סקר קצר- משפחה ברוכה, כן/לא?אנונימי (פותח)
שלום לכולן, סקר קצר שנראה לי יסייע לכולנו.
אני עומדת לפני לידה רביעית, מאוד רוצה משפחה גדולה,
אבל מרגישה בזמן האחרון עם פחות כוחות לילדים. זאת אומרת, פחות סבלנות, פחות רצון להקשיב וכדומה.
אני באה ממשפחה קטנה, שלושה ילדים סה'כ, והשאלה שלי- מה אתן אומרות- זה שווה? איך יש כוח לכל הילדים, הצרכים הרגשיים, המטלות והבלגן?
אמהות ל7 ויותר- אתן לא מרגישות שהבלגן חוגג בבית?
בקיצור- איך עושים זאת???
הרגשה ממש מוכרתרוית 87

למרות שאני מבית עם הרבה ילדים ותמיד היה ברור לי שזה מה שאני רוצה פתאום מתחילים להרגיש שאין כח כבר 

משימה מכובדת.אם ישראלית

החיים הם משימה,וייעוד.

 

אם במשפחה,בעבודה או בקהילה.

 

מה מתאים לי,לנו?כדאי ומומלץ לחשוב עם הבעל.

 

כל ענין של מניעה צריך שיקול דעת הלכתי,וגם רפואי לפעמים.

 

אני ב"ה אם למשפחה ברוכה,שיש לנו גם כמה מיוחדים..לא ידענו,זה אובחן בהמשך..

 

קל ממש זה לא.

 

אני באה ממשפחה מאוד קטנה וגם בעלי,והלל שהנחה אותנו:כל עוד מרגישים טוב,

 

יש ברכת ה'(לא כל זוג מתברך בכמה ילדים שירצה...זה לא פשוט,שימו לב!)

 

נמשיך הלאה.

 

אחרי הלידה התשיעית שלנו,שקלתי להפסיק את הילודה,התייעצנו,היו פנים לכאן

 

ולכאן כאשר אנו מגדלים ילד אוטיסט עם בעיות התנהגות לא קלות.

 

בינתיים בין הדיונים,ה' קבע ונכנסתי להריון.

 

זכינו בבת נהדרת מקסימה.הגידול שלה לא היה פשוט בצל האתגרים,,,

 

אך נעזרנו בבנות, בשכנים טובים.ב"ה שהיא הגיעה!

 

בינתיים לילד המיוחד נמצא סידור טוב.נאמר בחז"ל,שכל זכר שבא לעולם בא עם כר...

 

כל ילד שמגיע ,ה' ממלא אותנו בכוחות.

 

יש אפשרות,לקחת פסק זמן,לנוח כמה ימים עם בן הזוג ולמלא מצברים.

 

שימו לב,אשה לא יולדת לעד!,אחד הדברים שנשים מצטערות אחרי גיל הפריון,

 

מדןע לא הביאו ילד נוסף.ששמעתי מפי ד"ר חנה קטן: המתנה הגדולה ביותר שאשה יכולה לתת לבעלה,

 

זה שולחן מלא בצאצאים:בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך...

 

צער גידול בנים יכול להיות מילד אחד ששווה 10!,ויש 10 שלא מרגישים כאחד...

 

אנו לא נעזרנו במשפחה באופן יומיומי ,כי גרים רחוק,

 

היום שכבר לא פשוט להביא עוד ילד לעולם,אחרי יעוץ הבנות הקטנטת בנות ה3, וה4,

 

מתחננות כל יום בדרך אל הגן:"אמא מתי יהיה לנו תינוק?למה לכולם יש..ולנו אין..

 

זו שמחה שהילדים רוצים עוד אח,אפילו שיגזול כח,זמן וכסף,מההורים..גם הגדולים

 

כמעט כולם רוצים אח נוסף.הילד המיוחד רוצה 13 ילדים כמו השכנים....

 

המון הצלחה וכח!חשוב גם לחשוב על מרווחים בין הלידות..

אני מצדיעה לך!!!!!!אנונימי (4)


אצלי בבית הילדים מורגלים היטבאני84
על הבוקר שמורידים פיגמה מקפלים ושמים מצחת לכרית שחולצים נעליים שמים ישר במיגרה שנשפך משהו ישר מביאים מגבון ומנקים.... ענין של הרגל.... גם הקטנה בת השנתיים וחצי עושה כך בעקבות הרגלים....
זה מקל מאוד ומחנך אותם לסדר וארגון שזה בעני מאוד חשוב.
זה היה אמור להיות משורשר לתגובה אחרתאני84
לאיך אפשר...
סורי
צריך הרבה כוחות כל הזמן להקנות הרגליםאין כמו אמא
ועל זה מדברים פה...
שיש שחיקה ואין כח
אני חושבת שכל אשה יש את הקשיים שלה והכוחות שלהאנונימי (3)
למשל אני לא מסוגלת שדבר לא במקום לא מסוגלת שהביית לא מצוחצח ומסודר אבל נותת לילדים חופשיות יצירות משחקים חופשי אחרי ארוחת ערב ומקלחות אני מסדרת מנקה ומארגנת.
ולא יכזור מאומה אם יש בלאגן אחרי שמונה בערב אני הופכת לאשה אירת אני אני חסרת סבלנות עד שהביית מתאפס. בנופף ההריונות שלי לא ככ קליםנואני די סמרטוט אז עם הרצון שלי למשפחה ברוכה זה לא מציאותי בשטח מבחינה אישית....
לעומת זאת גיסתי עם 10 ילדים אבל היא טחםוס שלא אכפת לה שהבית חוגג. שיש בלאגן.. אני לא מסוגלת היא כן....
נכון כל אשה צריכה לדעת את כוחותיה.אני123
זה נכון שהרבה נשים מצטערות על כך שלא הביאו יותר ילדים.
.אבל בל נשכח שכל ילד צריך המון השקעה. אז צריך בהחלט כוח ורצון.

ועוד משהו לפותחת.. את לקראת לידה. הגיוני שאין לך כוח לחשוב על עוד ילד כרגע..

קודם תלדי. תתאוששי אחר כך נדבר...
מהרהרת בדיוק באותן מחשבותחיפושית אדומה

וברור לי שאחרי ההריון התחושות ישתנו, אבל עדיין...

מה גם שכל הריון וכל לידה מחלישים עוד ועוד את רצפת האגן הפגועה שלי (אחרי קרע רציני באחת הלידות), אז זה רק מגביר את ההתלבטות האם להיכנס שוב להריון...

וכמו שאמרו כאן - גם הפניות לילדים, והיכולת להעניק לכל אחד את צרכיו ואת החינוך המתאים לו. עם שלושה אני מרגישה שאני לא מצליחה, אז איך אני אעשה את זה עם עוד?

וזה לא שאני יכולה לחכות שהם קצת יגדלו - כי כבר מזמן עברתי שלושים והשעון הביולוגי מתקתק...

 

אז גם אני אשמח לתשובות מרגיעות ולתובנות מאמהות להרבה ילדים...

 

 

גם מי שלא מביאה הרבה ילדים לעת זקנה יש לה צניחהאנונימי (4)

תסתכלי סביבך על המבוגרות ותראי

האם באמת חיזוק רצפת אגן זה שיקול? מה אלו שעברואנונימי (4)

הרבה לידות חושבות על כך?

אני יכולה לספר שאנונימי (5)

א. מהילד החמישי הכל נעשה קל הרבה יותר...קורץ באמת.

 

ב. אני אמא ל 7 ב"ה. יכולה לספר ששניה אחרי הלידה החמישית אמרתי לבעלי בהתלהבות "יאללה צריך להיכנס לקצב - הם כאלו מתוקים" ובעלי צינן את ההתלהבות שלי חצי חיוך בצדק כמובן.

צריך ללכת על פי הקצב הנכון לך, ולבריאות שלך, לזה מתווספים שיקולים נוספים כמו המערך המשפחתי המיוחד שלכם.

 

אצלנו למשל שלושה ראשונים צפופים, ואח"כ בגלל היפרדות שיליה והריונות שכרוכים כל אחד בשמירה ממושכת, יש לי רווחים של 3 או 3+ שנים בין הילדים.

את הגדולים הנקתי תקופה קצרה וחזרתי לעבודה במשרה מלאה מתישה, את הקטנים לעומת זאת, אני מניקה עד גיל שנתיים-שלוש, ועשיתי הסבה לתחום אחר ואני עצמאית.

 

ממש תלוי בכוחות, בבריאות ובבעל כמובן.

העיקר שהמחשבה היא תמיד להשתדל בכיוון הזה של להגדיל את המשפחה. 

כל אחת לפי הכוחות שלה !!! אני אישית מעדיפהאנונימי (4)

להביא כל עוד אני צעירה  ובגיל 40 כבר להיות עם ילדים גדולים בבית וב"ה להיות עם סבלנות לנכדים

אבל הכל רק סתם מחשבות ודיבורים תכל'ס זה הכל איך שהקב"ה מגלגל ומה שהכתיב לנו 

אני נקלטתי פעמיים בלי שרציתי וכיום מודה על זה לה'

ולכן אני מתפללת שה' יתן לי כוחות בריאות, והמון סבלנות! ושנראה מהם נחת!

חחח מהחמישי נהיה יותר קל אמא_מאושרת
אהבתי!
בע"ה שאזכה לדעת אם צדקת או לא על בשרי. גם לגבי השישי, ואלו שיבואו אחריו..
אמן ואמן אנונימי (5)


^^ חותמת על זהעדידפ

הגעתי עד כה ל9..

וואוו! מעריצה אתכן!!אמא_מאושרת
ב"ה, אשריכן..
לתשיעי אני מסופקת אם אזכה להגיע, התחלתי בגיל 28.. אבל עדיין מקווה להגיע למעמד המכובד של משפחה ברוכת אוצרות אהובים
מי יתן והקב"ה יתן לנו את היכולות הפיזיות והנפשיות להוריד נשמות לעולם ולגדלם בנחת ושמחה..
ב"ה אני אמא ליותר מ-7... וגם יותר מ - 10.....אם הבנים והבנות

האמת שבד"כ אני בכלל לא נכנסת לפורומים..... אבל הפעם מרגישה שליחות לכתוב לכן.

אז ככה: קודם כל אמא לא צריכה להיות מושלמת. מסכנים הילדים שגדלים עם אמא כזאת. אמא צריכה להיות "עובדת" . כלומר לעבוד על עצמה .להתקדם. להשתפר. לתקן. אז לא להבהל שאין לנו את כל הסבלנות שבעולם. במיוחד במצבים משתנים כמו הריון ולידה. אמא לא חייבת להיות תמיד סבלנית 100%. אלא מה? אם את לא מרוצה מקוצר הרוח שלך זו הזדמנות נפלאה לבדוק עם עצמך מדוע יש קוצר רוח. מה אפשר לתקן. אולי הצורך שלי לשלוט? {צורך טבעי של נשים מאז חוה..} ואז כשאני מאבדת שליטה אז אני חסרת סבלנות ? ואז עושים עבודה של שחרור שליטה והבנה שרק לקב"ה יש שליטה באמת....

לפעמים מצליחים בעבודה ולפעמים נכשלים ואז מאבדים שליטה.... אבל זה בסדר. ילד צריך לראות אמא עובדת שלפעמים מצליחה ולפעמים לא וממשיכה לנסות ולהתקדם. רק כך הוא ילמד איך לעבוד על עצמו ולהתקדם בחיים. 

עכשיו בתכלס: עם כל ילד שנולד לנו התקדמנו בעבודה הרוחנית והפנימית שלנו. אני היום אמא הרבה יותר רגועה, שמחה, ואוהבת ממה שהייתי בילדים הראשונים. כל ילד הביא אתגר אחר ולימד אותנו והצמיח אותנו. 

כמובן יש גם את הצד הרוחני בהבאת נשמות לעולם ובזכות הגדולה לגדל אותם. מקרב את הגאולה וכו'.

לא אשקר. הרבה ילדים זה הרבה עבודה. במיוחד שחשוב לי אסטטיקה סדר ונקיון בבית. אבל לא מתחרטת לרגע. אחד הדברים שהכי אני מודה להורים שלי עליהם זה שיש לי הרבה אחים ואחיות. 

ועכשיו ברוח הימים של עשרת ימי תשובה : אחרי 120 שנה כשנעלה למעלה ונתן דין וחשבון יהיו לי המון שעות של עבודה בגידול והצמחת נשמות ......

אשרייך!אמא_מאושרת
אני קוראת את התגובות כאן ובוכה.
נתת לי כוחות וחיזקת לי את האמונה בדרך..
ואיך את מרגישהלדוד
פיזית לפני/אחרי לידה?
שלושה חודשים ראשונים זוועה. לא מתפקדת.אם הבנים והבנות

אחכ סבבה. חודש תשיעי שוב קשה. יש ורידים, לחצים, לא ישנה בלילה וכו' כמו כולם. אחרי לידה לוקח לי מלא זמן להתאושש. עד שלא ישנה לילה פחות או יותר אני חיה בענן....

אני בדיוק כמו כולן , או רובן, 

לא עשויה מחומרים אחרים .

וכן, בד"כ מנעתי עד שהרגשתי חזקה להריון נוסף. אבל כל הזמן  היתה המטרה שהמניעה היא בשביל להתחזק לקראת ההריון הבא. 

וואולדוד
אני ממש אחרי לידה ושבועיים של התקפי חרדה וקשיי הרדמות ערערו אותי לגמרי. מסכימה עם כל מילה שלך. א-ב-ל אינך מפחדת מדכאון/חרדה וכיו''ב?
סבלנות. אחרי לידה לוקח הרבה זמן להתאושש ולחזור לעצמנו.אם הבנים והבנות

קבלי את עצמך ואת המצב באהבה. 

את הבלאגן וחוסר השליטה.

את הבית שיצא  מאיפוס. ואת היולדת שמרגישה בצדק אבודה. 

קבלי באהבה ומבטיחה שלאט לאט המצב יחזור לשפיות. 

אבל לצערינו צריך סבלנות כי זה לוקח זמן....

תודה זה כל כך מעודדלדוד
את אישית מכירה תופעות כאלו ? לא מפחיד אותך שזה חלק מה'חבילת לידה'?
זה מגיע ב"ה בכל לידה ולפעמים שוכחים שזאת תקופה שחולפת-מנסה לעזור

אולי תצחקי...

