אם את מאמינה בילד וזה מה שאת משדרת לו אז הוא בהתחלה יבכה ואח"כ ירגע,

תהי על ידו ותדברי איתו המון, תגידי לו שאת בבית ולא עוזבת אותו אם הוא יבכה את לידו ולא מרימה אותו, נותנת נשיקה ומלטפת. הסוד הגדול זה לדבר המון עם הילד מגיל אפס (ויש אומרים כבר מהבטן)

ולתת לו להאמין שאת לא בורחת לו לשום מקום....

לחזור כשהוא בוכה אבל לא להרים אותו רק לדבר וללטף.

ושמחה מאוד שהיא עזרה לך!

בשבת דיברתי עם גיסתי והיא המליצה לי לעשות את זה..

נראה לי שאני יעשה את זה.. אין ברירה. אני קמה כל חצי שעה- שעה ואין לי כוחות כבר..

היא אמרה לי שחשוב מאד להיות עיקביים. לא להישבר ולא לעשות יומיים כן ויום לא..

לפנות לך שבוע שאת יודעת שאת בבית כל ערב, להתחיל עם מקלחת, ארוחת ערב בשעות קבועות.

אני מתפללת עליך ועליי שנצליח בעז"ה!!

היא אומרת שזה עובד על כל ילד.. הלוואי שגם על שלנו!

חשוב להאמין בנו ובילד/ה!!..

ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!!!

כתבת: "סופסוף מישהי באמת חמודה שהסכימה לתת לי ייעוץ חינמי בטלפון בלי להתנות אותו בסיוע מלא של סכומי עתק."

היא לא "חמודה" - היא פראיירית!

אישה הלכה ולמדה מקצוע, מן הסתם שילמה כמה אלפי שקלים טובים על הקורס.

זו העבודה שלה! לעזור לאנשים שהגיעו לקצה ולא מצליחים להעזר בדרכים הרגילות והמוכרות! שצריכים תמיכה מיוחדת בתהליך! למה להעסיק אותה ולא לשלם לה???

בסה"כ שיחה אחת עם קצת הכוונה. לפעמים הורים מגיעים למצב קשה מאוד ואין להם 1000 שקל לשלם. אחת רצתה ממני 1000, אחת רצתה 1300... מאיפה יש לנו את הסכומים האלה??? הבחורה הזאת עשתה מצווה, ומי שעושה מצווה היא לא פראיירית. היא לא באה אלי הביתה, היא לא נשארת איתי בקשר טלפוני... היא הקדישה לי רבע שעה שיחה, ואני מעריכה אותה על זה מאוד, ומודה לה מאוד על הרצון הטוב שלה לעזור!

אם אני לומדת מקצוע ויש לי כלים וידע לעזור לאחרים, אני לא אשמור הכל לעצמי ואם לא ישלמו לי ישארו אומללים... אם אני יכולה לעשות משהו קטן שיעזור, אני אעזור בשמחה, לא צריך כל היום רק לחשוב "מה יוצא לי מזה".

אלא סתם נתנה עצה, ואת זה כמו שאת רואה את יכולה לקבל גם כאן מנשים נחמדות ובעלות נסיון. 

בשביל זה את לא צריכה "יועצת שינה", וגם לא קיבלת יועצת שינה. קיבלת סתם עצה. שילמת כלום וקיבלת כלום (או יותר נכון, לא את מה שאת צריכה. הפורום הוא מקום טוב למקרים מסויימים, פחות מסובכים).

אז את רואה - היא לא עזרה לך, ובגלל זה את חזרת ודיווחת על כישלון, ועכשיו זו שביקשה ממך את השם שלה כבר מתחרטת, כי היא לא הצליחה לעזור לך, אז בטח שהיא לא תנסה אותה, בטח שלא בתשלום. 

וכל מי שקוראת כאן בפורום את ההודעה שלך (וזה בערך פי 10 מהנשים שכותבות, לפי ההערכה המוכרת של עולם הפורומים) למדה מנסיונך ו"יודעת" שיועצת שינה זה סתם בזבוז כסף.

היא דפקה לא רק את עצמה, אלא גם כמה עסקאות ויועצות נוספות.

(אבל העיקר שהיא עשתה חסד...)

כמו שכתוב בכרטיס שלי, אני מדריכת הכנה ללידה ודולה, ומעבירה סדנאות קשב.

כמו שאת יודעת, אני גולשת מוכרת כאן המון שנים, ובעוד כמה וכמה פורומים.

עזרתי כבר למי יודע כמה נשים "בחינם".

אבל אני לא אומר שמי שדיברתי איתה "משוחררת" מקורס הכנה ללידה, כי בכך אחטא לעצמי וגם למקצוע שלי.

וגם כתבתי את זה לאחרונה כאן למישהי.

ולעוד מישהי במסר אישי.

יש דברים שמתאימים לפורום, ויש דברים שלא.

אשת מקצוע יודעת להבדיל ביניהם.

שלא ייצא מצב שבשם הרחמנות והחסד גורמים לעוול (לעצמי, למקצוע, לחברות למקצוע, או אפילו חס וחלילה לאותו אדם שניסינו לעזור לו).

בסך הכל שיתפתי במשהו, באמת סליחה שאני לא נזהרת בלשוני!

מי שמשלמת 1000-2000 ש"ח ליועצת שינה זה בגלל שהיא באמת באמת כבר מיואשת לגמרי ומעדיפה לשלם את זה ליועצת שינה מאשר לאיזה פסיכולוג אח"כ, ומישהי שמיואשת לגמרי - לא יעזור אם היא תשמע שלאיזו אחת בפורום יועצת שינה לא עזרה כביכול!

