איכה אבודה בת ציון?!

איכה ביתך חרב?!

איכה גויך ערב?!

איכה דברך סרב?!

איכה העם התערבב?!

איכה ואינו מתערב?!

 

איכה?!

 

איכה זבולך קדוש ואינו?!

איכה חרץ אויב דינו?

איכה טימא צר שמנו?!

איכה ידיעיתך סותרה ממנו?!

 

איכה?!

טץ מוזמנת להגדיר אותה איך שבא לך...

א.
אז כן, נגמר הצום והכל.
רב האנשים כבר מילאו את בטנם במאכלים דשנים ואת אוזניהם במנגינות ערבות.
אני - עוד לא.
לא כי עוד לא הגעתי לבית, לא כי אני עדיין שרויה באבל.

תגידו, מה אתם חושבים שקורה בדרך כלל ביום שקמים מהשבעה? ממשיכים את החיים כרגיל כאילו כלום לא קרה?
ברור שלא! איזשהו חלק מהנפטר תמיד מלווה אותנו.
אז? מה קרה עכשיו? מיד להתחיל כאילו כלום לא קרה?
ב.
אני אדייק. אני לא אומרת שלא תאכלו או תשמעו מוזיקה לשארית חייכם (אלא אם כן אתם רמבמיסטים, ובמקרה זה - תנחומיי.) אני אומרת שלדעתי כל אדם צריך לקחת איתו משהו הלאה. משהו להמשיך איתו.
אולי להשתתף בלימוד על המקדש. להצטרף לארגונים שעוסקים בזאת ~פרסומת סמויה~. לנסות לזכור בכל יום, שהעיקר, חסר מן הספר.
בלי בית המקדש - אין חיים רוחניים, אין עבודת ה' אמיתית.
אם היו מבקשים ממכם לדרג בסולם החיים אוכל ושתייה, מן הסתם הייתם ממקמים אותם הכי גבוה.
בית מקדש... אולי פחות.

עד אנה התדרדרנו, שעל השתחוות בהר הבית עוצרים אנשים?!
מילא 'על הר ציון ששמם'.
אבל 'ששועלים הלכו בו'?!
עקיבא, ניחמתנו?!
למה לגויים מותר לעשות כחפצם בהר *שלנו* ולנו אסור אפילו להשתחוות?!
העם דורש גאולה! העם דורש בית מקדש!
יהודים, קומו, עלו ההר.. ובנו הבית!
כי עת בא עת בית ה' להבנות!
מצוות ' ועשו לי מקדש' קיימת היא *לעולם*!
לשכנו *תדרשו* ורק אז ובאתם שמה!
ההתעוררות צריכה לבוא ממכם! מהעם!

איכה תשתפכנה אבני קודש בראש חוצות
איכה תרדפי ולא תמצאי פותרי אבודות
איכה שתקו בניי בני ציון אהוביי
איכה שבתו עצמו מראות עצמך בגלותך
איכה ריבי נפשי לא רב קלי שפטה משפטי
איכה ראיתי זאת ועיניי דומעות ואין הפוכות
איכה קראתי ואין משיב לי אין נופש לנפשי
איכה קמתי בדד כפי נשאתי אליו ראש חוצות
איכה צועק ליבי כנחל ירדה דמעתי ואין
איכה צר אכזר איה דגן ויין בשלו ילדיהן
איכה עשה זאת ואין עת אבודות
איכה עיני יורדה מים עיני עיני משאת נפשי
איכה פצו פיהם ואין מנחם ואני אבודה
איכה פרשתי כנפי על בתולותיי ואאבדן

איכה ספקו עלייך כפיים כל עוברי דרך
איכה ספדו הזאת העיר משוש לכל הארץ
איכה נביאים חזו לך שלום ואין מגשימים
איכה נביאיך לא מצאו חזון מה' אומללו
איכה מזבחו זנח ה' נאר מקדשו ביד אויב
איכה מנוח אין לנפשך וזקנייך נאבדו
איכה ללא שוב נשברת רוסקת
איכה לא מצאת תיקונך ועינייך חפשו
איכה כלו עינייך מדמוע תתנחמי עוברי דרך
איכה כאויב היה בוראך יוצרך מרוממך
איכה ישבו לארץ זקני ציון ובתולותייך נוגות
איכה ידעת כי לא לא תוכלי עוד שאת
איכה טומאתך נגלתה לעיני כל עובר
איכה טהרתך נסתרה מאחורי ותשבי אחור
איכה חטאת לנידה היית עיר ציון
איכה חפצת שמוע שלום אוהבייך שלום בחילך
איכה זבולך נחרב ראו צרים שחוק על משבתך
איכה זכרת ימי עניים ומרודתך ושבת ולא קום
איכה ורד דרך בקוציו ועינייך שורפות בלא אב
איכה ואיכה אין זאת ליצירה אבודה
איכה היו חבריך לראש אויבייך ננטשת
איכה היתכן הנותרת מאחור שלום שלום
איכה דרכיך שוממות אבלות הקדושות
איכה דיבורך מועם מזהרו שרת במדינות
איכה גלית מעל אדמתך ותשבי בחוצות
איכה גויים ראו כאלמנה בהם גורי משאת
איכה בנייך מביטים בך דום אבודייך

איכה בראותכן כל זאת לא תעורו
איכה אין לכם להט עז ובוער לקום ולפעול
איכה אבודה ציון ואתם בניה נוטשיה

איכה אבדנו כעם בלי גואל
איכה בתינו נשרפו לאפר
איכה גלינו ואדמתנו לחרבה
איכה דרך קשתו כאויב צר
איכה הייתה בת ציון שחוק
איכה ואיכה נזנחה בת ציון
איכה זוהרה של ציון הועם
איכה חסדי ה נסתרו ממנה
איכה טבעו בארץ שעריה
איכה יושבים בארץ זקניה
איכה כלו דמעות עיניה
איכה לא חמל נאות יעקב
איכה מנחם לא נמצא לציון
איכה נדה ירושלים בעמים
איכה ספקו כפיים בתולותיה
איכה עורף הפנו לך נערייך
איכה פיהם פצו אויבייך
איכה צעקת ואין עונה
איכה קולך נשמע מתחנן
איכה ראית בנטישת הקן
איכה שומעים העמים חרפתך
איכה תאבדי ואין קץ לסבלך
איכה?!