אולי זאת הסיבה שאחרי ההריון הראשון החלטתי שאני הולכת לעשות את מה שני הכי אוהבת, וחוזרת לאוניברסיטה לתואר שני.

זה מאוד מאוד קשה להיות אישה בהריונות ועם ילדים וגם לעשות תואר, אבל זה אפשרי וזה מאוד משתלם: א. כי אני מתמלאת מזה וזה משמח אותי ונותן לי כוחות. ב. כי זה בע"ה יאפשר לי לעבוד בעבודה עם שכר שיאפשר לי להעניק לילדים שלי גם מבחינה כלכלית (ובתור אחת שלא היה לה את זה, זה חשוב מאוד בעיני).

ויש עוד אפשרויות. אני מכירה כמה וכמה אמהות שגם כשהן לא עבדו תמיד למדו משהו: הדרכת כלות, ייעוץ זוגי/משפחתי, אימון, חינוך, רפואה אלטרנטיבית, טיפול בדרמה וכו' וכו'.

ואגב, חלקן התחילו ללמוד רק אחרי שהן סיימו לגדל את הילדים. זה ענין של יוזמה ולקיחת אחריות על החיים שלך.

יהי רצון שהקב"ה ייתן לי את הכוחות תמיד להיות בהתקדמות ולמידה, וגם להיות אמא טובה!

שכדאי לך ללמוד/ לעבוד אפילו שעות ספורות בשבוע וכך תרגישי סיפוק.

יהיה לך למה להתלבש בבוקר ותאמיני לי כשיוצאים מהבית- מספיקים יותר.

 ביום שאני יוצאת אני חוזרת עם מרץ, מכינה אוכל מנקה וכו' וכשאני בבית כל היום - היום עובר מהר..

כשאת עושה דבר שמתחשק לך, רק אחר כך יש הספק בבית הרבה יותר! מכל יום רגיל בלי המשהו הכייפי שאת עושה ממילא כל יום זה נותן מרץ !

ולפי הדברים שכותבת קינמון נשמע כמו מרמור על התפקיד היום יומי שנפל בחלקינו כאמהות לכן מאוד כדאי פשוט למצוא זמן ולהתפנק!

סליחה אם הבנתי את הדברים לא נכון ואין לי ענין להעביר ביקורת חלילה... (אפילו ניתן לומר שאני גם מאוד ממורמרת על הכל ואני נשואה כבר ארבע שנים ורק עכשיו נופל לי האסימון מה תפקידי כאם לילדים קטנים פשוט לעמול ולעמול בלי הפוגה זה מתסכל מאוד!)

אני עוד צעירה, ב"ה הריון ראשון,

אני רוצה משפחה גדולה, זה החלום שלי מאז שאני זוכרת את עצמי ואני יודעת שזו המשימה הכי גדולה וחשובה שלי בעזרת ה'..

אבל לפעמים אני שואלת את עצמי- ככה אני אראה כל השנים הבאות?

יושבת בגן שעשועים מדברת על עגלות מוצצים והריונות?? (זה המצב שאני רואה ברוב המקומות.. ומלחיץ לחשוב שאני אהיה כזו בדיוק...)

אבל אני חושבת שיש עניין וזה ממש חשוב שאשה תפתח את עצמה.. לאו דווקא קריירה מטורפת... פשוט בדברים הקטנים, לעשות דברים שאת אוהבת, לפתח כשרונות, ללמוד... שיהיה עוד דברים לדבר עליהם...

רציתי לספר לכן שממש מעניין אותי בשנים האחרונות לדבר על

מוצצים הנקות וכאלה (מי היה מאמין?!) כי זה באמת עיקר חיינו

עכשיו..

כמובן שכאשר אני נפגשת עם אימהות ברמה אחרת אנו מדברות

גם על חינוך לאהבת ה', גבולות, התמודדות בכל מיני שלבים, 

אך זה היופי בחיינו אנו משתנים, החיים משתנים

אך המטרה היא אותה מטרה:

עבודת ה' ועבודת המידות בכל מצב ובכל נסיבות

לשכלל את עצמנו

וכאשר מופקד עלינו חינוך הדור הבא זה גם לעזור להם לצמוח

בכיוון זה.

בעזרת ה' שנזכה!!!

שנה טובה

היום כשאני אמא יש מטרות מסוג אחר, ואני בטוחה לגמרי שכשאהיה סבתא יהיו לי מטורות שאני לא יכולה לחלום עליהן עכשיו.

כשהייתי נערה למדתי תורה בכל מיני מסגרות וזה היה לי מאוד חשוב ובונה, הלכתי ללימוד ליל הושענא רבה ולהקפות שניות בשמחת תורה, התלבטתי עם חברות בכל מיני שאלות אמוניות, כתבתי שירים... זה היה חשוב וטוב לזמנו.

היום, ככל שהילדים גדלים, אני מבינה יותר ויותר שהעניין העיקרי שלי בחיים היום הוא עבודת המידות, נושא שבתור נערה בכלל לא דיבר אליי. היום אני נמצאת בהמון לבטים של בניין הבית שלנו, חינוך לילדים, תגובות לכל מיני התנהגויות שלהם, ניסיון לצמיחה זוגית עם אישי היקר, וכל הדברים האלה משקפים לי בצורה מאוד ברורה את המקומות החסרים בי, הבורות שיש לי נטייה ליפול אליהם, ואני בתהליך מתמיד של חיפוש דרכים להתמודד עם הבורות האלה, ללטש את החיבה והסבלנות וההכלה וכל מה שהייתי רוצה שאישי והילדים שלי יקבלו ממני. אז בעולם המעשה אני עושה כל מיני דברים (תלוי באיזה תקופה, כשאני אחרי לידה יש לי נטייה להסתגר לאיזו חצי שנה ולשקוע בעצמי ובתינוק), בעבודה, בבית, מדי פעם גם שיעור או התנדבות, אבל המרכז, הלב של הדברים, זה הניסיון שלי לעבוד על המידות, והדרכים המלהיבות שמצאתי להתקדם בכיוון הזה.

אני בטוחה שבע"ה כשלא יהיה לי האתגר של גידול ילדים קטנים, וגם הזוגיות מן הסתם כבר תהיה בשלה יותר, יהיו נושאים אחרים שיקראו לי. אני רואה סביבי את אמי ואת חמותי, שתיהן פעילות בכל מיני נושאים שחשובים להן, עוסקות בהתנדבות ובלימוד תורה, וכמובן קשורות גם לנכדים המתוקים - והחיים שלהן מלאים. אז יש לי יופי של מודל לשאוף אליו

צריך לחשוב על זה כל יום נראה לי...

המטרות בחיים וודאי משתנות ע"פ הצרכים שלנו, מצבנו המשפחתי וכו'..

אני חושבת שתק' הפוריות היא חלק די קטן מחיינו- אך משמעותי ביותר, והמשמעות האמיתית שלו לדעתי- זה כמובן חינוך הדור הבא.. איך אני רוצה לגדל את משפחתי וילדי, לאן אני רוצה שהם יגיעו (רוחנית, לא רק פיזית) וכד'.

ליווי הילדים ממשיך גם אחרי שהם בני 20 ו-30, (כך אני מרגישה מהורי בכולופן..) והמקום שלנו בתור הורים/ סבים הוא משמעותי לא פחות (ואולי יותר?) כשהם בגילאים האלו, כי הם מסתכלים עלינו אחרת..

קראתי לאחרונה את ספרה של דר' חנה קטן- "חיי אשה" והיא כתבה שם כמה נק' שממש נגעו לליבי על מטרות בחיים וכו' (לא במפורש אלא בין השורות מבינים את זה) לדעתי הוא שווה קריאה, ואולי הוא גם יעזור לך בכל מני נושאים שחשבת עליהם..

ועוד משהו קטן- לדעתי עצם זה שהעניין מעסיק אותך- כבר גורם לך להציב מטרה, לנסות להגיע למקום אחר וכו', זה ממש חשוב ואשרייך שזהו מקומך!! נסי למצוא את הדברים המעניינים והכיפיים בחייך, להתעסק בהם בזמן הפנוי (המועט אני מניחה..) ולהעצים את הדברים האלו- אולי זה יעזור ויכניס עוד משמעות!!

בהצלחה רבה!

החכמתי מאוד!

אז כנראה שהמטרות שלי תלויות בתקופה בה אני נמצאת. רק העניין שקצת קשה לי איתו שכרגע אין לי מטרה שמיוחסת לי בלבד. נכון אני אמא ורעיה והילדים והבעל הם מטרה מרכזית בחיי אבל מאד חשוב לי שתהיהלי התקדמות במשהו שייחודי עבורי.הצעתן פה עבודה, אולי זו גם אופציה, נראה.

