את צודקת במאה אחוז, אני היתי מפוצצת אותה מזמן אבל אין ברירה

יש לך אצל מי להתלונן?

את לא רוצה שהגננת תדע שזה בא ממך כי אז היחס יהיה בהתאם,

מה קורה עם שאר הילדים? כולם מקבלים יחס נורמלי או שזה חוזר על עצמו?

בהצלחה יקרה

חיבוק ו

יש לך אולי איך לפנות למנהלת של המעון?

זה לא נשמע שהיא מקבלת יותר מידי חום ואהבה שם וזה מה שהיא צריכה...

שולחת לך חיבוקים חמים!!

למנהלת.

למפקחת מטעם התמת (יש מישהי כזו לכל מעון של התמת)

זה לא אישה שמתאימה לטפל בתינוקות....

מטפלת במעון זה בד"כ שכר מינימום ותנאים קשים. מי שלא מסוגלת להפריד תיסכול מהעבודה מהילדים זה לא המקום שלה!!

הכי גבוה שיש,אולי המטפלת כבר שחוקה,אבל זה לא בעיה של הבת שלך.

מה שאר ההורים חושבים?

תתפלאי אבלבשנה שעברה הבן שלי  היה במעון של התמ"ת והעיפו מטפלת כזאת (וזה היה הרבה פחות גרוע ממה שאת תיארת).

דבר שני אולי להעביר קבוצה- תשאלי את המנהלת לפעמים אפשר להחליף בין קבוצות ואז היא לא תהיה המטפלת האישית שלה. דבר שלישי- אולי לעבור מעון? יש הרבה מעונות של התמ"ת ויש כל מני סגנונות.

דבר אחרון- והכי חשוב 

אם עדיין הבת שלך תישאר איתה כמטפלת אישית ושום דבר לא יעזור אז תתחילי לפרגן ולהיות חברה של המטפלת, להעריך אותה על הדברים המעטים שהיא כן עושה כראוי, להגיד לה כמה הבת שלך מדברת עליה בבית, להגיד בבוקר, איזה כיף הנה שולה המקסימה היא תדאג לך כל היום ותשחק איתך עד שאמא תבוא. נכון את אוהבת את שולה?

וכ' וכ' אם היא נשארת איתה ,מלחמה במטפלת לא תעזור אלא להיפך. ולהעלים עיין ממקרים כמו של הפשרת חלב כי הן שונאות כשמתערבים להם בעבודה. אם זה לא הכרחי אז תעזבי את זה ותבני קשרים טובים. שהילדה שלך תהיה המועדפת עליה...

ואת התסכולים את יכולה להמשיך לפרוק בפורום.

שייך לכתוב לה מכתב אישי - עם בקשה ליחס קצת יותר סביר  , או לקחת אותה לשיחה , או שאין עם מי לדבר?

מנסיוני-א.לפעמים עוזר כשמתלוננים

ב. אם ימשיך לא להיות לה טוב לא יהיה לך מנוח.תחפשי חלופה-יותר יקרה, יותר רחוקה אבל שהבת שלך תהיה עם מטפלת שאת משאירה איתה בשמחה. אולי יש אפשרות שתעבירי אותה לקבוצה אחרת באותו עון? (יותר גדולים\קטנים העיקר מטפלת טובה!)

אם את באמת חייבת למסור אותה למעון ולא יכולה להיות אמא למסרה מלאה

תחשבי קצת על המילים שלך!!!!

לא התכוונתי לפגוע באף אחד ואף פעם, חס ושלום, אני רק משתדלת לעזור, עד כמה שזה ניתן ולתת תשובה עד כמה שנין עניינית. במקרה הזה, נכון, שאם אין לה שום אפשרות להישאר עם הילדים ואני עוד שואלת - זה מעצבן נורא.

אבל אני לא מכירה אותה ואין לי מושג אם זה המצב, וכבר ראיתי נשים שיוצאות לעבודה ועוזבות את ילדיהן לא מתוך הכרח, אלא מתוך לחץ חברתי (,מה, את לא עובת?" - כאילו בבית יש מקום להתבטל...) וכיו"ב ולפעמים אף לא שוקלות אופציה אחרת. במקרה כזה שאלתי יכולה לתת לה רעיון - ורעיון לא רע.

