סתם ככה
הכי כיף לזרוק סטיגמות באוויר
הילדים שלי (בעז''ה) יכירו את כל הגוונים שלנו מקווה שגם הילדים שלכם אולי הדור הבא יעשה איזשהו מהפך ויאהב אחד את השני
ואז אולי הוא שם למעלה יאמר לצרותינו דיייייי
כאילו אה אתה לא כמוני אני נעלה וקדוש ואני לא אטמא את עצמי בלהתחבר אלייך
אבל
יש אבל
אדם שמקבל עליו עול מצוות
מקבל עול מצוות. נקודה.
ולא את זה כן וזה לא.
מקבל עול מצוות. נקודה.
אולי נכשל לפעמים, אולי עצוב לפעמים
אבל מקבל עול מצוות.
מי שאומר שאני דתי בלב שלי, מאמין ועושה כרצוני, אין לי כח לכל ההלכות האלה
הוא לא דתי
דתי פירוש מילולי שייך לדת. (כמו שירושלמי שיך לירושלים, מוסלמי וכו)
הוא שייך לחצי מהדת.
אני מניח שאת מתכוונת שזה מעצבן אותך שאומרים אם את מגידרה את עצמך כדתיה את חייבת לשמור את כל המצוות
וזה די נכון
ההגדרה מציקה ומעצבנת,
גם אני סובל מהגדרות. אני רוצה להיות חרדי. הווו חס וחלילה.
מיד אני אנטי ציוני יורק על נשים וזורק אבנים
בסדר. גם אני סובל.
אבל בעיני מי שבורר לו איזה מצוה נראית לו ואיזה מצוה לא הוא פחדן.
פחדן כי הוא פוחד מלעמוד מול האמת ולומר אני מקבל את זה
אלא הוא לוקח מה שקל או מה שהחברה לוחצת עליו לקבל
דתי = שייך לדת.
חייב לשמור מצוות.
אם הכוונה לסטיגמות בסגנון של
אם אתה דתי אתה הולך להפגנון ימין ובעד רצח של ערבים - מובן.
אם לא, אז כתבתי את עמדתי.
להכיר את כל הגוונים?
ממש משהו שלא הייתי מאחל לילדים שלי
לא רוצה שהילדים שלי יכירו להטבים מקרוב
אולי שישמעו שיש אנשים מטומטים שעושים דברים מטומטמים כאלה
וזהו
לא להכיר ולרדת לסוף העניין
לא.
כשהם יגדלו ויבנו תצמם, אז. שידעו.
אולי התכוונת ללכבד את כל הגוונים.
עם זה אני מסכים.
כי אני אכבד גם מטומטם שעושה דברים מטומטמים.
אני אעשה הכנסת אורחים וכל מה שזה כולל
אבל הוא עדיין מטומטם.
זה שקיבלתי על עצמי עול מצוות לא אומר שאני יותר טובה מאחרים זה לא אומר שאני לא יכולה להתחבר לאחרים ולצאת קצת מהמשבצת שלי אולי זה קצת יקדם את השלום בישראל (מצחיק שאנחנו רוצים שלום עם האוייבים אבל ''אוכלים'' אחד את השני וכנים אחרים בשמות רק בגלל שלא נראה לנו מה שהם עושים)
אני דתייה ושומרת את כל המצוות ואני גם נראת מאוד דתייה ואני מאוד שונאת את המשפט: ''וואלה? את? לא מתאים לך'' אה וואלה, למה לא מתאים לי? כי יש לי חצאית ארוכה וסידור בתיק? אז מה? זה לא נוגד את ההלכה ואת ההורים שלי אבל אם אני לא בגלל אנשים כאלה זה ינגוד את הרצונות שלי ואת האמונה שלי ואת עצמי
משפט בדרך כלל כשאני פותחת את הפה ומדברת על החלום שלי אה כאילו מה חשבתם?!
ולקרוא לאדם מטומטם רק בגלל הנטיה שלו זה הדבר הכי מטומטם והכי מכוער שיכול להיות!!
יש לי חברים מהקהילה הלהטבי''ת, חברים חילונים, חברים שמאלנים וחברים מכל גווני הקשת הדתית אולי הם לא כמוני אבל העולם הזה גדול ומטומטם לחשוב שכולם יהיו כמוני ויחשבו כמוני ויאמינו כמוני
אני אוהבת אותם מאוד גם אם אני לא תמיד מסכימה איתם
ואני לא ממש הבנתי על מה את מדברת שלא מתאים לך..
אבל..
נניח נתמקד בקטע של הלהטבים.
אז זה טמטום של העולם.
כלומר הטבע הוא שבן הולך בת. לא בן עם בן או בת עם בת.
יש אנשים שבגיל ההתבגרות כשהגוף גדל פתאום אומרים - וואלה מה קורה לי?! אני מוזר? מה אני נמשך לבנים (או להפך בנות לבנות) ואז הוא נכנס לסרטים שהוא שונה וכו וכו וכו ויש ארגונים שלמים שמנסים לתת מענה לילדים כאלה ו.."לצרף אותם" לקהילה הלהטבית.
למרות
שהאמת היא שזה פשוט גיל ההתבגרות. הרומונים שטויות וכל זה
ואם האדם נכנס לתוך זה, וחי בתודעה שהוא נמשך לגברים. זהו.
אז גם כשיעבור גיל ההתבגרות הוא ישאר ככה.
העולם מטומטם.
את יודעת ששמעתי פעם שנניח בערים ששם הנושא הזה של הלהטב חזק מאוד (בארץ שלנו - תל אביב) אז אפשר לראות גם ציפורים הולכות בן עם בן בת עם בת.
ציפורים!!!
דבר כזה לא היית רואה בעבר בשומקום!!
זה לחץ חברתי
לנסות להכתיב לעולם שמה שהוא מוזר הוא בסדר
לנסות להכתיב לעולם שהטבע טועה! ובן יכול ללכת עם בן
הם בני אדם
אני אכבד אותם
אבל הם מסכנים שהם נשאבו לתוך זה.
אם תחנכי ילד שלרצוח זה לגיטימי - הוא יחשוב שזה לגיטימי
אם תחנכי אותו שלהטב זה נורמלי - הוא יחשוב שזה נורמלי!!
זהו.
העולם מטומטם. אין ספק.
וזה טמטום. טמטום אחד גדול.
את אומרת אולי כולם יהיו כמוני וכו'...
לא.
יש ספרדים, ליטאים, חסידים (שגם הם מתחלקים להמון) דתלים נוער גבעות וכו וכו וכו
יש המון סוגים ב"ה
לא כולם צריכים להיות כמוני.
אבל יש גבולות שלא עוברים.
וכמו שכל העולם מבין שרצח זה גבול שלא עוברים
גם ללכת נגד הטבע ולהגיד שבן יכול ללכת עם בן זה גבול שלא עוברים.
מסכן,
ואז מה יצא ממנו?
ישקיע הון באימוץ ילדים
ויחיה עני כל החיים
או אולי לא יאמץ, ויהיה בודד בגיל שישים בלי משפחה ובלי כלום
ורק האחיינים שלו או משהו יבקרו אותו תמיד
מסכן.
הוא אדם מסכן.
נטיה שונה זה משהו שצריך לטפל בו. וב"ה יש כאלה.
לא איזה משהו מובן וברור.
זה טעות גמורה.
אין טעם לנסות להצדיק את הטעות.
הטיפולים האלה עם בסגנון של פסיכולוג.
יש המון רבנים שעושים את זה.
את צודקת שעצם הנטיה זה דבר נורמלי ולכן יש לכך התייחסות בתורה
אבל המעשה לא טוב.
הרצון שבוער לעשות את זה - קיים. בהחלט יש אנשים שהם ככה ולכן התורה כותבת על זה משהו.
אבל ללכת ולהיות גאים בזה שאתה עושה את זה.. הם תכלס גאים בללכת נגד הטבע!!!
זה כמו שכל אדם רוצה לדבר לפעמים לשון הרע, הנטיה נורמלית. הרבה רוצים.
אבל עצם הדיבור לא מוצדק.
ואין שום סיבה לעשות מצעד של מדברי לשון הרע. נכון?
לגבי אנשים שנמשכים לשני המינים - שפשוט יהיו רק עם המין שהם צריכים
וזהו
וימשיכו לחיות כמו הטבע.
הממ.. אולי לא התבטאתי טוב, צודקת. טעיתי.
קראתי לאנשים מטומטמים במקום למעשה ועצם הגאוה בו.
המעשה ועצם הגאוה בו זה טמטום
כמו שלדבר לשון הרע, ולהתגאות בדיבור - טמטום.
אבל מי שיש בו דחף לדבר, לא מטומטם.
את צודקת בקשר לזה, קיבלתי את ההערה.
יפה שהגדרת את זה כמחלה. זה לא נראה לך פוגעני ומעליב?
אני נזהרתי בלשון שלי ולא אמרתי מחלה
כי אז ידעתי שיטענו בפניי זאת לא מחלה.
זה לא בדיוק, זה יותר "תופעה".
זה דבר בריא, שקורה להמון אנשים. אבל הוא לא טוב.
(למה לא טוב? כי זה פשוט ללכת נגד הטבע. שוב. וזה סיבה לא להתגאות בזה)
מה הקשר ללנהל את העולם? לא הבנתי.. 
יש בעיות לכולם. הגיוני שזאת בעיה. ה מנהל
הוא נותן לכולם קשיים וזה הגיוני.
קצת כבוד לאנשים - אמרתי, טעיתי. תיקנת אותי יפה.
קראתי לאנשים מטומטים ולא בצדק. את צודקת.
לעולם - אם העולם מתחרפן אני אמחה נגד ההתחרפנות.
ואני אגיד את זה שוב זה לצאת נגד הטבע
לדעות אחרות - יש משהו שנקרא פלורלזים. בעברית ריבוי דעות.
אתה תחיה דעה שלך, אני אחיה דעה שלי ושלום על ישראל.
העולם, בדור האחרון לצערנו חושב שזה נורמלי תמיד.
וזה טעות.
כי זה לגיטמי רק במצבים מסויימים.
כלומר.. בואי נתאר שני מקרים.
יש דיון אם יש בורא לעולם.
אני מסביר מסביר מסביר
והוא עונה עונה עונה
מתישהו אין לו מה לענות
ואני ממשיך ומדבר מדבר
ואז.. הוא אומר לי "וואלה? זה הדעה שלך? פששש... דעה מעניינת יש לך.. פשש.. מעניין. נחמד."
וזהו.
פה זה נגמר.
זה פחדנות. פחדנות. לפחד מהאמת. לברוח ממנה כי עכשיו קל לי, עכשיו טוב לי עם איך שאני
ולכן פשוט יש ריבוי דעות. אני נשאר עם דעה - גם אם היא לא אמת. כי קל לי.
צריך לקבל ביקורת ולפעמים להבין שטעית (כמובן לא תמיד).
לעומת זאת,
שתי מדניות שעושות הסכם שלום - הן 2 מדינות
זה לא אחת
הם לא מסכימים על הכל.
אבל לפעמים צריך וכדאי לחיות עם דעות אחרות בשלום.
אז לגבי מה שאמרת על לקבל דעות שונות,
אני מקבל, מקבל ומבין,
אבל מי אמר שזה אומר גם לחשוב שזה הגיוני!?!
זה לא.
מי שאומר לי תקבל את הדעה שלי, והדעה שלך שונה
בדכ הוא פחדן. מפחד מהאמת.
אז עם כל הכבוד זה פשוט טמטום. ולכן אני מוחה.
כי זה פשוט נוגד את הטבע. אי אפשר להצדיק את זה בכלל!!!
