אני ממש מתבישת בעצמי

מאז שאני אמא החיים שלי הרבה יותר מלאי משמעות ועשייה לשם שמיים ממש.

מה יותר רוחני מלגדל ולחנך ולתת כל כך הרבה לילדים של הקב"ה? וכן, אני מדברת גם על הדבר הכי גשמי כמו החלפת חיתול...

כמה אחריות הקב"ה מפקיד בידיים שלנו-זה דבר גדול בעיניי.

אז נכון, אני לא חוזרת באורות מהתפילה כי רוב הזמן הייתי בכלל בחוץ, אבל לא כי התבטלתי אלא כי מילאתי את ייעודי בעולם=עליתי ברוחניות.

כמובן זה לא סותר את האפשרות להתמלא גם מדברים אחרים כמו להקשיב לשיעור פעם בשבוע ועוד..

אצלי האימהות היא הרבה פחות תפילות ולימוד תורה משהיו לי בתקופת הרווקות, אבל מצד שני עבודת מידות ברמה שהחיים לא יכלו לזמן לי לפני כן... וככל שהמשפחה גדלה (בכמות ובגילאים) זה רק מתחדד... ב"ה.

כל שלב ועבודת ה' שמתאימה לו.

אני פחות מתחברת לתפילות מטקסט, אבל מדברת חופשי עם ה' כל הזמן,מודה לו ומבקשת עזרה..

מהלב,ולגבי עבודת המידות עם ילדים אוווו,זה עבודת חיינו.

זה ניקרא "תסמונת הדוסיות"

אנחנו מבולבלות וחושבות שהעבודה שלנו כנשים זה ל"תפוס מלאכים" ושוכחות ולפעמים גם לא יודעות שהתפקיד שלנו הוא להיות אמא!

אישה!

רעיה!

פשוט כך!

לי יש תסביך מאז החתונה, שאני לא מסוגלתלהתפלל...אחרי הרבה מחשבה בעניין הגעתי למסקנה שזה בגלל שהייתי רגילה להתפלל כל תפילה בכוונה עצומה וכו'..ועכשיו, שאין לי את הזמן ולא את הכוחות אני פשוטלא מסוגלת להתפלל...

אחרי הרבה דיבורים עם בעלי הגענו לפשרה שהעבודה שלי עכשיו היא להתפלל. להתפלל בפני עצמו, בלי לכוון ולו בברכה אחת..וככהלאט לאט להיכנס לשוונג של התפילה...

שיהיה בהצלחה רבה רבה!!!

מבינה כ"ככ"כ!!!

בהצלחה!!ואם את צריכה, מוזמנת לפנות אלי...

שרק אם ורעייה בישראל יכולות להגיע אליה.

לא סתם נשים פטורות ממצוות ובכל אופן רק בזכותן עוד יגאלו ישראל.

כיון שיש להן את הזכויות שלהן, שאינן נמדדות בתפילה או לימוד.

כלל לא!

כרעיה את זוכה למסור את הנפש על טהרה, זו נקראת התדרדרות?

כרעיה את זוכה להיות עזר כנגדו ליהודי, זו התדרדרות?

כאם, את זוכה להוריד נשמות ישראל ולחנכן לתורה וליראת שמיים. זו התדרדרות?

תפקחי את העיניים. זו עבודת החיים שלך!!

בישיבה בדיוק כמו שלא תרצי או תתבאסי מהעניין שאת לא יכולה להניח תפילין או ציצית או ללמוד דף גמרא אותו דבר,אם ההלכה הייתה אומרת שאת צכה 3 תפילות ואת כל התפילה היה מובן למה את מתבאסת,אבל לפי ההלכה זה לא ככה הכל בראש שלך

לא מהבחינה שירדתי רוחנית אלא שחסרה לי החמימות של המדרשה ההתלהבות בעבודת ה' והאוירה התורנית בשבתות מדרשה והקרבה לה'...זה מה שחסר לי ביחס לתקופה שלפני החתונה.

גם אני יכולה לדקלם כמו כולם שזו העבודה שלנו כרגע וזה קדוש לא פחות.

אבל בפנים בפנים אני מרגישה אותך מאד.

אני פחות או יותר משלימה עם זה שיש לי פחות זמן לתפילות וכו', אבל מאד קשה לי שכשאני מתפללת זה בלי ההתלהבות של פעם, כשאני מברכת זה המון פעמים מתוך הרגל ובלי כוונה.

