אולי זאת הסיבה שאחרי ההריון הראשון החלטתי שאני הולכת לעשות את מה שני הכי אוהבת, וחוזרת לאוניברסיטה לתואר שני.

זה מאוד מאוד קשה להיות אישה בהריונות ועם ילדים וגם לעשות תואר, אבל זה אפשרי וזה מאוד משתלם: א. כי אני מתמלאת מזה וזה משמח אותי ונותן לי כוחות. ב. כי זה בע"ה יאפשר לי לעבוד בעבודה עם שכר שיאפשר לי להעניק לילדים שלי גם מבחינה כלכלית (ובתור אחת שלא היה לה את זה, זה חשוב מאוד בעיני).

ויש עוד אפשרויות. אני מכירה כמה וכמה אמהות שגם כשהן לא עבדו תמיד למדו משהו: הדרכת כלות, ייעוץ זוגי/משפחתי, אימון, חינוך, רפואה אלטרנטיבית, טיפול בדרמה וכו' וכו'.

ואגב, חלקן התחילו ללמוד רק אחרי שהן סיימו לגדל את הילדים. זה ענין של יוזמה ולקיחת אחריות על החיים שלך.

יהי רצון שהקב"ה ייתן לי את הכוחות תמיד להיות בהתקדמות ולמידה, וגם להיות אמא טובה!

שכדאי לך ללמוד/ לעבוד אפילו שעות ספורות בשבוע וכך תרגישי סיפוק.

יהיה לך למה להתלבש בבוקר ותאמיני לי כשיוצאים מהבית- מספיקים יותר.

 ביום שאני יוצאת אני חוזרת עם מרץ, מכינה אוכל מנקה וכו' וכשאני בבית כל היום - היום עובר מהר..

כשאת עושה דבר שמתחשק לך, רק אחר כך יש הספק בבית הרבה יותר! מכל יום רגיל בלי המשהו הכייפי שאת עושה ממילא כל יום זה נותן מרץ !

ולפי הדברים שכותבת קינמון נשמע כמו מרמור על התפקיד היום יומי שנפל בחלקינו כאמהות לכן מאוד כדאי פשוט למצוא זמן ולהתפנק!

סליחה אם הבנתי את הדברים לא נכון ואין לי ענין להעביר ביקורת חלילה... (אפילו ניתן לומר שאני גם מאוד ממורמרת על הכל ואני נשואה כבר ארבע שנים ורק עכשיו נופל לי האסימון מה תפקידי כאם לילדים קטנים פשוט לעמול ולעמול בלי הפוגה זה מתסכל מאוד!)

אני עוד צעירה, ב"ה הריון ראשון,

אני רוצה משפחה גדולה, זה החלום שלי מאז שאני זוכרת את עצמי ואני יודעת שזו המשימה הכי גדולה וחשובה שלי בעזרת ה'..

אבל לפעמים אני שואלת את עצמי- ככה אני אראה כל השנים הבאות?

יושבת בגן שעשועים מדברת על עגלות מוצצים והריונות?? (זה המצב שאני רואה ברוב המקומות.. ומלחיץ לחשוב שאני אהיה כזו בדיוק...)

אבל אני חושבת שיש עניין וזה ממש חשוב שאשה תפתח את עצמה.. לאו דווקא קריירה מטורפת... פשוט בדברים הקטנים, לעשות דברים שאת אוהבת, לפתח כשרונות, ללמוד... שיהיה עוד דברים לדבר עליהם...

רציתי לספר לכן שממש מעניין אותי בשנים האחרונות לדבר על

מוצצים הנקות וכאלה (מי היה מאמין?!) כי זה באמת עיקר חיינו

עכשיו..

כמובן שכאשר אני נפגשת עם אימהות ברמה אחרת אנו מדברות

גם על חינוך לאהבת ה', גבולות, התמודדות בכל מיני שלבים, 

אך זה היופי בחיינו אנו משתנים, החיים משתנים

אך המטרה היא אותה מטרה:

עבודת ה' ועבודת המידות בכל מצב ובכל נסיבות

לשכלל את עצמנו

וכאשר מופקד עלינו חינוך הדור הבא זה גם לעזור להם לצמוח

בכיוון זה.

בעזרת ה' שנזכה!!!

שנה טובה

היום כשאני אמא יש מטרות מסוג אחר, ואני בטוחה לגמרי שכשאהיה סבתא יהיו לי מטורות שאני לא יכולה לחלום עליהן עכשיו.

כשהייתי נערה למדתי תורה בכל מיני מסגרות וזה היה לי מאוד חשוב ובונה, הלכתי ללימוד ליל הושענא רבה ולהקפות שניות בשמחת תורה, התלבטתי עם חברות בכל מיני שאלות אמוניות, כתבתי שירים... זה היה חשוב וטוב לזמנו.

היום, ככל שהילדים גדלים, אני מבינה יותר ויותר שהעניין העיקרי שלי בחיים היום הוא עבודת המידות, נושא שבתור נערה בכלל לא דיבר אליי. היום אני נמצאת בהמון לבטים של בניין הבית שלנו, חינוך לילדים, תגובות לכל מיני התנהגויות שלהם, ניסיון לצמיחה זוגית עם אישי היקר, וכל הדברים האלה משקפים לי בצורה מאוד ברורה את המקומות החסרים בי, הבורות שיש לי נטייה ליפול אליהם, ואני בתהליך מתמיד של חיפוש דרכים להתמודד עם הבורות האלה, ללטש את החיבה והסבלנות וההכלה וכל מה שהייתי רוצה שאישי והילדים שלי יקבלו ממני. אז בעולם המעשה אני עושה כל מיני דברים (תלוי באיזה תקופה, כשאני אחרי לידה יש לי נטייה להסתגר לאיזו חצי שנה ולשקוע בעצמי ובתינוק), בעבודה, בבית, מדי פעם גם שיעור או התנדבות, אבל המרכז, הלב של הדברים, זה הניסיון שלי לעבוד על המידות, והדרכים המלהיבות שמצאתי להתקדם בכיוון הזה.

