לפני יומיים בשעה רבע לשבע כבר לא היית, עפת מהאופנוע.
כאב לך?
צעקת?
ניסית לעצור את זה?
לפני פחות מחודש וחצי סבא, אבא שלך נפטר.
כנראה שהוא התגעגע אליך יותר מידי, או שאתה אליו..
בשעה שמונה ועשרים שרציתי להיכנס למקלחת אז דבורי אמרה לי ש"יונתן מת!"
צעקתי:" דוד שלי???!!!!!!!!!"
"כן, בתאונת דרכים."
"מי הרג אותו?"
"לא יודעת"
צעקתי, רצתי לחדר, טרקתי ת'דלת ובכיתי.
איך זה יכול להיות?
יונתן, דוד שלי, השמן עם החיוך והעיניים הקטנות עם הלב הכי גדול, מכיל ומבין.
מה אני יעשה בלעדיך?!
למי אני יספר עכשיו שדוד שלי מת?
מי יחבק אותי שקשה לי?
למי אני יספר מה עובר עליי והוא יקשיב לי באמת?
אתה היית היחיד שידע להרגיע אותי
אף אחד לא יכול להחליף אותך וגם אם הוא ממש ינסה.
אני מתגעגעת אליך, כולם מתגעגעים אליך!
סבתא יצאה היום לחפש אותך, היא לא מצאה...
היא צרחה, בכתה ונירדמה.
אתה חסר לה..
ולכולם.
לפני יומיים הייתי בלוויה שלך וזה פשוט הכי לא הגיוני, יונתן הגדול, החזק.
אני בכיתי, כולם בכו. אתה חסר להם מאוד!!
אני לא יכולה לשמוע את סבתא יותר בוכה ככה, תחזור!
ראינו היום את התמונות שלך ואת היומן שלך מכיתה ד', זה היה מצחיק...
אנחנו מנסים כמה שפחות לבכות, זה קשה.
אתה אמרת "צריך בחיים לעשות חיים, כי חיים רק פעם אחת.." "בן אדם זה מישהו שמח.."
ואתה לפחות מתת אחרי שעשית את מה שאתה אוהב בחיים - לכייף, לשמוח, לשמח, לעזור ולצחוק.
אני מחר יחכה לך בחדר, תבוא להגיד שלום..
מתגעגעת המון ואוהבת בלי סוף,
תהילה.
חזקה חזקה
