ב"ה
האם יחסינו לצבא השתנה? המצב אכן נעשה מורכב. לפני הגירוש מהגוש עסק הצבא בדבר אחד- בשמירה על עם ישראל ועל א"י. הוא היה צבא שכולו קודש, מעל המחלוקות הפוליטיות. מאז הגירוש הצבא אינו משרת רק את העם אלא גם את הממשלה, שמשתמשת בצבא לשם קידום מטרות פוליטיות שאינן שייכות לתפקידו של הצבא- הגנה על העם והארץ. אין זה אותו הצבא שכל כך הערכנו וראינו בו ערך כל כך מרכזי בקיומה של מדינת ישראל, כי הוא משרת מטרות הפכיות מהמטרות שהכרנו כתפקידו של הצבא. מצד שני, עם כל הכעס, קיומו של הצבא הוא מוכרח, והוא עוסק בעיקר בשמירה על א"י, הוא נלחם בגבולות וגם שומר על היישובים. בהתאם למורכבות הזו גם היחס שלנו לצבא השתנה ונעשה מורכב. אין צורך לקבוע עקרונות לאורך ימים ושנים, כרגע אנחנו מסויגים מכמה דברים שהצבא עושה, יודעים שהוא עושה גם דברים טובים אך לא יכולים לכלוא את הכעס וההסתייגות שיש לנו ממעשי הצבא הלא טובים שהוא עושה. נצטרך לחיות עם המורכבות הזו עד שתעבור התקופה הזו, ואני מתפללים שהיא תהיה כמה שיותר קצרה.