אני בטוחה שבע"ה כשלא יהיה לי האתגר של גידול ילדים קטנים, וגם הזוגיות מן הסתם כבר תהיה בשלה יותר, יהיו נושאים אחרים שיקראו לי. אני רואה סביבי את אמי ואת חמותי, שתיהן פעילות בכל מיני נושאים שחשובים להן, עוסקות בהתנדבות ובלימוד תורה, וכמובן קשורות גם לנכדים המתוקים - והחיים שלהן מלאים. אז יש לי יופי של מודל לשאוף אליו

צריך לחשוב על זה כל יום נראה לי...

המטרות בחיים וודאי משתנות ע"פ הצרכים שלנו, מצבנו המשפחתי וכו'..

אני חושבת שתק' הפוריות היא חלק די קטן מחיינו- אך משמעותי ביותר, והמשמעות האמיתית שלו לדעתי- זה כמובן חינוך הדור הבא.. איך אני רוצה לגדל את משפחתי וילדי, לאן אני רוצה שהם יגיעו (רוחנית, לא רק פיזית) וכד'.

ליווי הילדים ממשיך גם אחרי שהם בני 20 ו-30, (כך אני מרגישה מהורי בכולופן..) והמקום שלנו בתור הורים/ סבים הוא משמעותי לא פחות (ואולי יותר?) כשהם בגילאים האלו, כי הם מסתכלים עלינו אחרת..

קראתי לאחרונה את ספרה של דר' חנה קטן- "חיי אשה" והיא כתבה שם כמה נק' שממש נגעו לליבי על מטרות בחיים וכו' (לא במפורש אלא בין השורות מבינים את זה) לדעתי הוא שווה קריאה, ואולי הוא גם יעזור לך בכל מני נושאים שחשבת עליהם..

ועוד משהו קטן- לדעתי עצם זה שהעניין מעסיק אותך- כבר גורם לך להציב מטרה, לנסות להגיע למקום אחר וכו', זה ממש חשוב ואשרייך שזהו מקומך!! נסי למצוא את הדברים המעניינים והכיפיים בחייך, להתעסק בהם בזמן הפנוי (המועט אני מניחה..) ולהעצים את הדברים האלו- אולי זה יעזור ויכניס עוד משמעות!!

בהצלחה רבה!

החכמתי מאוד!

אז כנראה שהמטרות שלי תלויות בתקופה בה אני נמצאת. רק העניין שקצת קשה לי איתו שכרגע אין לי מטרה שמיוחסת לי בלבד. נכון אני אמא ורעיה והילדים והבעל הם מטרה מרכזית בחיי אבל מאד חשוב לי שתהיהלי התקדמות במשהו שייחודי עבורי.הצעתן פה עבודה, אולי זו גם אופציה, נראה.

למישיי תודה על ההמלצה לספר אני חושבת שהוא ממש יתאים לי כרגע ומקוה שיתן לי מענה לשאלות שעולות בראשי.

הנושא שהעלית העסיק מעסיק ויעסיק בעה עד 120. אני משתדלת לחבר לעולם המעשה שלי את העולם הרוחני שלי אם בשיחות עם בעלי .חברות וחיבור לשיעורי נשים יש לנו נטיה בכל המולת היום יום לראות את הגודל ומעבר לקיטש לציניות ולסיסמאות בלילה בלילה אני מזכירה לעצמי שאני זוכה לגדל את ילדי המתוקים והשובבים כאן בארץ ישראל ושזה מרגש ומפעים ומתפללת לזכור את זה עד הבוקר ואם אפשר למשוך את הגילוי המפעים הזה עד הצהרים ואם לא אז אני בלי נדר אזכיר לי את זה בשקט בשקט גם בלילה הבא...חלומות נעימים וימים נפלאים מלאי משמעות

וחשוב לדעתי שזה יעסיק אותנו אחרת נמצא את עצמנו שוקעות בפטפוטי טיטולים...

מהחוויה האישית שלי, חינוך ילדים מצריך הרבה כוחות נפש וגם נחת. להיות רגישות למה שהילדים עוברים, לעלות בהקדם על קשיים שעולים, להיות יצירתיות באיך להתמודד עם דברים- זו מטרה שהישום שלה הוא כ"כ יומי ושוחק אבל בסופו של דבר היא נותנת תמונה מלאה של בוגר בריא, שמח, שחי בשלום עם עצמו ועם העולם שסביבו, בע"ה.

גם אותי מתסכלות שיחות "גן שעשועים". אבל לפעמים מספיק טריגר קטן כדי ליצור שיחה יותר עמוקה ויותר משמעותית, ואז חוזרים הביתה לארוחת ערב עם קצת סיפוק...

בס"ד

שלושת ילדי נולדו בצפיפות, כשהגדול היה בן שנתיים וחצי כבר היו לו 2 אחים, ושלושתם היו איתי בבית 24 שעות. רוב שעות היום הייתי איתם לבד. 

ו... 

יצא לי לחשוב על הנקודה הזאת, אבל לא כמו שאתן כותבות, בשמחה ובנסיון להבין, אלא אני חשבתי על זה בטרוניא. הייתי צמאה לדבר עם בני אדם בשפה נורמאלית, ולא "בתינוקית" . (הבעל עבד קשה והיה מגיע הבייתה רק לישון)

הרגשתי שכל כשרונותי האינטלקטואליים היצירתיים וכ' מתנוונים לאיטם.

וכן- נשחקתי ורציתי הפסקה.

כעת הקטן שלי בן ארבע- וזה אילוץ של החיים.

הספקתי הרבה, ללמוד בשני מקומות שונים במקביל, (באחד מהן עדיין לומדת) להקים עסק משלי בתחום בו מתמקצעת, וב"ה רואה ס"ד גדולה במעשיי. 

ומתפללת לחזור לטיטולים, ולהנקות, ולהריונות, ולתקופות האלו. 

מדגישה- לא משווה את האופן בו אתן כותבות למה שאני עברתי- אבל זה העיר אצלי נקודה שלא שיתפתי בה אף אחד. מעולם. אז הינה היא יצאה. 

מה זאת אומרת "אילוץ של החיים" אני באת שואלת כדי להבין כי אני די מזדהה עם מה שכתבת ואני מלאת הכרת תודה עצומה לבורא עולם על המתנה שהיא ילדיי ועל בריאותם וכו'. זה לא מובן מאליו ממש ברור.

אך.. למה הכוונה?!

בתור אמא ל 3 יחסית צפופים,לגמרי עבודת המידות.

מול המשפחה הגרעינית שלי..

ומהמקצוע שלי זה פשוט הכיף שלי והתחביב,ואני לומדת כ"כ הרבה.

יש לי  שני תינוקות בן שנה וחצי ובן חודש. מהלידה היה לי מאד קשה לטפל בשניהם לבדי (בעלי חוזר מאוחר בלילה ואז נוסע לכולל) אך מהרגע שהבנתי ששינהם ילדיי וככה זה ושלא בא לי להיות אמא כעסנית שצועקת כל היום אז נהיה לי יותר קל.

הראשון רוצה וצריך ודורש תשומת לב שלא תמיד את יכולה לתת. וזה מאד קשה ודורש כוחות נפש אדירים. לפחות בשבילי

בס"ד

באמת אהבתי את ההגדרה, גם לי היה קושי עם הקטנים שלי שב"ה נולדו שנה אחר שנה, וגם לי היה רגע של "הברקה" כזאת

לא נעים לומר שמרגישים קצת ...שחיקה.. או שיעמום. לא כולן כמובן ..אלא אצל חלק מסיבות שלאו דווקא הן אשמות .אול יאין להם זמן (או שאינן משתמשות ב"פנאי" שיש אם מתוך עייפות בערב או מסיבה אחרת..) להתאוורר אפילו לצאת להליכה עם חברה..או כמובן לשיעור..

 ואז הן מרגישות כך.

גם אני מרגישה ככה המון ושוב אני מרגישה שזאת העבודת המידות שלי.

וביראת שמיים, יחס בינך לבין בעלך, חברות, עשיית חסד.....

אבל נשמע לי שמפריע לך משהו יותר עמוק... נראה שאת לא מרגישה שיש לך זמן לעצמך כי את כל הזמן סביב הילדים, אפילו את בעלך לא הזכרת... והאמת היא שאני מבינה אותך. אם תרצי להרחיב בנושא... אני כאן.

אימא ל-3 מתוקים, שמשתדלתלנהנות מכל העולמות... (משפחה, חברות, תחביבים...)

קשה, אני ממש לא שם, אבל אולי זה הייעוד..

ולהתפלל לבנים חכמים נבונים ויראי אלוקים, שאמא שלהם שמחה ומחייכת ומודה על מה שיש, ועובדת על המידות..

(במובן שזה לא סותר לימודים, לימוד תורה, תחביבים וכו'- הם האמצעים למטרה הזאת).

בהתחלה הרגשתי שאני לא מצליחה למצוא זמן לצרכים בסיסים,היום יש הרבה יותר איזון,בזכות הילדה אני מרגישה הרבה יותר רגועה,סבלנית,זורמת וגמישה ומבחינתי זה ממש מפתיע לטובה ולא מובן מאליו.

אחר-כך, כשתסתכלי אחורה, תראי גם יופי שבדבר, שכעת, מרוב המטלות קשה לפעמים לראות..

וכשהילדים בע"ה יגדלו, הם עדיין יזדקקו לך, רק לדברים אחרים, בהתאם לגילם ולצרכם. אמא - זה תפקיד לכל החיים. חיים של הילדים שלך, לא שלך, כי גם כשתלכי לעולמך עדיין תשפיעי על ילדייך. כי את - אמא.

ותפקידך, כמו זה של כל אמא: לגדל, ולחנך, להכניס אל העולם כמה שיותר מוכנים להתמודד איתו ולעזור להם לעשות את תיקונם. וזה - הכי חשוב. כי להחליף חיתול יכולה גם מטפלת, גם שכנה וגם כל אחד. אבל לעזור לעשות את תיקונם - זהו התפקיד העיקרי של ההורים, כלומר - שלך. ובשלב של חיתולים זה בדוגמה אישית ובהתניית הרגלים נכונים, ובשלבים מאוחרים יותר - זה בעוד אין-ספור דרכים נוספות.

מקווה שעניתי. אם תרצי לדבר על זה עוד - תכתבי לי למייל, כי אני לא מגיע לכאן כל יום ויתכן ולא אראה את תגובתך.

ולגבי סבתא - כשתהיה סבתא תראי, כמה שהיום עמוס, ולא מספיקים....

אני אמא ל-3 בנות,ב"ה...ועכשיו בהריון הרביעי, ובנתיים אני מתחילה שנה 3, ואחרי עוד שנה, בעז"ה, בלימודים...

בהחלט לא קל להוציא תואר כשכל ילדיך הם מגיל 8-4, ועוד אחד בדרך, אבל ב"ה, השם נותן כוחות, ואם צריך אז נעזרים גם בבעל ובהורים ויוצאים ללמוד כדי שבסוף גם נהיה מאושרות ומסופקות מעצמנו כנשים ובכך נרגיש שאנו עושות את המוטל עלינו בבית מתוך שמחה ולא מתוך חובה....ואין ספק שיש גם היבט כלכלי לטובת שיפור הרמה עבור הילדים...וכן, מותר להגיד, גם עבורנו הנשים....

תצאי ללמוד משהו, לא חייב להיות בהכרח תואר, כל דבר שיעניין אותך ויתן לך מקום מרגוע מהבית...וכך תחזרי רגועה יותר וכולם ירוויחו מכך, בעיקר את. בהצלחה!!

להיות אמהות, אפשר שגם נהיה אמהות אבל לא רק וזה בטח לא היעוד של רוב הנשים

אולי במקרים מסויימים אשה תהיה רק אמא אבל ברוב המקרים כל אחת צריכה להשפיע דרך מה שמיוחד בה ולא לעשות לעצמה הנחות ולומר שהיא רק אמא וזהו

אני ממליצה לכם לתרגל תאגיה, זה טוב לגוף ולנשימה ולנשמה, זה תרגול שמיועד להעצים את האנרגיה לאחר לידה ובכלל והתפישת עולם מאחורי התאגיה היא לממש את היעוד האישי.

