נכון שזה מפתה שהוא ישן עוד קצת ותספיקי עוד משהו...

אבל , למרבה הצער, וזאת שמעתי ישירות מפי מישהי שנפטר לה תינוק ממוות בעריסה, היא הגיעה אליו שהוא עוד היה חי וניסתה להנשים אותו- וזה כבר לא עזר...מהרגע שזה מתחיל מאוד קשה להציל.

מצד שני, חשוב להשכיב על הבטן כשהוא ער, כדי לחזק את חגורת הכתפיים על מנת למנוע ממנו וממך ריצות לריפוי בעיסוק בגלל בעיות של מוטוריקה עדינה וגסה.

אגב,יש מחקרים הפוכים שאומרים שצריך להשכיב דווקא על הבטן. אבל לבנתיים כל המקרים ששמעתי עליהם-התינוקות ישנו על הגב...

בכל אופן, ה' ישמור,  לא צריך לחשוב על זה יותר מידי,אבל כן להיות זהירים.

עד 120... 

וגידול קל ונעים

יתכן שזו קצת חרדה מוגזמת , מצד שני אי אפשר להגיד שה' ישמור ולא לעשות מאמץ מצידך... (זה לא מאמץ מוגזם,לא ביקשו מאיתנו לבדוק דופק ,נשימה או רמת חמצן בדם כל כמה דקות... אם רוב הרופאים אומרים שזה לא טוב על הבטן, יש בכך משהו, וצריך להיות זהירים, גם במחיר של תינוק שלא ישן טוב)

הסיפור שסיפרתי לגבי התינוק ההוא, זה רק להגיד שזה לא עוזר שבודקים כל כמה דקות מה שלום התינוק.

שלא נדע...ושתהיה שינה מתוקה

אומרת להקשיב להוראות משרד הבריאות... באופן אישי אני משכיבה על הבטן כבר בביה"ח כי זה נראה לי באופן אישי יותר נכון לתינוק, בכל מקרה אני בודקת אותם כל הזמן... אני הולכת לישון ומשננת לעצמי כל הזמן "תסמכי על הקב"ה... תסמכי על הקב"ה... הוא מנהל את העולם..." זה יותר בריא להשכיב על הבטן מבחינה מוטורית.

חוץ מזה- אלו המלצות בלבד- לא נמצאה הסיבה למוות בעריסה וכל ההמלצות הן סטטיסטיות בלבד ולא "גורמים", ההשתדלות שלי באופן אישי היא להשמע לשאר ההמלצות: לא לחמם יותר מדי, להניק הרבה, לא לעשן ולהשכיב על מזרון קשה.

כל אחת ושיקוליה שלה,

בהצלחה- מחזקת את ידייך בכל החלטה.

ממה שאני הבנתי, הסיבה היחידה שהורו לא להשכיב על הבטן היא שבדקו סטטיסטית את מידת המוות בעריסה גילו שהוא היה גבוה יותר כשהורו לישון על הבטן, וכמעט וירד לגמרי כשהורו לשכב על הגב. אבל זה נראה לי ממש מוגזם להגיד שבגלל זה אסור להשכיב על הבטן. אישית- פחדתי מדי והוא פשוט ישן עלי רוב הזמן, עד שבגיל 3 חודשים החלטתי שמספיק, ומאז הוא ישן- טפו טפו טפו...

שמעתי ששינה על הצד היא די סבבה- כי זה גם נוח לתינוק וגם בריא במקרה של פליטות וכו' (אדב- תינוקות חלשים שפולטים זה די מסוכן להשכיב על הגב- לא?) אבל מצד שני אומרים שזה עושה בעיות בירך או משהו כזה, אבל אני בטוחה שלזמן של כמה חודשים זה לא  משנה.

כשהיה בני הבכור קטנציק התלבטתי כמוך. החלטתי שגם אם אשכיב על הבטן וגם אם לא אעשה זאת מפוקחת מתוך הבנה. ביקשתי בטיפת חלב את המחקר ואלו מסקנותי:

 א. יש לציין שהמחקר נערך באנגליה ולא באקלים הישראלי.

ב. כמה פרמטרים השפיעו על מוות בעריסה: 1.סוג המזרון- מחומרים טבעיים יותר מסוכן וגם אם הוא רך יותר. 2. רמת האוורור בחדר, באקלים של אנגליה אין חלונות פתוחים ויש הסקות בוודאי בחדר של תינוק ולכן כמות החמצן דלה יותר לכתחילה. 3. שינה עם כובע- אחד הדברים שמונעים אוורור מתאים לתינוק. 4.התנוחה בה ישן התינוק- על הגב או על הבטן.

בתנאים הנ"ל אחוז הילדים שמתים ממוות עריסה על הבטן הוא פי שניים מהישנים על הגב. רקע משפחתי של מוות בעריסה מגדיל פי כמה את הסיכון.

