יש פערים עצומים.
בואו נדון על זה.
זה ממש יעזור לי
מדוכאת מזה מאוד..
ו
גם טיפים למעבר הזה
ואיך עובדים במצב כזה
זה שווה בכלל???
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
מפחיד?? מלא ...אנונימי (פותח)
להיות חנוקה בכסף
להיות חנוקה בזמן וביכולת-לדוג'
לא ללכת לשום מקום כי זה 2...
שלא יהיה זמן לעצמי ולבעלי
שכולם יצרחו ביחד
שהבית יהיה מלא בטיטולים מלוכלכים..
שאף אחד לא יעזור לי ואני אשתגע
שהגוף שלי יתחלש( חוסר ברזל וכו')
שהלידה הקשה תחזור על עצמה(משקל גבוה הריון עודף...)
שלא יהיה לי קשר עם אף אחד מקוצר זמן
ובנוסף בעלי לא יבין אותי וכל הקשר שלנו יתדרדר.
ובקיצור שכל הקושי של עכשיו יתעצם ח"ו...
אה טוב להוציא תודה..
לפי מה שכתבת כאןמתואמת
הייתי מציעה לך ללכת לאבחון ואולי לטיפול בדכדוך של לפני לידה. (זה נפוץ! אין מה להיבהל. אבל חשוב לטפל, כדי שלא יתפתח חלילה לדיכאון אחרי לידה).
כי את מעלה חששות הגיוניים, אבל נראה שאת מוצפת בהם יותר מדי, במקום להתרכז בשמחה של ההיריון ושל הילד הנוסף.
ותכל'ס - מה עומדים להיות ההפרשים בין שני הילדים?
ואנסה לענות על הדאגות אחת לאחת:
מבחינה כספית - אם את מניקה, אז בהתחלה נראה לי שאין הרבה הבדל בין ילד אחד לשניים. רק טיטולים מוכפלים (שזה הרבה, אבל אפשר למצוא מבצעים זולים יחסית).
ללכת עם שניים - זה דווקא יחסית קל (לעומת עם שלושה או ארבעה...). אפשר להשיג עגלת תאומים, או לצאת בעגלה ובמנשא, או ששניכם ביחד יוצאים - וכל אחד עם עגלה.
וממליצה באמת לנהוג כך - לצאת שניכם ביחד להליכה מדי פעם בערבים, ביחד עם הילדים בעגלות. אם הם עדיין די קטנים, הם יכולים להירדם בעגלה - ואתם זוכים לזמן איכות.
לפעמים שניהם צורחים יחד, וזה קשה, נכון, אבל לפעמים שניהם ביחד גם מחייכים, או משחקים ביחד, והגדול מתנהג בבגרות לקטן - בקיצור, רגעים קסומים שנותנים תחושה של אחווה...
ובאשר לטיטולים - אפשר לקבוע "שעות החלפה" במשך היום, ואז להחליף לשניהם בזה אחר זה - ומיד להשליך לפח שמיועד לשם טיטולים (אפשר לשימו באמבטיה, ולרוקן פעם ביום). בע"ה לא יהיו מלא טיטולים מלוכלכים!
בקשר לעזרה - כדאי כבר עכשיו לחשוב על מקורות עזרה. האם בעלך יוכל יחסית להיות הרבה בבית? אולי יש בני משפחה או חברות? אולי כדאי לשקול עזרה בתשלום מנערה צעירה?
ברזל - את יכולה כבר עכשיו להקפיד לקחת, ולהמשיך לקחת באופן קבוע אחרי הלידה. ומדי פעם לעשות בדיקת דם לבדוק חוסרים - ולא להתעצל למלא אותם...
לידה שנייה אומרים שקלה יותר. אי אפשר להבטיח כלום - אבל אפשר להתפלל על זה!
קשר עם אנשים - ב"ה יש בימינו טלפונים ואמצעי תקשורת בכתיבה. אפשר לשמור על קשר עם אנשים כך. וכשהילדים יגדלו יותר - תצאי איתם לגינות שעשועים, ותוכלי בע"ה ליצור קשרים חברתיים עם נשים במצב משפחתי דומה לשלך.
ובאמת חשוב להקפיד על זמני איכות עם הבעל לבד. אפילו פעם בכמה זמן להזמין בייביסיטר ולצאת... אפשר בהחלט לשמור על זוגיות טובה ושמחה גם עם כמה וכמה ילדים!
בהצלחה לך!
תתפללי ותנסי לפעול למען עצמך - ובע"ה יהיה לך טוב!
את יכולה לפנות לארגון ניצ"ה. הם מטפלים בדיוק בדברים כאלה.מתואמת
פשוט להתקשר ולספר מה שעובר עלייך... הם כבר יפנו אותך הלאה.
ואת יכולה גם לפנות לרופא משפחה, לתאר לו בקצרה, והוא יפנה אותך לאבחון אצל מישהו מתאים (פסיכולוג/פסיכיאטר).
ולגבי זה שההיריון לא היה מתוכנן - זה מובן מאוד, הקושי. והגיוני מאוד שמכל זה נובעות התחושות הקשות שלך... ממליצה לך אכן ללכת לטיפול, ולקבל כלים מתאימים להתמודדות הזו...
...רק אמונה
עבר עריכה על ידי רק אמונה בתאריך ג' בתשרי תשע"ז 08:59
מזדהה עם הפחדים לגמרי....נשואה+2
אני גם בהריון שני ... ההבדל אצלי שהשנה אצלי הולכת להיות קלילה בלי הרבה עבודה . אני רציתי עוד אחד ... זה מרגיש לי הפתח לפתרון .. תרגישי את העובר שלך כפלא ואז יהיה לך יותר קל... ההבנה שזה לא פשוט ואיך להסתדר איתם מפחידה... אבל אני רואה בעיניים משפחות עם ילדים ואיך זה מתנהל... לא תמיד זה שלווה ונחת אבל שאת כאמא מגיעה מוכנה לטפל בהם זה מוריד חצי מהקושי. לכן אני חשבתי על כמה דברים מראש -אחד- מתי הגדול אוכל אני אשתדל להיות עם הקטן. ללכת לבית הבראה לשלושה ימים. לארגן לעצמי את הכל הדברים מראש (ציוד ראשוני לתינוק) בנוסף אני מקפידה עכשיו לומר מדי פעם לבן הגדול שלי תחכה . תמתין . כדי שהוא יבין שאי אפשר תמיד במיידי לקבל. מסבירה לו שיש תינוק בדרך. (שנתיים) כמה שאפשר בראש להכין את עצמך לקושי. אני מתכוונת ללכת לפגישה של הכנה ללידה. בשביל לשמוע טיפים. ולהתכונן רגשית לתינוק הקטן... אני ממש רוצה אותו .... זה נותן לי כוח להכין את עצמי לקשיים. אמרו לי שזה אפשרי ולומדים להתמודד איתם.... לא לפחד לשים את הגדול לשעות רבות שאת צריכה לנוח(במשכב לידה) . בעיקר לתכנן......
אני לא יודעת אם זה יעזור וירגיע אבל...כנסיאשריך
נשימה עמוקה,את לא הראשונה,זה קורה הרבה פעמים שיש הריון מפתיע.
2 ילדים זה לא ילד אחד,אבל זה באמת לא סוף העולם.מתרגלים לכל דבר.החיים לא נגמרים רק מותאמים למצב החדש...צריך להיעזר בכל מי שאפשר,סבתות,בייביסיטר,מנשא,עגלת תאומים...יש כל כך הרבה דברים...
וכמובן תפילה לבורא עולם שיעזור ויקל בהריון,בלידה,בטיפול...
יש לי הרבה מה לומר לך:ש א
שולחת חיבוק קודם כל! הריון מתוכנן והריון לא מתוכנן אילו 2 עולמות שונים (למרות שלא קרתה לי האופציה השנייה), אבל לא דומה משהו שרוצים ומחכים לו ומוכנים אליו נפשית-- להפתעה מלחיצה... אבל השם ישלח לך את הכוחות להתמודד עם זה (ופעם הבאה אם את לא מעונינת בעוד הריון כל כך מהר, לקחת מניעה. כותבת את זה כי מוזר לי לשמוע בכל פעם מחדש על נשים שבונות על הנקה ומופתעות מההריון למרות שלא מנעו.. הנקה אינה מניעה מובטחת!)
ואחרי ה"מוסר" הנה ההרגעות:
נולד לי בן לפני 3 חודשים כך שיש לי ב"ה 2 ילדים, וזה כל כך שונה מחוויתי הקודמת, ורק לטובה.
ההריון הראשון היה קשה וגם הלידה, והגידול לא היה חוויתי לפחות עד שהיא נהיתה בת שנה וכל התקופה הראשונית לא זכורה לי לטובה וחששתי מה יהיה הפעם. אבל הפעם ב"ה גן עדן
הריון לא קל אבל פחות קשה, לידה טובה ומהירה, התאוששות קלה ותינוק שאני מאוהבת בו ברמות קשות וכיף לי הגידול שלו.
לתמרן עם שניים זה עניין של הרגל, לא כזה מסובך, ומתרגלים.
מבחינה כלכלית- כל ילד מביא איתו ברכה וזכינו ב"ה להרגיש את זה בחוש.
