במחיר?חלק מהשירות.?מישהי שמעה על אירגון ניצה?

גם כיולדת חיפשתי מי מתאימה לי לפתוח איתה את החוויה, גם סביב חצי שנה אחרי החלטתי שאני חייבת לסגור את זה באיזה שהוא אופן וב"ה הוקל לי מאד אחרי. 

אני עברתי לידה נוראית ויחס נוראי אחרכך (אותו קיבלתי דווקא מהמיילדות והאחיות, הרופאים היו נפלאים), אבל החוויה היתה מהנוראיות בחיי. אני ממליצה בחום למצוא איש או אשת מקצוע, פסיכולוגים שאינם דווקא ממוקדי לידה ולדבר איתם. לא בהכרח להרבה זמן או לפתוח את כל הבעיות של החיים, אבל לזמן מוגבל ולנושא מסויים. 

נראה לי שמחוויות קשות קשה להשתחרר ולידה היא משהו מסכן חיים ומסובך, כי בדרך כלל בסוף חוויה נוראית יש מנגנון להדחקת כל הארוע ולנסות לשכוח אותו, בעוד שפה את מקבלת מתנה נפלאה והדיסוננס הוא מטורף. אין מיישבים את כל הכואב עם כל המדהים? ואיך זה שיש נשים שזה לא קרה להן כך, ולמה אני לא מהן? למה זה קרה לי ועל מה ולמה הגיע לי?

לי אישית לא היה מושג מה לעשות עם זה, ויותר גרוע- כמה שדיברתי עם הורים וחברים וכו זה לא עזר, רק החמיר. אז דיברתי עם פסיכולוגית מדהימה פעם פעמיים וזה עזר לי לעבד דברים. לא הסכמתי עם המסקנות שלה, אבל זה לא שינה מהתחושה של היכולת לנשום אחרכך (מזדהה לחלוטין עם המחנק).

אני גם החלטתי על צעדים אופרטיבים למה שאני רוצה בלידה הבאה- איך לעמוד על שלי, לשנות בית חולים, להתמקד כמה שיותר בילדה הנפלאה שלי ולקבל שעברתי חוויה נוראית ושספגתי "בום" אמוני ואנושי. נראה לי שברגע שאפשר לעכל ששתי החוויות של הנס והנורא באו יחד אפשר להתחיל להחלים. 

לי אישית הצעדים שלקחתי עזרו לי להתכונן לפעם הבאה ואני בוודאות אלך ואדבר עם אותה פסיכולוגית פעם פעמיים כ"חיזוקית" לפני הלידה הבאה.

לצערי, את לא לבד, אבל תמיד תזכרי- את לא לבד!

של חוויות לידה קודמות.

מקסימה.

את מוזמנת באישי אם את רוצה המלצה.

(איני יודעת אם אפשר לכתוב פה את השם)

בהצלחה!

שקשורים להריון ולידה.

ברמת גן.

ממליצה בחום רב רב רב!!!

אני רושמת את זה לעצמי...

כל כך מבינה אותך!

ועכשיו בהיריון שני שבוע 38, כל תחילת ההיריון הייתי בחרדות, ועכשיו כבר פחות.

מקווה שבע"ה הפעם יעבור יותר טוב.

הדבר היחידי שמעודד אותי ונותן לי כח, וגם להחליט שאני מוכנה שוב להיות בהיריון, זה לראות את הקטן שבבית (עוד מעט בן 3) ולחשוב כמה שזה היה שווה את זה. וגם אם אעבור שוב פעם חווית לידה קשה, לפחות יצא מזה משהו מדהים. 

לדעתי בשנה הראשונה יותר קשה לראות את זה, אבל הם רק הולכים והופכים ליותר מתוקים עם הזמן.

בלידה הראשונה היה לי מאוד קשה להסכים לעבור קיסרי. אך כשראיתי את התינוקת, פשוט צללתי לאמהות, וחשבתי שכל החוויה הלא נעימה פחות או יותר נשכחה ולא העסיקה אותי. ואז פתאום הכל התחיל לצוף מחדש בהריון השני...

שמי שרית,

גם אני זוכה להיות אמא ובנוסף לכך אני מטפלת בטראומות.

השיטה שדרכה אני עובדת בעיקר היא TAT וזו שיטה יהודית קצרת מועד ונפלאה.

מוזמנות להתקשר ולזכות להשתחרר מהטראומה.

לטובתך ולטובת המשפחה שלך.

שרית 0545993082

IPEC,  EFT,   MATRIX ,  לדוגמא.

מטפלת מדהימה בתחום היא ליאורה צובל  -  052-762-4293  , בירושלים

אם את מעדיפה באיזור תל אביב או פרדס חנה, שלחי לי מסר ואשלח לך אפשרויות

כל הכבוד שהחלטת לא להשאר תקועה עם הטראומה!

בעז"ה, תעברי גם את זה,

פיגא

קרה לכן?אני חולה על ילדים...וזה מעצבן אותי,שזה מה שקרה לי.נראה לכן שאחרי טיפול זה יעבור?

וגם כמה זמן זה לוקח בערך להתאושש,מרגישה ששנתיים  כמו שכתוב,השאלה אם זה באמת תקף להיום?

יש כאן כאלה שקרה להן כך?וכמה זמן חיכיתן? יש זמן אידיאלי?

להוציא החוצה

"הלב הוא לא מחסן" (חיים ולדר)

כשצריך, ועם הזמן, זה יעבור בלי לשים לב

כבר לא מרגישה תחושת מחנק כל פעם שנזכרת (ובקושי בכלל זוכרת את התחושות)

מה שבעלי תמיד אמר לי תסתכלי על התינוק ב"ה הוא בריא ושלם זה נס ע-נ-ק

לקח שנה בערך ושכחתי כמעט לחלוטין (את התחושות המעיקות לא את מה שקרה) 

והבנתי שכל לידה היא סיפור יפה, צריך רק לדעת להסתכל נכון, אז מה שתמיד אני נזכרת הוא בשניה הראשונה ששמעתי את

התינוק בוכה ואת הליטוף הראשון את העיניים שלו מביטות וכו' 

מנעתי שנה ראשונה, גם כשנגמרה השנה הראשונה לא הייתי בטוחה שאני מוכנה. איפשהו זכרתי שזה מפחיד מצד אחד ומצד

שני היה קשה לי לחשוב על להמשיך למנוע. עד שפשוט אמרתי לעצמי אם אין אני לי מי לי ושאלתי את עצמי בקול האם אני

מוכנה לעוד ילד עצם המחשבה על זה רגשה אותי עד דמעות כששאלתי את בעלי אם הוא מוכן לעוד נשמה יקרה (הוא חשב

שאני לא מוכנה) הוא גם התרגש מאוד מאוד וככה אחרי קצת זמן גילינו שאנחנו מצפים - אין מאושרת ממני כרגע.

התגעגעתי לבעיטות הקטנות האלה בבטן

בהצלחה!!! ותני לעצמך זמן זה יעבור ב100% :*

סליחה על החטטנות אבל רוצה להתעודד שיש תקוה..

לידה מוקדמת, בעקבות רעלת היריון. זירוז ארוך מאוד וכואב מאוד, סכנת חיים, פג  וגם (ואולי בעיקר...) יחס משפיל ממישהי שהייתה לידי (קרובת משפחה שהתפרצה בכוח ובלי רשות לתוך החוויה הקשה הזו, רומסת כל חלקה של פרטיות). 

נעזרתי במוח אחד.

לא לגמרי השתחררתי, אף שעברו תשע שנים, אך ברוך ה' עברתי מאז עוד שלוש לידות. השתיים האחרונות - מדהימות (אחת טבעית ממש, בחדר הטבעי בלניאדו - הגשמת חלום, והשנייה - רגילה - אך עם צוות נפלא).

בכל לידה אני לוקחת אתי דולה שאני סומכת עליה - וגם זה מרגיע מאוד.  

אחרי אחרי הלידות הטראומתיות שלי מישהי (אולי וותיקות הפורום זוכרות את יוקטנה הזכורה לטוב) המליצה לי פשוט לשבת ולכתוב את סיפור הלידה שלי.

כתבתי ובכיתי וכתבתי ובכיתי. וזהו. זה נגמר. לראשונה אחרי שסיימתי לכתוב, יכולתי לחשוב על הלידה ולא לבכות.

