שלום לך!

התחלתי לגמול את הבת שלי בגיל 2 וחודש, אחרי חודש היא כבר הסתדרה מצוין , ופספסה בין 1-2 פעמים ביום.

מה שקרה זה שהיא התחילה לחזור אחורה, לא רוצה ללכת לשירותים בכלל, עושה על הרצפה (לא מפספסת, נעמדת מפסקת רגליים...) רוצה חיתול, לפעמים , 

כשאני מתעלמת היא כן הולכת לפעמים ולפעמים לא.

האם את ממליצה לחזור לחיתול?

ערב טוב

משהו השתנה בשגרה שלה לאחרונה?

איך אתם מגיבים לפספוסים?

לא השתנה,

בהתחלה זה היה מעצבן והכעס שלי גרם לתופעה להחמיר.

כרגע אני לא אכפתית , ולא מגיבה במיוחד (שולחת אותה להחליף בגדים )

היא עדין מפספסת.

האם להמשיך?

בתי מדברת כמו ילדה בת ארבע כמעט 

מבינה ובוגרת 

ורק בעניין הגמילה אנחנו לא מצריכים ללכת צעד קדימה 

בתקופת פסח ניסינו לגמול אותה לבקשתה לעשות כל הזמן בשירותים, אבל זה היה התנגשות עם עוד כמה דברים רגשיים (כמו שניסינו בדיוק לגמול אותה ממוצץ בד בבד - טעות.). וזה פשוט נעצר.

כרגע היא נמצאת במצב מאוד מבלבל כל הזמן מבקשת לעשות בסיר אבל אני מאמינה שבגלל שהיא חלק מהיום עדין עם טיטול אז כנראה שאינה מבחינה מתי היא עם ומתי היא בלי ולפעמים מפספסת.

ובעשיית צרכים גדולים היא פחות מצליחה לתזמן וכמעט תמיד מפספת על הרצפה או בתחתון.

פרטים נוספים,

1. בת ראשונה ויחידה לבינתיים.

2. אנחנו לא בדיוק יודעים מה הצעדים שעלינו להוביל כדי להביא לגמילה

3. אני עובדת ורק בארבע אנחנו ביחד בבית.

4. הגננת לא דוחפת מדי לגמול אותה אצלה כיוון שהיא ממש לא מסכימה לנסות לעשות בשום שירותים חוץ מהסיר או השירותים שבבית אפילו לא אצל המטפלת.

מה עושים ?

תודה רבה!

ערב טוב,

נשמע שהיא ממש לא בעניין של לשתף פעולה.

בעיניי כדאי כרגע להחזיר חיתול, להשכיח ממנה ומכם את החוויה הלא נעימה סביב הגמילה ולהתחיל שוב בפסח או כשתראו בשלות שוב.

עד אז פשוט לא לדבר על זה, לתת לזמן לעשות את שלו.

בהצלחה רבה!

אבל אם את עדין רואה,

אולי תוכלי להגיד לי מה עדיף 

כי אני אמורה בעז"ה ללדת חודש וחצי לפני פסח...

עדיף לחכות עד אז שזה היה בזמן כל כך רגיש?

וגם היא תהיה מעל גיל 3 אז - זה לא מדי מאוחר?

אשמח לעיצות באופן כללי. 

ערב טוב,

נקודות שצריך לשים לב בגמילת תאומים ובכלל בגידול תאומים:

1.הם אמנם שניים אבל כל אחד-אחד. כל אחד עם קצב התפתחות שונה ובשלות אחרת, לשים לב לא ליצור השוואות ולא להאיץ באחר בגלל אחיו.

2.להיזהר מיצירת תחרותיות בניהם סביב נושא הגמילה- "מי עושה  הכי יפה בסיר", "מי לא מפספס" וכד'.

3. לזרום עם כל אחד הכין שטוב לו-אם לאחד טוב ישבנון ולשני סיר נהדר.

4. לרתום שניים לתהליך גמילה יכול להיות רק לטובתכם ולטובתם- אך שימו לב שאחד מהם לא נפגע, שימו לב מה כל אחד צריך ופעלו בהתאם.

בני כמה הם?

האם נכון בשלב ראשון לגמול בסיר גמילה?

חשוב לי לאפשר לשתיהן להרגיש את נוכחותי . ורק באופן הזה זה מתאפשר. וגם מאד תורם שאני יכולה לצאת איתם מחוץ לבית ללא חשש פיספוסים.

האם נכון לגמול את שתיהן בו זמנית?

אני רואה ימים בהם אחת לא מפספסת בכלל. והשנייה כן.

וימים שזה מתהפך. שזו שפיספסה  לא מפספסת והשניה כן. וחוזר חלילה.

כלומר. הייתכן שיש קשר לתפיסת תפקיד של כל אחת בהתאם לשנייה?

באיזה אופן את ממליצה לעשות את המעבר לאסלה עם ישבנון? ובאיזה שלב בתהליך?

בשנת צהריים  ובלילה אני שמה להן טיטול לאחר שניסיתי ונוכחתי שבזמן שינה הן מפספסות האם  זה מועיל או גורע מההתקדמות?

תודה מראש.

ערב טוב,

בנות כמה הן?

כמה דגשים לגמילת תאומים-

1.הם אמנם שניים אבל כל אחד-אחד. כל אחד עם קצב התפתחות שונה ובשלות אחרת, לשים לב לא ליצור השוואות ולא להאיץ באחר בגלל אחיו.

2.להיזהר מיצירת תחרותיות בניהם סביב נושא הגמילה- "מי עושה  הכי יפה בסיר", "מי לא מפספס" וכד'.

3. לזרום עם כל אחד הכין שטוב לו-אם לאחד טוב ישבנון ולשני סיר נהדר.

4. לרתום שניים לתהליך גמילה יכול להיות רק לטובתכם ולטובתם- אך שימו לב שאחד מהם לא נפגע, שימו לב מה כל אחד צריך ופעלו בהתאם.

לשאלותייך-

בגיל הזה חיתול לילה זה בסדר גמור. גמילת לילה זו בשלות מסוג אחר מגמילת יום.

לגבי צהריים-הן איתך בבית? כדאי להפסיק את השתיה כחצי שעה לפני השנ"צ ולגשת לשירותים לפני, קרוב לוודאי שזה יספיק. במידה וניסיתם וזה לא עוזר-לשים חיתול גם בשנ"צ.

באופן כללי אני ממליצה לגמול את שניהם יחד אלא אם רואים שהאחד ממש לא בכיוון.

במקרה שלך כמו שאני מבינה כן יש שיתוף פעולה משתיהן אבל זה עדיין מתנדנד- זה בסדר, כך זה בתהליך.

הפסיקי להזכיר להן ללכת לשירותים(במידה ואת עושה זאת), הן הרי היחידות שיודעות מתי יש להן, זה יגרור יותר פספוסים בהתחלה אך זהו חלק אינטגרלי מהתהליך-כך הן ילמדו.

התגובה לפספוס צריכה להיות עניינית 

-"אוי מתוקה, יצא לך פיפי, לכי תביאי תחתונים ואנגב אותך", בלי תוספות מיותרות או הרצאות על כמה צריך לעשות בשירותים וכו'-זה מטריד את הילד ולא ייטיב איתו בתהליך.

סיפורים,שירים, מתן עצמאות בבית באופן כללי מאד חשובה-להוריד כביסה, להחזיר נעליים למקום, להוציא מהמקרר מעניק לילד תחושת מסוגלות ואחריות וזו בדיוק הדרישה ממנו בתהליך גמילה מחיתולים .

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

בנות כמה הן?

כמה דגשים לגמילת תאומים-

1.הם אמנם שניים אבל כל אחד-אחד. כל אחד עם קצב התפתחות שונה ובשלות אחרת, לשים לב לא ליצור השוואות ולא להאיץ באחר בגלל אחיו.

2.להיזהר מיצירת תחרותיות בניהם סביב נושא הגמילה- "מי עושה  הכי יפה בסיר", "מי לא מפספס" וכד'.

3. לזרום עם כל אחד הכין שטוב לו-אם לאחד טוב ישבנון ולשני סיר נהדר.

4. לרתום שניים לתהליך גמילה יכול להיות רק לטובתכם ולטובתם- אך שימו לב שאחד מהם לא נפגע, שימו לב מה כל אחד צריך ופעלו בהתאם.

לשאלותייך-

בגיל הזה חיתול לילה זה בסדר גמור. גמילת לילה זו בשלות מסוג אחר מגמילת יום.

לגבי צהריים-הן איתך בבית? כדאי להפסיק את השתיה כחצי שעה לפני השנ"צ ולגשת לשירותים לפני, קרוב לוודאי שזה יספיק. במידה וניסיתם וזה לא עוזר-לשים חיתול גם בשנ"צ.