למישיי תודה על ההמלצה לספר אני חושבת שהוא ממש יתאים לי כרגע ומקוה שיתן לי מענה לשאלות שעולות בראשי.

הנושא שהעלית העסיק מעסיק ויעסיק בעה עד 120. אני משתדלת לחבר לעולם המעשה שלי את העולם הרוחני שלי אם בשיחות עם בעלי .חברות וחיבור לשיעורי נשים יש לנו נטיה בכל המולת היום יום לראות את הגודל ומעבר לקיטש לציניות ולסיסמאות בלילה בלילה אני מזכירה לעצמי שאני זוכה לגדל את ילדי המתוקים והשובבים כאן בארץ ישראל ושזה מרגש ומפעים ומתפללת לזכור את זה עד הבוקר ואם אפשר למשוך את הגילוי המפעים הזה עד הצהרים ואם לא אז אני בלי נדר אזכיר לי את זה בשקט בשקט גם בלילה הבא...חלומות נעימים וימים נפלאים מלאי משמעות

וחשוב לדעתי שזה יעסיק אותנו אחרת נמצא את עצמנו שוקעות בפטפוטי טיטולים...

מהחוויה האישית שלי, חינוך ילדים מצריך הרבה כוחות נפש וגם נחת. להיות רגישות למה שהילדים עוברים, לעלות בהקדם על קשיים שעולים, להיות יצירתיות באיך להתמודד עם דברים- זו מטרה שהישום שלה הוא כ"כ יומי ושוחק אבל בסופו של דבר היא נותנת תמונה מלאה של בוגר בריא, שמח, שחי בשלום עם עצמו ועם העולם שסביבו, בע"ה.

גם אותי מתסכלות שיחות "גן שעשועים". אבל לפעמים מספיק טריגר קטן כדי ליצור שיחה יותר עמוקה ויותר משמעותית, ואז חוזרים הביתה לארוחת ערב עם קצת סיפוק...

בס"ד

שלושת ילדי נולדו בצפיפות, כשהגדול היה בן שנתיים וחצי כבר היו לו 2 אחים, ושלושתם היו איתי בבית 24 שעות. רוב שעות היום הייתי איתם לבד. 

ו... 

יצא לי לחשוב על הנקודה הזאת, אבל לא כמו שאתן כותבות, בשמחה ובנסיון להבין, אלא אני חשבתי על זה בטרוניא. הייתי צמאה לדבר עם בני אדם בשפה נורמאלית, ולא "בתינוקית" . (הבעל עבד קשה והיה מגיע הבייתה רק לישון)

הרגשתי שכל כשרונותי האינטלקטואליים היצירתיים וכ' מתנוונים לאיטם.

וכן- נשחקתי ורציתי הפסקה.

כעת הקטן שלי בן ארבע- וזה אילוץ של החיים.

הספקתי הרבה, ללמוד בשני מקומות שונים במקביל, (באחד מהן עדיין לומדת) להקים עסק משלי בתחום בו מתמקצעת, וב"ה רואה ס"ד גדולה במעשיי. 

ומתפללת לחזור לטיטולים, ולהנקות, ולהריונות, ולתקופות האלו. 

מדגישה- לא משווה את האופן בו אתן כותבות למה שאני עברתי- אבל זה העיר אצלי נקודה שלא שיתפתי בה אף אחד. מעולם. אז הינה היא יצאה. 

מה זאת אומרת "אילוץ של החיים" אני באת שואלת כדי להבין כי אני די מזדהה עם מה שכתבת ואני מלאת הכרת תודה עצומה לבורא עולם על המתנה שהיא ילדיי ועל בריאותם וכו'. זה לא מובן מאליו ממש ברור.

אך.. למה הכוונה?!

בתור אמא ל 3 יחסית צפופים,לגמרי עבודת המידות.

מול המשפחה הגרעינית שלי..

ומהמקצוע שלי זה פשוט הכיף שלי והתחביב,ואני לומדת כ"כ הרבה.

יש לי  שני תינוקות בן שנה וחצי ובן חודש. מהלידה היה לי מאד קשה לטפל בשניהם לבדי (בעלי חוזר מאוחר בלילה ואז נוסע לכולל) אך מהרגע שהבנתי ששינהם ילדיי וככה זה ושלא בא לי להיות אמא כעסנית שצועקת כל היום אז נהיה לי יותר קל.

הראשון רוצה וצריך ודורש תשומת לב שלא תמיד את יכולה לתת. וזה מאד קשה ודורש כוחות נפש אדירים. לפחות בשבילי

בס"ד

באמת אהבתי את ההגדרה, גם לי היה קושי עם הקטנים שלי שב"ה נולדו שנה אחר שנה, וגם לי היה רגע של "הברקה" כזאת

לא נעים לומר שמרגישים קצת ...שחיקה.. או שיעמום. לא כולן כמובן ..אלא אצל חלק מסיבות שלאו דווקא הן אשמות .אול יאין להם זמן (או שאינן משתמשות ב"פנאי" שיש אם מתוך עייפות בערב או מסיבה אחרת..) להתאוורר אפילו לצאת להליכה עם חברה..או כמובן לשיעור..

 ואז הן מרגישות כך.

גם אני מרגישה ככה המון ושוב אני מרגישה שזאת העבודת המידות שלי.

וביראת שמיים, יחס בינך לבין בעלך, חברות, עשיית חסד.....

אבל נשמע לי שמפריע לך משהו יותר עמוק... נראה שאת לא מרגישה שיש לך זמן לעצמך כי את כל הזמן סביב הילדים, אפילו את בעלך לא הזכרת... והאמת היא שאני מבינה אותך. אם תרצי להרחיב בנושא... אני כאן.

אימא ל-3 מתוקים, שמשתדלתלנהנות מכל העולמות... (משפחה, חברות, תחביבים...)

קשה, אני ממש לא שם, אבל אולי זה הייעוד..

ולהתפלל לבנים חכמים נבונים ויראי אלוקים, שאמא שלהם שמחה ומחייכת ומודה על מה שיש, ועובדת על המידות..

(במובן שזה לא סותר לימודים, לימוד תורה, תחביבים וכו'- הם האמצעים למטרה הזאת).

בהתחלה הרגשתי שאני לא מצליחה למצוא זמן לצרכים בסיסים,היום יש הרבה יותר איזון,בזכות הילדה אני מרגישה הרבה יותר רגועה,סבלנית,זורמת וגמישה ומבחינתי זה ממש מפתיע לטובה ולא מובן מאליו.

אחר-כך, כשתסתכלי אחורה, תראי גם יופי שבדבר, שכעת, מרוב המטלות קשה לפעמים לראות..

וכשהילדים בע"ה יגדלו, הם עדיין יזדקקו לך, רק לדברים אחרים, בהתאם לגילם ולצרכם. אמא - זה תפקיד לכל החיים. חיים של הילדים שלך, לא שלך, כי גם כשתלכי לעולמך עדיין תשפיעי על ילדייך. כי את - אמא.

ותפקידך, כמו זה של כל אמא: לגדל, ולחנך, להכניס אל העולם כמה שיותר מוכנים להתמודד איתו ולעזור להם לעשות את תיקונם. וזה - הכי חשוב. כי להחליף חיתול יכולה גם מטפלת, גם שכנה וגם כל אחד. אבל לעזור לעשות את תיקונם - זהו התפקיד העיקרי של ההורים, כלומר - שלך. ובשלב של חיתולים זה בדוגמה אישית ובהתניית הרגלים נכונים, ובשלבים מאוחרים יותר - זה בעוד אין-ספור דרכים נוספות.

מקווה שעניתי. אם תרצי לדבר על זה עוד - תכתבי לי למייל, כי אני לא מגיע לכאן כל יום ויתכן ולא אראה את תגובתך.

ולגבי סבתא - כשתהיה סבתא תראי, כמה שהיום עמוס, ולא מספיקים....

אני אמא ל-3 בנות,ב"ה...ועכשיו בהריון הרביעי, ובנתיים אני מתחילה שנה 3, ואחרי עוד שנה, בעז"ה, בלימודים...

בהחלט לא קל להוציא תואר כשכל ילדיך הם מגיל 8-4, ועוד אחד בדרך, אבל ב"ה, השם נותן כוחות, ואם צריך אז נעזרים גם בבעל ובהורים ויוצאים ללמוד כדי שבסוף גם נהיה מאושרות ומסופקות מעצמנו כנשים ובכך נרגיש שאנו עושות את המוטל עלינו בבית מתוך שמחה ולא מתוך חובה....ואין ספק שיש גם היבט כלכלי לטובת שיפור הרמה עבור הילדים...וכן, מותר להגיד, גם עבורנו הנשים....

תצאי ללמוד משהו, לא חייב להיות בהכרח תואר, כל דבר שיעניין אותך ויתן לך מקום מרגוע מהבית...וכך תחזרי רגועה יותר וכולם ירוויחו מכך, בעיקר את. בהצלחה!!

להיות אמהות, אפשר שגם נהיה אמהות אבל לא רק וזה בטח לא היעוד של רוב הנשים

אולי במקרים מסויימים אשה תהיה רק אמא אבל ברוב המקרים כל אחת צריכה להשפיע דרך מה שמיוחד בה ולא לעשות לעצמה הנחות ולומר שהיא רק אמא וזהו

אני ממליצה לכם לתרגל תאגיה, זה טוב לגוף ולנשימה ולנשמה, זה תרגול שמיועד להעצים את האנרגיה לאחר לידה ובכלל והתפישת עולם מאחורי התאגיה היא לממש את היעוד האישי.

הרי בעצם כשאת כותבת שלא כולןם יעודן להיות אמא(אם כי ,כמובן שלרובן זה היעוד)

 אז למה התכוונת? לעזטור לחברה בכל מיני אופנים. בצדקה וחסד וכו'(ולאו דווקא גשמי, כמובן, אלא רגשי נפשי וכו'. מה שנפוץ כיום "העצמות" למיניהן וכו' "קאוצ'ינג" וכיוצא בזה..)

האם הילדים אינם "חברה"?! הלא כל האנשים הנזקקים היו ילדים,ולעיתים מה שלא יכלו לתת להם בבית ולאו דווקא מבחירה ,לא כל הורה מסוגל ..) הם הולכים למטפלים.

גם אמא היא בעלת חסד ועוזרת לחברה- ילדיה

כך אני מאמינה

כל אדם בא לעולם להביא את הייחודיות שלו, ברגע שחוקים חברתיים מאפשרים ביטוי אחד ויחיד, אמהות, לחצי מהאוכלוסיה הם מצמצמים את הבריאה והאפשרויות שלה להתבטא.

אז ברור שיש כאלו שבחרו להיות אמהות כביטוי אישי, אבל את בטח מסכימה איתי שלא מדובר על 51% מהאוכלוסיה, כמו שקורה בחברה החרדית למשל.

השאלה היתה לגבי יעוד כאמהות ואני חושבת שכאן יש טעות בשאלה, יש יעוד ויש אמהות וזה לא בהכרח הולך יחד, ממש לא.

אנחנו בעצם מדברות על ייעוד של נשים שיש להן ילדים צעירים בבית, נניח עד גיל עשר. כשהצעיר ביותר גדל התמונה כבר משתנה. אז כמה שנים אנחנו במצב כזה? נניח (אם נהיה לארג'ים) - שלושים שנה? ומה תוחלת חיים ממוצעת של אישה בחברה שלנו? 80 שנה? לא כזה אסון להקדיש פחות מחצי מזה שיופנה בעיקר (בעיקר - כלומר לא אך ורק אבל זו נקודת הכובד) לליווי בני אדם זעירים בתהליך גדילתם, לסיפוק צורכיהם הגופניים, הרגשיים, השכליים וכו', ולהתפתחות אישית יחד איתם.

(ולא הבנתי מה שאמרת על החברה החרדית, למיטב ידיעתי שם נפוץ מאוד שהאישה היא המפרנסת העיקרית.)

הגעתי לחיי המשפחה . כמו בשיר של עטרי:" מתוך עולמות שבורים  "

כך גם לגידול הילדים. לא בשלה!!!

אז עכשיו שהם גדלים ולא הקניתי הרגלים טובים (אני מאמינה שאדם יכול לתת מה שיש לו. אם לי אין הרגלים...  לא אוכל לתת)

כך שאני מרגישה פיספוס עצום!!  (הגדול בן כמעט 9)

הרגלים של שיחה קריאה חברה------ על הפנים

מה שנותר לי בכוחות הנפש הדלילים שיש לי- זה לטפל בתוצאות של מה שלא טיפלתי בהיוולדם

וזה הרבה הרבה יותר קשה

כמעט בלתי אפשרי?

וזה קשור מבחינת הצורך להשקיע כל דבר בזמן המתאים 

עבודה קשה מאוד חינוך ילדים (ואני יודעתצ, ב"ה) כי קשה לנו גם לחנף עצמנו, אך צריך כמובן גם להתפלל הרבה. יש גורמים מקצועיים וגם אני נעזרתי כשהיה לי קשה (לא יודעת אם יותר משלך, אין דרך "למדוד" אבל רבים נעזירם כיום כי מבינים שזו הדרך)אין בושה בכך, להפך.

בהצלחה. מאחלת לך המון בהצלחה ושתגדלי בנחת ..(ואל תשכחי ..אם כבר ציטטת.. ש"מתוך... ה י א  צ ו מ ח ת " (אני יודעת שקל לדבר..) זה גם ביהדושנבנים מאתגרים כמו עמ"י בשעבוד מצרים שצמח כעם..

שה' ישלח לך רק טוב!

נראה לי שיש בדורנו קצת בלבול בכל נושא הייעוד.

נראה שיש הבדל בין ייעוד, מטרות בחיים, מטלות, הגשמה עצמית.

אני רואה את הייעוד שלנו כיהודיות ללא כל קשר למצב בחיים באותו רגע.

תמיד יהודי צריך לשאוף להיות יותר טוב, לעשות יותר מצוות וכו' זה יעודנו בעולם.

על כל יהודי לקדש שם שמיים בעשיות הגדולות עם הקטנות והטריוויליות. (כמו להאכיל את ילדינו הרעב)

יש דבר אחר שמאוד לוחץ היום על כולם וזה ההגשמה העצמית. בזה יכול להיות הפסקות בחיים.

לא כל אחת מרגישה שלגדל ילדים זה הדבר שהכי מגשים אותה, אז מי שזה לא כך אצלה, כדאי שתמצא

לעצמה משהו נוסף שיכול להשתלב עם גידול הילדים. כל אחת לפי ראות עיניה.

גם אני מגדלת כבר עשור ילדים ואצלי עד גיל הגן הם בבית פחות או יותר, ותמיד אני עושה עוד משהו.

לומדת כל מיני תחומים, עובדת בעבודות קטנות, משתדלת להתנדב במה שאני יכולה. אני תמיד דואגת שיהיה לי כמה שעות בשבוע לעצמי, לדברים שממלאים אותי, כדי שיהיה לי כח ושמחה לילדים. מומלץ מאוד.

ומה המטרה שלנו? לדעתי פשוט להתקדם תמיד ולשאוף יותר למעלה...

Iלא יכולה להתאפקI (אז למה באנונימי??...)

רציתי לשבור מעגל קסמים שלילי והצלחתי,יכולה למשרש אם בא לך.

ותורמות לחברה :,קשישים" ,עולי םחדשים עיירות פיתוח, נוער במצוקה הכנה לבגרויות, ידי חנ"מ ועוד ועוד.

מי שיש לה דחף עצום למקצוע מסוים כנראה זה היעוד שלה ,למשל רופאה, פסיכוללוגית, מדריכת כלות או כל דברוכמובן מורה אבל זה נכון שיש שלבים בחיים למשל כשיש ילדם קטנים וצפופים שאולי לוותר לכמה וכמה שני םעל המקצוע. (מובן שישנם נשים שגם נהנות לעבוד וגם עובדות בגלל פרנסה)

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

לק"י

הבן שלי בגיל הזה בערך ודוקא אוכל מעוך, וגם מוצץ ונוגס באוכל חתוך לרצועות.

אבל מבחינת אוכל, חי בעיקר על הנקה בבית ומטרנה אצל המטפלת. ובערך פעם- פעמיים ביום אוכל מוצקים, ולא בכמות ענקית.

חתיכות בגודל אצבע שהוא ימצוץ או ינגוס ולאט לאט ילמד מה הגודל המתאים לו.

אפשר אצבעות טוסט עם ממרח

אצבעות בטטה

ואז זה רך ומתפרק לו בפה

לק"י

אני נותנת לבן שלי רצועות של ה"קשה" לכרסם.

אבל זה בגדר התנסות ותעסוקה.

לאכול לחם ממש זה ביסים קטנים עם משהו.

הכי טוב לנסות ולראות איך הילד מסתדר.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש