קודם כל- את לא לבד. זו תופעה מאד מאד נפוצה. במיוחד אחרי לידה ראשונה.

מעולה שעלית על זה! כל הכבוד לך. יש הרבה דרכים לעזור. 

תקבעי תור לרופא משפחה. הוא אמור להפנות אותך אם יש צורך מעבר לזה. 

בעלך ואמא שלך, עם כל הכבוד, טועים בגדול.

תני להם לקרוא את הספר "אחרי לידה" של מיכל פינקלשטיין.

תתקשרי לארגון ניצה  025002824

הנה האתר שלהם-http://www.nitza.org/

ותזכרי שזו תקופה והיא תחלוף בעז"ה ובעזרת התמיכה שאת צריכה לקבל!!

יש לך חברה קרובה? שכנה? שנעים לך לדבר איתה? אמא שלך או אמא שלו? זה הן צריכות להגיד לו. 

צריך להבין שכמו שאחרי לידה יש דימום למשל, וכל מיני תופעות גופניות אלו ואחרות- כך יש דיכאון לפעמים. זה מצב נפשי שנגרם בגלל מצב כימי מסוים במוח אחרי לידה. את לגמרי לא אשמה. ומגיע לך לקבך את הטיפול הטוב ביותר!!

חמודה, תתקשרי דחוף לארגון ניצה- הם יעזרו לך גם בזה. 

תחזיקי מעמד!! את לא לבד!!  

תפני לארגון ניצה, תחפשי בגוגל.

את לא לבד ואת תצאי מזה!!

את אמא נהדרת ואני חושבת שאת גיבורה שפונה לעזרה זה כבר חצי פתרון.

שיהיה לך בהצלחה והרבה נחת!

טוב שעלית על זה לבד.

ואת משתפת אותנו. מודעות זה חצי פתרון,ב"ה אפשר להחלים מזה ויש מה לעשות.

מצטרפת לקודמותיי. לפנות לארגון ניצ"ה.

לבנתיים להקפיד על מנוחה,אוכל ושתיה,לעשות סיבוב ביום. ולצאת קצת להתאוורר.

המלצה: את צריכה סדר יום במקביל לטיפול בתינוקת.

1. מלבד עניני הבית, את צריכה עיסוק חלקי נוסף מהבית. משהו שיענין אותך.

2. לצאת כל יום עם התינוקת להתאוורר בחוץ. לא להשאר בבית.

3. פעם/פעמיים בשבוע לפחות לצאת עם בעלך אפילו לשעה עם התינוקת/ להשאיר אותה עם אמא שלך/שלו.

4.  יש לך חברה שילדה לא מזמן או עם תינוקות - דברי איתה כמה פעמים בשבוע בטלפון או תיפגשו.

בס"ד שלום לאנונימי הראשונה

גם אנחנו עברנו משהו כזה (אצלנו זה היה גבולי כי זה היה די הרבה זמן אחרי הלידה (קצת פחות משנה) אז לא היה ברור שזה לגמרי קשור, בכל אופן דיכאון זה דיכאון)

לכתוב את כל מה שעברנו וכל התובנות אין לי כח בנוכחי 

אולי כמה דברים: אם צריך ואפשר אני אשמח לדבר עם בעלך להסביר לו שיש דברים כאלה ודבר שני, תיעזרי באנשים במיוחד כאלה שמבינים ואל תהססי לפנות לעזרה מקצועית יש להם הרבה מה לומר.

שה' ישמח אתכם!

מזל טוב!   

לטיפת חלב/לרווחה??

א. הם אמורים לסייע במקרים כאלה (הן לך נפשית ופיזית, הן בטיפול בילדה-

בהתאם למצב) וגם יוכלו לעזור לבעלך להבין את המצב...

איך האחות טיפת חלב שלכם?? אפשר לדבר איתה?

היא בעקרון אמורה לבדוק שאין לך כזה דבר בפעם הראשונה שאת מגיעה עם התינוקת..

נשמע קשה מאד..

מלא כח!

בבקשה אל תזניחי, ואל תקווי שזה יעבור וזהו...

כמו שכולן כתבו - זה דבר נפוץ מאוד, לא תלוי בך ובטח לא באשמתך, וכמו כל מחלה אחרת מגיע לך לקבל את הטיפול הטוב ביותר.

אפשר לקבל טיפול מצוין, בחינם, דרך משרד הבריאות, עם עו"ס שהוכשרו במיוחד לדיכאון אחרי לידה - ממליצה בחום, פני אלי באישי אם את מעוניינת.

יש גם ארגון שנקרא "אם לאם" שבו נשים מגיעות בהתנדבות לנשים אחרי לידה, פרויקט מדהים לדעתי אבל אני לא מספיק מכירה, כדאי לחפש באינטרנט

וגם כמו שאמרו לך, ארגון ניצה. מה הם נותנים? יש להם קו טלפוני לסיוע שיושבות בו נשים שהוכשרו לזה. יש גם מרכז, כך שמעתי אבל אני לא יודעת בבירור, שנותנים שם טיפולים מפנקים ליולדות בחינם. תדברי איתם, מה תפסידי?

פני לניצ"ה. אני מאחלת לך שתצאי מזה מהר ושתרווי הרבה נחת מהתינוקת שלך. מאוד מוצא חן בעיני שמישהו מניצ"ה ידבר עם בעלך ואמך..

קודם כל - חיבוק ונשיקה  

עלית על הבעיה לבד, למרות שאין לך תמיכה בבית או מאמך.  

את מדהימה!!!!!   