בלי פאניקה בבקשה, אני בטוחה שיועצות השינה לא ימצאו את עצמן פתאום חסרות עבודה מאז שאהבה של אימא כתבה איזה משהו בפורום...

פ-ר-ו-פ-ו-ר-צ-י-ו-ת

אנשים נוטים לזלזל בתגמול למי ש'רק' נותן ייעוץ, גם אם הוא מקצועי.
וכמו שהיא אמרה עצה בפורום או בטלפון היא נחמדה,
אבל אם העצה הקטנה לא עובדת ותצטרכי יעוץ יותר פרטני,
את גם תצטרכי לשלם בעבור זה.

ולאנונימית ששאלה את יוקטנה אם היא תיקח כסף על הייעוץ בפורום
אני אשתדל לא לענות בבוטות - זה ממש כפיות טובה! (אני ממש מתאפקת לא להגיד מילים יותר גרועות)
היא עונה פה כי כיף לה לשתף בנות בידע שלה, כי כיף לה לתרום
ולא! היא לא תיקח כסף! אבל כדאי שתדעי להעריך את זה!!!
יואו! זה ממש עצבן אותי!!!!!!!!!!!

אני רק רוצה לומר בעדינות שזה שההתייעצות כנראה לא עזר לאהבה של אימא, לא אומר שהעצה לא הייתה טובה.

בעיניי זו הייתה עצה טובה מאוד, ולפעמים עצם זה שמקבלים את העצה מאיש מקצוע עוזר למתייעץ.

מעבר לזה, זו בחירה של המתייעצת- של אהבה של אימא היקרה- אם לפעול לפי העצה או לא. מתברר שהעצה הזו לא כ"כ מתאימה לה, מניסיונה בה. אבל זה לא מפחית, בעיניי, מהיעילות של העצה ושל הדרך שיועצת השינה הציעה.

ככה אני תופסת ייעוץ, בכל אופן. בסופו של דבר, זו בחירה של המתייעץ מה לעשות, ולא אחריות של המייעץ בלבד.

בפורום היא יכולה לבחור אם לענות לשאלה שיש בשירשור

אם מתקשרים אליה - יש פחות אפשרת "לדלג" על השאלה..

אתן לא יודעות את הפרטים...

אני כתבתי לה בפורום והיא אמרה "חסרים לי פרטים, תתקשרי אלי".

אז כתבתי לה שאין לי אפשרות לשלם על ייעוץ ולכן תודה, אבל אני מוותרת על השיחה...

אז היא אמרה לי להתקשר בכל מקרה ושהיא תתן לי עזרה חלקית בטלפון...

זה מראה על טוב לב אמיתי.

ולענ"ד זה ברוב המקצועות ובעיקר במקצועות שעוסקים בבני אדם ובחינוך

עושים הרבה דברים מעבר למה שצריך.

בטוחני שהמורה בכיתה של הילדים שלך, עושה הרבה יותר ממה שהיא צריכה וממספר השעות שמשלמים לה.

ולפעמים הורים מתקשרים למורות ומדברים איתם הרבה יותר מרבע שעה,
אם היית מתקשרת למורה של הילד שלך על איזשהי בעיה והיא היתה אומרת לך שהיא לא עונה בשעות אחה"צ משום שזה להיות פראיירית, היית מתרגזת נורא...

ומורים לא מקבלים ולו שכר קטן על השיגועי שכל של הורים...שהם רבים למדי. 

וחמתי שהיא אחות לפעמים בשבתות קוראים לה להזריק להיא, לבוא לטפל במבוגרת שנפלה וכל מיני כאלה..

שבת קודמת היא טיפלה באישה גמדה ואנחנו התחלנו כבר את הארוחה...

זה לא פריארית, זה חסד.

עולם חסד יבנה, בלי חסדים היה לנו עולם קשה הרבה יותר.

כמובן הכל בגבול, ושיחה קצרה ונינוחה זה לענ"ד לא להיות פריארית.

זה לא בשבילי...

אחרי 10 דקות של צרחות למרות הליטופים, החיבוקים, הנשיקות וכו'...

נשברתי...

הרגשתי שזה הולך להצליח, אבל לא הייתי מסוגלת לתת לו להמשיך לבכות ככה...

אני לא מסוגלת =/

לאמא קשה מאוד לשמוע את הבן שלה בוכה! זה מנגנון הישרדות בריא ויעיל שהקב"ה טבע בנו כאמהות

בכל אופן, אני אנסה לעודד אותך כן להמשיך עם זה - כי באמת שיוצא לי הלב אליך שאת בקושי ישנה...

לי אישית אין ניסיון בעניין, אבל אני מכירה זוג שהבן שלהם היה גם קשה ככה, ואחרי כמה שבועות קשים של בכי במיטה עד כדי עייפות והירדמות - היום הילד ישן לילה שלם בשעה  קבועה! נכון שהוא טיפונת מתבכיין כששמים אותו במיטה, אבל בערך תוך דקה הוא כבר נרדם!

עוד נקודה שיכולה לעודד  זה שתנחמי את עצמך שאת עכשיו מלמדת אותו מיומנות חשובה מאוד לכל המשך חייו - איך להרדם לבד. כמו שלפעמים אצל ילדים יותר גדולים צריך להעניש כדי להציב גבולות, ולמרות שנראה שהילד סובל מזה אנחנו יודעים שזה לטובתו!

עוד דוגמה זה למשל כשאני נוהגת - הבת שלי לא סובלת להיות קשורה בכיסא והיא יכולה לבכות ולצרוח עשרים דקות ברצף תוך כדי נסיעה. ובגלל שאני יודעת שהחיים של שתינו יותר חשובים, אז אני משתדלת להתעלם ומתרכזת בכביש ובנהיגה (תוך כדי תפילות אל ה' אל ה' שתפסיק לבכות) .

