את בודקת את המעון, את המטפלות, אם מספיק חמות וכו.

וזה מספיק.

אלפי ילדים נמצאים במעונות ונהנים מאוד.

בבית!!!

את עושה את הצעד הנכון הוא יגדל שם ויתפתח ! יכיר עולם,חברה,משחקים חדשים,פעילויות מלמדות..

את תראי שהוא יתחיל לקבל אישיות משל עצמו ... יהיה לו חברים .. הוא בטוח יהנה!! ילדים בגיל הזה ממש צריכים כבר את החברה וההתעסקות..

הוא בגיל מעולה להיכנס למעון (את שלי הכנסתי בגיל 4 חודשים..) !! זה יעשה לו ולך רק טוב!

ברור לי שבררת על המעון.. ואם מדובר במטפלת טובה - הילד שלך יקבל יחס מושלם ..

בהצלחה .

מקוה שעודדתי ..

גם אני הכנסתי את בני בגיל 9 חודשים למעון.ואני חושבת שזה אחלה תיזמון ב"ה. כמובן שההתחלה הייתה טיפה קשה ( למרות שגם יצאו לו 6 שיניים יחד בדיוק באותו הזמן) היה לו קשה להיפרד ממני בבוקר אבל כל יום ראינו התקדמות ועכשיו הוא כבר ממש קופץ לידיים של המטפלת ואני רואה את כל המיומנויות שהוא רכש במשך השנה הזו וזה פשוט מדהים!

אבל בכל זאת צריכה עידוד כי בני השני בן חודש וחצי עכשיו ובע"ה יכנס בתחילת שנה למעון והוא יהיה בן 5 חודשים בערך... יש כאן משהי שהכניסה בגיל הזה? פשוט הם ניראה לי עוד כ"כ תלויים בנו שזה ממש מפחיד אותי..

למרות שאני כבר מכירה את המטפלות בכל זאת... מחשיש אותי.. וכואב לי שלא אוכל להישאר איתו עוד..

ד"ר מיכאל אבולעפיה ממש מתנגד לזה. אבל זה עניין של גישה. זו הגישה שלו. נכון שהוא פסיכיאטר ילדים והוא לא ממציא אלא מסתמך על שנים של לימוד ונסיון בתחום.

מצד שני אני מאמינה שיש אנשי מקצוע מהצד השני שלא מנחים ככה.

העיקר שהילד יקבל את תשומת הלב הדרושה ולא יהיה מצב שבו הוא שוכב ובוכה כמה דקות ואף אחד לא ניגש (ובתור אחת שעבדה במעון אני יכולה לומר שזה זה קורה לכל תינוק במעון. את מטפלת אחת על 6 תינוקות בני 3 חוד' - 9 חוד'. תחשבי איזה קשה זה לטפל בתינוק אחד בבית לבד וכמה תשומת לב הוא דורש, אז תכפילי את זה פי 6...בזמן שאת מחליפה/מאכילה/מרדימה תינוק או שניים תמיד יצוצו אלו שהיו רגועים ופתאום צריכים טיפול כשאת עסוקה ולא יכולה לגשת. כלומר זה לא מרוע לב, פשוט כורח המציאות)  

ההתחלה תמיד קשה .הבת שלי  בת8 חודשיםהוכנסה למטפלת כעת רק ל2 שעות

ועדיין לקח לה זמן להתרגל.. היה קשה ומתיש אבל היא גדלה מזה.

וגם אני עדיין

תראי, באופן בסיסי, זה ברור שלתינוק הכי טוב להיות עם אמא. כל פסיכולוג וכל מומחה בענין יגיד לך את זה.

כך שהכנסה למסגרת, מבחינת הילד היא בעדיפות שניה.

מה לעשות ובדור שלנו רוב האמהות נאלצות להכניס למסגרת בגיל צעיר מאוד מאוד.

אני מניחה שגם את בקטגוריה הזאת.

אישית, אני מעולם לא הכנסתי למעון אף ילדה. תמיד העדפתי מטפלת.

למה? א. כי אצל מטפלת יש פחות ילדים, גם בקבוצה עצמה וגם באופן כללי- יש אווירה ביתית ולא מסגרתית.

         ב. כי המטפלת היא דמות של סבתא טובה כזאת, ומכיוון שאמא שלי רחוקה ממני אז הדבר הכי קרוב לסבתא הוא מבחינתי הכי טוב...

