בנות לא יודעות שבעיקרון ללכת עם תפילין היא כל הזמן? ככה היו נוהגים חז"ל ולא ממידת חסידות עד כמה שאני זוכר בע"פ

זה תלוי בזמן, במקום ובעוד כמה תנאים.

יש על זה ערך בפלא יועץ תחת "יוהרא" שמסביר מתי כן ומתי לא. כשזאת המצווה - אין שום חשש יוהרא, זה אחד התנאים.

אבל זה מצוי מאוד בכמעט כל מקום שיש אנשים שיושבים רוב היום עם תפילין (לפחות בבית מדרש).

בכ"א במקור התפילין היו על האדם כל היום, הם חלק מהגוף הרוחני שלא קיים בגשמי.

רשימת מקורות לגבי הנחת תפילין כל היום אפשר לראות כאן:

הנחת תפילין במנחה או כל היום - מקורות | שאל את הרב

העתקתי לפה קצת למי שלא יוכל להכנס:

רמב"ם (הל' תפילין פר' ד' הל' כ"ו)-אע"פ שמצותן ללבשן כל היום בשעת תפילה יותר מן הכל…
שו"ע (סי' ל"ז סעי' ב')-מצוותן להיותם עליו כל היום אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם ואין כל אדם יכול להיזהר בהם נהגו שלא להניחם כל היום ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת ק"ש ותפילה.

מז"א לשבת ליד תפילין?

הוא לא התכוון להסתובב עם התפילין שהם בתוך התיק/לשבת לידם... הוא התכוון להניח אותם.

שהם יהיו על הראש/היד כל היום...

וזה המצווה העיקרית, להיות איתם כל היום (אם עומדים בתנאים ההלכתיים)

@חסדי הים @פלוני מפונפן @בחור ישיבה 1

הלכתית מאד בעייתי לאשה מגיל 3 להסתובב ללא כיסוי ראש בשונה מתפלין,שזה לא בעייה להניחם רק בבוקר,בתפילה.

פשוט זה שונה כי פחות רגיל לך בעין לראות אתזה, אני מבינה, יצא לי לראות רק נערה אחת בת 15 שהולכת עם כיסוי ראש והייתי מופתעת ממש. אז תחשוב על בחורה מבית דתי לאומי, שלא רואה כמעט אנשים שמסתובבים עם תפילין, מובן מאוד למה זה יראה בעיינה מוזר. 

וכיסוי ראש הוא לא חובה מגיל 3, בלי להכנס לדיון ההלכתי והפרשנות של פשט הגמרא.

אין מה להשוות בין כיסוי ראש שנלמד מדיוק בפסוק לבין תפילין שהן פשט הפסוקים שחור על גבי קלף.

לענ"ד התגובה שלך היא סתם לוחמנות שגם אין לה בסיס

כך גם פסק הטור (שצריך כיסוי ראש "בין פנויה בין נשואה"). הרשב"א ראה את המציאות באשכנז שלא הקפידו בזה וכתב שהיום נוהגים שרק נשואות יכסו ראשן. אח"כ עשו כל מיני פרשנויות מפרשנויות שונות בדברי הרמב"ם ומרן ש"פנויות" הכוונה גרושות...

"לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש." (משנ"ת הלכות איסורי ביאה כ"א י"ז, שו"ע אבן העזר, סימן כ"א, סעיף ב')

אבל גם באירופה במדינות מסויימות היו הולכים עם כיסוי ראש (ובחלק הזקנות עדיין)

Headscarf - Wikipedia

אני חושב שלא הבנת את התגובה שלי, אין שום קשר ל"פסיקה רבנית" כשמדובר בגויים.

ולא כל הפוסקים סוברים ככה.

וזה עדיין לא קשור בכלל אחד לשני

מה הקשר אבל לעניין?

איפה היא?

יש לי בן דוד שהולך עם תפילין,בחור ירא שמיים משכמו ומעלה ומי שתתחתן בו זה ממש זכות.

מי שהולך ככה אלה בחורים יראי שמיים שמודעים לכל הצדדים של הליכה עם תפילין.

