להיות בסביבה צבעונית ומעניינת יותר וזקוקים ליותר גירויים. ילד בן ארבעה חודשים לפי מה שאני יודעת- עוד לא מפתח כישורים חברתיים משמעותיים ולכן מבחינה חברתית זה פחות משנה לעניין זה אבל אם הוא ערני ממש לסביבה ואת מוצאת את עצמך סביבו רוב היום, סביבה צבעונית יותר ומשתנה- יכולה אולי להעניק לו יותר גירויים. אבל בעיניי- בגיל ארבעה חודשים- לך, בתור אמא שלו- יש הרבה יותר להעניק לו. בגיל הזה אני חושבת שהקירבה לאם היא משמעותית יותר אז אם יש לך אפשרות- מוטב שתישארי איתו בבית.

אבל זו דעתי בלבד

אבל לחלק מהאימהות לא מתאפשר מסיבות שונות, ולכן המציאו מסגרות

הילדים שלי מעולם לא הלכו למסגרת, וכולם בריאים בגופם ונפשם וחברותיים (הגדול חגג עכשיו 11 שנים). 

הלוואי שהיתה לי הסבלנות לגדל אותו איתי 24\7..

בשביל חברים הולכים בצהריים לגינה או לחברים

או אולי יום בשבוע שהוא הולך למטפלת עם עוד ילדים..

בכל גיל זה הכי טוב כמה שיותר הורים. כמובן בתנאי שההורה מעניק לילד תשומת לב ולא רק מחכה שהוא ישחק לבד או יישן...

יש לכם סדר יום? מה אתם עושים כל היום בבית?

וגם אחר כך אם זה מתאים לאמא אבל צריך קצת יותר חברה. מה שברור עד גיל שנה אין יתרון למעון (הילד לא צריך חברים).

בגיל הזה אין שום צורך בחברה ובגרויים נוספים. את והסביבה בבית מספקות את כל מה שהוא צריך.

בנוסף,אפשר לומר בצורה חריפה יותר, שניתוק ממך בגיל כ"כ צעיר אפילו עלול להזיק לו, אי שם עמוק בנפשו הרכה. וסליחה מהאמהות שנאלצות לשלוח תינוקות למעון.

וגם מחדדת את עניין המעון, זו דעתי האישית כמובן, אבל אני חושבת שמעון בגיל הזה זה בשביל האמא ולא בשביל הילד.

התרגלנו היום שאמא צריכה לעשות עוד דברים מלבד היותה אמא, וזה לא מספיק להישאר בבית עם תינוק, אז שולחים למעון..

לדעתי- כל אישה צריכה לעשות חושבים עם עצמה, האם יש לה הכוחות להישאר בבית, ולהתמקד בילד שלה, לתת לו תשומת לב כל היום (לצערי, זה ממש לא ענין טריוויאלי כיום), או שזה יהיה לה קשה והיא מעדיפה לצאת לעבוד.

אני לא יוצאת נגד נשים שיוצאות לעבוד (אני גם מתכננת בקרוב..),אבל עצוב לי שהטבע היפה הזה, של להיות עם הילד שלך, הולך ונכחד, לעתים בשל לחץ חברתי, רצון למימוש עצמי, וכו'..

את יודעת? זו נשמעת לי דרישה ממש גדולה מאמא. כמו שכתבת - לגמרי לא טריוויאלי. אולי לא התכוונת לזה כמו שזה נשמע, אני לא יודעת, אבל בכל אופן אכתוב שלדעתי ממש לא צריך להתמקד בילד כל היום כדי שיהיה עדיף להשאר אותו בבית. להפך, התמקדות מוגזמת היא בהרבה מקרים הרסנית. אני חושבת שטוב מאוד שאמא מדי פעם תתפנה רק לילד, תשחק איתו במשהו שכיף לשניהם, אבל זה מדי פעם, זה לא כל היום. בשאר הזמן היא יכולה בהחלט לעסוק בענייניה, ולאפשר לו להצטרף אליה או להעסיק את עצמו - לפי בחירתו. שני הדברים טובים וחשובים.

ואפשר להיות יצירתיים. אפשר למשל לעבור לחתוך ירקות בגובה הרצפה, להסתדר עם שרפרף או משהו. אם יש שיש רחב אפשר לשים תינוק קטן בסלקל שיראה איך את שוטפת כלים (ופעוט יכול לעמוד על שרפרף). קפיצה קטנה עם אמא למכולת, במנשא או בעגלה, זו חוויה מעשירה שחבל"ז. תינוק שיושב אני לפעמים מושיבה בגיגית הכביסה כשאני מוציאה ממנה את הבגדים ומקפלת, וכו' וכו'. העיקרון הוא להמשיך בחיים הרגילים, ולאפשר לתינוק להשתתף גם, כשהוא רוצה. כיף חיים.

החמודים הקטנים לא מודעים לכך שחבל הטבור נחתך והם ישות שונה מאמא.  מבחינתם, השמש זורחת ושוקעת רק על אמא.  העולם שלהם הוא רק אמא (עם כל הכבוד לאבא).

עד מתי?  

למי שיכולה, עד הגיל שהילד אומר להתראות ויוצא עצמאית מהבית, כמו שיוקטנה כבר אמרה.

אין גיל בו לא צריכים את אמא.

חבל שכללי העולם המערבי מטרפדים חיים טבעיים ונורמליים.

ראוי שצאצא יהיה עם אימו כל עוד, כשנותנים לחמודי את אפשרות הבחירה בין אמא לאדם אחר על פני תבל (והאבות יסלחו לי כרגע), הצאצא בוחר את אמא.  אגב, גם אם הצאצא בוחר לזמן קצר לשחק משחק \ להיות עם אדם אחר, השאלה אם לחמודי תהיה זכות הבחירה - "כל הזמן עם אמא או כל הזמן עם האדם האחר" במה יבחר.

לא להבהל, אבל רב הציבור, בהנתן בית מתפקד ואוהב, יבחר את אמא עד לחתונה 

ומן הסתם גם אחרי, עוד יחזור לביקורים...

בקיצור - אמא, אמא, אמא!!!

יבחר בה כל הזמן גם אחרי החתונה שלו, למרות שיש לו כבר אישה...

זה נשמע לי ממש ממש כמו מתכון טוב להרוס את הזוגיות של הילד כשיתבגר ויתחתן בע"ה.

תשאלי המון יועצי זוגיות מהניסיון שלהם- רוב הבעיות בזוגיות מתחילות בגלל משפחות המוצא של בני הזוג.

ואחת הבעיות בה' הידיעה היא גבר שעדיין קשור בחבל הטבור לאמא שלו (או לאבא שלו מבחינה כלכלית או רוחנית)

וכמובן שהאשמה היא של האמא שלא ניתקה את החבל (הנפשי כמובן) ולא של הילד כי לו אין הכוח להתנתק לבד אם האמא לא משחררת את החבל...

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו..."!!!! התורה מצווה את האיש להתנתק מאמא שלו ,אבל אמא שלו צריכה לעזור לו עם זה ולהכין אותו לניתוק הזה ממנה לאט לאט ובהדרגה מאז שהוא ילד...

אם זה לא כך, מרוב אהבה לילד האמא פשוט הורסת לו את החיים שלו!  נקרא לזה "אהבה המקלקלת את השורה".

יש לי 2 חברות כאלו.

אחת ביטלה נישואין רגע לפני החתונה כשהיא קלטה ב"ה בזמן כמה הבחור תלותי באמא שלו בכל דבר קטן(אפילו את הטבעת נישואין הוא רצה שהם יבחרו יחד עם אמא שלו בתירוץ ש"לאמא שלי יש טעם טוב"!)

והחברה השנייה נשואה לבחור כזה שאמא שלו מסובבת אותו כל היום ולא מתנתקת ממנו לדקה עד היום(החמות אישה חמה ומקסימה רק שהיא עוד לא הבינה שצריך לחתוך את החבל...) למרות שהוא כבר אבא. החברה הזו סובלת מאוד ומדברת כבר כמעט על גירושין...בעלה גם אמר לה במפורש- אני מסכים לכל מה שתרצי אישתי היקרה והאהובה עד שזה נוגע לאמא שלי!  פשוט עצוב. היא גידלה ילד תלותי שהפך להיות בחור תלותי וגם כשנהיה בעל נשוי ואבא בעצמו עדיין נשאר תלותי באמא...

בקיצור-

נשים יקרות תנו לילדים שלכם הרבה חום ואהבה והרבה שעות טובות ומעצימות עם אמא אבל גם הרבה עצמאות! תנו להם, למרות הקושי הנפשי שלנו כאימהות, להתרחק קצת, לפתח עצמאות: פיזית ונפשית וכל ילד בשלב ובקצב שלו וברמה המתאימה לגילו. תזכרו שחינוך לעצמאות מתחיל מגיל שנתיים בערך.

אתן נותנות לילד שלכן כישורי חיים הטובים ביותר עבורו בעתיד שיצליח בחייו כאדם בוגר בע"ה!

אגב בחיים של פעם, לפני שהעולם המערבי נכנס אלינו, גבר אכן היה תלותי יותר באמא שלו פיזית וגם תמיד נשאר לגור לידה אחרי חתונתו- וכך שבהמון מקרים היחסים בין כלה לחמותה היו פשוט זוועה(היום סיפורי הזוועה נשארו רק בבדיחות) ואני בטוחה שזה השפיע גם על הזוגיות שלהם....

יתכן שהבחורים שיצאו ללמוד בחוץ בישיבות למשך מס' שנים בלי לחזור הביתה כל שבוע או יצאו לעבודה בשדות הרחוקים וכד' והיו מנותקים יותר מאמא שלהם ,הצליחו יותר בחיי הזוגיות שלהם.

לגבי תינוק מתחת לגיל שנה- אין בכלל שאלה!! רק אמא! אני לא מאמינה שיש אמא שתמליץ בגיל כ"כ צעיר על מעון לכתחילה.

אם חייבים לצאת ללימודים/עבודה- אז עדיף מטפלת חמה ואימהית שהוא סוג של תחליף לאמא, כמו מטרנה...(-:

ומגיל שנה ומעלה -שוב עדיף משפחתון קטן וחם ולא מעון, אלא אם יש לכם מעון שמתפקד כמו משפחתון קטן.

בהצלחה רבה!

ולא: "על כן תזרוק אמא את האיש..."

תינוק, ילד, נער, איש - שואף להתנתק מאמ שלו.

כל עוד לא דוחקים בו, הוא יעשה את זה בקצב הנכון.

ולהיפך - תינוק שדוחקים בו להיפרד, ינסה בכל הכח להיצמד לאמא, ויתקשה לשחרר בזמן.

באמת יפה לראות מה שהפסוק הזה מלמד: שטבע העולם שלנו שברא הקב"ה הוא כזה, שזה כיוון ההתרחקות: האדם מיוזמתו שואף באיזה שהוא שלב להתרחק מהוריו (השיא הוא "ודבק באשתו", אבל ברור שההתרחקות הזאת מתחילה, בצעדים קטנטנים, כבר בינקות).

והערה: אני חושבת שיש מקום להיזהר מהמצב ש"בת מלכים" מזהירה ממנו, של "אהבה המקלקלת את השורה" - אבל אני חושבת שאהבה שמקלקלת את השורה זה מצב שבו הפעוט, כמו כל פעוט במוקדם או במאוחר, שואף *מיוזמתו* לעצמאות, ואמא חונקת אותו עם קרבת יתר. אז זה באמת מצב בעייתי. אבל כשהפעוט עדיין רוצה להישאר קרוב ואמא מאפשרת - זו לא אהבה שמקלקלת את השורה, זו אהבה שבונה את העולם

הייתן לי לעזר!!

בשורות טובות.

ולמרות היותי מטפלת אני ממש מתנגדת לשלוח ילדים למעון,ילדים צריכים להרגיש את אמא עד גיל שנה לא מומלץ להכניס למעון ודרך אגב בקורס מטפלות המדריכ\ת אומרות שלא רצוי להכניס  תינוק בן 3,4 חודשים למעון כי הוא צריך להרגיש את אימו ולקבל את היחס הטוב ביותר מאמו,אני טיפלתי בגילאי 3 חודשים וכו שנה וחצי וגם שנתים ההבדל הוא שמים וארץ תינוקות קטנים לא מקומם במעון- כמה שהמטפלת תהיה טובה וחמה ונעימה אין לה את האפשרות לתת יחס אישי אישי לכל אחד וזה פוגע בתינוק,ילד צריך את המרחב שלו ואת החופש שלו ולא שיכתיבו לו את סדר היום מתי לאכול, מתי לישון זה לא בריא בכלל. ילד לא בנוי לצורה שיכתיבו לו את סדר היום,כמובן שבגיל שנתים עד 3 זה עינין אחר לגמרי יש בזה צד חיובי שזה מקנה הרגלים לקראת הגן.

עדיף מטפלת בבית ואם זה בית של הילד עוד יותר רצוי ככה הוא בסביבתו ואם לא יש היום משפחתונים נעימים,כל העינין שיהיה עם כמה שפחות עוד תינוקות כדי שכל היחס יופנה כלפיו ודרך אגב,כשאני הייתי יוצאת לחופשת לידה והיה לי עןד ילד יותר גדול בד"כ גיל שנתים הייתי מוציאה מהמעון  לגמרי והילד נשאר איתי בבית עד שאני מחליטה לחזור שוב לעבוד לרוב עד גיל 3 שנים

כמו שאמרה המטפלת במעון לפני -עד גיל שנה רק אמא .צריך מגע חום ואהבה ואין דרך כלל להשיג זאת במעון

אני יצאתי כל חופשת לידה לעוד חופשה ללא תשלום הנקתי מלא חצי שנה ועוד הנקתי עד שנה והילד היה על הידיים כשהיה צריך וכן קבל המון מרחב לעצמאות .(כל הילדים שלי ברוך ה' עם ים של עצמאות ובטחון למרות ובעצם בזכות, שהיו המון עם אמא.אם אין ברירה וחייבים לחזור לעבוד אז עדיף מטפלת אישית שתהיה עד גיל שנה זה ברור

מאותו הטעם שחובה לבנית האמון הבסיסי של הילד בחיים את היחס והמגע והנתינה כשצריך ושלא יהיה מצב שבוכה המון במעון ואין מי שיגש כרגע ...

את הילדה הראשונה שלי הכנסתי אותה בגיל 4 חודשים למעון.

מאחר והיא באמת היית כל הזמן מתגרה אחרי כל מיני דברים, וגם מהטבע שלה היא מאוד חברותית.

הילדה שלי השנייה כיום גם בת 4 חודשים, ואני ממש מפחדת להכניס אותה למעון.

מפחדת שלא יטפלו בה כמן שצריך אחרי הכל אין תחליף לאמא, היא מטפלת הכי טוב כמו שצריך.

במעון לא יפריע למטפלת אם תינוק יבכה , כי המטפלת לא תמיד מבינה את צרכי התינוק...

אני חושבת שהגיל האדיאלי לשים את הילד במסגרת חברתית, כשרואים שמשעמם לו בבית ואין לו מה לעשות ומתחרפן ורוצה חברה , אז כן צריך בגיל שנה וחצי שנתיים

פשוט אין זמן להרים תינוקות בוכים

כי כולם תינוקות וכולם בוכים!

ממרומי שנותי ונסיוני בגידול 6 ילדים צפופים אשתף אתכן במסקנותי:

1. לילדים קטנים הטוב ביותר זה עם אמא. הייתי לוקחת אותם לכל מקום  שהלכתי והייתי מסבירה להם בדרך לאן אנו הולכים ומה אנו עושים. כולל קניות סידורים ביקורים ועוד.

2. כל ילדי גדלו בבית עד גיל 5 - גיל גן חובה  - שאז מתחיל חינוך חובה.

3. לא עבדתי מחוץ לבית בתקופה שהילדים היו קטנים.

זה התאפשר כיוון שנישאנו בעלי ואנוכי בגיל מבוגר לאחר לימודים ועבודה שנים רבות ויכולנו להרשות לעצמנו.

4. הילדים למדו בבית אצלי. הייתי משחקת איתם, מלמדת אותם לקרוא בגיל צעיר, קוראת להם ספרים (לא היו אז מחשבים ולא היתה לנו טלוויזיה מאידיאולוגיה). הכנתי להם צעצועים מקופסאות ומה שיש בבית והם נהנו מזה מאוד.

הם היו גוזרים קרטונים ומדביקים עם נייר דבק שקוף יצירות שלמות: אוטובוסים מכוניות חניונים בתי חולים ומה לא. שעות עבודה של מוטוריקה עדינה. השקעתי הרבה בהוראת הפעוטות ונעזרתי בספרים שמדריכים לעשות כן.

5. אחר הצהרים או בבוקר לפי עונות השנה הלכנו לגן משחקים למוטוריקה גסה.

בלילה הלכו לישון..... (אם הלכו....)

הטוב ביותר - עם אמא.

לעיתים זה לא מתאפשר כיון שאמא צעירה ועדין לומדת או נאלצת לעזור בפרנסת המשפחה אז עושים מה שאפשר.

אבל שתדע שזה בדיעבד. וברגע שהיא יכולה שתשחק עם התינוק, תדבר אליו ותהיה איתו. הוא לא חפץ - יש לו נשמה. הוא מבין הכל גם אם זה לא נראה לנו. הוא מפנים וזוכר!!!!.

זה התפקיד שהקב"ה נתן לנו כאמהות וגם הכיף שלנו. לא כולן זוכות!!!!!

והעיקר לא לפתח רגשות אשמה על ההחלטה. לעשות את ההשתדלות וה' יעזור.

בהצלחה והעיקר לעשות הכל בשמחה.

ברור שילד בגיל הזה לא מרוויח משהו מהימצאותו במעון. הוא עדיין די מכונס בעצמו. 

מאידך - אם את מרגישה צורך לפרוש כנפיים. לעסוק בדבר אחר חוץ מאימהות אני חושבת שאין בזה פסול ויותר מזה - הנחת והשמחה שתהיה לך עם הילד יהיו הרבה יותר משמעותיים ומעבירים חוויה חיובים של שמחה לילד ולא תסכול על ה"נטל" (חס וחלילה) שנפל עלייך. בקיצור. הילד לא צריך מעון אבל הוא כן צריך אמא שמחה אז אם עדיין כיף לך בבית לכי עם זה ואם את מרגישה איוורור אז אל תדאגי. עוד לא ראיתי צלקות נפשיות גם אצל ילדים שבגיל 4 חודשים הוכנסו למעון. 

מעל גיל שנה אני ממש מרגישה איך המעון תורם לילדים שלי גם במישור החברתי וגם במישור ההתפתחותי מפגש עם דברים חדשים, ספרים, חומרים, יצירות ועוד.   

אני מבינה שאת רואה את הדרך שלך כחיובית מאוד.

אבל יש לי קושייה מאוד פשוטה עליה.

כשאתם נפגשים למשל עם המשפחה, הדודים, האחיינים- עם מי הילדים שלך מעדיפים לשבת? איתך? עם האמא? שאיתה הכי טוב כדברייך? או שהם מעדיפים לרוץ ולהשתובב עם בני דודיהם בגילאים שלהם?

נשמע לי הזוי לא לתת לילד חברה הולמת עד גיל 5.

גם הבית שלי מלא אטרקציות ומשחקים והפעלות ויצירות ומדבקות וצבעים ובריסטולים ומקלות ארטיק וגפרורים צבעוניים ומה לא, אבל ברור ונהיר לי שהבת שלי חייבת חברת בני גילה והיא פורחת וזוהרת עם ילדים בגיל שלה.

כל בוקר מיד כשפותחת את העיניים שואלת- היום הולכים למעון? וצוהלת וקופצת כששומעת שכן.

וטוב לה איתי ומאתגר לה מאוד. אבל ילדים בני גילה מרתקים לה הרבה יותר.

אמא זה נפלא, אבל ממש לא לכל שעות היום, וממש לא עד גיל 5.

לעניות דעתי.

חברים יש אצל השכנים, בגן המשחקים, בחוגים, במשפחה...

וכל אלו שמתארות כאן את חייהם המאושרים של ילדיהם מתארות בקרים שלמים איך הן לבד מבלות איתם ומחכימות אותם ומטיילות איתם וכו'... ומסבירות שאין על אמא, ורק אמא...

האמת, אפשר להתווכח בלי סוף, אני בחיים לא אשתכנע, כי מול העיניים שלי האור שנדלק לבת שלי בעיניים כשנכנסת למעון ופוגשת את החברים שם. בחיים לא אחסוך את זה ממנה.

(היא כמובן לא בת 4 חודשים אלא שנתיים. שזה משהו אחר)

אגב, שאלה טכנית ומצחיקה לי,

איך את מוסיפה סמיילי לשורת הכותרת?

אני אף פעם לא מצליחה. הוא מקפיץ לי את הסמיילי לתוכן ההודעה. ולא לשורה העליונה.

אם הבנתי נכון, הנתון הוא - שאת עובדת, רק שאת עושה את זה מהבית ולכן יש לך אפשרות לא לשלוח למעון.

הייתי פעם במצב דומה (אבל זה היה בגיל גדול יותר, אחרי תקופה שעבדתי מחוץ לבית והשארתי אצל מטפלת)

ובכן מניסיוני זה לא היה כ"כ טוב - רק גרם לרגשות אשמה. מצד אחד לא הייתי פנויה לתינוק מצד שני לא הצלחתי לעבוד כמו שצריך. בסוף אחרי תקופה הכנסתי למעון. 

יש לזה יתרון עצום של אפשרות להנקה בלי שאיבה - וכמובן עוד יתרונות לתינוק, שהוא נמצא בביתו אחרי הכל, ולא במקום זר מלא אנשים זרים ותינוקות אחרים.

זה תלוי בכם, בנסיבות ובסוג העבודה שלך.

הייתי מציעה לך לנסות - אולי תמצאי דרך לשלב וזה יהיה הכי טוב. מקסימום אם תראי שאת לא מסתדרת, אפשר להכניס למעון בהמשך השנה. בד"כ יש מקום.

כשמדברות על כמה טוב לתינוק אם יהיה עם אימא עד גיל שנה, אבל לא מתייחסות לזה שהיא כתבה שהיא עובדת בבית!

מי שלא עובדת ויכולה לחגוג עם ילדיה, מה טוב! ( לא נכנסת לוויכוח עד איזה גיל, כמובן שאני חולקת על אלו שמדברות על גילאים מאוחרים אבל זה כבר וויכוח אחר...)

אבל אחת שעובדת בבית וזקוקה לפרנסה הזו לא בטוח שיכולה להרשות לעצמה.

אני ניסיתי בזמנו, למרבה כאב הלב לא הלך.

שמי תכלת, אני מציעה לך לנסות.

יש תינוקות שבהחלט מאפשרים לאימא גם לעבוד כשהם בשטח.

תנסי!

הצענו לה לשים אצל מטפלת פרטית או משפחתון,זה עדיף ורצוי על פני מעון

אני מציעה לה כן לנסות להשאיר אותה איתה בבית, לפני שנותנת למטפלת. כי למרות שלי לא הצליח, יש לי חברה שעבדה כמוני בבית באותה עבודה והבת שלה הייתה איתה עד שנה וחצי, ולא הפריעה לה כלל לעבוד.

לא יודעת איך.

הבת שלי לא נתנה דקה.

אבל האמת, שבגיל כמו שנה וחצי הייתי מרגישה רע לשבת לעבוד ולתת לה להסתדר עם עצמה במשחקים.... כבר הייתי מעדיפה שתבלה בנעימים עם מישהי שיש לה זמן רק אליה!

כך שכל מה שמציעה זה לנסות לעבוד עם הילד בבית כל עוד הוא לא בגיל שמרגיש שאמא עסוקה במשהו אחר ולא בו.

ואז אם לא הלך.... מטפלת.

לא זקוק לילדים אחרים. שמים ילדים למעון מחוסר ברירה ולא מטובת הילדים.

אם יש לך אפשרות, ולו מזערית - נצלי אותה ותשארי איתו! אין ולא יכול להיות שום תחליף לאמא, וילד בן 4 חד' בהחלט-בהחלט זקוק לאמא ורק לאמא!

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

 אני חושבת שאנחנו לא יכולים לבחור את החברים של הילדים שלנו. ולפעמים אנחנו גם לא יודעים מה הסיבה הסמויה שטוב להם דווקא עם החברה הזו, שמחוץ למסגרת. אם נאמר לה- זו לא חברה בדששבילך- פסלנו את כל הטוב שהיא רואה בה ולכן התחברה אליה. ומצד שני- יש פה בעיות.

הגישה שלי היא לדבר על התוכן של הקשר. ולכוון אותו. לא לפסול את החברות עצמה.

למשל- את רוצה ללכת אליה הביתה אבל אנחנו פחות מתחברים למסכים.

אולי תבואו אלינו? אולי אצלה בבית תעשו דברים אחרים? (ושוב, אין לך שליטה על מה שבאמת יהיה אבל את כן אומרת מה נראה לך נכון- תאמיני לי שזה משפיע) ובמקביל את לא פוסלת את הטוב שהבת שלך מצאה דווקא בקשר הזה, אלא מכוונת אותו ונותנת כלים לבת שלך. איך ליצור את הקשר שיהיה באמת טוב ולא מזיק.

בהצלחה

היא רוצה להרגיש שהיא מחליטה שהיא עצמאית. והיא מקבלת את זה מהבת הזו. איזה יופי!

עכשיו כמו שכתבה גם nik. אל תפסלי את מה שהיא כן מקבלת מהקשר. להיפך. זה דבר חשוב.

אבל- תני גבולות של איך מתנהגים בתוך הקשר הזה. ואולי דווקא בגלל שמה שהיא אוהבת זה את המרדנות= עצמאות. תעבירי אליה את האחריות. היא בעצמה צריכה לדאוג לעסוק בדברים טובים. לא כי אמרו לה.

היתה לי חברה חילונית מחוג במתנס..

אמא שלי הגדירה לי בנעימות ובפשטות גבולות ברורים- מה לא ומה כן.

המה כן היה חשוב באותה מידה כמו המה לא, ובאמת לא היתה שום בעיה.

דברי איתה ביחד, ואם תראו שזה קשה מידי אז צריך לחשוב מה הלאה. אם לחברה יש סה"כ אופי טוב, לא הייתי ממהרת להפריד

כן מפחדת שתכנס לה איזה שטות לראש שיהיה קשה מאוד להוציא 

בכל מקרה בעיני השאלה כמה את חוששת מהקשר. אם רק קצת הייתי דואגת שיפגשו אצלי בבית ולא אצלה אם מאוד חוששת הייתי מנסה שכל פעם שהן רוצות להיפגש בדיוק יש סיבה טכנית שאי אפשר.

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

לא ידעתי שלרבנית חבצלת סלוטין יש שיעורים!!!

היא היתה המחנכת שלי והיא מדהימה מדהימה

תודה על השיתוף! 

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

בסוף זה באמת לגמרי שלנו..

אשמח אם תוכלי לחפש לי

אצלי ממש עשה איפוס של הכיוון.

במה אנחנו מתעסקים יותר בלעשות טוב עם הילדים או להגיב רק כשיש בעיות? 

מורחת רוטב צ'ילי על הבצק (אני עושה עם מלוואח- זה מעולה)

שמה מעל פרוסות חזה עוף מתובל וסוגרת בעוד בצצק.

מסמנת ריבועים בבצק

מורחת שמן זית (לחילופין אפשר ביצה) ושמה שומשום/קצאח

טעים ומשביע

שבלולי פיצה (אפשר גם בלי גבנצ, רק רסק וזיתים)

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

והיו פעמים שהיה לי ברור שאני כבר ממש נראית בהריון, ועדיין היו כאלה שהופתעו לשמוע את זה...

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

בהריון הראשון לכולם ממש כשגיליתי...הייתי צעירה ומרוגשת וזה קרה ממש אחרי החתונה אז ההתלהבות הייתה גדולה

ובהריונות הבאים אחרי 3 חודשים

חושבת שכל הסמוי מהעין יש בו ברכה וכדאי לספר רק אחרי שעברו 3 חודשים והכל תקין...

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

אוסתאופת לימד את ההורים שלו איך לשחרר שרירים שממש היו תפוסים, אחרי כמה תרגילים היה ילד אחר לגמרי.