למשל בייביסיטר שתוציא את התינוק שעתיים שתוכלי לארגן את הבית ולא במקום שעות השינה.

או שהמשפחה תעזור לך בבישולים-

פעם בשבוע שמישהי תבוא אלייך ותתקתקו בוקר של בישולים- תחלקי למנות ותקפיאי.

קיפול כביסה של התינוק, וכד.

רעיון בכיוון אחר- להעביר אחריות לבעלך, לא שהוא יעזור מתי שאפשר שזה משהו כללי אלא יהיה תחום שהוא באחריותו בלבד.

ככה את תתמקדי בדברים האחרים והעזרה שלו תצא לפועל.

אולי לא צריך להבריק את הבית? אולי זה מבזבז לך את הכוחות?

תמיד תתחילי בדברים הדחופים ותעצרי לפני שיהיה מאוחר.

אולי תנסי לשבת עם בעלך לשיחה רצינית וכנה בה תסבירי לו כמה קשה לך במצב הזה, עד כמה את מבינה את החוסר יכולת שלו שמישהו זר יכנס ויעזור, תדגישי שאת יודעת שהוא מוכן לקחת על עצמו אבל זה נהיה לעול ולא קורה וכו'... (מבלי להאשים ולומר במה הוא לא בסדר וכו', אלא ממקום של לי קשה ש... מפריע לי ש... אני מרגישה כך....)

תדגישי לו (ותשתדלי באמת להרגיש כך כדי שזה יהיה כנה והוא ירגיש בכך) שגם אם היה מסכים בדיעבד שתכניסי מישהי, לא היית רוצה אם את יודעת שזה מפריע לו. אבל בכ"ז ככה א"א להמשיך ולכן את רוצה פתרון. 

תחשבי מראש על כמה פתרונות, כמו למשל שהציעו קודמי שמישהי תוציא ותיקח את התינוק/ שעל תחום אחד (אולי התחום שהכי מפריע לך) בעלך יהיה אחראי/ שתקנו אוכל מוכן לשבתות/ אולי יש מישהי למשל אחותו או מישהי אחרת שהוא כן יסכים שתבוא לעזור בתחום מסויים/ לשלוח כביסה למכבסה או למגהצת/ לצאת לכמה ימים לנופש להתאורר לבד או ביחד...

אני מאמינה ששיחה ממקום כזה שאיננו מאשים או רוטן אלא מחפש פיתרונות ומסביר קושי אמיתי, תשקף לבעלך מה את מרגישה. אולי והלוואי שזה ישנה משהו. אני לא חושבת שפתאום הוא ישתנה בבת אחת או בכלל. אבל אם יש סיכוי להבנה ושינוי זה רק מכיוון כזה.

שלא תחשבי, אני באמת מבינה את הקושי והתסכול שלך. אני פשוט חושבת שיש לך הכח לשנות את זה בחוכמה. 

מאחלת לך שינוי אמיתי ונכון. ושאף פעם לא תרגישי לבד.

יתכן שיש פתרון מעשי פשוט: אם החולשה שלך נובעת מחוסר שינה, אז אולי הפתרון הוא שבעלך יהיה הממונה על התינוק בלילות. פרוש הדבר שהתינוק -- אם הוא עדיין יונק בלילה -- יקבל פורמולה מבקבוק או חלב-אם שאוב שתשמרי במקרר להאכלת לילה. אם התינוק מתעורר מסיבות אחרות, אז זאת הבעיה של בעלך. את חייבת לישון בלילה, כל הלילה ברצף, כדי להתמודד עם המצב.

חוץ מזה, כדאי שתעברי בדיקות גופניות כי יתכן שהחולשה שלך היא לא בגלל חוסר שינה אלא בגלל חוסר ברזל או חוסר ויטמין B12 למשל. אם הבעיה היא רפואית -- ויש טיפול בשבילה -- אז זה יפתור את הבעיה.

אם הוריך גרים קרוב אליך, ואת מסתדרת איתם היטב, אולי כדאי שתהיי אצלם בימי החול עד שתתגברי על החולשה והעייפות.

בהנחה שאין בעיה של כסף שבגללה הוא מסרב לקבל עזרה.

וכן בהנחה שהוא איננו איש שב"כ/ מוסד וכו', איננו עו"ד וכדומה, ובהנחה שאת יודעת מה הם הדברים האישיים שעליהם הוא מגונן, האם מפריע לו גם אם הוריו או אחיו/אחיותיו יהיו אלה שיעזרו?

