יש פערים עצומים.
בואו נדון על זה.
זה ממש יעזור לי
מדוכאת מזה מאוד..
ו
גם טיפים למעבר הזה
ואיך עובדים במצב כזה
זה שווה בכלל???
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
מפחיד?? מלא ...אנונימי (פותח)
להיות חנוקה בכסף
להיות חנוקה בזמן וביכולת-לדוג'
לא ללכת לשום מקום כי זה 2...
שלא יהיה זמן לעצמי ולבעלי
שכולם יצרחו ביחד
שהבית יהיה מלא בטיטולים מלוכלכים..
שאף אחד לא יעזור לי ואני אשתגע
שהגוף שלי יתחלש( חוסר ברזל וכו')
שהלידה הקשה תחזור על עצמה(משקל גבוה הריון עודף...)
שלא יהיה לי קשר עם אף אחד מקוצר זמן
ובנוסף בעלי לא יבין אותי וכל הקשר שלנו יתדרדר.
ובקיצור שכל הקושי של עכשיו יתעצם ח"ו...
אה טוב להוציא תודה..
לפי מה שכתבת כאןמתואמת
הייתי מציעה לך ללכת לאבחון ואולי לטיפול בדכדוך של לפני לידה. (זה נפוץ! אין מה להיבהל. אבל חשוב לטפל, כדי שלא יתפתח חלילה לדיכאון אחרי לידה).
כי את מעלה חששות הגיוניים, אבל נראה שאת מוצפת בהם יותר מדי, במקום להתרכז בשמחה של ההיריון ושל הילד הנוסף.
ותכל'ס - מה עומדים להיות ההפרשים בין שני הילדים?
ואנסה לענות על הדאגות אחת לאחת:
מבחינה כספית - אם את מניקה, אז בהתחלה נראה לי שאין הרבה הבדל בין ילד אחד לשניים. רק טיטולים מוכפלים (שזה הרבה, אבל אפשר למצוא מבצעים זולים יחסית).
ללכת עם שניים - זה דווקא יחסית קל (לעומת עם שלושה או ארבעה...). אפשר להשיג עגלת תאומים, או לצאת בעגלה ובמנשא, או ששניכם ביחד יוצאים - וכל אחד עם עגלה.
וממליצה באמת לנהוג כך - לצאת שניכם ביחד להליכה מדי פעם בערבים, ביחד עם הילדים בעגלות. אם הם עדיין די קטנים, הם יכולים להירדם בעגלה - ואתם זוכים לזמן איכות.
לפעמים שניהם צורחים יחד, וזה קשה, נכון, אבל לפעמים שניהם ביחד גם מחייכים, או משחקים ביחד, והגדול מתנהג בבגרות לקטן - בקיצור, רגעים קסומים שנותנים תחושה של אחווה...
ובאשר לטיטולים - אפשר לקבוע "שעות החלפה" במשך היום, ואז להחליף לשניהם בזה אחר זה - ומיד להשליך לפח שמיועד לשם טיטולים (אפשר לשימו באמבטיה, ולרוקן פעם ביום). בע"ה לא יהיו מלא טיטולים מלוכלכים!
בקשר לעזרה - כדאי כבר עכשיו לחשוב על מקורות עזרה. האם בעלך יוכל יחסית להיות הרבה בבית? אולי יש בני משפחה או חברות? אולי כדאי לשקול עזרה בתשלום מנערה צעירה?
ברזל - את יכולה כבר עכשיו להקפיד לקחת, ולהמשיך לקחת באופן קבוע אחרי הלידה. ומדי פעם לעשות בדיקת דם לבדוק חוסרים - ולא להתעצל למלא אותם...
לידה שנייה אומרים שקלה יותר. אי אפשר להבטיח כלום - אבל אפשר להתפלל על זה!
קשר עם אנשים - ב"ה יש בימינו טלפונים ואמצעי תקשורת בכתיבה. אפשר לשמור על קשר עם אנשים כך. וכשהילדים יגדלו יותר - תצאי איתם לגינות שעשועים, ותוכלי בע"ה ליצור קשרים חברתיים עם נשים במצב משפחתי דומה לשלך.
ובאמת חשוב להקפיד על זמני איכות עם הבעל לבד. אפילו פעם בכמה זמן להזמין בייביסיטר ולצאת... אפשר בהחלט לשמור על זוגיות טובה ושמחה גם עם כמה וכמה ילדים!
בהצלחה לך!
תתפללי ותנסי לפעול למען עצמך - ובע"ה יהיה לך טוב!
את יכולה לפנות לארגון ניצ"ה. הם מטפלים בדיוק בדברים כאלה.מתואמת
פשוט להתקשר ולספר מה שעובר עלייך... הם כבר יפנו אותך הלאה.
ואת יכולה גם לפנות לרופא משפחה, לתאר לו בקצרה, והוא יפנה אותך לאבחון אצל מישהו מתאים (פסיכולוג/פסיכיאטר).
ולגבי זה שההיריון לא היה מתוכנן - זה מובן מאוד, הקושי. והגיוני מאוד שמכל זה נובעות התחושות הקשות שלך... ממליצה לך אכן ללכת לטיפול, ולקבל כלים מתאימים להתמודדות הזו...
...רק אמונה
עבר עריכה על ידי רק אמונה בתאריך ג' בתשרי תשע"ז 08:59
מזדהה עם הפחדים לגמרי....נשואה+2
אני גם בהריון שני ... ההבדל אצלי שהשנה אצלי הולכת להיות קלילה בלי הרבה עבודה . אני רציתי עוד אחד ... זה מרגיש לי הפתח לפתרון .. תרגישי את העובר שלך כפלא ואז יהיה לך יותר קל... ההבנה שזה לא פשוט ואיך להסתדר איתם מפחידה... אבל אני רואה בעיניים משפחות עם ילדים ואיך זה מתנהל... לא תמיד זה שלווה ונחת אבל שאת כאמא מגיעה מוכנה לטפל בהם זה מוריד חצי מהקושי. לכן אני חשבתי על כמה דברים מראש -אחד- מתי הגדול אוכל אני אשתדל להיות עם הקטן. ללכת לבית הבראה לשלושה ימים. לארגן לעצמי את הכל הדברים מראש (ציוד ראשוני לתינוק) בנוסף אני מקפידה עכשיו לומר מדי פעם לבן הגדול שלי תחכה . תמתין . כדי שהוא יבין שאי אפשר תמיד במיידי לקבל. מסבירה לו שיש תינוק בדרך. (שנתיים) כמה שאפשר בראש להכין את עצמך לקושי. אני מתכוונת ללכת לפגישה של הכנה ללידה. בשביל לשמוע טיפים. ולהתכונן רגשית לתינוק הקטן... אני ממש רוצה אותו .... זה נותן לי כוח להכין את עצמי לקשיים. אמרו לי שזה אפשרי ולומדים להתמודד איתם.... לא לפחד לשים את הגדול לשעות רבות שאת צריכה לנוח(במשכב לידה) . בעיקר לתכנן......
אני לא יודעת אם זה יעזור וירגיע אבל...כנסיאשריך
נשימה עמוקה,את לא הראשונה,זה קורה הרבה פעמים שיש הריון מפתיע.
2 ילדים זה לא ילד אחד,אבל זה באמת לא סוף העולם.מתרגלים לכל דבר.החיים לא נגמרים רק מותאמים למצב החדש...צריך להיעזר בכל מי שאפשר,סבתות,בייביסיטר,מנשא,עגלת תאומים...יש כל כך הרבה דברים...
וכמובן תפילה לבורא עולם שיעזור ויקל בהריון,בלידה,בטיפול...
יש לי הרבה מה לומר לך:ש א
שולחת חיבוק קודם כל! הריון מתוכנן והריון לא מתוכנן אילו 2 עולמות שונים (למרות שלא קרתה לי האופציה השנייה), אבל לא דומה משהו שרוצים ומחכים לו ומוכנים אליו נפשית-- להפתעה מלחיצה... אבל השם ישלח לך את הכוחות להתמודד עם זה (ופעם הבאה אם את לא מעונינת בעוד הריון כל כך מהר, לקחת מניעה. כותבת את זה כי מוזר לי לשמוע בכל פעם מחדש על נשים שבונות על הנקה ומופתעות מההריון למרות שלא מנעו.. הנקה אינה מניעה מובטחת!)
ואחרי ה"מוסר" הנה ההרגעות:
נולד לי בן לפני 3 חודשים כך שיש לי ב"ה 2 ילדים, וזה כל כך שונה מחוויתי הקודמת, ורק לטובה.
