את בודקת את המעון, את המטפלות, אם מספיק חמות וכו.

וזה מספיק.

אלפי ילדים נמצאים במעונות ונהנים מאוד.

בבית!!!

את עושה את הצעד הנכון הוא יגדל שם ויתפתח ! יכיר עולם,חברה,משחקים חדשים,פעילויות מלמדות..

את תראי שהוא יתחיל לקבל אישיות משל עצמו ... יהיה לו חברים .. הוא בטוח יהנה!! ילדים בגיל הזה ממש צריכים כבר את החברה וההתעסקות..

הוא בגיל מעולה להיכנס למעון (את שלי הכנסתי בגיל 4 חודשים..) !! זה יעשה לו ולך רק טוב!

ברור לי שבררת על המעון.. ואם מדובר במטפלת טובה - הילד שלך יקבל יחס מושלם ..

בהצלחה .

מקוה שעודדתי ..

גם אני הכנסתי את בני בגיל 9 חודשים למעון.ואני חושבת שזה אחלה תיזמון ב"ה. כמובן שההתחלה הייתה טיפה קשה ( למרות שגם יצאו לו 6 שיניים יחד בדיוק באותו הזמן) היה לו קשה להיפרד ממני בבוקר אבל כל יום ראינו התקדמות ועכשיו הוא כבר ממש קופץ לידיים של המטפלת ואני רואה את כל המיומנויות שהוא רכש במשך השנה הזו וזה פשוט מדהים!

אבל בכל זאת צריכה עידוד כי בני השני בן חודש וחצי עכשיו ובע"ה יכנס בתחילת שנה למעון והוא יהיה בן 5 חודשים בערך... יש כאן משהי שהכניסה בגיל הזה? פשוט הם ניראה לי עוד כ"כ תלויים בנו שזה ממש מפחיד אותי..

למרות שאני כבר מכירה את המטפלות בכל זאת... מחשיש אותי.. וכואב לי שלא אוכל להישאר איתו עוד..

ד"ר מיכאל אבולעפיה ממש מתנגד לזה. אבל זה עניין של גישה. זו הגישה שלו. נכון שהוא פסיכיאטר ילדים והוא לא ממציא אלא מסתמך על שנים של לימוד ונסיון בתחום.

מצד שני אני מאמינה שיש אנשי מקצוע מהצד השני שלא מנחים ככה.

העיקר שהילד יקבל את תשומת הלב הדרושה ולא יהיה מצב שבו הוא שוכב ובוכה כמה דקות ואף אחד לא ניגש (ובתור אחת שעבדה במעון אני יכולה לומר שזה זה קורה לכל תינוק במעון. את מטפלת אחת על 6 תינוקות בני 3 חוד' - 9 חוד'. תחשבי איזה קשה זה לטפל בתינוק אחד בבית לבד וכמה תשומת לב הוא דורש, אז תכפילי את זה פי 6...בזמן שאת מחליפה/מאכילה/מרדימה תינוק או שניים תמיד יצוצו אלו שהיו רגועים ופתאום צריכים טיפול כשאת עסוקה ולא יכולה לגשת. כלומר זה לא מרוע לב, פשוט כורח המציאות)  

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תראי, באופן בסיסי, זה ברור שלתינוק הכי טוב להיות עם אמא. כל פסיכולוג וכל מומחה בענין יגיד לך את זה.

כך שהכנסה למסגרת, מבחינת הילד היא בעדיפות שניה.

מה לעשות ובדור שלנו רוב האמהות נאלצות להכניס למסגרת בגיל צעיר מאוד מאוד.

אני מניחה שגם את בקטגוריה הזאת.

אישית, אני מעולם לא הכנסתי למעון אף ילדה. תמיד העדפתי מטפלת.

למה? א. כי אצל מטפלת יש פחות ילדים, גם בקבוצה עצמה וגם באופן כללי- יש אווירה ביתית ולא מסגרתית.

         ב. כי המטפלת היא דמות של סבתא טובה כזאת, ומכיוון שאמא שלי רחוקה ממני אז הדבר הכי קרוב לסבתא הוא מבחינתי הכי טוב...

         ג. כי אצל מטפלת התינוק אוכל מה שאת מביאה לו ולא את האוכל של המעון. נכון שבמעונות מתפארים בתפריט שלהם אבל תכל'ס- כל הדגנים שהם אוכלים הם דגנים לבנים, ויש עוד כמה נקודות בתפריט שאני אישית לא מעונינת בהן. למי שמקפידה על הדברים האלה- זה חסרון גדול במעון. אם את ממילא לא מקפידה- אז זה באמת לא משנה.

