קודם כל- את לא לבד. זו תופעה מאד מאד נפוצה. במיוחד אחרי לידה ראשונה.

מעולה שעלית על זה! כל הכבוד לך. יש הרבה דרכים לעזור. 

תקבעי תור לרופא משפחה. הוא אמור להפנות אותך אם יש צורך מעבר לזה. 

בעלך ואמא שלך, עם כל הכבוד, טועים בגדול.

תני להם לקרוא את הספר "אחרי לידה" של מיכל פינקלשטיין.

תתקשרי לארגון ניצה  025002824

הנה האתר שלהם-http://www.nitza.org/

ותזכרי שזו תקופה והיא תחלוף בעז"ה ובעזרת התמיכה שאת צריכה לקבל!!

יש לך חברה קרובה? שכנה? שנעים לך לדבר איתה? אמא שלך או אמא שלו? זה הן צריכות להגיד לו. 

צריך להבין שכמו שאחרי לידה יש דימום למשל, וכל מיני תופעות גופניות אלו ואחרות- כך יש דיכאון לפעמים. זה מצב נפשי שנגרם בגלל מצב כימי מסוים במוח אחרי לידה. את לגמרי לא אשמה. ומגיע לך לקבך את הטיפול הטוב ביותר!!

חמודה, תתקשרי דחוף לארגון ניצה- הם יעזרו לך גם בזה. 

תחזיקי מעמד!! את לא לבד!!  

תפני לארגון ניצה, תחפשי בגוגל.

את לא לבד ואת תצאי מזה!!

את אמא נהדרת ואני חושבת שאת גיבורה שפונה לעזרה זה כבר חצי פתרון.

שיהיה לך בהצלחה והרבה נחת!

טוב שעלית על זה לבד.

ואת משתפת אותנו. מודעות זה חצי פתרון,ב"ה אפשר להחלים מזה ויש מה לעשות.

מצטרפת לקודמותיי. לפנות לארגון ניצ"ה.

לבנתיים להקפיד על מנוחה,אוכל ושתיה,לעשות סיבוב ביום. ולצאת קצת להתאוורר.

המלצה: את צריכה סדר יום במקביל לטיפול בתינוקת.

1. מלבד עניני הבית, את צריכה עיסוק חלקי נוסף מהבית. משהו שיענין אותך.

2. לצאת כל יום עם התינוקת להתאוורר בחוץ. לא להשאר בבית.

3. פעם/פעמיים בשבוע לפחות לצאת עם בעלך אפילו לשעה עם התינוקת/ להשאיר אותה עם אמא שלך/שלו.

4.  יש לך חברה שילדה לא מזמן או עם תינוקות - דברי איתה כמה פעמים בשבוע בטלפון או תיפגשו.

בס"ד שלום לאנונימי הראשונה

גם אנחנו עברנו משהו כזה (אצלנו זה היה גבולי כי זה היה די הרבה זמן אחרי הלידה (קצת פחות משנה) אז לא היה ברור שזה לגמרי קשור, בכל אופן דיכאון זה דיכאון)

לכתוב את כל מה שעברנו וכל התובנות אין לי כח בנוכחי 

אולי כמה דברים: אם צריך ואפשר אני אשמח לדבר עם בעלך להסביר לו שיש דברים כאלה ודבר שני, תיעזרי באנשים במיוחד כאלה שמבינים ואל תהססי לפנות לעזרה מקצועית יש להם הרבה מה לומר.

שה' ישמח אתכם!

מזל טוב!   

לטיפת חלב/לרווחה??

א. הם אמורים לסייע במקרים כאלה (הן לך נפשית ופיזית, הן בטיפול בילדה-

בהתאם למצב) וגם יוכלו לעזור לבעלך להבין את המצב...

איך האחות טיפת חלב שלכם?? אפשר לדבר איתה?

היא בעקרון אמורה לבדוק שאין לך כזה דבר בפעם הראשונה שאת מגיעה עם התינוקת..

נשמע קשה מאד..

מלא כח!

בבקשה אל תזניחי, ואל תקווי שזה יעבור וזהו...

כמו שכולן כתבו - זה דבר נפוץ מאוד, לא תלוי בך ובטח לא באשמתך, וכמו כל מחלה אחרת מגיע לך לקבל את הטיפול הטוב ביותר.

אפשר לקבל טיפול מצוין, בחינם, דרך משרד הבריאות, עם עו"ס שהוכשרו במיוחד לדיכאון אחרי לידה - ממליצה בחום, פני אלי באישי אם את מעוניינת.

יש גם ארגון שנקרא "אם לאם" שבו נשים מגיעות בהתנדבות לנשים אחרי לידה, פרויקט מדהים לדעתי אבל אני לא מספיק מכירה, כדאי לחפש באינטרנט

וגם כמו שאמרו לך, ארגון ניצה. מה הם נותנים? יש להם קו טלפוני לסיוע שיושבות בו נשים שהוכשרו לזה. יש גם מרכז, כך שמעתי אבל אני לא יודעת בבירור, שנותנים שם טיפולים מפנקים ליולדות בחינם. תדברי איתם, מה תפסידי?

פני לניצ"ה. אני מאחלת לך שתצאי מזה מהר ושתרווי הרבה נחת מהתינוקת שלך. מאוד מוצא חן בעיני שמישהו מניצ"ה ידבר עם בעלך ואמך..

קודם כל - חיבוק ונשיקה  

עלית על הבעיה לבד, למרות שאין לך תמיכה בבית או מאמך.  

את מדהימה!!!!!   

