אתמול קצת לפני סעודה שלישית ישבתי במרפסת וחשבתי.
חשבתי על ט' באב על כמה זה זכות שהוא יוצא בשבת.
על זה שזה ממש כמו גאולה.
ופתאום היה לי מוזר לחשוב שנצום באמת שהיתה לי תחושה שהשנה לא צמים שהשנה בונים ונבנים.
ועכשיו אני יושבת בספה וחושבת. ופתאום אני רק רוצה להאמין שאנחנו ראויים לזה.
ואני ככ מקווה ורוצה להרגיש שוב שזה יקרה השנה ושזה יבוא. אנחנו צריכים גאולה. אנחנו צריכים לקום ולהיות מאוחדים. צריכים להתחזק בעבודת ה'. צריכים להיות אנשים של אהבת חינם, לאהוב אבל באמת.
אנחנו צריכים להיות ראויים לזה.
העבודה היא פרטית, אבל גם לאומנית.
אם לא נהיה מאוחדים ברצון ונהיה כעם ולא כפרטים שרוצים, אז אני מאמינה שזה יבוא.
"אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח"
בעזרתו יתברך נצליח. ונהיה ראויים לזה. ובעז"ה עוד השנה(זה עוד אפשרי) הגאולה תבוא!!

יאלה גאולההה!!!