אני חשבתי שהיא סוף סוף נהיית זריזה יותר ויונקת מהר יותר, ואז עוצרת להוציא אוויר. 

אבל אחרי שקילה בטיפת חלב, ועליה של 200 גרם בשלושה שבועות, הבנתי שהבעיה היתה מחסור בחלב..

אני התחלתי לשלב תמ"ל. לא יכולתי לשמוע אותה כ"כ צורחת מרעב, 

אבל אח"כ היא נהייתה רגועה יותר, וגם אמא שלה וזה הכי חשוב...

מה שאת מתארת זה ככה בכל האכלה? נרדם מרוב בכי בלי שאכל? אם כך המצב לא תקין.

בן כמה התינוק? הוא מרטיב טיטולים? כמה טיטולים את מחליפה ביממה?

שקלנו אותו והוא עלה יפה רק לא מספיק.

ב"ה זה לא בכל האכלה...

וכשנרדם מרוב בכי- בד"כ מתעורר אחרי גג רבע שעה וממשיך לאכל..עד שהכאב בטן שוב מגיע.

הוא בן חודשיים וחצי..ומרטיב המון..לפחות 5-6 טיטולים ביום.. (זה נחשב הרבה?)

העיר את תשומת ליבי : כתבת ש"הגרפווטר ודומיו...כמו לשתות מים".

זו בדרך כלל תלונה כלפי ההומאופתיה שמלמדת סה"כ שכנראה (וזה בהחלט סביר להניח כי המוצר מיועד לציבור הרחב) המינון שם לא מספיק גבוה עבור הילדה הזו. היא זקוקה למינון שיתאים לה אישית, או לחומר הומאופתי אחר לגמרי.

ככה זה בהומאופתיה - אם המינון נמוך מדי - זה אפילו לא "מתחיל", ואם זה לא החומר הנכון, לא קורה כלום.

אבל כשזה החומר הנכון במינון הנכון - זה כמו ללחוץ על הכפתור הנכון.

גגלי "עודף חלב" ותראי אם שאר התסמינים מתאימים.

אם כן - יש לזה פתרונות.

אבל יש גם אפשרות שהוא סובל מבועת אויר מכאיבה בפי הטבעת. ברגע שהם מתחילים לינוק, נוצר צורך לרוקן את המעיים. אם יש שם בועת אויר גדולה, התינוק צריך עזרה בלשחרר החוצה את האויר, שלא יפריע ליציאה.

מה שעושים - מקפלים את הרגליים של התינוק בעדינות ולוחצים את הברכיים לכיוון הבטן. אפשר גם להזיז מצד לצד את האגן בעדינות.

היום פחות..

​ואני שומעת את הבטן שלו..זה גזים!!

תודה!

היציאות שלו דיי תקינות..

(וכשלא כואב לו) אם אני לא מנתקת אותו..הוא מסוגל להישאר שם כל היום..

תודה!

להרבה חברות שלי מה שעזר הוא שינוי התזונה..אני לא ממש הקפדתי אבל יש לי חברה שממש לא נוגעת בכרובית, כרוב צנון וכו' וגם לא בבצל ופירות הדר - מאוד מחמירה..היא גם משלבת סימיקול ואומרת שהיא רואה הבדל עצום..ומניסיון מה שמאוד מקל עליהם אלה אמבטיות חמימות ועיסוי עם כיוון השעון על הבטן וקרוב הברכיים בתנועות עדינות אל הבטן - ממש עוזר

בכל מקרה זו תקופה מתישה ואני מאוד מבינה מאחר וגם עלי עוברים לילות טרופים (בשל וירוסים שונים)

בריאות לכולם

על בצל לא חשבתי..זה דבר דיי בסיסי אצלי בבישול..

נתנו לו סימיקול עד שזה כבר הפסיק להשפיע..

מעדיפה לא לנסות שוב..שלא יהיה מכור..

מנסה עיסויים- קרוב הברכיים לבטן פעם עזר לו, עכשיו זה דווקא יותר מכאיב לו. כשאני עושה את זה הוא ממש מתפתל מכאב וצורח בטרוף..

תודה!

וסימיקול - אין לך מה לדאוג - הוא לא יתמכר . ברגע שהוא יפסיק לסבול, לא יהיה לו צורך בזה.

אני לט אוכלת את הדברים האלה..וכשיוצא לי פעם ב... אין ממש שינוי אצלו.

הכאב אותו דבר בכל מאכל שלי.

ניסיתי לבדוק אורז או עגבניה..וגם לא היה שינוי =(

כשהוא נרדם אני שמה אותו על הבטן להקל על הכאב..אבל לא תמיד עוזר- הוא מתעורר מהכאב..

אני ממש שומעת לו את הגזים בבטן!!!

איך המנעות מחלב משפיעה על התינוק האישי שלנו. לא באופן גורף, כי מוצרי חלב חשובים פי כמה בזמן ההנקה לסידן וויטמין D.

להימנע רק אם אין ברירה ולהקפיד על תחליפים תזונתיים טובים.

קפה גם. יש את הנס קפה הפושטי של עלית - כמעט ללא קפאין, למי שמוכרחה.

לי דווקא הצ'יקו היה גרוע.

הקליפה שלו קשה לעיכול, גם החלבון שבו לפעמים כבד, ובכלל בקטניות יש משהו שכדי להימנע ממנו צריך להשרות קודם ולשפוך את המים.

של הגרגירים - היא עשויה כמעט מפלסטיק... קשה לעיכול.

תנסי להוריד את זה מהתפריט ותראי אם התינוק פחות סובל.