יש יותר מדי מקרים (גם מקרה אחד הוא יותר מדי) שאמהות\משפחות פנו לרווחה (או לטיפת חלב במקום שהצוות אינו מיומן ועדכני) וקבלו יחס הפוך ממה שרצו - במקום עזרה עם התינוק\הילדים, איימו לקחת למשפחה את התינוק\ילדים, והמשפחה היתה צריכה להשקיע הרבה זמן וכסף להלחם ברשויות שהיו אמורות לעזור לה   .  אני אישית מכירה משפחות כאלה.

מאוד יעזור לך לדבר ולהתיעץ עם מומחים\מומחיות בנושא,

צוות שאת יודעת מראש שהם בקיאים בדיוק בנושא בו את צריכה עזרה!!!

תוכלי לשמוע מהם מה עוזר, ממה להמנע, 

הם יוכלו לעזור לאשר לבעלך ולאימך שאת לא מתפנקת, לא הוזה וגם לא משוגעת.

את נורמלית לחלוטין!!!!

אגב, העובדה שזה קרה בלידה אחת אינה מחייבת תופעה דומה בלידות אחרות.

כמו שכשיש בעיה באוזן, לא הולכים לכירורג כף רגל, אלא לרופא אף אוזן גרון, 

כך עכשיו - המקום בשבילך הוא מקום עם מומחיות בדכאון לאחר לידה.

שם כבר יידעו למי להפנות אותך ולמי לא.

יישר כח עצום שעלית על הבעיה בכוחות עצמך!!!!!!!

את מ ד ה י מ ה ! ! ! ! !

אשת חיל מי ימצא???  כנראה בעלך מצא!

עוד  לסיום!

רק אלוקים יודע מה הייתי עושה בלי הפורום המדהים עם הנשים הצדיקות האלו!!!!!

הרווחה לא מוציאה ילדים בגלל שאמא שלהם עוברת תקופה קשה.

אם את לא יודעת אז עדיף לא לכתובשטויות ולהטעות סתם.

זה קורה להמון נשים, הרבה אחרי לידה ראשונה.

יש הרבה מה לעשות, וכנראה שהישועה כרגע לא תגיע מאמא שלך ומבעלך. אגב, הסיבה הנפוצה לדיכאון בארצות מערביות היא אכזבה מהאמא, בעל וכ'...

אל תתרכזי במה הם יגידו, תתרכזי בך.

קודם כל לפנות לעזרה יש את ארגון ניצה. כדאי גם רופא משפחה. את רק חודשיים אחרי, יכוליות שזה יחלוף מהר...

אם בעלך רוצה ללוות אותך, מצויין. אם לא, תמצאי את הגורם התומך, ובעלך עוד יצטרף אחרי שיבין שהוא עלול לאבד אותך (מבחינה נפשית הכוונה).

תחשבי שאולי זו אופציה החל מגיל 4 חודשים לשים את הילדה אצל מטפלת לכמה שעות כל יום, אולי זה יעודד אותך.

אולי יש לך אחות שיכולה לתמוך בך? או חברה בשביל ללכת לבקר אותה עם התינוקת...

לכי לקבל טיפול והעולם יראה אחרת. את מוזמנת לכתוב פה בפורום ולקבל עזרה אבל זה לא מספיק

בהצלחה!!!

תקשיבי לעצות החכמות שנתנו לך כאן.

תני למישהו שאת סומכת עליו ושמסוגל לדבר עם בעלך בנחת להסביר לו.

תני לו לקרוא את השרשור הזה או את החומר שהנשים כאן הציעו.

בהצלחה לך.

הכי תיזהרי מיזה שבעולם!!!!!!! אני לא רוצה לספר מה היה לי איתם באופן אישי אבל אם תתחילי איתם את לא תצאי מזה

עצם זה שאת משתפת זה כבר יעזור לך להישתחרר מהמצב,לפעמים דיבור עם חברים זה יותר טוב מכל הפסיכולוגים שיש,כל הכבוד,אל תתיאשי, את אמא טובה.אולי מי שצריך ללכת ליעוץ זה בעלך כי באמת הם לא מבינים בעינין הזה כלום,לא מכיוון רע פשוט הם לא מבינים וצריך להסביר להם

תלכי בבית ותגידי לעצמך: איזה מעולה אני איך קמתי אל הילדה, כל הכבוד ששרתי לה שיר.

באמת תעשי את זה וככה תחזיקי מעמד כי אני מבינה מדבריך שכולם ברחו ואת לבד עם הקשיים שלך עם עצמך ועם הקשיים שלך באימהות וכל זה.

המון הצלחה! המון תפילות והתבודדויות אפילו של שני משפטים ("ה' תעזור לי למצוא את המוצץ. תודה")

הרבה אהבה והזדהות בחוויה!!!

אין לך איזשהי בעיה נפשית מה שאת עוברת זה דבר נורמאלי לחלוטין זה קורה לרוב הנשים זה תקופה קצרה פשוט  יש ריבוי הורמונים בגוף מהלידה הגוף עבר שינוי ,לידה זה דבר לא פשוט ולא מובן בכלל מהצד הגופני הוא עבר "טראומה" מסוימת,אני מציעה לך לחכות עם הפסיכולוגים וכמו שכתבתי הדיבור עם חברה טובה,שכנה יכול יותר להועיל לך, הרי את רק בתחילת הדרך,תשבי עם בעלך תדברי איתו תשתפי אותו ותאמיני יהיה בסדר

נכון שיש הסבר מדעי לדיכדוך אחרי לידה אבל דיכדוך ודיכאון זה ממש לא אותו דבר, ואם דיכדוך יכול לעבור ע"י עזרה של חברה או סתם לפרוק ולהתעודד, דיכאון זה משהו יותר עמוק שדורש טיפול יותר "טיפולי"! אני לא אומרת שזה סוף העולם וזה ממש לא "בעיה נפשית", אבל זה כן משהו שדורש עזרה יותר מיומנת!