 בלי קשר למעון או לא- שימי לב שגיל 8 חודשים הוא גיל שמתפתחת בו מעין חרדת נטישה. יכול להיות שהתינוק יהיה דבוק אלייך יותר מהרגיל ויהיה לו מאוד קשה להיפרד.

בכל אופן, בהצלחה...

אני הייתי עם הבת שלי בבית עד בערך הגיל הזה והרגשתי שהיא פשוט משתעממת! כמה כבר את יכולה להעסיק אותה?

ממש התלבטתי אם לשלוח אותה למשפחתון ואמרתי שננסה, והיה לה כ"כ כיף ב"ה! אומנם יום-יומיים היה לה קצת קשה אבל אח"כ היא פשוט קפצה למטפלת. הרגשתי שהיא הרבה יותר חיונית, גם ההתפתחות ממש השתדרגה... בקיצור ראיתי שטוב לה ב"ה.

יכול להיות שבגיל קטן יותר כן עדיף להשאיר בבית אבל לדעתי זה כבר גיל שתינוק מאד יכול להתחבר לחברה ולמה שיש במשפחתון.

ואני כותבת לך תשובה כללית- לא כלפייך אישית.

א. ב"ה שאין בעיות רגשיות. אבל יש ילדים שיותר רגישים נפשית וזה כן יכול להשפיע עליהם.

ב. אני חושבת שעיקר ההשלכה של פרידה מהילד בגיל צעיר היא לא השלכה שניתן למדוד אותה בX או Y במשך כמה חודשים. כשאני מסתכלת על חברה שבה ילדים נפרדים מאמם בגיל צעיר ומשווה לחברה שבה ילדים נמצאים עם אמם עד גיל בוגר יותר- 3, 5, או יותר אז רואים שיש הבדלים.

ונכון שאנחנו \, רובנו לפחות, לא חיים במציאות של להיות עם הילדים עד גיל 3 או 5- הן מבחינה אישית והן מבחינה כלכלית, אבל צריך להיות מודעים לזה שיכולולת להיות השלכות. השלכות על הקשר בין ילדים להורים. לא שאין קשר טוב, אבל בין אמא לילד שנמצא איתה כל היום יש קשר אחר. מי שחוותה את זה יודעת- הבנה עמוקה יותר של נפש הילד, קליטה של כל מיני ניואנסים.

נכון שאולי מה שכתבתי קצת מכליל, אבל בגדול אני חושבת שזה נכון...

וגם אני נאלצת להיפרד מהתינוקות שלי בשלב כלשהוא- הרבה לפני גיל חמש...

זה טבעו של שרשור...

הפותחת שאלה שאלה, וקיבלה הרבה תשובות.

מהתשובה שלי התפתח לו דיון.

זה לא חריג וזה מקובל, כל עוד זה לא הופך לניצלוש מוגזם.

לא הפחידו - הביאו למודעות צדדים שונים. זה טיבו של שירשור.

ובמיוחד בשבילך- לא מאנונימי.

אנחנו נשים, מתפתח דיון, הפותחת שאלה על להוציא תינוק מהבית מתוך מחשבה ורצון לשמוע את הדעות השונות של נשים בעניין. על הדרך קיבלה גם דעות מגוונות על לאן לשלוח אותו.

לא צריך להפוך כל דבר לשלילי ולא כולנו אנשים רעים

בלי פרופורציה בכלל.

מותר להגיב מאנונימי - כמו בת 30 - ג

כמו בת 30, גם אני מגיבה לעצם הענין ולא אלייך אישית. מותר להגיב מאנונימי.

יש כאן המון שרשורים שהתפתחו בהם דיונים משניים קצרים. והדיון הזה הוא קשור מאוד לנושא.

וחוצמזה, הדבר האחרון שעשיתי זה להפחיד אותה.

לדעתי כתבתי בצורה מאוד עדינה ומאוזנת,עם הבנה מלאה לצורך לשים תינוק במסגרת.

אני באמת לא מבינה למה את מגיבה ככה.

במעון יש לחץ מטורף של מטפלת אחת על 6 תינוקות (כלומר יש מצב לכיתות עם 20 תינוקות ו 4 מטפלות). יש גם כיתות עם 22 פעוטות ו 2-3 מטפלות. פשוט טירוף. תחושה שאת עובדת במפעל (רק הריח של הטיטולים והמחלות שמסתובבות שם...)

חוץ מזה שברוב המעונות המנהלות מתנהגות לא ממש יפה למטפלות ולכן המטפלת לא מרגישה כזה כיף בעבודה. יש לך תמיד מנהלת שמסתובבת לך בין הרגליים ונושפת בעורפך עם ביקורת מפה ועד הירח (אפשר לחשוב איזה שכר את מקבלת)

המטפלות במעון אולי לא מתעסקות בבישולים וכביסות אבל בד"כ הן גם לא מתייחסות מי יודע מה לילדים. יותר יושבות ומפטפטות ומסתכלות עליהם. דואגות שאף אחד לא נופל/ננשך/עיף/רעב/בוכה.

מנסיון ראיתי שבבית טיפלתי בילדים הרבה יותר טוב, עם הרבה יותר חום ואהבה מאשר במעון.

ברור שמה שאני אומרת זה לא מה שקורה בכל מעון אבל בהחלט מה שקורה בהרבה מעונות.

לא רוצה להלחיץ את הפותחת אבל אל תעשו ממעון משהו שהוא לא. 

אז מה אם המטפלות רואות אחת את השניה? זה הופך אותן לפחות ממורמרות? פחות נרגנות?

אז היא בטוח לא תרביץ לבן שלי כי רואים אותה. יופי. מה ימנע ממנה לצעוק עליו? זה שרואים אותה? (לא חושבת) מה יתן לה את הכוח להיות חמה וסבלנית ואוהבת? השכר מינימום? (לא חושבת)

מטפלת צריכה יחס מכבד מההנהלה ומההורים ושכר הולם. במעון בד"כ אין לא את זה ולא את זה.

אם כבר הפותחת הולכת על מעון הייתי ממליצה לה לברר מה טיב היחסים בין המטפלות (מקווה שיש שם אווירה טובה של אחווה ועזרה הדדית) ומה טיב היחסים בין המנהלת למטפלות.

מטפלת- היא סוגרת את הדלת אחרייך ואין לך, ולאף מבוגר אחר מלבדה מושג מה הולך שם.

מעון יש הרבה יותר כניסה ויציאה של הורים. יש כמה מטפלות שעובדות באותו החדר , יש מנהלת שעוברת בין הכיתות והילדים, הדלתות בדרך כלל לא אטומות לגמרי ואפשר לראות מה קורה מבחוץ. יש הרבה יותר פיקוח.

שימו לב כמה מקרי התעללות היו במעון, וכמה היו אצל מטפלת פרטית..

המלצה שלי-אם את לא מכירה באופן אישי מטפלת, עדיף מעון.

עוד דבר חשוב-

ילד מרגיש את אמא שלו. אם לך יהיו ייסורי מצפון התינוק ירגיש את זה ויפעל בהתאם. יהיה לו קשה להסתגל למסגרת החדשה והוא יצמד אלייך הרבה יותר. יבכה ויתפנק.

קיבלת החלטה? תיהי שלמה איתה. מיליוני תינוקות בעולם הולכים למטפלת או למעון ויוצאים בסדר גמור ואפילו יותר. ייסורי מצפון שלך הם אלה שיגרמו לילד בעיות רגשיות.

בהצלחה!

היית פעם במעון אחרי שההורים הולכים? מדהים כמה ההורים בודקים כל מה שלא חשוב ולא בודקים כל מה שחשוב.

זה כמו ההורים שכל הזמן מקטרים למנהלת על המטפלת או מגיעים בסוף יום לאסוף את הילד עמוסי תלונות.

הם פשוט לא מבינים כמה בדרך הזו הם פוגעים באיכות הטיפול שניתנת לילד שלהם.

המנהלת שמסתובבת במעון היא היא הבעיה והיא זו שגורמת לטיפול בילדים להיות כזה לא חם ולא אוהב.

היתרון היחיד בזה שיש שם הרבה אנשי צוות זה שלא יכולים להרביץ לילד שלך.

מצטערת, אבל לי יש עוד כמה דברים ברשימת הדרישות שלי חוץ מזה שיביאו לילד שלי לאכול ושלא ירביצו לו...

גם אני מ-א-ו-ד מסכימה עם הפסקה האחרונה שלך, אבל בעיני צריך לשלוח למעון בידיעה מה זה מעון. 

אני לא יודעת על איזה מעונות נפלת ,

אבל מנהלת של מעון אמורה לגרום למעון להצליח.

אמור להיות אכפת לה שהצוות טוב. קשוב לצרכים של כל תינוק. שהכל מנוהל כמו שצריך ושאין מצב כזה שגננת לא משתלטת על ילדים או שכמה תינוקות בוכים ביחד והגננת חסרת אונים.

זו מנהלת מעון טובה וזה הרציונאל של הקיום שלה. למה את כ"כ פוסלת אותה על הסף??

כמובן שיש לבדוק את טיב המעון. אני באופן אישי שולחת למעון פרטי. לאחר שבדקתי אותו בזמן שההורים נמצאים, ושלא.

הכי הכי חשוב לי , אם כל הכבוד, זה כן, שלא ירביצו לילד שלי. כמובן שחשוב לי חום ואהבה , התפתחות תקינה וכו'. ואת זה אבדוק כמובן במעון אבל הכי הכי חשוב זה כן, שלא ירביצו לו.

אנחנו מדברים פה על תינוק בן 8 חודשים, זו הייתה השאלה של הפותחת . בגין כזה תינוק או יונק, או אוכל תמ"ל ותוספת של פירות מרוסקים וכו'.

את זה הוא יקבל גם במעון וגם אצל מטפלת. לא מדובר בגין גדול שבו הילד מקבל אוכל מתועש וזה לא בשליטת ההורים.

תדמייני לעצמך מורה בכיתה שהמנהל נמצא בכל שיעור שלו, צופה בו, או לחילופין נכנס בהפתעה ובלי הודעה מראש לכל שיעור שרק מתחשק לו 6 פעמים ביום.

בנוסף על זה הוא מעביר ביקורת בצורה לא נעימה ולעיתים קרובות ביקורת פשוט מיותרת ("הכסא הזה לא מוצמד לשולחן" , "אל תשטפי את הרצפה ככה, תשטפי ככה" ועוד הערות מיותרות מהסוג הנ"ל)

כמו כל אדם גם מנהלת מעון יכולה לבחור להיות חכמה ויכולה לבחור שלא. להציק לעובדות חסרות השכלה, שמקבלות שכר מינימום עבור נקיון/החלפת טיטולים/שטיפת כלים/סידור חצרות, זה פשוט לכרות לעצמך בור. 

בחיי עבדתי ב 7 מעונות במקומות שונים בארץ (כולם של התמ"ת) וראיתי שיש מין יצר הרע למנהלות (שכמובן לא כולן משתמשות בו), להעיר, להציק, להעביר ביקורת ממש לא בונה...סתם כי היא יכולה. כי לה יש השכלה ולך אין, כי היא יכולה לפטר אותך ואת לא אותה.

גם לי חשוב של ירביצו לילד שלי, אבל חשוב לי עוד הרבה דברים. חשוב לי שלא יצעקו עליו, שלא יצחקו עליו ויזלזלו בו, שלא ישנאו אותו, שלא יזניחו אותו כי הוא רק "רוצה ידיים" ויש עוד מליון ילדים לטפל בהם חוץ ממנו.

מעון פרטי שונה מהותית בהתנהלות שלו ממעון תמת, כי התמת כופה את הכללים הנוקשים שלו על כל המעונות בארץ. במעון פרטי יש מקום להרבה יותר גמישות עם המטפלות וההורים. (וגם עם המשכורת של המטפלות)

כשחיפשתי מסגרת לבני בן השנה ותשע ביקשתי לשהות איתו יחד לזמן קצר במעון הקרוב לביתנו.

ראיתי לגמרי את מה שאת מתארת.

הורים חושבים שפעילויות העשרה שמקבלים במעון הן גולת הכותרת...

או שניים על רבים הטובים ומוציאה את דיבתם הרעה בציבור.

בתור מטפלת כבר שנים במעון. אני פוגשת גם מטפלות ומנהלות ממעונות שכנים באזורי ויכולה להגיד לך עליהם שיחסי הצוות בהם טובים. כן ניתן לראות שיש בהם תמיכה, סיוע חברות. המנהלת בהם אינה כמו שאת תיארת.

ריח הטיטולים - בבית מנסיון מספיק שהילד עשה בטיטול יציאה מסריחה מאוד וכל הבית עם הריח אם לא זורקים את הטיטול מיד. במעון יש יותר מילד אחד כך הריך קשה יותר. אך דואגים להוציא את הטיטלים בפח מחוץ לחדר. כך שבד"כ לא מריחים בחדרי הילדים למעט שהם בעצמם עושים בטיטל.

