את צודקת במאה אחוז, אני היתי מפוצצת אותה מזמן אבל אין ברירה

יש לך אצל מי להתלונן?

את לא רוצה שהגננת תדע שזה בא ממך כי אז היחס יהיה בהתאם,

מה קורה עם שאר הילדים? כולם מקבלים יחס נורמלי או שזה חוזר על עצמו?

בהצלחה יקרה

חיבוק ו

יש לך אולי איך לפנות למנהלת של המעון?

זה לא נשמע שהיא מקבלת יותר מידי חום ואהבה שם וזה מה שהיא צריכה...

שולחת לך חיבוקים חמים!!

למנהלת.

למפקחת מטעם התמת (יש מישהי כזו לכל מעון של התמת)

זה לא אישה שמתאימה לטפל בתינוקות....

מטפלת במעון זה בד"כ שכר מינימום ותנאים קשים. מי שלא מסוגלת להפריד תיסכול מהעבודה מהילדים זה לא המקום שלה!!

הכי גבוה שיש,אולי המטפלת כבר שחוקה,אבל זה לא בעיה של הבת שלך.

מה שאר ההורים חושבים?

תתפלאי אבלבשנה שעברה הבן שלי  היה במעון של התמ"ת והעיפו מטפלת כזאת (וזה היה הרבה פחות גרוע ממה שאת תיארת).

דבר שני אולי להעביר קבוצה- תשאלי את המנהלת לפעמים אפשר להחליף בין קבוצות ואז היא לא תהיה המטפלת האישית שלה. דבר שלישי- אולי לעבור מעון? יש הרבה מעונות של התמ"ת ויש כל מני סגנונות.

דבר אחרון- והכי חשוב 

אם עדיין הבת שלך תישאר איתה כמטפלת אישית ושום דבר לא יעזור אז תתחילי לפרגן ולהיות חברה של המטפלת, להעריך אותה על הדברים המעטים שהיא כן עושה כראוי, להגיד לה כמה הבת שלך מדברת עליה בבית, להגיד בבוקר, איזה כיף הנה שולה המקסימה היא תדאג לך כל היום ותשחק איתך עד שאמא תבוא. נכון את אוהבת את שולה?

וכ' וכ' אם היא נשארת איתה ,מלחמה במטפלת לא תעזור אלא להיפך. ולהעלים עיין ממקרים כמו של הפשרת חלב כי הן שונאות כשמתערבים להם בעבודה. אם זה לא הכרחי אז תעזבי את זה ותבני קשרים טובים. שהילדה שלך תהיה המועדפת עליה...

ואת התסכולים את יכולה להמשיך לפרוק בפורום.

שייך לכתוב לה מכתב אישי - עם בקשה ליחס קצת יותר סביר  , או לקחת אותה לשיחה , או שאין עם מי לדבר?

מנסיוני-א.לפעמים עוזר כשמתלוננים

ב. אם ימשיך לא להיות לה טוב לא יהיה לך מנוח.תחפשי חלופה-יותר יקרה, יותר רחוקה אבל שהבת שלך תהיה עם מטפלת שאת משאירה איתה בשמחה. אולי יש אפשרות שתעבירי אותה לקבוצה אחרת באותו עון? (יותר גדולים\קטנים העיקר מטפלת טובה!)

אם את באמת חייבת למסור אותה למעון ולא יכולה להיות אמא למסרה מלאה

תחשבי קצת על המילים שלך!!!!

לא התכוונתי לפגוע באף אחד ואף פעם, חס ושלום, אני רק משתדלת לעזור, עד כמה שזה ניתן ולתת תשובה עד כמה שנין עניינית. במקרה הזה, נכון, שאם אין לה שום אפשרות להישאר עם הילדים ואני עוד שואלת - זה מעצבן נורא.

אבל אני לא מכירה אותה ואין לי מושג אם זה המצב, וכבר ראיתי נשים שיוצאות לעבודה ועוזבות את ילדיהן לא מתוך הכרח, אלא מתוך לחץ חברתי (,מה, את לא עובת?" - כאילו בבית יש מקום להתבטל...) וכיו"ב ולפעמים אף לא שוקלות אופציה אחרת. במקרה כזה שאלתי יכולה לתת לה רעיון - ורעיון לא רע.

אז שוב: אם שאלתי פגעה במישהי - אני מתנצלת מכל הלב: לא זאת היתה כוונתי. אני אוהבת אתכן ורק רוצה לעזור.

לאמא שיוצאת לעבודה יש תמיד הרבה נקיפות מצפון ואם היא החליטה לצאת לעבודה - אין צורך להוסיף עליהם.

ואצלינו תמיד היו אומרים - "אמא לא נמדדת בכמות אלא באיכות "

אני מכירה ילדים שאמא שלהם לא יצאה מהבית כדי לגדל אותם והם מוזנחים רגשית.....

אם את כאן גם כדי לפרסם

אותי הפסדת !

אם באת לחנך

עייני בהודעתי בהמשך "בעל ניסיון"

בסוף כתבתי "חינוך בונים בדרך החיוב לא דרך השלילה"

אז גם לחנך לא הצלחת כאן כי האופן  שכתבת  יותר מקומם ממרומם.

סתם יסורי מצפון???

לא הבנתי מה יועילו

רוצה להועיל?

מוזמנת לפורום הורים לפתוח שרשרור עם כל משנתך הסדורה בעניין

לא בעקיצות שאין זה מקומם

יש הרבה מה לענות לגופם של דברים . אשמח לעשות כך במקום הראוי

אני לא באתי לא לחנך ולא לפרסם

וגם לא אלך לפורום הורים, כי זה לא שייך לתחום שלי.

חבל שאת כועסת: אילו לא ראיתי כמה נשים שיוצאות לעבודה בכלל לא מתוך הכרח, אני מאמינה שהיית מבינה את שאלתי

בכל אופן, סליחה אם פגעתי במישהי

שאם הן יהיו אמא במשרה מלאה, הילדים יקבלו רק תסכול, עצבנות ומריטות נפשית. 

שנה אחת ניסיתי את זה, ואני אומרת לך, שעדיף מטפלת כזו- שאז הבנות מקבלות אותי לחצי השני של היום טריה רעננה ואוהבת, עם סבלנות, ותחושה חיובית בנוגע אלי ולחיי, מאשר יום שלם עם אמא עצבנית , מתוסכלת וממורמרת שמתאמצת (לא תמיד בהצלחה) לא להוציא את זה על הילדות, אלא רק (במקרה הטוב) על הבעל.

ובי תגובה כמו שלך כבר לא פוגעת, כי אני יודעת שזה טימטום לחשוב שאמהות במשרה מלאה זה יעוד שמתאים לכולם.

אני מרגיש לא שייך בעולם של אמהות אבל באתי בעקבות הפרסום בדף הראשי

 מלחמה היא לא הדרך כי יחס גורר יחס . אני אפרט מעט את הצד החיובי ואת תסיקי לבד מה יכול להתפתח בצד ההפוך.

  תהיי את זו שמתעלה על עצמה ומתחילה לפרגן ולהעריך את מה שטוב כדי שיהיה יותר טוב

כן! ממש כמו בזוגיות-אתם גם שותפות בגידול ביתך היקרה.  

 אגב קחי בחשבון שאת רוב שעות העירנות של ביתך היא מבלה איתה (חוץ מהלילות כי זה לא נחשב)

תשאלי אותה שאלות על הילדה כאילו היא הסמכות העליונה. כוונתי היא לטיפים של סבתות תעשי כך ולא כך..כדאי לתת לה אקמול ? כל כמה זמן?

 פשוט (משפיל אך מרומם) תראי לה שאת צריכה אותה ומזל שהיא כזה מבינה ובעלת ניסיון (לפי ההקשר)

מניסיון כשמטפלת אוהבת את ההורים יש לה יותר אהדה כלפי הקטנה והתוצאות בהתאם.

בהמשך

תראי תוצאות הפוכות כמו "מסכנה כל היום היא היתה נודניקית זה כנראה שיניים"   (במנגינה  אחרת)

או אפילו "למה לא הבאת אותה אתמול? חום? זה כנראה מהשיניים שימי לה נר בבוקר ותביאי אותה כרגיל.... זה לא מדבק"

זה לא צריך להיות ככה! אבל מה לעשות? זה המצב ואת יכולה רק להחליט אם להיות איתה או נגדה

לגבי תלונה אם החלטת אז בדרגי היותר גבוהים (לא מנהלת המעון כי לפעמים המטפלת מנהלת אותה גם) וכמובן להתעקש לא להחשף.

רק קחי בחשבון שאם זו דרכך אז זה לא לוקח יומים כל בפרודורה הזאת ובינתיים הבת שלך אצל אישה במצוקה . גם אם היא לא יודעת מי התלונן

בשתי מילים למי שדילג עד כאן

חינוך בונים בדרך החיוב לא דרך השלילה.