ממליצה בחום.

בלידות אחרות - טופלתי במח-אחד. ממליצה בחום רב גם כמטפלת בשיטה הזאת.

גם אני סוחבת טראומות מהלידה.

עבר ממש עם הזמן (היום שנה וחצי אחרי).

המציאות בבתי החולים פשוט מעוותת. ולא משנה כמה אנשים טובים יש שם, עדיין יש כאלו שאינם כאלו, וחוצמזה, שהמערכת בעייתית. 

איימו עלי בניתוח ,חטפו לי את האוכל מהיד, לא רצו להחליף לי את המשטח ששמים ממתחת  למרות שהיה רטוב מהמי שפיר ואמרו לי זה יקר אח"כ נחליף לך ,גירשו את בעלי מהחדר תצא רק ככה היא תלד,אמרה לי את עקשנית את סגורה בגלל זה את לא יולדת ,ולדולה שלי :את לא המחליטה כאן שיהיה לך ברור...

רשעית....אכזרית... אין לי מילים,מנסה לדון לכף זכות שהיתה בלחץ כי הלידה נתקעה או שהיתה בטוחה שאלד כבר ובנתה על זה מבחינת כסף (אם היא מקבלת על הלידה)אבל רוב המחנק בגללה,והמעצבן זה שרציתילהחליף אבל לא היה לי נעים ופחדתי ממנה ,וגם כשכבר ביקשתי בעדינות זה לא היה שייך והאחראית אמרה שאין כ"כ אפשרות כנראה גם היא פחדה ממנה 

יש מערך כוחות בבית חולים זה ברור לי...

וגם היא אמרה לי להיות על הגב כל הזמן ובגלל זה העסק נתקע...

הנס הוא שהאחראית עם עוד מילדת שנכנסו כשהמעצבנת היתה בחדר לידה השני ועשו לי דברים שהורידו את העובר למטה וקידמו פתיחה ..עד כדי כך שהיא הגיעהאמרה תשכבי על הצד זה טוב

ובאמת הייתי נעולה  בגללה -היה לי ברור שאיתה אני לא יולדת והיא לא תיגע בידיים שלה בילד שלי...

והטראומה השניה זה שבשלב הלחיצות אומרים לי יופי נהדרת כמעט שלוש שעות לחצתי עד שצרחתי עליהם נהדרת מה נהדרת שקרנים אני רוצה ללכת הביתה,ואז הרגשתי שאני הוזה וכמעט מתה ואמרתי להם יש לי חום...

ופתאום פחדתי להיות אמא והתחרטתי על הכל ואני שומעת אותם אומרים אין היא התיאשה...

הנה הרופאים מגיעים והרגשתי שפוחדים מהם ולא ידעתי למה (כל הזמן  הרגשתי שיש דברים שאני לא יודעת)

ובסוףהגיעו ועשו לי וואקום ומאז אני מרגישה שבכלל לא ילדתי ונכשלתי והם עשו הכל... ואח"כ הביאו לי לעבור למחלקה אישה כבדת שמיעה וירד לי הברזל ל7.5 ולא ידעתי וצעקתי אני נופלת ולא שמעה אותי כמעט...אוף יש לי עוד והדף כמעט נגמר...אח"כ המילדת הטובה החדשה חיבקה אותי ותמכה בי וגם הדולה אל תדאגו אבל הרגשתי לבד...

במחלקה היה לי קר והנשים הדליקו מזגן והביאו לי פתאום את התינוק זה היה מרגש אבל אח"כ הפסיקו להביא לי והלכתי במסירות נפש לתינוקיה ואז הודיתי להם על הטיפול וקלטתי שזה המטפלת של הילד שלי אז צריך לפרגן ולהתענין ולהראות מעורבות כי אם לא אז הם לא מתיחסים ואז שאלתי את האחות שם אם התינוק בכה ואמרה לי  כן בטח מה חשבת? ושאלתי אם רעב? ורציתי רק הנקה?והיא תקעה בי מבט של מפגרת מה נראה לך שהוא שבע ממך...ושתקה .לא יודעת מה הלך שם אבל אני מרגישה שנכשלתי בעיניה וזה רודף אותי ולמה לא קראו לי? ומי יודע כמה זמן בכה שם ואם התיחסו בכלל אולי הביאו מטרנה? אין לי פתרונים . ושכחתי להגיד שכל הנ,ל היה אחרי התאריך בהרבה עם תינוק 4 קילו ועודף מי שפיר ואם צירים שבאו והלכו גם בגללי שעשיתי זירוזים טבעיים...זהו פרקתי מענין מה יש לכן לומר או לענות על לבטי ואם נתקלתן במשהו דומה תודה למי שהציעה לשתף ...הפותחת

שעברת לידה לא קלה..