ההורים לא מתלוננים, ואם יש בעיה משתדליים לפתור אותה בצורה נעימה וטובה. אך לפעמים לצערינו יש את ההורים הבעיתיים שמתלוננים על כל דבר. 

גם הורים שמבקשים בקשות מיוחדות - מקבלים אותן ומשתפים איתן פעולה כמה שניתן - יש לנו הורים שרוצים קמח מלא בלחם, בעוגיות שמחלקים בימי שישי בקבלת שבת ובקרקרים ובסקביטים בסוף היום כשקמים. המעון לא יכול לספק מעצמו אך הם מביאים ודואגים לתת לו את מה שהם מביאים ולא מה שהם לא רוצים.

נותנים לילדים המון אהבה, חום, רגש, משחקים, חומר על החגים, יצירות וכו'.

כן לא אומר שהמטפלות משוחחות בינהן במהלך היום. זאת אחת הדרכים הטובות ליצירת הקשר הטוב ביניהן. הילדים ברובם אנים צריכים שישחקו איתם ממש למעט הקטנים ביותר שמשתדלים לשחק איתם כמה שניתן.   

ואם שאלת לגבי השכר שלהם לרוב זה אינו תלוי בהן ובמנהלות. הן מנסות לשפר אותו אך זה תלוי בגורמים אחרים. והן ניסו ומנסות לשפרו. ראו ערך המאמצים כעת של המעונות.

אז בבקשה אל תוציאי  דיבה רעה על מעונות. נכון היו בכמה מהם בעיות שאף אולי הגיעו למשטרה או היו לך חיכוכים עם המעון שלך. אך ברובם אין בכללי בעיות.   

זה מאוד נחמד לכתוב על מעון שהוא כן טוב. וגם אני ראיתי בישוב שלי מעונות מעולים (למרות ששוב, אי אפשר להשוות למשפחתונים הפרטיים).

את בתור מטפלת צריכה להסביר ממה כן להיזהר ומה כן לבדוק. זה שבמעון שלך הכל ורוד לא מחייב שכך גם במעון הקרוב לביתה. ואת בעצמך אומרת שיש כאלו שהגיעו למשטרה וכו'

האמת שלא היו לי יותר מדי חיכוכים עם המעון כי אלו היו השנים בהם למדתי מקצוע ולכן אני כבר לא שם.

מה שכן, אני יותר משמחה שעבדתי במקומות כאלו וראיתי אותם טוב טוב מבפנים ועכשיו אני יודעת בדיוק מה לבדוק כשאני מכניסה למסגרת.

ויכול מאוד להיות שעוד כמה שנים תהיה לי משרה מלאה וגם לי לא תהיה ברירה אלא להכניס למעון, אבל ברור שאני לא הולכת ככה על עיוור, ורושמת למעון הקרוב בלי לחשוב פעמיים. אני יודעת בדיוק מה חשוב לי לבדוק וברור לי שאם המעון (והיחס של המנהלת) לא יעמוד בקריטריונים שלי, אני לא רושמת לשם ויהי מה.

המטפלות של הילד שלי הן לא שפחות של אף אחד, ומגיע להן יחס הולם כמו כל עובד בשוק, גם אם אין להן תואר.

לא מעוניינת לרשום למעון בו העובדות מרגישות שהן נתונות תחת לחץ מתמיד ואווירה לא טובה. 

נזעקתי.

וכמו שאמרו קודם מבחינת בעיות שהגיעו למשטרה ולגורמים גבוהים יותר. אצל מטפלות פרטיות הדבר יותר שכיח. כמעט ולא היו אירועים במעונות רגילים של תמ"ת בשנים האחרונות. כן ציינתי שהיו אירועים כי אני לא חיה בתוך בועה ויודעת שהיו ומשום שצינו דברים כאלה אז אכן אמרתי שהיו כמה.

מה שהפריע לי כ"כ זה היה הטון שעלה מדבריך. 

ברור שצריך וכדאי לבדוק את המעון ולשמוע מאנשים שמכירים אותו.

ואם כבר ביקשת המלצות למה לבדוק אז נקודה למחשבה לכל אמהות - לגבי קבלת ילדים חולים.

האם ילדים חולים מתקבלים למעון/מטפלת בימי מחלתם או נשלחים להוריהם?

מנסיוני באזורי וביישוב שבו אני גרה. במעונות משתדלים מאוד לשלוח הביתה ילדים חולים. במיוחד ווירוסים שמדברים למינהם על מנת לא להדביק את כולם מתוך מודעות לכך שבמעונות אפשרות ההדבקה מהירה מאוד ולא מקבלים בחזרה בלי אישור רפואי. משתדלים מאוד להקפיד על הניקיון. 

ואילו המטפלת בישובינו מקלת את כל הילדים החולים אליה הביתה כך יכולים להיות בביתה ילד בן 3-4 חודשים בנוסף הבן הקטן שלה, הילדים הקבועים שאצלה ובנוסף הילדים החולים שנשלחים הביתה מהמעון. כדי עם מטפלות ומעונות פרטיים לברר  מה הם הכללים לגבי מחלות.

ואם ישמע שאני נגד מטפלות פרטיות אז שיהיה ברור שלא. אין לי בכלל בעיה איתן ברוך ה'. אמא שלי הייתה בבתינו מטפלת פרטית במשך כמה שנים עד שעברה לעבוד במעון.

מבחינה סטטיסטית ככל שיש יותר אנשים בחדר יש סיכוי יותר גבוה לחלות במחלות.

זה לא משנה אם מרחיקים ילד חולה או לא, לכל מחלה יש את ה"שלב הרדום" שלה ואף אחד בעולם (חוץ מהקב"ה) לא יכול לדעת שהילד מפתח משהו כי הוא נראה בריא לחלוטין ומרגיש בריא לחלוטין ולכן גם מגיע למעון.

לא יעזור לשלוח הביתה ילדים חולים. אם רוצים להיות פחות חולים, צריך יותר אוורור ופחות בני אדם בחדר.

ככל שיש יותר אנשים הסיכוי למחלות עולה. (ובכמות בנ"א שמכילה כיתה סטנדרטית במעון סטנדרטי, כדי לא להיות חולים צריך אוורור כמו בהרים...)

ובאמת מה שאמרת מוכיח את טענתי. במעון מקפידים פי אלף ממטפלת פרטית להרחיק ילדים חולים הביתה ומיד, ובכל זאת ילדים נדבקים שם במחלות בקצב מסחרר!!! מאידך אצל מטפלות פרטיות ממש מחפפים בנושא וילדים חולים שם הרבה פחות.

כשהבת שלי היתה במעון היו מקפידים מאוד להרחיק ילדים חולים, והנקיון שם היה ברמה מאוד גבוהה, ובכל זאת, מתוך 29 ילדים בכיתה, 17 נדבקו בשלשולים. הבת שלי (כמו הרבה אחרים) חלתה ל 3 שבועות!!! וכמובן שלא ביקרה במעון בכלל. במשך חודש שלם היו חסרים שם חצי מהילדים. כל פעם ילד אחר שהיה נדבק (וזה מאוד אופייני לכיתות גמולים במעון, בחודשי החורף)

שימי לב שגם כשילדים נכנסים לגן עיריה (לפתע פתאום) הם מתחילים להידבק בתולעים וכינים ברמה שלא היתה במעון, והסיבה היא לא רק הגיינה, אלא העובדה שיש בגן עיריה 35 ילדים וכ-ו-ל-ם מתפנים בשירותים (שלא כמו במעון שחצי עם טיטולים וחצי לא) ואי אפשר להקפיד ש 35 בני אדם לא יהיו עם תולעים/כינים בבת אחת.

וברור שאין מקום יותר מצוחצח ממעון. יש שם משטר נקיון של משרד התמ"ת שלא קיים בשום בית בישראל. ועובדה ששם חולים יותר מכל מקום אחר.

ככה שאני יודעת איך נראה מעון משני הצדדים של הסקאלה.

נכון, כשיש מנהלת מקסימה זה באמת מקרין על הצוות  ועושה חשק להגיע כל יום לעבודה. מנהלת מקסימה גם יודעת (בחוכמתה המרובה) איך לבלום הורים קוטרים, ולא לתת להם להוציא למטפלות את האוויר מהמפרשים.

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

יש לי מאגר עטיפות שלא מתקרב לקצב השימוש

ואני יודעת כמה זה משדרג 😊

אבל עדיין לא נעים לי להכין איזו עוגת וניל ב5 דקות, מרגיש לי כזה פשוט...

ואם את רוצה לשדרג אז תפוזים, מייפל או שוקולד, או להוסיף ציפוי.

היא שהתרגלתי לרמה גבוהה בבית לעצמנו, אני כמעט לא מכינה בחושות, רק עוגיות (גם יותר טעים וגם יותר מותאם למשפחה צעירה כי אפשר להקפיא ולאכול לאט לאט),

ואז נראה לי לא מספיק שווה ומכבד להכין לאחרים פחות מזה...

תודה על הפידבק הזה, זה מעודד אותי שאני כנראה סתם מגזימה 🙃

למשפחות לפחות, לא לקידוש.

פשוט זה דורש יותר זמן התעסקות ואז זה גורם לי פחות לרצות לקחת את זה על עצמי...

(בדיוק השתבצתי לארוחת ערב ליולדת, דורש ממני אומץ ועבודה על פחדים. כל הכבוד לי

זה לא מיועד עכשיו לעוגת רושם, אם זה חשוב להם זה משהו שמזמינים

הכי כן עוגת וניל ב5 דקות, עטופה יפה, אם את מספיקה פתק קטן אז בכלל.

המטרה היא לא העוגה

העוגה במקרה כזה היא אמצעי להגיד "חשבתי עליכם ואני אוהבת אתכם"

ובתור מגויסת/ יולדת קיבלתי גם דברים דוחים ובאמת שעיקר היחס, מישהו רואה אותי, הייתי מאושרת גם כשהביאו לי חלה שהכל בפנים היה בצק (!) וזה מאוד שימח אותי שחשבו עליי.

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.

אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).

ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.

גם קל, הכל בקערה אחת בלי מיקסר וגם קצת יותר טעים מעוגה בחושה רגילה.

אני תמיד מביאה פשוטות. הכי הרבה עם ציפוי שוקולד

לק"י

אז אם במקרה תשלחי לנו עוגה אי פעם, אז זה מעולה😅

בעייני זה מספיק לגמרי.

את יכולה לעשות מאפינס בקערה אחת (של בננה ושוקולד הולך אצלנו טוב) או לחתוך ולשים במנג'טים או לעשות עוגיות ברמת קושי וזמן כמו עוגה בחושה.

ואני אחת שאוהבת לאפות ולהשקיע. אבל כשאין כוח או סמן אז בהחלט בחושה

מה שאני עושה זה בלילה אחת לארבע פסים, וכל פס. שמה משהו אחר כמו מייפל ושקדים, שיש, אגוזים וקינמון. זה משדרג ממש.

עוגות אחרות אפשר שמרים או פירורים כמו שהציעו

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

ואם את הולכת לפי פסיקה שמתירה לטבול עם לק חדש מצוין, אבל אם את הולכת לפי פסיקה שצריך לטבול בלי לק זה אומר ללכת פעמיים לקוסמטיקאית

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

ובגדול אני גם ממליצה לנסות להתקרב לצוות.

אני ממש רואה בחוש שכשמפנקים גננת,

מרימים לה, מפנקים אותה, קינוחים מילים טובות- זה משפיע על היחס לילד.

אפילו אם על הגננת למשל לא, אבל אפילו הסייעת או אפילו מלווה רפואית של ילד אחר פתאום אוהבת את הילד שלי קצת יותר מהרגיל, זה משפיע על כל היום בגן.

הגשתי פניה לריפוי בעיסוק ולא הייתה שם אפשרות לרופא התפתחות.

נשמעים לי כמו משהו שמתאים לילד רגיש שעובר דברים. לא נשמע תקשורת אלא ילד במצוקה משלל סיבות. הוא הבכור שלך? כי אם כן אז עוד יותר ברור לי המקום שלי.

אני חושבת שהדרכת הורים טובה שתחזיק אותך/אתכם תעזור לו מאוד. אם לפי מה שאת רואה הוא כן משחק עם ילדים ולך אומר שלא כיף לו אז יכול להיות שזה לא מול הילדים אלא מולך, כי זה מפעיל אותך. לא כל כך הבנתי מה הגננת אומרת על נמצא עם ילדים ולא משחק איתם. רק קצת בא לי להגיד שאני ממש לא מתלהבת מכל הניתוחי התנהגות שעושים בגנים וכו ואם את כל רוצה ללכת למקומות של לבדוק את זה מקצועית בבקשה תראי שמי שבודק את הילד הוא אם הכשרה רלוונטית בתחומים הטיפוליים.

בסוף מכל מה שאמרת הדבר שהכי מטריד זה מה שהגננת אמרה. ואת זה הייתי בודקת- אולי באמת תייצרי אינטראקציות אחרי הגן, משחקים באחד על אחד שתיזמי (להזמין ילד לשחק בבית שלכם) ושם תראי איך מתנהל המשחק והאם עולה לך שם שמשהו לא תקין.

למרות שהוא לא בכור. אני גם מתלבטת כמה זה החוויה שלו וכמה זה כדי להפעיל אותי. אבל לא נראה לי שהוא משקר ממש. ונגיד בגן שעשועים הוא צוחק ומחייך כשילד מנדנד אותו בנדנדה. או שהם רצים ביחד וצוחקים, או מסתובבים ביחד בקרוסלה. אולי זה לא משחק בעיניו. אבל כשהוא אומר שהציקו לו אני מתלבטת אם אולי היתה איזו הצקה באמצע וזה מה שהוא זוכר (נגיד בנדנדה עוד ילד הצטרף וכששניהם נידנדו אותו ביחד זה הציק לו והוא צעק שיפסיקו) או שזה כדי להפעיל אותי.

ובגן יש פסיכולוגית חינוכית, לא מנתחת התנהגות.

והוא לא מוכן להזמין חברים הביתה! כשחבר מהגן מגיע מעצמו הוא לרוב שמח מזה, אבל זה לא קורה הרבה והוא ממש מתנגד לרעיון של להזמין. לפעמים אני מתלבטת אם להזמין בלי ידיעתו, אבל בינתיים לא עשיתי את זה. אני כן רואה שכשחבר מגיע הוא יותר נוטה להראות דברים מגניבים שיש לו וצריך עידוד כדי ממש לשבת ולשחק עם החבר.

כי בעבר כשהייתי באישית הרגשתי שיותר מתייחסת לכל התנהגות בפני עצמה, ובסדנה ייותר התייחסו לכל המכלול של הילד וזה יותר עזר. אבל אולי האישית סתם הייתה לא מוצלחת, ואלי הסדנה לא תתן מענה לבדיוק מה שאני צריכה.

את יכולה לקחת גם סדנא, יש שפע של סדנאות בעלויות ממש לא גבוהות (גם אני פותחת בקרוב אבל באמת שלא חסר).

יכול להיות שסדנא תקצר לך ותחסוך חלק מהמפגשים האישיים.

לגבי הנסיון שלך אולי ההבדל היה בין הגישות ותפיסת העולם של מי שהעבירה את הסדנא?

לפעמים יש התנהגויות וקשיים שמופיעים עם העלייה בגיל.

אנחנו נוטים לייחס אותם לאירועים חיצוניים, אבל ייתכן שהקשיים היו צפים בכל מקרה.

(לפעמים, כמובן שהרבה פעמים הקשיים הם תוצאה של אירועים שונים)

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

בנוסף, אולי כדאי לבנות קשרים חברתיים באופן יזום? להזמין חבר מידי פעם הבייתה, לקבוע עם חבר ספציפי ללכת לגינה?

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אני בעד להקשיב לאינטואציה..

לגבי השעתיים גם פעם ב..הז פשוט לא חלק ממה שאמורים לעשות

ותמיד הייתי אמא מאוד מעורבת במעון ומהועד וכו...כן מדי פעם מדברת עם הגננת אבל שעתיים זה לא לגיטמי אפילו לא יום אחד

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.

כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.

אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.

יש מעונות שיש מנהלת נוכחת 8-16, ובתוך הכיתה מזעזע (ככה היה אצל הגדול)

הקטן במעון אחר, המנהלת גם לא נוכחת יותר מידי, ב 8 אף פעם, ב 16 אני רואה אותה פעמיים בשבוע נגיד. אבל אני מרגישה שהמעון ממש מנוהל טוב.

אני סומכת על המטפלת למרות שהמנהלת לא תמיד נמצאת.

אם את לא רגועה, ממליצה לשלוח מקליט לכמה ימים ולא להיות תלויה בנוכחות של המנהלת שכן / לא מעורבת.

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.

והייתי מטופלת בהריון האחרון עם אינסולין.

אףפעם לא בדקו כל שעתיים. עשו 2-3 בדיקות אחרי הלידה (אחת בחדר לידה, השניה בלילה ונראה לי שהייתה עוד אחת בבוקר)