אז שוב: אם שאלתי פגעה במישהי - אני מתנצלת מכל הלב: לא זאת היתה כוונתי. אני אוהבת אתכן ורק רוצה לעזור.

לאמא שיוצאת לעבודה יש תמיד הרבה נקיפות מצפון ואם היא החליטה לצאת לעבודה - אין צורך להוסיף עליהם.

ואצלינו תמיד היו אומרים - "אמא לא נמדדת בכמות אלא באיכות "

אני מכירה ילדים שאמא שלהם לא יצאה מהבית כדי לגדל אותם והם מוזנחים רגשית.....

אם את כאן גם כדי לפרסם

אותי הפסדת !

אם באת לחנך

עייני בהודעתי בהמשך "בעל ניסיון"

בסוף כתבתי "חינוך בונים בדרך החיוב לא דרך השלילה"

אז גם לחנך לא הצלחת כאן כי האופן  שכתבת  יותר מקומם ממרומם.

סתם יסורי מצפון???

לא הבנתי מה יועילו

רוצה להועיל?

מוזמנת לפורום הורים לפתוח שרשרור עם כל משנתך הסדורה בעניין

לא בעקיצות שאין זה מקומם

יש הרבה מה לענות לגופם של דברים . אשמח לעשות כך במקום הראוי

אני לא באתי לא לחנך ולא לפרסם

וגם לא אלך לפורום הורים, כי זה לא שייך לתחום שלי.

חבל שאת כועסת: אילו לא ראיתי כמה נשים שיוצאות לעבודה בכלל לא מתוך הכרח, אני מאמינה שהיית מבינה את שאלתי

בכל אופן, סליחה אם פגעתי במישהי

שאם הן יהיו אמא במשרה מלאה, הילדים יקבלו רק תסכול, עצבנות ומריטות נפשית. 

שנה אחת ניסיתי את זה, ואני אומרת לך, שעדיף מטפלת כזו- שאז הבנות מקבלות אותי לחצי השני של היום טריה רעננה ואוהבת, עם סבלנות, ותחושה חיובית בנוגע אלי ולחיי, מאשר יום שלם עם אמא עצבנית , מתוסכלת וממורמרת שמתאמצת (לא תמיד בהצלחה) לא להוציא את זה על הילדות, אלא רק (במקרה הטוב) על הבעל.

ובי תגובה כמו שלך כבר לא פוגעת, כי אני יודעת שזה טימטום לחשוב שאמהות במשרה מלאה זה יעוד שמתאים לכולם.

אני מרגיש לא שייך בעולם של אמהות אבל באתי בעקבות הפרסום בדף הראשי

 מלחמה היא לא הדרך כי יחס גורר יחס . אני אפרט מעט את הצד החיובי ואת תסיקי לבד מה יכול להתפתח בצד ההפוך.

  תהיי את זו שמתעלה על עצמה ומתחילה לפרגן ולהעריך את מה שטוב כדי שיהיה יותר טוב

כן! ממש כמו בזוגיות-אתם גם שותפות בגידול ביתך היקרה.  

 אגב קחי בחשבון שאת רוב שעות העירנות של ביתך היא מבלה איתה (חוץ מהלילות כי זה לא נחשב)

תשאלי אותה שאלות על הילדה כאילו היא הסמכות העליונה. כוונתי היא לטיפים של סבתות תעשי כך ולא כך..כדאי לתת לה אקמול ? כל כמה זמן?

 פשוט (משפיל אך מרומם) תראי לה שאת צריכה אותה ומזל שהיא כזה מבינה ובעלת ניסיון (לפי ההקשר)

מניסיון כשמטפלת אוהבת את ההורים יש לה יותר אהדה כלפי הקטנה והתוצאות בהתאם.

בהמשך

תראי תוצאות הפוכות כמו "מסכנה כל היום היא היתה נודניקית זה כנראה שיניים"   (במנגינה  אחרת)

או אפילו "למה לא הבאת אותה אתמול? חום? זה כנראה מהשיניים שימי לה נר בבוקר ותביאי אותה כרגיל.... זה לא מדבק"

זה לא צריך להיות ככה! אבל מה לעשות? זה המצב ואת יכולה רק להחליט אם להיות איתה או נגדה

לגבי תלונה אם החלטת אז בדרגי היותר גבוהים (לא מנהלת המעון כי לפעמים המטפלת מנהלת אותה גם) וכמובן להתעקש לא להחשף.

