אישי מידי אז לא רצה להזדהות..איך מוצאים חברות?אנונימי (פותח)

היי, אני בחורה בגילאי 20 פלוס עם כמה ילדים.

בתיכון היו לי כמה חברות טובות אבל ברגע שסיימתי ועברתי לשירות לאומי נפרדדו דרכינו.

בעצם כל מקום שעזבתי נשארתי קצת בקשר עם הבנות עד שפיתחתי קשרים חדשים וזה דעך מעצמו.

כרגע אני במצב שאני מרגישה שאין לי חברה אחת!!! יש לי חברה יחסית טובה בעיר מגוריי אבל הקשר

שלנו הוא טלפוני וגם זה פעם בחודש בממוצע...

יש רגעים שאני מרגישה בדידות איומה ותוהה לעצמי-למה לי אין חברות? איך הגעתי למצב הזה?

 

ואיך אני עכשיו יוצרת קשרים חדשים עם בנות שמתאימות לי מבחינה דתית ואישיותית?

זה מצב באמת קשה. החבר שלי זה בעלי אבל הייתי רוצה יותר..

רוצה לציין שגם מנגד החברות שיו לי לא נלחמות על הקשר בשינים, איך שהוא זה הולך ודועך.

בחיים לא  הייתי מאמינה שאגיע למצב שבו לא יהיו לי חברות.

 

אשמח לשמוע מכן...

אוי אני כל כך מבינה ומזדהה איתךמזמור שיר
אני בנאדם מאוד חברותי ותמיד התחברתי מהר לאנשים, אבל אחרי החתונה עברתי לעיר של בעלי ופשוט אני לא מוצאת כאן את עצמי ולא מצליחה לשמור על קשר עם החברות הקודמות, בקושי עם אחת שתיים וגם איתן אני לא נפגשת.
אפילו בלימודים קשה לי להתחבר לבנות אחרות, זה כזה הזוי ולא מתאים לי, כאילו אני חסומה כזה..
גם אצלי בעלי הוא החבר הכי טוב שלי אבל עדיין אין כמו חברה אמיתית.

סליחה על הפריקה אבל הרגשתי צורך לשתף.
ממש מבינה אותך!! אשמח לשמוע גם הצעות
איזה חמודות אתן (הפותחת) גם אני עברתי אחריאנונימי (פותח)

החתתונה לעיר אחרת...בהתחלה כשהייתי בלימודים עוד היו לי קשרים וגם אחכ עם אחת שתיים אבל עכשיו?!

פשוט נוראי..  אמנם הילדים מעסיקים אבל עדיין בא לי לפעמים להיפגש, לשבת על כוס קפה, לחלוק

חוויות מהחיים ולחזק אחת את השנייה בקשיים.

גם אני אחרי החתונה חוויתי מין חסימה כזו. היו לי קשיים וזמן של הסתגלות למצב החדש בעוד הרגשתי

שכולן מצפות שאהיה מאושרת ובעננים ככה שלא יכלתי לדבר הרבה עם החברות על כך וגם לא היה לי מתי.

 

ככה שיצא שהתרחקתי. ולבעלי יש הרבבבבבהה חברים ככה שהוא מוצא את הזמן עם החברה, הולכים ביחד

לכל מיני מקקומות ואני? לבד:"(

את כותבתאנונימית 86

שלבעלך יש הרבה חברים, מה עם הנשים שלהם?

 

אולי תוכלי למצוא כמה שיתאימו לך כחברות?

זה לא תמיד שייך (אנונימית אחרת)אנונימי (6)
לא תמיד באותו ראש ואולי כדאי לחפש מישהי שבסגנון שלך או שאת רוצה להתחבר אליה בלי קשר לבעל וחבריו.
הפותחת- אז הרבה מהחברים שלו רווקיםאנונימי (פותח)

אלה שנשואים- אחת לא נראית בעניין ולא מחפשת מצידה ליצור קשר וגם אין ככ נושאים משותפים..יש אחת שהיא החברה הטובה שדיברתי עליה שבעיקר מסתמסות...

מבחנה כל כך ומצטרפת לשאלה..אנונימי (3)
באמת קשה לשמור על קשרים עם חברותעדיין טרייה
ואין לי כל כך דרך לרכוש חברות חדשות (לומדת/עובדת בסביבה גברית לגמרי). אז אני ממש מזדהה צריך ממש להתעקש על קשר אם רוצים לשמור עליו. מוזמנת להיות חברה שלי
חחח...;) הייתי שמחה... תודה!אנונימי (פותח)


אם באמת בא לך תפני באישי בכיף עדיין טרייה


אצלי טיפה יותר מורכב..כמה גדול השם
גם כל מקום תמיד היו לי חברות.. בנוסף לחברות ילדות תמיד הצטרפו חדשות למסגרת שהייתי הולכת אליה.
תקופה לפני שהתחתנתי התחזקתי והחברות שנשארו לי מהעבר זה חברות רווקות חילוניות שגרות מאוד רחוק ממני (גם עברתי לעיר שבעלי גר)..זה מתסכל אותי הניתוק הזה. אני משתדלת מאוד לשמור על קשר, אבל מרגישה שאנחנו במקום כל כך שונה..השיחות לא טבעיות כמו פעם, אני תמיד מפחדת להישמע ביקורתית מדי..
הכי מתסכל אותי הקשר עם חברה שהיינו תמיד כמו אחיות ועכשיו זה פשוט לא אותו דבר..פעם אחרונה שהיא באה לבקר אותי היא ממש לא הבינה אותי נעלבה שאחרי שישבנו כמה שעות מיהרתי ללכת הביתה כדי לפגוש את בעלי מעבודה וגם היה לי קשה להסתובב בחום כי אני בהריון. היא אמרה נסעתי את כל הדרך בשביל שלוש שעות איתך..היא נסעה באמת דרך ארוכה באוטובוסים כי אנחנו גרות ממש רחוק אחת מהשניה ואני מעריכה את זה..אבל לא אהבתי את החוסר התחשובות שלה.
הפותחתווואאאאיי מה שתיארת על החברה הטובה ממש מזכיר לי אותי!!אנונימי (פותח)

גם לי יש\היתה חברה כמו אחות. שבזמן האחרון היו לי הרבה תאקלים איתה. גם אני הייתי צריכה

לעוף מהר הביתה כי היו לי שלוש שעות נסיעה חזור. והגענו למקומות שונים בחיים והתרחקנו.,הגעתי למצב שאני כבר לא מתקשרת איתה-לא יוזמת מצידי כי זה כבר לא קשר טוב(כמה שפעם היינו אחיות).

 

היא אכזבה אותי הרבה פעמים בדברים שהייתי צריכה אותה והיא גם לא מבינה את הקשיים בחיים שלי כאישה נשואה ובכלל.(

 

סתם דוג' לפעמים יש מצבים בפרנסה שממש ממש קשה-אין מאיפה לשלם חשבונו, אין כסף שוטף לדברים שצריך וזה מצב מלחיץ ומטריף אז היא יכולה להגיד בסדר בקטנה יהיה טוב.

עכשיו, ברור שיהיה טוב אבל-הציללללללוווווו!!!! נחמד לדקלם סיסמאות אבל אני במצוקה אמיתית.

ואינה דומה מצוקה כספית של רווקה(שגם בה הייתי לעיתים) למצוקה של נשואה עם ילדים ותשלומים שחייב לעמוד בהם.

 

גם על דברים במשפחה זה התשובות אז זה מבאס לשמוע את זה- מרגישה כאילו אני קטנונית לדעתה בדבררים האלה.

 

אז בקיצור(חפרתי) מה שהתכוונתי לומר שגם החברה היחידי, הטובה שהייתי איתי תמיד גם כבר לא.

