איך בכלל לא מופיעה תמונה אחת שלו בכולל (מלבד התמונה על הקונטרסים של מכון רזי המשפט כמובן)
זה כולל קדוש.
חבל שאני לא מספיק מחובר.
אני בד"כ מסתייג מאנשים שעושים המון המון בתור אברכים בני פחות מארבעים זה מרגיש לי זר.
אני מנסה להיות אובייקטיבי ולא להמציא זכרונות בגלל שהוא קדוש.
בכלל אני שונא שמזכירים אנשים שנהרגו על קידוש ה' לפי איך שהם היו כאישיות אינדיבידואלית
האינדיבידואליזם יצר אצלינו הרבה אגוצנטריות וסוציומטיות. כבר ממעיטים מאוד בערך של מטרות כלליות, של ציבור כיישות.
מי שנהרג על קידוש ה' גילה את כל ההתבטלות של חייו הגשמיים הפרטיים לחיי הרוח הכלליים, לנשמת האומה.
אבל במחילה, גם אם היה נהרג בתאונת דרכים הייתי מזכיר ככה אותו. (עיינו ערך שי, שאותו פחות הכרתי, כמה הצטערתי, כי יש רושם שאדם שאתה רואה אותו קבוע, מתפלל ולומד, מותיר עליך).
בקיצור, אצל רזיאל לא הרגיש לי מנוכר, הוא פשוט היה שופע נאהבות ושמחה כ"כ מתוקה שלא היה אפשר להרגיש לידו את כל ההסתייגויות. אני מופתע שלא דברתי איתו אף פעם משהו רציני.
אבל כבר אין הזדמנות ולא אני אבדתי את שלי, אלא עמ"י איבד חייל של תורה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין
הי"ד.
- לקראת נישואין וזוגיות