וגם לגבי לתת למשפחות כאלה לאמץ יש לי מה לומר
אבל אהבה כזאת היא לא איסור
אבל היא בעיה שעלולה אולי להפריע לחיים זוגיים בעתיד..
ואמרת שאנחנו מסכימים,
אז אני לא אחפור מחדש 
שבת שלום
ראית מה כתבתי, כתבתי שהם מטומטמים, טעיתי.
לא לעניין וכו.
מה שהם עושים מטומטם רצח, וזה שהם חושבים שצריך להתגאות בזה עוד יותר מטומטם.
את הילדים שלי אני ארחיק מהם. ודאי.
אל תצפי מילד להיות חכם.
אם תגדלי ילד ותסבירי לו כל הזמן שלרצוח זה נורמלי - הוא יחשוב שזה נורמלי.
אותו דבר.
אני נגד הערכים של האנשים האלה
וחינוך לדברים האלה יגרום לילד לחשוב שזה נורמלי
הם לא מטומטמים. הסברתי כבר.
הדעות מטומטמות.
ולמעלה הסברתי באריכות למה אני חושב את זה.
אני לא מכיר סטיגמות. אני ממש לא מבין בזה. כלום. לא מעודכן איזה סטיגמות התקשורת קושרת עליהם, או החברה כי.. אני פשוט לא מאלה המעודכנים.. ברמה קריטית.
אני הולך עם הגיון. שכל ישר. וזה מה שאני יודע. והסברתי הכל למעלה באורך.
אנלא מדבר על דתל חסידים ליטאים וכו
אני מדבר על לייט. זה נורא.
הדת = המצוות שלה.
ויש הבדל בין לנסות ולהיכשל לבין לוותר מראש.
להגדיר כדתי, חילוני וכו', זה נכון וחשוב, כי:
ככה אנשים יכולים להתייחס אליך במצב שאתה נמצא, יותר בדיוק (את מבינה שאם אני אפגוש חילוני אני לא אדבר איתו בתור שיחת סתם על הלכות ציצית, נכון?).
הסטיגמות- זה בעיה אחרת.
וזה כבר לא קשור להגדרות.
חוץ מזה- בקשר למה שאמרת על להטב,
זה ממש לא לגיטימי בעיני. ואני לא אקבל את זה. אם מישהו רוצה להיות להטב שייקח בחשבון שהוא מוחק את עצמו אצל הדתיים.
וגם זה פחות נושא רגיש, שכל תנועה קטנה יוצרת תגובה ענקית.
ובכ"ז עדיין אנשים מוכנים לשמוע על שבת, ולא מוכנים לשמוע על להטב.
אמן.
במיוחד כשזה קשור לעבודת השם.
כשאדם מתחמק מאחריות או מפחד ממחויבות, הוא בורח מהגדרות...
וגם כל אחד כן צריך לקחת אחריות ולייצג בכבוד מה שהוא מייצג.
אבל, בגלל שהכל מבולבל- הסטיגמות, המחלוקות, הפירוד והמריבות קיימות. ולהן לא צריך לתת מקום!
לא צריך לתת לשוני הזה לגרום להיפך אהבת ישראל. בפירוש לא. וזאת הבעיה. לא עצם קיום המגוון.
אחידות ואחדות זה שני דברים שונים. צריך אחדות.
חליל הרועים
את ממש צודקת
אבל בשביל מוש תלבשי מכנסיים? לא ברור
הקיצר: תדפקי חשבון רק לעצמך ולקדוש ברוך הוא
חשבת על זה?
ואם הוא לוקח שוחד כנראה שהוא לא בן אדם ברמה דתית גבוהה.
יש רבנים שלוקחים שוחד
משמע.....לא כל מי שנראה כמו דוס הוא באמת דוס
ואז וואלה, זה מעורר התפעלות כלשהי, כי תכלס בתור בן אדם ירא שמיים- הוא לא אמור לעשות את זה.
