל אמא יש לב, וכל אחת יודעת מה טוב לתינוק שלה ולעצמה,

צריך רק לא להבהל מכל ה'צריך' הזה.

אני חס וחלילה לא פוסלת אף אחת מהאפשרויות, להיפך, אני רוצה לפתוח את הראש לעוד כמה...

ח"ו, לגבי חינוכי או לא יש אלף גישותאביוס

ולכל אמא יש את הגישה שהיא מתחברת אליה ואוהבת אותה,

 

אמרת שאחד הזכרונות הנעימים שלך זה ללכת למיטה של אבא ואמא, אבל להורים שלך זה היה טוב?

מה היא עושה בערב טבילה?

מה הורים עושים כשהם צריכים את הפרטיות הזוגית והאינטימית שלהם ויש ילדים איתם במיטה?

 

ואגב, אני לא חושבת שילד שישן במיטה שלו לאמקבל חיבה ואהבה טבעית מהוריו..

(אני, שבהתחלה הבת שלי ישנה איתי במיטה ועכשיו כשאני מרגילה אותה לישון במיטתה אני אוהבת אותה פי אלף יותר, מהסיבה הפשוטה שאני עירנית יותר והלילה זה זמן שלי לאגור כוחות לטפל בה..)

 

אה, וזה גם לא פינוק, זו פשוט גישה אחרת שצריך לבחון אותה טוב בצורה אובייקטיבית ולא לבוא ולומר שגישה X מלאת אהבה לילד וגישה Y דווקא לא... זה צורם לי גם

היי כרובי, קודם כל תודה רבה...אהבה של אימא

העצות שאת נותנת לי ממש דומות לעצות של "לישון בלי לבכות".

לישון איתו במיטה לא בא בחשבון כי זה מאוד לא נוח לי ואני בכלל לא ישנה טוב ככה...

ולגבי העצה של ההנקה ו"לגנוב" קצת לפני שהוא רדום - זו השיטה שניסיתי עד עכשיו וכל כך קיוויתי שהיא תעזור. היא באמת עזרה... הוא התחיל לישון ברצף 3-4 שעות וממש שמחנו.. ועכשיו פתאום הוא כאילו קלט את הקטע ולא מאפשר לי לשחרר אותו בשום מחיר - הוא בוכה וצורח ולא מוותר שוב ושוב ושוב... וחזר לקום כל שעה...

בגלל זה התייאשתי כל כך... כי במקום לישון הוא כבר מתעורר לגמרי מרוב שזה מעצבן אותו.....

 

אבל בינתיים אני ממשיכה לנסות את זה... אולי זה עוד לא אבוד... הלוואי שזה יצליח, זה ממש לא בקטע שלי לשבת לידו ולראות אותו בוכה... זה היה נורא

עלית עלי... פנטלי וגם ד"ר סירס...כרובי

אצלנו זה מה שעבד, אבל אם לא הולך לך עם זה, עזבי, זה סתם מחרפן אותך,

מה שחשוב בעיני זה שתמצאי את מה שטוב לך ולו (וגם לבעלך), בלי להתחשב באם זה נחשב חינוכי או לא.

גיל 8 חודשים זה זמן שמתחילה חרדת נטישה, הוא התחיל לפחד מזרים בזמן האחרון?

אם כן, זאת תקופה חולפת, ובעז"ה הוא יחזור בקרוב להיות יותר רגוע, רק תשדרי לו שאת לא נעלמת לו, ושאת כאן בשבילו.

חיבוקים, זה נשמע בהחלט מתסכל,

בעז"ה, יעבורפרח

במשך היום הוא אוכל ואז ישן?אביוס

תנסי להרגיל אותו לאסוסיאציה אחרת שיקשר אותה לשינה,

אולי תניקי אותו, תגנבי לו קצת לפני שהוא נרדם ותתני לו אסוציאציה אחרת, דובי, חיתול, מוצץ, לא יודעת, משהו..

ולאט לאט בהדרגה תנסי להקדים את זמן ה"גניבה"

 

זה סיוט להרדים בהנקה, הוא תלוי רק בך ורק את יכולה להרדים אותו ואותי אישית זה גם הרתיע מלהנייק, פשוט לא נהנתי מזה, הרגשתי מוצץ, עד שאנ ימרגילה אותה לא לישון אחרי אוכל וזה לאט לאט מסתדר ב"ה..

מקווה שימשיך ככה..

 

בהצלחה יקירה, זה לא פשוט בכלל...

אני דווקא בכוונה, ובעבודה קשהאהבה של אימא

לימדתי אותו להירדם בהנקה, כי זה לא היה ככה בכלל...

אבל מאז שהוא לא היה מוכן לקחת מוצץ לא הצלחנו להרגיע אותו בשום צורה, ולכן הוא לא יכול להגיע לשינה... הוא מאוד אנרגטי ב"ה, ואם הוא לא מוצץ הוא לא נרגע... אז כן, זה לא כזה כיף להרגיש מוצץ אנושי, אבל הגעתי למצב שאחרת אני הרבה יותר עייפה כי האלטרנטיבה היא שעות של נדנוד....

 

אני מנסה עכשיו להרגיל אותו לחפץ מעבר, בינתיים זה לא עובד...

אבל אני ממשיכה לנסות, הלוואי שיצליח בע"ה!

 

ותודה רבה..... נשיקה

גם לנו היתה אותה בעיהאנונימי (פותח)

הקטנה החמודה בת ה-9 חודשים היתה מתעוררת כל הזמן בלילה.

גם ככה היא היתה ישנה לא חזק.

אחד מההורים היה זז בלילה, מטוס או משאית עוברת- הופ! היא עומדת במיטה ובוכה.

היתה בודקת כל הזמן אם אנחנו על ידה ובסביבתה.

אז...

העברנו אותה חדר!

סידרנו לה חדר משלה, על ידינו. פתחנו קצת את שתי הדלתות כך שנשמע אותה בוכה.

לקח לנו כמה ימים, שהיו קצת קשים.

הקפדנו מאוד לא לתת לה לפחד, או לבכות אפילו לשניה.

שהרדמנו אותה היינו על-יד הלול שלה כ-ל הזמן (בהתחלה לקח מעל שעה!)

היא התעוררה בלילה- רצנו אליה.

והיום- פשוט כיף!

היא ישנה כמעט כל הלילה לרצוף!

אם היא מתעוררת היא פשוט מסתובבת לצד השני וממשיכה לישון.

לפעמים היא קמה מוקדם בבוקר ומשחקת עם עצמה בשקט,
ולא כמו שהיה בהתחלה שהיתה רואה את ההורים על-ידה ומתחילה לצרוח שנרים אותה

ולנו, יש את הפרטיות והשקט שלנו. הרווחתי לפחות עוד חצי שעת שינה בבוקר.

 

היה אצלנו מאוד דומה*צופית*

תיעזרי בבעלך, גם שילך אליה מדי פעם כשהיא בוכה, וגם שיעודד אותך כשקשה לך לשמוע אותה בוכה.

תדברי איתה הרבה, וממש תסבירי: זה בשבילך, את צריכה לישון כדי שיהיה לך כח לשחק מחר, וגם אמא צריכה לישון כדי שתוכל לשחק איתך.

להגיד כל הזמן כמה את אוהבת אותה, וכמה אבא שלה, ואתם פה בחדר לידה,מחמאות בלי סוף.

יכול להיות שחסרות לה "שעות אמא" במשך היום? אצלנו זה בלט. כי אם כן, אז גם כאן רלוונטי להסביר לה מה הסיבה- את עובדת/לומדת וכו' גם בשבילה.

דיברנו עם הבת שלנו ככה מגיל אפס, מדהים כמה שזה עזר, היא פשוט הבינה...

בהצלחה! ושלא יהיו לך יסורי מצפון- הבת שלך צריכה אמא בריאה ושמחה

סליחה, התבלבלתי- הבן שלך.. כתבתי בטעות בלשון נקבה*צופית*
תודה לכולן, אתן מקסימות..!אהבה של אימא


ומה עם מוצץ בסיום הנקה???אנונימי (פותח)
אולי אפילו מים, או אוכל נוסף?נר80
הנקת אותה עדיין כשעשית את זה?פלוסי
מצטרפת לאומרות- תבדקי מה טוב לך ולבנךאמא מסורה

ולא איך אלמד אותו להרדם לבד.

 

מנסיוני האישי- יש לי 3 ילדים- כולם נרדמו מתוך הנקה עד שהם הפסיקו עם זה יום אחד (הקטן עדיין נרדם  בהנקה). את הראשון (שכיום בן 4) העברתי לחדר משלו כשהיה בן 3 חודשים כל פעם הייתי קמה אליו בלילה, הנקתי אותו בחדר שלו והחזרתי אותו לאחר מכן למיטה שלו (לפעמים ניקרתי תוך כדי) העיקר לא להרגיל אותו למיטה שלי- היה לי מאוד קשה בבקרים אח"כ כי לא היה לי רצף בשינה, בגיל חצי שנה התחיל מידי פעם לישון לילות, עד שבשלב מסוים נשברתי ולקחתי אותו אלי למיטה בלילה.

השניה (קצת יותר משנתיים וחצי) כשהייתה מתעוררת בלילה, בחודשים הראשונים הנקתי אותה בישיבה עד ששמתילב שאני ממש נרדמת תוך כדי ואז עברתי לשכיבה, מנמנת קצת וכשהרגשתי שהיא נרדמה מיד העברתי חזרה למיטה שלה, העברתי אותה חדר כשהייתה בת חצי שנה, הייתה מתעוררת בלילות עד קרוב לגיל שנה וגם אותה הייתי משאירה אצלי עד הבוקר.

 

השלישי (בן 5 חודשים)- ישן לילה כבר מגיל 3 וחצי חודשים!!! התחיל מ-6 שעות והיום הוא ישן בין 8 ל-9 שעות כששנת הלילה שלו מתחילה בסביבות 7-8 בערב. ואיך קרה הפלא?

החלטתי שאני זורמת איתו ועם מה שמתאים לי באותו רגע. הכי התאים לי לישון נורמלי בלילה כדי שאוכל להיות עירנית לילדים האחרים, מהיום הראשון שחזרנו הבייתה- כשהיה נרדם בלילה, לפני שהלכתי לישון- שמתי אותו במיטה שלו, כשהתעורר באמצע הלילה הוא עבר למיטה שלי, הנקתי אותו כשהיה צריך, נכון היו לילות שהוא ישן פחות טוב והעיר אותו לעיתים קרובות, עם זאת שמתי לב שכשהוא היה בן חודשיים-שלושה הוא התחיל לקלוט את העסק של שינה רצופה, כי לא היה זמן שהייתי ממש עירנית איתו וככה הוא התרגל שלילה זה זמן שינה (האמת אני יודעת שיכול להיות שיהיו עוד שינויים והוא יכול להתעורר באמצע הלילה, אבל זה לא מרתיע אותי כי אני יודעת שהוא שאם הוא מתעורר זה נטו מרעב, והוא יחזור לישון ביחד איתי).

בנוסף אני משתמשת במוצץ, כשהרגשתי שהוא מתעורר יותר מידי פעמים- כי ה"מוצץ האנושי" נפל, פשוט הייתי שמה לידי מוצץ ושמה לו בפה כשהרגשתי שהוא מתחיל להתנועע, למרות שאכל רק לא מזמן וזה היה מרגיעכ אותו והוא המשיך לישון (איתי)

 

כן, שמעתי הערות מהסוג- זה מסוכן שישן איתך, הוא מידי קטן את עלולה למעוך אותו, סיננתי את ההערות האלה, כי הייתי מתעוררת מכל תזוזה קטנה שלו- אז אין סיכוי שהייתי חלילה פוגעת בו בלי לשים לב.

 

ראיתי שכתבת שלא מתאים לך שהוא ישן איתך- זה בסדר גמור, את לא צריכה להרגיש שזה מה שיגרום לו לישון לילה. מה שאני רוצה להגיד מהנסיון שלי הוא- אל תקשיבי לעצות מהסביבה מה צריך להיות, איך לחנך או לא לחנך, אם אומרים לך דברים שמתאימים לך, אז סבבה, לכי עם זה, אם לא מתאים לך, תקשיבי לאינטואיציה האמהית שלך-היא תדריך אותך יותר טוב מכל הדרכה אחרת.

 

ושלא ישמע ממני שאני נגד עצות למינהן, אני בטוחה שיועצות שינה עוזרות במצבים שההורים חסרי אונים ויתכן שהעצה שהיועצת אמרה לך, לא כ"כ הצליחה כיוון שזה היה יעוץ חד פעמי או שהייתה עצה כללית מידי בלי להכיר לעומק את הצרכים שלכם והאופי של התינוק שזה בוודאי א"א לקלוט ביעוץ חד פעמי.

 

מאחלת לך, שבקרוב תבשרי לנו שעלית על דרך המלך ומצאת את הדרך הנוחה עבור שניכם איך להרגיל אותו לשינה רצופה.

ככל שעוברות השניםראו כי טוב

וברוך ה' יש עוד ילדים, פתאום מגלים שלא רק הילדים שלנו מתעוררים כל שעה, ודורשים לינוק ולא מוכנים שיבלפו להם עם מוצץ ומים וכו'.

ועוד מגלים "למרבה הפלא" שלא לעולם יימשך המצב, והם ברוך ה' גדלים, ומתחילים לגלות עולם ולהתרחק אט אט מהעולם הקטן שנקרא "אמא", אוהבים עצמאות ובעלי אופי חזק וישר.

אז הכל תלוי בנו, עד כמה נתמסר לתפקידנו (בלי לחנוק את עצמנו) ונסכים לקבל על עצמנו בשמחה גדולה את המשימה שנקראת "אמא של..."

השעון לא יחזור, לכל ילד יש רק הזדמנות אחת להיות תינוק וקשור לאמא באופן כזה.

אני מאמינה שמה שיעניק לילדיי את האמונה והביטחון שאני איתם, ובעזרת ה' שיגדלו - שה' איתם תמיד, אם אשתדל להתגבר על ה"עייפות הבלתי נגמרת" הזמנית הזו ואהיה שם בשבילם.

ולא אם אתן להם לבכות עד כלות כוחותיהם.

 

נכון, אבלאנונימי (פותח)

גם יש גבול למה שהורים מסוגלים, אנחנו בני אדם ואם אמא מתעוררת כל שעה, איך היא בדיוק תתפקד בבוקר יש עבודה, ילדים, נקיונות ועודדדדדדד את יודעת לבד כמה תפקידים יש לאמא..

צריך גבול בכל עניין, ברור שהם גדלים והדברים מסתדרים, אבל לא ייתכן בגלל שהוא תינוק כל הבית יעמוד לפי רצונו בלילות.

לכל אדם יכולות שונים ועדיפויות שונות יוקטנה


את בסדר והכל התנהל כפיאנונימי (פותח)

שאתם תכוונו.

