אבל הלוואי שהתחיל להתנהג כמו ג' - נראה לי נכון יותר!

שואלת אותך דווקא, כי עברת תשעה היריונות...

איך אפשר לא להרים ילד קטן שדורש זאת, לא להרים דברים כבדים כשצריך לסדר את הבית (והבעל לא בסביבה!), סתם באופן כללי להתאמץ כרגיל, כי יש בית וילדים שדורשים זאת...??

גם אני מקפידה על ג.

ילד קטן שדורש - אני מתיישבת ומזמינה אותו לשבת עלי או לחבק אותי.

פשוט לא מרימה דברים כבדים בבית - מנקה ומסדרת מסביבם.

נעזרת בילדים הגדולים יותר ובבעל.

זה אחרי שפעם בתחילת הריון מלאתי והרמתי דלי מים לשטיפה וחצי שעה אחר כך דיממתי. במיון זיהו היפרדות שיליה.

וחברה שלי הפילה ממש, לא על אף אחת. היא הזיזה רהיט כבד מאוד וזמן קצר אחר כך - קשה לכתוב על החוויה שהיא עברה.

אומנם המקרים האלה הם קיצוניים, אבל צריך לשמור ולהיזהר.

לא תשעה חודשים... (או במקרה של אותו היריון שהסתיים בקיסרי - שבעה וחצי חודשים)

התקופה של ההיריון של הקטנה הייתה מאתגרת מאוד, כי היו לי שני תינוקות בני שנתיים שדרשו את שלהם...

ומה עושים נגיד במקלחות? הרי צריך להכניס ולהוציא את הילד. ובמקרה של ילד שלא הולך עדיין (היה לי רק פעם אחת, ובכל זאת) - זה בכלל בלתי אפשרי... ואי אפשר לצפות שהבעל יקלח את הילדים במשך תשעה חודשים שלמים+חודש וחצי של משכב לידה...

בקיצור - מעריצה אותך, באמת!

השאלה אם בכל זאת אפשר לנהוג משהו ביניים - את הדברים הרגילים והיומיומיים שתמיד אני נוהגת להרים - להמשיך בכך, להשתדל קצת להמעיט. ורק דברים כבדים ממש, כמו הזזת ארונות ומיטות- להשאיר לבעל...?

הגדולה בת שנה ולא הולכת. ולא עומדת לבד.

צריך להכניס ולהוציא מהאמבטיה מהעגלה לאוטובוס.

ועוד..

חוץ ממנה אני מורידה במאמצים בכללי

אם כי אני לא יכולה להגיד בוודאות שקרה. זה בסימן שאלה. אבל כך לבי אומר לי...

כך היה: הייתי לקראת תאריך הווסת, והייתה לי תחושה ממש ממש חזקה שאני בהריון. ממש חשתי זאת. ואז ראיתי כתם. משהו שלא אופייני לתחילת וסת אצלי. התלבטתי אם זה אוסר או לא. המתנתי כיומיים לראות אם הווסת מגיעה (בינתיים נהגתי איסור כמובן). בסוף החלטתי שאני צריכה לשאול רב. שמתי את הילדון בעגלה, ויצאתי לבית הרב. כעשרים דקות הליכה שרובה עלייה. השארתי בידי אשתו את הבדיקה, וחזרתי הביתה. בדרך התחלתי להרגיש התכווצויות וכאבים. כעבור כמה שעות אשתו התקשרה לבשר לי שטהור - אבל אני כבר הייתי בדימום כבד...

אני לא חושבת שזו הייתה וסת. אני חושבת שאיבדתי הריון בגלל העבודה המאומצת של דחיפת העגלה בעלייה ההיא.

(ב"ה כעבור חודשיים נכנסתי להיריון)

את שיתבהר המצב. הרי אין טעם שאתאמץ ואלך אל הרב אם זו התחלת הווסת... כשחיכיתי יומיים ולא הגיע וסת ידעתי בוודאות שזו לא תחילת וסת, אז כמובן הלכתי לשאול. נהגתי באופן הלכתי לחלוטין.

(אגב, אם זיכרוני אינו מטעני, נדמה לי שההרחקה הזאת הייתה חסרת משמעות - היום הראשון הייתה עונה כך שממילא היינו צריכים להיות בריחוק, ובשני בעלי נסע בענייני עבודה).

בקיצור, אם אפשר פחות ביקורת, תודה.

וגם עיוותת את דבריי - זו לא "דחיפת עגלה" אלא דחיפת עגלה *בעלייה*, דרך ארוכה. הבדל גדול. ועגלה שיושב בה ילד גדול וכבד. ממש הרגשתי איך המאמץ מוגזם לי ומשפיע עליי רע.

כמובן שיש הריונות לא תקינים שנופלים, אבל לא ברור לי על סמך מה את קובעת בוודאות כזאת שההיריון שלי היה אחד מהם.

אני לא קובעת שום דבר בוודאות, אפילו לא את עצם העובדה שהיה היריון. אבל לבי אומר לי כך, ועצוב לי על זה מאוד.

מבחוץ. אני לא חושבת שאצליח לשכנע כאן מישהי. גם אתן לא תשכנעו אותי שהפרשנות שלי שגויה. יש דברים שאני סומכת בהם על תחושת הבטן שלי, ורק על שלי. זה בסדר אם לא נשמע פה לאף אחת סביר, אתן לא חייבות להאמין לי. זה עניין פרטי שלי, ומספיק לי שראני מאמינה לעצמי.

אין צורך לכתוב לי עוד הסברים שכלתניים למה אני טועה. תודה ושלום.

כתבת "קשה לי עד מאוד להאמין", והסברתי שזה בסדר, מספיק לי שאני מאמינה. הבנתי ששתי המגיבות פה מן הסתם לא היו היחידות שלא האמינו, וכתבתי שכבר אין צורך שיגידו לי את זה עוד אחרות. מבינה שמבחוץ זה נשמע לא אמין.

ובעניין השני את צודקת ואני מצטרפת - זו לא הייתה קריאה לנשים לא לעשות כלום בהריון, ואם מישהי קוראת את זה ככה אז בבקשה אל.

רציתי רק לשתף בכאב ולקבל אמפתיה, זה הכול.

מצטערת שתגובתי לא נעמה לך. שתהיה שנה טובה ורק ברכה.

סחבתי בהריון משהו ממש ממש כבד....

הייתי בתחילת חודש רביעי...

והשליה שלי התחילה להיפרד....

זה אומר 50% סיכון לאבד את ההריון.

בחסדי ה' עלינו הייתי ב50% שעברו את ההיפדות החלקית הזאת בשלום, והילדה המתוקה הזאת כבר גדולה ב"ה...

אבל הייתי מאושפזת די הרבה זמן בבי"ח.. ועברנו עגמת נפש ודאגה גדולים מאד.

מאז אני יודעת: לא סוחבים דברים כבדים בהריון! נקודה.

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

כן! ממש רואים חלש,חלש יש למה לקוות בעזרת ה'!🤣

לא נראה שזה מתחזק

אבל אולי זה משהו שלא רואים בתמונה

הכי טוב זה לעשות בדיקת דם.

חיבוק ובשורות טובות בעז"ה!

מאוד מאוד חלש לא רואים בצילום

אחכה לראשון לעשות בדיקת דם

אמן תודה רבה ❤️

עם פלטות ומיחמים

טיפול בד"כ ירד יותר לעומק/ שורש הבעיה ומשם נוצר השינוי.

באימון מתאמנים איך לשנות את ההתנהגות, לא משנה מה העבר ומה מקור הבעיה.

להבין לעומק על מה זה יושב, להעלות את הערך העצמי שלך ולטפל בזה...

אני הלכתי לטיפול בגישת cbt אצל עוסית קלינית, בין השאר לבעיה דומה למה שאת מתארת, וזה שינה לי את החיים ממש

חושבת ששיתפתי פה כבר כמה פעמים😅 אבל זה ממש היה מציל חיים מבחינתי.

אני עוקבת אחרי כמה מטפלות ומאמנות. וכולן כמעט כותבות הרבה על להרגיש אהובה ורצויה. לראות את הטוב בעצמך. חמלה עצמית.

לדוג' מיכל ניאזוף כותבת על זה מאוד יפה, יש לה קבוצות חינמיות שאפשר לעקוב אחריה.

וכמו שאמאשוני כתבה לעשות שינוי אמיתי אז טיפול או אימון.

בהצלחה!!!

כמה תכונות

חוסר אהבה עצמית

חוסר בטחון עצמי

והימנעות חברתית

גם אנשים שנולדו עם נטייה טבעית לאהבה עצמית/ בטחון עצמי

צריכים לעבוד ולתרגל את התכונות

כדי לשנות  

צריך

ללמוד

לנסות ולטעות

ללמוד ולהשתפר

אפשר עם עזרה מקצועית

ואפשר למשל עם גיפיטי

אבל בסוף העבודה העיקרית זו עבודה עצמית עם הידע והכלים שרכשת

(אני עשיתי דרך ארוכה

עם התכונות הללו

לבד

טרום עידן AI

וחלק מהדרך בלי גישה לרשת/ למקור מידע אחר

הייתי מתבוננת על אנשים שיש להם את התכונות הללו ולומדת)