אתם יודעים, יש משהו כזה בימים של אחרי תשעה באב שאני אף פעם לא יודעת איך להכיל אותו.
מצד אחד זו הקלה עצומה, בכנות- אפשר לחזור לחיים רגילים ושמחים, מותר סופסוף לחייך.
מצד שני... בית מקדש איננו..
אז נוסעים לטיולים, שומעים שירים, ומשתגעים
ובלב יש מן צביטונת שאומרת: הי הי, תזכרי שעדיין בית מקדש חרב.

מורכבות זה קשה |נאנח|