בואו נדבר בכלל על הרצון להיות עמוקים.
לפעמים אני דווקא רוצה ההיפך. זה כל כך קל.
לשבת עם חבורה של בנות ולדבר על לק ג'ל ועל פסיכומטרי.
אבל חבל ממש, כי ככה מפסידים את הנהדרות של החיים. כל אחד הוא נהדר, ואיכשהו זה לא פוגע בנהדרות של האחר.
זה שונה ממיוחדות. אם כולם מיוחדים אף אחד לא מיוחד.
וכולם היום, שרוצים לבלוט, אז הם עושים תסרוקות משונות והם מעשנים סמים מוזרים וחוזרים לאמא טרוקים לגמרי, ואמא שרק רצתה ילד נורמלי מקבלת ילד מיוחד ונהדר.
אולי נפסיק לחפש להתבלט ולהיות מיוחדים, ובמקום זה נתמקד פשוט בלהיות אנחנו- הכי טוב שאנחנו יכולים?
ג'ה נה.