אולי תלמדי אותה איך לענות לך?בצורה שתהני מהתשובה..?אנונימי (4)


קצת עידודכמה גדול השם
מה שכן אני מעודדת את עצמי שכנראה שאני במצב הטוב ביותר בשבילי.אני בשנה הראשונה לנישואים וככה אני יכולה להזרים את כל האנרגיות שלי לבית..חוץ מזה שבעלי ב״ה באמת החבר הכי טוב שלי ואם זה בעיה שהיא ביני לבין בעלי גם אני לא חושבת זה נכון לשתף בזה את החברות...
וגם יש את התפילה ואת השיחה עם הקב״ה שהוא הפסיכולוג, הרופא, המפרנס ואיתו אפשר לדבר בכל רגע, בכל שנייה, הוא לא רק מקשיב אלא גם נותן פתרון!🙂
באמת עודדת! תודהמזמור שיר
גם עודד אותי לקרוא שגם כשאת התחזקת הקשרים עם החברות התרופפו ולא מה שהיו פעם, בדיוק כמו אצלי.
אנחנו עושות נחת רוח לה׳ וזה הכי חשוב
מוכר Diamond1

דוקא יש לי ממש קצת חברות טובות

הבעיה שאני לא מצליחה להגיע למצב של לצאת איתם ולתחזק את הקשר..

עבודה משרה מלאה - לימודים לתואר במקרה מלאה - תחזוק בית..

 

ממש מקוה שהן סולחות לי ושלא אאבד אותן.

משתדלת להיות בקשר טלפוני לפעמים.

מקווה בשבילך שתמצאי כמה חברות טובות..

 

וגם זה שהן טובהות לא ערובה לכך שהן ישארו כל החיים.. ככה זה חברים הולכים חברים באים....

נושא עמוק וחשוב מאוד לצערי לא יוצא הרבה לדבר עליודעה

האדם בטבעו הוא יצור חברתי וכמו בהרבה תחומים מי יותר ומי פחות.

כולנו זקוקים לחברה במידה זו או אחרת.

והקושי במציאת חברות מתחיל כבר מהגן. 

אנחנו מתחברים אל האנשים שמוצאים חן בעיננו 

מה שבוודאי כל אחד זוכר זה את הרצון להתחבר למשהו והוא מגלה חוסר התעניינות.

התחושה הזאת שמישהו דוחה את הצעתך כביכול לחברות... גורמת לנו להסתגרות ופחד להציע את עצמינו לאנשים חדשים.

אני מאמינה בחברות ארוכת טווח כבר מהילדות- ולא כל אחד זוכה לזה כי קשרים לא תלויים רק בנו.

אבל אשה אחרי החתונה חייבת להתאמץ להכיר חברות חדשות- נשים בנות גילה נשואות שעוברות פחות או יותר את אותן חוויות. קשה להסביר לחברה רווקה את הקושי הכלכלי לבזבז כסף במסעדות או את העייפות שאת חשה בסוף יום.

לא צריך לנתק קשרים אבל אם קשר עם חברה לא זורם לא הייתי נלחמת עליו בכח.

עצות מעשיות

לצאת לגינה לשאול את האישה שלידך איך קוראים לה ולנסות להתחבר כפי שכתבתי בהתחלה זה דורש הרבה אומץ וזה לא קל.

החברות לא נוצרת עם האדם הראשון שמנסים להתחבר אליו זה לאט לאט.

פתאום תגלי שנוצרת חברות עם משהי מסוימת ולא להתבייש תציעי למשהי רוצה לבוא אליי מחר עם הילדים נכיר קצת.

תגידי לעצמך גם היא רוצה חברה חדשה ואין לה אומץ להכיר אותי.

להירשם לחוג ספורט זוהי הזדמנות נהדרת להכיר חברות חדשות. ( אם מעניין אותך כדורסל זה משחק שמאוד מפתח קשרים חברתיים, וגם בריא לשמירה על הגוף)

בשנה האחרונה עברתי לעיר אחרת חדשה לחלוטין וב"ה מצאתי לי פה 2 חברות מקסימות זה בעיקר עניין של יוזמה הזמנתי לליל שבת כשהבעל בתפילה.

אחר כך הזמנתי להליכה ואז זה כבר נעשה הדדי.

