במחיר?חלק מהשירות.?מישהי שמעה על אירגון ניצה?

גם כיולדת חיפשתי מי מתאימה לי לפתוח איתה את החוויה, גם סביב חצי שנה אחרי החלטתי שאני חייבת לסגור את זה באיזה שהוא אופן וב"ה הוקל לי מאד אחרי. 

אני עברתי לידה נוראית ויחס נוראי אחרכך (אותו קיבלתי דווקא מהמיילדות והאחיות, הרופאים היו נפלאים), אבל החוויה היתה מהנוראיות בחיי. אני ממליצה בחום למצוא איש או אשת מקצוע, פסיכולוגים שאינם דווקא ממוקדי לידה ולדבר איתם. לא בהכרח להרבה זמן או לפתוח את כל הבעיות של החיים, אבל לזמן מוגבל ולנושא מסויים. 

נראה לי שמחוויות קשות קשה להשתחרר ולידה היא משהו מסכן חיים ומסובך, כי בדרך כלל בסוף חוויה נוראית יש מנגנון להדחקת כל הארוע ולנסות לשכוח אותו, בעוד שפה את מקבלת מתנה נפלאה והדיסוננס הוא מטורף. אין מיישבים את כל הכואב עם כל המדהים? ואיך זה שיש נשים שזה לא קרה להן כך, ולמה אני לא מהן? למה זה קרה לי ועל מה ולמה הגיע לי?

לי אישית לא היה מושג מה לעשות עם זה, ויותר גרוע- כמה שדיברתי עם הורים וחברים וכו זה לא עזר, רק החמיר. אז דיברתי עם פסיכולוגית מדהימה פעם פעמיים וזה עזר לי לעבד דברים. לא הסכמתי עם המסקנות שלה, אבל זה לא שינה מהתחושה של היכולת לנשום אחרכך (מזדהה לחלוטין עם המחנק).

אני גם החלטתי על צעדים אופרטיבים למה שאני רוצה בלידה הבאה- איך לעמוד על שלי, לשנות בית חולים, להתמקד כמה שיותר בילדה הנפלאה שלי ולקבל שעברתי חוויה נוראית ושספגתי "בום" אמוני ואנושי. נראה לי שברגע שאפשר לעכל ששתי החוויות של הנס והנורא באו יחד אפשר להתחיל להחלים. 

לי אישית הצעדים שלקחתי עזרו לי להתכונן לפעם הבאה ואני בוודאות אלך ואדבר עם אותה פסיכולוגית פעם פעמיים כ"חיזוקית" לפני הלידה הבאה.

לצערי, את לא לבד, אבל תמיד תזכרי- את לא לבד!

של חוויות לידה קודמות.

מקסימה.

את מוזמנת באישי אם את רוצה המלצה.

(איני יודעת אם אפשר לכתוב פה את השם)

בהצלחה!

שקשורים להריון ולידה.

ברמת גן.

ממליצה בחום רב רב רב!!!

אני רושמת את זה לעצמי...

כל כך מבינה אותך!

ועכשיו בהיריון שני שבוע 38, כל תחילת ההיריון הייתי בחרדות, ועכשיו כבר פחות.

מקווה שבע"ה הפעם יעבור יותר טוב.

הדבר היחידי שמעודד אותי ונותן לי כח, וגם להחליט שאני מוכנה שוב להיות בהיריון, זה לראות את הקטן שבבית (עוד מעט בן 3) ולחשוב כמה שזה היה שווה את זה. וגם אם אעבור שוב פעם חווית לידה קשה, לפחות יצא מזה משהו מדהים. 

לדעתי בשנה הראשונה יותר קשה לראות את זה, אבל הם רק הולכים והופכים ליותר מתוקים עם הזמן.

בלידה הראשונה היה לי מאוד קשה להסכים לעבור קיסרי. אך כשראיתי את התינוקת, פשוט צללתי לאמהות, וחשבתי שכל החוויה הלא נעימה פחות או יותר נשכחה ולא העסיקה אותי. ואז פתאום הכל התחיל לצוף מחדש בהריון השני...

שמי שרית,

גם אני זוכה להיות אמא ובנוסף לכך אני מטפלת בטראומות.

השיטה שדרכה אני עובדת בעיקר היא TAT וזו שיטה יהודית קצרת מועד ונפלאה.

מוזמנות להתקשר ולזכות להשתחרר מהטראומה.

לטובתך ולטובת המשפחה שלך.

שרית 0545993082

IPEC,  EFT,   MATRIX ,  לדוגמא.

מטפלת מדהימה בתחום היא ליאורה צובל  -  052-762-4293  , בירושלים

אם את מעדיפה באיזור תל אביב או פרדס חנה, שלחי לי מסר ואשלח לך אפשרויות

כל הכבוד שהחלטת לא להשאר תקועה עם הטראומה!

בעז"ה, תעברי גם את זה,

פיגא

קרה לכן?אני חולה על ילדים...וזה מעצבן אותי,שזה מה שקרה לי.נראה לכן שאחרי טיפול זה יעבור?

וגם כמה זמן זה לוקח בערך להתאושש,מרגישה ששנתיים  כמו שכתוב,השאלה אם זה באמת תקף להיום?

יש כאן כאלה שקרה להן כך?וכמה זמן חיכיתן? יש זמן אידיאלי?

להוציא החוצה

"הלב הוא לא מחסן" (חיים ולדר)

כשצריך, ועם הזמן, זה יעבור בלי לשים לב

כבר לא מרגישה תחושת מחנק כל פעם שנזכרת (ובקושי בכלל זוכרת את התחושות)

מה שבעלי תמיד אמר לי תסתכלי על התינוק ב"ה הוא בריא ושלם זה נס ע-נ-ק

לקח שנה בערך ושכחתי כמעט לחלוטין (את התחושות המעיקות לא את מה שקרה) 

והבנתי שכל לידה היא סיפור יפה, צריך רק לדעת להסתכל נכון, אז מה שתמיד אני נזכרת הוא בשניה הראשונה ששמעתי את

התינוק בוכה ואת הליטוף הראשון את העיניים שלו מביטות וכו' 

מנעתי שנה ראשונה, גם כשנגמרה השנה הראשונה לא הייתי בטוחה שאני מוכנה. איפשהו זכרתי שזה מפחיד מצד אחד ומצד

שני היה קשה לי לחשוב על להמשיך למנוע. עד שפשוט אמרתי לעצמי אם אין אני לי מי לי ושאלתי את עצמי בקול האם אני

מוכנה לעוד ילד עצם המחשבה על זה רגשה אותי עד דמעות כששאלתי את בעלי אם הוא מוכן לעוד נשמה יקרה (הוא חשב

שאני לא מוכנה) הוא גם התרגש מאוד מאוד וככה אחרי קצת זמן גילינו שאנחנו מצפים - אין מאושרת ממני כרגע.

התגעגעתי לבעיטות הקטנות האלה בבטן

בהצלחה!!! ותני לעצמך זמן זה יעבור ב100% :*

סליחה על החטטנות אבל רוצה להתעודד שיש תקוה..

לידה מוקדמת, בעקבות רעלת היריון. זירוז ארוך מאוד וכואב מאוד, סכנת חיים, פג  וגם (ואולי בעיקר...) יחס משפיל ממישהי שהייתה לידי (קרובת משפחה שהתפרצה בכוח ובלי רשות לתוך החוויה הקשה הזו, רומסת כל חלקה של פרטיות). 

נעזרתי במוח אחד.

לא לגמרי השתחררתי, אף שעברו תשע שנים, אך ברוך ה' עברתי מאז עוד שלוש לידות. השתיים האחרונות - מדהימות (אחת טבעית ממש, בחדר הטבעי בלניאדו - הגשמת חלום, והשנייה - רגילה - אך עם צוות נפלא).

בכל לידה אני לוקחת אתי דולה שאני סומכת עליה - וגם זה מרגיע מאוד.  

אחרי אחרי הלידות הטראומתיות שלי מישהי (אולי וותיקות הפורום זוכרות את יוקטנה הזכורה לטוב) המליצה לי פשוט לשבת ולכתוב את סיפור הלידה שלי.

כתבתי ובכיתי וכתבתי ובכיתי. וזהו. זה נגמר. לראשונה אחרי שסיימתי לכתוב, יכולתי לחשוב על הלידה ולא לבכות.

ממליצה בחום.

בלידות אחרות - טופלתי במח-אחד. ממליצה בחום רב גם כמטפלת בשיטה הזאת.

גם אני סוחבת טראומות מהלידה.

עבר ממש עם הזמן (היום שנה וחצי אחרי).

המציאות בבתי החולים פשוט מעוותת. ולא משנה כמה אנשים טובים יש שם, עדיין יש כאלו שאינם כאלו, וחוצמזה, שהמערכת בעייתית. 

איימו עלי בניתוח ,חטפו לי את האוכל מהיד, לא רצו להחליף לי את המשטח ששמים ממתחת  למרות שהיה רטוב מהמי שפיר ואמרו לי זה יקר אח"כ נחליף לך ,גירשו את בעלי מהחדר תצא רק ככה היא תלד,אמרה לי את עקשנית את סגורה בגלל זה את לא יולדת ,ולדולה שלי :את לא המחליטה כאן שיהיה לך ברור...

רשעית....אכזרית... אין לי מילים,מנסה לדון לכף זכות שהיתה בלחץ כי הלידה נתקעה או שהיתה בטוחה שאלד כבר ובנתה על זה מבחינת כסף (אם היא מקבלת על הלידה)אבל רוב המחנק בגללה,והמעצבן זה שרציתילהחליף אבל לא היה לי נעים ופחדתי ממנה ,וגם כשכבר ביקשתי בעדינות זה לא היה שייך והאחראית אמרה שאין כ"כ אפשרות כנראה גם היא פחדה ממנה 

יש מערך כוחות בבית חולים זה ברור לי...

וגם היא אמרה לי להיות על הגב כל הזמן ובגלל זה העסק נתקע...

הנס הוא שהאחראית עם עוד מילדת שנכנסו כשהמעצבנת היתה בחדר לידה השני ועשו לי דברים שהורידו את העובר למטה וקידמו פתיחה ..עד כדי כך שהיא הגיעהאמרה תשכבי על הצד זה טוב

ובאמת הייתי נעולה  בגללה -היה לי ברור שאיתה אני לא יולדת והיא לא תיגע בידיים שלה בילד שלי...

והטראומה השניה זה שבשלב הלחיצות אומרים לי יופי נהדרת כמעט שלוש שעות לחצתי עד שצרחתי עליהם נהדרת מה נהדרת שקרנים אני רוצה ללכת הביתה,ואז הרגשתי שאני הוזה וכמעט מתה ואמרתי להם יש לי חום...

ופתאום פחדתי להיות אמא והתחרטתי על הכל ואני שומעת אותם אומרים אין היא התיאשה...

הנה הרופאים מגיעים והרגשתי שפוחדים מהם ולא ידעתי למה (כל הזמן  הרגשתי שיש דברים שאני לא יודעת)

ובסוףהגיעו ועשו לי וואקום ומאז אני מרגישה שבכלל לא ילדתי ונכשלתי והם עשו הכל... ואח"כ הביאו לי לעבור למחלקה אישה כבדת שמיעה וירד לי הברזל ל7.5 ולא ידעתי וצעקתי אני נופלת ולא שמעה אותי כמעט...אוף יש לי עוד והדף כמעט נגמר...אח"כ המילדת הטובה החדשה חיבקה אותי ותמכה בי וגם הדולה אל תדאגו אבל הרגשתי לבד...