הרי בעצם כשאת כותבת שלא כולןם יעודן להיות אמא(אם כי ,כמובן שלרובן זה היעוד)

 אז למה התכוונת? לעזטור לחברה בכל מיני אופנים. בצדקה וחסד וכו'(ולאו דווקא גשמי, כמובן, אלא רגשי נפשי וכו'. מה שנפוץ כיום "העצמות" למיניהן וכו' "קאוצ'ינג" וכיוצא בזה..)

האם הילדים אינם "חברה"?! הלא כל האנשים הנזקקים היו ילדים,ולעיתים מה שלא יכלו לתת להם בבית ולאו דווקא מבחירה ,לא כל הורה מסוגל ..) הם הולכים למטפלים.

גם אמא היא בעלת חסד ועוזרת לחברה- ילדיה

כך אני מאמינה

כל אדם בא לעולם להביא את הייחודיות שלו, ברגע שחוקים חברתיים מאפשרים ביטוי אחד ויחיד, אמהות, לחצי מהאוכלוסיה הם מצמצמים את הבריאה והאפשרויות שלה להתבטא.

אז ברור שיש כאלו שבחרו להיות אמהות כביטוי אישי, אבל את בטח מסכימה איתי שלא מדובר על 51% מהאוכלוסיה, כמו שקורה בחברה החרדית למשל.

השאלה היתה לגבי יעוד כאמהות ואני חושבת שכאן יש טעות בשאלה, יש יעוד ויש אמהות וזה לא בהכרח הולך יחד, ממש לא.

אנחנו בעצם מדברות על ייעוד של נשים שיש להן ילדים צעירים בבית, נניח עד גיל עשר. כשהצעיר ביותר גדל התמונה כבר משתנה. אז כמה שנים אנחנו במצב כזה? נניח (אם נהיה לארג'ים) - שלושים שנה? ומה תוחלת חיים ממוצעת של אישה בחברה שלנו? 80 שנה? לא כזה אסון להקדיש פחות מחצי מזה שיופנה בעיקר (בעיקר - כלומר לא אך ורק אבל זו נקודת הכובד) לליווי בני אדם זעירים בתהליך גדילתם, לסיפוק צורכיהם הגופניים, הרגשיים, השכליים וכו', ולהתפתחות אישית יחד איתם.

(ולא הבנתי מה שאמרת על החברה החרדית, למיטב ידיעתי שם נפוץ מאוד שהאישה היא המפרנסת העיקרית.)

הגעתי לחיי המשפחה . כמו בשיר של עטרי:" מתוך עולמות שבורים  "

כך גם לגידול הילדים. לא בשלה!!!

אז עכשיו שהם גדלים ולא הקניתי הרגלים טובים (אני מאמינה שאדם יכול לתת מה שיש לו. אם לי אין הרגלים...  לא אוכל לתת)

כך שאני מרגישה פיספוס עצום!!  (הגדול בן כמעט 9)

הרגלים של שיחה קריאה חברה------ על הפנים

מה שנותר לי בכוחות הנפש הדלילים שיש לי- זה לטפל בתוצאות של מה שלא טיפלתי בהיוולדם

וזה הרבה הרבה יותר קשה

כמעט בלתי אפשרי?

וזה קשור מבחינת הצורך להשקיע כל דבר בזמן המתאים 

עבודה קשה מאוד חינוך ילדים (ואני יודעתצ, ב"ה) כי קשה לנו גם לחנף עצמנו, אך צריך כמובן גם להתפלל הרבה. יש גורמים מקצועיים וגם אני נעזרתי כשהיה לי קשה (לא יודעת אם יותר משלך, אין דרך "למדוד" אבל רבים נעזירם כיום כי מבינים שזו הדרך)אין בושה בכך, להפך.

בהצלחה. מאחלת לך המון בהצלחה ושתגדלי בנחת ..(ואל תשכחי ..אם כבר ציטטת.. ש"מתוך... ה י א  צ ו מ ח ת " (אני יודעת שקל לדבר..) זה גם ביהדושנבנים מאתגרים כמו עמ"י בשעבוד מצרים שצמח כעם..

שה' ישלח לך רק טוב!

נראה לי שיש בדורנו קצת בלבול בכל נושא הייעוד.

נראה שיש הבדל בין ייעוד, מטרות בחיים, מטלות, הגשמה עצמית.

אני רואה את הייעוד שלנו כיהודיות ללא כל קשר למצב בחיים באותו רגע.

תמיד יהודי צריך לשאוף להיות יותר טוב, לעשות יותר מצוות וכו' זה יעודנו בעולם.

על כל יהודי לקדש שם שמיים בעשיות הגדולות עם הקטנות והטריוויליות. (כמו להאכיל את ילדינו הרעב)

יש דבר אחר שמאוד לוחץ היום על כולם וזה ההגשמה העצמית. בזה יכול להיות הפסקות בחיים.

לא כל אחת מרגישה שלגדל ילדים זה הדבר שהכי מגשים אותה, אז מי שזה לא כך אצלה, כדאי שתמצא

לעצמה משהו נוסף שיכול להשתלב עם גידול הילדים. כל אחת לפי ראות עיניה.

גם אני מגדלת כבר עשור ילדים ואצלי עד גיל הגן הם בבית פחות או יותר, ותמיד אני עושה עוד משהו.

לומדת כל מיני תחומים, עובדת בעבודות קטנות, משתדלת להתנדב במה שאני יכולה. אני תמיד דואגת שיהיה לי כמה שעות בשבוע לעצמי, לדברים שממלאים אותי, כדי שיהיה לי כח ושמחה לילדים. מומלץ מאוד.

ומה המטרה שלנו? לדעתי פשוט להתקדם תמיד ולשאוף יותר למעלה...

Iלא יכולה להתאפקI (אז למה באנונימי??...)

רציתי לשבור מעגל קסמים שלילי והצלחתי,יכולה למשרש אם בא לך.

ותורמות לחברה :,קשישים" ,עולי םחדשים עיירות פיתוח, נוער במצוקה הכנה לבגרויות, ידי חנ"מ ועוד ועוד.

