במחיר?חלק מהשירות.?מישהי שמעה על אירגון ניצה?

גם כיולדת חיפשתי מי מתאימה לי לפתוח איתה את החוויה, גם סביב חצי שנה אחרי החלטתי שאני חייבת לסגור את זה באיזה שהוא אופן וב"ה הוקל לי מאד אחרי. 

אני עברתי לידה נוראית ויחס נוראי אחרכך (אותו קיבלתי דווקא מהמיילדות והאחיות, הרופאים היו נפלאים), אבל החוויה היתה מהנוראיות בחיי. אני ממליצה בחום למצוא איש או אשת מקצוע, פסיכולוגים שאינם דווקא ממוקדי לידה ולדבר איתם. לא בהכרח להרבה זמן או לפתוח את כל הבעיות של החיים, אבל לזמן מוגבל ולנושא מסויים. 

נראה לי שמחוויות קשות קשה להשתחרר ולידה היא משהו מסכן חיים ומסובך, כי בדרך כלל בסוף חוויה נוראית יש מנגנון להדחקת כל הארוע ולנסות לשכוח אותו, בעוד שפה את מקבלת מתנה נפלאה והדיסוננס הוא מטורף. אין מיישבים את כל הכואב עם כל המדהים? ואיך זה שיש נשים שזה לא קרה להן כך, ולמה אני לא מהן? למה זה קרה לי ועל מה ולמה הגיע לי?

לי אישית לא היה מושג מה לעשות עם זה, ויותר גרוע- כמה שדיברתי עם הורים וחברים וכו זה לא עזר, רק החמיר. אז דיברתי עם פסיכולוגית מדהימה פעם פעמיים וזה עזר לי לעבד דברים. לא הסכמתי עם המסקנות שלה, אבל זה לא שינה מהתחושה של היכולת לנשום אחרכך (מזדהה לחלוטין עם המחנק).

אני גם החלטתי על צעדים אופרטיבים למה שאני רוצה בלידה הבאה- איך לעמוד על שלי, לשנות בית חולים, להתמקד כמה שיותר בילדה הנפלאה שלי ולקבל שעברתי חוויה נוראית ושספגתי "בום" אמוני ואנושי. נראה לי שברגע שאפשר לעכל ששתי החוויות של הנס והנורא באו יחד אפשר להתחיל להחלים. 

לי אישית הצעדים שלקחתי עזרו לי להתכונן לפעם הבאה ואני בוודאות אלך ואדבר עם אותה פסיכולוגית פעם פעמיים כ"חיזוקית" לפני הלידה הבאה.

לצערי, את לא לבד, אבל תמיד תזכרי- את לא לבד!

של חוויות לידה קודמות.

מקסימה.

את מוזמנת באישי אם את רוצה המלצה.

(איני יודעת אם אפשר לכתוב פה את השם)

בהצלחה!

שקשורים להריון ולידה.

ברמת גן.

ממליצה בחום רב רב רב!!!

אני רושמת את זה לעצמי...

כל כך מבינה אותך!

ועכשיו בהיריון שני שבוע 38, כל תחילת ההיריון הייתי בחרדות, ועכשיו כבר פחות.

מקווה שבע"ה הפעם יעבור יותר טוב.

הדבר היחידי שמעודד אותי ונותן לי כח, וגם להחליט שאני מוכנה שוב להיות בהיריון, זה לראות את הקטן שבבית (עוד מעט בן 3) ולחשוב כמה שזה היה שווה את זה. וגם אם אעבור שוב פעם חווית לידה קשה, לפחות יצא מזה משהו מדהים. 

לדעתי בשנה הראשונה יותר קשה לראות את זה, אבל הם רק הולכים והופכים ליותר מתוקים עם הזמן.

בלידה הראשונה היה לי מאוד קשה להסכים לעבור קיסרי. אך כשראיתי את התינוקת, פשוט צללתי לאמהות, וחשבתי שכל החוויה הלא נעימה פחות או יותר נשכחה ולא העסיקה אותי. ואז פתאום הכל התחיל לצוף מחדש בהריון השני...