אני מקווה שהדוגמאות האלו קצת יעודדו אותך כן לנסות את השיטה. ושוב, אני ממש לא מדברת מניסיון, אבל נראה שזה אכן יעשה טוב לכל המשפחה שלכם

ב"הצלחה!

מישהו צריך להיות חזק בעיניין הזה..

אולי כדאי לתת לבעל לעשות את הצעד הזה הם יותר חזקים בזה מאיתנו..

(לפחות חלקם..)

שמעתי הרבה שהתנגדו לעיניין של לתת לילד לבכות 

אבל דווקא אצלך שניסית כ"כ הרבה, את צריכה לנסות גם את זה...

לא בשבילך, בשביל הילד שלך!

ילד שלא ישן כמה שצריך מתפתח פחות טוב, התאבון שלו פוחת..

לפעמים כאמא צריך גם לעשות צעדים קשים כאלה.

(מחילה, אני ממש מדברת בלי ניסיון ואני מאמינה שזה הכי קשה ליישום, אבל את צריכה גם חיזוק שכזה...)

הרבה בהצלחה ושה' יאיר לכם את הדרך!

אני מחזקת את ידייך . אני יודעת כמה זה קשה רק לשבת לידו ולא להרים אותו, עד כמה זה מרגיש כאילו הליטופים והחיבוקים וההרגעות לא עוזרות. ועם זאת, אני מאמינה שזו הדרך. צריך קצת "לחצוב בסלע" כדי לסלול לתינוק את הדרך הזו לשינה, אבל זו הדרך (שוב, בעיניי).

גם לי יש פעמים שאני מרדימה את הקטנה שלי, והיא מתנגדת, מנסה בכוח להתהפך, מקמרת את הגב, בוכה ומוחה, ועוד. אבל אם אין משהו שמציק לה- לא רעבה, וטיטולה נקי- אז אני משתדלת מאוד לא לוותר. וגיליתי שגם כשאני לוקחת אותה בידיים, זה לא בהכרח עוזר; היא יכולה בהחלט להמשיך לבכות ולצרוח אצלי. אז אני מחבקת ומרגיעה כמיטב יכולתי, ובסוף היא נרגעת...

בהצלחה!

(ותני לזה זמן, כי זה יכול לקחת כמה ימים טובים).

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

כשהיינו אצל ההורים שלי הבת שלי ישנה איתי במיטה כי זה היה יותר נוח, הייתי עוד חלשה מהלידה ולא היה לי כח לקום כל דקה

אבל עכשיו כשהתחזקתי ואני יכולה לקום מהמיטה בלילה אני צריכה את הפרטיות שלי במיטה שלי, עם בעלי

אם הילד שלה כבר רגיל לישון במיטה שלו, למה להרגיל אותו אחרת?

אמנם אין לי ניסיון בגילאים האלה אבל אולי כדאי שתשאבי לו ושבעלך ירדים אותו. ככה, אם הוא ירצה לינוק לא תהיה לו את האפשרות הזו ובעלך כמובן לא יוכל להישבר כי אין ברירה. ואם רק כדי להרגיע אותו אפשר לתת לו את החלב ששאבת או בקבוק מים.

וגם אני ממליצה על הלוחשת לתינוקות, עוד לא הספקתי לקרוא את הספר במלואו אבל מה שכן הספקתי לקרוא עוזר לי מאוד בהבנת הילדה שלי ובהקניית הרגלים, במיוחד הרגלי אכילה ושינה שגם אנחנו כמבוגרים לוקים בהם.

את יוצאת מנקודת הנחה שלישון עם אבאמא זה דבר לא טוב שעדיף לא להתרגל אליו, ואם הוא כבר רגיל אחרת, אז חבל 'לקלקל'.

יש הרבה דברים טובים בזה שילד ישן עם ההורים שלו, מבחינה פיזית ונפשית,

וחוץ מזה, אחד הזכרונות הקסומים שלי מהילדות הוא ההליכה למיטה של אמא.

זה נכון שזה לא מתאים לכל אחד, ולא בכל שלב בחיים, אבל אני מאמינה שזה טוב להעלות את זה כאופציה לפיתרון, ושכל אחד ישקול אם זה מתאים לו או לא.

יש הרבה נשים שישנות עם התינוק שלהם, רק הן לא תספרנה את זה, כי זה לא 'חינוכי'.

זה משגע אותי, בחברה שלנו יש נורמות מפלסטיק, של תעשיה, פסי יצור, ומי שמתנהג בצורה טבעית ופשוטה, ומביע חיבה לילדים שלו, זה נקרא שהוא מפנק אותם.

בגיל זה וזה צריך ככה וככה, מותר לעשות ככה, אסור לעשות ככה, מי אמר?

לכל אמא יש לב, וכל אחת יודעת מה טוב לתינוק שלה ולעצמה,

צריך רק לא להבהל מכל ה'צריך' הזה.

אני חס וחלילה לא פוסלת אף אחת מהאפשרויות, להיפך, אני רוצה לפתוח את הראש לעוד כמה...

ולכל אמא יש את הגישה שהיא מתחברת אליה ואוהבת אותה,

אמרת שאחד הזכרונות הנעימים שלך זה ללכת למיטה של אבא ואמא, אבל להורים שלך זה היה טוב?

מה היא עושה בערב טבילה?

מה הורים עושים כשהם צריכים את הפרטיות הזוגית והאינטימית שלהם ויש ילדים איתם במיטה?

ואגב, אני לא חושבת שילד שישן במיטה שלו לאמקבל חיבה ואהבה טבעית מהוריו..

(אני, שבהתחלה הבת שלי ישנה איתי במיטה ועכשיו כשאני מרגילה אותה לישון במיטתה אני אוהבת אותה פי אלף יותר, מהסיבה הפשוטה שאני עירנית יותר והלילה זה זמן שלי לאגור כוחות לטפל בה..)

אה, וזה גם לא פינוק, זו פשוט גישה אחרת שצריך לבחון אותה טוב בצורה אובייקטיבית ולא לבוא ולומר שגישה X מלאת אהבה לילד וגישה Y דווקא לא... זה צורם לי גם

העצות שאת נותנת לי ממש דומות לעצות של "לישון בלי לבכות".

לישון איתו במיטה לא בא בחשבון כי זה מאוד לא נוח לי ואני בכלל לא ישנה טוב ככה...

ולגבי העצה של ההנקה ו"לגנוב" קצת לפני שהוא רדום - זו השיטה שניסיתי עד עכשיו וכל כך קיוויתי שהיא תעזור. היא באמת עזרה... הוא התחיל לישון ברצף 3-4 שעות וממש שמחנו.. ועכשיו פתאום הוא כאילו קלט את הקטע ולא מאפשר לי לשחרר אותו בשום מחיר - הוא בוכה וצורח ולא מוותר שוב ושוב ושוב... וחזר לקום כל שעה...

בגלל זה התייאשתי כל כך... כי במקום לישון הוא כבר מתעורר לגמרי מרוב שזה מעצבן אותו.....

אבל בינתיים אני ממשיכה לנסות את זה... אולי זה עוד לא אבוד... הלוואי שזה יצליח, זה ממש לא בקטע שלי לשבת לידו ולראות אותו בוכה... זה היה נורא

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

תנסי להרגיל אותו לאסוסיאציה אחרת שיקשר אותה לשינה,

אולי תניקי אותו, תגנבי לו קצת לפני שהוא נרדם ותתני לו אסוציאציה אחרת, דובי, חיתול, מוצץ, לא יודעת, משהו..

ולאט לאט בהדרגה תנסי להקדים את זמן ה"גניבה"

זה סיוט להרדים בהנקה, הוא תלוי רק בך ורק את יכולה להרדים אותו ואותי אישית זה גם הרתיע מלהנייק, פשוט לא נהנתי מזה, הרגשתי מוצץ, עד שאנ ימרגילה אותה לא לישון אחרי אוכל וזה לאט לאט מסתדר ב"ה..

מקווה שימשיך ככה..

בהצלחה יקירה, זה לא פשוט בכלל...

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

הקטנה החמודה בת ה-9 חודשים היתה מתעוררת כל הזמן בלילה.

גם ככה היא היתה ישנה לא חזק.

אחד מההורים היה זז בלילה, מטוס או משאית עוברת- הופ! היא עומדת במיטה ובוכה.

היתה בודקת כל הזמן אם אנחנו על ידה ובסביבתה.

אז...

העברנו אותה חדר!

סידרנו לה חדר משלה, על ידינו. פתחנו קצת את שתי הדלתות כך שנשמע אותה בוכה.

לקח לנו כמה ימים, שהיו קצת קשים.

הקפדנו מאוד לא לתת לה לפחד, או לבכות אפילו לשניה.

שהרדמנו אותה היינו על-יד הלול שלה כ-ל הזמן (בהתחלה לקח מעל שעה!)

היא התעוררה בלילה- רצנו אליה.

והיום- פשוט כיף!

היא ישנה כמעט כל הלילה לרצוף!

אם היא מתעוררת היא פשוט מסתובבת לצד השני וממשיכה לישון.

לפעמים היא קמה מוקדם בבוקר ומשחקת עם עצמה בשקט,
ולא כמו שהיה בהתחלה שהיתה רואה את ההורים על-ידה ומתחילה לצרוח שנרים אותה

ולנו, יש את הפרטיות והשקט שלנו. הרווחתי לפחות עוד חצי שעת שינה בבוקר.

תיעזרי בבעלך, גם שילך אליה מדי פעם כשהיא בוכה, וגם שיעודד אותך כשקשה לך לשמוע אותה בוכה.

תדברי איתה הרבה, וממש תסבירי: זה בשבילך, את צריכה לישון כדי שיהיה לך כח לשחק מחר, וגם אמא צריכה לישון כדי שתוכל לשחק איתך.

להגיד כל הזמן כמה את אוהבת אותה, וכמה אבא שלה, ואתם פה בחדר לידה,מחמאות בלי סוף.

יכול להיות שחסרות לה "שעות אמא" במשך היום? אצלנו זה בלט. כי אם כן, אז גם כאן רלוונטי להסביר לה מה הסיבה- את עובדת/לומדת וכו' גם בשבילה.

דיברנו עם הבת שלנו ככה מגיל אפס, מדהים כמה שזה עזר, היא פשוט הבינה...

בהצלחה! ושלא יהיו לך יסורי מצפון- הבת שלך צריכה אמא בריאה ושמחה

ולא איך אלמד אותו להרדם לבד.

מנסיוני האישי- יש לי 3 ילדים- כולם נרדמו מתוך הנקה עד שהם הפסיקו עם זה יום אחד (הקטן עדיין נרדם  בהנקה). את הראשון (שכיום בן 4) העברתי לחדר משלו כשהיה בן 3 חודשים כל פעם הייתי קמה אליו בלילה, הנקתי אותו בחדר שלו והחזרתי אותו לאחר מכן למיטה שלו (לפעמים ניקרתי תוך כדי) העיקר לא להרגיל אותו למיטה שלי- היה לי מאוד קשה בבקרים אח"כ כי לא היה לי רצף בשינה, בגיל חצי שנה התחיל מידי פעם לישון לילות, עד שבשלב מסוים נשברתי ולקחתי אותו אלי למיטה בלילה.