הינו בסדנת הורים של אדלר והיא אומרת בדיוק כך הוא יבכה שבוע שבועיים ואז יבין שעכשיו הולכים לישון, אם הוא בוכה וזה לא רעב, טיטול, חולה וכו' אז אין סיבה להרים אותו, המנחה אמרה ממש לשבת לידו ולהניח יד עליו גם לא לדבר איתו ולא להתייחס, הוא יבין שאמא כאן ונשארת כאן, הוא לא בן 4 חודשים, הוא כבר גדל קצת ומבין את זה, אבל בכל פעם שתישברי וברור לי שזה קשה, את הולכת אחורה ולא מתקדמת למטרה.

תנסי את או בעלך להתחלף, כל פעם מישהו אחר!!

בהצלחה.

תודה כרובי, שכתבת כמעט כל מה שרציתי לכתוב!פיגא

אפשרות נוספת של לישון עם הילד היא לצרף עוד מזרן\מיטה ליד המיטה של אמא.  יש גם לולים נצמדים, שמחברים למיטה של האמא, אבל חסר לו הדופן שצמוד למיטה של אמא.

 

הרעיון הוא שאמא ישנה במלוא מיטתה, והתינוק יכול לישון "חופשי ומאושר" אבל אם צריך, אמא יכולה להתגלגל אליו והוא אל אמא להנקת לילה קצרה, וכולם חוזרים לישון בקלות כי אף אחד לא התעורר באמת.

 

יש גם כאלה שמרדימים את הקטן במיטתו בתחילת הערב, ובפעם הראשונה שהוא מתעורר, מביאים אותו למיטת אבאמא, כדי שהמבוגרים יוכלו לישון את יתרת הערב בלי להיות "נחום תקום".

 

יש כאלה שמרדימים את הקטן על מזרון על הרצפה, וכשהוא נרדם, אמא מתגלגלת ממנו בלי שירגיש, אפשר לשים כרית בדיוק במקום בו אמא היתה, ואז התינוק ישן זמן רב יותר, ואין סכנת התגלגלות לתינוק.  אם אין מקום למזרון מלא, אפשר גם שמיכה או פוך.

 

האם ברור ששיניים לא בוקעות???  שאין בעית אזניים קטנה, כזו שלא מפריעה כל כך במשך היום, אבל בלילה היא מאוד מאוד מציקה???

 

לא כל תינוק שמתעורר בלילה עושה את זה כדי לעשות להוריו דווקא או לקבל תשומת לב לילית.  תיתכן גם בעיה אמיתית. 

 

בהצלחה!  נשיקה

 

נ"ב

האם את יכולה להקפיד לישון בזמן שהוא ישן במשך היום (כדי לאגור כוחות)  ?

אני לא מכירה את שיטת אדלר לעומק, אבלאהבה של אימא

לפי מה שכן שמעתי עליה - היא לא מתאימה לי...

ואחרי 10 דקות של ניסיון הבנתי שזה לא בשבילי....

אפילו שהאלטרנטיבה היא לקום כל שעה, אני מתפללת לה' שיעזור לי בדרך נעימה ולא ע"י גרימת צער כזה לילד שלי...

אני לא חושבת שאם הוא לא רעב או מלוכלך אז אין סיבה להרים אותו, הרגשות שלו לא פחות חשובים מהצרכים החומריים, אם כבר אז להפך...

 

בכל מקרה תודה על החיזוקים...... פרח

בהצלחהמים

מהנסיון שלי עם ילדיי זה מדהים עד כמה הילדים קולטים את המצב הרגשי שלנו ולפעמים הייתי מרגישה שזה מין מעגל קסמים כזה שצריך איכשהו לצאת ממנו, נזכרתי בזה כי כתבת שהצלחת להרגיל אותו להרדם בלי הפיטמה בפה ואז הוא התחיל להתעקש ולא לתת לך לשחרר. יש כאן כל מיני עצות ובסופו של דבר גם אם עושים בדיוק כמו שכתוב בספר, עצה מסוימת זה תלוי מאד במקום הרגשי ממנו באים לכך, אם את מרגישה שאת מתעללת בילד ולא מסוגלת זה לא יעשה אותו דבר כמו שתעשי זאת ממקום של אני מחמדת אותך לישון עכשיו ולא מרגישה רע עם זה. בילד הראשון עברנו תהליך גמילה הדרגתי מלהרדם רק עם הנקה ללהיות לידו ולהחזיק את היד להיות לידו בלי להחזיק ללהיות בחדר אבל הוא לא היה קם בלילה אחרי שנרדם ב11, 12.... חלק עברו אלינו ברגע שהתעוררו להנקה ראשונה, לפני כל עצה שאת מנסה לישם תחשבי עם עצמך מה את רוצה להשיג. פעם קראתי באיזה ספר על מוטיבציה שאם עושים דיאטה כדי לא להיות שמנים זה מצליח הרבה פחות מלעשות דאטה כדי להיות בריאים בקיצור מוטיבציה חיובית יותר יעילה. מה את מרגישה כלפי זה והאם את יכולה לא להרגיש כך, לפעמים רק שנוי הרגש שלנו כלפי המצב איכשהו מרגיע את כל המצב. כתבתי קצת בבלגן מאחלת לך הרבה הצלחה ושתמצאי את הדרך המתאימה לך.