מי שיש לה דחף עצום למקצוע מסוים כנראה זה היעוד שלה ,למשל רופאה, פסיכוללוגית, מדריכת כלות או כל דברוכמובן מורה אבל זה נכון שיש שלבים בחיים למשל כשיש ילדם קטנים וצפופים שאולי לוותר לכמה וכמה שני םעל המקצוע. (מובן שישנם נשים שגם נהנות לעבוד וגם עובדות בגלל פרנסה)

לק"י

יש נראה לי כסאות קטנים, אבל ממש לא מפריע לי שתאכיל עליה בגיל הקטן.

גם מזרונים זה בסדר מגיל מסויים.

ולהביא אוכל זה בהחלט מבעס, אבל יש כאלה שזה ככה.

שנה הבאה זה יהיה 7:15-16:00, חמישה ימים בשבוע, 4 ילדים, כולל אוכל, 2550 ש"ח.

אזור הדרום (המיקום גם משמעותי).

בהצלחה!!

שתמצאי מקום טוב עם מטפלת טובה!

אם את זכאית לסבסוד אולי תחפשי משפחתוני תמ"ת באיזור שלכם?

שישנים על מזרונים או עגלות

גם במעון בגיל הגדול ישנים על מזרונים

הבת שלי ישנה בעגלה

אני מביאה לה אוכל

יש כסאות אוכל

מ8:00 עד 14:00 1600 ש"ח

יש נראלי 6 ילדים

ישנו בעגלות, אני הבאתי את האוכל, היה כיסא אוכל אחד אז אכלו לפעמים עליו, לפעמים בעגלה, לפעמים עליה.

הייתה מטפלת מדהימה, מלאת חום ואהבה... 6 ילדים

התחילו את השנה בגיל שנה פלוס מינוס

שבעה ילדים

1700₪ 7:45-13:45

ישנים בעגלות

יש שני כסאות אוכל ואוכלים בהם בתורנות כשהשאר משחקים (ממה שאני רואה הלו"ז זורם, אין שעה שכולם יושבים לאכול בו זמנית).

מביאים אוכל מהבית, ובכיף היא מכבדת ילדים פה ושם מאוכל של ילדים אחרים. אה היא גם מכינה להם דייסת קוואקר.

האמת אין לי שום בעיה עם זה.. הרבה יותר מעניין אותי למשל אם יש חצר ומה יש בה

וכמובן איך המטפלת עצמה.

(הבן שלי ישן שנצים בעגלה בבית, וגם הגדול יותר היה ככה)

יש כיסא אוכל אחד ולפעמים מאכילה עליה, ואנחנו מביאים אוכל שזה מבאס אבל לא נורא כי חצי מהשנה גם ככה לפחות חלק מטרנה או חלב אם, והשאר.. כמה כבר תינוק קטן אוכל, אפשר להכין בתחילת השבוע לכל השבוע, או כמונו להפריש מהאוכל של שבת או שלנו

אצלנו זה שבע וחצי עד רבע לארבע, ארבעה ילדים,  2400 בירושלים (נחשב זול אצלנו)

כשהיה לי משפחתון ואימהות היו אומרות לי "יקר"

הייתי מפנה אותם לזול…

יותר ילדים

בלי כסאות בלי מיטות בלי אוכל וכו

זול…

מבינה ש'רק אני הבעייתית'.

סתם

שרק לי זה נשמע נורא ואיום.

(זה לא ילד ראשון)

וגם המחיר אני מבינה שסטנדרטי

אבל איך עושים את זה?

זה עצוב לי נורא. מרגישה אמא מזניחה

בעיקר עצם זה שאני שולחת למשפחתון ולא יכולה להשאיר אותו עוד איתי בבית.

ואז כמה התנאים במשפחתון גרועים לעומת הבית.

ואני דואגת שהוא לא יקבל את צרכיו. שיצרח עד שניתנו לו לאכול.

ובמיוחד לישון על מזרון עושה לי הזנחה! הוא פיצי! 

בסיפור הזה

הילד שמח?

מטפלת חמה ואוהבת? שמחה?

יש אוכל מזין? שינה טובה? ניקיון כללי? (טיטולים וכו')

מה עוד צריך?

אבל זה קצת עניין של נורמות בכל מקום

אני לפני שנתיים שילמתי 3300 לילדה מתחת לגיל שנה (סיימה את השנה בת שנה וחודשיים)

היו לולים, קיבלה אוכל מוצק (תמל/ שאוב אני הבאתי מן הסתם), היו כסאות (לא סגורה בדיוק על זה אבל נראה לי שהיו לה כמה כסאות אוכל לקטנים ולגדולים יותר כסאות גן כאלה)

היה מ-7.30-16:00

אני בטוחה שהיום אותה מטפלת לוקחת כבר קרוב ל4000

יתרונות וחסרונות.

כרגע היתרונות נראים עולים על החסרונות.

ולכל נקודה בעייתית הייתי בודקת איך אפשר לפתור- 

למשל שינוי מסגרות לילדים.

אולי תהיה אופציה שהמעבר יהיה רק שנה הבאה ובנתיים את תסעי כל יום לעבודה החדשה?

פיתוח העצמאות שלך כרגע זה בהחלט נתון מאד חשוב שכדאי לשים עליו את הדעת. אבל כן תרצי עדיין תמיכה מהמשפחה- כמה הם יוכלו לסייע מרחוק? כמה הם ניידים?

אולי יש אפשרות לקחת תקופת נסיון?

מאחלת לך הרבה הצלחה וסיעתא דשמייא, החלטות קלות

ושבעז"ה הקב"ה יכוון אותך לדרך הנכונה

ושיהיה לך רק טוב

נתפלל איתך- "שמחנו כימות עניתנו"

אבל ברור שזה לא יהיה אותה עזרה

היום בטלפון אחד הם מתייצבים אצלי..

תקופת ניסיון לא אופציה...לא מבחינת העבודה הנוכחית ולא מבלינת הבאה אי אפשר להחזיק 2 ציפורים במכה

בשני הצדדים שיקולים משמעותיים למה כן ולמה לא..