השניה (קצת יותר משנתיים וחצי) כשהייתה מתעוררת בלילה, בחודשים הראשונים הנקתי אותה בישיבה עד ששמתילב שאני ממש נרדמת תוך כדי ואז עברתי לשכיבה, מנמנת קצת וכשהרגשתי שהיא נרדמה מיד העברתי חזרה למיטה שלה, העברתי אותה חדר כשהייתה בת חצי שנה, הייתה מתעוררת בלילות עד קרוב לגיל שנה וגם אותה הייתי משאירה אצלי עד הבוקר.

השלישי (בן 5 חודשים)- ישן לילה כבר מגיל 3 וחצי חודשים!!! התחיל מ-6 שעות והיום הוא ישן בין 8 ל-9 שעות כששנת הלילה שלו מתחילה בסביבות 7-8 בערב. ואיך קרה הפלא?

החלטתי שאני זורמת איתו ועם מה שמתאים לי באותו רגע. הכי התאים לי לישון נורמלי בלילה כדי שאוכל להיות עירנית לילדים האחרים, מהיום הראשון שחזרנו הבייתה- כשהיה נרדם בלילה, לפני שהלכתי לישון- שמתי אותו במיטה שלו, כשהתעורר באמצע הלילה הוא עבר למיטה שלי, הנקתי אותו כשהיה צריך, נכון היו לילות שהוא ישן פחות טוב והעיר אותו לעיתים קרובות, עם זאת שמתי לב שכשהוא היה בן חודשיים-שלושה הוא התחיל לקלוט את העסק של שינה רצופה, כי לא היה זמן שהייתי ממש עירנית איתו וככה הוא התרגל שלילה זה זמן שינה (האמת אני יודעת שיכול להיות שיהיו עוד שינויים והוא יכול להתעורר באמצע הלילה, אבל זה לא מרתיע אותי כי אני יודעת שהוא שאם הוא מתעורר זה נטו מרעב, והוא יחזור לישון ביחד איתי).

בנוסף אני משתמשת במוצץ, כשהרגשתי שהוא מתעורר יותר מידי פעמים- כי ה"מוצץ האנושי" נפל, פשוט הייתי שמה לידי מוצץ ושמה לו בפה כשהרגשתי שהוא מתחיל להתנועע, למרות שאכל רק לא מזמן וזה היה מרגיעכ אותו והוא המשיך לישון (איתי)

כן, שמעתי הערות מהסוג- זה מסוכן שישן איתך, הוא מידי קטן את עלולה למעוך אותו, סיננתי את ההערות האלה, כי הייתי מתעוררת מכל תזוזה קטנה שלו- אז אין סיכוי שהייתי חלילה פוגעת בו בלי לשים לב.

ראיתי שכתבת שלא מתאים לך שהוא ישן איתך- זה בסדר גמור, את לא צריכה להרגיש שזה מה שיגרום לו לישון לילה. מה שאני רוצה להגיד מהנסיון שלי הוא- אל תקשיבי לעצות מהסביבה מה צריך להיות, איך לחנך או לא לחנך, אם אומרים לך דברים שמתאימים לך, אז סבבה, לכי עם זה, אם לא מתאים לך, תקשיבי לאינטואיציה האמהית שלך-היא תדריך אותך יותר טוב מכל הדרכה אחרת.

ושלא ישמע ממני שאני נגד עצות למינהן, אני בטוחה שיועצות שינה עוזרות במצבים שההורים חסרי אונים ויתכן שהעצה שהיועצת אמרה לך, לא כ"כ הצליחה כיוון שזה היה יעוץ חד פעמי או שהייתה עצה כללית מידי בלי להכיר לעומק את הצרכים שלכם והאופי של התינוק שזה בוודאי א"א לקלוט ביעוץ חד פעמי.

מאחלת לך, שבקרוב תבשרי לנו שעלית על דרך המלך ומצאת את הדרך הנוחה עבור שניכם איך להרגיל אותו לשינה רצופה.

וברוך ה' יש עוד ילדים, פתאום מגלים שלא רק הילדים שלנו מתעוררים כל שעה, ודורשים לינוק ולא מוכנים שיבלפו להם עם מוצץ ומים וכו'.

ועוד מגלים "למרבה הפלא" שלא לעולם יימשך המצב, והם ברוך ה' גדלים, ומתחילים לגלות עולם ולהתרחק אט אט מהעולם הקטן שנקרא "אמא", אוהבים עצמאות ובעלי אופי חזק וישר.

אז הכל תלוי בנו, עד כמה נתמסר לתפקידנו (בלי לחנוק את עצמנו) ונסכים לקבל על עצמנו בשמחה גדולה את המשימה שנקראת "אמא של..."

השעון לא יחזור, לכל ילד יש רק הזדמנות אחת להיות תינוק וקשור לאמא באופן כזה.

אני מאמינה שמה שיעניק לילדיי את האמונה והביטחון שאני איתם, ובעזרת ה' שיגדלו - שה' איתם תמיד, אם אשתדל להתגבר על ה"עייפות הבלתי נגמרת" הזמנית הזו ואהיה שם בשבילם.

ולא אם אתן להם לבכות עד כלות כוחותיהם.