אם יש כזו שהדת משונה בעיניה, הבעיה בה.

לגבי אלה שנתנו טעם שלא נכון להיות עם תפילין כל היום מפני החשש להסחת דעת או מחשבות "טומאה"-

זה פחות או יותר העניין שלתפילין. כי הרי טעמם הוא כדי להכשיר את האדם למושלמות. התפילין הן המזכירין לאדם.

ז'תומרת שלכאורה דווקא מי שמסיח דעתו בדרך כלל לדברים בטלים או מי שחושב במחשבות "טומאה", דווקא הוא צריך להיות עם תפילין ולא מי שכבר שלם בעניין הזה.

משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ד', הלכה כה':

קדושת תפילין קדושה גדולה היא, שכל זמן שתפילין על ראשו שֶׁלָּאָדָם ועל זרועו, הוא ענו וירא, ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה, ואינו מהרהר במחשבות רעות, אלא מפנה לבו לדברי האמת והצדק. לפיכּך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום, שמצותן כך היא. אמרו עליו על רב, תלמיד רבנו הקדוש, שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין.

כן? בגלל שקדושת תפילין קדושתן גדולה ואדם עליו לא למשך במחשבות רעות אדם צריך להניחן כל היום.

משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ו', הלכה יג':

חייב אדם להיזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל עת שיכנס ויצא, יפגע בְּיֵחוּד שמו שלהקדוש ברוך הוא, ויזכור אהבתו, ויעור מִשִּׁינָתוֹ וּשׁגִיָּתוֹ בהבלי הזמן, וְיֵדַע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים, אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו, והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק לו שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירים רבים. והן הן המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר: "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תלים, לד' ,ח').

מטעמי המצווה-

מורה הנבוכים, חלק שלישי, פרק מד':

המצות אשר כללתן הקבוצה התשיעית הם המצוות אשר מנינום בספר אהבה, וכולם סיבתם ברורה וטעמם גלוי. כלומר, שתכלית אותן העבודות זכירת ה' תמיד ואהבתו ויראתו וקבלת המצוות באופן כללי, ושנאמין בו יתעלה מה שהכרחי לכל דתי להאמין, והם התפילה וְקִריַת שמע וברכת המזון וכל הנספח להן, וברכת כהנים ותפילין ומזוזה וציציות ורכישת ספר תורה והקריאה בו בעתים. כל אלה מעשים המקנים השקפות מועילות, וזה פשוט וברור אין צורך לומר בו דבר נוסף, כי זה כפילות ולא יותר.

ספר החינוך, מצוה קכא':

משרשי המצוה, לפי שהאדם בהיותו בעל חומר ימשך בְּהַכרֵח אחר התאוות, כי כן טבע החומר לבקש כל הנאות אליו והערב, כסוס כפרד אין הבין, אם לא שהנפש שחננו האל, תמנענו לפי כוחה מן החטא, ומאשר תשכון בגבולו שהיא הארץ ורחוקה מאוד מגבולה שהיא השמים, לא תוכל לו, ויגבר כוחו עליה תמיד, לכן היא צריכה על כל פנים להרבה שומרים לשמרה משכנה הרע, פן יקום עליה ויהרגה, אחר היותו בגבולו ותחת ידו.

ורצה המקום ברוך הוא לזכותנו אנחנו עם הקודש, וצונו להעמיד שומרים גיבורים סביב לה, והם שֶׁנִּצטַוִּינוּ לבל נפסיק מדברי תורה מפינו יומם ולילה, ושנתן ארבע ציציות בארבע כנפות כסותנו, ומזוזה בפתחנו, והתפלין בידנו ובראשנו, והכל להזכירנו למען נחדל מעשק ידינו ולא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו, ומפני כן אמרו זכרונם לברכה (זבחים, יט', א'): שהכהנים והלוים בְּשָׁעַת עבודה פטורין מהן.

