להיות בסביבה צבעונית ומעניינת יותר וזקוקים ליותר גירויים. ילד בן ארבעה חודשים לפי מה שאני יודעת- עוד לא מפתח כישורים חברתיים משמעותיים ולכן מבחינה חברתית זה פחות משנה לעניין זה אבל אם הוא ערני ממש לסביבה ואת מוצאת את עצמך סביבו רוב היום, סביבה צבעונית יותר ומשתנה- יכולה אולי להעניק לו יותר גירויים. אבל בעיניי- בגיל ארבעה חודשים- לך, בתור אמא שלו- יש הרבה יותר להעניק לו. בגיל הזה אני חושבת שהקירבה לאם היא משמעותית יותר אז אם יש לך אפשרות- מוטב שתישארי איתו בבית.

אבל זו דעתי בלבד

אבל לחלק מהאימהות לא מתאפשר מסיבות שונות, ולכן המציאו מסגרות

הילדים שלי מעולם לא הלכו למסגרת, וכולם בריאים בגופם ונפשם וחברותיים (הגדול חגג עכשיו 11 שנים). 

הלוואי שהיתה לי הסבלנות לגדל אותו איתי 24\7..

בשביל חברים הולכים בצהריים לגינה או לחברים

או אולי יום בשבוע שהוא הולך למטפלת עם עוד ילדים..

בכל גיל זה הכי טוב כמה שיותר הורים. כמובן בתנאי שההורה מעניק לילד תשומת לב ולא רק מחכה שהוא ישחק לבד או יישן...

יש לכם סדר יום? מה אתם עושים כל היום בבית?

וגם אחר כך אם זה מתאים לאמא אבל צריך קצת יותר חברה. מה שברור עד גיל שנה אין יתרון למעון (הילד לא צריך חברים).

בגיל הזה אין שום צורך בחברה ובגרויים נוספים. את והסביבה בבית מספקות את כל מה שהוא צריך.

בנוסף,אפשר לומר בצורה חריפה יותר, שניתוק ממך בגיל כ"כ צעיר אפילו עלול להזיק לו, אי שם עמוק בנפשו הרכה. וסליחה מהאמהות שנאלצות לשלוח תינוקות למעון.

וגם מחדדת את עניין המעון, זו דעתי האישית כמובן, אבל אני חושבת שמעון בגיל הזה זה בשביל האמא ולא בשביל הילד.

התרגלנו היום שאמא צריכה לעשות עוד דברים מלבד היותה אמא, וזה לא מספיק להישאר בבית עם תינוק, אז שולחים למעון..

לדעתי- כל אישה צריכה לעשות חושבים עם עצמה, האם יש לה הכוחות להישאר בבית, ולהתמקד בילד שלה, לתת לו תשומת לב כל היום (לצערי, זה ממש לא ענין טריוויאלי כיום), או שזה יהיה לה קשה והיא מעדיפה לצאת לעבוד.

אני לא יוצאת נגד נשים שיוצאות לעבוד (אני גם מתכננת בקרוב..),אבל עצוב לי שהטבע היפה הזה, של להיות עם הילד שלך, הולך ונכחד, לעתים בשל לחץ חברתי, רצון למימוש עצמי, וכו'..

את יודעת? זו נשמעת לי דרישה ממש גדולה מאמא. כמו שכתבת - לגמרי לא טריוויאלי. אולי לא התכוונת לזה כמו שזה נשמע, אני לא יודעת, אבל בכל אופן אכתוב שלדעתי ממש לא צריך להתמקד בילד כל היום כדי שיהיה עדיף להשאר אותו בבית. להפך, התמקדות מוגזמת היא בהרבה מקרים הרסנית. אני חושבת שטוב מאוד שאמא מדי פעם תתפנה רק לילד, תשחק איתו במשהו שכיף לשניהם, אבל זה מדי פעם, זה לא כל היום. בשאר הזמן היא יכולה בהחלט לעסוק בענייניה, ולאפשר לו להצטרף אליה או להעסיק את עצמו - לפי בחירתו. שני הדברים טובים וחשובים.

ואפשר להיות יצירתיים. אפשר למשל לעבור לחתוך ירקות בגובה הרצפה, להסתדר עם שרפרף או משהו. אם יש שיש רחב אפשר לשים תינוק קטן בסלקל שיראה איך את שוטפת כלים (ופעוט יכול לעמוד על שרפרף). קפיצה קטנה עם אמא למכולת, במנשא או בעגלה, זו חוויה מעשירה שחבל"ז. תינוק שיושב אני לפעמים מושיבה בגיגית הכביסה כשאני מוציאה ממנה את הבגדים ומקפלת, וכו' וכו'. העיקרון הוא להמשיך בחיים הרגילים, ולאפשר לתינוק להשתתף גם, כשהוא רוצה. כיף חיים.

החמודים הקטנים לא מודעים לכך שחבל הטבור נחתך והם ישות שונה מאמא.  מבחינתם, השמש זורחת ושוקעת רק על אמא.  העולם שלהם הוא רק אמא (עם כל הכבוד לאבא).

עד מתי?  

למי שיכולה, עד הגיל שהילד אומר להתראות ויוצא עצמאית מהבית, כמו שיוקטנה כבר אמרה.

אין גיל בו לא צריכים את אמא.

חבל שכללי העולם המערבי מטרפדים חיים טבעיים ונורמליים.

ראוי שצאצא יהיה עם אימו כל עוד, כשנותנים לחמודי את אפשרות הבחירה בין אמא לאדם אחר על פני תבל (והאבות יסלחו לי כרגע), הצאצא בוחר את אמא.  אגב, גם אם הצאצא בוחר לזמן קצר לשחק משחק \ להיות עם אדם אחר, השאלה אם לחמודי תהיה זכות הבחירה - "כל הזמן עם אמא או כל הזמן עם האדם האחר" במה יבחר.

לא להבהל, אבל רב הציבור, בהנתן בית מתפקד ואוהב, יבחר את אמא עד לחתונה 

ומן הסתם גם אחרי, עוד יחזור לביקורים...

בקיצור - אמא, אמא, אמא!!!

יבחר בה כל הזמן גם אחרי החתונה שלו, למרות שיש לו כבר אישה...

זה נשמע לי ממש ממש כמו מתכון טוב להרוס את הזוגיות של הילד כשיתבגר ויתחתן בע"ה.

תשאלי המון יועצי זוגיות מהניסיון שלהם- רוב הבעיות בזוגיות מתחילות בגלל משפחות המוצא של בני הזוג.

ואחת הבעיות בה' הידיעה היא גבר שעדיין קשור בחבל הטבור לאמא שלו (או לאבא שלו מבחינה כלכלית או רוחנית)

וכמובן שהאשמה היא של האמא שלא ניתקה את החבל (הנפשי כמובן) ולא של הילד כי לו אין הכוח להתנתק לבד אם האמא לא משחררת את החבל...

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו..."!!!! התורה מצווה את האיש להתנתק מאמא שלו ,אבל אמא שלו צריכה לעזור לו עם זה ולהכין אותו לניתוק הזה ממנה לאט לאט ובהדרגה מאז שהוא ילד...

אם זה לא כך, מרוב אהבה לילד האמא פשוט הורסת לו את החיים שלו!  נקרא לזה "אהבה המקלקלת את השורה".

יש לי 2 חברות כאלו.

אחת ביטלה נישואין רגע לפני החתונה כשהיא קלטה ב"ה בזמן כמה הבחור תלותי באמא שלו בכל דבר קטן(אפילו את הטבעת נישואין הוא רצה שהם יבחרו יחד עם אמא שלו בתירוץ ש"לאמא שלי יש טעם טוב"!)