אבל באחת הלידות שלי, אחרי שעברתי את התקופה הראשונית של החודשיים- שלוש אחרי הלידה והתאוששתי קצת-

לקחתי לי דף ורשמתי לי: "אל תשכחי! זאת תקופה שחולפת! אחרי חודשיים וקצת מהלידה, כשהתינוק מסגל לעצמו סדר יום וישן בצורה יותר מסודרת וגם מתחיל לחייך אלייך- תרגישי הרבה יותר טוב!" (משהו כזה...)

ככה רשמתי והדבקתי לי את זה לחוברת של לידה והנקה שאני פותחת בד"כ לפני לידה ואחריה כדי להיזכר בכל מיני עצות להנקה וכו'.

וזה ממש עודד אותי בלידות שלאחר מכן כשקראתי את הדברים שרשמתי לעצמי.

 

זה נשמע מצחיק- אבל זה ממש עודד אותי והעלה לי את המורל ושינה את מצב הרוח לטובה!

 

תצליחי

המשךאם הבנים והבנות

אז כן, זה המון עבודה, אבל עבודה משתלמת גם בעולם הזה וגם בבא. 

אין כמו שולחן שבת עם כל הילדים, אף פעם לא משעמם אצלינו, וכשאני רואה את אימי המבוגרת מוקפת בצאצאים {בלי עין הרע} שכולם אוהבים ותומכים אני יודעת שככה אני רוצה. 

תראי. באנו לעולם בשביל לתקן משהו וכן, גם לעבוד קשה. 

והאמת, עם הראשונים זה באמת לא קל. אח"כ זה נהיה קצת יותר קל וזורם. חוץ מזה כל ילד בא עם הברכה שלו לא רק מבחינת ממון אלא מבחינת כוחות נפש וגוף.

ולמי שכתבה על שרירי רצפת אגן: גם אם לא ילדת או שילדת מעט - אם לא תחזקי את השרירים הם עלולים במשך הזמן להחלש. אני מתרגלת את שרירי רצפת האגן כבר מהלידה הראשונה. 

היום אני יותר יעילה , יותר פרקטית, יותר זריזה, וגם הרבה יותר קשובה ורגישה לילדים שלי. ובעיקר- הרבה יותר אוהבת!!!!

שווה לכולן. 

עוד לא פגשתי אמא שהתחרטה על הילדים שהביאה לעולם. לעומת זאת פגשתי מלא נשים שהתחרטו שלא הביאו עוד ילדים. 

מאחלת לכולכן שנה פוריה, פרי בטן בריא ושלם לכולכן! ותפילה להרבה כוחות מבורא העולם.

איך את מתרגלת ?אנונימי (4)


למדתי- כנסיאם הבנים והבנות

למדתי תרגילים . וגם הייתי אצל פזיוטרפיסטית שמומחית לרצפת אגן והיא לימדה אותי להרגיש את השרירים וגם נתנה תרגילים מעולים.

בשנים האחרונות אני הולכת לחדר כושר 3 פעמים בשבוע { זה אפשרי גם כשיש הרבה ילדים...} כולל חוגים שמחזקים שרירים. 

אם זה חשוב אז משקיעים בזה. גם זה דורש עמל והשקעה....

אבל אל תתיאשו זה כייף וזה עושה ממש טוב. 

על איזה ספורט את ממליצה?, את הכי בעלת ניסיון !אנונימי (4)


תלוי מה אוהבים לעשותאם הבנים והבנות

אני משלבת סיבולת לב ריאה - אירובי עם חיזוק שרירים קבוע בחוגי עיצוב ופילאטיס.

אבל חשוב ללמוד להכיר את שרירי הרצפה ולתרגל אותםאם הבנים והבנות


נראה לך שאפשר לדלג על הפיזוטרפיסטית וללכת ישראנונימי (4)

לספורט מיוחד או ללמוד את התרגילי קגל מהמחשב ולתרגל בבית  אני אחרי לידה שביעית ואין לי

זמן להגיע לפיזו'

בפיזוטרפיה זה בעיקר תרגלי קגל?אנונימי (4)


כדאי להשקיע ללכת לפיזיותרפיסטית0 אלישבע 0
בעיקר כדי לדעת שאת עושה את התרגילים נכון.

ללכת לספורט מיוחד בזמן שאת עושה את התרגילים לא נכון יכול רק להזיק.
וואי ממש ריגשת אותיאמא יפה
את ממש אשה גדולה!אנונימי (4)


חחח- ממש לא!אם הבנים והבנות

אתן יודעות, בחוג עיצוב הגוף , המדריכה נותנת לנו תרגיל ואומרת לבצע אותו 8 פעמים. אחרי 3-4 פעמים אני מרגישה שאני הולכת למות. לא יכולה יותר. אבל אז אני ממשיכה ומגלה שאפילו שהיה נראה לי שאין לי כח, אני מצליחה לעשות את התרגיל 8 פעמים. ואז המדריכה אומרת עכשיו עוד 8..... ואני בטוחה שאני כבר מתעלפת. 

ומזה למדתי משהו חשוב לחיים. אנחנו לא באמת יודעות כמה כח יש לנו. אנחנו מסוגלות להרבה יותר ממה שאנחנו חושבות ומדמינות על עצמינו. וגם יש סיעתא דישמיא כשזה לדבר של קודש. 

אז יש לכן כנפי רוח גדולות מאוד!

עופו על זה.

הפותחתאנונימי (פותח)
איזו תגובה מדהימה!
כ'כ חיזקת אותי ואני מאמינה שעוד רבות.
את ראויה להערכה והערצה!
ומה אם אני לא יעילה וחרוצה באופי שלי?חיפושית אדומה

וגם סופר לא עיקבית, ובאמת שאני לא מוצאת את הזמן ללכת לחוגי התעמלות?

לא ציינת האם את גם עובדת במקביל לגידול הילדים, אבל אני במשרה מלאה ופשוט לא מספיקה גם ילדים, גם בית, וגם עצמי.

וזה עוד כשיש לי בעל תומך שנמצא הרבה בבית, מה שלא בטוח יהיה בעתיד כי הוא בעזרת השם יתקדם בעבודה שלו וייעדר יותר...

 

^^^ מופנה ל"אם הבנית והבנות"חיפושית אדומה


הכל בסדראם הבנים והבנות

גם אני הייתי פעם באלגניסטית. אבל כמו שציינתי חשוב לי האסטטיקה והנקיון. אז למדתי במשך השנים איך להיות יותר מאורגנת ומסודרת. ואיך לשמור על זה. היום אני יכולה ממש לעשות דוקטורט בזה.....

לגבי עבודה: זה מאוד תלוי באשה ובאופיה. אם את טיפוס שאוהב בית וטוב לו בבית אז ההמלצה להיות אמא במשרה מלאה. אחלה קרירה . גם סיפוק וגם תגמול טוב. {מבורא העולם.....} לגבי ההכנסה של הבית, כשלא יוצאים מוציאים פחות..... וגם- זה שווה כל שקל.

אם את טיפוס שחייב לצאת ולהיות בחוץ ,יהיה טוב לבית אם תצאי. את עבודות הנקיון אפשר שמשהי אחרת תעשה בתשלום . 

אפשר למצוא פתרונות להכל. 

צריך להכיר את עצמינו ומה שמתאים לנו ולחשוב על דרכים יצירתיות לפתרון הבעיות. 

כל אשה לפי סדרי העדיפויות שלה. 

מודה שבילד החמישי הגענו למסקנה בעלי ואני שיותר נכון לנו שאצא רק יום בשבוע. כל השאר אני בקרירה של החיים- אמא!!!!

 

אם הבנים והבנות...אני123
אולי תפתחי לנו שרשור לטיפים ועיצות איך לשמור על הסדר והניקיון בבית?? תודה על העיצות שלך כאן
וואו לצערי לאאם הבנים והבנות

אשמח לחלק את הנסיון והידע לאחרים. אבל כמו שציינתי זו רק פעם ראשונה שאני נכנסת לפורום. ממש אין לי זמן לזה... בכל אופן בית מלא....

ובכלל בד"כ המחשב לא פתוח בבית, רק פעם בכמה ימים אני נכנסת לדברים חשובים. 

אז סליחה. 

אני מוסרת שעורים וסדנאות . למשל : "איך לקבל שבת וחג בנחת ובשמחה" .אז אשמח למסור שיעור במקום מגוריכם. 

זהו. חוזרת לעבודה. בכל אופן ערב חג...... ושבת..... וחג.... ושבת......

שנה מבורכת לכולכן. 

איך מגיעים אליך? איך יוצרים קשר?אני123
גם אני לא יעילה ולא חרוצה+mp8
ולא אוהבת ספורט, ולא סופר וומן, ועובדת משרה מלאה - ויש לי תשעה ילדים.

הבית יפה ואסטטי- אבל יש בלגן שלא נגמר (כלומר- נגמר, ומאוד מהר חוזר לעצמו), יש ארוחות מבושלות ובגדים נקיים, ועבודה מתישה שלא נגמרת.
אבל זו היתה הבחירה שלי ואני מאושרת בה, עם כל הקושי. חושבת לעצמי שמה שזורעים היום בדמעה- נקצור אחר כך ברינה. ונראה לי שבסופו של דבר- הנחת בסוף עולה על הקושי.
כל הכבוד לךרוית 87

אולי יש לך רעיונות איך להתחזק ולא לשקוע בתסכול ודיכאון מזה שלא הכל כמו שאני רוצה שיהי'?

אני לא מתחברת למחשבהאנונימי (5)

שמה שזורעים היום בדימעה, נקצור אחר כך ברינה.

ויש לי 7 ב"ה, ומתפללת על עוד.

 

כמובן לא מכוון אלייך ספציפית, אבל הטיעון שחוזר ועולה פה, שכשנזדקן נהיה מוקפים במשפחה גדולה, ועכשיו זמן להתאמץ ולצופף מרווחים, גם אם הקושי הוא רב, או אפילו בלתי נסבל, לא מדבר אלי.

 

אומנם נכון, צריך להיות נכונים להשקיע ולהתאמץ, ולהיתקל בקושי מסויים, אבל ההנאה והשימחה מגידול ילדים צריכה להיות כאן ועכשיו. והיא צריכה להיות גדולה יותר מהקושי, ולהכריע את הכף, אחרת השיקול של מה יהיה בעתיד הוא לא נכון.

ברור. את לא אמורה לסבול 30 שנה בשביל נחת עתידי+mp8
ואם זה לא משמח אותך היום- אז זו באמת בעיה.
מדברת על הקושי והעייפות שלא נגמרת,
שבעיני הם שווים לצורך העניין.
מקווה שהובנתי.
נראה לי שאת צריכה לבחון עם עצמךאנונימי (15)

כמה מאמץ זה בשבילך..האם זה מאמץ שאת יכולה לעשות או משהו שעלול למוטט אותך (או קרוב לזה..)

אין לי ניסיון, יש לי עדיין רק ילד אחד. אבל שמעתי שיעורים וזה...

וההנחיה ששמעתי היתה- רק כשיש לנו כוחות להביא עוד ילדים..

ואם אין כוחות ואת מרגישה סמרטוט ואם תביאי עוד ילד בעצם לא תוכלי לטפל בו כמו שצריך- אז למה?

 

זה לא שלא צריך להתאמץ בחיים, השאלה היא המינון.

 

וואוו,את מדהימה!!! (תגובה לאם הבנים והבנות)אשריך


לדעתי ילדים יודעים היטב היכן אמא מונחת~א.ל

אם אמא מגזימה בעוצמה, או במילים מסוימות, בגלל קשיים של עומסים ולחץ

הילד חש ומרגיש..

והוא יודע שאמא בפנימיותה אוהבת ואכפתית.

 

ו- שמעתי מאמא ל19!! ילדים.. אולי כבר יותר שאמרה שהיחס נמדד בדברים הקטנים

במילה הטובה מידי פעם

בחיבוק,

התייחסות, גם אם היא קטנה, ונראית שולית בעינינו, בעיני הילד- זה גדול ועצום ומשמח!

 

 

יש לי פחות בלאגן ממה שהיה עם ארבעהאורי8
אני אמא לשמונה, כשמגיעים למשפחה גדולה יש כבר גדולים ואם תרגילי אותם לעזור , החיים שלך יהיו קלים יותר.
נראה לי שהשלב בו יש 3-4 קטנים הוא הכי קשה, עכשיו אני לא אוספת צעצועים, כמעט לא שוטפת כלים ( יש גם מדיח), מבשלת שבת בחצי מהזמן כי יש לי בת בגיל 15 שמבשלת יותר טעים ממני
יחד עם זאת , נכון, יש תקופות לא קלות במיוחד בהתחלות הריון, וסתם ביום יום, אל תלחיצי את עצמך, אם עמוס לך מותר למנע קצת יותר ולהגיע להריון הבא עם כוחות, ולדעתי עוזר מאוד כשיש שיתוף פעולה עם הבעל , אחרת לא היתי עם 8 היום
מוסיפה ברשותך- יכולות כלכליות, מהוות שיקול?אנונימי (6)
אני לא מדברת על מצב שאין לחם ואין קורת גג. ח"ו

אבל באופן אידאלי הייתי רוצה שיהיה לי כסף לכל ילד למוסד חינוכי, בר/בת מצווה. לימודים אקדמאיים, חתונה, לעזור לו עם הבית שלו.

אלו סכומי עתק.

שמעתי לאחרונה טענה שזה לא אחראי ללדת ילדים אם אין את היכולת הכלכלית לגדל אותם ברווח (כלומר כל מה שציינתי)

מה אתן אומרות?
לצערי זה מה שמפריע לי תמיד - זה הדבר שבגללו אצטרךנשואה מאושרת.

לעשות הפסקה?

 

לצערי הרב ראיתי משפחות ברוכות ילדים שחסרים להם הרבה דברים - לפעמים גם חום ויחס אישי לכל אחד.