השתא דאתינן להכי, יכוּלים אנו להבחין, שמטרת מצות תפילין בפרט, וכל המצות בכלל, היא "זכירת ה' תמיד ואהבתו ויראתו וקבלת המצוות" (מוה"נ, ח"ג, פמ"ד), וזכירתו ואהבתו וכו' מובילים לרכישת השקפות נכונות ודעות אמתיות, וכמו שכותב רבנו שם: "כל אלה מעשים המקנים השקפות מועילות" (שם). כלומר, השלב הראשון הוא זכירת ה' וכו', והשלב השני הוא התרוממות רַוחָנִית שנובעת מזכירת ה' אשר מובילה אל התבוננות במצוות, מאפייניהן ותכליתן. נמצא שזכירת ה' וכו' מובילה למחשבה במושכלות והשגתן.

ולכן, לבוא מנקודת מוצא של "איננו ראויים" אינה ראויה, כי עצם המצוה היא לגּרום לנו להיות ראויים, ואל לנו להפוך את המצוה החשובה הזו למעשה ריק חלול ונבוב, וע"י כך לבטל עניינה כמעט כליל.

ואף אדם שקיום המצוה אינו משפיע עליו, ולמרות התפילין שבזרועו ובראשו מפנה לבו לדברים בטלים, חייב בתפילין, כי התורה לא נתנה דבריה לשיעורין, ובע"ה יחזור בתשובה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה, וכך נוהגים עם התינוקות ואלה שדעתם חלושה, שמבטיחים להם שכר בעבור המצוות, עד שתתחזק דעתן, וכמו שכותב רבנו בהקדמתו לפרק חלק, על אופן חינוך הילדים והנערים.

מורה הנבוכים, חלק ג', פרק נא':

ודע, כי אף אם היית החכם בבני אדם באמיתת המדע האלהי, הרי בשעה שאתה מרוקן את מחשבתך מה' ומתעסק בכל ישותך באכילה הכרחית או בַּעֲסָק הכרחי, הנך מפסיק אותו המגע אשר בינך ובין ה', ואינך עמו אז, וכן אין הוא עמך, כי אותו היחס אשר בינך ובינו כבר נפסק בפועל באותה השעה. ולפיכּך היו החסידים מקפידים על הזמנים שהם מעסיקים אותם שלא בו, והזהירו על כך ואמרו: "אל תְּפַנּוּ אל מדעתכם", ואמר דוד: "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט" (תלים, טז', ח'), אומר: אני לא רוקנתי מחשבתי ממנו, וכאלו הוא יד ימיני אשר לא אתעלם ממנה הרף עין בגלל מהירות תנועתה, ולפיכּך לא אמוט, כלומר, לא אפול.

ודע כי כל מעשה העבודות הללו, כקריאת התורה והתפלה ועשיית שאר המצוות, אין תכליתן אלא שתוכשר בהתעסקות במצותיו יתעלה מלעסוק בענייני העולם, כאלו התעסקת בו יתעלה לא בזולתו.

ולכן אם אתה מתפלל בְּנִענוּע שפתיך ופניך אל הקיר ומחשב בממכרך ומקחך, וקורא את התורה בלשונך ולבך בבניין ביתך מבלי להתבונן במה שאתה קורא, וכן כל זמן שאתה עושה מצוה אתה עושה אותה באבריך, כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה ולא ממי בא ולא מה תכליתו, אל תחשוב שהגעת אל תכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם: "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם".

תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מד', עמוד ב':

ואמר ר"ל: כל המניח תפילין מאריך ימים, שנאמר: "ה' עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני" (ישעיה, לח', טז').

כל המניח תפילין מאריך ימים, פירושו, שכשהאדם מניח את התפילין, ומכוון את כל פעולותיו שלא יהיו לדברים בטלים, אלא למען המטרה הנעלה, הוא ממלא את כל ימיו בתוכן, והיא היא הארכת הימים הנזכרת.

תשובת הרב שמואל אליהו, אתר כיפה:

שאלה: האם מותר ליהודי להיות עם תפילין עליו במשך כל שעות היום, בזמן לימוד ובזמן עבודה? האם זה רצוי? (לאור התופעה בה נתקלתי לאחרונה בכמה מקומות, שאנשים מסתובבים עטורים בתפילין כל היום).