לפני ואחרי הכל תזכרי שמה שתחליטי ה' איתך ובע"ה יעזור לך להרגיש שזו האופציה הכי טובה.

לדעתי השיקול של להישאר בסביבה תומכת (משפחה, גננות) הוא מאד חשוב. הייתי לדעתי מדרגת אותו די למעלה אבל רק את יודעת עד כמה את מרגישה באמת עטופה.

אם את ממילא רוצה לעבור דירה, אולי את יכולה לעבור למקום שקצת יקרב אותך להצעה החדשה, ועדיין יאפשר לך להישאר במסגרות הנוכחיות או שזה פער גדול מידי?

עוד משהו שאני חושבת, שמעבר דירה כולל החלפת חברה והכל זה באמת טלטלה די רצינית למשפחה.. ההתאקלמות דורשת הרבה אנרגיה נפשית. אז גם מהבחינה הזאת משהו שהוא גם וגם יכול להיות יתרון גם לזה.

לגבי להפסיד הזדמנות, אם תגיעי למסקנה שהכי טוב לך להישאר, אני בטוחה שה' יסדר לך עוד הזדמנויות..

תלות במשפחה זה ממש נורמלי ובריא בשלב כזה, ולאט לאט תיבנה גם העצמאות.

חיבוק גדול גדול!

בטוחה שקשה לקבל החלטות כאלה לבד❤️❤️❤️

נכון שתלות זה בריא אבל מכוונה טובה והמון עזרה שלהם אני כבר מרגישה שהם כבר ממש ממלאים מקום של הורה מול הילדים

ואכן מאוד קשה לקבל החלטות כאלה גדולות לבד במיוחד שאצטרך להתמודד גם עם ההשלכות לבד אז תודה על הייעוץ שלכן😘

את seven?

אני לא יודעת כמה זמן עבר, אבל אני חושבת שמה שכדאי שיהיה בראש סדר העדיפויות זה היציבות הרגשית שלך ושל הילדים. ועכשיו השאלה איפה יהיה לכם עדיף.

מעבר דירה זו טלטלה לילדים (וגם למבוגרים), בטח באמצע שנה. מצד שני תלוי איזו אמא את כרגע ואיזו אמא תוכלי להיות שם (מדברת על העולם הנפשי והרגשי שלך)

אני חושבת שהייתי שמה רגע בצד את עניין התפתחות הקריירה, הילדים שלך בגן אז אפשר גם עוד שנתיים שלוש (או יותר) לחשב מסלול מחדש מבחינת עבודה (לדעתי).

אין לי עצה מועילה. אבל זה המחשבות שלי. לשים דגש על יציבות המשפחה והעולם הפנימי של בני המשפחה

רגע אחד אני בסדר ורגע אחרי שהילדים ישנים אני ברצפה מרוסקת..אבל מבחינת תפקוד הכל כאן מתקתק כרגיל ב"ה

ואני כן אמא טובה גם עכשיו

ואני מבינה מה שאת אומרת אבל מרגיש לי שהצעה כזו לא תחזור ושחבל לי לפספס מקפצה כזו

אני חושבת שלא הייתי עוברת וגם לא הייתי מחליפה את מקום העבודה כרגע.

זה יותר מדי טלטלות לילדים והנסיעות יקשו עלייך להיות בפניות עבורם.

המשפחה שכן סביבכם גם אם היא לא עוזרת כמו שהיית מצפה, היא עוגן משמעותי מבחינה חברתית ורגשית (גם לך, אגב).

גם להוכיח את עצמך כרגע זה הרבה מאמץ שנכון יותר לדעתי להשקיע בילדים.

אני לא יודעת כמה זמן עבר, אני יודעת מנקודת הנחה שעברו מספר חודשים.

שהקב"ה ישמח אותך ושייתנו לך עצות טובות.

ככ הרבה התלבטויות שפתאום אני אמורה להחליט לבד

באמת שרק ה יתן לי עצה נכונה לי ולילדים

לגבי חברה יש לי גם שם אנשים שמכירים אותי ואני בקשר קרוב איתם

החסרונות הם טלטלה, חוסר יציבות, התרחקות ממקור תמיכה, התרחקות מבוס שמעריך אותך ומכיר אותך גם מתקופות אחרות.

זה חסרונות מאד משמעותיים בתקופה שאת צריכה לייצב הכל מחדש אחרי שהתערער.

בגלל שאת שואלת אני מעיזה לענות...

חיבוק ענק לגיבורה שאת

אבל אני מתלבטת אם פשוט לקחת את זה כמשרה נוספת במקום לעזוב את הקודם וזה יעלה לי את ההכנסה ממש משמעותית

ותודה שענית

לעניות דעתי לא הייתי משנה מסגרות באמצע שנה בכל מקרה

בתכלס לכל ילד זה ממש יכול להיות טלטול שיכול להשפיע לטווח ארוך ארוך.. עד שבונים מעמד בגן, מרגישים בבית וזה .. זה ממש מטלטל להחליף

אז בטח אם מדובר בסיטואציה מורכבת ובטח אם הגננות מכילות ומגוייסות ומסוגלות לעזור (יש כאלה לא מעט שרוצות אבל לא מצליחות..)

גם בשבילך הסתגלות של הילדים למעבר גן ומעבר דירה יכולה להיות מתישה...

גם מעבר דירה בלי מעבר מסגרות הוא מטלטל.. אז שניהם נראלי ממש קשוח.. גם לילדים וגם לך כאמא..

חיבוק ענק ענק!!

ולגבי המשפחה- עוד יהיה את הזמן לבנות עצמאות.. זה ממש הגיוני וטבעי להסתמך עליהם מאוד בשלב כזה... מעוד מקרים שמכירה...

כמובן מה שלא מתאים ממה שכתבתי- תזרקי..

קטונתי..

עוד חיבוק גדול!!!

תרגישי טוב!

לק"י

סתם. מבינה שהגבת לי בטעות במקום לפותחת.

כדי להגיב על הודעה ספציפית, את לוחצת על לחצן "תגובה" שבאותה הודעה.

אני רוצה איזה כדור או משו

אם זה בסדר או לא

אוף

זה מה שיש לי בבית בעיקרון, הייתי שמחה אם מישהו היה אומר לי שזה בסדר לקחת

אבל הייתי נזהרת ולא לוקחת.

