את בודקת את המעון, את המטפלות, אם מספיק חמות וכו.

וזה מספיק.

אלפי ילדים נמצאים במעונות ונהנים מאוד.

בבית!!!

את עושה את הצעד הנכון הוא יגדל שם ויתפתח ! יכיר עולם,חברה,משחקים חדשים,פעילויות מלמדות..

את תראי שהוא יתחיל לקבל אישיות משל עצמו ... יהיה לו חברים .. הוא בטוח יהנה!! ילדים בגיל הזה ממש צריכים כבר את החברה וההתעסקות..

הוא בגיל מעולה להיכנס למעון (את שלי הכנסתי בגיל 4 חודשים..) !! זה יעשה לו ולך רק טוב!

ברור לי שבררת על המעון.. ואם מדובר במטפלת טובה - הילד שלך יקבל יחס מושלם ..

בהצלחה .

מקוה שעודדתי ..

גם אני הכנסתי את בני בגיל 9 חודשים למעון.ואני חושבת שזה אחלה תיזמון ב"ה. כמובן שההתחלה הייתה טיפה קשה ( למרות שגם יצאו לו 6 שיניים יחד בדיוק באותו הזמן) היה לו קשה להיפרד ממני בבוקר אבל כל יום ראינו התקדמות ועכשיו הוא כבר ממש קופץ לידיים של המטפלת ואני רואה את כל המיומנויות שהוא רכש במשך השנה הזו וזה פשוט מדהים!

אבל בכל זאת צריכה עידוד כי בני השני בן חודש וחצי עכשיו ובע"ה יכנס בתחילת שנה למעון והוא יהיה בן 5 חודשים בערך... יש כאן משהי שהכניסה בגיל הזה? פשוט הם ניראה לי עוד כ"כ תלויים בנו שזה ממש מפחיד אותי..

למרות שאני כבר מכירה את המטפלות בכל זאת... מחשיש אותי.. וכואב לי שלא אוכל להישאר איתו עוד..

ד"ר מיכאל אבולעפיה ממש מתנגד לזה. אבל זה עניין של גישה. זו הגישה שלו. נכון שהוא פסיכיאטר ילדים והוא לא ממציא אלא מסתמך על שנים של לימוד ונסיון בתחום.

מצד שני אני מאמינה שיש אנשי מקצוע מהצד השני שלא מנחים ככה.

העיקר שהילד יקבל את תשומת הלב הדרושה ולא יהיה מצב שבו הוא שוכב ובוכה כמה דקות ואף אחד לא ניגש (ובתור אחת שעבדה במעון אני יכולה לומר שזה זה קורה לכל תינוק במעון. את מטפלת אחת על 6 תינוקות בני 3 חוד' - 9 חוד'. תחשבי איזה קשה זה לטפל בתינוק אחד בבית לבד וכמה תשומת לב הוא דורש, אז תכפילי את זה פי 6...בזמן שאת מחליפה/מאכילה/מרדימה תינוק או שניים תמיד יצוצו אלו שהיו רגועים ופתאום צריכים טיפול כשאת עסוקה ולא יכולה לגשת. כלומר זה לא מרוע לב, פשוט כורח המציאות)  

ההתחלה תמיד קשה .הבת שלי  בת8 חודשיםהוכנסה למטפלת כעת רק ל2 שעות

ועדיין לקח לה זמן להתרגל.. היה קשה ומתיש אבל היא גדלה מזה.

וגם אני עדיין

תראי, באופן בסיסי, זה ברור שלתינוק הכי טוב להיות עם אמא. כל פסיכולוג וכל מומחה בענין יגיד לך את זה.

כך שהכנסה למסגרת, מבחינת הילד היא בעדיפות שניה.

מה לעשות ובדור שלנו רוב האמהות נאלצות להכניס למסגרת בגיל צעיר מאוד מאוד.

אני מניחה שגם את בקטגוריה הזאת.

אישית, אני מעולם לא הכנסתי למעון אף ילדה. תמיד העדפתי מטפלת.

למה? א. כי אצל מטפלת יש פחות ילדים, גם בקבוצה עצמה וגם באופן כללי- יש אווירה ביתית ולא מסגרתית.

