אישי מידי אז לא רצה להזדהות..איך מוצאים חברות?אנונימי (פותח)

היי, אני בחורה בגילאי 20 פלוס עם כמה ילדים.

בתיכון היו לי כמה חברות טובות אבל ברגע שסיימתי ועברתי לשירות לאומי נפרדדו דרכינו.

בעצם כל מקום שעזבתי נשארתי קצת בקשר עם הבנות עד שפיתחתי קשרים חדשים וזה דעך מעצמו.

כרגע אני במצב שאני מרגישה שאין לי חברה אחת!!! יש לי חברה יחסית טובה בעיר מגוריי אבל הקשר

שלנו הוא טלפוני וגם זה פעם בחודש בממוצע...

יש רגעים שאני מרגישה בדידות איומה ותוהה לעצמי-למה לי אין חברות? איך הגעתי למצב הזה?

 

ואיך אני עכשיו יוצרת קשרים חדשים עם בנות שמתאימות לי מבחינה דתית ואישיותית?

זה מצב באמת קשה. החבר שלי זה בעלי אבל הייתי רוצה יותר..

רוצה לציין שגם מנגד החברות שיו לי לא נלחמות על הקשר בשינים, איך שהוא זה הולך ודועך.

בחיים לא  הייתי מאמינה שאגיע למצב שבו לא יהיו לי חברות.

 

אשמח לשמוע מכן...

אוי אני כל כך מבינה ומזדהה איתךמזמור שיר
אני בנאדם מאוד חברותי ותמיד התחברתי מהר לאנשים, אבל אחרי החתונה עברתי לעיר של בעלי ופשוט אני לא מוצאת כאן את עצמי ולא מצליחה לשמור על קשר עם החברות הקודמות, בקושי עם אחת שתיים וגם איתן אני לא נפגשת.
אפילו בלימודים קשה לי להתחבר לבנות אחרות, זה כזה הזוי ולא מתאים לי, כאילו אני חסומה כזה..
גם אצלי בעלי הוא החבר הכי טוב שלי אבל עדיין אין כמו חברה אמיתית.

סליחה על הפריקה אבל הרגשתי צורך לשתף.
ממש מבינה אותך!! אשמח לשמוע גם הצעות
איזה חמודות אתן (הפותחת) גם אני עברתי אחריאנונימי (פותח)

החתתונה לעיר אחרת...בהתחלה כשהייתי בלימודים עוד היו לי קשרים וגם אחכ עם אחת שתיים אבל עכשיו?!

פשוט נוראי..  אמנם הילדים מעסיקים אבל עדיין בא לי לפעמים להיפגש, לשבת על כוס קפה, לחלוק

חוויות מהחיים ולחזק אחת את השנייה בקשיים.

גם אני אחרי החתונה חוויתי מין חסימה כזו. היו לי קשיים וזמן של הסתגלות למצב החדש בעוד הרגשתי

שכולן מצפות שאהיה מאושרת ובעננים ככה שלא יכלתי לדבר הרבה עם החברות על כך וגם לא היה לי מתי.

 

ככה שיצא שהתרחקתי. ולבעלי יש הרבבבבבהה חברים ככה שהוא מוצא את הזמן עם החברה, הולכים ביחד

לכל מיני מקקומות ואני? לבד:"(

את כותבתאנונימית 86

שלבעלך יש הרבה חברים, מה עם הנשים שלהם?

 

אולי תוכלי למצוא כמה שיתאימו לך כחברות?

זה לא תמיד שייך (אנונימית אחרת)אנונימי (6)
לא תמיד באותו ראש ואולי כדאי לחפש מישהי שבסגנון שלך או שאת רוצה להתחבר אליה בלי קשר לבעל וחבריו.
הפותחת- אז הרבה מהחברים שלו רווקיםאנונימי (פותח)

אלה שנשואים- אחת לא נראית בעניין ולא מחפשת מצידה ליצור קשר וגם אין ככ נושאים משותפים..יש אחת שהיא החברה הטובה שדיברתי עליה שבעיקר מסתמסות...