 

 

 

חום ויחס אישי זה משהו אחר כלכלית זה משהו אחראני84
כלכלית אף אחד לא מבטיח לך שתמיד תץיהיה לך לתת.... אדם לא יודע מה יהיה עוד שעה... לא חסר אנשים שהיו מסודרים מבחינה כלכלית והמצב התהפך לרע והם הוציאו חסכונות ומכרו הכל....
אבל חום ואהבה הורים שאין להם בץסבלנות וכח זה כבר התעללות להביא...
כי תכלס אנחנו לא עושים תחרות ומי שמגדל זה אנחנו....
זאת שאלה ענקית וגם זה חלק מהמחיר שמשלמיםיודו ל-ה' חסדו

לא עושים חופשות יקרות, מצטמצמים לפעמים.הבעל לא יכול להישאר אברך בהרבה מקרים... כל אחד ואיפה שהוא עומד. אבל יכולת או אי יכולת כלכלית לא מבטיחה איך יצא הילד. תזכרי את זה.... המצרך היחיד שהוא קיומי והוא חובה הוא אהבה. המון המון אהבה. כל השאר בונוס.... 

נכון, אלו סכומים גדוליםאורי8
ממה שאני רואה בינתיים( מקווה שאכן נצליח לתת לילדינו את כל מה שציינת), מוסדות חינוכיים-יש אפשרות למלגות והתשלומים בכללי, יורדים מהשוטף שלנו- זה לא קל ותלוי כמה אתם מרוויחים , ואכן אולפנות וישיבות יקרים מאוד , בר/בת מצווה- ניתן לרוב לכסות מהמתנות( תלוי נורמות), לחתונות ועזרה לילדים כדאי לחסך, אני מאמינה שה' נותן פרנסה לכל ילד שמגיע- ראינו זאת אצלנו
אבל- זה מחייב גם אותי לעבד במשרה מלאה ולא קל לי עם זה, מן הסתם תלוי בהמון נתונים- כמה מרוויח הבעל וכו...לא כ"כ מבינה איך אפשר לפרנס בכבוד משפחה גדולה ולא לעבד ,אלא אם כן הבעל מרויח סכום גדול ממש ואלה שיאמרו שמצטמצמים- חישבתי כבר אלף פעם לא הבנתי איך אפשר לצמצם הוצאות של משפחה גדולה באופן משמעותי כל כך שיאפשר לי עבודה רק בחצי משרה ,ואני לא מסוגלת לחיות בצורה שבה אין לי יכולת לקנות לילדי את מה שהם צריכים, וללא נידות של רכב, ולהיות תלויה במלגות( לא נגד מלגות , פשוט לא רוצה להיות תלויה בהן), מזדהה עם הצורך לחיות ברווח, האמת- עובדים קשה כדי שזה יהיה אפשרי עם משפחה גדולה
זה נראה לי תלוי במקום מגוריםבתאל1

ומחיר של מוסדות חינוך...ועוד ועוד.

יש מקומות ששכר דירה נמוך משמעותית, ההורים שולחים למוסדות חינוך ממ"ד וכאלה שלא עולים כמעט, אם אין ילד במעון זה מקל משמעותית...

וכן על זה הדרך.

אבל כל אחד והצרכים שלו.

אישית אין לי עדיין משפחה גדולה אבל באתי ממשפחה גדולה וההורים שלי תמיד עבדו משרה מלאה וגם זה לא תמיד הספיק לכל מה שרצינו... 

 

בעל יסודי כל אולפנא וישיבה עולים כסףאורי8
ובאזור בו אני גרה רוב האולפנות וישיבות עם פנימיה/ חצי פנימיה, שעולים המון, התיכון האזורי בכלל לא בא בחשבון למשפחות תורניות
נכון... אבל פנימיות עולות הרבה יותר נראה ליבתאל1

בערך המחיר לחודש בפנימיה עולה מחיר של אולפנית (בלי פנימיה) לשנה...

ושוב, תלוי באיזה איזור את גרה... יש מקומות שיש בהם אולפנא טובה בלי פנימיה שעולה פחות ויש מקומות שאין... 

 

אצלנו יש רק אחת חצי פנימיהאורי8
וזה גם גיל שיש מקום רב לרצון הילד, אני לא אמנע מבני/ בתי ללכת לישיבה/ אולפנא שהם חפצים בה מאוד בגלל כסף
ממש לא נכון!יודו ל-ה' חסדו
אולפנית בלי אוכל ופנימיה עולה כ600 - 800. חורב עולה יותר מ1000.
אולפנא וישיבה עם פנימיה מתחיל ב1200-2000, וזה כולל ארוחות כמובן. וחשוב להזכיר את המדינה לטובה, יש אפשרות להנחות גדולות דרך משרד הרווחה /עליית הנוער (אצל חרדים עליית הנוער נקרא מתן אני חושבת) כך שבסוף זה יוצא זול יותר למשפחות שעומדות בקריטריונים. מי שברמה הכי גבוהה של הנחה יכול לשלם רק 200 אפילו.
כמה שאני לא מבינה את ההכרח בכל התנאים הנ''למעין אהבה
לממן מוסד חינוכי זה הדבר היחיד שבעיני הוא נצרך.
בר/בת מצווה? יש כל מיני דרכים מקסימות לחגוג מלבד אולם וקייטרינג. וגם זה לא בשמיים. ולא חייב הפקה.
ובשביל זה לא להביא ילד לעולם?בגלל הבשר והפרגית?
לימודים אקדמאיים לעזור לו עם הבית- ממש לא תפקיד ההורים ולא חובה. לא בטוח שהילד יעשה תואר (מכירה מישהי שהביאה רק 3 ילדים כי על פי החישוב שלה זאת היכולת הכלכלית שלה לממן להם תואר באוניברסיטת הווארד בארה''ב.ובסוף....אף אחד מהם לא עשה תואר והיא ממש מצטערת שלא הביאה עוד)
אם יש יכולת לעזור- מצויין. אבל זה לא חובה .
ובית? בכלל לא חושבת שזה קשור להורים.
שיעבדו ויחסכו ואז מה אם יקח זמן עד שיקנו. זה לא סוף העולם והשיקול האחרון בעולם בעיני להאם להביא עוד ילד.
וחתונה- בפועל אני רואה שכולם מסתדרים.ואפשר לחסוך את הקצבת ילדים אפילו מהלידה עבור כל ילד והופ כל ילד מקבל סכום יפה ומכובד לחתונה ואולי אפילו חלק מלימודים אקדמאיים.

הכרחי זה לדאוג לשלם מים וחשמל ואוכל ושכר דירה או משכנתא ומוסד חינוכי. וביגוד והנעלה .
כמעט על מה שציינת - מותרות.מכירה המון שחיו בלי זה. וזה עשה להם רק טוב העצמאות והלקיחת אחריות.
אם תרגישי מסכנה שאין לך לממן לילדים בית ותואר-זה מה שהם ירגישו.
ואם תסתכלי על. זה כחלק מהחינוך או כתוצאה מבורכת של משפחה גדולה- גם הילדים יראו את זה כדבר מבורך שבנה אותם

כל
זה הכי שווה בעולם! גאוות חיי לגמרייודו ל-ה' חסדו
המטלות והעומס לא נגמרים. למשל אחרי החג הפעלתי 12 מכונות כביסה.... ואצלנו לפחות העזרה של הילדים לא בכמות ענקית כמו שתיארה אורי8...יש דברים שקל יותר כמו לצאת בשעות שצריך בייביסיטר. לאסוף מהגן. לנוח בצהריים, פריווילגיה שלא הייתה לי עם 4 קטנים. אבל בסך הכללי הרבה יותר קשה וללא ספק בן הזוג חייב לפרגן ולהודיט יד ולהיות חלק מהרצון למשפחה גדולה. אצלי ההריונות איומים כך שכל העול הטכני נפל עליו בערב אחרי יום עבודה ארוך.
אל תלדי בהנחה שקל כשהם גדולים. האחריות היא שלך ושל בעלך, ולא כל ילד עוזר גם אם מנסים לחנכו לכך. ללא ספק אני עובדת הרבה יותר בבית. וכל ילד זקוק שילמדו איתו, שחנשים בשעות הינשופיות שלהם ועוד....ויש אסיפות וערבי הורים וסניף ו..... מליון עניינים. וגם יש קטנים עדיין כך שבית רב גילאי הוא תובעני ובלי שעון.... ואכן לפעמים גם קשה ואין כוח והעייפות מטריפה והסבלנות בקצה ויש עבודת המידות.... יש עוד מחירים שאני משלמת יומיום כמו המשקל העודף שאני עובדת עליו קשה, הורידים, כמה איברים שמזכירים לי יומיום שסחבתי 9 הריונות...ועדיין האושר לא מדיד בשום צורה.
את עכשיו בהריון. שחררי. זה לא זמן להחלטות גורליות. כל פעם מחליטים מחדש אם כדאי למנוע או לא. יש ילדים עם קושי רפואי שמשנים את ההחלטות. לאט לאט ושתזכו....
12 מכונות כביסה😮! בלי עין הרע!אנונימי (7)
כמובן שאני כוצבת ממקום חיובי ..
מותר גם למי שפחות משבעה ילדים לענות?;)האשריך

קודם כל,כל אחת משתדלת ללדת בהתאם לכוחותיה.

אני למשל טיפוס שאוהב סדר וחשוב לי ולכן קשה לי באמת כשהילדים מבלגנים.אבל אבל צריך באמת לדעת לשחרר...מוזיאון וילדים זה לא הולך ביחד ( חוץ ממוזיאון הילדים בחולון...) אז אני מרשה לשחק,מרשה חברים אבל בסוף בסוף מסדרים.הילדים.לא ההורים.בקטע הזה אנחנו לא מוותרים להם.

זה לא פשוט...צריך לעבוד על הסבלנות,וגם לדאוג להתמלא,זמן לעצמי...ואז יש כוחות לילדים ולא כל הזמן לחכות שילכו כבר לגן או לישון...יש גם דברים טכניים שמקלים...לצאת איתם,צעצועים,כלי תחבורה שלהם,חברים.לא צריך 100 אחוז מהזמן להידבק אליהם והם אלינו...כל מה שמועיל לאווירה שמחה ובריאה בבית זה אחלה וכדאי לאמץ

וכמובן תפילות,אמונה,סייעתא דשמייא...

מחשבות על ילודהאור זרוע

הנושא של הילודה זה נושא שאני נמצאת בתוכו מאז הילד הראשון.

אני מבקשת לשתף בחיי ובאופן שאני רואה את הדברים כדי לתת מקום וקול לכל הנשים שקוראות 

ואולי לראשונה תפגושנה משהו שיהדהד בתוכן. 

 

יש לי 3 ילדים. בנים. 

לקח לי שתי לידות להבין שאני לא מסוגלת יותר להמשיך כך. השלישי הגיע ללא הזמנה.

היום אני יודעת לאמר שיש לי דכאון אחרי כל לידה שנמשך שנה וחצי. (המרווחים אצלי הם שנתיים).

לא מדובר בדכאון של בי"ח. סתם בכזה סוג של מצב רוח שחור וסמיך. ללא תקווה. ללא שמחה. ללא טעם.

ותשישות נוראית (ההנקה מורידה לי את ההמוגלובין) שנמשכת עד אחרי שאני מסיימת להניק בגיל שנה. 

 

היום הקטן בן רבע ל4. 

ואין לי שמץ של מושג אם אלד שוב אי פעם. אני רוצה כעקרון.

הייתי רוצה להיות יכולה נפשית ופיזית לטפל בעצמי, להיות שמחה ומסופקת, להצליח להזין את הקשר הזוגי עם בעלי, לשמור על סדר ונקיון בבית (מאד חשוב לי ומאד קשה לביצוע בשבילי), להעניק לילדים את הצרכים הגופניים שלהם והנפשיים (אלה צרכים שאינם שווי ערך לצרכי הגוף אלא חשובים יותר

- לראיה אנשים מתאבדים בגלל בדידות ועניינים נפשיים ולא בגלל מחסור גשמי)

להרגיש טוב, לחוות שמחה וסיפוק ולעסוק בדברים שאני באמת אוהבת (טיפול, קרמיקה, כתיבה, שירה וכו')

להיות רגועה וקרובה אצל עצמי. ואצל אהובי. 

הייתי רוצה את כל זה. מאד.

 

אבל. וכאן נכנסת הענווה שלי וישרות הלב שלי. והחמלה שלי לעצמי וליקיריי.

כרגע איני יכולה. אני מבינה אחרי 10 שנות נישואים, ו3 ילדים שאיני יכולה.

לא באמת. שכל ילד נוסף יאמלל אותי מאד. ואת בעלי. ואת הזוגיות שלנו.

ואם אני אומללה לילדי אין אמא. 

ואני רוצה להיות. להיות אני לעצמי. לאישי לילדי. ומבינה שכרגע הדרך לחיים של נוכחות

עוברת בהפסקת הילודה. ללא דד ליין. 

 

אני מאמינה שאחרי שאתמלא, שארגיש שחיי בידי בחזרה,

שהבית נרגע (הבכור שלי מאד מאד מאתגר. הקשר איתו מאד כואב)

שהזוגיות שלנו עלתה על דרך המלך, התחזקה, מוזנת ומקיימת את עצמה,

שאני רגועה, מטפלת בעצמי ובצרכי בכבוד פנימי מתוך אכפתיות, מתוך אחריות

(ולא מזיזה את עצמי לסוף הרשימה)

יגיע הזמן שארגיש שיש לי מקום אמיתי בלב, עכשיו, לילד נוסף.

 

אני מאמינה בזה בכל לבי. אבל שחררתי לחלוטין.

כי אף אחד לא הבטיח לי שזה באמת יקרה.

הבנתי שכל מה שעלי לעשות כרגע הוא להקשיב לעצמי. 

למה שאני רוצה ויכולה עכשיו. בכל רגע נתון.

 

כל ההנחות שאומרות צריך ככה צריך אחרת, הפכו לשוט אכזרי עבורי.

שכחתי את עצמי בתוך המורכבות הגדולה של גידול בני אדם קטנים וגדולים.

 

אמרה לי אשה אחת שגידלה 9 ילדים. היום היא סבתא להרבה.

" זו לא משימה לאדם אחד" ואז עצרה. חשבה רגע ואמרה.

"זו לא משימה בשבילי. אני לא יכולתי לעמוד בדבר המאד מאד קשה הזה".

 

אני מבקשת לחיות חיים של משמעות, שמחה תענוג, קירבה ויחד.

חיים שארגיש שיש בהם טעם, בזמן אמת. לא כמאוויים לעתיד.

הבחירות שאני עושה למען עצמי משרתות אותי.