גם יש גבול למה שהורים מסוגלים, אנחנו בני אדם ואם אמא מתעוררת כל שעה, איך היא בדיוק תתפקד בבוקר יש עבודה, ילדים, נקיונות ועודדדדדדד את יודעת לבד כמה תפקידים יש לאמא..

צריך גבול בכל עניין, ברור שהם גדלים והדברים מסתדרים, אבל לא ייתכן בגלל שהוא תינוק כל הבית יעמוד לפי רצונו בלילות.

שאתם תכוונו.

הינו בסדנת הורים של אדלר והיא אומרת בדיוק כך הוא יבכה שבוע שבועיים ואז יבין שעכשיו הולכים לישון, אם הוא בוכה וזה לא רעב, טיטול, חולה וכו' אז אין סיבה להרים אותו, המנחה אמרה ממש לשבת לידו ולהניח יד עליו גם לא לדבר איתו ולא להתייחס, הוא יבין שאמא כאן ונשארת כאן, הוא לא בן 4 חודשים, הוא כבר גדל קצת ומבין את זה, אבל בכל פעם שתישברי וברור לי שזה קשה, את הולכת אחורה ולא מתקדמת למטרה.

תנסי את או בעלך להתחלף, כל פעם מישהו אחר!!

בהצלחה.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מהנסיון שלי עם ילדיי זה מדהים עד כמה הילדים קולטים את המצב הרגשי שלנו ולפעמים הייתי מרגישה שזה מין מעגל קסמים כזה שצריך איכשהו לצאת ממנו, נזכרתי בזה כי כתבת שהצלחת להרגיל אותו להרדם בלי הפיטמה בפה ואז הוא התחיל להתעקש ולא לתת לך לשחרר. יש כאן כל מיני עצות ובסופו של דבר גם אם עושים בדיוק כמו שכתוב בספר, עצה מסוימת זה תלוי מאד במקום הרגשי ממנו באים לכך, אם את מרגישה שאת מתעללת בילד ולא מסוגלת זה לא יעשה אותו דבר כמו שתעשי זאת ממקום של אני מחמדת אותך לישון עכשיו ולא מרגישה רע עם זה. בילד הראשון עברנו תהליך גמילה הדרגתי מלהרדם רק עם הנקה ללהיות לידו ולהחזיק את היד להיות לידו בלי להחזיק ללהיות בחדר אבל הוא לא היה קם בלילה אחרי שנרדם ב11, 12.... חלק עברו אלינו ברגע שהתעוררו להנקה ראשונה, לפני כל עצה שאת מנסה לישם תחשבי עם עצמך מה את רוצה להשיג. פעם קראתי באיזה ספר על מוטיבציה שאם עושים דיאטה כדי לא להיות שמנים זה מצליח הרבה פחות מלעשות דאטה כדי להיות בריאים בקיצור מוטיבציה חיובית יותר יעילה. מה את מרגישה כלפי זה והאם את יכולה לא להרגיש כך, לפעמים רק שנוי הרגש שלנו כלפי המצב איכשהו מרגיע את כל המצב. כתבתי קצת בבלגן מאחלת לך הרבה הצלחה ושתמצאי את הדרך המתאימה לך.

כנראה הוא ירש את זה ממך, וגם הוא רגיש

מסתבר שיש לו קצב אחר מהרגיל - ובמקרה יצא שהוא קיבל אמא רגישה מהרגיל, כזו שמתאימה לו בדיוק!

מאחלת שתדעו כולכם מתי יגיע הזמן הנכון להתקדם בנושא השינה (ובכלל, גם בשאר הנושאים של החיים!).

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לבן היה מאוד קשה להירדם כשהיה קטן ובגיל 7 ו 1/2 חודשים לימדתי אותו לקחת מוצץ ושלום על ישראל מאז מהפך!  לפני כן כן ניסיתי להרדים אותו במיטה ולנענע ולא להוציא גם כשבכה - הם מתרגלים. 

בגיל מאוחר יותר-8 או 9 חודשים קראתי שאם הם לא רעבים אין סיבה שיקומו בכלל בלילה! 

אז לוודא שהוא אוכל מספיק ולדעתי כדאי מאוד לנסות דייסה ואז כשאת יודעת שהוא לא רעב וזה יותר הרגל אז קל יותר להתעלם בידיעה שהוא לא צריך את ההנקה/האוכל עכשיו.  הם מתרגלים די מהר בדרך כלל.  גם להיפך קורה- לפעמים כשחולים או אם יש תולעים הם מתעוררים בלילות וגם אחרי שהכל בסדר ממשיכים לקום אז מרגילים אותם מחדש שלא באים אליהם בלילה ובד"כ זה מסתדר מהר.

בהצלחה!

וביומיים, שלושה זה הפסיק.

הכל התחיל שפעם אחת הוא ממש צרח כשיצאתי מהחדר. בעלי נכנס לחדר אמר לי לצאת מהחד וסגר את הדלת כדי שיבין שאני לא באה עכשיו..

ואמר לילדון בשיא הרצינות, אבל לא בכעס או בקול רם. "מתוק, עכשיו הולכים לישון. אני יכול להשאר לידך, אבל לא צורחים ככה.. " משו כסזה הוא אמר.ותאמינו או לא, הילד הסתכל עליו בשוק, הפסיק לבכות, נשכב במיטה ואחרי 2 דקות נרדם..

הבנו שהוא מבין מה קורה סביבו..

בלילות שאחר כך הוא המשיך לבכות כשהשכבנו אותו.

והחלטנו לנסות את שיטת ה5 דקות, אבל רק בהשכבה.