שווה לבדוק גם את הכיוון הזה. הוא מקיא? אולי זה ריפלוקס סמוי. בקיצור, לפני שאת מפסיקה להניק- תבררי אם זאת הבעיה.

הוא הקיא פעם וגם אז קצת ממש..

עכשיו זה רק אם לוחצים לא על הבטן להרגיע את הכאב אז הוא מקיא.

ממש לא רוצה לוותר על ההנקה!!! בגלל זה מפחדת..

שנותנים לפני ההנקה וזה מונע גזים. שכחתי את שמם...

בהצלחה

שם יש ידע מקצועי מצטבר.

אם בא לך להתייעץ עם השכנה הכריזמטית מהמכולת ממול, זאת שתמיד יודעת "יותר טוב מהרופאים", אדרבא.

בעיות בחשמל למהנדס חשמל, באינסטטלציה למהנדס מים וביוב (אינסטלציה), מהנדס מיזוג אויר, מהנדס מערכות, אדריכל, יועץ תנועה, מהנדס מחשבים, מהנדס  מכונות, מהנדס..... השכנה מהמכולת ממול.

ופעילות גופנית אירובית (מתונה) באופן קבוע יומיומי. המנעי להכניס זבל לגופך (עישון, שתיה של מוצרים מזיקים ועוד...).

קופת חולים מכבי ערכה לפני כמה שנים סקר בקרב רופאים, אימהות ואחיות טיפת חלב - ע"מ לבדוק את הידיעות שלהם לגבי הזנת תינוקות.

אתה בוודאי תתקשה להאמין, אבל האימהות קיבלו את הציון הגבוה ביותר, והרופאים את הציון הנמוך ביותר.

עובדה.

וזה לא איזה ארגון קקיוני או קונספירטיבי - זו קופת חלב שבדקה, והייתה מוטרדת מאוד מהממצאים.

(לא מאמין? תגגל ותמצא בקלות)

ובכלל, משרד הבריאות מוטרד מאוד מהרמה הנמוכה של יישום ההמלצות שלהם בקרב אנשי מקצוע. אני עוקבת אחרי הנושא ורואה איך פעם בשנה / שנתיים מוציאים חוזרים, מכתבי תזכורת, נזיפה, אזהרה ומפצירים באנשי המקצוע העובדים עם תינוקות להתעדכן במידע הקיים ולא להלעיט אימהות בשטויות.

אז ממש ממש לא הייתי סומכת עליהם בעיניים עצומות.

מי שחשוב לו להיצמד למה שהמחקר הרפואי העדכני ממליץ - שיחפש אותו בעצמו. החומר קיים ברשת. למשרד הבריאות יש אתר. לארגון הבריאות העולמי יש אתר. התדריכים חופשיים וזמינים לכולם. כשבודקים את החומר לבד אפשר בקלות להיווכח כמה חוסר עדכון יש במערכת.

אבל רוב הרופאים לא היו עושים שגיאה כל כך לא הגיונית.

ידעת אותה לגבי ההריון?

חלב אם הוא תוצר של מערכת הדם, לא של מערכת העיכול.

זה אומר שהמזון שאת אוכלת מתפרק היטב לפני שהוא מגיע לשם.

ולכן נדיר שתינוק מושפע מדבר שאמו אוכלת. ההשפעה מניהול ההנקה (צדדים, זמנים, תנוחה וכו') גדולה עשרת מונים, וזה הכיוון שהייתי בודקת.

מחקרים מבוקרים שנעשו הראו שאין מזונות מוגדרים שתינוקות סובלים מהם. לא קטניות, לא מצליבים, לא מוצרי חלב. אולי התינוק הזה סובל מההוא והתינוק ההוא סובל מהזה, אבל אין אף קבוצת מאכלים שהיא בפני עצמה בעייתית. כמו שיכול להיות תינוק רגיש לחומוס, כך יכול להיות תינוק רגיש לביצה, לשיבולת שועל, למלפפון.... וכך או כך - זה נדיר. צריך להיות מאוד רגיש כדי שהעקבות המזעריים של המזון שנשארים בדם / בחלב יוכלו ממש להציק.

..על התנזרות ממזון בהנקה.

מה שאת אומרת נשמע הגיוני, אע"פ שכנראה יש מאכלים שעוברים יותר מאחרים. עובדה שזה בכל זאת נצרך לפעמים.

את צודקת שאין מזונות מוגדרים, צריך לעשות ניסוי וטעיה ולראות למה רגיש התינוק האישי שלך, אבל יש בהחלט מזונות מועדים לפורענות...

אגב, ממה שאני ראיתי - זו תוצאה של רגישות כפולה: מה שהאמא רגישה אליו, או פשוט, לא מעכלת היטב, ומה שהתינוק רגיש אליו.

וזה לא כזה נדיר.

צריך לדעת איך הסטטיסטיקה פועלת כדי להבין כמה זה בעייתי ולא פשוט להסיק לבד על פי מקרים שאת מכירה.

אין לך מושג כמה גורמים מטעים יש בשטח שמכשילים את תהליך ההסקה.

לא כאן המקום לפרט, אבל יש אתרים שמסבירים את זה טוב, ומי שמחפשת תמצא.

לרקוד עם התינוקות כל הלילה אחרי המנות האחרונות של סעודות השבת,

ואחרי שלא עמדתי בפיתוי וטעמתי מהחמין...

לילה אחד אצלנו - והם מסודרים מבחינת תהליך ההסקה.

לשאר השבוע.

האמת, אפילו אני הקטנה יכולה לחשוב על ככה.

אי אפשר להשוות בין מצבים, עד שהכול בהם בול אותו דבר ורק פרט אחד קטן שונה.

וזה רק תנאי אחד. יש עוד תנאים (סמיות כפולה ושות').

