אולי זאת הסיבה שאחרי ההריון הראשון החלטתי שאני הולכת לעשות את מה שני הכי אוהבת, וחוזרת לאוניברסיטה לתואר שני.

זה מאוד מאוד קשה להיות אישה בהריונות ועם ילדים וגם לעשות תואר, אבל זה אפשרי וזה מאוד משתלם: א. כי אני מתמלאת מזה וזה משמח אותי ונותן לי כוחות. ב. כי זה בע"ה יאפשר לי לעבוד בעבודה עם שכר שיאפשר לי להעניק לילדים שלי גם מבחינה כלכלית (ובתור אחת שלא היה לה את זה, זה חשוב מאוד בעיני).

ויש עוד אפשרויות. אני מכירה כמה וכמה אמהות שגם כשהן לא עבדו תמיד למדו משהו: הדרכת כלות, ייעוץ זוגי/משפחתי, אימון, חינוך, רפואה אלטרנטיבית, טיפול בדרמה וכו' וכו'.

ואגב, חלקן התחילו ללמוד רק אחרי שהן סיימו לגדל את הילדים. זה ענין של יוזמה ולקיחת אחריות על החיים שלך.

יהי רצון שהקב"ה ייתן לי את הכוחות תמיד להיות בהתקדמות ולמידה, וגם להיות אמא טובה!

שכדאי לך ללמוד/ לעבוד אפילו שעות ספורות בשבוע וכך תרגישי סיפוק.

יהיה לך למה להתלבש בבוקר ותאמיני לי כשיוצאים מהבית- מספיקים יותר.

 ביום שאני יוצאת אני חוזרת עם מרץ, מכינה אוכל מנקה וכו' וכשאני בבית כל היום - היום עובר מהר..

כשאת עושה דבר שמתחשק לך, רק אחר כך יש הספק בבית הרבה יותר! מכל יום רגיל בלי המשהו הכייפי שאת עושה ממילא כל יום זה נותן מרץ !

ולפי הדברים שכותבת קינמון נשמע כמו מרמור על התפקיד היום יומי שנפל בחלקינו כאמהות לכן מאוד כדאי פשוט למצוא זמן ולהתפנק!

סליחה אם הבנתי את הדברים לא נכון ואין לי ענין להעביר ביקורת חלילה... (אפילו ניתן לומר שאני גם מאוד ממורמרת על הכל ואני נשואה כבר ארבע שנים ורק עכשיו נופל לי האסימון מה תפקידי כאם לילדים קטנים פשוט לעמול ולעמול בלי הפוגה זה מתסכל מאוד!)

אני עוד צעירה, ב"ה הריון ראשון,

אני רוצה משפחה גדולה, זה החלום שלי מאז שאני זוכרת את עצמי ואני יודעת שזו המשימה הכי גדולה וחשובה שלי בעזרת ה'..

אבל לפעמים אני שואלת את עצמי- ככה אני אראה כל השנים הבאות?

יושבת בגן שעשועים מדברת על עגלות מוצצים והריונות?? (זה המצב שאני רואה ברוב המקומות.. ומלחיץ לחשוב שאני אהיה כזו בדיוק...)

אבל אני חושבת שיש עניין וזה ממש חשוב שאשה תפתח את עצמה.. לאו דווקא קריירה מטורפת... פשוט בדברים הקטנים, לעשות דברים שאת אוהבת, לפתח כשרונות, ללמוד... שיהיה עוד דברים לדבר עליהם...

רציתי לספר לכן שממש מעניין אותי בשנים האחרונות לדבר על

מוצצים הנקות וכאלה (מי היה מאמין?!) כי זה באמת עיקר חיינו

עכשיו..

כמובן שכאשר אני נפגשת עם אימהות ברמה אחרת אנו מדברות

גם על חינוך לאהבת ה', גבולות, התמודדות בכל מיני שלבים, 

אך זה היופי בחיינו אנו משתנים, החיים משתנים

אך המטרה היא אותה מטרה:

עבודת ה' ועבודת המידות בכל מצב ובכל נסיבות

לשכלל את עצמנו

וכאשר מופקד עלינו חינוך הדור הבא זה גם לעזור להם לצמוח

בכיוון זה.

בעזרת ה' שנזכה!!!

שנה טובה

היום כשאני אמא יש מטרות מסוג אחר, ואני בטוחה לגמרי שכשאהיה סבתא יהיו לי מטורות שאני לא יכולה לחלום עליהן עכשיו.