אם כעבור שנה וחצי את עדיין חותמת על הודעת הפתיחה,

אז תלכי לפריקה אצל בעלת מקצוע..

עד אז- תתמודדי עם דברים זמינים-

צחוק, חברות, תחזקי את הקשר הזוגי,

(וכו'- מה שטוב לך- ללמוד, קניות- וכו')

נראה שזה יעבור ב"ה

להתפלל- בהצלחה

ממש עצוב לי לקרוא את זה..

רק שתדעי שזה ממש לא חייב להיות ככה, וכמו נשים רבות שאני מכירה גם אני יצאתי מחוזקת מהלידה

ולדעתי- את צריכה לשנות את דרך המחשבה

למרות כל הקשיים שחווית והאנשים שנתקלת בהם ברגעים הכ"כ קריטיים האלה עדיין הצלחת ללדת (וזה ממש לא משנה אם זה עם ואקום או קיסרי או מה, היה לך תינוק בשנים ואז היה לך תינוק בחוץ- אז את ילדת..)

ולמרות כל החוויה הזאת את עדיין אחלה של אמא. מצליחה לגדל את הילד\ה שלך ולהעמיד את המשפחה על הרגליים.

אז ברור שזאת הצלחה!

כמה עצוב לשמוע שיש אחיות כאלה במחלקת יולדות. למזלי לא נתקלתי ביחס כזה ובע"ה שגם לא אתקל בעתיד,

אבל אולי כדאי לברר אם זה היה צירוף מקרים או שכדאי לחפש בית חולים אחר ללידות הבאות..

המון אהבה.

רק זכרי שבלידות הבאות יכול להיות אחרת, ובעזרת ה' יהיה אחרת. 

(אני, אחרי טראומה של לידה ראשונה - רעלת היריון וזירוז ארוך ארוך, חלמתי על חוויה מתקנת. זה לא קרה בלידה השנייה, כי הייתה מיילדת מזעזעת. רק שמחתי שב"ה הפעם זכיתי בלידה רגילה, בזמן. החוויה המתקנת הגיעה בלידה השלישית). 

אני חוויתי את הלידות כחוויה עוצמתית ומעצימה.

האמת שילדתי עם זירוז (בשתי הלידות) ואחת מהן גם לא הייתה ממש קצרה ועדיין- החוויה והתהליך שעברנו יחד, אני ובעלי, גרמו לי לרצות שוב ברגע שיצאתי מהלידה

ב"ה!

מה חשבת אז?

אני חושבת שזה שילוב של-

הרבה סיעתא דשמיא, בעלי היקר שחיזק אותי מאוד כל הלידה והקשר החזק ביננו.

האמת שלא ממש עבדתי על זה ולא תכננתי לפני, הייתי פתוחה לאפשרויות, לא הייתי לחוצה על טבעי ופשוט האמנתי שמה שיהיה יהיה טוב, בע"ה.

בעלי המקסים היה שם איתי ותמך בי כל הזמן ואני חושבת שהייתה שם גם איזו התעלות רוחנית.

בקיצור, קשה לי לשים את האצבע על  נקודה מסוימת.

פשוט מודה לה' על הכל.

הייתי ללא ליווי מתאים, עם תכנון מדוייק מה אני רוצה ובלחץ אטומי מהכאבים.

המיילדות לא ספרו אותי, התנהגו כמו מורות מהזן המפחיד.

המיילדת (שאח''כ שמעתי סיפורי הלל על גישתה הטבעית, חבל שאצלי לא הבחנתי בזה) לא אפשרה לי ללדת על צד שמאל כמו שהגוף שלי ממש דרש, ופשוט אחזה אותי בכוח והפכה על הגב בכל פעם שניסיתי לזוז.

רחצה את היילוד למרות שביקשתי מיד כשנולד שלא תעשה זאת (רציתי לעשות זאת בעצמי בנחת ולא באוטומט שהיא ביצעה זו- בעלי היה מזועזע מאופן השטיפה האגרסיבי, הוא עמד לידה, זרם מים מיידי על הגוף על הפנים והעיניים ללא שום עדינות)

לא היתה שום תמיכה ושום אמפטיה, רק מילוי הוראות ופקודות.

במחלקה עצמה היה מצויין, מצד האוכל, האחיות נעימות, הביות היה טוב. ולא נתנו לו בקבוק כפי ששמעתי סיפורים לא נעימים מנשים.

נראה לי שבאמת הכל הכל תלוי בתפילות! תפילות! תפילות! גם כתשעים אחוז מהמיילדות מעולות תמיד אפשר ליפול על זו שקמה עצבנית הבוקר...

בשנה הראשונה הייתי בטוחה שזהו הילד היחיד שלנו, ב"ה שאנו אחרי זה וה' מרחם על בריותיו בהריון השני עשיתי הרבה עבודה פנימית ועיבוד של הזכרונות כדי להגיע ללידה ברוגע ושמחה. 

הלימוד הגדול בשבילי היה שאני צריכה מישהי תומכת, מחזקת ומרגיעה לידי. לפחות עד ליום שאגדל עוד ואדע שיש לי מספיק משל עצמי בשביל להתמודד.

עם מיילדת מדהימה ודולה פרטית. 

בנוגע ללידות בחדרים הרגילים - אין לי מושג... לא ניסיתי.

חדר יפה, מעוצב כחדר בבית הארחה. נוף לים. אמבטיה צמודה. 

ובנוסף לקחתי דולה פרטית - בעוד כאלפיים - ומאמינה שהחוויה החיובית נזקפת גם לזכותה. 

(גם המיילדת הצמודה מלניאדו הייתה נהדרת ומנוסה בניהול לידות טבעיות). 

בחדר הטבעי אי אפשר לקבל אפידורל. אפשר לבקש - ואז עוברים לחדר רגיל. כך לפחות היה כשאני ילדתי שם. 

והעיקר ההבנה ושזה ליגיטמי ומצוי זה בעיקר מעודד פשוט הלבד בחוויה הוא גורם את המחנק לדעתי.

וגם לו יש את הטראומה שלו בעיקר מזה שאיימו בניתוח וסיפרו רק לו ולא לי ואמרו לו תתפלל...

וכל העול היה עליו...

ב. תפרגני לו- הוא גם זקוק.

ג. זה מעולה לחוויה זוגית בונה- בדיעבד שכבר יצא כך..

רוצה עוד הריון...סתם ..נראה לי שלפחות למדתי לעמוד על שלי ואם תהיה כזאתי מילדת אלד לבד אם לא יחליפו אותה..

אוף חשבתי שלידה שניה זה הרבה יותר קל שהגוף יודע  והמקום רחב....

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

לגבי הטיפול במשחות - אצלנו לא עזר. יותר מזה, כל פעם שהתחלנו למרוח באורח פלא הכל נעלם אבל יומיים אחרי שהפסקנו (בהתאם להנחיות) חזר כפול.

מה שכן עזר - מקלחות, לא מים חמים מידי

קרם לחות אחרי מקלחת

בגדים מבד נעים, בעיקר כותנה (לא יודעת אם בגלל האטופיק או רגישות שלו). 

מקלחות - באיזו תדירות? (היא די שונאת...)

איזה קרם לחות?

בגדים מכותנה (או בדים נוחים) זה רוב הבגדים שלה...

זה קשור גם בעונות השנה?

יש כאלה שדווקא יותר בחורף וכאלה שיותר בקיץ

שימי איזשהו קרם לחות לכמה ימים פעמיים ביום ותראי אם עוזר, נשמע שזה רמה די קלה אם פעם ראשונה קרה לה ואם לא מפריע לה

יש תקופות עם התפרצות ויש תקופות יותר רגועות.