אין הוצאות מיוחדות בהתחלה, הרי מיטה עגלה וכדו' כבר יש מהילד הראשון. בגדים זה לא סיפור יקר וגם מקבלים מתנות. הוצאה על טיטולים בחודש שווה בערך לסכום החודשי שמקבלים מדי חודש מביטוח לאומי, ואפילו המעון, שהוא לצערי מתחיל אוטוטו, יעלה לנו כמעט כמו שעלה לנו שנה שעברה על ילדה אחת...
מבחינת זה שזה "תוקע", זה היה חשש גדול שלי שב"ה לאחרונה הופרך עד תום.
-חששתי שלא נוכל לטייל בחופש עם רך נולד ובת שנתיים, וטיילנו גם טיילנו בנחלים, בים, בבריכה וכו'. כשלא התאפשר לשים אותו בעגלה, הוא היה על מנשא. נהננו מאוד.
-חששתי שלפחות עד שיהיה בן שנתיים לא אוכל לצאת עם בעלי לנופש רק שנינו, במיוחד שהוא רק יונק, וגם חשש זה הופרך. שבוע שעבר יצאנו ליום וחצי למלון מפנק, והוא נשאר אצל אמי עם חלב שאוב שאגרתי בחודשים האחרונים (ובמלון כל כמה שעות שאבתי) והיה לו מצוין למרות חששותיי הרבים ממהלך זה.
-יש לי גם זמן לעצמי לבד. אני הולכת לפילאטיס פעמיים בשבוע והוא נשאר שעה עם בעלי.
-עשיתי גם גיחות ארוכות יותר לשעתיים סידורים בלעדיו, ומקס' משאירים חלב שאוב.
-הבית נקי ומסודר בדיוק כמו לפני שהוא נולד וכלל לא מלא בטיטולים מלוכלכים. למה שיהיה מלא? מחליפים וזורקים.
-לגבי חששך שתיחלשי: קודם כל ברור שאחרי לידה חלשים ועיפים יותר, אבל גם זה עובר. תקפידי על לקיחת פרנטל וברזל.
- ולגבי חששך שלא יהיה לך קשר עם אף אחד- אני דוקא לאחרונה הכרתי כל כך הרבה חברות חדשות, בעיקר מהמעון של הקטנה ומהגן שעשועים... זו לא בעיה.
לגבי איך עובדים במצב כזה- הו...זה ה-פחד שלי, אהיה כאן כדי לעדכן שבוע הבא כי מסתיימת לי חופשת הלידה.
קחי הכל בשמחה ובע"ה יהיה לך טוב! תתפללי על זה!
ואחרי ה"מוסר" הנה ההרגעות:
נולד לי בן לפני 3 חודשים כך שיש לי ב"ה 2 ילדים, וזה כל כך שונה מחוויתי הקודמת, ורק לטובה.
ההריון הראשון היה קשה וגם הלידה, והגידול לא היה חוויתי לפחות עד שהיא נהיתה בת שנה וכל התקופה הראשונית לא זכורה לי לטובה וחששתי מה יהיה הפעם. אבל הפעם ב"ה גן עדן
הריון לא קל אבל פחות קשה, לידה טובה ומהירה, התאוששות קלה ותינוק שאני מאוהבת בו ברמות קשות וכיף לי הגידול שלו.
לתמרן עם שניים זה עניין של הרגל, לא כזה מסובך, ומתרגלים.
מבחינה כלכלית- כל ילד מביא איתו ברכה וזכינו ב"ה להרגיש את זה בחוש.
אין הוצאות מיוחדות בהתחלה, הרי מיטה עגלה וכדו' כבר יש מהילד הראשון. בגדים זה לא סיפור יקר וגם מקבלים מתנות. הוצאה על טיטולים בחודש שווה בערך לסכום החודשי שמקבלים מדי חודש מביטוח לאומי, ואפילו המעון, שהוא לצערי מתחיל אוטוטו, יעלה לנו כמעט כמו שעלה לנו שנה שעברה על ילדה אחת...
מבחינת זה שזה "תוקע", זה היה חשש גדול שלי שב"ה לאחרונה הופרך עד תום.
-חששתי שלא נוכל לטייל בחופש עם רך נולד ובת שנתיים, וטיילנו גם טיילנו בנחלים, בים, בבריכה וכו'. כשלא התאפשר לשים אותו בעגלה, הוא היה על מנשא. נהננו מאוד.
-חששתי שלפחות עד שיהיה בן שנתיים לא אוכל לצאת עם בעלי לנופש רק שנינו, במיוחד שהוא רק יונק, וגם חשש זה הופרך. שבוע שעבר יצאנו ליום וחצי למלון מפנק, והוא נשאר אצל אמי עם חלב שאוב שאגרתי בחודשים האחרונים (ובמלון כל כמה שעות שאבתי) והיה לו מצוין למרות חששותיי הרבים ממהלך זה.
-יש לי גם זמן לעצמי לבד. אני הולכת לפילאטיס פעמיים בשבוע והוא נשאר שעה עם בעלי.
-עשיתי גם גיחות ארוכות יותר לשעתיים סידורים בלעדיו, ומקס' משאירים חלב שאוב.
-הבית נקי ומסודר בדיוק כמו לפני שהוא נולד וכלל לא מלא בטיטולים מלוכלכים. למה שיהיה מלא? מחליפים וזורקים.
-לגבי חששך שתיחלשי: קודם כל ברור שאחרי לידה חלשים ועיפים יותר, אבל גם זה עובר. תקפידי על לקיחת פרנטל וברזל.
- ולגבי חששך שלא יהיה לך קשר עם אף אחד- אני דוקא לאחרונה הכרתי כל כך הרבה חברות חדשות, בעיקר מהמעון של הקטנה ומהגן שעשועים... זו לא בעיה.
לגבי איך עובדים במצב כזה- הו...זה ה-פחד שלי, אהיה כאן כדי לעדכן שבוע הבא כי מסתיימת לי חופשת הלידה.
קחי הכל בשמחה ובע"ה יהיה לך טוב! תתפללי על זה!
חח נפלאות דרכי השםש א
ואגב כדאי שתדעי שנרות בקושי מונע...
רבות מחברותיי הרו תוך שימוש בנרות.
גלולות והתקן הם בעלי אחוזי מניעה הכי גבוהים וגם בהם כמובן יכולות להיות "הפתעות" אך נדיר מאוד.
רבות מחברותיי הרו תוך שימוש בנרות.
גלולות והתקן הם בעלי אחוזי מניעה הכי גבוהים וגם בהם כמובן יכולות להיות "הפתעות" אך נדיר מאוד.
מגיבה:ש א
מענין..לא שמעתי על נרות כאלו.
ונפלאות דרכי השם - לא מלשון נפלא, אלא מלשון נסתר. נסתרות דרכי השם, נשגבות מבינתנו.
ונפלאות דרכי השם - לא מלשון נפלא, אלא מלשון נסתר. נסתרות דרכי השם, נשגבות מבינתנו.
גם על הנרות אי אפשר באמת לסמוך.חיפושית אדומה
לכן אני אישית עושה התקן עוד לפני ההיטהרות הראשונה שאחרי הלידה.
ההתקן הפשוט ביותר.
לא זוכרת את השם שלו. אבל זה שלא מפריש שום הורמוניםחיפושית אדומה
בכלל, אני נגד הורמונים, אז ברוך השם אני לא לוקחת גלולות בכלל, כך שההתקן הזה זאת האופציה היחידה בשבילי למניעה.
המחיר נראה לי מסובסד בבית מרקחת של הקופהחיפושית אדומה
אני אכתוב מה שאני זוכרת. אני מקווה לא לטעות בשום פרט.
המחיר של ההתקן עצמו זה משהו כמו 70 ש"ח.
אבל ההתקנה לא מסובסדת - את צריכה למצוא רופא שעושה את זה הכי זול. כשביררתי המחירים נעו בין 700 ל-400, אבל מצאתי גם רופא אחד מנוסה ביותר שעושה את זה ב250. צריך לוודא עם הרופא/ה. מבחינתי ההוצאה הזאת הייתה שוות ערך למחיר של גלולות למשך שנה, שזה בד"כ הזמן שעבר עד שהוצאתי אותו כדי להיכנס להריון נוסף.
כשמדברים איתם תדגישי שאת מדברת על ההתקן הפשוט ללא ההורמונים, כי חלקם לא מנוסים בהכנסה שלו אלא דווקא בהתקנים אחרים.
ההכנסה וגם ההוצאה מרגישות כמו כאבי מחזור, אבל זה תהליך מאוד מהיר אז לא סובלים יותר מדי, במיוחד אם את משתדלת להיות רפויה במהלכו. כמובן שיש קצת דם אחרי פעולת ההכנסה, לכן אני משתדלת לעשות את זה עוד בזמן שיש לי שאריות דימום של אחרי הלידה. התיזמון המדוייק דורש התייעצות עם הרופא/ת נשים שלך.
לגבי דימומים וכתמים- זה מאוד אינדיבידואלי. עד שלא תנסי לא תדעי. אבל היות ומדובר בהתקן ללא הורמונים לדעתי יש סיכויים נמוכים בהרבה לדימומים. אצלנו ברוך השם לא היו דברים חריגים.