שמי שרית,

גם אני זוכה להיות אמא ובנוסף לכך אני מטפלת בטראומות.

השיטה שדרכה אני עובדת בעיקר היא TAT וזו שיטה יהודית קצרת מועד ונפלאה.

מוזמנות להתקשר ולזכות להשתחרר מהטראומה.

לטובתך ולטובת המשפחה שלך.

שרית 0545993082

IPEC,  EFT,   MATRIX ,  לדוגמא.

מטפלת מדהימה בתחום היא ליאורה צובל  -  052-762-4293  , בירושלים

אם את מעדיפה באיזור תל אביב או פרדס חנה, שלחי לי מסר ואשלח לך אפשרויות

כל הכבוד שהחלטת לא להשאר תקועה עם הטראומה!

בעז"ה, תעברי גם את זה,

פיגא

קרה לכן?אני חולה על ילדים...וזה מעצבן אותי,שזה מה שקרה לי.נראה לכן שאחרי טיפול זה יעבור?

וגם כמה זמן זה לוקח בערך להתאושש,מרגישה ששנתיים  כמו שכתוב,השאלה אם זה באמת תקף להיום?

יש כאן כאלה שקרה להן כך?וכמה זמן חיכיתן? יש זמן אידיאלי?

להוציא החוצה

"הלב הוא לא מחסן" (חיים ולדר)

כשצריך, ועם הזמן, זה יעבור בלי לשים לב

כבר לא מרגישה תחושת מחנק כל פעם שנזכרת (ובקושי בכלל זוכרת את התחושות)

מה שבעלי תמיד אמר לי תסתכלי על התינוק ב"ה הוא בריא ושלם זה נס ע-נ-ק

לקח שנה בערך ושכחתי כמעט לחלוטין (את התחושות המעיקות לא את מה שקרה) 

והבנתי שכל לידה היא סיפור יפה, צריך רק לדעת להסתכל נכון, אז מה שתמיד אני נזכרת הוא בשניה הראשונה ששמעתי את

התינוק בוכה ואת הליטוף הראשון את העיניים שלו מביטות וכו' 

מנעתי שנה ראשונה, גם כשנגמרה השנה הראשונה לא הייתי בטוחה שאני מוכנה. איפשהו זכרתי שזה מפחיד מצד אחד ומצד

שני היה קשה לי לחשוב על להמשיך למנוע. עד שפשוט אמרתי לעצמי אם אין אני לי מי לי ושאלתי את עצמי בקול האם אני

מוכנה לעוד ילד עצם המחשבה על זה רגשה אותי עד דמעות כששאלתי את בעלי אם הוא מוכן לעוד נשמה יקרה (הוא חשב

שאני לא מוכנה) הוא גם התרגש מאוד מאוד וככה אחרי קצת זמן גילינו שאנחנו מצפים - אין מאושרת ממני כרגע.

התגעגעתי לבעיטות הקטנות האלה בבטן

בהצלחה!!! ותני לעצמך זמן זה יעבור ב100% :*

סליחה על החטטנות אבל רוצה להתעודד שיש תקוה..

לידה מוקדמת, בעקבות רעלת היריון. זירוז ארוך מאוד וכואב מאוד, סכנת חיים, פג  וגם (ואולי בעיקר...) יחס משפיל ממישהי שהייתה לידי (קרובת משפחה שהתפרצה בכוח ובלי רשות לתוך החוויה הקשה הזו, רומסת כל חלקה של פרטיות). 

נעזרתי במוח אחד.

לא לגמרי השתחררתי, אף שעברו תשע שנים, אך ברוך ה' עברתי מאז עוד שלוש לידות. השתיים האחרונות - מדהימות (אחת טבעית ממש, בחדר הטבעי בלניאדו - הגשמת חלום, והשנייה - רגילה - אך עם צוות נפלא).