והחברה השנייה נשואה לבחור כזה שאמא שלו מסובבת אותו כל היום ולא מתנתקת ממנו לדקה עד היום(החמות אישה חמה ומקסימה רק שהיא עוד לא הבינה שצריך לחתוך את החבל...) למרות שהוא כבר אבא. החברה הזו סובלת מאוד ומדברת כבר כמעט על גירושין...בעלה גם אמר לה במפורש- אני מסכים לכל מה שתרצי אישתי היקרה והאהובה עד שזה נוגע לאמא שלי!  פשוט עצוב. היא גידלה ילד תלותי שהפך להיות בחור תלותי וגם כשנהיה בעל נשוי ואבא בעצמו עדיין נשאר תלותי באמא...

בקיצור-

נשים יקרות תנו לילדים שלכם הרבה חום ואהבה והרבה שעות טובות ומעצימות עם אמא אבל גם הרבה עצמאות! תנו להם, למרות הקושי הנפשי שלנו כאימהות, להתרחק קצת, לפתח עצמאות: פיזית ונפשית וכל ילד בשלב ובקצב שלו וברמה המתאימה לגילו. תזכרו שחינוך לעצמאות מתחיל מגיל שנתיים בערך.

אתן נותנות לילד שלכן כישורי חיים הטובים ביותר עבורו בעתיד שיצליח בחייו כאדם בוגר בע"ה!

אגב בחיים של פעם, לפני שהעולם המערבי נכנס אלינו, גבר אכן היה תלותי יותר באמא שלו פיזית וגם תמיד נשאר לגור לידה אחרי חתונתו- וכך שבהמון מקרים היחסים בין כלה לחמותה היו פשוט זוועה(היום סיפורי הזוועה נשארו רק בבדיחות) ואני בטוחה שזה השפיע גם על הזוגיות שלהם....

יתכן שהבחורים שיצאו ללמוד בחוץ בישיבות למשך מס' שנים בלי לחזור הביתה כל שבוע או יצאו לעבודה בשדות הרחוקים וכד' והיו מנותקים יותר מאמא שלהם ,הצליחו יותר בחיי הזוגיות שלהם.

לגבי תינוק מתחת לגיל שנה- אין בכלל שאלה!! רק אמא! אני לא מאמינה שיש אמא שתמליץ בגיל כ"כ צעיר על מעון לכתחילה.

אם חייבים לצאת ללימודים/עבודה- אז עדיף מטפלת חמה ואימהית שהוא סוג של תחליף לאמא, כמו מטרנה...(-:

ומגיל שנה ומעלה -שוב עדיף משפחתון קטן וחם ולא מעון, אלא אם יש לכם מעון שמתפקד כמו משפחתון קטן.

בהצלחה רבה!

ולא: "על כן תזרוק אמא את האיש..."

תינוק, ילד, נער, איש - שואף להתנתק מאמ שלו.

כל עוד לא דוחקים בו, הוא יעשה את זה בקצב הנכון.

ולהיפך - תינוק שדוחקים בו להיפרד, ינסה בכל הכח להיצמד לאמא, ויתקשה לשחרר בזמן.

באמת יפה לראות מה שהפסוק הזה מלמד: שטבע העולם שלנו שברא הקב"ה הוא כזה, שזה כיוון ההתרחקות: האדם מיוזמתו שואף באיזה שהוא שלב להתרחק מהוריו (השיא הוא "ודבק באשתו", אבל ברור שההתרחקות הזאת מתחילה, בצעדים קטנטנים, כבר בינקות).

