בנות לא יודעות שבעיקרון ללכת עם תפילין היא כל הזמן? ככה היו נוהגים חז"ל ולא ממידת חסידות עד כמה שאני זוכר בע"פ

זה תלוי בזמן, במקום ובעוד כמה תנאים.

יש על זה ערך בפלא יועץ תחת "יוהרא" שמסביר מתי כן ומתי לא. כשזאת המצווה - אין שום חשש יוהרא, זה אחד התנאים.

אבל זה מצוי מאוד בכמעט כל מקום שיש אנשים שיושבים רוב היום עם תפילין (לפחות בבית מדרש).

בכ"א במקור התפילין היו על האדם כל היום, הם חלק מהגוף הרוחני שלא קיים בגשמי.

רשימת מקורות לגבי הנחת תפילין כל היום אפשר לראות כאן:

הנחת תפילין במנחה או כל היום - מקורות | שאל את הרב

העתקתי לפה קצת למי שלא יוכל להכנס:

רמב"ם (הל' תפילין פר' ד' הל' כ"ו)-אע"פ שמצותן ללבשן כל היום בשעת תפילה יותר מן הכל…
שו"ע (סי' ל"ז סעי' ב')-מצוותן להיותם עליו כל היום אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם ואין כל אדם יכול להיזהר בהם נהגו שלא להניחם כל היום ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת ק"ש ותפילה.

מז"א לשבת ליד תפילין?

הוא לא התכוון להסתובב עם התפילין שהם בתוך התיק/לשבת לידם... הוא התכוון להניח אותם.

שהם יהיו על הראש/היד כל היום...

וזה המצווה העיקרית, להיות איתם כל היום (אם עומדים בתנאים ההלכתיים)

@חסדי הים @פלוני מפונפן @בחור ישיבה 1

הלכתית מאד בעייתי לאשה מגיל 3 להסתובב ללא כיסוי ראש בשונה מתפלין,שזה לא בעייה להניחם רק בבוקר,בתפילה.

פשוט זה שונה כי פחות רגיל לך בעין לראות אתזה, אני מבינה, יצא לי לראות רק נערה אחת בת 15 שהולכת עם כיסוי ראש והייתי מופתעת ממש. אז תחשוב על בחורה מבית דתי לאומי, שלא רואה כמעט אנשים שמסתובבים עם תפילין, מובן מאוד למה זה יראה בעיינה מוזר. 

וכיסוי ראש הוא לא חובה מגיל 3, בלי להכנס לדיון ההלכתי והפרשנות של פשט הגמרא.

אין מה להשוות בין כיסוי ראש שנלמד מדיוק בפסוק לבין תפילין שהן פשט הפסוקים שחור על גבי קלף.

לענ"ד התגובה שלך היא סתם לוחמנות שגם אין לה בסיס

כך גם פסק הטור (שצריך כיסוי ראש "בין פנויה בין נשואה"). הרשב"א ראה את המציאות באשכנז שלא הקפידו בזה וכתב שהיום נוהגים שרק נשואות יכסו ראשן. אח"כ עשו כל מיני פרשנויות מפרשנויות שונות בדברי הרמב"ם ומרן ש"פנויות" הכוונה גרושות...

"לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש." (משנ"ת הלכות איסורי ביאה כ"א י"ז, שו"ע אבן העזר, סימן כ"א, סעיף ב')

אבל גם באירופה במדינות מסויימות היו הולכים עם כיסוי ראש (ובחלק הזקנות עדיין)

Headscarf - Wikipedia

אני חושב שלא הבנת את התגובה שלי, אין שום קשר ל"פסיקה רבנית" כשמדובר בגויים.

ולא כל הפוסקים סוברים ככה.

וזה עדיין לא קשור בכלל אחד לשני

מה הקשר אבל לעניין?

איפה היא?

יש לי בן דוד שהולך עם תפילין,בחור ירא שמיים משכמו ומעלה ומי שתתחתן בו זה ממש זכות.

מי שהולך ככה אלה בחורים יראי שמיים שמודעים לכל הצדדים של הליכה עם תפילין.