החשש המרכזי הוא שהתינוק ישקע בשינה כל כך טובה שהוא "ישכח" לנשום. העדר אוורור וחמצן מוסיף לחשש זה. זאת אומרת שמשכיבים על הבטן כדי להפריע לו לישון מידי טוב... (מעצבן)

המחיר:

א. תינוק שמתעורר כל הזמן. ב. תינוק שסובל יותר מגזים. ג.חשש לבעיות התפתחות (לפעמים קשות) כתוצאה מחגורת כתפיים חלשה- בעיות שניתן לסחוב עד לבית הספר ולפגוע ביכולות הלימודיות שלו. ד. חשש לחנק לא עלינו- לכן אם כבר אז על הצד לא על הגב בשום אופן. ה. אמא עייפה, עצבנית שקשה לה יותר גם בהנקה כתוצאה מכך.

דרך אגב, ממליצים בטיפת חלב להשכיב על הבטן ביום כשהוא בהשגחה.

ברמה האישית חשבתי כך: א. המזרונים בארץ סינטטיים וגם לא רכים ששוקעים בהם, ואני לא משכיבה על כרית או שמיכה רכה. ב. אני דואגת לאוורור החדר תמיד. ג. לא ישנים עם כובע, ואם באתי מבחוץ אני מורידה גם אם הוא ישן ועלול להתעורר ד.תפילה לה', גם על הגב מתים ממוות בעריסה... רק פחות.

בהצלחה ולילה טוב.

באופן מוחלט משכיבה על הגב... למרות! המחקרים הם חד משמעיים (ח"ו וכמובן שלא נדע וכו'...) והמחקרים האילו לא נערכו רק בארץ אלא בארצות המערב כולן. כך שלא ניתן לומר שאולי יש פרמטרים נוספים שהם בעצם אילו שהורידו את מספר האסונות.. ח"ו... אבל לדעתי, חז"ל כ"כ הזהירו אותנו להישמע להוראות וכו', כך שזה ממש אסור להשכיב על הבטן בשינה (ולהגיד אני סומכת על הקב"ה זה נכון על כל צעד ושעל.. אבל לא נשלח ילד קטן לחצות את הכביש לבד כי סומכים על הקב"ה... נכון?). זה לא שח"ו "הורגים" ילד, אבל בהחלט מכניסים אותו לסיכון!

אגב, קראתי שבכל מקרה מוצץ גם מסייע במניעה, כך שאולי אם בכ"א ישנים על הבטן... שזה יהיה עם מוצץ. כמובן, שאני מאחלת שלכולנו שכולם ישנו טוב ויהיו בריאים בכל צורה!

קראתי שיש גם סיכון כי אם הוא פולט זה יכול לגרום לחנק, כך שדי מסוכן לחיות..

ולפי מה שאני קראתי המחקרים לא לגמרי חד משמעיים, מצאו יחס בין מוות בעריסה לשינה על הבטן אבל לא מצאו את הסיבה לכך, ויש עוד די הרבה גורמי סיכון למוות בעריסה.

יש לי חברה שארבעת ילדיה הראשונים סבלו וסובלים מבעיות מוטוריות של חוסר התפתחות, קשיי למידה, עד כדי צורך בגן שפה בגלל שלא השכיבה על הבטן. חגורת הכתפיים היתה חלשה מאוד, הזחילה לא הגיעה בזמן או בכלל כשכולם הלכו הילדה סוף סוף זחלה גם לא בצורה תקינה. ילדה אחרת כל תפקודי המוטוריקה היו חלשים מספריים, עיפרון וכו' מה שגורם לדימוי עצמי חלש ובעיות נלוות נוספות.

כמה כעס יש לה שרק בילד החמישי קלטה שמשכיבים על הבטן... וב"ה שני הילדים האחרונים- חמסה חמסה... שום בעיות.

צריך לדעת שמשרד הבריאות ממליץ על דברים בצורה גורפת שלא תמיד מוצדקת, ויש גם מחיר.

וזה לא להכניס את הילדים שלך לסכנה?

ושאני תמיד השכבתי ילדים על הבטן, בגלל הרוגע שבענין,

אבל בסקר שמלאתי נוכחתי להבין שזה ממש מסוכן, ושאין מספיק מודעות,

ואח"כ אמרו לי: את מורה ויש לך תארים ולימודים, את לא מספיק אינטלגנטית כדי להבין שזה מסוכן?

אז הילד השביעי ישן על הגב, ויש לו קרחת מגעילה מאחור.

כי אז הם ישנים פחות עמוק ואולי גם משאיר איזה מרווח לנשימה (פה פתוח)

אבל מוצץ גם מעלה את הסיכון לבלבול פטמות ופגיעה בהנקה...

