כל הכבוד על הראייה החיובית, בע"ה תתחזקו מזה...

לצערי אין כ"כ מי שמקשיב, כולם בטוחים שהם יודעים טוב יותר מאיתנו מה טוב בשבילנו, גם אנחנו דוסים פרימיטיביים וגם אני בת 21 אז מה אנחנו כבר יודעים... זה שהתינוקי אצלי בבטן זה לא ממש משנה

ניסינו לדבר לא הקשיבו ...

כנראה שנצטרך לעשות עבודה אישית פנימית עם עצמנו להתגבר על הכעס והעלבון ובהיריון הבא בעז"ה- לא לספר לאף אחד עד שמתאים לנו

גם אצלי קרו מצבים שסיפרו דברים קצת אישיים שלא הייתי מרוצה מזה וזה הכעיס אבל ניסיתי כל הזמן לחשוב שזה לא מתוך רוע או חפירה או משו כזה אלא מתוך התרגשות ושמחה וזה הקל לי על המצב ולמדתי להתמודד עם עוד סוג של אנשים..

ובמשך הזמן לומדים מה לספר ומה לא..

ואל תתני לזה להרוס לך תקופה יפה ומשמחת!

בעלי תמיד אומר לי " אל תענישי את עצמך על טיפשותם של אחרים "..

וגם תזכרי שהמצב רוח שלנו משפיע על העובר הקטן..

הסיפור שלך עורר בי זכרונות לא כ"כ נעימים....

באחת הפעמים שסיפרנו להורים של בעלי על ההריון הם סיפרו את זה מיד לכל האחים שלו (וזה הרבה בלע"ה...)

אני כ"כ נפגעתי!! הם אמרו שלא אמרנו לא להגיד. ולנו היה ברור שלא צריך להגיד שלא, אלא שכשיהיה לנו מתאים לפרסם אז נגיד שאפשר לספר. וזה היה בשלב הרבה יותר מוקדם משלך. אני זוכרת שהעלבון ממש כאב לי. הרגשתי פלישה למשהו שהוא רק שלי- כמו שכתבת שהתינוקי בבטן שלי...

לא רוצה לייאש אותך אבל לקח לי כמה שנים עד שיצאתי מזה. אנימרגישה שהזמן הוא תרופה מצוינת לכאב כזה. וגם- כשיש תינוק ביד עוזר להסתכל על זה קצת אחרת.(הבחור שלנו כמעט בן 6....)

מאחלת לך שההמשך יהיה רגוע ונעים ובעז"ה בידיים מלאות!

סיפרנו להורים וגם לסבתא שלי בהתחלה, אמרנו לה שזה לא לפירסום .... אח"כ יצא לי לשמוע אותה מעדכנת "דודות" [שהרי הן עלולות להיפגע] האמת שמאוד כעסתי!!!! אחרי הרבה זמן הבנתי שהיא באמת חשבה שיפגעו ממנה [כי זה האופי, מה לעשות...] בהריונות הבאים סיפרנו לה שבוע לפני ש"הותר לפירסום" הפחתנו קצת מהשבועות [בתקווה שהיא לא תספור ביחד איתנו] וביקשנו שתשמור על הסוד עוד חודש [כשהיה ברור שאפילו שבוע זה לא יצליח] ככה היא הרגישה עדיין בעניינים ולנו לא היה יותר מדי איכפת מפיטפוטים.

האבל האמת, זה באמת מואד מאוד מרגיז!!!!!!!

בהריון הראשון סיפרנו להורים של בעלי, ופתאום, הפלא ופלא, כולם ידעו. מובן שלקחתי את זה קשה.

בהריון השני כבר ידעתי - החלטתי בהחלטה פנימית שברגע שאנחנו מספרים להורים, זה כבר לא סוד. הרי באמת בהיגיון - בשביל מה לשמור בסוד? הרי ממילא בעוד כמה שבועות כולם ידעו, אז בשביל מה להשקיע עכשיו אנרגיות מיותרות בלשמור סוד שבסוף ממילא יתגלה? כך שיכנעתי את עצמי (כנראה שיכנעתי את עצמי יותר מדי טוב. עכשיו כשאני חושבת על זה, באמת לא מובן לי למה כולן שומרות על זה בסודי סודות. אין שום הגיון בהשקעת האנרגיה המיותרת הזו).