באופן כללי אני ממליצה לגמול את שניהם יחד אלא אם רואים שהאחד ממש לא בכיוון.

במקרה שלך כמו שאני מבינה כן יש שיתוף פעולה משתיהן אבל זה עדיין מתנדנד- זה בסדר, כך זה בתהליך.

הפסיקי להזכיר להן ללכת לשירותים(במידה ואת עושה זאת), הן הרי היחידות שיודעות מתי יש להן, זה יגרור יותר פספוסים בהתחלה אך זהו חלק אינטגרלי מהתהליך-כך הן ילמדו.

התגובה לפספוס צריכה להיות עניינית 

-"אוי מתוקה, יצא לך פיפי, לכי תביאי תחתונים ואנגב אותך", בלי תוספות מיותרות או הרצאות על כמה צריך לעשות בשירותים וכו'-זה מטריד את הילד ולא ייטיב איתו בתהליך.

סיפורים,שירים, מתן עצמאות בבית באופן כללי מאד חשובה-להוריד כביסה, להחזיר נעליים למקום, להוציא מהמקרר מעניק לילד תחושת מסוגלות ואחריות וזו בדיוק הדרישה ממנו בתהליך גמילה מחיתולים .

בהצלחה רבה,

אפרת

בת שנתיים וכמה חודשים

מאוד בוגרת

ניסינו שבוע להתחיל קצת לפני יומולדת שנתיים

והפסקנו כי לא שיתפה פעולה (לא הסכימה לשבת, עצרה וכו')

שוקלים מתי לחזור לזה 

לפעמים היא מנסה להוריד את החיתול

ולפעמים מבקשת לשבת על סיר/ישבנון ולפעמים גם עושה בו

הבעיה שלפעמים בימים שמדברים על זה או שמנסים, היא "עוצרת", ואז בלילה צורחת מכאבי בטן...

נראה שזה קרוב, אבל איך נדע שזה הזמן? ושאנחנו לא גורמים לה לא להיגמל כי אנחנו לא מרשים לה להוריד טיטול למשל?

תודה רבה!!

עצירה של פיפי מראה על חוסר בשלות.

אני מציעה לשחרר את זה ולחכות לפסח כשמתחיל להתחמם יותר וגם היא תגדל ותהיה בשלה יותר לדבר.

בינתיים החזירו חיתול ואל תדברו על זה-ילד שלא משתף פעולה אנחנו לא מאיצים בו בגיל הזה.

בהצלחה רבה

אפרת

ערב טוב,

בן כמה הוא?

ראשית כל, "רגרסיה" בגמילה מחיתולים שכיחה מאד עם הולדת אח וכניסה לגן חדש,  חשוב שתדעו את זה ותראו בזה דבר "נורמלי".

לגבי הגישה של להשאיר אותו עם הקקי-בשום אופן לא.

הוא לא עושה את זה בכוונה או כדי להרגיז אתכם ולכן אין מתפקידכם להעניש אותו בצורת "תשאר עם הקקי". להפך, הוא צריך לדעת שקקי זה בעצם לכלוך שיוצא מהגוף וכדאי לנקות אותו מהר ולא להישאר איתו כי זה גם יכול ליצור פצע וכאב בישבן.

והכי חשוב, מה המסר שהוא לומד מזה?

אני עושה קקי ואמא ואבא משאירים אותי ככה אז בעצם לא אכפת להם ממני(שזה כמובן לא נכון חלילה, רק כדי לסבר לך את האוזן), הפספוס הוא בכלל לא אודותייך או אודות בעלך או האח הקטן- אלא אודותיו בלבד. 

השינויים גדולים עליו וזה מתבטא בפספוס קקי ופיפי, תפקידכם כאן זה לחבק אותו ולהכיל את הקושי שלו, לא לכעוס ובטח לא להעניש.

לגבי הצרחות והבכי בדרך למקלחת- אני לא יודעת איך אתם מגיבים לדבר הזה אבל חשוב שלא תיכנסו איתו ל"דרמה", ובלי הרבה מילים, בחיבוק ובעדינות תקחו תנסו לרתום אותו  למקלחת, ואם זה לא הולך אז קובעים עובדה ולוקחים אותו, זה חלק מהצבת הגבול שלכם בבית, עם קקי בתחתונים לא נשארים.

רק כדי להבין את התמונה-

הוא עושה קקי מתוך שינה ונשאר עם זה עד הבוקר?

תמשיכו באותו קו. להתייחס עניינית,לשטוף, להחליף וזהו.