ומבאס אותי מאד שאני לא מגיעה לבי"כ בשבתות וחגים. ואם אני מגיעה- אני רב הזמן בחוץ..

וגם ממש חסר לי הלימוד לפני החגים והאוירה שזה נותן.

היותך אמא מאפשרת עבודת ה' שלימה יותר.

גם אם לא מתאפשר לך להתפלל כפי שהורגלת, ברור שעומק תפילתך כאם לא מתקרבת בכלל לתפילתך לפני היותך אימא.

כמה פעמים תפסתי את עצמי אוכלת, שעה-שעתיים אחרי שקמתי, ואח"כ מגלה שבכלל שכחתי לומר ברכות השחר.

שוב ושוב אני תופסת את עצמי מתפללת ברכות השחר ותוך כדי זה עושה עוד כמה דברים. (אני זו שמארגנת את הילדים בבוקר).

אז מה לעשות? איך לעשות אחרת? איך לעשות את המינימום הנעשה בכוונה רבה יותר?

מחפשת עצות מעשיות.

ככה יש קביעות ולא שוכחים

וגם את מרגישה שאת עושה משהו ולא סתם מתבטלת 

או שתיים

א. לפני החתונה בדר"כ בנות מגיעות לחגים גדושות ומגודשות ברעיונות יפים, דברים שלמדו וכו'. זה נהדר, אבל עם ילדים זה לא קורה. אני גיליתי שלפני כל חג מספיק ללמוד דבר אחד. אחד בלבד. נקודה אחת רוחנית שקשורה לחג, ואיתה ללכת כל החג, לחשוב עליה בזמן הבישולים, להתפלל עליה בזמן שאת מיניקה באמצע הלילה, ולעשות את העבודה הנפשית בחג עצמו רק על הנקודה הזו.

אין לך מושג כמה זה יכול להאיר את החג. ועם השנים- צוברים ב"ה הרבה נקודות....

ב. לגבי התפילה- אני לא יודעת מה אחרות מרגישות, אבל אני תמיד הרגשתי שיש איזו נקודה אחת ויחידה בראש השנה וביום כיפור שהכל מתמצה בה. איזה עשר דקות של תפילה עמוקה מאוד שמביעה את כל הרצונות והחרטות והתפילות והבקשות שלי.

בשבילי, אם הגעתי לנק' הזו בבית הכנסת או בגן שעשועים זה לא ממש משנה. דווקא יותר קל בגן שעשועים....שם אין הפרעות...

שיהיו לך ימים נוראים יפים וטובים, עם תפילות טובות בכל מקום!!

בחופש- זה צריך להיות הדבר הראשון שעושים ישר אחרי שמסיימים להתארגן (להתלבש וכו')

בזמן עבודה- יש שתי אפשרויות:1. לקום מעט יותר מוקדם

2. להגיד בעבודה או בדרך (נוח אם את מגיעה באוטובוס)

3. להגיד ישר אחרי ששולחים את הילדים.

4. במיוחד אם הילדים גדולים- לפי דעתי חשוב שיראו אותך אומרת ברכות השחר ולכן אם זה מתאפשר שיהיו לך 3-5 דק' שאסור להפריע לאמא. אני חושבת שזה גם מאד חשוב בשביל הדוגמה האישית.

תנסי לבדוק, אין זמן בבוקר שאת קצת יושבת בלי לעשות כלום? מה הסדר יום שלך? יש חוברות שיש בהן רק ברכות השחר, אולי כדאי לך להשיג אחת כזאת ולהניח ליד משהו שכל בוקר את משתמשת בו?

בהצלחה

אשמח אם תוכלו להוסיף, לפרט ולחדד את הנקודה, כך שאוכל יותר להפנים את זה שכאן טמונה עבודת ה' עכשיו, ואזדהה עם זה באמת.

תודה צדיקות!

והייתי ממש עצובה על כך עד שנתקלתי בשיחה של הרבי שמדברת בדיוק על הנושא!

הרבי השווה את עבודת האם לעבודות הכוהנים בבית המקדש: עיקר זמנו של הכהן הגדול הוקדש לבישול, ניקיון וניהול בית המקדש,ו בעבודות האלה קיים את רצונו של ה'! הכהן היה גאה בעבודה שלו, והרגיש שכל משימה שביצע היא מצווה וזכות.