תנסי לשתות תה שומר. זה מרגיע את מערכת העיכול.

אז אם את בכל מקרה צריכה לקנות, נשמע ששווה להגיע ולשאול את הרוקחים. כי כנראה שזה מותר.

יש מצב את מעתיקה את הטקסט?

כאחת שסובלת משילשולים וכאבי בטן לא מעט בגלל מעי רגיש. אמרו לי שנקודתית אפשר לקחת. הייתי אחרי שבוע 12 שבדקתי.

גם גסטרו , כם רופא משפחה וגם במכון הטטרולוגי אמרו לי שאפשר.

אבל תבדקי בעצמך גם. לא נראלי שמשהו חד פעמי יכול לעשות נזק. אני לקחתי כמה ןכמה פעמים סטופיט בהריונות (כמובן מחוסר ברירה) לי ולילדים שלום. 

קל בטן זה אותו רעיון?

קל בטן יעיל יותר לכאבי בטן

אני חיה על סטופיט לא היה מצב שלא היו נותנים לי אישןר 😂

שלשולים קל בטן עזר לי

אין לי את זה הרבה ב"ה, אם כבר הפוך...

אבל הפעם זה חריג ממש אני סובלת משהו נוראי

גם לא הכנסתי כלום לפה מהבוקר, רק מים

אולי תתני לי רעיונות מה לאכול שלא יטיס אותי לשירותים?

אחות במוקד אמרה לי שאסור קלבטן

בהריון?

מלחיץ אותי...

אכלתי היום מהבוקר בננה אחת ותפוח אחד

כן מקפידה לשתות מים

מקווה שמספיק

מיץ רימונים עוזר לי כמו קסם

(קנוי סחוט מהסופר עובד נהדר.. כמו של פרימור וכו')

על התחושות.

ואת לא בן אדם דפוק בכלל!

שאני רואה שאת כותבת/מגיבה אני תמיד אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת. מבין המילים רואים איזה אדם איכותי את, חכם בחוכמת חיים.

מאחלת לך מכל הלב שהמון דלתות יפתחו ויהיה לך המון המון טוב.

בקורתיות ושיפוטיות כלפי עצמך בזמן הקרוב? חמלה והכלה ולהאמין שגלגל סובב בעולם ויבואו ימים יפים...

חיבוק

ואני כבר לא מאמינה בכלום

גם לא בעצמי

אני נמצאת במקום הכי קטן בערך

עכשיו

ואין לי כוחות לכלום.

אני לא רוצה חלילה לאבחן בפורום, אבל ממה שאת כותבת נשמע שאולי יש לך דכאון? אולי כדאי לפנות לרופא משפחה ולקבל סיוע?

להליכה עם מוזיקה אהובה באוזניות

(מישהו אחר עם הילדים)

לשבת על שפת הים (או מקום אהוב אחר) בלי או עם מוזיקה (למצוא לזה זמן)

ליצור זמנים ביום שלא צריך לעשות בהם כלום (כולל לא לשמור על הילדים) עצם השחרור מנקה את הנפש

לדבר עם אנשים שעושים טוב

לכתוב (לעצמך)

על דברים טובים

על דברים שמפריעים

בעיניי זה בסיסי

לפני חיפוש אחר תחביב

תמיד יש מגבלות שמורידות את החשק. את הלא כבר יש לך.

החכמה היא לנצח את המגבלות, לגרום לכך שיהיה אפשרי.

לראות משחקי השף יכול למלא, ויכול ליצור ריקנות.

אם בעקבות הצפייה נפתחו לך רעיונות, יש לך השראה, מוטיבציה, משמעות- מעולה.

אם סתם הגיע הזמן לישון- לא טוב.

אם את צריכה דרבון ממליצה על הפודקאסט "חשיבה פורצת דרך" או פרקים מ"חושבים טוב"

ודברים בסגנון הזה.

מזמינה הרבה סוגים מאלי אקספרס וזה ממש נחמד. כל מיני סוגים של רקמה, לגו להרכבה, בניית מיניאטורות...

מקלחת זה זמן שקט לעצמי

אבל- אם התחושה שלך בכללי היא שאין לך כוח לכלום, וגם כשאת כן עושה משהו לעצמך זה ממלא לזמן קצר או לא ממלא בכלל, הייתי בודקת קודם כל בכיוון של דיכאון...

תדעי לך שאני גם הייתי במקום הזה שאין לי תחביבים ואני לא אוהבת שום דבר

וכל היום עושה רק דברים שאני "חייבת" ולא דברים שאני רוצה

ממש בכח פיתחתי לעצמי תחביבים ותחומי עניין

אני חושבת שזה סופר סופר סופר חשוב.

ואותי אישית הציל מדיכאון (כלומר הייתי בדיכאון וזה עזר לי להרים ת'ראש מעל המים)

אין דבר כזה אין לי כשרונות. עובדה, רק בהודעת פתיחה שלך ציינת שלושה: בישול, ניקיון וריקוד

אגב זה לא צריך להיות משהו שאת טובה בו, זה צריך להיות משהו שממלא אותך.

יכולה לתת לך רעיונות מאצלי מה עשיתי אבל לדעתי זה צריך לבוא ממך

וממש ממש לשים על זה דגש.

זה חשוב וקריטי וזה בריאות נפשית להתעסק בתחביבים.

מוזיקה ואני מתחילה לתקתקקק ואין סיפוק כמו זה.

חוץ מזה-

בישול, כתיבה, לצאת עם חברה לסיבוב או גלידה, לדבר בטלפון עם חברה, לשבת מול הים, בקיץ גם לשחות.

אפשר להזמין ערכות של צביעה לפי מספרים או תמונת יהלומים, ולא צריך כישרון לזה. זה פשוט לעשות לפי ההוראות.

אפשר לקבוע זמן עם חברה, או ללכת לחוג.

לק"י

או לרקוד בשעות היום עם הילדים.

(רק אם יש שכנים מתחת, לא להגזים בקפיצות שלא יפריע להם).

קשה לי לשנות אווירה בתוך הבית.