לא לעשות מזה סיפור גדול-זה יעבור, לתת לו זמן להסתגל למציאות החדשה בחייו.

בצהריים השינה פחות עמוקה וזה יכול לקרות.

אם את מרגישה שהדברים לא מתקדמים והוא ממשיך לפספס, מציעה לשקול הדרכה פרטנית כדי לגעת בנקודה.

שבוע טוב והמון בהצלחה,

אפרת

בן השלוש וחצי שלי עדיין מפספס כמעט כל לילה.

הוא גמול ביום מגיל שנתיים ומשהו (לא זוכרת במדויק).

מאוד רצה להוריד טיטול בלילה לפני גיל 3 אך אנחנו עיכבנו עד גיל שלוש וחודשיים בערך.. מכמה סיבות: שלו- הוא היה ממלא טיטולים בלילה והיה נראה לי שהוא עוד לא בשל. טכניות שלי- כדי שיעבור פסח- כך גם יהיה קל יותר עם הכביסות וגם כי הייתי בתחילת הריון והיה לי מאוד קשה לתעסק עם זה.

הורדנו טיטול בלילה אחרי פסח, הוא כבר מאוד מאוד רצה להיות בלי טיטול. מבחינתו זה  סימל שהוא עדיין תינוק ולא התאים לו יותר. גם תחתון טיטול הוא פסל מאותה סיבה די מהר. א"א לעבוד עליו.

כיום- הוא עדיין מפספס כמעט כל לילה. לפעמים גם כמה פעמים בלילה. בהתחלה הוא היה מתעורר באמצע הלילה מהרטיבות. היום הוא יכול לישון ככה לילה שלם. לפעמים מפספס בתחילת הלילה לפעמים רק בסופו. להעיר אותו גם לא תמיד עוזר- כי הוא יכול אח"כ לעשות שוב. ולפעמים הוא מפספס לפני שלוקחים אותו.

ילדתי לפני כחודש ומאז זה רק החריף- אם פעם היו שני לילות או יותר בשבוע שהוא כן היה מצליח לקום יבש, היום כמעט כל יום הוא מרטיב. 

להחזיר לו טיטול ללילה לא שייך- זה פוגע בו. פרסים והפתעות- לא משפיע- הוא ישן חזק.

ואני- חוששת מאוד מהחורף הקרב ובא. 

אין לי כוח יותר לכביסות.. ליבש כל יום הכל.. וגם חוששת שהוא ישן רטוב כל הלילה ויתקרר.

אשמח לעיצה

ערב טוב,

אקדים ואומר שבגיל זה חיתול לילה זה ממש בסדר ושכיח מאד, עד גיל 6 אצל בנים הרטבות לילה לא נחשבת "בעיה" ולכן כל מה שאתם יכולים לעשות זה-

1.להפסיק את השתייה לפחות כשעה לפני השינה. זה תנאי הכרחי.

2.להלהיב אותו על חיתול תחתון, פול אפס וכד'-אפשר להסביר לו גם למה כדאי לו וזה בכלל לא אומר שאתה תינוק וכו'.

הוא שותה לפני השינה? איך הוא נרדם?

הפסקנו או מגבילים מאוד את השתיה... לא עוזר

מה זה פול אפס לא מכירה..

בכל מקרה הרעיון של טיטול ללילה או תחתון טיטול- שמבחינתו זה היינו הך, פוגע בו רגשית בצורה מאוד עמוקה

זה ממש מעליב אותו

אנחנו רק מנסים לדבר איתו על זה הוא פורץ בבכי נורא

קשה לו להרדם בדר"כ. מאז ומעולם ההשכבות שלו ארוכות והוא קם כמה פעמים מהמיטה בתירוצים שונים עד שנרדם באמת.

כשהוא כבר ישן קשה להעיר אותו והיקיצות שלו פעמים רבות מלוות בעצבנות.

לגבי ההרדמות- אשמח לתת טיפים במייל אם תירצי.

לגבי ההרטבות לילה- תצטרכו לבחור מבין האופציות מה נכון לכם. אני מכירה הרבה ילדים שהוריהם לקחו את העניין של להלהיב את הילד על חיתול בתור םרוייקט וזה צלח יפה.

התסכול מהרטבות לילה כל בוקר גדול יותר-לכם ולו.

תשקלו בחיוב לעיתים אנחנו אלה שמשדרים לילד שזה של קטנים ומתקשים לשחרר

אם את מרגישה שהדברים לא מתקדמים,תשקלו הדרכה פרטנית.