והערה: אני חושבת שיש מקום להיזהר מהמצב ש"בת מלכים" מזהירה ממנו, של "אהבה המקלקלת את השורה" - אבל אני חושבת שאהבה שמקלקלת את השורה זה מצב שבו הפעוט, כמו כל פעוט במוקדם או במאוחר, שואף *מיוזמתו* לעצמאות, ואמא חונקת אותו עם קרבת יתר. אז זה באמת מצב בעייתי. אבל כשהפעוט עדיין רוצה להישאר קרוב ואמא מאפשרת - זו לא אהבה שמקלקלת את השורה, זו אהבה שבונה את העולם

הייתן לי לעזר!!

בשורות טובות.

ולמרות היותי מטפלת אני ממש מתנגדת לשלוח ילדים למעון,ילדים צריכים להרגיש את אמא עד גיל שנה לא מומלץ להכניס למעון ודרך אגב בקורס מטפלות המדריכ\ת אומרות שלא רצוי להכניס  תינוק בן 3,4 חודשים למעון כי הוא צריך להרגיש את אימו ולקבל את היחס הטוב ביותר מאמו,אני טיפלתי בגילאי 3 חודשים וכו שנה וחצי וגם שנתים ההבדל הוא שמים וארץ תינוקות קטנים לא מקומם במעון- כמה שהמטפלת תהיה טובה וחמה ונעימה אין לה את האפשרות לתת יחס אישי אישי לכל אחד וזה פוגע בתינוק,ילד צריך את המרחב שלו ואת החופש שלו ולא שיכתיבו לו את סדר היום מתי לאכול, מתי לישון זה לא בריא בכלל. ילד לא בנוי לצורה שיכתיבו לו את סדר היום,כמובן שבגיל שנתים עד 3 זה עינין אחר לגמרי יש בזה צד חיובי שזה מקנה הרגלים לקראת הגן.

עדיף מטפלת בבית ואם זה בית של הילד עוד יותר רצוי ככה הוא בסביבתו ואם לא יש היום משפחתונים נעימים,כל העינין שיהיה עם כמה שפחות עוד תינוקות כדי שכל היחס יופנה כלפיו ודרך אגב,כשאני הייתי יוצאת לחופשת לידה והיה לי עןד ילד יותר גדול בד"כ גיל שנתים הייתי מוציאה מהמעון  לגמרי והילד נשאר איתי בבית עד שאני מחליטה לחזור שוב לעבוד לרוב עד גיל 3 שנים

כמו שאמרה המטפלת במעון לפני -עד גיל שנה רק אמא .צריך מגע חום ואהבה ואין דרך כלל להשיג זאת במעון

אני יצאתי כל חופשת לידה לעוד חופשה ללא תשלום הנקתי מלא חצי שנה ועוד הנקתי עד שנה והילד היה על הידיים כשהיה צריך וכן קבל המון מרחב לעצמאות .(כל הילדים שלי ברוך ה' עם ים של עצמאות ובטחון למרות ובעצם בזכות, שהיו המון עם אמא.אם אין ברירה וחייבים לחזור לעבוד אז עדיף מטפלת אישית שתהיה עד גיל שנה זה ברור

מאותו הטעם שחובה לבנית האמון הבסיסי של הילד בחיים את היחס והמגע והנתינה כשצריך ושלא יהיה מצב שבוכה המון במעון ואין מי שיגש כרגע ...

את הילדה הראשונה שלי הכנסתי אותה בגיל 4 חודשים למעון.

מאחר והיא באמת היית כל הזמן מתגרה אחרי כל מיני דברים, וגם מהטבע שלה היא מאוד חברותית.

הילדה שלי השנייה כיום גם בת 4 חודשים, ואני ממש מפחדת להכניס אותה למעון.

מפחדת שלא יטפלו בה כמן שצריך אחרי הכל אין תחליף לאמא, היא מטפלת הכי טוב כמו שצריך.

במעון לא יפריע למטפלת אם תינוק יבכה , כי המטפלת לא תמיד מבינה את צרכי התינוק...