         ג. כי אצל מטפלת התינוק אוכל מה שאת מביאה לו ולא את האוכל של המעון. נכון שבמעונות מתפארים בתפריט שלהם אבל תכל'ס- כל הדגנים שהם אוכלים הם דגנים לבנים, ויש עוד כמה נקודות בתפריט שאני אישית לא מעונינת בהן. למי שמקפידה על הדברים האלה- זה חסרון גדול במעון. אם את ממילא לא מקפידה- אז זה באמת לא משנה.

 בלי קשר למעון או לא- שימי לב שגיל 8 חודשים הוא גיל שמתפתחת בו מעין חרדת נטישה. יכול להיות שהתינוק יהיה דבוק אלייך יותר מהרגיל ויהיה לו מאוד קשה להיפרד.

בכל אופן, בהצלחה...

אני הייתי עם הבת שלי בבית עד בערך הגיל הזה והרגשתי שהיא פשוט משתעממת! כמה כבר את יכולה להעסיק אותה?

ממש התלבטתי אם לשלוח אותה למשפחתון ואמרתי שננסה, והיה לה כ"כ כיף ב"ה! אומנם יום-יומיים היה לה קצת קשה אבל אח"כ היא פשוט קפצה למטפלת. הרגשתי שהיא הרבה יותר חיונית, גם ההתפתחות ממש השתדרגה... בקיצור ראיתי שטוב לה ב"ה.

יכול להיות שבגיל קטן יותר כן עדיף להשאיר בבית אבל לדעתי זה כבר גיל שתינוק מאד יכול להתחבר לחברה ולמה שיש במשפחתון.

ואני כותבת לך תשובה כללית- לא כלפייך אישית.

א. ב"ה שאין בעיות רגשיות. אבל יש ילדים שיותר רגישים נפשית וזה כן יכול להשפיע עליהם.

ב. אני חושבת שעיקר ההשלכה של פרידה מהילד בגיל צעיר היא לא השלכה שניתן למדוד אותה בX או Y במשך כמה חודשים. כשאני מסתכלת על חברה שבה ילדים נפרדים מאמם בגיל צעיר ומשווה לחברה שבה ילדים נמצאים עם אמם עד גיל בוגר יותר- 3, 5, או יותר אז רואים שיש הבדלים.

ונכון שאנחנו \, רובנו לפחות, לא חיים במציאות של להיות עם הילדים עד גיל 3 או 5- הן מבחינה אישית והן מבחינה כלכלית, אבל צריך להיות מודעים לזה שיכולולת להיות השלכות. השלכות על הקשר בין ילדים להורים. לא שאין קשר טוב, אבל בין אמא לילד שנמצא איתה כל היום יש קשר אחר. מי שחוותה את זה יודעת- הבנה עמוקה יותר של נפש הילד, קליטה של כל מיני ניואנסים.

נכון שאולי מה שכתבתי קצת מכליל, אבל בגדול אני חושבת שזה נכון...

וגם אני נאלצת להיפרד מהתינוקות שלי בשלב כלשהוא- הרבה לפני גיל חמש...

זה טבעו של שרשור...

הפותחת שאלה שאלה, וקיבלה הרבה תשובות.

מהתשובה שלי התפתח לו דיון.

זה לא חריג וזה מקובל, כל עוד זה לא הופך לניצלוש מוגזם.

לא הפחידו - הביאו למודעות צדדים שונים. זה טיבו של שירשור.

ובמיוחד בשבילך- לא מאנונימי.

אנחנו נשים, מתפתח דיון, הפותחת שאלה על להוציא תינוק מהבית מתוך מחשבה ורצון לשמוע את הדעות השונות של נשים בעניין. על הדרך קיבלה גם דעות מגוונות על לאן לשלוח אותו.

לא צריך להפוך כל דבר לשלילי ולא כולנו אנשים רעים

בלי פרופורציה בכלל.

מותר להגיב מאנונימי - כמו בת 30 - ג

כמו בת 30, גם אני מגיבה לעצם הענין ולא אלייך אישית. מותר להגיב מאנונימי.

יש כאן המון שרשורים שהתפתחו בהם דיונים משניים קצרים. והדיון הזה הוא קשור מאוד לנושא.

וחוצמזה, הדבר האחרון שעשיתי זה להפחיד אותה.

לדעתי כתבתי בצורה מאוד עדינה ומאוזנת,עם הבנה מלאה לצורך לשים תינוק במסגרת.

אני באמת לא מבינה למה את מגיבה ככה.

במעון יש לחץ מטורף של מטפלת אחת על 6 תינוקות (כלומר יש מצב לכיתות עם 20 תינוקות ו 4 מטפלות). יש גם כיתות עם 22 פעוטות ו 2-3 מטפלות. פשוט טירוף. תחושה שאת עובדת במפעל (רק הריח של הטיטולים והמחלות שמסתובבות שם...)

חוץ מזה שברוב המעונות המנהלות מתנהגות לא ממש יפה למטפלות ולכן המטפלת לא מרגישה כזה כיף בעבודה. יש לך תמיד מנהלת שמסתובבת לך בין הרגליים ונושפת בעורפך עם ביקורת מפה ועד הירח (אפשר לחשוב איזה שכר את מקבלת)

המטפלות במעון אולי לא מתעסקות בבישולים וכביסות אבל בד"כ הן גם לא מתייחסות מי יודע מה לילדים. יותר יושבות ומפטפטות ומסתכלות עליהם. דואגות שאף אחד לא נופל/ננשך/עיף/רעב/בוכה.

מנסיון ראיתי שבבית טיפלתי בילדים הרבה יותר טוב, עם הרבה יותר חום ואהבה מאשר במעון.

ברור שמה שאני אומרת זה לא מה שקורה בכל מעון אבל בהחלט מה שקורה בהרבה מעונות.

לא רוצה להלחיץ את הפותחת אבל אל תעשו ממעון משהו שהוא לא. 

אז מה אם המטפלות רואות אחת את השניה? זה הופך אותן לפחות ממורמרות? פחות נרגנות?

אז היא בטוח לא תרביץ לבן שלי כי רואים אותה. יופי. מה ימנע ממנה לצעוק עליו? זה שרואים אותה? (לא חושבת) מה יתן לה את הכוח להיות חמה וסבלנית ואוהבת? השכר מינימום? (לא חושבת)

מטפלת צריכה יחס מכבד מההנהלה ומההורים ושכר הולם. במעון בד"כ אין לא את זה ולא את זה.

אם כבר הפותחת הולכת על מעון הייתי ממליצה לה לברר מה טיב היחסים בין המטפלות (מקווה שיש שם אווירה טובה של אחווה ועזרה הדדית) ומה טיב היחסים בין המנהלת למטפלות.

מטפלת- היא סוגרת את הדלת אחרייך ואין לך, ולאף מבוגר אחר מלבדה מושג מה הולך שם.

מעון יש הרבה יותר כניסה ויציאה של הורים. יש כמה מטפלות שעובדות באותו החדר , יש מנהלת שעוברת בין הכיתות והילדים, הדלתות בדרך כלל לא אטומות לגמרי ואפשר לראות מה קורה מבחוץ. יש הרבה יותר פיקוח.

שימו לב כמה מקרי התעללות היו במעון, וכמה היו אצל מטפלת פרטית..

המלצה שלי-אם את לא מכירה באופן אישי מטפלת, עדיף מעון.

עוד דבר חשוב-

ילד מרגיש את אמא שלו. אם לך יהיו ייסורי מצפון התינוק ירגיש את זה ויפעל בהתאם. יהיה לו קשה להסתגל למסגרת החדשה והוא יצמד אלייך הרבה יותר. יבכה ויתפנק.

קיבלת החלטה? תיהי שלמה איתה. מיליוני תינוקות בעולם הולכים למטפלת או למעון ויוצאים בסדר גמור ואפילו יותר. ייסורי מצפון שלך הם אלה שיגרמו לילד בעיות רגשיות.

בהצלחה!

היית פעם במעון אחרי שההורים הולכים? מדהים כמה ההורים בודקים כל מה שלא חשוב ולא בודקים כל מה שחשוב.

זה כמו ההורים שכל הזמן מקטרים למנהלת על המטפלת או מגיעים בסוף יום לאסוף את הילד עמוסי תלונות.

הם פשוט לא מבינים כמה בדרך הזו הם פוגעים באיכות הטיפול שניתנת לילד שלהם.

המנהלת שמסתובבת במעון היא היא הבעיה והיא זו שגורמת לטיפול בילדים להיות כזה לא חם ולא אוהב.

היתרון היחיד בזה שיש שם הרבה אנשי צוות זה שלא יכולים להרביץ לילד שלך.

מצטערת, אבל לי יש עוד כמה דברים ברשימת הדרישות שלי חוץ מזה שיביאו לילד שלי לאכול ושלא ירביצו לו...

גם אני מ-א-ו-ד מסכימה עם הפסקה האחרונה שלך, אבל בעיני צריך לשלוח למעון בידיעה מה זה מעון. 

אני לא יודעת על איזה מעונות נפלת ,

אבל מנהלת של מעון אמורה לגרום למעון להצליח.

אמור להיות אכפת לה שהצוות טוב. קשוב לצרכים של כל תינוק. שהכל מנוהל כמו שצריך ושאין מצב כזה שגננת לא משתלטת על ילדים או שכמה תינוקות בוכים ביחד והגננת חסרת אונים.

זו מנהלת מעון טובה וזה הרציונאל של הקיום שלה. למה את כ"כ פוסלת אותה על הסף??

כמובן שיש לבדוק את טיב המעון. אני באופן אישי שולחת למעון פרטי. לאחר שבדקתי אותו בזמן שההורים נמצאים, ושלא.

הכי הכי חשוב לי , אם כל הכבוד, זה כן, שלא ירביצו לילד שלי. כמובן שחשוב לי חום ואהבה , התפתחות תקינה וכו'. ואת זה אבדוק כמובן במעון אבל הכי הכי חשוב זה כן, שלא ירביצו לו.

אנחנו מדברים פה על תינוק בן 8 חודשים, זו הייתה השאלה של הפותחת . בגין כזה תינוק או יונק, או אוכל תמ"ל ותוספת של פירות מרוסקים וכו'.

את זה הוא יקבל גם במעון וגם אצל מטפלת. לא מדובר בגין גדול שבו הילד מקבל אוכל מתועש וזה לא בשליטת ההורים.

תדמייני לעצמך מורה בכיתה שהמנהל נמצא בכל שיעור שלו, צופה בו, או לחילופין נכנס בהפתעה ובלי הודעה מראש לכל שיעור שרק מתחשק לו 6 פעמים ביום.

בנוסף על זה הוא מעביר ביקורת בצורה לא נעימה ולעיתים קרובות ביקורת פשוט מיותרת ("הכסא הזה לא מוצמד לשולחן" , "אל תשטפי את הרצפה ככה, תשטפי ככה" ועוד הערות מיותרות מהסוג הנ"ל)

כמו כל אדם גם מנהלת מעון יכולה לבחור להיות חכמה ויכולה לבחור שלא. להציק לעובדות חסרות השכלה, שמקבלות שכר מינימום עבור נקיון/החלפת טיטולים/שטיפת כלים/סידור חצרות, זה פשוט לכרות לעצמך בור. 

בחיי עבדתי ב 7 מעונות במקומות שונים בארץ (כולם של התמ"ת) וראיתי שיש מין יצר הרע למנהלות (שכמובן לא כולן משתמשות בו), להעיר, להציק, להעביר ביקורת ממש לא בונה...סתם כי היא יכולה. כי לה יש השכלה ולך אין, כי היא יכולה לפטר אותך ואת לא אותה.

גם לי חשוב של ירביצו לילד שלי, אבל חשוב לי עוד הרבה דברים. חשוב לי שלא יצעקו עליו, שלא יצחקו עליו ויזלזלו בו, שלא ישנאו אותו, שלא יזניחו אותו כי הוא רק "רוצה ידיים" ויש עוד מליון ילדים לטפל בהם חוץ ממנו.

מעון פרטי שונה מהותית בהתנהלות שלו ממעון תמת, כי התמת כופה את הכללים הנוקשים שלו על כל המעונות בארץ. במעון פרטי יש מקום להרבה יותר גמישות עם המטפלות וההורים. (וגם עם המשכורת של המטפלות)

כשחיפשתי מסגרת לבני בן השנה ותשע ביקשתי לשהות איתו יחד לזמן קצר במעון הקרוב לביתנו.

ראיתי לגמרי את מה שאת מתארת.

הורים חושבים שפעילויות העשרה שמקבלים במעון הן גולת הכותרת...

או שניים על רבים הטובים ומוציאה את דיבתם הרעה בציבור.

בתור מטפלת כבר שנים במעון. אני פוגשת גם מטפלות ומנהלות ממעונות שכנים באזורי ויכולה להגיד לך עליהם שיחסי הצוות בהם טובים. כן ניתן לראות שיש בהם תמיכה, סיוע חברות. המנהלת בהם אינה כמו שאת תיארת.