לעומת זה, אם את אינך יודעת מה הם הדברים האישיים שעליהם הוא מגונן, עליו לפרט לך מה הם. אם הוא מסרב, אז זה מוכרח להיות משהו לא הגיוני, ואת לא חייבת לסבול מזה. במקרה כזה, עליו ללכת לקבל טיפול פסיכולוגי.

קשה לי לקרוא את מה שאת אומרת. גם אם יש לך חוסרים בשינה וויטמינים זה לא מצדיק את הדרך שבה הוא מתייחס אליך. אישה אחרי לידה עוברת שינויים מאוד גדולים פיזית מנטלית ורגשית, וזה הרבה פעמים מתבטא בעייפות וקושי לתפקד גם בדברים הפשוטים שהיתה יכולה לעשות לפני ההריון והלידה. את צריכה עזרה. נקודה. לתת לך הרצאה על סבתא שלו... לא עוזר. אני בטוחה שגם סבתא שלו אחרי לידות היתה צריכה עזרה. זה פשוט לא בסדר. 

המצב כרגע פשוט- את צריכה עזרה. או שהוא יעזור לך, אבל באמת (בלי תנאים), או שיוותר על הצורך שלו לפרטיות ויביא לך עוזרת. אם מדברים על תפקידים בנישואין (שאני לא מאמינה בהגדרה הזאת אבל מילא..)- אז תפקידו כבעל לדאוג לך, לוודא שטוב לך, לעזור לך, לעשות הכל כדי להקל עליך, להעריך אותך על מי שאת, לא רק מה שאת עושה. זה התפקיד שלו ואם הוא לא יכול לעשות את זה פיזית אז שידאג לזה שתקבלי את העזרה שאת צריכה. אבל את צריכה להתעקש על זה. את צריכה להבין שזה מה שאת צריכה עכשיו, זה מה שיעשה לך טוב. הצורך שלך חשוב מאוד. גם לך מגיע לנוח, לשקם את עצמך ולעשות דברים שאת אוהבת. 

וחשוב שתדעי שהקושי שלו לתת לאחרים להיכנס למרחב האישי שלו, זו בעיה. ברגע שזה פוגע בכם, זו בעיה. אישית, חושבת שכדאי לטפל בזה. אבל יותר חשוב בעיני שתעמדי על הצרכים שלך, ותתעקשי. זכותך כאישה, כאמא, כבנ"א לקבל את העזרה שאת צריכה. מגיע לך. הדרך שבה הוא מתייחס אליך פשוט לא בסדר. 

בעלך רוצה שאישה אחרי לידה תתפקד כרגיל???

אני לא יודעת מה לייעץ לך אבל חבל שהוא יבין את זה רק אחרי שתקרסי חלילה.

את חייבת למצוא פתרונות ולהסביר לו שכל הכבוד לסבתא שלו אבל את לא היא, ואת במצבך כרגע אחרי לידה אז אם כל הפתרונות שאת מציעה לא מתאימים לו,שימצא הוא פתרון שנכון לו- אבל לא להמשיך ככה.

חשוב לדבר בנחת כדי שלא להגיע למריבה אבל את חייבת את הכוחות שלך, ואת חייבת להסביר לו את זה.

חוץ מזה תסבירי לו בנחת שהצורת עבודה הזו של "את עושה משהו ואז אני מסכים לעזור" לא מתאימה לך, את לא משרתת וזה הבית של שניכם.הוא לא עוזר לך בתמורה לזה שאת עובדת אלא הוא עושה יחד איתך. אתם שותפים בזה.

מה שאומר שאפילו אם את לא עושה- הוא צריך לעשות

בהצלחה

ולכי לבדיקות של חוסרים אולי קצת ברזל יתן לך המון כוח

באמת צריך להבהיר את המצב לבעל.

אני בהריון לא יכולתי לשטוף כלים. נגעלתי, עשה לי רע, לא יודעת מה. לא יכולתי נקודה.

בעלי לא הבין מה עובר עליי, כל הזמן היה צריך לשטוף והתעצבן בסוף. הרגיש כמו עבד, הוא אמר לי.

ועדיין לא הצלחתי. ניסיתי להציע שנעבור לחד"פ- לא רצה.

רק בסוף ההריון, ששוב חזרתי לשטוף כלים בלי בעיה, הערתי את תשומת ליבו שזה קשור וביקשתי שיזכור לפעם הבאה...

שזה מהו לא רציונלי שקורה לי בהריון וצריך לקבל את זה כעובדה.

אני מאמינה שאת זכאית לעזרה כמו כל יולדת. אני מאמינה שאת חלשה כמו כל יולדת.

התגובות שלו הן מעליבות. אני מקווה שהוא יעבוד על מידותיו או שיגיע לייעוץ ויקבל שיקוף לכמה לא טובות התגובות שלו. 