מבחנה כל כך ומצטרפת לשאלה..אנונימי (3)
באמת קשה לשמור על קשרים עם חברותעדיין טרייה
ואין לי כל כך דרך לרכוש חברות חדשות (לומדת/עובדת בסביבה גברית לגמרי). אז אני ממש מזדהה צריך ממש להתעקש על קשר אם רוצים לשמור עליו. מוזמנת להיות חברה שלי
חחח...;) הייתי שמחה... תודה!אנונימי (פותח)


אם באמת בא לך תפני באישי בכיף עדיין טרייה


אצלי טיפה יותר מורכב..כמה גדול השם
גם כל מקום תמיד היו לי חברות.. בנוסף לחברות ילדות תמיד הצטרפו חדשות למסגרת שהייתי הולכת אליה.
תקופה לפני שהתחתנתי התחזקתי והחברות שנשארו לי מהעבר זה חברות רווקות חילוניות שגרות מאוד רחוק ממני (גם עברתי לעיר שבעלי גר)..זה מתסכל אותי הניתוק הזה. אני משתדלת מאוד לשמור על קשר, אבל מרגישה שאנחנו במקום כל כך שונה..השיחות לא טבעיות כמו פעם, אני תמיד מפחדת להישמע ביקורתית מדי..
הכי מתסכל אותי הקשר עם חברה שהיינו תמיד כמו אחיות ועכשיו זה פשוט לא אותו דבר..פעם אחרונה שהיא באה לבקר אותי היא ממש לא הבינה אותי נעלבה שאחרי שישבנו כמה שעות מיהרתי ללכת הביתה כדי לפגוש את בעלי מעבודה וגם היה לי קשה להסתובב בחום כי אני בהריון. היא אמרה נסעתי את כל הדרך בשביל שלוש שעות איתך..היא נסעה באמת דרך ארוכה באוטובוסים כי אנחנו גרות ממש רחוק אחת מהשניה ואני מעריכה את זה..אבל לא אהבתי את החוסר התחשובות שלה.
הפותחתווואאאאיי מה שתיארת על החברה הטובה ממש מזכיר לי אותי!!אנונימי (פותח)

גם לי יש\היתה חברה כמו אחות. שבזמן האחרון היו לי הרבה תאקלים איתה. גם אני הייתי צריכה

לעוף מהר הביתה כי היו לי שלוש שעות נסיעה חזור. והגענו למקומות שונים בחיים והתרחקנו.,הגעתי למצב שאני כבר לא מתקשרת איתה-לא יוזמת מצידי כי זה כבר לא קשר טוב(כמה שפעם היינו אחיות).

 

היא אכזבה אותי הרבה פעמים בדברים שהייתי צריכה אותה והיא גם לא מבינה את הקשיים בחיים שלי כאישה נשואה ובכלל.(

 

סתם דוג' לפעמים יש מצבים בפרנסה שממש ממש קשה-אין מאיפה לשלם חשבונו, אין כסף שוטף לדברים שצריך וזה מצב מלחיץ ומטריף אז היא יכולה להגיד בסדר בקטנה יהיה טוב.

עכשיו, ברור שיהיה טוב אבל-הציללללללוווווו!!!! נחמד לדקלם סיסמאות אבל אני במצוקה אמיתית.

ואינה דומה מצוקה כספית של רווקה(שגם בה הייתי לעיתים) למצוקה של נשואה עם ילדים ותשלומים שחייב לעמוד בהם.

 

גם על דברים במשפחה זה התשובות אז זה מבאס לשמוע את זה- מרגישה כאילו אני קטנונית לדעתה בדבררים האלה.

 

אז בקיצור(חפרתי) מה שהתכוונתי לומר שגם החברה היחידי, הטובה שהייתי איתי תמיד גם כבר לא.

אולי תלמדי אותה איך לענות לך?בצורה שתהני מהתשובה..?אנונימי (4)


קצת עידודכמה גדול השם
מה שכן אני מעודדת את עצמי שכנראה שאני במצב הטוב ביותר בשבילי.אני בשנה הראשונה לנישואים וככה אני יכולה להזרים את כל האנרגיות שלי לבית..חוץ מזה שבעלי ב״ה באמת החבר הכי טוב שלי ואם זה בעיה שהיא ביני לבין בעלי גם אני לא חושבת זה נכון לשתף בזה את החברות...
וגם יש את התפילה ואת השיחה עם הקב״ה שהוא הפסיכולוג, הרופא, המפרנס ואיתו אפשר לדבר בכל רגע, בכל שנייה, הוא לא רק מקשיב אלא גם נותן פתרון!🙂
באמת עודדת! תודהמזמור שיר
גם עודד אותי לקרוא שגם כשאת התחזקת הקשרים עם החברות התרופפו ולא מה שהיו פעם, בדיוק כמו אצלי.
אנחנו עושות נחת רוח לה׳ וזה הכי חשוב
מוכר Diamond1

דוקא יש לי ממש קצת חברות טובות

הבעיה שאני לא מצליחה להגיע למצב של לצאת איתם ולתחזק את הקשר..

עבודה משרה מלאה - לימודים לתואר במקרה מלאה - תחזוק בית..

 

ממש מקוה שהן סולחות לי ושלא אאבד אותן.

משתדלת להיות בקשר טלפוני לפעמים.

מקווה בשבילך שתמצאי כמה חברות טובות..

 

וגם זה שהן טובהות לא ערובה לכך שהן ישארו כל החיים.. ככה זה חברים הולכים חברים באים....

נושא עמוק וחשוב מאוד לצערי לא יוצא הרבה לדבר עליודעה

האדם בטבעו הוא יצור חברתי וכמו בהרבה תחומים מי יותר ומי פחות.

כולנו זקוקים לחברה במידה זו או אחרת.

והקושי במציאת חברות מתחיל כבר מהגן. 

אנחנו מתחברים אל האנשים שמוצאים חן בעיננו 

מה שבוודאי כל אחד זוכר זה את הרצון להתחבר למשהו והוא מגלה חוסר התעניינות.

התחושה הזאת שמישהו דוחה את הצעתך כביכול לחברות... גורמת לנו להסתגרות ופחד להציע את עצמינו לאנשים חדשים.

אני מאמינה בחברות ארוכת טווח כבר מהילדות- ולא כל אחד זוכה לזה כי קשרים לא תלויים רק בנו.

אבל אשה אחרי החתונה חייבת להתאמץ להכיר חברות חדשות- נשים בנות גילה נשואות שעוברות פחות או יותר את אותן חוויות. קשה להסביר לחברה רווקה את הקושי הכלכלי לבזבז כסף במסעדות או את העייפות שאת חשה בסוף יום.

לא צריך לנתק קשרים אבל אם קשר עם חברה לא זורם לא הייתי נלחמת עליו בכח.

עצות מעשיות

לצאת לגינה לשאול את האישה שלידך איך קוראים לה ולנסות להתחבר כפי שכתבתי בהתחלה זה דורש הרבה אומץ וזה לא קל.

החברות לא נוצרת עם האדם הראשון שמנסים להתחבר אליו זה לאט לאט.

פתאום תגלי שנוצרת חברות עם משהי מסוימת ולא להתבייש תציעי למשהי רוצה לבוא אליי מחר עם הילדים נכיר קצת.

תגידי לעצמך גם היא רוצה חברה חדשה ואין לה אומץ להכיר אותי.

להירשם לחוג ספורט זוהי הזדמנות נהדרת להכיר חברות חדשות. ( אם מעניין אותך כדורסל זה משחק שמאוד מפתח קשרים חברתיים, וגם בריא לשמירה על הגוף)

בשנה האחרונה עברתי לעיר אחרת חדשה לחלוטין וב"ה מצאתי לי פה 2 חברות מקסימות זה בעיקר עניין של יוזמה הזמנתי לליל שבת כשהבעל בתפילה.

אחר כך הזמנתי להליכה ואז זה כבר נעשה הדדי.

ואני חושבת לעצמי מה יהיה כשנעבור דירה (זה שכירות) השם ישלח חברה חדשה ככה זה בחיים.

אני גם שומרת על קשר טלפוני עם חברות מהעבר יש אצלי כלל חברה שאני לא פוגשת פעם בחצי שנה הקשר מבחינתי נגמר. (וחשוב לי לראות נכונות של שתינו בהשקעת זמן לקשר הזה)  

אנחנו חיים בעולם וירטואלי אין לי צורך בקשרים טלפוניים בלבד חברות נועדה כדי שניפגש ונעביר זמן איכות יחד. 

 

 

 

 

 

כתבת יפה מאודכמה גדול השם
באמת צריך להשקיע בחברות,גם בשמירת קשרים ישנים וגם במציאת חברות, לא סתם חז״ל אומרים ״קנה לך חבר״.
תודה על ההצעות, החדרת בי מוטיבציהמזמור שיר
א. לעשות ספורט חחחח
ב. לא להתבייש ולפנות לאחרות
הפותחת- אני חשבתי שאני מזה חריגהאנונימי (פותח)

ופתאום מגלה שלא... הלוואי ונמצא לנו את החברות הטובות לאורך שנים.

הכי חשוב ב"ה כרגע- אנחנו והילדים בריאים ושמחים. יחד עם זאת חברות זה חשוב לבריאות הנפש שלנו...

תודה רבה לעונות ולמשתפות, אשמח לשמוע מעוד בעלות ניסיון

עצובה לי התחושה הזאת של להרגיש לבד- שאף אחד חוץ מהמשפחה שמתקשרים ומחברה אחת שמסמסת לא שואל בשלומי.... 

מזדהה, רציתי לכתוב משהו דומהאנונימי (5)

גם אצלי שיעור ספורט עשה את העבודה הרגשתי מאד בודדה לפני כן. חדשה באזור ולא מכירה אף אחד. אחרי שהתחלתי עם שיעור ספורט בסביבה התחלתי להכיר נשים אחרות, פתאום יש למי להגיד שלום ברחוב, לאט לאט זה הוציא אותי מבועת הבדידות

וכשיש ילדים גם יותר קל, הולכים למתקנים, פוגשים נשים אחרות על הספסל, מתחילים לדבר על דא ועל הא ומוצאים קשרים

קשה להשקיע מדי הרבה אנרגיות בקשרים חברתיים כשיש גם עבודה+בית+ילדים אבל במינון הזה -לי זה הספיק.

 

 

אני תמיד מקנאה באלו שיש להן חברות קרובות קרובותאנונימי (פותח)

מין חבורה כזאת שנפגשת כל פעם- בבית קפה, קניות ובילויים כאלו ואחרים.

כמובן שמעבירות חויות וכו' באופן קבוע. הייתי מאווד רוצה שגם לי יהיה את זה אבל לא מצליח לי

אני דוקא לא מקנאה בהןאנונימי (5)

החיים שלנו בנויים ממעגלים

המעגל המרכזי הוא אני בעצמי המעגל שסביבו הוא הזוגיות המעגל הבא זה המשפחה הגרעינית - אנחנו והילדים שלנו, סביב זה יש את המעגל של המשפחה המורחבת וסביב זה המעגל החברתי

כמובן שכל אחד יכול לבנות לעצמו את המעגלים שלו בדרכו האישית, אין בזה כללים

אבל צריך לשים לב לזה שמדובר במעגלים - אם המעגל הבא אחרי האישי הוא המעגל החברתי אז בהכרח המעגל של המשפחה נדחק למעגל חיצוני יותר 

מקווה שהצלחתי להסביר את הרעיון

כל מעגל הוא חשוב ולא כדאי לוותר עליו, אבל לתת את המקום הנכון לכל מעגל

 

כשאני רואה נשים ששומרות קשרים מאד הדוקים עם חברות, שחוות את מרכז החיים שלהן בחבורת החברות הקרובות, אני קצת מרחמת עליהן, אני חושבת שברמה הרגשית העמוקה זה לוקח אנרגיות רגשיות מקשר זוגי עמוק או מהקשר עם הילדים. 

אני לא אומרת שזה לא טוב, כל אחת במינון ובמידה שזה טוב לה. לא בטוח שהשיפוט שלי הוא נכון. 

זו רק תחושה שלי. נקודה למחשבה.

ואני טיפוס חברותי, וכן מחפשת הזדמנויות לפגוש חברות, ויוצאת לשיעור ספורט גם כדי למלא את הצורך החברתי, לא רק בשביל הספורט. ועדיין מרכז החיים שלי הוא הקשר הזוגי והקשר עם הילדים.

שם אני משקיעה את מירב האנרגיות. 

אני לא חושבת ככה. בן זוג זה משהו אחרkit
גם כשיש לאשה את הקשר הכי טוב בעולם עם בעלה.עדיין היא צריכה חברות לא כל דבר אפשר לדבר עם הבעל. ולא כל דבר גבר מבין. וזה לא אמור לסתור או להפריע לקשר!
כנ"ל ^^^ צריכים גם חברות...מנסה לעזור

הבעל הוא החבר הכי טוב ב"ה וטוב שכך אבל אישה צריכה גם חברות!

וזה לא אמור להפריע לקשר עם הבעל.

זה סוג חברה שונה מהחברות עם הבעל.....

אני חושבת שזה פשוט שונה מאישה לאישהש.א הלוי
יש כאלה שצריכות קשר עם חברות קרובות, שהוא שונה מהקשר עם הבעל וכו' וכו'
ויש כאלה שלא.

זה לגמרי עניין של אופי.

וכל אחת עושה מה שטוב לה
כל מילה! ממש נכוןמשיח עכשיו!אחרונה


אולינר80

אמהות של ילדים מהגן, או מהגינה?

לא קראתי את התגובות

מזדהה מאד מאדאתי ב
גם אני מרגישה בודדה. כמה פעמים חשבתי שמצאתי חברה חדשה, אך זה לא החזיק הרבה, ומשהו גרם לנו להתרחק (למשל, מעבר דירה). דווקא עם כמה חברות מהתיכון אני משתדלת לשמור על קשר בכל מחיר. אנו משתדלות להיפגש כמה פעמים בשנה, וכל מפגש כזה נותן המון כוח. אנו גם מתכתבות בס.מ.ס, ועדיין, רוב הזמן מרגישה בודדה, והאמת שגם לא ממש מוצאת זמן לקשר עם חברות ביום-יום. ילדים, זוגיות, תחזוקת בית, עבודה, לימודים...
מעולה שלפחות יש לך את החברות מהתיכוןאנונימי (פותח)

אני הייתי שמחה סתם ככה שיש עם מי לצאת כשרוצים לקנות בגד חדש, סתם להתאוורר או לשבת על כוס קפה.

 

בשיעור קבוע או בבית הכנסת גם אפשרי למצוא חברותאורין


דרך הילדים??פלא ההורות
ב״ה ציינת שיש לך ילדים.
ילדים יכולים מאוד לעזור לתווך.
למשל לצאת איתם לגן שעשועים שכונתי. גם אם בהתחלה לא תפני לאף אחת ולא יפנו אלייך, עם הזמן הפרצופים נעשים מוכרים וזה מקל לאט לאט.. פתאום מבקשין מגבון, פתאום הערה נעימה על הילד וכך אפשר להתקרב לאט לאט.. תלוי בגילאי הילדים אבל בגילאי גן ובית ספר אפשר להזמין לסעודת שבת משפחה של חבר מהגן, או אפילו להתקשר לאמא כדי להזמין את הילד לשחק עם ילדך אחר הצהרים- יכול להיות פתח לשיחת הכרות.. אם לא בפעם הראשונה אז בפעמים חוזרות..
בהצלחה!!
יש פוטנציאל לרעיון 'דרך הילדים'אנונימי (7)

ככה אני יצרתי כמה חברות עד שהבן החמוד שלי התחיל ל"כפכף" את הילדים שלהן..

ירד להן החשק להיפגש..מטורלל

אין לי איפה לפרוקאנוונימית1

חזרנו משבת אצל חמותי.


אני מרגישה שאני פשוט מתפוצצת מבפנים.

אין לי יכולת לשתף אף אחד באמת.

חברות- לא שייך בכלל.

אמא שלי- לא באמת נעים.

את בעלי המתוק- למרות שהוא כל כך מבין, מסכים ומכיל, יש גבול כמה אני יכולה לשתף. אלה ההורים שלו.


אבל שנים על גבי שנים של מטענים, פערי מנטליות קיצוניים. אני יודעת בשכל שהן אנשים טובים אבל אני פשוט סובלת להיות איתם. מכל מיני סיבות.


כשנגמרת שבת אצלם אני מרגישה שהחמצן נגמר איתה.

פשוט יושבת בשירותים שלי עכשיו ובוכה כי אין לי איפה לפרוקקקקק

לי יש חברה אחתמתיכון ועד מעון

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

לחברה אני לא מרגישה בנוח מחשש שיום אחדאנוונימית1

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...


אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

תפרקי קודם כל לתוך עצמךמדברה כעדן.

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...


ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

אפילו פה יש לי טיפה היסוס.אנוונימית1

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.


 

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.


 

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....


 

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.


 

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

אוי, ממש קשה ריבוזום
אין לי מה לומר, רק שברור שקשה לך ושאת צריכה לפרוק אחרי ביקור שם. רק מה שפירית זה מספיק בשביל התגובה שלך, יחד עם עוד מורכבות ופערים מנטליים בכלל... תבכי ותשחררי לגמרי. למה את מרגישה לא בסדר? את ממש מובנת וזה באמת קשה, זה לא אומר שמשהו בך לא טוב!  
תודה על החיבוק♥️ אני חושבתאנוונימית1

שהקושי נובע מכל מיני דברים.


 

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי


 

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

 

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

גלויה

וואוו...

חיבוק לך.

אולי פסיכולוגית?נעמי28
בכנות, זה עוד יותר יבאס אותי להוציאאנוונימית1
ג'ובות בגללה...

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.


ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו


אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

נשמע טעון ומציף. מה עם לפרוק לצ'אט? אני עושה את זהאביגיל ##

הרבה

מתלבטת אם זה נחשב לשון הרע 🤔🤪אביגיל ##
חחחחחחחחחאנוונימית1
אוף זה כואב 🫂אוזן הפיל

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.


אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.


ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

וואו איזו מהממת את. כתבת כל כך אמפתיאנוונימית1

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

באהבה❤️אוזן הפיל
לפעמים אפילו לכתוב לעצמך או בפורום למשלים...אחרונה

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

 

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

מה אתן אוכלות השבוע?(הריון,מתבגרת.מחכה עד מאוד

נראה לי המצות עושות לי ממש רע...

אני עם כאב בטן חלש כזה כל היום.

עצירות...

צרות של עשירים.


ואין לי מה לאכול

הייתי אצל הרופאה והיא אמרה לי שחסר לי ברזל

לפי הבדיקה דם.


תוספת ברזל עוד יותר עושה עצירות, ואני לא מעיזה לקחת.

ומרגישה אכן ממש חלשה בעקבות החוסר ברזל.

כולל סחרחורת...


מה שגורם לי לישון הרבה,גם להיות הרבה סתם על הספה..

בלי כח לנקות, להכין אוכל ועוד...

ואז הגדולה שלי בכיתה ט באה בלי סוףףףף בתלונות עליי

כמה אני אמא גרועה שלא עושה כלום בבית

ולמה אין לי כח לילדים שלי..

והיא רוצה רק שתיי ילדים.

כדי שאצלה הכל יהיה מושלם.

כדבריה

זה פוגע כי היא כל הזמן רואה את חצי הכוסות הריקה ולא את כל המאמצים שלי כמו לבשל לשבת וכו.

היא עוזרת אבל כל הזמן נותנת הרגשה מתנשאת ופוגעת...

כמה פעמים ממש בכיתי ממה שאמרה.

לפעמים מנסה להתעלם ולא לפתח מריבה

וואי איזה קשוחהמקורית

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)


לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

וואו. הלם מהדיבור של הילדהבאתי מפעם

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

חיבוקכורסא ירוקה

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.


תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

תרגישי טובמקלדתי פתח

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

לגבי המתבגרתמתיכון ועד מעון

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

מתואמת

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.


ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

זה פתאום נוחת עליימחכה עד מאוד

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...


ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

הכוונה-נופלת עליימחכה עד מאוד
כבר לא יודעת למה לצפות 
היא מתבגרת. הקצוות זה נורמאלייעל...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

הי, קודם כל חיבוקאוזן הפיל

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

כי היא בגיל ההתבגרות...מתואמת
וזה מקסים שיש לה את הרגעים הטובים! תנצרי אותם, ותשתדלי לשכוח את אלה הרעים, שנובעים נטו מההתבגרות ולא מהאופי הבסיסי שלה...
את לא עושה להם צלקות ...אורי8
הבת שלך בגיל ההתבגרות. נורמלי בגיל הזה שיש ביקורת על ההורים ואומרים אותה לפעמים בצורה לא נעימה ופוגעת.גם אני היתי לפעמים מתבגרת כזו , זוכרת כמה דברים והעאות שאמרתי לאמא שלי. וגם אחת מבנותי אמרה לי גברים ממש'דומים למה שהבת שלך אמרה. היא גדלה כבר מאז ןהיא הרבה יותר מתונה היום בגיל 20. כיתה ט זה הזמן הכי קשה בכיל ההתבגרות לפי דעתי, בערך בכיתה יא- יב , הם מתמתנים . מצחעה לך לא לקחת ללב את האמירות שלה, זה קשה ממש, אני ממש בעבודה עם עצמי על זה. לפעמים אמירות של מתבגרים יכולות להוריד אותי ממש. זה משתפר בינתיים ממתבגר למתבגר( מקווה). כן חושבת שכדטי לומר לה שזה ממש לא נעים לך, ופוגע. זו הדרך שלה ללמטד שלמילים שלה יש כח וללמוד להיות יותר רגישה. כן להסביר לה שזו תקופה זמנית וככה זה בתחילת הריון, ושזה בסדר שלפעמים יש תקופה שלאמא קשה יותר, הכוחות יחזרו. בסוף דרכך היא לומדת להיות אשה וזה חשוב ממש'שהיא תלמד שאמא היא לא סופר וומן. ולפעמים מותר שלא יהיה לה כח. ושהבית לא יתנהל מושלם. היא בביקואת כלפייך כי היא בונה את עצמה עכדיו ובדמיון שלה הבית צריך להתנהל מושלם. לצאת עם הדמיון הזה לחיים זה מתכון להרבה כאב לב . דוקא זה שאת מרשה לעצמך להיות חלשה ולהעזר ושזה בסדר שיש תקופות שהבית לא מתנהל 100. ככל שאת בסדר עם זה ומצליחה גם לתת לה יחס ולראות אותה( להעריך את מה שהיא כן עושה, לדבר איתה ולהתענין בה, גם כשאת נחה) . את נותנת לה דוגמאהדל אמא שמותר לה להיות גם בתקופה חלשה וזה בסדר ויעבור בעזרת ה" . בטווח ארוך זה בונה מודל מציאותי יותר של חיים. זם אם על פני השטח היא בביקורת על זה עכשיו. 
התפיסה שליoo