         ב. כי המטפלת היא דמות של סבתא טובה כזאת, ומכיוון שאמא שלי רחוקה ממני אז הדבר הכי קרוב לסבתא הוא מבחינתי הכי טוב...

         ג. כי אצל מטפלת התינוק אוכל מה שאת מביאה לו ולא את האוכל של המעון. נכון שבמעונות מתפארים בתפריט שלהם אבל תכל'ס- כל הדגנים שהם אוכלים הם דגנים לבנים, ויש עוד כמה נקודות בתפריט שאני אישית לא מעונינת בהן. למי שמקפידה על הדברים האלה- זה חסרון גדול במעון. אם את ממילא לא מקפידה- אז זה באמת לא משנה.

 בלי קשר למעון או לא- שימי לב שגיל 8 חודשים הוא גיל שמתפתחת בו מעין חרדת נטישה. יכול להיות שהתינוק יהיה דבוק אלייך יותר מהרגיל ויהיה לו מאוד קשה להיפרד.

בכל אופן, בהצלחה...

אני הייתי עם הבת שלי בבית עד בערך הגיל הזה והרגשתי שהיא פשוט משתעממת! כמה כבר את יכולה להעסיק אותה?

ממש התלבטתי אם לשלוח אותה למשפחתון ואמרתי שננסה, והיה לה כ"כ כיף ב"ה! אומנם יום-יומיים היה לה קצת קשה אבל אח"כ היא פשוט קפצה למטפלת. הרגשתי שהיא הרבה יותר חיונית, גם ההתפתחות ממש השתדרגה... בקיצור ראיתי שטוב לה ב"ה.

יכול להיות שבגיל קטן יותר כן עדיף להשאיר בבית אבל לדעתי זה כבר גיל שתינוק מאד יכול להתחבר לחברה ולמה שיש במשפחתון.

ואני כותבת לך תשובה כללית- לא כלפייך אישית.

א. ב"ה שאין בעיות רגשיות. אבל יש ילדים שיותר רגישים נפשית וזה כן יכול להשפיע עליהם.

ב. אני חושבת שעיקר ההשלכה של פרידה מהילד בגיל צעיר היא לא השלכה שניתן למדוד אותה בX או Y במשך כמה חודשים. כשאני מסתכלת על חברה שבה ילדים נפרדים מאמם בגיל צעיר ומשווה לחברה שבה ילדים נמצאים עם אמם עד גיל בוגר יותר- 3, 5, או יותר אז רואים שיש הבדלים.

ונכון שאנחנו \, רובנו לפחות, לא חיים במציאות של להיות עם הילדים עד גיל 3 או 5- הן מבחינה אישית והן מבחינה כלכלית, אבל צריך להיות מודעים לזה שיכולולת להיות השלכות. השלכות על הקשר בין ילדים להורים. לא שאין קשר טוב, אבל בין אמא לילד שנמצא איתה כל היום יש קשר אחר. מי שחוותה את זה יודעת- הבנה עמוקה יותר של נפש הילד, קליטה של כל מיני ניואנסים.

נכון שאולי מה שכתבתי קצת מכליל, אבל בגדול אני חושבת שזה נכון...

וגם אני נאלצת להיפרד מהתינוקות שלי בשלב כלשהוא- הרבה לפני גיל חמש...

זה טבעו של שרשור...

הפותחת שאלה שאלה, וקיבלה הרבה תשובות.

מהתשובה שלי התפתח לו דיון.

זה לא חריג וזה מקובל, כל עוד זה לא הופך לניצלוש מוגזם.

לא הפחידו - הביאו למודעות צדדים שונים. זה טיבו של שירשור.

ובמיוחד בשבילך- לא מאנונימי.

אנחנו נשים, מתפתח דיון, הפותחת שאלה על להוציא תינוק מהבית מתוך מחשבה ורצון לשמוע את הדעות השונות של נשים בעניין. על הדרך קיבלה גם דעות מגוונות על לאן לשלוח אותו.

לא צריך להפוך כל דבר לשלילי ולא כולנו אנשים רעים

בלי פרופורציה בכלל.

מותר להגיב מאנונימי - כמו בת 30 - ג

כמו בת 30, גם אני מגיבה לעצם הענין ולא אלייך אישית. מותר להגיב מאנונימי.