אי אפשר לדעת מה אותה אישה צריכה (במחילה ממך, אנונימית...) וככה לבטל פסיכולוג זה לא נכון בעיני.

לפסיכולוג הולכים לא רק מי שהוא חולה נפש, בכלל לא. פסיכולוג הוא איש מקצוע שעוזר לך להתגבר על קשיים בדיוק כמו שכשיש לך בעיה מסויימת ברגל את לא תלכי לרופא אף אוזן גרון ולא תסתפקי באקמול אלא תלכי לרופא מומחה שיוכל לעזור לך.

וזו גם ההמלצה שלי יקרה- אם את צריכה אז ממש אל תמנעי מעצמך ללכת לפסיכולוג או איש טיפול, הוא יעזור לך לצאת מהתחושות האלה שאת נמצאת בצורה מקצועית ובע"ה התקופה הזאת תעבור מהר ולא תחזור!

(ואני רק אוסיף, לא כדי להלחיץ, שכל מי שממליצה רק לפרוק אצל חברה או משהו זה בסדר ונחמד ונכון, אבל אם את רואה שזה ממשיך חשוב מאד מאד (!!!!) ללכת לפסיכולוג ולא להזניח כי אחרת ח"ו המצב יכול להחמיר!! אני אומרת כדי להיות מודע לזה ולא להעלים עין כי זה באמת מסוכן אחר"כ!)

בהצלחה יקירתי! 

אתמול בעלי הגיב כאן... ומצאתי לנכון לומר לך שוב את הדברים בעצמי. גם אני עברתי דיכאון אחרי לידה. אני אישית הייתי גבולית קצת פחות משנה אחרי הלידה אך כמו שבעלי אמר פה דיכאון הוא דיכאון.

הלב שלך שוקל יותר ממך, את לא מסוגלת לקום מהמיטה, את בוכה בלי סוף, חושבת שאת האמא הכי גרועה בעולם, לא מסוגלת להתקרב לילד (במקרה שלי היו כבר 2 ילדים....) וכו'... וכו'...

מתוקה יקרה שלי. אני איתך. אני חייבת לומר לך לפני הכל את מה שאמרו לי כל הזמן. 

את נורמלית! את לא משוגעת! את שפויה! את אמא מעולה!

וכמו שזה בא ככה זה הולך!

לא האמנתי. זה היה כל כך קשה שלא הבנתי מבחינה הגיונית איך אפשר לצאת מזה. הייתי בדיכאון קשה מאד. בהתחלה נתנו לי חופש מהעבודה אחר כך כמעט פיטרו אותי. למזלי שהיתה לי מנהלת תומכת ואוהבת שבסוף קלטה את המצב ואיפשרה לי מנוחה של 3 חודשים בבית. אבל התחושה שבערה בי כל הזמן זה שכמה שלא האמנתי איך זה נגמר ידעתי שאני רוצה לצאת מזה וזעקתי לעזרה מכל הכיוונים. בעלי, הורים שלי, אנשים מהעבודה, רבנים הרב של בעלי מהישיבה שליווה אותי. בקיצור חמודה יקרה ואבובה. זה שאת זועקת פה לעזרה זה כבר חצי מהתרופה. זה אומר שאת מודעת למצבך ושאת רוצה לצאת מזה.

לדעתי מה שאת צריכה לעשות זה כמה דברים:

לא טיפת חלב ולא רווחה!!! ממש לא הם הכתובת.

בבקשה ממך תתייעצי עם אנשים שחוו זאת. לשאול באינטרנט שכל אחד שלא מבין אבל מרצוןן טוב רוצה לעזור ואומר דברים שאינם נכונים זה גרוע!!!!! (ומחילה של ממש מאלה שהציעו לה כן לפנות לשם... אני פשוט הייתי בסרט הרע הזה!!!)

א. תמיכה טובה מהבעל זה אחד הדברים החשובים שעוזרים מאד ולכן דברי איתו את ואן את מרגישה שזה כבד עליך פני לחברה טובה, מישהו שאת מסוגלת לסמוך עליו. ואל תתביישי!!!! כי זה לא בושה!!!! כשקצת התחלתי לצאת מזה והיה לי יותר כח לדבר עם אנשים פשוט לא הפסקתי לדבר על זה. זה עשה לי מאד טוב. ואני אגלה לך סוד: גילתית פתאום שמיליון אנשים מסביב עברו את זה גם. זה תופעה ידועה ולכן דעי לך שאת נומרלית ואת תעברי את זה. אם יש צורך פני אלי בהודעה בפרטית בעלי יוכל לעזור לו ולהדריך אותו בידיוק איך לנהוג ומה לעשות. בעלי באמת היה תומך מאד. במיוחד שהיו לנו כבר 2 ילדים (בן 3 ובת שנה) שזה סרט אחר לגמרי.

ב. פניה לאיש מקצוע- ניסיתי הכל חוץ מאיש מקצוע. פחדתי מהמילה פסיכולוגית, פחדתי מהמילה פסיכיאטרית. פחדתי מכדורים. אני לא חולת נפש. ניסיתי תרופות טבעיות. שטויות!!! שטויות!!! שטויות!!!! אם הייתי פונה לאיש מקצוע מההתחלה יכולתי לחסוך לעצמי ולמשפחה שלי הרבה מאד סבל.

פני לפסיכיאטרית שתיתן לך טיפול תרופתי שיאזן אותך נפשית. זה לא בושה וזה לא ממכר. אני פחדתי מכדורים כי היו כל מיני שמועות שזה ממכר. שטויות במיץ עגבניות. תוך שבוע את בן אדם אחר. תוך שבועיים את על הרגליים!!!! במקביל תתחילי טיפול פסיכולוגי. מניסיון- לא שיחות על ספת הפסיכולוג כי לפעמים זה רק משקיע אותך עמוק יותר בבוץ. אחרי שתרגישי טוב עם הכדורים את תראי שהדיכאון יהפוך למין זיכרון רע שקשה למחוק, למין טראומה. ולכן הפיתרון הטוב ביותר הוא פסיכולוגית שמטפלת ב-emdr. שיטת טיפול מעולה באמצעות אלקטרודות שאת מחזיקה בידיים ומפעילות עלייך רטט פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל ביד. השיטה הזו גורמת למח לעבד בצורה פלאית את התחושות והרגשות שלך. אחרי כמה חודשים (חודשיים, שלושה) את תגלי שהזיכרון כמעט לא מפריעה לך... יכול להיות שאת תיזכרי אבל זה יעבור לידך כאילו כלום. אני אומר לך שאני כבר שנה אחרי הדיכאון ומרגישה טוב ופועלת ועובדת וחיה וכבר חושבת על הריון הבא מתוך רצון עז וכמיהה. וקלטתי שפתאום שוב אני נזכרת בזה המון. ולא רציתי. אני רוצה לחיות טוב!!!! אז בלי בושה חזרתי לפסיכולוגית לעשות EMDR. וזה פשוט קסם כמה זה עובד!

את הטיפול הפסיכולוגי חשוב להתחיל כמה שיותר מהר סמוך לטיפול התרופתי כי זה המתכון הכי מוצלח להבראה מהירה וטובה באמת!!!

אם את רוצה המלצות על פסיכיאטרית דתית ופסיכולוגית מעולה תיפני אלי בהודעה פרטית. אני בעצמי לא רוצה לתת פה פרטים מהסיבות הברורות.

אבל נשמה טובה. את אמא מתוקה וטובה!!! וזה קורה למלא נשים גם אם הן לא מספרות על זה.

זה סרט רע. באמת. זה התקופה הכי שחורה בחיים שלי. אבל זה כבר לא מזיז לי כי היא מאחורי. ועכשיו טוב טוב לי טוב לי!!!!! ב''ה!!!! ומגיע לך גם טוב!!! ומגיע לך גם להינות מהתינוק שלך!!!!! וזה יקרה!!!!! יש לזה טיפול!!!!

בבקשה ממך יקרה,

אל תפחדי!!!! ושימעי לעצותיי!!!! עברתי את זה!!!! זה קשה!!! אבל זה עובר!!!

מחבקת אותך חיבוק גדול!!!

בהודעה פרטית אשמח לתת לך טלפון שלי ושל בעלי ליעוץ ותמיכה באמת 24 שעות ביממה. אני יודעת מה את עוברת ואני באמת מוכנה להיות שם בשבילך לומרות שאיני מכירה אותך!!!!

שנזכה כולן לבריאות הנפש ובריאות הגוף!!!! ולהרבה הרבה שמחה בעז''ה!!!

הבינו את המצב בגדול

עזרו, ליוו, ולא הלשינו לשום רשות מקומית...

הילדה בחזקתי 

איך אגיע אליך?

זה לכל מני קשיים רגשיים-גם אם הם נורמאליים

רוצה לשתף אותך ולומר שגם אני עברתי את זה, בלידה השנייה, וברוך ה' – יצאתי מזה.

קודם כל – את אמא נהדרת! שפשוט חולה עכשיו, ולכן לא מסוגלת לטפל בתינוקת שלך.

קשה מאוד שסביבתך אינה מאמינה ותומכת בך, אך בכל זאת את לא לבד.

כמו שזכיתי אמרה – פני לארגון ניצה, הם כבר ידריכו אותך מה לעשות, וידעו לזהות באיזה מצב את נמצאת (אם את צריכה פסיכולוג/פסיכיאטר). קני גם את הספר "אחרי לידה", זה יעזור לך ולבעלך להבין מה עובר עלייך.

אם את לא מצליחה לתפוס את ארגון ניצה, פני אליי באישי, ואתן לך שם של יועצת מדהימה, שעזרה לי.

כן זו אני מההודעה הארוכה כאורך הגלות ממקודם. האמצת שעל אירגון ניצה לא שמעתי אז אין לי כ כך מה לומר. אך אני חושבת שלא משנה באיזה מצב דיכאון את נמצאת קל, קשה או עמוק... את צריכה טיפול פסיכולוגי ותרופתי. אין שום סיבה לסבול הרבה. כמו שכואב הראש לוקחים אקמול. כשכואב הלב לוקחים פרוזק או פקסט. זה לא מפחיד ולא צריך להיבהל מזה. לפעמים הנסיונות לצאת מזה לבד מכבידים יותר ויותר. כשכדור אחד יכול לחסוך הרבה מאד טראומות נפשיות. אני גם אניסיתי לצאת מזה עם שיחות ותרופות טבעיות וזה פשוט לא!!! ה' נתן לרופאים את היכולת לרפא. והמילה פסיכיאטר היא לא מילה גסה!!! עכשיו שאני כביכול במצב הנורמלי אני צועקת את זה לכל מי שמסביבי בלי להתבלבל בכלל. כמו שכואב הגרון הולכים לרופא אף אוזן גרון כאן הולכים לפסיכיאטר שפשוט מתמצא במגוון התרופות הקשורות לנפש. 

לא לסבול!!!

כשמדובר בנפש  לא לשחק!!! חבל!!! נשים יקרות שקוראות אותי עכשיו.... דעו לכם שאני פחדתי מפסיכיאטרית לא רציתי ובאמת שגם הפסיכולוגית לא לחצה עלי כי היא חשבה שאוכל לצאת מזה לבד. עד שהיא אמרה לי: "גברת למה את מתעקשת? למה לך לסבול!!!" בנות, אחרי שבוע אתן בן אדם אחר. למה לא לחסוך את כל הסבל הנפשי הזה?

ואני גם נגד כדורים בדר''כ ולצאת מזה לבד עם תמיכה ואם צריך אז תרופה טיבעית. אוייי... אם הייתי הולכת לפסיכיאטרית מההתחלה כמה סבל יכולתי לחסוך לעצמי. שבוע!!! רק שבוע!!! והכל עובר!!!!

אני כותבת פה עם כל כך הרבה אהבה ועם כל כך הרבה רצון לעזור!!

זה הדבר הנכון ואני כל כך יודעת ובטוחה בזה!!!

כמובן שאם זה מגיע למצב שאת לא מסוגלת ולא רוצה לטפל בילדה,להניק להאכיל לקום בלילה להחליף טיטול והילדה גורמת לך סלידה ממנה. (וכן אני מכירה מישהי כזאת) כמובן שזה עינין אחר אחר לגמרי ואז צריך טיפול פסיכולוגי וכו. אני מדברי הכותבת הבנתי שזה מצב רגשי יותר מאשר נפשי,ריבוי הורמונים והרגשת דכדוך,הרי היא בסך הכל חודשים אחרי לידה.

אני לא עושה לה כלום חוץ מלהניק ולפעמים להחליף לה טיטול (רק של קטנים)

לטפל!!!

לא לוותר,

בעיקר לא לוותר לעצמך!

אנחנו רוצות אותך בריאה שלמה ושמחה!!!

תקחי בחשבון שעייפות היא גם גורם מכריע בתפקוד.

מאוד יכול היות ששינה טובה בלילה תעזור לך להיות נורמלית ביום.

את בטח רוצה לתלות אותי... "מה זה בדיוק שינה בלילה אחרי לידה?!"

אני יודעת, זה כמעט בלתי אפשרי כשאת לבד במערכה.

אבל לפני כדורים וכו' (שד"א לפעמים גורמים לנדודי שינה!)

את צריכה לסדר לך אופציה לשינה מספיקה.

תחזיקי מעמד.

כן...גם אני עברתי את זה...

חיבוק גדול

כן, מנסיון...!

אבל גם דיכאון בהחלט יכול לגרום לנדודי שינה.

על כל אחד זה משפיע אחרת.

אני מצטרפת לחלוטין לאנונימית שפחדה מכל איש מקצוע שמתחיל ב"פסי...".

כן, גם אני הייתי שם, וסבלתי מאוד מאוד!!!!!!!!!!!!!!!

ומסתבר שטיפול תרופתי ופסיכולוגי הם ממש מצילי חיים! אין לי הגדרה אחרת!

ולכל הממליצים להסתדר בלי-

אם אני הייתי משתכנעת מהדעות שלכם, במחילה, לא הייתי כאן היום.

שולחת המון כח וסבלנות.

יש תרופות מצויינות שיגרמו לך להתחיל לחיות בזמן קצר מאוד,

אל תפחדי לא מתמכרים בקלות לתרופות האלו

ויש תרופות שגם רופא משפחה יכול לרשום (כמו פלוטין שהוא נוגד דיכאון)

ובמקביל חשוב להתחיל פסיכולוג כי זה יעזור לך.

אני מטופלת כבר 6 שנים בתרופות, בסוף הריון

ומרגישה הכי טוב שיש מבחינה נפשית

ולא נעשה לי שום נזק כי טיפלתי בעצמי!

מאוד יכול להיות שזה מוסיף על זה. 

את צריכה לקבל טיפול ראוי ומקצועי. נפש זה לא צחוק. מכיוון שלפי תאורך בעלך/אמא שלך לא יבינו אותך, את צריכה למצוא משהי שכן מבינה, כמו רבנית או אחות . משהו שיבין את נחיצות טיפול ראוי ומתאים לך.

טיפול זה לא מותרות.זה מציל חיים.

עצה שלי: לכי, בלי לספר להם- לרופא המשפחה שיפנה אותך לאבחון מקצועי- וכשתהיה לך ביד אבחנה רפואית על המצב שלך, אז אמא שלך/ בעלך לא יוכלו להתווכח עם זה.

יקרה, תהיי חזקה. אם  את מאזור המרכז אני מוכנה בלי נדר בחודשים הראשונים לעזור לך לטפל בתינוק. שלחי מסר אישי אם את מעוניינת.

ואולי זה יפקח לו את העיניים

את כותבת אמיתי ומתארת את זה במדויק. גם אני הייתי שם וזה נורא וזה איום.

אבל זה יכול להיות אחרת. באמת. מאד חשוב שתדעי שזה לא לתמיד, למרות שזה נראה ומרגיש כמו משהו שאף פעם לא ישתנה. חשוב שתדעי שאת עוד תהיי אמא ואישה נפלאה. 

את צריכה טיפול מקצועי, כנראה של פסיכיאטר ופסיכולוג, מה את בדיוק צריכה יוכל להגיד לך רק איש מקצוע, למשל רופא הנשים או רופא המשפחה שלך. הם מאד מנוסים בכל מה שקשור לדיכאון לאחר לידה מאחר ולפי המחקרים ההערכה היא כי אחוז הנשים הלוקות בו נע בין 5% ל-25. טיפול פסיכיאטרי אמור למצוא את התרופה שתרפא את המחלה שלך (דיכאון נחשב למחלה כמו ששפעת וסרטן הם מחלות) וטיפול פסיכולוגי אמור לעזור לך להתמודד עם הקשיים שלך כבת, אישה ואם וגם עם הסביבה הלא מבינה שלך.