ההריון הראשון היה קשה וגם הלידה, והגידול לא היה חוויתי לפחות עד שהיא נהיתה בת שנה וכל התקופה הראשונית לא זכורה לי לטובה וחששתי מה יהיה הפעם. אבל הפעם ב"ה גן עדן
הריון לא קל אבל פחות קשה, לידה טובה ומהירה, התאוששות קלה ותינוק שאני מאוהבת בו ברמות קשות וכיף לי הגידול שלו.
לתמרן עם שניים זה עניין של הרגל, לא כזה מסובך, ומתרגלים.
מבחינה כלכלית- כל ילד מביא איתו ברכה וזכינו ב"ה להרגיש את זה בחוש.
אין הוצאות מיוחדות בהתחלה, הרי מיטה עגלה וכדו' כבר יש מהילד הראשון. בגדים זה לא סיפור יקר וגם מקבלים מתנות. הוצאה על טיטולים בחודש שווה בערך לסכום החודשי שמקבלים מדי חודש מביטוח לאומי, ואפילו המעון, שהוא לצערי מתחיל אוטוטו, יעלה לנו כמעט כמו שעלה לנו שנה שעברה על ילדה אחת...
מבחינת זה שזה "תוקע", זה היה חשש גדול שלי שב"ה לאחרונה הופרך עד תום.
-חששתי שלא נוכל לטייל בחופש עם רך נולד ובת שנתיים, וטיילנו גם טיילנו בנחלים, בים, בבריכה וכו'. כשלא התאפשר לשים אותו בעגלה, הוא היה על מנשא. נהננו מאוד.
-חששתי שלפחות עד שיהיה בן שנתיים לא אוכל לצאת עם בעלי לנופש רק שנינו, במיוחד שהוא רק יונק, וגם חשש זה הופרך. שבוע שעבר יצאנו ליום וחצי למלון מפנק, והוא נשאר אצל אמי עם חלב שאוב שאגרתי בחודשים האחרונים (ובמלון כל כמה שעות שאבתי) והיה לו מצוין למרות חששותיי הרבים ממהלך זה.
-יש לי גם זמן לעצמי לבד. אני הולכת לפילאטיס פעמיים בשבוע והוא נשאר שעה עם בעלי.
-עשיתי גם גיחות ארוכות יותר לשעתיים סידורים בלעדיו, ומקס' משאירים חלב שאוב.
-הבית נקי ומסודר בדיוק כמו לפני שהוא נולד וכלל לא מלא בטיטולים מלוכלכים. למה שיהיה מלא? מחליפים וזורקים.
-לגבי חששך שתיחלשי: קודם כל ברור שאחרי לידה חלשים ועיפים יותר, אבל גם זה עובר. תקפידי על לקיחת פרנטל וברזל.
- ולגבי חששך שלא יהיה לך קשר עם אף אחד- אני דוקא לאחרונה הכרתי כל כך הרבה חברות חדשות, בעיקר מהמעון של הקטנה ומהגן שעשועים... זו לא בעיה.
לגבי איך עובדים במצב כזה- הו...זה ה-פחד שלי, אהיה כאן כדי לעדכן שבוע הבא כי מסתיימת לי חופשת הלידה.
קחי הכל בשמחה ובע"ה יהיה לך טוב! תתפללי על זה!
ואחרי ה"מוסר" הנה ההרגעות:
נולד לי בן לפני 3 חודשים כך שיש לי ב"ה 2 ילדים, וזה כל כך שונה מחוויתי הקודמת, ורק לטובה.
ההריון הראשון היה קשה וגם הלידה, והגידול לא היה חוויתי לפחות עד שהיא נהיתה בת שנה וכל התקופה הראשונית לא זכורה לי לטובה וחששתי מה יהיה הפעם. אבל הפעם ב"ה גן עדן
הריון לא קל אבל פחות קשה, לידה טובה ומהירה, התאוששות קלה ותינוק שאני מאוהבת בו ברמות קשות וכיף לי הגידול שלו.
לתמרן עם שניים זה עניין של הרגל, לא כזה מסובך, ומתרגלים.
מבחינה כלכלית- כל ילד מביא איתו ברכה וזכינו ב"ה להרגיש את זה בחוש.
אין הוצאות מיוחדות בהתחלה, הרי מיטה עגלה וכדו' כבר יש מהילד הראשון. בגדים זה לא סיפור יקר וגם מקבלים מתנות. הוצאה על טיטולים בחודש שווה בערך לסכום החודשי שמקבלים מדי חודש מביטוח לאומי, ואפילו המעון, שהוא לצערי מתחיל אוטוטו, יעלה לנו כמעט כמו שעלה לנו שנה שעברה על ילדה אחת...
מבחינת זה שזה "תוקע", זה היה חשש גדול שלי שב"ה לאחרונה הופרך עד תום.
-חששתי שלא נוכל לטייל בחופש עם רך נולד ובת שנתיים, וטיילנו גם טיילנו בנחלים, בים, בבריכה וכו'. כשלא התאפשר לשים אותו בעגלה, הוא היה על מנשא. נהננו מאוד.
-חששתי שלפחות עד שיהיה בן שנתיים לא אוכל לצאת עם בעלי לנופש רק שנינו, במיוחד שהוא רק יונק, וגם חשש זה הופרך. שבוע שעבר יצאנו ליום וחצי למלון מפנק, והוא נשאר אצל אמי עם חלב שאוב שאגרתי בחודשים האחרונים (ובמלון כל כמה שעות שאבתי) והיה לו מצוין למרות חששותיי הרבים ממהלך זה.
-יש לי גם זמן לעצמי לבד. אני הולכת לפילאטיס פעמיים בשבוע והוא נשאר שעה עם בעלי.
-עשיתי גם גיחות ארוכות יותר לשעתיים סידורים בלעדיו, ומקס' משאירים חלב שאוב.
-הבית נקי ומסודר בדיוק כמו לפני שהוא נולד וכלל לא מלא בטיטולים מלוכלכים. למה שיהיה מלא? מחליפים וזורקים.
-לגבי חששך שתיחלשי: קודם כל ברור שאחרי לידה חלשים ועיפים יותר, אבל גם זה עובר. תקפידי על לקיחת פרנטל וברזל.
- ולגבי חששך שלא יהיה לך קשר עם אף אחד- אני דוקא לאחרונה הכרתי כל כך הרבה חברות חדשות, בעיקר מהמעון של הקטנה ומהגן שעשועים... זו לא בעיה.
לגבי איך עובדים במצב כזה- הו...זה ה-פחד שלי, אהיה כאן כדי לעדכן שבוע הבא כי מסתיימת לי חופשת הלידה.
קחי הכל בשמחה ובע"ה יהיה לך טוב! תתפללי על זה!
חח נפלאות דרכי השםש א
ואגב כדאי שתדעי שנרות בקושי מונע...
רבות מחברותיי הרו תוך שימוש בנרות.
גלולות והתקן הם בעלי אחוזי מניעה הכי גבוהים וגם בהם כמובן יכולות להיות "הפתעות" אך נדיר מאוד.
רבות מחברותיי הרו תוך שימוש בנרות.
גלולות והתקן הם בעלי אחוזי מניעה הכי גבוהים וגם בהם כמובן יכולות להיות "הפתעות" אך נדיר מאוד.
מגיבה:ש א
מענין..לא שמעתי על נרות כאלו.
ונפלאות דרכי השם - לא מלשון נפלא, אלא מלשון נסתר. נסתרות דרכי השם, נשגבות מבינתנו.
ונפלאות דרכי השם - לא מלשון נפלא, אלא מלשון נסתר. נסתרות דרכי השם, נשגבות מבינתנו.
גם על הנרות אי אפשר באמת לסמוך.חיפושית אדומה
לכן אני אישית עושה התקן עוד לפני ההיטהרות הראשונה שאחרי הלידה.
ההתקן הפשוט ביותר.
לא זוכרת את השם שלו. אבל זה שלא מפריש שום הורמוניםחיפושית אדומה
בכלל, אני נגד הורמונים, אז ברוך השם אני לא לוקחת גלולות בכלל, כך שההתקן הזה זאת האופציה היחידה בשבילי למניעה.
המחיר נראה לי מסובסד בבית מרקחת של הקופהחיפושית אדומה
אני אכתוב מה שאני זוכרת. אני מקווה לא לטעות בשום פרט.
המחיר של ההתקן עצמו זה משהו כמו 70 ש"ח.