ואני חושבת לעצמי מה יהיה כשנעבור דירה (זה שכירות) השם ישלח חברה חדשה ככה זה בחיים.

אני גם שומרת על קשר טלפוני עם חברות מהעבר יש אצלי כלל חברה שאני לא פוגשת פעם בחצי שנה הקשר מבחינתי נגמר. (וחשוב לי לראות נכונות של שתינו בהשקעת זמן לקשר הזה)  

אנחנו חיים בעולם וירטואלי אין לי צורך בקשרים טלפוניים בלבד חברות נועדה כדי שניפגש ונעביר זמן איכות יחד. 

 

 

 

 

 

כתבת יפה מאודכמה גדול השם
באמת צריך להשקיע בחברות,גם בשמירת קשרים ישנים וגם במציאת חברות, לא סתם חז״ל אומרים ״קנה לך חבר״.
תודה על ההצעות, החדרת בי מוטיבציהמזמור שיר
א. לעשות ספורט חחחח
ב. לא להתבייש ולפנות לאחרות
הפותחת- אני חשבתי שאני מזה חריגהאנונימי (פותח)

ופתאום מגלה שלא... הלוואי ונמצא לנו את החברות הטובות לאורך שנים.

הכי חשוב ב"ה כרגע- אנחנו והילדים בריאים ושמחים. יחד עם זאת חברות זה חשוב לבריאות הנפש שלנו...

תודה רבה לעונות ולמשתפות, אשמח לשמוע מעוד בעלות ניסיון

עצובה לי התחושה הזאת של להרגיש לבד- שאף אחד חוץ מהמשפחה שמתקשרים ומחברה אחת שמסמסת לא שואל בשלומי.... 

מזדהה, רציתי לכתוב משהו דומהאנונימי (5)

גם אצלי שיעור ספורט עשה את העבודה הרגשתי מאד בודדה לפני כן. חדשה באזור ולא מכירה אף אחד. אחרי שהתחלתי עם שיעור ספורט בסביבה התחלתי להכיר נשים אחרות, פתאום יש למי להגיד שלום ברחוב, לאט לאט זה הוציא אותי מבועת הבדידות

וכשיש ילדים גם יותר קל, הולכים למתקנים, פוגשים נשים אחרות על הספסל, מתחילים לדבר על דא ועל הא ומוצאים קשרים

קשה להשקיע מדי הרבה אנרגיות בקשרים חברתיים כשיש גם עבודה+בית+ילדים אבל במינון הזה -לי זה הספיק.

 

 

אני תמיד מקנאה באלו שיש להן חברות קרובות קרובותאנונימי (פותח)

מין חבורה כזאת שנפגשת כל פעם- בבית קפה, קניות ובילויים כאלו ואחרים.

כמובן שמעבירות חויות וכו' באופן קבוע. הייתי מאווד רוצה שגם לי יהיה את זה אבל לא מצליח לי

אני דוקא לא מקנאה בהןאנונימי (5)

החיים שלנו בנויים ממעגלים

המעגל המרכזי הוא אני בעצמי המעגל שסביבו הוא הזוגיות המעגל הבא זה המשפחה הגרעינית - אנחנו והילדים שלנו, סביב זה יש את המעגל של המשפחה המורחבת וסביב זה המעגל החברתי

כמובן שכל אחד יכול לבנות לעצמו את המעגלים שלו בדרכו האישית, אין בזה כללים

אבל צריך לשים לב לזה שמדובר במעגלים - אם המעגל הבא אחרי האישי הוא המעגל החברתי אז בהכרח המעגל של המשפחה נדחק למעגל חיצוני יותר 

מקווה שהצלחתי להסביר את הרעיון

כל מעגל הוא חשוב ולא כדאי לוותר עליו, אבל לתת את המקום הנכון לכל מעגל

 

כשאני רואה נשים ששומרות קשרים מאד הדוקים עם חברות, שחוות את מרכז החיים שלהן בחבורת החברות הקרובות, אני קצת מרחמת עליהן, אני חושבת שברמה הרגשית העמוקה זה לוקח אנרגיות רגשיות מקשר זוגי עמוק או מהקשר עם הילדים. 