ממה שאני זוכרת זה לאחיפושית אדומה
אבל אני לא ממש בטוחה.
גם אם זה מאריך את הווסת - זה עדיין שווה את זה לדעתי, כי לא צריך לזכור לקחת שום גלולה או נר, וגם לא סובלים מתופעות הלוואי והסיכונים של הורמונים (שאגב, ידועים כגורמי סיכון ליצירת סרטן השד לא עלינו)
כל הכבוד על האריכות בתשובה!!תודה אבא
לגבי עבודהאנונימי (4)
בשבילי זו עבודה עצמית קבועה, אבל העבודה שלי עם עצמי זה להבין שהעבודה היא הכרח לצורך קיום המשפחה בשמחה, ושחשוב מאוד לעבוד במשהו שאוהבים, גם אם יש לו מחירים מסויימים.
ודבר שני, וחשוב מאוד, שהאמהות לא נמדדת בכמות אלא באיכות. לא כמות השעות שאת עם הילדים זה מה שנספר. ברור שטוב להיות הרבה עם הילדים עם אפשר, אבל דבר ראשון לא לכולם זה טוב להיות כל היום עם הילדים, ודבר שני בשילוב עם הנאמר לעיל- אין ברירה! עבודה היא צורך קיומי. ובשעות שאני עם הילדים אני משתדלת להיות איתם הכי באיכות שאפשר.
עבודה זה לא וויתור על האמהות!
בהצלחה רבה
ודבר שני, וחשוב מאוד, שהאמהות לא נמדדת בכמות אלא באיכות. לא כמות השעות שאת עם הילדים זה מה שנספר. ברור שטוב להיות הרבה עם הילדים עם אפשר, אבל דבר ראשון לא לכולם זה טוב להיות כל היום עם הילדים, ודבר שני בשילוב עם הנאמר לעיל- אין ברירה! עבודה היא צורך קיומי. ובשעות שאני עם הילדים אני משתדלת להיות איתם הכי באיכות שאפשר.
עבודה זה לא וויתור על האמהות!
בהצלחה רבה
בעיקר כשהילדים ישניםאנונימי (4)
יש ימים שאני חוזרת שעתיים לפני הילדים הביתה ואז גם עושה דברים
ובהחלט לפעמים כשצריך אז גם תוך כדי עם הילדים. אבל משתדלת להיות במודעות ואם אפשר אז לדחות לערב. או לעשית דברים מסויימים לפעמים ביחד עם הילדים. תלוי בגילאים וביכולות כמובן. אבל כשעושים איתם זה שוב פעילות איתם במקום על חשבונם. הקטנים ברוך השם מאוד שמחים שמשתפים אותם למשל לתלות או לקפל כביסה.. להכין ביחד עוגיות או עוגה לשבת וכד.
ובהחלט לפעמים כשצריך אז גם תוך כדי עם הילדים. אבל משתדלת להיות במודעות ואם אפשר אז לדחות לערב. או לעשית דברים מסויימים לפעמים ביחד עם הילדים. תלוי בגילאים וביכולות כמובן. אבל כשעושים איתם זה שוב פעילות איתם במקום על חשבונם. הקטנים ברוך השם מאוד שמחים שמשתפים אותם למשל לתלות או לקפל כביסה.. להכין ביחד עוגיות או עוגה לשבת וכד.
וגם הבעל יכול לעזור בחלק מהעבודות..אמא_מאושרת
יש בעליםמשזה פחות הקטע שלהם...אין מקום לשאלה
לומדים לנצל את הזמן נרא לי..
יש לי אחת. מאוד רוצה עוד הריון מקווה שבקרוב.
כרגע אני עובדת ב120% משרה. אז הוריד ל80%..
אם יש אפשרות כלכלתי להאריך את החופשת לידה ל6 חודשים.
לקחת עזרה. בייביסיטר או מנקה.
וכמו שאמרתי לנצל את הזמן.
אני מסתכלת סביבי ואומרת לעצמי כמו שכולן עושות אתזה גמני אצליח איה
יש לי אחת. מאוד רוצה עוד הריון מקווה שבקרוב.
כרגע אני עובדת ב120% משרה. אז הוריד ל80%..
אם יש אפשרות כלכלתי להאריך את החופשת לידה ל6 חודשים.
לקחת עזרה. בייביסיטר או מנקה.
וכמו שאמרתי לנצל את הזמן.
אני מסתכלת סביבי ואומרת לעצמי כמו שכולן עושות אתזה גמני אצליח איה
תלוי.אנונימי (6)
אצחי בעלי ומשפחתו הקטע המגדרי מאוד מאוד חזק. מבחינתו הוא ה"גבר" ואני ה"אישה"
מה זה אומר? זה אומר שהוא מאוד מכבד אטתי ואוהב אותמ ושמח לחלוק את חייו עם חיי. יש לנו שיחות טובות והערכה ועדיין..
טיפול הבית והילדים הם האחריות שלי. (שצריך או אני בקריסה הוא יעזור ואפילו סתם בשביל לעשות לי טוב..) והוא מצידו המפרנב מנהל את חשבון הבנק וכו..
הוא משתדל לעשות את תפקידו באופן מקסימלי וממילא מצפה איפשהו ממני לעשות מבחינתו את תפקידיי.
אז זה קשה כי אני עובדת במשרה מחאה בתפקיד בכיר וזו החלטה האישית שלי. זה תפקיד שנותן לי המון במישור המקצועי החברתי וכו' אין לנו צורך ממשי במשכורת שלי וזו התעקשות שלי להשאר במקום ככ תובעני. אז אני מהלטטת בין הבית והעבודה ( ולוקחת עזרה חיצונית)
ויכול לצאת יום שאני עבדתי מהבוקר תקתקתי את הילדים החוצה עם סנדוויצים מושקעים בית מאורגנים ובית מסודר העפתי יום מלאאא בעבודה שכלל ריצות, הרצאות,ישיבותו מאזנים והגעתי ב4 מעולפת להביא את הילדים מהגנים. להיות האמא המושלמת בזמן שנותר, לעשות כביסות וארוחות ערב. ואז בעלי יגיע הביתה ויושיט פה או שם יד אבל באופן כללי יהיה ברור שאמבטיות וארוחת ערב זה הצד שלי.
ותגיע מישהי בפורום ותצעק מרה על ניצול וזה שזה ממש מפריע לה בעלים שלא בקטע. ואני אבין אותה כי זה לא נראה טוב בטח לא למי שגדלה כמוני בבית שיווני.
לוקח זמן לקלוט אתזה. אבל אין מה להזיז את בעלי מעמדותיו כי איפשהו הוא צודק. התורה היא מגדרתית המסורת היא מגדרתית ורצונו להמשיך את חלוקת תפקידי הבית בצורה כזו לו גורע בהוא זה בהערכה לאשתו וברצונו להיטיב עימה.
הוא חושב שעבודה עם ילדים מתאימה יותר לאמהות. הוא לא מעוניין שאקרוס ומתחנן שאקח עוד עזרה או אוריד עומס בעבודה..
אמנם יש בעלים "שזה פחות הקטע שלהם". בדרך כלל כאלה שהגיעו מכאלה סגנון בית וצריך לחשוב פעמיים לפני שממרידים אישה נגד בעלה על כך שזה לא תקין צריך לראות את המכלול. את האישיות את התנהגות וכו.
אני למדתי להכיל את זה מידי פעם מבקשת יותר והוא עוזר יותר יותר משנה לשנה.
אבל בלי כפיה.
ויש גם משהו בזה שאבא הוא דמות מרוממת יותר, לפעמיים גם יותר רוחנית, ניגשים להתייעץ עימו יש לו מקום מכובד ורם במשפחה.
נשמע מיושן? אולי. אבל תודו שיש בזה קצת מן המשהו... אני ממש יכולה לראות את זה בעיניים.
מה זה אומר? זה אומר שהוא מאוד מכבד אטתי ואוהב אותמ ושמח לחלוק את חייו עם חיי. יש לנו שיחות טובות והערכה ועדיין..
טיפול הבית והילדים הם האחריות שלי. (שצריך או אני בקריסה הוא יעזור ואפילו סתם בשביל לעשות לי טוב..) והוא מצידו המפרנב מנהל את חשבון הבנק וכו..
הוא משתדל לעשות את תפקידו באופן מקסימלי וממילא מצפה איפשהו ממני לעשות מבחינתו את תפקידיי.
אז זה קשה כי אני עובדת במשרה מחאה בתפקיד בכיר וזו החלטה האישית שלי. זה תפקיד שנותן לי המון במישור המקצועי החברתי וכו' אין לנו צורך ממשי במשכורת שלי וזו התעקשות שלי להשאר במקום ככ תובעני. אז אני מהלטטת בין הבית והעבודה ( ולוקחת עזרה חיצונית)
ויכול לצאת יום שאני עבדתי מהבוקר תקתקתי את הילדים החוצה עם סנדוויצים מושקעים בית מאורגנים ובית מסודר העפתי יום מלאאא בעבודה שכלל ריצות, הרצאות,ישיבותו מאזנים והגעתי ב4 מעולפת להביא את הילדים מהגנים. להיות האמא המושלמת בזמן שנותר, לעשות כביסות וארוחות ערב. ואז בעלי יגיע הביתה ויושיט פה או שם יד אבל באופן כללי יהיה ברור שאמבטיות וארוחת ערב זה הצד שלי.