ההחלטה הזו לדעתי מוסיפה רוגע ומפחיתה לחצים מיותרים.

להחליט שזה סוד סודי

אבל בלי אנרגיות מיותרות

סתם בשביל המשחק....

עד מתי נצליח 

בתנאי שההורים כבר נרגעו

והם לא מחכים מאוד להודעות....

אתם יודעים את הדרך.

אם תרצו לשמור סוד, אתם יודעים למי לא להגיד.

סביר להניח שיהיו עוד דברים שתרצו לשמור ביניכם בעתיד,

אנא ראי זאת כשיעור, למנוע תקלות יותר חמורות בעתיד.

גם לי בהריון הראשון כשדודה שלי שאלה אותי אם אני בהריון, למרות שזה כבר היה תחילת חודש חמישי ממש נפגעתי מזה, אחר כך הבנתי שלא הייתי צריכה להיפגע כי זה כבר שלב שרואים. אבל באמת למדתי ועכשיו אני בהריון שני ב"ה ולא סיפרתי לאף אחד עד שאני רציתי, כמובן שלא לספר למי שלא סומכים עליו בשמירת סודות. אני למשל לחברות שרחוקות ממני פיזית לא מספרת למרות שאני כבר בסוף חמישי. אבל באמת כדאי להתרכז בשמחה של ההריון ולא לתת לדברים האלה להרוס את זה למרות שזה קשה ואני ממש מבינה את זה 

לכן סיפרתי רק בשבוע 15 בערך

ואח"כ קצרתי איחולים בחיוך מאולץ ועניתי אמן

ושמעתי את הנבואה לבן(מיותר לציין שזו הייתה בת)

לפעמים יש תחושה שהבטן שלך היא של כולם

אבל שבוע 17 זה מתקדם מספיק בעיני

כמובן שלא

הם שאלו בשיא הרצינות למה אנחנו בשבוע כ"כ מתקדם ועדיין לא סיפרנו... 

הם היו בטוחים בגלל הבטן שלי שאנחנו בשבוע מתקדם,

ומזה התפדחתי מזה.......

זה לא התינוק, זה רק הבטן העגלגלה שלי שמתעתעת,  במיוחד כמה חודשים אחרי החתונה שמחכים לזה כבר...

אבל מה לעשות, זה באמת תחושה של פלישה ו"אני אספר כשמתאים", מצד שני יאלה אין לי כח להיעלב מזה, בעיה שלהם, העיקר שב"ה יש תינוקי בבטן!!

(ותאמיני לי אחרי שהוא יוצא זה כ"כ לא משנה כבר... )

שלושה חודשים (בערך שבוע 14-15), שהרי מאז מתחילים לראות, לפחות חדי העין...

ואגב, יש הרבה שרואים עוד קודם. קולטים סימנים דקים, גופניים ורגשיים. במיוחד אמהות וסבתות. 

תכל''ס זה לא באמת כזה סודי כדברי "בנה ביתך בקרוב".

אצלנו כבר היה משהו כזה עוד יותר מוקדם...

מה שגרם לי פשוט לסתום את הפה ולא לספר גם כשכבר היה אפשר לאנשים שמגיע להם... מה שקצת סיבך אותי עם אנשים מסויימים במשפחה....

הקשר שלי עם מישהי מסויימת במשפחה נהיה מורכב מבחינתי למרות שהיה ממש טוב קודם בגלל זה... אני לא רוצה להעיר לה למרות שמה שעשתה היה גרוע מאוד (לסחוט מידע ואח"כ לבוא ולדבר איתי על זה כאילו אני סיפרתי לה בלי שאני יודעת שהיא יודעת בכלל) אבל לא מצליחה להתעלם מזה...

סיפרנו להורים וחמי חשב שלמרות ביקשנו לא לספר , שלא נורא אם הוא יפיץ את זה במייל למשפחה באמריקה. רק שהם באו לביקור חודש אחרי כשעדיין אחיות שלי לא ידעו הם כבר שאלו אותי באיזה שבוע אני ואם זה בן או בת. רציתי לקבור את עצמי ואת חמי ביחד.

אבל כבר עברו 15 שנה ועכשיו זה בעיקר סיפור שצוחקים עליו. גם אני.