יש כאן המון שרשורים שהתפתחו בהם דיונים משניים קצרים. והדיון הזה הוא קשור מאוד לנושא.

וחוצמזה, הדבר האחרון שעשיתי זה להפחיד אותה.

לדעתי כתבתי בצורה מאוד עדינה ומאוזנת,עם הבנה מלאה לצורך לשים תינוק במסגרת.

אני באמת לא מבינה למה את מגיבה ככה.

במעון יש לחץ מטורף של מטפלת אחת על 6 תינוקות (כלומר יש מצב לכיתות עם 20 תינוקות ו 4 מטפלות). יש גם כיתות עם 22 פעוטות ו 2-3 מטפלות. פשוט טירוף. תחושה שאת עובדת במפעל (רק הריח של הטיטולים והמחלות שמסתובבות שם...)

חוץ מזה שברוב המעונות המנהלות מתנהגות לא ממש יפה למטפלות ולכן המטפלת לא מרגישה כזה כיף בעבודה. יש לך תמיד מנהלת שמסתובבת לך בין הרגליים ונושפת בעורפך עם ביקורת מפה ועד הירח (אפשר לחשוב איזה שכר את מקבלת)

המטפלות במעון אולי לא מתעסקות בבישולים וכביסות אבל בד"כ הן גם לא מתייחסות מי יודע מה לילדים. יותר יושבות ומפטפטות ומסתכלות עליהם. דואגות שאף אחד לא נופל/ננשך/עיף/רעב/בוכה.

מנסיון ראיתי שבבית טיפלתי בילדים הרבה יותר טוב, עם הרבה יותר חום ואהבה מאשר במעון.

ברור שמה שאני אומרת זה לא מה שקורה בכל מעון אבל בהחלט מה שקורה בהרבה מעונות.

לא רוצה להלחיץ את הפותחת אבל אל תעשו ממעון משהו שהוא לא. 

אז מה אם המטפלות רואות אחת את השניה? זה הופך אותן לפחות ממורמרות? פחות נרגנות?

אז היא בטוח לא תרביץ לבן שלי כי רואים אותה. יופי. מה ימנע ממנה לצעוק עליו? זה שרואים אותה? (לא חושבת) מה יתן לה את הכוח להיות חמה וסבלנית ואוהבת? השכר מינימום? (לא חושבת)

מטפלת צריכה יחס מכבד מההנהלה ומההורים ושכר הולם. במעון בד"כ אין לא את זה ולא את זה.

אם כבר הפותחת הולכת על מעון הייתי ממליצה לה לברר מה טיב היחסים בין המטפלות (מקווה שיש שם אווירה טובה של אחווה ועזרה הדדית) ומה טיב היחסים בין המנהלת למטפלות.

מטפלת- היא סוגרת את הדלת אחרייך ואין לך, ולאף מבוגר אחר מלבדה מושג מה הולך שם.

מעון יש הרבה יותר כניסה ויציאה של הורים. יש כמה מטפלות שעובדות באותו החדר , יש מנהלת שעוברת בין הכיתות והילדים, הדלתות בדרך כלל לא אטומות לגמרי ואפשר לראות מה קורה מבחוץ. יש הרבה יותר פיקוח.

שימו לב כמה מקרי התעללות היו במעון, וכמה היו אצל מטפלת פרטית..

המלצה שלי-אם את לא מכירה באופן אישי מטפלת, עדיף מעון.

עוד דבר חשוב-

ילד מרגיש את אמא שלו. אם לך יהיו ייסורי מצפון התינוק ירגיש את זה ויפעל בהתאם. יהיה לו קשה להסתגל למסגרת החדשה והוא יצמד אלייך הרבה יותר. יבכה ויתפנק.

קיבלת החלטה? תיהי שלמה איתה. מיליוני תינוקות בעולם הולכים למטפלת או למעון ויוצאים בסדר גמור ואפילו יותר. ייסורי מצפון שלך הם אלה שיגרמו לילד בעיות רגשיות.

בהצלחה!

היית פעם במעון אחרי שההורים הולכים? מדהים כמה ההורים בודקים כל מה שלא חשוב ולא בודקים כל מה שחשוב.

