וגם שם, למרות שאין הפרדה רשמית, כשאת שם בשבת, משתדלים לשים אותך רק עם שומרות שבת...

לכן, בלידה שילדתי בשבת, הייתי מראש רק עם יהודיות ואיתן נשארתי.

בלידה שילדתי בחמישי, הייתי החדר עם ערביה מוסלמית וערביה נוצריה. הנוצריה היתה ממש חמודה, דברנו, והיא עזרה לבעלי להחזיק את התינוק (זו היתה לידה ראשונה שלי...) ושמעתי את הסיפור שלה, דווקא היה לי נחמד לפגוש משהי כזו בצורה לא רשמית.

את שתי הלידות האחרות ילדתי בירושלים והייתי בחדר עם חרדיות, ובכל המחלקה רק עם יהודיות, יש בזה משהו יותר נחמד, והאוירה בשבת יותר שבתית (בכל הלידות הייתי בשבת בבית חולים, אני אוהבת סופ"ש..) אבל אני חושבת שיש גם משהו מוסיף בלפגוש אנשים אחרים ותרבויות אחרות, אני נהנית מזה... (יאשמאלנית שכמוני.. סתם...)

שמו אותי בלידה האחרונה שהייתה ממש מזמן, עם 2 ערביות בחדר ביום האחרון ובגלל זה בכלל לא הייתי בחדר.

פשוט חיכיתי שבעלי יבוא, חצי יום בחדר הנקה.

הם נוראיים, באים עם כל החמולה עושים רעש ובלאגן. וחוץ מזה אין מה לעשות הם האוייב. אני לא מכירה אותם, איך אפשר לדעת שלא אחד מהם ישלוף סכין פתאום?

אבל הדבר המפחיד יותר זה אחים וסניטרים ערבים. יש להם גישה בלתי מוגבלת, וכבר היו סיפורים על כאלה שאחרי העבודה הלכו לזרוק אבנים ולהתפרע. ושלא נדבר על העובדים שמתחילים עם אחיות ובנות שירות יהודיות שזו בעיה קשה בבתי החולים בירושלים.

היה לי ניתוח גרידה לפני כמה זמן וממש לפני ההרדמה אני קולטת שאני לבד עם סניטרים ואח ערבים בחדר ניתוח, הרגשתי נורא, בסוף נכנס המרדים עולה מרוסיה, קצת נרגעתי אבל לא ממש. איך הם מעמידים חולים במצב כזה?

שהמדינה מעודדת אותם ללמוד את המקצועות האלה ועושה "אפליה מתקנת" - מתחשבת בזה שהם ערבים ומנמיכה את רף תנאי הקבלה.

ואז יהודים צריכים לנדוד לחו"ל כדי לרכוש את המקצוע...

יש שם ערבים בהחלט!

מבינה מאד את הפחד .

אבל האחזות בפחד יכולה לטשטש את המשמעות האמיתית.

לא ערבים הורגים אותנו ,זה רק החטא.

ללדת ילדים זה רצון ה'.

אנו בנים אהובים וה' אוהב אותנו והוא דואג לנו ושומר עלינו ויכול להציל אותנו מכל דבר.

 אם נאמין בזה ננשוך עלינו את חסדו.

ואני גם מסכימה עם זה שהם מעצבנים ודוחים ומרעישים.

שיפסיקו לבלבל את השכל נגד הפרדות, הם שוברים כל חוק.

ולא בטוחה שהיולדת שלהם נח לה.. 

בכלל לא שואלים לדעתה אם להביא את כל חמולתם או לא..

שלא יסקלו אותי אז לא אומר את דעתי שיותר מוחצת מזו..

אבל לא ניתן להכריח אנשים להיות אלו עם אלו..כל כך חשוב להכיר תרבויות?!

אני מעדיפה להשקיע בלהכיר את המגוון הרחב של אחינו בני ישראל

ולכן האידאולוגיה היא לא מה שחשוב כאן, אלא תחושת היולדת.

ונראה לי שגם לערביות וגם ליהודיות הרבה יותר נעים להיות בחדר עם יולדת כמוהן.

הספיק לי להיות בפגייה עם ערבים-מחבלים. זוועה.

אבל כזו אני, לא שונאת ערבים, גם לא מפחדת מהנורמלים שבהם. 

אני לא "מתה" עליהם, אבל גם בשנה האחרונה, כשהיינו ברובע הנוצרי בסיור בסוכות, וחילקנו שוקולד לילדים, ראיתי ילד ערבי שהסתכל עלינו - אז ברור שחילקתי לו. ילד הוא ילד, ויולדת היא יולדת. לא כולם מחבלים ולא כולם שונאים. 

ויש משהו במפגש הלא אמצעי הזה, דווקא במקרים שהם משותפים לכל נשות העולם, כמו לידה, שיכול לשבור לא מעט סטיגמות. נגיד הנוצריה שהייתי איתה, התחתנה עם מוסלמי, וספרה לי על ההבדלים ביניהם ועל השוק התרבותי אליו היא נכנסה. גם הכריחו אותה לעשות קשירת חצוצרות אחרי קיסרי רביעי וזה היה לה מאוד קשה, היו דברים מעניינים במפגש איתה. 

זה נכון שבבתי החולים בירושלים זה יותר מסובך, כי הסיכוי שתפגשי יולדת ערבייה לא סמפטית, ששונאת אותך באופן מובנה, הוא יותר גבוה, אבל אם נמשיך בהפרדה הזו בכל מקום, השנאה רק תתגבר ותתגבר. ובמדינה הזו חיים גם ערבים. ואני בטוחה שההפרדה המובנית הזו גורמת לרבות מהן לתחושת אפלייה, שאין מה לעשות, היא קיימת במדינה שלנו כלפי הערבים, גם הישראלים, כולם יכולים להודות בזה, גם אם אין לנו פתרונות להציע, כי יש לנו קשיים לבטוח בהם.