מאחלת לך בהצלחה!!

שלום רב יקירה ומזל טוב...

התגובה שלו עם סבתא שלו חייבת להיות הפעם האחרונה בחייכם המשותפים שבה הוא מזכיר את הסבתא. שילך להתחתן עם הסבתא. עלייך להבהיר לו בעדינות תקיפה כי כל עוד הוא נשוי לך ולא לסבתא שלו עליו להבין שאת אינך סבתא שלו ושלא ידרוש ממך להיות סבתא שלו בשום הקשר בשום סיטואציה ובשום השוואה, מעתה ועד עולם.

שנית, להערכתי חוסר היכולת הנפשית שלו לראות את צרכייך - ועוד בזמן כה מתיש ומייגע - מלמד על משהו לא נכון באופי בניית הקשר המשותף שלכם. מקובל ולגיטימי שהפיתרון שהצעת מפריע לו, אבל במקום לדחות את הפיתרון ולעבור הלאה, עליו להציע פתרון חלופי שיפתור את הבעיה שלך / שלכם. כל עוד שאינו מציע פיתרון חלופי ואחר אין לו זכות לדחות את הפיתרון שלך.

מחובתך להבהיר לו שהוא אינו חי לבד ושלצדו חי בנאדם נוסף, עם אישיות עצמאית, עם צרכים משלו, ועם מרחב מחיה שחייב לקבל הכרה והערכה. הוא לא יכול ואסור לו להשתלט עם המרחב שלו ועם צרכיו על המרחב שלך ולכבוש אותו לצרכיו הוא. אני מניחה שהגישה הזאת של רק-מה-שחשוב-לי-חשוב לנו היא גישה שלטת בכל אופי הקשר שלכם - וזה פסול.

אני הייתי רוצה לקוות שישנה אישיות ערכית כלשהי שהוא מסוגל לקבל ממנה הדרכה כיצד לשנות את זווית הראייה שלה ולראות גם את אשתו היקרה כאדם עם זכויות וצרכים ולא רק כמישהי שאמורה להיות ג'דה כמו הסבתא, חסונה כמו הסבא, וולדנית כמו אמותינו הקדושות, וחרוצה כמו המשרתות שהיו בארמון של סבא שלו לפני שעלו לארץ.

עמדי על זכויתייך!

עכשיו זה הזמן, ואל תחכי למחר.

הגיוני שאין לך כח

שווה לעשות בדיקות דם לראות שלא חסר לך ברזל או ויטמין בי12

בינתים שהקב"ה יתן לך מלא כח שמחה ונחת (:

ואת תקבלי את המחמאות, מה איכפת לי.

הוא לא צריך לדעת.

וברור שהרגישות שלו כלפייך  "משהו משהו"...

תזמיני חברה או אמא או מישהי שאת יודעת שיציעו לעזור ותקווי שהן תעזורנה לך. ולחילופין את יכולה להזמין מישהו שישמור לך הילדים לאחר הצהרים שלם בו תנוחי ואחרי המנוחה יהיה לך יותר קל לתקתק את הבית בשעה וחצי שעתיים (אולי לא סדר יסודי אבל שיהיה מסודר בטוח שכן)

מחוץ לבית את והוא.

לקחת הסכמות-אתה מסכים איתי שאחרי שהתינוק-נקבי בשמו קם..ספרי לו על סדר יומך?

אני קמה לנקות ואז כאב ראש ואני פשוט נרדמת.תשושה.

חשוב שתדעי-שאת הכי בסדר שבעולם.

בעלי הוא טיפוס שלא מנקה ואני לא השקעתי בלעבוד איתו על הפן הזה אז אני מביאה בחורה חזקה בדת בת 14 שמקפלת ושוטפת כלים, פעם בשבוע ככה..והוא משלם.

אם יש לכם רב-זכית!! גשי אליו ומהר!! יהיו עוד ילדים יותר מהר ממה שחושבים זה קורה.

בהערת סוגריים יש נשים שפשוט קורסות מהעול הנפשי והמאמץ האינסופי שכרוך בלידה ואחזקת בית, ואז נותנים לכך שם יפה- דיכאון לידה, כי החברה המערבית לא מוכנה לקבל שאישה היא לא חמור עבודה, בבית בחוץ הנקה נקיונות לימודים.

מתוקה זה הזמן לפעול, דייט ,רב , עוד דייט , ומנקה בלי לומר לו בשביל השלום בית ,בשעות שהוא אינו נמצא-אם זה אפשרי כלכלית.

אין מה לעשות, זו עובדה שהדור נחלש ואין מה להתווכח מול זה.

וחוץ מזה כשאישה הייתה יולדת פעם, חודש לא היו נותנים לה לקום מהמיטה, והיו שוחטים כל יום תרנגולת ע"מ לחזק את כוחה אפילו שזה היה ממש יקר פעם..

והצעה מעשית- אפשר להזמין משהי שתנקה ריצפה, כלים ושירותים- שאין פה שום דבר אישי- זה לא בגדים שלו וחפצים אישיים. אלא אם כן גם לזה הוא מסרב.

לי בעבר כשהייתה הפלה טבעית לא נתנו הנחיה כזאת ובאמת נכנסתי להריון חדש בלי וסת באמצע ...

ובכן מקרה גם אם את כן נצמדת להנחיה את יכולה לטבול ולהיות מותרים בלי יחסים, לא שווה בגלל זה לוותר על כל המגע

לעקוב אחרי הבטא לראות שהיא מתאפסת,

ואז יהיה אפשר לשלוח שאריות מה הריון הקודם.

לא יודעת כמה זמן לוקח לבטא להתאפס.

ואז ידעתי שזה בסדר.

הריון חדש מן הסתם יעלה את הבטא מחדש אם היא כבר מאופסת.

אני נכנסתי להריון ישר אחרי ההפלה בלי מחזור כך שזה אפשרי

לא חששו לשאריות שעדיים יש ברחם?

הרופא אמר לי בזמנו כששאלתי על זה

שאם יש שארית רצינית אני פשוט לא אצליח להיקלט

וזהו

כשרציתי למנוע בין ההפלות (עברתי כמה) לקחתי נרות נכון שזה לא בטיחותי אבל אם משמיים צריך להיות הריון יהיה בכל מקרה

אני ממש מאמינה בזה

נוספות?

נשמע לי קצת שהיא הולכת ראש בקיר , סליחה.

איזה עוד אפשרות יש? נראה לי שזה די חסום מכל הכיוונים...

ולא אמרו לי את זה

כבר לא זוכרת אם וידאתי שהבטא ירדה, אבל לא קיבלתי הנחיה כזאת בכל מצב

בכל מקרה היינו אסורים מלא זמן בגלל ההפלה

ואז טבלתי והיינו מותרים שבוע וקיבלתי מחזור...

אבל התנהגנו כרגיל אף אחד לא אמר לנו שזה בעיה

ושאלתי כמה רופאים וקראתי בעצמי

אין חובה כזאת

יש מי שממליץ מסיבות שונות

ובמילא בהתחלה אסורים

ולבדוק שהבטא מתאפסת כדאי לא קשור לזה כדי לוודא שאכן הסתיים

בגדול גם שונאת לקנות בגדים, גם לא כזה מבינה בזה.
ולא אוהבת את הציפיה של לקנות חדש לאירוע שלך.

כיף בזה.

לפני כמה שנים שמעתי שיעור מהרבנית רחל בזק שאישה היא כמו הלבנה, וכמו שהלבנה מתחדשת כל פעם, אז גם אישה ואנחנו כנשים צריכות חידוש מידי םעם. כי זאת תנועה בנפש , שמאפשרת לנו להתחיות, לא להיות סטאטיות כל הזמן. האישה מעגלית, דינאמית, מתחדשת , עוברת שינויים ....

אם היו רואים אותי בסביבה עם אותם בגדים כל הזמן, אז יכולה להבין את הסביבה שרוצה לראות משהו אחר, אבל נראה לי שבתכלס גם עגילים או משהו קטן אחר, משפיע על התחושה האישית שלך ועל הנראות.

אולי תקחי לך גזרה שמחמיאה לך (תבדקי איזה בגד מחמיא לך, תבררי מה הגיזרה ואותה תבקשי מהמוכרת בחנות)  ותמצאי בגד בסגנון? ואז הצבע והבד נתון לבחירתך (שיהיה לך נוח ונעים איתו! בגד חדש לא מיועד לתצוגת אופנה...)

ממליצה או ללכת עם מישהי שאת סומכת עליה ומכירה אותך ומה מחמיא לך, או להיכנס לחנות שהמוכרת מבוגרת , לא מעיקה  ומבינה בתדמיתנות/סטיילינג כדי באמת לייעץ לך מה יחמיא ויתאים לך, שתצאי יפה ובסוף גם מרוצה ממה שאת קונה . 

רהיטים.
יש משהו יפה בדבריה של הרבנית, אבל כנראה כל אחת וההתחדשות שלה
במטפחת- אתחדש בע"ה לבת מצווה.

ורציתי להיכנס שוב להגיב על דברייך במסר, אבל לא יודעת איך נכנסים שוב למסר.
 