מקלחת - יש לי שכנה מקלחת את הילד לכבוד שבת וזהווווו.

אצלנו כנל, הילד ממש שונא להתקלח, ככה שאני מקלחת פעם ביומיים שלוש. תלוי כמובן בהתאם לצורך. 

אז תחכי לראות מה הרופא עור אומר.

אם האטופיק לא מציק לה אז אפשר להסתפק בקרם לחות (אקווה קרם או משהו דומה) כדי למנוע החמרה, אם מגרד לה אז חשוב לטפל במשחה כדי שלא יציק לה, וכדי שלא תגרום בגירוד לפצעים שעלולים להזדהם.

אחרי מקלחת לייבש בעדינות אבל ביסודיות.

וטעות שלי, בעקבות משחה סטרואידית שהרופא נתן- זה עבר אבל לאחר מכן החמיר את המצב.

היה לה בחלק קטן מהפנים שהיה אפשר להתעלם אבל המשפחה לחצה עלי לפנות לרופא.

אני בטוחה שלא נעים להם להגיד שהיה עדיף לא להתערב כי זה היה בקטנה לעומת מה שהיא עוברת כבר שנים.

סטרואידים זה באמת מה😈 ומקללת את הרגע שנכנסו לחיי. לפעמים חושבת שהמציאו אותם כדי שהמטופלים יזדקקו לרפואה לנצח.

טוב אני סתם פורקת עכשיו...

חשוב לשמור על לחות העור כל הזמן

אם מזיעים אז לשטוף פנים, לנגב, ולמרוח קרם לחות

מקלחות קצרות ולא חמות מדי

כותנה 100%

לדאוג לנפש רגועה ובלי אוירה לוחצת בבית

ויש טוענים שקשור גם למזון- להמנע ממוצרי חלב, קמח לבן וסוכר מעובד

אתן מחזקות אותי לא למרוח לה משחה...

מתלבטת אם להתחיל עם קרם לחות. לא מבינה בזה בכלל🙈 איך בוחרים משהו מתאים? (למרות שלדעתי היא לא תסכים שאמרח לה...)

הרופאה הסבירה לי שהאקווה קרם מתאים לאטופיק כי אין בו בשמים וחמרים שעלולים ליצור גירוי.

יכול להיות שעם מרשם רופא זה יותר זול, כי זה יחסית יקר.

ממליצה גם על אמול במקלחת.

לק"י

אבל זה יקר.

הגיוני יותר להתחיל עם אקווזום. לא זוכרת שהוא יקר במיוחד.

חשבנו זה יובש

הרופא ילדים הביא קרם אקווה כזה

ניסינו שמו זית

וגם קוואקר במקלחת

וחלב אם

והגענו למצד שהילדה לא ישנה בלילה מרוב גירודים (זה לא קרה ביום או יומיים. מגיל חודשיים בערך עד איזה שנה שקיבלנו את האבחנה ניסינו קרם לחות של מוסטלה וסבון מקלחת מיוחד לעור רגיל וכו וכו)

ובסוף הגענו לרופא עור תותח שהביא חנו מרשמים לשני סטרואידים וסוג של לחות (הוא טען שזה סוג של וזלין) הסביר לנו איך לערבב אותם, באיזה יחס, ונתן לנו תכנית ממש של חודש ומשו של כמה ימים, כמה פעמים ביום, בהדרגה ממש מפורט, ולחזור אליו אחרי זה

מאז

לא היינו צריכים כמעט סטרואידים (היא כיום בת ארבע)

יש לי משחה אלוקום שאני מורחת מקומית כשיש התפרצות או משו נקודתי

ומשתדלים קרם לחות אחרי מקלחת

אז סטרואידים זה מאוד לא בריא

אבל ברוך שנתן כוח לרופא לרפא ולעזור לילדה שלי

אגב עובדה מעניינת, כשהקטנה שלי נוחדה, בגיל באמת ניראלי שבועיים אמרתי לבעלי מתחיל לה גם, הוא אמר שאני סתם חרדתית אבל אמא יודעת מה היא אומרת, לקחתי אותה לאותו רופא, אמר לי ישר שהוא מבין על מה אני מדברת ושצדקתי (לא ראו כלום כלום חיצונית, משו במרקם של העור שלה הזכיר לי את הגדולה) ושבגלל שבאתי מאוד מוקדם, יש מחקרים שגם ילדים שנולדים עם הגן של האוטופיק אם מקבלים מספיק לחות איכותית בקביעות מגיל קטן קטן- הגוף יכול להצליח לדכא את זה. מרחתי לה לה רוש פוזה ומוסטלה לסירוגין, כל יום בוקר וערב וברוך ה' זה באמת דוכא

גם אני תהיתי על בת החודשיים שלי.והבן שמעליה עם אטופיק.