ועבדו איתי בעבודה שני ערבים, אחד מוסלמי ואחד נוצרי. לא עבדתי צמוד איתם, אבל בהחלט אמרתי שלום וגם נעזרתי בהם או הם נעזרו בי כשצריך, וגם למנקים הערבים אצלנו אני תמיד משתדלת להתייחס בכבוד, להגיד שלום ולא להסתכל עליהם כשקופים. זה נכון שלא אשאיר חפצים יקרי ערך לידם, יש יותר חשד, אבל לא ברמה שאני רואה אותם ומסתכלת עליהם ישר כאויבים.

לא אהבתי את הראיון אם אשתו של בצלאל בלשון המעטה. והיא הייתה צריכה להבין שאם היא מדברת עם רפי רשף זה יהיה תקשורתי. הוא גם לא צריך להתלונן על כך שמערבים את אישתו - הרי הוא עירב אותה קודם, והיה צריך להתייעץ איתה לפני שמצייץ בשמה.

מצד שני, אני גם לא מתנחלת. אומנם גרתי בהתנחלות כמה שנים טובות, אבל לא חויתי טראומות שגורמות לי להסתכל על כל הערבים כאויבים. 

זהו, עד כאן, אולי אני צריכה לעבור לפורום חדשות ואקטואליה וששם יסקלו אותי...

משום מה יש לי הרגשה כזאת שבציבור הדתי יש יותר שנאה וניכור לגויים לא רק לערבים כאילו ברור שאם הם גויים אפשר להגיד עליהם דברים נוראיים (נתקלתי בזה גם פה בפורום) לעומת זאת בציבור החילוני זה ממש לא מקובל ומתייחסים בכבוד לכולם בלי הבדלי גזע (גם חילוניים ימניים) מעניין אם זאת תופעה שנוצרת בגלל כל האיסורים וההרחקות מהגויים שהתורה דורשת מאיתנו. כי אם כן אז זה מרגיש לי שהמטרה של המצוות האלו מתפספסת

חוץ מלאחים הדוסים שלהם..

ובקשר לחילוניים ימניים- לא מסכימה איתך. ממה שאני מכירה זה לא המצב. גם לא מסכימה עם הגישה של ניכור לגויים- המציאות היא שרוב הגויים הם נגדנו ולכן אין שום סיבה להתרפסות מולם. מי שאיתנו אנחנו אוהבים ומכבדים, עם כי שומרים על עצמנו ולא מתערבבים.

חילונית לא שמעתי מעולם ביטויים כמו ששמעתי מפי דתיים. לא חושבת שלכבד כל אדם (כל עוד הוא אישית לא פגע בך או הביעה דעות נגדך) זה נקרה להתרפס.

וגרה במקום חילוני. אולי זה תלוי איזור.

אני גם בעד לכבד כל אדם שמכבד אותי אבל אני לא יודעת אם אפשר להגיד את זה כלפי האוכלוסיה הערבית (לפחות באזור ירושלים) ולכן יותר משאכבד אותם אחשוש מהם (אני לא יודעת איך את יכולה להתעלם ממה שקורה ברחובות). ולכן לכבד אותם בעיני זה התרפסות מוחלטת.

ושוב סטיגמות...

ושוב, אם הייתי עוברת טראומה באופן אישי, כמו הכותבת מעלי, הגיוני שהיה משפיע. אני גם לא אומרת שאין חששות. אבל להגיד שגם להם טובה ההפרדה הזו? תשאלו אותן. לפחות לערביות הישראליות שכן מנסות להשתלב בחברה הישראלית, ויש כאלה לא מעט, בעיקר בערים מעורבות, תחושת האפליה הזו וזה שמחליטים בשבילך עם מי תהיי בחדר כי יש עליך תוית ערבייה, יכול להיות מאוד פוגעני.

לא שיש לי פתרונות, אבל מבינה את הצד שלהם (ותמיד אני  שמחה שלא נולדתי ערבייה, כמובן שבאופן כללי שנולדתי יהודיה, אבל להיות ערביה, כמעט בכל מקום בעולם, וגם בישראל מהרבה סיבות, זה ממש לא סמפטי...)

את יודעת שיש כל כך הרבה איסורים על קרבה לגויים.

ערביה לא אומר שום דבר רע ואני אכבד אותה כאדם. מכאן ועד לדאוג ולאפשר להם קרבה ושוויון.. זה היפך ההלכה והתורה! מה זה אפליה?!זה הארץ שלנו והתורה היא זאת ש"הפלתה" אותם. סומכת על הקב"ה שהוא יודע מה הוא מצווה

אוהבים את האחים הדוסים שלהם....

וזה לא מעניין אותי אם ההפרדה טובה להם או לא, החיים עומדים מעל הכל גם אם יש חשש שערבייה טובה תיפגע מזה כל עוד זה המצב ברחוב.

שמרוב שנותנים להם להשתלב, יש לצערינו הרבה מבנות עמ"י בציבור החילוני שמשתלבות סופית ומתחתנות עם ערבים. ערבים שנראים מאוד מאוד נחמדים, בול מה שאת מתארת. ומה קורה אח"כ את יודעת?

הם נשארים נחמדים ומעניקים ומפנקים כמו שהם היו לפני או שהם הופכים לחיות אדם, כולאים את הנשים שלהם ומתעללים בהם?

מציעה לך לקרוא את הספר "שבויות" של אורה חצרוני שמספר על כמה מקרים כאלה (ביניהם על אחד מהנחמדים האלה שהתחתן עם יהודיה (התעלל בה כמובן), וזה לא מנע ממנו לצאת לחגיגות כשהיה מחבל מתאבד מהכפר שלהם בהתלהבות רבה), ואולי גם ללכת לשמוע על מקרים ועל כמות המקרים האלה במקומות שמטפלים בהם (לא זוכרת את שם הארגון, יש ארגון מאוד מוכר לזה), אולי זה ישנה את הגישה שלך.

אולי יש ערבים טובים, מה שבטוח שלא כל מי שנראה כזה הוא באמת כזה....

ועוד מקרה אם את צריכה עוד חיזוק בנושא:

מחבלת שנסתה לדקור חיילים ובערך שבוע לפני אירחה בכבוד רב יהודי (חילוני כמובן) בכפר הערבי שלה,

אני בטוחה שהיא היתה נראת לו מאוד נחמדה, ושהנה ההוכחה שלא כל הערבים הם רעים,

אז הנה ההוכחה שאולי לא כולם אבל כמעט כולם ואתה לא יכול לדעת...

טאגב, גם הערבים שחלק פה עובדות איתם והם מאוד נחמדים - לכי תדעי אם אין איזה בחורה יהודיה שעוברת התעללות מאותם ערבים "נחמדים", כי ככה בדיוק הם נראים כלפי חוץ...!

1) התוצאות של מה שקורה כש"נותנים להם להשתלב"

2) הדעה שלי לגבי "ערבים טובים ונחמדים..."

אף אחד לא היה נזעק ונרעש..

ובטח שלא היו מקימים ועדת חקירה עם על מנהלי הבתי חולים כמו עכשיו...

לא תמיד כמובן, אבל לעיתים קרובות יש אטימות בענין הזה.

כשהיינו מאושפזים עם תינוקת בשבת בשניידר לפני כמה שנים היתה משפחה דתייה שביקשה לעבור חדר לפני שבת כדי לא להיות בשבת עם משפחה ערביה. ובשם ההומניות והשוויון הצוות לא הסכים בשום פנים ואופן ונהיה שם בלגן רציני.

מותר וצריך לכבד כל אדם באשר הוא.

לא צריך לתת להם לגיטימציה לגור בארצינו (מכיוון שיש  הלכות מאוד ברורות מהו גר תושב)

וזה לא סותר את העובדה שכיולדת לא הייתי רוצה להיות איתם.

העצוב מאוד לדעתי זה העובדה שאצל הלא דתיים קל יותר לכבד גויים מאשר חרדים.

שיש מצוות מאוד מסוימות לגבי גויים למשל לא לתת להם לגור בארץ שיש להם סיבות מאוד חשובות אבל התוצאה היא שדתיים מפתחים שנאה כלפי הגויים. 

בוודאי שיש הרבה דברים שאין לקבל מהחילוניים למשל יחס לדתיים ולדת ממש לא באתי לפאר חילוניים רק רציתי להראות שבנקודה הספציפית הזאת יש לי הרגשה שהדת היא זאת שיוצאת יחס כזה מנוכר לגויים.

אלא מתוך קבלת עול שזו התורה שאלוקים נתןלנו והיא הומנית ומכבדת יותר מכל ססמא קיימת.

כשמתחילים להכניס לתורה ולמצוות כל מיני מקובלויות ו'לא נעים' וכו' מתקבלת תורה 'מנוכרת' (מילה שלילית) לגויים.

יש תורה, היא הורתה בדיוק איך להתייחס לגויים, וזה היחס האידיאלי שמגיע להם לפי בורא העולם כולו.

שזה להיפרד מהם ולא ליצור התבוללות מפה ועד לשנוא אותם יש מרחק גדול. להפך אנחנו אמורים להיות אור לגויים ולהעלות את העולם כולו איתנו לא לאחל לכול הגויים מוות.

ב. אני חושבת שבמצב הנוכחי שבו הם 'משולבים' בתוכינו הדרך היחידה להוציא אותם היא לשנוא אותם.

ג. מדרישת הפרדה אחרי לידה לבין לאחל מוות הפער עצום.

אין לי שום בעיה שיחיו (ויתרה מכך, כתוב שכשיבוא משיח כל הגויים יהיו עבדים לעם ישראל.. אז יש מצב שאני מעדיפה שיחיו) אבל מכאן ועד לאפשר להם גישה לבנות ישראל ולחיים של הרבה מאחינו הדרך ארוכה.

אם הם היו רחוקים ושונאים אותנו (הלכה פסוקה שעשיו שונא ליעקב) לא היה לנו בעיה.. כשהם מצויים בכל פינה ושונאים אותנו.. יש גזירה שווה

פשוט זאת הרגשה כללית שלי שהרגשתי מדתיים.

לראש הממשלה ולשר הביטחון שילמדו קצת אמת פשוטה...

בנו. גם דעתך לא לתת להם טיפול רפואי היא נכונה להלכה .שולחן ערוך יורה דעה סימן רס"ח.  מותר לטפל בהם תמורת תשלום או משום איבה .

בעיקרון אני גם חושבת שצריך להתנהג בכבוד ואני גם חושבת שזה המפתח לכך שנוכל לחיות כאן יחד.

אבל

אי אפשר להתעלם מזה שיש הבדלי תרבויות. וזה בכלל לא קשור לגזענות.

התרבות הערבית חמה יותר- לטוב ולרע.

וזה אומר שבדר"כ כשאישה תלד כל החמולה תבוא לבקר בבית חולים. והשיחה לא תישאר בדציבלים נמוכים. 

ואני חוזרת ואומרת שזה לא קשור לגזענות- זאת התרבות. וכמובן שיש בה גם דברים טובים

אבל שניה אחרי שאני יולדת, זה לא מתאים לי..

