האמת שחוץ משלושת המשפטים הראשונים, כולל הכותרת, לא ממש הבנתי מה כתבת (התכוונת לתופעה של כאלו ש'מתביישים' להודות בדתיות שלהם?).

אבל השנקל שלי:

להגדרות יש מטרה אחת שמחולקת לשניים: לבדל ולאפיין.

בכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות (לי בעיקר מפריע זה שהאפיון הוא תמיד פשטני, קצר, רדוד וכוללני - אז אני 'דתי', אבל יש בדתיות שלי עוד אלפי גוונים מעבר להגדרה האפורה הזו).

מכיר אחד או שניים שהתחילו ללכת עם קסקט לעתים, אבל לאף אחד אין ספק לגבי הזהות הדתית שלהם ככה שלא נראה לי שיש קשר.

כלומר שהתורה וההלכה מחייבות אותך-לא? ולאומית- שהמדינה חשובה לך. ובתוך ההגדרה כמובן יכולים להיות גוונים רבים.

כשאת עוברת שם לצלם ולשלוח תמונות

האדם מגדיר את עצמו (בהקשר של אמונות על מי שהוא ומה הוא) כל הזמן בתת מודע, הוא גם מגדיר את הסביבה שלו בתת מודע, זה עוזר לו להתמודד עם דברים, כי יותר קל לנו להתמודד עם משהו מוגדר, מאשר עם משהו שהוא לא מוגדר, כי זה מפחיד. לא צפוי. האדם אוהב כמה שיותר להגן על עצמו ברמה הלא מודעת מהלא צפוי ובמידה מסויימת גם "המאיים" - על ידי הגדרות.

אלו הגדרות? כל אדם וחייו אמונותיו ודעותיו, וכך גם השיפוט התת מודע עובד.

אגב, הגדרות הן לא רק לגופו של אדם אלא גם לגופו של עניין.

על פי מחקרי מוח, לרוב, אדם יקבל דעה שהוא סובר כמוה ומכיר אותה, מאשר דעה שהוא לא חשב אותה לפני והוא שמע אותה בפעם הראשונה - משום שהדעה שהוא לא חשב לפני גורמת לו אי נוחות, זה משהו שונה, משהו חדש, הוא לא מכיר, ולעיתים זה גם מרגיש מאיים. (לכן הרבה פעמים הוא המודע ינסה להדוף את הדבר החדש - ובזה מטפלים אנשי מכירות\מרצים\מי שרוצה להשפיע על אדם אחר -  בהקשר של "טיפול בהתנגדיות" - על דרכים לעקוף את המודע). 

ואישית, במישור הדתי - או שאני לא מוגדר, או שיש בי הגדרות שלאחרים הם נחשבות סותרות - ולי הם נחשבות כדבר אחד סמביוזי, שבלעדי כל החלקים אין כלום - כהא בהא תליא.

האדם לא צריך להגדיר את עצמו אלא את רצונותיו ושאיפותיו ואמונותיו ממילא כשהוא ימצא מערכת שתואמת אותם הוא יקבל ממנה את ההגדרות וההשקפה שהדרך כבר יצרה(לדוגמא אדם שמתחבר לברסלב ילמד פשוט את ההגדרות שלה ואת התפיסות שלה באופן שמתאים לו.)

גם הטווית גישה לחיים ולעצמך היא משימה מרכזית כל אלו דברים שאתה צריך לברר עוד לפני שאתה בכלל כולא את עצמך בתוך הגדרות שלא מתאימות אולי ל4 הדברים הללו...

נראה שיש הבדלים בין מקומות וקבוצות שונות, במקומות מסוימים ההגדרה תופסת מקום ומשמעותית, במקומות אחרים, בייחוד פריפריאליים, היא שולית למדי 

אפשר להיות לא מוגדר אבל שלם עם עצמך.

אני לא מוגדרת מבחינת לאיזה מגירה אפשר להכניס אותי. 
מבפנים הכל מוגדר וברור. רק שזה לא מתאים לשום תבנית קיימת...

אני מאד שלמה עם עצמי דוקא בגלל זה- כי אני עושה דברים לפי מה שאני מאמינה באמת ולא רק כי זה מה שאני צריכה לעשות כי כל מי שבתבנית שלי עושה ככה..
מישהי פעם אמרה לי "איזה מוזרה את! מחרדיה נהיית גושניקית!" רק שמעולם לא הגדרתי את עצמי חרדיה ואני לא מגדירה את עצמי עכשיו גושניקית.

יש לי הרבה מאד במשותף עם אלו ועם אלו. 

ויש לי הרבה שאני שונה מהם. 
 

למה אני צריכה להיות שייכת?

יש לי משפחה להיות שייכת אליה.

יש לי קהילה שמורכבת מהמון סוגים ואני שייכת אליה.

יש לי עם ישראל להיות שייכת אליו.

יש לי המון חברות מכל הסוגים. הכי טוב ככה

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.