הרבה נחת ושמחה

אם תרגישי שאת חייבת להתלונן, השיטה היעילה היא שיטת הסנדוויץ.  חפשי (נכון, זה מאוד קשה) משהו טוב להגיד על המטפלת, אבל תתחילי בשבח ותסיימי בשבח  במילים מדויקות עליה ועל פועלה ובאמצע -

תפרטי במדויק את ההתנהגויות והאמירות של המטפלת שכל כך מכעיסות (בצדק!).                                        ולגבי אמהות במשרה מלאה - קראתי פעם על אשת עסקים מצליחה, שלא היתה מוגבלת בכסף, שחיפשה וחיפשה וחיפשה מטפלת לביתה יחידתה.  אחת על אחת, רק המטפלת והילדה.  לאחר חיפושים רבים, נוכחה האמא לדעת ששהמטפלת המוצלחת היחידה לביתה זו היא בעצמה, והיא לקחה פדק זמן מהקריירה  המצליחה שלה,  והפכה לאמא במשרה מלאה.                                                                                                                              אם יש לך אפשרות כלכלית לעשות זאת, תנסי לשקול זאת.  לא יהיה מצב שאת "עושה כלום" כדבריך, לגדל את הצאצאים במשרה מלאה היא זכות גדולה מאוד.  יש הרבה ברכה ותועלת בדבר, שוב, למי שיש באפשרותה.  לפעמים, כשעושים שיקול של עלות מול רווח, מגלים שההישארות בבית איננה כל כך יקרה  (לא צריך לקנות בגדים יפים לעבודה, לא צריך לשלם למטפלת, יש זמן לבשל בבית, אפשר לקנות פחות אוכל מוכן או כלים חד פעמיים וכו') ואולי ההשארות בבית תהיה פתרון לזמן הנוכחי - אולי שנה ולא שנתיים - אין כאן מצב של 'או הכל או לא כלום'.     אם תרצי, אפשר להמשיך באישי.                            ברכה והצלחה!

אני יודעת שזה קשה,

ייתכן שהיא באמת איומה, וגם כשראיתי את החלב שלי נזרק אצל מטפלת מסורה שמאוד אהבתי, הרגשתי שהיא זורקת חלק ממני...

אבל אני ממש מסכימה עם כותב התגובה, שאם בכל מקרה את שם, עדיף שתשני את היחס, וגם את השיח שלך עם עצמך.

תחשבי קצת על המטפלת, איזו עבודה קשה, כמה שעות היא על הרגליים, על כמה ילדים היא שומרת, ואם יש לה גם ילדים משלה בבית, אחרי יום מתיש של טיפול היא צריכה לחזור אליהם.

בניגוד לגנים ובתי ספר, כמעט אין חופשות

אני לא מכירה מטפלת במעון, שעושה את זה מתוך בחירה, אצל רובן, אם לא כולן, זו עבודה קשה ובלתי מתגמלת,בלית   ברירה.

אז יש קצת מקום ללימוד זכות... בהצלחה

אין ספק!,

אם אין לה סבלנות שלא תטפל בילדים

מה זה אמור להיות?

מעון של התמ"ת לא אמור להיות דפוק, ואם תלונה למנהלת המעוון לא מועילה הייתי פונה לגורם יותר גבוה.

צריך שהם יתנו מחשבה לפני קבלה לעבודה

אותך להשאיר אותה במעון.

ואם שאר התגובות על המטפלת הן טובות - התגובה שתקבלי מהמנהלת שזו בעיה שלך ואם את רוצה את יכולה להוציא אותה, יש מספיק ילדים שרוצים להכנס....

אני קוראת את זה ובשוק....

אני בעצמי מטפלת במעון- ואגיד חוץ מהקטע של הנזלת הכל באמת נורא.

כי אצלנו במעון לא משנה כמה נזלת את מנקה תמיד אבל תמיד- הם יויה עם נזלת באף- עד שפעם אמרנו שנקים מפעל לאנרגיה מנזלת, רציני זה פשוט נורא הקטע הזה.

כל שאר הדברים היא באמת בחורה נוראית- מה זה ההתנהגות הזו?? התנהגות בוטה לחסרי ישע- פשוט ככה, אם המטפלת של התינוקות אצלנו היתה שומעת את זה היא היתה משפדת את אותה מטפלת.

נראלי שהמטפלת הזו פשוט עייפה מידי- תתלונני גבוה- אולי זה יעזור...

המטפלת הזאת בהחלט לא מאה אחוז.

אבל גם את..

תירגעי!!!

הבת שלך לא היחידה במעון...

והמטפלת הזאת מטפלת בעוד כמה ילדים חוץ מהבת המקסימה שלך..

בקשר לנזלת-

כן. הגיוני. סוף יום, המטפלת שפוכה מעייפות,יש נזלת לילדה 2 דק' לפני שאת מגיעה.. והיא, כן, אומרת, עוד רגע האמא תבוא ותנקה.

הגיוני? כן.

כך צריך להיות? לא.

זה כ"כ נורא שזה ככה? לא.

ו...

צר לי.. יכול להיות שהבת שלך באמת צרחנית ברמות..יש ילדים כאלה.. וזה שהמטפלת אומרת לך את זה-זה בהחלט לא יפה וכו' מצידה... אבל לפחות היא אמיתית איתך.

מטפלת אחרת תגיד לך "היא היתה הכי חמודה בעולם היום" בזמן שהיא חושבת "יאאללה עם הילדה הזאת"

אז.. רוגע..

ושוב,

לא אומרת שזה לגטימי המטפלת הזאת..

אבל גם את-תירגעי עם התגובה שלך...

התגובות של המטפלת לאמא מצביעות על המצב האידאלי מבחינתה.

אני מסכימה עם זה שלכל מטפלת וגננת יש רגעים קשים שאותם היא לא אמורה לספר לאמא

אם זה מה שהיא מספרת לאמא זה לא חייב להבטיח שהיא אמיתית זה יכול לעורר חשש מה היא לא מספרת!!!

מי שלא שואף להיות גנרל גם חייל פשוט לא יהיה.

בכלל איך אפשר לעזוב ילדה כזאת קטנה שזקוקה לאמא שלה?

אני מושפעת מ"עקרון הרצף" מי שלא קראה- שתקרא!!!

ואם זה כורח המציאות??

זה הנתון שלה, לשים את הילדה אצל מטפלת!!

אי אפשר לדון,

אי אפשר לדעת על אילו יבלות דורכים.

בזהירות יקרות!

א. הביטוי כלבה למטפלת  נראה לי ממש לא במקום אפילו שהיא אולי לא ראתה את זה.

מספיק שזה היחס הפנימי שלך אליה אין ספק שזה יוצא ממך גם בלי לדבר, וזה פשוט גועל נפש כי אל תשכחי שעם הביקורת שיש לך עליה היא מאכילה מרדימה מרגיעה ומנגבת נזלת לבת שלך הרבה יותר שעות ביום מאשר את עושה זאת לתינוקת שלך, אז אנא קצת אנושיות ובגרות בעיקר.!!!!!!!!!!

ב.  האם את יותר טובה ממנה??????????

1. אני ממש לא בטוחה, מה השיקולים שלך לבחירת מעון (וזאת נאמר אחרי ששקלת את זה שאינך יכולה להשאר איתה)

האם  טובת הילדה????

ממש לא "שאין לי מה לעשות, זה קרוב הבייתה וזה יותר זול מכל מה שיש באיזור שלנו..."- במילים אחרות הנוחיות שלך!

היא זו שקובעת את טיב המעון ובגלל שאת לא רוצה להתאמץ למעון רחוק יותר/ יקר יותר את משאירה את הבת שלך 9

שעות ביום במקום שאת חושבת שרע לה!!! האם בזה את מראה מסירות יותר טובה מהמטפלת בתור א   מ   א  ?????

 גם אם את צודקת מדוע לא תתאמצי ותסעי למקום רחוק יותר? או תחסכי במותרות בשביל שהבת שלך תבלה כ"כ הרבה זמן מחייה הצעירים במקום שאת סומכת עליו?

2. האם אותך אי אפשר לתפוס בבית  כשהבת עם נזלת או עם טיטול לא מוחלף זמן קצת יותר ארוך מהסביר מאלף ואחת סיבות??? ילד אחר שדורש צומי, טלפון חשוב, חוסר תשומת לב מקרית ועד ועוד... אז למה למטפלת שעסוקה עם עוד 6 תינוקות אסור מה שלך  מותר?

ג. מה התקשורת הילדותית הזאת קינחתי את האף מול העיניים שלה? הרי כבר היא הסבירה לך, מה את חושבת שאחרי שתעשי זאת יצמחו לה עוד 3 ידיים והיא תוכל לטפל ב-4 תינוקות בו זמנית?

ד. האם את מעדיפה שהמטפלת תשקר לך במקרה שהבת לא הרגישה טוב ותאמר לך היא היתה נהדרת בעוד שהיא בכתה וסבלה רוב היום?  מה ההיגיון להשקיט לך את המצפון? כדי שתוכלי לשלוח אותה גם למחרת ולומר לעצמך היא כבר בסדר? והילדה תמשיך לסבול....