ותגיע מישהי בפורום ותצעק מרה על ניצול וזה שזה ממש מפריע לה בעלים שלא בקטע. ואני אבין אותה כי זה לא נראה טוב בטח לא למי שגדלה כמוני בבית שיווני.
לוקח זמן לקלוט אתזה. אבל אין מה להזיז את בעלי מעמדותיו כי איפשהו הוא צודק. התורה היא מגדרתית המסורת היא מגדרתית ורצונו להמשיך את חלוקת תפקידי הבית בצורה כזו לו גורע בהוא זה בהערכה לאשתו וברצונו להיטיב עימה.
הוא חושב שעבודה עם ילדים מתאימה יותר לאמהות. הוא לא מעוניין שאקרוס ומתחנן שאקח עוד עזרה או אוריד עומס בעבודה..
אמנם יש בעלים "שזה פחות הקטע שלהם". בדרך כלל כאלה שהגיעו מכאלה סגנון בית וצריך לחשוב פעמיים לפני שממרידים אישה נגד בעלה על כך שזה לא תקין צריך לראות את המכלול. את האישיות את התנהגות וכו.
אני למדתי להכיל את זה מידי פעם מבקשת יותר והוא עוזר יותר יותר משנה לשנה.
אבל בלי כפיה.
ויש גם משהו בזה שאבא הוא דמות מרוממת יותר, לפעמיים גם יותר רוחנית, ניגשים להתייעץ עימו יש לו מקום מכובד ורם במשפחה.
נשמע מיושן? אולי. אבל תודו שיש בזה קצת מן המשהו... אני ממש יכולה לראות את זה בעיניים.
אני ממש לא מזדהה ולא מסכימה עם צורת חיים כזאתמעין אהבה
ולמרות כל ההסברים שלך זה אפילו יותר מקומם אותי לשמוע שזה מתוך הרגל. כולנו באנו עם הרגלים מהבית ובנישואים צריך להתאים את ההרגלים מחדש לפי מה שנכון וטוב לאישה ולזוגיות.
ובעיני זה ממש לא השקפת התורה.
ואני אעצור כאן....למרות שיש לי הרבה מה להגיד.
א-ב-ל
מסכימה איתך במאה אחוז שלהמריד אישה כנגד בעלה זה לא נכון.
מותר לבביע דעה כללית.
אבל כמו שתיארת על עצמך-ברגע שזאת המציאות הזוגית שלך ולשנות אותה לא ניתן- אז כל הכבוד לך על ההתמסרות לעניין והנסיון להכיל אותו כדי לשמור על הקשר הטוב והמכבד.
באמת מעורר הערכה.
וצודקת שלעורר כעס ומרד רק מזיק.
ובעיני זה ממש לא השקפת התורה.
ואני אעצור כאן....למרות שיש לי הרבה מה להגיד.
א-ב-ל
מסכימה איתך במאה אחוז שלהמריד אישה כנגד בעלה זה לא נכון.
מותר לבביע דעה כללית.
אבל כמו שתיארת על עצמך-ברגע שזאת המציאות הזוגית שלך ולשנות אותה לא ניתן- אז כל הכבוד לך על ההתמסרות לעניין והנסיון להכיל אותו כדי לשמור על הקשר הטוב והמכבד.
באמת מעורר הערכה.
וצודקת שלעורר כעס ומרד רק מזיק.
תראי אני מאמינה שאת יכולה לנסותנשואה+2
לעודד אותו יותר להיות שותף כי זה קשה ככה. אולי הוא לא יהיה אף פעם שותף מלא אבל עדיין הוא יהיה חלק .... בעיני זה חשוב להעלות למודעות שלו שככה את תקרסי ..... אחרת מתי הוא יבין!? את צריכה לדבר איתו ולפתוח את מה שקשה לך
נכון! זה גם מאוד תלוי במשפחה שלו...אנונימי (7)
אצלי למשל- בעלי בכלל לא ידע לנקות, לגהץ וכד'
אבל חמותי שתהיה בריאה כל הזמן מדרבנת אותו לעזור לאשתו (קרי: לי) ושישמור עליי שיהיה לי כוח וכו' וזה עוזר יותר מכל שיחה או מוסר אחר שמישהו אחר יאמר לו!
והיום הוא עושה המון בבית! ואני לא צריכה לדרבן אותו.
הוא גם חוזר ממוטט הביתה... וגם אני...
ושנינו שותפים מלאים בתחזוק הבית והילדים...
חוץ מיזה שבישולים ואוכל זה התחום הבלעדי לי...
אבל כל השאר - של שנינו יחד...
מה שהיה בעבר- זה שונה מהיום לחלוטין!
בעבר- נשים לא היו יוצאות לעבוד.
היו יושבות בבית ועוסקות בכל עניני הבית...
היום זה שונה...
אני לא שיתפתי את המשפחה שלו בכלום-אנונימי (7)
חמותי מעצמה עושה את זה ומאוד מעריכה את הכלות שלה על כל מה שהן עושות: הן בגידול הילדים, בתחזוק הבית, הריונות, לידות, עבודה מחוץ לבית במשרה מלאה.
למרות שהיא עצמה גידלה 9 ילדים ויודעת מה זה...
(וגם חמי מעצמו היה עוזר ועדיין עוזר בבית...)
אבל היא כל הזמן אומרת לבעלי: כל הכבוד לאשתך! איך היא מצליחה גם לצאת לעבוד וגם לבשל אוכל חם ובריא כל יום לילדים וגם לדאוג להם וכו'. תשמור עליה!
וזה מרים את קרנה של האישה בעיני בעלה והוא מעצמו מרגיש הרבה הכרת הטוב לאשתו ומסייע לה בכל מה שהיא צריכה...
מקווה להיות גם חמות כזאת בעז"ה ושזה יהיה לתועלת לכלות שלי ולילדיי...
אי אפשר להמליץ לשתף את המשפחה שלו בלי להכיר אותםהודיה60
במיוחד שכתבת שהוא בא מרקע מאד מגדרי כזה
נשמע לי רעיון לא מוצלח להכניס אותם לזוגיות שלך
נשמע שיש לכם איזון יפה, למה להכניס אנשים לבחוש לך בו?
הייתי שם(:חללית
הייתי במצבך. יש לנו שניים בהפרש של שנה. הקטן הגיע די במפתיע ולא חשובות הנסיבות- לא הרגשתי מוכנה עדיין לבן שני (וכן.. שני בנים!;)
אבל! יש הבדל די גדול בין גידול הבן הראשון לשני. בשני את הרבה יותר בטוחה בעצמך. ללא חששות. יודעת מה צריך לעשות כשהוא חולה. לא נלחצת משטויות שהייתי נלחצת מהם בגידול של הראשון.
מבחינת מטלות, ישנן יותר מטלות אבל! זה מתערבב עם סדר היום של הבכור. ז"א הכל נכנס למין רוטינה וסדר יום שאת לא מרגישה יותר מדי שינויים.
כל האמור לעיל תופס לאחר שהתאוששת מהלידה קצת. ההתחלה תמיד מאתגרת בכל לידה. תמיד.
ושוב אבל, באמת יש הבדל. בע"ה את תהיי יותר רגועה עם השני\ה שלך. ותוכלי להנות יותר מגידולו\ה.
בקשר לעבודה. בחופשת הלידה תראי איך סדר היום שלך מתנהל ותנסי למצוא עבודה שמותאמת לזה. תחשבי מחוץ לקופסא.
כשנולד ילד באה איתו הברכה, בכל העניינים. תנסי לשנות גישה וראיה. ללכת לייעוץ התחלתי לראות שאת לא מדוכדכת מדי. אולי לשתף את הבעל ולהחליט ביחד על חילוק המטלות.
לסיכומו, זה פחות קשה ממה שהדמיון והפחד אומרים. זה מתגמל וכיף לראות איך הם גדלים ביחד ונהיים חברים ואם משנים גישה ולומדים לארגן את היום ואת המטלות נכון, באמת אפשר להנות מהתקופה הזאת.
בהצלחה!!(:
שמחה לשמוע! שימשיך להשתפר!מתואמת
אז מגיבה שוב:ש א
רק היום חזרתי לעבודה מחופשת לידה אז טרי מדיי וקשה מדיי על היום הראשון...
מקווה להגיב תגובה מעודדת בהמשך..
ובטוחה שיהיה קל יותר בהמשך בע"ה
מקווה להגיב תגובה מעודדת בהמשך..
ובטוחה שיהיה קל יותר בהמשך בע"ה
אז קצת מהיום...ש א
היה לי קשה מאוד רגשית להשאיר את הקטנצ'יק במעון. דאגתי מאוד מה יהיה איתו. מה גם שלא התאפשר לי לקחת אותו בעצמי למעון ולדבר עם המטפלת. בדרך באוטובוס חצי בכיתי...
זה לחץ מטורף בבוקר להתעורר אחרי מעט שעות שינה להניק ולארגן תקטנטנים וב7 כבר להיות מחוץ לבית.
הגעתי לבית ספר (אני מורה) והרגשתי הלם. בדרך כלל ב7 וחצי בבוקר אני ישנה או מפטפטת עם הקטנטן ועכשיו אחרי תקופה לחזור- היה מאווד קשה. במהלך כל יום העבודה לא ישבתי לרגע. בהפסקה מיהרתי לשאוב, לא הספקתי לאכול ובקושי לשתות. הייתי צריכה להכיר כתות חדשות וזה תמיד קשה בהתחלה עד שלומדים מי נגד מי ואיך להתנהל נכון עם כולם. חזרתי הביתה כשהראש הרגליים והידיים כמו משקולות.
בקיצור מבאס מאוד לחזור לעבודה. נהניתי מאוד בחופשת לידה..
זה לחץ מטורף בבוקר להתעורר אחרי מעט שעות שינה להניק ולארגן תקטנטנים וב7 כבר להיות מחוץ לבית.
הגעתי לבית ספר (אני מורה) והרגשתי הלם. בדרך כלל ב7 וחצי בבוקר אני ישנה או מפטפטת עם הקטנטן ועכשיו אחרי תקופה לחזור- היה מאווד קשה. במהלך כל יום העבודה לא ישבתי לרגע. בהפסקה מיהרתי לשאוב, לא הספקתי לאכול ובקושי לשתות. הייתי צריכה להכיר כתות חדשות וזה תמיד קשה בהתחלה עד שלומדים מי נגד מי ואיך להתנהל נכון עם כולם. חזרתי הביתה כשהראש הרגליים והידיים כמו משקולות.
בקיצור מבאס מאוד לחזור לעבודה. נהניתי מאוד בחופשת לידה..
אוי יקרה..אמא_מאושרת
שולחת לך חיבוק גדול גדול
ומהניסיון שלי זה לאט לאט נהיה קל יותר
אני אמורה לחזור בינואר ומעצם המחשבה מתחילה לבכות אבל אחרי כמה זמן בעבודה זה בדר"כ נהיה קל יותר..
ומהניסיון שלי זה לאט לאט נהיה קל יותר
אני אמורה לחזור בינואר ומעצם המחשבה מתחילה לבכות אבל אחרי כמה זמן בעבודה זה בדר"כ נהיה קל יותר..
הקושי שלך הוא מההפתעהשירה515
ולא מהעובדה שילד שני בדרך.
אני מצאתי את עצמי במצב דומה בהריון רביעי, עם תינוק ושני זאטוטים, כשממש לא הרגשתי מוכנה לילד נוסף. (הראשונים היו יותר צפופים, אבל הרגשתי מוכנה)
הייתי בהכחשה מודעת של ההריון (לקח זמן עד שהלכתי לרופא ועשיתי אולטרסאונד)
בסוף יצאה ילדה מהממת והתאהבתי בה...
לו ידעתי אז כמה זמן יקח לי להיכנס שוב להריון, אני מניחה שהיה לי קל יותר להשלים עם המתנה שקיבלתי.
מציעה לך לצאת מנקודת הנחה שזו המתנה שלך עכשיו, ולהתפלל שיהיו לך הכוחות להתמודד עם המשימה שלך.
לשאלותייך- לא פשוט לגדל שני תינוקות, בעיקר בהתחלה, אבל זה גם לא כל כך נורא. לומדים לשלב את סדר היום של הקטן עם הגדול, ואז מתחילים להנות מהיחד. וכשהם גדלים ומתחילים ממש לשחק יחד זה בכלל תענוג!
אני מצאתי את עצמי במצב דומה בהריון רביעי, עם תינוק ושני זאטוטים, כשממש לא הרגשתי מוכנה לילד נוסף. (הראשונים היו יותר צפופים, אבל הרגשתי מוכנה)
הייתי בהכחשה מודעת של ההריון (לקח זמן עד שהלכתי לרופא ועשיתי אולטרסאונד)
בסוף יצאה ילדה מהממת והתאהבתי בה...
לו ידעתי אז כמה זמן יקח לי להיכנס שוב להריון, אני מניחה שהיה לי קל יותר להשלים עם המתנה שקיבלתי.
מציעה לך לצאת מנקודת הנחה שזו המתנה שלך עכשיו, ולהתפלל שיהיו לך הכוחות להתמודד עם המשימה שלך.
לשאלותייך- לא פשוט לגדל שני תינוקות, בעיקר בהתחלה, אבל זה גם לא כל כך נורא. לומדים לשלב את סדר היום של הקטן עם הגדול, ואז מתחילים להנות מהיחד. וכשהם גדלים ומתחילים ממש לשחק יחד זה בכלל תענוג!
כי הרבית טובות אלי...כי הרבית
כמי שציפו לילדם הראשון כמעט 7 שנים, עם הרבה אכזבות בדרך (היו טיפולים, הריונות ואף "לידה שקטה" בסוף שמיני), אני מציעה נקודת מבט אחרת: שמחי במה שה' יתברך זיכה אתכם, כל הקשיים שאת רואה הם כאין וכאפס לעומת החסר. זכינו לילדים, זכינו לחתן את כולם וזכינו שלכולם יש ילדים (ויש עוד בדרך ובע"ה יהיו עוד...)
אלמלא מה שעבר עלינו לא היינו יודעים להעריך את המתנות שקיבלנו. לנו זה לא מובן מאליו.
ובליבנו שירה "כי הרבית טובות אלי(נו)....
מניסיון שליnrg
השני נולד כשהראשון היה בול(!!!) בן שנה
ולא היה לי עזרה מאף אחד ועוד ילדתי בחופש הגדול שזה קושי בפני עצמו
אני חושבת שעצם המודעות לקושי עוזרת להתמודד
ובאופן כללי לדעתי לשתף את בן הזוג בחששות ולנסות לגבש תוכנית התמודדות כלכלית זוגית ונפשית,
לצאת הרבה (כמה אפשר , אפילו סיבוב בערב , אין חובה לשפוך כסף)
חזרתי לעבודה למשרה מלאה כשהיה בן 14 שבועות והכל בסדר
העבודה והיציאה חשובות לך עצמך יותר מאשר הפן הכלכלי.
שיהיה בשעה טובה ובבריאות!!!!
כיוון נוסףמעין אמונה
היי,
יש לי 2 ילדים קטנים בהפרש קטן יחסית ואני רוצה להאיר את הנקודה של הקשר ביניהם..
השנה הראשונה (כשהקטן נולד) אכן היתה יותר עמוסה ואינטנסיבית אבל הזמן עובר ככ מהר ובערך מאז שמלאו לקטן שנה וחצי הם התחילו לשחק ביחד ולבלות המון ביחד. זה ככ כיפי ומקסים וגם מאד מאד מקל פיזית. היום אני לא צריכה כמו פעם לשבת שעות להעסיק את הגדול או שהוא נמרח סביבי כל הזמן... יש להם את הביחד שלהם וזה כיף גדול. כמובן שגם רבים אבל גם מהמריבות הם למדו להסתדר אחד את השני, ממש עושים משא ומתן.. זה מצחיק ומתוק כל כך.
הם מחקים אחד את השני, לומדים אחד מהשני. אני יוצאת איתם לגינה הם הולכים ביחד ואני סוף סוף יכולה קצת לשבת בצד ולהסתכל. אני רואה אימהות לילד אחד או שניים בהפרש גדול שהן מתרוצצות סביב הילדים ועובדוץ לדעתי הרבה יותר קשה. תכלס אין כמו הפרש קטן, את עדיין בתוך העניין של הגידול, כבר קמה בלילה ממילא אז קמה לשניים , כבר מחליפה אז עוד אחד זה לא כזה ביג דיל, אפילו להאכיל קל יותר כי אחד רואה שהשני אוכל וזה מדרבן אותו...
הגדול שלי הוא ילד מפונק בטבעו ותובעני קצת ואני ממש מרגישה שזה שנולד לו מיד אח קטן זה חישל אותו והפך אותו לילד יותר חברותי ונעים..
זה ממבט של כמה שנים אחרי...
שיהיה לך בהצלחה רבה!!
יש לי 2 ילדים קטנים בהפרש קטן יחסית ואני רוצה להאיר את הנקודה של הקשר ביניהם..
השנה הראשונה (כשהקטן נולד) אכן היתה יותר עמוסה ואינטנסיבית אבל הזמן עובר ככ מהר ובערך מאז שמלאו לקטן שנה וחצי הם התחילו לשחק ביחד ולבלות המון ביחד. זה ככ כיפי ומקסים וגם מאד מאד מקל פיזית. היום אני לא צריכה כמו פעם לשבת שעות להעסיק את הגדול או שהוא נמרח סביבי כל הזמן... יש להם את הביחד שלהם וזה כיף גדול. כמובן שגם רבים אבל גם מהמריבות הם למדו להסתדר אחד את השני, ממש עושים משא ומתן.. זה מצחיק ומתוק כל כך.
הם מחקים אחד את השני, לומדים אחד מהשני. אני יוצאת איתם לגינה הם הולכים ביחד ואני סוף סוף יכולה קצת לשבת בצד ולהסתכל. אני רואה אימהות לילד אחד או שניים בהפרש גדול שהן מתרוצצות סביב הילדים ועובדוץ לדעתי הרבה יותר קשה. תכלס אין כמו הפרש קטן, את עדיין בתוך העניין של הגידול, כבר קמה בלילה ממילא אז קמה לשניים , כבר מחליפה אז עוד אחד זה לא כזה ביג דיל, אפילו להאכיל קל יותר כי אחד רואה שהשני אוכל וזה מדרבן אותו...
הגדול שלי הוא ילד מפונק בטבעו ותובעני קצת ואני ממש מרגישה שזה שנולד לו מיד אח קטן זה חישל אותו והפך אותו לילד יותר חברותי ונעים..
זה ממבט של כמה שנים אחרי...
שיהיה לך בהצלחה רבה!!
גם אני בהריון שני ברוך ה׳ מותק 27
מחכה לפוצוש נוסף שימלא את ביתנו בשמחה ובאור
בתנו הבכורה בת שנה ו10, מתחילה בגמילה מטיטולים ברוך ה׳
ומכיוון שהבכורה ׳מורווחת׳, היא תיכנס לגן עירייה כבר בשנה הבאה, אז ככה שזה פחות מלחיץ מבחינה כלכלית..
אני חושבת שכדאי להסתכל רק באור חיובי עד כמה שאפשר כי ממילא צריך עוד לעבור לידה, אז למה להכנס לכל מיני פחדים. לדעת שה׳ מכוון הכל והוא זה שדואג וזן ומפרנס ודואג לחיי חברה וכו וכו.. ואם הביא כעת עוד אחד אז ברוך ה׳, זה הזמן המתאים עבורינו בשביל לגדלו. בהצלחה ותהני מכל רגע
בתנו הבכורה בת שנה ו10, מתחילה בגמילה מטיטולים ברוך ה׳
ומכיוון שהבכורה ׳מורווחת׳, היא תיכנס לגן עירייה כבר בשנה הבאה, אז ככה שזה פחות מלחיץ מבחינה כלכלית..
אני חושבת שכדאי להסתכל רק באור חיובי עד כמה שאפשר כי ממילא צריך עוד לעבור לידה, אז למה להכנס לכל מיני פחדים. לדעת שה׳ מכוון הכל והוא זה שדואג וזן ומפרנס ודואג לחיי חברה וכו וכו.. ואם הביא כעת עוד אחד אז ברוך ה׳, זה הזמן המתאים עבורינו בשביל לגדלו. בהצלחה
ותהני מכל רגע 
מה יהיה עם הסבבים עם איראן כל שני וחמישי???אובדת חצות
שיקבעו יום קבוע, ומראש נדע וזהו😅יעל מהדרום
בנתיים זה קבוע ראשון בערב🤦♀️טארקו
כן, לגמרי נראה שזה קבוע🤦♀️מתואמת
לפחות הפעם הספקנו לחגוג את יום ההולדת השבועי🤭 (בשבוע שעבר חגגנו "תחת אש"...)
יפה. גם הבת שלי חגגה היום בגןיעל מהדרום
לק"י
על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.
לגמרי! ועם כמות האירועים של סוף שנה -מתואמת
בהחלט יש על מה להתפלל...
לבן שלי יש מחר יום הולדת בגן🥴אמא טובה---דיה!
הלוואי שיחגוג בשמחה!!יעל מהדרום
לק"י
הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.
גם זה קורה מסתבר....
אני דווקא אשמח לגווןמתיכון ועד מעון
ימי שני בד"כ די עמוסים
אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר
רביעי זה מעולה😂😂 יום ארוך בעבודהיעל מהדרום
שבוע שעבר ביטלו לנו טיול של כל בית הספרבארץ אהבתי
התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...
אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬
הכל בגללכם😉יעל מהדרום
לק"י
לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.
הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....
חחח כנראה 🤭בארץ אהבתי
אוי לאלפניו ברננה!
גם לבת שלי ביטלו טיול שבוע שעברמתיכון ועד מעון
עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול
ביטלו לימודים מחר??רקאני
עדיין לא... אבל איראן מאיימת לתקוף או משהו כזהיעל מהדרום
בינתיים לא הודיעו שביטלובארץ אהבתי
אבל ראיתי הודעות שייתכן שיבטלו🙄
אני לא בעד בלאגן ומלחמהתוהה לעצמי
אבל אם אפשר ספיציפית מחר חופש זה יבוא לי ממששששש בטוב. רק מחר, לא מבקשת יותר מזה.
אני קובעת דברים ולא יודעת אם אכן יתקייםממתקית
ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.
^^^ בול.קמה ש.
מצב הזוי. אבל יפה הראיה החיובית שלךיעל מהדרום
ממש ככה. הילדים בלחץ על החופש....אורוש3
אני מאז הקורונה משתדלת לא לדחות דבריםאוזן הפילאחרונה
ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר
לצאת
לחגוג
להיפגש
מי יודע מה ילד יום🤷♀️
איך מכינים מרחב עבודה לילדים לקראת כיתה א'?אובדת חצות
האם קניתן שולחן כתיבה\עבודה לילדים או שהם עובדים בסלון?ולמי שכן מצא איפה מוצאים משהו מומלץ, חמוד ומתוק ולא יקר? ומה עושים עם תאומים? קונים שניים???
הילדים שלי עובדים בסלוןהשם שלי
על הרצפה/ ספה/ שולחן אוכל.
יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.
אגב-למי שאין, למה לא? בגלל מחיר\פחד מפרטיות יתר?אובדת חצות
כי הילדים תמיד מעדיפים לעבוד בסלוןרוני 1234
יש לי ילדה בתיכון ואפילו היא עובדת בסלון/פינת אוכל
מה זה פחד מפרטיות יתר?אפונה
זה פשוט לא נצרך
הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.
ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.
מקווה שבסדר לנצל"שדרקונית ירוקה
איך צריך להתארגן לאחסון ספרים, מחברות וכלי כתיבה? כמה מקום זה דורש?
זה תלוי אם שומרים בכיתה או בביתהשם שלי
אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.
מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.
אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.
צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.
זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.
לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.
לנו יש בכיתה תאים. הכל שםחילזון 123
בתיק זה רק הדברים שצריך בשוטף כמו חוברת עברית או חשבון
יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה
אצלי השביעי בכיתה א'מתיכון ועד מעון
ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד
גם אצלינו אוהבים לעבוד בסלוןריבוזום
על הרצפה \ שולחן אוכל.
מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.
אצלינו עובדים בפינת האוכלאן אליוט
גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.
לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)
אצלנו רק לבכורה (מסיימת שמינית) יש שולחן כתיבהמתואמת
קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...
אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.
לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...
אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).
אצלנוDoughnut
כשהגדולה עלתה ל-א' התארגנתי עם שולחן כתיבה מהמם שקיבלתי מקרובת משפחה. בסוף לקראת כתה ג מסרנו אותו כי בסוף תמיד ישבה בסלון...
לא קנינו. יושבים ליד השולחן אוכל ולרוב על הריצפהחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך כ"ט בסיוון תשפ"ו 15:47
הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.
לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי
זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד
וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד
לגדולים שלי היה ספרייה עם מכתבהממתקית
שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...
עונה כאמא לתאומות בא'- יש להן בחדר שולחן כתיבהאמהלה
ומגירות אישיות
אבל
שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)
בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.
בניגוד לכולם - אצלנו כן עושים שיעורי בית במכתביהכולנה
לגדולים לא קנינו מכל מיני סיבות ולאחרונה קנינו אחד לכל חדר ועכשיו הם כן נהנים לשבת בחדר ללמוד, גם אם באים חברים זה יותר נעים שיש להם פרטיות.
אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון
אצלנועוד מעט פסח
רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.
עד אז- רק בסלון.
אז בעיני מיותר לכיתה א'.
אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).
שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).
אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.
הייתי עם אחותי בחדר והיה לנו שולחן 1מנגואית
עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה
אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז
ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש
בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח
בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה
בעיניי ממש אין צורך, מיותר לחלוטיןשיפוראחרונה
רוב שיעורי הבית זה קריאה, אני יושבת להקשיב לו על הספה.
הייתם טסות ללונדון?אובדת חצות
בעלי הפתיע בכרטיסים לשם אבל ממש חוששת מכל מה ששומעים, מצד שני בא לי חופשה. איפה בטוח שם מלון ולהסתובב? או שלוותר לגמרי?
יותר בטיחותי להסתובב בלונדון מאשר בירושליםפשוט אני..
עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים.
פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.
בלונדון אין כזו אנטישמיות.ממתקית
אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...
הייתי בלונדון לפני שנהברונזה
הכל היה מעולה
תסעו ותהנו!
כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים
אני הייתי טסהיהלוםנוצץ
אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)
לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!
כרגע לא.מוריה
כרגע לא הייתי יוצאת מהארץ אם יש חשש להיתקע בחו"ל.🙄
בדיוקיעל מהדרום
כן אין באמת סכנה שם יותר מבמקום אחרטארקו
תסעו ותהנוראשונית
הייתי שנה שעברה ונהניתי
אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון
מוסיפה שהמשפחה שלי שם מלא והכל בסדרראשוניתאחרונה
מרחוק הכל נשמע מפחיד יותר
אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו
אולי כאן יענו ליחושבת בקופסא
פתחתי שרשור בנשואים טריים, ולא כל כך עונים לי שם.
בטח פה יהיו יותר תשובות בעז"ה.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 לשני לילות בסוף אוגוסט.
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
מתייגת את @רוני 1234 כי אמרת שאת עוקבת
לא ממש מבינה בזה,אונמר
אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.
לא?
חיפשתי קצת ודווקא מצאתי באזור ה1,200, גם סבבהחושבת בקופסא
יפה. בהצלחהה!אונמר
זה המחיר באוגוסט? מעניין מאוד איפהרחללי
לפני הקורונה היינו הולכים ב500 ללילה, צימר עם ג'קוזי בלי בריכה, באוגוסט. וזה היה זול. מאז המחירים זינקו.
1000 שח ובריכה באוגןסטזברה ירוקה
זה תקציב ללילה אחד
..
היייהלוםנוצץ
מקווה שתמצאו מה שתרצו!
פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.
לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.
אין בעיה אשמח לשמוע בכל מקרהחושבת בקופסא
אני רק רוצה כיוון לחפש.
יש ביישוב מיצד כמה צימרים עם בריכות פרטיותקנקן שבור
אני לא יודעת מחירים ללילה
שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)
יש שם תחב"צ?חושבת בקופסא
יש דברים לעשות מסביב?
כמעט ואין לשם תחב"צשומשומ
ואין כל כך מה לעשות באזור, זה יישוב דיי מבודד
אז פחות. תודה בכל מקרהחושבת בקופסא
אולי באיזור צפת, מירון או עמק בית שאן?אוהבת את השבתאחרונה
הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..
סקר על דיאפרגמהעם ישראל חי🇮🇱
1.מי מכן שהתנסתה וירדה במשקל מעל 4 קילו, הלכתן להתאמה חוזרת?
2.הייתן צריכות באמת התאמה מחודשת?
3.האם לוקחים את אותו הסכום כמו בפגישה הראשונה?
תודה לעונות !!
אני ירדתי ועליתי הרבה יותר112233445566
לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)
כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.
הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,
תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.
עונהרק לרגע9
1. לא
2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים
3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.
כל רופאת נשים יכולה להתאים?עם ישראל חי🇮🇱
אני אגב מצאתי היום מתאמת שהיא גם פיזיותרפיסטיתפרח חדש
לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר
היא מהרצליה
אם מעניין אותך תכתבי לי באישי
עונהאוהבת את השבת
לא הלכתי
לוקחים סכום מופחת
תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות
אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי
תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית
ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...
עונהאפונה
אבל אל תלמדי ממני
1. לא
התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.
3. בטוח שלא.
ואווועם ישראל חי🇮🇱
ולא נקלטת עם זה להריון ?
נקלטתי אבלאפונה
לא בגלל הדיאפרגמה.
מותק של ילדים, אגב.
רק רוצה להגיד^כיסופים^
שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅
אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון
ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂
🤣🤣🤣עם ישראל חי🇮🇱אחרונה
ילודה וייסורי מצפוןפילה
הקדמה. בת שלי רבה עם ילדה ממשפחה ענקית. גדולים שם כבר נשואים . אבל כמה בינוניות עוברות גיל ההתבגרות קשה. ואני לא חושבת שזה בגלל גודל המשפחה. העניין הוא שבת שלי כל פעם אומרת - אם לא יודעים לחנך , למה להביא 15 ילדים?
מאוד צורם לי. אין לי 15 ילדים כמובן וכנראה כבר לא יהיה אבל עדיין ממוצע במשפחה דתית זה שבע ולנו יש יותר.
וכל הזמן אני מרגישה סוג של ביקורת סמויה . וגם מתבגרים סוג של מנצלים את הנקודה המספרים שלהם יהיו רק שישה ילדים וכמה הם מסכנים. שאובייקטיבית לא נכון. אני עזרתי בבית לא פחות מהם והיינו רק שניים. אותו דבר בעלי.
גם יחס מהשכנים. עכשיו כבר פחות כי רובם בגיל ההתבגרות. אבל פעם כשהין לי הרבה קטנים, כל פעם שאיזה ילד מהבניין או בניין ליד הרעיש , באו אלי כי ידעו שיש לי הרבה ילדים. גם אם ילד בכלל היה בצבע אחר , חילוני , לא יודעת מה. כאילו הנחת יסוד כזאת שאם ילדים בלי השגחה אז הם באים ממשפחה גדולה ולא שומרים עליהם.
אם 2 ילדים של שכנה חילונית יצאו לבד , אף אחד לא יגיד למה היא ילדה כל כך הרבה ילדים ולא שומרת עליהם. סתם יגידו שהיא לא אחראית .
גם מבחינה כלכלית. אם הורים לקצת ילדים לא נותנים משהו, אז זה נחשב חינוך לפשטות . אם הורים להרבה ילדים , אז זה בגלל שהם עניים ומסכנים הילדים.
כתבת פה בעצם שני נושאיםמתואמת
אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,
השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.
בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).
בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?
יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.
(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)
עונהפילה
לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.
לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים.
אם ככה אז הכול בסדר...מתואמת
אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.
ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...
אני אומרת לשליהבוקר יעלהאחרונה
כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..
זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.
אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.
מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת.
לי זה נשמע כמואפונה
"ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"
קודם כל עם השורה האחרונה הכי הזדהיתי.ממתקית
אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.
עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
אנחנו רוצים לגוון בשבתותבכינוי אחר
בשבתות יוצא שאנחנו מתארחים רק אצל ההורים שלי, בערך פעם בחודש.
להורים של בעלי פחות מתאים לארח.
נמאס לנו להיות הרבה בבית,
אז חשבתי על כיוון לפנות לבני דודים שלי או של בעלי ולשאול אם אפשר להתארח שבת ואנחנו נכין גם חלק מהאוכל.
ביום יום אנחנו לא בקשר,
אז מתלבטת אם שייך. (רק ל2 משפחות לא עכשו לפנות לכל הבנים דודים..)
וגם אם יש לכן רעיונות לשבת הצימר או בית הארחה שמתאים עם ילדים גם אשמח לשמוע.
אנחנו עם 4 ילדים
מה עםנעמי28
להתחיל להזמין אליכם קודם?
אצלנו זה קצת יותר מסובךבכינוי אחר
כי לא בטוחה שנמצא דירה לארח ואצלנו בבית אין מקום
תזמיני אותם בכלליותחילזון 123
ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם
מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם
הבעיה שמאוד מלחיץ אותי לארחבכינוי אחר
בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?
ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?
למה מוזר?חילזון 123
לא הייתם בקשר ועכשיו אתם רוצים לחדש את הקשר.
זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?
גם לי נשמע מוזר להזמין את עצמכםנחת-רוח
אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה
אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר
ואולי גם מסבך
כי לרובנו לא קל לסרב..
ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם
זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים
כשרוצים לייצר קשר
היתי מזמינה אלי
את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם
או יוזמת מפגש בימי חול
בחגים ,בחופשים
נראה לי יותר הגיוני להזמין קודםאורוש3
ואז לקוות שיזמינו בהמשך.
פחות לבקש להתארח...
כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...
לקחת בחשבון מקום לינהאמאשוני
להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.
אולי תנסו להזמין שכנים?
נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.
תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)
רעיונות נוספים לגיוון:
לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי
(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)
לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית
לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.
לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים
תנועות נוער אם הם בגיל
מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?
נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.
עם האחיםבכינוי אחר
של בעלי פחות מתחברת לסגנון והאחים שלי עוד לא ניסנו, הם עם ילד אחד, שניים אז מתלבטת אם זה יתאים
אם אין לך קשר איתם זה יכול להיות מביך, לא?זמינה
או שזו תקשורת לגיטימית במשפחה שלכם?
כן יכול להיות, סתם חשבתי שזו יכולה להיותבכינוי אחר
אופציה כדי ליצור איתם קשר,
אבל יכול להיות שזה פחות שייך
לשעתי כדאי להתחיל בלהזמין בעצמך אלייךהמקורית
לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה
אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל
בעיני זה קצת מוזר לשאול סתם ככה פתאום אם אפשרקופצת רגע
להתארח אצלם.
אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.
מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת?
זו גם יכולה להיות אופציהבכינוי אחר
אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?
כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל
לדעתי לא כככורסא ירוקה
אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.
אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות..
אצלנו מקובל..טארקו
להציע לחברים לאכול יחד
ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים
זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי..
אבל באמת לא אם מגיעים מרחוקטארקו
זו האופציה הכי רלוונטית בעיניהבוקר יעלה
אבל למה כמויות של אוכל?
אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו..
נראה לי את מדמיינת משהו מוגזם מדינחת-רוח
להכין כמות זה לא כמו שזה נשמע
אם לא מגזימים בלעשות רושם
פשוט
להכין דברים שקל להכין בכמות
נגידלא דברים של אחד אחד בהכנה ..כמו קציצות טיגונים וכו
אבל נגיד להכניס לתנור 2 -3 מגשי עוף זה לא יותר עבודה
להכין אורז או קוסקוס בכמות זה אותה העבודה
לשים מגש גדול של תפו''א בתנור כנ''ל
ותמיד אפשר לקנות שעועית ירוקה -ברוקולי-כרובית- כתוספת פשוטה
חזה עוף קל להכין מוקפצים
וכדומה
לא תמיד צריך כמויות ענק
ואומרת את זה כמשפחה גדולה
ולא צריך לעשות כדי להרשים.בפשטות...לשדר פשוט כיף להפגש וזאת המטרה
אם את מזמינה לארוחה אחת לא חושבת שנעים לבקש להתחלק
אם היא תציע אז סבבה
אבל מקובל שמי שמזמין לארוחה זה כי סבבה לו לארח
ובעיני כדאי קצת לפתח מיומנות כזאתבחיים..כי זה כיף לארח ולהפגש עם אנשים..וזה נטו להתיידד עם הסיטואציה ולא להתרגש ממנה יותר מדי..
ולגבי שבתות בבית- למה בעצם זה משעמם? אולי אפשר לחשוב איך אתם ממלאים את השבת בהתרחשות שטובה לכם?
נכון עם ילדים שבת היא גם אתגר והשקעה
אבל אפשר לייצר אוירה מתוקה ושמחה ברגעים מסוימים
ולייצר יחד הוויי של בית
וכמובן לא סותר שכיף לגוון ולהפגש עם אנשים
פשוט בעיני הדרך היא להזמין
לא לבקש שיזמינו..זה יכל להיות כשיש הדדיות וקשר קיים בעיני
או להרים טלפון לחברה שגרה לידך ומרגישה במח.. ולומר וואי בא לנו לאכול יחד אתכם השבת בסעודה בבוקר בא לכם שנאכל יחד אצלינו או אצליכם? ושכל אחד יביא איתו אפילו את האוכל ונעשה משהו כזה בזרימה בלי שאף אחת תצטרך לטרוח..
לדעתי זה לא שייך, במיוחד שיש לכם 4 ילדיםרוני 1234
אפשר לארח משפחה מהיישוב/שכונה שלכם לארוחה אחת ואז זה פחות כבד מאירוח של שבת שלמה.
2 דבריםשלומית.
קודם כל לגבי אחים שלך: מרגיש לי הכי בסיסי להתחיל מלהזמין אותם. מה זה משנה כמה ילדים יש להם? או אם הם רווקים בכלל? הכי משמעותי לדעתי קודם כל קשר עם אחים. וחושבת שכן שווה גם לפתוח את הראש לכיוון אחים של בעלך. כמובן לא מכירה את ההקשר המשפחתי אבל אולי זה כן אופציה אפילו אם הם קצת שונים וכרגע לא זורם.
לגבי הבני דודים מצטרפת לקודמותיי שאמרו שזה לא כ"כ יפה להזמין את עצמכם. לגבי מקום לינה, אולי יש באזור שלכם משפחות שנוסעות לשבת ומוכנות שישנו בבית שלהם? אצלינו זה מאוד מקובל.
באמת יש משהו מלחיץ בלארח אבל שווה לקפוץ למים... גם פעם ב3 חודשים נגיד לארח זה כבר מגוון.
דווקא לגבי לבקש מאורחים להביא חלק מהאוכל בעיניי זה סבבה לגמרי. לא חצי- חצי אבל משהו אחד או שניים שיעזור לך, לגמרי לגיטימי בעיניי
עונהאורוש3
כבר עניתי בגוף השרשור שפחות מתאים בעיני הרעיון לבקש להתארח אצל בני דודים, אבל רוצה להעלות לך רעיונות יותר קלים ליישום:
כמו שהציעו להזמין לארוחה. כי ארוחה אחת זה פחות מאיים מבחינת בישולים. אנחנו כן לפעמים עושים עם חברים ארוחות משותפות ומתחלקים ממש באוכל. אבל זה רק עם חברים ממש טובים שמחליטים כזה שישי בצהריים להצטרף וכל אחד מביא את שלו. זה קצת שאלה של דינמיקה. אבל בכל מקרה ארוחה אחת זה יותר קליל מאוכל לשבת ארוכה פלוס מקום לינה.
אפשר להתחיל מלהזמין חברים לקידוש אחרי התפילה אם את מרגישה שיותר קל לך. ואז זה להכין עוגה, עוגיות. לחתוך פירות בשבת ולהכין קפה. וזה קליל וזורם. דרגה מעל- להזמין לסעודה שלישית. ואז להכין ביצים להוציא טונה ולחתוך סלט ירקות. ומבחינת הכנה ממש אז נגיד משהו אחד כמו לזניה או פשטידה.
מתחברת למה שאמשוני הציעה על ארוחות זורמות משתנות. אנחנו ממש עושים ככה שבא לנו גיוונים. לצאת לגני שעשועים משתנים גם מגוון. אפשר גם לתאם שעה עם חברים.
אם את אוהבת להשקיע ויש לך אנרגיה אפשר לעשות שבת לפי נושא, קישוטים וקינוחים בהשראת הפרשה, העונה, החג בחודש.
משחק קופסא משפחתי חדש.
ספרים מספריה לגוון בהקראה או בקריאה, תלוי בגילאים. אם הן גדולים אולי לקנות ספר שמתאים לגיל וללמוד ממנו יחד. יש פניני הלכה ילדים שזורם למשל מגיל יחסית צעיר.
לעשות שבת של פתיחת אלבומים, ממש כיף ומגבש. עוברים על החיים שלהם כזה, הם ממש אוהבים. אפשר גם מזכרות אם יש לכם מהילדות שלכם.
אולי יש בת דודה או אחינית צעירה לא נשואה? אם יש מישהי זורמת שווה להזמין. זה ברמה של לתת מזרון לישון וממש יכול לגוון אווירה.
אפשר לצאת לשבת מדי פעם. נגיד גיסתי כמה פעמים לקחה אייר בי אנד בי בירושלים לשבת, הביאה הרבה חד''פ וקנתה בשישי שם באיזה קייטרינג או מקום שמוכר לשבת. זה כן מאמץ והוצאה אבל מאוד כיף ומגוון.
תודה, מה זה מה שכתבת בסוףבכינוי אחר
אייר בי אנד? נשמע מעניין
זה אפליקציה שמגיעים דרכה לדירות אירוחאוהבת את השבת
של אנשים פרטיים
יש שם מגוון אפשרויות גם מבחינת המחיר גם מבחינת הרמה וגם מבחינת מיקומים...
לא הייתי מציעה להתארח..שירה_11
קודם יוצרת קשר ושיח מציעה להתארח לפחות בימי חול
ננעל לבקשת הפותחתבארץ אהבתיאחרונה
המלצה לאיפה לעשות מי שפירתותית11
לצערי יצא לי תוצאות לא תקינות בסקר שליש ראשון
וצריכה לעשות מי שפיר
אשמח להמלצות על רופא או רופאה מקצועיים מאוד ונעימים וסבלניים.
ואשמח גם לשמוע כמה זה כןאב
אני ממש חוששת
באיזה אזור?כורסא ירוקה
בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?
במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.
מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את
תודה!תותית11
אזור השרון, קצת צפון,
אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז
ד"ר שי פורת בעין כרםאפונה
אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.
לא כאב במיוחד.
תודה לךתותית11
מה מרגישים? 🫣
דקירה בבטןאפונהאחרונה
לניאדואנונימית בהו"ל
עשיתי שם לא מזמן
קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.
ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:
ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה
ד"ר יעל פסטרנק
שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים
על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.
בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן
מבחינת כאבאנונימית בהו"ל
זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.
עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.
הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)
ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל.
ואי תודה רבה לך עזרת לי ממשתותית11
בשמחה!אנונימית בהו"ל
ובהצלחה!
מבינה אותך ממש, על כל החששות
אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.
אז למה גם ניפט?תותית11
כאילו אם התוצאה של מי שפיר היא ודאית?
ניפט אפשר לעשות מוקדם יותרכורסא ירוקה
אז לא צריך לחכות המון שבועות למי שפיר בחוסר ודאות מוחלט אלא עם איזשהו כיוון
כי מי שפיראנונימית בהו"ל
אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)
וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות
רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.
למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.
אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.
אני בשבוע 16תותית11
ואעשה השבוע חלבון עוברי..
תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?
לנואנונימית בהו"ל
אמרו 3-4 שבועות
אבלאנונימית בהו"ל
אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.
את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)
לניאדו חזרו אליי תוך יום
אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות
עשיתי כמה פעמיםמתיכון ועד מעון
עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור
לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.
ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.
החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה
תודה על ההמלצה!תותית11
אני באמת ממש חוששת.
החשש מאוד מובןמתיכון ועד מעון
שולחת לך חיבוק, ובאמת אם יש עוד משהו שאפשר לעזור, אשמח מאוד!