זה כמו ההורים שכל הזמן מקטרים למנהלת על המטפלת או מגיעים בסוף יום לאסוף את הילד עמוסי תלונות.

הם פשוט לא מבינים כמה בדרך הזו הם פוגעים באיכות הטיפול שניתנת לילד שלהם.

המנהלת שמסתובבת במעון היא היא הבעיה והיא זו שגורמת לטיפול בילדים להיות כזה לא חם ולא אוהב.

היתרון היחיד בזה שיש שם הרבה אנשי צוות זה שלא יכולים להרביץ לילד שלך.

מצטערת, אבל לי יש עוד כמה דברים ברשימת הדרישות שלי חוץ מזה שיביאו לילד שלי לאכול ושלא ירביצו לו...

גם אני מ-א-ו-ד מסכימה עם הפסקה האחרונה שלך, אבל בעיני צריך לשלוח למעון בידיעה מה זה מעון. 

אני לא יודעת על איזה מעונות נפלת ,

אבל מנהלת של מעון אמורה לגרום למעון להצליח.

אמור להיות אכפת לה שהצוות טוב. קשוב לצרכים של כל תינוק. שהכל מנוהל כמו שצריך ושאין מצב כזה שגננת לא משתלטת על ילדים או שכמה תינוקות בוכים ביחד והגננת חסרת אונים.

זו מנהלת מעון טובה וזה הרציונאל של הקיום שלה. למה את כ"כ פוסלת אותה על הסף??

כמובן שיש לבדוק את טיב המעון. אני באופן אישי שולחת למעון פרטי. לאחר שבדקתי אותו בזמן שההורים נמצאים, ושלא.

הכי הכי חשוב לי , אם כל הכבוד, זה כן, שלא ירביצו לילד שלי. כמובן שחשוב לי חום ואהבה , התפתחות תקינה וכו'. ואת זה אבדוק כמובן במעון אבל הכי הכי חשוב זה כן, שלא ירביצו לו.

אנחנו מדברים פה על תינוק בן 8 חודשים, זו הייתה השאלה של הפותחת . בגין כזה תינוק או יונק, או אוכל תמ"ל ותוספת של פירות מרוסקים וכו'.

את זה הוא יקבל גם במעון וגם אצל מטפלת. לא מדובר בגין גדול שבו הילד מקבל אוכל מתועש וזה לא בשליטת ההורים.

תדמייני לעצמך מורה בכיתה שהמנהל נמצא בכל שיעור שלו, צופה בו, או לחילופין נכנס בהפתעה ובלי הודעה מראש לכל שיעור שרק מתחשק לו 6 פעמים ביום.

בנוסף על זה הוא מעביר ביקורת בצורה לא נעימה ולעיתים קרובות ביקורת פשוט מיותרת ("הכסא הזה לא מוצמד לשולחן" , "אל תשטפי את הרצפה ככה, תשטפי ככה" ועוד הערות מיותרות מהסוג הנ"ל)

כמו כל אדם גם מנהלת מעון יכולה לבחור להיות חכמה ויכולה לבחור שלא. להציק לעובדות חסרות השכלה, שמקבלות שכר מינימום עבור נקיון/החלפת טיטולים/שטיפת כלים/סידור חצרות, זה פשוט לכרות לעצמך בור. 

בחיי עבדתי ב 7 מעונות במקומות שונים בארץ (כולם של התמ"ת) וראיתי שיש מין יצר הרע למנהלות (שכמובן לא כולן משתמשות בו), להעיר, להציק, להעביר ביקורת ממש לא בונה...סתם כי היא יכולה. כי לה יש השכלה ולך אין, כי היא יכולה לפטר אותך ואת לא אותה.

גם לי חשוב של ירביצו לילד שלי, אבל חשוב לי עוד הרבה דברים. חשוב לי שלא יצעקו עליו, שלא יצחקו עליו ויזלזלו בו, שלא ישנאו אותו, שלא יזניחו אותו כי הוא רק "רוצה ידיים" ויש עוד מליון ילדים לטפל בהם חוץ ממנו.