האמת? יצא לי כבר כמה וכמה פעמים לפגוש את התרבות הזאת בפארקים, בקמפינג שיצא והתמקמו לידינו.. וגם שם זה לא התאים לי השיחות הקולניות והחמולה

על אחת כמה וכמה כשאני אחרי לידה וצריכה את השקט של לפני הסערה (החזרה הביתה..)

אני לא רוצה בכלל להתייחס לעניין החשש שיש עם הערבים.

דבר אחד מאוד פשוט וברור, אישה שלא רוצה שהחדר שלה יראה כמו תחנה מרכזית עםמליון אנשים צריכה לקבל מענה לכך, בתי החולים צריכים לאפשר לכל אישה חדר עם שבו מגבילים כניסה של בני משפחה. לחדר לא נכנסים יותר משלושה אנשים בזמן נתון. (בעל וזוג הורים). לדעתי זה דבר מאוד לגיטימי שאישה רוצה לנוח אחרי הלידה ומי שרוצה להביא שלושים מבקרים שיעשה את זה בחדר שאין הגבלת אורחים או בספות בכניסה למחלקות.

ומסכימה בהחלט. הבעיה היא שיש גם בתי חולים שאין במחלקה מקום חיצוני לשבת, ואת זה צריך לשנות ולשנות את כל הנהלים.

הייתי בלילה הראשון בחדר עם 2 ערביות שלא הפסיקו לדבר ביניהן בקול או לדבר בטלפון. לא הצלחתי לישון בכלל

באותו זמן היה עומס במחלקה, אבל למחרת התפנה מקום בחדר אחר (עם רוסיה נוצרית) והאחיות מיד העבירו אותי לשם. 

הם גם הגיעו עם כל החמולה ולקחו את הכסאות למבקרים מכל החדרים האחרים, וכשלא הרשו להם הם צעקו וקיללו...

עם יהודיות. אחת!

אז למה דווקא אנחנו הגזענים?

(במחשבה שנייה, עם כל הרעש והחאפלות שלהם, אולי באמת יש ערביות כאלה )

ואם זה לא ברור - אני בעד ההפרדה. עוד סיבה ללמה ילדתי איפה שילדתי.

חברה שלי ילדה ילד בהיר, תכול עניים ויפיפה. האחות התבלבלה והביאה את ילדה ליולדת בדווית. היולדת עמדה להניק אותו. לאחר מכן מסרה את התינוק הבדואי לחברתי. חברתי עלתה על הטעות במהירות וממש לפני שהיולדת הבדואית הניקה אותו היא לקחה אותו מידיה. נשאלת השאלה למה היולדת לא דיווחה על הטעות? אני חושבת שהתשובה מצמררת.

באותו בית חולים לא חסרים מקרים שנגנבים פלאפונים וארנקים ע"י המבקרים הרבים.

אחותי היתה מאושפזת עם תינוק. היא היתה מותשת מהלידה. אני הגעתי לבית חולים להיות עם אחותי והתינוק כדי

כי אחותי היתה מודאגת מכך שתרדם ויגנבו לה את התינוק. יש לציין שאחותי עובדת סוציאלית באיזור . היא מכירה את אוכלוסיית הבדואים והיא ממש לא ימנית. אז גם אם זה הזוי שיגנבו ילד, אמא אחרי לידה לא צריכה לדאוג ולהיות בפחד ואימה מהנורא מכל.

אני רוצה לראות מה יגידו יפי הנפש אם מחלקות היולדות שלהם יהיו מוצפים בנשים ערביות ופמליות של משפחותיהם (זה לא בעיה שאחד מהם יהיה מחבל ויקח את סכין האוכל של היולדת.).

מה הבעיה, זה לא מעליב אותן או משהו....

שהן יהיו עם חברות שלהן ואני אהיה עם בנות יהודיות

להיפך, צריך להדגיש את הפערים בין ישראל לעמים,

"אם היהודי לא עושה קידוש - הגוי עושה הבדלה"-

עצוב לראות את זה במוחש, איך הערבים עושים את ההבדלה בגלל שאנחנו לא מספיק דואגים לה אלא מנסים "לגשר על הפערים"

יצאתי לכמה דקות וחזרתי והפלאפון נעלם, באותו זמן המנקה היתה בחדר (לא יהודיה..) אולי זה לא היא, אלא שכנתי החסידית אמא ל- 10. אולי?

היא ראתה אותה על האצבע שלה ודרשה חזרה. (המנקה המציאה שהיא מצאה את זה בשירותים או משהו...)

 סליחה על ההשוואה (אולי זה ישמע גזעני אבל זה ממש לא נובע מזה)

אבל הלידה האחרונה הייתי בחדר של שלוש כשאני באמצע. בצד אחד היתה ערביה ובצד השניה חרדיה.

שתיהן היו עם כל המשפחה כל הזמן ואני הייתי לבד.

המשפחה של החרדיה לא חסכה בביקורים וברעש לא פחות משל הערביה.

אני בעד הפרדה בין רעש לשקט. מי שרוצה שקט יהיו לה חדרים שקטים ומי שכל החמולה באה תהיה בחדרים רועשים.

וכן, אצל חרדיות זה לא פחות מערביות לפעמים.

אני כבר אחרי 4 לידות בבתי חולים שונים ושמתי לב ממש לעניין, אצל דתיות לאומיות וחילוניות יש הרבה פחות ביקורים ורעש מאשר אצל ערביות וחרדיות.

וגם הרבה יותר התחשבות אם מבקשים מהם שקט, ויותר הצמדות לשעות הביקור.

צריך להחליט על שעות ביקור סבירות ושיהיה מקומות לשבת עם המבקרים לא בחדר, אבל בתוך המחלקה כדי שיהיה אפשר להיות עם התינוק. 

משהו כמו חדר מבקרים.

ובסוף לצערי התבדתי שלא.

אז נכון, את גזענית, ולא רק כלפי ערבים אלא כלפי כל מי שלא חושב כמוך (אני "מתה" על המושג "ערב רב")

והלוואי שיבוא המשיח היום ויפתור בן רגע את כל בעיותינו, אבל בינתיים, אנחנו צריכים לחשוב מה לעשות ואיך לנהוג ולא לחכות שהוא יפתור את כל בעיותינו (נכון, לגרש מכאן מליון וחצי ערבים ישראלים זה מאוד הגיוני. גם לא לתת להם זכויות בסיסיות זה הגיוני ואנושי)

נכון, אנחנו כועסים על הערבים, פוחדים מהם, לא בוטחים בהם, וסטטיסטית יש בזה משהו נכון.

מצד שני, והצד הזה חשוב. אנחנו השולטים במדינה. אנחנו כבר לא עם נרדף ומסכן, אלא אנחנו השולטים, אנחנו במצב הרבה יותר טוב מהם, מכל הבחינות. ובתור שלטון, אנחנו צריכים לדאוג לכל האזרחים כאן שיקבלו זכויות בסיסיות. זאת אומרת, זכות להשכלה, לפרנסה בכבוד, זכויות סוציאליות בסיסיות כמו רפואה. וגם לחנך אותם לדרך אחרת.

והפחד הזה, והחינוך לשנאה, לא מובילים לשום מקום. אני לא חושבת שצריך לחנך לשנאה כדי שלא יהיו נישואי תערובת. אני כן חושבת שצריך לחזק את הזהות היהודית שלנו, את תפקידנו בעולם, כאור לגויים, כתיקון עולם. מי שזהותו היהודית חזקה, לא חושב להתחתן עם גוי מכל סוג שהוא.

ונכון, יש הלכות בסיסיות כמו לא לאכול פת עכום, אבל אין הלכה לא להיות איתם באותו חדר, או לא לדבר איתם, או לא לנהוג בהם בדרך ארץ.

ונכון, שכל נטיה למרד ולטרור צריך למגר ביד נוקשה. ובמיוחד את כל אלה הפחדנים שבמקום לעשות טרור בעצמם, שולחים נערים ונערות משולהבים שבאים לדקור "על קידוש אללה". ילדה בת 14 שדוקרת, היא קורבן לא פחות לדעתי, של כל המציאות אליה חונכה, אין לה מספיק דעת וישרות כדי לחשוב בעצמה. של עצם זה שהם מחונכים שיש אפשרות להם למדינה כאן וחושבים שהטרור משתלם ושהם מוסרים את נפשם על משהו שיש לו סיכוי. גם כל עבירה על החוק צריך למגר ביד נוקשה, לא לפחד להכנס לכפרים ולהשליט שלטון חוק ולא לפחד לומר להם שיותר משלושה אנשים לא מבקרים יחד בחדר, אם יחליטו להוציא חוק כזה מבורך...

אבל אנחנו חייבים להראות להם את הצד השני. אני חושבת שמחובתנו לחנך את עצמנו, לא לשנאה. שמי שרוצה להתקרב ולהשתלב במדינה, ולקבל עליו את חוקיה, שידע שיש לו מקום. שידע שבנו אין שנאה מובנת לכל ערבי באשר הוא ערבי. תוך הבחנה ברורה בין גויים ליהודים, זה לא סותר. שהם יבינו שבאמת הכי משתלם להם, מכל הבחינות, להפסיק את הרצון למדינה עצמאית, כי אם יתחילו לקבל על עצמם את החוקים שלנו, החיים שלהם יהיו טובים פי כמה וכמה.

וכאן אני מזכירה שוב עובד שעבד בחברה איתי, הגיע מכפר בגליל. שמעתי מחברה (אולי היא מזהה אותי כאן..) שבתור נער, הוא נעצר על פעילות טרור. הוא גדל, למד, עשה דוקטורט. עבד בחברה שהבעלים שלה הוא דתי לאומי וציוני נלהב. היום, מה שבעיקר מעניין אותו - זה להתפתח מבחינה מקצועית וכמובן שלדאוג כלכלית לאשתו וילדיו. הוא התבגר וגילה את האפשרויות שמדינת ישראל מאפשרת לו. ואם הוא רוצה הוא יכול עם הידע שלו להכין פצצות ולפעול למען הטרור, אבל הוא ממש לא שם... לשם אנחנו צריכים לשאוף (ואני גם בעד לעודד אותם לתרום לחברה בשירות לאומי, ובכלל, לתרום ולא רק לקחת) 

וזה לא סותר את זה שאני שוללת כל זכות לאומית שלהם  על חבלי הארץ שלנו.

וצריכים לשלוט יותר בחוכמה, ביד חזקה איפה שצריך, ולתת אפשרויות איפה שצריך, צריך ללמוד לשלוט כמו שצריך .

ותאמיני לי שהם לא מקבלים יותר ממך, תסתכלי במה עובדות הנשים אצלן, איזה אפשריות תעסוקה יש להן? ומה, אין אצלן נשים מוכשרות? (גם הגברים, אבל אצל הנשים יותר בולט). את חושבת שהן נהנות ומבחירה עובדות בתור מנקות?

ואני גם לא הייתי רוצה את כל החמולה ליד המיטה שלי, אבל לזה יכולים להיות פתרונות אחרים.

וגם אפשר להעתר לבקשות היולדות אם זה רצונן, כמו בקשות אחרות אם אפשר, אבל להגדיר דברים כאלה בצורה גורפת - אי אפשר לטעון שזו לא אפליה. צריך להיות כנים.

ולא כולם מנקות, אני עובדת בהייטק בחברה מאוד מוכרת ולצערי יש פה כמה כמה ערביות... עם רעלות...