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים


בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני


תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות


לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה


גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי


אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת


אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים


(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

לגבי הברזלעם ישראל חי🇮🇱

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים


לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

לגבי בתךעם ישראל חי🇮🇱אחרונה

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

אשמח להתייעצות מאמהות מנוסות-ילד חלשלוש וחסר תאבוןshiran30005

בן 3 עם אסתמה ברקע אם כי בחודשים האחרונים "יחסית" היה רגוע. כרגע לא לוקח כלום . עם עיכוב התפתחותי ומטופל.

לאחרונה -בחצי שנה האחרונה ואולי יותר הוא ירד במשקל - אולי לא ירד אבל אין עליה בכלל במשקל, נראה רזה מאוד שהיה בתור קטן היה שמנמן, אין התקדמות ככ בהתפתחות כאילו תקוע כזה, חולה המון -חום, קוצר נשימה, הקאות, שילשולים, אוזניים וכו' , נופל הרבה (תמיד היה ככה) וגם אין תיאבון בקיצור חלשלוש כזה. עשינו לאחרונה בדיקות דם עם ויטמינים שיצאו תקינות.

הןא שוב עם חום כמה ימים והתחילו גם הקאות היום אז מחר נלך לרופאה- לגיטימי לבקש בירור נוסף? לא יודעת מה אני רוצה ממכם אבל אמא שלי שמטפלת במעון בילדים אמרה לי שיש משהו מעבר ולדרוש בירור. השאלה מה לבקש? נשקול אותו מחר שוב ואם נראה ששוב אין עליה בכלל מה לעשות הלאה? איזה ברור עושים עוד? כבר לא יכולה לראות אותו ככה אני ממש בוכה כבר, כל פעם יש משהו אחר

אשמח לעצתכן  

אני חושבת שאם אחרי הבדיקותבאתי מפעם

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

זה מה שאני שואלת- איזה עוד בדיקותshiran30005

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

ויטמין B6, B12 ו Dאפונה
לגבי בדיקותהשם שלי

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.


איך הוא אוכל?


יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

אוף מסכניאורוש3

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

אין לו שקד שלישי, עשינו כפתורים לפני כחודשshiran30005
הרופאים מתייחסים שמבקשים עוד בדיקות? מעדיפה להגיע מוכנה אליה מחר
תגידי לה מה שאמרת פה...אורוש3
לבדוק צליאקרק טוב!

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

הוא לא אוכל כמעט כלום - עד לפני כמה חודשיםshiran30005

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

אולי מרצפן?נפש חיה.
או כדורי תמרים
במקרה כזה, ממליצה על אנשור, מניסיוןממשיכה לחלוםאחרונה
ראיתי ילדים שזה ממש עזר להם
משלוחים מנקסט הגיעו למישהי? כדאי להזמין כעת בגדי,שגרה ברוכה
קיץ או לא? 
לנו הגיע תוך שבועיים שלושהתוהה לעצמי
מה???אוזן הפיל
אז רק שלי תקוע עוד מפורים?? באמת מגיעים משלוחים? סתם נמנעתי
גם שלי תקוע לגמריאמא לאוצר❤
ושמעתי על עוד מלא..😬
מעניין שבכלל אפשר להזמין...מתואמת
נכנסתי לאתר של אמזון, ועל כל הפריטים שם כתוב שאי אפשר להזמין לאזורנו
אני הזמנתי ב-15/03Doughnutאחרונה
רק ב-30/03 הגיע לארץ, בינתיים מאז עדיין במכס. הכל לוקח יותר זמן מתמיד...
לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

אולי אפשר לבקר בחוותפרח חדש
תסעו לדרום-לכיש-שומרון-בקעה-בית שאןפה משתמש/ת
שם לרוב שקט יחסית

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

אנחנו לא מטיילים השנה…רוני 1234

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט


חבל לקחת סיכונים מיותרים

לא כל טיול=סיכוןפרח חדש
אפשר לטייל בקרבת מקומות מוגנים
לא יודעתים...אחרונה

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

 

בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי

נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם

בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).

אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם

בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.

 

תקין לדעתכן?

 

כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

זה יחסית מעט זמןשלומית2

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה


בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

זה נשמע הגיוניאמאשוני

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ... 
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמת
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
תרגישי בנוחאפרסקה

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

ברור, גם אני עשיתי את זה לא מעט פעמיםמתואמת

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

חחחח יואווווושושנושי

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

בן כמה הוא, שזו המידה שלו?מתואמת
הוא נולד בכ''ג אב, בן שנה ושבע אם לא טועה בחישובשושנושי

הילד פשוט קטן

אה, אז הוא באמת "סתם" קטןמתואמת
הבת שלי בגיל הזהרקאני

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

אני פעםמקקה
קניתי לילדה בכוונה סנדלים של בנים כי לא נשארו של בנות בסוף העונה, ושלה נקרעו. אפשר לחשוב מה זה כבר משנה...
אני מסכימה איתך כמובן🤭מתואמת
חחחח בדיוק באתי לכתוב שגם ככה הגננות לא רואותאני=)
אותנו בימים אלה, אז אפשר להתפרע עם אווירת השביזות וההזנחה. ואז ראיתי את התגובה שלך... אז בול!!
לגלי עודפים יש אותם סנדלים ביותר זולכורסא ירוקה
גם נעליים. אמנם פחות מבחר מהחנות הרגילה אבל דגמים מצויינים. אתם מירושלים אם אני זוכרת נכון? נראה לי שהעודפים שלהם בתלפיות. וזה ברוב הנעליים 1 במאה, 2 ב150
יש לנו חנות של גלי שקרובה אלינו לביתמתואמת
אז בדרך כלל אנחנו מעדיפים לחסוך בזמן במקום בכסף🤭
אני קניתי נעליים לקטנה שלי בשיין 🤭דיאן ד.

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

 

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

תשלחי קישור.שושנושי

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

היום הבת שלי הלכה פרק זמן ארוך עם הנעליים!מתואמתאחרונה

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

כמה זמן כבר הולך?ים...

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

 

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

חודש בדיוק.שושנושי

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

תקין. אצלי גם כאלה שהלכו חודשיים בלי נעליים, ברגע,שגרה ברוכה
שהבאתי נעליים לקח להם כמה ימים להתרגל ולרוץ בהן. בדכ תוך כמה ימים זה הסתדר
רק מציעה להמשיך גם לפעמים הליכה בלי נעלייםאור10

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

התקפי חרדה והריוןהרמה

כל החודש וחצי האחרונים היו מלווים בהתקפי חרדה ונטילת כדורי הרגעה ללא מרשם. המון עצבים ודאגה ..פעימות לב וחרדה בעיקר בלילות . ואז גיליתי לפני שבוע כמעט שאני בהריון בבדיקה בייתי. מאז אני בדאגה שאולי עשיתי נזק אולי משהו לא בסדר… אין לי בכלל תסמיני הריון שזה חריג לי..

ממש אשמח לתובנות או כל תגובה 🙏

מזל טוב!גלויה

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.


שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

❤️❤️❤️הרמה
בשמחה!גלויה

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

מרגיע לשמוע תודההרמה
אם תסכימי לכתוב מה את לוקחת אני אשמח לשמוע. 
בכיף, בפרטיגלויהאחרונה
כאב בשד באחד הצדדים, שבוע 31.אני=)

צריך לבדוק?

כאב שמזכיר לי כמו של התחלה של גודש, אבל בלי הרגשה של משהו... וואי זה כואב!! לא זוכרת כאב כזה בהריונות קודמים, בהנקות כן.

מקפיצה לי🙏🙏אני=)
עכשיו עם חזיה תומכת ואדוקה זה קצת פחות כואב, אבל עדיין כשנוגעת מרגישה 
בכל מקרה כדאי לבדוקכורסא ירוקה
הייתי מתחילה מהתייעצות טלפונית
תודה. טלפונית עם מי?אני=)
רופאת נשיםכורסא ירוקהאחרונה
אם היא לא זמינה אז רופאת משפחה

אולי יעניין אותך