תינוקות זה אף פעם לא מדע מדוייק.

בס"ד

גם אני בהתחלה חשבתי שאולי אין מספיק חלב כי הילד ינק 23 שעות ביממה בערך...
(בחודש הראשון ללידתו בקושי התקלחתי, לא אכלתי, לא ישנתי רק הנקתי...)

אז באמת הוא עלה במשקל מאד יפה, (האחיות בטיפת חלב רצו לעשות לו דיאטה)

וגם עוד לפני ששקלתי אותו שאבתי, וראיתי שיש.
גם אם חסר חלב לא צריך לוותר על הנקה, אפשר לקחת יועצת הנקה, וזה מאד יכול לעזור.

בעיקרון עיצה מיידית כשאין חלב כדאי לשאוב, כי החלב מיוצר בהתאם לכמה ששואבים.

ככל שתניקי או תשאבי יותר, הגוף ייצר יותר.

הכאבים של תינוקות בחודשים הראשונים הם איומים, גם אנחנו היינו בוכות...
יש כאלו שיותר קל להם יש כאלו שפחות. אם באמת את מזהה דפוס קבוע,

אולי כדאי ללכת לרופא, זה יכול להיות פצע בלשון שמכאיב לו לינוק, ויכול להיות גזים,

ויכול להיות מלא דברים אחרים. כדאי לבדוק שתהיי רגועה.

בכל אופן לוותר על הנקה לא הייתי ממליצה לפני שבדקת ייסודי את כל האופציות.

(וגם אם אין מספיק חלב ולא מצליחים לגרום שיהיה יותר אפשר לשלב הנקה וגם תחליף,
אבל לא לוותר לגמריי עד כמה שיש לך כוח)

המון המון הצלחה!

יש תנוחות שנוח יותר לחמודים (ממש אישי לכל חמוד) לינוק ממנו.  יש אמהות שמניקות כמה דקות, מפסיקות, ודועגות להוציא גרפס מהחמוד, ואז ממשיכה להניק, ויש כאלה שעוצרות 3-4 פעמים בהנקה, כדי שאויר שנבלע - ייצא ולא יצטבר לכאב.  

יש מאמר בנושא הגזים באתר של ליגת לה לצה ישראל.

יש אמהות שמניקות את החמוד כשהוא יחסית זקוף, כדי שהאויר תמיד יהיה למעלה, ויהיה לו קל לצאת (לא יצטרך לעבור דרך החלב שבקיבה....)

וכן, יש תינוקות שרגישים למשהו מאוד מסויים.  אם ידוע על רגישות במשפחה, אפשר להימנע מהמאכל למספר ימים ולראות אם יש שינוי לטובה.  

אולי תוכלי לנהל יומן, ולראות מה אכלת או מה עשית, וכיצד עברו ההנקות.  אולי תראי שכשאכלת משהו או כשלא נחת או ישנת מספיק או כשהשכנה מלמעלה העירה לך שאת לא בסדר כי...   התינוק לא ינק באופן רגוע \ היו יותר גזים.

העיקר שיש לו מספיק חיתולים רטובים ומלוכלכים.

אגב, מכיוון שהנקה אינה מחלה, הרופאים לא לומדים את הנושא.  רובם המחלט, לצערי, בורים בתחום.  ותענוג למצוא את האחד שכן מבין

בהצלחה!

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

לק"י

ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).

בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.

מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה

גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן

פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא

במקרה שתארת זה באמת לא נעים

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב

גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

לא ככ הבנתי מה הבעיה שיתחיל לגלח האמת..

בכל מקרה

שמתחיל לצמוח

והבן שלי בן 14

ובאלי אותו קטן וחמוד וחלק

אבל ב"ה הוא גדל ובריא והטבע עושה את שלו

הילד שלה בן 12, אני ממש יכולה להבין אותה

זה לא קשור גם לזה שלו ועניינו

זה לב של אמא...

ושמחתי מזה מאוד (להפך, היה לי חבל שהוא יישאר "קטן", כשגם ככה הוא עלול להיתפס כקטן ולא מבין...)

עם התאומים אפילו קצת דאגתי כשזה עוד היה רחוק מלקרות בגיל הזה... (עכשיו הם בני 14 והקול שלהם סוף סוף התחלף, אבל חתימת זקן ושפם עוד אין)

אבל טוב, אצלנו לא מקובל להתגלח בכלל... בעלי עם זקן מגיל 15 בערך, לא נגע בו מעולם...

אחרת..

זה שאצל מישהי זה משמח 

לא מבטל את הקושי למישהי אחרת..

פשוט צרם לי החוסר קבלה של הקושי שלה מול זה

היא פשוט אמרה שלא מתאים לה בלי לפרט

אותי למשל זה היה בכלל משמח מאוד 

אז אפשר להבין מה התחושות שלה לגבי זה

לא משנה

רק מעוררת את תשומת הלב

לא לבטל רגש של אחר כי לכן אולי מרגיש אחרת

ולא ביטלתי את התחושה של אף אחת אז בבקשה..

התגובה היא לפי מה שנכתב ואי אפשר לקרוא בתגובה טון. באמת תמהתי כדי להבין מה הבעיה שילד יתחיל להתגלח בגיל 12 ומה זה אומר מבחינת האמא "לא מתאים לי"

בעיניי זה עדיף על פני הפלומה השחורה שבעיניי לפחות היא לא נראית

**במידה והתגובה שלך התכוונה גם אליי
 

בבקשה אם אפשר, לא לשפוט אחרות על התגובה שלהן על גבי הפורום. זה לא נעים. את מנחשת את רחשי לבה של הפותחת שהיא לא כתבה מתוך המקום שלך ולפי זה שופטת תגובות של אחרות ועוד בפומבי. לא סבבה בעיניי. גם לנו יש את חזקת החפות.