דווקא טובה מאד לגב

זה מאריך את שריר הגב

ויעזור לתינוק לשכב על הבטן בנוח ולהרים את ראשו

שמה שצריך לקרות יקרה, את יכולה בשלווה להשכיב על הבטן, אבל אם את יודעת שאם ח"ו קורה משהו את נתקפת ברגשי אשמה איומים של למה השכבתי על הבטן, אז מחובת השתדלות תשכיבי על הגב או על הצד קרוב למגן ראש ושימי לו איזה שמיכה עבה או דובון שמנמנן שיחזיק אותו - לדעתי הוא גם ירגיש ככה עטוף ומחובק.

אבל אתם יודעות מה הכי מצחיק שגם אני אמרתי שהכי טוב על הבטן, ישנים הכי טוב, וכו' וכו' והייתי הופכת את האפרוחית לבטן כדי שתרדם טוב ותישן עמוק,אבל היא התרגלה לישון על הגב, אל תשאלו אותי איך... וגם היום כשהיא כבר בת 10 חד' היא נרדמת רק על הגב...

אם הכוונה זה לסלקל של אוטו זה ממש לא בריא לגב להיות בזה הרבה

וזה בכלל לא דומה לתנוחת עירסול של מנשא על גוף האמא.

לשאת אותו במנשא - אפילו בערסול.

כשאת בתנועה הוא מחזק את שרירי הכתפיים והצוואר כל הזמן, באווירה טובה ובכיף.

בנות יקרות!

כפיזיותרפיסטית אני רוצה להדגיש שממש לא מומלץ לתת לתינוק לישון או סתם לבלות בסלקל -הראש נוטה הצידה בגלל משקלו ואין אפשרויות תנועה במצב זה .מספיק ישנן הרבה בעיות בגלל שכולם עברו לשינה על הגב ,נוספה עוד בעיה של תינוקות שמפתחים טורטיקוליס (נטיה של ראש לצד אחד וחוסר יכולת לסיבוב מלא לצד נגדי) בגלל נטית ראש מרובה לצד אחד.ואנא המנעו משימוש בעגלה שמלבישים עליה את כסא הבטיחות והשכיבו כמה שיותר וכשאפשר על הבטן כך תחסכו לכן הרבה בעיות בעתיד.בהצלחה,מיכל

ואם יש לך מי שיפזר או יאסוף אז בכלל פינוק שכל היום לא צריך לצאת

וגם במילא בחורף כולם מסתגרים בבתים אז גם את... חל"ד בקיץ נראלי הרבה יותר קשה לנוח.. כי נמצאים בחוץ מלא..

כאחת שעובדת בימי שישי, נח להיות בחופשת לידה כששבת נכנסת מוקדם.

לא צריך לצאת מהבית במזג אוויר סוער.

אם התינוק נולד קטן בשנתון או גדול השנתון, לכל אחד יש את היתרון שלו.

בדיוק השבוע יצא לי להיות בבית חולים שבו ילדתי את הקטן, והייתי מגיעה לשם כל יום כשהוא היה בפגייה.

וחשבתי על זה שהיה אז חורף ולא היה חם בדרך מהתחנה לבית החולים.

שאת לא בחודש תשיעי באוגוסטטט

שיש יותר בגדים ללבוש בחודש תשיעי (סריגים וסוודרים)

שהבייבי יהיה מהגדולים בכיתה (אבל זה תקף רק לינואר+)

אפשר להסתובב בבית בלי חזיה ורק לשים קפוצון מטשטש מעל חח

ולא להזיע (או להזיע פחות) בהנקות

סתם חח אולי רק שצריך לעשות פיזורים בחורף עם ניובי.. אבל גם בקיץ זה סיוט אז..

יש לי ילד קיץ וילדת חורף

החורף היה יותר מוצלח בפער...

סוף הריון כשנעים ולא כשנמסים וכנל בגלי חום של ההנקה בהתחלה

מזג אוויר שמזמן התכרבלות כשגם ככה זה מה שהכי זורם בגיל הזה

זחילה בשלב שמתחיל להתחמם ולא צריך מליון שכבות

יומולדת בחורף זה נוח עם מערכת החינוך, שובר שגרה בקטע טוב ולא צריך לדחוף את זה איכשהו ולהקדים בחודש כי יוצאים לחופש...

קיצר

אני בעד לידות חורף לו רק זו הייתה תוכנית כבקשתך...

לי בעבר כשהייתה הפלה טבעית לא נתנו הנחיה כזאת ובאמת נכנסתי להריון חדש בלי וסת באמצע ...

ובכן מקרה גם אם את כן נצמדת להנחיה את יכולה לטבול ולהיות מותרים בלי יחסים, לא שווה בגלל זה לוותר על כל המגע

לעקוב אחרי הבטא לראות שהיא מתאפסת,

ואז יהיה אפשר לשלוח שאריות מה הריון הקודם.

לא יודעת כמה זמן לוקח לבטא להתאפס.

ואז ידעתי שזה בסדר.

הריון חדש מן הסתם יעלה את הבטא מחדש אם היא כבר מאופסת.

אני נכנסתי להריון ישר אחרי ההפלה בלי מחזור כך שזה אפשרי

לא חששו לשאריות שעדיים יש ברחם?

הרופא אמר לי בזמנו כששאלתי על זה

שאם יש שארית רצינית אני פשוט לא אצליח להיקלט

וזהו

כשרציתי למנוע בין ההפלות (עברתי כמה) לקחתי נרות נכון שזה לא בטיחותי אבל אם משמיים צריך להיות הריון יהיה בכל מקרה

אני ממש מאמינה בזה

נוספות?

נשמע לי קצת שהיא הולכת ראש בקיר , סליחה.

איזה עוד אפשרות יש? נראה לי שזה די חסום מכל הכיוונים...

ולא אמרו לי את זה

כבר לא זוכרת אם וידאתי שהבטא ירדה, אבל לא קיבלתי הנחיה כזאת בכל מצב

בכל מקרה היינו אסורים מלא זמן בגלל ההפלה

ואז טבלתי והיינו מותרים שבוע וקיבלתי מחזור...

אבל התנהגנו כרגיל אף אחד לא אמר לנו שזה בעיה

ושאלתי כמה רופאים וקראתי בעצמי

אין חובה כזאת

יש מי שממליץ מסיבות שונות

ובמילא בהתחלה אסורים

ולבדוק שהבטא מתאפסת כדאי לא קשור לזה כדי לוודא שאכן הסתיים

ואף אחד לא אמר למנוע🙏

אם לא היה יוצא לבד היו עושים אולי היסטרוסקופיה להוציא שארית

אם זה נמרח ונמרח הייתי נלחצת רפואית.. ומתייעצת עם פועה גם רפואית וגם הלכתית מה לעשות... כי בעיקרון אם התוכן ההריוני יצא, אין סיבה שזה לא ירד תוך שבועיים ככה מההפלה... (במיוחד שהיתה טבעית) 

ורק אחר כך כשהבטא ירדה לאטטטט אז ראו משהו

ובנס יצא טבעי

בסיטואציה אחרת רופאה אמרה גם להימנע לזמן לא ידוע

התייעצנו עם רב שמבין במצבים רפואיים כאלו והוא אמר להשתמש בדיאפרגמה וזה מה שעשינו (הייתה לי בבית)

רושמת כי לפעמים יש הצעות אחרות שיכולות לעזור.. 

בגדול גם שונאת לקנות בגדים, גם לא כזה מבינה בזה.
ולא אוהבת את הציפיה של לקנות חדש לאירוע שלך.

כיף בזה.

לפני כמה שנים שמעתי שיעור מהרבנית רחל בזק שאישה היא כמו הלבנה, וכמו שהלבנה מתחדשת כל פעם, אז גם אישה ואנחנו כנשים צריכות חידוש מידי םעם. כי זאת תנועה בנפש , שמאפשרת לנו להתחיות, לא להיות סטאטיות כל הזמן. האישה מעגלית, דינאמית, מתחדשת , עוברת שינויים ....

אם היו רואים אותי בסביבה עם אותם בגדים כל הזמן, אז יכולה להבין את הסביבה שרוצה לראות משהו אחר, אבל נראה לי שבתכלס גם עגילים או משהו קטן אחר, משפיע על התחושה האישית שלך ועל הנראות.

אולי תקחי לך גזרה שמחמיאה לך (תבדקי איזה בגד מחמיא לך, תבררי מה הגיזרה ואותה תבקשי מהמוכרת בחנות)  ותמצאי בגד בסגנון? ואז הצבע והבד נתון לבחירתך (שיהיה לך נוח ונעים איתו! בגד חדש לא מיועד לתצוגת אופנה...)

ממליצה או ללכת עם מישהי שאת סומכת עליה ומכירה אותך ומה מחמיא לך, או להיכנס לחנות שהמוכרת מבוגרת , לא מעיקה  ומבינה בתדמיתנות/סטיילינג כדי באמת לייעץ לך מה יחמיא ויתאים לך, שתצאי יפה ובסוף גם מרוצה ממה שאת קונה . 

רהיטים.
יש משהו יפה בדבריה של הרבנית, אבל כנראה כל אחת וההתחדשות שלה
במטפחת- אתחדש בע"ה לבת מצווה.

ורציתי להיכנס שוב להגיב על דברייך במסר, אבל לא יודעת איך נכנסים שוב למסר.
 

לוחצת על האופציה "מסרים" ואז נפתח לך אפשרות תיבה של מסר חדש.

את יכולה לכתוב ולשלוח.

או שאעתיק לך שוב את המסר שכתבתי לך ואז אם תרצי תגיבי. 

שאת צריכה לחשוב עם עצמך בכנות,

האם את לא קונה כי באמת את מרגישה וואו עם השמלה שיש לך בארון, או שאת מתקמצנת על עצמך. כי הכי קל לשים אותנו מקום אחרון ולהתקמצן כשזה נוגע אלינו.

יש לך אחריות גם של דוגמה אישית. והבנות שלך מרגישות אותך, אי אפשר לזייף את זה.

אם את ממש שלמה עם זה בכנות, הכי מהמם שיש.

אגב אני קניתי שמלה ממקימי במבצע ב150 שח, אח"כ לבשתי לליל הסדר, לאירוע יוקרתי, והיא יכולה לשמש לעוד דברים.

אבל שמלות השבת שלי פשוטות כי ככה אני אוהבת. אז היה ברור שאני צריכה משהו יותר מרשים.

אולי אם שמלות השבת שלך מפוארות יותר אז באמת לקנות עוד שמלה, זה לקנות עוד ממה שכבר יש ואין קטע.

עוד אגב, אצלי עם המטפחות היה בדיוק להיפך, עצבן אותי ממש לקנות מטפחת שיותר יקרה מהשמלה.

ואני לא הולכת עם זה ברגיל רק באירוע. הלוואי והיה לי אומץ להשאיל ממישהי, זה נגיד היה ממש בזבוז אמיתי מבחינתי ולא מתוך התקמצנות על עצמי.

1. אני שונאת להסתובב בחנויות פיזיות. את זה פתרתי בשנים האחרונות באמצעות הזמנות באינטרנט, ובאמת בזכות זה התחלתי להשקיע בעצמי קצת יותר.

2. ההיצמדות למוכר ולבטוח, או לחלופין מה יגידו. אצלי מאז גיל קטן אמרו לי תמיד שיש לי 0% חוש אופנה והתאמת צבעים. כל פעם שאני קונה לעצמי משהו חדש שמוצא חן בעיניי, יגיעו ההערות- זה זקן לך מדיי/ זה צהוב מדיי (אמיתי!)/ מאיפה הוצאת את זה/ שוב פעם קנית משובץ? וכן הלאה וכן הלאה. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה ללבוש מה שיש וכבר עבר את טבילת האש ואת האוקיי מהסביבה, מאשר לקנות לעצמי משהו חדש ולהסתובב בחרדת המה יגידו.

אז ברור לי שאני לא דוגמא ללמוד ממנה, רק אומרת שלפעמים זה לא רק קמצנות של כסף, וגם הפותחת בעצמה אמרה שזה לא בגלל הכסף

אבל גם לנקודות שהעלית אני רואה אותם באותו צד של המטבע.

זה להישאר אישה שלא משקיעה בעצמה.

לילדים שלך היית משנה מחשבה/ מאתגרת את עצמך והולכת לחנויות פיזיות?

אז למה כשזה נוגע אלייך את "מוותרת" לעצמך ופחות משקיעה?

כנ"ל הסגנונות והכל.

ושלא תטעי, כמוני כמוך, לגמרי.

אצלי נגיד זה מתבטא שבשביל סידורים לילדים מוצדק לקחת חופש, אבל לעצמי? אני אמצע כבר הזדמנות בין לבין, לא צריך חופש במיוחד.. ואז מוצאת את עצמי חודשים לא מגיעה לדברים שאני רוצה.

לדוגמה בגד ים, שנה שעברה לא היה לבנות שלי, ברור שקניתי להן בתחילת הקיץ. לעצמי יש שמלת בגד ים אבל היא לא נוחה לי. אני יכולה להסתדר ולאלתר פתרון ולחכות להזדמנות על הדרך.

מפה לשם, מילואים ועומס לא הגעתי לזה בכלל.

בנופש המשפחתי בקלות אלתרתי מכנסי בגד ים של בעלי ודרייפיט מהבן שלי. היה סבבה.

אבל אז עלה הנושא והילדים שאלו למה לכולם יש בגד ים ורק לי לא ואני צריכה לקחת בגדים של אחרים..

אז מצד אחד טוב להראות גמישות מחשבתית ומצאתי פתרון לא רע,

מצד שני זה הרבה פעמים אופי וזה לא אירוע נקודתי וחשוב לשים לב גם על הצד הזה ועל מה זה משדר לילדים. אני גדלתי בבית שאמא מקום אחרון בקטע רע. אולי לכן זה מפריע לי יותר.