תשובה: אם הוא יכול לשמור על מחשבתו שלא להרהר בעריות. ואם זה לא נראה כגאוה - ולואי שיעשה כן.

לפי מה שאמרנו עד עתה, אין זה הקריטריון הנכון, אלא אף אם אינו במעלה הגבוהה הזו, ורצונו להתרומם ולקיים מצות תפילין בשלמות, תרוממהו המצוה אט אט אל מעלה זו, אף אם כעת אינו נמצא בה. ואדרבה, אם נאמץ את הקריטריון הזה, נגרום בפועל שמצות תפילין תהפוך לכלי בידי הגאווה, שהרי כל מי שמניח תפילין מעבר לשעות התפילה בעצם מעיד על עצמו שמחשבתו טהורה וזכה, וכבר הגיע למעלת שלמות גבוהה מאד. בנוסף, קריטריון כזה עלול להרחיק לא מעטים מלקיים מצוה זו בשלמות, מפני שהוא ישמש כלי גם בידי מידת העצלות שתמשוך את האדם לומר לעצמו: ממילא איני בעל מעלה, ולכן איני ראוי לקיים מצוה זו בשלמות. והאמת, שחכמים לא חילקו בין מי שראוי לקיימה בשלמות לבין מי שאינו ראוי. ולכן יש להשיב: כל שכוונתו לשם שמים – רשאי בהחלט ואף רצוי לעשות כן!

וכן משמע מדיוק לשונו הזהב שלרבנו:

משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ד', הלכה כה':

[...] לפיכּך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום, שמצותן כך היא.

לא כתב רבנו כהרגלו ברוב המקומות "צריך כל אדם", אלא דוקא "צריך אדם" - אותו אחד שכוונתו לשם שמים, שהגיע לדעת רבנו לדרגת אדם (ראה מוה"נ, ח"א, פ"ב), הוא אשר יפיק את מירב התועלת הניתנת ממצות התפילין שזיכה אותנו בה ה' יתברך.

ולסיום-
"אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזייה דהוה קא בדח טובא. אמר: "וגילו ברעדה" כתיב! א"ל: אנא תפילין מנחנא. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, חזייה דהוה קא בדח טובא. אמר ליה: "בכל עצב יהיה מותר" כתיב! א"ל" אנא תפילין מנחנא." (תלמוד בבלי, מסכת ברכות פרק ה')

ההשקעה לא שלי, בזכות חבר טוב שלי שאסף מקורות וכתב מאמר על כך (לא הבאתי אותו, אם תרצו, בפרטי, אאם יתן לי אישור לפרסם המאמר עצמו)

אם זה מפריע לעבודה או שזה הורס את התפילין זה משהו אחר...

אם אדם עלול להכנס "בטעות" אז גם ככה יש לו בעיה של הסח הדעת מהתפילין כשהן עליו והוא לא אמור לשים אותן כל הזמן. צריך להיות מרוכז בזה שיש עליך תפילין כל הזמן (בין השאר מסיבות כאלה), וזה דורש מעלה שלא לכל אחד יש.

הבאת הרבה מקורות נכונים וחשובים לגבי החשיבות של הנחת תפילין כל היום, אבל לגבי הטענה שבכותרת לא הבאת אף מקור.

אז הנה מקור, אבל בדיוק הפוך: "ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין - והוא שלא יתרחק הרבה, ולא ישתומם" (הלכות יסודי התורה פ"ה הי"א). כלומר - אפילו כשמדובר בדבר טוב ונכון כשלעצמו, יש חשיבות מכרעת גם לאיך שהדברים נתפסים בציבור.

זה נכון גם לגבי מה שהרמב"ם כתב בהלכות דעות, ששם זה לתלמידי חכמים בלב.

השאלה היא רק מה ההגדרה של תלמיד חכם לעניין זה.

ואדרבה, כתוב שם ההפך המפורש ומזה נלמד שהנחת תפילין היא לא בגדר דבר תמוה

אבל אם זו הייתה בחורה הייתי שוקל.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?