ה. לגבי החלב שלך, אם עוד לא הבנת עד עכשיו את שולחת את הילדה למעון ולא למטפלת את לא יכולה לצפות ממנה  ולהוריד עליה פקודות צ כאילו היא המטפלת האישית ואין עוד ילדים באחריותה, גם אם היא היתה רוצה לעזור לך בנושא ההנקה היא לא יכולה לעשות זאת על חשבון ילדים אחרים ולכן היא עושה את השיקול של מה יגרום לכל ילד להיות שבע רצון במהירות האפשרית.

ולסיום יקירתי,

מצטערת מאוד אם הכאבתי לך,

אבל בנימה אישית אומר לך שגם אני נאלצתי לשלוח לילד למעון של התמת וגם אני הייתי מליאת ביקורת כל השנה,

עד שהחלטתי שבילד הבא אשקיע ושכסף / מיקום לא יגרמו לילדים שלי  לקבל טיפול לא מספיק טוב/אישי

וכך למרות המחיר הכספי והמאמץ הגדול שהשקעתי שלחתי את הילד השני ראשית למס' חודשים  למטפלת ואח"כ למעון יקר   ורחוק יותר ותאמיני לי שהסיפוק מהשמחה של הילדים ומהאמון שלי במטפלות שווה  את זה, לעומת יסורי המצפון שמלוווים אותי עד היום  (אפילו 4 שנים אחרי) מכך ששלחתי ילד למסגרת לא טובה (שלעיתים יש  בה מטפלות מצוינות אך המערכת ועומס הילדים לא מאפםשר טיפול סביר בילד)

מטפלת בכל מעון כלשהוא לא צריכה לדבר כך!!!

אני מטפלת במעון של התמ"ת וגם הילד שלי שם והמטפלת שלו בחיים לא תדבר ככה..

ברור שנזלת, קורה שלא מנקים, למרות שאני יודעת על הרבה מטפלות שמנקות וגמני..

אבל לדבר על הילד ככה?? מה קורה כשהאמא לא נמצאת?

ולהפשיר 2 חלב?? חוצפה ממדרגה ראשונה!!

את שואבת?? את יודעת מה המאמץ הדרוש? הכל בשביל הילד, ובסוף?

מותר לאמא להחליט שהיא שמה את הילד שלה במעון. היא צריכה לקבל יחס הולם!! 

מי שלא יודעת להיות מטפלת שתקום ותלך! 

אני פשוט בהלם מה \סיפור שלה ועוד יותר מהתגובה שלך.. איך אפשר להצדיק עוול כזה? 

צריך כ"כ הרבה עדינות להגיד לאמא דברים על הילד, אז ככה לדבר??

לדעתי, תפני בהקדם האפשרי לגורמים עליונים ולמנהלת המעון.. תכתבי מכתב רישמי וכו'..

ממש לא לשתוק.. 

(ובכל זאת.. כלבה אל תגידי, זה מוריד מערכך..)

אישה רעיה מתוקה- בהצלחה!! אל תוותרי! לא שמים ילד אצל אחת כזאת!!

כדי לשלוח למטפלות יקרות ולמעונות יקרים.

לא בטוח שלאישה רעיה יש את הכסף הזה. בדיוק בשביל זה יש מעונות של משרד התמת. ויש מקומות שיש שם מטפלות מעולות.

כך שזו עדיין זכותה לרצות את הטוב ביותר שאפשר במצבה הכספי לבת שלה!!!

באמת אין לי בעיה עם מה שהמטפלת עושה יש לי בעיה עם מה שהיא מדברת אולי זה מצביע שהיא עושה דברים יותר חמורים?!?

נכון, היא לא מסוגלת לנקות נזלת ולהחליף טיטול באותה שניה- אבל היא גם צריכה לדעת שזה לא האידיאל.

היא לא צריכה לשקר - יש גם דרכים לומר את האמת. הטון, הנוסח עושה את ההבדל.

גם המטפלת של הבת שלי הפשירה הרבה פעמים 2 מנות לחינם אבל היא לא אמרה לי "יש לי כוח לצרחות שלה " איך נשמע לך למשל המשפט " הייתי בטוחה שהיא תהיה רעבה ותצרח אז הפשרתי מראש את השקית השנייה שיהיה מוכן. בסוף היא לא הסכימה לגעת בזה. חבל " .

וזה מה שמטריד פה . מי שמטפלת כל כך הרבה שעות בתינוקות צריכה להיות אשה חמה ואמפטית והמשפטים האלו מוכיחים שהיא לא!! ולא המעשים...

את שנת השירות שלי(שנגמרה עכשיו) עברתי בתור קומונרית, והתקן בוקר שלי היה במעון. וראיתי את 2 הצדדים של המטבע. באמת היו מטפלות כמו שאת מתארת (לפעמים בעיני ההורים, ולפעמים גם בפועל) והיו גם אחרות. וכמובן גם הורים- שלפעמים התנהגו למטפלות בחוסר תשומת לב, לעיתים ממש בחוסר הבנה, לקושי שיש על מטפלת כזו, ללחץ שמופעל עליה מכל הצדדים-תינוקות, מנהלת והורים. אני מאמינה שאמהות אחרי יום עם הילדים שלהם עייפות וסחוטות נורא (עוד לא מנסיון אבל אני מאמינה שזה ככה.) אז מטפלת שיש לה אחריות לא רק על ילדה אחת, אלא לפחות על 6-במקרה הטוב, תחשבי כמה קשה לה... לרוב המטפלות שהיו במעון שבו הייתי ש"ל באו מרקעים מאוד קשים... ובלית ברירה הלכו להיות מטפלות... כי אין להן השכלה... אבל תמיד ברובן ככולן היה גם חום מתחת לכל החיספוס. ברור שיש גם מיקרים בהן המטפלות לא בסדר, ולא אחראיות, ואולי גם טעות היתה לתת להן לטפל בילדים.. אבל שוב-שתי צדדים למטבע...

וזה עצוב אבל ילד שהקשר בין המטפלת להורים שלו היה טוב, זכה ליחס מעולה! ולפעמים להפך...

אני לא מכירה אותך אז אני לא באמת יכולה לשפוט באיזה צד את, אבל המלצה חמה שלי- תנסי להיות "חברה" של המטפלת... לשאול מה שלומה בסוף היום, ולא רק מה שלום הבת שלך... לחייך יותר

בהצלחה רבה!

בלי לפגוע,

אותי בכל אופן הטריד לראות את היחס שלך למטפלת שדואגת לביתך

יש לי בעיה גדולה עם ההתבטאויות: "היום היא הייתה נודניקית ובכיינית!!"; "את חושבת שיש לי כוח לצרחות שלה?!".

אם כך היא מתבטאת מול האמא, ניתן רק לשער איך היא מתייחסת בזמן שלא רואים.

רוח של חוסר אהבה נושבת מדבריה.

ועל יחס אוהב, בניגוד ל"הפעלות" או נקיון, לא הייתי מתפשרת.

אני עובדת עם ילדים. ויש לי גם ילדים במעון.

ההתבטאות של המטפלת על הילדה שלך ממש מעליב והבזבוז חלב אם נוראי בעניי.

אני יודעת עד כמה קשה לשאוב וממש חבל על כל טיפה!

יש דברים שמטפלת צריכה להעריך.

ויש דברים שלמטפלת אסור להגיד.

אבל באמת- הזלזול וחוסר האמון והערכה שלך במטפלת ממש פוגע.

לפי התגובה על הנזלת- המטפלת מרגישה שאת לא מעריכה וסומכת עליה.

היא לא מפגרת.

והבת שלך זכאית לכל האהבה והסבלנות שבעולם.

אבל היא לא היחידה.

ויש רק מטפלת אחת!

לפעמים המטפלת והאמא לא מסתדרות.

זה לא בהכרח שגם הילד סובל...

היתה בעבר מטפלת של הילדה שלי שממש כעסנו  אחת על השניה

אבל ראיתי שהילדה שלי לא מרגישה מזה כלום!

היא אוהבת את המטפלת והמטפלת אוהבת אותה

אז לא אמרתי כלום.

צריך לבדוק אם גם לילדים היא מתנהגת בזלזול. אם כן- תתלונני!

אסור לך לשתוק. זה ממש עוול!

אבל- תנסי להיות כנה עם עצמך...

יש נשים שמעולות עם הילדים והילדים אוהבים אותם ומאושרים איתם

אבל עם ההורים יש תקלים.

תבדקי אם זה המצב.

ואם זה המצב- פרגני לה! המון!

תביני אותה, ותסבירי לה מה עובר עליך.

לדוג- אני יודעת עד כמה היא צרחנית כשהיא רעבה, אבל אני ממש מתאמצת לשאוב לה וזה גומר אותי...

ובדר"כ מספיק לה שקית אחת אז תשתדלי בבקשה לא להפשיר 2 שקיות מראש...תודה! על הכל!

או- מסכנה! בטח היה לך יום מעייף.., גם בלילה היא היתה נודניקית. בקושי ישנתי!

הלוואי שהייתי יכולה להשאר איתה בבית! אבל אני לא יכולה להפסיד יום עבודה על כל יום שהיא קצת נודניקית...