כך גם אנחנו, הנשים והאימהות, כשאנחנו שוטפות את הבית, מכבסות, מטפלות בילדים, מבשלות,  אנחנו "מקריבות" לכאורה את הרוחניות שלנו לטובת הגשמיות שבטיפול הבית, אך למעשה אנחנו מתעסקות במשימה הקדושה של ניהול בית תורני וגידול יהודים יהודיים.

מוסבר בחסידות  כשאנחנו עושים מעשה שהוא לטובתינו הגשמית, הרי זה מעשה סתמי, אולם כשאנו עושים דבר למען טובתו של הזולת הופך הדבר להיות מעשה רוחני. למי מתכוונת מצוות אהבת ישראל? בראש ובראשונה לבעל והילדים.

אחרי שקראתי את זה הרגשתי אחרת לגבי עבודות הבית....

עצם העובדה שאת אמא - מעלה אותך רוחנית.

תחשבי על כל הניסיונות שכל אמא עוברת! תחשבי על כך שאת שותפה (במלוא מובן המילה!) לבורא עולם עצמו! הרי עזרת לו להוריד נשמה לעולם. בלעדיך, נשמה הזאת אולי היה מחכה עוד שנים.... בכך קירבת את הגאולה.

הבאת נשמה לעם קדוש.

תחשבי על זה.

אז את לא מספיקה ללכת לשיעורים ולא מספיקה לקרא את כל התהלים שקראת קודם ואולי אף אין לך את הכוונות שהיו פעם בתפילה... גם אם תמשיכי את הרשימה, אל תשכחי מה נמצא על הצד השני של המאזניים - דברים שאין להם שיעור.

לא סתם אישה פתורה ממצוות שהזמן גרמה.

אמהות כשלעצמה מעלה אותך רוחנית. עצם העשיה האמהית מעלה. הרי רוחניות זה קודם כל נתינה. ואין נתינה גדולה מזו של אמהות.

גם "רחם" מלשון - "רחמים".

כל הכבוד לך שאת דואגת לא ליפול, אך אינך נופלת. כל ילד נוסף רק מעלה אותך מעלה-מעלה.

כתיבה וחתימה טובה לך ושתרווי נחת מהצדיקים הקטנים שלך.

כשאת אמא, כל כיוון של עבודת ה' שלך נמצא מתחת לאף, אצלך. לא צריך ללכת רחוק.

כל התמודדות, כל התגברות על כעס, כל חיוך במקום עצבים, כל דבר נחמד מעבר לשגרת היומיום שאת עושה איתם-

זה לא תמיד פשוט. וזה כמעט תמיד עבודה מצידך.

עבודת המידות, תיקון הנפש- עבודת ה'.

בכלל, צריך להאמין שבכל מקון שה' שם אותנו, שם אנחנו צריכים לעבוד. אז כשה' שם אותך במקום הזה (שהוא נהדר בפני עצמו..), אז זה מקום העבודה.

לדעתי,

זה ל אהתפקיד שלנו להתפלל !

כשאת מחפשת מטפלת לילד שלך, האם את מחפשת מטפלת שמתפללת כל הזמן, או קוראת תהילים וכו'.

כך הקב"ה רוצה מטפלת לילדים שלו (שנולדו לכם) שתטפל בילדים ולא שתתפלל.

כמו שלא מטריד אותך כשהמאבטח של ביה"ס לא הגיע, ואת לא מיוסרת מכך שאת לא ממלאת את מקומו. כי ברור לך שזה לא התפקיד שלך.

כך צריך להיות ברור לנו שהתפקיד שלנו זה לטפל בילדים, להקשיב להם, לשחק איתם. זו המצוה שלנו !!

והעסוק במצוה, פטור מהמצוה.

מקוה שהועלתי.

אותו ומתגעגעות אליו, ושיש לו נחת רוח מזה!

אם יש זמן לזה, יש זמן גם להתפלל או לומר פרק תהילים.הכל בראש ובסדרי עדיפויות!

שלא נשלה את עצמינו שאין לנו זמן לכלום! בד"כ לאמא ממוצעת יש לפחות כמה דקות פנויות כל יום, ואנחנו יכולות לבחור אם לדבר בפורומים או עם ה', זה רק ענין של בחירה.

אולי לא 3 ביום במניין,

אבל דיבור עם ה' זו אחת מהעבודות החשובות ביותר שלנו בעולם הזה..

ואפשר כמובן גם תוך כדי,

אבל להגיד שזה לא התפקיד שלנו נראה לי קצת מוגזם... 

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

אז אולי אין כינים?

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

מידה 2-2-

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..