אבל ההתקנה לא מסובסדת - את צריכה למצוא רופא שעושה את זה הכי זול. כשביררתי המחירים נעו בין 700 ל-400, אבל מצאתי גם רופא אחד מנוסה ביותר שעושה את זה ב250. צריך לוודא עם הרופא/ה. מבחינתי ההוצאה הזאת הייתה שוות ערך למחיר של גלולות למשך שנה, שזה בד"כ הזמן שעבר עד שהוצאתי אותו כדי להיכנס להריון נוסף.
כשמדברים איתם תדגישי שאת מדברת על ההתקן הפשוט ללא ההורמונים, כי חלקם לא מנוסים בהכנסה שלו אלא דווקא בהתקנים אחרים.
ההכנסה וגם ההוצאה מרגישות כמו כאבי מחזור, אבל זה תהליך מאוד מהיר אז לא סובלים יותר מדי, במיוחד אם את משתדלת להיות רפויה במהלכו. כמובן שיש קצת דם אחרי פעולת ההכנסה, לכן אני משתדלת לעשות את זה עוד בזמן שיש לי שאריות דימום של אחרי הלידה. התיזמון המדוייק דורש התייעצות עם הרופא/ת נשים שלך.
לגבי דימומים וכתמים- זה מאוד אינדיבידואלי. עד שלא תנסי לא תדעי. אבל היות ומדובר בהתקן ללא הורמונים לדעתי יש סיכויים נמוכים בהרבה לדימומים. אצלנו ברוך השם לא היו דברים חריגים.
ממה שאני זוכרת זה לאחיפושית אדומה
אבל אני לא ממש בטוחה.
גם אם זה מאריך את הווסת - זה עדיין שווה את זה לדעתי, כי לא צריך לזכור לקחת שום גלולה או נר, וגם לא סובלים מתופעות הלוואי והסיכונים של הורמונים (שאגב, ידועים כגורמי סיכון ליצירת סרטן השד לא עלינו)
כל הכבוד על האריכות בתשובה!!תודה אבא
לגבי עבודהאנונימי (4)
בשבילי זו עבודה עצמית קבועה, אבל העבודה שלי עם עצמי זה להבין שהעבודה היא הכרח לצורך קיום המשפחה בשמחה, ושחשוב מאוד לעבוד במשהו שאוהבים, גם אם יש לו מחירים מסויימים.
ודבר שני, וחשוב מאוד, שהאמהות לא נמדדת בכמות אלא באיכות. לא כמות השעות שאת עם הילדים זה מה שנספר. ברור שטוב להיות הרבה עם הילדים עם אפשר, אבל דבר ראשון לא לכולם זה טוב להיות כל היום עם הילדים, ודבר שני בשילוב עם הנאמר לעיל- אין ברירה! עבודה היא צורך קיומי. ובשעות שאני עם הילדים אני משתדלת להיות איתם הכי באיכות שאפשר.
עבודה זה לא וויתור על האמהות!
בהצלחה רבה
ודבר שני, וחשוב מאוד, שהאמהות לא נמדדת בכמות אלא באיכות. לא כמות השעות שאת עם הילדים זה מה שנספר. ברור שטוב להיות הרבה עם הילדים עם אפשר, אבל דבר ראשון לא לכולם זה טוב להיות כל היום עם הילדים, ודבר שני בשילוב עם הנאמר לעיל- אין ברירה! עבודה היא צורך קיומי. ובשעות שאני עם הילדים אני משתדלת להיות איתם הכי באיכות שאפשר.
עבודה זה לא וויתור על האמהות!
בהצלחה רבה
בעיקר כשהילדים ישניםאנונימי (4)
יש ימים שאני חוזרת שעתיים לפני הילדים הביתה ואז גם עושה דברים
ובהחלט לפעמים כשצריך אז גם תוך כדי עם הילדים. אבל משתדלת להיות במודעות ואם אפשר אז לדחות לערב. או לעשית דברים מסויימים לפעמים ביחד עם הילדים. תלוי בגילאים וביכולות כמובן. אבל כשעושים איתם זה שוב פעילות איתם במקום על חשבונם. הקטנים ברוך השם מאוד שמחים שמשתפים אותם למשל לתלות או לקפל כביסה.. להכין ביחד עוגיות או עוגה לשבת וכד.
ובהחלט לפעמים כשצריך אז גם תוך כדי עם הילדים. אבל משתדלת להיות במודעות ואם אפשר אז לדחות לערב. או לעשית דברים מסויימים לפעמים ביחד עם הילדים. תלוי בגילאים וביכולות כמובן. אבל כשעושים איתם זה שוב פעילות איתם במקום על חשבונם. הקטנים ברוך השם מאוד שמחים שמשתפים אותם למשל לתלות או לקפל כביסה.. להכין ביחד עוגיות או עוגה לשבת וכד.
וגם הבעל יכול לעזור בחלק מהעבודות..אמא_מאושרת
יש בעליםמשזה פחות הקטע שלהם...אין מקום לשאלה
לומדים לנצל את הזמן נרא לי..
יש לי אחת. מאוד רוצה עוד הריון מקווה שבקרוב.
כרגע אני עובדת ב120% משרה. אז הוריד ל80%..
אם יש אפשרות כלכלתי להאריך את החופשת לידה ל6 חודשים.
לקחת עזרה. בייביסיטר או מנקה.
וכמו שאמרתי לנצל את הזמן.
אני מסתכלת סביבי ואומרת לעצמי כמו שכולן עושות אתזה גמני אצליח איה
יש לי אחת. מאוד רוצה עוד הריון מקווה שבקרוב.
כרגע אני עובדת ב120% משרה. אז הוריד ל80%..
אם יש אפשרות כלכלתי להאריך את החופשת לידה ל6 חודשים.
לקחת עזרה. בייביסיטר או מנקה.
וכמו שאמרתי לנצל את הזמן.
אני מסתכלת סביבי ואומרת לעצמי כמו שכולן עושות אתזה גמני אצליח איה
תלוי.אנונימי (6)
אצחי בעלי ומשפחתו הקטע המגדרי מאוד מאוד חזק. מבחינתו הוא ה"גבר" ואני ה"אישה"
מה זה אומר? זה אומר שהוא מאוד מכבד אטתי ואוהב אותמ ושמח לחלוק את חייו עם חיי. יש לנו שיחות טובות והערכה ועדיין..
טיפול הבית והילדים הם האחריות שלי. (שצריך או אני בקריסה הוא יעזור ואפילו סתם בשביל לעשות לי טוב..) והוא מצידו המפרנב מנהל את חשבון הבנק וכו..
הוא משתדל לעשות את תפקידו באופן מקסימלי וממילא מצפה איפשהו ממני לעשות מבחינתו את תפקידיי.
אז זה קשה כי אני עובדת במשרה מחאה בתפקיד בכיר וזו החלטה האישית שלי. זה תפקיד שנותן לי המון במישור המקצועי החברתי וכו' אין לנו צורך ממשי במשכורת שלי וזו התעקשות שלי להשאר במקום ככ תובעני. אז אני מהלטטת בין הבית והעבודה ( ולוקחת עזרה חיצונית)
ויכול לצאת יום שאני עבדתי מהבוקר תקתקתי את הילדים החוצה עם סנדוויצים מושקעים בית מאורגנים ובית מסודר העפתי יום מלאאא בעבודה שכלל ריצות, הרצאות,ישיבותו מאזנים והגעתי ב4 מעולפת להביא את הילדים מהגנים. להיות האמא המושלמת בזמן שנותר, לעשות כביסות וארוחות ערב. ואז בעלי יגיע הביתה ויושיט פה או שם יד אבל באופן כללי יהיה ברור שאמבטיות וארוחת ערב זה הצד שלי.
ותגיע מישהי בפורום ותצעק מרה על ניצול וזה שזה ממש מפריע לה בעלים שלא בקטע. ואני אבין אותה כי זה לא נראה טוב בטח לא למי שגדלה כמוני בבית שיווני.
לוקח זמן לקלוט אתזה. אבל אין מה להזיז את בעלי מעמדותיו כי איפשהו הוא צודק. התורה היא מגדרתית המסורת היא מגדרתית ורצונו להמשיך את חלוקת תפקידי הבית בצורה כזו לו גורע בהוא זה בהערכה לאשתו וברצונו להיטיב עימה.
הוא חושב שעבודה עם ילדים מתאימה יותר לאמהות. הוא לא מעוניין שאקרוס ומתחנן שאקח עוד עזרה או אוריד עומס בעבודה..
אמנם יש בעלים "שזה פחות הקטע שלהם". בדרך כלל כאלה שהגיעו מכאלה סגנון בית וצריך לחשוב פעמיים לפני שממרידים אישה נגד בעלה על כך שזה לא תקין צריך לראות את המכלול. את האישיות את התנהגות וכו.
אני למדתי להכיל את זה מידי פעם מבקשת יותר והוא עוזר יותר יותר משנה לשנה.
אבל בלי כפיה.
ויש גם משהו בזה שאבא הוא דמות מרוממת יותר, לפעמיים גם יותר רוחנית, ניגשים להתייעץ עימו יש לו מקום מכובד ורם במשפחה.
נשמע מיושן? אולי. אבל תודו שיש בזה קצת מן המשהו... אני ממש יכולה לראות את זה בעיניים.
מה זה אומר? זה אומר שהוא מאוד מכבד אטתי ואוהב אותמ ושמח לחלוק את חייו עם חיי. יש לנו שיחות טובות והערכה ועדיין..
טיפול הבית והילדים הם האחריות שלי. (שצריך או אני בקריסה הוא יעזור ואפילו סתם בשביל לעשות לי טוב..) והוא מצידו המפרנב מנהל את חשבון הבנק וכו..
הוא משתדל לעשות את תפקידו באופן מקסימלי וממילא מצפה איפשהו ממני לעשות מבחינתו את תפקידיי.
אז זה קשה כי אני עובדת במשרה מחאה בתפקיד בכיר וזו החלטה האישית שלי. זה תפקיד שנותן לי המון במישור המקצועי החברתי וכו' אין לנו צורך ממשי במשכורת שלי וזו התעקשות שלי להשאר במקום ככ תובעני. אז אני מהלטטת בין הבית והעבודה ( ולוקחת עזרה חיצונית)
ויכול לצאת יום שאני עבדתי מהבוקר תקתקתי את הילדים החוצה עם סנדוויצים מושקעים בית מאורגנים ובית מסודר העפתי יום מלאאא בעבודה שכלל ריצות, הרצאות,ישיבותו מאזנים והגעתי ב4 מעולפת להביא את הילדים מהגנים. להיות האמא המושלמת בזמן שנותר, לעשות כביסות וארוחות ערב. ואז בעלי יגיע הביתה ויושיט פה או שם יד אבל באופן כללי יהיה ברור שאמבטיות וארוחת ערב זה הצד שלי.
ותגיע מישהי בפורום ותצעק מרה על ניצול וזה שזה ממש מפריע לה בעלים שלא בקטע. ואני אבין אותה כי זה לא נראה טוב בטח לא למי שגדלה כמוני בבית שיווני.
לוקח זמן לקלוט אתזה. אבל אין מה להזיז את בעלי מעמדותיו כי איפשהו הוא צודק. התורה היא מגדרתית המסורת היא מגדרתית ורצונו להמשיך את חלוקת תפקידי הבית בצורה כזו לו גורע בהוא זה בהערכה לאשתו וברצונו להיטיב עימה.
הוא חושב שעבודה עם ילדים מתאימה יותר לאמהות. הוא לא מעוניין שאקרוס ומתחנן שאקח עוד עזרה או אוריד עומס בעבודה..
אמנם יש בעלים "שזה פחות הקטע שלהם". בדרך כלל כאלה שהגיעו מכאלה סגנון בית וצריך לחשוב פעמיים לפני שממרידים אישה נגד בעלה על כך שזה לא תקין צריך לראות את המכלול. את האישיות את התנהגות וכו.
אני למדתי להכיל את זה מידי פעם מבקשת יותר והוא עוזר יותר יותר משנה לשנה.
אבל בלי כפיה.
ויש גם משהו בזה שאבא הוא דמות מרוממת יותר, לפעמיים גם יותר רוחנית, ניגשים להתייעץ עימו יש לו מקום מכובד ורם במשפחה.
נשמע מיושן? אולי. אבל תודו שיש בזה קצת מן המשהו... אני ממש יכולה לראות את זה בעיניים.
אני ממש לא מזדהה ולא מסכימה עם צורת חיים כזאתמעין אהבה
ולמרות כל ההסברים שלך זה אפילו יותר מקומם אותי לשמוע שזה מתוך הרגל. כולנו באנו עם הרגלים מהבית ובנישואים צריך להתאים את ההרגלים מחדש לפי מה שנכון וטוב לאישה ולזוגיות.
ובעיני זה ממש לא השקפת התורה.
ואני אעצור כאן....למרות שיש לי הרבה מה להגיד.
א-ב-ל
מסכימה איתך במאה אחוז שלהמריד אישה כנגד בעלה זה לא נכון.
מותר לבביע דעה כללית.
אבל כמו שתיארת על עצמך-ברגע שזאת המציאות הזוגית שלך ולשנות אותה לא ניתן- אז כל הכבוד לך על ההתמסרות לעניין והנסיון להכיל אותו כדי לשמור על הקשר הטוב והמכבד.
באמת מעורר הערכה.
וצודקת שלעורר כעס ומרד רק מזיק.
ובעיני זה ממש לא השקפת התורה.
ואני אעצור כאן....למרות שיש לי הרבה מה להגיד.
א-ב-ל
מסכימה איתך במאה אחוז שלהמריד אישה כנגד בעלה זה לא נכון.
מותר לבביע דעה כללית.
אבל כמו שתיארת על עצמך-ברגע שזאת המציאות הזוגית שלך ולשנות אותה לא ניתן- אז כל הכבוד לך על ההתמסרות לעניין והנסיון להכיל אותו כדי לשמור על הקשר הטוב והמכבד.
באמת מעורר הערכה.
וצודקת שלעורר כעס ומרד רק מזיק.
תראי אני מאמינה שאת יכולה לנסותנשואה+2
לעודד אותו יותר להיות שותף כי זה קשה ככה. אולי הוא לא יהיה אף פעם שותף מלא אבל עדיין הוא יהיה חלק .... בעיני זה חשוב להעלות למודעות שלו שככה את תקרסי ..... אחרת מתי הוא יבין!? את צריכה לדבר איתו ולפתוח את מה שקשה לך
נכון! זה גם מאוד תלוי במשפחה שלו...אנונימי (7)
אצלי למשל- בעלי בכלל לא ידע לנקות, לגהץ וכד'
אבל חמותי שתהיה בריאה כל הזמן מדרבנת אותו לעזור לאשתו (קרי: לי) ושישמור עליי שיהיה לי כוח וכו' וזה עוזר יותר מכל שיחה או מוסר אחר שמישהו אחר יאמר לו!
והיום הוא עושה המון בבית! ואני לא צריכה לדרבן אותו.
הוא גם חוזר ממוטט הביתה... וגם אני...
ושנינו שותפים מלאים בתחזוק הבית והילדים...
חוץ מיזה שבישולים ואוכל זה התחום הבלעדי לי...
אבל כל השאר - של שנינו יחד...
מה שהיה בעבר- זה שונה מהיום לחלוטין!
בעבר- נשים לא היו יוצאות לעבוד.
היו יושבות בבית ועוסקות בכל עניני הבית...
היום זה שונה...
אני לא שיתפתי את המשפחה שלו בכלום-אנונימי (7)
חמותי מעצמה עושה את זה ומאוד מעריכה את הכלות שלה על כל מה שהן עושות: הן בגידול הילדים, בתחזוק הבית, הריונות, לידות, עבודה מחוץ לבית במשרה מלאה.
למרות שהיא עצמה גידלה 9 ילדים ויודעת מה זה...
(וגם חמי מעצמו היה עוזר ועדיין עוזר בבית...)
אבל היא כל הזמן אומרת לבעלי: כל הכבוד לאשתך! איך היא מצליחה גם לצאת לעבוד וגם לבשל אוכל חם ובריא כל יום לילדים וגם לדאוג להם וכו'. תשמור עליה!
וזה מרים את קרנה של האישה בעיני בעלה והוא מעצמו מרגיש הרבה הכרת הטוב לאשתו ומסייע לה בכל מה שהיא צריכה...
מקווה להיות גם חמות כזאת בעז"ה ושזה יהיה לתועלת לכלות שלי ולילדיי...
אי אפשר להמליץ לשתף את המשפחה שלו בלי להכיר אותםהודיה60
במיוחד שכתבת שהוא בא מרקע מאד מגדרי כזה
נשמע לי רעיון לא מוצלח להכניס אותם לזוגיות שלך
נשמע שיש לכם איזון יפה, למה להכניס אנשים לבחוש לך בו?