רק קחי בחשבון שאם זו דרכך אז זה לא לוקח יומים כל בפרודורה הזאת ובינתיים הבת שלך אצל אישה במצוקה . גם אם היא לא יודעת מי התלונן

בשתי מילים למי שדילג עד כאן

חינוך בונים בדרך החיוב לא דרך השלילה.

הרבה נחת ושמחה

אם תרגישי שאת חייבת להתלונן, השיטה היעילה היא שיטת הסנדוויץ.  חפשי (נכון, זה מאוד קשה) משהו טוב להגיד על המטפלת, אבל תתחילי בשבח ותסיימי בשבח  במילים מדויקות עליה ועל פועלה ובאמצע -

תפרטי במדויק את ההתנהגויות והאמירות של המטפלת שכל כך מכעיסות (בצדק!).                                        ולגבי אמהות במשרה מלאה - קראתי פעם על אשת עסקים מצליחה, שלא היתה מוגבלת בכסף, שחיפשה וחיפשה וחיפשה מטפלת לביתה יחידתה.  אחת על אחת, רק המטפלת והילדה.  לאחר חיפושים רבים, נוכחה האמא לדעת ששהמטפלת המוצלחת היחידה לביתה זו היא בעצמה, והיא לקחה פדק זמן מהקריירה  המצליחה שלה,  והפכה לאמא במשרה מלאה.                                                                                                                              אם יש לך אפשרות כלכלית לעשות זאת, תנסי לשקול זאת.  לא יהיה מצב שאת "עושה כלום" כדבריך, לגדל את הצאצאים במשרה מלאה היא זכות גדולה מאוד.  יש הרבה ברכה ותועלת בדבר, שוב, למי שיש באפשרותה.  לפעמים, כשעושים שיקול של עלות מול רווח, מגלים שההישארות בבית איננה כל כך יקרה  (לא צריך לקנות בגדים יפים לעבודה, לא צריך לשלם למטפלת, יש זמן לבשל בבית, אפשר לקנות פחות אוכל מוכן או כלים חד פעמיים וכו') ואולי ההשארות בבית תהיה פתרון לזמן הנוכחי - אולי שנה ולא שנתיים - אין כאן מצב של 'או הכל או לא כלום'.     אם תרצי, אפשר להמשיך באישי.                            ברכה והצלחה!

אני יודעת שזה קשה,

ייתכן שהיא באמת איומה, וגם כשראיתי את החלב שלי נזרק אצל מטפלת מסורה שמאוד אהבתי, הרגשתי שהיא זורקת חלק ממני...

אבל אני ממש מסכימה עם כותב התגובה, שאם בכל מקרה את שם, עדיף שתשני את היחס, וגם את השיח שלך עם עצמך.

תחשבי קצת על המטפלת, איזו עבודה קשה, כמה שעות היא על הרגליים, על כמה ילדים היא שומרת, ואם יש לה גם ילדים משלה בבית, אחרי יום מתיש של טיפול היא צריכה לחזור אליהם.

בניגוד לגנים ובתי ספר, כמעט אין חופשות

אני לא מכירה מטפלת במעון, שעושה את זה מתוך בחירה, אצל רובן, אם לא כולן, זו עבודה קשה ובלתי מתגמלת,בלית   ברירה.

אז יש קצת מקום ללימוד זכות... בהצלחה

אין ספק!,

אם אין לה סבלנות שלא תטפל בילדים

מה זה אמור להיות?

מעון של התמ"ת לא אמור להיות דפוק, ואם תלונה למנהלת המעוון לא מועילה הייתי פונה לגורם יותר גבוה.

צריך שהם יתנו מחשבה לפני קבלה לעבודה

אותך להשאיר אותה במעון.

ואם שאר התגובות על המטפלת הן טובות - התגובה שתקבלי מהמנהלת שזו בעיה שלך ואם את רוצה את יכולה להוציא אותה, יש מספיק ילדים שרוצים להכנס....

אני קוראת את זה ובשוק....

אני בעצמי מטפלת במעון- ואגיד חוץ מהקטע של הנזלת הכל באמת נורא.

כי אצלנו במעון לא משנה כמה נזלת את מנקה תמיד אבל תמיד- הם יויה עם נזלת באף- עד שפעם אמרנו שנקים מפעל לאנרגיה מנזלת, רציני זה פשוט נורא הקטע הזה.