בכל לידה אני לוקחת אתי דולה שאני סומכת עליה - וגם זה מרגיע מאוד.  

אחרי אחרי הלידות הטראומתיות שלי מישהי (אולי וותיקות הפורום זוכרות את יוקטנה הזכורה לטוב) המליצה לי פשוט לשבת ולכתוב את סיפור הלידה שלי.

כתבתי ובכיתי וכתבתי ובכיתי. וזהו. זה נגמר. לראשונה אחרי שסיימתי לכתוב, יכולתי לחשוב על הלידה ולא לבכות.

ממליצה בחום.

בלידות אחרות - טופלתי במח-אחד. ממליצה בחום רב גם כמטפלת בשיטה הזאת.

גם אני סוחבת טראומות מהלידה.

עבר ממש עם הזמן (היום שנה וחצי אחרי).

המציאות בבתי החולים פשוט מעוותת. ולא משנה כמה אנשים טובים יש שם, עדיין יש כאלו שאינם כאלו, וחוצמזה, שהמערכת בעייתית. 

איימו עלי בניתוח ,חטפו לי את האוכל מהיד, לא רצו להחליף לי את המשטח ששמים ממתחת  למרות שהיה רטוב מהמי שפיר ואמרו לי זה יקר אח"כ נחליף לך ,גירשו את בעלי מהחדר תצא רק ככה היא תלד,אמרה לי את עקשנית את סגורה בגלל זה את לא יולדת ,ולדולה שלי :את לא המחליטה כאן שיהיה לך ברור...

רשעית....אכזרית... אין לי מילים,מנסה לדון לכף זכות שהיתה בלחץ כי הלידה נתקעה או שהיתה בטוחה שאלד כבר ובנתה על זה מבחינת כסף (אם היא מקבלת על הלידה)אבל רוב המחנק בגללה,והמעצבן זה שרציתילהחליף אבל לא היה לי נעים ופחדתי ממנה ,וגם כשכבר ביקשתי בעדינות זה לא היה שייך והאחראית אמרה שאין כ"כ אפשרות כנראה גם היא פחדה ממנה 

יש מערך כוחות בבית חולים זה ברור לי...

וגם היא אמרה לי להיות על הגב כל הזמן ובגלל זה העסק נתקע...

הנס הוא שהאחראית עם עוד מילדת שנכנסו כשהמעצבנת היתה בחדר לידה השני ועשו לי דברים שהורידו את העובר למטה וקידמו פתיחה ..עד כדי כך שהיא הגיעהאמרה תשכבי על הצד זה טוב

ובאמת הייתי נעולה  בגללה -היה לי ברור שאיתה אני לא יולדת והיא לא תיגע בידיים שלה בילד שלי...

והטראומה השניה זה שבשלב הלחיצות אומרים לי יופי נהדרת כמעט שלוש שעות לחצתי עד שצרחתי עליהם נהדרת מה נהדרת שקרנים אני רוצה ללכת הביתה,ואז הרגשתי שאני הוזה וכמעט מתה ואמרתי להם יש לי חום...

ופתאום פחדתי להיות אמא והתחרטתי על הכל ואני שומעת אותם אומרים אין היא התיאשה...

הנה הרופאים מגיעים והרגשתי שפוחדים מהם ולא ידעתי למה (כל הזמן  הרגשתי שיש דברים שאני לא יודעת)

ובסוףהגיעו ועשו לי וואקום ומאז אני מרגישה שבכלל לא ילדתי ונכשלתי והם עשו הכל... ואח"כ הביאו לי לעבור למחלקה אישה כבדת שמיעה וירד לי הברזל ל7.5 ולא ידעתי וצעקתי אני נופלת ולא שמעה אותי כמעט...אוף יש לי עוד והדף כמעט נגמר...אח"כ המילדת הטובה החדשה חיבקה אותי ותמכה בי וגם הדולה אל תדאגו אבל הרגשתי לבד...