זה אולי לא מנחם. אבל  ככה זה מישפחה. בסוף צוחקים על הפדיחות האלה ולומדים לפעמים הבאות...

תחזיקי מעמד.

הזהירו אותי מראש ובאמת אני מספרת לה רק כשאני מרגישה שתוך שבוע - 

אני עם בגדי הריון.

בדרך כלל בין השבועות 22-26

היא נפגעת כל פעם מחדש.

ואני מזהירה אותה לשמור בסוד לפחות חודש.

בדרך כלל תוך חצי שעה אני כבר שומעת דש"ים מכמה שהיא סיפרה להם בסוד

אם רוצים לשמור סוד - לא מספרים לאף אחד. מילה שיצאה לאוויר העולם -  אין לך יותר שליטה עליה!!  וכדאי להבין זאת ולקחת אחריות. אם סיפרת - קחי בחשבון שהסוד יצא.  להטיל את האחריות הסוד שלך על אחרים  - זה לא הוגן. 

לא רוצה שידעו? אל תספרי לאף אחד!!! ואל תטילי את האשמה על אחרים. 

קרה לי מקרה דומה עם חברות (ואפילו לא כולן ככ בקשר איתי!)

קרתה תקלה של אי הבנה ומישהי שלא חשבתה יותר מידי על צעדיה אמרה את זה בקול, והייתי ממש בשבועות הראשונים!!!!

נפגעתי מאד והיה לי קשה, ברוך ה' שזה קרה בגלל אי הבנה ולא מכוונה ח"ו,

אבל אין ספק שזה מאד פוגע ואתה מרגיש כאילו מישהו חודר למחוזות האינטימיים בצורה פעורה ביותר..

זה רק מלמד את כולנו להיות זהירים ולא לחטט בחייהם של אחרים, זה פשוט לא מעניין!

קצת נסחפת.  שבוע 17 זה ממש לא שלב מוקדם לגלות!! בד"כ כבר ניכרים סימנים חיצוניים!!

אי אפשר להסתיר לנצח, וב"ה שבכל השליש הראשון שבו כן יש משמעות לחשאיות- הצלחתם.

עכשיו לדעתי חלאס, צאי מהדיכאון, רואים עלייך את ההיריון ואנשים שמחים יחד איתך. זה לא מעליב, זו המציאות.

בהחלט חוצפה של אנשים לא להתחשב בבקשותייך לשמירת הסוד. מסכימה איתך לגמרי.

אבל חבל שאת משקיעה בזה אנרגיות. זה כבר ממש לא השלב הנכון לזה.

אל תכעסי עלי, אני לא מלגלגת עלייך או מזלזלת בתחושותייך חלילה.

רק מנסה להראות לך את הצד המציאותי שבדבר.

בהצלחה, נשמה.

צד אחד של ההורים בחר להעלב, והשני בחר לשמוח איתי, 

הילדים שלי הם לא נחלת הכלל של כל עם ישראל,

במיוחד שלפעמים לוקח זמן להבין בכלל מה עובר עליך.

אני יכולה רק לחזק את מי ששומרת על זה בסוד, כי אין דבר מדהים יותר מאשר לשמור כזה סוד עם הבעל שלך לבד!!!!!!!!

אז שיהיה בהצלחה לכל השומרות סודות...

כשאמרתי ששבוע 17 כבר לא נקרא מוקדם לא אמרתי את זה מליבי.

הכלל הרווח הוא שבשליש הראשון ההיריון מאוד לא יציב ולכן רוב הנשים מעדיפות בחוכמה להסתיר אותו.

מי שרוצה להסתיר מעבר לכך, בשמחה רבה. רק שלא תגיד שזה מאוד נורמלי ורווח וכדאי לה לחשוב פעמיים אם להשקיע ים של דמעות בזה.

ההשוואה שלך לגזר כ"כ טיפשית.

הרי את ההיריון כבר באמת קשה להסתיר בשבוע 17, החזה כבר גדול, הבטן עגלגלה במידת מה, ולכן רוב הנשים בעולם בוחרות לספר כבר מעט קודם.

אני לא זילזלתי אלא רציתי לעזור לה לצאת מהדיכאון, לבחון שוב את העניין ולגלות שיתכן והשד לא נורא כ"כ.