המון המון המון בהצלחה, ורק טוב

אמא (עכשיו מאושרת) לבן ובת אהובים.

תוספי תזונה כמו חומצה פולית, ויטמין B12, אומגה 3 ועוד..- חשוב מאוד לקחת בתק' ההריון וההנקה, ויכולים לשפר את המצב של הדיכאון. יש מארז מוצרים של חב' אלטמן: מארז אלספה 9 חודשים + פרנטל מולטי ויטמין - שמכיל את כל מה שצריך.

http://www.altman.co.il/?CategoryID=769&ArticleID=2306- קישור

בהצלחה רבה

וגם כמויות גדולות של ויטמין D3

וחשיפה כמה שאפשר של העור לשמש

ראשית, אני מכירה את הרגשותיך מקרוב... אל דאגה גם אם הרגשתך איומה לגמרי דעי שזה תקופתי וזה עובר!!!!!! שנית, פני לאחד מהארגונים או היועצים הקימים באזורך יש ארגון מאוד מומלץ לענין זה ששמו ניצה הם יכולים להדריך אותך בכל בעיה הקשורה בנושא אתרי את המספר שלהם בספר טלפונים או בבזק. ושלישית, והכי חשוב פני להשם תבכי אליו, תתחנני אליו הוא תמיד קרוב אליך מבין אותך ושומע אותך!!!!

בהצלחה ובהרבה אהבה!!

כלנו אתך!!!

לאחר שקראתי את ההודעות האחרות אני מצטרפת לבנות שיעצו לך לפנות לנצה זה ארגון אידיאלי מאוד לבעיתך!!

ב"ה

קודם כל- בבקשה הירגעי.

האמת היא שבמקרה פתחתי את הפורום הזה, וראיתי את ההודעה שלך. לדעתי זה לא במקרה..

גם אני עברתי דיכאון אחרי לידה..

אבל לי, שלא כמוך, היו דווקא כמה סיבות.. עברה עליי לידה קשה. סיפור ארוך. הייתי בטוחה שאני עומדת למות. פשוט כך. המיילדת הייתה כל כך לא סימפטית, והתמיכה הרגשית שקיבלתי בחדר הלידה ממנה שאפה לאפס.

כששמו את הבת המתוקה שלי עליי לראשונה, לא הרגשתי כלום. ממש מתביישת לומר.

גם אני נבהלתי בימים שלאחר מכן. לא הפסקתי לבכות. לא היה לי חשק לכלום. פשוט סבל.

יותר מזה, כל הזמן בחנתי עד כמה אני "מתחברת לבת שלי", וכשראיתי שזה לא כמו בחלומות הוורודים שלי- נבהלתי מאוד, הייתי בטוחה שמשהו לא בסדר איתי, שאני לא  ראויה להיות אמא.

עברו עליי ימים קשים שאין לתאר. עצבות, בכי, רצון "להחזיר את הגלגל אחורה".חוסר ביטחון. פחד.

עד שדיברתי עם מישהי, ששינתה לי את הגישה.

הרגיעה אותי, אמרה לי להרפות. לתת לזמן לעשות את שלו. אין לאן למהר. לאט לאט, היא אמרה, את תראי איך  את מתחברת אליה. לאט לאט, בקצב שלך, אף אחד לא בוחן אותך.

והנס קרה. צעד אחר צעד. כל יום טוב יותר מקודמו. ברוך ה', הקשר ביני לבין בתי מדהים.

לאט לאט, תחזרי לעצמך, לאיתנך. בנחת. אף אחד לא רודף אחרייך.

אני לא מכירה אותך, אבל אני יודעת שאת נהדרת. את תהיי אמא למופת!

תביטי רק בהודעה ששלחת, כמה דאגה יש לך לתינוקת שלך. נכון, את עכשיו קצת בדאון. מותר לך. את אחרי לידה, ועוד לידה ראשונה! לא פשוט בכלל. תרפי. תאהבי את עצמך. תראי את השמחה חוזרת אלייך. אני מבטיחה לך!

יש לך את הכוחות לגדל את בתך, ויש לך המון שמחה ואושר להעניק לה! אשריה שהיא זכתה באמא שכמוך!

כדאי לך להתקשר למשהי בשם הדסה אורי קאלוש. היא גרה בבת עין ומטפלת בדיוק במצבים כאלו הקשורים למערכת ההורמונאלית ע"י צמחים. לי היא מאווווווד עזרה ושמעתי שיש הרבה נשים שהיא עזרה להן. היא לא יקרה בכלל. לפני שאת פונה לכל מיני תתקשרי אליה: 0506512971 בהצלחה

תסלחו לי על התקיפות החריפה. בסוף... שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת לנכון. אבל מניסיון אישי, מר וכואב... לא ללכת במקרים כאלה לרופאים טבעיים!!!! ממש לא!!!! הסכנה שכרוכה בכך היא גדולה מאד. הנפש עלולה לעבור טראומות ולהשאיר צלקות כואבות ומכאיבות להרבה שנים אחר כך. אנחנו רוצות להיות חזקות פיזית ונפשית, להיות שמחות ומלאות אנרגיות כדי לגדל את הילדים שלנו!!!!!

אנא ממכן... התרופה היא פשוטה ואין שום צורך להתחמק ממנה. אני סבלתי חודשיים מדיכאון ומהתקפי חרדה שהיו מלווים מכך ונטלתי תרופות טבעיות וניסיתי להתמודד עם הקושי בדרכים טבעיות. אפילו הלכתי לפסיכולוגית במקביל. אבל זה לא מספיק!!!!

יש חומר במח שנקרא סרטונין. החומר הזה אחראי על המצב שרוח הטוב של האדם. כאשר אישה נמצאת במצבי לחץ ובמצבים נפשיים מעורבבים בעיקר אחרי לידה הגוף סופג הרבה סרטונין. מה שקורה הוא שהגוף סופג יותר מאשר הוא הוא מייצר, נוצר חוסר בסרטונין ולכן הנפש שלנו מגיבה בדיכאון. שתבינו עד כמה זה פשוט ועד כמה איננו אשמות בכל מה שנקרא דיכאון אחרי לידה. הגוף שלנו משתבש מהמון לחץ ועייפות כתוצאה מהריון ולידה. מה גם שהעובר מחודש 7 להריון מתחיל לספוח מינרלים מהאם על מנת שיהיה חזק ויוכל לצאת לאויר העולם בריא וחזק. המינירלים (ולא הכוונה למי...9 אלא לחומרים שונים בגוף הם אלה שעוזרים גם לגוף לייצר סרטונין מה שגורם לגוף הנשי שלנו עוד יותר מחסור בסרטונין. ולכן אחרי הלידה יש מה שהנקרא: מצבי רוח! עד שהמערכת של האישה מייצרת חזרה את המינירלים שחסרים לה ואת הסרטונין ברמה המספקת לגוף ולנפש. לפעמים נוצר מצב של חוסר איזון במינרלים בגוף וחוסר חמור בסרטונין ולכן נוצר דיכאון שלאחר לידה שמופיע לעיתים גם עם התקפי חרדה.

את כל מה שאני מסבירה לכן עכשיו הסבירה לי הפסיכיאטרית. אנחנו נורמאליות ושפויות!!!! חשוב לי לצעוק את זה בקול רם!!! גם אני חשבתי שאני לא שפויה, שיש לי בעיה נפשית שאני לא בסדר. וכשהיא הסבירה לי את זה הבנתי שזה בכלל לא תלוי בי. 

הכדורים הפסיכיאטריים (וואו... נשמע מפחיד?- ממש לא!!!) הניתנים לדיכאון אחרי לידה הם מעכבים את הספיגה החוזרת בדם של הסרטונין כך שהמח מייצר סרטונין אך לא סופג אותו חזרה בדם ואז נוצרים במח מאגרים שמחזירים לך את המצ רוח! כמה פשוט!!!!

התרופות הטבעיות שאני בדר''כ נורא אוהבת!!! (באצת!!!) לא מתאימות במיקרים כאלה. האישה נמצאת במצב כל כך קשה והפגיעות בנפש יכולות להיות חמורות. ועכשיו אני כן רוצה להפחיד אתכן.... אישה שאינה מטפלת כראוי בדיכאון לאחר לידה יכולה להגיע למצב נפשי קשה מאד עד כדי אישפוז פסיכיאטרי. ולמה? למען ה' למה? כל החיים לפניכן!!! אנחנו רוצות לגדל עוד המון ילדים בריאים ושמחים!!! אנחנו אוהבות את החיים!!! ואין סיבה שנעצור את זה כי המילה כדורים מפחידה אותנו.

אני פניתי לטיפול טיבעי ובמשך חודשיים המצב רק הידרדר וגרם להרבה צלקות בנפש לי, למשפחת. כמעט פיטרו אותי מהעבודה. חיסכו מעצמכן!!!!

באמת שהכל זה תהליכים במח שנובעים מחוסר איזון של החומרים בגוף.

לאחר שנוצרת כמות מספקת של סירטונין ואת מתחילה להרגיש טוב כמובן במקביל לטיפול פסיכולוגי שעוזר לך להרגיש נינוחה עם הטראומה. ניגשים שוב לפסיכיאטרית ומורידים את הכדורים בתהליך איטי כדי שהגוף יתרגל. אין שום פחד להתמכרות!!!!

זה לא כדורי הרגעה!!!!

לא כדורי שינה!!!!

בנות, זה לא להאמין כמה הגוף והנפש שלנו קשורים בקשר מוחלט. זה תהליך פיזיולוגי שגורם לתחושות נפשיות קשות.

הטיפול הטוב והמומלץ ביותר הוא טיפול תרופתי ופסיכולוגי יחד.

זה הדרך הנכונה להחלמה מהירה ללא שום תלקות נפשיות!!!! באמת באמת אם לא הייתי עוברת את זה לא הייתי כל כך נוקבת וחריפה.

טוב לי עכשיו אני אמא מאושרת.יש לי עבודה, ילדים, ואני בן אדם שמח ומאושר כאילו כלום לא קרה.

אז אנא ממכן טפלו בעצמכן היטב!!!

ומי שרוצה באמת עזרה ותמיכה אנא פנו אלי בפרטי.

רפואת הנפש ורפואת הגוף ובשורות טובות לכולן!!!! 

כל מומחה/רב/רבנית/מרצה ששמעתי אי פעם בחיי מדבר על העניין הזה (ושמעתי הרבה) אומר שצריך לפנות כמה שיותר מהר לפסיכיאטר, מקבלים כדורים לכמה חודשים וזה עובר!!!

אם לא מטפלים, יכולים להישאר עם זה לכל החיים

חשוב שתפני כמה שיותר מהר לעזרה

תוכלי לפנות לרופא משפחה/עובדת סוציאלית

אבל לא לאמא שלך ולא לבעלך, זה נשמע לי כאילו הם כלל לא מכירים את התופעה, הם עלולים להוריד אותך מהרעיון וזה לא טוב! זה ממש חשוב שתקבלי עזרה כמה שיותר מהר, כדי שתיפטרי מהעניין עכשיו ולא תיסחבי עם זה לכל החיים.

אל תרגישי לא נעים

זה קורה להמון (!!!) יולדות, זה מוכר וזה בסדר, יש לזה טיפול ויש עוד הרבה כמוך

בקורס הכנה ללידה אמרו לנו שכל אדם שיש לו בעיה נפשית כלשהי, גם אם יעבור טיפול, תמיד יהיו לו שאריות ממנה

חוץ מדיכאון אחרי לידה!!!!! מי שיש לה דיכאון אחרי לידה, אם תטפל בזמן, יכולה לצאת מזה בלי יותר מדי קושי!

הבנת? כולנו אוהבות אותך, תומכות בך, מעריצות אותך, ורוצות בטובתך...

נשמח לשמוע בשורות טובות

בהצלחה רבה-כולנו.

שם הארגון הוא ניצה, טלפון 02-5332810

ואל תדאגי, זה קורה להרבה יותר נשים מאשר את יכולה לשער, ובע"ה יוצאים מזה, יוצאים מזה.

ה' יברך אותך.

גם לי היו ימים כאלו עם כל מיני מחשבות שרוטות לחלוטין , גם אני רציתי לברוח וקיוויתי שאחטוף איזו מחלה .. אבל זה עובר וזה ממש בגלל הקושי והשינוי הענק בחיים וההורמונים שמשתוללים והעייפות והבית ההפוך.. נסי לקחת כמה שיותר עזרה במיוחד מישהי שתשגיח על הילד שתוכלי לישון/ לנוח ולעשות משהו אחר שאת רוצה. אם את רואה שמחמיר שמעתי פעם שיש כדורים  שמאזנים את ההורמונים ומרגיעים את ההשתוללות הרגשית הזאת. אבל באמת נראה לי שהרוב מרגישות תחושות כאלו.. כשהוא קצת יגדל תוכלי גם להתחיל להנות ממנו ולהבין שבאמת קיבלת אוצר ששווה מליונים. עכשיו עדיין קשה לראות את זה

עכשיו כשמסקנת 100% מהכותבות היא שאת נורמלית לחלוטין, נותרה השאלה ממי ואיזו עזרה לקבל (רצוי לקבל עזרה שונה מאנשים שונים).

למי שקשה לה  (או לו) עם הרעיון של נטילת הורמונים בכדורים, יש שיטת טיפול הנקראת אייפק, שיכולה לאזן הורמונים בגוף באופן קל יחסית, בלי לבלוע ובלי למרוח.  

יש מטפלות ומטפלים במקומות שונים בארץ, לדוגמא, ירושלים, תל אביב, בני ברק, אשדוד, כרכור.

אם תרצי, או כל מי שרוצה, ניתן לפנו באישי ואמסור שמות ומספרים של מטפלות\ים שאני מכירה.

אפשר למצוא לבד גם באינטרנט.

בכל דרך שתבחרי - חזקי אמצי!

את מדהימה, מוכשרת ומצליחה!!!

שבת שלום!

שלום!

חיזקי ואמצי!

אצלי היה דיכאון קשה אחרי לידה שלישית, גם הייתי חושבת כל יום, כמה פעמים ביום שנמאס לי מהחיים.

בסוף גילו לי בבדיקת דם פשוטה חוסר טוטאלי בויטמין D, מאז שהתחלתי לקחת אותו הכל השתנה, קיבלתי כוחות, חזרתי לתפקד ולחיות.

בעקרון היום כל אישה צריכה לקחת 2 טיפות ויטמין D ביום כי כמעט אין חשיפה טובה לשמש.

בהצלחה!

ואני ממליצה לך אכן לפנות לעזרה.

קודם כל, עשי בדיקות דם, לראות אולי חסר לך משהו, או משהו בעודף.

ותפני לטיפול או לפחות לייעוץ. יש דרכים טובות לעזור לך.

ודעי לך, שאין דבר כזה "אישה לא בנוי לאמהות".  להיות אמא - זוהי מהות של אישה. היא יכולה להיות במויה או לא בנויה לכל דבר אחר, אבל לא לאמהות. פשוט את עוברת תקופה שאת זקוקה תמיכה ועזרה, זה הכול.

בע"ה תעברי את זה כפי שתעברי עוד דברים רבים בחיים.

תבקשי מהקב"ה שיעזור לך לעבור את התקופה. ואם את זקוקה לעזרה בבית - אל תחסכי על זה. ובכל מקרה, אני ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה.

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

לא את כל החלונות מוציאים.

וגם כמובן לאחסן אותם בחדר אחר.

וגם לשים לב לסגור את ה"איבטוח" של החלון מתכת.

ויש חלונות שצריך להוריד

אבל אם יש אופציה עדיף להיות בקיר שלא של החלון ולא מול.

אבל אמרת שאת מוציאה את החלונות אז מניחה שאתם בחלונות של התקן החדש? אני חושבת שהם נחשבים עמידים.

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.

קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

עכשיו בן חצי שנה ואני בהחלט משתמשת בטרמפולינה, גם זה כרגע הכיסא אוכל שלו (אבל זה אני בשאיפה לקנות לו אחד מתאים לגיל חצי שנה) וגם לפעמים אחרי הנקה נניח הוא עדיין צריך קצת זוית כדי לא לפלוט או בזמנים אחרים שהוא לא רגוע על המשטח ובטרמפולינה כן. מאמינה שנשתמש בה עוד לפחות חודשיים.

אם זכור לי נכון יש הגבלה עד שהתינוק מתהפך

הוא כזה תופס את הצד של הטרמפולינה וחצי מתהפך אליו (בנסיון לאכול את המוטות שלה, זה הגיל שכל דבר בודקים דרך הפה) צריך לזכור לחגור אותו, לא יצא לי שהוא התהפך שם ממש אבל גם אם כן, הטרמפולינה שלנו די יציבה אז היא לא תתהפך איתו.