יש יותר מדי מקרים (גם מקרה אחד הוא יותר מדי) שאמהות\משפחות פנו לרווחה (או לטיפת חלב במקום שהצוות אינו מיומן ועדכני) וקבלו יחס הפוך ממה שרצו - במקום עזרה עם התינוק\הילדים, איימו לקחת למשפחה את התינוק\ילדים, והמשפחה היתה צריכה להשקיע הרבה זמן וכסף להלחם ברשויות שהיו אמורות לעזור לה   .  אני אישית מכירה משפחות כאלה.

מאוד יעזור לך לדבר ולהתיעץ עם מומחים\מומחיות בנושא,

צוות שאת יודעת מראש שהם בקיאים בדיוק בנושא בו את צריכה עזרה!!!

תוכלי לשמוע מהם מה עוזר, ממה להמנע, 

הם יוכלו לעזור לאשר לבעלך ולאימך שאת לא מתפנקת, לא הוזה וגם לא משוגעת.

את נורמלית לחלוטין!!!!

אגב, העובדה שזה קרה בלידה אחת אינה מחייבת תופעה דומה בלידות אחרות.

כמו שכשיש בעיה באוזן, לא הולכים לכירורג כף רגל, אלא לרופא אף אוזן גרון, 

כך עכשיו - המקום בשבילך הוא מקום עם מומחיות בדכאון לאחר לידה.

שם כבר יידעו למי להפנות אותך ולמי לא.

יישר כח עצום שעלית על הבעיה בכוחות עצמך!!!!!!!

את מ ד ה י מ ה ! ! ! ! !

אשת חיל מי ימצא???  כנראה בעלך מצא!

עוד  לסיום!

רק אלוקים יודע מה הייתי עושה בלי הפורום המדהים עם הנשים הצדיקות האלו!!!!!

הרווחה לא מוציאה ילדים בגלל שאמא שלהם עוברת תקופה קשה.

אם את לא יודעת אז עדיף לא לכתובשטויות ולהטעות סתם.

זה קורה להמון נשים, הרבה אחרי לידה ראשונה.

יש הרבה מה לעשות, וכנראה שהישועה כרגע לא תגיע מאמא שלך ומבעלך. אגב, הסיבה הנפוצה לדיכאון בארצות מערביות היא אכזבה מהאמא, בעל וכ'...

אל תתרכזי במה הם יגידו, תתרכזי בך.

קודם כל לפנות לעזרה יש את ארגון ניצה. כדאי גם רופא משפחה. את רק חודשיים אחרי, יכוליות שזה יחלוף מהר...

אם בעלך רוצה ללוות אותך, מצויין. אם לא, תמצאי את הגורם התומך, ובעלך עוד יצטרף אחרי שיבין שהוא עלול לאבד אותך (מבחינה נפשית הכוונה).

תחשבי שאולי זו אופציה החל מגיל 4 חודשים לשים את הילדה אצל מטפלת לכמה שעות כל יום, אולי זה יעודד אותך.

אולי יש לך אחות שיכולה לתמוך בך? או חברה בשביל ללכת לבקר אותה עם התינוקת...

לכי לקבל טיפול והעולם יראה אחרת. את מוזמנת לכתוב פה בפורום ולקבל עזרה אבל זה לא מספיק

בהצלחה!!!

תקשיבי לעצות החכמות שנתנו לך כאן.

תני למישהו שאת סומכת עליו ושמסוגל לדבר עם בעלך בנחת להסביר לו.

תני לו לקרוא את השרשור הזה או את החומר שהנשים כאן הציעו.

בהצלחה לך.

הכי תיזהרי מיזה שבעולם!!!!!!! אני לא רוצה לספר מה היה לי איתם באופן אישי אבל אם תתחילי איתם את לא תצאי מזה

עצם זה שאת משתפת זה כבר יעזור לך להישתחרר מהמצב,לפעמים דיבור עם חברים זה יותר טוב מכל הפסיכולוגים שיש,כל הכבוד,אל תתיאשי, את אמא טובה.אולי מי שצריך ללכת ליעוץ זה בעלך כי באמת הם לא מבינים בעינין הזה כלום,לא מכיוון רע פשוט הם לא מבינים וצריך להסביר להם

תלכי בבית ותגידי לעצמך: איזה מעולה אני איך קמתי אל הילדה, כל הכבוד ששרתי לה שיר.

באמת תעשי את זה וככה תחזיקי מעמד כי אני מבינה מדבריך שכולם ברחו ואת לבד עם הקשיים שלך עם עצמך ועם הקשיים שלך באימהות וכל זה.

המון הצלחה! המון תפילות והתבודדויות אפילו של שני משפטים ("ה' תעזור לי למצוא את המוצץ. תודה")

הרבה אהבה והזדהות בחוויה!!!

אין לך איזשהי בעיה נפשית מה שאת עוברת זה דבר נורמאלי לחלוטין זה קורה לרוב הנשים זה תקופה קצרה פשוט  יש ריבוי הורמונים בגוף מהלידה הגוף עבר שינוי ,לידה זה דבר לא פשוט ולא מובן בכלל מהצד הגופני הוא עבר "טראומה" מסוימת,אני מציעה לך לחכות עם הפסיכולוגים וכמו שכתבתי הדיבור עם חברה טובה,שכנה יכול יותר להועיל לך, הרי את רק בתחילת הדרך,תשבי עם בעלך תדברי איתו תשתפי אותו ותאמיני יהיה בסדר

נכון שיש הסבר מדעי לדיכדוך אחרי לידה אבל דיכדוך ודיכאון זה ממש לא אותו דבר, ואם דיכדוך יכול לעבור ע"י עזרה של חברה או סתם לפרוק ולהתעודד, דיכאון זה משהו יותר עמוק שדורש טיפול יותר "טיפולי"! אני לא אומרת שזה סוף העולם וזה ממש לא "בעיה נפשית", אבל זה כן משהו שדורש עזרה יותר מיומנת!

אי אפשר לדעת מה אותה אישה צריכה (במחילה ממך, אנונימית...) וככה לבטל פסיכולוג זה לא נכון בעיני.