במחלקה היה לי קר והנשים הדליקו מזגן והביאו לי פתאום את התינוק זה היה מרגש אבל אח"כ הפסיקו להביא לי והלכתי במסירות נפש לתינוקיה ואז הודיתי להם על הטיפול וקלטתי שזה המטפלת של הילד שלי אז צריך לפרגן ולהתענין ולהראות מעורבות כי אם לא אז הם לא מתיחסים ואז שאלתי את האחות שם אם התינוק בכה ואמרה לי  כן בטח מה חשבת? ושאלתי אם רעב? ורציתי רק הנקה?והיא תקעה בי מבט של מפגרת מה נראה לך שהוא שבע ממך...ושתקה .לא יודעת מה הלך שם אבל אני מרגישה שנכשלתי בעיניה וזה רודף אותי ולמה לא קראו לי? ומי יודע כמה זמן בכה שם ואם התיחסו בכלל אולי הביאו מטרנה? אין לי פתרונים . ושכחתי להגיד שכל הנ,ל היה אחרי התאריך בהרבה עם תינוק 4 קילו ועודף מי שפיר ואם צירים שבאו והלכו גם בגללי שעשיתי זירוזים טבעיים...זהו פרקתי מענין מה יש לכן לומר או לענות על לבטי ואם נתקלתן במשהו דומה תודה למי שהציעה לשתף ...הפותחת

שעברת לידה לא קלה..

אם כעבור שנה וחצי את עדיין חותמת על הודעת הפתיחה,

אז תלכי לפריקה אצל בעלת מקצוע..

עד אז- תתמודדי עם דברים זמינים-

צחוק, חברות, תחזקי את הקשר הזוגי,

(וכו'- מה שטוב לך- ללמוד, קניות- וכו')

נראה שזה יעבור ב"ה

להתפלל- בהצלחה

ממש עצוב לי לקרוא את זה..

רק שתדעי שזה ממש לא חייב להיות ככה, וכמו נשים רבות שאני מכירה גם אני יצאתי מחוזקת מהלידה

ולדעתי- את צריכה לשנות את דרך המחשבה

למרות כל הקשיים שחווית והאנשים שנתקלת בהם ברגעים הכ"כ קריטיים האלה עדיין הצלחת ללדת (וזה ממש לא משנה אם זה עם ואקום או קיסרי או מה, היה לך תינוק בשנים ואז היה לך תינוק בחוץ- אז את ילדת..)

ולמרות כל החוויה הזאת את עדיין אחלה של אמא. מצליחה לגדל את הילד\ה שלך ולהעמיד את המשפחה על הרגליים.

אז ברור שזאת הצלחה!

כמה עצוב לשמוע שיש אחיות כאלה במחלקת יולדות. למזלי לא נתקלתי ביחס כזה ובע"ה שגם לא אתקל בעתיד,

אבל אולי כדאי לברר אם זה היה צירוף מקרים או שכדאי לחפש בית חולים אחר ללידות הבאות..

המון אהבה.

רק זכרי שבלידות הבאות יכול להיות אחרת, ובעזרת ה' יהיה אחרת. 

(אני, אחרי טראומה של לידה ראשונה - רעלת היריון וזירוז ארוך ארוך, חלמתי על חוויה מתקנת. זה לא קרה בלידה השנייה, כי הייתה מיילדת מזעזעת. רק שמחתי שב"ה הפעם זכיתי בלידה רגילה, בזמן. החוויה המתקנת הגיעה בלידה השלישית). 

אני חוויתי את הלידות כחוויה עוצמתית ומעצימה.

האמת שילדתי עם זירוז (בשתי הלידות) ואחת מהן גם לא הייתה ממש קצרה ועדיין- החוויה והתהליך שעברנו יחד, אני ובעלי, גרמו לי לרצות שוב ברגע שיצאתי מהלידה

ב"ה!

מה חשבת אז?

אני חושבת שזה שילוב של-

הרבה סיעתא דשמיא, בעלי היקר שחיזק אותי מאוד כל הלידה והקשר החזק ביננו.

האמת שלא ממש עבדתי על זה ולא תכננתי לפני, הייתי פתוחה לאפשרויות, לא הייתי לחוצה על טבעי ופשוט האמנתי שמה שיהיה יהיה טוב, בע"ה.

בעלי המקסים היה שם איתי ותמך בי כל הזמן ואני חושבת שהייתה שם גם איזו התעלות רוחנית.

בקיצור, קשה לי לשים את האצבע על  נקודה מסוימת.

פשוט מודה לה' על הכל.

הייתי ללא ליווי מתאים, עם תכנון מדוייק מה אני רוצה ובלחץ אטומי מהכאבים.

המיילדות לא ספרו אותי, התנהגו כמו מורות מהזן המפחיד.

המיילדת (שאח''כ שמעתי סיפורי הלל על גישתה הטבעית, חבל שאצלי לא הבחנתי בזה) לא אפשרה לי ללדת על צד שמאל כמו שהגוף שלי ממש דרש, ופשוט אחזה אותי בכוח והפכה על הגב בכל פעם שניסיתי לזוז.

רחצה את היילוד למרות שביקשתי מיד כשנולד שלא תעשה זאת (רציתי לעשות זאת בעצמי בנחת ולא באוטומט שהיא ביצעה זו- בעלי היה מזועזע מאופן השטיפה האגרסיבי, הוא עמד לידה, זרם מים מיידי על הגוף על הפנים והעיניים ללא שום עדינות)

לא היתה שום תמיכה ושום אמפטיה, רק מילוי הוראות ופקודות.

במחלקה עצמה היה מצויין, מצד האוכל, האחיות נעימות, הביות היה טוב. ולא נתנו לו בקבוק כפי ששמעתי סיפורים לא נעימים מנשים.

נראה לי שבאמת הכל הכל תלוי בתפילות! תפילות! תפילות! גם כתשעים אחוז מהמיילדות מעולות תמיד אפשר ליפול על זו שקמה עצבנית הבוקר...

בשנה הראשונה הייתי בטוחה שזהו הילד היחיד שלנו, ב"ה שאנו אחרי זה וה' מרחם על בריותיו בהריון השני עשיתי הרבה עבודה פנימית ועיבוד של הזכרונות כדי להגיע ללידה ברוגע ושמחה. 

הלימוד הגדול בשבילי היה שאני צריכה מישהי תומכת, מחזקת ומרגיעה לידי. לפחות עד ליום שאגדל עוד ואדע שיש לי מספיק משל עצמי בשביל להתמודד.

עם מיילדת מדהימה ודולה פרטית. 

בנוגע ללידות בחדרים הרגילים - אין לי מושג... לא ניסיתי.

חדר יפה, מעוצב כחדר בבית הארחה. נוף לים. אמבטיה צמודה. 

ובנוסף לקחתי דולה פרטית - בעוד כאלפיים - ומאמינה שהחוויה החיובית נזקפת גם לזכותה. 

(גם המיילדת הצמודה מלניאדו הייתה נהדרת ומנוסה בניהול לידות טבעיות). 

בחדר הטבעי אי אפשר לקבל אפידורל. אפשר לבקש - ואז עוברים לחדר רגיל. כך לפחות היה כשאני ילדתי שם. 

והעיקר ההבנה ושזה ליגיטמי ומצוי זה בעיקר מעודד פשוט הלבד בחוויה הוא גורם את המחנק לדעתי.

וגם לו יש את הטראומה שלו בעיקר מזה שאיימו בניתוח וסיפרו רק לו ולא לי ואמרו לו תתפלל...

וכל העול היה עליו...

ב. תפרגני לו- הוא גם זקוק.

ג. זה מעולה לחוויה זוגית בונה- בדיעבד שכבר יצא כך..

רוצה עוד הריון...סתם ..נראה לי שלפחות למדתי לעמוד על שלי ואם תהיה כזאתי מילדת אלד לבד אם לא יחליפו אותה..

אוף חשבתי שלידה שניה זה הרבה יותר קל שהגוף יודע  והמקום רחב....

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!