נשמע שאת מאוד רגישה אליו וזה מצויין!יוקטנה

כנראה הוא ירש את זה ממך, וגם הוא רגיש

מסתבר שיש לו קצב אחר מהרגיל - ובמקרה יצא שהוא קיבל אמא רגישה מהרגיל, כזו שמתאימה לו בדיוק!

מאחלת שתדעו כולכם מתי יגיע הזמן הנכון להתקדם בנושא השינה (ובכלל, גם בשאר הנושאים של החיים!).

תודה יוקטנה...אהבה של אימא

האמת שריגשת אותי... אוהב

בנות יקרות!!!אהבה של אימא

תודה לכולכן, באמת חיממתן לי את הלב..!!!אוהב

 

אנחנו עוברים תקופה לא פשוטה, מלא לחץ ועייפות, אבל תדעו לכן שחיזקתן אותי מאוד, ונתתן לי כוחות, וגם עזרתן לי לברר מה  בשבילי ומה לא......

 

הלוואי שהכל יסתדר כבר בקרוב ממש ואוכל לבשר לכן שכולנו ישנים טוב...ישנוני

 

נשיקה לכולן...

הרבה הצלחה - אצלנואנונימי (פותח)

לבן היה מאוד קשה להירדם כשהיה קטן ובגיל 7 ו 1/2 חודשים לימדתי אותו לקחת מוצץ ושלום על ישראל מאז מהפך!  לפני כן כן ניסיתי להרדים אותו במיטה ולנענע ולא להוציא גם כשבכה - הם מתרגלים. 

בגיל מאוחר יותר-8 או 9 חודשים קראתי שאם הם לא רעבים אין סיבה שיקומו בכלל בלילה! 

אז לוודא שהוא אוכל מספיק ולדעתי כדאי מאוד לנסות דייסה ואז כשאת יודעת שהוא לא רעב וזה יותר הרגל אז קל יותר להתעלם בידיעה שהוא לא צריך את ההנקה/האוכל עכשיו.  הם מתרגלים די מהר בדרך כלל.  גם להיפך קורה- לפעמים כשחולים או אם יש תולעים הם מתעוררים בלילות וגם אחרי שהכל בסדר ממשיכים לקום אז מרגילים אותם מחדש שלא באים אליהם בלילה ובד"כ זה מסתדר מהר.

בהצלחה!

גם לנו בערך בגיל הזה הוא עשה בעיות כאלה..שפרלה

וביומיים, שלושה זה הפסיק.

הכל התחיל שפעם אחת הוא ממש צרח כשיצאתי מהחדר. בעלי נכנס לחדר אמר לי לצאת מהחד וסגר את הדלת כדי שיבין שאני לא באה עכשיו..

ואמר לילדון בשיא הרצינות, אבל לא בכעס או בקול רם. "מתוק, עכשיו הולכים לישון. אני יכול להשאר לידך, אבל לא צורחים ככה.. " משו כסזה הוא אמר.ותאמינו או לא, הילד הסתכל עליו בשוק, הפסיק לבכות, נשכב במיטה ואחרי 2 דקות נרדם..

 

הבנו שהוא מבין מה קורה סביבו..

בלילות שאחר כך הוא המשיך לבכות כשהשכבנו אותו.

והחלטנו לנסות את שיטת ה5 דקות, אבל רק בהשכבה.

שמנו אותו במיטה, אמרנו שמע ישראל לילה טוב ויצאתי מהחד, כמובן שהוא בכה, אחרי 5 דק' נכנסתי שוב אמרתי לו "מותק הולכים לישון עכשיו, השכבתי אותו במיטה, מוצץ,נשיקה ויצאתי ושוב בכה.. ככה רבע שעם ונרדם, למחרת 10 דק' וארכך ממש טיפה בכה, ומאז הילד הולך לישון כמו גדול! הוא יודע שכששמים אותו במיטה, הולכים לישון..

 

יצא ארוך, סורי, מקווה שזה יעזור.

אני חושבת שזה עניין של גישהראו כי טובאחרונה

ושל גיל.

יש גיל שהילד מבין מה שאומרים לו ויש גיל שהילד בוכה כדי להשיג דברים שהוא יכול וצריך להסתדר בלעדיהם.

אבל!

ריבונו של עולם, ילד בן חודשיים, ארבעה חודשים, אפילו חצי שנה, צריך אותך! זקוק לך! תלוי בך נואשות!!!

עוד יהיו לך שנים רבות "לחנך" אותו ו"להרגיש" דמות חינוכית (בכאילו).

תינוק שבוכה, אם הוא לא רעב/עייף/חולה , אומר לך: "אמא, אני רוצה אותך!!!"

אנחנו לא בוכים לה' לפעמים?

גם כשאין לנו בעיה קריטית הרת גורל?

אנו לא מבקשות חיבוק מאבא? משגעות אותו כל הזמן - ה' תעזור לי, ה' תקשיב לי, קשה לי, אני עצובה  וכו'?

קל לנו יותר להיענות לבקשות החיבה של הילדים כשהם יודעים לדבר ומבקשים חיבוק/נשיקה.