גם לא קוראת לזה שפיטה

עוררתי את תשומת הלב ותו לא

מותר לקבל גם ביקורת

שלא נכתבה בצורה פוגענית או מזלזלת.

אני שמחה ומודה על ההתבגרות

עם זאת מקומי כאמא לדאוג לבן שלי שיהיה שלם עם המראה שלו , המוקדם מידי זה נתון עובדתי לרוב הבנים אין שפם בגיל 12

כמובן שלו אני לא אומרת וואהו איזה מוקדם צמח לך וגם אם אני אומרת ואמרתי לו שהוא הכי יפה בעולם גם עם שפם מקומי כאמא לעזור לו להיות שלם עם המראה שלו.

השיפוטיות פה הייתה עם מסקנות לא נכונות 😃

מוקדם. כאילו ממש. בגיל 9 כבר קיבלתי מחזור. נכון ללפני 20+ שנה זה היה מקביל לדינוזאור שיעבור ברחוב🤭 ביחס לחברות שלי כן?

בסוף - אין איך למנוע מילדים להתמודד אבל

את עושה את עבודתך נאמנה כבר עכשיו בזה שא. הוא מרגיש בנח לפנות אלייך

ב. את בודקת אופציות

ג. את לא מפילה עליו את הבהלה שלך על זה שזה נחשב מוקדם ביחס לחברה

ויישר כח גדול על זה! הוא ממש זכה

♥️

איך זה היה?

סליחה על הנצלוש

לא הכרתי את המילה מחזור/ ווסת בכלל

לא את התהליך הפיזיולוגי

כלום

והאמת גם לא שיתפתי את החברות מהבושה

אבל בגלל שהן בהמשך כן שיתפו, וגם בגלל ההבדלים החיצוניים הברורים, הבנתי שאצלי זה היה מוקדם ממש

אחד הדברים שאמא שלי ממש סוחבת איתה, שהיא לא נתנה לאחד האחים לגלח שפם כשכל החברים שלו כן.. והיה לו קושי חברתי עם זה

אז לדעתי קודם כל לברר מה הילד מרגיש ורוצה 

לא הבנתי אפוא ראיתן התערבות יתר …

הילד פנה ביקש לטפל בזה

ומנסיוני כאמא על כל שערה שמוציאים גודלות 2

חשבתי שלמישהי פה יש נסיון

תודה 

שיגדלו עוד אם הוא ממילא מגלח ומוריד. את חושבת שזה גם יפריע לו? הוא היחיד שיש לו שפם בולט בקרב בני גילו?

אני חושבת שאפשר לתת לו מרחב בחירה עם הבנה של מה זה אומר להתערב כרגע ולגלח ולהסביר לו על ההתפתחות שהגוף שלו עובר ועל השלב הזה של ההתבגרות על כל רבדיו

אני מניחה שממילא הוא לא ירצה להשאיר את זה עוד אם כבר עכשיו זה מפריע לו.. זה הולך ומתכהה עד שמסירים בפעם הראשונה

לגבי פתרון לכך שיצמחו פחות שערות בכל זאת כרגע -  

אני לא יודעת אם זה מיועד לבנים אולי מישהי יותר מנוסה תענה לך אבל אולי הקרם שמסיר שיער במקום גילוח..? כאלה של ויט נניח?

מכירה בנים בני 12 רובם עדיין קטנים ולא בכיוון לחשוב על זה. זיפים זה מראה הרבה יותר בוגר מהפלומה, והכיוון הוא חד כיווני, ברגע שמתחילים לא חוזרים אחורה, אז בהחלט מבינה את האמא.

אצלנו הבנות מתפתחות מוקדם וכמה שיגידו שזה בטווח הנורמה, כשאני רואה את החברות שלהן שנמוכות בראש ולא מפותחות בכלל, שלא לדבר על מחזור שקיבלו אצלי מוקדם, זה כן מורכב.

עכשיו שהבנות האחרות הדביקו את הפער זה פחות עניין, אבל זה בהחלט העסיק אותי לא מעט..

ולהניח אותן בפניו עם ההשלכות שלהן, והוא יצטרך לבחור בין להשאיר ככה לתקופה, להתחיל עם הסרה באופן שתבחרו ולדעת שבגדול כשמתחילים זה דורש התעסקות קבועה, או אם יחליט להפסיק אין לו דרך מראש לדעת אם זה יראה יותר טוב או פחות טוב עד שיחזור להסיר וזה גם צריך להילקח בחשבון.

ושורה תחתונה והכי חשוב בעיני, לגבות כל בחירה שלו כלגיטימית ולחזק אותו מאוד שינסה לעשות לפי מה שטוב לו ולא לפי כל מיני ציפיות ותפיסות יופי של אחרים. הוא הכי יפה כשהוא שמח ושלם עם עצמו. לא לתת משקל חסר פרופורציות ל'מה יגידו'- לנסות להסביר לו שהגישה הכי בריאה היא- שיגידו! זה שלהם. אני אוהב את עצמי ככה.

אלא רק דיבר על זה שבוע שעבר וביום שישי.

עדיין הייתי מצפה מעצמי לשים לב יותר לדברים כאלו 🤦

לא חושבת שיש טעם להתעסק ברגשות אשמה והתבחבשויות

עדיף ללכת על פתרון פרקטי ולהשאר בטוב עם עצמך ואיתו.

דרך אגב בעלי בדיוק כמוך...