ריח הטיטולים - בבית מנסיון מספיק שהילד עשה בטיטול יציאה מסריחה מאוד וכל הבית עם הריח אם לא זורקים את הטיטול מיד. במעון יש יותר מילד אחד כך הריך קשה יותר. אך דואגים להוציא את הטיטלים בפח מחוץ לחדר. כך שבד"כ לא מריחים בחדרי הילדים למעט שהם בעצמם עושים בטיטל.

ההורים לא מתלוננים, ואם יש בעיה משתדליים לפתור אותה בצורה נעימה וטובה. אך לפעמים לצערינו יש את ההורים הבעיתיים שמתלוננים על כל דבר. 

גם הורים שמבקשים בקשות מיוחדות - מקבלים אותן ומשתפים איתן פעולה כמה שניתן - יש לנו הורים שרוצים קמח מלא בלחם, בעוגיות שמחלקים בימי שישי בקבלת שבת ובקרקרים ובסקביטים בסוף היום כשקמים. המעון לא יכול לספק מעצמו אך הם מביאים ודואגים לתת לו את מה שהם מביאים ולא מה שהם לא רוצים.

נותנים לילדים המון אהבה, חום, רגש, משחקים, חומר על החגים, יצירות וכו'.

כן לא אומר שהמטפלות משוחחות בינהן במהלך היום. זאת אחת הדרכים הטובות ליצירת הקשר הטוב ביניהן. הילדים ברובם אנים צריכים שישחקו איתם ממש למעט הקטנים ביותר שמשתדלים לשחק איתם כמה שניתן.   

ואם שאלת לגבי השכר שלהם לרוב זה אינו תלוי בהן ובמנהלות. הן מנסות לשפר אותו אך זה תלוי בגורמים אחרים. והן ניסו ומנסות לשפרו. ראו ערך המאמצים כעת של המעונות.

אז בבקשה אל תוציאי  דיבה רעה על מעונות. נכון היו בכמה מהם בעיות שאף אולי הגיעו למשטרה או היו לך חיכוכים עם המעון שלך. אך ברובם אין בכללי בעיות.   

זה מאוד נחמד לכתוב על מעון שהוא כן טוב. וגם אני ראיתי בישוב שלי מעונות מעולים (למרות ששוב, אי אפשר להשוות למשפחתונים הפרטיים).

את בתור מטפלת צריכה להסביר ממה כן להיזהר ומה כן לבדוק. זה שבמעון שלך הכל ורוד לא מחייב שכך גם במעון הקרוב לביתה. ואת בעצמך אומרת שיש כאלו שהגיעו למשטרה וכו'

האמת שלא היו לי יותר מדי חיכוכים עם המעון כי אלו היו השנים בהם למדתי מקצוע ולכן אני כבר לא שם.

מה שכן, אני יותר משמחה שעבדתי במקומות כאלו וראיתי אותם טוב טוב מבפנים ועכשיו אני יודעת בדיוק מה לבדוק כשאני מכניסה למסגרת.

ויכול מאוד להיות שעוד כמה שנים תהיה לי משרה מלאה וגם לי לא תהיה ברירה אלא להכניס למעון, אבל ברור שאני לא הולכת ככה על עיוור, ורושמת למעון הקרוב בלי לחשוב פעמיים. אני יודעת בדיוק מה חשוב לי לבדוק וברור לי שאם המעון (והיחס של המנהלת) לא יעמוד בקריטריונים שלי, אני לא רושמת לשם ויהי מה.

המטפלות של הילד שלי הן לא שפחות של אף אחד, ומגיע להן יחס הולם כמו כל עובד בשוק, גם אם אין להן תואר.

לא מעוניינת לרשום למעון בו העובדות מרגישות שהן נתונות תחת לחץ מתמיד ואווירה לא טובה. 

נזעקתי.

וכמו שאמרו קודם מבחינת בעיות שהגיעו למשטרה ולגורמים גבוהים יותר. אצל מטפלות פרטיות הדבר יותר שכיח. כמעט ולא היו אירועים במעונות רגילים של תמ"ת בשנים האחרונות. כן ציינתי שהיו אירועים כי אני לא חיה בתוך בועה ויודעת שהיו ומשום שצינו דברים כאלה אז אכן אמרתי שהיו כמה.

מה שהפריע לי כ"כ זה היה הטון שעלה מדבריך. 