אבל מה עם השלבים הבאים (שלא נדע צער)בהם הם ידרשו תשומת לב בצורה לא כ"כ חמודה ומלבבת?

מה יגיד "אדלר" או מי שעשה ממנו שיטה? - תנו לו לבכות, שיצרח, שיהיה בחדר וירביץ לקירות עד שיבין שככה לא נתייחס אליו, נכון?

במקום לתת לילד מה שהוא באמת צריך - הרבה חום ואהבה!!!

יהי רצון שנזכה שהילדים שלנו ייבכו לנו ולא יחפשו כתובת אחרת לשפוך בפניהם את לבם.

 

שחלות פוליציסטיות ונרמול!אהבת חינם1

שלום לכולם

אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!

ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!

יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..

ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.

קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.

ולא, זה לא הריון..

הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.

כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..

אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..

מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.

יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..

אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️

תודה וחג שמח לכולן!

אין לי משהו חכםניק חדש2

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!


ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

תבררי על שיטת אביבהנפש חיה.
שיטה טבעית של התעמלות שמזרימה דם לאברי הרבייה וגורמת להם לפעול בע"ה , כסדר.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות


@אפונה

בהחלט יעיל מאדאפונה

ממש ממליצה.


במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגבי שיטת אביבהאהבת חינם1

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

אני לא יודעת כמה עולה אבלמשתדלתלהיותאני
אני א יודעת כמה עולה אבל בטוח זה יהיה יותר זול מטיפולים
רק מעירה שטיפולים עד ילד שנישמעונה
ממומנים על ידי המדינה... או מסובסדים
זה עולהאפונה

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

אני שילמתי באופן חד פעמי 600₪ עבור ההדרכה הראשוניתנפש חיה.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת


באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

היו לכם רק 3 חודשי ניסיוןעדיין טרייה

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

הצלחנו כמה פעמיםאהבת חינם1
בפעמיים הראשונות הצלחנו לאתר ביוץ עם בדיקות.. והפעם שום בדיקת ביוץ לא יצאה חיובית ועשיתי בדיקת הריון ביתית ולמחרת בדיקת דם ויצא שלילי
בדקת ביוץ לאורך כל התקופה?עדיין טרייה
אפשר גם לנסות לשלב חום השחר שיותר זול לבדוק איתו תקופות ארוכות (למרות שהוא נותן אינדיקציה רק אחרי הביוץ). מתי עשית בדיקת הריון לפני כמה זמן?
בדקתיאהבת חינם1

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

אז יש מצב שפספסתעדיין טרייה
את הזמן שהיה ביוץ או שהוא עוד לא היה. אם תלכי לרופא הוא ידע להגיד לך אם את אחרי ביוץ. בכל מקרה לא הייתי בלחץ מכל כך מעט נסיונות. בהצלחה!
עם שחלות פוליציסטיותנעמי28

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

דבר שנינפש חיה.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

 

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.


 

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!


 

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד


 

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

ממליצה בחום ומניסיון אישי על דיקור סינימצפה88
ואם יש אפשרות גם לעבור לתזונה כמה שיותר מותאמת לשחלות פוליציסטיות (להפחית סוכר ומזון מעובד), עוד יותר טוב
מה הכוונה תזונהאהבת חינם1
האם צריך ממש לחתוך סוכר? אני ממש אוהבת ואין לי כוח עכשיו להישאב לדיאטת כסאח שאולי לא אראה ממנה תוצאות..
ברור שתראי תוצאותאפונה

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

לא דיאטת כסאח אבל תזונה כמה שיותר לא מעובדתמצפה88
ופחות פחמימות פשוטות וסוכרים. כמה שאפשר כמובן
היי יקרהמחכה להריון

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

רק לגבי שיח אברהם- כדאי לשאול את הרוקח לפני כןנפש חיה.

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

לא בטוחה שרוקח הוא הכתובת, אולי הומיאופתהמקורית
אתםשירה_11

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה


כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"


מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה


הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב


אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת


יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

מציעה מלהתחיל לעקוב אחרי הביוץאולי בקרוב

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

הי יקרהכובע לבן

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.


במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

הטיפול הוא "די"פשוטנעמי28

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.


ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.


השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.


ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

כמה דבריםמתיכון ועד מעון

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

רוצה להדגישאהבת חינם1
שהמחזורים של ה38-39 יום זה רק ב3 חודשים אחרי שהפסקתי מניעה.. לפני היה הרבה יותר ארוכים והחודש המחזור כבר חוזר לסורו..
מצטרפת לקודמותיישלומית.

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

עונהנויה12345

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

רק רוצה לשים דגש על משהוהביתמתפורר

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.


ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

בהמשך למה שכתבואפונה

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).


הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.


זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

כשרוצים משהו מאוד קשה להרגיע, ובכל זאתמשתדלתלהיותאני

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.


כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.


ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.


מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.


וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

דיקור סיני עושה פלאיםאנונימית בהו"ל

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים


 

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי


 

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)


 

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.


 

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...


 

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

 

חיבוק 🫂


 

 

אם דיקור אז ממליצה על יניב אברהם, מקבל בכפר חבדאוהבת את השבת
ובצפון
אין לי שחלות פוליציסטיותמקקהאחרונה

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

שאלות על טבעת נוברינג/דיאפרגמהפרח חדש

אני יודעת שזה שני דברים שונים מאוד

אני פשוט בשלב של התלבטויות והסתבכתי עם עצמי


לגבי טבעת-

כמה זה מעצבן ההתעסקות עם ההוצאה והכנסה לבדיקות טהרה וטבילה? אני יודעת שזה רק להפסק ראשון ושביעי וטבילה.


ולגבי הדיאפרגמה

יש פה בנות שהצליחו למנוע אותם ממש רציני? הכוונה לקיים יחסים בזמן ביוץ באמת ולא להיקלט? כי החשש שלי שאצטרך במילא להימנע בימים הפוריים ואז כבר עדיף להישאר בלי כלום.. למרות שזה לא רעיון טוב בכלל

עונה..הריון ולידה

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥


לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

וואו איזה באסה לטבול שוב!רוני 1234
קרה לי גם שטבלתי שוב אבל עוד הייתי במקווה.

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

עם דיאפרגמהoo

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

השאלה אם אין חשש שלא ימנע פיזיתפרח חדש

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

אפשרoo

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו


אני רואה את זה כמניעה בטוחה

דיאפרגמהאנונימית בהו"ל

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

הטבעת לא מעצבנת כל כךרוני 1234

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

עונהשאלה גנים

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה


לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך


לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅


בהצלחה בהחלטות!!

אני עם הדיאפרגמה כבר 3 שנים בערךהמקורית

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

עונה ממה שמכירהאוזן הפיל
טבעת - מוציאה ומכניסה בקלי קלות, אחרי 4 לידות🤷‍♀️, ואני כן מוציאה לכל בדיקה, רק כי יותר נח לי ככה, אפילו שלא צריך. יותר קל וזריז מלסדר את העד על האצבע.

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

דיאפרגמהרק לרגע9
מונעת איתה כבר יותר מעשר שנים. ב"ה אף פעם לא נכנסתי להריון איתה... וכשאני מפסיקה למנוע ב"ה ישר נקלט הריון, אז מניחה שזה עובד טוב. כמובן צריך להקפיד על שימוש נכון, עם קוטל, לא להוציא שש שעות אחרי. למדתי שמפ אז אני לא משתמשת כל החודש, רק בימים הפוריים.
בינתיים החלטתי לנסות חודש אחדפרח חדש

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה


אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

מנענו עם דיאפרגמה בלי קוטל כמה שנים במצטבראוהבת את השבתאחרונה

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה

1. איזה התקן שמת?

2. האריך והכביד לך את הווסת?

3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?

4. היית מרוצה מהמניעה הזו?


בונוס

אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון. 

ברור שלא כולן יסבלו מזהעם ישראל חי🇮🇱

אבל חשוב להכיר

ושיתפתי מה אני עברתי כדי שאם מישהי מרגישה משהו דומה, שתדע .

חג שמח

מניעה ואישה מיואשתאנונימית בהו"ל

ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.

ניסיתי טבעת.

היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.

וזהו, הגעתי לקצה.

אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.

אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.

נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.

אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.

אמרתי לו שלא מעניין אותי.

שייקח על זה הוא אחריות.

לא יודעת איך.

אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.

מסכן

אבל נשבר לי

וואי ממש מובן. מציעה:ממתקית

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

רק אומרת שזה חייב להיות הורמונלי אם זה בזרוע...שש וארגמן
שבב שמונע דרך הזרוע בלי הורמוניםאפונה
נשמע טוב בערך כמו לאכול עוגת קצפת בלי להשמין.
זה שבב שמפריש פרוגסטרון,וזה הורמונליעל הנסאחרונה
מבינה אותךבעלת תשובה

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה


דיאפרגמהרוני 1234
דיאפרגמהאפונה
ואם את ממש חרדה אז יחסים רק אחרי ביוץ.
תלמדי מודעות לפוריותהריון ולידה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.


לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מסכימההמקורית
אני רק חיבוק, מזדהה מאוד מאוד ❤️❤️שאלה גנים
דיאפרגמה. הורמונים זה באמת נוראאוהבת את השבת

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

דיון שהיה לנו ואשמח לשמוע אתכןאנונימית בהו"ל

ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?

היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם

והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..

מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי! 

אנחנו נאלצות לנעול את השרשוריעל מהדרום
מאחר ואם אין תרבות דיון ויש מחיקה כזו של דעות שונות בצורה לא מכבדת, אין מקום לדיון בפורום.

ואין שום הצדקה לאנונימי.

לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

בדיוקטארקו

זה לא לא מטופל, אבל המציאות פה מורכבת מה לעשות..


וגם, לעצור בצד בזמן אזעקה ולקרוא לחיילים לאבטח, נניח שכן היו מספיק חיילים-אבל זה לסכן אותם מעבר למה שצריך...