לעזור למישהי שבוכה זה לא רק להגיד לה- את צודקת, והעולם אכזר.

אלא, יחד עם הבעת ההזדהות לתת לה עוד כיוונים למחשבה שיכולים להרגיע אותה.

לא מבינה את תגובתך המזלזלת מאוד במישהי שחושבת אחרת ממך.

בעייני היא ילדותית וחסרת טעם.

מדריכת הכנה ללידה? דולה?

ציפיתי מאחת כזו למעט יותר בגרות ואחריות בכתיבת התגובות.

אצלי ב2 הריונות יצאה בחודש שישי!!

ועכשיו יצאה בחמישי.

ואנשים שלא מכירים אותי ממש טוב- עדיין לא היו בטוחים שזה הריון.

וגם אם לדעתך מציאותי לספר- לא אצל כולם זה ככה.

מותר לשאול על מה ולמה התגובות התוקפניות?

מה הקטע של שתיכן?

תקראו שוב ובנחת את התגובה שלי לאנונימית שפתחה. מוצאות שם כזו תוקפנות?

אשתדל למצות עכשיו את העניין כי ההתלהמות פה לא בכיוון שלי בכלל.

זכות האישה על גופה וזכותה של כל אחת להחליט מתי לספר.

בין אם זה בגלל חשש מהפלה, בין אם מאמינה שברכה שורה בדבר הסמוי מן העין, בין אם בגלל שהיא עדיין לא מעכלת מה שעובר עליה.

זכותה.

אבל יש שלב שבו מה לעשות, הסביבה לא מטומטמת.

לא רק סממנים חיצוניים מעידים על ההריון.

ההתנהגות, החולשה, מצבי הרוח,

ואך טבעי שמשפחה תעלה על זה.

וזה לא חייב להעליב.

זה מה שאני מנסה להסביר לה, ואתן לא קולטות.

כשקורה לאישה כזה דבר מצער היא יכולה לבחור לבכות עליו חודשים ולכעוס ולא לסלוח לכל המעורבים בעניין.

והיא יכולה לאחר שנתנה לעצמה לפרוק את הבכי, לעצור ולחשוב אולי באמת אפשר להרווח מזה וכבר להתרגש עם כולם.

נתנאל ואודיה,

גם אני קטנה, וגם לי בהריון הראשון פשוט לא האמינו. ההיריון היה אלגנטי וקטנטן.

אבל מה, הייתי מחוסלת, מרוגשת, תוהה, מבוחלת.... והמשפחה שלי קלטה ככה בסביבות שבוע 12.

החלטתי להתרגש מזה שכולם שמחים איתי.

והיה לי אח"כ הרבה יותר קל בלי האנרגיות של שמירת הסוד, וההצגה של מרגישה מעולה, והכל סבבה.

אז אשמח שתרגעו, ובמקום להתעצבן תנסו להבין.

כי אם אתן במטרה להתנגח, עזבו, זה לא מתאים לי.

לא באתי לכאן כדי להתנצח בשפה לא נעימה.

ערב טוב.

את כנראה לא הבנת את הסיפור.

היא (ובעלה) סיפרו בעצמם וביקשו שלא יספרו הלאה.

אף אחד לא הבין מעצמו.

להגיד לה: "קצת נסחפת" "צאי מהדיכאון" ו"זה לא מעליב" נראה לך הבעת הזדהות? או מעודד?

אשאל אותך באותו האופן.

להגיד: זה נורא, יש לך משפחה איומה, את צודקת שזה בלתי נסלח( רוח הדברים, אין לי זמן לפתוח ולצטט במדוייק) זה נקרא לעזור? לתמוך?

להכניס לה לראש שהיא נפלה בחייק משפחה רעה, אנוכית ואכזרית- זה מה שהיא צריכה עכשיו? זה מה שיעודד אותה וייתן לה כוח?

מותר לי לחלוק עלייך ולהביע את דעתי, שכשאישה כ"כ כועסת על המשפחה שלה, לא חכם ללבות את אש השינאה.

מחלוקת היא אש שחייבים לכבות, ולא לתת עוד חומר לבעירה.

לדעתי צריך לחבק, לאהוד, ועם כל זה להציע לה אפשרויות לראות את הדברים באור אחר כדי לאפשר מקום לסליחה.