אני כבר מכירה אותו אז מספרת לו כמה פעמים את אותו דבר כאילו זו פעם ראשונה למרות שאני יודעת שכבר דיברנו על זה 

עד שהתחתנתי וגיליתי שזה קורה רק לי בזוגיות שלנו

צודקת

אתחיל לכתוב לי ביומן גוגל...

זה גורם לשכחה

ממליצה לרשום בלוח שנה את כל האירועים, או למתקדמים להוציא לו''ז שבועי ולכתוב בו כל שבוע מה שקורה

לקחת ויטמין b12 יכול לעזור קצת

אני חד משמעית תולה את זה בלידה

אני כבר שנה אחרי ורק לאחרונה שמתי לב שזה משתפר לי קצת

ואנחנו כותבים בו הכל

אחרת אין סיכוי שהייתי זוכרת..

לי יש נטיה לחוסר בB12

זה יכול להתבטא בפגיעה בזיכרון..

זריקות.

אני הייתי מרוצה מד"ר יהושע סגל, גם שבאתי אליו לחוות דעת שניה לאשר מומים קשים הוא היה מאוד אמפטי

יש להם הסדר עם מכון מסוים, וזה זול יותר.

בנוסף, אפשר לקבל החזרים מביטוח פרטי (אם יש).

בשורות טובות

חיבוק קודם כל.

יש כמה חברות שעושות ניפט. אישית עשיתי בverfi היא עלתה פחות מחלק מהמתחרות. הכי זולה יש בשיבא אבל נראה לי שלא הצלחתי כל כך להבין עד הסוף אם היא בודקת באותה רמת פירוט. ויש יקרות יותר ועוד תשלום לבדיקה שבאה אליך הביתה וכו'.

אני לא בכללית אבל בגדול זו בדיקה פרטית שאת יכולה להגיש להחזר דרך סל ההריון.

אבל הייתי מתייעצת קודם כל בייעוץ גנטי, כי עם תוצאה כזו כנראה שעדיף מי שפיר בכל מקרה. ואז זה בזבוז כסף לעשות ניפט. אני עשיתי את שתיהן אבל עשיתי את הניפט בשלב יותר מוקדם, ברגע שהיה אפשר. אותי זה הרגיע במידה. אבל בסוף יש סיכוי שזה היה בזבוז כסף קצת, כי עשיתי גם מי שפיר. פשוט אז לא הייתי סגורה על זה.

בדיקה דומה לאמינות של מי שפיר אבל מוקדמת יותר  היא סיסי שיליה. אבל יש בה יותר סיכון וגם לפעמים פחות דיוק ואז צריך גם וגם.

אם את כבר אחרי שקיפות וסקר שליש ראשון נראה לי שכבר עדיף לך לקבוע דחוף מי שפיר ברגע שאפשר (שבוע 16). עוד אין לי תוצאות ואני לא יודעת להשוות אבל בעין כרם נשמע שהתוצאות מגיעות יחסית מהר. פלוס הם מאפשרים לעשות בדיקת אקסום סינגל. זו בדיקה שבודקת יותר לעומק. ועולה בהתאם. אבל ברוב בתי החולים ממליצים מיד על אקסום שכולל את ההורים (טריו) וזה מאוד מייקר.

יש גם אופציה לעשות את הבדיקה הרגילה (צ'יפ גנטי) ולשלם על שמירת החומר הגנטי. ואז במקרה ועולה צורך להרחיב לאקסום. זה פשוט עניין של זמן עד שיש תוצאות ואז בעצם לחכות שוב.  

בהצלחה ענקית. 

אסביר לך

בשביל מה בעצם עושים מי שפיר?

הרי גם אם זה תסמונת דאון לא נעשה הפלה..

לא רק ת.דאון

בנוסף יש אנשים שרוצים לדעת גם על ת.דאון כדי להתכונן או כדי להפסיק הריון

בע''ה זה כלום.

אבל ההתפסות לדאון בלבד היא בעיקר היסטורית.

יש עוד המון תסמונות גנטיות קשות. שעם נתון כזה ככל הנראה העובר בסיכון מוגבר אליהן.

למשל דאון נשלל בניפט באחוז ממש טוב.

אבל זה יכול להיות עוד כל כך הרבה דברים.

מקווה בע''ה שלא תגיעו לשם והכל טוב, אבל לא כך כך ברור שלא עושים הפלה. זה מאוד תלוי מה מוצאים. וגם אז צריך באמת באמת לחשוב לעומק ולהתייעץ.

בסוף זו החלטה אישית.

אבל אני הייתי רוצה לדעת את כל הנתונים כדי להתייעץ ולקבל החלטה עם ידע.

אפשר גם להתייעץ עם מכון פועה. 

בעין כרם זה מתחיל עם שיחה קבוצתית עם גנטיקאית שמסבירה, ואז שיחה פרטנית עם גנטיקאית.

ואח''כ הבדיקה עצמה.

תחפרי קצת לפני שתוכלו לחשוב ולקבל החלטות על הכל, למרות החפירות שלי לפני היועצות שם עשו לי סדר בראש והחלטנו סופית שם. אבל הידע כן עזר לי להגיע ולהבין על מה מדברים ולהתלבט לפני. אפשר בגוגל ועם הצ'אט.  

בהצלחה ענקית.

אצלי קבעו קודם תור ליעוץ גנטי, ואחריו למי שפיר.

לייעוץ הגנטי הייתי צריכה התחייבות מהקופה. יכול להיות שאפשר לעשות יעוץ גנטי גם בקופה, ואחר כך לקבוע תור בבית חולים, אבל אולי הם רוצים שיעשו גם את היעוץ אצלם.

קודם כל מזל טוב !

1. לי תמיד יש מלא דימומים, אפילו עד שבוע16. הרופאה נותנת לי כדורים נרתיקיים (אוטרוגסטן), שמונעים דימום. אני לא מתרגשת מזה בכלל.
 

2. זה ממש שאלה טובה. איך כולן שורדות ושותקות?? ובעתיד את תשאלי גם בשלב שתצטרכי לשים את התינוק אצל מטפלת: אין מצב שאני שמה! איך כולן שמות במסגרת ושותקות, ועולם כמנהגו נוהג??
תכלס - זה מה יש... כל אחת שורדת כמה שיכולה.
 

3. בחילות זה משהו שמשפיע על כל מהות האדם שאת. קשה לחייך, ליזום, ליצור, אפילו סתם להיות... אני לא רואה סיבה לא להעזר בבונג'סטה, זה כמו לא להעזר באפידורל.

ותודה על שאר התשובות

לגבי 1, יכול להיות המטומה. חשוב לנוח. בבדיקת דופק תבקשי שיבדקו אם רואים את מקור הדימום ויתנו המלצות להמשך. לא להרים כבד.

לגבי 2, אני חושבת שחדר בלי חלונות זו לגמרי עילה לעבוד מהבית ולא מהמשרד ככל שהעבודה מתאפשרת מהבית.

לגבי 3, לא התנסיתי בכדור. אבל לא הייתי לוקחת לפני שאני ממצה פתרונות אחרים כמו עבודה מהבית, רק כדי להצליח לנהוג כרגיל.כלומר קודם הייתי מורידה כמה הילוכים, ואםמזה לא עוזר אז חושבת על תרופות.

בהצלחה ובשעה טובה! מרגש ממש!

אסור לנהוג עם הכדור?

צריך לקחת אותו קבוע? כאילו אם יש לי נסיעה מותר יום לפני לא לקחת?

ברגיל אני עם תחב"צ אבל מידי פעם יש נסיעות

לנהוכ כרגיל הכוונה לא נהיגה בכביש, אלא לפעול כרגיל.

הכוונה אם סדר יום שלך הוא לעבוד, קניות, לבשל, לנוח מעט.

אז עכשיו לעבוד פחות, קניות און ליין ולנוח הרבה. סתם דוגמה.

כלומר לשנות את ההתנהלות כללית ביומיום ולתת לגוף לנוח הרבה יותר.

זאת דעתי האישית.. תעשי מה שטוב לך.

הבנתי,

משתדלת כמה שאפשר להוריד מעצמי.

אני באמת רוב היום לא זזה, רק העבודה זה בעיה...

קשה לשחרר הכל, פתאום בבת אחת ממאה לאפס. 

ותודה.

אחרי שהבחילות נגמרות, תמיד אני מוצאת שמאוד קשה לחזור לשגרה הרגילה של לתקתק את הבית...

אני לקחתי בונג'סטה בהריון הראשון כי ממש הקאתי וההקאות היו בלתי נסבלות. במקרה שלי זה עזר להקאות אבל עדיין הייתה לי תחושה כללית גרועה. גם לקחתי רק כדור אחד ביום ולא שניים כי אלה כדורים יקרים (400 ש"ח ל30 כדורים) והייתי צריכה לקחת למשך כמה חודשים עד שהמצב השתפר מספיק שיכולתי להפסיק לקחת את הכדורים ולא להקיא. אני לא יודעת אם הם בסל היום או שאפשר לקבל עליהם החזר מסל הריון. אבל לדעתי אם את לא יכולה לסבול - תקחי וזה לא משנה מה נשים אחרות חוו.

באתי להרגיע.

דווקא יש משהו קצת מרגיע אותי שאין מסגרות סביב לידה.  

הילדים לידי, אני לא צריכה לרוץ להעיר לארגן אותם, להכין קופסאות אוכל,לאסוף אותם בצהריים ואז לקבל ילדים עצבניים ובכיינים (נכון תמיד אחרי מסגרות כולם בכיינים ועצבניים? סוג של הצפה רגשית מהמעבר ומהעייפות)

אז הילדים פשוט קמים בקצב שלהם, אני לא משקיעה בתסרןקןת ובגדים מסודרים, ואם טפטף שוקו על הילד אני לא רצה להחליף לו חולצה, הכל יותר רגוע באיזשהו מובן. קצב איטי.

מתישהו במהלך היום כשהבעל פנוי לוקח אותם לאיפשהו העיקר שיהיה קצת שקט, גן שעשועים, ג'ימבורי, מצידי קניות במכולת...

לגבי מעבר דירה, אין לי מה להגיד זה נראה לי קשוח ביותר לעבור דירה עם לידה... תזהרי מאוד לא להתאמץ אם כבר ילדת במעבר. 

הילדים שלי עוד קטנטנים, הגדולה בת 4 בקיץ

אז גם ככה הם קמים מוקדם והיא לא ישנה בצהרים (ואם כן, הולכת לישון ממש מאוחר)

איך היה לך עם העייפות? אולי זה מה שהכי מלחיץ אותי

וגם קשה לי לראות אותם מלוכלכים אבל כבר עכשיו לא מסוגלת להרים אותם לכיור לשטוף אז בטח אחרי הלידה

ובכללי לחשוב כמה את יכולה לסחוב אצל ההורים אחרי הלידה שיהיה עדיין סביר לכולכם ולנצל את ההזדמנות. (כשילדתי את הרביעי בתחילת אוגוסט והגדול היה בן 4, נשארתי כמעט חודש אצל ההורים, חזרתי רגע לפני תחילת שנת הלימודים, אבל יודעת שלא תמיד מתאפשר פיזית ונפשית גם מהכיוון שלך וגם של ההורים)

יש קייטנה באזור גם לחודש השני של החופש? כי זה הדבר הראשון, אפילו לקייטנת בייביסיטר של בנות 15

לדאוג להקל עלייך כמה שאפשר - עזרה בניקיון, אוכל קנוי וכו'

לקנות מראש יצירות/ משחקים שווים שתוכלי להוציא שיעסיקו את הילדים, לקנות המון הפתעות וקשקושים שתוכלי לחלק בכל פעם שהמצב מתחיל לצאת משליטה ולעצור את זה שם

אם יש ילדים גדולים- למנות אותם האחראים להכין קייטנה לאחים הקטנים אחר צהריים, תמורת צ'ופר מסוים שתסכמו עליו מראש, או שכנות צעירות (בנות 12 נגיד) בתשלום

בקיצור להקל בכל מה שאפשר...

שיהיה בשעה טובה🙂

בני 4 ו2

לצערי אין קייטנה בחודש השני

ולגדולה הקייטנה כבר עכשיו נגמרת ב13 (כל כך רציתי מלא זמן לעצמי לפני הלידה!)

גרים ביישוב קטן שבקושי יש נוער שמוכן לעשות בייביסיטר, מאז שהם נולדו לקחתי רק 3 פעמים מרוב שקשה למצוא ואני מתייאשת מראש

חוץ ממורות וגננות כולם עובדות ומוצאות פתרונות בתשלום או עזרה מהמשפחה… תדמייני שאת רואת חשבון שיש לה רק שבוע חופש באוגוסט ושאר הזמן צריכה למצוא פתרון.

ההורים שלי גם גרים רחוק ונסעתי אליהם לשבוע עם הילדים…

אז הכי מחכה לחופש הגדול וזה זמן שבד"כ ממש כיף לי עם הילדים

יוצאת איתם לטיולים וכאלה

באמת מעריצה את מי שעובדת בחופש הגדול, אין לי מושג איך עושים את זה!

מכינים מראש ערכות חירום למצבי קיצון, שכוללות חטיפים, זמן מסך והמון קשקושים מהשקל, וגם משחקים ''מיוחדים" כמו פליימוביל נניח שלא יוצאים סתם. וכל פעם שמורכב לך לטפל בהם במקביל שולפים משהו מהערכה.

להכין מראש ארוחות זמינות או רעיונות לארוחות שיהיה לך קל לשלוף ולהתכונן מראש למתי שהם רעבים, שלא יתקע לך שהם מורעבים פתאום באמצע הנקה ארוכה

לתת לילד בן 4 תפקידים של גדול- אתה משגיח

על התינוק בזמן שאמא הולכת לשירותים, אתה אחראי לדאוג לתינוק ולהביא לי דברים או לאח הקטן אם הוא מבקש ואמא עסוקה... זה גם באמת עזרה וגם נותן לו הרגשה של גדול שאפשר לסמוך עליו

ותכלס בסוף לזכור שזה בסך הכל חודש או חודש ומשהו, וזה יעבור גם אם יהיה ממש קשה🩷

השתחררתי מבית החולים ביום שהגדולה סיימה את הקייטנה.

האמת אני פחות מעודדת, היה לי קשה מאד, בעלי ניסה כמה שיכל לעזור, אבל זה היה בדיוק לקראת סוף הזמן בישיבה והוא היה צריך להיות עם התלמידים שלו..

כן הייתה לי תקופה מסויימת של בין הזמנים שהוא היה איתי, וגם יצאנו לחופש שבוע עם המשפחה שלו אז הם טיילו ואני נשארתי במקום לינה לנוח אבל זה בהחלט היה קשוח. הרגשתי שאני מתחילה את החל"ד רק אחרי שחזרו למסגרות.

רק שולחת חיבוק ומעודדת אותך לעשות עכשיו כמה שיותר דברים שמשמחים וממלאים אותך כדי לאגור קצת כוחות.

לא אמרת האם לבעלך יש אפשרות לקחת חופש גם ללא תשלום לשבועיים הראשונים

ואז נגיד שבוע ראשון תהיי אצל ההורים

ואז שבועיים הוא יהיה בבית

ואז בעיני זה כבר מצב אחר כי כן תספיקי קצת להתאושש

גם אם פחות משבועיים יכל לעזור.

אם לא- אז אני במקומך היתי מביאה מישהי שתגיע כל בוקר נגיד מ8 עד 10- שתעשה לילדים ארוחת בוקר ותעסיק אותם ואת תוכלי לנוח ולהתחיל בוקר בנחת

גם בצהרים להביא מישהי לשעה-שעתיים  שתוכלי לישון

ובערב לשעה של ארוחת ערב ומקלחות והרדמות

או שהבעל יחזור מוקדם יותר לפחות

וחוץ מזה לקנות מלאאא ערכות יצירה וחומרי יצירה  מהסטוק

אולי גם משחקים חדשים

בעיני אם מזהים מה הזמנים המאתגרים -יותר קל לתת להם מענה

עכשיו הכל מבהיל כי את חושבת על הכל יחד כמכלול

כשמפרקים לגורמים זה נהיה מרגיע יותר

זה נקרא "חופשה מקבילה"

זה כמובן צריך להתאים לסוג העבודה

אבל לפי החוק יש דבר כזה,

5 ימים זה בסיסי

ועוד שבוע זה לא מוכר בכלל

אז שבועיים שהוא יהיה איתך זה נראה לי כבר עוזר

את מקבלת דמי לידה על שבוע פחות, בזמן שאם הוא היה ממשיך לעבוד או מנצל מחלה/חופש ל5 ימים הייתם מרוויחים כרגיל עבורו ואת מקבלת את מלוא דמי הלידה.