ועל מה שאפשר להבליג- תבליגי. זאת באמת עבודה קשה והיא מתאמצת בשביל הבת שלך!

אז תעריכי את מה שהיא כן עושה!

ועוד דבר- תגידי כל הזמן דברים טובים על הבת שלך- שתדע איך להתייחס אליה.

לדוג- מתוקה שלי! כאב לך היום? בכית הרבה?  

או- מי יפה גם עם נזלת?!

ככה המטפלת תדע מה את רוצה בלי רמזים עבים ופוגעים והיא תעשה את זה עם הרבה יותר חשק!

בהצלחה!

כדאי לזכור שגם לנו האמהות יש עייפות החומר ולפעמים יחס לא ממש סבלני לילדים- אבל לעצמנו אנו תמיד סולחות. אז זה לא אומר להבליג על כל  ה"יציאות" של המטפלת, אבל לא יזיק יחס יותר מכבד. בטוח שיש דברים טובים שהיא עושה ובטוח שהיא מרגישה את היחס המזלזל והעויין שלך, אז היא בעמדת מגננה. זה לא כל כך פשוט להיות מטפלת מושלמת לקבוצת קטנטנים מיבבת ומצוננת. אפילו  להיות אמא מושלמת לאחת, זה לא תמיד פשוט.

תקני לה משהו קטן אישי (קרם נחמד, ספר טוב וכו')היא תהיה "שבויה" שלך.

תעשי את זה באלגנטיות, לקראת חג או מאורע נחמד.

אפילו תחכי שהיא תהיה נחמדה יום אחד, ואז תני לה משהו כאות תודה.

היא תהיה חייבת לך על זה ואת קנית אותה להמשך השנה.

אני יודעת שזה קשה כשמדובר במטפלת כזו, אבל, ל]פעמים זו הדרך היחידה.

בהצלחה.

תבדקי את המקום של הכלבה אצלך ובתוכך ,אולי תביני למה זה פוגש אותך ומשתקף דרך המטפלת האומללה שזוכה ליחס כזה ממך בגלל איזה מקום ב'צי שלא פתור אצלך.  

כפנים למים כך לב האדם לאדם.

התגובות בנוסח- תסתמי את האף ותקני לה משהו (כמובן עם בוז בלב) ואז היא שלך לעד, ממש מתנשאות ומקוממות.

השרשור הזה מזה לא מתאים לפורום התומך כ"כ.......

עוקצנות, ביקורת במילים מגונות, והרבה לעג.

למה מגיבים ככה??

ממש לא נעים לקרוא את זה...

אני כל הזמן התאפקתי לא לכתוב כלום.

גם לי זה נראה מוגזם מאוד כל התגובות ה'מפרגנות' האלו.

היא(פותחת השירשור) סה"כ כתבה פה מתוך התפרקות,זרמה עם המילים שלה,

ומלא פה מבקרות ומעירות, וכותבות עליה פסיכולוגיות שלמות,

נסחפתן,

מי שאין לה איך לתמוך שלא תכתוב..

ושכל אחת פה תחשוב איך היא היתה מרגישה אם היה קורה כך לבת שלה-

אל תדון אדם עד שתגיע למקומו!

אמרתן בקול מה שחשבתי בלב- הערות כמו נוסח "למה את אומרת עליה כלבה" ? וכו.. הן רעות מעליבות ולא נעימות.

כן, זרמתי עם הרגש שלי עד הסוף - כי ידעתי שבמקום כמו הפורום היקר הזה נותנים לזה מקום - וכל אלא שהעירו ועקצו - פגעו במקום הזה.

לוקחת על עצמי לסנן תגובות בפעם הבאה- וכדאי שעוד אנשים יעשו את זה פה.

בנוגע לאוצרית: כרגע אנחנו חושבים על דרכי פתרון אבל תודה רבה לכל התומכות והמחבקות שבפורום

אעדכן בעז"ה בלי נדר

אתן יקרות לי מאד.

בד"כ התגובות פה באמת הרבה יותר נעימות...

האמת - אני משתתפת כבר המון זמן בפורום ואת רוב הניקים שהגיבו לך אני לא מכירה. אז אלה בכלל אל משתתפים קבועים של הפורום.

פעם הבאה תקדימי את השירשור עם בקשה לא להעלות את השירשור לדף הפורומים הראשי

מלבש זאת - אני אישית הייתי מנסה לדבר עם המטפלת יותר בחביבות. אני יודעת שזה קשה אבל מאז שאני מכירה את עצמי ה"חנופה" או יותר נכון היחס הנחמד והלבבי, עזר לי להשיג את מה שאני רוצה יותר מכל גישה אחרת.

ולגבי החלב - מה שאני עשיתי היה להביא כל יום רק שקית אחת של חלב בכמות שידעתי שמספיקה. את יודעת כמה היום בשתי שקיות - אם היא משאירה באופן קבוע 120 מ"ל מכמות של שתי שקיות אז את יכולה לחשב כמה היא באמת אוכלת. זה נראה לי פותר את הבעיה, לא?

ולגבי הנזלת - אני באמת חושבת שיש ילדים שהם כל כך מנוזלים שבאמת כמה שהמטפלת תשתדל את תמיד תראי אותם עם נזלת. אני לא יודעת אם גם הבת שלך ככה, אבל הבת שלי בוודאי ככה, ולכן אני אישית מקבלת בהבנה את הנזלת בסוף היום

גם לי היו אומרים (בחודשיים הראשונים) שהבת שלי בוכה הרבה, ולפעמים היה טון של תלונה באמירה הזאת- אני פשוט בחרתי לא להתרגש מזה. הרי אני יודעת שהבת שלי בוכה כשהיא לא בידיים, ושהיא מעדיפה להיות אצל אמא שכל היום מסתובבת איתה במנשא. ומה לעשות שהמציאות מכתיבה אחרת, אז זה היה הגיוני לי שהיא תבכה הרבה, אז זה אל ריגש אותי ולא הפתיע אותי כשהן אמרו שהיא בוכה הרבה. מתי שהוא היא כבר קצת גדלה והתחילה להתעניין בצעצועים וכד' ואז נגמרו הצרחות. ברוך השם.

אז שיהיה ב"הצלחה בתקופה הקרובה!

כל החברות הקבועות התבטאו בצורה נעימה מאוד, גם אם לא הסכימו איתך.
אני לא מסכימה גם עם בעלי על כל דבר, אז די הגיוני שיהיו נשים שחושבות כך או אחרת

ושימי לב שאלה רק המשועממים שהגיעו מחוץ לפורום שהתבטאו בצורה לא נעימה...

אני לא רוצה למחוק תגובות ושירשורים.

לפעמים כשמתקשרים יש תורים שמתפנים/ מגיע מישהו חדש ועדיין יש לו תורים ביומן.

לגבי פרטי או לא מניחה שתלוי במקרה, אם כן תמצאו תור בקרוב אפשר להתחיל בקופה ולעבור או לחזק בפרטי.

בהצלחה!

צריך להתקשר להציק להם ועדיף לבוא פיזית

אם לא אתם יכולים לחכות גם שנה 

פתאום באופן מפתיע התפנה תור...אחרי המתנה של שנה++

רק זה מה שעוזר

כל תור בכל תחום, אם אין בזמינות של 3 חודשים, אני פונה לפניות הציבור והופ יש תור.

יכול להיות שזה עניין של חודשיים שלוש, שאז עדיף לכם לחכות או שנה שאז כדאי כן לטפל

לגבי אם מתפנה באמצע הטיפול- הייתי אומרת שכן רק בגלל הכסף🤭 זה עולה הון וזה סדרת טיפולים, לא אחד...

הייתי מחכה לקופה.

אולי הולכת לפרטית רק כדי לקבל קצת טיפים איך לעבוד איתה בבית אבל לא הייתי עושה סדרה שלמה.

אם היא הייתה בת שנתיים ושבע זה היה אחרת.

טוב שאתם על זה מוקדם, אבל זה מה שמאפשר להמתין עוד קצת לקופה.

אבל כן כדאי להתקשר ללחוץ.

אם עד גיל שנתיים לא יכניסו אותה אז הייתי חושבת על פרטי.

תציקי, תגידי שהיא קטנה וכו'.

אולי שווה ללכת פרטי למפגש שניים לקבלת הדרכה בינתיים.

לא חושבת שיש טעם ללכת למפגשי הדרכה בודדים, כי בעיקרון אני יודעת את הטיפים שנוהגים לומר במקרים כאלו. אבל בפועל אני לא מצליחה לקדם אותה, וכנראה אין ברירה אלא ללכת לאשת מקצוע.

אני יודעת שהיא יחסית צעירה, אבל דווקא בגלל הניסיונות הקודמים שלנו בתחום אני לא רוצה בכלל לחכות... (בעיקר כדי שאם זה מצביע על משהו מעבר - שנזהה את זה מוקדם ונתחיל לעבוד בהתאם...)