תאמיני לי שהדודות שלה ממש לא סובלות מזה שהיא כועסת ובוכה. רק היא משלמת את המחיר על זה.

אני הבנתי שזהו פורום תמיכה ועידוד, והקדשתי מזמני כדי לעזור לה.

גם את את לא אוהבת את דרכי, מאוד לא הוגן מצידך לתקוף ולהמשיל משלים לעגניים חסרי בסיס.

(מקווה שאני לא מזלזלת בתחושות של אף אחת)

קודם כל- תודה עצומה לכל הנשים המתוקות שהשקיעו וכתבו ודאגו, זה ממש מחמם את הלב

לאחר כמה ימים כשכבר נרגעתי ויכולתי לחשוב בצורה אוביקטיבית (וכידוע, זה דבר לא פשוט בהיריון..)

הבנתי שבאמת חבל על האנרגיות שלי, זה כ"כ מתיש להיות כועסת ופגועה

מה שהכי עזר לי (ואני מקווה שיעזור גם לשאר הבנות כאן) זה עצה של חברה טובה שאמרה לי שכל מהלך נפשי שההורים עוברים עם עצמם משפיע ישירות על הילדים. ברגע שאפתח בעצמי יכולת למחול, ולהבין ולהכיל זה יעזור לילד שלי לעשות זאת בעצמו. אם זה משפיע על הילדים שבחוץ- אני מניחה שזה משפיע על הילדים שבפנים, אני מאוד רוצה רוצה להעניק לילד שלי את היכולת הזאת, זה יעשה לו את החיים הרבה יותר קלים

חוץ מזה- קיבלתי כ"כ הרבה איחולים של "בשעה טובה" מאנשים שאוהבים אותי, נכון שמלכתחילה לא בחרתי בזה אבל זה משמח, לא?

למדתי מכל הסיפור כמה צריך להתחשב ולשמור על פרטיות הזולת (ואשתדל לא לעשות את זה לאחרים, חלילה)

ובהיריון הבא בעז"ה, להיות יותר זהירה (וקיבלתי פה המון עצות איך לעשות את זה..)

תודה לכולן

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטנה ישנה, כדי לישון גם.

שעליו מקפידים באדיקות.

הכי טוב שזה יהיה חדר השינה שלכם - להקפיד שהוא יהיה תמיד סגור, בצורה כזו שהילדון לא יוכל להיכנס.

(אצלנו אם אנחנו שוכחים לסגור - אנחנו מגלים אחר כך מזכרות בכל הבית, שהקטנה פילחה מהחדר... אבל היא עוד יחסית סבירה - כשהתאומים היו בסביבות גיל שנתיים הם היו משאירים חורבן בחדר... היו חודרים אליו עם הבימבות שלהם, מקשקשים, הופכים דברים, ואז כשהייתי נכנסת ומגלה אותם - הם היו מיד עולים על הבימבות ובורחים משם כמו אופנוברים🤭)

זה מבאס ששאר הבית לא יהיה נקי ומסודר, אבל לפחות יהיה לך מקום לנוח בו...

שתחילת הריון זה זמן להרגלים חדשים... אולי זמן להביא עוזרת או משהו שתסדר, או שבעלך יעשה את זה.

ולגבי הילד- יש לו משחקים שמותאמים לגיל שלו, בסוג ובכמות?

אצלי כשהיה עודף משחקים, או כשהם היו מבולגנים מדי ולא כל אחד בקופסה משלו או לא מתאימים לגיל הילדה בילגנה הרבה יותר, וכשהמשחקים מותאמים משחקים הרבה יותר זמן ובכיף.

ואפשר גם לתת לו דברים להפוך שיתאימו לך- קופסה מלאה בחפצים גדולים, ארון של פסטות וכאלה נניח לי לא אכפת שהילדים יהפכו כי זה קל לסדר. כאלו דברים.

ואז את הולכת לטכנאית שזה מה שהיא עושה ואין לה מושג למה א צריכה את זה,

היא עושה בדיקה ומביאה לך תוצאות להביא לרופא,

ואז אין את הפדיחה..

אבל באמת שלא חושבת שיש מה להתפדח. הגיוני ונראלי שהם רגילים לקבל בקשות כאלה.

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

מידה 2-2-