ולפני שאכפת לך מהם אז את מוזמנת לדאוג לתעסוקה ריווחית לאחיותייך היהודיות קודם...

לא את אישית.. אלא השלטון היהודי פה במדינה. הממשלה... לפני שדואגים לאחרים צריך לדאוג לעצמינו ולקרובים אלינו...

חבל שהמוסר שלנו לפעמים פשוט עוקר מהמח את האמת הפשוטה!

סליחה שזה יצא לי קצת נוקב.. הנושא הזה יותר מידי מסעיר...

ממה שהם מעוללין לאחינו היהודים.

אם חלילה וחס אח שלך היה נפגע בפיגוע היית עדיין מדברת ככה?

אז תדעי, שאחים שלך נפגעים מהערבים הנחמדים האלה כמעט כל יום לצערנו, גם מכאלה שנראים  מאוד מאוד נחמדים ועובדים עם יהודים (בתגובה אחרת לי בשרשור הזה נתתי דוגמא לזה)...

ואם כבר אז כן -  אם היה אפשר הייתי מאוד בעד לסלק את כולם מפה, יש להם מספיק מדינות מוסלמיות לחיות בהם את חייהם. למה הם לא הולכים לשם? כי שמה הם לא יקבלו את התנאים הטובים שיש להם בארץ...

אז הם לא יכירו טובה אלא יבצעו פיגועים, מובן?

וזה עם שקיבל את ה"ברכה" "על חרבך תחיה",

אז אין מידי מה לפנטז על חיי שלום ורעות,

עוד לא התנערתם מהאשליה הזאת אחרי כמעט 70 שנות סבל מהם במדינת ישראל????

והנה משהו שקיבלתי על זה, הוא קצת מוגזם, הדגש הוא על הקצת... וזה מה שעצוב.:

ממסקנות הביניים של תחקיר צה״ל:

1.החלה חלוקת אקדחי מים לחיילים הקרביים.
2.המים יהיו בין 20 ל-30 מעלות למניעת הצטננות המחבלים.
3.כל יריית מים תלווה בחובש צמוד עם מגבת.
4.החיילים יתודרכו במשחק ותנועה מול מצלמות.
" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" />" data-goomoji="1f602" goomoji="1f602" src="https://mail.google.com/mail/e/1f602" /> 

הוראות בטיחויות חדשות לאזרח ולחיל בישראל לשנת 2016

חייל ואזרח יקר, אם בא אליך ערבי עם סכין זה עדין לא אומר שהוא בא על מנת להרוג, תן לו צ'אנס, אל תראה פנים של פחד כי הוא עלול להעלב ממך.
אם אתה רואה שהוא מתקרב אליך במהירות בתנועות חדות עם הסכין לעבריך, תבקש ממנו יפה להוריד את הסכין
אם זה לא עזר והוא כבר תקע בך את הסכין בבטן אל תצעק זה עלול להבהיל אותו ולגרום לו לעשות מעשה לא רצוני
אם הוא בא לדקור אותך בשנית, תפנה לאחד מסניפי המשטרה הקרובים אליך
אם אינך יכול להתפנות לאחד מסניפנו או להתקשר ואתה ממש גוסס ועומד למות ויש ברשותך נשק כל שהוא תכוון את האקדח לכיוון התושב הערבי ותבקש ממנו יפה להשליך את כלי החיתוך לארץ
אם הוא לא מקשיב ומתקרב אליך במטרה ליטול ממך את האקדח תיתן 5 יריות באויר במרחק סביר שודאי לא יפגע או יבהיל אותו
אם בכל זאת הוא מתקרב ואתה ברגעיך הספורים ואין כל ברירה והוא עלול לקחת ממך את הנשק תירה יריה חלקה לכף רגלו השמאלית 
במידה והצלחת למנוע ממנו להתקרב אליך אסור לך לירות שוב ואתה חייב להזמין לו סיוע רפואי
הסיוע הרפואי מתחייב ראשית כל לטפל בתושב הערבי ואם ישאר זמן יטפלו גם בך
התושב הערבי יקבל חדר מפואר באחד מבתי הסוהר המפוארים בישראל ויצא תוך כמה שנים בודדות בעיסקת חילופים עם 3 תוארים במחשבים כדי שיוכל אחר כך לעזור לחבריו בשטחים לפרוץ למערכות צה"ל ולעזור לאחיו עם זעם הכיבוש.
אתה בנתיים תשתקם באחד מבתי החולים וכולנו נשכח ממך חוץ ממשפחתך הכאובה, וכמובן אל תבנה על פיצועים אחרי הכל פצע את התושב המועדף על הממשלה בכף רגלו ופגעת בביטחון האזרח הכבוש והמסכן שבסה"כ רצה להגן על ארצו מפני אנשים כמוך שבאו לכאן נגד רצונו!

בתקוה להבנה
משרד הביטחון

זה שאנחנו העם השולט לא קובע מה אנחנו צריכים לדאוג בשבילם. יש תורה! יש דבר ה', הלכה שמורה לנו איך לנהוג! ולא כל מיני חוקים הומניים שרק יוצרים צרות.

הגיעה לבית חולים שלהם (לא סורוקה) יולדת בדואית "מתקדמת" מאיזור באר שבע, בשיחה איתה היא נשאלה למה בעצם היא הגיעה אליהם ולא לבית חולים הקרוב שלה, התשובה היתה שיש שם יותר מידי בדואים.

יש להם הרגלים שונים ואולי חוסר הרגלים. רעש, ביקורים של ילדים וכל אחד שרוצה בכל שעה שהיא

שזה תלוי מי את. אני אישית מעדיפה שיהיה שקט כי אני צריכה את הפרטיות והשקט והעיכול עם הצוציקון החדש(בכלל אני לא משתגעת על הרבה מאוד מבקרים מחוץ למשפחה קרובה), אז אם השותפה בחדר היא סבירה פחות משנה לי שהיא ערביה. באותו מטבע, אני מעדיפה מישהי שומרת שבת כי זה פשוט הרבה יותר מתאים ונוח לי להיות עם מישהי שלא תדבר בטלפון או תראה טלויזיה בשבת. 