במחלקה היה לי קר והנשים הדליקו מזגן והביאו לי פתאום את התינוק זה היה מרגש אבל אח"כ הפסיקו להביא לי והלכתי במסירות נפש לתינוקיה ואז הודיתי להם על הטיפול וקלטתי שזה המטפלת של הילד שלי אז צריך לפרגן ולהתענין ולהראות מעורבות כי אם לא אז הם לא מתיחסים ואז שאלתי את האחות שם אם התינוק בכה ואמרה לי  כן בטח מה חשבת? ושאלתי אם רעב? ורציתי רק הנקה?והיא תקעה בי מבט של מפגרת מה נראה לך שהוא שבע ממך...ושתקה .לא יודעת מה הלך שם אבל אני מרגישה שנכשלתי בעיניה וזה רודף אותי ולמה לא קראו לי? ומי יודע כמה זמן בכה שם ואם התיחסו בכלל אולי הביאו מטרנה? אין לי פתרונים . ושכחתי להגיד שכל הנ,ל היה אחרי התאריך בהרבה עם תינוק 4 קילו ועודף מי שפיר ואם צירים שבאו והלכו גם בגללי שעשיתי זירוזים טבעיים...זהו פרקתי מענין מה יש לכן לומר או לענות על לבטי ואם נתקלתן במשהו דומה תודה למי שהציעה לשתף ...הפותחת

שעברת לידה לא קלה..

אם כעבור שנה וחצי את עדיין חותמת על הודעת הפתיחה,

אז תלכי לפריקה אצל בעלת מקצוע..

עד אז- תתמודדי עם דברים זמינים-

צחוק, חברות, תחזקי את הקשר הזוגי,

(וכו'- מה שטוב לך- ללמוד, קניות- וכו')

נראה שזה יעבור ב"ה

להתפלל- בהצלחה

ממש עצוב לי לקרוא את זה..

רק שתדעי שזה ממש לא חייב להיות ככה, וכמו נשים רבות שאני מכירה גם אני יצאתי מחוזקת מהלידה

ולדעתי- את צריכה לשנות את דרך המחשבה

למרות כל הקשיים שחווית והאנשים שנתקלת בהם ברגעים הכ"כ קריטיים האלה עדיין הצלחת ללדת (וזה ממש לא משנה אם זה עם ואקום או קיסרי או מה, היה לך תינוק בשנים ואז היה לך תינוק בחוץ- אז את ילדת..)

ולמרות כל החוויה הזאת את עדיין אחלה של אמא. מצליחה לגדל את הילד\ה שלך ולהעמיד את המשפחה על הרגליים.

אז ברור שזאת הצלחה!

כמה עצוב לשמוע שיש אחיות כאלה במחלקת יולדות. למזלי לא נתקלתי ביחס כזה ובע"ה שגם לא אתקל בעתיד,

אבל אולי כדאי לברר אם זה היה צירוף מקרים או שכדאי לחפש בית חולים אחר ללידות הבאות..

המון אהבה.

רק זכרי שבלידות הבאות יכול להיות אחרת, ובעזרת ה' יהיה אחרת. 

(אני, אחרי טראומה של לידה ראשונה - רעלת היריון וזירוז ארוך ארוך, חלמתי על חוויה מתקנת. זה לא קרה בלידה השנייה, כי הייתה מיילדת מזעזעת. רק שמחתי שב"ה הפעם זכיתי בלידה רגילה, בזמן. החוויה המתקנת הגיעה בלידה השלישית). 

אני חוויתי את הלידות כחוויה עוצמתית ומעצימה.

האמת שילדתי עם זירוז (בשתי הלידות) ואחת מהן גם לא הייתה ממש קצרה ועדיין- החוויה והתהליך שעברנו יחד, אני ובעלי, גרמו לי לרצות שוב ברגע שיצאתי מהלידה

ב"ה!

מה חשבת אז?

