החתתונה לעיר אחרת...בהתחלה כשהייתי בלימודים עוד היו לי קשרים וגם אחכ עם אחת שתיים אבל עכשיו?!

פשוט נוראי..  אמנם הילדים מעסיקים אבל עדיין בא לי לפעמים להיפגש, לשבת על כוס קפה, לחלוק

חוויות מהחיים ולחזק אחת את השנייה בקשיים.

גם אני אחרי החתונה חוויתי מין חסימה כזו. היו לי קשיים וזמן של הסתגלות למצב החדש בעוד הרגשתי

שכולן מצפות שאהיה מאושרת ובעננים ככה שלא יכלתי לדבר הרבה עם החברות על כך וגם לא היה לי מתי.

ככה שיצא שהתרחקתי. ולבעלי יש הרבבבבבהה חברים ככה שהוא מוצא את הזמן עם החברה, הולכים ביחד

לכל מיני מקקומות ואני? לבד:"(

שלבעלך יש הרבה חברים, מה עם הנשים שלהם?

אולי תוכלי למצוא כמה שיתאימו לך כחברות?

אלה שנשואים- אחת לא נראית בעניין ולא מחפשת מצידה ליצור קשר וגם אין ככ נושאים משותפים..יש אחת שהיא החברה הטובה שדיברתי עליה שבעיקר מסתמסות...

גם לי יש\היתה חברה כמו אחות. שבזמן האחרון היו לי הרבה תאקלים איתה. גם אני הייתי צריכה

לעוף מהר הביתה כי היו לי שלוש שעות נסיעה חזור. והגענו למקומות שונים בחיים והתרחקנו.,הגעתי למצב שאני כבר לא מתקשרת איתה-לא יוזמת מצידי כי זה כבר לא קשר טוב(כמה שפעם היינו אחיות).

היא אכזבה אותי הרבה פעמים בדברים שהייתי צריכה אותה והיא גם לא מבינה את הקשיים בחיים שלי כאישה נשואה ובכלל.(

סתם דוג' לפעמים יש מצבים בפרנסה שממש ממש קשה-אין מאיפה לשלם חשבונו, אין כסף שוטף לדברים שצריך וזה מצב מלחיץ ומטריף אז היא יכולה להגיד בסדר בקטנה יהיה טוב.

עכשיו, ברור שיהיה טוב אבל-הציללללללוווווו!!!! נחמד לדקלם סיסמאות אבל אני במצוקה אמיתית.

ואינה דומה מצוקה כספית של רווקה(שגם בה הייתי לעיתים) למצוקה של נשואה עם ילדים ותשלומים שחייב לעמוד בהם.

גם על דברים במשפחה זה התשובות אז זה מבאס לשמוע את זה- מרגישה כאילו אני קטנונית לדעתה בדבררים האלה.

אז בקיצור(חפרתי) מה שהתכוונתי לומר שגם החברה היחידי, הטובה שהייתי איתי תמיד גם כבר לא.

דוקא יש לי ממש קצת חברות טובות

הבעיה שאני לא מצליחה להגיע למצב של לצאת איתם ולתחזק את הקשר..

עבודה משרה מלאה - לימודים לתואר במקרה מלאה - תחזוק בית..

ממש מקוה שהן סולחות לי ושלא אאבד אותן.

משתדלת להיות בקשר טלפוני לפעמים.

מקווה בשבילך שתמצאי כמה חברות טובות..

וגם זה שהן טובהות לא ערובה לכך שהן ישארו כל החיים.. ככה זה חברים הולכים חברים באים....

האדם בטבעו הוא יצור חברתי וכמו בהרבה תחומים מי יותר ומי פחות.

כולנו זקוקים לחברה במידה זו או אחרת.

והקושי במציאת חברות מתחיל כבר מהגן. 

אנחנו מתחברים אל האנשים שמוצאים חן בעיננו 

מה שבוודאי כל אחד זוכר זה את הרצון להתחבר למשהו והוא מגלה חוסר התעניינות.

התחושה הזאת שמישהו דוחה את הצעתך כביכול לחברות... גורמת לנו להסתגרות ופחד להציע את עצמינו לאנשים חדשים.

אני מאמינה בחברות ארוכת טווח כבר מהילדות- ולא כל אחד זוכה לזה כי קשרים לא תלויים רק בנו.

אבל אשה אחרי החתונה חייבת להתאמץ להכיר חברות חדשות- נשים בנות גילה נשואות שעוברות פחות או יותר את אותן חוויות. קשה להסביר לחברה רווקה את הקושי הכלכלי לבזבז כסף במסעדות או את העייפות שאת חשה בסוף יום.

לא צריך לנתק קשרים אבל אם קשר עם חברה לא זורם לא הייתי נלחמת עליו בכח.

עצות מעשיות

לצאת לגינה לשאול את האישה שלידך איך קוראים לה ולנסות להתחבר כפי שכתבתי בהתחלה זה דורש הרבה אומץ וזה לא קל.

החברות לא נוצרת עם האדם הראשון שמנסים להתחבר אליו זה לאט לאט.

פתאום תגלי שנוצרת חברות עם משהי מסוימת ולא להתבייש תציעי למשהי רוצה לבוא אליי מחר עם הילדים נכיר קצת.

תגידי לעצמך גם היא רוצה חברה חדשה ואין לה אומץ להכיר אותי.

להירשם לחוג ספורט זוהי הזדמנות נהדרת להכיר חברות חדשות. ( אם מעניין אותך כדורסל זה משחק שמאוד מפתח קשרים חברתיים, וגם בריא לשמירה על הגוף)

בשנה האחרונה עברתי לעיר אחרת חדשה לחלוטין וב"ה מצאתי לי פה 2 חברות מקסימות זה בעיקר עניין של יוזמה הזמנתי לליל שבת כשהבעל בתפילה.

אחר כך הזמנתי להליכה ואז זה כבר נעשה הדדי.

ואני חושבת לעצמי מה יהיה כשנעבור דירה (זה שכירות) השם ישלח חברה חדשה ככה זה בחיים.

אני גם שומרת על קשר טלפוני עם חברות מהעבר יש אצלי כלל חברה שאני לא פוגשת פעם בחצי שנה הקשר מבחינתי נגמר. (וחשוב לי לראות נכונות של שתינו בהשקעת זמן לקשר הזה)  

אנחנו חיים בעולם וירטואלי אין לי צורך בקשרים טלפוניים בלבד חברות נועדה כדי שניפגש ונעביר זמן איכות יחד. 

ופתאום מגלה שלא... הלוואי ונמצא לנו את החברות הטובות לאורך שנים.

הכי חשוב ב"ה כרגע- אנחנו והילדים בריאים ושמחים. יחד עם זאת חברות זה חשוב לבריאות הנפש שלנו...

תודה רבה לעונות ולמשתפות, אשמח לשמוע מעוד בעלות ניסיון

עצובה לי התחושה הזאת של להרגיש לבד- שאף אחד חוץ מהמשפחה שמתקשרים ומחברה אחת שמסמסת לא שואל בשלומי.... 

גם אצלי שיעור ספורט עשה את העבודה הרגשתי מאד בודדה לפני כן. חדשה באזור ולא מכירה אף אחד. אחרי שהתחלתי עם שיעור ספורט בסביבה התחלתי להכיר נשים אחרות, פתאום יש למי להגיד שלום ברחוב, לאט לאט זה הוציא אותי מבועת הבדידות

וכשיש ילדים גם יותר קל, הולכים למתקנים, פוגשים נשים אחרות על הספסל, מתחילים לדבר על דא ועל הא ומוצאים קשרים

קשה להשקיע מדי הרבה אנרגיות בקשרים חברתיים כשיש גם עבודה+בית+ילדים אבל במינון הזה -לי זה הספיק.

מין חבורה כזאת שנפגשת כל פעם- בבית קפה, קניות ובילויים כאלו ואחרים.

כמובן שמעבירות חויות וכו' באופן קבוע. הייתי מאווד רוצה שגם לי יהיה את זה אבל לא מצליח לי

החיים שלנו בנויים ממעגלים

המעגל המרכזי הוא אני בעצמי המעגל שסביבו הוא הזוגיות המעגל הבא זה המשפחה הגרעינית - אנחנו והילדים שלנו, סביב זה יש את המעגל של המשפחה המורחבת וסביב זה המעגל החברתי

כמובן שכל אחד יכול לבנות לעצמו את המעגלים שלו בדרכו האישית, אין בזה כללים

אבל צריך לשים לב לזה שמדובר במעגלים - אם המעגל הבא אחרי האישי הוא המעגל החברתי אז בהכרח המעגל של המשפחה נדחק למעגל חיצוני יותר 

מקווה שהצלחתי להסביר את הרעיון

כל מעגל הוא חשוב ולא כדאי לוותר עליו, אבל לתת את המקום הנכון לכל מעגל

כשאני רואה נשים ששומרות קשרים מאד הדוקים עם חברות, שחוות את מרכז החיים שלהן בחבורת החברות הקרובות, אני קצת מרחמת עליהן, אני חושבת שברמה הרגשית העמוקה זה לוקח אנרגיות רגשיות מקשר זוגי עמוק או מהקשר עם הילדים. 

אני לא אומרת שזה לא טוב, כל אחת במינון ובמידה שזה טוב לה. לא בטוח שהשיפוט שלי הוא נכון. 

זו רק תחושה שלי. נקודה למחשבה.

ואני טיפוס חברותי, וכן מחפשת הזדמנויות לפגוש חברות, ויוצאת לשיעור ספורט גם כדי למלא את הצורך החברתי, לא רק בשביל הספורט. ועדיין מרכז החיים שלי הוא הקשר הזוגי והקשר עם הילדים.

שם אני משקיעה את מירב האנרגיות. 

הבעל הוא החבר הכי טוב ב"ה וטוב שכך אבל אישה צריכה גם חברות!

וזה לא אמור להפריע לקשר עם הבעל.

זה סוג חברה שונה מהחברות עם הבעל.....

אמהות של ילדים מהגן, או מהגינה?

לא קראתי את התגובות

אני הייתי שמחה סתם ככה שיש עם מי לצאת כשרוצים לקנות בגד חדש, סתם להתאוורר או לשבת על כוס קפה.

ככה אני יצרתי כמה חברות עד שהבן החמוד שלי התחיל ל"כפכף" את הילדים שלהן..

ירד להן החשק להיפגש..

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...