לפסיכולוג הולכים לא רק מי שהוא חולה נפש, בכלל לא. פסיכולוג הוא איש מקצוע שעוזר לך להתגבר על קשיים בדיוק כמו שכשיש לך בעיה מסויימת ברגל את לא תלכי לרופא אף אוזן גרון ולא תסתפקי באקמול אלא תלכי לרופא מומחה שיוכל לעזור לך.

וזו גם ההמלצה שלי יקרה- אם את צריכה אז ממש אל תמנעי מעצמך ללכת לפסיכולוג או איש טיפול, הוא יעזור לך לצאת מהתחושות האלה שאת נמצאת בצורה מקצועית ובע"ה התקופה הזאת תעבור מהר ולא תחזור!

(ואני רק אוסיף, לא כדי להלחיץ, שכל מי שממליצה רק לפרוק אצל חברה או משהו זה בסדר ונחמד ונכון, אבל אם את רואה שזה ממשיך חשוב מאד מאד (!!!!) ללכת לפסיכולוג ולא להזניח כי אחרת ח"ו המצב יכול להחמיר!! אני אומרת כדי להיות מודע לזה ולא להעלים עין כי זה באמת מסוכן אחר"כ!)

בהצלחה יקירתי! 

אתמול בעלי הגיב כאן... ומצאתי לנכון לומר לך שוב את הדברים בעצמי. גם אני עברתי דיכאון אחרי לידה. אני אישית הייתי גבולית קצת פחות משנה אחרי הלידה אך כמו שבעלי אמר פה דיכאון הוא דיכאון.

הלב שלך שוקל יותר ממך, את לא מסוגלת לקום מהמיטה, את בוכה בלי סוף, חושבת שאת האמא הכי גרועה בעולם, לא מסוגלת להתקרב לילד (במקרה שלי היו כבר 2 ילדים....) וכו'... וכו'...

מתוקה יקרה שלי. אני איתך. אני חייבת לומר לך לפני הכל את מה שאמרו לי כל הזמן. 

את נורמלית! את לא משוגעת! את שפויה! את אמא מעולה!

וכמו שזה בא ככה זה הולך!

לא האמנתי. זה היה כל כך קשה שלא הבנתי מבחינה הגיונית איך אפשר לצאת מזה. הייתי בדיכאון קשה מאד. בהתחלה נתנו לי חופש מהעבודה אחר כך כמעט פיטרו אותי. למזלי שהיתה לי מנהלת תומכת ואוהבת שבסוף קלטה את המצב ואיפשרה לי מנוחה של 3 חודשים בבית. אבל התחושה שבערה בי כל הזמן זה שכמה שלא האמנתי איך זה נגמר ידעתי שאני רוצה לצאת מזה וזעקתי לעזרה מכל הכיוונים. בעלי, הורים שלי, אנשים מהעבודה, רבנים הרב של בעלי מהישיבה שליווה אותי. בקיצור חמודה יקרה ואבובה. זה שאת זועקת פה לעזרה זה כבר חצי מהתרופה. זה אומר שאת מודעת למצבך ושאת רוצה לצאת מזה.

לדעתי מה שאת צריכה לעשות זה כמה דברים:

לא טיפת חלב ולא רווחה!!! ממש לא הם הכתובת.

בבקשה ממך תתייעצי עם אנשים שחוו זאת. לשאול באינטרנט שכל אחד שלא מבין אבל מרצוןן טוב רוצה לעזור ואומר דברים שאינם נכונים זה גרוע!!!!! (ומחילה של ממש מאלה שהציעו לה כן לפנות לשם... אני פשוט הייתי בסרט הרע הזה!!!)

א. תמיכה טובה מהבעל זה אחד הדברים החשובים שעוזרים מאד ולכן דברי איתו את ואן את מרגישה שזה כבד עליך פני לחברה טובה, מישהו שאת מסוגלת לסמוך עליו. ואל תתביישי!!!! כי זה לא בושה!!!! כשקצת התחלתי לצאת מזה והיה לי יותר כח לדבר עם אנשים פשוט לא הפסקתי לדבר על זה. זה עשה לי מאד טוב. ואני אגלה לך סוד: גילתית פתאום שמיליון אנשים מסביב עברו את זה גם. זה תופעה ידועה ולכן דעי לך שאת נומרלית ואת תעברי את זה. אם יש צורך פני אלי בהודעה בפרטית בעלי יוכל לעזור לו ולהדריך אותו בידיוק איך לנהוג ומה לעשות. בעלי באמת היה תומך מאד. במיוחד שהיו לנו כבר 2 ילדים (בן 3 ובת שנה) שזה סרט אחר לגמרי.

ב. פניה לאיש מקצוע- ניסיתי הכל חוץ מאיש מקצוע. פחדתי מהמילה פסיכולוגית, פחדתי מהמילה פסיכיאטרית. פחדתי מכדורים. אני לא חולת נפש. ניסיתי תרופות טבעיות. שטויות!!! שטויות!!! שטויות!!!! אם הייתי פונה לאיש מקצוע מההתחלה יכולתי לחסוך לעצמי ולמשפחה שלי הרבה מאד סבל.

פני לפסיכיאטרית שתיתן לך טיפול תרופתי שיאזן אותך נפשית. זה לא בושה וזה לא ממכר. אני פחדתי מכדורים כי היו כל מיני שמועות שזה ממכר. שטויות במיץ עגבניות. תוך שבוע את בן אדם אחר. תוך שבועיים את על הרגליים!!!! במקביל תתחילי טיפול פסיכולוגי. מניסיון- לא שיחות על ספת הפסיכולוג כי לפעמים זה רק משקיע אותך עמוק יותר בבוץ. אחרי שתרגישי טוב עם הכדורים את תראי שהדיכאון יהפוך למין זיכרון רע שקשה למחוק, למין טראומה. ולכן הפיתרון הטוב ביותר הוא פסיכולוגית שמטפלת ב-emdr. שיטת טיפול מעולה באמצעות אלקטרודות שאת מחזיקה בידיים ומפעילות עלייך רטט פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל ביד. השיטה הזו גורמת למח לעבד בצורה פלאית את התחושות והרגשות שלך. אחרי כמה חודשים (חודשיים, שלושה) את תגלי שהזיכרון כמעט לא מפריעה לך... יכול להיות שאת תיזכרי אבל זה יעבור לידך כאילו כלום. אני אומר לך שאני כבר שנה אחרי הדיכאון ומרגישה טוב ופועלת ועובדת וחיה וכבר חושבת על הריון הבא מתוך רצון עז וכמיהה. וקלטתי שפתאום שוב אני נזכרת בזה המון. ולא רציתי. אני רוצה לחיות טוב!!!! אז בלי בושה חזרתי לפסיכולוגית לעשות EMDR. וזה פשוט קסם כמה זה עובד!

את הטיפול הפסיכולוגי חשוב להתחיל כמה שיותר מהר סמוך לטיפול התרופתי כי זה המתכון הכי מוצלח להבראה מהירה וטובה באמת!!!

אם את רוצה המלצות על פסיכיאטרית דתית ופסיכולוגית מעולה תיפני אלי בהודעה פרטית. אני בעצמי לא רוצה לתת פה פרטים מהסיבות הברורות.

אבל נשמה טובה. את אמא מתוקה וטובה!!! וזה קורה למלא נשים גם אם הן לא מספרות על זה.

זה סרט רע. באמת. זה התקופה הכי שחורה בחיים שלי. אבל זה כבר לא מזיז לי כי היא מאחורי. ועכשיו טוב טוב לי טוב לי!!!!! ב''ה!!!! ומגיע לך גם טוב!!! ומגיע לך גם להינות מהתינוק שלך!!!!! וזה יקרה!!!!! יש לזה טיפול!!!!

בבקשה ממך יקרה,

אל תפחדי!!!! ושימעי לעצותיי!!!! עברתי את זה!!!! זה קשה!!! אבל זה עובר!!!

מחבקת אותך חיבוק גדול!!!

בהודעה פרטית אשמח לתת לך טלפון שלי ושל בעלי ליעוץ ותמיכה באמת 24 שעות ביממה. אני יודעת מה את עוברת ואני באמת מוכנה להיות שם בשבילך לומרות שאיני מכירה אותך!!!!

שנזכה כולן לבריאות הנפש ובריאות הגוף!!!! ולהרבה הרבה שמחה בעז''ה!!!

הבינו את המצב בגדול

עזרו, ליוו, ולא הלשינו לשום רשות מקומית...

הילדה בחזקתי 

איך אגיע אליך?

זה לכל מני קשיים רגשיים-גם אם הם נורמאליים

רוצה לשתף אותך ולומר שגם אני עברתי את זה, בלידה השנייה, וברוך ה' – יצאתי מזה.

קודם כל – את אמא נהדרת! שפשוט חולה עכשיו, ולכן לא מסוגלת לטפל בתינוקת שלך.

קשה מאוד שסביבתך אינה מאמינה ותומכת בך, אך בכל זאת את לא לבד.

כמו שזכיתי אמרה – פני לארגון ניצה, הם כבר ידריכו אותך מה לעשות, וידעו לזהות באיזה מצב את נמצאת (אם את צריכה פסיכולוג/פסיכיאטר). קני גם את הספר "אחרי לידה", זה יעזור לך ולבעלך להבין מה עובר עלייך.

אם את לא מצליחה לתפוס את ארגון ניצה, פני אליי באישי, ואתן לך שם של יועצת מדהימה, שעזרה לי.

כן זו אני מההודעה הארוכה כאורך הגלות ממקודם. האמצת שעל אירגון ניצה לא שמעתי אז אין לי כ כך מה לומר. אך אני חושבת שלא משנה באיזה מצב דיכאון את נמצאת קל, קשה או עמוק... את צריכה טיפול פסיכולוגי ותרופתי. אין שום סיבה לסבול הרבה. כמו שכואב הראש לוקחים אקמול. כשכואב הלב לוקחים פרוזק או פקסט. זה לא מפחיד ולא צריך להיבהל מזה. לפעמים הנסיונות לצאת מזה לבד מכבידים יותר ויותר. כשכדור אחד יכול לחסוך הרבה מאד טראומות נפשיות. אני גם אניסיתי לצאת מזה עם שיחות ותרופות טבעיות וזה פשוט לא!!! ה' נתן לרופאים את היכולת לרפא. והמילה פסיכיאטר היא לא מילה גסה!!! עכשיו שאני כביכול במצב הנורמלי אני צועקת את זה לכל מי שמסביבי בלי להתבלבל בכלל. כמו שכואב הגרון הולכים לרופא אף אוזן גרון כאן הולכים לפסיכיאטר שפשוט מתמצא במגוון התרופות הקשורות לנפש. 

לא לסבול!!!

כשמדובר בנפש  לא לשחק!!! חבל!!! נשים יקרות שקוראות אותי עכשיו.... דעו לכם שאני פחדתי מפסיכיאטרית לא רציתי ובאמת שגם הפסיכולוגית לא לחצה עלי כי היא חשבה שאוכל לצאת מזה לבד. עד שהיא אמרה לי: "גברת למה את מתעקשת? למה לך לסבול!!!" בנות, אחרי שבוע אתן בן אדם אחר. למה לא לחסוך את כל הסבל הנפשי הזה?