מי שלא ממש לחוץ על ימי החופש שלו זה הרבה יותר משתלם להשתמש בהם במקום

אם חשוב לאישה להתאושש באופן בריא אחרי הלידה והיא זקוקה לבעל

אז בעיני כן שיבחרו לקבל פחות אז מה

היא לא מוצאת בייביסיטר לעזרה

למה המשכורת לשנו אם לא כדי להעזר בה לצורך כזה קיומי כמו הבראה  והתאוששות אחרי לידה

לא שזה מה חשייבים לעשות

כל אחד ומה שנכון לו

אבל בעיני הז לגמרי בחירה הגיונית ונבונה

לא תמיד העבודה מאפשרת ואז באמת שווה לקחת את השבוע הזה, אבל איך שביטוח לאומי הציגו את זה כאילו את לא מויתרת על כלום זה לא נכון כי מוותרים על כסף של שבוע וזה ממש משמעותי.

שכל אחת תעשה את השיקולים שלה אבל בשבי זה צריך להכיר גם את החסרונות.

עונה גם ל @ואני שר

הוא מקבל דמי לידה על השבוע הזה, אם הוא מרוויח יותר זה יכול לצאת כדאי.

אם מאפשרים לו לקחת חופש בעבודה ברור שזה הכי טוב, אבל לא כל מקום זורם...

לכן חשוב לדעתי להכיר אפשרויות לפי החוק.

יצאתי הרבה מהבית

לא הייתה לי ברירה

יצאנו לגינה, לפעילויות, ומידי פעם הלכו לחברים

לי היה יותר קשה להשאר על כולם בבית

נסעתי למשפחה כדי שישחקו עם אחיינים, אבל זה לא איפשר לי לנוח, זה לא הבית שלי

זה בעיקר כדי שאוכל לטפל בתינוק והם יהיו עסוקים

בנוסף קניתי, יצירות ומשחקים חדשים אז זה גם העסיק אותם

וגם השתעממו בבית

אני הכנתי אוכל בבית אבל גם היו מקרים שהיינו בחוץ אז כבר קניתי אוכל.

האמת שלעבור דירה בתוך הבלאגן הזה נשמע לי ממש קשוח, אני מקווה שתוכלי להיעזר או לפחות לשלם כסף עבור עזרה בעניין.

כשהגדולים היו בני כמעט 4 ושנה ועשר.

ילדתי לפני תשעה באב, ואחר כך בעלי יצא לבין הזמנים, אז הוא היה איתי בבית. השני היה עוד במעון.

זה יצא דומה להשנה, ככה שכשהבן שלי סיים את המעון בעלי כבר חזר לישיבה.

אז בסוף החופש הייתי לבד עם שלושתם.

אבל אז כבר התאוששתי מהלידה וזה עבר בסדר.

לא זוכרת מה עשיתי איתם כל היום.

תנסי לראות איך את יכולה לקבל עזרה.

אולי יש אחות/ גיסה/ בת דודה שיכולה לבוא אליכם לכמה ימים ולעזור לך עם הילדים?

תראי עם בעלך מה הצרכים שלך, ומה הוא יכול לעשות.

לקחת חופש כמה ימים, לחזור מוקדם יותר, לבשל בערב ארוחות ליום המחרת, להיות עם התינוק בלילה כדי שתוכלי לישון וכד'.

(לא קראתי את כל התגובות)

יש חברות שאורזות לפני שמעבירות את הבית

זה עולה יותר אבל אחרי לידה זה שווה את זה..

בהצלחה!

איך התמודדתן עם העומס של לימודים חדשים בשלב הזה של החיים, שהוא שונה מהשלב הסטודנטיאלי?

לא חשבתי "לעשות הסבה", אבל כן בער בי להתפתח בתחום שמעניין אותי ואני טובה בו וחשבתי לבנות את זה במקביל, ועם הלימודים בא התיאבון, וה' עזר לי גם לעזוב את ההוראה.

הדרכת הורים בגישה היקשרותית-התפתחותית.

לגבי העומס, ב"ה הלימודים הסתדרו לי ממש טוב, רוב השנה זה יום בשבוע ורק בסוף כשיש סטאז' וליווי במקביל זה נהיה די עמוס אבל זה מקביל לחלק המאוורר של שנת הלימודים. סה"כ היה לי ממש בסדר, וכל כך נהניתי מהלימודים שזה נתן לי המון אנרגיות.

להכניס מה קורה מבחינת תשלום במקרה של

מלחמה/ קורונה/ פלישת חייזרים וכו'

כדאי גם לכתוב ברור מתי משלמים כל חודש

מה קורה עם תשלום על החופש- כמה ומתי משלמים וכו

אם יש מלחמה או כוח עליון

מה במקרה של איחור, אצלנו היה קנס בחוזה, לא יודעת מה עשתה בפועל

נעזרתי בצ'אט ג'יפיטי לניסוח חוזה.

זורקת רעיונות לנושאים

חופשים, ימים קצרים, ימי הסתגלות, ימי בחירה, ילדים חולים, ציוד, אוכל, ימי מלחמה, זמן תשלום, דמי ביטוח

תנאים לחזרה למסגרת של ילד חולה (חום, שלשולים וכו')

סדר יום במשפחתון

לקיחה של ילד על ידי מבוגר שאינו הורה שלו

קנס על איחור באיסוף

אמצעי ביטחון לתשלום+ דרכי התשלום

ביטול/ עזיבה באמצע השנה

באיזה מקרים לא להביא את הילד, כמה משלמים על איחור,

כמה משלמים על יום בחופשה?

מה עושים עם ילד שלך חולה.. (אגב, אני לא נתקלתי בזה ככ- לא יודעת מה עושים...)