קודם כל- את לא לבד. זו תופעה מאד מאד נפוצה. במיוחד אחרי לידה ראשונה.

מעולה שעלית על זה! כל הכבוד לך. יש הרבה דרכים לעזור. 

תקבעי תור לרופא משפחה. הוא אמור להפנות אותך אם יש צורך מעבר לזה. 

בעלך ואמא שלך, עם כל הכבוד, טועים בגדול.

תני להם לקרוא את הספר "אחרי לידה" של מיכל פינקלשטיין.

תתקשרי לארגון ניצה  025002824

הנה האתר שלהם-http://www.nitza.org/

ותזכרי שזו תקופה והיא תחלוף בעז"ה ובעזרת התמיכה שאת צריכה לקבל!!

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

תפני לארגון ניצה, תחפשי בגוגל.

את לא לבד ואת תצאי מזה!!

את אמא נהדרת ואני חושבת שאת גיבורה שפונה לעזרה זה כבר חצי פתרון.

שיהיה לך בהצלחה והרבה נחת!

טוב שעלית על זה לבד.

ואת משתפת אותנו. מודעות זה חצי פתרון,ב"ה אפשר להחלים מזה ויש מה לעשות.

מצטרפת לקודמותיי. לפנות לארגון ניצ"ה.

לבנתיים להקפיד על מנוחה,אוכל ושתיה,לעשות סיבוב ביום. ולצאת קצת להתאוורר.

המלצה: את צריכה סדר יום במקביל לטיפול בתינוקת.

1. מלבד עניני הבית, את צריכה עיסוק חלקי נוסף מהבית. משהו שיענין אותך.

2. לצאת כל יום עם התינוקת להתאוורר בחוץ. לא להשאר בבית.

3. פעם/פעמיים בשבוע לפחות לצאת עם בעלך אפילו לשעה עם התינוקת/ להשאיר אותה עם אמא שלך/שלו.

4.  יש לך חברה שילדה לא מזמן או עם תינוקות - דברי איתה כמה פעמים בשבוע בטלפון או תיפגשו.

בס"ד שלום לאנונימי הראשונה

גם אנחנו עברנו משהו כזה (אצלנו זה היה גבולי כי זה היה די הרבה זמן אחרי הלידה (קצת פחות משנה) אז לא היה ברור שזה לגמרי קשור, בכל אופן דיכאון זה דיכאון)

לכתוב את כל מה שעברנו וכל התובנות אין לי כח בנוכחי 

אולי כמה דברים: אם צריך ואפשר אני אשמח לדבר עם בעלך להסביר לו שיש דברים כאלה ודבר שני, תיעזרי באנשים במיוחד כאלה שמבינים ואל תהססי לפנות לעזרה מקצועית יש להם הרבה מה לומר.

שה' ישמח אתכם!

מזל טוב!   

לטיפת חלב/לרווחה??

א. הם אמורים לסייע במקרים כאלה (הן לך נפשית ופיזית, הן בטיפול בילדה-

בהתאם למצב) וגם יוכלו לעזור לבעלך להבין את המצב...

איך האחות טיפת חלב שלכם?? אפשר לדבר איתה?

היא בעקרון אמורה לבדוק שאין לך כזה דבר בפעם הראשונה שאת מגיעה עם התינוקת..

נשמע קשה מאד..

מלא כח!

בבקשה אל תזניחי, ואל תקווי שזה יעבור וזהו...

כמו שכולן כתבו - זה דבר נפוץ מאוד, לא תלוי בך ובטח לא באשמתך, וכמו כל מחלה אחרת מגיע לך לקבל את הטיפול הטוב ביותר.

אפשר לקבל טיפול מצוין, בחינם, דרך משרד הבריאות, עם עו"ס שהוכשרו במיוחד לדיכאון אחרי לידה - ממליצה בחום, פני אלי באישי אם את מעוניינת.

יש גם ארגון שנקרא "אם לאם" שבו נשים מגיעות בהתנדבות לנשים אחרי לידה, פרויקט מדהים לדעתי אבל אני לא מספיק מכירה, כדאי לחפש באינטרנט

וגם כמו שאמרו לך, ארגון ניצה. מה הם נותנים? יש להם קו טלפוני לסיוע שיושבות בו נשים שהוכשרו לזה. יש גם מרכז, כך שמעתי אבל אני לא יודעת בבירור, שנותנים שם טיפולים מפנקים ליולדות בחינם. תדברי איתם, מה תפסידי?

פני לניצ"ה. אני מאחלת לך שתצאי מזה מהר ושתרווי הרבה נחת מהתינוקת שלך. מאוד מוצא חן בעיני שמישהו מניצ"ה ידבר עם בעלך ואמך..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

רק אלוקים יודע מה הייתי עושה בלי הפורום המדהים עם הנשים הצדיקות האלו!!!!!

הרווחה לא מוציאה ילדים בגלל שאמא שלהם עוברת תקופה קשה.

אם את לא יודעת אז עדיף לא לכתובשטויות ולהטעות סתם.

זה קורה להמון נשים, הרבה אחרי לידה ראשונה.

יש הרבה מה לעשות, וכנראה שהישועה כרגע לא תגיע מאמא שלך ומבעלך. אגב, הסיבה הנפוצה לדיכאון בארצות מערביות היא אכזבה מהאמא, בעל וכ'...

אל תתרכזי במה הם יגידו, תתרכזי בך.

קודם כל לפנות לעזרה יש את ארגון ניצה. כדאי גם רופא משפחה. את רק חודשיים אחרי, יכוליות שזה יחלוף מהר...

אם בעלך רוצה ללוות אותך, מצויין. אם לא, תמצאי את הגורם התומך, ובעלך עוד יצטרף אחרי שיבין שהוא עלול לאבד אותך (מבחינה נפשית הכוונה).

תחשבי שאולי זו אופציה החל מגיל 4 חודשים לשים את הילדה אצל מטפלת לכמה שעות כל יום, אולי זה יעודד אותך.

אולי יש לך אחות שיכולה לתמוך בך? או חברה בשביל ללכת לבקר אותה עם התינוקת...

לכי לקבל טיפול והעולם יראה אחרת. את מוזמנת לכתוב פה בפורום ולקבל עזרה אבל זה לא מספיק

בהצלחה!!!

תקשיבי לעצות החכמות שנתנו לך כאן.

תני למישהו שאת סומכת עליו ושמסוגל לדבר עם בעלך בנחת להסביר לו.

תני לו לקרוא את השרשור הזה או את החומר שהנשים כאן הציעו.

בהצלחה לך.

הכי תיזהרי מיזה שבעולם!!!!!!! אני לא רוצה לספר מה היה לי איתם באופן אישי אבל אם תתחילי איתם את לא תצאי מזה

עצם זה שאת משתפת זה כבר יעזור לך להישתחרר מהמצב,לפעמים דיבור עם חברים זה יותר טוב מכל הפסיכולוגים שיש,כל הכבוד,אל תתיאשי, את אמא טובה.אולי מי שצריך ללכת ליעוץ זה בעלך כי באמת הם לא מבינים בעינין הזה כלום,לא מכיוון רע פשוט הם לא מבינים וצריך להסביר להם

תלכי בבית ותגידי לעצמך: איזה מעולה אני איך קמתי אל הילדה, כל הכבוד ששרתי לה שיר.

באמת תעשי את זה וככה תחזיקי מעמד כי אני מבינה מדבריך שכולם ברחו ואת לבד עם הקשיים שלך עם עצמך ועם הקשיים שלך באימהות וכל זה.

המון הצלחה! המון תפילות והתבודדויות אפילו של שני משפטים ("ה' תעזור לי למצוא את המוצץ. תודה")

הרבה אהבה והזדהות בחוויה!!!

אין לך איזשהי בעיה נפשית מה שאת עוברת זה דבר נורמאלי לחלוטין זה קורה לרוב הנשים זה תקופה קצרה פשוט  יש ריבוי הורמונים בגוף מהלידה הגוף עבר שינוי ,לידה זה דבר לא פשוט ולא מובן בכלל מהצד הגופני הוא עבר "טראומה" מסוימת,אני מציעה לך לחכות עם הפסיכולוגים וכמו שכתבתי הדיבור עם חברה טובה,שכנה יכול יותר להועיל לך, הרי את רק בתחילת הדרך,תשבי עם בעלך תדברי איתו תשתפי אותו ותאמיני יהיה בסדר

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אתמול בעלי הגיב כאן... ומצאתי לנכון לומר לך שוב את הדברים בעצמי. גם אני עברתי דיכאון אחרי לידה. אני אישית הייתי גבולית קצת פחות משנה אחרי הלידה אך כמו שבעלי אמר פה דיכאון הוא דיכאון.

הלב שלך שוקל יותר ממך, את לא מסוגלת לקום מהמיטה, את בוכה בלי סוף, חושבת שאת האמא הכי גרועה בעולם, לא מסוגלת להתקרב לילד (במקרה שלי היו כבר 2 ילדים....) וכו'... וכו'...

מתוקה יקרה שלי. אני איתך. אני חייבת לומר לך לפני הכל את מה שאמרו לי כל הזמן. 

את נורמלית! את לא משוגעת! את שפויה! את אמא מעולה!

וכמו שזה בא ככה זה הולך!

לא האמנתי. זה היה כל כך קשה שלא הבנתי מבחינה הגיונית איך אפשר לצאת מזה. הייתי בדיכאון קשה מאד. בהתחלה נתנו לי חופש מהעבודה אחר כך כמעט פיטרו אותי. למזלי שהיתה לי מנהלת תומכת ואוהבת שבסוף קלטה את המצב ואיפשרה לי מנוחה של 3 חודשים בבית. אבל התחושה שבערה בי כל הזמן זה שכמה שלא האמנתי איך זה נגמר ידעתי שאני רוצה לצאת מזה וזעקתי לעזרה מכל הכיוונים. בעלי, הורים שלי, אנשים מהעבודה, רבנים הרב של בעלי מהישיבה שליווה אותי. בקיצור חמודה יקרה ואבובה. זה שאת זועקת פה לעזרה זה כבר חצי מהתרופה. זה אומר שאת מודעת למצבך ושאת רוצה לצאת מזה.

לדעתי מה שאת צריכה לעשות זה כמה דברים:

לא טיפת חלב ולא רווחה!!! ממש לא הם הכתובת.

בבקשה ממך תתייעצי עם אנשים שחוו זאת. לשאול באינטרנט שכל אחד שלא מבין אבל מרצוןן טוב רוצה לעזור ואומר דברים שאינם נכונים זה גרוע!!!!! (ומחילה של ממש מאלה שהציעו לה כן לפנות לשם... אני פשוט הייתי בסרט הרע הזה!!!)

א. תמיכה טובה מהבעל זה אחד הדברים החשובים שעוזרים מאד ולכן דברי איתו את ואן את מרגישה שזה כבד עליך פני לחברה טובה, מישהו שאת מסוגלת לסמוך עליו. ואל תתביישי!!!! כי זה לא בושה!!!! כשקצת התחלתי לצאת מזה והיה לי יותר כח לדבר עם אנשים פשוט לא הפסקתי לדבר על זה. זה עשה לי מאד טוב. ואני אגלה לך סוד: גילתית פתאום שמיליון אנשים מסביב עברו את זה גם. זה תופעה ידועה ולכן דעי לך שאת נומרלית ואת תעברי את זה. אם יש צורך פני אלי בהודעה בפרטית בעלי יוכל לעזור לו ולהדריך אותו בידיוק איך לנהוג ומה לעשות. בעלי באמת היה תומך מאד. במיוחד שהיו לנו כבר 2 ילדים (בן 3 ובת שנה) שזה סרט אחר לגמרי.

ב. פניה לאיש מקצוע- ניסיתי הכל חוץ מאיש מקצוע. פחדתי מהמילה פסיכולוגית, פחדתי מהמילה פסיכיאטרית. פחדתי מכדורים. אני לא חולת נפש. ניסיתי תרופות טבעיות. שטויות!!! שטויות!!! שטויות!!!! אם הייתי פונה לאיש מקצוע מההתחלה יכולתי לחסוך לעצמי ולמשפחה שלי הרבה מאד סבל.

פני לפסיכיאטרית שתיתן לך טיפול תרופתי שיאזן אותך נפשית. זה לא בושה וזה לא ממכר. אני פחדתי מכדורים כי היו כל מיני שמועות שזה ממכר. שטויות במיץ עגבניות. תוך שבוע את בן אדם אחר. תוך שבועיים את על הרגליים!!!! במקביל תתחילי טיפול פסיכולוגי. מניסיון- לא שיחות על ספת הפסיכולוג כי לפעמים זה רק משקיע אותך עמוק יותר בבוץ. אחרי שתרגישי טוב עם הכדורים את תראי שהדיכאון יהפוך למין זיכרון רע שקשה למחוק, למין טראומה. ולכן הפיתרון הטוב ביותר הוא פסיכולוגית שמטפלת ב-emdr. שיטת טיפול מעולה באמצעות אלקטרודות שאת מחזיקה בידיים ומפעילות עלייך רטט פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל ביד. השיטה הזו גורמת למח לעבד בצורה פלאית את התחושות והרגשות שלך. אחרי כמה חודשים (חודשיים, שלושה) את תגלי שהזיכרון כמעט לא מפריעה לך... יכול להיות שאת תיזכרי אבל זה יעבור לידך כאילו כלום. אני אומר לך שאני כבר שנה אחרי הדיכאון ומרגישה טוב ופועלת ועובדת וחיה וכבר חושבת על הריון הבא מתוך רצון עז וכמיהה. וקלטתי שפתאום שוב אני נזכרת בזה המון. ולא רציתי. אני רוצה לחיות טוב!!!! אז בלי בושה חזרתי לפסיכולוגית לעשות EMDR. וזה פשוט קסם כמה זה עובד!

את הטיפול הפסיכולוגי חשוב להתחיל כמה שיותר מהר סמוך לטיפול התרופתי כי זה המתכון הכי מוצלח להבראה מהירה וטובה באמת!!!

אם את רוצה המלצות על פסיכיאטרית דתית ופסיכולוגית מעולה תיפני אלי בהודעה פרטית. אני בעצמי לא רוצה לתת פה פרטים מהסיבות הברורות.

אבל נשמה טובה. את אמא מתוקה וטובה!!! וזה קורה למלא נשים גם אם הן לא מספרות על זה.

זה סרט רע. באמת. זה התקופה הכי שחורה בחיים שלי. אבל זה כבר לא מזיז לי כי היא מאחורי. ועכשיו טוב טוב לי טוב לי!!!!! ב''ה!!!! ומגיע לך גם טוב!!! ומגיע לך גם להינות מהתינוק שלך!!!!! וזה יקרה!!!!! יש לזה טיפול!!!!

בבקשה ממך יקרה,

אל תפחדי!!!! ושימעי לעצותיי!!!! עברתי את זה!!!! זה קשה!!! אבל זה עובר!!!

מחבקת אותך חיבוק גדול!!!

בהודעה פרטית אשמח לתת לך טלפון שלי ושל בעלי ליעוץ ותמיכה באמת 24 שעות ביממה. אני יודעת מה את עוברת ואני באמת מוכנה להיות שם בשבילך לומרות שאיני מכירה אותך!!!!

שנזכה כולן לבריאות הנפש ובריאות הגוף!!!! ולהרבה הרבה שמחה בעז''ה!!!

הבינו את המצב בגדול

עזרו, ליוו, ולא הלשינו לשום רשות מקומית...

הילדה בחזקתי 

איך אגיע אליך?

זה לכל מני קשיים רגשיים-גם אם הם נורמאליים

רוצה לשתף אותך ולומר שגם אני עברתי את זה, בלידה השנייה, וברוך ה' – יצאתי מזה.

קודם כל – את אמא נהדרת! שפשוט חולה עכשיו, ולכן לא מסוגלת לטפל בתינוקת שלך.

קשה מאוד שסביבתך אינה מאמינה ותומכת בך, אך בכל זאת את לא לבד.

כמו שזכיתי אמרה – פני לארגון ניצה, הם כבר ידריכו אותך מה לעשות, וידעו לזהות באיזה מצב את נמצאת (אם את צריכה פסיכולוג/פסיכיאטר). קני גם את הספר "אחרי לידה", זה יעזור לך ולבעלך להבין מה עובר עלייך.

אם את לא מצליחה לתפוס את ארגון ניצה, פני אליי באישי, ואתן לך שם של יועצת מדהימה, שעזרה לי.

כן זו אני מההודעה הארוכה כאורך הגלות ממקודם. האמצת שעל אירגון ניצה לא שמעתי אז אין לי כ כך מה לומר. אך אני חושבת שלא משנה באיזה מצב דיכאון את נמצאת קל, קשה או עמוק... את צריכה טיפול פסיכולוגי ותרופתי. אין שום סיבה לסבול הרבה. כמו שכואב הראש לוקחים אקמול. כשכואב הלב לוקחים פרוזק או פקסט. זה לא מפחיד ולא צריך להיבהל מזה. לפעמים הנסיונות לצאת מזה לבד מכבידים יותר ויותר. כשכדור אחד יכול לחסוך הרבה מאד טראומות נפשיות. אני גם אניסיתי לצאת מזה עם שיחות ותרופות טבעיות וזה פשוט לא!!! ה' נתן לרופאים את היכולת לרפא. והמילה פסיכיאטר היא לא מילה גסה!!! עכשיו שאני כביכול במצב הנורמלי אני צועקת את זה לכל מי שמסביבי בלי להתבלבל בכלל. כמו שכואב הגרון הולכים לרופא אף אוזן גרון כאן הולכים לפסיכיאטר שפשוט מתמצא במגוון התרופות הקשורות לנפש. 

לא לסבול!!!

כשמדובר בנפש  לא לשחק!!! חבל!!! נשים יקרות שקוראות אותי עכשיו.... דעו לכם שאני פחדתי מפסיכיאטרית לא רציתי ובאמת שגם הפסיכולוגית לא לחצה עלי כי היא חשבה שאוכל לצאת מזה לבד. עד שהיא אמרה לי: "גברת למה את מתעקשת? למה לך לסבול!!!" בנות, אחרי שבוע אתן בן אדם אחר. למה לא לחסוך את כל הסבל הנפשי הזה?

ואני גם נגד כדורים בדר''כ ולצאת מזה לבד עם תמיכה ואם צריך אז תרופה טיבעית. אוייי... אם הייתי הולכת לפסיכיאטרית מההתחלה כמה סבל יכולתי לחסוך לעצמי. שבוע!!! רק שבוע!!! והכל עובר!!!!

אני כותבת פה עם כל כך הרבה אהבה ועם כל כך הרבה רצון לעזור!!

זה הדבר הנכון ואני כל כך יודעת ובטוחה בזה!!!

כמובן שאם זה מגיע למצב שאת לא מסוגלת ולא רוצה לטפל בילדה,להניק להאכיל לקום בלילה להחליף טיטול והילדה גורמת לך סלידה ממנה. (וכן אני מכירה מישהי כזאת) כמובן שזה עינין אחר אחר לגמרי ואז צריך טיפול פסיכולוגי וכו. אני מדברי הכותבת הבנתי שזה מצב רגשי יותר מאשר נפשי,ריבוי הורמונים והרגשת דכדוך,הרי היא בסך הכל חודשים אחרי לידה.

אני לא עושה לה כלום חוץ מלהניק ולפעמים להחליף לה טיטול (רק של קטנים)

לטפל!!!

לא לוותר,

בעיקר לא לוותר לעצמך!

אנחנו רוצות אותך בריאה שלמה ושמחה!!!

תקחי בחשבון שעייפות היא גם גורם מכריע בתפקוד.

מאוד יכול היות ששינה טובה בלילה תעזור לך להיות נורמלית ביום.

את בטח רוצה לתלות אותי... "מה זה בדיוק שינה בלילה אחרי לידה?!"

אני יודעת, זה כמעט בלתי אפשרי כשאת לבד במערכה.

אבל לפני כדורים וכו' (שד"א לפעמים גורמים לנדודי שינה!)

את צריכה לסדר לך אופציה לשינה מספיקה.

תחזיקי מעמד.

כן...גם אני עברתי את זה...

חיבוק גדול

כן, מנסיון...!

אבל גם דיכאון בהחלט יכול לגרום לנדודי שינה.

על כל אחד זה משפיע אחרת.

אני מצטרפת לחלוטין לאנונימית שפחדה מכל איש מקצוע שמתחיל ב"פסי...".

כן, גם אני הייתי שם, וסבלתי מאוד מאוד!!!!!!!!!!!!!!!

ומסתבר שטיפול תרופתי ופסיכולוגי הם ממש מצילי חיים! אין לי הגדרה אחרת!

ולכל הממליצים להסתדר בלי-

אם אני הייתי משתכנעת מהדעות שלכם, במחילה, לא הייתי כאן היום.

שולחת המון כח וסבלנות.

יש תרופות מצויינות שיגרמו לך להתחיל לחיות בזמן קצר מאוד,

אל תפחדי לא מתמכרים בקלות לתרופות האלו

ויש תרופות שגם רופא משפחה יכול לרשום (כמו פלוטין שהוא נוגד דיכאון)

ובמקביל חשוב להתחיל פסיכולוג כי זה יעזור לך.

אני מטופלת כבר 6 שנים בתרופות, בסוף הריון

ומרגישה הכי טוב שיש מבחינה נפשית

ולא נעשה לי שום נזק כי טיפלתי בעצמי!

מאוד יכול להיות שזה מוסיף על זה. 

את צריכה לקבל טיפול ראוי ומקצועי. נפש זה לא צחוק. מכיוון שלפי תאורך בעלך/אמא שלך לא יבינו אותך, את צריכה למצוא משהי שכן מבינה, כמו רבנית או אחות . משהו שיבין את נחיצות טיפול ראוי ומתאים לך.

טיפול זה לא מותרות.זה מציל חיים.

עצה שלי: לכי, בלי לספר להם- לרופא המשפחה שיפנה אותך לאבחון מקצועי- וכשתהיה לך ביד אבחנה רפואית על המצב שלך, אז אמא שלך/ בעלך לא יוכלו להתווכח עם זה.

יקרה, תהיי חזקה. אם  את מאזור המרכז אני מוכנה בלי נדר בחודשים הראשונים לעזור לך לטפל בתינוק. שלחי מסר אישי אם את מעוניינת.

ואולי זה יפקח לו את העיניים

את כותבת אמיתי ומתארת את זה במדויק. גם אני הייתי שם וזה נורא וזה איום.

אבל זה יכול להיות אחרת. באמת. מאד חשוב שתדעי שזה לא לתמיד, למרות שזה נראה ומרגיש כמו משהו שאף פעם לא ישתנה. חשוב שתדעי שאת עוד תהיי אמא ואישה נפלאה. 

את צריכה טיפול מקצועי, כנראה של פסיכיאטר ופסיכולוג, מה את בדיוק צריכה יוכל להגיד לך רק איש מקצוע, למשל רופא הנשים או רופא המשפחה שלך. הם מאד מנוסים בכל מה שקשור לדיכאון לאחר לידה מאחר ולפי המחקרים ההערכה היא כי אחוז הנשים הלוקות בו נע בין 5% ל-25. טיפול פסיכיאטרי אמור למצוא את התרופה שתרפא את המחלה שלך (דיכאון נחשב למחלה כמו ששפעת וסרטן הם מחלות) וטיפול פסיכולוגי אמור לעזור לך להתמודד עם הקשיים שלך כבת, אישה ואם וגם עם הסביבה הלא מבינה שלך.

המון המון המון בהצלחה, ורק טוב

אמא (עכשיו מאושרת) לבן ובת אהובים.

תוספי תזונה כמו חומצה פולית, ויטמין B12, אומגה 3 ועוד..- חשוב מאוד לקחת בתק' ההריון וההנקה, ויכולים לשפר את המצב של הדיכאון. יש מארז מוצרים של חב' אלטמן: מארז אלספה 9 חודשים + פרנטל מולטי ויטמין - שמכיל את כל מה שצריך.

http://www.altman.co.il/?CategoryID=769&ArticleID=2306- קישור

בהצלחה רבה

וגם כמויות גדולות של ויטמין D3

וחשיפה כמה שאפשר של העור לשמש

ראשית, אני מכירה את הרגשותיך מקרוב... אל דאגה גם אם הרגשתך איומה לגמרי דעי שזה תקופתי וזה עובר!!!!!! שנית, פני לאחד מהארגונים או היועצים הקימים באזורך יש ארגון מאוד מומלץ לענין זה ששמו ניצה הם יכולים להדריך אותך בכל בעיה הקשורה בנושא אתרי את המספר שלהם בספר טלפונים או בבזק. ושלישית, והכי חשוב פני להשם תבכי אליו, תתחנני אליו הוא תמיד קרוב אליך מבין אותך ושומע אותך!!!!

בהצלחה ובהרבה אהבה!!

כלנו אתך!!!

לאחר שקראתי את ההודעות האחרות אני מצטרפת לבנות שיעצו לך לפנות לנצה זה ארגון אידיאלי מאוד לבעיתך!!

ב"ה

קודם כל- בבקשה הירגעי.

האמת היא שבמקרה פתחתי את הפורום הזה, וראיתי את ההודעה שלך. לדעתי זה לא במקרה..

גם אני עברתי דיכאון אחרי לידה..

אבל לי, שלא כמוך, היו דווקא כמה סיבות.. עברה עליי לידה קשה. סיפור ארוך. הייתי בטוחה שאני עומדת למות. פשוט כך. המיילדת הייתה כל כך לא סימפטית, והתמיכה הרגשית שקיבלתי בחדר הלידה ממנה שאפה לאפס.

כששמו את הבת המתוקה שלי עליי לראשונה, לא הרגשתי כלום. ממש מתביישת לומר.

גם אני נבהלתי בימים שלאחר מכן. לא הפסקתי לבכות. לא היה לי חשק לכלום. פשוט סבל.

יותר מזה, כל הזמן בחנתי עד כמה אני "מתחברת לבת שלי", וכשראיתי שזה לא כמו בחלומות הוורודים שלי- נבהלתי מאוד, הייתי בטוחה שמשהו לא בסדר איתי, שאני לא  ראויה להיות אמא.

עברו עליי ימים קשים שאין לתאר. עצבות, בכי, רצון "להחזיר את הגלגל אחורה".חוסר ביטחון. פחד.

עד שדיברתי עם מישהי, ששינתה לי את הגישה.

הרגיעה אותי, אמרה לי להרפות. לתת לזמן לעשות את שלו. אין לאן למהר. לאט לאט, היא אמרה, את תראי איך  את מתחברת אליה. לאט לאט, בקצב שלך, אף אחד לא בוחן אותך.

והנס קרה. צעד אחר צעד. כל יום טוב יותר מקודמו. ברוך ה', הקשר ביני לבין בתי מדהים.

לאט לאט, תחזרי לעצמך, לאיתנך. בנחת. אף אחד לא רודף אחרייך.

אני לא מכירה אותך, אבל אני יודעת שאת נהדרת. את תהיי אמא למופת!

תביטי רק בהודעה ששלחת, כמה דאגה יש לך לתינוקת שלך. נכון, את עכשיו קצת בדאון. מותר לך. את אחרי לידה, ועוד לידה ראשונה! לא פשוט בכלל. תרפי. תאהבי את עצמך. תראי את השמחה חוזרת אלייך. אני מבטיחה לך!

יש לך את הכוחות לגדל את בתך, ויש לך המון שמחה ואושר להעניק לה! אשריה שהיא זכתה באמא שכמוך!

כדאי לך להתקשר למשהי בשם הדסה אורי קאלוש. היא גרה בבת עין ומטפלת בדיוק במצבים כאלו הקשורים למערכת ההורמונאלית ע"י צמחים. לי היא מאווווווד עזרה ושמעתי שיש הרבה נשים שהיא עזרה להן. היא לא יקרה בכלל. לפני שאת פונה לכל מיני תתקשרי אליה: 0506512971 בהצלחה

תסלחו לי על התקיפות החריפה. בסוף... שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת לנכון. אבל מניסיון אישי, מר וכואב... לא ללכת במקרים כאלה לרופאים טבעיים!!!! ממש לא!!!! הסכנה שכרוכה בכך היא גדולה מאד. הנפש עלולה לעבור טראומות ולהשאיר צלקות כואבות ומכאיבות להרבה שנים אחר כך. אנחנו רוצות להיות חזקות פיזית ונפשית, להיות שמחות ומלאות אנרגיות כדי לגדל את הילדים שלנו!!!!!

אנא ממכן... התרופה היא פשוטה ואין שום צורך להתחמק ממנה. אני סבלתי חודשיים מדיכאון ומהתקפי חרדה שהיו מלווים מכך ונטלתי תרופות טבעיות וניסיתי להתמודד עם הקושי בדרכים טבעיות. אפילו הלכתי לפסיכולוגית במקביל. אבל זה לא מספיק!!!!

יש חומר במח שנקרא סרטונין. החומר הזה אחראי על המצב שרוח הטוב של האדם. כאשר אישה נמצאת במצבי לחץ ובמצבים נפשיים מעורבבים בעיקר אחרי לידה הגוף סופג הרבה סרטונין. מה שקורה הוא שהגוף סופג יותר מאשר הוא הוא מייצר, נוצר חוסר בסרטונין ולכן הנפש שלנו מגיבה בדיכאון. שתבינו עד כמה זה פשוט ועד כמה איננו אשמות בכל מה שנקרא דיכאון אחרי לידה. הגוף שלנו משתבש מהמון לחץ ועייפות כתוצאה מהריון ולידה. מה גם שהעובר מחודש 7 להריון מתחיל לספוח מינרלים מהאם על מנת שיהיה חזק ויוכל לצאת לאויר העולם בריא וחזק. המינירלים (ולא הכוונה למי...9 אלא לחומרים שונים בגוף הם אלה שעוזרים גם לגוף לייצר סרטונין מה שגורם לגוף הנשי שלנו עוד יותר מחסור בסרטונין. ולכן אחרי הלידה יש מה שהנקרא: מצבי רוח! עד שהמערכת של האישה מייצרת חזרה את המינירלים שחסרים לה ואת הסרטונין ברמה המספקת לגוף ולנפש. לפעמים נוצר מצב של חוסר איזון במינרלים בגוף וחוסר חמור בסרטונין ולכן נוצר דיכאון שלאחר לידה שמופיע לעיתים גם עם התקפי חרדה.

את כל מה שאני מסבירה לכן עכשיו הסבירה לי הפסיכיאטרית. אנחנו נורמאליות ושפויות!!!! חשוב לי לצעוק את זה בקול רם!!! גם אני חשבתי שאני לא שפויה, שיש לי בעיה נפשית שאני לא בסדר. וכשהיא הסבירה לי את זה הבנתי שזה בכלל לא תלוי בי. 

הכדורים הפסיכיאטריים (וואו... נשמע מפחיד?- ממש לא!!!) הניתנים לדיכאון אחרי לידה הם מעכבים את הספיגה החוזרת בדם של הסרטונין כך שהמח מייצר סרטונין אך לא סופג אותו חזרה בדם ואז נוצרים במח מאגרים שמחזירים לך את המצ רוח! כמה פשוט!!!!

התרופות הטבעיות שאני בדר''כ נורא אוהבת!!! (באצת!!!) לא מתאימות במיקרים כאלה. האישה נמצאת במצב כל כך קשה והפגיעות בנפש יכולות להיות חמורות. ועכשיו אני כן רוצה להפחיד אתכן.... אישה שאינה מטפלת כראוי בדיכאון לאחר לידה יכולה להגיע למצב נפשי קשה מאד עד כדי אישפוז פסיכיאטרי. ולמה? למען ה' למה? כל החיים לפניכן!!! אנחנו רוצות לגדל עוד המון ילדים בריאים ושמחים!!! אנחנו אוהבות את החיים!!! ואין סיבה שנעצור את זה כי המילה כדורים מפחידה אותנו.

אני פניתי לטיפול טיבעי ובמשך חודשיים המצב רק הידרדר וגרם להרבה צלקות בנפש לי, למשפחת. כמעט פיטרו אותי מהעבודה. חיסכו מעצמכן!!!!

באמת שהכל זה תהליכים במח שנובעים מחוסר איזון של החומרים בגוף.

לאחר שנוצרת כמות מספקת של סירטונין ואת מתחילה להרגיש טוב כמובן במקביל לטיפול פסיכולוגי שעוזר לך להרגיש נינוחה עם הטראומה. ניגשים שוב לפסיכיאטרית ומורידים את הכדורים בתהליך איטי כדי שהגוף יתרגל. אין שום פחד להתמכרות!!!!

זה לא כדורי הרגעה!!!!

לא כדורי שינה!!!!

בנות, זה לא להאמין כמה הגוף והנפש שלנו קשורים בקשר מוחלט. זה תהליך פיזיולוגי שגורם לתחושות נפשיות קשות.

הטיפול הטוב והמומלץ ביותר הוא טיפול תרופתי ופסיכולוגי יחד.

זה הדרך הנכונה להחלמה מהירה ללא שום תלקות נפשיות!!!! באמת באמת אם לא הייתי עוברת את זה לא הייתי כל כך נוקבת וחריפה.

טוב לי עכשיו אני אמא מאושרת.יש לי עבודה, ילדים, ואני בן אדם שמח ומאושר כאילו כלום לא קרה.

אז אנא ממכן טפלו בעצמכן היטב!!!

ומי שרוצה באמת עזרה ותמיכה אנא פנו אלי בפרטי.

רפואת הנפש ורפואת הגוף ובשורות טובות לכולן!!!! 

כל מומחה/רב/רבנית/מרצה ששמעתי אי פעם בחיי מדבר על העניין הזה (ושמעתי הרבה) אומר שצריך לפנות כמה שיותר מהר לפסיכיאטר, מקבלים כדורים לכמה חודשים וזה עובר!!!

אם לא מטפלים, יכולים להישאר עם זה לכל החיים

חשוב שתפני כמה שיותר מהר לעזרה

תוכלי לפנות לרופא משפחה/עובדת סוציאלית

אבל לא לאמא שלך ולא לבעלך, זה נשמע לי כאילו הם כלל לא מכירים את התופעה, הם עלולים להוריד אותך מהרעיון וזה לא טוב! זה ממש חשוב שתקבלי עזרה כמה שיותר מהר, כדי שתיפטרי מהעניין עכשיו ולא תיסחבי עם זה לכל החיים.

אל תרגישי לא נעים

זה קורה להמון (!!!) יולדות, זה מוכר וזה בסדר, יש לזה טיפול ויש עוד הרבה כמוך

בקורס הכנה ללידה אמרו לנו שכל אדם שיש לו בעיה נפשית כלשהי, גם אם יעבור טיפול, תמיד יהיו לו שאריות ממנה

חוץ מדיכאון אחרי לידה!!!!! מי שיש לה דיכאון אחרי לידה, אם תטפל בזמן, יכולה לצאת מזה בלי יותר מדי קושי!

הבנת? כולנו אוהבות אותך, תומכות בך, מעריצות אותך, ורוצות בטובתך...

נשמח לשמוע בשורות טובות

בהצלחה רבה-כולנו.

שם הארגון הוא ניצה, טלפון 02-5332810

ואל תדאגי, זה קורה להרבה יותר נשים מאשר את יכולה לשער, ובע"ה יוצאים מזה, יוצאים מזה.

ה' יברך אותך.

גם לי היו ימים כאלו עם כל מיני מחשבות שרוטות לחלוטין , גם אני רציתי לברוח וקיוויתי שאחטוף איזו מחלה .. אבל זה עובר וזה ממש בגלל הקושי והשינוי הענק בחיים וההורמונים שמשתוללים והעייפות והבית ההפוך.. נסי לקחת כמה שיותר עזרה במיוחד מישהי שתשגיח על הילד שתוכלי לישון/ לנוח ולעשות משהו אחר שאת רוצה. אם את רואה שמחמיר שמעתי פעם שיש כדורים  שמאזנים את ההורמונים ומרגיעים את ההשתוללות הרגשית הזאת. אבל באמת נראה לי שהרוב מרגישות תחושות כאלו.. כשהוא קצת יגדל תוכלי גם להתחיל להנות ממנו ולהבין שבאמת קיבלת אוצר ששווה מליונים. עכשיו עדיין קשה לראות את זה

עכשיו כשמסקנת 100% מהכותבות היא שאת נורמלית לחלוטין, נותרה השאלה ממי ואיזו עזרה לקבל (רצוי לקבל עזרה שונה מאנשים שונים).

למי שקשה לה  (או לו) עם הרעיון של נטילת הורמונים בכדורים, יש שיטת טיפול הנקראת אייפק, שיכולה לאזן הורמונים בגוף באופן קל יחסית, בלי לבלוע ובלי למרוח.  

יש מטפלות ומטפלים במקומות שונים בארץ, לדוגמא, ירושלים, תל אביב, בני ברק, אשדוד, כרכור.

אם תרצי, או כל מי שרוצה, ניתן לפנו באישי ואמסור שמות ומספרים של מטפלות\ים שאני מכירה.

אפשר למצוא לבד גם באינטרנט.

בכל דרך שתבחרי - חזקי אמצי!

את מדהימה, מוכשרת ומצליחה!!!

שבת שלום!

שלום!

חיזקי ואמצי!

אצלי היה דיכאון קשה אחרי לידה שלישית, גם הייתי חושבת כל יום, כמה פעמים ביום שנמאס לי מהחיים.

בסוף גילו לי בבדיקת דם פשוטה חוסר טוטאלי בויטמין D, מאז שהתחלתי לקחת אותו הכל השתנה, קיבלתי כוחות, חזרתי לתפקד ולחיות.

בעקרון היום כל אישה צריכה לקחת 2 טיפות ויטמין D ביום כי כמעט אין חשיפה טובה לשמש.

בהצלחה!

ואני ממליצה לך אכן לפנות לעזרה.

קודם כל, עשי בדיקות דם, לראות אולי חסר לך משהו, או משהו בעודף.

ותפני לטיפול או לפחות לייעוץ. יש דרכים טובות לעזור לך.

ודעי לך, שאין דבר כזה "אישה לא בנוי לאמהות".  להיות אמא - זוהי מהות של אישה. היא יכולה להיות במויה או לא בנויה לכל דבר אחר, אבל לא לאמהות. פשוט את עוברת תקופה שאת זקוקה תמיכה ועזרה, זה הכול.

בע"ה תעברי את זה כפי שתעברי עוד דברים רבים בחיים.

תבקשי מהקב"ה שיעזור לך לעבור את התקופה. ואם את זקוקה לעזרה בבית - אל תחסכי על זה. ובכל מקרה, אני ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה.

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

אני בטוחה שלא היה קל לעבור דרך הנסיון הזה.

האם טיפול בגמילה מהתמכרויות היה מספק במקרה שלכם?

התמכרות היא ברוב המקרים דרך של המח לווסת את עצמו. דרך מאד לא אדפטיבית כמובן, אבל יש בה צורך. ולקחת אותה בלי להבין מה הצורך שעומד מתחתיה ולתת לו מענה - יכול בחלק מהמקרים לא לעבוד ובמקרים אחרים להוביל למציאת פתרון לא אדפטיבי אחר.

האם היה תהליך כזה במקרה שלכם? אם מתאים לך, ממש אשמח לשמוע על זה יותר.

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

ורוצה לתת לך משהו שממש עזר לי- מדיטציות.

אבל לא ארוכות ומתישות (שבסוף לא עושים), אלא כאלה של 5 דקות, ממוקדות (אני משתמשת באפליקציה שנקראת Mymedi מאמינה שיש עוד הרבה סוגים ברשת).

כבר אחרי שבוע בערך של תרגול התחלתי לראות שיפור. זה ממש מאמן את המוח להיות נוכח ב'כאן-ועכשיו'. גם באמצע יום עבודה, אם אני מרגישה שאני מאבדת פוקוס, אני יושבת עם עצמי אפילו שתי דקות (אני כבר מכירה את התרגול בע''פ...) ואח''כ אני חוזרת ממוקדת יותר.

יש שם מלא תרגולים, רובם בתשלום אבל יש גם חינמיים.

בתקופת הקורונה היו מעלים כל יום תרגול אחד חינמי, ואז התאהבתי בה. עכשיו באמת הרוב סגור.

אבל מי שלא מחפש גיוון וסבבה לו עם 'עוד מאותו דבר'- היא אחלה גם בגרסא החינמית.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