אני חושבת שזה שילוב של-

הרבה סיעתא דשמיא, בעלי היקר שחיזק אותי מאוד כל הלידה והקשר החזק ביננו.

האמת שלא ממש עבדתי על זה ולא תכננתי לפני, הייתי פתוחה לאפשרויות, לא הייתי לחוצה על טבעי ופשוט האמנתי שמה שיהיה יהיה טוב, בע"ה.

בעלי המקסים היה שם איתי ותמך בי כל הזמן ואני חושבת שהייתה שם גם איזו התעלות רוחנית.

בקיצור, קשה לי לשים את האצבע על  נקודה מסוימת.

פשוט מודה לה' על הכל.

הייתי ללא ליווי מתאים, עם תכנון מדוייק מה אני רוצה ובלחץ אטומי מהכאבים.

המיילדות לא ספרו אותי, התנהגו כמו מורות מהזן המפחיד.

המיילדת (שאח''כ שמעתי סיפורי הלל על גישתה הטבעית, חבל שאצלי לא הבחנתי בזה) לא אפשרה לי ללדת על צד שמאל כמו שהגוף שלי ממש דרש, ופשוט אחזה אותי בכוח והפכה על הגב בכל פעם שניסיתי לזוז.

רחצה את היילוד למרות שביקשתי מיד כשנולד שלא תעשה זאת (רציתי לעשות זאת בעצמי בנחת ולא באוטומט שהיא ביצעה זו- בעלי היה מזועזע מאופן השטיפה האגרסיבי, הוא עמד לידה, זרם מים מיידי על הגוף על הפנים והעיניים ללא שום עדינות)

לא היתה שום תמיכה ושום אמפטיה, רק מילוי הוראות ופקודות.

במחלקה עצמה היה מצויין, מצד האוכל, האחיות נעימות, הביות היה טוב. ולא נתנו לו בקבוק כפי ששמעתי סיפורים לא נעימים מנשים.

נראה לי שבאמת הכל הכל תלוי בתפילות! תפילות! תפילות! גם כתשעים אחוז מהמיילדות מעולות תמיד אפשר ליפול על זו שקמה עצבנית הבוקר...

בשנה הראשונה הייתי בטוחה שזהו הילד היחיד שלנו, ב"ה שאנו אחרי זה וה' מרחם על בריותיו בהריון השני עשיתי הרבה עבודה פנימית ועיבוד של הזכרונות כדי להגיע ללידה ברוגע ושמחה. 

הלימוד הגדול בשבילי היה שאני צריכה מישהי תומכת, מחזקת ומרגיעה לידי. לפחות עד ליום שאגדל עוד ואדע שיש לי מספיק משל עצמי בשביל להתמודד.

עם מיילדת מדהימה ודולה פרטית. 

בנוגע ללידות בחדרים הרגילים - אין לי מושג... לא ניסיתי.

חדר יפה, מעוצב כחדר בבית הארחה. נוף לים. אמבטיה צמודה. 

ובנוסף לקחתי דולה פרטית - בעוד כאלפיים - ומאמינה שהחוויה החיובית נזקפת גם לזכותה. 

(גם המיילדת הצמודה מלניאדו הייתה נהדרת ומנוסה בניהול לידות טבעיות). 

בחדר הטבעי אי אפשר לקבל אפידורל. אפשר לבקש - ואז עוברים לחדר רגיל. כך לפחות היה כשאני ילדתי שם. 

והעיקר ההבנה ושזה ליגיטמי ומצוי זה בעיקר מעודד פשוט הלבד בחוויה הוא גורם את המחנק לדעתי.

וגם לו יש את הטראומה שלו בעיקר מזה שאיימו בניתוח וסיפרו רק לו ולא לי ואמרו לו תתפלל...

וכל העול היה עליו...

ב. תפרגני לו- הוא גם זקוק.

ג. זה מעולה לחוויה זוגית בונה- בדיעבד שכבר יצא כך..

רוצה עוד הריון...סתם ..נראה לי שלפחות למדתי לעמוד על שלי ואם תהיה כזאתי מילדת אלד לבד אם לא יחליפו אותה..

אוף חשבתי שלידה שניה זה הרבה יותר קל שהגוף יודע  והמקום רחב....

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אז יש ילדים שיותר צרכים שקט ויש את אלה שתמיד יהיו בסלון. יסודי ממש אין צורך.

יש שולחן מטבח, סלון, שולחן יצירות קטן, רצפה, כל אחד מתיישב איפה שהוא רוצה. בכתה א' זה בגדול בעיקר תרגול קריאה אז זורם לגמרי בספה.

יותר תחשבו על מקום לחוברות, תיקים, כלי כתיבה שאפשר לקחת כשחסר. 

אבל לא ברמה הזו של התנהגות יומיומית.
ואם יש לו עוד שם, חשוב לקרוא לו בשני השמות לפחות פעם ביום

וגם אם כן, לדעתי זה לא משנה

בסוף זה הילד

עם האופי העקשן

והאתגר

אין פתרונות קסם בהורות לדעתי

בכל מקרה לדעתי כדאי לקרוא גם בשם השני, כי יש סיבה שקראתם לו כך

אם זה קשור לשם או לא...

יש לך ילד שיותר מורכב הקשר איתו

קשה להשיג שיתוף פעולה ממנו

ההשכבה שלו מאתגרת

הוא נעלם לך פתאום...

אני חושבת שלכל אמא עם שני ילדים ומעלה יש ילד (או כמה) שמאתגר יותר מהשאר.

אישית מאמינה גדולה בהדרכת הורים טובה.

אבל אם יעבוד לך לקרוא בשם השני - מעולה.

גם לי הייתה תקופה שבה חשבתי שיש משמעות לשם של אחד מהילדים שלי. (לכל הילדים שלנו יש שני שמות חוץ מלו ולתאומים. אז הרגשתי שאולי מכיוון שיש לן רק שם אחד הוא לא חברותי כזה, כי לתאומים יש זה את זה ולכל השאר יש שם שני...)

לאחרונה גילינו שהוא על הרצף האוטיסטי.

אבל לפני שהוא אובחן, גם הבת הקטנה שלי אובחנה באותה אבחנה - ולה כן יש שני שמות...

אז למדתי מזה שלשם יש משמעות גדולה לאדם, אבל לאו דווקא המשמעות שאנו מייחסים לו.

וברגע שיש לילד קושי - התפקיד שלנו הוא לא להתעסק בשם שלו, אלא לטפל בו לפי הקשיים שלו.

(דרך אגב, הוא הבן הראשון שלך? יכול להיות ש"פשוט" מדובר בהתנגדות שנובעת מגיל ההתבגרות?)

הרבה כוחות! ובהצלחה❤️

ראיתי מנסיוני שכשאמא מביאה הם בוכים וכשאבא או מישהו אחר הם נפרדים בקלות יותר.

בהצלחה בהחלטות

אבל את מכירה את הילד שלך ואנשי הצוות הגי טוב כמובן. הוא בוכה רק בכניסה או גם במשך היום?

אם זה בכי של דקה בפרידה ונרגע נראה לי שעדיף עם חברים

זה כנראה תלוי רופא.

וגם תלוי אם מצליחים לראות ככה או לא.

הרופא אמר לי שסקירה מוקדמת תהיה וגינלית

קבעתי תור במרפאה אחרת, לרופאה.

היא עשתה בטני והייתה עדינה ומתחשבת ואמרה שוגינלי גם בכלל לא יעזור.

היה לה קשה לראות את הלב מספיק טוב אז שלחה לאקו לב עובר.

אז ממש תלוי רופא

אני די רזה ולא פעם בגלל מנח של העובר היה צריך גם פנימי

ובשבוע 14

אבל אני נחשבת רזה ניראלי

אז אם זה קשור אולי זה למה

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