אני לא ממליצה למהר בגיל הזה

בגלל שיש לכם ילדים עם אוטיזם והועלתה שאלה של תקשורת, כן כדאי להתחיל טיפול. אהל זה לא שמשהו יקרה אם תחכו לגיל שנתיים

כדאי לנסות ללחוץ על הקופה ולנופף בשאלת התקשורת כדי שיתנו לה קדימות

התייעצנו עם מדריכת ההורים שלנו על כך (מומחית באוטיזם), והיא אמרה לנו שכדאי כבר להתחיל טיפול, אף שמהתיאורים שלנו את הקטנה היא אמרה שזה לא נשמע אוטיזם. (אני עדיין חוששת... אולי לאו דווקא מאוטיזם, אבל כן מאיזושהי לקות)

בכל אופן, בעיקרון באבחון שעשו לה סיפרתי על האחים שלה. אבל כנראה שאני צריכה להזכיר את זה...

שלא מציק...

כלומר יש תור אבל מספיק שפספסת שיחה ועברו הלאה. כן תגידי על הגיל ועל האוטיזם בבית. בגדול כן מקדמים קטנטנים. 

שאם אין תורים ב4 חודשים את יכולה ללכת לפרטי ולקבל החזר מהקופה

תבדקי אצלך בהתפתחות הילד, אני קיבלתי ככה החזר על 15 מפגשים לדעתח

ואם לא כך הם חייבים לאשר לכם החזר על קלינאית תקשורת פרטית.

אז בבקשה תפני לנציגת קשרי לקוחות-תפקידה לעזור לך ולזרז תהליכים

ואם זכור לי נכון ואת בלאומית- כדאי להתקשר לטרופמלדור-למרכז התפתחות הילד הראשי,

שם יש את האחראית על הקלינאיות תקשורת, אני לא מצליחה להיזכר בשמה. היא אמורה לאשר את ההחזר על טיפול פרטי או לזרז טיפול בקופה.

ואני לא אחת שאנסה להתחיל להזיז הרים🙈

אתקשר להתפתחות הילד אצלנו ואנסה קצת להיות תקיפה. נראה אם אצליח...

מנהל הסניף, מנהל איזור, שירות לקוחות של הקופה, וכל מייל של בכיר שאת מוצאת באתר.

אפילו אפשר לתזמן מיילים, שישלח כל בוקר ב9 נגיד.

מתישהו הם יתייאשו ויסדרו לך תור רק בשביל לא לקבל את המייל הזה כל בוקר.. 

אם לצאת מאזור הנוחות או לשלם לפרטי או להמתין.

וכל החלטה פה היא לגיטימית. 

המזכירה אמרה שאין סיכוי שהתפנה תור, כי יש כאלה שכבר מחכים שנה לתור שיתפנה.

גם כשאמרתי שיש לה אחים על הרצף - היא אמרה שזה לא משנה לקדימות.

הציעה לי לנסות לפנות למרפאות אחרות (של כללית או כאלה שבהסדר עם כללית).

אבל האמת שאין לי כוח לנסוע בשביל זה... כשנסעתי איתה לפיזיותרפיה (שאת זה אין בהתפתחות הילד במרפאה שלנו) זה היה לי מתיש נורא, וכך גם בעבר כשנסעתי עם הילדים לטיפולים. (וזה מסוג הטיפולים שעדיף שאני אלך ולא בעלי)

אז נראה לי שכן נלך בפרטי וזהו... (המזכירה אמרה שמתחת לגיל 6 אין החזרים🤷‍♀️)

ממש מבאס אותי שבגילי עדיין יש לי חצ'קונים

אני מנסה לשים כל מיני מסכות.

לא ממש עוזר, אבל אני לפחות מרגישה שאני משקיעה בעצמי😅

המון המון שוקולד. חיה על שוקולד בהגזמה..

ולכן מוזר לי שזה יהיה קשור אצלי לשוקולד

כי אז איך יש ימים שאני ממש עם פנים חלקות? 😅

ועוד לקחתי בשנות התיכון ריקוטן, ועדיין היה לי, במיוחד בהריונות.

התחלתי ללכת לפני כשנה לקוסמטיקאית באופן קבוע. והכל השתפר פלאים.

חייבת לומר שהייתי סקפטית, במיוחד שהרגשתי שהיא "דוחפת" לי מוצרים יקרים.

המוצרים אכן יקרים אבל אני משתמשת אדוקה בקביעות וזה ממש שעוזר.

מה שהבנתי זה שלא עוזר לנסות ניסוי וטעיה עם כל המוצרים שיש בשוק. חבל על הכסף. צריך אבחון מדוייק.

עכשיו אני בהריון וטפו טפו בינתיים לא צץ כלום.

שנראלי ממש מאבחנת...

נתת לי רעיון. עכשיו מתלבטת אם יש לי מספיק כסף לזה חחח 🤣

ותגיעי לרופא עם תמונות 🙂

בתקופות עם שיבושים הורמונליים זה ממש החמיר.

וגם כיום סביב הווסת תמיד יש יותר.

מאוד עזרו לי מוצרי פנים איכותיים כמו שכתבה @שיר הרוח 

אצלי ספציפית בעיקר פילינג לעור, איכותי ויקר אבל עושה את העבודה.

יש הרבה פחות פצעים וגם כשיש מתרפאים מהר.

לדעתי שווה להשקיע בזה.

(וגם רקוטן, לקחתי בבחרותי. עזר לי מאוד מאוד מאוד. אומנם חזר אחרי כמה שנים אבל לפחות כמה שנים נהניתי בלי)

תודה על התשובה ❤️ צריכה הרבה אומץ כדי להעז לקנות ולנסות על עיוור...

פעם חשבתי שגם אצלי זה הורמונלי ומתחזק סביב הווסת -

היום אני רואה שזה אכן כך אבל זה גם לגמרי מתחזק פתאום בלי קשר לכלום, גם בשבועיים שאחרי... אז כבר מבולבלת מזה ממש

ממליצה ללכת לאנדוקרינולוג לאבחון (עושים בדיקות דם סביב המחזור)

אפשר לאזן ממש בקלות עם כדורים

ואם את בכל מקרה רוצה למנוע אז פשוט צריך לבדוק מה בדיוק צריך לאזן

מניסיון- רופאי נשים/עור לא ממש מבינים בזה (כשזה הורמונלי)

אני לקחתי רקאוטן בגיל 18 וזה ממש שינה לי את החיים

מגיל 11-18 ניסיתי הכללללללל

לא אכלתי שוקולד, חלבי, מטוגן, סוכר וכו' וזה אכן עזר אבל עדיין היה גרוע ממש

כל המשחות ו אנטיביוטיקות וכו' עד שלקחתי ריקאוטן

לא אומרת לך לקחת אבל לי זה עשה פלאים 

מסוכן מאוד מאוד להיכנס איתו להיריון (בעיות חריפות לעובר)

וכדאי גם לחכות כמה חודשים אחרי סוף הטיפול

אז שיקול משמעותי.

אנטיביוטיקה לזה ניסית? לי לא עזר אבל לחלק עוזר. והרבה פחות מגביל מבחינת פוריות וילודה

וגם לי יש בתקופות הורמונליות כאלו או אחרות..וזה סיוט.

חברה קוסמטיקאית אמרה לי שיש מה לעשות... אבל לא הלכתי לטיפול פנים...

עוד לא עם חמישה ילדים😉 אבל עדיין סובלת מפצעים.

ההבדל הוא שבתור נערה באמת לקחתי קיורטן, למשך קצת יותר משנה. זה בהחלט עזר ממש. המצב שלי לפני היה קשה מאוד ואחרי שנה עם כדורים העור שלי היה חלק כאילו לא היו לי בכלל. ואז אחרי שנתיים התחילו לחזור בהדרגה..

אז גם נשארתי עם כתמים של זכר לעובדה שלקחתי כדורים וגם חזרו לי פצעים, אמנם לא באותה רמה אבל בהחלט נוכחים.

הייתרון הוא שיש לי כמה תמונות יפות מסוף התיכון (:

בחצי שנה האחרונה אני מנסה מוצרים של חברת  kiehls ודי מרוצה. באופן כללי מרגישה שהפנים מאוזנות ונעימות יותר והפצעים מתרפאים בקלות יותר, ממליצה לבדוק.

הייתה התפרצות של אקנה בעקבות הפסקת גלולות.

מה שעזר לי כרדע זה להפחית מוצרי חלב

ממש ראיתי שיפור מיידי

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

מה הן חושבות שאת אמורה להגיד לו

זה תינוק

תינוק שמתחיל עכשיו לגדול 

אין מה להגיד לו

הבת שלי מבינה היטב מה שאומרים לה

וזה לא מונע ממנה להמשיך לעשות כרצונה גם כשאומרים לה לא

התפקיד שלהן הוא לדעת להפריד בין הילדים שרבים

להרחיק אותו קצת אם הוא מרביץ

להרחיק ממנו ילדים שהוא מרביץ להם

ולהיות עם עין פקוחה עליו לתפוס בזמן לפני שמרביץ

מנהלת המעון הסכימה איתי ואמרה שאני לא אתייחס

והיא מסדרת עכשיו את העניינים...