כל שאר הדברים היא באמת בחורה נוראית- מה זה ההתנהגות הזו?? התנהגות בוטה לחסרי ישע- פשוט ככה, אם המטפלת של התינוקות אצלנו היתה שומעת את זה היא היתה משפדת את אותה מטפלת.

נראלי שהמטפלת הזו פשוט עייפה מידי- תתלונני גבוה- אולי זה יעזור...

המטפלת הזאת בהחלט לא מאה אחוז.

אבל גם את..

תירגעי!!!

הבת שלך לא היחידה במעון...

והמטפלת הזאת מטפלת בעוד כמה ילדים חוץ מהבת המקסימה שלך..

בקשר לנזלת-

כן. הגיוני. סוף יום, המטפלת שפוכה מעייפות,יש נזלת לילדה 2 דק' לפני שאת מגיעה.. והיא, כן, אומרת, עוד רגע האמא תבוא ותנקה.

הגיוני? כן.

כך צריך להיות? לא.

זה כ"כ נורא שזה ככה? לא.

ו...

צר לי.. יכול להיות שהבת שלך באמת צרחנית ברמות..יש ילדים כאלה.. וזה שהמטפלת אומרת לך את זה-זה בהחלט לא יפה וכו' מצידה... אבל לפחות היא אמיתית איתך.

מטפלת אחרת תגיד לך "היא היתה הכי חמודה בעולם היום" בזמן שהיא חושבת "יאאללה עם הילדה הזאת"

אז.. רוגע..

ושוב,

לא אומרת שזה לגטימי המטפלת הזאת..

אבל גם את-תירגעי עם התגובה שלך...

התגובות של המטפלת לאמא מצביעות על המצב האידאלי מבחינתה.

אני מסכימה עם זה שלכל מטפלת וגננת יש רגעים קשים שאותם היא לא אמורה לספר לאמא

אם זה מה שהיא מספרת לאמא זה לא חייב להבטיח שהיא אמיתית זה יכול לעורר חשש מה היא לא מספרת!!!

מי שלא שואף להיות גנרל גם חייל פשוט לא יהיה.

בכלל איך אפשר לעזוב ילדה כזאת קטנה שזקוקה לאמא שלה?

אני מושפעת מ"עקרון הרצף" מי שלא קראה- שתקרא!!!

ואם זה כורח המציאות??

זה הנתון שלה, לשים את הילדה אצל מטפלת!!

אי אפשר לדון,

אי אפשר לדעת על אילו יבלות דורכים.

בזהירות יקרות!

א. הביטוי כלבה למטפלת  נראה לי ממש לא במקום אפילו שהיא אולי לא ראתה את זה.

מספיק שזה היחס הפנימי שלך אליה אין ספק שזה יוצא ממך גם בלי לדבר, וזה פשוט גועל נפש כי אל תשכחי שעם הביקורת שיש לך עליה היא מאכילה מרדימה מרגיעה ומנגבת נזלת לבת שלך הרבה יותר שעות ביום מאשר את עושה זאת לתינוקת שלך, אז אנא קצת אנושיות ובגרות בעיקר.!!!!!!!!!!

ב.  האם את יותר טובה ממנה??????????

1. אני ממש לא בטוחה, מה השיקולים שלך לבחירת מעון (וזאת נאמר אחרי ששקלת את זה שאינך יכולה להשאר איתה)

האם  טובת הילדה????

ממש לא "שאין לי מה לעשות, זה קרוב הבייתה וזה יותר זול מכל מה שיש באיזור שלנו..."- במילים אחרות הנוחיות שלך!

היא זו שקובעת את טיב המעון ובגלל שאת לא רוצה להתאמץ למעון רחוק יותר/ יקר יותר את משאירה את הבת שלך 9

שעות ביום במקום שאת חושבת שרע לה!!! האם בזה את מראה מסירות יותר טובה מהמטפלת בתור א   מ   א  ?????

 גם אם את צודקת מדוע לא תתאמצי ותסעי למקום רחוק יותר? או תחסכי במותרות בשביל שהבת שלך תבלה כ"כ הרבה זמן מחייה הצעירים במקום שאת סומכת עליו?