מעון פרטי שונה מהותית בהתנהלות שלו ממעון תמת, כי התמת כופה את הכללים הנוקשים שלו על כל המעונות בארץ. במעון פרטי יש מקום להרבה יותר גמישות עם המטפלות וההורים. (וגם עם המשכורת של המטפלות)

כשחיפשתי מסגרת לבני בן השנה ותשע ביקשתי לשהות איתו יחד לזמן קצר במעון הקרוב לביתנו.

ראיתי לגמרי את מה שאת מתארת.

הורים חושבים שפעילויות העשרה שמקבלים במעון הן גולת הכותרת...

או שניים על רבים הטובים ומוציאה את דיבתם הרעה בציבור.

בתור מטפלת כבר שנים במעון. אני פוגשת גם מטפלות ומנהלות ממעונות שכנים באזורי ויכולה להגיד לך עליהם שיחסי הצוות בהם טובים. כן ניתן לראות שיש בהם תמיכה, סיוע חברות. המנהלת בהם אינה כמו שאת תיארת.

ריח הטיטולים - בבית מנסיון מספיק שהילד עשה בטיטול יציאה מסריחה מאוד וכל הבית עם הריח אם לא זורקים את הטיטול מיד. במעון יש יותר מילד אחד כך הריך קשה יותר. אך דואגים להוציא את הטיטלים בפח מחוץ לחדר. כך שבד"כ לא מריחים בחדרי הילדים למעט שהם בעצמם עושים בטיטל.

ההורים לא מתלוננים, ואם יש בעיה משתדליים לפתור אותה בצורה נעימה וטובה. אך לפעמים לצערינו יש את ההורים הבעיתיים שמתלוננים על כל דבר. 

גם הורים שמבקשים בקשות מיוחדות - מקבלים אותן ומשתפים איתן פעולה כמה שניתן - יש לנו הורים שרוצים קמח מלא בלחם, בעוגיות שמחלקים בימי שישי בקבלת שבת ובקרקרים ובסקביטים בסוף היום כשקמים. המעון לא יכול לספק מעצמו אך הם מביאים ודואגים לתת לו את מה שהם מביאים ולא מה שהם לא רוצים.

נותנים לילדים המון אהבה, חום, רגש, משחקים, חומר על החגים, יצירות וכו'.

כן לא אומר שהמטפלות משוחחות בינהן במהלך היום. זאת אחת הדרכים הטובות ליצירת הקשר הטוב ביניהן. הילדים ברובם אנים צריכים שישחקו איתם ממש למעט הקטנים ביותר שמשתדלים לשחק איתם כמה שניתן.   

ואם שאלת לגבי השכר שלהם לרוב זה אינו תלוי בהן ובמנהלות. הן מנסות לשפר אותו אך זה תלוי בגורמים אחרים. והן ניסו ומנסות לשפרו. ראו ערך המאמצים כעת של המעונות.

אז בבקשה אל תוציאי  דיבה רעה על מעונות. נכון היו בכמה מהם בעיות שאף אולי הגיעו למשטרה או היו לך חיכוכים עם המעון שלך. אך ברובם אין בכללי בעיות.   

זה מאוד נחמד לכתוב על מעון שהוא כן טוב. וגם אני ראיתי בישוב שלי מעונות מעולים (למרות ששוב, אי אפשר להשוות למשפחתונים הפרטיים).

את בתור מטפלת צריכה להסביר ממה כן להיזהר ומה כן לבדוק. זה שבמעון שלך הכל ורוד לא מחייב שכך גם במעון הקרוב לביתה. ואת בעצמך אומרת שיש כאלו שהגיעו למשטרה וכו'

האמת שלא היו לי יותר מדי חיכוכים עם המעון כי אלו היו השנים בהם למדתי מקצוע ולכן אני כבר לא שם.

מה שכן, אני יותר משמחה שעבדתי במקומות כאלו וראיתי אותם טוב טוב מבפנים ועכשיו אני יודעת בדיוק מה לבדוק כשאני מכניסה למסגרת.

ויכול מאוד להיות שעוד כמה שנים תהיה לי משרה מלאה וגם לי לא תהיה ברירה אלא להכניס למעון, אבל ברור שאני לא הולכת ככה על עיוור, ורושמת למעון הקרוב בלי לחשוב פעמיים. אני יודעת בדיוק מה חשוב לי לבדוק וברור לי שאם המעון (והיחס של המנהלת) לא יעמוד בקריטריונים שלי, אני לא רושמת לשם ויהי מה.