הייתי שם(:חללית
הייתי במצבך. יש לנו שניים בהפרש של שנה. הקטן הגיע די במפתיע ולא חשובות הנסיבות- לא הרגשתי מוכנה עדיין לבן שני (וכן.. שני בנים!;)
אבל! יש הבדל די גדול בין גידול הבן הראשון לשני. בשני את הרבה יותר בטוחה בעצמך. ללא חששות. יודעת מה צריך לעשות כשהוא חולה. לא נלחצת משטויות שהייתי נלחצת מהם בגידול של הראשון.
מבחינת מטלות, ישנן יותר מטלות אבל! זה מתערבב עם סדר היום של הבכור. ז"א הכל נכנס למין רוטינה וסדר יום שאת לא מרגישה יותר מדי שינויים.
כל האמור לעיל תופס לאחר שהתאוששת מהלידה קצת. ההתחלה תמיד מאתגרת בכל לידה. תמיד.
ושוב אבל, באמת יש הבדל. בע"ה את תהיי יותר רגועה עם השני\ה שלך. ותוכלי להנות יותר מגידולו\ה.
בקשר לעבודה. בחופשת הלידה תראי איך סדר היום שלך מתנהל ותנסי למצוא עבודה שמותאמת לזה. תחשבי מחוץ לקופסא.
כשנולד ילד באה איתו הברכה, בכל העניינים. תנסי לשנות גישה וראיה. ללכת לייעוץ התחלתי לראות שאת לא מדוכדכת מדי. אולי לשתף את הבעל ולהחליט ביחד על חילוק המטלות.
לסיכומו, זה פחות קשה ממה שהדמיון והפחד אומרים. זה מתגמל וכיף לראות איך הם גדלים ביחד ונהיים חברים ואם משנים גישה ולומדים לארגן את היום ואת המטלות נכון, באמת אפשר להנות מהתקופה הזאת.
בהצלחה!!(:
שמחה לשמוע! שימשיך להשתפר!מתואמת
אז מגיבה שוב:ש א
רק היום חזרתי לעבודה מחופשת לידה אז טרי מדיי וקשה מדיי על היום הראשון...
מקווה להגיב תגובה מעודדת בהמשך..
ובטוחה שיהיה קל יותר בהמשך בע"ה
מקווה להגיב תגובה מעודדת בהמשך..
ובטוחה שיהיה קל יותר בהמשך בע"ה
אז קצת מהיום...ש א
היה לי קשה מאוד רגשית להשאיר את הקטנצ'יק במעון. דאגתי מאוד מה יהיה איתו. מה גם שלא התאפשר לי לקחת אותו בעצמי למעון ולדבר עם המטפלת. בדרך באוטובוס חצי בכיתי...
זה לחץ מטורף בבוקר להתעורר אחרי מעט שעות שינה להניק ולארגן תקטנטנים וב7 כבר להיות מחוץ לבית.
הגעתי לבית ספר (אני מורה) והרגשתי הלם. בדרך כלל ב7 וחצי בבוקר אני ישנה או מפטפטת עם הקטנטן ועכשיו אחרי תקופה לחזור- היה מאווד קשה. במהלך כל יום העבודה לא ישבתי לרגע. בהפסקה מיהרתי לשאוב, לא הספקתי לאכול ובקושי לשתות. הייתי צריכה להכיר כתות חדשות וזה תמיד קשה בהתחלה עד שלומדים מי נגד מי ואיך להתנהל נכון עם כולם. חזרתי הביתה כשהראש הרגליים והידיים כמו משקולות.
בקיצור מבאס מאוד לחזור לעבודה. נהניתי מאוד בחופשת לידה..
זה לחץ מטורף בבוקר להתעורר אחרי מעט שעות שינה להניק ולארגן תקטנטנים וב7 כבר להיות מחוץ לבית.
הגעתי לבית ספר (אני מורה) והרגשתי הלם. בדרך כלל ב7 וחצי בבוקר אני ישנה או מפטפטת עם הקטנטן ועכשיו אחרי תקופה לחזור- היה מאווד קשה. במהלך כל יום העבודה לא ישבתי לרגע. בהפסקה מיהרתי לשאוב, לא הספקתי לאכול ובקושי לשתות. הייתי צריכה להכיר כתות חדשות וזה תמיד קשה בהתחלה עד שלומדים מי נגד מי ואיך להתנהל נכון עם כולם. חזרתי הביתה כשהראש הרגליים והידיים כמו משקולות.
בקיצור מבאס מאוד לחזור לעבודה. נהניתי מאוד בחופשת לידה..
אוי יקרה..אמא_מאושרת
שולחת לך חיבוק גדול גדול
ומהניסיון שלי זה לאט לאט נהיה קל יותר
אני אמורה לחזור בינואר ומעצם המחשבה מתחילה לבכות אבל אחרי כמה זמן בעבודה זה בדר"כ נהיה קל יותר..
ומהניסיון שלי זה לאט לאט נהיה קל יותר
אני אמורה לחזור בינואר ומעצם המחשבה מתחילה לבכות אבל אחרי כמה זמן בעבודה זה בדר"כ נהיה קל יותר..
הקושי שלך הוא מההפתעהשירה515
ולא מהעובדה שילד שני בדרך.
אני מצאתי את עצמי במצב דומה בהריון רביעי, עם תינוק ושני זאטוטים, כשממש לא הרגשתי מוכנה לילד נוסף. (הראשונים היו יותר צפופים, אבל הרגשתי מוכנה)
הייתי בהכחשה מודעת של ההריון (לקח זמן עד שהלכתי לרופא ועשיתי אולטרסאונד)
בסוף יצאה ילדה מהממת והתאהבתי בה...
לו ידעתי אז כמה זמן יקח לי להיכנס שוב להריון, אני מניחה שהיה לי קל יותר להשלים עם המתנה שקיבלתי.
מציעה לך לצאת מנקודת הנחה שזו המתנה שלך עכשיו, ולהתפלל שיהיו לך הכוחות להתמודד עם המשימה שלך.
לשאלותייך- לא פשוט לגדל שני תינוקות, בעיקר בהתחלה, אבל זה גם לא כל כך נורא. לומדים לשלב את סדר היום של הקטן עם הגדול, ואז מתחילים להנות מהיחד. וכשהם גדלים ומתחילים ממש לשחק יחד זה בכלל תענוג!
אני מצאתי את עצמי במצב דומה בהריון רביעי, עם תינוק ושני זאטוטים, כשממש לא הרגשתי מוכנה לילד נוסף. (הראשונים היו יותר צפופים, אבל הרגשתי מוכנה)
הייתי בהכחשה מודעת של ההריון (לקח זמן עד שהלכתי לרופא ועשיתי אולטרסאונד)
בסוף יצאה ילדה מהממת והתאהבתי בה...
לו ידעתי אז כמה זמן יקח לי להיכנס שוב להריון, אני מניחה שהיה לי קל יותר להשלים עם המתנה שקיבלתי.
מציעה לך לצאת מנקודת הנחה שזו המתנה שלך עכשיו, ולהתפלל שיהיו לך הכוחות להתמודד עם המשימה שלך.
לשאלותייך- לא פשוט לגדל שני תינוקות, בעיקר בהתחלה, אבל זה גם לא כל כך נורא. לומדים לשלב את סדר היום של הקטן עם הגדול, ואז מתחילים להנות מהיחד. וכשהם גדלים ומתחילים ממש לשחק יחד זה בכלל תענוג!
כי הרבית טובות אלי...כי הרבית
כמי שציפו לילדם הראשון כמעט 7 שנים, עם הרבה אכזבות בדרך (היו טיפולים, הריונות ואף "לידה שקטה" בסוף שמיני), אני מציעה נקודת מבט אחרת: שמחי במה שה' יתברך זיכה אתכם, כל הקשיים שאת רואה הם כאין וכאפס לעומת החסר. זכינו לילדים, זכינו לחתן את כולם וזכינו שלכולם יש ילדים (ויש עוד בדרך ובע"ה יהיו עוד...)
אלמלא מה שעבר עלינו לא היינו יודעים להעריך את המתנות שקיבלנו. לנו זה לא מובן מאליו.
ובליבנו שירה "כי הרבית טובות אלי(נו)....
מניסיון שליnrg
השני נולד כשהראשון היה בול(!!!) בן שנה
ולא היה לי עזרה מאף אחד ועוד ילדתי בחופש הגדול שזה קושי בפני עצמו
אני חושבת שעצם המודעות לקושי עוזרת להתמודד
ובאופן כללי לדעתי לשתף את בן הזוג בחששות ולנסות לגבש תוכנית התמודדות כלכלית זוגית ונפשית,
לצאת הרבה (כמה אפשר , אפילו סיבוב בערב , אין חובה לשפוך כסף)
חזרתי לעבודה למשרה מלאה כשהיה בן 14 שבועות והכל בסדר
העבודה והיציאה חשובות לך עצמך יותר מאשר הפן הכלכלי.
שיהיה בשעה טובה ובבריאות!!!!
כיוון נוסףמעין אמונה
היי,
יש לי 2 ילדים קטנים בהפרש קטן יחסית ואני רוצה להאיר את הנקודה של הקשר ביניהם..
השנה הראשונה (כשהקטן נולד) אכן היתה יותר עמוסה ואינטנסיבית אבל הזמן עובר ככ מהר ובערך מאז שמלאו לקטן שנה וחצי הם התחילו לשחק ביחד ולבלות המון ביחד. זה ככ כיפי ומקסים וגם מאד מאד מקל פיזית. היום אני לא צריכה כמו פעם לשבת שעות להעסיק את הגדול או שהוא נמרח סביבי כל הזמן... יש להם את הביחד שלהם וזה כיף גדול. כמובן שגם רבים אבל גם מהמריבות הם למדו להסתדר אחד את השני, ממש עושים משא ומתן.. זה מצחיק ומתוק כל כך.
הם מחקים אחד את השני, לומדים אחד מהשני. אני יוצאת איתם לגינה הם הולכים ביחד ואני סוף סוף יכולה קצת לשבת בצד ולהסתכל. אני רואה אימהות לילד אחד או שניים בהפרש גדול שהן מתרוצצות סביב הילדים ועובדוץ לדעתי הרבה יותר קשה. תכלס אין כמו הפרש קטן, את עדיין בתוך העניין של הגידול, כבר קמה בלילה ממילא אז קמה לשניים , כבר מחליפה אז עוד אחד זה לא כזה ביג דיל, אפילו להאכיל קל יותר כי אחד רואה שהשני אוכל וזה מדרבן אותו...
הגדול שלי הוא ילד מפונק בטבעו ותובעני קצת ואני ממש מרגישה שזה שנולד לו מיד אח קטן זה חישל אותו והפך אותו לילד יותר חברותי ונעים..
זה ממבט של כמה שנים אחרי...
שיהיה לך בהצלחה רבה!!
יש לי 2 ילדים קטנים בהפרש קטן יחסית ואני רוצה להאיר את הנקודה של הקשר ביניהם..
השנה הראשונה (כשהקטן נולד) אכן היתה יותר עמוסה ואינטנסיבית אבל הזמן עובר ככ מהר ובערך מאז שמלאו לקטן שנה וחצי הם התחילו לשחק ביחד ולבלות המון ביחד. זה ככ כיפי ומקסים וגם מאד מאד מקל פיזית. היום אני לא צריכה כמו פעם לשבת שעות להעסיק את הגדול או שהוא נמרח סביבי כל הזמן... יש להם את הביחד שלהם וזה כיף גדול. כמובן שגם רבים אבל גם מהמריבות הם למדו להסתדר אחד את השני, ממש עושים משא ומתן.. זה מצחיק ומתוק כל כך.
הם מחקים אחד את השני, לומדים אחד מהשני. אני יוצאת איתם לגינה הם הולכים ביחד ואני סוף סוף יכולה קצת לשבת בצד ולהסתכל. אני רואה אימהות לילד אחד או שניים בהפרש גדול שהן מתרוצצות סביב הילדים ועובדוץ לדעתי הרבה יותר קשה. תכלס אין כמו הפרש קטן, את עדיין בתוך העניין של הגידול, כבר קמה בלילה ממילא אז קמה לשניים , כבר מחליפה אז עוד אחד זה לא כזה ביג דיל, אפילו להאכיל קל יותר כי אחד רואה שהשני אוכל וזה מדרבן אותו...
הגדול שלי הוא ילד מפונק בטבעו ותובעני קצת ואני ממש מרגישה שזה שנולד לו מיד אח קטן זה חישל אותו והפך אותו לילד יותר חברותי ונעים..
זה ממבט של כמה שנים אחרי...
שיהיה לך בהצלחה רבה!!
גם אני בהריון שני ברוך ה׳ מותק 27
מחכה לפוצוש נוסף שימלא את ביתנו בשמחה ובאור
בתנו הבכורה בת שנה ו10, מתחילה בגמילה מטיטולים ברוך ה׳
ומכיוון שהבכורה ׳מורווחת׳, היא תיכנס לגן עירייה כבר בשנה הבאה, אז ככה שזה פחות מלחיץ מבחינה כלכלית..
אני חושבת שכדאי להסתכל רק באור חיובי עד כמה שאפשר כי ממילא צריך עוד לעבור לידה, אז למה להכנס לכל מיני פחדים. לדעת שה׳ מכוון הכל והוא זה שדואג וזן ומפרנס ודואג לחיי חברה וכו וכו.. ואם הביא כעת עוד אחד אז ברוך ה׳, זה הזמן המתאים עבורינו בשביל לגדלו. בהצלחה ותהני מכל רגע
בתנו הבכורה בת שנה ו10, מתחילה בגמילה מטיטולים ברוך ה׳
ומכיוון שהבכורה ׳מורווחת׳, היא תיכנס לגן עירייה כבר בשנה הבאה, אז ככה שזה פחות מלחיץ מבחינה כלכלית..
אני חושבת שכדאי להסתכל רק באור חיובי עד כמה שאפשר כי ממילא צריך עוד לעבור לידה, אז למה להכנס לכל מיני פחדים. לדעת שה׳ מכוון הכל והוא זה שדואג וזן ומפרנס ודואג לחיי חברה וכו וכו.. ואם הביא כעת עוד אחד אז ברוך ה׳, זה הזמן המתאים עבורינו בשביל לגדלו. בהצלחה
ותהני מכל רגע 
טוב זה עוד רחוק ואולי לא ריאלי...גלויה
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
לפחות בעבר במבחר קיבלו רק כאלה שלמדו במסגרת חרדיתיעל מהדרום
לק"י
זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.
בהצלחה עם החלום!!
תודה!גלויה
כן... חשבתי אולי השתנה.
נכון ללפני כמה שנים מבחר לא מקבליםבוקר אור
כמעט בלתי אפשרי להתקבל למבחר דתיות לאומיותPandi99
מנסיון כואב
בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני..
תודה. אוףגלויה
באסה שנופלים בין הכיסאות.
כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .
מממשש באסה ! מזדההPandi99
למה בעצם לא כדאי?רוני 1234
רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.
אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…
^^ מסכימהכבתחילה
אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?
כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.
חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת.
בתחום האומנות הייתי בודקת שבמקומות לא דתייםיעל מהדרום
לק"י
אין בעיות צניעות בקורסים.
כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.
תודה על ההסבררוני 1234
באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.
עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.
זה מה שהתכוונתיגלויה
אני חושבת ששווה לברר מול סטודנטיות שםיעל מהדרום
עולם התרבות הוא מאוד מאוד חילוני. וגם ההוואי,Pandi99
הדיבור, אירועים, וכו
יש כאלה שלא מפריע להם
אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע
חברה שלי דוסית למדה בחיפה. משערת שיש עודשיפור
תודה!גלויה
למד תרפיה?
כן. תרפיה באומנות. עכשיו עובדת בזהשיפור
וואוו!!גלויה
יש מצב לדבר איתה?
אם זה בסדר...
אני מכירה כמה וכמה, ואולי התנאים לתואר שניממשיכה לחלום
שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש
הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית
ולא יודעת אם זה מתאים לך..
אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.
מישהי למדה בבר אילן?גלויה
יש תואר די חדש
בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי
מבחר לא מקבליםDevora
אם עשית בגרויות.
יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.
ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.
זה לא הפרמטרDoughnut
אני עשיתי בגרויות ולמדתי שם, לא לפי זה הם בוחנים.
זה אמור להיות קשורDevora
כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.
יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.
הוראת המל"ג קשורה לחינוך חרדי, לא לבגרויותשיפור
יש חינוך חרדי עם בגרויות, ולא תהיה להם בעיה להתקבל למבחר
אבל הם מסתכלים על מוסדות עם בגרויותDevora
כלא חרדים.
בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.
מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.
אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).
אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).
לאDoughnut
השלמתי בגרויות והתקבלתי לשם ללא בעיה וללא ועדת חריגים, ולמדו אתי בכיתה כמה בנות שעשו בגרויות בסמינר. זה יותר הולך לפי סגנון הסמינר מאשר הפרמטר של הבגרויות.
אבל אםDevora
היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,
כנראה שהייתה לך בעיה קשה.
אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.
פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.
ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.
אני התקבלתי בלי בעיותרקאני
למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה
לא סמינר גדול
הנקודה היא לא בגרות אלא תעודת בגרות חרדיתעכבר בלוטוסאחרונה
אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי
אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים
יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)
אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)
רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית
באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי
אז אולי שינו כללים, מתי זה היה?שיפור
אני מכירה כאלו שהתחילו לימודים שם לפני 10 שנים
מכירה הרבה עם בגרויות שלמדו שםשמ"פ
אין לי עניין להתווכחDevora
תתקשרו לשם לשאול.
זו הוראה של המל"ג.
לי אמרו שמקבלים רק מהחינוך החרדי, לא קשור לבגרויותשיפור
יש גם אולפנות דת"ל ששייכות לחינוך החרדי שיכולות להתקבל כמו אולפנת למרחב בפתח תקווה ותהילה בירושלים
תודה!גלויה
נכון, אבל העלות ממש גבוהה אני חושבת. (כי זה לא שכ"ל אוניברסיטאי)
זה לא הבגרויותרקאני
אני התקבלתי למבחר
ועשיתי בגרות מלאה
זה הסוג מוסד
למדתי בסמינר ולא באולפנה
תודה לכולם על (מבחר...) התשובות גלויה
החכמתי.
(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות
ולשנות את עצמי
כדי להתקבל...
אבל זה נותן אופק).
אפשר לפרוק?אנונימית בהו"ל
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
אני אסביר את עצמי יותר..לפניו ברננה!
בגלל שאלו באמת פירות שדורשים השקעה אז אני לרוב לא מחלקת אותם לילדים בימי חול.
זה אוכל של שבת. (ותותים אני בכלל לא קונה כי מבחינתי זה לא שווה את המאמץ בכלל..)
ואז כשילדים קטנים באים לגינה ורואים את השכנה עם כאלה דברים טעימים ברור שזה מושך אותם אליה.. ולי לא נעים ממנה. מכאן באמת התשומת לב ומכאן ההתבאסות...
ואני ממש מבינה למה את לא רוצה לחלק מזה! גם אני לא אוהבת שבאים ומבקשים ממני ומשתדלת ללמד את הילדים שלי שלא מנומס לבקש..
אבל ילדים בני שנתיים אי אפשר באמת להסביר להם את זה, אז זה הופך את כל האירוע ללא נעים לשני הצדדים. אם מישהי מביאה משהו סטנדרטי יותר כמו תפוח או מלפפונים אז גם הילדים פחות נדבקים.
אגב באותה מידה מפריע לי שמביאים חטיפים למתקנים. גם אם זה ברעיון של לחלק לכולם.. אני בעיקרון לא רוצה שהילדים שלי יאכלו ממתקים סתם ככה באמצע שבוע וכשמישהי נחמדה מחלקת במתקנים לכולם אז זה הרבה יותר קשה למנוע את הילדים מזה.
אבל - אני לעולם לא אגיד משהו למישהי.. לא תפקידי לחנך את הציבור וזה גם לגמרי עניין של סטנדרטים.. כמו שכתבתי אצלינו זה פירות של שבת. ואצל מישהי אחרת ביסקווטים זה הדבר הכי פשוט בעולם ואצלי זה ממתק לכל דבר...
אז תכלס אין לי מסקנה.🙂
כתבתי את זה כדי שאולי יעזור לך להבין את הילדים שנדבקים אלייך..
דלקות אוזניים אחרי כפתוריםshiran30005
אנחנו חודשיים אחרי כפתורים וכנראה יש לו שוב דלקת אוזניים, זה הזוי!!
לפני שבועיים וחצי היה דלקת וחום טיפלנו בטיפות. היום שוב הקאות, אחכ חום ותלונות שכואב לו באוזן -בן 3 אז יודע מה הוא אומר כבר
מתלבטת אם ללכת לרופא מחר, רופא שלא מכיר אותו בכלל ואם יביאו טיפות אז כבר התחלתי לשים היום.
ולא מבינה היינו בבית בפסח ונהיה חולה, היינו בבית השבוע כמה ימים ושב נהיה חולה ממי הוא נדבק?
וזה הגיוני שתוך חודשיים יש 3 דלקןת? לפני הכפתורים בקושי סבל מזה , הדלקות האלה התחילו אחרי הניתוח
פעם קודמת שנבדק הרופאה אמרה שזה במקום ולא נראה משהו חריג
וואי מתסכל😒 רפואה שלמה!שיפור
ממה שאני מכירה דלקת אוזניים זה לא מדבק. אולי נכנס משהו לתוך האוזן שגורם לדלקת? חברה שלי אמרה לי שהייתה צריכה לקלח את הילד עם אטמים אחרי ניתוח כפתורים, גם לכם אמרו ככה, אם לא אז אולי צריך?
נראה שכדאי להתייעץoo
עם אאג מקצועי
אולי זה שניתח
אוי, לא...מתואמת
זו בטוח דלקת אוזניים?
מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...
אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?
בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.
(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)
עונהshiran30005
קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין
התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית
רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...
וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם
תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל
תמשיכי לשמור מאוד טוב ממים.פרח חדש
ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף
כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות
אבל איך רואים חור אם יש כפתור?shiran30005
רופא היה מצליח לראות מן הסתם לא?
לרופא רגילעוד מעט פסח
אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.
מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.
והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.
ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.
וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?
כבר פעם שלישית שיש הקאות כמה שעות ואזshiran30005
חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים
וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר
מענייןעוד מעט פסח
פעם ראשונה שאני שומעת על זה
ויכול להיות שהדלקת באוזנייםooאחרונה
ירדה לריאות
הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות
אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה
הכפתורים אמורים ליפול בשלב מסויםמתואמת
ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.
לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.
לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.
אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.
להתייעץ עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים!אור עולה בבוקר
לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .
ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...
לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.
בהצלחה
האמת האאג שלנו בשיבא לא היה נראליshiran30005
מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות
אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה
אם נתניה רלוונטי לךעוד מעט פסח
יש לי המלצה לרופא תותח עם תורים זמינים (הלכתי בפרטי דרך המשלים, היה שווה כל שקל).
אני במכבי, ומעדיפה את שיבא כיshiran30005
מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר
אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...
ניתחתי שלושה ילדיםעוד מעט פסח
בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.
שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.
ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.
אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)
רופא שלנו תמיד נותן אנטיביוטיקה בפהפילה
כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.
טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.
יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.
במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.
אצלינו היא אומרת- מתחילים בטיפות ואםshiran30005
זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר
גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום
מה דעתכם על דיקלקטין/בנגסטה?הרמה
שתי הריונות הייתי בלי
שתי הריונות עם
לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל
עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות
מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי
לא מבינה בזהיעל מהדרום
לק"י
אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).
אולי תגלי שזה עוזר לך.
תרגישי טוב!!
עלי זה הקל ברמה מסויימתאנונימית בהו"ל
עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול
לי בונגסטה היה משמעותי לבחילותכנה שנטעה
ברור שלקחת בונגסטה למה לסבולשירה_11
אני יודעת שזה יישמע הזויהרמה
2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים
2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות
שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק
אצלי חלק ככה וחלק ככה ולא לקחתי בכלליעל מהדרום
לק"י
כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....
למי יש חשש?שירה_11
לך? או משו שקראת?
בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי
אני יודעת שחיי לא היו חיים
שהתבאסתי שהבוקר הגיע
וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב
ואני לא מגזימה
זה היה מהגיהנום
אצלי הפוך חחחDoughnut
בקטע של ילדים?הרמהאחרונה
הציל אותיDoughnut
אני בעד לנסות כל הריון מחדש ולראות איך זה. לי הדקלקטין עזר עם הקאות אבל עדיין סבלתי מבחילות, הבונגסטה הקלה משמעותית את הבחילות ברמה שיכולתי לנשום.
הרגשת הבדל בין דיקלקטין לבונג'סטה?אנונימית בהו"ל
אני מאודמישהי מאיפשהו
דיקלקטין היה לי מעולה ועם בונגסטה הייתי ככ חלשה שכבר העדפתי את הבחילות
כןDoughnut
הבונגסטה היתה לי הרבה יותר טובה מהדקלקטין. עם הדקלקטין לא הקאתי אבל עדיין היו לי מלא מלא בחילות, עם הבונגסטה היתה הקלה משמעותית גם בבחילות.
מזכירה לישירה_11
שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים
ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!
שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂
וואי היה לי ערב אחד בול ככה בהיריון הראשוןשיפור
למישהי זה עשה עצירות קשה? אוף מה עושיםהרמה
תעזרו לי לשמוחחחואז את תראי
יום העצמאות
כולם עם המשפחה
עם חברים מהיישוב
עושים על האש
נהנים
ואנחנו כרגיל בבית
משפחה גרעינית
תודה ה' על המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!
כמה שניסינו להזמין חברים/משפחה
פשוט לא זורם
זה קשה כשאין משפחה נורמלית וגם קהילה אין
הרגשה של בדידות ואני בן אדם כל כך חברותי
וזה לא פשוט
לסחוב הכל
לארגן הכל
לשלם על הכל
להעסיק את הילדים
הכל לבד
מסיימים עם הלשון בחוץ
"רק בשביל הילדים"
וגם לי בא שמישהו יזמין אותי
לבוא ככה
כמו שאני
להכין משהו קטן
וזהו
להרגיש תחושה של ביחד
של חלק ממשפחה
מקהילה
ואין....
יאללהההה
הולכת להמשיך להכין סלטים טעימים
ומהר מהר מנגבת את הדמעות
תודה שהייתן כאן🥰
הארץ ענקית ומלאה מקומותהשקט הזה
אם רק תפרטי קצת מה הקריטריונים שלכם בטוחה שתקבלי פה המון הצעות.
למשל היישוב חשמונאים- שייך למועצת בנימין אבל נמצא בתוך הירוק
היישובים נוף איילון, שעלבים, מבוא חורון קרובים למודיעין וקהילתיים
ברמלה יש גרעין תורני חזק
במודיעין בשכונות החדשות יש הרבה קהילות של צעירים
בכרמי גת יש הרבה צעירים, בכרמי הנדיב בקריית מלאכי נבנות ממש קהילות חדשות- חברים שלנו גרים שם ומרוצים ממש
לא מכירה לעומק אבל אולי אזור יד בנימין
בקיצור- תכתבי מה הקריטריונים וננסה לעזור.
כשאין משפחה- קהילה חזקה ותומכת זה דבר חשוב ומשמעותי מאד!!
בוקר של מצפון ממשהריון ולידה
באמצע הלילה ביקשתי מבעלי להשכיב את התינוקת שבת חודשיים כי לא יכולתי כבר מרוב עייפות להיות איתה והלילות האחרונים קשים
לקח לו הרבה זמן להחזיר אותה לישון והבוקר אני מרימה מהמיטה ורואה את הסדין עם כתמי דם ופצע דם בצורת שריטה בפנים שלה
בעלי לא שם לב אבל זה ברור שזה מניסיונות ההשכבה שלו. הויסות שלו לא מאוזן וכשהוא עייף כנראה לא נזהר מספיק
אני עם מצפון מטורף!! אם הייתי איתה אני זה לא היה קורה
מצפון על הבכי האומלל בלילה בלי מענה לשריטה או אפילו חיבוק קטן.
אוף
את בטוחה שזה בעלך ?פילה
לפעמים תינוקות שורטים את עצמם די חזק.
^^ ואם העור שלה יבש, אז גם נשרטים יותר בקלותיעל מהדרום
כן, יש לו ציפורן אחת שישר הוא אמר שחושב שהיא אשמההריון ולידה
זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן
באסה
אאוצ'. אבל יכול לקרות גם לאנשים עירניים וזהיריםיעל מהדרום
גם לאנשים זהיריםאיזמרגד1אחרונה
יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.
ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...
יש לי תכונה שאני לא אוהבת בעצמיאנונימית בהו"ל
מגיל ממש קטן כל הזמן מרגישה לא אהובה
לא רצויה
בין חברות
בין משפחה
תמיד כשהייתי רואה כמה חברות יושבות ביחד, לא ניגשתי
הייתי בטוחה שהן לא ירצו שאצטרף
זה סתם יעיק
בטוחה שלא אוהבים אותי בקהילה
קשה לי להאמין שממש אוהבים אותי
שרוצים בקרבתי
זה מפתיע אותי אפילו
מה אפשר לעשות?
זה הורס לי המון המון בחיים
טיפול או אימוןאמאשוני
טיפול בד"כ ירד יותר לעומק/ שורש הבעיה ומשם נוצר השינוי.
באימון מתאמנים איך לשנות את ההתנהגות, לא משנה מה העבר ומה מקור הבעיה.
מציעה לך טיפולאיזמרגד1
להבין לעומק על מה זה יושב, להעלות את הערך העצמי שלך ולטפל בזה...
אני הלכתי לטיפול בגישת cbt אצל עוסית קלינית, בין השאר לבעיה דומה למה שאת מתארת, וזה שינה לי את החיים ממש
חושבת ששיתפתי פה כבר כמה פעמים😅 אבל זה ממש היה מציל חיים מבחינתי.
יש לך המלצה למטפלת?אנונימית בהו"ל
לא, כי עשיתי דרך הקופה...איזמרגד1אחרונה
אולי למישהי אחרת פה יהיה🙂
רוצה לומר לך שזה נפוץ ממש ברמות שונותשיפור
אני עוקבת אחרי כמה מטפלות ומאמנות. וכולן כמעט כותבות הרבה על להרגיש אהובה ורצויה. לראות את הטוב בעצמך. חמלה עצמית.
לדוג' מיכל ניאזוף כותבת על זה מאוד יפה, יש לה קבוצות חינמיות שאפשר לעקוב אחריה.
וכמו שאמאשוני כתבה לעשות שינוי אמיתי אז טיפול או אימון.
בהצלחה!!!
יש פהoo
עבר עריכה על ידי oo בתאריך ז' באייר תשפ"ו 7:51
כמה תכונות
חוסר אהבה עצמית
חוסר בטחון עצמי
והימנעות חברתית
גם אנשים שנולדו עם נטייה טבעית לאהבה עצמית/ בטחון עצמי
צריכים לעבוד ולתרגל את התכונות
כדי לשנות
צריך
ללמוד
לנסות ולטעות
ללמוד ולהשתפר
אפשר עם עזרה מקצועית
ואפשר למשל עם גיפיטי
אבל בסוף העבודה העיקרית זו עבודה עצמית עם הידע והכלים שרכשת
(אני עשיתי דרך ארוכה
עם התכונות הללו
לבד
טרום עידן AI
וחלק מהדרך בלי גישה לרשת/ למקור מידע אחר
הייתי מתבוננת על אנשים שיש להם את התכונות הללו ולומדת)
טיפול פסיכולוגינעמי28
המתנה הכי טובה שתוכלי לתת לעצמך.
מה היית קונה מתנה לעצמך?רוני 1234
לו היה לך תקציב של 1500 שקל?
מכונת קפהשירה_11
או תכשיט שווההשקט הזה
או גאדג'ט למטבח
או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)
דייסון (לא רטוב)מישהי מאיפשהו
ואם כבר יש, אז שואב שוטף
נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי!
מעניין אותי, מה נותן דייסון שלא נותן שואב שוטף?רקלתשוהנ
חוץ משטיחים
הדייסון הוא יותר לאבקמישהי מאיפשהו
השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.
כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.
וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו
מנסה לדייק-מישהי מאיפשהו
הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.
השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.
זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת...
תודה יש לי שואב שוטף ואני משתמשת בו למה שכתבתרקלתשוהנ
על הדייסון...
לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.
תודה שהסברת
מעולה!מישהי מאיפשהואחרונה
אצלינו יש כמויות של אבק, אולי יותר מהממוצע 🙈
קורס שווהשאלת היריון
או ציוד של אומנות או תכשיטנות
דברים שקשורים בתחביביםמתואמת
אצלי - ספר אלקטרוני, לוח גרפי לציור, כלי נגינה כלשהו...
משתמשת לדברים שממילא רציתי לקנותשמש בשמיים
ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה
מוסיפה- משהו שהייתי קונה בלאו הכי, אבל משובח יותריעל מהדרום
לק"י
או יקר יותר.
חליל צד.מוריה
שואב שוטףמולהבולה
מתנות עצמיותoo
שנהנתי מהן
כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)
חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)
תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)
פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)