לוחצת על האופציה "מסרים" ואז נפתח לך אפשרות תיבה של מסר חדש.

את יכולה לכתוב ולשלוח.

או שאעתיק לך שוב את המסר שכתבתי לך ואז אם תרצי תגיבי. 

שאת צריכה לחשוב עם עצמך בכנות,

האם את לא קונה כי באמת את מרגישה וואו עם השמלה שיש לך בארון, או שאת מתקמצנת על עצמך. כי הכי קל לשים אותנו מקום אחרון ולהתקמצן כשזה נוגע אלינו.

יש לך אחריות גם של דוגמה אישית. והבנות שלך מרגישות אותך, אי אפשר לזייף את זה.

אם את ממש שלמה עם זה בכנות, הכי מהמם שיש.

אגב אני קניתי שמלה ממקימי במבצע ב150 שח, אח"כ לבשתי לליל הסדר, לאירוע יוקרתי, והיא יכולה לשמש לעוד דברים.

אבל שמלות השבת שלי פשוטות כי ככה אני אוהבת. אז היה ברור שאני צריכה משהו יותר מרשים.

אולי אם שמלות השבת שלך מפוארות יותר אז באמת לקנות עוד שמלה, זה לקנות עוד ממה שכבר יש ואין קטע.

עוד אגב, אצלי עם המטפחות היה בדיוק להיפך, עצבן אותי ממש לקנות מטפחת שיותר יקרה מהשמלה.

ואני לא הולכת עם זה ברגיל רק באירוע. הלוואי והיה לי אומץ להשאיל ממישהי, זה נגיד היה ממש בזבוז אמיתי מבחינתי ולא מתוך התקמצנות על עצמי.

1. אני שונאת להסתובב בחנויות פיזיות. את זה פתרתי בשנים האחרונות באמצעות הזמנות באינטרנט, ובאמת בזכות זה התחלתי להשקיע בעצמי קצת יותר.

2. ההיצמדות למוכר ולבטוח, או לחלופין מה יגידו. אצלי מאז גיל קטן אמרו לי תמיד שיש לי 0% חוש אופנה והתאמת צבעים. כל פעם שאני קונה לעצמי משהו חדש שמוצא חן בעיניי, יגיעו ההערות- זה זקן לך מדיי/ זה צהוב מדיי (אמיתי!)/ מאיפה הוצאת את זה/ שוב פעם קנית משובץ? וכן הלאה וכן הלאה. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה ללבוש מה שיש וכבר עבר את טבילת האש ואת האוקיי מהסביבה, מאשר לקנות לעצמי משהו חדש ולהסתובב בחרדת המה יגידו.

אז ברור לי שאני לא דוגמא ללמוד ממנה, רק אומרת שלפעמים זה לא רק קמצנות של כסף, וגם הפותחת בעצמה אמרה שזה לא בגלל הכסף

אבל גם לנקודות שהעלית אני רואה אותם באותו צד של המטבע.

זה להישאר אישה שלא משקיעה בעצמה.

לילדים שלך היית משנה מחשבה/ מאתגרת את עצמך והולכת לחנויות פיזיות?

אז למה כשזה נוגע אלייך את "מוותרת" לעצמך ופחות משקיעה?

כנ"ל הסגנונות והכל.

ושלא תטעי, כמוני כמוך, לגמרי.

אצלי נגיד זה מתבטא שבשביל סידורים לילדים מוצדק לקחת חופש, אבל לעצמי? אני אמצע כבר הזדמנות בין לבין, לא צריך חופש במיוחד.. ואז מוצאת את עצמי חודשים לא מגיעה לדברים שאני רוצה.

לדוגמה בגד ים, שנה שעברה לא היה לבנות שלי, ברור שקניתי להן בתחילת הקיץ. לעצמי יש שמלת בגד ים אבל היא לא נוחה לי. אני יכולה להסתדר ולאלתר פתרון ולחכות להזדמנות על הדרך.

מפה לשם, מילואים ועומס לא הגעתי לזה בכלל.

בנופש המשפחתי בקלות אלתרתי מכנסי בגד ים של בעלי ודרייפיט מהבן שלי. היה סבבה.

אבל אז עלה הנושא והילדים שאלו למה לכולם יש בגד ים ורק לי לא ואני צריכה לקחת בגדים של אחרים..

אז מצד אחד טוב להראות גמישות מחשבתית ומצאתי פתרון לא רע,

מצד שני זה הרבה פעמים אופי וזה לא אירוע נקודתי וחשוב לשים לב גם על הצד הזה ועל מה זה משדר לילדים. אני גדלתי בבית שאמא מקום אחרון בקטע רע. אולי לכן זה מפריע לי יותר.