שמנו אותו במיטה, אמרנו שמע ישראל לילה טוב ויצאתי מהחד, כמובן שהוא בכה, אחרי 5 דק' נכנסתי שוב אמרתי לו "מותק הולכים לישון עכשיו, השכבתי אותו במיטה, מוצץ,נשיקה ויצאתי ושוב בכה.. ככה רבע שעם ונרדם, למחרת 10 דק' וארכך ממש טיפה בכה, ומאז הילד הולך לישון כמו גדול! הוא יודע שכששמים אותו במיטה, הולכים לישון..

יצא ארוך, סורי, מקווה שזה יעזור.

ושל גיל.

יש גיל שהילד מבין מה שאומרים לו ויש גיל שהילד בוכה כדי להשיג דברים שהוא יכול וצריך להסתדר בלעדיהם.

אבל!

ריבונו של עולם, ילד בן חודשיים, ארבעה חודשים, אפילו חצי שנה, צריך אותך! זקוק לך! תלוי בך נואשות!!!

עוד יהיו לך שנים רבות "לחנך" אותו ו"להרגיש" דמות חינוכית (בכאילו).

תינוק שבוכה, אם הוא לא רעב/עייף/חולה , אומר לך: "אמא, אני רוצה אותך!!!"

אנחנו לא בוכים לה' לפעמים?

גם כשאין לנו בעיה קריטית הרת גורל?

אנו לא מבקשות חיבוק מאבא? משגעות אותו כל הזמן - ה' תעזור לי, ה' תקשיב לי, קשה לי, אני עצובה  וכו'?

קל לנו יותר להיענות לבקשות החיבה של הילדים כשהם יודעים לדבר ומבקשים חיבוק/נשיקה.

אבל מה עם השלבים הבאים (שלא נדע צער)בהם הם ידרשו תשומת לב בצורה לא כ"כ חמודה ומלבבת?

מה יגיד "אדלר" או מי שעשה ממנו שיטה? - תנו לו לבכות, שיצרח, שיהיה בחדר וירביץ לקירות עד שיבין שככה לא נתייחס אליו, נכון?

במקום לתת לילד מה שהוא באמת צריך - הרבה חום ואהבה!!!

יהי רצון שנזכה שהילדים שלנו ייבכו לנו ולא יחפשו כתובת אחרת לשפוך בפניהם את לבם.

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

יש לי מאגר עטיפות שלא מתקרב לקצב השימוש

ואני יודעת כמה זה משדרג 😊

אבל עדיין לא נעים לי להכין איזו עוגת וניל ב5 דקות, מרגיש לי כזה פשוט...

ואם את רוצה לשדרג אז תפוזים, מייפל או שוקולד, או להוסיף ציפוי.

היא שהתרגלתי לרמה גבוהה בבית לעצמנו, אני כמעט לא מכינה בחושות, רק עוגיות (גם יותר טעים וגם יותר מותאם למשפחה צעירה כי אפשר להקפיא ולאכול לאט לאט),

ואז נראה לי לא מספיק שווה ומכבד להכין לאחרים פחות מזה...

תודה על הפידבק הזה, זה מעודד אותי שאני כנראה סתם מגזימה 🙃

למשפחות לפחות, לא לקידוש.

פשוט זה דורש יותר זמן התעסקות ואז זה גורם לי פחות לרצות לקחת את זה על עצמי...

(בדיוק השתבצתי לארוחת ערב ליולדת, דורש ממני אומץ ועבודה על פחדים. כל הכבוד לי

זה לא מיועד עכשיו לעוגת רושם, אם זה חשוב להם זה משהו שמזמינים

הכי כן עוגת וניל ב5 דקות, עטופה יפה, אם את מספיקה פתק קטן אז בכלל.

המטרה היא לא העוגה

העוגה במקרה כזה היא אמצעי להגיד "חשבתי עליכם ואני אוהבת אתכם"

ובתור מגויסת/ יולדת קיבלתי גם דברים דוחים ובאמת שעיקר היחס, מישהו רואה אותי, הייתי מאושרת גם כשהביאו לי חלה שהכל בפנים היה בצק (!) וזה מאוד שימח אותי שחשבו עליי.

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.

אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).

ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.

גם קל, הכל בקערה אחת בלי מיקסר וגם קצת יותר טעים מעוגה בחושה רגילה.

אני תמיד מביאה פשוטות. הכי הרבה עם ציפוי שוקולד

לק"י

אז אם במקרה תשלחי לנו עוגה אי פעם, אז זה מעולה😅

בעייני זה מספיק לגמרי.

את יכולה לעשות מאפינס בקערה אחת (של בננה ושוקולד הולך אצלנו טוב) או לחתוך ולשים במנג'טים או לעשות עוגיות ברמת קושי וזמן כמו עוגה בחושה.

ואני אחת שאוהבת לאפות ולהשקיע. אבל כשאין כוח או סמן אז בהחלט בחושה

מה שאני עושה זה בלילה אחת לארבע פסים, וכל פס. שמה משהו אחר כמו מייפל ושקדים, שיש, אגוזים וקינמון. זה משדרג ממש.

עוגות אחרות אפשר שמרים או פירורים כמו שהציעו

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

ואם את הולכת לפי פסיקה שמתירה לטבול עם לק חדש מצוין, אבל אם את הולכת לפי פסיקה שצריך לטבול בלי לק זה אומר ללכת פעמיים לקוסמטיקאית

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

ובגדול אני גם ממליצה לנסות להתקרב לצוות.

אני ממש רואה בחוש שכשמפנקים גננת,

מרימים לה, מפנקים אותה, קינוחים מילים טובות- זה משפיע על היחס לילד.

אפילו אם על הגננת למשל לא, אבל אפילו הסייעת או אפילו מלווה רפואית של ילד אחר פתאום אוהבת את הילד שלי קצת יותר מהרגיל, זה משפיע על כל היום בגן.

הגשתי פניה לריפוי בעיסוק ולא הייתה שם אפשרות לרופא התפתחות.

נשמעים לי כמו משהו שמתאים לילד רגיש שעובר דברים. לא נשמע תקשורת אלא ילד במצוקה משלל סיבות. הוא הבכור שלך? כי אם כן אז עוד יותר ברור לי המקום שלי.

אני חושבת שהדרכת הורים טובה שתחזיק אותך/אתכם תעזור לו מאוד. אם לפי מה שאת רואה הוא כן משחק עם ילדים ולך אומר שלא כיף לו אז יכול להיות שזה לא מול הילדים אלא מולך, כי זה מפעיל אותך. לא כל כך הבנתי מה הגננת אומרת על נמצא עם ילדים ולא משחק איתם. רק קצת בא לי להגיד שאני ממש לא מתלהבת מכל הניתוחי התנהגות שעושים בגנים וכו ואם את כל רוצה ללכת למקומות של לבדוק את זה מקצועית בבקשה תראי שמי שבודק את הילד הוא אם הכשרה רלוונטית בתחומים הטיפוליים.

בסוף מכל מה שאמרת הדבר שהכי מטריד זה מה שהגננת אמרה. ואת זה הייתי בודקת- אולי באמת תייצרי אינטראקציות אחרי הגן, משחקים באחד על אחד שתיזמי (להזמין ילד לשחק בבית שלכם) ושם תראי איך מתנהל המשחק והאם עולה לך שם שמשהו לא תקין.

למרות שהוא לא בכור. אני גם מתלבטת כמה זה החוויה שלו וכמה זה כדי להפעיל אותי. אבל לא נראה לי שהוא משקר ממש. ונגיד בגן שעשועים הוא צוחק ומחייך כשילד מנדנד אותו בנדנדה. או שהם רצים ביחד וצוחקים, או מסתובבים ביחד בקרוסלה. אולי זה לא משחק בעיניו. אבל כשהוא אומר שהציקו לו אני מתלבטת אם אולי היתה איזו הצקה באמצע וזה מה שהוא זוכר (נגיד בנדנדה עוד ילד הצטרף וכששניהם נידנדו אותו ביחד זה הציק לו והוא צעק שיפסיקו) או שזה כדי להפעיל אותי.

ובגן יש פסיכולוגית חינוכית, לא מנתחת התנהגות.

והוא לא מוכן להזמין חברים הביתה! כשחבר מהגן מגיע מעצמו הוא לרוב שמח מזה, אבל זה לא קורה הרבה והוא ממש מתנגד לרעיון של להזמין. לפעמים אני מתלבטת אם להזמין בלי ידיעתו, אבל בינתיים לא עשיתי את זה. אני כן רואה שכשחבר מגיע הוא יותר נוטה להראות דברים מגניבים שיש לו וצריך עידוד כדי ממש לשבת ולשחק עם החבר.

כי בעבר כשהייתי באישית הרגשתי שיותר מתייחסת לכל התנהגות בפני עצמה, ובסדנה ייותר התייחסו לכל המכלול של הילד וזה יותר עזר. אבל אולי האישית סתם הייתה לא מוצלחת, ואלי הסדנה לא תתן מענה לבדיוק מה שאני צריכה.

את יכולה לקחת גם סדנא, יש שפע של סדנאות בעלויות ממש לא גבוהות (גם אני פותחת בקרוב אבל באמת שלא חסר).

יכול להיות שסדנא תקצר לך ותחסוך חלק מהמפגשים האישיים.

לגבי הנסיון שלך אולי ההבדל היה בין הגישות ותפיסת העולם של מי שהעבירה את הסדנא?

לפעמים יש התנהגויות וקשיים שמופיעים עם העלייה בגיל.

אנחנו נוטים לייחס אותם לאירועים חיצוניים, אבל ייתכן שהקשיים היו צפים בכל מקרה.

(לפעמים, כמובן שהרבה פעמים הקשיים הם תוצאה של אירועים שונים)

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

בנוסף, אולי כדאי לבנות קשרים חברתיים באופן יזום? להזמין חבר מידי פעם הבייתה, לקבוע עם חבר ספציפי ללכת לגינה?

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אני בעד להקשיב לאינטואציה..

לגבי השעתיים גם פעם ב..הז פשוט לא חלק ממה שאמורים לעשות

ותמיד הייתי אמא מאוד מעורבת במעון ומהועד וכו...כן מדי פעם מדברת עם הגננת אבל שעתיים זה לא לגיטמי אפילו לא יום אחד

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.

כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.

אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.

יש מעונות שיש מנהלת נוכחת 8-16, ובתוך הכיתה מזעזע (ככה היה אצל הגדול)

הקטן במעון אחר, המנהלת גם לא נוכחת יותר מידי, ב 8 אף פעם, ב 16 אני רואה אותה פעמיים בשבוע נגיד. אבל אני מרגישה שהמעון ממש מנוהל טוב.

אני סומכת על המטפלת למרות שהמנהלת לא תמיד נמצאת.

אם את לא רגועה, ממליצה לשלוח מקליט לכמה ימים ולא להיות תלויה בנוכחות של המנהלת שכן / לא מעורבת.

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.

והייתי מטופלת בהריון האחרון עם אינסולין.

אףפעם לא בדקו כל שעתיים. עשו 2-3 בדיקות אחרי הלידה (אחת בחדר לידה, השניה בלילה ונראה לי שהייתה עוד אחת בבוקר)