כשטוב לי באמת. טוב יותר בזוגיות שלנו. טוב יותר עם הילדים שלנו.

החיים טובים יותר.

 

מברכת אותנו שנהיה קרובות אצל עצמינו.

שנקשיב למה שאנחנו רוצות ויכולות באמת, כרגע.

ויהיה לנו הכח והאומץ לעשות לעצמינו טוב

גם אם זה לא "נחשב" טוב בעיני הסביבה. או אפילו בעיני עצמינו.

לא תמיד אפשר לעשות טוב.

לפעמים מה שיש זה כל מה שיש.

וזה הכי הרבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מהממות אתן! איזה דיון חשוב!lili

 

 

 

אני מצדיעה לכנות, לפתיחות

ויותר מכל אני מעריכה מאד מאד את האמונה שחל בצדקת דרכך ללא חשש מהחברה,

דעתם של הסובבים לא תשפיע על קצב הילודה שלך וזה בעיני דבר גדול מאד.

 

אני רוצה להוסיף פן נוסף שאני מתחבטת בו רבות.

נאמר פה באחת ההודעות שהילדים רוצים עוד אחים קטנים,

נכון, גם אני נחשפתי לאמירות כאלה בתור אמא

אני חושבת שהאמירה הזו נובעת ממקום ילדותי, בריא אבל בהחלט לא לוקח בחשבון את שאר השיקולים..

התחושה שלי היא שילדים מרווחים שיש להם אחים אבל לא מליון אחים...

כלומר, בעיני ילד שיש לו 9-10 אחים ואחיות לא מרוויח יותר ממי שיש לו 5 אחים...

 

להיפך, יש מקום שהוא מפסיד יותר, זמן עם אמא או אבא לבד, שימת לב, שיחה פתוחה.

 

הלוואי שאני טועה! אבל התחושה שלי היא שמגיע שלב שבו ריבוי אחים פוגע בילד.

יישר כח גדול על פתיחות ושיתוף שלכם!אם ישראלית

אנו חיים בעולם מערבי,תחרותי מאוד,שצריכים להשתוות בגרף כלכלי,נפשי

 

ועוד למה שמקובל.(כדאי לצאת מהקופסה)

 

וודאי שאשה צריכה להקשיב מאוד לעצמה!

 

לגבי האחים -ותשומת לב,תתפלאי כאם ל10,עם כמה מיוחדים!!-שהם דורשים ממש

 

המון,הכנו אני ובעלי לוח שבועי,עם זמן להורים,ולילדים שכל אחד במיוחד מהקטנים,

 

יש לו זמן עם אמא או אבא .זה יכול להיות בעוגה,אוכל שאני מכינה,ואז אני מצרפת 

 

ילדה אחת,הליכה לקניות,בעלי מצרף מישהו אחר,סיבוב הליכה לבריאות,אני מצרפת 

 

עוד מישהי .והאחים עצמם מעניקים אחד לשני המון .לי יש רק אחות אחת,ששנים רבות,

 

חיכיתי לה. הרגשתי ממש בחוסר הזה,בשונות ,בבגרות לחיות עם מבוגרים.

 

מי שחווה עולם אחר,יודע להעריך!

 

בערב ר"ה האחרון אחת הקטנות,מאוד הפריעה .במקום לשלוח אותה לגינה עם אחות

 

שלא רוצה,טיגנתי איתה דגים,במשך חצי שעה,והילדה הייתה בעננים....

תגובתיאנונימי (8)

אז אשמח גם לשתף בהרבה תובנות שיש לי בנושא. רק אציין שאני מצעירות כאן, עדיין ממש לא עם הרבה ילדים.

לדעתי השיקול , וכבר כתבתי את זה כאן פעם, הוא לא את,

הוא קודם כל הילדים שלך. לפני שאתן חושבות, האם אני אצליח, האם הגוף שלי יעמוד בזה, האם מבחינה כלכלית יש לנו יכולת וכו' וכו',

האם נכון עכשיו להוסיף לשלושת הצפופים(דוגמא..) שלי תינוק? האם הם לא יפגעו מזה כרגע? האם לא עדיף, לטובתם נטו, לחכות עם זה שנתיים? 

לכל אלה שקראו את הדברים של "אם הבנים והבנות" הצדיקה , וחשבו ש'וואו, זה אפשרי'.

אז לא.

זה אפשרי אצלה, אשריה. זה ממש לא בהכרח אפשרי גם אצלכן.

כמו שכתבו כבר חלק. זה מאוד אינדיבידואלי. תכירו את עצמכן.

ואני מכירה כמה וכמה משפחות ברוכות ילדים שלצערי רואים כמה חוסר יחס קיים מצד ההורים, פשוט בגלל העומס, וכמה ילד אחד בא על חשבון השני.

אם ילד שלך נפגע כתוצאה מזה שיש שלושה לפניו וחמישה אחריו, משהו כאן לא תקין.

ונפגע אני מדברת ברצינות. ברור שהורים לא צריכים להיות זמינים 24\7 לילד. ברור שמותר וצריך להגיד לו לפעמים לא. ברור שמותר לו והוא צריך גם לעזור ולקחת חלק בבית.

אבל ברגע שרואים ילדה בת 7 , שרק בגלל שיש חמישה אחריה היא נחשבת כבר "ענקית". ועושה קניות לבד, ומטיילת עם עגלה עם תינוק ביד אחת ועם ילד בן שלוש ביד שניה. שהיא היחידה שמתקלחת ומתלבשת לבד לבד כי היא גדולה. תסלחו לי, אני פשוט מרחמת עליה. ליבי ליבי על ילדים שהפסידו ילדותם בגלל שפשוט לא הייתה להם ברירה, ורק בגלל מאזן הכוחות בבית יצא שהם הגדולים.

ואני לגמרי מדברת מנסיון.

אם אתן הולכות להפיל את הגידול של הקטנים על הגדולים, למה ללדת?

יש עוד הרבה דרכים ב"ה לקרב את הגאולה. ואם נבחר דווקא בדרך שתפגע בילדינו. מה הרווחנו?

כמובן. אם המצב לא כך, אשרי הנשים האלה.

אבל כואב לי הלב לראות בית עם שבעה ילדים קטנים מתוקתקים. בבית נקי, עם אוכל מבושל כל יום. וכולם בטוחים שהאמא מושלמת ו'איך היא מצליחה??' כשבפועל הלב והיחס לא מתחלקים פחות או יותר באופן שווה בין כל הילדים, ויש הרבה הרבה כאב וחוסר.

עזבו חיצוניות, עזבו בית מסודר או מלוכלך.

עם יהיו לך עוד שלושה תיהי מסוגלת ללכת איתם לגינות? לשמוע את הגדול, לנדנד את הבינונית, לצחוק עם השובב, להאכיל את בת השנתיים בפרוסה, להניק את התינוק וכו' וכו'.

אם באופן תמידי, חלק מהילדים יוזנחו, פשוט כי הם גדולים, ויווצר מצב שהגדולה שלך כבר לא תזכה שתראי אותך מתגלשת,

לדעתי הפסדת ובגדול....

וכמובן, לא דומה משפחה בה יש עזרה של סבא וסבתא, עבודה עם שעות נוחות, גיסות צעירות וכו', למשפחה בה את ורק את מגדלת את ילדיך, ללא כל עזרה שהיא, כשהבעל גם הוא לא מהמעורבים.

הפותחת מגיבהאנונימי (פותח)

לתגובה הזו חיכיתי. אני ממש מזדהה עם מה שכתבת מניסיון.

 

אני באופן אישי רואה את ילדיה של שכנתי עם תשעה ילדים בלע"ה, 

שהקטנים ביניהם לא כ"כ מפותחים, עם בעיות שפה, ופשוט מחוסרי תשומת לב.

 

זה כל כך עצוב שאפשר ממש לראות שזה רק אצל הקטנים, שכבר לא היה כוחות להשקיע בהם.

מה גם, שהילדים הקטנים האלה, עולים לבית שלנו באופן קבוע כי האם חוזרת מהעבודה ב-16:30, והאבא לומד ולאף אחד כבר אין כוח לגדל אותם.

 

לי באופן אישי אין משפחה קרובה (לא מצידי ולא מצד בעלי), 

ואני גאה לומר שהילדים שלי מטופחים מאוד, ואני משתדלת להגיש להם מדי יום אוכל מבושל וטרי. אבל, אם היו לי יותר ילדים הייתי מצליחה לעמוד בזה? ממש לא בטוחה...

הכל תלוי בכוחות וברצונות שלךאורי8
אי אפשר להסתכל על העניין בחיצוניות ותחרותיות , כדאי לבדק עם עצמך מה הכוחות שלך ואם זה נראה קשה למנע עד שתרגישי שאפשר להמשיך, לא כי צריך לעמד באיזשהו קצב
רק רציתי להאיר- כשיש 8 ילדים יש גם גדולים - נוער- יש להם את הצרכים שלהם , אבל הם לא צריכים טיפול פיזי והליכה לגינה והשיחות איתם מתרחשות הרבה פעמים כשהקטנים ישנים( אין שקט בערב)
והם באמת יכולים גם לעזור- אני מאוד מקפידה שיעזרו במידה סבירה , זו לא האחריות שלהם, לעולם לא אתן לילדה בת 7 ( וגם בת 10) אחריות מהסוג שדובר כאן
ויש להם גם את החיים שלהם ובכל זאת, מהצד הפיזי , יותר קל לי היום מאשר כשהיו לי ארבעה קטנים, אני יותר חופשיה לצאת כשצריך , לא בצורה שהגדולים מגדלים את הקטנים, אני ובעלי מגדלים אותם, לגדולים יש תפקידים מוגדרים וביביסיטר מידי פעם- ממש לא בהגזמה
מסכימה שכשאין כוחות עדיף למנע מאשר להגיע למצבים שתוארו כאן
הפותחת-אנונימי (פותח)

לפעמים לא יודעים את הכוחות, עד שמרגישים שאין כוחות לגדל את הילדים. כמובן שתמיד

צריך להתפלל לסיעתא דישמיא ובכל זאת,

אני בטוחה שהשכנה שלי היתה בטוחה שיהיו לה יותר כוחות,

והיום כשיש לה תשעה היא מרגישה אחרת...

שמעתי על כאלה שלא היו להם כוחותאנונימי (15)

אבל הן רצו עוד כי זה כמו "תחרות" בשבילן... ואז הגיעו למצב כזה.

את יכולה לשער אם יהיה לך כוחות, לא לדעת...

אני לא ידעתי שאחרי הלידה הראשונה אהיה ממש מותשת וחסרת כוחות והבית לא יתפקד וכו'

וכולה ילד אחד.. מי ישמע..

ממש פחדתי איך יהיה עם כמה ילדים ואיך אפשר להסתדר...

אבל הבנתי מנשים אחרות, עם יותר ילדים וניסיון ממני, שזה אחרת עם יותר ילדים... ולידה שניה היא לא כמו ראשונה.. וכו'

 

אם עכשיו את מרגישה שאין לך כוחות זה אומר שעכשיו אין לך. כשיגיע בעז"ה זמן שתתחזקי ותתאוששי ותרגישי שיש לך כוחות- אז תרגישי. 

אח"כ כשתהיי שוב בהריון ברור שלא יהיה לך כוח (הריון אלא מה?) אבל הכוחות יחזרו... בעז"ה.

וגם צריך להתפלל לכוחות!

 

 

אני אמא ל 7, כבר כתבתי כאן בשירשור כמה תגובותאנונימי (5)

אני חושבת שאת צודקת.

אם העול של גידול הילדים הבאים נופל על הגדולים למעמסה שהיא לא לפי גילם, זה לא לעניין.

אפשר למתוח קצת את מגבלות הגיל, מדי פעם, במצבי חירום, אבל להסתמך על הילדים בגידול האחים הקטנים שלהם, הגידול הפיזי והרגשי, זה לא נכון בעיני.

 

וגם אני מסתייגת מהגישה שמשפחה ברוכה היא "מפעל" מתוקתק ומתקתק.

 

 

 

...אנונימי (9)
ילדה בת 7 יכולה וצריכה להתקלח לבד
לא בגלל שיש אחים מתחתיה
בגלל שהיא גדולה
היא תקבל עזרה כשתצטרך אבל יש "משימות" שאני מצפה שיעשו כי הם גדולים...
ושימי לב מקלחת לבד זו משימה בשביל עצמה לא בשביל אחיה

אני חושבת שהקנית הרגלים של עצמאות לא קשורים למשפחה מרובת ילדים... ברור שזה עוזר ומקל יותר כשיש 4 מתחתיה לקלח

דרך אגב אצלי גם בן ה5 ואפילו לפעמים בן ה3 מתקלחים לבד... מתוך רצון לעצמאות והרגשת מסוגלות שלהם.

התיאור שלך באמת קשה אך כנראה מאד ספיציפייודו ל-ה' חסדו
אני מלמדת במקום שבו רוב המורות בעלות משפחות גדולות. המספרים 5-12 מצויים אצלנו בחדר המורים. גם הבנות ממשפחות גדולות מאד. רובן 7 ויותר. גם חברותיי ושכנותיי בײה עם משפחות גדולות. וילדה בת 7 עם כמה אחים במתקנים זה מחזה נדיר מאד ואני גם מתנגדת לו ומעולם לא שלחתי בגיל הזה. והילדים והתלמידות מטופחים ומושקעים.
עדיף שלא תהיי שיפוטית ועם עין שלילית כלפי מציאות שראית אצל מי שראית... הקבײה שתל את ההורים הללו והילדים הללו במציאות הזו. סמכי עליו. אולי קרו דברים שאינך יודעת אחרי שנולדו ילדים. אולי מנעו ולא עזר....
וגם אני רואה נשים שעושות פי 100 ממני (לאו דווקא בילודה) ולא מבינה איך אפשר. אז כל אחת וכישוריה ויכולותיה. כל אחת והמחירים שהיא מוכנה לשלם. לכל מטבע יש 2 צדדים.
עדיף ללמוד ממי שמצליח והוא דגם. באופן אישי אני זוכה להיות מוקפת בחברות וקולגות כאלה וזה נותן המון כוח. ולא כדאי להיתקע בסטיגמה שמשפחה גדולה = הורים גמורים=ילדים עם חובות רבים= חוסר היענות לצרכי הילד. זה קיים אולי, אבל לא מאפיין בכלל. חפשי סביבך ותמצאי הרב משפחות כאלה.
שנה טובה
לצערי אני מכירה המונים המונים כאלונחש משקפיים

זה מחזה שכיח לגמרי

 

זה קורה הרבה שאחד מגדל את השני

 

שוב, לצערי הגדול

תיזהרי משיפוטיות כזו. מעולם לא צפית 24/7 במשפחה כלשהיאיודו ל-ה' חסדו
והמסקנה שלך מרחיקת לכת ומוציאה לעז על הרבה משפחות. מלראות קצת מה קורה, את מסיקה שהילדים מגדלים את עצמם.... אין כזה דבר. וחבל שכך את רואה את המציאות ומכלילה. מוזמנת לסיור אצלנו 😁
אני לא רואה מציאות ומכלילה אבל יודעת בודאותנחש משקפיים

ורואה הרבה מקרים כאלו

 

מה שאומר:

 

מי שאומר שזה לא קיים - טועה

 

מי שאומר שרק זה קיים- גם טועה

הבעיה שאם יש הרבה ילדים אז ישר חושדים שהם מוזנחיםl666

הרבה פעמים במקרה שלאימא לשלושה לא יגידו לכלום לאימא לשישה יגידו שאין פלא הרי הוא שישי וזאת הסיבה של כל הבעיות. יש יחס מזלזל, משהו כמו הם בסדר למרות שהם הרבה. ואני גדלתי בחברה חילונית עם קצת ילדים ולא השקיעו בילדים יותר ולא שמרו עליהם יותר. זה תלוי בגישה של הורים נטו.

כשבת שלי פיתחה קוצר נשימה בעקבות ווירוס אז חמותי אמרה "טוב שבכלל שמתם לב הרי היא חמישית". וילדים שלה היו חולים כל הזמן. אבל הם היו רק שניים אז היא בסדר גמור ואם לי יש שישה אז אני כאילו אוטומטית לא שמה לב. נמאס פשוט מהיחס הזה. שיש איזה הנחת יסוד שילד במשפחה גדולה הוא מוזנח באיזה שהוא צורה . ובכלל רב הילדים הולכים למעון מגיל אפס ושם הם שישה למטפלת אחד. כך שזה לא באמת משנה אם יש לו אחים או אין לו אחים. גם ככה רב היום ילד נמצא במסגרת של הרבה ילדים. למה במעון או בגן זה בסדר ובבית לא? 

 

 

ממש לא התכוונתי לכ-ל מה שכתבתנחש משקפיים

העלתי רק את הנקודה שיש משפחות גדולות שילדים יחסית גודלים בד

 

זה לא סותר שגם ילדה יחידה עם 2 הורים יכולה לגדול לבד....

 

לתשומת לב....

את ממש צודקת I666אנונימי (10)

יש לי ארבעה ילדים שיהיו בריאים ואני עובדת במקום לא דתי.

ולפני כמה זמן מישהי בעבודה החמיאה לי: יווו איך רזית...

אז המנהלת שלי ששמעה את זה הגיבה מיד: נו. בטח. מרוב שהיא רצה אחרי ארבעה ילדים...

 

מה הקשר??

ברור שזה קיים. אבל לא כתוצאה ישירה ממספר הילדיםיודו ל-ה' חסדו
אי תפקוד הורי קיים על רקעים רבים גם במשפחות קטנות. אין מציאות מושלמת.
ומה את רואה? הבטחון שלך בפרשנות המציאות שאת פוגשת לדברייך הרבה, קצת מרחיק לכת לטעמי. מה נקרא לגדול לבד? הם מפרנסים את עצמם מגיל 6? לא מלבישים אותם? ילד בן 7 כל יום בלי חברים כי הוא מבשל ומכבס? וכו'
תקראי בשירת מרים את התיאור על כמה אימה עבדה ותראי מה יצא מאמא שנאלצה פחות להיות עם ילדיה. ואיזה כבוד מרים רוחשת לבית המוצא שלה... אהבה אהבה אהבה זה העיקר.... תנסי לראות בעין טובה גם מי שבעינייך מזניח וילדיו מסכנים ובטוח תמצאי פרשנויות שונות לאותן סיטואציות.
לא הזנחה. סיכון בטיחותי מיידי .אנונימי (5)

לצערי גם אני רואה. בשכונות החרדיות אצלנו בעיר, ילדות בגובה הגגון של העגלה, דוחפות לפניהן עגלה וחוצות כבישים כשלצידן פעוט נוסף.

כשאני נוהגת בשכונה כזו אחה"צ זה מחזה מאוד נפוץ.

 

זה לא אי תיפקוד הורי כללי. לא להיסחף. אבל זה בפירוש להטיל על ילדים את מלוא האחריות של תפקידים שלא לפי גילם. וברור שזו תוצאה ישירה של מס' הילדים, ושל מנטליות של לחלק את הנטל הבלתי אפשרי שנופל על אמא ל 5-6-7 ילדים צעירים שנולדו בזה אחרי זה ב"ה.

זה נפוץ מאוד ואי אפשר לעצום את העיניים או להביא ראיה ממרים הנביאה. 

מרים פרץ.לא הנביאה.. גם מחזה נפוץ לא אומר שכולם כךיודו ל-ה' חסדו
ובשכונות חרדיות אני אכן מופתעת הרבה כנהגת מחוסר המודעות. לא בטוח שזה בגלל צפיפות הלידות. אבל אין לי כל כוונה להגן על מי שנותנת לפני גיל 10 להסיע עגלה או להעביר את האחים כביש. זה אכן לא נכון ולא בטיחותי
לא בכל מקום זה ככה...אנונימי (10)

אני גרה במקום חרדי ויש המון משפחות עם 9-10 ילדים ויותר.

ולא זכורה לי אף אמא כאן ששולחת ילדה בת 6,7 עם עגלה ועוד פעוט לידה!
ממש לא...

אולי יש אמהות שנותנות לילד בן 8 לחצות כביש לבד אבל לא שולחות ילד קטן שישמור על 2 אחים שלו שיותר קטנים ממנו!
 

אמהות שולחות את הבן/ הבת הגדולים עם תינוק בעגלה או אח קטן בגיל קצת יותר בוגר.

לפחות בגיל 10 או 11... ולא לפני!!

 

יכול להיות שבשכונות חרדיות אחרות זה אחרת. אבל לא איפה שאני גרה!
 

מה שכן- בנהיגה צריכים מליון עיניים בשכונות חרדיות... וזה רק בגלל שיש שם הרבה יותר ילדים מאשר בשכונות אחרות ולכן מטבע הדברים יש יותר אנשים וילדים ברחוב... ויותר אוכלוסייה...

 

אני מנסה לטעון את זה לאורך כל השרשוריודו ל-ה' חסדואחרונה
שיש פה הכללה והסקת מסקנות מתוך כמה משפחות שמכירים.
יש הזנחה הורית לפעמים, נכון. אבל המסקנה האוטומטית שהרבה ילדים ברצף = בלתי אפשרי = הטלת אחריות עודפת על ילד קטן על גבול ההזנחה, זה עדיין לא תופעה גורפת. ומי שכך באמת לא בסדר.
אני חיה בחברת משפחות ענקיות. אחת אחת למופת. והתופעות שתיארו כאן נדירות שבנדירות. שנזכה תמיד לשמירה ובטיחות אמן.
אולי זה תלוי בסוג עבודה...בתאל1

נגיד אם את עובדת סוציאלית בטח תתקלי בהרבה מאד מקרים כאלה...

ואם את לא אז אולי לא...

אבל אין לי מושג במה את עובדת ולמה נתקלת בהרבה מקרים כאלה. כי זה אמור להיות חריג.

כמו שלא כל או רוב הילדים בבי"ס מוזנחים...

מסכימה לגמריmp3
לפני שמביאים לעולם עוד ילד צריך לוודא שזה לא יפגע בילדים שכבר ישנם.
ממש ככה!! חויתי את זה על בשרי בערב ר"ה האחרון!אנונימי (10)

שהבנים שלי ישנו והבנות הכינו איתי כדורי שוקולד.

איך הן התלהבו אח"כ על התשומת לב היחודית הזאת "להכין עם אמא כדורי שוקולד"...

מהנסיון שלי (9 חמודים)חיוך-כוח י'
בקשר לאחים, הם מרוויחים כל כך המון מכל אחד ואחד. הם כל הזמן מעשירים אחד את השני ולא שאין מריבות...יש ועוד איך...אבל גם זה לימוד. נראה לי שאפילו ראיתי מחקר על זה שיותר אחים זה אומר ילדים יותר אינטלגנטים כי הם מלמדים ומפתחים אחד את השני כל כך הרבה. בקשר ליחס מההורים אני מאמינה שזה עניין של מודעות של ההורים. גם הורים למעט ילדים יכולים לא להתייחס אליהם כראוי ומספיק מחוסר מודעות וחשיבות לעניין ויחס חם זה לא עניין של כמות אלה של איכות. אפשר להיות עם ילד שעות והוא ירגיש מנוכר אבל דקה של חיבוק או שיחה לבבית או אפילו מבט שמח יכולים להספיק כדי למלא לו את הלב. אני מאוד מזדהה עם אם הבנים והבנות, אורי8, וי ודו לה' חסדו, זה הכי שווה בעולם וככל שיש יותר זה יותר קל לטעמי ו9 זה לא מרגיש הרבה בכלל, במיוחד שמתחילים להגיע לגילאים שיוצאים לישיבות ואולפנות, פתאום הבית מרגיש ריק בלעדיהם. זה לא קל אבל אני מאמינה שכל אחד עובד קשה על מה שהוא בוחר לעשות בחיים, גם סטודנטים, בעלי מקצוע וכו' עובדים קשה אבל אני שמחה שה ע מל שלי מושקע בהם ויש כל כך הרבה נחת מהמתוקים האלה...וזה קודם כל החלטה ערכית, אני עומדת בזה כי ברור לי שזה ערך שחשוב לי והם מתנה כל כך גדולה ששווה הכל ואני לעולם לא אוותר על אף אחד מהם. אני חושבת שזה החלטה מאוד אישית, כל אחת לפי האופי וכוחות הגופנפש והבעל וכו' אבל עם כל הקשיים שיש אני לא מצטערת לרגע, ההפך
תודה נשמה. מזדהה עם דברייך וגם מזל טוביודו ל-ה' חסדו
חוץ ממשפט אחד, שקל יותר ככל שיש יותר.
אני לא חוויתי את זה כך בכלל. 8 ו-9 היו לי קשים מאד מאד. דווקא הצורך לטפל בכל כך הרבה עניינים ותורות, ואסיפות וכינים, בישול, כביסה ופינוקים לילדים שיצאו מהבית. כוכב השבוע ועוגות יומולדת, בגדים לכולם ...... פלוס ששניהם היו תינוקות קשים שלא ישנו. אני כבר פחות צעירה. והריונות איומים..... כל ילד מוסיף עול וקושי. על התגמול והאושר חפרתי מספיק. אז הבחירה הייתה מודעת. אבל קל יותר ממש לא.
ולצעירות פה, ללדת ילד בהנחה שיהיה קל יותר זה סיכון לא קטן.... אשרי מי שזכתה. אבל אף פעם אי אפשר לדעת איזה ילד יוולד ואיך יהיה הגידול שלו.
מוכר וודאי אבל עדיין קל במובנים מסויימיםחיוך-כוח י'
נכון מכירה ומזדהה ממש, אני עמוסה כנ"ל חבל"ז, במיוחד שאני אחרי לידה. יש רגעים לא פשוטים אבל בכללי היה לי הרבה יותר קשה בשלב שהיו לי 2-4 ילדים. אני מרגישה את זה גם היום כשאני נשארת רק עם הקטנים בבוקר הם הרבה יותר דורשים, כשהגדולים יותר מגיעים מהגן והבי"ס אז הם בתשומת לב שלהם מופנית אליהם והם יותר רגועים. גם ככל שצוברים נסיון פחות נבהלים מכל בכי וכד' ולוקחים את הדברים יותר בקלות. זה לא שהכל אצלי ורוד ומושלם חחח ממש לאט, והלוואי שהיה, אבל עם כל ההתמודדות הנ"ל אני לא אוותר עליהם לרגע. אני חושבת שזה אחד הדברים הכי מספקים וגדולים שאפשר לעשות בשביל עצמי, בעלי ובשביל עם ישראל ובשביל העולם בכלל. עמלנו אלה הילדים...להביא עוד נשמות טובות לעם ישראל. כל אחד הוא עולם ומלואו.
מזדהה עם כל מילה. זה אמנם פרויקט. אבל אחלה פרויקטאם הבנים והבנות

חיוך

לא יודעת להגיד על 9-10אנונימי (15)

כי סה"כ אנחנו פחות...אבל יותר מחמש

ולא זכור לי שסבלתי מזה שיש לי הרבה אחים, להפך.

גם כל אחד והגיל שלו, והצרכים שלו. ב"ה כל אחד מקבל מה שהוא צריך בהתאם לגיל שלו...

המרווחים בין האחים הם בין 2-3 שנים...

לדעתי ההורים יודעים ומכירים כל ילד, הם מגדלים אותו מגיל 0, זה לא מוסד חינוכי שאפשר בקלות לפספס...

אבל שוב, אנחנו לא מעל 9... אבל אני מאד מתפללת ומקווה שאם ה' יזכה אותי, שאצליח להתייחס לכל ילד ולא לפספס אותו. 

איזה שיתוף מדהים! רואים שנכתב מדם ליבךיודו ל-ה' חסדו
אשרייך על הילדים הקיימים. ואתת בדיוק מסבירה איך כל לידה צריכה לבוא בחישוב כולל של הנתונים. שתזכו לאושר ונחת רוגע ושמחה אמן.
העם איתך, אור זרוע!נהורה 23

קראתי בשקיקה, ברצף את כל השירשור המדהים הזה,

שהנושא שלו הוא בדיוק זה שמעסיק אותי כבר שנה למעשה, מאז שהגברת האחרונה המתוקה נולדה (היום יום הולדת!).

הייתי מאד רוצה להזדהות עם האמהות הנינוחות, המכילות, המאמינות והערכיות המדהימות שיש פה

שמגדלות פה מעל שבעה ילדים ויותר,

אבל בסוף בסוף, התגובה שהכי דיברה אלי ולא עזבה אותי היא דווקא זו שהכי קרובה אל המקום בו אני כעת, וכדאי להכיר בכך, שלך- אור זרוע.