לגבי מה יגידו- תמיד יש מה להגיד. אי אפשר ולא צריך לרצות את כולם.

מאשר לקנות בגדים לילדים...

נכון שעם המתבגרות זה לא קל, אבל אני עצמי - גם במידות לא פרופרציונליות (נמוכה ושמנה) וגם חייבת שהבגד יהיה לי במאה אחוז נוח על הגוף כדי שאהיה מסוגלת ללבוש אותו (ויש לי כמה וכמה בגדים ששוכבים בארון שקניתי וחשבתי שהם נוחים, ואז גיליתי שלא...)

יש גם את הסטנדרטים הגבוהים יחסית של צניעות שיש לי - אבל את זה גם יש לבנות שלי.

בקיצור, אני מתקמצנת על קניית בגדים בשבילי פשוט כי זה סיוט... וכן, בעוד הבת שלי מתחדשת הרבה בבגדים (לפעמים גם מקבלת מחברות - לה לא מפריע ללבוש יד שנייה, ולי כן), אני נשארת עם אותם בגדים קבועים...

ואולי זה לא "חינוך" טוב מספיק בשביל הבנות שלי, אבל אין לי הרבה ברירה...

היית מתאמצת בשבילה או שהיית אומרת די מוגזם זה מלא טרחה שתסתדר עם מה שיש לה בארון?

כאילו, יש גבול לכל תעלול, ברור,

השאלה אם בשביל אחרים נתאמץ יותר, ובשבילנו קל לוותר.

אני גם נופלת בזה הרבה, ועדיין חשוב בעיני שזה יהיה גם במודעות איפשהו..

אני בעצמי הייתי ילדה כזו ובאמת בעוד אחותי מתחדשת בבגדים כמעט בלי סוף, אני דבקתי באותם בגדים מוכרים ונוחים שהיו לי בארון...

העניין הוא שגם אין לי כל כך את הצורך הנפשי להתחדש, ואם הייתה לי בת (ואולי עוד תהיה לי) שגם רגישה תחושתית אבל מצד שני אוהבת להתחדש ולהתלבש יפה - כנראה שכן הייתי מתאמצת בשבילה. או שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה עם בת משפחה אחרת...

ועוד היא בגיל שהיא בטוחה שיש לה טעם מושלם.

וואי זה התמודדות ממש ממש. למזלי היא כן מקבלת את זה שיש לה פחות בגדים פשוט כי היא אומרת לא על מלא דברים.

בכל אופן, אם את שלמה עם זה וטוב לך ואת לא מרגישה שרק על עצמך את מוותרת, אז זה לא חינוך לא טוב.

אם לעצמך את מוכנה להתאמץ פחות, ועל אחרים תתאמצי יותר,

אז כן ילדים מרגישים את זה בסוף.

וזה לא מתבטא רק בתחום אחד של בגדים.

אז אם בתחומים אחרים את משקיעה בעצמך אז הכל טוב.

לא התכוונתי לפגוע באף אחת, ולא אמרתי שבהכרח מי שלא קונה לעצמה זה כי היא מוותרת על עצמה, הצעתי רק לחשוב אם זה יושב על זה, אבל אולי זה לא היה במקום..

מתנצלת אם מישהי נפגעה.

שיהיה רק בשמחות!!

הסיבות שכתבת אלו גם הסיבות מדוע לא בא לי לצאת לקנות בגדים
גם זה מעיק עליי, למדוד להוריד, להתאים לעבור לחנות הבאה. ואין לי את זה גם בצבעים וסטייל. אין.
סיוט מבחינתי.
אני גם מאתריםפ לא קונה, כי איך אדע שזה מתאים לי?
ואני בררנית מאוד- בצבעים, ובסוגי בדים. לא כל בד אני לובשת.

אבל שמלה- לא, כי מבחינתי יש לי.
אני קונה מה שצריכה
סיבה נוספת- שונאת למדוד בגדים, ואז זה לא מתאים, ואז עוד חנות, ושוב למדוד, ושוב להתאים...
סיוט מבחינתי.

זה כדי להרים ולשמוח ולא כדי להעיק.

מצד שני, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

הכנות יכולות להיות מתישות אבל זה מרים אירוע שמח.

את לא צריכה לקנות שמלה כדי שאחרים ישמחו,

ומצד שני, אולי כן תרגישי סיפוק שהשקעת וקנית למרות כל הטרחה הנפשית והפיזית.

אולי ביום האירוע זה ישמח אותך.

יש לך כבר ניסיון באירועים, לא?