לא נשפוט אף אחד, אבל אדם דתי צריך לקחת אחריות על המעשים שלו ולא להתפלא שיש תגובות. (כמובן כשזה דברים שכמו שאמרתי, קצת סותרים)
אבל אם זה דברים נורמטיביים של בני אדם שכן מתאימים גם לדתי, אז מי שמתפלא זה מחוסר ידע או שטיפת מוח מכלי התקשורת שמציגים דתיים ו/או חרדים בזווית לא טובה. ואז מסבירים לו בנועם.

הרבה יותר מעניין
איפה כולם???
כשפתחת את הדלת, כבר ידעת שאסור היה לך לפתוח אותה.
איך ידעת?
כי על הרצפה היה מונח מכתב בכתב ידך.
במכתב היה כתוב:
"אם אתה קורא את זה, נכשלת."
נכשלתי במה?
בלפתוח את הדלת.
אבל אם כתבתי את המכתב לפני שפתחתי את הדלת, איך ידעתי שאפתח אותה?
כי כבר היית כאן.
מתי?
מחר.
איך אפשר להיות כאן מחר?
זו בדיוק השאלה ששאלת כשמצאת את המכתב בפעם הראשונה.
איזו פעם ראשונה?
הפעם שבה עדיין האמנת שיש פעם ראשונה.
למה הפסקת להאמין?
כי בכל חדר שמצאת היה מכתב נוסף.
ומה היה כתוב במכתב הבא?
"אל תשאל מי כתב את המכתבים."
אז שאלת?
כמובן.
ומה גילית?
שהשאלה עצמה היא המלכודת.
איך שאלה יכולה להיות מלכודת?
כי ברגע שאתה שואל "מי כתב את המכתבים?", אתה מניח שמישהו כתב אותם.
אז אולי אף אחד לא כתב אותם?
אם כך, מאיפה הם הגיעו?
אולי מהעתיד.
אבל מי בעתיד כתב אותם?
אולי אתה.
אם אני כתבתי אותם, למה אני מזהיר את עצמי?
ממה אתה מנסה להגן על עצמך?
לא יודע.
אז למה המשכת לקרוא?
כי במכתב האחרון היה כתוב:
"החדר הבא יכיל את התשובה."
והוא הכיל?
כן.
מה הייתה התשובה?
שהחדר הבא יכיל את התשובה.
אז מעולם לא מצאת תשובה?
מצאת אלפי תשובות.
למה אתה קורא להן תשובות?
כי כל אחת מהן פתרה את השאלה הקודמת.
אז למה המשכת?
כי כל תשובה יצרה שאלה חדשה.
ומה הייתה השאלה האחרונה?
למה אני עדיין ממשיך לפתוח דלתות?
ו... מה התשובה?
...
למה אתה חושב שאני מספר לך את הסיפור הזה?
כי גם אתה עומד עכשיו מול דלת.
והשאלה האמיתית היא לא מה יש מאחוריה.
השאלה היא:
מי הניח שם את הידית?
ואם כבר שאלת את זה —
למה הנחת שמישהו בנה בכלל את הדלת?
כל הכבוד לה!
למרות שלא קראתי את זה.
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
היום יש תהיות.
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משהקוראים לזה מובחנות
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי
חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)
ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.
ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.
כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?
אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.
אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......
אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.
פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה.
בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?
בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.
אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.
ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.
אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.
ובכלללללל
אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?
אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.
((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.
ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.
והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!
ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))
לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.
צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.
שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.
(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).
אגב,
אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.
איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו
אז דיברנו
ושאלתי
והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב
ואמרתי שיענה מה שהוא חושב
והוא הסביר
והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך
וניסיתי להבין ככל יכולתי
בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת
ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה
ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר
אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית
ואולי זה גם האופי
ושוב הקשתי
ושוב ניסה לתרץ
אז בסדר נו הבנתי
אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה
זה חרא
דחוף!!!! ההגנה הזאת תוקעת לי את הטלפון...