(לחיילים יש עמדות שממוגנות חלקית.. ברור שאם יש צורך גם אם יש אזעקה הם בפעילות! אבל צריך לא ליצור צורך כזה סתם(

נסיעה מהמרכז לירושלים במצב הבטחוני הנוכחיאנונימית בהו"ל

הי בנות,

בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...

מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?

אני נסעתיoo

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים


מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

היום יש כמות גדולה של אזעקות ואני הייתי נמנעתהמקורית

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

אני נסעתי הרבה פעמיםבוקר אור

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא הייתי נוסעת, אבל מאפשרת לו אם הוא מרגיש בנוחכורסא ירוקה
נסענו הרבה פעמים בהרכבים שונים..שומשומ
אי אפשר לעצור את החיים ולהיות סגורים בבית כל היום. לדעתי. 
כנללומדת כעת

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

אני נוסעת חופשישלומית.

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

נסענו כמה פעמים...אורי8
האמת, נוסעים לאן שצריך/ רוצים. קרה לנו שהיתה אזעקה בדרך. כבר בהתראה התחלנו לחפש מקום מוגן. בהרבה תחנות דלק יש מרחב מוגן ונכנסו לשם. ( בדרך כלל בתוך החנות של התחנה). אולי אם יש הרבה קטנטנים זה יותר מורכב. מסכימה שיכול להיות בזה סיכון מסוים, אם לא תמצאו מרחב מוגן תצטרכו לעצור , ולצאת מהרכב . היום הינו במעין והיתה אזעקה, לא נעים, ואני בדרך כלל ממש נשמעת להנחיות. ברור שיש פה סיכון מסוים. אבל גם בסתם נסיעה בלי מלחמה יש סיכון מסוים ואנחנו נוסעות. אז כל אחת מנהלת את הסיכונים שלה ... 
אנחנו נוסעיםשומשומונית

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אנחנו נסענורקאני
השאלה מה מרחק הנסיעהחילזון 123

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

נסענו והיה ממש בסדרצוצקהלה

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אני לא הייתי נוסעת.רותי7

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

אני מבינה אותךתקומה

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

אנחנו נוסעיםקפצתי לבקר

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

אנחנו נוסעיםאר
ונסענו כמה פעמים את הדרך הזו
מקווה שלא תפסה אתכם אזעקה בדרךבתאל1אחרונה
כי במרכז היו הרבה היום
לא קשור לפסח, התייעצות קרעים בלידהכנה שנטעה
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ט בניסן תשפ"ו 0:09

לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח

נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).

הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..

עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..

אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?

סורי על באריכות תודה לעונות!

אני נקרעתי קצת רק בלידה 1 ב"ה. בשלוש שאחריה לאיעל מהדרום
יואו🤦‍♀️ הוספתי לך בכותרת את המילה "בלידה"יעל מהדרום
לק"י

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

במחילה, את צריכה פזיו אחרתממשיכה לחלום

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

נקרעתי פעמייםהמקורית

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

אצלימקקה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

לי היו תפרים בלידה שלישית שהרגשתי המון זמן אחרישאלה גנים

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.


מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...


בהצלחה ורק בריאות 🥰

היה לי ככה בלידה הראשונהגפן36

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

 

החלטתי לחכות. 

 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.


 

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

האמת הייתי הולכת להתייעץ עם רופאשלומית.

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

לידה ראשונה חתך יזום אבלדיאט ספרייט

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

גם לי היתהשיפור
ממש רתיעה מהמגע בצלקת, הפיזיותרפיסטית עשתה איתי תהליך של התרגלות הדרגתית, אחרי הלידה השניה היה מספיק עם מאמנים, אחרי הלידה השלישית הייתי צריכה עם היד. זה היה לא פשוט, אבל שווה, כשהתמדתי הכאבים עברו לגמרי
חמש לידות,שגרה ברוכה

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה


תרגישי טוב❤️

עונהעם ישראל חי🇮🇱

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

לידה ראשונהאנונימית בהו"ל

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.


*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

זיהום בתפרים נשמע נוראלומדת כעת
הוי,מקלדתי פתח

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

תודה לכולן על התגובות!כנה שנטעה

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

היה לך קרע בדרגהאישהואימא

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

גם אם את הולכת דרך הקופהממשיכה לחלום

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

יש הרבה דרכים למנוע קרעים בלידהגלי מטר

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

חשוב לי להגיב על זהשלומית.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

מסכימה- ילדתי בשכיבה על הגב, לידה אחת עם אפידוראל,יעל מהדרום

לק"י


כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).


גם אניכורסא ירוקה

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

 

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

הפסקה השניה- גם אצלי זה קרה😅יעל מהדרום

לק"י


כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

מצטרפת להמלצות ללכת לפיזיו' אחרתשש וארגמן

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

אמאלה… הייתי נזהרת עם זהרוני 1234
זה לא סתם אזור בגוף ויכולות להיות לזה השלכות רגשיות. אני לא שוללת ב 100% אבל צריך לחשוב על זה טוב טוב…
נכוןשירה_11אחרונה
רק מחחשוב על זה נהיה לי חרדה

אולי יעניין אותך