2. האם אותך אי אפשר לתפוס בבית  כשהבת עם נזלת או עם טיטול לא מוחלף זמן קצת יותר ארוך מהסביר מאלף ואחת סיבות??? ילד אחר שדורש צומי, טלפון חשוב, חוסר תשומת לב מקרית ועד ועוד... אז למה למטפלת שעסוקה עם עוד 6 תינוקות אסור מה שלך  מותר?

ג. מה התקשורת הילדותית הזאת קינחתי את האף מול העיניים שלה? הרי כבר היא הסבירה לך, מה את חושבת שאחרי שתעשי זאת יצמחו לה עוד 3 ידיים והיא תוכל לטפל ב-4 תינוקות בו זמנית?

ד. האם את מעדיפה שהמטפלת תשקר לך במקרה שהבת לא הרגישה טוב ותאמר לך היא היתה נהדרת בעוד שהיא בכתה וסבלה רוב היום?  מה ההיגיון להשקיט לך את המצפון? כדי שתוכלי לשלוח אותה גם למחרת ולומר לעצמך היא כבר בסדר? והילדה תמשיך לסבול....

ה. לגבי החלב שלך, אם עוד לא הבנת עד עכשיו את שולחת את הילדה למעון ולא למטפלת את לא יכולה לצפות ממנה  ולהוריד עליה פקודות צ כאילו היא המטפלת האישית ואין עוד ילדים באחריותה, גם אם היא היתה רוצה לעזור לך בנושא ההנקה היא לא יכולה לעשות זאת על חשבון ילדים אחרים ולכן היא עושה את השיקול של מה יגרום לכל ילד להיות שבע רצון במהירות האפשרית.

ולסיום יקירתי,

מצטערת מאוד אם הכאבתי לך,

אבל בנימה אישית אומר לך שגם אני נאלצתי לשלוח לילד למעון של התמת וגם אני הייתי מליאת ביקורת כל השנה,

עד שהחלטתי שבילד הבא אשקיע ושכסף / מיקום לא יגרמו לילדים שלי  לקבל טיפול לא מספיק טוב/אישי

וכך למרות המחיר הכספי והמאמץ הגדול שהשקעתי שלחתי את הילד השני ראשית למס' חודשים  למטפלת ואח"כ למעון יקר   ורחוק יותר ותאמיני לי שהסיפוק מהשמחה של הילדים ומהאמון שלי במטפלות שווה  את זה, לעומת יסורי המצפון שמלוווים אותי עד היום  (אפילו 4 שנים אחרי) מכך ששלחתי ילד למסגרת לא טובה (שלעיתים יש  בה מטפלות מצוינות אך המערכת ועומס הילדים לא מאפםשר טיפול סביר בילד)

מטפלת בכל מעון כלשהוא לא צריכה לדבר כך!!!

אני מטפלת במעון של התמ"ת וגם הילד שלי שם והמטפלת שלו בחיים לא תדבר ככה..

ברור שנזלת, קורה שלא מנקים, למרות שאני יודעת על הרבה מטפלות שמנקות וגמני..

אבל לדבר על הילד ככה?? מה קורה כשהאמא לא נמצאת?

ולהפשיר 2 חלב?? חוצפה ממדרגה ראשונה!!

את שואבת?? את יודעת מה המאמץ הדרוש? הכל בשביל הילד, ובסוף?

מותר לאמא להחליט שהיא שמה את הילד שלה במעון. היא צריכה לקבל יחס הולם!! 

מי שלא יודעת להיות מטפלת שתקום ותלך! 

אני פשוט בהלם מה \סיפור שלה ועוד יותר מהתגובה שלך.. איך אפשר להצדיק עוול כזה? 

צריך כ"כ הרבה עדינות להגיד לאמא דברים על הילד, אז ככה לדבר??

לדעתי, תפני בהקדם האפשרי לגורמים עליונים ולמנהלת המעון.. תכתבי מכתב רישמי וכו'..

ממש לא לשתוק.. 

(ובכל זאת.. כלבה אל תגידי, זה מוריד מערכך..)

אישה רעיה מתוקה- בהצלחה!! אל תוותרי! לא שמים ילד אצל אחת כזאת!!

כדי לשלוח למטפלות יקרות ולמעונות יקרים.

לא בטוח שלאישה רעיה יש את הכסף הזה. בדיוק בשביל זה יש מעונות של משרד התמת. ויש מקומות שיש שם מטפלות מעולות.

כך שזו עדיין זכותה לרצות את הטוב ביותר שאפשר במצבה הכספי לבת שלה!!!