המטפלות של הילד שלי הן לא שפחות של אף אחד, ומגיע להן יחס הולם כמו כל עובד בשוק, גם אם אין להן תואר.

לא מעוניינת לרשום למעון בו העובדות מרגישות שהן נתונות תחת לחץ מתמיד ואווירה לא טובה. 

נזעקתי.

וכמו שאמרו קודם מבחינת בעיות שהגיעו למשטרה ולגורמים גבוהים יותר. אצל מטפלות פרטיות הדבר יותר שכיח. כמעט ולא היו אירועים במעונות רגילים של תמ"ת בשנים האחרונות. כן ציינתי שהיו אירועים כי אני לא חיה בתוך בועה ויודעת שהיו ומשום שצינו דברים כאלה אז אכן אמרתי שהיו כמה.

מה שהפריע לי כ"כ זה היה הטון שעלה מדבריך. 

ברור שצריך וכדאי לבדוק את המעון ולשמוע מאנשים שמכירים אותו.

ואם כבר ביקשת המלצות למה לבדוק אז נקודה למחשבה לכל אמהות - לגבי קבלת ילדים חולים.

האם ילדים חולים מתקבלים למעון/מטפלת בימי מחלתם או נשלחים להוריהם?

מנסיוני באזורי וביישוב שבו אני גרה. במעונות משתדלים מאוד לשלוח הביתה ילדים חולים. במיוחד ווירוסים שמדברים למינהם על מנת לא להדביק את כולם מתוך מודעות לכך שבמעונות אפשרות ההדבקה מהירה מאוד ולא מקבלים בחזרה בלי אישור רפואי. משתדלים מאוד להקפיד על הניקיון. 

ואילו המטפלת בישובינו מקלת את כל הילדים החולים אליה הביתה כך יכולים להיות בביתה ילד בן 3-4 חודשים בנוסף הבן הקטן שלה, הילדים הקבועים שאצלה ובנוסף הילדים החולים שנשלחים הביתה מהמעון. כדי עם מטפלות ומעונות פרטיים לברר  מה הם הכללים לגבי מחלות.

ואם ישמע שאני נגד מטפלות פרטיות אז שיהיה ברור שלא. אין לי בכלל בעיה איתן ברוך ה'. אמא שלי הייתה בבתינו מטפלת פרטית במשך כמה שנים עד שעברה לעבוד במעון.

מבחינה סטטיסטית ככל שיש יותר אנשים בחדר יש סיכוי יותר גבוה לחלות במחלות.

זה לא משנה אם מרחיקים ילד חולה או לא, לכל מחלה יש את ה"שלב הרדום" שלה ואף אחד בעולם (חוץ מהקב"ה) לא יכול לדעת שהילד מפתח משהו כי הוא נראה בריא לחלוטין ומרגיש בריא לחלוטין ולכן גם מגיע למעון.

לא יעזור לשלוח הביתה ילדים חולים. אם רוצים להיות פחות חולים, צריך יותר אוורור ופחות בני אדם בחדר.

ככל שיש יותר אנשים הסיכוי למחלות עולה. (ובכמות בנ"א שמכילה כיתה סטנדרטית במעון סטנדרטי, כדי לא להיות חולים צריך אוורור כמו בהרים...)

ובאמת מה שאמרת מוכיח את טענתי. במעון מקפידים פי אלף ממטפלת פרטית להרחיק ילדים חולים הביתה ומיד, ובכל זאת ילדים נדבקים שם במחלות בקצב מסחרר!!! מאידך אצל מטפלות פרטיות ממש מחפפים בנושא וילדים חולים שם הרבה פחות.