תודה לך על ששימשת לפה לכל אותן בלתי מושלמות המודעות למצבן כפי שהוא כיום,

ועושות גם מה שטוב להן, ולא רק מה ש'צריך' לעשות וחברה הדתית 'דורשת'.

מאד חשוב להיות ערות לקול הפנימי שבתוכנו, למצב הנפשי שלנו, למדד הכוחות, ליכולת ההתמודדות עם ההולדה והגידול שהם כלל לא פשוטים והם משרה בפני עצמה.

פתאום מצאתי בשירשור הזה קהילת נשים שדנה על כך ושמבינה אותי, כמה לא פשוט זה, וכמה זה לא דבר אגבי, וכמה עול הם הכביסות והבלאגן והלכלוך, ועוד לא דיברנו על הקדשת הזמן ותשומת לב לכל ילד לצרכיו הנפשיים והגשמיים. זה לא קל! ואנחנו מגלמות בעצם חיינו אידיאל גדול, כל אחת דרך הנשמות שה' שלח דרכה לעולם, ודיי כבר, זו ממש לא תחרות של מספרים. אולי לפעמים זו האיכות ולא רק הכמות..?

מתפללת לגדול, להיות גדולה באמת, להצליח להגיע להיות כמו האימהות המדהימות שכותבות פה

שמלאות ברוח במשימה הזו. ובינתיים, עד שאגיע להכלה ולנחת ולזרימה - אני פשוט איפה שאני-

מודה לה' על ארבעת החמודים ומתפללת לכוחות ולשמחה תמידית בגידולם. אמן

 

הרבה ילדים זה כוח, זה נחתעדידפ

זו מתנה ענקית מה'
זה המון- סדרי עדיפויות
לבחור מה עדיף ממה,
על מה אני מוותרת ובמה אני משקיעה.
אבל כל ילד הוא בחירה בפני עצמה.
לא בוחרים ברעיון של משפחה גדולה במנותק מהכוחות וסיפור החיים שלנו.


הפותחת היקרה- את בהריון. לקראת לידה.
טבעי שזה זמן שתחושי לא בשיא הכוח ועם צורך בזמן לעצמך
להתכנס פנימה מעט, קצת חוסר סבלנות...

תהיי סלחנית כלפי עצמך.

כשיבוא הזמן לשקול הריון נוסף- תחשבי מה בכוחך
בשעה טובה

אמא יקרה: את ממש צודקת בתיאור המצב!!!באמת לפעמים אני מרגישהמרים סולם

שהצרכים רבים ואולי אני לא מספקת את כולם. אבל.. שני דברים שלדעתי חשובים מאוד:

1. עם הלידה הראשונה, ממש איך שיצא התינוק/ת , הושתלו בנו ייסורי המצפון שימשיכו ללוות אותנו לכל חיינו. תמיד אנחנו יכולות להרגיש שאנחנו לא עושות מספיק וחשוב לזכור שאנחנו משתדלות לעשות את המקסימום האפשרי במצב הנתון .

2. נראה לי שבציבור שלנו רגילים למשפחות גדולות אבל חשוב שכל זוג יהיה מאוד מחובר לעצמו ולמשפחתו ויחשוב כל הזמן מה נכון להם. זכינו בחסדי ה' למשפחה גדולה אבל היו תקופות שבהם הרגשנו שלא נכון להגדיל את המשפחה ויש לרכז כוחות באחד הילדים .

3. חשוב להגיע ללידה בנחת ובשמחה וכך גם להיות אחרי הלידה. נוחי עד הלידה והיעזרי בעוזרת שתנקה/תגהץ וכו', עדיף את הכוחות להוציא על הליכה עם הילדים לגן שעשועים או לשחק/לספר להם סיפור בבית.

שנה טובה , בריאה ומבורכת

אני מאמינה שאחרי כל ילד צריך לחשוב האם/מתי אני מסוגלת לעוד 10 אלישבע 0
ולא לחשוב על המספר הסופי.

אני חושבת שאחרי כל לידה צריך לבדוק מה מתאים לי נפשית, פיזית וכו' מה מתאים לבעלי ומה מתאים למשפחה.
ומשם להחליט האם למנוע, אם כן כמה זמן וכו'..

אני חושבת שההתסכלות עכשיו על משפחות עם 10 נפשות בהחלט יכולה להלחיץ כשאת סך הכל לפני לידה רביעית, הרי עוד לא הייתה בכלל אמא ל4 אז איך את יכולה לדעת איך זה להיות אמא ל10?

תתמקדי בלחשוב על התינוק שב"ה עוד רגע יתווסף למשפחה ואח"כ תחשבי האם את מסוגלת לעוד 1 ולא לעוד 5..
תודה על השיתוף של כל הנשים היקרות מכן!יום השביעי
תרמתן לי רבות בקריאתו
בדרך כלל אני לא נכנס לכאן, אבל ראיתי את השאלה בעמוד הראשי.הלוי
לדעתי הילדים הקיימים והילד שבדרך קודמים לילדים הפוטנציאלים. אם אין לך כוחות לילדים נוספים וזה בא על חשבון הקיימים וזה שבדרך, אז לדעתי כדאי שתקחי הפסקה, או עד שתרגישי מוכנה לילד נוסף או עד בכלל.

לדעתי אם אין כוחות לילדים נוספים, אז מפסיקים להביא אותם (חוץ מכשה׳ שולח הפתעה).
מה שחשוב כמאם לך יהחה טובשפחהצעירה ברוחה
מה שחשוב כמשפחה הוא קודם כל שלום בית. שלום זה מתבטא ביחס של כל אחד במשפחה לכלל המשפחה כלומר, אם לך יהיה טוב, זה יקרין על בעלך והילדים ואם לבעל או לילדים יהיה טוב, זה יקרין לשאר בני המשפחה. לכן, אם את מרגישה עכשיו שדי לך בארבעה ילדים, וזה מה שעושה לך טוב, זה בסדר. ואם בעוד שנה שנתיים תשני את דעתך ותחליטי שיהיה לך טוב עם עוד ילד, גם זה טוב.ואל תכנעי ללחץ חברתי! יש לחשוב גם על פרנסה. נכון שיש משפט שאומר שעם הילדים באה הפרנסה אבל זה רק בתאוריה. היום אנו רואים של ישיבה/אולפנה שאנו רוצים שילדינו ילמדו בהם, עולים הרבה כסף, חתונות עולות הרבה כסף וההורים מכלכלים גם את הזוגות הצעירים בראשית דרכם. לכן יש לקחת גם את זה בחשבון. תהיה חזקה ותעשי רק מה שטוב לך ( וכמובן יחד עם בעלך). שנה טובה.
זה לא רק בתאוריה - רואים את זה בפועל ממש.אנונימי (5)

השיקול הכלכלי הוא משני.

והוא מתחיל להיות שיקול רק אם הוא מצטרף לתחושת חרדה או עומס ועול נפשיים. 

בעניין הכלכליחיוך-כוח י'
אנחנו במקום לשמור את החסכונות לילדים בבנק השקענו אותם בדירה. הם מספיקים בשביל הסכום הראשוני לקניית דירה ואת השאר אפשר לשלם מהשכירות של הדירה וכך כשהחברה יגדלו בע"ה אפשר יהיה למכור ולממן את החתונות לימודים וכו'....
וברגע שיש דירה אפשר למכור ולממן כך את הסכום הראשוני לשני דירות.. אבל אני לא יודעת באמת, אנחנו עוד בבניה והמימון של הדירה הנ"ל, אבל גיליתי שהרבה מהשכנים סביבנו עושים כך.
אני חושבת שצריך להיות ברור שגם להביא ילדנשואה+2
שאין לך כוח אליו. יש לזה מחיר!!!!!! למשל אישה לאחר לידה והיא בדיכאון עמוק. או אישה שלא מרגישה קשר לילדים /חווה קשיים אישים בעיני היא צריכה פסק זמן לעצמה. כנל אם הגבר מרגיש כך. בעלי ממש לא רוצה עכשיו עוד אחד... בעיני אין לי יכולת לחייב אותו לעוד ילד. נכון שאני ינסה לברר מה הבעיה ולפתור אותה איתו אבל אם בעלי לא מצליח להתרומם ולהיות אבא לשלוש אני יחכה לו... זה קריטי!!!!!! ילד צריך הורים מתפקדים....
חשוב ביותר^^אני123
פעם ראשונה שאני נתקלת בהתחשבות בבעל בענין הזה
יש מצב שתוותרי על עוד ילדים אם יסרב?אנונימי (11)
נגיד שכל השיכנועים לא יעזרו...
השאלה עד כמה צריך להתחשב. גם במחיר שכבר לעולם לא
כן.אנונימי (12)
הילדים הם לא רק שלי! הילדים הם של שנינו!

ברור שננסה ביחד למצוא דרך שתהיה טובה לשנינו אם יש לי רצון גדול לעוד ילדים, כמו בכל דבר שיש חוסר הסכמה.
אבל אם בסופו של דבר אגיע למסקנה שבאמת מה שהכי טוב לבעלי זה שלא יהיו עוד ילדים אז זה מה שנעשה, כי בסופו של דבר מה שטוב לבעלי זה מה שטוב לי.
ברור שאף אחת לא מכריחה את עצמה וה' נותן עם היכולתחיוך-כוח י'
לא לשכוח שמי שנותן חיים ואת היכולת זה ריבונו של עולם.
ברור שמתקדמים ביחד לפי היכולת והרצון. אבל זה רצון טוב ובריא. לא סתם רש"י אומר לנו שהבאת תולדות היא חלק מ"ובחרת בחיים", חלק ממימוש החיים. כרגע היא בהריון וצריכה ללדת ולהתאושש כמה שתצטרך ורק אחרי שיחזרו הכוחות אפשר להתחיל לחשוב הלאה, ברור שאף אחת היא לא מכונה ומתקדמים לפי היכולת, אבל צריך לדעת שלמרות שזאת מסירות נפש, אם יש רצון ה' יסייע בוודאי
זאת משימת חיים-תרתי משמע חיוך-כוח י'
יש צד שטוב שאת חושבת על זה לפני לידהחיוך-כוח י'
זה אמנם ממש לא הזמן להחלטות כאלה. גם אני לא יכולה לחשוב על זה בכלל אחרי לידה ורק אחרי שאני מרגישה שחזרתי לכוחות מתחיל הרצון לנסות שוב. אבל טוב לקראת הלידה לברר את הרצון הפנימי והערך הגדול של מה שאת עושה כדי לעבור את הקושי של הלידה בהשלמה ובלי מרירות או התנגדות פנימית שיכולה להקשות עליך נפשית וגם פיזית.
בע"ה שתעברי הכל בבריאות וביידים מלאות ובנחת...אחר כך כשתרגישי שהתחזקת ואת מוכנה ורוצה תחליטו ביחד ושה' פיקוד אותכם בכל טוב וימלא משאלות לבכם לטובה.
זה לא זמן מתאים לדעתילא לעישון

לקראת לידה זה זמן מעייף, מתיש, פיזית ונפשית.

לכן זה לא זמן מתאים לדעתי לדון כמה רוצים להגדיל משפחה.

בע"ה יהיו זמנים הרבה יותר רגועים מזה.

בהצלחה ושיהיה בשעה טובה!

אשמח להתכתב איתך בפרטיאנונימי (13)
אני גם אמא לשני מיוחדים...וחייבת כחחחח!!!
משהו מחזק לכולנוחיוך-כוח י'
סליחות (שירה סטופל פנסטרהיים)

מרגע נולדה שוב כאם
נולדו בה רגשות האשם,
אם דייקה חינוכה לאחת,
אם היטב התחלקה
בין כולם.

ובהיותה רעיה נאמנת
בפנים מאירות
זה לרוב,
בלילות לא הייתה היא נרדמת,
מתלבטת בין רע ובין טוב.

זה היה טוב שהערתי,
אולי מדי
הזעפתי פנים?
זה היה נכון ששתקתי?
אין להם סבלנות, הם עדיין קטנים...
מותר לי להתאכזב לפעמים?

ובוקר, כבר אור בשמים
בפסים של שקיעה וזריחה,
רק היא עוד פקוחת העיניים
באמצע הדין בתוכה.

היא יודעת,
טובה היא כל כך
מסורה בלי מידה
בכל הכוחות,
ובכל זאת קולות מחלישים
מונים בתוכה טעויות.

אפילו שבלילה הנקת, והנקת וחיבקת והנקת,
למה הגדולה אשמה?
היא רצתה עוד סיפור של שבת...
ונכון שגזרת ציפורניים, וקילחת ומחטת אפים,
אבל הם רצו רק עוד פעם
ללכת לגן שעשועים...
ובכלל למה את מתבטלת
בין שלוש לשלוש ודקה,
כשבאמצע הסלון לך עומדת
גיגית של כביסה מחכה.
ואיך יכולת שוב לשכוח,
להחזיר את הספר לגן
בגללך גם הפעם
הוא לא
קיבל מדבקת מצוין..

היא נושמת עמוק ולרגע
חשוך לה הבית וצר,
מה יהיה
איך תצליח
אם פעם
תצליח,
לדייק כל דבר ודבר.

עצובה היא עוצמת עיניים
מובסת בעמדת נאשם
ופתאום נפתחים השמים,
הוא מביט בה צוחק מאי שם.
בואי אמא אלי, הוא קורא לה,
בואי אמא קטנה עייפה,
ולפני שתמחה או תתריע,
בחיקו המואר עטופה.
ומעליה ברוחב כל הרקיע,
תמונותיה היטב נפרסות,
היא טובה,
היא יפה,
היא חובקת,
וידיה כל כך עמוסות.
בשפע לילות ערנות,
איך הצליחה כל פעם לקום,
בדגים וחלות ועוגות
(כמובן עם סוכר חום).
בעצות שהמציאה ברגע,
באלפי רגעים של תמימות,
בשמחות שהלחינה בלי ידע,
בחינוך לאמת, לכנות.

שותקת טומנת פניה,
בטוב המואר,
המוכר.
ולוחשת

אבל..
לא הראית בכלל..
את המון הרגעים האחרים
את הכעסים שכעסתי,
את היאוש,
את הויתורים..