אבל למשל אתמול מהגינה

לידו עמד ילד שהיה גדול ממנו

 נתן לו דחיפה 

הילד כמובן בכה וברח

והוא היה בהלם התחיל לרדוף אחריו ולבכות...

אבא של שבת ולא ממש מפריע לו.

אבל

מה זה אומר לגבי היחס שלהם אליו?

למה מסננים אותו ככה?

לדבר איתו בבית, בדיחה טובה. זה תינוק, הן מודעות לזה? 

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

דבר ראשון, לחפש חברות! זה לא קל, אבל חשוב, גם בלי קשר למילואים. אתם במקום חדש? גם חברות מהעבר שאפשר להיות בקשר טלפוני זה טוב.

יש לכם קבוצות מגוייסות באיזור? שווה לבדוק. יכולה למצוא עוד נשים בסטטוס שלך ולייצור חברויות חדשות.

תנסי לחשוב מה הזמן שאת מרגישה הכי את הבדידות ותנסי להכניס לך משהו קבוע.  אולי חוג? חדר כושר? בריכה?

אני אישית אוהבת מאוד לראות סדרות, ודווקא המילואים זה זמן מצויין מבחינתי לעשות בינג'ים (כשיש לי כוח וזמן, אחרי שאני מנסה קצת לאפס את הבית)

איך את עם אומנות? לייצור דברים? אפשר ללמוד באינטרנט כל מיני דברים ממש יפים. ויש גם כל מיני ערכות מוכנות של צביעה לפי מספרים או הדבקת יהלומים שאפשר להוציא מהם תוצרים מדהימים ואישיים.

פאזלים😉

ולפעמים סתם לצאת החוצה, לראות אנשים אחרים, לראות עולם יכול ממש להפיג את הבדידות.

יש לך תחביב כלשהו? משהו שאת אוהבת לעשות לבד ופחות מגיעה אליו?

זאת הזדמנות...

לקרוא, ללמוד, לעשות פאזל או משהו אומנותי, לאפות משהו מיוחד, ספורט (אפשר גם לבד בבית), לקחת איזה פרויקט ולאתגר את עצמך לגמור אותו (למשל עיצוב אלבום).

עוד דבר שעזר לי לפעמים זה לדאוג לאחרים. במקום לטבוע במסכנות של עצמי, לחשוב על אחרים. אפילו משהו קטן כמו לשלוח הודעת התעיינות לחברה מגויסת עזר לי להרים את עצמי מדי פעם.

ובסוף, אחרי הכל, רק מחכה שיגמר...

אין ספק שמעדיפה אותו איתי בבית.

חיבוק ותודה לך!

אני אוהבת לקרוא, וקוראת מלא כשהוא במילואים, במיוחד בתקופות לחוצות יותר רגשית..

גם סדרה שאת אוהבת זה אחלה, אם זאת לא פעילות זוגית עבורכם

אפיה

שאפשר גם סתם להתבטל.. לגמרי מקובל 💜

נתתן מלא רעיונות טובים! אנסה למצוא לי תחביב לשעות הערב אחרי שהקטן הולך לישון שיעביר לי את הזמן וההרגשה.

אלופות כולכן❤️

מבינה לליבך,חיבוק 🤗

אמנם בעלי לא במילואים, הוא בקבע

במלחמה לא הייתה לנו אופציה לכלום והיינו יחד אני והילדים בבית סגורים ומסוגרים ,מדיי פעם היו חלק אצל סבתא.. עד שבעלי היה חוזר מאוחר מאוד מאוד ולפעמים גם נשאר לישון  .יכולה להבין על מה את מדברת ועל הקושי שלא משנה מה יביאו ויעזרו לך,את פשוט רק רוצה אותו בחזרה.

עכשיו המצב קצת שונה כי כרגע אין מלחמה ברוב המדינה חוץ מהצפון והכל כאילו"חזר להתנהל רגיל" כמה עצוב הניתוק הזה ד.א.

אז זה נותן יותר אופציות ,לא יודעת איפה את גרה

אבל אם לא מהצפון אפשר יותר לצאת ולעשות דברים, אם לבד ואם יחד עם הילדים..

אני הייתי לוקחת את הילדים לסרט ילדים נחמד בקולנוע, יוצאת עם אחות/אמא או כל אחת מהמשפחה  לבית קפה להעביר חוויות. יש אולי חוגים לנשים באיזורך?

אני יודעת שלא באמת משהו מנחם אלא יותר מקלקיליה אווירה . אבל תזכרי שזה זמני. והוא יחזור והכל יחזור למקומו.

❤️

אין לי מילים. רק חיבוק

ותודה לכם!

בעזרת ה' הוא יחזור בריא ושלם

מבינה ממש את הפחד ❤️

מעודדת אותך ללכת על התוכנית המקורית ולא לוותר על הבילוי. 

ובבקשה ממך, תשתדלי להיאחז בבעל הרחמים שיהיה לכם רק טוב.

אומרת כמה פרקים תהילים לזכותו ולזכות כל החיילים

בעז"ה שיחזור בריא ושלם

זה המח שלנו שעובד שעות נוספות.

חיבוק גדול!

כנראה יש לו משהו, או לא סיימו את הפעולה.

והצבא זה הכל בלתמים בלי סוף, וחוסר בזמנים....

חיבוק גדול! מקווה שיצאת למשהו שיעשה לך טוב. 

מבינה ממש.

זה קשה.

והראש עובד שעות נוספות.

בעז"ה יחזור בשלום ותנשמי לרווחה (לפחות עד הפעם הבאה).

חיבוק ! נשמע ממש קשוח

בע"ה יחזור בריא ושלם 

אני אומרת תצאי תתאווררי

את הבית תמיד אפשר לסדר

זה טוב לנקות קצת את הראש

והכל יהיה בסיידר בעה ! מחשבות טובות!

והרבה כח וסבלנות

אשרייך ואשרי יולדתו

מה איתך??

חיבוק.

מכירה מקרוב את הפחדים והתחושה.

כל כך הרבה פעמים משהו פתאום מתפקשש, הפעילות נדחת, הם במקום בלי קליטה יותר זמן משתכננו, נגמרה הסוללה... הפלאפון פתאום שבק חיים.

תעדכני, אנחנו איתך.

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

כנראה שיהיה קשה לשכנע אותו כרגע.

רק לשים לב לנקודה שבה הוא מבקש עזרה.

בנתיים, ממליצה למצוא לך תמיכה. מטפלת. או מישהי שתחזק אותך. ותיתן לך את המקום שלך.

ופשוט תפקדתי לבד.

דמיינתי שאני אם חד הורית, או שבעלי בנסיעה לחול.

העיקר הוא לא להילחם בזה. לא לבזבז את משאבי הנפש שלך על שכנוע שלו.

אם כרגע את המבוגר היחידי שמתפקד- תדאגי כמה שיותר לרפד לך את התקופה הזאת. לא לחשוב עליו, לחשוב על עצמך. כרגע את הקיר שעליו הבית נשען- את חייבת להיות קיר חזק.

ובאשר אליו- אני פשוט הנחתי לו. זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני זוכרת שמה שהנחה אותי היה האמונה בכוח שלו- יש לו כוח ויכולת לקום. הוא זה שצריך למצוא בתוכו את הסיבות לקום ולאסוף את השברים ולהתעורר. שום דבר שכלי שאני אגיד לא יעזור. בטח לא אמירה שהוא "חייב להתעורר על עצמו"...

האמונה שזה משהו חולף. אני ידעתי בבטן שזה חולף, שזה חיצוני לאישיות שלו, ולכן ידעתי בתוך תוכי שזה לא יתלבש עליו, לפחות לא לאורך זמן.

בהצלחה יקירה!!! זאת פעם ראשונה שיש לו את זה?

דבר ראשון תבדקו גם מונו.

רק כדי לשלול.

ודיכאון זה בדיוק ככה, כל משימה קטנה נראית הר, העולם נצבע באפור.

זאת באמת תהיה תקופה שתצטרכי לא לבנות עליו שיהיה שותף, לא בבית ולא רגשי,  ולקחת המון עזרה מבחוץ.

הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לא לשפוט, לא לריב על זה, להבין שהוא חולה, וכמו שאצל מישהו עם מחלה גופנית לא היית דורשת ומתאכזבת, ככה גם כאן.

זה סופר קשוח, תחזקי את עצמך כמה שאת יכולה, ואפילו תקחי מטפלת בשבילך.

עם כל הכבוד.. זה מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי

אם המצב שלי קשה ואני לא רואה את עצמי ולא מסוגלת לקום (תרתי משמע) אז הייתי רוצה שיעזרו לי.

להבדיל אלף הבדלות וח"ו למישהו יש שבץ לא יזמינו אמבולנס?? יזמינו. אז אם גורם מוסמך בא הביתה ומשוחח ומסביר, זה רק לטובתו קודם כל ולטובת המשפחה.

אני פשוט שומעת שאת בדאגה נוראית ואני כותבת מה שאני מרגישה ומה שאני הייתי עושה בשביל להוריד את מפלס הדאגה ומהר. חיבוק על ההתמודדות !!

קודם כל ליבי איתך ,זה נשמע ממש לא קל, לא לך ובטח שלא לבעלך.

אני הייתי מנסה ללכת לכיוון יותר טבעי

פחות פסיכיאטרים /פסיכולוגים. מכירה מקרה במשפחה שזה עשה נזק נפשי מאוד גדול כי אבחנו ונתנו טיפול שרק החמיר והקצין את הבעיה ובאופן כללי לעניות דעתי אלו חומרים שמשתיקים את הבעיה ולא באמת פותרים את הגורם לדיכאון.

אפשר לחשוב על כיוון של הומאופתיה בתוספת טיפול רגשי .

רק גורם מוסמך יכול להגדיר את הבעיה והטיפול

וכדאי לטפל כדי שלא יחמיר חלילה.

וכדאי גם שהילדים לא יראו את אבא ככה (אולי תנסי לשכנע מהכיוון הזה )..

צריך למצוא משהו שיגרום לו להבין שככה הוא לא ממשיך

וזה חייב לבוא ממנו אחרת באמת יהיה קשה

חיבוק ובהצלחה בע"ה סיעתא דשמיא 

במצבים כאלה... וגם לא רק כמובן

הפתרון הכי טוב זה להתפלל. ככה בפשטות מהלב, לה'.

לספר לו שכבר אין לך כח

שזה מתיש ושוחק וגומר

ובאלך כבר בעל. אמיתי חי ומוביל.

ומה קורה כבר....

ויאללה שיעשה לכם נס. מה זה בשבילו.

שבעלך יראה את היופי של החיים ויתעורר בו החשק לחיות.

ופשוט תספרי לו כמה זה קשה ונורא וסיוט. ותבכי את החיים.... וגם תבקשי ממנו כל מה שבאלך.

יד ה' לא תקצר.

שיתפתי פה לפני כמה זמן על קושי מאוד גדול שהיה חי עם בעלי ואני הייתי בטוחה שהוא ואני בדיכאון כל אחד מהכיוון שלו. בטוחה! ואני בנאדם כל כך לא דכאוני... אבל לא הפסקתי לבכות. והוא לא הפסיק להיות עצבני ומעצבן... וה' שלח לי באופן הכיייי לא צפוי מישהו שדיבר איצו ונתן לו איזה ספר לקרוא שעשה לו ולי טוב... אז יש עוד עבודה ברור. אבל ה' נתן לי ולו חתיכת חבל הצלה..

יד ה' לא תקצר!

אבל גם השנה שאני בבית בעיקרון ועובדת באיזה משהו בקטנה מצליחים לחסוך ב"ה.

איך?

א. סיעתא דישמיא. לא יודעת להסביר

ב. לנסות לצמצם הוצאות זה אפשרי אבל די קשה, לפעמים עדיף לנסות להגדיל הכנסות. אני לא יודעת במה אתם עובדים, אבל אולי אפשר לבדוק עלייה בשכר שלכם (במקום העבודה הנוכחי או במעבר לאחר), אפשרות להוסיף עוד עבודה קטנה- למשל בעלי עובד פעם בשבוע בתור מרצה ליהדות בתכנית לסטודנטים לא דתיים. זה מכניס עוד איזה סכום בחודש

ג. אני חושבת שסך הכל חיי היום יופ שלנו מאד פשוטים. הקניות בסופר הם בעיקר של מוצרי בסיס. לא קונה חטיפים, ממתקים, אוכל מוכן קפוא (כמו שניצלים, טבעולים וכאלה)

בגדים לילדים בעיקר מקבלת ממשפחה, חברות וכו ומשלימה מה שצריך

הילדים עוד קטנים אז אין חוגים בינתיים

גרים במקום די יקר אבל מסתפקים בדירת 3 חדרים ובעל בית שב"ה ממש השאיר מחיר הוגן ולא העלה..

לא יודעת, אלו הדברים שעולים לי שעוזרים לנו, לא יודעת אם זה עוזר

על סעייתא דשמייא

גם שבנטו הרווחנו חצי חיינו כמעט כמו עכשיו שזה הזוי

כרגע אין איך להגדיל הכנסות

גם ככה שנינו במשרה מלאה+נסיעות וזה קשוח ממש

אנחנו ב"ה מרוויחים טוב רק שההוצאות  גבוהות ממש

אולי יכולים לצמצם קצת אוכל שקונים או עזרה הניקיון אבל בגלל ששנינו עובדים משרה מלאה אני מרגישה שקורסת בלי זה 

שכשעובדים יותר מידי מאד קשה לחסוך

כי נמצאים על הקצה, ואין אורך רוח

וגם באמת הצרכים מתרבים (מסגרות - צהרונים, מיקור חוץ לכל מיני דברים).

אין לי איזה פתרון קסם

אצלי אין מצב שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית, זה נראה לי טירוף..

וחוץ מזה שבגלל שב"ה יש הכנסה טובה אז לא מקבלים שום הנחות אז עכשיו רק מעונות עולה לי הון וחייבת צהרון חושבים על עוד רכב כי באמת לא מסתדרים.

בתכלס אם אני יעבוד חצי משרה נראה לי ניהיה באותו מקום...( אמן שאמצא משרה ככה, בתחום שלי זה ממש לא מצוי )

כמה המלצות יש לי:

1. הוראות קבע לחיסכון. קבועות. להתחיל בקטן ולהגדיל.

2. שקודם תגיע המשכורת ואח"כ ההוצאות.

כלומר משכורת נכנסת ב- 01 או ב- 10 לחודש. ההוצאות באשראי ירדו ב- 02 לחודש שאח"כ.

זה מאוד קשה אם כרגע המצב הוא משכורת ב01 וב- 02 האשראי. כי זה בעצם לחסוך משכורת שלימה. אבל בתכנית של כמה חודשים קדימה זה אפשרי.

3. להפריש כסף לחיסכון לפני ההוצאות ואז להחליט כמה כסף משאירים להוצאות ולעקוב אחרי זה.

אני פשוט קונה הרבה פחות בגדים ומשקיעה בשוק ההון את מה שלא קניתי בו בגדים.

מה אני צריכה 50 שמלות בארון?!

אנחנו בכללי מצמצמים כמה שאפשר, חוסכים לילדים

חוץ ממה שהמדינה מפרישה לכל ילד עד גיל 18 + השלמנו עוד סכום נראה לי ל100 לכל אחד

לא מצליחים

קשה מאוד עם משפחה גדולה

הוצאות גדולות הכנסות גדולות

באמת צריך לעבוד בזה כמו שכתבו לפניי

לצמצם ככל האפשר על מה שלא חייב

כי צריך לבדוק עוד נתונים של הכנסות הוצאות

גודל משפחה, גילאי הילדים (למרות שילדים גדולים אלו הוצאות אחרות מקטנים לא משנה מה גודל המשפחה..)

הוצאות קבועות שלא ניתן לשחק איתן

אבל באמת השאיפה לבדוק האם ניתן לצמצם או להגדיל הכנסה או שניהם כמובן...

אנחנו ראינו שכשעושים הו"ק ישר אחרי המשכורות של סכום לחיסכון והשקעה

נצליח להתנהל עם מה שנשאר

אם לא, נתנהל עם הכל. אם רואים בחשבון 10, נוציא 10... 

בנוסף אנחנו עושים כמעט אך ורק קניות אינטרנטיות ככה שמאוד עוקבים אחרי כמה מוציאים וגם לא מתפתים להוציא יותר וגם- יכולים להגדיר תקציב שלא עוברים אותו ואם חורגים להוריד מה שלא רוצים

ממליצה ממש. חוסך זמן וגם כסף

נראה לי אתן צודקות לגבי ההוראת קבע לחיסכון

כי כדרורים את הכסף יותר קל להפריז 

קודם כל זה באמת עניין של תקופות, מתי שאני "על זה" אז מצליחה לחסוך יותר (אני הקניינית הראשית בבית חח אז כמות ההוצאות תלויה בי).

ההכנסה אצלינו מאד תנודתית וגם ההוצאות אז קשה לשים סכום מדוייק כל חודש שאותו רוצים לחסוך.

ב"ה מרוויחים טוב אבל באמת ההוצאות על מעון וצהרונים הם מטורפות כי אין שום הנחה.

לאחרונה בתקופת מילואים אני מתמקדת בשפיות ולא בחיסכון וההוצאות בהתאם.

יש לנו רייזאפ אז אני רואה כל הוצאה ולפעמים אני בשוק בסוף חודש מכמות ההוצאות.

כנראה שלא עזרתי

לא פירטת מה ההוצאות המטורפות, אבל אצלינו ההוצאה הכי גדולה היא מעון (2 ילדים) אח''כ שכ"ד וחשבונות. יש גם הוצאות רכב (ביטוח+דלק+תיקונים).

אחרי כל אלו אין עוד הרבה הוצאות. קניות אוכל ומוצרי צריכה בסיסיים וזהו בערך... לא קונה בגדים כמעט בכלל, בטח לא ברמה שזה נחשב "הוצאות".

אני עובדת משרה חלקית ובעלי משרה מלאה

קיצור באמת נראה לי השאלה היא על מה ההוצאות המטורפות ואם יש דרך לצמצם בהם... זה עניין מאוד אישי 

בגדול כדאי לחסוך כמה שיותר מוקדם.

בקטן, אם כמה שעות עזרה בניקיון בתשלום בשבוע עוזר לך להיות אמא יותר שפויה ועם נחת לילדים- זה גם שיקול (סתם דוגמה).

אנחנו לא באמת חוסכים כרגע בשוטף כי ההכנסה אפסית (תחילת החיים, נעזרים בהורים).

מה כן?

אקסל הוצאות מפורט לרמת השקל. הכל אצלנו אשראי אז קל.

אחרי כמה חודשים תוכלי לראות על מה אתם מוציאים וכמה. נניח אוכל בחוץ זה מצטבר. רכב זה יקר מאוד וכו.

אני מאמינה שאפילו רק הידיעה של לכמה מצטברות ההוצאות- עוזרת לחסוך.

בנוסף, אני לא חיה מחודש לחודש. הוצאות והכנסות אצלי זה שנתי. לא בנויה ללחץ אם פתאום הוצאה גדולה בלתי צפויה וכו.

מצד שני- לא מסתכלת על הסכום בעו"ש. הוא לא מעיד על האם אני יכולה לקנות עוד שמלה או לא. זה הכל מסתכם לסה"כ.

וכמו שאמרו- הוראת קבע לחסכון זה מעולה! תתחילו אפילו מכמה מאות שקלים בחודש. תתקדמו משם.

הכנסות גדולות בבת אחת- אם עדיין במאזן שנתי חיובי- מכניסים ישר לחיסכון כלשהו (נניח מלגה, מענק מילואים וכו).

יש לנו חסכונות לטווח ארוך, וגם סכום כלשהו בחסכון יותר נזיל למקרה ו. אבל ממש לא חיים בתודעה של- אם הכנסנו x אז אפשר להוציא x. אנחנו נוציא כמה שצריך, ובכללי בחסכנות.

אבל פלוס גדול בעו"ש לא קורא לי לבזבז. אם כבר להעביר לחיסכון (מנגד, אם העו"ש דל אז בהחלט לקצץ)

ההוצאות שלנו מטורפות

אני כרגע לא עובדת מרגישה שצריכה אוויר מהצפיפות של הילדים

אבל בעזרת ה שההוצאה הזאת תרד נצליח לחסוך יותר 

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

רשמנו אותה לבית ספר שמלכתחילה הכיתות שם יותר קטנות מהרגיל (23 בכיתה)

והמורה שלה של כיתה א היתה פשוט שליחה טובה. אין לי מילים אחרות.

השנה המורה קצת יותר דורשת, אבל הבת שלי מסתדרת עם זה יופי ב"ה. ויש לה גם שעה בשבוע טיפול ריגשי דרך ביה"ס שזה מתנה גדולה

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

זה נכון שבוועדות מסתכלים על הבנת שפה, וצריך לפחות 2 סטיות תקן מתחת לממוצע כדי לקבל גן שפה.

אבל אם מדובר בילד מתחת לגיל 4, אז אבחון ההבנה הוא מאד קל ולא תמיד משקף.

אפשר לעשות אבחון אחר שיותר קל "ליפול" בו.

אם הוא בטיפול קלינאית אוכל להמליץ לך איזה אבחון לעשות ואז הקלינאית תכתוב דוח בו תפרט את האבחון שהעבירה לו וכמה הוא קיבל

הכרתי ילדה עם עיכוב שפתי מטורף, כולל עיכוב בהבנה, והאמא אמרה בוועדה ש"היא מבינה הכל"

(היא היתה בת 4 עם הבנה של גיל שנתיים)

ולא אישרו לה!!!

כן הדגישו גם בכתב וגם בעל פה (הגננת והקלינאית תקשורת השתתפו בוועדה) שהוא לא מביע את הקשיים והרצונות שלו, לא יוזם, יילך לאיבוד בקבוצה גדולה וכו'.

אני לפני הוועדה דווקא שמעתי שהיום ההורים מחליטים מה הם רוצים עבור הילד. בוועדה יכולים להמליץ ולהציע אבל זאת החלטה של ההורים. מקווה שהבנתי נכון ושילך לכם בקלות

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

אני באה מהתחום וראיתי לא פעם ולא פעמיים ילדים שקיבלו זכאות ואפיון למרות שהיו חכמים מעל הממוצע.

אבל היו קשיי התנהגות, קשיי תקשורת, קשיים בוויסות חושי, אימפולסיביות וכד' . 

הקושי שלך כאמא שאובדת עצות הוא עצום!!

חיבוק יקרה ❤️

אבל כן רוצה להעלות את האופציה של מסגרת חינוך פרטית.

עיקר הקושי הוא שסביב הגיל של הבן שלך, הפער בין היכולת השכלית לשאר היכולות הוא כ"כ גדול, שהכל נראה ללא מוצא ושכל החיים תתמודדו עם הפער הזה.

אבל האמת היא שככל שהוא גדל גם שאר היכולות מתפתחות, החברים בני גילו גם מתפתחים,

תחומי העניין מתרחבים והעצמאות גדלה.

השילוב של כל זה מאפשר להתמודד באופן מיטבי עם הפער.

(לצורך הדוגמה יש כיתות מחוננים שמורכבות רק ממחוננים ומספר התלמידים מוגבל בכל כיתה בדיוק כדי לאפשר את המענה שאת מדברת עליו)

ולכן כרגע לא הייתי מנסה בהכרח שהוא ימצה את היכולות הקוגניטנביות שלו, כמו שהייתי מחפשת מסגרת שתדע להכיל אותו כמו שהוא, ולא תחפש שהוא יתאים את עצמו למסגרת.

צהרון זו נקודת תורפה אצל כולם, על אחת כמה וכמה אצל ילדים שמתמודדים עם אתגר מסויים.

לכן צהרון ממש כדאי פרטי עם מעט ילדים.

הכסף והאנרגיה שאת משקיעה בלטפל בנזקים לא פחות יקר מאשר מראש לשלוח למסגרת שתהיה לו מתאימה יותר עבורו.

וחיבוק לך!!!

זה משתפר בהמשך בע"ה 🤗

הוא לא יקבל את המענה של קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק... והם יצטרכו לקחת אותו בפרטי.

@שושנושי - הבנים שלי היו בגיל 3 פלוס בגן תצפית. אמרו לנו שזה מה שיש בגיל הזה... אחד מהם עבר משם לגן רגיל, השני המשיך בגני שפה.

הם ספציפית היו גם עם עיכוב בהבנה (הדביקו את הפער די מהר ב"ה. בביה"ס הם נחשבים בין החכמים בכיתה), אבל בגן השפה של הבן שלי היה ילד גאון ממש, שהקושי היחיד שלו (שאני ראיתי) הוא הליקוי השפתי (בהגייה). אז ברור שגם ילדים חכמים מתקבלים לגנים מיוחדים...

רוצה להגיד לך בכנות כמי שיושבת בוועדות האלה, שיש מקרים בהם לא מקבלים זכאות, וצריך לדעת ולבוא מוכנים.

תתכוננו לוועדה, תציגו היטב את כל הקשיים והפערים של הילד, את הצרכים שלו, ותסבירו היטב מה הקושי.

אבל, מהעבר השני תחשבו מה תעשו במידה ולא יאשרו, וזה קורה, ואפילו לא מעט. אני לא מציעה לבוא במוד של מלחמה בד''כ זה לא גורם לוועדה להתגייס, ואפילו להפך, תביאו את הכאב והקושי ותסבירו מה שאתם רואים

תחשבו מה האפשרויות שלכם הלאה. כמובן שתמיד אפשר לערער על ההחלטה 

פה בעיר הכיתות מפוצצות. ''אמורים'' לפתוח ולפצל כיתות וזה לא קורה.

בעירייה, הם אלה שיביאו לי הסעה לעיר שכנה?

מה הפתרון שיש לילד שצריך מענה מעבר ללהיות 1/40 בכיתה 

דבר ראשון, האם יש גורם רגשי שראה אותו שיכול לתת תיאור רגשי? ואז אפשר לבקש סיוע בשל הקשיים והפערים הרגשיים שאת מתארת.

מעבר לזה, אם לא יקבלו אפשר לערער על ההחלטה, ואז יש סיכוי יותר סביר לקבל

דבר נוסף, אם לא מקבל זכאות בוועדת זכאות ואפיון אפשר לבקש סיוע מסל מוסדי, שזה מענה בתוך המסגרת מסל השילוב, יכול להיות שזה יעזור לו

וכמובן טיפולים בקהילה

בעזרת ה' שתמצאו את הדרך והשליחים הכי טובים, ושיתקדם ויסגור את הפערים.

לי נשמע שגן חנ"מ זאת האופציה שנשמעת הכי טובה לשנה הבאה, הלוואי שתצליחו לקבל זכאות בכל זאת!!!!