אני לא אומרת שזה לא טוב, כל אחת במינון ובמידה שזה טוב לה. לא בטוח שהשיפוט שלי הוא נכון. 

זו רק תחושה שלי. נקודה למחשבה.

ואני טיפוס חברותי, וכן מחפשת הזדמנויות לפגוש חברות, ויוצאת לשיעור ספורט גם כדי למלא את הצורך החברתי, לא רק בשביל הספורט. ועדיין מרכז החיים שלי הוא הקשר הזוגי והקשר עם הילדים.

שם אני משקיעה את מירב האנרגיות. 

אני לא חושבת ככה. בן זוג זה משהו אחרkit
גם כשיש לאשה את הקשר הכי טוב בעולם עם בעלה.עדיין היא צריכה חברות לא כל דבר אפשר לדבר עם הבעל. ולא כל דבר גבר מבין. וזה לא אמור לסתור או להפריע לקשר!
כנ"ל ^^^ צריכים גם חברות...מנסה לעזור

הבעל הוא החבר הכי טוב ב"ה וטוב שכך אבל אישה צריכה גם חברות!

וזה לא אמור להפריע לקשר עם הבעל.

זה סוג חברה שונה מהחברות עם הבעל.....

אני חושבת שזה פשוט שונה מאישה לאישהש.א הלוי
יש כאלה שצריכות קשר עם חברות קרובות, שהוא שונה מהקשר עם הבעל וכו' וכו'
ויש כאלה שלא.

זה לגמרי עניין של אופי.

וכל אחת עושה מה שטוב לה
כל מילה! ממש נכוןמשיח עכשיו!אחרונה


אולינר80

אמהות של ילדים מהגן, או מהגינה?

לא קראתי את התגובות

מזדהה מאד מאדאתי ב
גם אני מרגישה בודדה. כמה פעמים חשבתי שמצאתי חברה חדשה, אך זה לא החזיק הרבה, ומשהו גרם לנו להתרחק (למשל, מעבר דירה). דווקא עם כמה חברות מהתיכון אני משתדלת לשמור על קשר בכל מחיר. אנו משתדלות להיפגש כמה פעמים בשנה, וכל מפגש כזה נותן המון כוח. אנו גם מתכתבות בס.מ.ס, ועדיין, רוב הזמן מרגישה בודדה, והאמת שגם לא ממש מוצאת זמן לקשר עם חברות ביום-יום. ילדים, זוגיות, תחזוקת בית, עבודה, לימודים...
מעולה שלפחות יש לך את החברות מהתיכוןאנונימי (פותח)

אני הייתי שמחה סתם ככה שיש עם מי לצאת כשרוצים לקנות בגד חדש, סתם להתאוורר או לשבת על כוס קפה.

 

בשיעור קבוע או בבית הכנסת גם אפשרי למצוא חברותאורין


דרך הילדים??פלא ההורות
ב״ה ציינת שיש לך ילדים.
ילדים יכולים מאוד לעזור לתווך.
למשל לצאת איתם לגן שעשועים שכונתי. גם אם בהתחלה לא תפני לאף אחת ולא יפנו אלייך, עם הזמן הפרצופים נעשים מוכרים וזה מקל לאט לאט.. פתאום מבקשין מגבון, פתאום הערה נעימה על הילד וכך אפשר להתקרב לאט לאט.. תלוי בגילאי הילדים אבל בגילאי גן ובית ספר אפשר להזמין לסעודת שבת משפחה של חבר מהגן, או אפילו להתקשר לאמא כדי להזמין את הילד לשחק עם ילדך אחר הצהרים- יכול להיות פתח לשיחת הכרות.. אם לא בפעם הראשונה אז בפעמים חוזרות..
בהצלחה!!
יש פוטנציאל לרעיון 'דרך הילדים'אנונימי (7)

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לקחתי יומיים חופש ואני בדיכאוןאנונימית בהו"ל

אולי תעזרו לי לנצל את החצי יום שנשאר לי?

אני עובדת במשרה מלאה פלוס פלוס בהייטק

עם שלושה ילדים, הגדול בן 7

רגילה לחיים מאוד אינטנסיביים של נסיעות מחוץ לעיר וג'ינגול של בית עבודה ילדים זוגיות וכו.

הרגשתי שעמוס לי מאוד ולקחתי לי את אתמול והיום חופש

ואני לאאא יודעת מה עושים עם הזמן הפנוי שלי

ניסיתי לישון (ואני אוהבת בדרכ) אבל פשוט לא הצלחתי

אני קצת מסדרת את הבית

חשבתי לאפות

כמובן בצהריים אני עם הילדים אז זה לא חופש מוחלט

אבל עדיין

הלכתי לאיבוד וזה עושה לי דיכאון החוסר מעש זה וגם ההבנה שאני לא יודעת להיות עם עצמי, להעסיק את עצמי, להירגע, לחיות את הרגע.

ממש עצוב לי

אולי לצאת לעשות קניות?מישהי מאיפשהו

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

ותנסי לא לשקוע בעצבותמישהי מאיפשהו

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

יש יום יפה בחוץדיאן ד.

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

לקבוע קפה עם חברהיום שני
  • ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

  • למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

  • ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

  • להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

  • ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

  • אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

  • אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

לצאת לקניון ולפנק את עצמךעוזרת

זה לא אומר שאת לא יודעתבאתי מפעם

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

נכוןנעמי28

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

איזה כיף לך!!! וכל הכבוד לך שלקחת זמן לעצמךממתקיתאחרונה

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

התייעצות לגבי איך לחגוג יום הולדת?אובדת חצות

תאומים בני 6

אוהבת לחגוג עם המשפחה המורחבת

מצד שני הגיע גיל 6 וצריך עם חברים

הבעיה שהפרדנו אותם לשתי כיתות

וזה נראה לי מטורף להזמין שתי כיתות לחדר דיירים או רק בנים מכל כיתה ואז זו כמות ילדים של כיתה אחת אבל אין בנות

לא כ"כ יודעת מה לעשות …

וזה עוד לפני האירגון שזה חתיכת עבודה

איך אפשר לעשות את זה קליל?

ואף פעם אני לא יכולה להתחלק עם עוד אמא כי אני כבר עושה לשני המתוקים שלי

בטוחה שחייבים?אפונה

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

כל ההורים האחרים מזמינים את כל הכיתה?ירושלמית במקור

אולי בכלל שווה להסדיר "מדיניות קבועה" עם המורהירושלמית במקור

בגיל כזה שיחגגו בכתהאורוש3

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

הם רק בני 6, רק תחילת כיתה א..טארקו

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

חייבים לעשות לכל הכיתה? אי אפשר להזמין קצת חברים?לפניו ברננה!

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

נשמע הגיוני להזמין רק את הבנים משתי הכיתותחילזון 123

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

אנחנו בגיל הזהנעמי28

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

במקום להזמין כיתה שלמהכורסא ירוקה.אחרונה

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

לא קשור אבל אתן תמיד עוזרות אז..השם גדולל

שוקלים להשאיר את הבן שלנו כיתה, כרגע הוא בכיתה ו כיתה קטנה, ואנחנו רוצים להעביר אותו לבית הספר אחר מכמה סיבות

  1. קטן במחזור

  2. חוסר בשלות ריגשית

  3. קושי חברתי- מנסה להדביק את הפער בכל מחיר ולא מצליח וכל המשאבים הולכים לזה.

  4. בעיית קשב וריכוז ואימפולסיביות.

    בקיצור הוא בהישרדות וממש רואים את הפער מבחינת הבשלות שלו והבגרות שרחוקה שנות אור מהילדים בשכבה שלו.

    בית הספר מודע לכל ההיסטוריה שלו מאז כיתה א. הוא מנסה להתחקות אחרי ילדים שלא בהכרח הולכים בדרכים טובות ואנחנו ממש חוששים מה יהיה איתו בהמשך. רוצים להוריד ממנו את מפלס הלחץ לרצות ולהיות בקו ישר עם ילדים שהם יותר גדולים ממנו פיזית וגם יותר גדולים בראש.

    יש לנו תקשורת מהממת איתו ואני יודעת שגם אם בהתחלה הוא יתנגד עם הזמן הוא יתרכך.

    אשמח לתובנות, לניסיון שלכן מי שהייתה בצומת הזו..

השאלה הראשונה שעולה לי היא אם התייעצםהמקורית

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

אנחנו אמורים להיפגש להתייעצותהשם גדולל

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

לכן בדיוק שאלתיהמקורית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הוא מטופל תרופתיתהשם גדולל

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

יש כזו אפשרות בכלל?מתיכון ועד מעון

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

ישהשם גדולל

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

האם הוא אמור להשאר כיתה באותו בית ספרזמינה

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

ממש לא! מעבירים אותו.השם גדולל

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

שואלת בעדינות כי אני בסירה דומהמולהבולה

האם עשיתם אבחון תקשורת?

עשינו אבחון שבודק גם את זההשם גדולל

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

קודם כל בהצלחהוהרי החדשה

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

המטרה כי להקל עליוהשם גדולל

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

נשמע רעיון הגיוני לפי הנתונים. בהצלחה בהחלטה!!!שיפור

תודה רבה, אמן!השם גדוללאחרונה

בית החלמההחלמה

אני לקראת לידה בעז"ה ושוקלת ללכת לבית החלמה.

תמיד היה נראה לי מוזר ומשעמם ללכת לבד.

אני מרגישה הפעם מכל מיני סיבות שאם לא אלך לא אצליח לנוח כמו שצריך.

אשמח לכל מידע מנשים שנסעו לבד.

איךזה?

בחדר זוגי יש פרטיות? או ששווה להשקיע בחדר פרטי? באמת טוב ומפנק?

המלצות על בית החלמה?

ושאלה אחרונה- כדי לשים את התינוק בתינוקיה חייבים להגיע ישר מבית החולים?

תודה לעונות!

אין לי מושג אבל הייתי הולכת לחדר לבדאורוש3

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

מצטרפת לשאלות-גם לי יש מחשבה ללכתמחכה עד מאוד

ממליצה בחום ♥️מולהבולה

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

מנסה לענות.דיליה

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

באמת גרביים?רק לרגע9

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

לא חייביםאפונהאחרונה

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

אבות גם כן מסתובבים שם? או שיש גברים בצוות?ירושלמית במקור

יש גבריםאפונה

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

רק לגבי תינוקיהשלומית.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

ואני הלכתי לבד והיה לי מושלםשלומית.

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

אני גם הייתי כמוך עד שילדתי בקיסרימולהבולה

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

שבוע 39-לחץ מהסביבהמנסה לענות

שבוע 39

לידה מתקדמת

צירים באים והולכים ומתעתעים

ואני יודעת שאני לא יולדת לפני התאריך

וכבר שבועיים לחץ לחץ

בעבודה-את לא רוצה ללדת? את עדיין פה?

וחמותי ששולחת הודעות לחץ מה קורה/מתקשרת/מתקשרת וידאו!! פעם או פעמיים ביום (ברור לי שזה מדאגה אבל בכל זאת)

ודודה של בעלי שמחליטה באיזה תאריך בדיוק אני צריכה ללדת.. ועוד

אני בן אדם יחסית רגוע אבל עוד לא הגעתי לשבוע 40 וככ הרבה לחץ! איך מרגיעים את זה ולא כועסים על כולם? מרגישה לחץ בפנים שעושה כאב ראש ולא נעים לי בכלל..

מטריף. תנסי לסנן ככל הניתןאורוש3

לפעם הבאההשם שלי

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

בעיני כדאי להגיד לאנשים שאת פוגשת או מדברת איתםכתבתנו

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

יווו זה מחרפןןןדיאן ד.

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

איזה חפירה🤦‍♀️🤦‍♀️יעל מהדרוםאחרונה

רופא/ת עיניים לילדיםאפונה

אשמח להמלצות באיזור ירושלים דרך לאומית, אם יש חיה כזו שגם עונה בטלפון וגם עם תורים סבירים.

פתוחה גם לשאר חלקי הארץ כי אני כבר מלא זמן בסרט הזה ונשבר לי.

תודה!

בהצלחה לצערי זו חיה נדירה.....אמהלה

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

כשאני פעם הייתי צריכה תור ולא קבעתי מספיק מראשבארץ אהבתי

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

גם אני פעם קבעתי ככההשם שלי

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

חושבת שהן אומרות להתקשר ב 11 כל יום לגבי ביום שאחראחת כמוני

בהצלחה

יש לך לאומית זהב?עודהפעם

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לאחד הילדים ישאפונה

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

לא יודעת אם רלוונטימתיכון ועד מעון

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

נבדוק תודה!אפונה

הוא מדהים!טארקו

תבדקי באתר דוקטוריםרק טוב=)

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

תחפשי דר דורון שדהאחות אחת

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

אם את בקטע של פרטימישהי מאיפשהו

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

האמתאפונה

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

מבינה אותך מאודמישהי מאיפשהואחרונה

גם אותי זה פוגש בסיטואציות כאלה וזה מרגיז ממש

מתי לספר לילדים על ההיריון?אבןישראל

אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..

אני חושבת שסיפרנוהשם שלי

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

סיפרתיירושלמית במקור

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

אני סיפרתי לגדולה שלי אחרי הא"ס הראשוןמתואמת

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

לבן 4 ששאל בשבוע 10- סיפרנו אז שימושית

בדרך כלל אני מספרת לילדים בשבוע 18מבורכת

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

באחרון סיפרנו לגדולות ממש מוקדםמוריה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

אני לא יוזמת..הם שואלים אותי מיום אחרי הלידה ועדאולי תדעו

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

תודה למי שענתה!אבןישראל

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

השיקולים שלירק טוב!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

סיפרתי בשלבים לכל ילד לפי גילוהרמה

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

סיפרתי בסביבות שבוע 14, ממש לפני שסיפרתי לכולםשיפור

למה לחכות?112233445566אחרונה

וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....

איך אפשר לטשטש בטן הריונית,?מעיין34

יש אירוע משפחתי ואני רוצה לטשטש את הבטן. חודש שישי. או לפחות ללבוש בגד שלא מושך יותר מדי תשומת לב לבטן

לפעמים חולצת טוניקה בגזרה רחבה ומתחתיום שני

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

זה שלב שקצת קשה לטשטש בונעמי28

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

יש שמלות קומות שיכולות להתאיםפצלושון

שולחת לך בפרטי תמונה

וואו בחודש שישי?מבורכת

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

חח כנ"ל רואים עלי מההתחלה..הגדילה לעשות חמותיאולי תדעו

וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..

נו מההה

אני יכולה לייעץ לך שלי מאוד עזר פשוט לשחרר את זההרמה

השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה

תודה רבה על התגובותמעיין34

אני מעדיפה לא למשוך עיניים מכמה סיבות אבל החשובה מכולן היא שזה הריון יקר כי בעבר עברתי לידה שקטה והפלה מאוחרת אז ההריונות אצלי ממש מושכים את העין גם ככה.

ואנסה את המלצתכן שמחה רחבה או שכבות

למה לטשטש? זה הדבר הכי יפה שיש בעולם!שושנושיאחרונה

מי שלא מפרגן שיטפל בעצמו..

לפעמים להסתיר ולטשטש גורם לזה להיראות גדול יותר

קוראת עכשיו את התגובה הבאה שלך - אני הייתי מנצלת את האירוע כדי לפרסם את הנס הגדול שבורא עולם עשה איתכם.

אם כי כמובן עניין של תחושה אישית.

מזל טוב *2

אולי יעניין אותך