יוצאת עם עצמי לפחות פעם בשבוע לקפה, לקניות.

ומשאירה לבעלי את הילדים להשכבות.

ספורט

ועבודה שאני אוהבת, ממלא מאוד.

קודם כל אני אתייחס לסוף כי זה משמעותי-

כתבת שאין לך כוחות ואת עצובה.

בעיני הרבה פעמים זה השורש, כי כשיש משהו כואב בתוכנו, ואנחנו לא נותנות לו מענה, הלב שלנו לא פנוי לשמוח ולהינות מדברים אחרים. הוא כרגע כואב ופצוע❤️

ולכן הכי חשוב בעיני, וזה השורש להכל, ללמוד לגשת ללב שלנו ולתת לעצמנו מענה רגשי עמוק❤️

אני אישית משתדלת להזין את עצמי בהזנה רוחנית, ללמוד דברים של תורה או של העמקה ודיוק בחיי הנפש שעוזרים לי לצמוח ולהתפתח ולהרגיש משמות ולדייק יותר את העשיה שלי ואותי. בעיני ממש כדאי לכל אישה למצוא את מה שממלא אותה (זה ממש לא חייב להיות גם משהו קבוע... איך שבא לך. פעם פודקסט, פעם שיעור, פעם ללמוד ספר)

מעבר לזה, אלה יכולים להיות דברים קטנים, כמו לאפשר לעצמך לנוח במקום מטלה שאת מרגישה שגדולה עלייך, ולפנק את עצמך בשתיה,

לטפח עציצים או לצייר או להפגש עם חברות, לדבר בטלפון עם מישהי אהובה, לצאת לטבע לים לנוף, ללמוד לנגן, לשיר, לדבר עם ה', להתנדב.

יש גם דברים גדולים יותר כמו ללמוד משהו שרצית, ללכת לקורס או ריטריט או נופש.

נשמע שיש כמה דברים שכן עולים לך, אבל בגלל המצב הרגשי את בעצם בעיקר מנסה לברוח ולכן גם אין לך כוחות❤️

מאחלת לך שתמצאי לך מענה רגשי נכון וגם דברים שיוסיפו לך שמחה וסיפוק בע"ה.

ועם מחברת, עדיף מחוץ לבית, ולכתוב ה-כ-ל. כל מה שיש לי בראש ובלב.

לפעמים סתם לצאת עם הרכב לסיבוב, לנהוג בראש שקט בכבישים בלי פקקים.

חדר כושר.

חוג שאני מאוד אוהבת.

לסוע לפגוש חברה.

ויותר בקטנה, מהבית-

שיחה עם אחותי (לשים לב מי ממלא כוחות ומי מרוקן- לא כל שיחת טלפון עושה את העבודה!).

להכין שוקו מפנק (אפשר גם לילדים) ולהנות מהשתיה.

מקלחת חמה ארוכה.

ללמוד משהו חדש (פודקאסט או ספר בנושא שמעניין אותי כרגע).

לפעמים לשים מוזיקה בקול ולרקוד עם הילדים, או רק לשבת בספה לראות אותם רוקדים/מציגים לי (אם את רוצה המלצות לשירים שהם אוהבים להציג כאן- בפרטי...).

לפעמים עושה לי טוב לבצע משימה שיושבת עלי הרבה זמן- לסדר מגירה או טיפול בעניין בירוקרטיה כלשהו.

וממש בקטנה-

להתרכז במה שאני עושה ברגע זה ממש.

להגיד לעצמי, למשל- עכשיו אני קוראת סיפור לילדים. ולהיות כל כולי ברגע. לא לחשוב על מה עוד צריך לעשות ועל מה קרה אתמול ומה יהיה מחר. להיות נוכחת ברגע.

זה משהו תודעתי שעושה לי שינוי ממש גדול בתחושה.

לשבת לראות סרט/ לקרוא ספר

מותר ורמוקס בגיל הזה?

לק"י

להבנתי, רוב הסיכויים שזה ייעלם לבד.

שיכול לעזור?

ניסינו להסתכל עם פנס בלילה ולא ראינו כלום

אבל האמת אני לא ממש יודעת מה אני אמורה לראות

חיפשתי תזוזה

אבל ממליצים לשים גוש של משחה סמיכה בפי הטבעת.

לנו הרופא רשם מינון נמוך יותר לפי משקל גוף של התינוק. אבל הוא נתן רק כשממש ראיתי תולעת, לפני זה כשאמרתי שלא ראיתי וזה בטוח תולעים הוא אמר שהוא לא רושם

בסוף צריך להידבק ממישהו.

אם התארחתם עם ילדים שפחות שומרים על הגיינה אז אולי אולי היא אכלה משהו, וגם אז הסיכוי שזה מיד יופיע,

לא יודעת.

בד"כ נדבקים בשירותים, ארגז חול, אחים שהשהייה איתם ממושכת.

תינוקת עם טיטול (בכורה?) שהייתה בסביבת בוגרים

פחות סביר

הרבה יותר סביר שזה מערכת העיכול שהכבידה עליה.

לא הייתי מביאה סתם וורמוקס במצב הזה

אלא אם תראי סימנים יותר אופייניים.

(כמו אי שקט בלילה ורוגע ביום)

לגבי מה רואים, זה כמו חוט לבן דק שזז.

היא כן הייתה בחברת ילדים קטנים בשבת

אבל באמת היא תמיד עם טיטול וגופיה עם תיק תק אז אין לה איך להכניס ידיים

הגיוני שזה היה באמת בבטן

היא קמה עם טיטול מלא ממש

לטיטול זה מדביק, לא מידבק.

ככה שמאוד הגיוני שתינוקת בגיל שלה תידבק אבל לא תדביק. אז אם היתה בחברת גדולים ממנה יש לה סיכוי להידבק.

היא צריכה להכניס ידיים לפה (אחרי שהגיעה באזור שילד אחר זיהום). וזה משהו שמאוד סביר שקרה.

תנסי לשים לה המון וזלין בפי הטבעת, ואפשר גם שם שום שלמה- בלי להכניס, רק להניח מתחת לטיטול.

זה אמור להקל.