ואני גם נגד כדורים בדר''כ ולצאת מזה לבד עם תמיכה ואם צריך אז תרופה טיבעית. אוייי... אם הייתי הולכת לפסיכיאטרית מההתחלה כמה סבל יכולתי לחסוך לעצמי. שבוע!!! רק שבוע!!! והכל עובר!!!!

אני כותבת פה עם כל כך הרבה אהבה ועם כל כך הרבה רצון לעזור!!

זה הדבר הנכון ואני כל כך יודעת ובטוחה בזה!!!

כמובן שאם זה מגיע למצב שאת לא מסוגלת ולא רוצה לטפל בילדה,להניק להאכיל לקום בלילה להחליף טיטול והילדה גורמת לך סלידה ממנה. (וכן אני מכירה מישהי כזאת) כמובן שזה עינין אחר אחר לגמרי ואז צריך טיפול פסיכולוגי וכו. אני מדברי הכותבת הבנתי שזה מצב רגשי יותר מאשר נפשי,ריבוי הורמונים והרגשת דכדוך,הרי היא בסך הכל חודשים אחרי לידה.

אני לא עושה לה כלום חוץ מלהניק ולפעמים להחליף לה טיטול (רק של קטנים)

לטפל!!!

לא לוותר,

בעיקר לא לוותר לעצמך!

אנחנו רוצות אותך בריאה שלמה ושמחה!!!

תקחי בחשבון שעייפות היא גם גורם מכריע בתפקוד.

מאוד יכול היות ששינה טובה בלילה תעזור לך להיות נורמלית ביום.

את בטח רוצה לתלות אותי... "מה זה בדיוק שינה בלילה אחרי לידה?!"

אני יודעת, זה כמעט בלתי אפשרי כשאת לבד במערכה.

אבל לפני כדורים וכו' (שד"א לפעמים גורמים לנדודי שינה!)

את צריכה לסדר לך אופציה לשינה מספיקה.

תחזיקי מעמד.

כן...גם אני עברתי את זה...

חיבוק גדול

כן, מנסיון...!

אבל גם דיכאון בהחלט יכול לגרום לנדודי שינה.

על כל אחד זה משפיע אחרת.

אני מצטרפת לחלוטין לאנונימית שפחדה מכל איש מקצוע שמתחיל ב"פסי...".

כן, גם אני הייתי שם, וסבלתי מאוד מאוד!!!!!!!!!!!!!!!

ומסתבר שטיפול תרופתי ופסיכולוגי הם ממש מצילי חיים! אין לי הגדרה אחרת!

ולכל הממליצים להסתדר בלי-

אם אני הייתי משתכנעת מהדעות שלכם, במחילה, לא הייתי כאן היום.

שולחת המון כח וסבלנות.

יש תרופות מצויינות שיגרמו לך להתחיל לחיות בזמן קצר מאוד,

אל תפחדי לא מתמכרים בקלות לתרופות האלו

ויש תרופות שגם רופא משפחה יכול לרשום (כמו פלוטין שהוא נוגד דיכאון)

ובמקביל חשוב להתחיל פסיכולוג כי זה יעזור לך.

אני מטופלת כבר 6 שנים בתרופות, בסוף הריון

ומרגישה הכי טוב שיש מבחינה נפשית

ולא נעשה לי שום נזק כי טיפלתי בעצמי!

מאוד יכול להיות שזה מוסיף על זה. 

את צריכה לקבל טיפול ראוי ומקצועי. נפש זה לא צחוק. מכיוון שלפי תאורך בעלך/אמא שלך לא יבינו אותך, את צריכה למצוא משהי שכן מבינה, כמו רבנית או אחות . משהו שיבין את נחיצות טיפול ראוי ומתאים לך.

טיפול זה לא מותרות.זה מציל חיים.

עצה שלי: לכי, בלי לספר להם- לרופא המשפחה שיפנה אותך לאבחון מקצועי- וכשתהיה לך ביד אבחנה רפואית על המצב שלך, אז אמא שלך/ בעלך לא יוכלו להתווכח עם זה.

יקרה, תהיי חזקה. אם  את מאזור המרכז אני מוכנה בלי נדר בחודשים הראשונים לעזור לך לטפל בתינוק. שלחי מסר אישי אם את מעוניינת.

ואולי זה יפקח לו את העיניים

את כותבת אמיתי ומתארת את זה במדויק. גם אני הייתי שם וזה נורא וזה איום.

אבל זה יכול להיות אחרת. באמת. מאד חשוב שתדעי שזה לא לתמיד, למרות שזה נראה ומרגיש כמו משהו שאף פעם לא ישתנה. חשוב שתדעי שאת עוד תהיי אמא ואישה נפלאה. 

את צריכה טיפול מקצועי, כנראה של פסיכיאטר ופסיכולוג, מה את בדיוק צריכה יוכל להגיד לך רק איש מקצוע, למשל רופא הנשים או רופא המשפחה שלך. הם מאד מנוסים בכל מה שקשור לדיכאון לאחר לידה מאחר ולפי המחקרים ההערכה היא כי אחוז הנשים הלוקות בו נע בין 5% ל-25. טיפול פסיכיאטרי אמור למצוא את התרופה שתרפא את המחלה שלך (דיכאון נחשב למחלה כמו ששפעת וסרטן הם מחלות) וטיפול פסיכולוגי אמור לעזור לך להתמודד עם הקשיים שלך כבת, אישה ואם וגם עם הסביבה הלא מבינה שלך.

המון המון המון בהצלחה, ורק טוב

אמא (עכשיו מאושרת) לבן ובת אהובים.

תוספי תזונה כמו חומצה פולית, ויטמין B12, אומגה 3 ועוד..- חשוב מאוד לקחת בתק' ההריון וההנקה, ויכולים לשפר את המצב של הדיכאון. יש מארז מוצרים של חב' אלטמן: מארז אלספה 9 חודשים + פרנטל מולטי ויטמין - שמכיל את כל מה שצריך.

http://www.altman.co.il/?CategoryID=769&ArticleID=2306- קישור

בהצלחה רבה

וגם כמויות גדולות של ויטמין D3

וחשיפה כמה שאפשר של העור לשמש

ראשית, אני מכירה את הרגשותיך מקרוב... אל דאגה גם אם הרגשתך איומה לגמרי דעי שזה תקופתי וזה עובר!!!!!! שנית, פני לאחד מהארגונים או היועצים הקימים באזורך יש ארגון מאוד מומלץ לענין זה ששמו ניצה הם יכולים להדריך אותך בכל בעיה הקשורה בנושא אתרי את המספר שלהם בספר טלפונים או בבזק. ושלישית, והכי חשוב פני להשם תבכי אליו, תתחנני אליו הוא תמיד קרוב אליך מבין אותך ושומע אותך!!!!

בהצלחה ובהרבה אהבה!!

כלנו אתך!!!

לאחר שקראתי את ההודעות האחרות אני מצטרפת לבנות שיעצו לך לפנות לנצה זה ארגון אידיאלי מאוד לבעיתך!!

ב"ה

קודם כל- בבקשה הירגעי.

האמת היא שבמקרה פתחתי את הפורום הזה, וראיתי את ההודעה שלך. לדעתי זה לא במקרה..

גם אני עברתי דיכאון אחרי לידה..

אבל לי, שלא כמוך, היו דווקא כמה סיבות.. עברה עליי לידה קשה. סיפור ארוך. הייתי בטוחה שאני עומדת למות. פשוט כך. המיילדת הייתה כל כך לא סימפטית, והתמיכה הרגשית שקיבלתי בחדר הלידה ממנה שאפה לאפס.

כששמו את הבת המתוקה שלי עליי לראשונה, לא הרגשתי כלום. ממש מתביישת לומר.

גם אני נבהלתי בימים שלאחר מכן. לא הפסקתי לבכות. לא היה לי חשק לכלום. פשוט סבל.

יותר מזה, כל הזמן בחנתי עד כמה אני "מתחברת לבת שלי", וכשראיתי שזה לא כמו בחלומות הוורודים שלי- נבהלתי מאוד, הייתי בטוחה שמשהו לא בסדר איתי, שאני לא  ראויה להיות אמא.

עברו עליי ימים קשים שאין לתאר. עצבות, בכי, רצון "להחזיר את הגלגל אחורה".חוסר ביטחון. פחד.

עד שדיברתי עם מישהי, ששינתה לי את הגישה.

הרגיעה אותי, אמרה לי להרפות. לתת לזמן לעשות את שלו. אין לאן למהר. לאט לאט, היא אמרה, את תראי איך  את מתחברת אליה. לאט לאט, בקצב שלך, אף אחד לא בוחן אותך.

והנס קרה. צעד אחר צעד. כל יום טוב יותר מקודמו. ברוך ה', הקשר ביני לבין בתי מדהים.

לאט לאט, תחזרי לעצמך, לאיתנך. בנחת. אף אחד לא רודף אחרייך.

אני לא מכירה אותך, אבל אני יודעת שאת נהדרת. את תהיי אמא למופת!

תביטי רק בהודעה ששלחת, כמה דאגה יש לך לתינוקת שלך. נכון, את עכשיו קצת בדאון. מותר לך. את אחרי לידה, ועוד לידה ראשונה! לא פשוט בכלל. תרפי. תאהבי את עצמך. תראי את השמחה חוזרת אלייך. אני מבטיחה לך!

יש לך את הכוחות לגדל את בתך, ויש לך המון שמחה ואושר להעניק לה! אשריה שהיא זכתה באמא שכמוך!

כדאי לך להתקשר למשהי בשם הדסה אורי קאלוש. היא גרה בבת עין ומטפלת בדיוק במצבים כאלו הקשורים למערכת ההורמונאלית ע"י צמחים. לי היא מאווווווד עזרה ושמעתי שיש הרבה נשים שהיא עזרה להן. היא לא יקרה בכלל. לפני שאת פונה לכל מיני תתקשרי אליה: 0506512971 בהצלחה

תסלחו לי על התקיפות החריפה. בסוף... שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת לנכון. אבל מניסיון אישי, מר וכואב... לא ללכת במקרים כאלה לרופאים טבעיים!!!! ממש לא!!!! הסכנה שכרוכה בכך היא גדולה מאד. הנפש עלולה לעבור טראומות ולהשאיר צלקות כואבות ומכאיבות להרבה שנים אחר כך. אנחנו רוצות להיות חזקות פיזית ונפשית, להיות שמחות ומלאות אנרגיות כדי לגדל את הילדים שלנו!!!!!

אנא ממכן... התרופה היא פשוטה ואין שום צורך להתחמק ממנה. אני סבלתי חודשיים מדיכאון ומהתקפי חרדה שהיו מלווים מכך ונטלתי תרופות טבעיות וניסיתי להתמודד עם הקושי בדרכים טבעיות. אפילו הלכתי לפסיכולוגית במקביל. אבל זה לא מספיק!!!!

יש חומר במח שנקרא סרטונין. החומר הזה אחראי על המצב שרוח הטוב של האדם. כאשר אישה נמצאת במצבי לחץ ובמצבים נפשיים מעורבבים בעיקר אחרי לידה הגוף סופג הרבה סרטונין. מה שקורה הוא שהגוף סופג יותר מאשר הוא הוא מייצר, נוצר חוסר בסרטונין ולכן הנפש שלנו מגיבה בדיכאון. שתבינו עד כמה זה פשוט ועד כמה איננו אשמות בכל מה שנקרא דיכאון אחרי לידה. הגוף שלנו משתבש מהמון לחץ ועייפות כתוצאה מהריון ולידה. מה גם שהעובר מחודש 7 להריון מתחיל לספוח מינרלים מהאם על מנת שיהיה חזק ויוכל לצאת לאויר העולם בריא וחזק. המינירלים (ולא הכוונה למי...9 אלא לחומרים שונים בגוף הם אלה שעוזרים גם לגוף לייצר סרטונין מה שגורם לגוף הנשי שלנו עוד יותר מחסור בסרטונין. ולכן אחרי הלידה יש מה שהנקרא: מצבי רוח! עד שהמערכת של האישה מייצרת חזרה את המינירלים שחסרים לה ואת הסרטונין ברמה המספקת לגוף ולנפש. לפעמים נוצר מצב של חוסר איזון במינרלים בגוף וחוסר חמור בסרטונין ולכן נוצר דיכאון שלאחר לידה שמופיע לעיתים גם עם התקפי חרדה.

את כל מה שאני מסבירה לכן עכשיו הסבירה לי הפסיכיאטרית. אנחנו נורמאליות ושפויות!!!! חשוב לי לצעוק את זה בקול רם!!! גם אני חשבתי שאני לא שפויה, שיש לי בעיה נפשית שאני לא בסדר. וכשהיא הסבירה לי את זה הבנתי שזה בכלל לא תלוי בי. 

הכדורים הפסיכיאטריים (וואו... נשמע מפחיד?- ממש לא!!!) הניתנים לדיכאון אחרי לידה הם מעכבים את הספיגה החוזרת בדם של הסרטונין כך שהמח מייצר סרטונין אך לא סופג אותו חזרה בדם ואז נוצרים במח מאגרים שמחזירים לך את המצ רוח! כמה פשוט!!!!

התרופות הטבעיות שאני בדר''כ נורא אוהבת!!! (באצת!!!) לא מתאימות במיקרים כאלה. האישה נמצאת במצב כל כך קשה והפגיעות בנפש יכולות להיות חמורות. ועכשיו אני כן רוצה להפחיד אתכן.... אישה שאינה מטפלת כראוי בדיכאון לאחר לידה יכולה להגיע למצב נפשי קשה מאד עד כדי אישפוז פסיכיאטרי. ולמה? למען ה' למה? כל החיים לפניכן!!! אנחנו רוצות לגדל עוד המון ילדים בריאים ושמחים!!! אנחנו אוהבות את החיים!!! ואין סיבה שנעצור את זה כי המילה כדורים מפחידה אותנו.

אני פניתי לטיפול טיבעי ובמשך חודשיים המצב רק הידרדר וגרם להרבה צלקות בנפש לי, למשפחת. כמעט פיטרו אותי מהעבודה. חיסכו מעצמכן!!!!

באמת שהכל זה תהליכים במח שנובעים מחוסר איזון של החומרים בגוף.

לאחר שנוצרת כמות מספקת של סירטונין ואת מתחילה להרגיש טוב כמובן במקביל לטיפול פסיכולוגי שעוזר לך להרגיש נינוחה עם הטראומה. ניגשים שוב לפסיכיאטרית ומורידים את הכדורים בתהליך איטי כדי שהגוף יתרגל. אין שום פחד להתמכרות!!!!

זה לא כדורי הרגעה!!!!

לא כדורי שינה!!!!

בנות, זה לא להאמין כמה הגוף והנפש שלנו קשורים בקשר מוחלט. זה תהליך פיזיולוגי שגורם לתחושות נפשיות קשות.

הטיפול הטוב והמומלץ ביותר הוא טיפול תרופתי ופסיכולוגי יחד.

זה הדרך הנכונה להחלמה מהירה ללא שום תלקות נפשיות!!!! באמת באמת אם לא הייתי עוברת את זה לא הייתי כל כך נוקבת וחריפה.

טוב לי עכשיו אני אמא מאושרת.יש לי עבודה, ילדים, ואני בן אדם שמח ומאושר כאילו כלום לא קרה.

אז אנא ממכן טפלו בעצמכן היטב!!!

ומי שרוצה באמת עזרה ותמיכה אנא פנו אלי בפרטי.

רפואת הנפש ורפואת הגוף ובשורות טובות לכולן!!!! 

כל מומחה/רב/רבנית/מרצה ששמעתי אי פעם בחיי מדבר על העניין הזה (ושמעתי הרבה) אומר שצריך לפנות כמה שיותר מהר לפסיכיאטר, מקבלים כדורים לכמה חודשים וזה עובר!!!

אם לא מטפלים, יכולים להישאר עם זה לכל החיים

חשוב שתפני כמה שיותר מהר לעזרה

תוכלי לפנות לרופא משפחה/עובדת סוציאלית

אבל לא לאמא שלך ולא לבעלך, זה נשמע לי כאילו הם כלל לא מכירים את התופעה, הם עלולים להוריד אותך מהרעיון וזה לא טוב! זה ממש חשוב שתקבלי עזרה כמה שיותר מהר, כדי שתיפטרי מהעניין עכשיו ולא תיסחבי עם זה לכל החיים.

אל תרגישי לא נעים

זה קורה להמון (!!!) יולדות, זה מוכר וזה בסדר, יש לזה טיפול ויש עוד הרבה כמוך

בקורס הכנה ללידה אמרו לנו שכל אדם שיש לו בעיה נפשית כלשהי, גם אם יעבור טיפול, תמיד יהיו לו שאריות ממנה

חוץ מדיכאון אחרי לידה!!!!! מי שיש לה דיכאון אחרי לידה, אם תטפל בזמן, יכולה לצאת מזה בלי יותר מדי קושי!

הבנת? כולנו אוהבות אותך, תומכות בך, מעריצות אותך, ורוצות בטובתך...

נשמח לשמוע בשורות טובות

בהצלחה רבה-כולנו.

שם הארגון הוא ניצה, טלפון 02-5332810

ואל תדאגי, זה קורה להרבה יותר נשים מאשר את יכולה לשער, ובע"ה יוצאים מזה, יוצאים מזה.

ה' יברך אותך.

גם לי היו ימים כאלו עם כל מיני מחשבות שרוטות לחלוטין , גם אני רציתי לברוח וקיוויתי שאחטוף איזו מחלה .. אבל זה עובר וזה ממש בגלל הקושי והשינוי הענק בחיים וההורמונים שמשתוללים והעייפות והבית ההפוך.. נסי לקחת כמה שיותר עזרה במיוחד מישהי שתשגיח על הילד שתוכלי לישון/ לנוח ולעשות משהו אחר שאת רוצה. אם את רואה שמחמיר שמעתי פעם שיש כדורים  שמאזנים את ההורמונים ומרגיעים את ההשתוללות הרגשית הזאת. אבל באמת נראה לי שהרוב מרגישות תחושות כאלו.. כשהוא קצת יגדל תוכלי גם להתחיל להנות ממנו ולהבין שבאמת קיבלת אוצר ששווה מליונים. עכשיו עדיין קשה לראות את זה

עכשיו כשמסקנת 100% מהכותבות היא שאת נורמלית לחלוטין, נותרה השאלה ממי ואיזו עזרה לקבל (רצוי לקבל עזרה שונה מאנשים שונים).

למי שקשה לה  (או לו) עם הרעיון של נטילת הורמונים בכדורים, יש שיטת טיפול הנקראת אייפק, שיכולה לאזן הורמונים בגוף באופן קל יחסית, בלי לבלוע ובלי למרוח.  

יש מטפלות ומטפלים במקומות שונים בארץ, לדוגמא, ירושלים, תל אביב, בני ברק, אשדוד, כרכור.

אם תרצי, או כל מי שרוצה, ניתן לפנו באישי ואמסור שמות ומספרים של מטפלות\ים שאני מכירה.

אפשר למצוא לבד גם באינטרנט.

בכל דרך שתבחרי - חזקי אמצי!

את מדהימה, מוכשרת ומצליחה!!!

שבת שלום!

שלום!

חיזקי ואמצי!

אצלי היה דיכאון קשה אחרי לידה שלישית, גם הייתי חושבת כל יום, כמה פעמים ביום שנמאס לי מהחיים.

בסוף גילו לי בבדיקת דם פשוטה חוסר טוטאלי בויטמין D, מאז שהתחלתי לקחת אותו הכל השתנה, קיבלתי כוחות, חזרתי לתפקד ולחיות.

בעקרון היום כל אישה צריכה לקחת 2 טיפות ויטמין D ביום כי כמעט אין חשיפה טובה לשמש.

בהצלחה!

ואני ממליצה לך אכן לפנות לעזרה.

קודם כל, עשי בדיקות דם, לראות אולי חסר לך משהו, או משהו בעודף.

ותפני לטיפול או לפחות לייעוץ. יש דרכים טובות לעזור לך.

ודעי לך, שאין דבר כזה "אישה לא בנוי לאמהות".  להיות אמא - זוהי מהות של אישה. היא יכולה להיות במויה או לא בנויה לכל דבר אחר, אבל לא לאמהות. פשוט את עוברת תקופה שאת זקוקה תמיכה ועזרה, זה הכול.

בע"ה תעברי את זה כפי שתעברי עוד דברים רבים בחיים.

תבקשי מהקב"ה שיעזור לך לעבור את התקופה. ואם את זקוקה לעזרה בבית - אל תחסכי על זה. ובכל מקרה, אני ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה.

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטנה ישנה, כדי לישון גם.

שעליו מקפידים באדיקות.

הכי טוב שזה יהיה חדר השינה שלכם - להקפיד שהוא יהיה תמיד סגור, בצורה כזו שהילדון לא יוכל להיכנס.

(אצלנו אם אנחנו שוכחים לסגור - אנחנו מגלים אחר כך מזכרות בכל הבית, שהקטנה פילחה מהחדר... אבל היא עוד יחסית סבירה - כשהתאומים היו בסביבות גיל שנתיים הם היו משאירים חורבן בחדר... היו חודרים אליו עם הבימבות שלהם, מקשקשים, הופכים דברים, ואז כשהייתי נכנסת ומגלה אותם - הם היו מיד עולים על הבימבות ובורחים משם כמו אופנוברים🤭)

זה מבאס ששאר הבית לא יהיה נקי ומסודר, אבל לפחות יהיה לך מקום לנוח בו...

שתחילת הריון זה זמן להרגלים חדשים... אולי זמן להביא עוזרת או משהו שתסדר, או שבעלך יעשה את זה.

ולגבי הילד- יש לו משחקים שמותאמים לגיל שלו, בסוג ובכמות?

אצלי כשהיה עודף משחקים, או כשהם היו מבולגנים מדי ולא כל אחד בקופסה משלו או לא מתאימים לגיל הילדה בילגנה הרבה יותר, וכשהמשחקים מותאמים משחקים הרבה יותר זמן ובכיף.

ואפשר גם לתת לו דברים להפוך שיתאימו לך- קופסה מלאה בחפצים גדולים, ארון של פסטות וכאלה נניח לי לא אכפת שהילדים יהפכו כי זה קל לסדר. כאלו דברים.

ואז את הולכת לטכנאית שזה מה שהיא עושה ואין לה מושג למה א צריכה את זה,

היא עושה בדיקה ומביאה לך תוצאות להביא לרופא,

ואז אין את הפדיחה..

אבל באמת שלא חושבת שיש מה להתפדח. הגיוני ונראלי שהם רגילים לקבל בקשות כאלה.

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

מידה 2-2-