אני כבר הרבה מאוד שנים מוצא את עצמי בסיטואציה כזאת:
כשאני נמצא יותר בסביבה דתית שמרנית (דוסית בלע"ז) כמו איפה שאני גר, אני מוצא את עצמי מחפף פה ושם ופחות מקפיד על כל מיני דברים. אמנם לא דברים הכי קריטיים להלכה, אבל עדיין, זה סוג של עיגולי פינות.
מצד שני כשאני בסביבה חילונית כמו בעבודה או במילואים או חברים, רמת הדוסיות שלי עולה פלאים ואני לא מחפף בכלום.
תמיד מעניין אותי למה זה קורא לי.
שמתעצמת במקרים השניים ופוחתת במקרים הראשונים.
אחריות כלפי עצמך וכלפי הדת.
וזה נפלא שזה כך, כי יש אנשים שקורה להם בדיוק ההפך.
שמן פשתןעם דגש על ה-ה' בסוף האותה.
לא כ''כ בקלות מעליבים אותישמן פשתןרמזתי לזה: אופס - צעירים מעל עשרים
חפשבא לי שיהיה פשיטא גם בבית....
כשאדם נמצא במקום ש'הוא הדוס' - הוא בכוננות,
וכשהוא עם חברה כמותו הוא משחרר
פשוט זה ככה יוצא לי על אוטומט.
זאת אומרת, כן הייתי כזה בעבר אבל אני כבר לא שם.
זה מאוד מורכב אצלי.... לא אוכל לפרט כאן יותר מידי חחח
כשאני בחברה דתית אני סוג של רוצה להוכיח את עצמי (אולי כי אני חוזרת בתשובה), וכבר קרה לי שהייתי כמה פעמים בשוק שיש דברים שאני מקפידה עליהם ודתיים מבית לא..
וכשאני בחברת חילונים אני לא רוצה להראות שהלבוש שלי משנה את מי שאני, או שאולי אני מתביישת אז אני מנסה להשתלב יותר, נגיד לא לברך בקול לידם וכו'
הלוואי וזה לא היה משפיע החברה שאנחנו נמצאים בה והיינו מקפידים בכל מצב.
אולי זה בא מצד זה שכל אדם אוהב להרגיש מיוחד במשהו, שיש לו משהו שאין לאף אחד (לא מדובר על גאווה)
אצל חברה שלא שומרת יש את ההרגשה הזאת והיא יוצרת דחף להקפיד במצוות
לעומת זאת, אצל חבר'ה ששומרים מצוות כמוך פחות או יותר, אין כבר את ההרגשה הזאת של מיוחדות
כי כולם עושים, כולם מקיימים... ממילא הדחף יורד.
הם רואים אותך ואומרים ככה כל הדתיים וזאת אחריות מאד גדולה
שיוצא לי בסביבה חילונית שבנים מתחילים לדבר איתי כאילו חופשי
ואני כזה 
מה הוא באמת לא קולט שאני דוסית?!
אני עוברת אז אחד אמר לי .." הייי" וכו קיצר דיבר איתי קצת. הוא היה עם חברים.
ואני שותקת
ואז יצא לו "אה שכחתי שאני אלרגי לדוסיות"
כאילו סופסוף הבין שאני דוסית! לקח לו זמן לבחור חעחע...
הזויי זה קורה לי הרבה מידי, וגם אני לא חושבת שאני דתיה לייט
מה שכן בסביבה של דתיים לייט אני יורדת לצערי..
אבל דוסים? - הכי טוב בשבילי!! אני הופכת להיות באבא 
חח ומסכימה איתך על החילונים בלאי 
שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.
ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.
איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.
בלי סוף...עד שאחת התגובות הודיעה חגיגית שזה AI.....כל כך התאכזבתי......
בורחת עוד מעט לארץ קצת נחשלת, בלי אינטרנט, בלי AI......תענוג!
לא מאמין שיש מקום בעולם בלי אינטרנט…
חוץ מקור קיצוני - חושך!
0 שעות אור ביום
משלחת שהתגוררה שם לצורך מחקר...לא היה מספיק קר ובודד לו
אז החליט לעשות התבודדות בקוטב הדרומי בנקודה יותר רחוקה..
הספר לכאורה עוסק במדידת מזג האוויר וכד', אבל הוא
מרתק. במיוחד כמה תובנות שהגיע אליהן...ממליצה.
💯🏆 (על הניחוש המדויק…)פ.א.עברתי היום עם מישהו מהמשפחה על אירופה:
הונגריה - הרב מקריסטיר. אבל נוף - מישורי ולא נראה מעניין, יש שם שולי הקרפטים - דובים חומים בשפע.
רומניה - יש אוכלוסיה ענקית של דובים חומים באיזור ההרים - ודווקא לשם הייתי רוצה ללכת...
מזרח אירופה - הייתי נוסעת דווקא. אחד הבנים רוצה אתרים יהודים. אבל טיול לא מאורגן, קשה להסתדר. אוכל, לינה וכו'
מה גם שהשילוט הוא בפולנית בלבד. בזה הוויז יכול לעזור אולי. קוסמת לי ארוחת בוקר באחו שם, אבל פוחדת שבלי כוונה
אאחוז בעצם אדם, או שהנעליים יתמלאו בדם...מחילה.
דווקא הייתי שמחה לראות את הציון של הגר"א ובעיקר את מי שקבור לידו ( האפר - אברהם בן אברהם הי"ד) זה בליטא. לא אוהבת אותם...
איטליה - יקר ורומא עם הותיקן שלה ודנדוני הפעמונים - לא מושך במיוחד. גם לא הקולוסיאום על
כל הזוועות שהתרחשו שם.
ספרד - רחוק מדי. אנטישמים (זה בעצם משותף לכולם, אבל עדיין לא כל כך בבוטות כמו בספרד -
מה לעשות, האינקוויזיה זורמת להם בדם.
הארצות הבלקניות - נוף יפה מאוד, צוקים ונהרות. אולי.
יוון - אתונה לא עיר יפה, כך שמעתי. הים סביב האיים נהדר מן הסתם, אבל בעונה כזו נורא מתוייר. צפוף.
ובאי אחד מפורסם, בתי התיפלה, כך נראה, מרובים מהבתים האחרים. לא רוצה.
הולנד - חוץ מהבית בו הסתתרו אנה פרנק ומשפחתה, הי"ד - לא מעניינת אותי. יש גם הרבה ערבים.
בלגיה - נשמעים לי אנטיפטים...
אנגליה - הייתי. המקום בו שהה צ'רצ'יל, על מפותיו והסיכות התקועות בהן - מאוד מעניין.
מספיקה פעם אחת.
סקוטלנד - הייתי. ריח מבשלות הבירה באדינבורג הבירה, הכריע אותי תחתי. הם גם מאוד
לא יפים, במיוחד בהשוואה לסקנדינבים. הגענו לשם אחרי שהינו בסקנדינביה...
אירלנד - הייתי. עוני, נשים עם מטפחות קשורות מתחת לסנטר. נכנסנו לבר (בית מרזח
בלעז...) כדי לראות מה זה ועל מה זה, ושני שקצים שאלו אותנו מהיכן אנחנו. אחרי שענינו, אמר אחד לשני:
I TOLD YOU THEY ARE BLOODY JEWS!
יש שם הרבה ג'ינג'ים....
סקנדינביה - דנמרק מישורית. אורבנית כזו.
שבדיה - גם משהו כזה, נדמה לי
נורבגיה - המון טבע, פיורדים, לא הרבה אנשים יחסית לגודל הארץ. אחרי כמה
פיורדים והמון בריות בהירות שיער ועיניים, מתנו משיעמום ושיווענו לאיזו בריה
שחומה; באמת פגשנו איטלקים ואורו עינינו; חומים לגמרי. מקסים.
פינלנד - אגמים. גם מישורית נדמה לי. פעם נתקענו באיזה מקום נידח
על יד בצה , מן הסתם, לפי כמות היתושים שעטו עלינו. עברה מכונית
יחידה ונדירה בכביש הנידח, דווקא מכונית משטרה. נפנפנו אליה ביאוש
והם נפנפו חזרה בטוב לב.... . הסקנו שהעם שם לא מצטיין באינטליגנציה רבתי...
כרתים - זאתי הנחשלת קצת. הכל בעצלתיים. לא יפה. נוף מזרח תיכוני -
עצי רימון, תאנה....אולי בהרים יפה אבל לא הגענו לשם.
אין בית חב"ד. אין שום דבר כשר. כלום. אפשר רק פירות
וירקות. הבאנו עמנו מנות חמות פיתות הרבה גבינה צהובה
והבטחתי בלי נדר, לא לראות גבינה צהובה בחיי יותר...
מקווה שאמרתי באמת בלי נדר, כי שכחנו מזה בכלל....
אבל הים. הים רבותי זה לא הים תיכון שלנו. שדומה לנו בעצבנותו
ומרדנותו....ל...לא. זה ים טורקיז שקוף צלול שקט, הסובב את האי
מכל צדדיו, הוא כנראה מתאים עצמו לסביבה (או להיפך..) ים
עצלתיים כזה; דגים צבעוניים, מאוד יפה.
אבל החוף לא נעים; זפזיפי כזה, חורק, גבשושי...
אולי ניסע לשם. אולי אסע לשם.
נכון, אין חוף נפרד, אז היות ועדיין לא תיקנתי את
עצמי לחלוטין, הולכת לחוף רגיל. משתדלים אם
אפשר בפינה.
ובכל זאת, כל העיניים (רוסים והרבה גרמנים)
מופנות אלי; בניגוד חריף לאופנה הרווחת על החוף,
אני נכנסת למים עטופה מכף רגל עד ראש.....
נראה לי שגם הדגים נדהמו...
אבל זה המינימום שאני יכולה לעשות, מקווה
שהשם לא כועס ועדיין יש לו סבלנות אלי...
הצלחנו לקטוף 2 סברסים בר בדרך לאכסניה
שלנו; מאוד התרגשנו....
המסעדות מלאות תיירים, ואלו של הדגים
משליכות את השיירים בצדדים למטה והריח,
הריח.....כפרת עוונות.
מזרח רחוק - יקר ולא רוצה לראות מיני
שקצים בדוכנים...וחם ונורא לח...
אפריקה - יקר. פוחדת מאריות.
אוסטרליה - יקר. פוחדת מכרישים.
אמריקה - יקר. פוחדת מכרישים (פלורידה, קליפורניה...) וגם מתנינים...
צרפת, כמובן שלא. אם ארצה, אלך לעיר העתיקה,
חבל על הכסף של הכרטיס.
אנטרטיקה- דווקא לשם הייתי רוצה, אבל
אמרתם שקר מדי. וגם יקר מדי. נורא
רוצה לראות לוויתן בגודל טבעי במקום
הטבעי שלו. מה רבו מעשיך....
( הא, גם שם יש דובים.....נזכרתי)
בקיצור, אין לאן ללכת.
אולי בארץ שלנו יש מקום נחמד?
בצפון? לא יקר ולא מעדיפה דווקא
סביב הכינרת. אבל כן בצפון צפון...
אבל רגע, חיזבאללה...
אוף!
ממך אליך אברח...
עכשיו- כל זה היה מזמן מזמן מזמן, עם תרמילי גב כבדים
בלי הרבה כסף, במיוחד בסקנדינביה - חלמתי ללא הרף
רק על שוק מחנה יהודה...
ודעו לכם - זה לא כיף כמו שזה אולי נשמע. התרמיל, כאמור
כבד. מצטמצמים באוכל, חם (או קר). האכסניות לפעמים
לא נחמד בהן, במיוחד שאיזו בחורה גרמניה מספרת בהתלהבות
וקול רם מאוחר בלילה, לחברתה, משהו בגרמנית מעצבנת ומפריעה
לישון..
ובכלל, רוצים כבר מקום ביתי. לא לנדוד כל הזמן.
אבל הייתי צעירה והיתה אופנה לנסוע לחו"ל
וזהו.
ובכל זאת, עדיין, לא אוהבת כל כך בתי מלון.
אנקטודה נחמדה - הגענו פעם לאכסניה,
היה מאוחר והדלת היתה נעולה (נדמה לי
שהיתה אחת פתוחה בצד השני אבל לא ידענו)
אז פרשנו את שקי השינה על המפתן ונכנסנו
לתוכם.... בלילה התעוררתי לקול נקישות
עדין (גשם קל טפטף). הרמתי את הראש
מהשק וראיתי raindeer - זה אייל צפוני
יוצא מהיער ופוסע לעבר שוקת או משהו
שהיה לידינו. זה היה כל כך יפה. כל כך
מיוחד. היה שווה לישון על האבן הקרה...
זה היה בנורבגיה או פינלנד. לא זוכרת.
שבת שלום! (המטבוחה נשרפה לי בינתיים...)!
עכשיו ברצינות - האם מישהו מכיר איזו אכסניה
לגמרי כשירה (מהודרת) בצפון? ליד הבניאס או
החצבני? רחוק מלבנון? בלי יתושים......!
לטוב; שתי הגרסאות מוצאות חן בעיני. הזמר הוא לא זמר באמת?
לא רע הAI הזה אבל לא רוצה אותו בתור ידיד משפחה.....מעדיפה בן אדם. אנוש.חי.
אולי תצטרכי לקבל את זה, הAI משתפר בלי סוף...
הנה קטע משיר אחר שלי - היית מאמינה שזה 100% AI???
אתה - חיים ישראל.
משהו משותף בכל השירים האללה. לקוח כנראה משיר צרפתי. מאוד יפה.
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??
אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!
שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין
ספרים כאלה.
פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:
איך בונים אמונה.
נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר
משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)
ואת הרמח"ל (דעת תבונות).
חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.
שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.
לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא
תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)
הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח
את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.
בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין
אותך בנושא.
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץבפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
עבודה.
הבחור ישב שבעה על אמא שלו. הייתי צריך אותו אבל סתמתי את הפה. מתישהו הוא עצמו התקשר.
אני: "המקום ינחם אתכם, מה שלומך?"
הוא: (משהו של עבודה)
נראה לי אני הראשון שיחברו לו סיב אופטי לקבר. או משהו כזה. בשבת חשבתי שאני כנראה אהיה האדם היחיד שמצטער שלא עבד מספיק לפני שהוא סיים. בדרך כלל אומרים שמצטערים על עוד זמן עם המשפחה או דברים כאלה. אני לא בקטגוריה.
מה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