באופן עקרוני אני לחלוטין מבינה את הפחדים ואת הצורך בהפרדה, ומצד שני אדם הוא אדם ויולדת היא יולדת. אני ירושלמית, ואחד הדברים הכי מוזרים בעיני הוא בדואליות בקיום שלנו: מצד אחד פוחדים ושונאים, ומצד שני חיים לגמרי ביוחד- נפגשים בסופר, עובדים ביחד ועוד ועוד, וברמה הבינאישית זה יכול להיות נהדר. עבדתי במקום עם הרבה מאוד ערבים והיה ערב גיבוש של העבודה, והלכנו לבאולינג. שיחקנו והיה נהדר וכיף ואז הסתבר שהם למדו לשחק כ"כ טוב מזריקת אבנים. אומר לך את זה אדם שאותך אישית הוא מאוד מחבב, ולא ברור לי מה הרגע המבחין שעושה אותו מאדם בעל דעות לרוצח. מצד שני, אפשר להגיד בדיוק אותו דבר על כל דבר שונה, למשל מגדר. אני מעדיפה להיות עם יולדת ערביה בחדר לבד מאשר גבר שאני לא מכירה. למה? כי יש בשפע גברים שתוקפים נשים, כי אני בעמדת נחיתות וכי זה מפחיד אותי אם אני לא מכירה אותו ואני מברכת על דיני ייחוד כי זה נותן לי תחושה של ביטחון, כמה שזה יכול להיות מעצבן. ויש בשפע מקרים של רופאים ואחיות שמנצלים את המעמד והכוח שלהם.  לכל אחת יודעת מה רמת הפחדים/נוחות/הנורמליות שהיא יכולה להתמודד איתו ולפי זה צריך ללכת. 

אני גם לחלוטין מודעת לבעיתיות בצוות הערבי, כי באמת מי אומר שהם לא יקומו עליך פתאום, אבל בלידה שלי היתה רופאה ערביה מ-ד-ה-י-מ-ה, לעומת רופא יהודי והמילדות והאחיות היהודיות שהיו נוראיות והתעללו בי נפשית ופיזית. הרופאה האוייבת הצילה אותי מידי בני העם שלי. אם הייתי יכולה ללידה הבאה הייתי לוקחת רק אותה, מבחינתי בלי אחות, מילדת או מישהו אחר בחדר. למה? כי היא התייחסה אלי בכבוד, בחמלה וטיפלה בי. עד כדי כך שקניתי לה מתנה כשעזבתי את בית החולים. זה היה ברמה כזאת שהיא באה באידל פיטר, החג הכי מקודש למוסלמים כשהיתה בחופש לבדוק אם אני בסדר. 

אני באמת חושבת שזה נהיה משהו נורא אישי כמו כל דבר אחר ומדיניות של הפרדה שקטה או הפרדה על פי בקשה היא לגיטימית וטובה כי צריך להתחשב ביולדת. יש כאלה שיהנו מחאפלה (מכל עם) ויש כאלה שלא יאהבו את זה. יש כאלה שיפחדו ויש כאלה שזה לא יפריע להן. לסיכום- אישי לגמרי.

בו הרבה ערביות (למשל בבאר שבע יש מלא ערבים וגם בצפת ידוע לי הרבה(אבל שם (צפת) יש יותר דרוזים)

או אשקלון עם אריתראים וכו'.

דבר שני ברור שאני נגד מכמה סיבות:

- העוינות שלי להם וכן להיפך.

- היגיינה, סניטריה.

- פחד מדברים מפחידים העלולים לקרות בגללם.

- ומכל הסיבות שבעולם הרבה יותר כיף לשהות בין יהודיות כמוני!!

ולא עם גויים ועוד איומים כאלה ימ"ש

לגבי רופא אח ערבי אני ממש מפחדת מה את יודעת אם הוא לא בכוונה מכאיב משנה רמות של מינון ח"ו

או כל דבר אחר שלא מעלים על הדעת... ימ"ש. כמו שלא מעסיקים עובדים ערבים במקומות עבודה אחר כך גם כאן ואני לא רוצה לכתוב מה המחשבות הפרועות שלי מדמינות מה יהיה יום אחד.... ח"ו

צריך אם אפשר לבקש להחליף אח או רופא- ערביים או להתיעץ עם עוד חוות דעת (למשל במשמרת הבאה!!)כדי לדעת אם לא קרה כאן אסון!!

בלידה האחרונה היתה לי מיילדת ערביה מקסימה. שהקב"ה יתן לה רק טוב. הצילה לי את הלידה וגם את חווית הלידה.

הלידה קצת הסתבכה לי, והרופא (היהודי) התנהג מגעיל בלשון המעטה

למזלי בנוסף לאחות הערביה והורפא היהודי היה גם רופא בכיר ערבי. והוא היה מקסים גם

עד כדי כך שבאיזשהו שלב היהודי נכנס לחדר והתחלתי לצעוק על בעלי שאני רוצה את הערבי

אני מאמינה שרוב הערבים הם בסדר. 

נכון שיש אחוז קטן שרוצה לרצוח ולהרוג- ובאחוז הזה צריך לטפל בכל הכח

אבל אי אפשר להכליל בצורה כ"כ גסה

בעלי המקצוע הערבים ממה שיצא לי להרגיש הם מקצועיים מאוד. והרבה פעמים ניחנים בלב טוב ורחב.

בנוגע לחדר היולדות- לדעתי השיקולים הם באמת מתוך שיקולי מנטליות.

ואני לא אתפלא אם גם נוטים יותר לשים בנות דתיות עם דתיות וחילוניות עם חילוניות. אז גם זאת אפליה? 

פשוט יותר נוח. והזמן של שניה אחרי הלידה לא נראה לי אידיאלי ללהתחיל לגשר בין תרבויות..

זה ממש לעבור על "לא תחונם"

• האם מותר לחולה לשבח טיפול שקיבל מרופא או אחות או בית חולים של נכרים - בספר נשמת אברהם[9] הביא מדברי הגרש"ז אויערבך והגרא"י ולדינברג [בשו"ת ציץ אליעזר] שהתירו, יעו"ש בנימוקיהם.

• לשבח חכמת הנכרי [בתחום המדע והרפואה] - בשו"ת תשובות והנהגות [7] כתב שלא מצינו במפורש איסור לשבח נכרי בחכמתו, וכפי שמצינו שהרמב"ם שיבח את אריסטו בחכמתו. ולכן כתב שאין כל איסור "לשבח מנהיגי המדינה על חכמתם" [וסיים: "אמנם למעשה נאה ויאה לאחר שמשבח עכו"ם שהוא חכם גדול להוסיף "לא כגדולים שלנו"].

מסכימה?

ואם אתה רוצה אני יכולה להמשיך להתכתב איתך על זה בפרטי.

הייתי עושה את זה אבל אין לי מושג מי אתה.

עם ערביה זכותה לקבל זאת. הם לא ידידנו משכבר הימים הם אויבנו, ומי שלא אז זה מן הסתם בסביבה שחיים בה ביחד ובשלום ערבים ויהודים ואין בעיה. בנוסף יולדת מבקשת שקט וזקוקה למנוחה ובציבור הערבי באים בעשרות וחוגגים, אולי זה הזמן ללמד אותם הלכות מנוחה והתחשבות ביולדות שלהם ואז זה עוד נקודת זכות.

ושוב ערבים הם אויבנו כעת ולא נעים לישון עם אויב באותו החדר וזכות כל חולה להרגיש בטוח ולא מאויים. במיוחד היום שהם רוצחים בכל פינה. שיישאו בתוצאות ונמאס לי לשמוע את התייפיפות השמאל כמה זה לא רגשי והומני, ריבונו של עולם עד כמה להתרפס???

חופשי בעיר או כפר ערבי.

עובדה שעל דברים שיהודי יישב בכלא לערבי לא יעשו כלום.

ובכלל אני לא מבינה למה גברים שמאלנים צריכים לקבוע עם מי להיות בחדר אחרי לידה. שיילדו בעצמם ואז יהיו בחדר עם משפחה ערבית יומיים.

אני מכירה כמה נשים שהיו עם ערביות בחדר אחרי לידה. והכל היה בסדר... עד שהיגיעה משפחה לביקור.

ובכללי יש לי מכרה שיצאה במשך שלוש שנים עם הרבה ערבים. אז כולם היו או עם תיק פלילי או היו קשורים לטרור או מישהו ממשפחה שלהם או מחברים היו כאלה.

יש לי קרובי משפחה שעבדו במטבחים בבתי מלון ובמאפיות ובמפעלים עם ערבים. אז רובם לא אוהבים יהודים ומשתדלים גם לירוק באוכל שהם מגישים. ואין להם שום בעיה להגיד שהם שונאים יהודים אם עובד יהודי מעצבן אותם.

אם אני אראה ערבי במצוקה אני כמובן אזמין לו עזרה אבל בכללי אין לי שום רגש חיובי כלפיהם.

הלידה השניה שלי היתה בניתוח, והייתי מאוד מאוד כאובה, בלשון המעטה.  בעלי קיבל רשות מיוחדת מהאחות להישאר ולעזור לי עם משהו, למרות ששעת הביקור הסתיימה.  השומר, הערבי( ! ! ! ), שחלק מתפקידו הוגדר כעובר בין החדרים ומוודא שאין אורחים שנשארו, אמר לבעלי ללכת.

בעלי פנה לאחות והאחות אמרה לשומר שבעלי יעזוב עוד מעט, ושהיא הרשתה לו להישאר, ולכן הוא יישאר.

והשומר עזב את המחלקה.

כשבעלי, וחמי, שהיה איתו, יצאו משערי בית החולים, השומר חיכה להם עם סכין ביד.  כבודו של השומר הערבי נרמס מהעובדה שאשה (האחות) אמרה לו מה לעשות, והוא היה חייב לעשות כמצוותה.

ב"ה שהערבי לא דקר אלא רק איים ("עשה פוזות").  מבית החולים בעלי וחמי ניגשו למגרש הרובסים והגישו תלונה במשטרה.  תוך זמן קצר המשטרה באה ועצרה את השומר, ומאז, ב"משגב לדך" שמרו רק שומרים יהודים.

אגב, בעלי לא סיפר לי את הסיפור, את הגרסה הראשונה, שבגלל בעלי המשטרה באה ועצרה את השומר, שמעתי למחרת מאחת האחיות...

והסיפור הזה קרה לפני יותר מעשרים וחמש שנים.

רק אם בתי החולים יפסידו בכסף בגלל זה (מדובר בעשרות אלפים על כל יולדת) אז הם יהיו קשובים לרצונות של היולדות.

כל בית חולים מנסה למשוך אליו יולדות, והם יבינו שזה לא משתלם.

עושים לנו טובה שמוכנים שיהיה לנו נעים ושקט אחרי לידה...

לא יודעת על המולה תקשורתית,

אבל כעקרון, את חושבת שזה אפשרי מעשית? גם אם כולנו יחד נרצה את זה ונחתום על כך מיליון פטיציות?..

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.