לאן היא נעלמה זאתי,השמחת חיים ההיא שלי?
אין את מי לשאול, היא הלכה, ואני פה, מוצפת עד הגרון בדמעות שחונקות.
אבל למה? למהה??? למה אני עצובה? למה אני לא שמחה? למה הלב שלי כל הים בוכה?
יש לי הכל. משפחה, הורים, אחיות אהובות ואוהבות, אחיניות שאני משוגעת עליהם. כולם חיים. בריאים. שמחים.
לא חסר לי כלום! בעצם כן, משהו אחד קטן ומשמעותי מאד- השמחה.
למה? מה עוד אני מחפשת?
אני קמה בבוקר, מתפללת, אוכלת עוזרת לאמא, יוצאת ומבלה עם האחיות המדהימות שלי, צוחקת, מעבירה יום קסום!
ואז מגיע הלילה, אני נכנסת למיטה, אומרת קריאת שמע ואז... ואז פושטת מעלי את המסיכה ההיא, עם החיוך המרוח והצחוק המתגלגל, ובוכה. בוכה בוכה בוכה. למה? לא יודעת למה. פשוט בוכה.
עצבות. כאב. סבל. זאת אני, כל השאר-הצגה.
בוכה.

- לקראת נישואין וזוגיות