אני כבר הרבה מאוד שנים מוצא את עצמי בסיטואציה כזאת:
כשאני נמצא יותר בסביבה דתית שמרנית (דוסית בלע"ז) כמו איפה שאני גר, אני מוצא את עצמי מחפף פה ושם ופחות מקפיד על כל מיני דברים. אמנם לא דברים הכי קריטיים להלכה, אבל עדיין, זה סוג של עיגולי פינות.
מצד שני כשאני בסביבה חילונית כמו בעבודה או במילואים או חברים, רמת הדוסיות שלי עולה פלאים ואני לא מחפף בכלום.
תמיד מעניין אותי למה זה קורא לי.
שמתעצמת במקרים השניים ופוחתת במקרים הראשונים.
אחריות כלפי עצמך וכלפי הדת.
וזה נפלא שזה כך, כי יש אנשים שקורה להם בדיוק ההפך.
שמן פשתןעם דגש על ה-ה' בסוף האותה.
לא כ''כ בקלות מעליבים אותישמן פשתןרמזתי לזה: אופס - צעירים מעל עשרים
חפשבא לי שיהיה פשיטא גם בבית....
כשאדם נמצא במקום ש'הוא הדוס' - הוא בכוננות,
וכשהוא עם חברה כמותו הוא משחרר
פשוט זה ככה יוצא לי על אוטומט.
זאת אומרת, כן הייתי כזה בעבר אבל אני כבר לא שם.
זה מאוד מורכב אצלי.... לא אוכל לפרט כאן יותר מידי חחח
כשאני בחברה דתית אני סוג של רוצה להוכיח את עצמי (אולי כי אני חוזרת בתשובה), וכבר קרה לי שהייתי כמה פעמים בשוק שיש דברים שאני מקפידה עליהם ודתיים מבית לא..
וכשאני בחברת חילונים אני לא רוצה להראות שהלבוש שלי משנה את מי שאני, או שאולי אני מתביישת אז אני מנסה להשתלב יותר, נגיד לא לברך בקול לידם וכו'
הלוואי וזה לא היה משפיע החברה שאנחנו נמצאים בה והיינו מקפידים בכל מצב.
אולי זה בא מצד זה שכל אדם אוהב להרגיש מיוחד במשהו, שיש לו משהו שאין לאף אחד (לא מדובר על גאווה)
אצל חברה שלא שומרת יש את ההרגשה הזאת והיא יוצרת דחף להקפיד במצוות
לעומת זאת, אצל חבר'ה ששומרים מצוות כמוך פחות או יותר, אין כבר את ההרגשה הזאת של מיוחדות
כי כולם עושים, כולם מקיימים... ממילא הדחף יורד.
הם רואים אותך ואומרים ככה כל הדתיים וזאת אחריות מאד גדולה
שיוצא לי בסביבה חילונית שבנים מתחילים לדבר איתי כאילו חופשי
ואני כזה 
מה הוא באמת לא קולט שאני דוסית?!
אני עוברת אז אחד אמר לי .." הייי" וכו קיצר דיבר איתי קצת. הוא היה עם חברים.
ואני שותקת
ואז יצא לו "אה שכחתי שאני אלרגי לדוסיות"
כאילו סופסוף הבין שאני דוסית! לקח לו זמן לבחור חעחע...
הזויי זה קורה לי הרבה מידי, וגם אני לא חושבת שאני דתיה לייט
מה שכן בסביבה של דתיים לייט אני יורדת לצערי..
אבל דוסים? - הכי טוב בשבילי!! אני הופכת להיות באבא 
חח ומסכימה איתך על החילונים בלאי 
אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?
ברור שבכך יש איסור חמורארץ השוקולדהערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה
תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.
כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.
צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.
אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:
הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
זו אמירה מאוד מוזרה.
לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.
שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים
(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)
אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?
התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.
או האריות בכסא שלמה.
גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות
(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)
וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍
תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?
מה עושה את ההבדל?
אה.. וחודש טוב! 😊
אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער
נעשה לו קוקיות, שיהיה בת
איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉
"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?"
"ראש עיר או ראשת עיר?"
כן ראשת זה חארטה..
מחבבת שגרה
היא לא חייבת להיות משעממת
בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה
שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי
לא שזכרתי את זה
אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות, ידידי.....רחמנות. באמת.
חבל.
לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.
חודש טוב לכולם!