על בגד חדש מברכים שהחיינו. את מרגישה שעבורך צריך לברך ברוך שפטרנו?

בוודאי שאת לא צריכה לסבול כדי לעמוד בסטנדרטים.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך בכל בגד.

מי אוהב אותך לפי הבגד, אולי לא כדאי להתחשב באהבה שלו..

מה שכתבתי לפני כן זה רק היה כנקודה למחשבה.

לבת מצווה של הבת שלי לא קנינו בגדים חדשים, רק לה קנינו. לבשנו בגדים מהחתונה של אחי שהייתה כמה חודשים קודם (והיו לנו עוד בגדים שקנינו באותה תקופה לחתונה של אחותי שהתקיימה שבוע אחר כך... בקיצור, באמת הרבה הוצאות בתקופה יחסית קצרה, ב"ה).

לבר מצווה של הבן שלי קנינו לילדים בגדים חדשים (זו הייתה הזדמנות להתחדש בשבילם, כי לא היו חתונות במשפחה באותה תקופה🤭), אבל בעלי ואני לבשנו ממה שהיה לנו.

לבר מצווה של התאומים קנינו בסוף לכל הילדים בגדים חדשים (מלבד החליפות של התאומים, שזה משהו שהם ביקשו במיוחד, כל הבגדים היו זולים), ואני גם קניתי שמלה, כי גם ככה רציתי שמלה חגיגית שמתאימה להנקה (כי לא הייתה לי אז). היא יחסית הייתה יקרה (בערך 300 ש"ח), אבל מבחינתי אלבש אותה גם בבת המצווה של הבת הבאה שלי (או את אחת מהשמלות שיש לי מחתונות אחיי).

שורה תחתונה - תעשו מה שטוב לכם

זה גם קצת קשור איפה עושים את החגיגה, אם זה אולם של ממש או לא...

כל אחת והסטנדרטים שלה.

בעיניי זה לא עניין של חדש או לא,  זה עניין של כמה בנוח אני מרגישה עם מה שיש.

אם זה יפגע לי מהחוויה,  אקנה.

לפעמים דווקא לקנות ותחושת הבזבוז יפגעו בחוויה.

שמלה שכבר לבשתי בחתונה של אחות

וכמה פעמים בחג כמו ר''ה וכו'

וגם בבת מצווה של בת אחרת כמה שנים קודם....

לא מצאתי משהו שבאמת שימח אותי אז קניתי מטפחת יפה וזהו. השמלה במצב מעולה (ולמרבה הפלא עלתה לי בערך 100 ומשהו שח).

לעומת זאת בארוע אחר דווקא מצאתי 2 שמלות ששימחו אותי ומשמשות אותי כבר הרבה שנים.

ככה שבקיצור תעדי מה שבא לך

זה לא באמת קריטי

הייתי עם תינוק, ובעל במילואים. בקושי היה לי זמן וכח ללכת לקנות לילדה עצמה. אז לבשתי שמלה שאחותי קנתה פעם במבצע בברצה שעלתה לה פחות מ100₪. אפילו מטפחת לא קניתי ולקחתי ממנה...

טוב, זה בלי הקליפ.

יש שם שיר שנקרא בוקר טוב

מקסים🙂

מה המטרה של השרשור הזה?

כאילו, מוזיקה את יכולה לשמוע מה שכיף לך, מה המטרה שכולן יכתבו אילו שירים הן אוהבות?

של ילדים..

אני לא מכירה הכל..

ואם יש לך מי שיפזר או יאסוף אז בכלל פינוק שכל היום לא צריך לצאת

וגם במילא בחורף כולם מסתגרים בבתים אז גם את... חל"ד בקיץ נראלי הרבה יותר קשה לנוח.. כי נמצאים בחוץ מלא..

כאחת שעובדת בימי שישי, נח להיות בחופשת לידה כששבת נכנסת מוקדם.

לא צריך לצאת מהבית במזג אוויר סוער.

אם התינוק נולד קטן בשנתון או גדול השנתון, לכל אחד יש את היתרון שלו.

בדיוק השבוע יצא לי להיות בבית חולים שבו ילדתי את הקטן, והייתי מגיעה לשם כל יום כשהוא היה בפגייה.

וחשבתי על זה שהיה אז חורף ולא היה חם בדרך מהתחנה לבית החולים.