כשהייתי נערה למדתי תורה בכל מיני מסגרות וזה היה לי מאוד חשוב ובונה, הלכתי ללימוד ליל הושענא רבה ולהקפות שניות בשמחת תורה, התלבטתי עם חברות בכל מיני שאלות אמוניות, כתבתי שירים... זה היה חשוב וטוב לזמנו.

היום, ככל שהילדים גדלים, אני מבינה יותר ויותר שהעניין העיקרי שלי בחיים היום הוא עבודת המידות, נושא שבתור נערה בכלל לא דיבר אליי. היום אני נמצאת בהמון לבטים של בניין הבית שלנו, חינוך לילדים, תגובות לכל מיני התנהגויות שלהם, ניסיון לצמיחה זוגית עם אישי היקר, וכל הדברים האלה משקפים לי בצורה מאוד ברורה את המקומות החסרים בי, הבורות שיש לי נטייה ליפול אליהם, ואני בתהליך מתמיד של חיפוש דרכים להתמודד עם הבורות האלה, ללטש את החיבה והסבלנות וההכלה וכל מה שהייתי רוצה שאישי והילדים שלי יקבלו ממני. אז בעולם המעשה אני עושה כל מיני דברים (תלוי באיזה תקופה, כשאני אחרי לידה יש לי נטייה להסתגר לאיזו חצי שנה ולשקוע בעצמי ובתינוק), בעבודה, בבית, מדי פעם גם שיעור או התנדבות, אבל המרכז, הלב של הדברים, זה הניסיון שלי לעבוד על המידות, והדרכים המלהיבות שמצאתי להתקדם בכיוון הזה.

אני בטוחה שבע"ה כשלא יהיה לי האתגר של גידול ילדים קטנים, וגם הזוגיות מן הסתם כבר תהיה בשלה יותר, יהיו נושאים אחרים שיקראו לי. אני רואה סביבי את אמי ואת חמותי, שתיהן פעילות בכל מיני נושאים שחשובים להן, עוסקות בהתנדבות ובלימוד תורה, וכמובן קשורות גם לנכדים המתוקים - והחיים שלהן מלאים. אז יש לי יופי של מודל לשאוף אליו

צריך לחשוב על זה כל יום נראה לי...

המטרות בחיים וודאי משתנות ע"פ הצרכים שלנו, מצבנו המשפחתי וכו'..

אני חושבת שתק' הפוריות היא חלק די קטן מחיינו- אך משמעותי ביותר, והמשמעות האמיתית שלו לדעתי- זה כמובן חינוך הדור הבא.. איך אני רוצה לגדל את משפחתי וילדי, לאן אני רוצה שהם יגיעו (רוחנית, לא רק פיזית) וכד'.

ליווי הילדים ממשיך גם אחרי שהם בני 20 ו-30, (כך אני מרגישה מהורי בכולופן..) והמקום שלנו בתור הורים/ סבים הוא משמעותי לא פחות (ואולי יותר?) כשהם בגילאים האלו, כי הם מסתכלים עלינו אחרת..

קראתי לאחרונה את ספרה של דר' חנה קטן- "חיי אשה" והיא כתבה שם כמה נק' שממש נגעו לליבי על מטרות בחיים וכו' (לא במפורש אלא בין השורות מבינים את זה) לדעתי הוא שווה קריאה, ואולי הוא גם יעזור לך בכל מני נושאים שחשבת עליהם..

ועוד משהו קטן- לדעתי עצם זה שהעניין מעסיק אותך- כבר גורם לך להציב מטרה, לנסות להגיע למקום אחר וכו', זה ממש חשוב ואשרייך שזהו מקומך!! נסי למצוא את הדברים המעניינים והכיפיים בחייך, להתעסק בהם בזמן הפנוי (המועט אני מניחה..) ולהעצים את הדברים האלו- אולי זה יעזור ויכניס עוד משמעות!!

בהצלחה רבה!

החכמתי מאוד!

אז כנראה שהמטרות שלי תלויות בתקופה בה אני נמצאת. רק העניין שקצת קשה לי איתו שכרגע אין לי מטרה שמיוחסת לי בלבד. נכון אני אמא ורעיה והילדים והבעל הם מטרה מרכזית בחיי אבל מאד חשוב לי שתהיהלי התקדמות במשהו שייחודי עבורי.הצעתן פה עבודה, אולי זו גם אופציה, נראה.

למישיי תודה על ההמלצה לספר אני חושבת שהוא ממש יתאים לי כרגע ומקוה שיתן לי מענה לשאלות שעולות בראשי.

הנושא שהעלית העסיק מעסיק ויעסיק בעה עד 120. אני משתדלת לחבר לעולם המעשה שלי את העולם הרוחני שלי אם בשיחות עם בעלי .חברות וחיבור לשיעורי נשים יש לנו נטיה בכל המולת היום יום לראות את הגודל ומעבר לקיטש לציניות ולסיסמאות בלילה בלילה אני מזכירה לעצמי שאני זוכה לגדל את ילדי המתוקים והשובבים כאן בארץ ישראל ושזה מרגש ומפעים ומתפללת לזכור את זה עד הבוקר ואם אפשר למשוך את הגילוי המפעים הזה עד הצהרים ואם לא אז אני בלי נדר אזכיר לי את זה בשקט בשקט גם בלילה הבא...חלומות נעימים וימים נפלאים מלאי משמעות

וחשוב לדעתי שזה יעסיק אותנו אחרת נמצא את עצמנו שוקעות בפטפוטי טיטולים...

מהחוויה האישית שלי, חינוך ילדים מצריך הרבה כוחות נפש וגם נחת. להיות רגישות למה שהילדים עוברים, לעלות בהקדם על קשיים שעולים, להיות יצירתיות באיך להתמודד עם דברים- זו מטרה שהישום שלה הוא כ"כ יומי ושוחק אבל בסופו של דבר היא נותנת תמונה מלאה של בוגר בריא, שמח, שחי בשלום עם עצמו ועם העולם שסביבו, בע"ה.

גם אותי מתסכלות שיחות "גן שעשועים". אבל לפעמים מספיק טריגר קטן כדי ליצור שיחה יותר עמוקה ויותר משמעותית, ואז חוזרים הביתה לארוחת ערב עם קצת סיפוק...

בס"ד

שלושת ילדי נולדו בצפיפות, כשהגדול היה בן שנתיים וחצי כבר היו לו 2 אחים, ושלושתם היו איתי בבית 24 שעות. רוב שעות היום הייתי איתם לבד. 

ו... 

יצא לי לחשוב על הנקודה הזאת, אבל לא כמו שאתן כותבות, בשמחה ובנסיון להבין, אלא אני חשבתי על זה בטרוניא. הייתי צמאה לדבר עם בני אדם בשפה נורמאלית, ולא "בתינוקית" . (הבעל עבד קשה והיה מגיע הבייתה רק לישון)

הרגשתי שכל כשרונותי האינטלקטואליים היצירתיים וכ' מתנוונים לאיטם.

וכן- נשחקתי ורציתי הפסקה.

כעת הקטן שלי בן ארבע- וזה אילוץ של החיים.

הספקתי הרבה, ללמוד בשני מקומות שונים במקביל, (באחד מהן עדיין לומדת) להקים עסק משלי בתחום בו מתמקצעת, וב"ה רואה ס"ד גדולה במעשיי. 

ומתפללת לחזור לטיטולים, ולהנקות, ולהריונות, ולתקופות האלו. 

מדגישה- לא משווה את האופן בו אתן כותבות למה שאני עברתי- אבל זה העיר אצלי נקודה שלא שיתפתי בה אף אחד. מעולם. אז הינה היא יצאה. 

מה זאת אומרת "אילוץ של החיים" אני באת שואלת כדי להבין כי אני די מזדהה עם מה שכתבת ואני מלאת הכרת תודה עצומה לבורא עולם על המתנה שהיא ילדיי ועל בריאותם וכו'. זה לא מובן מאליו ממש ברור.

אך.. למה הכוונה?!

בתור אמא ל 3 יחסית צפופים,לגמרי עבודת המידות.

מול המשפחה הגרעינית שלי..

ומהמקצוע שלי זה פשוט הכיף שלי והתחביב,ואני לומדת כ"כ הרבה.

יש לי  שני תינוקות בן שנה וחצי ובן חודש. מהלידה היה לי מאד קשה לטפל בשניהם לבדי (בעלי חוזר מאוחר בלילה ואז נוסע לכולל) אך מהרגע שהבנתי ששינהם ילדיי וככה זה ושלא בא לי להיות אמא כעסנית שצועקת כל היום אז נהיה לי יותר קל.

הראשון רוצה וצריך ודורש תשומת לב שלא תמיד את יכולה לתת. וזה מאד קשה ודורש כוחות נפש אדירים. לפחות בשבילי

בס"ד

באמת אהבתי את ההגדרה, גם לי היה קושי עם הקטנים שלי שב"ה נולדו שנה אחר שנה, וגם לי היה רגע של "הברקה" כזאת

לא נעים לומר שמרגישים קצת ...שחיקה.. או שיעמום. לא כולן כמובן ..אלא אצל חלק מסיבות שלאו דווקא הן אשמות .אול יאין להם זמן (או שאינן משתמשות ב"פנאי" שיש אם מתוך עייפות בערב או מסיבה אחרת..) להתאוורר אפילו לצאת להליכה עם חברה..או כמובן לשיעור..

 ואז הן מרגישות כך.

גם אני מרגישה ככה המון ושוב אני מרגישה שזאת העבודת המידות שלי.

וביראת שמיים, יחס בינך לבין בעלך, חברות, עשיית חסד.....

אבל נשמע לי שמפריע לך משהו יותר עמוק... נראה שאת לא מרגישה שיש לך זמן לעצמך כי את כל הזמן סביב הילדים, אפילו את בעלך לא הזכרת... והאמת היא שאני מבינה אותך. אם תרצי להרחיב בנושא... אני כאן.

אימא ל-3 מתוקים, שמשתדלתלנהנות מכל העולמות... (משפחה, חברות, תחביבים...)

קשה, אני ממש לא שם, אבל אולי זה הייעוד..

ולהתפלל לבנים חכמים נבונים ויראי אלוקים, שאמא שלהם שמחה ומחייכת ומודה על מה שיש, ועובדת על המידות..

(במובן שזה לא סותר לימודים, לימוד תורה, תחביבים וכו'- הם האמצעים למטרה הזאת).

בהתחלה הרגשתי שאני לא מצליחה למצוא זמן לצרכים בסיסים,היום יש הרבה יותר איזון,בזכות הילדה אני מרגישה הרבה יותר רגועה,סבלנית,זורמת וגמישה ומבחינתי זה ממש מפתיע לטובה ולא מובן מאליו.

אחר-כך, כשתסתכלי אחורה, תראי גם יופי שבדבר, שכעת, מרוב המטלות קשה לפעמים לראות..

וכשהילדים בע"ה יגדלו, הם עדיין יזדקקו לך, רק לדברים אחרים, בהתאם לגילם ולצרכם. אמא - זה תפקיד לכל החיים. חיים של הילדים שלך, לא שלך, כי גם כשתלכי לעולמך עדיין תשפיעי על ילדייך. כי את - אמא.

ותפקידך, כמו זה של כל אמא: לגדל, ולחנך, להכניס אל העולם כמה שיותר מוכנים להתמודד איתו ולעזור להם לעשות את תיקונם. וזה - הכי חשוב. כי להחליף חיתול יכולה גם מטפלת, גם שכנה וגם כל אחד. אבל לעזור לעשות את תיקונם - זהו התפקיד העיקרי של ההורים, כלומר - שלך. ובשלב של חיתולים זה בדוגמה אישית ובהתניית הרגלים נכונים, ובשלבים מאוחרים יותר - זה בעוד אין-ספור דרכים נוספות.

מקווה שעניתי. אם תרצי לדבר על זה עוד - תכתבי לי למייל, כי אני לא מגיע לכאן כל יום ויתכן ולא אראה את תגובתך.

ולגבי סבתא - כשתהיה סבתא תראי, כמה שהיום עמוס, ולא מספיקים....

אני אמא ל-3 בנות,ב"ה...ועכשיו בהריון הרביעי, ובנתיים אני מתחילה שנה 3, ואחרי עוד שנה, בעז"ה, בלימודים...

בהחלט לא קל להוציא תואר כשכל ילדיך הם מגיל 8-4, ועוד אחד בדרך, אבל ב"ה, השם נותן כוחות, ואם צריך אז נעזרים גם בבעל ובהורים ויוצאים ללמוד כדי שבסוף גם נהיה מאושרות ומסופקות מעצמנו כנשים ובכך נרגיש שאנו עושות את המוטל עלינו בבית מתוך שמחה ולא מתוך חובה....ואין ספק שיש גם היבט כלכלי לטובת שיפור הרמה עבור הילדים...וכן, מותר להגיד, גם עבורנו הנשים....

תצאי ללמוד משהו, לא חייב להיות בהכרח תואר, כל דבר שיעניין אותך ויתן לך מקום מרגוע מהבית...וכך תחזרי רגועה יותר וכולם ירוויחו מכך, בעיקר את. בהצלחה!!

להיות אמהות, אפשר שגם נהיה אמהות אבל לא רק וזה בטח לא היעוד של רוב הנשים

אולי במקרים מסויימים אשה תהיה רק אמא אבל ברוב המקרים כל אחת צריכה להשפיע דרך מה שמיוחד בה ולא לעשות לעצמה הנחות ולומר שהיא רק אמא וזהו

אני ממליצה לכם לתרגל תאגיה, זה טוב לגוף ולנשימה ולנשמה, זה תרגול שמיועד להעצים את האנרגיה לאחר לידה ובכלל והתפישת עולם מאחורי התאגיה היא לממש את היעוד האישי.

הרי בעצם כשאת כותבת שלא כולןם יעודן להיות אמא(אם כי ,כמובן שלרובן זה היעוד)

 אז למה התכוונת? לעזטור לחברה בכל מיני אופנים. בצדקה וחסד וכו'(ולאו דווקא גשמי, כמובן, אלא רגשי נפשי וכו'. מה שנפוץ כיום "העצמות" למיניהן וכו' "קאוצ'ינג" וכיוצא בזה..)

האם הילדים אינם "חברה"?! הלא כל האנשים הנזקקים היו ילדים,ולעיתים מה שלא יכלו לתת להם בבית ולאו דווקא מבחירה ,לא כל הורה מסוגל ..) הם הולכים למטפלים.

גם אמא היא בעלת חסד ועוזרת לחברה- ילדיה

כך אני מאמינה

כל אדם בא לעולם להביא את הייחודיות שלו, ברגע שחוקים חברתיים מאפשרים ביטוי אחד ויחיד, אמהות, לחצי מהאוכלוסיה הם מצמצמים את הבריאה והאפשרויות שלה להתבטא.

אז ברור שיש כאלו שבחרו להיות אמהות כביטוי אישי, אבל את בטח מסכימה איתי שלא מדובר על 51% מהאוכלוסיה, כמו שקורה בחברה החרדית למשל.

השאלה היתה לגבי יעוד כאמהות ואני חושבת שכאן יש טעות בשאלה, יש יעוד ויש אמהות וזה לא בהכרח הולך יחד, ממש לא.

אנחנו בעצם מדברות על ייעוד של נשים שיש להן ילדים צעירים בבית, נניח עד גיל עשר. כשהצעיר ביותר גדל התמונה כבר משתנה. אז כמה שנים אנחנו במצב כזה? נניח (אם נהיה לארג'ים) - שלושים שנה? ומה תוחלת חיים ממוצעת של אישה בחברה שלנו? 80 שנה? לא כזה אסון להקדיש פחות מחצי מזה שיופנה בעיקר (בעיקר - כלומר לא אך ורק אבל זו נקודת הכובד) לליווי בני אדם זעירים בתהליך גדילתם, לסיפוק צורכיהם הגופניים, הרגשיים, השכליים וכו', ולהתפתחות אישית יחד איתם.

(ולא הבנתי מה שאמרת על החברה החרדית, למיטב ידיעתי שם נפוץ מאוד שהאישה היא המפרנסת העיקרית.)

הגעתי לחיי המשפחה . כמו בשיר של עטרי:" מתוך עולמות שבורים  "

כך גם לגידול הילדים. לא בשלה!!!

אז עכשיו שהם גדלים ולא הקניתי הרגלים טובים (אני מאמינה שאדם יכול לתת מה שיש לו. אם לי אין הרגלים...  לא אוכל לתת)

כך שאני מרגישה פיספוס עצום!!  (הגדול בן כמעט 9)

הרגלים של שיחה קריאה חברה------ על הפנים

מה שנותר לי בכוחות הנפש הדלילים שיש לי- זה לטפל בתוצאות של מה שלא טיפלתי בהיוולדם

וזה הרבה הרבה יותר קשה

כמעט בלתי אפשרי?

וזה קשור מבחינת הצורך להשקיע כל דבר בזמן המתאים 

עבודה קשה מאוד חינוך ילדים (ואני יודעתצ, ב"ה) כי קשה לנו גם לחנף עצמנו, אך צריך כמובן גם להתפלל הרבה. יש גורמים מקצועיים וגם אני נעזרתי כשהיה לי קשה (לא יודעת אם יותר משלך, אין דרך "למדוד" אבל רבים נעזירם כיום כי מבינים שזו הדרך)אין בושה בכך, להפך.

בהצלחה. מאחלת לך המון בהצלחה ושתגדלי בנחת ..(ואל תשכחי ..אם כבר ציטטת.. ש"מתוך... ה י א  צ ו מ ח ת " (אני יודעת שקל לדבר..) זה גם ביהדושנבנים מאתגרים כמו עמ"י בשעבוד מצרים שצמח כעם..

שה' ישלח לך רק טוב!

נראה לי שיש בדורנו קצת בלבול בכל נושא הייעוד.

נראה שיש הבדל בין ייעוד, מטרות בחיים, מטלות, הגשמה עצמית.

אני רואה את הייעוד שלנו כיהודיות ללא כל קשר למצב בחיים באותו רגע.

תמיד יהודי צריך לשאוף להיות יותר טוב, לעשות יותר מצוות וכו' זה יעודנו בעולם.

על כל יהודי לקדש שם שמיים בעשיות הגדולות עם הקטנות והטריוויליות. (כמו להאכיל את ילדינו הרעב)

יש דבר אחר שמאוד לוחץ היום על כולם וזה ההגשמה העצמית. בזה יכול להיות הפסקות בחיים.

לא כל אחת מרגישה שלגדל ילדים זה הדבר שהכי מגשים אותה, אז מי שזה לא כך אצלה, כדאי שתמצא

לעצמה משהו נוסף שיכול להשתלב עם גידול הילדים. כל אחת לפי ראות עיניה.

גם אני מגדלת כבר עשור ילדים ואצלי עד גיל הגן הם בבית פחות או יותר, ותמיד אני עושה עוד משהו.

לומדת כל מיני תחומים, עובדת בעבודות קטנות, משתדלת להתנדב במה שאני יכולה. אני תמיד דואגת שיהיה לי כמה שעות בשבוע לעצמי, לדברים שממלאים אותי, כדי שיהיה לי כח ושמחה לילדים. מומלץ מאוד.

ומה המטרה שלנו? לדעתי פשוט להתקדם תמיד ולשאוף יותר למעלה...

Iלא יכולה להתאפקI (אז למה באנונימי??...)

רציתי לשבור מעגל קסמים שלילי והצלחתי,יכולה למשרש אם בא לך.

ותורמות לחברה :,קשישים" ,עולי םחדשים עיירות פיתוח, נוער במצוקה הכנה לבגרויות, ידי חנ"מ ועוד ועוד.

מי שיש לה דחף עצום למקצוע מסוים כנראה זה היעוד שלה ,למשל רופאה, פסיכוללוגית, מדריכת כלות או כל דברוכמובן מורה אבל זה נכון שיש שלבים בחיים למשל כשיש ילדם קטנים וצפופים שאולי לוותר לכמה וכמה שני םעל המקצוע. (מובן שישנם נשים שגם נהנות לעבוד וגם עובדות בגלל פרנסה)

תמיד אפשר לחסוך, להוציא פחות,לקנות פחות.. אבל כן זה עולה הרבה

יכולה להגיד שאחרי בדיקה בכל הסופרים

רמי לוי בפער הכי זולים.

אנחנו 8 נפשות ויוצא לנו בערך 4000 חודשי

אם חג אז קצת יותר .

ממליחה לעשות השוואת מחירים ולא להתפתות לקנות "כמה דברים " במכולת ,רק אם ממש אין ברירה.

בכל מקרה זה נראה לי גם ענין של סטנדרט מה קונים, מה נחשב בסיסי וכו

אחרי מלא זמן שלא קניתי שם

עשיתי קניה גדולה

לא מצאתי שם שום דבר זול

האמת שכן, רק האבטיח

ברצינות

רמי לוי זול בעיקר במותג האישי שלו, שאר הדברים שם לא הרבה יותר זולים ממקומות אחרים והרבה מהדברים במותג של רמי לוי הם בכשרות שאנחנו לא אוכלים (נניח חלב נוכרי, או עופות ובשרים, בכשרות שלנו עולים שם אותו דבר כמו במכולת, דגים זולים שם רק אם יש עליהם מבצע, בדרך כלל יש אבל כשלא אז זה יקר יותר מהמכולת אפילו)

כל הארוחות?

תלוי גם בני כמה הילדים וכמה אוכלים..

אנחנו מוציאים הרבה פחות למשפחה של חמש נפשות אבל שניים מהילדים מקבלים צהרים במסגרת, ואנחנו די קמצנים

אנחנו 7 נפשות כולם אוכלים בבית גם צהרים.

יוצא לנו בין 4200 ל4800 פחות או יותר לחודש, והתלבטתי עם עצמי האם זה סביר או שאפשר לעשות שינוי..

כולל הכל עופות דגים

אנחנו תמיד שבתות בבית

ומכינה מבושל כל יום (הילדים גדלו ולא כולם בצהרונים)

בעיקרון אני חושבת שאפשר לחסוך ולהוציא קצת פחות אבל בשלב הזה של החיים מרגישים שזה הנכון לנו

בצריכה לדעתי

שבי עם הרשימות שלך (תשמרי כמה למשך חודש נגיד) תעברי עליהן ותראי על מה את מוציאה

חשוב לי להגיד שגם בניסיון לצמצם הוצאות בדבר הזה יש בזבוז כלשהו, של זמן נסיעה ושל זמן בכללי

אני מפצלת קניות בגלל כשרות והעדפות מסוימות ספציפיות, וזה לא בהכרח חוסך לי

אבל יודעת שזה לא ה"נורמלי" ואנחנו מוציאים הרבה הרבה פחות מאנשים אחרים סביבנו...

וכולם אוכלים בבית את כל הארוחות בגדול, רק בעלי לא נמצא בזמן ארוחת צהריים אבל בדר"כ אוכל כשהוא חוזר מהעבודה 🙂

ואת האמת אין לי תשובה מוחלטת...

שנינו גדלנו במשפחות פשוטות אז אין לנו סטנדרטים גבוהים ...

אנחנו לא קונים מעדנים נגיד בכלל(רק לחגים או ימי הולדת) כנל שתיה מתוקה וכאלה

דגני בוקר רק לפעמים ואת ההכי פשוטים..

אין לנו סופר ביישוב שזה לדעתי גם חוסך כי אין דבר כזה השלמות כל הזמן, קונים פעם פעמיים בשבוע גג ואז מסתדרים עם מה שיש... משתדלים לקנות בסופר זול

עושים פעם בשבועיים משנת יוסף למוצרי בסיס לחם ביצים קמח סוכר שמן וכו'

דברים כמו מוצרי ניקיון וכאלה אז בדרך כלל לא קונים בסופר כי ראינו שהרבה יותר משתלם לעשות פעם בתקופה הזמנה מרוכזת מאתר ייעודי כמו סנו נניח .

המחירים מראש יותר זולים והרבה פעמים יש מבצעים או קופונים, וגם אפשר לשלם דרך בהצדעה, שווה, וכאלה ואז בכלל יוצא זול יותר.

עוד משהו משמעותי אני חושבת זה שאני לא מכינה מלא בשרי באמצע השבוע, אני באמת רוצה להתחיל להכין יותר ובוא נראה אם זה ישנה משמעותית מאוד . ..אני לא מאמינה שזה יהיה דרסטי כי זה הרגלי צריכה הרבה מעבר לכמה בשרי , אבל ברור שזה יייקר כי בסוף בשרי זה לא דבר זול -אבל כן גם שם אני קונה דברים פשוטים מכינה מלא דברים מעוף טחון נגיד וכאלה דגי מושט פשוטים

משתמשת הרבה בקטניות וירקות..

אם אני אחשוב על עוד נקודות אכתוב בלי נדר 🙂💓

משהי בשם הניה שוחט, היא ממש מצחיקה ויש לה הופעות בכל הארץ, היא חרדית לא דתית לאומית

או מישהי כמו חנה כהן אלורו

לא דוס, אבל דתי. לא הייתי בהופעה.

לק"י

אני לא נהניתי.

חלק גם היה קצת בוטה, וגם הרגשתי שהיא רק מקטרת על החיים.

אבל אפשר לראות ביוטיוב אם זה הסגנון.

ותראי אם יש משהו מתאים

יש הצגה על החיים של נעמי שמר עם שירים שלה, אולי יתאים לכם

והרוב סגור ליישובים / אולפנות וכו'

אז רק ישבתי וריירתי 😅

תחפשי אפרת ליבי (או ליבי סרטים)

היא יוצאת עם הקרנות של שני הסרטים שלה:

ידיים מלאות (על אתגרי פוריות)

ומצפה לו (על אלמנות המלחמה)

שימי לב שיש הקרנות רק לנשים, ויש הקרנות לנשים וגברים.

היא דוסית ממש, ומאמינה שגם הסרטים נקיים בהתאם,

המחירים סבירים ליציאה של ערב בנות.

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

במהלך היום עייפה

וגם נראה לי כדאי להפסיק מתישהו לא?

להפסיק בבת אחת זה לטלטל את הגוף.

וחוץ מזה אין כללים של מתי להפסיק, הרבה מפסיקות בחודש חמישי אבל אני הייתי צריכה גם בחודש שישי ויש כאלה שלוקחות עד הלידה

השאלה מה עדיף, בחילות או עייפות, כל אחת והשיקולים שלה.

הדרגתי

אחרי שהייתי בטוחה שאני כבר יותר טוב

ועדיין היה צריך להתרגל..

זה הריון ראשון שלך? 

שזה בהחלט יכול לעכב קליטה, תלוי מה בדיוק יש לך. מוזר שאמרו שלא רלוונטי. הייתי הולכת לשמוע עוד חוות דעת אצל רופא פרטי, גם לגבי הזרע. 

זה אצל פרופסור פרטי עם הרבה המלצות שקיבלתי עליו. ממה שכתב לי זה נישה גדולה rmt=3 ..

אני גם קראתי שזה מעכב וגם מסוכן להריון ויכול לגרום להפלות .

גם לגבי הזרע אנחנו הולכים לרופא פרטי עם המלצה

סתם ערערו אותי .. כנראה רצו להצדיק את זה שלא שלחו אותנו לבדיקות רלונטיות 

ולאחר מכן להחזיר עובר כבר באותה מחלקה ובינתיים בעלי יעבור את הטיפול לוירקצו כי זה גם לוקח זמן.. הבנתי שאין לי ברירה ובאמת להתייעץ עם עוד גורמים ואני באמת שמחה שעשיתי את זה

תודה לךך

מניסיון מר שלי- תלכי על מה שהלב שלך אומר,תתייעצי שוב ושוב אם צריך

גם פרופ' לא בהכרח מבינים טוב, לפעמים הרופאים הפשוטים יותר מבינים יותר. שוב מניסיון עשיר שלי בתחום הריון ולידה (לא קשור לנישה אבל בכללי) 

זה שהוא מנהל מחלקה לא אומר 'הוא יודע יותר טוב מרופאים אחרים , ויש סיכוי שהוא מפספס או בגישה אחרת ולכן לא ישלח אותך לבדיקות מסוימות .

אז תלכי עם התחושות שלך ואם את רוצה לבצע פעולה כל שהיא, תעשי בלי קשר למה שהוא אמר! את יודעת הכי טוב מה נכון לגוף שלך .

אומרת מניסיון במקרה אחר, אבל עם אותו רעיון של ראש מחלקה שהיה בגישה מאוד מסוימת, ושלל מכל וכל גישות אחרות.ורק עם התעקשות זה עבד.

מוזר שלא עשו היסטרוסקופיה לפני הטיפולים.

בהצלחה רבה!! לא יודעת לגבי מה שנמצא אצל הבעל... 

יש לקרובת משפחה שלי, נכנסה להריון 3 פעמים בלי בעיות.

לא רוצים יותר ילדים. מה שכן שבלידה התינוק כל פעם נתקע והיה צריך קיסרי.

בגלל זה היא התלבטה עם להביא עוד ילד אבל בסוף כן החליטו ונכנסה די מהר להריון כשהיא מעל ל 35, והלכה ישר לקיסרי אלקטיבי

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.

מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך

על הצלקת אני לא יודעת להגיד

לגבי השרירים, הגעת מתישהו לשלב שהם היו תקופה בסדר?

או רק להטבה כל פעם?

משתמשת במאמני נרתיק בין הביקורים אצל הפיזיותרפיסטית?

משתמשת במאמנים

הגעתי רק לשיפורים קצרים

לא נעלם לגמרי

מתיחות של האזור כדי לשחרר את השרירים התפוסים?

מוזר, אם זה רק שרירים תפוסים זה אמור להשתפר די מהר עם מתיחות ותרגול עם מאמנים.

צלקת מהלידה זה מציק אבל גם בר טיפול ומשתפר עם הזמן.

לפעמים טיפול רגשי יכול לעזור, כי הגוף כבד מתרגל שזה כואב ומתכווץ כל פעם וזה גורם למעגל של כאב.

וגם את מוזמנת לפנות בפרטי ואשלח לך קישורים לקבוצות וואצאפ ופייסבוק של מתמודדות עם כאבים.

אני יודעת שהיו מקרים שהיא פספסה דברים.

בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצות היעודיות ולהתייעץ עם מתמודדות בעצמן.

אולי היא תיתן המןצה לטיפול שונה

או תמקד את הפזיותרפיסטית