לגבי מה יגידו- תמיד יש מה להגיד. אי אפשר ולא צריך לרצות את כולם.

מאשר לקנות בגדים לילדים...

נכון שעם המתבגרות זה לא קל, אבל אני עצמי - גם במידות לא פרופרציונליות (נמוכה ושמנה) וגם חייבת שהבגד יהיה לי במאה אחוז נוח על הגוף כדי שאהיה מסוגלת ללבוש אותו (ויש לי כמה וכמה בגדים ששוכבים בארון שקניתי וחשבתי שהם נוחים, ואז גיליתי שלא...)

יש גם את הסטנדרטים הגבוהים יחסית של צניעות שיש לי - אבל את זה גם יש לבנות שלי.

בקיצור, אני מתקמצנת על קניית בגדים בשבילי פשוט כי זה סיוט... וכן, בעוד הבת שלי מתחדשת הרבה בבגדים (לפעמים גם מקבלת מחברות - לה לא מפריע ללבוש יד שנייה, ולי כן), אני נשארת עם אותם בגדים קבועים...

ואולי זה לא "חינוך" טוב מספיק בשביל הבנות שלי, אבל אין לי הרבה ברירה...

היית מתאמצת בשבילה או שהיית אומרת די מוגזם זה מלא טרחה שתסתדר עם מה שיש לה בארון?

כאילו, יש גבול לכל תעלול, ברור,

השאלה אם בשביל אחרים נתאמץ יותר, ובשבילנו קל לוותר.

אני גם נופלת בזה הרבה, ועדיין חשוב בעיני שזה יהיה גם במודעות איפשהו..

אני בעצמי הייתי ילדה כזו ובאמת בעוד אחותי מתחדשת בבגדים כמעט בלי סוף, אני דבקתי באותם בגדים מוכרים ונוחים שהיו לי בארון...

העניין הוא שגם אין לי כל כך את הצורך הנפשי להתחדש, ואם הייתה לי בת (ואולי עוד תהיה לי) שגם רגישה תחושתית אבל מצד שני אוהבת להתחדש ולהתלבש יפה - כנראה שכן הייתי מתאמצת בשבילה. או שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה עם בת משפחה אחרת...

ועוד היא בגיל שהיא בטוחה שיש לה טעם מושלם.

וואי זה התמודדות ממש ממש. למזלי היא כן מקבלת את זה שיש לה פחות בגדים פשוט כי היא אומרת לא על מלא דברים.

בכל אופן, אם את שלמה עם זה וטוב לך ואת לא מרגישה שרק על עצמך את מוותרת, אז זה לא חינוך לא טוב.

אם לעצמך את מוכנה להתאמץ פחות, ועל אחרים תתאמצי יותר,

אז כן ילדים מרגישים את זה בסוף.

וזה לא מתבטא רק בתחום אחד של בגדים.

אז אם בתחומים אחרים את משקיעה בעצמך אז הכל טוב.

לא התכוונתי לפגוע באף אחת, ולא אמרתי שבהכרח מי שלא קונה לעצמה זה כי היא מוותרת על עצמה, הצעתי רק לחשוב אם זה יושב על זה, אבל אולי זה לא היה במקום..

מתנצלת אם מישהי נפגעה.

שיהיה רק בשמחות!!

הסיבות שכתבת אלו גם הסיבות מדוע לא בא לי לצאת לקנות בגדים
גם זה מעיק עליי, למדוד להוריד, להתאים לעבור לחנות הבאה. ואין לי את זה גם בצבעים וסטייל. אין.
סיוט מבחינתי.
אני גם מאתריםפ לא קונה, כי איך אדע שזה מתאים לי?
ואני בררנית מאוד- בצבעים, ובסוגי בדים. לא כל בד אני לובשת.

אבל שמלה- לא, כי מבחינתי יש לי.
אני קונה מה שצריכה
סיבה נוספת- שונאת למדוד בגדים, ואז זה לא מתאים, ואז עוד חנות, ושוב למדוד, ושוב להתאים...
סיוט מבחינתי.

זה כדי להרים ולשמוח ולא כדי להעיק.

מצד שני, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

הכנות יכולות להיות מתישות אבל זה מרים אירוע שמח.

את לא צריכה לקנות שמלה כדי שאחרים ישמחו,

ומצד שני, אולי כן תרגישי סיפוק שהשקעת וקנית למרות כל הטרחה הנפשית והפיזית.

אולי ביום האירוע זה ישמח אותך.

יש לך כבר ניסיון באירועים, לא?

על בגד חדש מברכים שהחיינו. את מרגישה שעבורך צריך לברך ברוך שפטרנו?

בוודאי שאת לא צריכה לסבול כדי לעמוד בסטנדרטים.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך בכל בגד.