אם יש כזו שהדת משונה בעיניה, הבעיה בה.

לגבי אלה שנתנו טעם שלא נכון להיות עם תפילין כל היום מפני החשש להסחת דעת או מחשבות "טומאה"-

זה פחות או יותר העניין שלתפילין. כי הרי טעמם הוא כדי להכשיר את האדם למושלמות. התפילין הן המזכירין לאדם.

ז'תומרת שלכאורה דווקא מי שמסיח דעתו בדרך כלל לדברים בטלים או מי שחושב במחשבות "טומאה", דווקא הוא צריך להיות עם תפילין ולא מי שכבר שלם בעניין הזה.

משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ד', הלכה כה':

קדושת תפילין קדושה גדולה היא, שכל זמן שתפילין על ראשו שֶׁלָּאָדָם ועל זרועו, הוא ענו וירא, ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה, ואינו מהרהר במחשבות רעות, אלא מפנה לבו לדברי האמת והצדק. לפיכּך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום, שמצותן כך היא. אמרו עליו על רב, תלמיד רבנו הקדוש, שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין.

כן? בגלל שקדושת תפילין קדושתן גדולה ואדם עליו לא למשך במחשבות רעות אדם צריך להניחן כל היום.

משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ו', הלכה יג':

חייב אדם להיזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל עת שיכנס ויצא, יפגע בְּיֵחוּד שמו שלהקדוש ברוך הוא, ויזכור אהבתו, ויעור מִשִּׁינָתוֹ וּשׁגִיָּתוֹ בהבלי הזמן, וְיֵדַע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים, אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו, והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק לו שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירים רבים. והן הן המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר: "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תלים, לד' ,ח').

מטעמי המצווה-

מורה הנבוכים, חלק שלישי, פרק מד':

המצות אשר כללתן הקבוצה התשיעית הם המצוות אשר מנינום בספר אהבה, וכולם סיבתם ברורה וטעמם גלוי. כלומר, שתכלית אותן העבודות זכירת ה' תמיד ואהבתו ויראתו וקבלת המצוות באופן כללי, ושנאמין בו יתעלה מה שהכרחי לכל דתי להאמין, והם התפילה וְקִריַת שמע וברכת המזון וכל הנספח להן, וברכת כהנים ותפילין ומזוזה וציציות ורכישת ספר תורה והקריאה בו בעתים. כל אלה מעשים המקנים השקפות מועילות, וזה פשוט וברור אין צורך לומר בו דבר נוסף, כי זה כפילות ולא יותר.

ספר החינוך, מצוה קכא':

משרשי המצוה, לפי שהאדם בהיותו בעל חומר ימשך בְּהַכרֵח אחר התאוות, כי כן טבע החומר לבקש כל הנאות אליו והערב, כסוס כפרד אין הבין, אם לא שהנפש שחננו האל, תמנענו לפי כוחה מן החטא, ומאשר תשכון בגבולו שהיא הארץ ורחוקה מאוד מגבולה שהיא השמים, לא תוכל לו, ויגבר כוחו עליה תמיד, לכן היא צריכה על כל פנים להרבה שומרים לשמרה משכנה הרע, פן יקום עליה ויהרגה, אחר היותו בגבולו ותחת ידו.

ורצה המקום ברוך הוא לזכותנו אנחנו עם הקודש, וצונו להעמיד שומרים גיבורים סביב לה, והם שֶׁנִּצטַוִּינוּ לבל נפסיק מדברי תורה מפינו יומם ולילה, ושנתן ארבע ציציות בארבע כנפות כסותנו, ומזוזה בפתחנו, והתפלין בידנו ובראשנו, והכל להזכירנו למען נחדל מעשק ידינו ולא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו, ומפני כן אמרו זכרונם לברכה (זבחים, יט', א'): שהכהנים והלוים בְּשָׁעַת עבודה פטורין מהן.

השתא דאתינן להכי, יכוּלים אנו להבחין, שמטרת מצות תפילין בפרט, וכל המצות בכלל, היא "זכירת ה' תמיד ואהבתו ויראתו וקבלת המצוות" (מוה"נ, ח"ג, פמ"ד), וזכירתו ואהבתו וכו' מובילים לרכישת השקפות נכונות ודעות אמתיות, וכמו שכותב רבנו שם: "כל אלה מעשים המקנים השקפות מועילות" (שם). כלומר, השלב הראשון הוא זכירת ה' וכו', והשלב השני הוא התרוממות רַוחָנִית שנובעת מזכירת ה' אשר מובילה אל התבוננות במצוות, מאפייניהן ותכליתן. נמצא שזכירת ה' וכו' מובילה למחשבה במושכלות והשגתן.

ולכן, לבוא מנקודת מוצא של "איננו ראויים" אינה ראויה, כי עצם המצוה היא לגּרום לנו להיות ראויים, ואל לנו להפוך את המצוה החשובה הזו למעשה ריק חלול ונבוב, וע"י כך לבטל עניינה כמעט כליל.

ואף אדם שקיום המצוה אינו משפיע עליו, ולמרות התפילין שבזרועו ובראשו מפנה לבו לדברים בטלים, חייב בתפילין, כי התורה לא נתנה דבריה לשיעורין, ובע"ה יחזור בתשובה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה, וכך נוהגים עם התינוקות ואלה שדעתם חלושה, שמבטיחים להם שכר בעבור המצוות, עד שתתחזק דעתן, וכמו שכותב רבנו בהקדמתו לפרק חלק, על אופן חינוך הילדים והנערים.

מורה הנבוכים, חלק ג', פרק נא':

ודע, כי אף אם היית החכם בבני אדם באמיתת המדע האלהי, הרי בשעה שאתה מרוקן את מחשבתך מה' ומתעסק בכל ישותך באכילה הכרחית או בַּעֲסָק הכרחי, הנך מפסיק אותו המגע אשר בינך ובין ה', ואינך עמו אז, וכן אין הוא עמך, כי אותו היחס אשר בינך ובינו כבר נפסק בפועל באותה השעה. ולפיכּך היו החסידים מקפידים על הזמנים שהם מעסיקים אותם שלא בו, והזהירו על כך ואמרו: "אל תְּפַנּוּ אל מדעתכם", ואמר דוד: "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט" (תלים, טז', ח'), אומר: אני לא רוקנתי מחשבתי ממנו, וכאלו הוא יד ימיני אשר לא אתעלם ממנה הרף עין בגלל מהירות תנועתה, ולפיכּך לא אמוט, כלומר, לא אפול.

ודע כי כל מעשה העבודות הללו, כקריאת התורה והתפלה ועשיית שאר המצוות, אין תכליתן אלא שתוכשר בהתעסקות במצותיו יתעלה מלעסוק בענייני העולם, כאלו התעסקת בו יתעלה לא בזולתו.

ולכן אם אתה מתפלל בְּנִענוּע שפתיך ופניך אל הקיר ומחשב בממכרך ומקחך, וקורא את התורה בלשונך ולבך בבניין ביתך מבלי להתבונן במה שאתה קורא, וכן כל זמן שאתה עושה מצוה אתה עושה אותה באבריך, כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה ולא ממי בא ולא מה תכליתו, אל תחשוב שהגעת אל תכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם: "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם".

תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מד', עמוד ב':

ואמר ר"ל: כל המניח תפילין מאריך ימים, שנאמר: "ה' עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני" (ישעיה, לח', טז').

כל המניח תפילין מאריך ימים, פירושו, שכשהאדם מניח את התפילין, ומכוון את כל פעולותיו שלא יהיו לדברים בטלים, אלא למען המטרה הנעלה, הוא ממלא את כל ימיו בתוכן, והיא היא הארכת הימים הנזכרת.

תשובת הרב שמואל אליהו, אתר כיפה:

שאלה: האם מותר ליהודי להיות עם תפילין עליו במשך כל שעות היום, בזמן לימוד ובזמן עבודה? האם זה רצוי? (לאור התופעה בה נתקלתי לאחרונה בכמה מקומות, שאנשים מסתובבים עטורים בתפילין כל היום).

תשובה: אם הוא יכול לשמור על מחשבתו שלא להרהר בעריות. ואם זה לא נראה כגאוה - ולואי שיעשה כן.

לפי מה שאמרנו עד עתה, אין זה הקריטריון הנכון, אלא אף אם אינו במעלה הגבוהה הזו, ורצונו להתרומם ולקיים מצות תפילין בשלמות, תרוממהו המצוה אט אט אל מעלה זו, אף אם כעת אינו נמצא בה. ואדרבה, אם נאמץ את הקריטריון הזה, נגרום בפועל שמצות תפילין תהפוך לכלי בידי הגאווה, שהרי כל מי שמניח תפילין מעבר לשעות התפילה בעצם מעיד על עצמו שמחשבתו טהורה וזכה, וכבר הגיע למעלת שלמות גבוהה מאד. בנוסף, קריטריון כזה עלול להרחיק לא מעטים מלקיים מצוה זו בשלמות, מפני שהוא ישמש כלי גם בידי מידת העצלות שתמשוך את האדם לומר לעצמו: ממילא איני בעל מעלה, ולכן איני ראוי לקיים מצוה זו בשלמות. והאמת, שחכמים לא חילקו בין מי שראוי לקיימה בשלמות לבין מי שאינו ראוי. ולכן יש להשיב: כל שכוונתו לשם שמים – רשאי בהחלט ואף רצוי לעשות כן!

וכן משמע מדיוק לשונו הזהב שלרבנו:

משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ד', הלכה כה':

[...] לפיכּך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום, שמצותן כך היא.

לא כתב רבנו כהרגלו ברוב המקומות "צריך כל אדם", אלא דוקא "צריך אדם" - אותו אחד שכוונתו לשם שמים, שהגיע לדעת רבנו לדרגת אדם (ראה מוה"נ, ח"א, פ"ב), הוא אשר יפיק את מירב התועלת הניתנת ממצות התפילין שזיכה אותנו בה ה' יתברך.

ולסיום-
"אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזייה דהוה קא בדח טובא. אמר: "וגילו ברעדה" כתיב! א"ל: אנא תפילין מנחנא. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, חזייה דהוה קא בדח טובא. אמר ליה: "בכל עצב יהיה מותר" כתיב! א"ל" אנא תפילין מנחנא." (תלמוד בבלי, מסכת ברכות פרק ה')

ההשקעה לא שלי, בזכות חבר טוב שלי שאסף מקורות וכתב מאמר על כך (לא הבאתי אותו, אם תרצו, בפרטי, אאם יתן לי אישור לפרסם המאמר עצמו)

אם זה מפריע לעבודה או שזה הורס את התפילין זה משהו אחר...

אם אדם עלול להכנס "בטעות" אז גם ככה יש לו בעיה של הסח הדעת מהתפילין כשהן עליו והוא לא אמור לשים אותן כל הזמן. צריך להיות מרוכז בזה שיש עליך תפילין כל הזמן (בין השאר מסיבות כאלה), וזה דורש מעלה שלא לכל אחד יש.

הבאת הרבה מקורות נכונים וחשובים לגבי החשיבות של הנחת תפילין כל היום, אבל לגבי הטענה שבכותרת לא הבאת אף מקור.

אז הנה מקור, אבל בדיוק הפוך: "ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין - והוא שלא יתרחק הרבה, ולא ישתומם" (הלכות יסודי התורה פ"ה הי"א). כלומר - אפילו כשמדובר בדבר טוב ונכון כשלעצמו, יש חשיבות מכרעת גם לאיך שהדברים נתפסים בציבור.

זה נכון גם לגבי מה שהרמב"ם כתב בהלכות דעות, ששם זה לתלמידי חכמים בלב.

השאלה היא רק מה ההגדרה של תלמיד חכם לעניין זה.

ואדרבה, כתוב שם ההפך המפורש ומזה נלמד שהנחת תפילין היא לא בגדר דבר תמוה

אבל אם זו הייתה בחורה הייתי שוקל.

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

כוונתי היא שבתחילת קשר אף אחד לא מכר את השני ולא באמת מבינים את ההקשר והעוצמה של כל ביטוי.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)