החתתונה לעיר אחרת...בהתחלה כשהייתי בלימודים עוד היו לי קשרים וגם אחכ עם אחת שתיים אבל עכשיו?!

פשוט נוראי..  אמנם הילדים מעסיקים אבל עדיין בא לי לפעמים להיפגש, לשבת על כוס קפה, לחלוק

חוויות מהחיים ולחזק אחת את השנייה בקשיים.

גם אני אחרי החתונה חוויתי מין חסימה כזו. היו לי קשיים וזמן של הסתגלות למצב החדש בעוד הרגשתי

שכולן מצפות שאהיה מאושרת ובעננים ככה שלא יכלתי לדבר הרבה עם החברות על כך וגם לא היה לי מתי.

ככה שיצא שהתרחקתי. ולבעלי יש הרבבבבבהה חברים ככה שהוא מוצא את הזמן עם החברה, הולכים ביחד

לכל מיני מקקומות ואני? לבד:"(

שלבעלך יש הרבה חברים, מה עם הנשים שלהם?

אולי תוכלי למצוא כמה שיתאימו לך כחברות?

אלה שנשואים- אחת לא נראית בעניין ולא מחפשת מצידה ליצור קשר וגם אין ככ נושאים משותפים..יש אחת שהיא החברה הטובה שדיברתי עליה שבעיקר מסתמסות...

גם לי יש\היתה חברה כמו אחות. שבזמן האחרון היו לי הרבה תאקלים איתה. גם אני הייתי צריכה

לעוף מהר הביתה כי היו לי שלוש שעות נסיעה חזור. והגענו למקומות שונים בחיים והתרחקנו.,הגעתי למצב שאני כבר לא מתקשרת איתה-לא יוזמת מצידי כי זה כבר לא קשר טוב(כמה שפעם היינו אחיות).

היא אכזבה אותי הרבה פעמים בדברים שהייתי צריכה אותה והיא גם לא מבינה את הקשיים בחיים שלי כאישה נשואה ובכלל.(

סתם דוג' לפעמים יש מצבים בפרנסה שממש ממש קשה-אין מאיפה לשלם חשבונו, אין כסף שוטף לדברים שצריך וזה מצב מלחיץ ומטריף אז היא יכולה להגיד בסדר בקטנה יהיה טוב.

עכשיו, ברור שיהיה טוב אבל-הציללללללוווווו!!!! נחמד לדקלם סיסמאות אבל אני במצוקה אמיתית.

ואינה דומה מצוקה כספית של רווקה(שגם בה הייתי לעיתים) למצוקה של נשואה עם ילדים ותשלומים שחייב לעמוד בהם.

גם על דברים במשפחה זה התשובות אז זה מבאס לשמוע את זה- מרגישה כאילו אני קטנונית לדעתה בדבררים האלה.

אז בקיצור(חפרתי) מה שהתכוונתי לומר שגם החברה היחידי, הטובה שהייתי איתי תמיד גם כבר לא.

דוקא יש לי ממש קצת חברות טובות

הבעיה שאני לא מצליחה להגיע למצב של לצאת איתם ולתחזק את הקשר..

עבודה משרה מלאה - לימודים לתואר במקרה מלאה - תחזוק בית..

ממש מקוה שהן סולחות לי ושלא אאבד אותן.

משתדלת להיות בקשר טלפוני לפעמים.

מקווה בשבילך שתמצאי כמה חברות טובות..

וגם זה שהן טובהות לא ערובה לכך שהן ישארו כל החיים.. ככה זה חברים הולכים חברים באים....

האדם בטבעו הוא יצור חברתי וכמו בהרבה תחומים מי יותר ומי פחות.

כולנו זקוקים לחברה במידה זו או אחרת.

והקושי במציאת חברות מתחיל כבר מהגן. 

אנחנו מתחברים אל האנשים שמוצאים חן בעיננו 

מה שבוודאי כל אחד זוכר זה את הרצון להתחבר למשהו והוא מגלה חוסר התעניינות.

התחושה הזאת שמישהו דוחה את הצעתך כביכול לחברות... גורמת לנו להסתגרות ופחד להציע את עצמינו לאנשים חדשים.

אני מאמינה בחברות ארוכת טווח כבר מהילדות- ולא כל אחד זוכה לזה כי קשרים לא תלויים רק בנו.

אבל אשה אחרי החתונה חייבת להתאמץ להכיר חברות חדשות- נשים בנות גילה נשואות שעוברות פחות או יותר את אותן חוויות. קשה להסביר לחברה רווקה את הקושי הכלכלי לבזבז כסף במסעדות או את העייפות שאת חשה בסוף יום.

לא צריך לנתק קשרים אבל אם קשר עם חברה לא זורם לא הייתי נלחמת עליו בכח.

עצות מעשיות

לצאת לגינה לשאול את האישה שלידך איך קוראים לה ולנסות להתחבר כפי שכתבתי בהתחלה זה דורש הרבה אומץ וזה לא קל.

החברות לא נוצרת עם האדם הראשון שמנסים להתחבר אליו זה לאט לאט.

פתאום תגלי שנוצרת חברות עם משהי מסוימת ולא להתבייש תציעי למשהי רוצה לבוא אליי מחר עם הילדים נכיר קצת.

תגידי לעצמך גם היא רוצה חברה חדשה ואין לה אומץ להכיר אותי.

להירשם לחוג ספורט זוהי הזדמנות נהדרת להכיר חברות חדשות. ( אם מעניין אותך כדורסל זה משחק שמאוד מפתח קשרים חברתיים, וגם בריא לשמירה על הגוף)

בשנה האחרונה עברתי לעיר אחרת חדשה לחלוטין וב"ה מצאתי לי פה 2 חברות מקסימות זה בעיקר עניין של יוזמה הזמנתי לליל שבת כשהבעל בתפילה.

אחר כך הזמנתי להליכה ואז זה כבר נעשה הדדי.

ואני חושבת לעצמי מה יהיה כשנעבור דירה (זה שכירות) השם ישלח חברה חדשה ככה זה בחיים.

אני גם שומרת על קשר טלפוני עם חברות מהעבר יש אצלי כלל חברה שאני לא פוגשת פעם בחצי שנה הקשר מבחינתי נגמר. (וחשוב לי לראות נכונות של שתינו בהשקעת זמן לקשר הזה)  

אנחנו חיים בעולם וירטואלי אין לי צורך בקשרים טלפוניים בלבד חברות נועדה כדי שניפגש ונעביר זמן איכות יחד. 

ופתאום מגלה שלא... הלוואי ונמצא לנו את החברות הטובות לאורך שנים.

הכי חשוב ב"ה כרגע- אנחנו והילדים בריאים ושמחים. יחד עם זאת חברות זה חשוב לבריאות הנפש שלנו...

תודה רבה לעונות ולמשתפות, אשמח לשמוע מעוד בעלות ניסיון

עצובה לי התחושה הזאת של להרגיש לבד- שאף אחד חוץ מהמשפחה שמתקשרים ומחברה אחת שמסמסת לא שואל בשלומי.... 

גם אצלי שיעור ספורט עשה את העבודה הרגשתי מאד בודדה לפני כן. חדשה באזור ולא מכירה אף אחד. אחרי שהתחלתי עם שיעור ספורט בסביבה התחלתי להכיר נשים אחרות, פתאום יש למי להגיד שלום ברחוב, לאט לאט זה הוציא אותי מבועת הבדידות

וכשיש ילדים גם יותר קל, הולכים למתקנים, פוגשים נשים אחרות על הספסל, מתחילים לדבר על דא ועל הא ומוצאים קשרים

קשה להשקיע מדי הרבה אנרגיות בקשרים חברתיים כשיש גם עבודה+בית+ילדים אבל במינון הזה -לי זה הספיק.

מין חבורה כזאת שנפגשת כל פעם- בבית קפה, קניות ובילויים כאלו ואחרים.

כמובן שמעבירות חויות וכו' באופן קבוע. הייתי מאווד רוצה שגם לי יהיה את זה אבל לא מצליח לי

החיים שלנו בנויים ממעגלים

המעגל המרכזי הוא אני בעצמי המעגל שסביבו הוא הזוגיות המעגל הבא זה המשפחה הגרעינית - אנחנו והילדים שלנו, סביב זה יש את המעגל של המשפחה המורחבת וסביב זה המעגל החברתי

כמובן שכל אחד יכול לבנות לעצמו את המעגלים שלו בדרכו האישית, אין בזה כללים

אבל צריך לשים לב לזה שמדובר במעגלים - אם המעגל הבא אחרי האישי הוא המעגל החברתי אז בהכרח המעגל של המשפחה נדחק למעגל חיצוני יותר 

מקווה שהצלחתי להסביר את הרעיון

כל מעגל הוא חשוב ולא כדאי לוותר עליו, אבל לתת את המקום הנכון לכל מעגל

כשאני רואה נשים ששומרות קשרים מאד הדוקים עם חברות, שחוות את מרכז החיים שלהן בחבורת החברות הקרובות, אני קצת מרחמת עליהן, אני חושבת שברמה הרגשית העמוקה זה לוקח אנרגיות רגשיות מקשר זוגי עמוק או מהקשר עם הילדים. 

אני לא אומרת שזה לא טוב, כל אחת במינון ובמידה שזה טוב לה. לא בטוח שהשיפוט שלי הוא נכון. 

זו רק תחושה שלי. נקודה למחשבה.

ואני טיפוס חברותי, וכן מחפשת הזדמנויות לפגוש חברות, ויוצאת לשיעור ספורט גם כדי למלא את הצורך החברתי, לא רק בשביל הספורט. ועדיין מרכז החיים שלי הוא הקשר הזוגי והקשר עם הילדים.

שם אני משקיעה את מירב האנרגיות. 

הבעל הוא החבר הכי טוב ב"ה וטוב שכך אבל אישה צריכה גם חברות!

וזה לא אמור להפריע לקשר עם הבעל.

זה סוג חברה שונה מהחברות עם הבעל.....

אמהות של ילדים מהגן, או מהגינה?

לא קראתי את התגובות

אני הייתי שמחה סתם ככה שיש עם מי לצאת כשרוצים לקנות בגד חדש, סתם להתאוורר או לשבת על כוס קפה.

ככה אני יצרתי כמה חברות עד שהבן החמוד שלי התחיל ל"כפכף" את הילדים שלהן..

ירד להן החשק להיפגש..

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!