אני אחרי סיום של שנת מדרשה (נשמת) אחרי שנתיים שירות. ממליצה ללא סייג.

כמה סיבות -

המבנה הרגשי שלנו הוא כזה שאנחנו מתכוננים לשלב הבא, באופן טבעי. לומר, גם אם נבוא למדרשה לפני שירות בכוונה למלא לעצמינו ארגז כלים - נסתכל בעיקר דרך משקפיים של "איך אסתדר בשירות".

מה גם, שכשאת חווה את עצמך מול אתגרים בשירות ובעצמאות את מכירה את עצמך טוב יותר, השאלות שלך מתחדדות והבגרות שלך ממתיקה את התורה שאת לומדת, חד משמעית.

נקודה נוספת - אתגר אדיר של הדור שלנו זה דווקא להסתדר באקדמיה ובעולם החפשי. כשיש הכנה סמוכה ליציאה לעולם ההשכלה והתעסוקה, זה משנה משהו באיכות ההכנה ובדיוק שלה.

עוד דבר - שנת מדרשה לפני שירות מעודדת תופעה פסולה מעיקרה בעיניי - שירות של שנה אחת לכתחילה. לדעתי זו בעיה להגיד לכתחילה "אני עושה שנה אחת". דיעבד אולי יש לזה מקום ואידך זיל גמור.

משהו שכן צריך לקחת בחשבון כנגד - יש בנות שנלחצות מגרירת שנה נוספת (אני לא חושבת ששנה לפה/לשם באמת משנה למישהו, אף אחד לא בודק בת כמה את...) יש שמפחדות להתחתן ולא להספיק ללמוד (אפשר ללמוד ברצינות גם אחרי החתונה, ראיתי בעצמי) ודבר נוסף - קשה לשהות במקום כשאת עסוקה בעניינים נוספים. זה נכון מאוד. לבוגרת שמינית יש פחות דברים שמעסיקים אותה מאשר בוגרת ש"ל (דייטים, אוניברסיטה, כלכלה עצמית). הטיעון הזה נכון, אבל בעיניי לא חזק כדי להביס את הטיעונים שכנגד, מה גם שהוא עניין של בחירה אישית של עד כמה את מתמסרת.

ההבדל המכריע בעיניי זה, ללא ספק, עמדת הנפש של הלימוג. בוגרת שרות פשוט באה מנקודת מבט אחרת.

שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה.
 

הרבנית ציפי אברהמסון 0528308052

תפני אליה.

אבל למה לא להתקשר לשאול?

חוץ מזה, במדרשות\ישיבות מתחשבים בדר"כ ביכולת הכלכלית

לדעתי זה עונה על כל מה שכתבת

מדרשת תכלת בצפת