שאת לא בחודש תשיעי באוגוסטטט

שיש יותר בגדים ללבוש בחודש תשיעי (סריגים וסוודרים)

שהבייבי יהיה מהגדולים בכיתה (אבל זה תקף רק לינואר+)

אפשר גפ לשים סיכות שמחזיקות את הבובו לשיער, אבל זה לפעמים קצת מותח את השיער ופחות נוח

ושהמטפחת תהיה קשורה טוב. אפ עושים קשירה הפוכה אז לשים סיכות תפירה לחזק את הקשר והמיקום של השוונצים שיוצאים

גם לך @השקט הזה 

לא מזמן הייתי בחתונה וכל החברות הנשואות פשוט פתחו את הקשר של המטפחת ורקדו ככה, עם קצות המטפחת על הכתפיים (רחל אימנו כזה) לי הקשר לא נפתח, אבל המטפחת כל הזמן החליקה אחורה, אז פתחתי גם את הקשר ואיכשהו זה מנע ממנה ליפול. ואז כשנגמר הסבב הלכנו ביחד לשירותים לקשור את המטפחות מחדש.

זה לא עושה כאב קאש אחרי זה.

מין הרגשה שהמח תפוס

אבל אני מוכנה לסבול בשביל שלא יזוז באירוע.

שונאת כל רגע לרוץ לתקן, וגם הקשירה יותר מורכבת באירוע אז באסה

איזה ריקודים כבר יזיזו לך את המטפחת? 😅

יש את הסרט החדש עם הפס סיליקון עם הנקודות

תראי למשל אצל אביה ששון.

לא התנסיתי בעצמי אבל נשמע שזה בדיוק מיועד לזה. 

יפה שאת זוכרת❣️

זה חתונה של גיסתי...

אני ארקוד לפי היכולות שלי בשטח

האמת בכל מקרה אני לא ממש אוהבת לרקוד

בטח לא בחתונות...

אבל בכל זאת גיסה...

וכן חודש זה עדיין משכב לידה.

אולי אם המטפחת זזה זה מרמז להרגיע עם ההשתוללות.. אפשר לשמח בלי לקפוץ מדי (שזה מה שמעיף את המטפחת, לא?)

תהני ותבלי בנעימים, ותשמרי על עצמך.

אחת בכל צד זה מחזיק לי מעולה

צפון הגולן שקט לחלוטין, גם לפני "ההפסקת אש".

רק ליישובים הדרוזים היה ירי, ומעט מאוד מאוד, לפני ההפסקת אש ....

אני בתהיות האם לנסוע לטייל בקיץ בגליל עליון

ראיתי שב 8/6 היה אזעקות

זה לא ככ מזמן לא?

אין שם כתבמים לפעמים? באמת לא כזה מכירה את ההבדלים בין האזורים

זה יום המלחמה עם איראן

לא משהו שמשקף.. היו אזעקות בכל הארץ

היו שם אזעקות בשאגת הארי וממש מעט, באזעקות ביוני זה מאיראן....אם שוב יהיה בלאגן עם איראן הייתי מעדיפה להיות בצפון מאשר במרכז🤭

אחד המקומות הרגועים בארץ

היה לשם ירי גם מלבנון אבל הרבה פחות מלגליל העליון.

אז כרגע ממש סבבה לנסוע לשם

ולא יקח סיכון

אנחנו סגרנו משהו בסביבה ובעלת המקום אמרה שאם יש משהו היא לא תיקח סיכון (במקומות האוהלים וכאלה אין מרחב מוגן)

בלי קשר קרוב לזמן הנופש אני אבדוק בעצמי את המצב ואראה אם מתאים לי ליסוע

לרוב נרדמת בזה שאני מניחה בעגלה או במיטה עם מוצץ ושמיכה וזהו.

לפעמים זה בהנקה ולפעמים צריך גם לנדנד...

זה בדיוק התסכול שלי... 

לקחתי קורס שינה ועזר חצי קלאץ

בגדול מה שכן עזר ברוב הפעמים זה דווקא להקדים את שעת ההרדמה

ראיתי שאני מרדימה אותו שהוא שפוך אז הוא לא מצליח לחבר את מחזורי השינה

וגם לעשות הרפיה הדרגתית ומשמעותית לפני הכניסה למיטה

ואין מה להקדים כשזה במהלך היום.. אין לה עדיין שעות קבועות..

בלילה יותר קל לה לחבר.. במשך היום ישנה חצי שעה כל פעם

האמת שנראה לי שלכל הילדים שלי היה שלב כזה ועם הגיל זה השתפר, נראה לי סביב 8-9 חו'.... לפעמים ניסיתי לעבוד על זה ולפעמים קיבלתי שזה המצב. אם ההרדמות הן קשות אז זה ממש סיוט, אבל אם הם נרדמים בקלות אפשר להסתדר עם זה.

שלי לפעמים מתעורר, יונק וחוזר לישון (גם ביום).