אתחיל להקפיד איתה יותר על קרם לחות.

תודה 

פתאום חשבתי - זה שהיא הייתה אנרגטית השבוע באופן קצת יוצא דופן (תלינו את זה בעובדה שהיא לא הייתה במסגרת) - יכול להיות קשור לאטופיק?🤔

בכל אופן, כרגע אין לי כל כך כוח להתחיל עם משהו בכלל (אני לא אוהבת למרוח משחות🙈 רק את קרם הגוף המסוים שאני משתמשת בו), אבל אולי בתור התחלה נחליף לה סבון.

יש המלצה לסבון מתאים?

יש ילדים שמגיבים לגירוד או לאי נוחות בתנועתיות גדולה יותר.

הם כאילו "לא מבינים" שזה מגרד אבל כן מרגישים שלא נוח להם אז זזים כדי שיהיה נוח יותר, אבל בדרך כלל מלווה בעצבנות ולי מה שכתבת נשמע שהיא לא היתה עצבנית במיוחד.

וסבון זה עניין של התנסות, אצל כל ילד זה שונה, יש שמני רחצה למינהם, אמול/בלינואם וכדו או סתם אלסבון היפו אלרגני, ואם מצב הליכלוך מאפשר, כדאי מדי פעם לדלג על סבון ולשטוף רק במים.

הוא יקר מאוד

אבל היחיד שעזר

(וניסינו מלא לפני).

אפשר לקנות אותו בבית מרקחת של כללית קצת יותר בזול מאשר בסופר פארם

ויש כל מיני אופציות באינטרנט לקנות בהנחה.

גם מריחה של קרמים חשובה. לשמור על הלחות של העור.

ואם את בעניין, אז אני לא זוכרת כבר מי היה איש המקצוע שגילה את אזננו שילד שסובל מאסטמה של העור, כדאי לו להמנע מ:

קמח לבן, מוצרי חלב ובוטנים (כולל במבה).

היה הבדל של שמים וארץ כשבאמת הורדנו את המוצרים הנ''ל (אפשר קמח כוסמין).

בסוף זו תופעה אלרגנית של הגוף. אז זה ממש הגיוני..

בריאות!

כי זו בערך התזונה היחידה שלה (קצת ירקות ופירוצ פה ושם, לפעמים גם דברים חלבוניים כמו טופו ושניצל טבעול לא עלינו...)

אולי אפשר לנסות לעבור לקמח כוסמין, אבל זה לא משהו שזמין בחנויות (ולהכין בעצמי קבוע זה גדול עליי)...

אנחנו משתמשים ויש גם בסופרים וגם במכולת בישוב.

אבל במקרה שלך שזה אפילו לא ברור מה יש לה ולא נשמע חמור וודאי שלא הייתי מורידה לה תזונה. כתבתי לקינמון ובאמת לקוראות שזה לא דבר שעושים כלאחר יד. כי זה אומנם לא תמיד יקרה אבל עשויות להיות להורדת מאכלים אצל ילדים עם נטיות למחלות אלרגיות השלכות קשות ורציניות.

מקווה שאסתדר עם כל זה... תכל'ס אין לי כוח לעוד משנו על הראש עכשיו🤦‍♀️

ורק עוד שאלה: חלק כתבו פה שזה יכול להיות תורשתי. אז יכול להיות שזה באמת אטופיק, אם לשמונת הילדים הקודמים לא היה את זה?

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אמאל'ה, סיוט.

חיבוק על מה שעברת.

בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.

אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון. 

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

הריון צעיר כנראה

בכל מקרה, זה לא נראה חיובי

אבל לא אומר שאין, יכול להיות שיהיה עוד כמה ימים