אני חושבת שהגיל האדיאלי לשים את הילד במסגרת חברתית, כשרואים שמשעמם לו בבית ואין לו מה לעשות ומתחרפן ורוצה חברה , אז כן צריך בגיל שנה וחצי שנתיים

פשוט אין זמן להרים תינוקות בוכים

כי כולם תינוקות וכולם בוכים!

ממרומי שנותי ונסיוני בגידול 6 ילדים צפופים אשתף אתכן במסקנותי:

1. לילדים קטנים הטוב ביותר זה עם אמא. הייתי לוקחת אותם לכל מקום  שהלכתי והייתי מסבירה להם בדרך לאן אנו הולכים ומה אנו עושים. כולל קניות סידורים ביקורים ועוד.

2. כל ילדי גדלו בבית עד גיל 5 - גיל גן חובה  - שאז מתחיל חינוך חובה.

3. לא עבדתי מחוץ לבית בתקופה שהילדים היו קטנים.

זה התאפשר כיוון שנישאנו בעלי ואנוכי בגיל מבוגר לאחר לימודים ועבודה שנים רבות ויכולנו להרשות לעצמנו.

4. הילדים למדו בבית אצלי. הייתי משחקת איתם, מלמדת אותם לקרוא בגיל צעיר, קוראת להם ספרים (לא היו אז מחשבים ולא היתה לנו טלוויזיה מאידיאולוגיה). הכנתי להם צעצועים מקופסאות ומה שיש בבית והם נהנו מזה מאוד.

הם היו גוזרים קרטונים ומדביקים עם נייר דבק שקוף יצירות שלמות: אוטובוסים מכוניות חניונים בתי חולים ומה לא. שעות עבודה של מוטוריקה עדינה. השקעתי הרבה בהוראת הפעוטות ונעזרתי בספרים שמדריכים לעשות כן.

5. אחר הצהרים או בבוקר לפי עונות השנה הלכנו לגן משחקים למוטוריקה גסה.

בלילה הלכו לישון..... (אם הלכו....)

הטוב ביותר - עם אמא.

לעיתים זה לא מתאפשר כיון שאמא צעירה ועדין לומדת או נאלצת לעזור בפרנסת המשפחה אז עושים מה שאפשר.

אבל שתדע שזה בדיעבד. וברגע שהיא יכולה שתשחק עם התינוק, תדבר אליו ותהיה איתו. הוא לא חפץ - יש לו נשמה. הוא מבין הכל גם אם זה לא נראה לנו. הוא מפנים וזוכר!!!!.

זה התפקיד שהקב"ה נתן לנו כאמהות וגם הכיף שלנו. לא כולן זוכות!!!!!

והעיקר לא לפתח רגשות אשמה על ההחלטה. לעשות את ההשתדלות וה' יעזור.

בהצלחה והעיקר לעשות הכל בשמחה.

ברור שילד בגיל הזה לא מרוויח משהו מהימצאותו במעון. הוא עדיין די מכונס בעצמו. 

מאידך - אם את מרגישה צורך לפרוש כנפיים. לעסוק בדבר אחר חוץ מאימהות אני חושבת שאין בזה פסול ויותר מזה - הנחת והשמחה שתהיה לך עם הילד יהיו הרבה יותר משמעותיים ומעבירים חוויה חיובים של שמחה לילד ולא תסכול על ה"נטל" (חס וחלילה) שנפל עלייך. בקיצור. הילד לא צריך מעון אבל הוא כן צריך אמא שמחה אז אם עדיין כיף לך בבית לכי עם זה ואם את מרגישה איוורור אז אל תדאגי. עוד לא ראיתי צלקות נפשיות גם אצל ילדים שבגיל 4 חודשים הוכנסו למעון. 

מעל גיל שנה אני ממש מרגישה איך המעון תורם לילדים שלי גם במישור החברתי וגם במישור ההתפתחותי מפגש עם דברים חדשים, ספרים, חומרים, יצירות ועוד.   

אני מבינה שאת רואה את הדרך שלך כחיובית מאוד.

אבל יש לי קושייה מאוד פשוטה עליה.

כשאתם נפגשים למשל עם המשפחה, הדודים, האחיינים- עם מי הילדים שלך מעדיפים לשבת? איתך? עם האמא? שאיתה הכי טוב כדברייך? או שהם מעדיפים לרוץ ולהשתובב עם בני דודיהם בגילאים שלהם?

נשמע לי הזוי לא לתת לילד חברה הולמת עד גיל 5.

גם הבית שלי מלא אטרקציות ומשחקים והפעלות ויצירות ומדבקות וצבעים ובריסטולים ומקלות ארטיק וגפרורים צבעוניים ומה לא, אבל ברור ונהיר לי שהבת שלי חייבת חברת בני גילה והיא פורחת וזוהרת עם ילדים בגיל שלה.

כל בוקר מיד כשפותחת את העיניים שואלת- היום הולכים למעון? וצוהלת וקופצת כששומעת שכן.

וטוב לה איתי ומאתגר לה מאוד. אבל ילדים בני גילה מרתקים לה הרבה יותר.

אמא זה נפלא, אבל ממש לא לכל שעות היום, וממש לא עד גיל 5.

לעניות דעתי.

חברים יש אצל השכנים, בגן המשחקים, בחוגים, במשפחה...

וכל אלו שמתארות כאן את חייהם המאושרים של ילדיהם מתארות בקרים שלמים איך הן לבד מבלות איתם ומחכימות אותם ומטיילות איתם וכו'... ומסבירות שאין על אמא, ורק אמא...

האמת, אפשר להתווכח בלי סוף, אני בחיים לא אשתכנע, כי מול העיניים שלי האור שנדלק לבת שלי בעיניים כשנכנסת למעון ופוגשת את החברים שם. בחיים לא אחסוך את זה ממנה.

(היא כמובן לא בת 4 חודשים אלא שנתיים. שזה משהו אחר)

אגב, שאלה טכנית ומצחיקה לי,

איך את מוסיפה סמיילי לשורת הכותרת?

אני אף פעם לא מצליחה. הוא מקפיץ לי את הסמיילי לתוכן ההודעה. ולא לשורה העליונה.

אם הבנתי נכון, הנתון הוא - שאת עובדת, רק שאת עושה את זה מהבית ולכן יש לך אפשרות לא לשלוח למעון.

הייתי פעם במצב דומה (אבל זה היה בגיל גדול יותר, אחרי תקופה שעבדתי מחוץ לבית והשארתי אצל מטפלת)

ובכן מניסיוני זה לא היה כ"כ טוב - רק גרם לרגשות אשמה. מצד אחד לא הייתי פנויה לתינוק מצד שני לא הצלחתי לעבוד כמו שצריך. בסוף אחרי תקופה הכנסתי למעון. 

יש לזה יתרון עצום של אפשרות להנקה בלי שאיבה - וכמובן עוד יתרונות לתינוק, שהוא נמצא בביתו אחרי הכל, ולא במקום זר מלא אנשים זרים ותינוקות אחרים.

זה תלוי בכם, בנסיבות ובסוג העבודה שלך.

הייתי מציעה לך לנסות - אולי תמצאי דרך לשלב וזה יהיה הכי טוב. מקסימום אם תראי שאת לא מסתדרת, אפשר להכניס למעון בהמשך השנה. בד"כ יש מקום.

כשמדברות על כמה טוב לתינוק אם יהיה עם אימא עד גיל שנה, אבל לא מתייחסות לזה שהיא כתבה שהיא עובדת בבית!

מי שלא עובדת ויכולה לחגוג עם ילדיה, מה טוב! ( לא נכנסת לוויכוח עד איזה גיל, כמובן שאני חולקת על אלו שמדברות על גילאים מאוחרים אבל זה כבר וויכוח אחר...)

אבל אחת שעובדת בבית וזקוקה לפרנסה הזו לא בטוח שיכולה להרשות לעצמה.

אני ניסיתי בזמנו, למרבה כאב הלב לא הלך.

שמי תכלת, אני מציעה לך לנסות.

יש תינוקות שבהחלט מאפשרים לאימא גם לעבוד כשהם בשטח.

תנסי!

הצענו לה לשים אצל מטפלת פרטית או משפחתון,זה עדיף ורצוי על פני מעון

אני מציעה לה כן לנסות להשאיר אותה איתה בבית, לפני שנותנת למטפלת. כי למרות שלי לא הצליח, יש לי חברה שעבדה כמוני בבית באותה עבודה והבת שלה הייתה איתה עד שנה וחצי, ולא הפריעה לה כלל לעבוד.

לא יודעת איך.

הבת שלי לא נתנה דקה.

אבל האמת, שבגיל כמו שנה וחצי הייתי מרגישה רע לשבת לעבוד ולתת לה להסתדר עם עצמה במשחקים.... כבר הייתי מעדיפה שתבלה בנעימים עם מישהי שיש לה זמן רק אליה!

כך שכל מה שמציעה זה לנסות לעבוד עם הילד בבית כל עוד הוא לא בגיל שמרגיש שאמא עסוקה במשהו אחר ולא בו.

ואז אם לא הלך.... מטפלת.

לא זקוק לילדים אחרים. שמים ילדים למעון מחוסר ברירה ולא מטובת הילדים.

אם יש לך אפשרות, ולו מזערית - נצלי אותה ותשארי איתו! אין ולא יכול להיות שום תחליף לאמא, וילד בן 4 חד' בהחלט-בהחלט זקוק לאמא ורק לאמא!

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטנה ישנה, כדי לישון גם.

שעליו מקפידים באדיקות.

הכי טוב שזה יהיה חדר השינה שלכם - להקפיד שהוא יהיה תמיד סגור, בצורה כזו שהילדון לא יוכל להיכנס.

(אצלנו אם אנחנו שוכחים לסגור - אנחנו מגלים אחר כך מזכרות בכל הבית, שהקטנה פילחה מהחדר... אבל היא עוד יחסית סבירה - כשהתאומים היו בסביבות גיל שנתיים הם היו משאירים חורבן בחדר... היו חודרים אליו עם הבימבות שלהם, מקשקשים, הופכים דברים, ואז כשהייתי נכנסת ומגלה אותם - הם היו מיד עולים על הבימבות ובורחים משם כמו אופנוברים🤭)

זה מבאס ששאר הבית לא יהיה נקי ומסודר, אבל לפחות יהיה לך מקום לנוח בו...

שתחילת הריון זה זמן להרגלים חדשים... אולי זמן להביא עוזרת או משהו שתסדר, או שבעלך יעשה את זה.

ולגבי הילד- יש לו משחקים שמותאמים לגיל שלו, בסוג ובכמות?

אצלי כשהיה עודף משחקים, או כשהם היו מבולגנים מדי ולא כל אחד בקופסה משלו או לא מתאימים לגיל הילדה בילגנה הרבה יותר, וכשהמשחקים מותאמים משחקים הרבה יותר זמן ובכיף.

ואפשר גם לתת לו דברים להפוך שיתאימו לך- קופסה מלאה בחפצים גדולים, ארון של פסטות וכאלה נניח לי לא אכפת שהילדים יהפכו כי זה קל לסדר. כאלו דברים.

ואז את הולכת לטכנאית שזה מה שהיא עושה ואין לה מושג למה א צריכה את זה,

היא עושה בדיקה ומביאה לך תוצאות להביא לרופא,

ואז אין את הפדיחה..

אבל באמת שלא חושבת שיש מה להתפדח. הגיוני ונראלי שהם רגילים לקבל בקשות כאלה.

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

מידה 2-2-