ברור שצריך וכדאי לבדוק את המעון ולשמוע מאנשים שמכירים אותו.

ואם כבר ביקשת המלצות למה לבדוק אז נקודה למחשבה לכל אמהות - לגבי קבלת ילדים חולים.

האם ילדים חולים מתקבלים למעון/מטפלת בימי מחלתם או נשלחים להוריהם?

מנסיוני באזורי וביישוב שבו אני גרה. במעונות משתדלים מאוד לשלוח הביתה ילדים חולים. במיוחד ווירוסים שמדברים למינהם על מנת לא להדביק את כולם מתוך מודעות לכך שבמעונות אפשרות ההדבקה מהירה מאוד ולא מקבלים בחזרה בלי אישור רפואי. משתדלים מאוד להקפיד על הניקיון. 

ואילו המטפלת בישובינו מקלת את כל הילדים החולים אליה הביתה כך יכולים להיות בביתה ילד בן 3-4 חודשים בנוסף הבן הקטן שלה, הילדים הקבועים שאצלה ובנוסף הילדים החולים שנשלחים הביתה מהמעון. כדי עם מטפלות ומעונות פרטיים לברר  מה הם הכללים לגבי מחלות.

ואם ישמע שאני נגד מטפלות פרטיות אז שיהיה ברור שלא. אין לי בכלל בעיה איתן ברוך ה'. אמא שלי הייתה בבתינו מטפלת פרטית במשך כמה שנים עד שעברה לעבוד במעון.

מבחינה סטטיסטית ככל שיש יותר אנשים בחדר יש סיכוי יותר גבוה לחלות במחלות.

זה לא משנה אם מרחיקים ילד חולה או לא, לכל מחלה יש את ה"שלב הרדום" שלה ואף אחד בעולם (חוץ מהקב"ה) לא יכול לדעת שהילד מפתח משהו כי הוא נראה בריא לחלוטין ומרגיש בריא לחלוטין ולכן גם מגיע למעון.

לא יעזור לשלוח הביתה ילדים חולים. אם רוצים להיות פחות חולים, צריך יותר אוורור ופחות בני אדם בחדר.

ככל שיש יותר אנשים הסיכוי למחלות עולה. (ובכמות בנ"א שמכילה כיתה סטנדרטית במעון סטנדרטי, כדי לא להיות חולים צריך אוורור כמו בהרים...)

ובאמת מה שאמרת מוכיח את טענתי. במעון מקפידים פי אלף ממטפלת פרטית להרחיק ילדים חולים הביתה ומיד, ובכל זאת ילדים נדבקים שם במחלות בקצב מסחרר!!! מאידך אצל מטפלות פרטיות ממש מחפפים בנושא וילדים חולים שם הרבה פחות.

כשהבת שלי היתה במעון היו מקפידים מאוד להרחיק ילדים חולים, והנקיון שם היה ברמה מאוד גבוהה, ובכל זאת, מתוך 29 ילדים בכיתה, 17 נדבקו בשלשולים. הבת שלי (כמו הרבה אחרים) חלתה ל 3 שבועות!!! וכמובן שלא ביקרה במעון בכלל. במשך חודש שלם היו חסרים שם חצי מהילדים. כל פעם ילד אחר שהיה נדבק (וזה מאוד אופייני לכיתות גמולים במעון, בחודשי החורף)

שימי לב שגם כשילדים נכנסים לגן עיריה (לפתע פתאום) הם מתחילים להידבק בתולעים וכינים ברמה שלא היתה במעון, והסיבה היא לא רק הגיינה, אלא העובדה שיש בגן עיריה 35 ילדים וכ-ו-ל-ם מתפנים בשירותים (שלא כמו במעון שחצי עם טיטולים וחצי לא) ואי אפשר להקפיד ש 35 בני אדם לא יהיו עם תולעים/כינים בבת אחת.

וברור שאין מקום יותר מצוחצח ממעון. יש שם משטר נקיון של משרד התמ"ת שלא קיים בשום בית בישראל. ועובדה ששם חולים יותר מכל מקום אחר.

ככה שאני יודעת איך נראה מעון משני הצדדים של הסקאלה.

נכון, כשיש מנהלת מקסימה זה באמת מקרין על הצוות  ועושה חשק להגיע כל יום לעבודה. מנהלת מקסימה גם יודעת (בחוכמתה המרובה) איך לבלום הורים קוטרים, ולא לתת להם להוציא למטפלות את האוויר מהמפרשים.

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.