משפילה היא מבט אל זרועות,
מתרחקת מהאור החמים,
פנים סמוקות,
ידיים רועדות,
יש לי על מה לתת את הדין.
על שגיאות ששגיתי
ביודעין או בלא יודעין
על סבלנות שכלתה
בין הכביסה לכלים.
על כעס שהתבטא בצורה מאוד נוקבת,
על כל הרגעים שהייתי מאכזבת.

מחכה בעיניים עצומות
שיקוב הדין את ההר,
שיקרא לה בשמות.

אבל שקט.

וצחוק.
היא בשוק.
לת דין ולת דיין?
לא אוכפים את החוק?

הוא רק מביט בה
בעין טובה
תוכו רצוף רצוף רצוף
אהבה.

פותח לה דלת של אור,
מושיט כוס ישועות
ועוגה,
ולוחש אל חיקה הטהור
כי לכל האמהות
בשגגה.
הפותחתאנונימי (פותח)
אני בוכה...
מרטיט!
גם אניאנונימי (14)

בוכה

כח לילדים זה עניין של הסתכלותלא לעישון

לדעתי הבעיה היא נקודת המוצא הזו שיש לאמא נקיפות מצפון ורגשות אשם.

זה לא עוזר . זה לא מקדם. זה מחליש. זה יוצר בעיות בסמכות. וממילא אין זמן כח וסבלנות.

אם ה' נתן לך את הילדים שלך סימן שזה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות להם. הקב"ה לא יביא ילד לעולם בלי הורים שמתאמים לו. ככה כל אחת צריכה לשכנע ולהאמין באמת.

ואז, אם את מאמינה בזה, את גם מאמינה שמה שהחלטת באותו רגע לבחור לילד שלך, זה הטוב בעבורו. ולא צריך אחרי ההחלטה להתלבט על העבר - האם נהגתי טוב. אלא רק אפשר להתלבט על העתיד - איך כדאי להגיב בסיטואציה דומה שתקרה בעתיד. מה שקרה היה אמור לקרות (בבחינת ה' אמר לו קלל)

את עבודת המידות שלנו נעשה מתוך שמחה של התעלות ולא מתוך עצבות של אשם ומצפון שלא נותן לישון בשקט.

הילדים ישתפו פעולה כהרבה יותר כשההורים מרוצים מעצמם ובטוחים בכח שה' נתן להם. 

ואז יהיה הרבה יותר זמן כח וסבלנות לעוד ילדים. כי שיתוף הפעולה יגדל.

 

ממש מחזק מה שכתבתרוית 87

אבל זה עוזר להתמודדות עם מה שיש אבל לא למחשבות שאולי כדאי לעצור 

תודה.לא לעישון

לדעתי לא לגמרי. כי אם נצליח בכיוון הזה הבית יהפוך להיות יותר נינוח ואז ממילא יהיה לנו יותר ביטחון לקראת הבאות 

יש בזה משהורוית 87

אבל זה שאני משלימה עם מה שה' נתן ויודעת שיש לי כוחות להתמודד עדיין לא אומר שאני מסוגלת לקחת על עצמי עוד

ובכל זאץלא לעישון
אם אני מרגישה נינוחה במקום דלי כנראה שלא אחשוש כל כך והרצון להביא חיים יגבר. בחלק מהמקרים.
סליחה על הטעויותלא לעישון
בעזרת ה' הלוואי שגם ארגיש כךרוית 87

ולא אתפעל מהקשיים 

לי אישית עזרה גישת שפרלא לעישון
לא לקחתי משם כל דבר.
לא בחרתי ללכת לזה.
זו היתה השתלמות מוסדית חובה.
ובהסתכלות לאחור זה חיזק אצלי את ההרגשות הנ"ל והאמון בעצמי כאמא מתוך אמונה בה' שבחר בי כאמא לילדים שלי. זה גם נתן גישת הסתכלות על דברים נוספים שעוזרים לי.
ולכן היום הרבה יותר רגוע עם הילדים בסך הכל.

ולכן בלב שקט מצפה לחמישי בע"ה.
וסליחה אם זה נשמע פרסומתלא לעישון
זה ממש לא. וגם מכירה כמה שלא מרגישות שתרם להן. תלוי גם מי המנחה.
זה פשוט רגש הכרת טובה כי מרגישה שעזר לי.
הכוחות אינן תלויים במספר הילדים!בא לי

כאם למספר רב של ילדים ב"ה, שהיום אני כבר זוכה לחתנם - הגעתי למסקנה שהשפע שה' מנחית עלינו, הוא ברכה נפלאה! יש הזוכות לפחות, יש ליותר,

אבל נוכחתי לדעת שאין קשר בין מספר לרווח, שמחה של הילדים!

גדלתי בין עוד שתי אחיות, ותמיד הצטערתי שאין לי עוד.

הרווח של המשפחה הגדולה, התמיכה והיחד הקיים בהמשך החיים, גדול לאין שיעור מקשיי הגידול בהתחלה.

בנוסף, סדר והרגלים אינם קשורים למספר ילדים, כפי שכבר נכתב פה זו עבודת האישה בתפקודה כעיקרו של בית. ומניסיון, אפשר לשלב עבודה וגידול ילדים, כל אחת לפי אופיה ורצונה.

אסים בסיפור משפחתי קצרצר: לפני שנים שמעתי שיחה בין ביתי הבכורה לבת דודה. היא אמרה שברצונה רק חמישה ילדים כשתבנה בית, וביתי התפרצה ואמרה בהתלהבות:

למה? הכי כייף ושמח כמה שיותר ילדים! אני רוצה הרבה כמו אמא. (וב"ה היא זוכה)

לי דבריה שימשו מסר להמשך חיינו כמשפחה, ואולי ישמשו מסר גם לעוד.

                      בהנאה ובשמחה! והרבה כוח לשמוח!

זה שווא ושווא! אין ברכה גדולה מזה, באמת שאיןיעל -ND

לגבי סדר וניקיון בבית - כל אמא עושה את זה בדרכה היא.

לא לפחד כלל.

ולהקשיב באינטואיציה.

הרגשה בירידה ביכולות שלך - זה בסדר. את אישה ולא סופר-וומן. ולכל אישה יש גלים: פעם היא יותר, ופעם היא פחות. זה בסדר גמור.

אל תדאגי. ואם תרצי לדבר - תתקשרי.

שנה טובה ורק בשורות טובות.

מה יהיה עם הסבבים עם איראן כל שני וחמישי???אובדת חצות
שיקבעו יום קבוע, ומראש נדע וזהו😅יעל מהדרום
בנתיים זה קבוע ראשון בערב🤦‍♀️טארקו
כן, לגמרי נראה שזה קבוע🤦‍♀️מתואמת
לפחות הפעם הספקנו לחגוג את יום ההולדת השבועי🤭 (בשבוע שעבר חגגנו "תחת אש"...)
יפה. גם הבת שלי חגגה היום בגןיעל מהדרום
לק"י

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לגמרי! ועם כמות האירועים של סוף שנה -מתואמת
בהחלט יש על מה להתפלל...
לבן שלי יש מחר יום הולדת בגן🥴אמא טובה---דיה!
הלוואי שיחגוג בשמחה!!יעל מהדרום

לק"י


הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

אני דווקא אשמח לגווןמתיכון ועד מעון

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

רביעי זה מעולה😂😂 יום ארוך בעבודהיעל מהדרום
שבוע שעבר ביטלו לנו טיול של כל בית הספרבארץ אהבתי

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

הכל בגללכם😉יעל מהדרום

לק"י


לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

חחח כנראה 🤭בארץ אהבתי
גם לבת שלי ביטלו טיול שבוע שעברמתיכון ועד מעון

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ביטלו לימודים מחר??רקאני
עדיין לא... אבל איראן מאיימת לתקוף או משהו כזהיעל מהדרום
בינתיים לא הודיעו שביטלובארץ אהבתי
אבל ראיתי הודעות שייתכן שיבטלו🙄
אני לא בעד בלאגן ומלחמהתוהה לעצמי
אבל אם אפשר ספיציפית מחר חופש זה יבוא לי ממששששש בטוב. רק מחר, לא מבקשת יותר מזה.
אני קובעת דברים ולא יודעת אם אכן יתקייםממתקית

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

^^^ בול.קמה ש.
מצב הזוי. אבל יפה הראיה החיובית שלךיעל מהדרום
ממש ככה. הילדים בלחץ על החופש....אורוש3
אני מאז הקורונה משתדלת לא לדחות דבריםאוזן הפילאחרונה

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

איך מכינים מרחב עבודה לילדים לקראת כיתה א'?אובדת חצות

האם קניתן שולחן כתיבה\עבודה לילדים או שהם עובדים בסלון?ולמי שכן מצא איפה מוצאים משהו מומלץ, חמוד ומתוק ולא יקר? ומה עושים עם תאומים? קונים שניים???

הילדים שלי עובדים בסלוןהשם שלי
על הרצפה/ ספה/ שולחן אוכל.

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

אגב-למי שאין, למה לא? בגלל מחיר\פחד מפרטיות יתר?אובדת חצות
כי הילדים תמיד מעדיפים לעבוד בסלוןרוני 1234
יש לי ילדה בתיכון ואפילו היא עובדת בסלון/פינת אוכל
מה זה פחד מפרטיות יתר?אפונה

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

מקווה שבסדר לנצל"שדרקונית ירוקה
איך צריך להתארגן לאחסון ספרים, מחברות וכלי כתיבה? כמה מקום זה דורש?
זה תלוי אם שומרים בכיתה או בביתהשם שלי

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.


אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.


צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.


לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.


לנו יש בכיתה תאים. הכל שםחילזון 123
בתיק זה רק הדברים שצריך בשוטף כמו חוברת עברית או חשבון

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

אצלי השביעי בכיתה א'מתיכון ועד מעון

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

גם אצלינו אוהבים לעבוד בסלוןריבוזום

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

אצלינו עובדים בפינת האוכלאן אליוט

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

אצלנו רק לבכורה (מסיימת שמינית) יש שולחן כתיבהמתואמת

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

אצלנוDoughnut
כשהגדולה עלתה ל-א' התארגנתי עם שולחן כתיבה מהמם שקיבלתי מקרובת משפחה. בסוף לקראת כתה ג מסרנו אותו כי בסוף תמיד ישבה בסלון...
לא קנינו. יושבים ליד השולחן אוכל ולרוב על הריצפהחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך כ"ט בסיוון תשפ"ו 15:47

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

 

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

לגדולים שלי היה ספרייה עם מכתבהממתקית

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

עונה כאמא לתאומות בא'- יש להן בחדר שולחן כתיבהאמהלה

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

 

בניגוד לכולם - אצלנו כן עושים שיעורי בית במכתביהכולנה
לגדולים לא קנינו מכל מיני סיבות ולאחרונה קנינו אחד לכל חדר ועכשיו הם כן נהנים לשבת בחדר ללמוד, גם אם באים חברים זה יותר נעים שיש להם פרטיות.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

אצלנועוד מעט פסח

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.


אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

הייתי עם אחותי בחדר והיה לנו שולחן 1מנגואית

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש


בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

בעיניי ממש אין צורך, מיותר לחלוטיןשיפוראחרונה
רוב שיעורי הבית זה קריאה, אני יושבת להקשיב לו על הספה.
הייתם טסות ללונדון?אובדת חצות
בעלי הפתיע בכרטיסים לשם אבל ממש חוששת מכל מה ששומעים, מצד שני בא לי חופשה. איפה בטוח שם מלון ולהסתובב? או שלוותר לגמרי?
יותר בטיחותי להסתובב בלונדון מאשר בירושליםפשוט אני..

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

בלונדון אין כזו אנטישמיות.ממתקית

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הייתי בלונדון לפני שנהברונזה

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אני הייתי טסהיהלוםנוצץ

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

כרגע לא.מוריה
כרגע לא הייתי יוצאת מהארץ אם יש חשש להיתקע בחו"ל.🙄
כן אין באמת סכנה שם יותר מבמקום אחרטארקו
תסעו ותהנוראשונית

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

מוסיפה שהמשפחה שלי שם מלא והכל בסדרראשוניתאחרונה
מרחוק הכל נשמע מפחיד יותר

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו


אולי כאן יענו ליחושבת בקופסא

פתחתי שרשור בנשואים טריים, ולא כל כך עונים לי שם.

בטח פה יהיו יותר תשובות בעז"ה. 

 

אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.

מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)

עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.

תקציב של סביבות 1,000 לשני לילות בסוף אוגוסט.

 

אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?

אנחנו מתניידים באוטובוסים.

עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.


 

אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.

 

מתייגת את @רוני 1234 כי אמרת שאת עוקבת

לא ממש מבינה בזה,אונמר

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

חיפשתי קצת ודווקא מצאתי באזור ה1,200, גם סבבהחושבת בקופסא
יפה. בהצלחהה!אונמר
זה המחיר באוגוסט? מעניין מאוד איפהרחללי
לפני הקורונה היינו הולכים ב500 ללילה, צימר עם ג'קוזי בלי בריכה, באוגוסט. וזה היה זול. מאז המחירים זינקו.
1000 שח ובריכה באוגןסטזברה ירוקה

זה תקציב ללילה אחד

..

היייהלוםנוצץ

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אין בעיה אשמח לשמוע בכל מקרהחושבת בקופסא

אני רק רוצה כיוון לחפש.

יש ביישוב מיצד כמה צימרים עם בריכות פרטיותקנקן שבור

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

יש שם תחב"צ?חושבת בקופסא
יש דברים לעשות מסביב?
כמעט ואין לשם תחב"צשומשומ
ואין כל כך מה לעשות באזור, זה יישוב דיי מבודד
אז פחות. תודה בכל מקרהחושבת בקופסא
אולי באיזור צפת, מירון או עמק בית שאן?אוהבת את השבתאחרונה

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

סקר על דיאפרגמהעם ישראל חי🇮🇱

1.מי מכן שהתנסתה וירדה במשקל מעל 4 קילו, הלכתן להתאמה חוזרת?


2.הייתן צריכות באמת התאמה מחודשת?


3.האם לוקחים את אותו הסכום כמו בפגישה הראשונה?

תודה לעונות !!