באמת אין לי בעיה עם מה שהמטפלת עושה יש לי בעיה עם מה שהיא מדברת אולי זה מצביע שהיא עושה דברים יותר חמורים?!?

נכון, היא לא מסוגלת לנקות נזלת ולהחליף טיטול באותה שניה- אבל היא גם צריכה לדעת שזה לא האידיאל.

היא לא צריכה לשקר - יש גם דרכים לומר את האמת. הטון, הנוסח עושה את ההבדל.

גם המטפלת של הבת שלי הפשירה הרבה פעמים 2 מנות לחינם אבל היא לא אמרה לי "יש לי כוח לצרחות שלה " איך נשמע לך למשל המשפט " הייתי בטוחה שהיא תהיה רעבה ותצרח אז הפשרתי מראש את השקית השנייה שיהיה מוכן. בסוף היא לא הסכימה לגעת בזה. חבל " .

וזה מה שמטריד פה . מי שמטפלת כל כך הרבה שעות בתינוקות צריכה להיות אשה חמה ואמפטית והמשפטים האלו מוכיחים שהיא לא!! ולא המעשים...

את שנת השירות שלי(שנגמרה עכשיו) עברתי בתור קומונרית, והתקן בוקר שלי היה במעון. וראיתי את 2 הצדדים של המטבע. באמת היו מטפלות כמו שאת מתארת (לפעמים בעיני ההורים, ולפעמים גם בפועל) והיו גם אחרות. וכמובן גם הורים- שלפעמים התנהגו למטפלות בחוסר תשומת לב, לעיתים ממש בחוסר הבנה, לקושי שיש על מטפלת כזו, ללחץ שמופעל עליה מכל הצדדים-תינוקות, מנהלת והורים. אני מאמינה שאמהות אחרי יום עם הילדים שלהם עייפות וסחוטות נורא (עוד לא מנסיון אבל אני מאמינה שזה ככה.) אז מטפלת שיש לה אחריות לא רק על ילדה אחת, אלא לפחות על 6-במקרה הטוב, תחשבי כמה קשה לה... לרוב המטפלות שהיו במעון שבו הייתי ש"ל באו מרקעים מאוד קשים... ובלית ברירה הלכו להיות מטפלות... כי אין להן השכלה... אבל תמיד ברובן ככולן היה גם חום מתחת לכל החיספוס. ברור שיש גם מיקרים בהן המטפלות לא בסדר, ולא אחראיות, ואולי גם טעות היתה לתת להן לטפל בילדים.. אבל שוב-שתי צדדים למטבע...

וזה עצוב אבל ילד שהקשר בין המטפלת להורים שלו היה טוב, זכה ליחס מעולה! ולפעמים להפך...

אני לא מכירה אותך אז אני לא באמת יכולה לשפוט באיזה צד את, אבל המלצה חמה שלי- תנסי להיות "חברה" של המטפלת... לשאול מה שלומה בסוף היום, ולא רק מה שלום הבת שלך... לחייך יותר

בהצלחה רבה!

בלי לפגוע,

אותי בכל אופן הטריד לראות את היחס שלך למטפלת שדואגת לביתך

יש לי בעיה גדולה עם ההתבטאויות: "היום היא הייתה נודניקית ובכיינית!!"; "את חושבת שיש לי כוח לצרחות שלה?!".

אם כך היא מתבטאת מול האמא, ניתן רק לשער איך היא מתייחסת בזמן שלא רואים.

רוח של חוסר אהבה נושבת מדבריה.

ועל יחס אוהב, בניגוד ל"הפעלות" או נקיון, לא הייתי מתפשרת.

אני עובדת עם ילדים. ויש לי גם ילדים במעון.

ההתבטאות של המטפלת על הילדה שלך ממש מעליב והבזבוז חלב אם נוראי בעניי.

אני יודעת עד כמה קשה לשאוב וממש חבל על כל טיפה!

יש דברים שמטפלת צריכה להעריך.

ויש דברים שלמטפלת אסור להגיד.

אבל באמת- הזלזול וחוסר האמון והערכה שלך במטפלת ממש פוגע.

לפי התגובה על הנזלת- המטפלת מרגישה שאת לא מעריכה וסומכת עליה.

היא לא מפגרת.

והבת שלך זכאית לכל האהבה והסבלנות שבעולם.

