ב"ה
עכשיו אני אביא לפניכם מעשיה שסיפר לנו הרב רפי פרץ בתיכון.
"חבר שלי, מפקד בדובדבן התקשר אלי יום אחד בבהילות וביקש לדבר איתי דחוף על משהו. שאלתי אותו, בקשר למה? אז הוא אמר, אתה חייב לעשות שיחת מוטיבציה לחיילים שלי."
מה שהיה כך היה: המפקד: הלכנו לבצע פעולת תפיסת מחבל מתאבד שתיכנן להתפוצץ בי-ם. המחבל הסתתר בדירה בשכם בגלל שידע שרודפים אחריו. ע"פ מידע מודיעיני איתרנו את הבית והתכוננו לפרוץ אליו. ברגע שנכנסו לבית, קפצו עלינו כל המשפחה. 4 ילדים בני 8 ומטה תפסו שתי חיילים ברגליים והתחילו לבכות לה שלא יעשו שום דבר, אשה זקנה גם התחילה לבכות ותפסה חייל נוסף בתחינות ואמרה שאין פה שום מחבל וכי לא הייתה נותנת לאחד מבני משפחתה להתאבד, האמא של המשפחה גם בכתה והתחילה לשכנע שאען פה אף מחבל. החיילים חטפו שוק לכמה זמן והתעשתו ומיד דחפו את הילדים בכוח ואת הזקנה גם. עכשיו התחילו החיפושים. התחלנו לחפש אחר המחבל, שע"פ המידע המודיעיני נמצא ממש בו. חיפשנו בכל החדרים, הפכנו את כל הארונות, הפלנו את כל הכלים, מה שהיה פעם בית מסודר ומצוחצח, הפך בין רגע לחורבה שלמה. הפכנו את כל הבית, פתחנו את המקרר והמחבל לא נמצא. התחלתי להודיע לבסיס שאנחנו נסוגים כי המחבל לא נמצא. באמת החיילים התחילו להאמין שהמחבל לא נמצא, וסתם נכנסו לבית וגרמו צער מיותר למשפחה. קיבלנו בחזרה שאען מצב שהמחבל לא בבית והוא חייב להיות וקיבלנו פקודה להמשיך בבית. החיפושים בבית נמשכו ונמשכו ועדיין המחבל לא נמצא. שעה וחצי הסתובבנו בבית קטן בחיפושים אחר מחבל שלא נמצא. לאחר כשעתיים, לאחר שגילינו בליטה מוזרה ברצפה של הבית, מצאנו את המחבל מסתתר ברצפת הבית שנעשה מחבוא במיוחד בשביל המחבל. לקחנו את המחבל איתנו וחזרנו לבסיס.
לאחר יום אמרתי לחיילים שלי שאנחנו יוצאים למבצע נוסף. הם אמרו לי דבר מדהים.
'המפקד, אנחנו לא יוצאים. מה שעשינו אתמול היה לא חוקי ומשחית את הנפש. לא יכולים לראות ילדים בוכים ומשפחה על דמעות בטורבו. אנחנו לא נעשה את הפעולה הזאת היום'."
החיילים שביצעו היו לוחמים טריים שיצאו למבצע ראשון בדובדבן. אם אנחנו לא נתגייס, הצבא יהיה מלא בכאלה ואנחנו נהיה אבודים. הצבא לא יתפקד כמו שצריך במחנות הפליטים.