אני ירדתי ועליתי הרבה יותר112233445566

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

עונהרק לרגע9

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

כל רופאת נשים יכולה להתאים?עם ישראל חי🇮🇱
אני אגב מצאתי היום מתאמת שהיא גם פיזיותרפיסטיתפרח חדש

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

עונהאוהבת את השבת

לא הלכתי


לוקחים סכום מופחת


תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי


תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

עונהאפונה

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

ואווועם ישראל חי🇮🇱
ולא נקלטת עם זה להריון ?
נקלטתי אבלאפונה

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

רק רוצה להגיד^כיסופים^

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון


ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

🤣🤣🤣עם ישראל חי🇮🇱אחרונה
ילודה וייסורי מצפוןפילה

הקדמה. בת שלי רבה עם ילדה ממשפחה ענקית. גדולים שם כבר נשואים . אבל כמה בינוניות עוברות גיל ההתבגרות קשה. ואני לא חושבת שזה בגלל גודל המשפחה. העניין הוא שבת שלי כל פעם אומרת - אם לא יודעים לחנך , למה להביא 15 ילדים?

מאוד צורם לי. אין לי 15 ילדים כמובן וכנראה כבר לא יהיה אבל עדיין ממוצע במשפחה דתית זה שבע ולנו יש יותר.

וכל הזמן אני מרגישה סוג של ביקורת סמויה . וגם מתבגרים סוג של מנצלים את הנקודה המספרים שלהם יהיו רק שישה ילדים וכמה הם מסכנים. שאובייקטיבית לא נכון. אני עזרתי בבית לא פחות מהם והיינו רק שניים. אותו דבר בעלי.

גם יחס מהשכנים. עכשיו כבר פחות כי רובם בגיל ההתבגרות. אבל פעם כשהין לי הרבה קטנים, כל פעם שאיזה ילד מהבניין או בניין ליד הרעיש , באו אלי כי ידעו שיש לי הרבה ילדים. גם אם ילד בכלל היה בצבע אחר , חילוני , לא יודעת מה. כאילו הנחת יסוד כזאת שאם ילדים בלי השגחה אז הם באים ממשפחה גדולה ולא שומרים עליהם.

אם 2 ילדים של שכנה חילונית יצאו לבד , אף אחד לא יגיד למה היא ילדה כל כך הרבה ילדים ולא שומרת עליהם. סתם יגידו שהיא לא אחראית .

גם מבחינה כלכלית. אם הורים לקצת ילדים לא נותנים משהו, אז זה נחשב חינוך לפשטות . אם הורים להרבה ילדים , אז זה בגלל שהם עניים ומסכנים הילדים.

כתבת פה בעצם שני נושאיםמתואמת

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.


בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).


בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

עונהפילה

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אם ככה אז הכול בסדר...מתואמת

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

אני אומרת לשליהבוקר יעלהאחרונה

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

לי זה נשמע כמואפונה
"ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"
קודם כל עם השורה האחרונה הכי הזדהיתי.ממתקית

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

אנחנו רוצים לגוון בשבתותבכינוי אחר

בשבתות יוצא שאנחנו מתארחים רק אצל ההורים שלי, בערך פעם בחודש.

להורים של בעלי פחות מתאים לארח.

נמאס לנו להיות הרבה בבית,

אז חשבתי על כיוון לפנות לבני דודים שלי או של בעלי ולשאול אם אפשר להתארח שבת ואנחנו נכין גם חלק מהאוכל.

ביום יום אנחנו לא בקשר,

אז מתלבטת אם שייך. (רק ל2 משפחות לא עכשו לפנות לכל הבנים דודים..)

וגם אם יש לכן רעיונות לשבת הצימר או בית הארחה שמתאים עם ילדים גם אשמח לשמוע.

אנחנו עם 4 ילדים 

מה עםנעמי28
להתחיל להזמין אליכם קודם?
אצלנו זה קצת יותר מסובךבכינוי אחר
כי לא בטוחה שנמצא דירה לארח ואצלנו בבית אין מקום
תזמיני אותם בכלליותחילזון 123

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

 

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

הבעיה שמאוד מלחיץ אותי לארחבכינוי אחר

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

למה מוזר?חילזון 123
לא הייתם בקשר ועכשיו אתם רוצים לחדש את הקשר.

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

גם לי נשמע מוזר להזמין את עצמכםנחת-רוח

אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה


אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר

ואולי גם מסבך

כי לרובנו לא קל לסרב..

ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם


זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים


כשרוצים לייצר קשר

היתי מזמינה אלי

את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם

או יוזמת מפגש בימי חול

בחגים ,בחופשים


נראה לי יותר הגיוני להזמין קודםאורוש3

ואז לקוות שיזמינו בהמשך.

פחות לבקש להתארח...

כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...

לקחת בחשבון מקום לינהאמאשוני

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)


רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי


(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)


לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.


לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל


מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

עם האחיםבכינוי אחר
של בעלי פחות מתחברת לסגנון והאחים שלי עוד לא ניסנו, הם עם ילד אחד, שניים אז מתלבטת אם זה יתאים 
אם אין לך קשר איתם זה יכול להיות מביך, לא?זמינה
או שזו תקשורת לגיטימית במשפחה שלכם?

כן יכול להיות, סתם חשבתי שזו יכולה להיותבכינוי אחר

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לשעתי כדאי להתחיל בלהזמין בעצמך אלייךהמקורית

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

בעיני זה קצת מוזר לשאול סתם ככה פתאום אם אפשרקופצת רגע
להתארח אצלם.

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.


מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

זו גם יכולה להיות אופציהבכינוי אחר

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

לדעתי לא כככורסא ירוקה

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

אצלנו מקובל..טארקו

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אבל באמת לא אם מגיעים מרחוקטארקו
זו האופציה הכי רלוונטית בעיניהבוקר יעלה

אבל למה כמויות של אוכל?

אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו.. 

נראה לי את מדמיינת משהו מוגזם מדינחת-רוח

להכין כמות זה לא כמו שזה נשמע

אם לא מגזימים בלעשות רושם


פשוט

להכין דברים שקל להכין בכמות


נגידלא דברים של אחד אחד בהכנה ..כמו קציצות טיגונים וכו


אבל נגיד להכניס לתנור 2 -3 מגשי עוף זה לא יותר עבודה

להכין אורז או קוסקוס בכמות זה אותה העבודה

לשים מגש גדול של תפו''א בתנור כנ''ל

ותמיד אפשר לקנות שעועית ירוקה -ברוקולי-כרובית- כתוספת פשוטה

חזה עוף קל להכין מוקפצים

וכדומה


לא תמיד צריך כמויות ענק

ואומרת את זה כמשפחה גדולה


ולא צריך לעשות כדי להרשים.בפשטות...לשדר פשוט כיף להפגש וזאת המטרה


אם את מזמינה לארוחה אחת לא חושבת שנעים לבקש להתחלק

אם היא תציע אז סבבה

אבל מקובל שמי שמזמין לארוחה זה כי סבבה לו לארח

ובעיני כדאי קצת לפתח מיומנות כזאתבחיים..כי זה כיף לארח ולהפגש עם אנשים..וזה נטו להתיידד עם הסיטואציה ולא להתרגש ממנה יותר מדי..


ולגבי שבתות בבית- למה בעצם זה משעמם? אולי אפשר לחשוב איך אתם ממלאים את השבת בהתרחשות שטובה לכם?

נכון עם ילדים שבת היא גם אתגר והשקעה

אבל אפשר לייצר אוירה מתוקה ושמחה ברגעים מסוימים

ולייצר יחד הוויי של בית


וכמובן לא סותר שכיף לגוון ולהפגש עם אנשים


פשוט בעיני הדרך היא להזמין

לא לבקש שיזמינו..זה יכל להיות כשיש הדדיות וקשר קיים בעיני


או להרים טלפון לחברה שגרה לידך ומרגישה במח.. ולומר וואי בא לנו לאכול יחד אתכם השבת בסעודה בבוקר בא לכם שנאכל יחד אצלינו או אצליכם? ושכל אחד יביא איתו אפילו את האוכל ונעשה משהו כזה בזרימה בלי שאף אחת תצטרך לטרוח..


לדעתי זה לא שייך, במיוחד שיש לכם 4 ילדיםרוני 1234
אפשר לארח משפחה מהיישוב/שכונה שלכם לארוחה אחת ואז זה פחות כבד מאירוח של שבת שלמה.
2 דבריםשלומית.

קודם כל לגבי אחים שלך: מרגיש לי הכי בסיסי להתחיל מלהזמין אותם. מה זה משנה כמה ילדים יש להם? או אם הם רווקים בכלל? הכי משמעותי לדעתי קודם כל קשר עם אחים. וחושבת שכן שווה גם לפתוח את הראש לכיוון אחים של בעלך. כמובן לא מכירה את ההקשר המשפחתי אבל אולי זה כן אופציה אפילו אם הם קצת שונים וכרגע לא זורם.

לגבי הבני דודים מצטרפת לקודמותיי שאמרו שזה לא כ"כ יפה להזמין את עצמכם. לגבי מקום לינה, אולי יש באזור שלכם משפחות שנוסעות לשבת ומוכנות שישנו בבית שלהם? אצלינו זה מאוד מקובל.

באמת יש משהו מלחיץ בלארח אבל שווה לקפוץ למים... גם פעם ב3 חודשים נגיד לארח זה כבר מגוון.

דווקא לגבי לבקש מאורחים להביא חלק מהאוכל בעיניי זה סבבה לגמרי. לא חצי- חצי אבל משהו אחד או שניים שיעזור לך, לגמרי לגיטימי בעיניי 

עונהאורוש3

כבר עניתי בגוף השרשור שפחות מתאים בעיני הרעיון לבקש להתארח אצל בני דודים, אבל רוצה להעלות לך רעיונות יותר קלים ליישום:

כמו שהציעו להזמין לארוחה. כי ארוחה אחת זה פחות מאיים מבחינת בישולים. אנחנו כן לפעמים עושים עם חברים ארוחות משותפות ומתחלקים ממש באוכל. אבל זה רק עם חברים ממש טובים שמחליטים כזה שישי בצהריים להצטרף וכל אחד מביא את שלו. זה קצת שאלה של דינמיקה. אבל בכל מקרה ארוחה אחת זה יותר קליל מאוכל לשבת ארוכה פלוס מקום לינה.

אפשר להתחיל מלהזמין חברים לקידוש אחרי התפילה אם את מרגישה שיותר קל לך. ואז זה להכין עוגה, עוגיות. לחתוך פירות בשבת ולהכין קפה. וזה קליל וזורם. דרגה מעל- להזמין לסעודה שלישית. ואז להכין ביצים להוציא טונה ולחתוך סלט ירקות. ומבחינת הכנה ממש אז נגיד משהו אחד כמו לזניה או פשטידה.

מתחברת למה שאמשוני הציעה על ארוחות זורמות משתנות. אנחנו ממש עושים ככה שבא לנו גיוונים. לצאת לגני שעשועים משתנים גם מגוון. אפשר גם לתאם שעה עם חברים.

אם את אוהבת להשקיע ויש לך אנרגיה אפשר לעשות שבת לפי נושא, קישוטים וקינוחים בהשראת הפרשה, העונה, החג בחודש.

משחק קופסא משפחתי חדש.

ספרים מספריה לגוון בהקראה או בקריאה, תלוי בגילאים. אם הן גדולים אולי לקנות ספר שמתאים לגיל וללמוד ממנו יחד. יש פניני הלכה ילדים שזורם למשל מגיל יחסית צעיר.

לעשות שבת של פתיחת אלבומים, ממש כיף ומגבש. עוברים על החיים שלהם כזה, הם ממש אוהבים. אפשר גם מזכרות אם יש לכם מהילדות שלכם.

אולי יש בת דודה או אחינית צעירה לא נשואה? אם יש מישהי זורמת שווה להזמין. זה ברמה של לתת מזרון לישון וממש יכול לגוון אווירה.

אפשר לצאת לשבת מדי פעם. נגיד גיסתי כמה פעמים לקחה אייר בי אנד בי בירושלים לשבת, הביאה הרבה חד''פ וקנתה בשישי שם באיזה קייטרינג או מקום שמוכר לשבת. זה כן מאמץ והוצאה אבל מאוד כיף ומגוון.

תודה, מה זה מה שכתבת בסוףבכינוי אחר
אייר בי אנד? נשמע מעניין
זה אפליקציה שמגיעים דרכה לדירות אירוחאוהבת את השבת

של אנשים פרטיים

יש שם מגוון אפשרויות גם מבחינת המחיר גם מבחינת הרמה וגם מבחינת מיקומים...

לא הייתי מציעה להתארח..שירה_11
קודם יוצרת קשר ושיח מציעה להתארח לפחות בימי חול
ננעל לבקשת הפותחתבארץ אהבתיאחרונה
המלצה לאיפה לעשות מי שפירתותית11

לצערי יצא לי תוצאות לא תקינות בסקר שליש ראשון

וצריכה לעשות מי שפיר

אשמח להמלצות על רופא או רופאה מקצועיים מאוד ונעימים וסבלניים.

ואשמח גם לשמוע כמה זה כןאב

אני ממש חוששת 

באיזה אזור?כורסא ירוקה

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

תודה!תותית11

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

ד"ר שי פורת בעין כרםאפונה

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

תודה לךתותית11
מה מרגישים? 🫣
דקירה בבטןאפונהאחרונה
לניאדואנונימית בהו"ל

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.


בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

מבחינת כאבאנונימית בהו"ל

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ואי תודה רבה לך עזרת לי ממשתותית11
בשמחה!אנונימית בהו"ל

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות


אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אז למה גם ניפט?תותית11
כאילו אם התוצאה של מי שפיר היא ודאית? 
ניפט אפשר לעשות מוקדם יותרכורסא ירוקה
אז לא צריך לחכות המון שבועות למי שפיר בחוסר ודאות מוחלט אלא עם איזשהו כיוון
כי מי שפיראנונימית בהו"ל

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

אני בשבוע 16תותית11

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

לנואנונימית בהו"ל

אמרו 3-4 שבועות

אבלאנונימית בהו"ל

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי כמה פעמיםמתיכון ועד מעון

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

תודה על ההמלצה!תותית11

אני באמת ממש חוששת.

החשש מאוד מובןמתיכון ועד מעון
שולחת לך חיבוק, ובאמת אם יש עוד משהו שאפשר לעזור, אשמח מאוד!

אולי יעניין אותך