העירו אותי בשמונה וחצי בבוקר בקריאות שמחה. נוסעים לים.
התלבשתי בזריזות, אכלתי ארוחת בוקר מהירה ויצאתי לאוטו עם אבא שלי ואחותי. הוא הקפיץ אותנו לקסטינה (אין מספיק מקום ברכב אז שניים נוסעים באוטובוס). איך שהגענו גילינו שפספסנו את האוטובוס בשניה, אבל אבא כבר נסע הביתה לאסוף את שאר הילדים. חיכינו כמה דקות עד שיגידו לנו מה לעשות עם עצמנו (האוטובוס הבא היה מגיע רק כעבור שעה). אמרו לנו לחזור הביתה לקחנו קו פנימי והתחלנו לנסוע, ואז התקשרו ואמרו שנוסעים לים באשקלון במקום לים באשדוד. מעולה, יש אוטובוס מתוך הקריה. קנינו אייס קפה גדול (שמונה שקלים והמון סוכר) ותוך שש דקות הגיע האוטובוס. נסיעה ממש מהירה באוטובוס די ריק והגענו למרכזית. התחלנו ללכת ברגל, תוך כדי שאני מראה לאחותי איפה מצהירים. באמצע הדרך אבא אסף אותנו ותוך דקותיים הגענו לים. חולצים כפכפים ונכנסים למים. בהתחלה נשארתי בשני המטרים הראשונים, לחוצה כמו לא יודעת מה, וכמו שאבא אמר- משפריצה את המפה שלי (קללה של אנלפיסטים, עזבו), אבל תוך כמה דקות נכנסתי לעניינים ולעומק המים. היינו אבא, אני ושמונה מהאחים שלי, אחות של אבא, אח של אבא ושלושה מהילדים של אחות אחרת של אבא. נפלנו, איבדנו משקפיים, נשרפו לנו העיניים מרוב חול, קמנו, השפרצנו, שחינו, שיחקנו בצלחת מעופפת, קפצנו על הגלים, איבדנו משקפת, עצרנו להפסקת שתיה, סיפרתי לדודה שלי על יום שני, רדפנו אחרי ילדים שלא מכירים פחד וגבולות והתפלשנו בחול. בסוף התעייפנו ויצאנו. דישדשנו אל הרכבים מלאים בחול רותח. אכלנו פיציות ורוגעלכים מחוממים מהשמש, שתינו שוב מים (אני לא. לא שותה מבקבוק שאחרים שתו ממנו לפני), שטפנו רגליים ונסענו הביתה. אני הפעלתי שירים (השיר המוצלח ביותר היה בלדה על הסוס של חוה אלברשטיין).
הגעתי הביתה, שתיתי מי קרח, אכלתי חלה עם טחינה ונכנסתי להתקלח. עשיתי את המקלחת של החיים שלי בעשר דקות כולל ניקיון לפני ואחרי. הידיים שלי אדומות מרוב שמש, הפנים שלי כנ"ל, ונעים לי במזגן. אז מסקנות מהיום הזה:
להיות ייקית זה משתלם
אייס קפה זה טעם החיים
מים עמוקים זה נורא נורא כיף. יותר מהחוף.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם