(כלומר מבחינה אסתטית אופנתית)

בעיניי, יש בזה הרבה יופי יהודי אותנטי.

שאם מישהו יעשה חגורה עם ציציות- זה יכול להפוך ללהיט אצל החילונים

וכן, זה בהחלט יפה. במיוחד עם תכלת..

הרי ידוע שהעולם הבא נמדד באורך הציציות שלבשת.

לק"י

שעושים ציציות באורכים שונים כי זה יפה או באופנה (משו בסגנון).

כל אחד קונה מה שמתאים לו יש אורך של הטלית יש אורך של הפתילים

זה כמו חולצה כל אחד קונה לפי המידה שלו

המידה. התכוונתי לשאול האם בכלל כולם שמים לב לאורך הפתילים כשהם קונים.

גם בזה יש כל מיני זה הולך לפי ס"מ

רוב האנשים קונים מוכן אבל רוב בחורי הישיבה קונים את הבד לחוד ואת הפתילים לחוד

וקושרים לבד בבית או בישיבה

מה פתאום רק זקן

זיפים מהמם

נו באמת....

שזה לא בא לפי התפריט שאנחנו מזמינים

יש כאלו שיש להם פאות מאחורי האוזניים אז זה לא משנה

בכללי פאות בלי זקן  לא הולך

1. בסה"כ שאלתי

2. ולא התכוונתי שילכו עם ציציותיהם על הארץ...

 סתכלי שוב על האשאלה

פספסתי את ה"מה" שלך, וגם לא כתבת סימן שאלה, אז....

גם את זה לא ראית

רק תלוי אם הן יפות ואפילו קצת ארוכות,

או קצרות מידי ומדובללות שבכל מקרה בקושי רואים..

שמי שקושר לעצמו  את הציצית, נשאר לו חוט אחד ארוך יותר מכל החוטים.

אפשר לגזור את זה, (בסכין ח"פ) אבל יש כאלה שמשאירים.

הכוונה של הפתילים ארוכים מאד וזה מגיע כמעט לנעליים

זה לא עניין טכני זו השאלה

כשאני שמה ציצית,  (תכלת) אני בד"כ מכניסה פנימה.

ככה המנהג.

אבל גם אין לנו מצווה בזה..

עבים או דקים.

בשנים האחרונות החלה אופנה ללכת עם פתילים עבים, שזה הרבה יותר בולט לעין,

ונראה הרבה יותר דוסי...

לדעתי הרבה הולכים דווקא עם אלו בגלל שזה נראה יותר יפה/יותר מבליט את היותם דוסים

הייתה תקופה שבכוונה הלכתי עם פתילים רגילים (דקים) כי פשוט כל הישיבה שלי הלכה עם עבים,

והתחיל להראות כאילו זה לא בסדר ללכת עם משהו אחר.

(היום אני הולך גם וגם,תלוי מה בא בטוב)

ד"א-פתילים עבים נקרעים ("נפסקים") בתדירות הרבה יותר קטנה,ולכן אולי הם עדיפים הלכתית..

צריך לבדוק.

אז למה יש כאלו שהולכים עם פתילים ממש ארוכים (חשבתי אולי בגלל שזה אופנתי)

לא מדבר על עבים עבים הם באמת יותר יפים נכון

"ד"א-פתילים עבים נקרעים ("נפסקים") בתדירות הרבה יותר קטנה,ולכן אולי הם עדיפים הלכתית..

צריך לבדוק."

זה לא דרך אגב - רוב מי שאני מכיר הולך עם עבה מהסיבה הזאת!!

במיוחד אם אתה הולך עם ציצית בחוץ והיא נתפסת לך בכל מיני מקומות - עבה נשאר יותר זמן, דק הרבה פחות.

לגבי אורך אני יודע שיש מנהגים בזה

ומי שלמד קצת הלכות ומנהגי ציצית שם את זה בגלל המנהג

אבל אני מאמין שהרוב שמים את זה סתם כי הם חושבים שזה יפה

(ציטוט)אבל אני מאמין שהרוב שמים את זה סתם כי הם חושבים שזה יפה

אבל ציציות לא אמורות להיות כ"כ ארוכות. ההלכה אומרת שצריך שליש גדיל(איפה שהקשרים וכו'..) ושני-שליש פתילות.

ככה שאנשים עושים סתם ארוך..אולי באמת בשביל הפוזה. ובתור אחד שהולך עם הציציות בחוץ זה כי בא לי וזה מה שמתאים לי לדעתי. וזה גם תלוי מאוד(לדעתיו) במקום הנפשי/רוחני/דתי אם אתה מכניס או מוציא...לא חושב על איך זה נראה. בדר"כ מי שחושב על המראה של זה מכניס אותן בפנים עמוק עמוק.(התדמית היא שציציות בחוץ=דוס טרור...)

אבל לא הבנתי את השורה האחרונה למה התכוונת ?

בדר"כ מי שחושב על המראה של זה מכניס אותן בפנים עמוק עמוק (התדמית היא שציציות בחוץ=דוס טרור...)

הרבה בנים מפחדים להיראות דוסים מידי..ביני"שים מידי ולכן הם מכניסים את הציציות.

וגם כי ת'כלס,אולי יש בנות שחושבות שציציות בחוץ זה יפה,אבל רוב הבנים...לא!

למה?ככה!

יום טוב!

זה שאצלנו במשפחה לא הולכים עם ציציות בחוץ כי הספרדים מכניסים אותם ואנחנו ספרדים.

פעם לאחי הקטן יצאו הציציות אז אחי השני קרא לו משתכנז...

אני רק יודעת שלדעתי דוס זה יפה.

וציציות בחוץ. (רצוי ארוכות) זה ממש ממש יפה.

בעיניי לפחות. 

זה הקטע, שלא אכפת לו להראות דוס.

זה בלי פוזות.

קלאסי.

הכי יפה שיש.

אם את מישהו ממש מעניינות הציציות שלי-

א. "עיקר מצוַת טלית קטן ללובשו על בגדיו,

כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות".

(שו"ע או"ח ח, יא)

ב. "נראה לי דצריך שיהיו הציצית מבחוץ,

ודלא כאותם שתוחבין אותן בהכנפות".

(מג"א שם ס"ק יג; מ"ב שם ס"ק כה)

ג. "אותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסים שלהם,

לא די שמעלימין עיניהם ממאי דכתיב: "וראיתם אותו וזכרתם" וגו',

עוד מבזין הן את מצוַת השם יתברך, ועתידין הן ליתן את הדין על זה...

אילו היה להם איזה דורון ממלך בשר ודם שחקוק עליו שם המלך,

כמה היו מתקשטין בו לפני האנשים תמיד; וקל וחומר בציצית,

שמרמז על שם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא..."

(מ"ב שם ס"ק כו)

[אגב, הפוסקים ע"פ הסוד (הגר"מ אליהו זצ"ל, ועוד),

נוהגים שלא להוציא את הציציות].

היום רוב בחורי ישיבה הספרדים הולכים בחוץ

לק"י

לא אמרתי שזה רע ציציות בחוץ,

אבל אם מישו מכניס את הציציות למכנסיים כי הוא ספרדי- זה לא הופך אותו לפחות דוס או פחות ירא שמיים.

זה עניין של מנהג, ויש למנהג הזה סיבה..

(ככה שאני מניחה שלו הייתי לובשת ציציצ- הייתי מכניסה פנימה..).

לפעמים מנהג זה יותר חזק מדין !

אבל לא זו השאלה ששאלתי

ב. "נראה לי דצריך שיהיו הציצית מבחוץ,

ודלא כאותם שתוחבין אותן בהכנפות".

שיש בכנפות של חלק מהציציות המיוצרות כיום, ולא למכנסים, אלא להוציאן שיראו לעין כל.

גם אם מצווה, גם אם לא בשביל המצווה. זו אמירה.. זה נפלא!

כמו חצאית ומטפחת..

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)