מי אוהב אותך לפי הבגד, אולי לא כדאי להתחשב באהבה שלו..

מה שכתבתי לפני כן זה רק היה כנקודה למחשבה.

לבת מצווה של הבת שלי לא קנינו בגדים חדשים, רק לה קנינו. לבשנו בגדים מהחתונה של אחי שהייתה כמה חודשים קודם (והיו לנו עוד בגדים שקנינו באותה תקופה לחתונה של אחותי שהתקיימה שבוע אחר כך... בקיצור, באמת הרבה הוצאות בתקופה יחסית קצרה, ב"ה).

לבר מצווה של הבן שלי קנינו לילדים בגדים חדשים (זו הייתה הזדמנות להתחדש בשבילם, כי לא היו חתונות במשפחה באותה תקופה🤭), אבל בעלי ואני לבשנו ממה שהיה לנו.

לבר מצווה של התאומים קנינו בסוף לכל הילדים בגדים חדשים (מלבד החליפות של התאומים, שזה משהו שהם ביקשו במיוחד, כל הבגדים היו זולים), ואני גם קניתי שמלה, כי גם ככה רציתי שמלה חגיגית שמתאימה להנקה (כי לא הייתה לי אז). היא יחסית הייתה יקרה (בערך 300 ש"ח), אבל מבחינתי אלבש אותה גם בבת המצווה של הבת הבאה שלי (או את אחת מהשמלות שיש לי מחתונות אחיי).

שורה תחתונה - תעשו מה שטוב לכם

זה גם קצת קשור איפה עושים את החגיגה, אם זה אולם של ממש או לא...

כל אחת והסטנדרטים שלה.

בעיניי זה לא עניין של חדש או לא,  זה עניין של כמה בנוח אני מרגישה עם מה שיש.

אם זה יפגע לי מהחוויה,  אקנה.

לפעמים דווקא לקנות ותחושת הבזבוז יפגעו בחוויה.

שמלה שכבר לבשתי בחתונה של אחות

וכמה פעמים בחג כמו ר''ה וכו'

וגם בבת מצווה של בת אחרת כמה שנים קודם....

לא מצאתי משהו שבאמת שימח אותי אז קניתי מטפחת יפה וזהו. השמלה במצב מעולה (ולמרבה הפלא עלתה לי בערך 100 ומשהו שח).

לעומת זאת בארוע אחר דווקא מצאתי 2 שמלות ששימחו אותי ומשמשות אותי כבר הרבה שנים.

ככה שבקיצור תעדי מה שבא לך

זה לא באמת קריטי

הייתי עם תינוק, ובעל במילואים. בקושי היה לי זמן וכח ללכת לקנות לילדה עצמה. אז לבשתי שמלה שאחותי קנתה פעם במבצע בברצה שעלתה לה פחות מ100₪. אפילו מטפחת לא קניתי ולקחתי ממנה...

טוב, זה בלי הקליפ.

הגננת הייתה מנגנת לנו בחלילית את השיר הזה כל יום בגן

איזה הזוי

בחיי לא עלה על דעתי שזה שיר עצוב או משהו בכיוון עד שהערת עכשיו

יש שם שיר שנקרא בוקר טוב

מקסים🙂

מה המטרה של השרשור הזה?

כאילו, מוזיקה את יכולה לשמוע מה שכיף לך, מה המטרה שכולן יכתבו אילו שירים הן אוהבות?

של ילדים..

אני לא מכירה הכל..

את האלבום 'פלא' של עלמה זוהר.

אוהבים אצלי במיוחד את 'גלגולים' ואת 'לילה'.

עוד שירים פחות מוכרים זה 'ילד פעם'. אבל צריך להתחבר לסגנון (קצת שטותניקי כזה)

וכמובן, הכבש השישה עשר. האלבום המועדף לנסיעות (אני הייתי אמא בתקופה שהיינו משמיעים לילדים שירים מדיסקים...).

שלוש ברצף

אחרי שבןע מהאחרונה עוד אחת

אחרי שבועיים מהנוספת עוד אחת

לא נתקלתי מעולם

יש לי בחמישי שיחה עם הרופאה.

הם גם ככה מקבלים כל חודשיים מפחידמאותי לתת כזו כמות

מאשר כל חודשיים לתת.

(בסבב הראשון אני נותנת רק יומיים, ולא שלושה)

יצא לי גם לעבור על ידיות הבית עם אקונומיקה

המכונה שלי כבר לא יודעת מה זה 40 מעלות..אני כל חודש סביב הרתחות חדשות

החלפות מצעים

מגבות כל יום מחליפה

ציפורניים

ופשוט כל פעם מחדש 2 הקטנים שלי בסבב.

ביצים תולעים נמצאות באלף ואחת מקומות

אין דרך באמת להשמיד אותן

תזמיני כמוסות שום ופרוביוטיקה מאייהרב , זה זול שם ותתני להם בוקר וערב, אמור לעזור בע"ה

המסקנה בעיקר היא לחזק את הגוף (הבנתי שהם מגיעות כשמערכת העיכול חלשנ) ואת הנפש (לפי הרפואה ההוליסטית התולעים מגיעות כשאנחנו נותנים למשהו להיות טפיל עלינו בנפש) ולא להשתגע במרדף אחרי ניקיון מטורף

מישהי אמרה לי שאמא שלה חולתתתת ניקיון  ממש ממש ועדיין כילדים היה להם מלא תולעים...

אז עזבי תפסיקי לרדוף אחרי הזנב של עצמך עם כל הכביסות זה בטוח מנכס לך וגם לילדים, זה לא רלוונטי לדעתי..

בבצלח!

ובלילות קשים שן שום בטוסיק אין ברירה 

להביא להם לאכול (בתוך אוכל) שום כתוש

ולדעתי עזר לי לטווח ארוך יותר מהוורמוקס. כבר הרבה זמן לא היה לנו.

אני רוצה יותר כמניעה.

כי כשיש תולעת אני פחות רוצה לסחוב את זה כי זה יכול להיגרר לסיוט.

דבר ראשון על הבוקר (על קיבה ריקה).

עובד אצלי כמו קסם, יותר טוב מוורמוקס.

אפשר גפ לשים סיכות שמחזיקות את הבובו לשיער, אבל זה לפעמים קצת מותח את השיער ופחות נוח

ושהמטפחת תהיה קשורה טוב. אפ עושים קשירה הפוכה אז לשים סיכות תפירה לחזק את הקשר והמיקום של השוונצים שיוצאים

גם לך @השקט הזה 

לא מזמן הייתי בחתונה וכל החברות הנשואות פשוט פתחו את הקשר של המטפחת ורקדו ככה, עם קצות המטפחת על הכתפיים (רחל אימנו כזה) לי הקשר לא נפתח, אבל המטפחת כל הזמן החליקה אחורה, אז פתחתי גם את הקשר ואיכשהו זה מנע ממנה ליפול. ואז כשנגמר הסבב הלכנו ביחד לשירותים לקשור את המטפחות מחדש.

זה לא עושה כאב קאש אחרי זה.

מין הרגשה שהמח תפוס

אבל אני מוכנה לסבול בשביל שלא יזוז באירוע.

שונאת כל רגע לרוץ לתקן, וגם הקשירה יותר מורכבת באירוע אז באסה

איזה ריקודים כבר יזיזו לך את המטפחת? 😅

יש את הסרט החדש עם הפס סיליקון עם הנקודות

תראי למשל אצל אביה ששון.

לא התנסיתי בעצמי אבל נשמע שזה בדיוק מיועד לזה. 

יפה שאת זוכרת❣️

זה חתונה של גיסתי...

אני ארקוד לפי היכולות שלי בשטח

האמת בכל מקרה אני לא ממש אוהבת לרקוד

בטח לא בחתונות...

אבל בכל זאת גיסה...

וכן חודש זה עדיין משכב לידה.

אולי אם המטפחת זזה זה מרמז להרגיע עם ההשתוללות.. אפשר לשמח בלי לקפוץ מדי (שזה מה שמעיף את המטפחת, לא?)

תהני ותבלי בנעימים, ותשמרי על עצמך.

אחת בכל צד זה מחזיק לי מעולה

לרוב נרדמת בזה שאני מניחה בעגלה או במיטה עם מוצץ ושמיכה וזהו.

לפעמים זה בהנקה ולפעמים צריך גם לנדנד...

זה בדיוק התסכול שלי... 

לקחתי קורס שינה ועזר חצי קלאץ

בגדול מה שכן עזר ברוב הפעמים זה דווקא להקדים את שעת ההרדמה

ראיתי שאני מרדימה אותו שהוא שפוך אז הוא לא מצליח לחבר את מחזורי השינה

וגם לעשות הרפיה הדרגתית ומשמעותית לפני הכניסה למיטה

ואין מה להקדים כשזה במהלך היום.. אין לה עדיין שעות קבועות..

בלילה יותר קל לה לחבר.. במשך היום ישנה חצי שעה כל פעם

האמת שנראה לי שלכל הילדים שלי היה שלב כזה ועם הגיל זה השתפר, נראה לי סביב 8-9 חו'.... לפעמים ניסיתי לעבוד על זה ולפעמים קיבלתי שזה המצב. אם ההרדמות הן קשות אז זה ממש סיוט, אבל אם הם נרדמים בקלות אפשר להסתדר עם זה.

שלי לפעמים מתעורר, יונק וחוזר לישון (גם ביום).