אבל היא לא היחידה.

ויש רק מטפלת אחת!

לפעמים המטפלת והאמא לא מסתדרות.

זה לא בהכרח שגם הילד סובל...

היתה בעבר מטפלת של הילדה שלי שממש כעסנו  אחת על השניה

אבל ראיתי שהילדה שלי לא מרגישה מזה כלום!

היא אוהבת את המטפלת והמטפלת אוהבת אותה

אז לא אמרתי כלום.

צריך לבדוק אם גם לילדים היא מתנהגת בזלזול. אם כן- תתלונני!

אסור לך לשתוק. זה ממש עוול!

אבל- תנסי להיות כנה עם עצמך...

יש נשים שמעולות עם הילדים והילדים אוהבים אותם ומאושרים איתם

אבל עם ההורים יש תקלים.

תבדקי אם זה המצב.

ואם זה המצב- פרגני לה! המון!

תביני אותה, ותסבירי לה מה עובר עליך.

לדוג- אני יודעת עד כמה היא צרחנית כשהיא רעבה, אבל אני ממש מתאמצת לשאוב לה וזה גומר אותי...

ובדר"כ מספיק לה שקית אחת אז תשתדלי בבקשה לא להפשיר 2 שקיות מראש...תודה! על הכל!

או- מסכנה! בטח היה לך יום מעייף.., גם בלילה היא היתה נודניקית. בקושי ישנתי!

הלוואי שהייתי יכולה להשאר איתה בבית! אבל אני לא יכולה להפסיד יום עבודה על כל יום שהיא קצת נודניקית...

ועל מה שאפשר להבליג- תבליגי. זאת באמת עבודה קשה והיא מתאמצת בשביל הבת שלך!

אז תעריכי את מה שהיא כן עושה!

ועוד דבר- תגידי כל הזמן דברים טובים על הבת שלך- שתדע איך להתייחס אליה.

לדוג- מתוקה שלי! כאב לך היום? בכית הרבה?  

או- מי יפה גם עם נזלת?!

ככה המטפלת תדע מה את רוצה בלי רמזים עבים ופוגעים והיא תעשה את זה עם הרבה יותר חשק!

בהצלחה!

כדאי לזכור שגם לנו האמהות יש עייפות החומר ולפעמים יחס לא ממש סבלני לילדים- אבל לעצמנו אנו תמיד סולחות. אז זה לא אומר להבליג על כל  ה"יציאות" של המטפלת, אבל לא יזיק יחס יותר מכבד. בטוח שיש דברים טובים שהיא עושה ובטוח שהיא מרגישה את היחס המזלזל והעויין שלך, אז היא בעמדת מגננה. זה לא כל כך פשוט להיות מטפלת מושלמת לקבוצת קטנטנים מיבבת ומצוננת. אפילו  להיות אמא מושלמת לאחת, זה לא תמיד פשוט.

תקני לה משהו קטן אישי (קרם נחמד, ספר טוב וכו')היא תהיה "שבויה" שלך.

תעשי את זה באלגנטיות, לקראת חג או מאורע נחמד.

אפילו תחכי שהיא תהיה נחמדה יום אחד, ואז תני לה משהו כאות תודה.

היא תהיה חייבת לך על זה ואת קנית אותה להמשך השנה.

אני יודעת שזה קשה כשמדובר במטפלת כזו, אבל, ל]פעמים זו הדרך היחידה.

בהצלחה.

תבדקי את המקום של הכלבה אצלך ובתוכך ,אולי תביני למה זה פוגש אותך ומשתקף דרך המטפלת האומללה שזוכה ליחס כזה ממך בגלל איזה מקום ב'צי שלא פתור אצלך.  

כפנים למים כך לב האדם לאדם.

התגובות בנוסח- תסתמי את האף ותקני לה משהו (כמובן עם בוז בלב) ואז היא שלך לעד, ממש מתנשאות ומקוממות.

השרשור הזה מזה לא מתאים לפורום התומך כ"כ.......

עוקצנות, ביקורת במילים מגונות, והרבה לעג.

למה מגיבים ככה??

ממש לא נעים לקרוא את זה...

אני כל הזמן התאפקתי לא לכתוב כלום.

גם לי זה נראה מוגזם מאוד כל התגובות ה'מפרגנות' האלו.

היא(פותחת השירשור) סה"כ כתבה פה מתוך התפרקות,זרמה עם המילים שלה,

ומלא פה מבקרות ומעירות, וכותבות עליה פסיכולוגיות שלמות,

נסחפתן,

מי שאין לה איך לתמוך שלא תכתוב..

ושכל אחת פה תחשוב איך היא היתה מרגישה אם היה קורה כך לבת שלה-

אל תדון אדם עד שתגיע למקומו!

אמרתן בקול מה שחשבתי בלב- הערות כמו נוסח "למה את אומרת עליה כלבה" ? וכו.. הן רעות מעליבות ולא נעימות.

כן, זרמתי עם הרגש שלי עד הסוף - כי ידעתי שבמקום כמו הפורום היקר הזה נותנים לזה מקום - וכל אלא שהעירו ועקצו - פגעו במקום הזה.

לוקחת על עצמי לסנן תגובות בפעם הבאה- וכדאי שעוד אנשים יעשו את זה פה.

בנוגע לאוצרית: כרגע אנחנו חושבים על דרכי פתרון אבל תודה רבה לכל התומכות והמחבקות שבפורום

אעדכן בעז"ה בלי נדר

אתן יקרות לי מאד.

בד"כ התגובות פה באמת הרבה יותר נעימות...

האמת - אני משתתפת כבר המון זמן בפורום ואת רוב הניקים שהגיבו לך אני לא מכירה. אז אלה בכלל אל משתתפים קבועים של הפורום.

פעם הבאה תקדימי את השירשור עם בקשה לא להעלות את השירשור לדף הפורומים הראשי

מלבש זאת - אני אישית הייתי מנסה לדבר עם המטפלת יותר בחביבות. אני יודעת שזה קשה אבל מאז שאני מכירה את עצמי ה"חנופה" או יותר נכון היחס הנחמד והלבבי, עזר לי להשיג את מה שאני רוצה יותר מכל גישה אחרת.

ולגבי החלב - מה שאני עשיתי היה להביא כל יום רק שקית אחת של חלב בכמות שידעתי שמספיקה. את יודעת כמה היום בשתי שקיות - אם היא משאירה באופן קבוע 120 מ"ל מכמות של שתי שקיות אז את יכולה לחשב כמה היא באמת אוכלת. זה נראה לי פותר את הבעיה, לא?

ולגבי הנזלת - אני באמת חושבת שיש ילדים שהם כל כך מנוזלים שבאמת כמה שהמטפלת תשתדל את תמיד תראי אותם עם נזלת. אני לא יודעת אם גם הבת שלך ככה, אבל הבת שלי בוודאי ככה, ולכן אני אישית מקבלת בהבנה את הנזלת בסוף היום

גם לי היו אומרים (בחודשיים הראשונים) שהבת שלי בוכה הרבה, ולפעמים היה טון של תלונה באמירה הזאת- אני פשוט בחרתי לא להתרגש מזה. הרי אני יודעת שהבת שלי בוכה כשהיא לא בידיים, ושהיא מעדיפה להיות אצל אמא שכל היום מסתובבת איתה במנשא. ומה לעשות שהמציאות מכתיבה אחרת, אז זה היה הגיוני לי שהיא תבכה הרבה, אז זה אל ריגש אותי ולא הפתיע אותי כשהן אמרו שהיא בוכה הרבה. מתי שהוא היא כבר קצת גדלה והתחילה להתעניין בצעצועים וכד' ואז נגמרו הצרחות. ברוך השם.

אז שיהיה ב"הצלחה בתקופה הקרובה!

כל החברות הקבועות התבטאו בצורה נעימה מאוד, גם אם לא הסכימו איתך.
אני לא מסכימה גם עם בעלי על כל דבר, אז די הגיוני שיהיו נשים שחושבות כך או אחרת

ושימי לב שאלה רק המשועממים שהגיעו מחוץ לפורום שהתבטאו בצורה לא נעימה...

אני לא רוצה למחוק תגובות ושירשורים.

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

לק"י

ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).

בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.

מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה

גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן

פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא

במקרה שתארת זה באמת לא נעים

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב

גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

לפעמים זה רק האחים והאחיות

לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)

לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה

בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים

לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס

ככה זה אצלנו.

וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה

אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך

הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה

או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)

ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.

יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.

ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו

אמהלה איך נעלבתי האמת