שבוע טוב והמון הצלחה,

אפרת

ערב טוב,

יש ילדים בגיל הזה שלא מראים התעניינות יתרה וזה ממש בסדר, כל עוד אין משהו שמחייב גמילה אין סיבה להילחץ במה יהי בהמשך.

אני מציעה לחשוף אותה לשירים וסיפורים, לדבר על הגוף שלנו ושהקקי והפיפי הוא לכלוך שיוצא מהגוף, לדמות את השלפוחית לשקית שכשהיא מלאה המים(הפיפי) יוצא ממנה.

תראו אמה קורה לקראת פסח ועד אז-שחררו

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

טוב שזה בא מצוות הגן, כך יהיה שיתוף פעולה נהדר ביניכם.

גמילה מתחילה בבית ולא בגן- זה ידרוש מכם להישאר איתם כמה ימים בבית, להוריד חיתול ולהתחיל את התהליך:

סיר או ישבנון זה בכלל לא משנה, בד"כ  ילדים בגיל הזה מעדיפים סיר כי זה יותר קטן ופחות מאים וגם תנוחת הקריעה נוחה יותר, אז לשיקולך האישי.

קודם כל ללמוד אותם, לילדים יש שפת גוף מיוחדת כשיש להם פיפי או קקי וכדאי עירניים לזה ובהתחלה ניזום וניקח אותם לשירותים לפי אותם סימנים, לא להזכיר ולא לשאול אם יש(הם ילמדו איך זה מרגיש עם הזמן), לא להציק יותר מדי כדי שזה לא יהפוך למשימה שאמא ואבא מבקשים ממני אלא אחריות שלי בלבד.

בהתחלה יהיו הרבה פספוסים אבל לאט לאט את תראי שזה ילך וירד והם ילמדו להרגיש כשיש פיפי, יכריזו וילכו לסיר בעצמם.

לפספוסים להתייחס בצורה עניינית לדבר, לגשת להביא תחתנונים ולנקות. בלי יותר מדי הרצאות של "פעם הבאה..".

בבית בהתחלה כדאי להיות בלי תחתונים אלא רק עם מכנסיים, זה מקל  עליהם את הסרבול של להוריד גם וגם וגם.

חשוב- להאמין בהם. בפנים. לא מבחוץ.

הם יכוליםץ מסוגלים ויצליחו.

זה בקצרה, כי זה בכל זאת פורום...

בהצלחה רבה,

אפרת

כמעט בן 4

גמול כשנה

אבל שונא ללכת לשרותים ולכן מרטיב.

אציין שבגן זה לא קורה, רק בבית.

יש ימים שהוא יבש

ויש ימים שמרטיב 3-4 פעמים.

הוא מתאפק עד הקצה. לפעמים מספיק שרותים ולפעמים לא.

ניסיתי להשאיר אותו רטוב, כדי שירגיש לא נעים,

אבל הוא מאד איסניסט ומייד מוריד את הבגדים.

לא מפריע לו להשאר בלי, העיקר לא רטוב.

ערב טוב,

ילד שמפספס רק בבית רוצה להגיד לנו משו.

להשאיר אותו רטוב זו בטח לא תגובה הולמת שמייצרת אמון ביניכם.

קשה לי לענות בלי להכיר את כל התמונה אבל באופן כללי אני מציעה להתעלם מזה, הכוונה-

לא לכעוס ולא לעודד.

להתייחס עניינית לעצם הפספוס, להביא תחתונים ולנקות אותו. 

 כמו שאני מבינה העניין הוא שזה הפך להיות פיל בבית וכל התנהלות הבית אחה"צ, כדאי פשוט לא לעשות מזה עניין ולראות איך זה מתקדם.

אם אין שיפור והתסכול גובר תשקלו הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

אפרת

אבל כשאני רואה אותו קופץ, לא לומר לו כלום?

לא לשלוח אותו לשרותים?

כי אין לו בעיה להרטיב ואז להחליף.

ערב טוב,

ילד שמפספס רק בבית רוצה להגיד לנו משו.

להשאיר אותו רטוב זו בטח לא תגובה הולמת שמייצרת אמון ביניכם.

קשה לי לענות בלי להכיר את כל התמונה אבל באופן כללי אני מציעה להתעלם מזה, הכוונה-

לא לכעוס ולא לעודד.

להתייחס עניינית לעצם הפספוס, להביא תחתונים ולנקות אותו. 

 כמו שאני מבינה העניין הוא שזה הפך להיות פיל בבית וכל התנהלות הבית אחה"צ, כדאי פשוט לא לעשות מזה עניין ולראות איך זה מתקדם.

אם אין שיפור והתסכול גובר תשקלו הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב.

תראו כיצד מחזיקים את הפין ומכוונים לתוך האסלה.

זה בעיקר עניין של זמן וסבלנות

בהצלחה רבה!

גיליתי שזה מכניס אותי ואותו יותר מדי ללחץ, כשאני עושה הכול כדי שלא ייפול לרצפה. החלטתי לנסות לא להחזיק אותו בכלל ולראות מה קורה, ולתדהמתי גיליתי שאז הוא מעצמו משתדל לכוון היטב, ולרוב מצליח! כשלא - אני מנקה. אבל זו הייתה כזאת הקלה לראות שזה תהליך לימוד שיכול לקרות גם בלי שאני אקח אחריות עליו...

ערב טוב.

כשמתחילים גמילה מתחילים, זאת אומרת שמורידים חיתול לאורך כל היום במשך כמה ימים בבית ואז בגן.

בן כמה הוא?

הוא מראה  סימני בשלות?

אפשר לגמול בחורף,מטעמי נוחות וסירבול(שכבות) בדרך כלל יותר קשה לילד אבל אם אתם ממש מרגישים שזה נכון אז בהחלט כדאי להתחיל.

זה אכן מעט מאוחר, אבל לעיתים עדיף מגמילה בה הילד לא בשל ותהליך לא נכון.

בפוסט בו הצגתי את עצמי כתבתי חלק מסימני הבשלות, תעייני בהם, שימי לב לבן שלך במשך היום, כמה הוא מודע באמת לצרכים שלו, אם הוא מתעניין ואם נראלך שהוא ישתף פעולה. במידה וכן- תתחילו.

תשאירי בבית יומיים-3 ותתחילו.

אפשר לשאול אותי שאלות במייל.

בהצלחה רבה!

אפרת

ערב טוב,

אפשר לגמול בחורף, בדרך כלל יותר קשה מטעמי סירבול (שכבות וכד').

לפי מה שאת מספרת בעיניי כדאי לחכות שעוד סימנים יופיעו ואז להתחיל בגמילה, בקיץ יותר קל לכולם.

בהצלחה רבה. 

ילד בן 6 שמידי פעם מלכלך את תחתוניו: יש רק רושם של צואה, לא ממש עושה בתחתונים.

זה יכול לקרות פעמיים ביום למשך שבוע ויכול פתאום לא לקרות בכלל שבוע.

ניסינו ב"מבצעים" - עזר מאוד אבל המשיך מיד אחרי תום ה"מבצע".

האם יש בעיה פיזיולוגית כזו?

או אולי זו בעיה רגשית?

יש לציין שהוא ילד מאוד חמוד, מוצלח, מצחיק, מוכשר ומה לא.

זה יכול להיות רגשי או פיזיולוגי.

הייתי מנסה בתור התחלה להתייעץ עם רופא  הילדים וגם עם רופא התפתחות ואולי לקבל פיזיוטרפיה שתתמקד בשרירים הטבעתיים(שזה כולל את פי הטבעת), יש ילדים שזה שריר קצת רפוי אצלם וכדאי לבדוק שזה לא העניין.

היא נגמלה די חלק חוץ משהתחילה מעון וגם זה הסתדר בערך...

השאלה שלי היא מתי ואיך גורמים לה לא לעשות את הטיפות הראשונות בתחתונים. ז"א היא תגיד שהיא צריכה לשירותים אקח אותה ואראה שהתחתון טיפה\ ולפעמים יותר מטיפה רטוב... האם היא בשלב שהיא אמורה לשלוט בזה ואיך אפשר לעזור לה להתאפק לגמרי עד השירותים..

תודה רבה!!!

סבלנות. סבלנות וסבלנות

זה לימוד שלוקח לעיתים זמן.

לא לייחס לזה חשיבות או לדבר על זה.

בהצלחה רבה!

ערב טוב,

בן כמה הוא?

אתם מזכירים לו הרבה? 

איך היה התהליך כשהתחלתם? מה עשיתם?

הבן שלי הגדול בן ה6 התחיל גמילה בגיל 2.5 בזמן חופש אצל ההורים (גרוע..) המטפלת לא כל כך הייתה בעניין וביקשה שנתחיל בבית ואח"כ ניראה אם מצליח וכו' וכו'.. (גם גרוע..) בכל מקרה לקחה לו הגמילה וגם לא כל כך בערך 7 חודשים במהלכם כבר התחיל גן ופיספס בגן. בזמן שהיה מפספס בגן הגננות ביקשו שאני אגיע להחליף לו.. בזמן הזה הוא היה יכול לחכות חצי שעה במצב כזה אפילו בזמן מפגש בו כל הילדים עם הגננת הוא היה עומד לבד ליד השירותים ומחכה שאגיע להחליף לו.. סיוט סיוט!!!!!! גם לנו ובעיקר לו.. כל הילדים היו צוחקים עליו בנוסף שהוא מפספס.. מאז לאט לאט הוא נגמל.. הבעיה היא בלילה- יש לילות שהוא מפספס בלילה. זה יכול לקרות 2-3 לילות בשבוע ויכול להיות שיהיה שבוע בלי פיספוסים בכלל.. זה שוב לא נעים לנו ובעיקר לו.. במיוחד ששני אחיו הקטנים גמולים לגמרי. חשוב לי לציין שאנחנו מנסים להיות אדישים לזה שפיספס ורק אומרים לו להחליף לבנים כמובן באדישות כדי לא לעשות מזה עניין...
אנחנו מיואשים ולא יודעים ממה זה קורה הרי קורה ששבוע-שבוע וחצי בלי כלום ושבוע כמעט כל לילה...

נשמח לעצה!

תודה רבה!

שבוע טוב,

מה שאת מספרת כאן מורכב מדי לתשובה בפורום יקרה.

כדאי שנשוחח ונחשוב כיצד לעזור לו.

אשמח לשמוע ממך.

אני ב-0526410143.

בהצלחה רבה ושבוע טוב!

ערב טוב,

להפסיק להזכיר לו.

לקחתם אחריות על הצרכים שלו במקום שהוא יקח.

זה יגרור הרבה פספוסים אבל זו הדרך היחידה ללמד אותו להרגיש מתי יש לו וללכת לשירותים.

זה לא שלכם-זה שלו.

תבינו שכשאתם מזכירים לו אתם לוקחים אחריות על הגוף שלו וכך הוא לא ילמד, פספוס זה חלק מתהליך הלמידה והוא חשוב מאד, תנו לו לפספס ולהרגיש מתי יש לו פיפי\קקי.

בהצלחה רבה!

פספוסים זה חלק מתהליך הגמילה אין מה לעשות, ככל שתזכירו לו יותר הוא ימשיך לפספס ולא ילמד לקחת אחריות על הגוף שלו. היחס לפספוס ענייני, לנקות, להחליף תחתון וזהו.

תעשו השבוע ניסיון, אם אתם לא רואים התקדמות תשקלו ייעוץ פרטני.

אני במייל ובטלפון לשאלות נוספות בשמחה

בהצלחה רבה ושבוע טוב.

אפרת

בדיוק אותו סיפור. רק שהיא בת שנתיים וחצי, ולא בגן עירייה.

מה עושים? זה דוחה ברמות..

ראי תשובתי לרוצה לשאול.

אם זה לא מספיק תמשיכי לשאול.

הכי טוב במצבים כאלה זה באמת לא לכעוס ולא לעודד.

להתייחס עניינית לפספוס,לנקות אותו להחליף תחתונים וזהו.

ככל שתהפכו את זה יותר ויותר לאישיו בבית זה יימשך.

יש פיל בחדר-קקי בתחתונים! תזיזו את הפיל הצידה ותראו את הילד שלכם עם כל הטוב שבו, ו...

עם הקקי בתחתונים.

מניסיון אישי ומקצועי תפעלי כך ותראי ששבעזרת ה' זה יעבור מהר.

בהצלחה רבה

אני חושבת שתינוק צריך הורים אנושיים, והורים אנושיים - הגיוני שיהיו מתוסכלים כשקורה דבר מתסכל. אני לא חושבת שבריא להסתיר את זה או לחנוק את זה.

אני במצב דומה מאוד לשלך, ואני יודעת על עצמי שלא תמיד אני מתוסכלת נורא כשיש פספוס. לפעמים אני באמת רגועה ושלווה ועניינית, ואזה מה שהילד קולט, ואין בעיה עם זה. אבל הגעתי למסקנה שבמקרים שזה תקוע לי ומעצבן נורא ומתסכל, אני לא מנסנה להסתיר את זה. בדיוק כמו שהוא שומע ממני "אוף" כשנופלת לי ביצה ואני צריכה באמצע האפייה להתכופף ולנקות מהרצפה, ככה הוא שומע ממני "אוף" כשצריך שוב לנקות אותו וזה משגע אותי. אחרי שאני משמיעה את ה"אוף" מכל הלב, אני נינוחה הרבה יותר לטפל, מאשר כשאני מתאמצת להעמיד פנים של רוגע. הם ממילא עולים על זה בשנייה.

אני מאד מבינה את הקושי להכיל את זה, זה אכן לא נעים בכלל.

אני מציעה שנשוחח ונראה איך אנחנו מגיעות למצב שאנחנו לא פוגעות בו או מורידות לו את הביטחון ונשארות ענייניות ככל שניתן.

אני ב-0526410143 ואשמח לשמוע ממך.

בהצלחה רבה,

אפרת

אז לא להגיב לזה בכלל?

לא לשקף לה "אוי עשית קקי בתחתונים? בואי נחליף.."

ולא להגיד לה שזה לא יפה לעשות בתחתונים? ושעושים רק באסלה? לא בכעס, בקטע שלהבהיר לה שזה לא בסדר...

לדעתי מה שחשוב זו ההרגשה שלך - שבאמת את לא כועסת, באמת לא מתעצבנת, לא נגעלת ממנה

(וזו כבר עבודה קשה)

אחרי שאת לא מתעצבנת - מה שתאמרי זה יהיה בלי כעס.

בואי נחליף את התחתונים, עשית קקי (לא אוי, והיא גם לא צריכה הבהרות , היא יודעת מצוין..)

ערב טוב.

לגבי הלילה-היא קטנה ואין עניין ליצור שינויים בשלב הזה. גמילת לילה דורשת בשלות מסוג מסויים שבד"כ מגיע בשלב מאוחר יותר, גם אצל בנות.

לגבי ה"בכוונה" בצהרון-

איך המטפלת יודעת שזה בכוונה? איך היא מגיבה?

ערב טוב,בעיניי תחכו לפסח. אין יותר מדי שיתוף פעולה מצידו בשלב הזה ואין עניין להאיץ בו.

איך להתחיל?

גמילה מתחילה בבית ולא בגן- זה ידרוש מכם להישאר איתם כמה ימים בבית, להוריד חיתול ולהתחיל את התהליך:

סיר או ישבנון זה בכלל לא משנה, בד"כ  ילדים בגיל הזה מעדיפים סיר כי זה יותר קטן ופחות מאים וגם תנוחת הקריעה נוחה יותר, אז לשיקולך האישי.

קודם כל ללמוד אותם, לילדים יש שפת גוף מיוחדת כשיש להם פיפי או קקי וכדאי עירניים לזה ובהתחלה ניזום וניקח אותם לשירותים לפי אותם סימנים, לא להזכיר ולא לשאול אם יש(הם ילמדו איך זה מרגיש עם הזמן), לא להציק יותר מדי כדי שזה לא יהפוך למשימה שאמא ואבא מבקשים ממני אלא אחריות שלי בלבד.

בהתחלה יהיו הרבה פספוסים אבל לאט לאט את תראי שזה ילך וירד והם ילמדו להרגיש כשיש פיפי, יכריזו וילכו לסיר בעצמם.

לפספוסים להתייחס בצורה עניינית לדבר, לגשת להביא תחתנונים ולנקות. בלי יותר מדי הרצאות של "פעם הבאה..".

בבית בהתחלה כדאי להיות בלי תחתונים אלא רק עם מכנסיים, זה מקל  עליהם את הסרבול של להוריד גם וגם וגם.

חשוב- להאמין בהם. בפנים. לא מבחוץ.

הם יכוליםץ מסוגלים ויצליחו.

זה בקצרה, כי זה בכל זאת פורום... 

.

מקווה שקיבלתן ממנו,

השרשור נכנס לקישורי הפורום כמובן כדי להקל על מציאתו בעתיד.

לילה טוב! 

עברתי שאלה שאלה ועניתי לכולכן- אם חלילה פספסתי מישהי תכתבו לי בפרטי או במייל.

מקווה שהצלחתי לגעת בנקודה ולענות בצורה מפורטת ככל שהיה אפשר במסגרת זה שזה בכל זאת פורום.

אני זמינה במייל ובטלפון לכל שאלה בשמחה רבה.

efratwec@gmail.com ו-0526410143.

שבוע טוב,

בתפילה להורות שמחה וקשובה.

אפרת

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!