כשהבת שלי היתה במעון היו מקפידים מאוד להרחיק ילדים חולים, והנקיון שם היה ברמה מאוד גבוהה, ובכל זאת, מתוך 29 ילדים בכיתה, 17 נדבקו בשלשולים. הבת שלי (כמו הרבה אחרים) חלתה ל 3 שבועות!!! וכמובן שלא ביקרה במעון בכלל. במשך חודש שלם היו חסרים שם חצי מהילדים. כל פעם ילד אחר שהיה נדבק (וזה מאוד אופייני לכיתות גמולים במעון, בחודשי החורף)

שימי לב שגם כשילדים נכנסים לגן עיריה (לפתע פתאום) הם מתחילים להידבק בתולעים וכינים ברמה שלא היתה במעון, והסיבה היא לא רק הגיינה, אלא העובדה שיש בגן עיריה 35 ילדים וכ-ו-ל-ם מתפנים בשירותים (שלא כמו במעון שחצי עם טיטולים וחצי לא) ואי אפשר להקפיד ש 35 בני אדם לא יהיו עם תולעים/כינים בבת אחת.

וברור שאין מקום יותר מצוחצח ממעון. יש שם משטר נקיון של משרד התמ"ת שלא קיים בשום בית בישראל. ועובדה ששם חולים יותר מכל מקום אחר.

ככה שאני יודעת איך נראה מעון משני הצדדים של הסקאלה.

נכון, כשיש מנהלת מקסימה זה באמת מקרין על הצוות  ועושה חשק להגיע כל יום לעבודה. מנהלת מקסימה גם יודעת (בחוכמתה המרובה) איך לבלום הורים קוטרים, ולא לתת להם להוציא למטפלות את האוויר מהמפרשים.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.

אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..

אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.

דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.

ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.

אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...

אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים

וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך

אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות

זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת

(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)

ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם

אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר

2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..

3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...

4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים

אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...

ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.

תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.

גם לנו יש ילדים גדולים וקטנים, ואותנו כמעט לא מארחים למרות שאת האחרים כן, בעיקר בגלל שיש להם הרבה פחות ילדים בגילאים צעירים בפער מהילדים הגדולים שלי (באופן מצחיק יש לי את הילדים הכי גדולים וגם הכי קטנים במשפחה).

הרבה פעמים ממש הייתי בצער ששמעתי שהזמינו את אחד הילדים האחרים ואותי שוב לא הזמינו, או שנאמר לי בפירוש שמזמינים רק את ילד מסויים ואותי לא...

בהתחלה נעלבתי ובכיתי ממש, אבל אז הבנתי את ההורים שלי, קשה לארח אותנו, אנחנו מהממים אבל גם מרעישים מאוד וצורכים המון מזון והתארגנות לפני ואחרי (למרות שהילדים שלי מגיעים לפני לנקות את הבית, אני מביאה את האוכל, מדיחה כלים ומגישה ומסדרת אחרי). עבור ההורים שלי זה תיק גדול מאוד לארח אותנו וגם אנחנו באמת נתפסים כהכי בוגרים ושהכי אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו בלי שום עזרה.

מקווה שזה מעודד

רק שאצלי הנקודה שמפריעה זה לא שקשה לארח אותנו, אלא כי יאלינו לא מתגעגעים, אנחנו לא חסרים להורים.
שנה חולפת ולמי אכפת? מנסים לארח או לבוא אליהם ליום אחד, זה לא קורה.
זה לא הבעיה הטכנית איך לארח, איפה  וכמה. זה שלא מתגעגעים לילדיי ומתוך זה גם לא מנסים למצוא פתרונות למפגשים קצרים איפהשהו.

אבל תודה שאיזנת אותי בתגובתך.

או שזו הפכה לעובדה שקשה לארח אתכם?

ההרגשה שלי היא שזה יותר הקושי שמשפיע.

אני אגב מדברת כמעט כל בוקר עם אמא שלי בדרך לעבודה, זה יוצר קשר, היא יודעת מה קורה, שומעת על הילדים וכו'

אני גם משתדלת לארח אצלי מפגשים משפחתיים סוכות, חנוכה, פסח. משתדלת להשקיע כמה שאפשר במה שביכולת שלי

שמחתי שילדיי פגשו בסבא וסבתא ונזכרו בהם, אמא שלי ממש השקיעה בארוחות וקינוחים.
השתדלנו לעשות אווירה טובה ונעימה, לנקות ולארגן.
הכי מבאס שרק לפני צאת השבת הקטנים התחילו להיפתח ולדבר ולספר, הביאו ציורים מהגנים...

תודה על ההתעניינות 
 

ממש מחמם את הלב
עניתי ל"תוהה לעצמי" ששאלה גם מעלייך...
 

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה