תבדוק - האם היא חזקה במקום הדתי שלה?

האם המשפחה שלה מקבלת ומכבדת את העובדה שהיא התחזקה?

האם המשפחה היא משפחה של אנשים טובים, ישרים והגונים, עם דרך ארץ ולב טוב?

אם התשובה לשאלות האלה היא "כן" אז אין לך ממה לחשוש, לדעתי.

אני נשואה לבעל תשובה שגדל בבית חילוני למהדרין, בחו"ל. אענה עם תשובות לשאלות שהציגה "בת 30":

• האם הוא חזק מבחינה דתית? כן
• האם המשפחה שלו מקבלת? כן ולא. בהתחלה היו בשוק, אחר כך למדו לקבל עם השנים. האבא אפילו התחיל ללכת לבית כנסת ולשמוע שיעורים בעקבות חזרת בעלי בתשובה. האחים - מדי פעם שואלים שאלות, מדי פעם מתבדחים על זה. לי אישית ההתבדחויות מציקות. בהתחלה זה אולי קצת משעשע אבל אחר כך זה בבחינת "כבר נהיה מציק, לא מצחיק". חמותי, שתהיה בריאה, מעולם לא השלימה עם השינוי. קשה לה מאווווד עם זה וזה מקרין על הקשר שלה אתי ומשליך על הקשר שלי עם בעלי (אבל יכול להיות שזו הבעיה הפרטית שלי ושלו כי הוא נוטה לגונן על משפחתו ולהשאיר אותי חסרת הגנה מבחינה רגשית). אני רואה אותם פעם בשנה-שנתיים. כל פעם שהיא רואה אותי, בלי יוצא מן הכלל, היא מעירה לי על הלבוש השמרני מדי לטעמה ועל כמה חבל שלא רואים את השיער שלי. מציק ברמות. מעביר לי מסר שהיא לא מסוגלת לקבל אותי כמו שאני.
• האם המשפחה היא משפחה של אנשים טובים, ישרים והגונים, עם דרך ארץ ולב טוב? כן אבל יש מקרים של חוסר רגישות, לדוגמה, כשהיינו אצלם, אחרי ארוחה בשרית, אח של בעלי אכל גלידה לעיני בתי בת הארבע. הוא התנצל בבדיחות בפני בעלי אבל לרגע לא חשב מה זה עושה לילדה הקטנה שיושבת מולו.

אני לא אומרת לפסול אבל חשוב לדעתי לבדוק את מידת הרגישות לזולת של בן הזוג הפוטנציאלי ועד כמה המשפחה שלו יכולה לקבל את השונה, כי בסופו של דבר מתחתנים גם עם המשפחה שלו.

ישנן משפחות שיעירו על כל דבר, ינסו להתערב וכו', והן דתיות ומתאימות בדרך החיים.

כדאי לדעת שהם מקבלים ולא יערימו קשיים על כל צעד ושעל.

וצריך לזכור שגם אתם צריכים לקבל, למרות שזו לא דרך החיים שלכם, אבל צריכה להיות הבנה והסכמה שזה לא פוגע בכם וחינוך של המשפחה שלכם.

לא הילדה הקטנה ולא הדוד החילוני מבינים מה זה פרווה. הילדה רואה שאוכלים לה גלידה מול העיניים ואבא ואמא אוסרים, בעוד שהמבוגר, שמצופה ממנו לרגישות, מתעלם מרגשותיה.

אנשים, תהיו קצת רגישים בתגובות שלכם. נושא הדיון הוא רגישות וסובלנות.

נכון מאוד, אבל אציין שחמותי מסתדרת הרבה יותר טוב עם גיסתי החילוניה ועם גיסתי הגויה. הן הרבה יותר דומות לה - נוסעות בשבת, אוכלות הכל, עושות כושר, מסדרות ציפורניים וכו'

אם אתה סבור שהם לא יתערבו בנעשה בביתכם לכשיקום (למשל, לא ינסו להתעבר בסוגיות כגון חינוך הילדים, לאילו מוסדות לימוד יישלחו וכו'), וכמו כן, הם לא יצרו קונפליקט אצל הילדים ("חמודי, בוא אני אסיע אותך באוטו לים בשבת, עזוב את השטויות של אבא ואימא"), אז לא אמורה להיות שום בעיה. 

את זה אני כותב כחוזר בתשובה הנשוי לחוזרת בתשובה.

אם החשש הוא מצד היותם מסורתיים- אני לא בטוחה שיש בעיה. אין בעיה שילד יחשף לאנשים שהם לא בדיוק לפי התבנית.

אם יש באמתחתם מידות טובות, חסד, צניעות. אין מה לחשוש. גם מצד חנוך ילדים

אם המצב אחרת, זה באמת יכול להוות בעיה, אבל אם הבחורה חזקה ומוכנה להקריב הקרבות האמת די גדולות

למען שתצמיחו יחד משהו חדש ושונה- כדאי להמשיך לנסות

אני הייתי במקביל גם מתייעצת עם רב. רב הוא אישיות בעלת ראיה רחבה והוא לא רק מקור לשאילת שאלות הלכתיות, אלא גם הנוגעות לחיים בכלליותם.

הצלחה רבה!

מדברים הרבה על קרוב וגרעינים תורניים בערים , פנים אל עמ"י וכו'- כדי שתהיה החשפות לדתיים בקרב האוכלוסיה  וחיזוק האחדות.  אם הבחורה באמת חזקה ומתאימה לך- לא לפסול. והמשפחה- זו ההזדמנות לפנים אל פנים. אין הכוונה שתעיקו עליהם בנסיונות להחזיר בתשובה- אך בהחלט אפשר להוות מודל תורני מבלי להתנתק להיות משפחה אוהבת,בלי לוותר על העקרונות. . זה אתגר לא פשוט אבל קידוש השם גדול.

אנחנו שומרים שבת, המשפחה של בעלי לא.

עד שהגעתי הם היו מבשלים בשבת.. 

היום מסיימים את הבישולים לפני כניסת שבת ויש פלטה ומיחם

מצד שני הם מדליקים טלויזיה בחדר ומסתובבים עם פלאפון בבית

תכניס למשוואה הזאת גם ילדים, שרואים פלאפון ורוצים אותו.

מצד שני, לדעתי יש כאן עניין של חינוך לחיים- זה שזה קיים לא אומר שאתה לוקח את זה

הרי מתישהו הם יצאו ל"עולם הגדול" ויראו הרבה דברים שאני מקווה שיצליחו לעצור את עצמם מלגעת בהם..

צריך לראות שהמשפחה תבוא לקראתכם, זה לא טריוויאלי..

וגם לברר עם עצמך שאתה מוכן לפשרות, ועד לאן (אני למשל מוכנה להתמודדות של הילדים עם פלאפונים בשבת אבל לא לאוכל שבושל בשבת..)

לשאול אותה בעדינות, מה טיב הקשרים שלה עם הוריה, לראות עד כמה היא עצמאית בקבלת החלטות או יותר תלותית. את אופי המשפחה האם היא מכילה ובעלת מידות טובות זה אתה יכול לבחון יותר לעומק רק אם תבקר אצלה בבית ותראה האם היחס כלפיך מכבד או יותר ביקורתי. אבל לגבי המשפט האחרון שאמרתי זה לא תנאי הכרחי מכיוון שיש הרבה מקרים בהם הורים בהתחלה לא התלהבו מבן הזוג ואחרי החתונה שהכירו יותר לעומק את הבנאדם אז הם שינו גישה לגמרי וממש כיבדו והעניקו.

בשורה התחתונה, אם הבחורה עצמה החלטית וגם אתה אז משפחתה לא אמורה להוות בפניכם מכשול כי העיקר זה הקשר בין בני הזוג.

בהצלחה רבה!!

מה שקובע זה הבחורה עצמה, הקשר ביניכם. והדרך המשותפת עליה תרצו ללכת. זה שאנשים לא דתיים או מסורתיים לא נוגע אליך בכלל. ודרך אגב משפחה דתית או לא דתית, לא משמשת בהכרח מדד לחיים תקינים ומוסריים. יש כמה דתיים שיש להם הרבה ללמוד מחילוניים או מסורתיים.

לצורך העניין, מכירה משפחות עם ילדים שחזרו בתשובה והקשר כרגע עם ההורים מאוד גרוע... על הרקע הזה..

אגב הבת של השכנה שלי חזרה בתשובה ומגיעה לאמא שלה כל יום שישי עם סירי אוכל שהיא בישלה וכל הילדים בשביל לאכול עם סבא וסבתא, אז גם המקרה ההפוך קיים..

אבל יש דברים שצריך לשקול, בעיקר אם מניחים שבאיזשהו שלב יהיו מעורבים ילדים בעניין:

מה הכשרות של הבית? הילדים יוכלו לאכול שם?

מגיעים לבקר בשישי-שבת? ואם כן- איך מסתדרים מבחינת שמירת שבת? (פחות קשה כשגרים במרחק הליכה, יותר מסובך כשצריך להגיע לכל הסופ"ש כולל לינה וארוחות..)

ואלו רק דוגמאות..

זה לא לעשות מנמלה פיל, זה משהו ששווה להתייחס אליו לפני שנכנסים לזה ולקבל את ההחלטה כשאתה מבין את כל הנתונים..

חבל להפסיד בת זוג בגלל משפחה.

בתנאי שאתם אנשים בוגרים ולא תלויים בהורים כמובן.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.